לא חשבתי לע זה בכלל

אנחנו כל כך כל כך מחכים

והאמת שזה גם קצת מלחיץ לא?

מה יהיה אחרכך?

נישאר חיים??

שכר ועונש וזה...

לא??

זה הכי מפחיד אותי האמת

הייתי רוצה לחכות ולצפות ב100 אחוז כמו כולם

נשמע לי קצת לא הגיוני

כי אני באמת לא מבינה על מה אתן מדברות...

כל המקורות שאני מכירה על אחרית הימים הם אחרים לגמרי.

גם כל מה שמזכירים פה על 'גוג ומגוג' לא ממש ברור לי. אני מכירה את הנבואה של יחזקאל (בפרקים ל"ח-ל"ט) על גוג ומגוג, ושם מדובר על מלחמה בה העמים באים על ישראל ועל ירושלים, ובסופו של דבר הקב"ה מנצח את כל העמים ויש קידוש ה' גדול.

אז נכון שמלחמה זה זמן של דין, ויש אבדות כואבות. אבל עדיין לא ברור לי מה הקשר בין המקורות שאני מכירה למה שאתן מזכירות פה על הפחד הגדול ממה שעלול לקרות לנו בזמן הגאולה.

איך שאני רואה את הדברים, הקשיים של חבלי משיח שרואים בדרך לגאולה, זה מה שאנחנו חווים עכשיו. הגאולה זה הטוב הגדול שנזכה להגיע אליו בסוף.

מעתיקה לכאן את סיום הנבואה על גוג ומגוג, אותי זה מרגש...

"לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲ-דֹנָ֣י יֱ-הֹוִ֔ה עַתָּ֗ה אָשִׁיב֙ אֶת שְׁב֣וּת יַעֲקֹ֔ב וְרִחַמְתִּ֖י כׇּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְקִנֵּאתִ֖י לְשֵׁ֥ם קׇדְשִֽׁי׃ וְנָשׂוּ֙ אֶת־כְּלִמָּתָ֔ם וְאֶת־כׇּל־מַעֲלָ֖ם אֲשֶׁ֣ר מָעֲלוּ־בִ֑י בְּשִׁבְתָּ֧ם עַל־אַדְמָתָ֛ם לָבֶ֖טַח וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃ בְּשׁוֹבְﬞבִ֤י אוֹתָם֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְקִבַּצְתִּ֣י אֹתָ֔ם מֵאַרְצ֖וֹת אֹיְבֵיהֶ֑ם וְנִקְדַּ֣שְׁתִּי בָ֔ם לְעֵינֵ֖י הַגּוֹיִ֥ם רַבִּֽים׃ וְיָדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֤י יְ-הֹוָה֙ אֱ-לֹ֣הֵיהֶ֔ם בְּהַגְלוֹתִ֤י אֹתָם֙ אֶל־הַגּוֹיִ֔ם וְכִנַּסְתִּ֖ים עַל־אַדְמָתָ֑ם וְלֹא־אוֹתִ֥יר ע֛וֹד מֵהֶ֖ם שָֽׁם׃ וְלֹא־אַסְתִּ֥יר ע֛וֹד פָּנַ֖י מֵהֶ֑ם אֲשֶׁ֨ר שָׁפַ֤כְתִּי אֶת־רוּחִי֙ עַל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲ-דֹנָ֥י יֱ-הֹוִֽה׃" (יחזקאל ל"ט, כ"ה-כ"ט)

של בית יעקב

מנטרות, הפחדות והקטנת האישה. לכל אמונה אפשר למצוא מקור כלשהו.

אני למדתי בבית יעקב וספגתי ערכים ורוח שונה לגמרי ממה שאת מתארת.

המון ערכים מעולים ומדהימים

אני ספציפית בכל הנושא של שכר ועונש

עבודת ה' מיראה (שזה נכון, אבל חוששת שאצלי זה נכנס חזק מידי)

שם טיפה אני מעורערת

אם כי זה מגיע גם מהבית

ממש לא רק מההרצאות בכנס שלפני ראש השנה.. 

צריך ללמוד לקחת מכל מקום את החיובי

לא יודעת איפה חונכת.

אבל זה הדרך שלהם....

אנחנו העם של ה'

הוא אוהב אותנו

והבטיח עוד לנביאים לפני 2000 שנה שיביא את הגאולה

ומשיח זזה מי שזכאי 

"ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון"

בסוף זה גם זה

אבל כל הדיבור הזה על ''יום הדין'' נשמע לי קצת נוצרי.

משיח רק למי שזכאי?

תמיד צריך לשאוף להיות טובים

אבל כתוב שגם אם ''לא זכו'' הגאולה תהיה בעיתה

את עושה את רצון ה? משתדלת כמה שאת יכולה? מתאמצת?

כולם נופלים אחותי אבל את חיה חיים של תוה ומצוות, זה לא סתם כותרת, את באמת בזה.

קל לחיות בסיסמאות האלה שאנחנו כל הזמן חוטאים, והבדיחות על יום כיפור שבין נעילה לערבית כבר מדברים לשון הרע על החזן של נעילה. אני גם גדלתי ככה בידיעה שאני חוטאת בלי הפסקה וגרועה ובחיים לא אהיה מספיק טובה.. ואז חשבתי על זה ממש, ממקום של לרצות להשתפר ובאמת ניסיתי להבין איפה אני יכולה להשתנות להשתפר, איפה החטאים הגדולים שלי יושבים. וכן יש לשון הרע פה ושם בכל מיני סיעואציות מפוקפקות שזה על הגבול, אולי מקומות שיכלתי להיות יותר נחמדה או משהו. אבל עבירות ממש? ממש לא.

ואני ממש *ממש* לא איזה צדיקה גדולה, לא מחמירה בכלום ולא עושה יותר מהחובה. אבל את החובות אני עושה.

ואני בטוחה בטוחה שגם את.

תדוני את עצמך טיפה לכף זכות.

תחיי את התורה מתוך ידיעה שאת עושה טוב, שאת חיה נכון, ולא מתוך פחד וחששות. 

אני גם גדלתי ככה 

וכאן טמונה הבעיה, חונכתי בבית ספר (לא בבית.) שיום יבוא ואנחנו ניתן דין על חטאינו, זה נכון, אבל זה היה מוקצן מדיי, שיענישו אוץנו ואנחנו לא היינו רוצים לדעת את העונשים שיש בשמים 

כי וואי וואי מה אנחנו הולכים לחטוף

אני צריכה לעשות עבודה עם עצמי

כי במקום לחכות לגאולה ואני מחכה ממש אני יותר עסוקה בלפחד מהעונש, אני משתדלת ברמות שאני יכולה אבל על כל הפעמים שנפלתי אני אחטוף

זה תמיד בראש שלי...

מסילת ישרים כותב שעבודת השם מתוך יראת החטא (פחד מהעונש) זו דרגה מסוימת בעבודת השם

מעליה יש יראת הרוממות, שעובדים את השם מתוך ידיעה כי הוא רוצה להיטיב איתנו.  זה תיאור מתומצת מאוד כי ברור שיש עוד הרבה באמצע

מצאתי שזה דומה קצת לכיבוד הורים של אנשים בוגרים, שמעריכים את כל ההשקעה של ההורים בהם מגיל קטן ומכבדים אותך מתוך הכרת הטוב ולא כי 'חייב' או מצופה. זה יותר נביעה פנימית מתוך הסתכלות על כל הטוב שהשם עושה איתנו ונותן לנו

תשובה מעל הכל. ולא תלויה רק במעשים בפועל. הרצון הוא מה שחשוב

מחשבה טובה עולה כמו מעשה לפני השם יתברך. והעיקר שיכוון לבו לשמים. כמו שכתוב במשנה:" לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה יכול להיבטל ממנה"

חובת ההשתדלות שלנו היא קודם כל להיות ברצון תמידי ובמחשבה לעבוד את השם והשם לא בוחן תוצאה כי אם את הדרך.

מצאתי שלדור שלנו האמירות על עונשים פחות תופסות כדרך בעבודת השם ויותר מרחיקות. 

בטוח עשית חטאים. כולם עושים. אבל לעובדה שאת לא מתכוונת וככל הנראה רוב החטאים שלך בשוגג יש משמעות גדולה, וגם באמת באמת אם תשבי ותנסי לרשום על דף, באמת, איזה חטאים עשית, תראי שאת לא כזו גרועה כמו שגרמו לך לחשוב.

הכל טוב, ואף אחד לא יחטוף על דברים קטנים שהוא עשה בטעות, בדיוק כמו שאת לא מצפה מהורה או בעל סמכות אחר לתת עונש "מחטיף" על טעות שגם לא היתה איזו אסון מטורף. לא חיללת שבת, לא אכלת לא כשר. אני מהמרת שאם תשבי עם דף ככל הנראה יהיה רשום שם לשון הרע לא במזיד.

אפשר לפחד מהעונש על מה שכן עשית, אבל קודם תביני אם בכלל עשית משהו חמור לפני שאת מפחדת

"וכן צריך האדם למצא גם בעצמו, כי זה ידוע שצריך האדם לזהר מאד להיות בשמחה תמיד, ולהרחיק העצבות מאד מאד (כמבאר אצלנו כמה פעמים). ואפילו כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב, והוא מלא חטאים, ורוצה הבעל דבר להפילו על ידי זה בעצבות ומרה שחורה, חס ושלום, אף-על-פי-כן אסור לו לפול מזה, רק צריך לחפש ולמצא בעצמו איזה מעט טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב, ואף שכשמתחיל להסתכל באותו הדבר הטוב, הוא רואה שהוא גם כן מלא פצעים ואין בו מתם, הינו שרואה שגם המצוה והדבר שבקדושה שזכה לעשות, הוא גם כן מלא פניות ומחשבות זרות ופגמים הרבה, עם כל זה איך אפשר שלא יהיה באותה המצוה והדבר שבקדושה איזה מעט טוב, כי על כל פנים איך שהוא, על-כל-פנים היה איזה נקודה טובה בהמצוה והדבר טוב שעשה, כי צריך האדם לחפש ולבקש למצא בעצמו איזה מעט טוב, כדי להחיות את עצמו, ולבוא לידי שמחה כנ"ל, ועל ידי זה שמחפש ומוצא בעצמו עדין מעט טוב. על-ידי-זה הוא יוצא באמת מכף חובה לכף זכות ויוכל לשוב בתשובה, בבחינות "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו" 

חחח סתם לא בטוח

בדיוק כתבתי על זה בשרשור פעם

אני מבינה את החרדה שלך

כי גם אני חונכתי שלא כולם זוכים

ובינינו, מאיפה לי הזכויות?

בקיצור מבינה..

אני אכן נפגעת בית יעקב

לא מצליחה להשתחרר מהחרדות

גדלתי על זה לצערי הרב מאוד

אם זה הצורת הסתכלות שלך על הקב''ה

אם הוא מפחיד

מעניש

מאיים

אז מי רוצה קשר ככה?

אם גאולה היא מפחידה ומאיימת ומי יודע אם נשאר בחיים

אז עזבו עדיף כבר גלות

אפשר וכדאי ללמוד פנימיות ןחסידות זה פותח עולם מושגים כל כך אחר

עם כל כך הרבה שמחה וחיות וחשק ואהבה וחיבוק

אבל כשצריך להעניש הוא מעניש... 

ואת צודקת...

עם כל מה שהחדירו לי ל גאולה, יש מחשבות כאלה לפעמים...

כשצריך להעניש... הוא כולו טוב.

 גם העונשים הם טוב כי הם מביאים לתיקון הנשמה שלך

הקב"ה לא "מרוויח" מלהעניש אותך, גם אם לא התנהגת יפה...

והוא נתן לנו את כוח התשובה.

ואת צמה כל יום כיפור,

אז העוונות מתכפרים.

ואת מלאה זכויות אינסוף....

את מגדלת ילדים לעבוד את ה'- זה התכלית.

בשביל זה באת לעולם.

ואת מקיימת את התפקיד שלך!

אז ממה את כל כך מפחדת???

אבל שורה תחתוה לא רוצה להיענש בידיי שמים, זה לא עונשים של בשר ודם זה מפחיד.

אם נכנסים לזה אז גם כל השבויים בעזה עוברים תיקון מפחיד, וזה המסלול שהנשמה שלהם צריכה כנראה, ענייני גלגולים.

מבינה אותי?

זה כאילו שאלה לא פתורה שיש לי

הם לא מקבלים עונש על איזה חטא שעברו עליו

הם כן בדרך לתקן את הנשמה עוברים מסע ייסורים שאין איך להבין אפילו

אבל זה לא מתוך עונש

לא התנהגת יפה- לך לפינה

לא.

זה מתוך אהבה וזה הדרך הכי טובה להגיע לתיקון הנשמות

ונכון שזה מפחיד וכואב אבל את לא שם.

והם קיבלו כוחות מיוחדים להתמודד עם זה,

כוחות שלנו אין אותם...

את יש לך את המסע שלך ואת במקום הנכון, יש לך תפקיד ואת ממלאת אותו.

אז למה לך לפחד?

מי שמאמין בתורה ויש לו גישה כזאת דווקא כן ישאר דתי- הפחד יניע אותו לנסות להימנע כמה שאפשר מהאיום והעונש

זה לא ממש כי הוא רוצה קשר 

דרגה 1 לעבוד את ה' מיראת העונש

דרגה 2 לעבוד את ה' מפחד לאבד את הקשר איתו

דרגה 3 לעבודה את ה' מתוך רצון להמליך את ה' (גם אם מובטח שלא תקבלי את העונש וגם לא תאבדי את הקשר איתו את לא חוטאת כדי שלא יהיה חילול ה'.וזאת דרגה הכי גבוהה

קראתי בספר של הרב ארוש "עץ הדעת"

והגאולה תהיה גאולה שלימה ואנחנו נזכה לה בטוב וברחמים.

וחיפשתי קצת ברשת וראיתי שהיא באמת סיפרה שהיא היתה באמצע לנקות כשנכנסו הביתה והיא לא האמינה להם בהתחלה שזה צה"ל.

N12 - נועה ארגמני על רגעי החילוץ: "החייל אמר

שמונה חודשים התפללנו כולנו לשיחרורם,

שמונה חודשים הם ייחלו לצאת מאפילה לאורה,

שמונה חודשים החיילים מתאמנים ( ועוד מספר רב של שנים בפז"מ שלהם,כי הם ביחידות מובחרות)

וב"ה הרגע הזה קרה,

כך גם הגאולה- עלינו להיות שותפים בהבאתה-

בתפילות,בכינון המדינה, מוסדותיה,צבאותיה, תרבותה ורוחה,

בציפיה תמידית לגאולה ובעז"ה בשלב המתאים

הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים

אני רואה שאת כתבת לפני את הפסוק במלאכי.

וגם כיוונת לאותו כיוון כמו מה שאני כתבתי.

עכשיו גם שמתי לב שגם במלאכי הפסוק מדבר על כך שלפני שהקב"ה מופיע פתאום, קודם יש שלב של פינוי הדרך לקראת בואו של הקב"ה. וזה גם חלק מהגאולה. וזה ממש מה שאנחנו חיים עכשיו.

כל פעם מרגש אותי לראות כמה המדינה משקיעה בבניית כל הדרכים לירושלים ובמיוחד לכותל, ואני חושבת איך כל הדרכים האלו בסופו של דבר ישמשו אותנו לעליה לבית המקדש.

גם אם בית המקדש עוד לא בנוי, הדרך אליו כבר נסללת

"כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה" (ישעיהו מ', ד')

"הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא..." (מלאכי ג', א')

ומצד שני, הנביאים גם מתנבאים לנו גם על "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן..." (ישעיהו נ"ב, י"ב), "וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו כז, יב)

וזה מה שאני רואה עכשיו. המשיח עצמו עוד לא פה, אבל הגאולה מתרחשת לנו מול העיניים.

זה לא רגע אחד שפתאום הכל משתנה.

יש רגעי שיא שבהם קורים דברים יותר במהירות, ויש זמנים של התקדמות יותר איטית, ויש גם רגעים שנראים כאילו הלכנו אחורה.

אבל אנחנו כבר חיים כל כך הרבה מהנבואות שניתנו לנו. רק צריך להסתכל קצת בפרספקטיבה של תקופה ולא של רגע.

וצריך לדעת לראות את זה. ולהודות על זה.

שלא נפספס את הגאולה שבאה אלינו בדרך אחרת ממה שדימיינו, לא ככה פתאום כמו בסיפורים, אלא צעד אחרי צעד, בשינויים קטנים, 'קמעא קמעא'.

כדי שכשהמשיח יגיע, ובית המקדש כבר יהיה בנוי, לא נצטרך לחכות לו שיגיד לנו 'ענוים עמודים, הגיע זמן גאולתכם, ואם אין אתם מאמינים - ראו באורי שזורח'. שנצליח לראות ולזהות שאנחנו כבר בגאולה...

(אני יודעת שנגעתי פה בנושאים שנויים במחלוקת... לא רוצה לפגוע באף אחת שלמדה או רואה את הדברים אחרת ממני, אבל באמת כותבת מתוך התפיסה שלי והדברים שאני לומדת ורואה, ומאמינה בהם בלב שלם. מי שחושבת אחרת יכולה לדלג הלאה, או יכולה לפתוח את זה לדיון - כמובן בכבוד ובנעימות...)

מקנאה בכל בנשים הצדיקות פה שממש חיות בתודעת גאולה אמיתית. הלוואי שאזכה גם

וכל הכבוד לך על הידע והציטוטים!

הצלחת לרכך קצת את הלב שלי, שקצת התאבן בשנה האחרונה... 

כי זה בערך מה שאני עושה כל החיים 🤣

הלכתי להפעיל מכונה. 

לפחות שמשיח ימצא אותי בפוזה טובה

אני כל היום רובצת על הספה, פשוט בושות!!!!

תודה לך ששיתפץ אותנו

האמת מחזק אותי עכשיו

כתבת מהמם!

חג שמח

אין ספק שזה עבר להרבה יהודים בראש. תמיד למדו אותנו שהוא יגיע פתאום.

והנבואות שלמדנו כל החיים מתחילות ללבוש צורה של מציאות. 

זוכרת איך תיארו לנו המון פעמים שבימות המשיח הקב"ה ייקח חבל ויתלהו מקצה העולם עד קצהו וכולם יחזיקו בחבל, ולאט לאט הוא ינער אותו בחזקה ורק בודדים שילפתוהו חזק, הם יזכו לימות המשיח ולגאולה. אני לא חושבת שזה הפחדות, זה פשוט המציאות שתהיה, והיא כבר כאן. כתוב שבימות המשיח השנאה ללומדי תורה ושומרי המצוות תגבר מאד, ושאנשים מתוכנו ישנאו אותנו, ולא אומות העולם כמו כל הדורות, וזה לדעתי הבירור שיש עכשיו. תמיד בהיסטוריה של עם ישראל מי ששם רגליים לשומרי המצוות היו אומות העולם ו"הגויים", וכעת רואים בחוש איך אנחנו במדינת "היהודים" חוששים מהעתיד הרוחני שלנו. אין ספק שזה מפחיד, אבל לא בקטע של חרדה, אלא: מה אני עושה עם זה? איך אני מכין את עצמי לביאת המשיח? 

וצריך גם להבין שאם לא נזכה לזה, ואולי נמות כחלק מתהליך הגאולה, זה גם בסדר ולא מפחיד. ככה הקב"ה מנהל את העולם.

מה שתיארת פה על 'חבלו של משיח' - זו לא נבואה.

זה משל שהביא ר' אלימלך מליז'נסק ומסביר את הקושי שיהיה בתקופה של ערב הגאולה (האמת שאני ממש לא גדלתי על זה ולא הכרתי את זה, בעקבות מה שכתבת פה עשיתי חיפוש והגעתי למקורות).

ואני חושבת שחשוב להבחין בין נבואות על הגאולה, לבין אמרות חז"ל ורבנים על הגאולה.

הנבואות על הגאולה הן נבואות של טוב, של עולם שמגיע לידי שלמות. הנבואות מדברות על קיבוץ גלויות (שאנחנו ממש רואים בעינינו), על פריחת השממה שהיתה פה בגלות (שגם זה נראה לעין ללא שום ספק), וגם על שלום בין העמים ואפילו בין בעלי החיים, ובניין בית המקדש שיהיה אור לכל העולם (לחלק הזה אנחנו עוד מתפללים).

יש גם נבואות על מלחמת גוג ומגוג (שבה כל העמים עולים על ירושלים, אבל בסופו של דבר הקב"ה מביא לניצחון ולקידוש ה' גדול), ויש גם נבואות שמדברות על איך כל מי שלא עבד את הקב"ה וכל עובדי האלילים יישפטו ויתביישו בטעות שבה הם חיו.

ויש גם נבואות פחות מובנות שלא בהכרח יודעים איך לפרש, וכנראה שלא נבין הכל עד שזה לא יקרה.

אבל בגדול - הנבואות על הגאולה הן נבואות על העולם שמגיע לשלמות, דרך עמ"י שחוזר לארצו ומגיע לתיקון שלם בגשמיות וברוחניות.

ויש גם אמרות של חז"ל ושל רבנים על הקושי של התקופה הזו שלקראת הגאולה. על הבלבול שקיים בה, ועל זה שצריך הרבה כוח להחזיק בדרך האמת.

וזה בהחלט דברים שאפשר לראות היום, כמו שכתבת. ואנחנו באמת צריכים להתחזק בחיבור לקב"ה ולהבין שכל הקשיים הם חלק מהתכנית, ואילו חבלי הלידה של הגאולה.

אבל אלו לא נבואות על הגאולה. אלו אמרות שמכינות אותנו לקושי שמופיע לקראת הגאולה, ומכוונת אותנו לדרך לעבור את התקופה הזו, בתהחזקות בחיבור לקב"ה למרות כל הבלבול שמסביב.

ובעז"ה כולנו נצליח להתחזק ולהתקרב לקב"ה, ולזכות לאור הגאולה השלמה שתאיר את כל העולם.

בימבה ג'וק- מצאים יותר לשנה וחצי, תלוי בגובה של הילד

חיות קופצות

שטיח פעילות לחדר

מצעים

ספר מנגן

בן או בת?

ספרים

המשחק הזה של חיות קופצות כשלוחצים

כולם אומרים מטבח

וואלה אני הרגשתי בגיל שנה שכלום לא מעניין במיוחד וזה בעיקר מתנה שנותנת יחס לנו 😅

מה שלא תבחרו תקחו בחשבון שזה יותר להמשך...

לא יודעת מה התקציב אולי מנוי לאטרקציה כמו גימבורי/גן חיות

אותו אחרי כמה ימים, אז מה הקטע לקנות?

מצד שני טוב שיהיה לו הרבה מגוון, אין לנו כל-כך הרבה

גם אם עכשיו נראה לך שמשעמם אותו. למשל מגנטים זה לגמרי משחק למלא שנים שמשחקים אצלנו כמעט כל יום.

מגנטים

משחקי התפתחות כמו הך פטיש ומגדל כדורים

בובה עם או בלי עגלה

תכלס גיל שנה זה עוד לא ממש אבל בגיל שנה וחצי זה כיף שיש את המשחקים שנקנו לגיל שנה..

לק"י

אני גם חושבת מה לקנות לו מתנה.

חפץ מעבר זה דבר טוב בעיקרון בעיני כאמא. עוזר להרדם, להרגע, להיפרד. בלי להרוס את הפה ואת נשימת האף למשל כמו מוצץ או בקבוק.

פשוט אצל המתוקה שלך זה נשמע קצת קיצוני. בפארק ובכל מקום. אז אפשר לעשות איזו חשיבה כמו שאז דובר בשרשור ההוא.

אני לא בטוחה שבובה חדשה תועיל לזה ספציפית. אין עוד בובות בבית? אפשר לעודד אותה להרחיב ולשחק גם איתן. לשחק איתה קצת ואז לשחרר אבל לא מאמינה שזה יתקרב לאיך שהיא עם הדובון...

לגבי מתנה אני בעד מה שכיף לגיל שנתיים- בובה ילדה ועגלה קטנה, מגנטים, כלי מטבח, פירות לחיתוך, אפשר ערכות כאלה של מליסה ודאג של גלידה, פיצה וכד'. ממש אוהבים בגיל הזה. וזה מעודד דיבור בשפה באופן טבעי משחקי ונכון לגיל... עם מגנטים אפשר לבנות בתים לחיות. בגיל הזה העבודה טבעית וכיפית עם כל האמצעים שהילדים אוהבים. את יכולה להכין איתה ארוחה לדובי ולעוד כמה בובות. להתחיל לשחק שהן משמיעות קולות או מדברות אם היא בשלה ואם לא אז עדיין לפעול עליהן בלי לתפעל אותן.

אז זה יעזור לה להתחבר אליה טוב יותר מאשר בובה שקיימת בבית... (אבל לא בטוח שזה יעבוד - לפני כמה זמן הלכתי איתה ועם אחותה הגדולה יותר, שרצתה בובה של חתולה, ואחרי שבחרתי בשבילה הצעתי לקטנה שתי בובות קטנות וזולות שתבחר אחת מהן, והיא בחרה בדובי קטן בהתלהבות - אבל כמה רגעים אחר כך זרקה אותו לרצפה בחוסר אכפתיות...)

אני אתייעץ גם עם קלינאית התקשורת שיש לה עכשיו, אבל בכל זאת - יש לך רעיונות איך למתן את הקשר שלה עם הדובי? והאם באמת צריך לעשות את זה כבר בגיל הזה?

תודה על שאר הרעיונות!

מגנטים יש לנו בבית והיא לא ממש מתעניינת בהם. עגלה ובובה היא אוהבת מאוד (יש לנו עגלה אחת, קצת מפורקת, אולי באמת אפשר לקנות חדש), אבל היא לא מגוונת את המשחק בבובה ככה (ולרןב שמה בעגלה את הדובי שלה). שאר המשחקים שהכרת באמת פגשנו אצל קלינאית התקשורת והיא נהנתה. החשש שלי שהחלקים של המשחק יתפזרו מהר מאוד ולא יהיו שמישים למשחק, כמו שקרה להרבה משחקים אחרים שקניתי במהלך השנים...

אבל אולי באמת צריך להשתדל עם זה באופן מיוחד, ולקנות משהו ולשמור עליו באדיקות בשבילה... (זה או ר גם לשמור עליו מפניה לפעמים🙈)

שאם זו מטרה איתה אז צריך איכשהו לעבוד על להרחיב גם אם לא קורה לבד. קצת להאכיל, לנדנד, לתת בקבוק... כמובן עם מלל מתאים וחזרתי. העבודה בעצם על השפה משולבת בעבודה על המשחק בגיל הזה. אם היא לא מוותרת על הדובי אז לגוון בסוג המשחק איתו. אם מוכנה לבובה אחרת אז אפשר אותו דבר כמו שעשתה עם הדובי, הבנת את הרעיון? לגוון בדבר אחד שישאיר אותה באזור בטוח שהיא תוכל להתפתח בו.

יכול להיות שאם היא תבחר בובה יפה בעצמה היא יותר תשחק. וגם עגלה זה אחלה לגיל הזה אם מה שיש כבר עשה את שלו. ומגנטים, שוב, צריך קצת ללמד, קצת לשבת, לתת ביטחון... נגיד בשבת אפילו קצת להקדיש לזה. לא צריך שעות.

לגבי הדובי בכללי, היא באמת קטנה... פשוט כמוך הייתי נגעלת מזה בפארק בקופ''ח או בקניון. אז משאירה באוטו או בתיק. או דברנו אז נראה לי על שקית מיוחדת שתהיה ''הבית שלו''. ברמה הזאת. לא צריך גמילה בגיל שנתיים. בעיני לפחות.

יכול להיות שבעבר משחקים נעלמו כי היו לך הרבה קטנים? אולי זה יהיה שונה עכשיו. ברור שזה קורה אבל אצלי נגיד לא בקצב וברמה שאת מתארת. אבל זה גם הרבה פחות ילדים. בכל מקרה גם בובה ועגלה עובד. ובלי קשר לשפה גם בימבות כיפיות לגיל... לכי עם הלב.

(6.5) יש בובה שהוא מאד אוהב ושמיכה שהוא מאד אוהב

לא רואה בזה בעיה

כן הרחבנו את מעגל השמיכות והבובות

אבל הוא שומר אמונים לאלה האהובים

ולפעמים אנחנו צריכים לחפש אותם כשהם נאבדים והוא לא יכול לישון בלעדיהם

נראה לי קצת דרמטי לדבר על בעיות כאלה בגיל שנתיים

זה טבעי שיש בובה אהובה

אלא אם היא הולכת איתה כל הזמן צמוד גם נניח לגן

כרגע זה טוב מבחינתי, כי היא עדיין בשלב ההסתגלות.

באמת זו שאלה, אם זה באמת לא טוב...

(יש לי עוד בת שהייתה לה בובה מסוימת אהובה בגיל הזה, אבל לאט לאט נוספו לה עוד בובות. ובגיל חמש בערך היא איבדה בהן עניין לגמרי... ועוד בת שאהבה לישון עם חיתול טטרה מגיל צעיר מאוד, ונגמלה מזה רק בגיל שמונה בערך. אני לא ראיתי בזה רע, אבל חמותי ששמעה על זה הייתה בהלם... וגם הילדונת שמעליה מכורה לכרית מסוימת, אבל בעיקר בשינה או כשהיא צריכה התפנקות, היא לא צריכה אותה בגן למשל... מעניין שאצלי רק הבנות התמכרו לחפץ מעבר🙃 ויש אחת שלא...)

אם היא עוזבת אותה לפעמים או ממש צמודה אליה

אצלי רק הוא עם חפצים כאלה

(ועוד אחד היה מחובר למוצצים שלו)

אבל הוא אף פעם לא לקח לגן את השמיכה/ בובה

היא כן מסוגלת להסכים לעזוב אותו כשחייבים, למשל כשנוטלים ידיים בבוקר או כשמתקלחים (אבל לפעמים קשה לה).

נשמע קצת יותר מדי

אבל היא עדיין קטנה

יש לזה הרבה זמן להתאזן לבד

אני לא מבינה בזה

אבל הבת שלי בגיל שלה וכרגע היא מאוד מאוד אוהבת עגלות של בובות

ימים שלמים היא משחקת בזה

גם בימבה היא אוהבת

אבל אולי צריך לגוון לה את יכולות המשחק, וזה מה שאני מתלבטת...

אני חושבת שזה ממש לגיטימי וטוב להתפתחות הרגשית שיש בובת מעבר בגיל הזה ואף לא רואה חשש שזה ימשיך לגיל מאוחר יותר. בסופו של דבר אף ילד לא ימשיך להידבק לדובי לעולמי עד, זה עובר לבד..(בניגוד למוצץ שכן יש חשיבות להפסיק עד גיל מסויים כי זה משפיע על תפקודי הפה).

את אמא שלה ומכירה את הבת שלך הכי טוב, תקני לה מה שהיא אוהבת כל משחק יכול לשרת אותה שפתית, זה הכל תלוי באיך המבוגר שלידה מעשיר אותה שפתית תוך כדי המשחק ונותן לה מודל לחיקוי.

בגיל הזה לאט לאט מתפתח משחק דמיוני. לכן אני מאד אוהבת בגיל הזה לקנות כלי מטבח, כלי רופא, אמבטייה לבובה, כלי עבודה (יותר לבנים..).

בהצלחה!

ואם המבוגר שלידה לא תמיד זמין כדי להעשיר לה את המשחק?...🙈

(ועכשיו אני קולטת שראשי התיבות שלך הם בעצם קלינאית תקשורת! נכון?)

הכל טוב, ברור שההורים לא תמיד יושבים צמוד לילד ומשחקים איתו, אבל כשכן יש את הזמן איכות אחד על אחד אז זה משמעותי- ומההיבט של קלינאית זה משמעותי איך משחקים ופחות במה משחקים..;)

וחוץ מזה שלא חייב לשבת לשחק כדי להעשיר את השפה, אפשר גם בשגרת היומיום- בזמן אוכל, זמן אמבטייה וכו'

אבל כנראה שבשבילה זה לא מספיק... (היא מתקדמת ב"ה, אבל לאט...)

ממש לא מסכימה.

חפץ מעבר זה צורך נפשי בסיסי שממש לא הייתי נלחמת בו, ואף להפך. חפץ מעבר נושר מעצמו שהצורך מגיע לסיפוק

אני גם אגיד בעדינות שקל''ת היא מומחית לתחומה, בתחום בריאות הנפש לא כלול בתוכו.

האם היא עסוקה רק בחפץ ולא פנויה לפעילות אחרת או שהוא מלווה אותה בפעילויות שונות?

שבדובי מפריע לה לפעמים לשתף פעולה בטיפול. גם השנייה אמרה את זה (אף שהיא לא אמרה שהדובי לא טוב בשביל הילדה).

ונכון, צודקת. נתייעץ על זה באמת גם עם מדריכת ההורים שלנו, שהיא פסיכולוגית...

שאלתי על איך את מתרשמת ממנה כאמא שלה.

האם היא עסוקה כל הזמן בדובי, או שהיא נגיד משחקת והדובי נמצא איתה, זו כוונתי.

אני יכולה להבין שבטיפול הנוכחות של חפתץ המעבר עשויה להפריע, השאלה אם הוא מפריע להתנהלות היום יומית שלה, האם רק הוא מעסיק אותה, או שהוא חלק מהמרחב

אני חושבת שהיא פשוט עושה את כל הדברים ביום יום עם הדובי (כמעט, לא ממש הכול), כלומר - הוא מתלווה אליה בכל מיני פעולות, וזה לא שהיא רק מתעסקת בו. יש לה עוד "תחומי עניין".

מסייגת שכמובן לא ראיתי...

אבל נשמע ממש בתחום הסביר

איך הוא לא מפריע לפעילויות אחרות?

מתואמת כתבה מקודם שהילדה מסכימה לפעמים להניח אותו כדי ליטול ידיים ולהתקלח, נשמע שבשאר הזמן הוא תופס לה יד, אלא אם הבנתי משהו לא נכון.

מסכימה מאד שלא להלחם בחפץ מעבר ושהוא ינשור כשהצורך יגיע לסיפוקו, אבל אם ילד מפתח תלות כל כך חזקה עם חפץ מעבר כדאי לחשוב מה הצורך שם כדי לספק אותו בתוך החיים והקשר עם ההורה.

הגעתי למסקנה שהוא כן מפריע לה בפעילויות מסוימות, כמו לטפס, והיא כמעט לא מוכנה חעזוב אותו במצבים כאלה.

אבל היא כן משחקת גם בדברים אחרים, לא רק בו, אלא שפשוט לרוב הוא מתלווה אליה. (ויש גם זמנים שהוא נשכח בצד, זה לא שהם בלתי נפרדים בכלל)

בכל אופן, גם אליי היא נצמדת לא מעט... (לפעמים ברמה שאני לא עומדת בזה - בעיקר בגלל הרגישות התחושתית שלי - ואז אני מחפשת דרכים להעסיק אותה הרחק ממני...)

ילדתי רגע לפני שבוע 37.

חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.

אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.

וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...

יצאתי בשבוע 35

קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה

היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני

בשבילי זה היה מאד נכון

לנוח בבית להיות בקצב שלי

לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו

ולהגיע ללידה בנחת

ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)

אלא אם כן ילדתי לפני..

הכי טוב זה כמה ימים לפני

לא מידי הרבה

שיהיה בשעה טובה לידה קלה

בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...

אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה

בין שבוע לשבועיים

למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה

תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..

בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה

אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים

יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣

אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.

אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.

למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.

ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה

איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..

לקחתי לתשומת לבי.

אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה

ילדתי אחרי שבוע

מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני

בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.

בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.

לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.

ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ

ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...

אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.

בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)

והייתי זמינה מרחוק לבלתמים

זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה

וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.

הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.

לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..

אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי

חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.

אבל ילדתי ב37

בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.

ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.

יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.

הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.

היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.

אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות

יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.

אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח

אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי

ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.

תמיד יצאתי בתחילת תשיעי.

אומנם מסיבות רפואיות כי יש לי בעיות רציניות באגן ומתחילת שמיני כל תזוזה שלי היא כאבים מטורפים (לא סימפי, יש לי משהו אחר),

אבל אני רוצה להגיד שלמרות שהייתי חודש בבית ולא יכולתי לזוז כמעט בכלל החודש הזה היה לי כיף ומלא נחת, תכננתי לי בלו"ז הרבה דברים שלא דורשים תזוזה, הרבה הרפיות, הרבה נחת עם הילדים, הרבה דברים שאף פעם אין זמן לעשות.

הרגשתי שהגעתי ללידה ממש בנחת ועם הרבה כוחות.

אז אני ממליצה, ואם יש לך אפשרות לזוז - זה בכלל יכול להיות כיף.

תסעי, תבלי, זה זמן נהדר... עדיין אין תינוק שצריך לטפל בו, וזה זמן עם משמעות, כי את צוברת כוחות ללידה...

אז כן הייתה לי תעסוקה.

אבל שוב, אם את יכולה לזוז - תמלאי לך את הזמן בחוויות חיוביות וזה שווה ממש!

אז אם יש לך ימי מחלה - בכלל לא הייתי מתלבטת. (לא שאצלי התלבטתי, אבל בכל זאת...)

יצאתי ב37 וילדתי ב41++

הייתי עושה את זה שוב אם כי כנראה שהפעם אני כן אמשוך יותר בקטע כלכלי

אם את ממש סובלת שווה להתייעץ עם הרופא על שילוב של נורמלקס\בנהפייבר.

בנתיים עובד בסדר גמור

(אבל אני לא יודעת אם זה מיועד לזמני מחסור/אנמיה או רק לחיזוק)

וגם עוזר לספיגה של הברזל

נשמע כואב ממש.

נשמע קשה ממש. שלא מתייחסים ולא מעריכים.

אין לי עצות, אז רק נותנת חיבוק ומקווה שתמצאי נחת 🙏

לדעתי תחשבי רגע על משהו קטן שיעשה לך נעים כי את דואגת לעצמך. משהו שניתן לך חיבוק לעצמך.

שוקו חם.

עוגיה.

איזה שיר שמרגש אותך.

משו קליל שניתן לך חיבוק. מגיע לך.

ואחרי זה אני היתי יושבת לחשוב מה יעשה לזה סוף. משו כלשהו חייב להיות.

♥️

את ראויה להרבה טוב 😘

כשיש פער בין איך שזה נראה

לבין המציאות

שאי אפשר להתלונן

שיוצאים קטנים

קשוח

דבר ראשון חיבוק, זה הרגשה נוראית לריב עם הבעל ולהרגיש לא מוערכת וכישלון..

שאלה מעצבנת מוזמנת לערוף לי את הראש וירטואלית - מה המצב ההורמונלי שלך?

שואלת רק! כי מזדהה כ"כ עם ההרגשה שהכל שחור ושהבעל מעצבן עד כדי רגשות הרהורי בריחה מהבית, ואז שבוע אחרי המחזור מגיע ואת כזה - אהה לכן הרגשתי ככה!

הרבה פעמים המצב בשעתו מרגיש נורא ואיום ושאין תקווה וש*הוא* כך וכך וכך

ובסוף בא הבוקר (או המחזור) והכל נראה יותר נורמלי

שהוא עושה לך מניפולציות, אולי אפילו על גבול הגיזלייטינג, ממה שאת מתארת זה נשמע שהוא מסובב את הכל וגורם לך להיות אשמה.

זה נשמע לי קצת מטריד.

אני יודעת שזה קלישאתי אבל ממליצה על טיפול או זוגי ואם לא אז לפחות לעצמך, לקבל כוחות, שלא תכתבי על עצמך שוב שאץ אכזרית חס וחלילה

מציעה ממש לחשוב על טיפול אישי... וחיבוק לך🫂

מצטרפת ל @מתיכון ועד מעון , גם לי נשמע שיש פה מניפולטיביות לא בריאה שהוא מפעיל עלייך.

מחזקת אותך ללכת לטיפול אישי ולקבל כוחות.

בהצלחה❤️

את טוב גדול, יש בך כוחות.

בלי קשר למה שאת עושה, בהשוואה אליו או מול הילדים או במדידה של כמה מטלות.

שבי עם עצמך, עם דף או בעל פה

היית אישה מדהימה גם לפני שהתחתנת

גם לפני שהפכת לאמא

(לא סותר את זה שאת כנראה אמא נהדרת)

להיאחז בנקודות הכוח הפנימיות.

להיזכר מי את.

תמצאי משפטים חיוביים שמגדירים אותך

תיאחזי בזה, תשנני לעצמך ברגעי הקושי

או כל ערב

מתי שאת צריכה.

להגיד כל בוקר בכוונה "אלוקיי נשמה שנתת בי טהורה היא"

אחר כך יהיה לך כוח לבדוק מה מניפולציות, מה טעויות, מה חולשות שלו ומה אולי תקופה קשה.

כי זה נשמע שאת מודדת את עצמך רק בהשוואה אליו

יש אותך ויש בל הרבה טוב, אני בטוחה.

קודם כל את

למצוא את הכוח שלך

להאמין בעצמך.

נשמע קשוח וכואב.

ועצתי;

כשלומדים להבין את המנגנונים שמפעילים מב9נים את כל הסיבוך, וגם לנהל דינמיקה זוגית בריאה של גבר אישה, זה יכול מאד לעזור.

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תפני לחריגים

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

ומשתנה בין קבוצות גיל

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

ואם זאת תקינה מורחבת

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000

ויש גם באיזור ה2,000

ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת

איפה שאנחנו הפרטי עולה עוד יותר וגם אין הבדלי גיל אז שילמתי בגיל 3 3800 לחודש לפני שנה, וזה הזול באזור שלנו

למה אף אחד לא עוצר את זה זה מזעזע

והם עוד קוראים לעצמם אגף לעידוד תעסוקת הורים

מה עכשיו תעשי?

מעצבן.

מבאס ממש

משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח

בגלל הפרש של 5 ימים.

אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄

אנחנו קיבלנו דרגה ממש מהר ואז תדעי בוודאות אם אתם זכאים או לא.

פחות משבוע. ועוד חברות שהגישו איתי

אני כבר צריכה להחזיר תשובה למישהי אחרת אני ממש בדילמה רצינית

אם גם ככה את משלמת על החודש הזה

שחסר מסמך

השלמתי ולא קיבלתי מייל שהבקשה הועברה לטיפול אחרי השלמת המסמך

ידוע לך אוליי??

כל יום קריטי לי

התעדכנה לי דרגה בלי שביקשו השלמת מסמכים אבל לא קיבלתי מייל שיש לי דרגה כמו בשנים קודמות.

אולי תבדקי במערכת אם התעדכנה לך דרגה?

אבל יש בשיין בהלבשה תחתונה מידות גדולות, הייתי מחפשת שם דברים שנראים טוב ועם ביקורות טובות (ותראי תמונות שנשים מעלות!), מזמינה אחד מכל סוג, ומחליטה מה מתאים לי. בעיקרון אפשר להחזיר אבל תבדקי כל מוצר בנפרד שבאמת אפשר.

בדרך כלל מזמינה 2-3 סוגים ותמיד הכל יוצא טוב!

מחירים מעולים

ואיכותי

לק"י

ואני קונה בלי ברזלים.

מבחינתי זה בסדר, אבל לא לוקחת אחריות על מה שאת תחשבי....

הדגם נקרא מוניקה 8487.

אני הפכתי חזיות טובות וחזקות לחזיות הנקה

אני מידה גדולה מאוד ( 34H )... אחרת המראה לא נחמד בכלל 😅

הכי טוב שיש.

אבל אין כמו ללכת לקנות ולמדוד. אין לזה תחליף.

ועדיף מינימייזר.

אני קונה ונראה מעולה ומחזיק טוב.

הזמנתי מהם ובהזמנה הראשונה היא התקשרה לפני המשלוח ושאלה כמה שאלות בשביל לדייק לי את המידה. יצא לה מידה מסויימת שונה ממה שהזמנתי זה היה נראה לי מוזר אבל כשהגיע זה ישב עלי בול. אני משתמשת בהן עד היום לא נעים אבל נראה לי שזה מאז שהבכורה שלי נולדה לפני כמעט 12 שנה...