מרגישה שהיא מעמידה אותי במצבים רגשיים שפשוט קשה לי איתם!
ילדה מדהימה ורגישה בת חמש. כשקשה לה היא אוהבת להרגע עם חיבוק ממני.
הערב בעלי לא נמצא והייתי צריכה להשכיב אותם לבד. החג יצא מאוחר, הם השתוללו מלא זמן וכבר הייתי על הקצה.
בשלב מסוים כבר ממש התעצבנתי והיא לקחה את זה ללב וביקשה שנתחבק ונרגע ביחד. עכשיו אני עצבנית בטירוףףףף! בא לי לצרוחחחח. לא מסוגלת להתחבק עכשיו והיא לא מסוגלת להרגע בלי. בנוסף אני מרגישה אמא נוראית שמסרבת לחיבוק.
איך יוצאים מהפלונטר הזה?
מתחדשת11אחרי המעשים נמשכים הלבבות
לאט לאט תרגישי שגם בך משהו מתרכך ונרגע
החיבוק הוא סוג של ריפוי עבור שתיכן
אלופה שאת כלכך רגישה ואכפתית
גם כאמא יש לי את עצמי, את הצרכים והרצונות שלי...
אם לא מתאים עכשיו - לא מתאים.
להכריח את עצמך לחבק את הילדה יוצר רגש לא טובוגם הילדה לא תפספס כת זה, לפחות בתת מודע, זה חוויה שנצרבת בשרירים
ברור שיש עך וזה נפלא לתת לה את החיבוק הזה אבל לא על חשבון הצרכים שלי
אם כבר הייתי אומרת שצריך לנסות להפריד כוחות,ללכת להרגע בעצמה ולשלוח את הילדה להרגע לבד איכשהו (אפילו מסך או משחק מחוץ למיטה . זה מספיק חשוב)
וכמובן שווה לעבד את זה ולנסות להמנע מלהגיע לקצה פעם הבאה, זה הכי נורמלי! וקורה לכולנו! אבל זה כמעט בלתי אפשרי להתמודד כשכבר מוצפים ואין כח לכלום, יותר קל לתפוס את זה לפני שזה קורה ולהתמודד
את לא חושבת שמגע הוא צורך בסיסי לילד?
הילד גם מרגיש אם החיבוק מאולץ או ״קר״ וזה יכול לעשות יותר נזק מתועלת.
לא כתבתי שאת תמיד צריכה לחבק כשאת כועסת
אבל נשמע שזו נקודה שצריכה חיזוק, ומקשה עלייך
אז בעיניי- כן, להתחיל מחיבוק יזום כדי שהוא יעורר את הלב לחבק יותר ברגעים אחרים.
חינוכית מה הבעיה בזה? המשמעות היא שאמא אוהבת תמיד, גם אם היא כועסת
ובכל מקרה נשמע שהכעס מכיוונך
ולא בגלל שהיא עשתה משהו רע..
אין סיבה שהיא תיענש ולא תקבל חיבוק, בגלל נקודה שצריכה חיזוק פנימי אצלך ❤
בהצלחה
אבל היא בהחלט התנהגה בצורה בעייתית באותו ערב.
ואמא אוהבת גם כשהיא כועסת אבל אז לא מתחשק לה להתחבק.
חינוכית- אם את (הילדה) לא מקשיבה לי (לאורך כל הערב) אז בסוף אני אכעס. ואז החיבוק לא יהיה לי נעים…
היה נשמע שהם סתם השתובבו כמו כל הילדים ובגלל שזו שעת ערב- שהיא קשה לכולנו, זה עירער אותך. אבל אם זה לא כך- אז לטעמי אפילו בעייתי לחבק. כי היא עשתה מעשה לא טוב, וחיבוק משדר פיוס וסליחה
כמו כבוד למרחב האישי שלי
ובעלות על הגוף שלי
אם היא היתה אומרת שאף פעם לא מתאים לה לחבק הייתי מציעה לה לחפש פתרון יותר עמוק שיאפשר לה כן לספק לה את זה (גם אז, כמובן לא בכח), כי זה באמת חסך רציני וכואב שילד יגדל ככה
אבל לא בכל רגע נתון היא חייבת לספק לילד מה שהוא "צריך", גם הוא יכול לחכות
ואפילו- מעבר לזה שזה עזור לה להיות אמא רגועה ושמחה יותר זה גם מחנך את הילדה שהעולם לא סובב רק סביבה, שיש גם לנו כהורים את העולם שלנו וגם היא צריכה לכבד את האחר.
וכמובן שככל הגיל יותר צעיר ככה אני יותר אתאמץ לספק להם מה שהם צריכים (גם - לא בכל מחיר כאן ועכשיו) כי היכולת להתאפק יותר קטנה
וגם זה שונה למשל לתת לילדה מים או להחליף חיתול, שזה לפנות מהזמן והכוחות שלי ויותר מתאים שאני אעשה את זה גם "בכח"
לעומת לחבק או לספר סיפור- שזה לתת מעצמי קצת יותר ומצד שני גם פחות קיומי, בטווח הקצר לפחות...
עכשיו כשהגדרת איזה שינוי את רוצה לעשות,
תמצאי את הזמן הנכון להתניע את התהליך.
תסבירי לה שאמא אוהבת גם כשהיא לא פנויה, לפעמים אמא צריכה לאכול/ להתקלח וזה לר קשור אליה (כלומר לנתק את הקשר ההפוך. כשאמא מחבקת אמא אוהבת, אבל זה לא שאם אמא לא מחבקת אז אמא לא אוהבת, אלא אמא צריכה לעשות דברים אחרים)
אפשר לשאול את הילדה מה לדעתה יעזור לה להרגיש שאמא אוהבת אותה ולהרגיע את הסערה שאצלה בלב עד שאמא תתפנה להגיע.
אפשר להציע בובה שנקנה ביחד או שמיכי נעים או חוברת ציורים שאמא מציירת.
ולאט לאט להרגיל בהדרגה שלא מיד את באה לחבק (גם כשזה כן מתאים לך)
אלא את אומרת שאת צריכה לעשות משהו ועוד דקה מגיעה, וכשאת רואה שהיא מצליחה לחכות דקה זה עולה לכמה דקות, אפשר להעלות שוב את הנושא מה יעזור לה לחכות..
תבדקי אם יש מגע אחר שכן יכול לעזור לה ולך יהיה יותר קל לתת.
למשל לעשות עיסוי בגב אפשר גם כשחם/ את רעבה/מעצבן לך..
אפשר גם להיות בטלפון במקביל כדי להתנתק רגשית מהסיטואציה,
ואז אח"כ כשאת יותר מלאה (וטיפה רגועה מהשכבה המעייפת)
אפשר להתחבק ולהתכרבל כרגיל.
יש ספר שנקרא "טיפה של תשומת לב" שמדבר על משהו דומה, אמנם מדובר על יחס ולא על צורת רגיעה, אבל הרעיון שהילדה רוצה יחס בזמן שמבוגרים לא פנויים לתת לה, אז מגבשים רעיון של "קופסת תשומת לב"
כלומר מתי שכן מתייחסים אליה, היא צוברת את החוויה, ואז כשלא פנויים לתת לה היא "משתמשת" במה שנאסף בקופסה.
את יכולה לבקש מצאט GPT שיכתוב לך סיפור כזה על ילדה שרצתה חיבוק ולספר לה אותו..
לגבי ההרגשה ההורית, זה מדהים שאת העוגן שלה לרגיעה. זה אומר שאת אמא מדהימה והילדה סומכת עלייך. ועדיין לא כדאי לייצר את ההתניה הבלעדית שכדי להירגע חייבים חיבוק, אלא לפתוח עוד אפשרויות בדיוק מהסיבה שציינת, זה לא נוראי, זה חיובי ומעשיר לפתוח עוד דרכים להירגע. זה מראה על התפתחות בריאה ועל גדילה וצעדים קטנים לקראת עצמאות.
בהצלחה!
אני לומדת ממך כל כך הרבה!!
את אמא שהיא בן אדם בפני עצמו, וגם לך יש זמנים שאת מסוגלת או לא מסוגלת לכל מיני פעולות.
אני חושבת, אפשר לא להסכים איתי, שאם לא מתאים לך לתת חיבוק, יש מצבים שבהם מותר לך להגיד אני כועסת מידי עכשיו בשביל זה, זה לא ירגיע אותי, לא עכשיו, אחרי שאני ארגע בעצמי.
אני אפילו חושבת שיש בזה לימוד חשוב לילדים להראות להם שיש זמנים שאומרים לא, ושצריך לכבד את זה. את רוצה שהיא תדע להגיד לא לאנשים שמציעים לה חיבוק והיא לא רוצה? אז תראי לה דוגמה בזה. כמובן בזהירות וכמובן לא עכשיו לסרב יותר מלהסכים- אבל בודאי שבמצב כזה שזה מעלה לך את הסעיף תגידי לה שאת אוהבת אותה מאוד, אבל יש דרכים נוספות להירגע והיא צריכה ללמוד אותן. נגיד להציע לה לשמוע שיר שהיא אוהבת (באוזניות אם אפשר זה עושה הרגשה יותר פרטית ואינטימית), לקחת ספר שמרגיע אותה או לקנות לה בובה נעימה לבחירתה לחיבוקי.
וואי, איך אני מדמיינת את הסיטואציה שהבת שלי אומרת לי בואי נרגע יחד בחיבוק ואני רוצה לצרוח עד שאני לא אשמע יותר כזה משפט בחיים. אז אני לא מציעה לך חיבוק עכשיו, רק הבנה בין אם לאם...💜
שהילדה יודעת להגיד - אמא, אני רוצה חיבוק כדי להירגע...
זה ממש ממש לא מובן מאליו הדיבור הכנה, הפתוח והרגשי הזה!
הרבה ילדים וגם מבוגרים צריכים חיבוק כדי להירגע ובמקום להגיד פשוט צועקים/ משתבללים/ בוכים/ רבים וכו'
וממש יודעת להגיד ״קשה לי״.
לצערי לפעמים אני עונה לה ״גם לי קשה״ 🤦🏼♀️
אוף איתי…
בכנות- מאוד יכול להיות שזה בזכות המודעות והכנות שלך מולה
זה לא רע שגם לך קשה
זה נורמלי ואנושי
כמובן שאם את מרגישה שזה יותר מדי אז שווה לקבל עוד כלים. אבל תמיד יהיה זמנים שקשה זה נורמלי
היי יקרות. סליחה מראש על האורך
בני בן 6 ילד מאד חכם לגילו, כריזמתי, סקרן, עקשן ביותר, דעתן, רגיש ופגיע מאד, אהוב ביותר.
ההתנהלות איתו ביומיום מאד מאד מתישה מעייפת ומאתגרת, ממש כמו לטפל בעשר ילדים - מבחינה נפשית. הוא מאד מאתגר שובב היפר אקטיבי וגם מאד מאד רגיש
משקיעה בו המון בשיחות בהתאם לגילו על כל מיני נושאים שמעניינים אותו, בהסברים, בזמן איכות יחס חם ותשומת לב.
לאחרונה, על כל דבר שלא הולך לפי איך שבאלו ,או שלא מקבל מה שרוצה או שאני לרגע מאבדת סבלנות ולא האמא המכילה והסבלנית, ובמיוחד כשמשעמם לו הוא ישר משתמש במילים- משפטים
"אני רוצה למות"
"אני לא רוצה לחיות בעולם הזה"
ובימים האחרונים זה הסלים ל-
"כשלא תראי אני יקח סכין וידקור את עצמי"
"נמאס לי כבר מהחיים האלו"
"אני יתפלל לאלוקים שאני רוצה למות כבר ולא להיות פה יותר"
התגובות שלי הן-
"אנחנו לא נתן לך למות אנחנו אוהבים אותך וצריכים אותך איתנו אתה חשוב לנו מאד"
"ה' הביא לך את החיים כי הוא רוצה שתחייה אותם ושיהיה לך טוב ותיהיה מאושר בריא ושמח"
"חס וחלילה זה מילים שלא אומרים אותם, אתה תיהיה בריא וה' ישמור עלייך"
ואז ממשיכה כרגיל בשגרה
וכמובן שהוא מתעקש בחזרה
"אני רוצה אבל למות" "אני יהרוג את עצמי"
(מציינת שהוא מבין את מלוא המשמעות של המילה מוות.)
יש לציין שבוודאות הוא לא שומע את המשפטים/מילים האלו מהסביבה הקרובה.
לדעתי דרך המשפטים האלו הוא מחפש ויתורים לגבולות שמציבים לו ולגיטמציה להתנהגות שלילית שלו.
דוגמא למשל כל ערב הוא מסרב להכנס למיטה ולישון, הוא ממש מתעקש להשתולל ולהציק לאחיות שלו, אני כועסת עליו ומסבירה לו שזה זמן לישון ושאחיות שלו עייפות ורוצות שקט, והוא כתגובה מאיים עליי שהוא ישן כל הלילה על הרצפה. אני אומרת לו בסדר תשן על הרצפה, רק תעלה לישון כבר עכשיו.
ואז הוא באמת שוכב על הרצפה וכל רגע אומר "איי כואב לי הגב איזה כואב לישון על הרצפה"
"קר לי ברצפה"
"אני סובל כלכך"
"אני ימות אמן"
וכשאני מזכירה לו את האפשרות לעלות למיטה שלו ולישון ברוגע ובחום הוא ממשיך להתעקש שהוא מעדיף לסבול על הרצפה.
(כל לילה יוצא שאנחנו מעבירים אותו מהרצפה למיטה🥵)
(ובבוקר הוא כועס ורב איתנו על זה שהעברנו אותו למיטה שלו)
בחזרה לנושא- ב"ה בפועל כרגע הוא ילד ששומר על עצמו מאד, די פחדן מאד זהיר ושקול במעשיו.
מה לדעתכן ראוי להגיב לו?
האם צריך איש מקצוע או לתת לזה עוד קצת זמן אולי יחלוף?
לא אוהבת אווטינג, ולא לנפנף בידע שלי... אבל אובדנות זה תחום שאני מתעסקת איתו כפסיכולוגית חינוכית
אבל @חדשה ישנה4 הבן שלך ממש זועק לעזרה ונשמע שהוא צריך מענה מידי ממש.
אני כן הייתי שוקלת לפנות בדחיפות להערכה פסיכיאטרית כדי לוודא שהוא לא חלילה יפגע בעצמו.
אם תרצי להתייעץ, אשמח לסייע פה או בפרטי
לשמוע דעתכן-
מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן, בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?
גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא
ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות
כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.
יש הרבה משותף
כי נישואים זה גם שותפות
אבל בנישואים יש גם
ילדים משותפים
כלכלה משותפת
ומחויבות (לנישואים לילדים)
באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו
גם אם מדובר בחברים הכי טובים,
זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)
הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.
וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.
וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....
מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?
אותו דבר.
זה שונה ממש.
חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.
שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה
למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..
אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..
מה עושה את השגרה יותר זוגית?
מאוד תלוי בכל זוג
כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות
יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.
ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים
בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה
השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה
בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה
רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים
וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה
בלי לעשות משהו מיוחד
זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי
תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.
לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת
וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב
וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.
או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".
הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.
לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו.
האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת
היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות
(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)
אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭
אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית
המקוריתכוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים
ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.
ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.
נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.
בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.
וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.
נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.
אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.
זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.
אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ.
לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום
זה ממש מעט
זה לא בהכרח קצת.
זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".
למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.
חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.
ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית
גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.
מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.
וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.
כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.
כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר
והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי
זה לא חייב להיות רק בזוגיות
בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר
שהתשובה בגוף השאלה ..
שותפות מול זוגיות.
לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך
כשאנחנו זוג זה שלנו.
אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.
גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.
גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..
בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון
אני פחות בעד משככי כאבים ויותר בעד לתת לגוף לעבוד
אבל בלילה מלחיץ אותי לישון כשהחום עולה ואני לא בשליטה
ואני תוהה מה נכון לעשות 🤔
התאים במוח עוברים תהליך של דנטורציה- החלבונים במוח עוברים תהליך דומה לטיגון של חביתה.
לא יודעת כמה נפוץ שהחום מזנק ככה
אבל בלילה לא כדאי לקחת סיכונים
לא קשור לפורום, אבל לא יודעת את מי לשאול...
שמתי לב שלבן ה4 אחת הלחיים נפוחה. שאלתי אותו אם כואב לו בשיניים הוא אמר שכן ושהיה לו כואב כשאכל ארוחת ערב (לא הייתי איתו בזמן הארוחה)
אני מה זה לא מבינה בזה... זה משהו שמחייב טיפול בימים הקרובים? או שאם זה עובר אז סבבה ופשוט להמשיך בביקורת קבועה?
סביר להניח שיביאו אנט', ואח"כ יטפלו בשן.
לדעתי
אפילו פרטי אם יש אופציה
חשוב לפנות בהקדם כי זה עלול להחמיר ממש
אגב זה לא ממש כואב לו כי זה נפוח.כרגע שמתנפח זה כבר פחות כואב
הייתי מדברת על רופא אונליין או קופצת מיד על הבוקר לעזרה ראשונה לצילום וקבלת אנטיביוטיקה לפני שבת
רפואה שלמה!
ממה שאני מכירה
לא לחכות לביקורת רנדומלית. הילד סובל וצריך טיםול. הייתי הולכת איתו לחירום האמת
זה מיועד בדיוק למקרים כאלה, ורק רופא שיניים. זה מה שכואב לו ורופא משפחה לא מטפל בשיניים..
ולא הייתי מעבירה שבת בלי לראות רופא האמת. לא בשביל להלחיץ אני אומרת, כי שוב, סביר להניח שזו דלקת, אבל חבל שהילד יסבול כשאפשר שלא וכאבי שיניים זה סיוט
נראה לי שכל קופה אמורה לספק תורים מהרגע להרגע לעזרה ראשונה ברפואת שיניים
זה לא חייב להיות מקרה חירום
אם יש כאבים כלשהם לא צריך לחכות לתור מסודר אלא נותנים תור לאותו יום או מקסימום יום למחרת
התינוק שלי ממש נחנק בזמן הנקה..מניחה שזה מהזרם אבל זה ממש מלחיץ
ולא קרה לי עם אף אחד מהילדים כמו שאצלו כמעט בכל האכלה...
יש לכן רעיונות מה אפשר לעשות?
לשבת קצת אחורה לא לרכון אליו שהזרם יהיה איטי יותר?
אני בסרטיםנשיש לו בעיה כלשהי חלילה
למרות שכשאוכל בבקבוק זה לא קורה
שאת שוכבת ושמים את התינוק עליך ליד השד והוא 'מאכיל' את עצמו לבד ואז הוא שולט בזרם.
ואז השד מקביל אלין ולא מעליו
והזרם פחות
בן 26
רווק
בגדול הכי נשמע לי זה ספר אבל לא יודעת איזה ולא ממש רוצה לשאול אותו...
יש לכן רעיון?
שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר
אם הוא בקטע אז אולר
אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם
אחים שלי עונים להגדרה הזו
מה ישמחו לקבל- וואו מלא.
משקפי שמש
ארנק
שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)
פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..
אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות
אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)
בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)
מקציף חלב לקפה.
חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)
עניבה
צעיף/כפפות
נעלי בית חמות
פיז'מה חמה
גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.
לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.
ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה
ספרי קריאה- לוקחים מספריה
ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.
אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...
מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...
אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...
בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש
יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר
יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא
אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים
והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה
או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים
כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו
לא בטוח שקולעים לטעם
הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭
בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂
וגם בילדות
אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה
תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.
כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..
לק"י
ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.
חבל רק שאין הרבה כאלה...
(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).
לא יילך לחדר בריחה או מסעדות
מאוד למדן
לא יסתובב עם משקפי שמש
חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה
גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה
תלוי מה התקציב
אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.
תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.
משהו שלא מסובך גם לנקות.
כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.
את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.
או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:
תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)
סטנדר נוח ללמידה עצמה?
אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.
בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)
לספרים.
אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....
וזה ככה ברוב המשפחה שלי.
וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע
זה פשוט לא מספק אותנו...
אין כמו ספר חדש טרי מהחנות
ולפותחת-
הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא
אם דווקא מתנה
אז:
ארנק
מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם
עט עם חריטה
צעיף
אוזניות בלוטוס
מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?
זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.
סוודר שווה
פיג'מה חורפית
סטנדר
ב"ה רוב השלפוחיות שנוצרו לה נעלמו מעצמן אט אט, אבל עכשיו באחת הידיים יש לה נפיחות במקום שהייתה שלפוחית וגם מוגלה כזו. (זו היד שהיא משתמשת בה להתקדמות בישיבה על הרצפה, אז הגיוני שנכנס שם משהו☹️)
מה צריך לעשות עם זה?
הנטייה שלי היא 'לפוצץ' את המוגלה במשהו מחוטא ואז לחבוש ולקוות שהיא לא תוריד את התחבושת, אבל אני לא יודעת אם אני צודקת...
(לכאורה זה לא מפריע לה, רק אם נוגעים בזה זה כואב לה)
אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה
ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם
כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.
(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)
בזמן האחרון אני מניקה ויש לי גושים ענקיים, יותר מעגבניית שרי. יש דרך לשחרר אותם?
התינוקת גם לפעמים רוצה לאכול ממש הרבה, כל חצי שעה, שעה.
(קבעתי גם תור לאולטראסאונד שד לבדוק שזה לא בעייתי)
לעסות את הגושים תוך כדי הנקה, יתכן שזה סתימות , זה שהיא רוצה לינוק הרבה זה טוב לשחרר את הגושים.
להתייעץ
ושתראה איך את מניקה ואיך התינוק יונק
