חודש וחצי אחרי גרידה (כבר שלישית שלי. הפעם שבוע 10)
תהליך אבל. לא קל. מבלבל מאד להתאבל על עובר קטנטן בזמן מלחמה. ועוד.
הייתי אצל הרופא. אמר שהכל תקין. אפשר לנסות שוב להכנס להיריון ואני אמורה לבייץ ביומיים- שלושה הקרובים!!
יצאתי ממנו בתחושה מרוממת. הרגשתי עם הפנים קדימה. גם תזמנו יחסים.
ומאז- אני על הקרשים. מוצפת מאד. מרגישה שעוד לא עיכלתי את ההפלה. וחוששת מלהיכנס שוב ל"לופ" הזה של ציפיה להיריון, אי וודאות ועוד.
הבטחתי לעצמי אחרי ההפלה שאני נושמת ומרפה ופשוט נותנת לדברים לקרות בלי לנסות "לשלוט" על התהליך. ומרגישה שאני פשוט לא מצליחה.
אני בוכה ועצבנית נורא. יש לי מועקה גדולה .
מה אני רוצה? עצות? סתם לשתף?
מרגישה הזויה
