גרם…

יכול להיות שככה גם אצלך? 

פחד

אוף ואני ממש שמחה על ההנקה.. מודה עליה ממש!

את הקודם לא הצלחתי להניק מעבר לחודש מלא כאבים..

אבל וואלה לא ציפיתי לעלות ולעלות יא יחביבי

הפנים שלי זה לא הפנים שלי....

זה שוק..

אין אני חייבת להסגר בחדר ממוזג עם האלפטיקל מוזיקה ולהתחיל לזוז כי בחוץ באמת לא כיף כאן. החום גדול. הלבד בכביש. יש פיתוחים בכביש אז גם לא כיף לצאת 

בגיל 4 חודשים זה כבר לא מובן מאליו!

ואת אמא לילדים (הרבה!)ואת מלכה!

ולמלכות יש גם קמטוטים

והן לא בהכרח רזות...

אם יש לך כח לצאת כל יום שעה

זה מבורך

תעשי את זה!

את הכי מתפתחת בעולם!

בלי להתבלבל- מתפקדת כמו אמא

מה יותר גבוה מזה?

רק הצדיעי לעצמך!

אני מצדיעה לך מפה!

ואם סתם משעמם לך

את תמיד יכולה לקרא ספר

סרט

לצאת לשופינג קצת יותר רחוק

תעריכי את עצמך. המון!

תודה נשמה!

זה פשוט משקל שבחיים לא הייתי בו.

ולפני ההריון הזה ירדתי את כל הלידות..

ועכשיו אני עולה ועולה.....

🥵

ובאמת חם ולח (לפחות באזור שלי) אבל תחשבי ככל שחם יותר, יותר מזיעים, יוצר שורפים קלוריות. תצאי להליכה בערב, לפחות חצי שעה. זה לא או הכל או כלום.

ומה בעצם מונע ממך להתפתח?  בסוף ההתפתחות היא פנימה. דווקא בחופשות לידה הרגשתי שזאת הזדמנות טובה לעצור את מירוץ החיים, ללמוד כל נושא שמעניין אותי. היום אפשר ללמוד כך כך הרבה מכורסא בבית, בזמן עבודות הבית לשמוע פודקאסטים ולהעשיר את הידע בכל תחום.מ

יש תקופות בחיים של עשייה ויש תקופות של לחדול מעשייה, להאט, ללמוד, לחשב מחדש והן לא פחות חשובות!!

וחוץ מזה שוב, את מלכה, ונראה לי יש לנו הרבה מה ללמוד ממך!להיות אמא לתשעה ילדים לא דבר של מה בכך.

תודה נשמה.

זה עניין החיפוש..

למרות שאמרו לי שאחריי 40 משהו פתאום נפתח..

מעניין אם זה יגיע ואיך😆

מצטרפת למשבחות - את באמת מלכה!

ומכיוון שכך - דבר ראשון: אל תישארי בפיג'מה! מהניסיון שלי זה מתכון (או מאפיין) לדיכאון... (ואני אחת שלא אוהבת "להתלבש" ולהתגנדר... אבל אני כן מתלבשת בבקרים, אף שאני בבית תמיד - בגדים פשוטים ונוחים, אבל בגדים.)

ודבר שני: להעריך את עצמך - אמא לתשעה! מיניקה! יש דבר גדול מזה? יש "מקצוע" חשוב מזה?

דבר שלישי: לנסות למצוא מקום מעבר לבית שבו תרגישי משמעותית... כי זה באמת עושה הרגשה טובה. זה לא חייב להיות ממש מחוץ לבית, אגב (אני למשל עובדת מהבית - ובכל זאת זה נותן לי סיפוק), אבל משהו מעבר לשגרה הרגילה של בית וילדים.

ולגבי המשקל - סוגיה כאובה... אני לפחות מודה על כך שאת הגרמים האלה השגתי בזכות הילדים המתוקים שלי (טוב, נו, גם "בזכות" השוקולדים המתוקים...) אבל כן - בע"ה בונה על כך שתגיע מתישהו תקופה רגועה יחסית ואוכל להשקיע בירידה במשקל... (בעיקר בשביל הבריאות, הניראות פחות חשובה לי). מקווה שגם את תצליחי להגיע לזה ❤️

אתמול אכלתי אבטיח כמשהו מתוק במהלך השבת!!

התגברתי ממש על העוגת שמרים..

על חטיף..

השאר היו סעודות.

ועדיין עליתי, יא רבנן.

אוף אני חייבת להזיז את עצמי- אני אוהבת להזיז את עצמי!!!

אבל כשנעיםםםם ובחברת אנשים (בחוץ בלילה אין נפש חיה וחשוך וחם)

לפחות בשביל אורח חיים בריא, גם אם לא ממש יועיל לירידה במשקל...

ובאמת עכשיו פשוט חם מכדי לצאת... חכי כמה חודשים

פעם עשיתי התעמלות לפי סרטון ביוטיוב - משהו בישיבה על כיסא, שמיועד בעיקרון לקשישים 🙈🙈

אבל בטח יש שם מגוון רחב יותר.

אם את אוהבת להזיז את עצמך (בניגוד אליי...) אז מניחה שתמצאי שם דברים שידברו אלייך ❤️

בבית במזגן.

אם את נהנית מזה אפשר גם עם הילדים. סרטוני ספורט אירובי.

יש גם סרטונים של רפי הרקדן ביוטיוב, זה לא בדיוק ספורט זה ריקודים אבל נראה לי שזה גם משהו, אפשר לשים ולרקוד יחד עם כל הילדים, כיף ובריא!( לפחות למי שאוהבת לזוז ולרקוד 🫣)

אוהבת מאוד לרקוד!!

עם מוזיקה מתאימה...

שמה סרטון ביוטיוב של אירובי

עושה עם המנחה ביחד

ממש כיף

במזגן

עם הבגדים שנוחים לי בבית 

נשמע כיף דווקא

מאשר לדווש באלפטיקל....

אני אוהבת אותה

היא רגועה יחסית

לא קופצנית מידי

ברגע שנמאס לי אני עוצרת אותה וממשיכנ לבד

תפקידי כל הזמן לשאוב את הבטן וסוגרים פנימה 

ככה על הדרך את מחזקת שרירי בטן וגם שרירי אגן

מקווה שאת מבינה למה מתכוונת 

הרבה יותר קל לי לעשות את זה חצי שעה ביום

לעומת הליכה שאף פעם אין לי כח להתארגן ולצאת 

תודה אחות!!

נראה לי בול מתאים!!

טוב פעם ראשונה בחיי קבעתי לי לק ג'ל!!!!!

😁

לפחות התחלה של טיפוח ורצון להרים את עצמי😇😇

גם אני אף פעם לא עשיתי את זה (קרובה לגילך ולמצבך המשפחתי), אבל זה כנראה גם לא יקרה לעולם, פשוט כי אני לא אוהבת את הקונספט...

אבל הכי חשוב להשקיע בעצמך את מה שאת אוהבת!

ומתואמת,

כיף לשמוע שאת יחסית בגילי ובמצבי המשפחתי❤️

וזה שיש פה צוציקיות זה לא אומר עלינו כלום🤣🤣

(No fens, או איך שכותבים את זה...)

הכל באהבה.   .

גם לי היה פרץ של טיפוח ורצון להרים לעצמי בתקופה שהייתי בבית (3 שנים!!!)

לק ג'ל(שבד"כ לא עושה), הלכתי הסתפרתי עשיתי גוונים (תמיד מספרת את עצמי לבד) הלכתי למסאג' כמה פעמים (מקופ"ח,אבל עדיין)

בבית עובדים יותר קשה מבחוץ וזה שוחק,

הדברים האלה ממש מרעננים ומזכירים שאני גם אישה

רק עם קצת פחות ילדים וקצת יותר שנים.

לגבי השמנה- לא יודעת איך את..גם לי יש כמה קילו להוריד...

אם יש לכם ברירה באיזור- תתחילי לשחות. זה כיף בקיץ...

מקווה שתפתח הבריכה בקיץ.

רק ש- זה איזה פעמיים בשבוע, כל פעם שעה.

ועם תינוק קטן יהיה מורכב לשחות

מניקה ונוסעת. 

שאני גם נושקת ל40 ועוד לא ממש מצאתי את עצמי בתחום של עבודה.

זאת אומרת שיש תחום שמאוד מצאים לי ומעניין אותי ואני טובה בו אבל קשה לי לפרוץ..

אז מנסה עכשיו כמה כיוונים חדשים במקביל כדי שאוכל להתפתח בתחום שרוצה.

ולי עוד אין תשעה ילדים וכנראה גם לא יהיו אלא אם כן תיוולד לי פתאום רביעים וההיתי רוצה יותר ילדים ממה שיש לי אבל יודעת שזה כבר לא בטוח יקרה.

אז תטפחי לעצמך על השכם ותתלבשי אל תישארי בםיגמה ותאמיני התעסוקה חוץ מהבית עוד תגיע בנתיים תתרכזי במתוק הקטן..

נשים שמנות זה הדבר הכי יפה בעולם

אימאלה כמה שזה יפה

מוזרה שכמותי🤭

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

2. מנסה להרבות אהבה ולהרגיש שהיא קרובה אלי. הרי אם אחותי תזכה עכשיו במיליון דולר בטוטו, לא אשמח בשבילה? כי שמחתה זו שמחתי ואין מה לקנא. אז גם אם יש משהו לחברה ומקנאים, להתחבר יותר ולאהוב יותר, ומתוך כך שמחתה זו שמחתי!

נותנת לעצמי להרגיש הכל, מגיעה עד לתהומות העצב. גם אם זה כולל לחשוב מחשבות רעות על מי שאני מקנאת בו.

ואחרי זמן מה הדברים נרגעים ואני מצליחה לראות את המצב טוב יותר ולהרגיש יותר טוב.

קוראת דברי אמונה. מה ששלי שלי

ומתפללת להצלחתו

פשוט להגיד אני ממש רוצה ש... ולהכיר בזה שיש משהו שאת מאוד רוצה וכואב לך שאין לך אותו. זה לא קשור לזה שלאחרים כן יש, ואם יש משהו שאני רוצה אני מפרגנת אותו גם לאחרים, שיהיה להם, למה לא🤷🏻‍♀️ זה לא לוקח ממני. זה רק מציף לי את הכאב וזה בסדר.

ואם זה רלוונטי לנושא שאני מקנאה בו- להזכיר לעצמי שבחרתי בבחירות מסוימות ולמה בחרתי בהם, גם אם הם מבאסות אותי.

למה אני רוצה מה שיש לו/ לה?

זה בר השגה? אם כן, יוצאת לדרך

אם לא, אז אמונה. מה ששלי שלי ומה שלא אז לא.

זה דורש כנות פנימית. האם מדובר בחסמים שלי או באמת המציאות היא כזו שאין באפשרותי לשנותה או שבחרתי דרך מסוימת שיש לה מחירים כאלה ואחרים

רואה בקנאה רגש מצוין להעלאת המודעות

מה חסר/ כואב לי

ולמצוא דרך לענות על הצורך/ לטפל בכאב

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!