להיכנס להריון תקין במשך שנה וחצי.
מי יודע אולי המידע הזה יעזור למישהי
או בעיקר תתן לה את הביטחון להבין שלפעמים אנחנו באמת יודעות ומרגישות יותר טוב מכל רופא מומחה
לפעמים אנחנו צריכות להיות עירניות לגוף שלנו
ובעיקר להאמין שהתחושות שלנו הן לא סתם.
אז ככה
הכל התחיל לפני שנה וחצי, בחודש ניסן כשהקטן שלי נהיה בן 3. אחרי 3 שנים של מניעה עם התקן (הראשונים נולדו יחסית צפופים והרגשתי שאני חייבת להתחזק) הרגשנו שהנה זה הזמן הכי טוב
גם בדכ כל פעם שהפסקתי מניעה ישר ממש נקלטתי תוך חודש חודשיים אז כשהוצאתי את ההתקן ידעתי שכנראה זה אומר, חודש הבא הריון.
והנה, הוצאתי התקן במחזור והופ! תשובה חיובית.
יחד עם התשובה החיובי., דימומים.
עשיתי בטא והיתה 45
אחרי יומיים 90
אחרי יומיים נוספים 140 בערך
הלכתי למיון בקופה, כמובן לא ראו כלום.
החלטתי לחכות שבוע, בינתיים דימןמים חלשים.
נבדקתי אחרי שבןע ובטא 200 בערך.
הבנתי שהריון תקין זה לא
בכיתי. התפרקתי. זה היה אחרי שהייתי שבןע במתח. ודימומים ואסורים
רק אחרי עוד שבוע הגיע דימום יותר חזק והבנתי שהכל ירד..
לקח לי המון זמן להיטהר
איזה חודש +
בינתיים התחלתי לשים לב שאני מרגישה מאוד חזק כל חודש את הביוץ. איזה שבןע לפני הביוץ כבר בצבץ הכאב וככל שהתקרב הביוץ, כאב לי יותר. שמחתי כי אמרתי לעצמי זה ממש ממקד אותנו מתי הביוץ, מתי לנסות יותר.
אבל ככל שעברו החודשים הרגשתי שהכאב לא ככ הגיוני. הבנתי שמשהו לא ממש תקין. היה חודש אחד שכאב לי מאוד וגם הרגשתי בגוף הרגשה מאוד לא טובה
ואני הייתי רק בתחילת 7 נקיים!
הייתי מבןאסת, מה אני אבייץ ב7 נקיים? הלכתי להיבדק אצל טכנאית ואיזה ביוץ ואיזה נעליים.. זקיק קטן עדיין יחסית, רירית בתחילתה ...
טוב, לא ידעתי ככ מה לעשות עם המידע הזה.
המשכתי הלאה.
ואז הנה, הגיע חודש תשרי ושוב בדיקה חיובית. הייתי בעננים!! אמרתי לעצמי מה שקרה פעם קודמת זה משהו ככ חד פעמי
באמת לא נורא
עכשיו התחלות חדשות והכל יהיה טוב.
בשבוע 7 אני הולכת לרופאה שלי (בכלל לא תכננתי להיבדק ככ מוקדם אבל זה היה תור שקבעתי מיד אחרי ההפלה הקודמת ) היא מתחילה לבדןק אותי
ואז אני רואה שהפנים שלה לא ככ מבשרות טוב.
היא מראה לי שהעובר נראה שבןע 6 ודופק חלש.
אני ידעתי מתי היה הביוץ, אז לא היה סיכוי לטעויות
אבל אמרה לי לחזןר עוד שבןע להיבדק אצל טכנאית.
הייתי במתח נוראי,
אז יום או יומיים אחכ הלכתי לטכנאית פרטית שהלכתי אליה כמה פעמים, אחת עם נסיון של יותר מ30 שנה.
כבר לא היה דופק אבל היא הראתה לי גם שם משהו באולטרסאונד שמראה שמלכתחילה זה לא היה עובר תקין.
משהו שם כבר מההתחלה השתבש ולא התקדם טוב.
משם צריכה להתקדם לגרידה.
לא אכתוב את הכל כי זה באמת מייגע
אבל זאת היתה גרידה. עם שאריות אחכ
ואז הסטרוסקופיה
ומלא זמן עד שמגיעה למקווה..
ואז שוב חוזרים לשגרה של נסיון להיכנס להריון.
החלטתי שאני אלך למןמחה להפלות. כי אני לא אסלח לעצמי אם יקרה שוב ולא נבדקתי.
הלכתי למומחה, הוא לא התרגש בכלל, אמר שיש לנו 4 ילדים אז סביר להניח שהכל "מיקרי"
טוב, משם המשכתי הלאה
יחסית רגועה וחושבת לעצמי מה הסיכוי ש "ברק יפגע 3 פעמים.."
עברו עוד חודשיים שלושה. ואני סובלת כל חודש מהכאבי ביוץ האלו. לא מבינה מה זה אבל הבנתי שכנראה הגוף שלי מאוד רגיש ואני מרגישה כל ביוץ.
ואז הגיע ערב פסח. מחזור מאחר.
עושה בדיקת דם
ובטא 29!
לא שמחתי בכלל, כי הבנתי שזאת בטא ממש נמוכה לשלושה ימים אחרי האיחור וידעתי מתי הביוץ( כאמור סבלתי מכאבים)
התכתבתי עם המומחה להפלות אומר לי לקחת פרוגסטרון ולהיבדק עוד יומיים.
אחרי יומיים בטא 81.
הרופא היה ממש מרוצה. אבל הלב שלי לא היה רגוע.
הרופא אמר אפילו לא צריך להיבדק שוב.
אבל לא הקשבתי לו ואחרי יומיים נבדקתי שוב
ובטא 84.
זהו. שוב זה קורה לי.
מיותר לציין בכמה מתח אני נמצאת כל הבדיקות האלו
וערב פסח
כולם מתכוננים והראש שלי במקום אחר.
כשאני כותבת גם אני מרגישה שהכל נשמע נורא טכני
אבל באמת
הכל מלווה בהמון מתח, חשש , בכי
מה יהיה
מה קורה לגוף שלי?
מה אני עושה לא נכון?
ממי אני אולי צריכה לבקש סליחה, אולי משהו מקפיד עלי?
סיפרתי לרופא המומחה לגבי התוצאות ואז הוא אמר בואי אלי אחרי פסח.
ואז שולח אותי לבדיקות קרשיות.
עשיתי את כולם. אף הלכתי להמטולוג. הכל היה תקין ממש אבל המומחה טען שיש לי כן משהו אז נתן לי פרוטוקול שלם של דברים לקחת כל חודש אחרי ביוץ.
אה, באותו ביקור שאלתי אותו מה זה אומר שיש לי כאבים כל חודש איזה עשרה ימים לפני הביוץ כבר מתחיל לי הכאבים
והוא לא מתיחס. אז גם אני ממשיכה הלאה.
לוקחת כל חודש מה שאמר.
במקביל, החלטתי לחזןר לרופאת נשים שלי שהיא גם רופאת פוריות
והיא ישר אומרת
נתחיל עם אוביטרל. כנראה הביוץ שלך מאוחר מאוד עם ביצית מידי בשלה.. משהו כזה (מבירור שעשיתי לא ממש קיים כזה דבר) אבל נו
אם היא אמרה
ננסה.
חודש של מעקבים, וזריקה ותשובה שלילית.
עוד חודש נוסף, מעקבים, זריקה תשובה שלילית.
ואז חזרתי אליה ושלחה אותי לצילום רחם.
טוב, לרוץ להשיג תור שיהיה בימים הנכונים לבצע את הבדיקה
ב"ה השגנו תןר
עושה את הבדיקה והרופא אומר שיש חסימה קלה בחצוצרות. פותח אותן.
אני מנסה לשאול אותו ממה זה נובע, אולי זה קשור לכאבים שאני מרגישה
עוד לא סיימתי לשאול והוא אומר לי "לא קשןר לשום כאבים"
טוב, שתקתי.
שמחתי שכנראה מצאנו בעיה ופתרנו אותה.
הרופאה גם שמחה ואמרה שתתן לי תרופה לחיזןק הביוץ כי חייבים להשיג הריון כמה שיותר מהר כי סתימות כאלו נוטות לחזןר.
אני לא הייתי רגועה לגבי ה"חיזןק ביוץ"
אמרתי לה שהביוץ שלי ככ חזק שאני מרגישה אותו שבוע + לפני אז נראה לי ממש מיותר וזה יכול במקרים כאלו לעשות תאומים.
שאלתי אותה מה לעשות עם הכאבים האלו. היא לא ידעה מה להגיד. בסוף אמרתי לה שנראה לי שזה סוג של דלקת אז אולי היא מסכימה לתת לי אנטיביוטיקה.
היא לא ממש הסכימה. לא כתבה מרשם, רק כתבה בסיכום ביקור אולי לקחת חןדש הבא דוקסילין שזה סוג של אנטיביוטיקה
אז עשינו עוד חודש נוסף של מעקבים, זריקה.
והחודש כבר לא עשיתי בדיקת דם. כבר לא סבלתי את זה. אז פשוט עשיתי בדיקה ביתית והיתה שלילית
אז הבנתי שזה עוד חודש מבאס ועצוב.
בינתיים החלטתי שאני מחליפה רופאת פוריות.
שמעתי על רופא מעולה אבל התורים אליו מאוד ארןכים
אבל החלטתי ששווה לי לנסות.
התקשרתי למוקד ובנס היה תור פנוי ליום למחרת!
כמובן הלכתנו שנינו אני ובעלי
מספרים את כל הסיפור
ודבר ראשון נותן לי רשימה ארוכה ממש של בדיקות דם לעשות וגם פרופיל הורמונלי במחזור.
שאלתי גם אותו מה הוא אומר על הכאבים שאני מרגישה. לא אמר כלום, אמר נחכה לבדיקות שלך.
חוץ מזה שלח גם את בעלי לבדיקת זרע.
יומיים אחכ התחיל מחזןר ועוד יומיים אחכ אני פונה לעשות את כל הבדיקות, איזה 15 מבחנות בערך..
בצהריים מתחילות להגיע התוצאןת
פרופיל הורמונלי מגיע
ובטא יצא 13! הייתי בהלם. הבנתי שעברתי עוד הריון כימי.
בכיתי את נשמתי. הבנתי שאני בבעיה רצינית כנראה ולא יודעים מה!
טוב, חיכינו לכל התוצאות ושלחתי לרופא
מכיוון שהוא מאוד עסוק אז כל ההתכתבויות ממש קצרות
אבל הוא רק רשם לי לקחת תרופה שהיא נוגדת דלקת (סטראודים) באופן קבוע במינון נמוך.
שאלתי אותו אם הוא מסכים שאנע גם אקח החודש את האנטיביוטיקה דוקסילין
הוא אישר לי.
ולמרבה הפלא והנס
אותו החודש, לא היו לי בכלל כאבים!! אני מדווחת לרופא והןא ממש שמח. כתב לי יופי, להמשיך לקחת גם את התרופה השניה.
אני פתאום קלטתי כמה הרגשתי רע כל חודש בימים האלו שלפני הביוץ וזה לא היה סתם כאבי ביוץ, אלו היו כאבים שהשפיעו על כל הגוף. הרגשה כללית רעה וכאבים בידיים, רגליים וראש..
וזה היה מתחיל תמיד ביום ה6-7 למחזור
עשיתי אחד ועוד אחד! בימים אלו מתחילה הרירית לגדול אז כנראה שהיה לי דלקת באנדומטריום. וזה לא אפשר להריונות להשתרש כמו שצריך!
במבט לאחור יכול להיות שהיה לי עוד כמה כימיים שאני אפילו לא ידעתי כי כבר לא בדקתי כל חודש..
אותו חודש לקחתי את האנטיביוטיקה
ואני לוקחת קבןע את התרופה השניה
וב"ה עוד באותו חודש נקלטתי בלי שום מעקבים, בלי זריקה
וגיליתי את ההריון מאוד מוקדם, משהו כמו איזה 8-9 ימים מהביוץ (עשיתי בדיקןת ביוץ בבית) אז מיד הרגשתי שכנראה הפעם יהיה טוב כי חודשים קודמים לא נקלט ההריון בשלב הזה כנראה בגלל הדלקת.
בקיצור,
יש לי האמת המון מסקנות מכל הסיפור הזה
אבל בשןרה התחתונה
אני מאמינה שהכל מחושב מלמעלה ולא סתם הייתי צריכה לעבור את כל זה
וכנראה מצאנו את הבעיה בדיןק בזמן המדוייק לנו. וזה גם בסיעתא דישמיא. יכולתי להמשיך להסתובב עם זה חודש ועוד חודש (האמת שקצת הרגשתי שזה נהיה גרןע מחודש לחודש) ולעבןר עוד ועןד אכזבות ועגמת נפש
אבל הקב"ה החליט שזהו. זה היה מספיק.
ועוד משהו חשוב!
לסמוך על התחושות שלנו. אם משהו נראה לא תקין, לא להסס להמשיך לבדוק. מבחינת חלק מהרופאים שהלכתי לא היה מה להתייתס ברצינות לכאבים שלי.
וגם
אם הנחיה של רופא נשמעת לא נכונה, לא טובה עבורכן
ללכת לחקור, לבדוק.
אני יודעת שזאת אמירה קצת קשה כי בעצם למה אנחנו הולכות לרופאים, כי הם אמןרים לדעת
אז כן, יש רופאים שאולי מפאת העומס שלהם או לא יודעת מה
עושים דברים בלי הגיון. ואין להם גם הרבה זמן לבדוק את הדברים לעומק .
זהו, אני עדיין בתחילתו של מסע מופלא
יודעת שהכל יכול להיות
אבל מתפללת ומקווה שהפעם זה יסתיים אחרי 9 חודשים וידיים מלאות בעז"ה.
אם יש לכן שאלות, אשמח לענות.
