זוכרות שהלכתי לנוח בחדר לידה?
אז מכאן אני ממשיכה.
עמעמנו אורות, בעלי נשכב על הכורסה הנפתחת
ואני נשכבת על הצד ומנסה לנמנם
וככה מתחילים לעשות לילה בחדר לידה..
בעלי נרדם תוך חצי דקה,כולל נחירות שיהיה בריא 😂
אני רגועה, האפידורל עובד אבל לא לגמרי, אני מצליחה להזיז רגליים, קצת במאמץ אבל הם לא משותקות לגמרי. מרגישה עם זה טוב. ככה אני אוהבת.
אבל בכלל אין צירים. נעלמו כלא היו.
בשלב הזה אני כבר לא מסתכלת כמעט על השעון אז לא יודעת בדיוק מתי קרה כל דבר.
אחרי כמה זמן באה המיילדת, בודקת אותי רואה שאין שום התקדמות אז החלטנו לפקוע מים.
ואז שוב חוזרת לנמנם.
עובר הזמן ואין צירים ואין התקדמות.
וככה חוזרת לנמנם, משנה מידי פעם תנוחה בודקת אותי המיילדת והכל אותו דבר.
התקרבנו כבר לבוקר, אז ביקשתי מבעלי שילך לטבול במקום הקרוב כי אומרים שזה סגולה. מחכים ל7 בבוקר שאז הוא נפתח והוא יוצא.
בינתיים החלפת משמרות ומגיעה מיילדת חדשה.
גם היא מופתעת שאין התקדמות, גם בדקה אותי פעמיים בהפרש של כמה זמן ואמרה שנראה כאילו הצוואר נהיה קצת קשה בחזרה 🥴😵💫
בשלב הזה אני מתחילה קצת להיחלץ וכל מיני מחשבות של בדיעבד. מה קורה לגוף שלי? ואולי הייתי צריכה בכלל לחכות עם האפידורל? ואולי לא הייתי צריכה לתת שיפקעו המים? ויש לי את הפחד הזה שאולי בגלל מה שקורה יובילו אותי לקיסרי? (אני עם קיסרי בעבר לפני 12 שנה)
בעלי בינתיים חוזר מהמקווה, שומע שאין התקדמות אז שואל אם אני מסכימה שילך להתפלל ולאכול ארוחת בוקר אצל ההורים שלו שקרובים לבית חולים. כמובן הוא יהיה זמין לכל דבר ויבןא בריצה אם תהיה התקדמות משמעותית. אני מסכימה והוא יוצא.
בינתיים המיילדת יצאה אולי להתיעץ וחזרה אחרי כמה דקות ואמרה שמכיוון שאסור לי פיטוצין (בגלל הקיסרי) אז היא תזריק לי חומר שגורם להרפיה, היא אמרה לי אז איך קוראים לזה ושכחתי.
מזריקה, ואחרי כמה דקות בדיוק נכנס רופא, כנראה עבר בכל החדרים לראות מה המצב.
אז המיילדת מספרת את כל הסיפור, והרופא מתלבט אם לאשר פיטוצין או לא.
עבר במחשב על כל הסטוריית הלידות שלי חושב עוד קצת ומתלבט ולבסוף מאפשר מינון נמוך מאוד מאוד.
ואז יאאלה מתחילים עם הפיטוצין דרך הוריד.
המיילדת צוחקת ואומרת, אם זה יעבוד עכשיו, לא נדע מה עזר, הזריקה הראשונה או הפיטוצין..
בשלב הזה בעלי חוזר מההתאווררות שלו.
בערך חצי שעה עוברת והשעה עשר וכמה דקות כאשר הרגשתי פתאום שהתחדשו הצירים.
והצירים מגיעים בעוצמה ובתדירות גבוהה. גם מתברר שהאפידורל נגמר במהלך הלילה הארוך אז הצירים כואבים מאוד.
המיילדת קוראת למרדים הוא מוסיף חומר ותוך כמה דקות אין כאבים, אבל מרגישה את הצירים.
וזהו מכאן הכל עניין של דקות בודדות. אני פתאום מרגישה לחץ למטה. לא כואב אבל בהחלט מורגש.
אני אומרת למיילדת נראה לי שמשהו מתקדם!!
היא בודקת אותי ואומרת לי
קדימה, הראש פה!! תלחצי!!
לחיצה אחת ארוכה, ואז מחכה לציר הבא. עוד לחיצה ארוכה והראש בחוץ!!
ועוד לחיצה ואני מרגישה את הבטן שלי מתרוקנת
והתינוק ישר מונח עלי. נולד מתוק ויפה כל כך. (יש לי תינוקות שנולדו די מקומטים, הוא פחות)
באותו רגע אני כבר הפלנטה אחרת, לא מעניין אותי בכלל מה קורה מסביב, אני רק מתבוננת בדבר המושלם הזה ומחבקת אותו.
פתאום אני קולטת שהחבל עדיין מחובר 😅
כנראה לא עברו הרבה דקות אבל אני הייתי כל כך שקועה בתינוק..
המיילדת חותכת, אחרי שתי דקות יוצאת גם השיליה עם השק הריון. הסתכלתי על זה
אני אוהבת לראות דברים כאלו, פלאי הבריאה.
ואז שוקלים אותו, 3,650
בהחלט משקל נחמד 😅
הוא מיד חוזר אלי להנקה
ומאז זה בערך מה שאני עושה רוב הזמן 😂
תודה לה' על הכל
הלידה אמנם היתה ארוכה
אבל לא היתה סיוטית.
נהניתי מכל רגע (חוץ מהזמן הזה שנלחצי ועלו לי כל מיני מחשבות, אבל זה היה לקצת זמן) והעיקר שהכל נגמר בטוב וידיים מלאות!
תודה לכן יקרות שהייתן איתי בכל המסע המופלא הזה
בעז"ה שיזכו כל ההריוניות ללידה קלה, טובה וידיים מלאות.
בשבועות בדיוק הקטן נהיה בן חודש, ואין לתאר כמה שמחה ואור הוא הכניס לבית.
האחים הגדולים מתרגשים כל יום מחדש ומגלים דברים חדשים (הם לא כל כך ידעו מה זה תינוק קטן), דואגים לו -יש את האח הזה שכל פעם שהוא בוכה מסתכל בשעון האם כבר עברו שלוש שעות מאז שהוא אכל, מחכים לשעה שאני עושה לו אמבטיה ובאים לצפות במחזה המיוחד - אחד מחזיק את המגבת, השני לוקח את הטיטול שלו לפח (תאמינו שאפילו זה כיף להם 😂) וכן הלאה.
)
זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)