ההורים שלי בחרו נגיד לקרוא על שם. רוב אחיי קרואים על שם קרוב משפחה כזה או אחר (סבים וסבתות בעיקר)

 וגם אני קראתי לאחד הילדים שלי על שם, אבל ממש לא כמשהו שמצופה ממני

אם זה לא זורם לכם - אז לא

אבל שימי לב, אולי ההתנגדות היא מעצם הבקשה ולא כי זה באמת לא מתאים אלא זה יצר אנטי ואולי זה כן מתאים לכם

אבל אם לא - ממש לא לייחס לזה חשיבות. את לא אמורה לרצות את ההורים שלך בזה ושם לילד זה דבר חשוב, חשוב שתאהבו ותתחברו

באמת עצם הבקשה מעוררת בי התנגדות.

אגב מדובר בהורים של בעלי לא שלי

חחח אמאלה ממש אמיצים האנשים 

צוחקת!!!!!!

לאף אחד אסור לבקש בקשה כזאת

דבר כזה מאשר ההורים של בעלה?

גם היא וגם בעלה הורי התינוק באותה מידה😅

גם ההורים שלה וגם שלו סבא וסבתא באותה מידה😅

לא שאני מצדיקה את האימרה פשוט לא חושבת שמשנה איזה צד🧐

את יודעת, תמיד מדברים על ההורים של הבעל כאל אנשים אמממ, מפחידים כאלה שכל מה שיגידו לא יתקבל בטוב

זה לגמרי לא משנה

אבל כן מבינה את מה שאת אומרת…

אבל באמת שזה לא משנה…

ולפותחת @שיר הרוח במשפחה של בעלי מגיעים מקהילה מסויימת בחול שאין שאלה, 2 בנים ראשונים 2 בנות ראשונות על שמות ההורים. זנ לא נתון לשיקול דעת. זה אםילו לא בשיח מרוב שזה ברור!

ואני לא מהקהילה הזו… כשהייתי בהריון גיסים שלי התחילו לזרוק כזה אם זה בן יקראו לו ככה אם זה בת ככה

ובכוונה עניתי ליד חמי וחמותי- קודם שנדע מה זה ואז בעזקת ה׳ נחשוב על שם. יש המון שמות יפים בעולם😊 לא בכעס, בנחת, בכנות… (עצבן אותי שדיברו על זה אבל הבנתי שלהחצין את הכעס רק יחמיר את הסיטואציה)

ובסוף שמנו שם שני את השם של חמותי כי אני אוהבת ומעריכה אותה ושמחה בזה

אז גם אם זה מקובל וגם אם לא וגם אם אןמרים וגם אם לא- תחשבו בינכם מה נכון לכם

חמי אומר לי מפורשות עוד טרם ההריון "עוד מעט יהיה לנו עוד מנחם" (שם בדוי, אבא שלו)

אז נתנו שם שני.

לא תמיד זה מרצון 

 בהריון הראשון שלנו

אמא שלי כל ההריון רומזת ברמזים גסים על זה שתרצה שנקרא על שם אבא שלה

אנחנו קוראים על שם סבים וסבתות שלא בחיים

שאלנו את הרב שלנו אחרי הלידה (שהוא גם הרב שלהם)

זה היה שם מזה מאתגר, לא משהו שהתחברתי אליו

הרב אמר שבשום אופן לא להביא שם בגלל שהם ביקשו

זה לא טוב להורים וגם לא לילד

שם צריך להביא בהתאם לבחירת ההורים פלוס המנהג שיש אצלנו לקרוא ע''ש... אבל ממש לא בגלל התערבות של אחרים

הוא רב גדול, עם קהילה שמונה כמה אלפים מכובדים

והוא ממש הזדעזע מהרעיון של הבקשה

עוד קטע הזוי,

חמותי בלי עין הרע אישה מתוקה

חיכינו כמה שנים לראשון

היא מאוהבת ברבי שמעון

אחרי 4 שנות המתנה

היא מגיעה אלינו

מספרת שהבטיחה לבקש מאיתנו לקרוא ע''ש רבי שמעון ובזכות זה שנקלט

באמת נקלטנו אחרי פרק זמן קצר

והיא הייתה בטוחה עד הברית שנביא את השם המתוק הזה

אנחנו העדפנו שם אחר

כמובן עם ברכה וכו'

עכשיו בהריון שני, אחת האמהות שוב חופרת כל הזמן

שבגלל שנקלטנו מייד אחרי שאמא שלה נפטרה, אז בטוח היא זו שפעלה למעלה ולכן מן הראוי שנביא את השם שלה

עזבו את זה שאני עם עובר זכר, היא החליטה שזו בת ומדבקת על זה בלי הפסקה שהזכות אמא שלה .....!!!!

אנשים לפעמים מתערבים וזה מעצבן!!!!

לדעתי יותר מהכל שם שהורים בוחרים לילד, זה לא עניין של מה בכך

רוח הקודש שהורים מקבלים

ההורים צריכים להתחבר לשם הילד

לי למשל הרבה יותר קל להתחבר לילד שלי, כי אני אוהבת את השם שלו

עושה לי טוב לקרוא לו..

בקיצור, חפרתי

לדעתי אם זה לא בא לך במיליון אחוז בטוב,

אל תלכי על זה ❤️❤️

יכול להיות שהתאכזבה,

רק לא ברור לי מה כלכך ציפתה

אם השם היה יפה, מילא

אבל לבקש לקרוא לילד שלי בשם זונדל (שם לצורך הדוגמה, זה לא השם באמת) - זה טו מאצ' עבורי

כגודל הציפייה כך גודל האכזבה,

אם אמא תצפה ממני לבוא כל שבוע לשטוף לה לשבת ברור שהיא תתאכזב שלא מגיעה

כנל גם במקרה הזה

את מצפה - תתמודדי עם ההשלכות.

אני נשמעת אולי קצת אטומה, כי באמת עברנו בנושא הזה מסע

אני לא הרגשתי בנוח ככה להתעלם מהבקשה הזאת

הייתי רוצה לשמח

אבל ידעתי שאם אבחר לכבד אותה, זה היה פוגע בקשר שלי עם הבן שלי (נשמע אולי מוגזם, אבל אני לגמרי רואה קשר בין שם שהורים בוחרים לילד לרמת הקרבה. אם "דרשו" מהורים לתת שם מסוים שלא מתחברים אליו, מרגיש לי שכל פעם שקוראים לילד בשמו יש תחושה מגעילה בלב. אני מקווה שטועה)

אני עובדת עם ילדים ובסוף אם יש ילד מתוק שאהבתי אז גם השם שלו יהיה יפה בעיני ואם יש ילד שמאתגר אותי על גבול המעצבן אז גם אם אהבתי את השם שלו פעם אני אוהב את השם הזה פחות. 

אם אני אקרא לילד שלי זונדל אז בסוף אני עלולה לאהוב את השם זונדל (וגם הגננת והדודים וכו', יתאהבו בילד ואז זונדל כבר ישמע להם שם פחות זקן) יכולה להגיד מנסיון עם אחיינים, ברגע הראשון הרמתי גבה על השם שלהם ועכשיו אני מאוהבת בהם והשם שלהם נשמע לי הכי טבעי...

אם זונדל ילד מתוק ברמות, ברור שבסוף כולנו נתחבר אליו

אבל השם זונדל יישאר מוזר

יש לי אחיין עם שם נורא 'מעניין'

כולנו אוהבים אותו מאוד

אבל ברור שהיה קושי בהתחלה, היו שהרימו גבה

זה אגב שם שההורים שלו נתנו נטו מתוך מקום של לכבד

כמה שאני מאוהבת בילד המתוק הזה, השם הזה ממש לא הפך להיות יותר ''נורמלי'' בעיניי

בכל אוםן לילדים שלי ממש לא אביא שם שלא מתחברת אליו מתוך מחשבה שיום יבוא וזה יקרה

קשה לי עם זה, אבל מי שמסוגלת למה לא באהבה ענקית 💓

הייתי משתגעת

והתחיל להתנהל דיון משפחתי על שם מי לקרוא

יש לי סבא מהצד השני שנפטר זמן קרוב ללידה אז מישהו אמר שבטח אני אקרא על שמו, וסבתא שלי שנכחה (מהצד השני) אמרה שיש לי עוד סבא שאני לא אשכח והוסיפה ואמרה שלדעתה כשקוראים על שם סבא זה לא מכובד שזה שם שני וזה צריך להיות השם הראשון

יכולתי להסבך עם מה לעשות וכו אבל פשוט אמרתי הי הי סטופ כולם, אני לא קוראת על שם אף אחד אפשר להפסיק לריב

ואני חושבת שגם אם היא קצת חצופה היא באמת פותרת את כל הבעיות. כנ״ל שמתפתח דיון אם אני מניקה יותר מדי או פחות מדי, מלבישה קצר מדי או ארוך מדי, לשים את האנשים במקום שלהם, אני האמא ואני יודעת מה אני עושה, סוף הדיון.

אולי דווקא כי המשפחה מאד מתערבת, אם היתה לי משפחה לא מתערבת ועדיין היו מבקשים לא יודעת איך הייתי מסרבת בנימוס יותר (אבל הייתי מסרבת)

והאמת לא הפתיע אותי וגם לא הרגיז אותי

אפשר לבחור להקשיב ואפשר שלא

אישית, ממש הייתי זורמת..

למה לא בעצם?

שם שני זה שם שכמעט לא משתמשים בו...

אם זה חשוב להם וזה כמובן על שם סבא ולא איזה דמות מונפצת.. למה לא?

גם ככה הייתי שמחה לכבד את הסבא והסבתא ולקרוא על שמם . בעיני זאת זכות מאוד גדולה לילד להרגיש שהוא חלק משרשרת ושהוא ספציפית מחובר למישהו מהייחוס שלו בצורה יותר משמעותית.

אם מדובר על שם ראשון בעיני זה פחות מתאים שממש מבקשים ישירות, וגם אם מבקשים, זה ממש לא צריך להיות שיקול בבחירת השם הראשון.

חשוב שיהיה שם שתאהבו ותתחברו..

ורוב הילדים שלנו קרויים בשני שמות, כשהשם השני על שם מישהו מהמשפחה... (בבחירתנו!)

אבל יש לי שני אחים שלא אוהבים לקרוא שני שמות, וזה לגמרי בסדר מבחינתי! זו הבחירה האישית שלהם. וכן, לאחד מהם נולד ילד חודשים ספורים אחרי פטירתו של סבא שלי, ובאמת הייתה ציפייה סמויה שיהיה לו שם שני על שמו. ולא. הם קראו בשם אחד שקשור אליו, ואבא שלי ואחותו בלעו את האכזבה בשקט, וקיבלו את ההחלטה שלהם בהבנה. כי ההורים צריכים לאהוב את השם של הילד, הרבה יותר מכל מיני מחויבויות משפחתיות... (טוב, אולי היה לה קל לבלוע את האכזבה כי שלוש שנים אחר כך אנחנו קראנו לבן שלנו בשם שני על סבא שלי 😉 אבל אני כבר אומרת מראש שגם אנחנו לא נסכים לקרוא שם שני לועזי כלשהו... ואנחנו דווקא כן משתמשיים בשני השמות ביום-יום))

אם עדיין לא, אז תנו לעצמכם זמן לפני שתדונו בבקשה.

השאלה החשובה היא מה בעלך רוצה.

יכול להיות שבלי קשר להוריו, הוא רוצה לקרוא ע"ש קרוב המשפחה, ויכול להיות שבעקבות הבקשה הוא רוצה לשמח אותם.

זאת תהיה החלטה זוגית.

מציעה לבחון אפשרות נוספת, לקרוא בשם שמתחבר לקרוב המשפחה.

למשל אם לקרוב המשפחה קוראים אהרון, ואת מתחברת לשם שלום,

אז הילד שלום נקרא ע"ש אהרון שהיה אוהב שלום ורודף שלום.

הבת שלי קרויה שם שני ע"ש סבתא שלי, ובדיעבד התברר שהשם הראשון שבחרנו לה, סבתא שלי מאוד אהבה אותו וביקשה שאחת הנכדות תיקרא בשם הזה, ולא הסתדר.

אז הנינה שלה קרויה שם ראשון בשם שהיא רצתה, ושם שני על שמה.

היה לי מאוד מרגש לשמוע את הסיפור הזה.

אולי גם לכם יסתדר ככה שם שקשור לתכונה או משהו שאוהבים.

אלא בכלל לתת את המקום הזה של השם מתוך כיבוד הורים. כאילו בראש שלי זה הדבר הכמעט יחידי שאני ממש יכולה לתת להם כמתנה משמעותית על כל מה שהם עושים ועשו עבורי, אולי חוץ מלדאוג להם שהם זקנים. כמובן שאין הכרח אבל לא מכירה את הצורת מחשבה ש"כועסת" על זה שהם רומזים שחשוב להם...

אבל כמובן לא שופטת אותך בטח אם זה לא מקובל אצלכם. 

למרות שלא אמרו מפורשות, היה ברור שמצפים מאיתנו לקרוא על שם אחד מהסבים שנפטר שם שני. אני פחות מתחברת לשם שני וללקרוא על שם מישהו באופן כללי, ובואו נגיד שזה לא שם שהיה אופציה מבחינתנו כשם ראשון כי הוא מאוד זקן ולא לטעמנו. אם זה היה רק ההורים, שיקפצו מבחינתי. זה שהם ביקשו ישירות ולא ברמז, זה הלםםם וואי הייתי מתעצבנת ופרנציפ לא קוראת ככה כדי שיפסיקו לנהל אותי חחח (טוב אבל אני לא מסתדרת עם חמי וחמותי בלשון המעטה, אז זה יושב על זה שגם ממש לא בא לי לכבד אותם ושהם מאוד שתלטנים אז בכללי אני עובדת על להציב גבולות ברורים). אצלנו זה פשוט היה חשוב מאוד גם לבעלי... לכן מצאנו פשרה, קראנו שם שמזכיר אבל שונה.

לדוגמא במקום 'יוסף' - 'אסף'

במקום 'שרה' - 'שירה'

במקום 'אריה' - 'אריאל'

אולי זו פשרה שתתקבל גם על ליבכם

כי לעשות את זה ולהרגיש קורבנות של הסיטואציה ואז לשמוע תגובה כזו זה רק עוד יותר קשה.

רק אם עושים את זה מרצון אמיתי אז זה יותר קל כי זה כזה - סבבה, לך זה לא נחשב, לנו כן. אבל השם הוא החלטה של ההורים.. 

הייתי מוחקת את השם השני מהתעודת זהות חחח

סבתא של בעלי עוד הגדילה לעשות ורצתה שניתן את שני השמות של הסבא כשם ראשון ושני, בסוף נתנו שם אחד כשם שני, היא התאכזבה נורא ואמרה שזה לא נחשב.

אבל חמותי הייתה מבסוטה שקראנו על שם אבא שלה וגם בעלי היה מבסוט וזה מה שחשוב.

מבינה את התחושות

למרות שאצלנו ניסו לבקש כבייכול בטעות, כדי שזה יהיה סוג של בעדינות. ביקשו ועשו כאילו התחרטו, כי אני כבר הייתי בהריון עם המין הזה.

אחרי שזה עצבן, דווקא בי זה נגע ובבעלי פחות ודחפתי אותו לזה .

בפועל עשינו משחק אותיות לשם הזה שגם ככה היה לא עדכני, בחרנו שם שרצינו וקישרנו אותו.

העיקר שאמרנו להם שזה על שם מי שביקשו, הם התרגשו עד דמעות!! וקראנו שם שאנחנו מאוד אוהבים!

רק אחותי צוחקת עלינו שאין שום קשר לשם המקורי, אבל למי אכפת

וזה היה מצד כמה סבים וסבתות.

בסוף קראנו סתם שם שאהבנו וכולם התאכזבו😅

אבל למדו לחיות עם זה🤷

לא יודעת מה נעשה בילד הבא...

אם את אוהבת את השם או לא

יפריע לך שזה יהיה השם של הילד שלך או שדווקא זורם?

תנסי בלי לחשוב על עצם הבקשה שהיא באמת מעצבנת...

אם את לא אוהבת- אז לא

הם יתמודדו. זה הילד שלך..

בעלי ואני דיברנו היום על השם והוא אמר שמבחינתו אין מצב לקרוא בשם הזה כי הוא לא אוהב אותו, גם לא כשם שני, אלא רק אולי למצוא שם אחר שנאהב שקשור באותיות.

בקיצור בגלל שההורים שלו אלה שביקשו והוא לא רוצה ובתוספת החיזוקים שלכן אני חושבת שבסוף נלך על שם שאנחנו אוהבים וחשבנו עליו מראש וזהו.

במיוחד שיש כבר נכד במשפחה שקרוי על שם אותו הסב.

בנוסף אני חושבת שאולי בעלי יסביר להורים שלו בעדינות שאם נרצה בעתיד לקרוא על שם מישהו מהמשפחה אז נרצה שזה יגיע מאיתנו ולא מהם (כי כמו שהבנתן עצם הבקשה הרגיזה אותי).

שוב תודה לכן

סבא שלי הוא הבן אדם הכי עדין בעולם שאף פעם לא מבקש כלום מאף אחד, ופתאום אחרי שדודה שלי ילדה בן שלישי והיא סיפרה לו שהם מתכננים לקרוא לו על שם אבא שלו, הוא אמר שיש כבר הרבה נכדים על שמו, ואם הם יכולים אולי לתת את השם של אבא של אבא שלו, שאף אחד לא קרא על שמו. דודה שלי לא ידעה איך לבלוע את זה, הם כבר החליטו על שם, והיא לא אהבה את השם שהוא ביקש, ובכלל ההורים צריכים להחליט על השם. ומצד שני הוא אף פעם לא מבקש כלום והפעם העיז לבקש אז כנראה שזה באמת בנפשו.

בסופו של דבר הם נתנו את השם שהם רצו לתת לכתחילה והוא הבין וקיבל, ומתארת לעצמי שגם היה נבוך מאוד שהוא ביקש משהו שהיא לא הרגישה בנח לעשות.

סוף הסיפור, אחרי שנתיים נולד להם בן רביעי 😅 והיא נתנה את השם ההוא. כנראה אחרי שהיא התבשלה איתו שנתיים היא הצליחה להתחבר אליו. והשבוע הילד המתוק הזה חוגג בר מצוה, והוא הילד הכי מצחיק שאני מכירה 😅 כולם משוגעים עליו ועל השם שלו.

בבכור גם אבא שלי ביקש שנחשוב על זה. וקראנו בשם הזה. שם עם משמעות טובה, נפוץ מאוד, בהטיה המתאימה גם נשמע יותר טוב,  אבל לא הייתי קוראת בו סתם ככה כנראה.

ההורים התרגשו מאוד.

עוד בן קראנו גם על שם סבא מהצד השני. לא ביקשו בכלל. הופתעו. אבל זה שם שאהבנו בלי קשר.

עם אחת הבנות אמא שלי לקחה קשה שלא קראנו ע"ש אמא שלה. שם מאוד לא נפוץ באזורנו (הכי צעירות שמכירה בשם הזה הן מעל 50 או 60). נעלבה מזה. לא שאלנו רב אבל כן חיפשתי תשובות באינטרנט של רבנים גדולים שלא ראו בזה מעלה או תועלת לנפטר (ואמרתי את זה לאמא שלי).

בעלי לא מוכן בשום אופן שום שם שני, גם לא שמות נורמלים. אומר או שקוראים בשם הזה או שלא. גם שהצעתי ע"ש הסבא השני שלי להוסיף כשם שני, כי ידעתי שזה ישמח את ההורים ולי לא מפריע, הוא ממש מתנגד ואין עם מי לדבר.

בקיצור, תחליטו אתם מה שנכון לשניכם כהורי התינוק. אי אפשר לקרוא בשם שלא אוהבים או מתחברים אליו, ולא בשם שדרשו ממך, כי אז כל החיים תחשבי כל זה שאת לא אוהבת את השם ורק נתת כי ביקשו ממך. 

זכות לכבד את ההורים! הרי מתרגלים לכל שם בסוף! כשהייתי ילדה, אהבתי להקשיב לשיחות של מבוגרים ושמעתי את אבא שלי אומר "אני איעלב אם לא יקראו על שמי". חרטתי לי את זה עמוק בזכרון ובלב.. עם הבכורה שלי רציתי לקרוא על שם חמותי- אבל חמותי אשכנזיה והיא הסבירה לי שאצלם קוראים רק אחרי הפטירה.. וזה כאילו אני אומרת לה ח"ו "תמותי" חח, מה גם שבעלי ממש לא היה בקטע.. אז ויתרנו.. הגיעה הבת שניה- הרצנו שמות אחרי שהיא נולדה, ואחד השמות שהצענו היה ממש דומה לשם של אמא שלי! הבשל של אות אחת! אז נצלתי את הרגע.. זה שם של שנינו והוא דומה לשלה.. נגיד לה שזה על שמה- מה אכפת לך?

אח"כ הגיע הבן שלי- שם התעקשתי לקרוא על שם חמי. בעלי לא רצה.. אבל בסוף ויתר.. בברית חמי בכה מהתרגשות! (הוא נשוי לאשכנזיה- אבל הוא ספרדי) אף נכד לא היה קרוי על שמי עד אז, והבן שלי הוא הנכד ה20 ב"ה! הוא כ"כ התרגש! ובעלי אמר לי תודה שהתעקשתי, כי הנחת הזאת והאושר הזה שהוא רואה על אבא שלו שווים הכל ב"ה! הבן הרביעי- לא היו ספקות לגביו.. על שם אבא שלי ב"ה! זה לא הפתיע אף אחד, אפילו גיסתי המליצה לי עוד לפני ההריון איתו לא לקרוא לו ככה, כי זה שם של שובבים ויש לה בן עם השם הזה.. לא עזר כלום חחחח- קראתי על שם אבא שלי (והוא באמת שובבי היום ב"ה חחח, כל פעם שהוא פותח משהו גיסתי אומרת לי "אמרתי לך שלא כדאי לך לקרוא לו ככה" חחח, אבל הכל היה בשביל השם הזה!)

לחמישית שלנו כבר זרמנו.. היא נולדה באזכרה של סבתא שלי ז"ל- ואיכשהו יצא שבחרנו שם עם אותיות דומות מאוד! אבל זה לא היה בכוונה..

אסכם ששם זה צינור של אדם.. זה לא משחק צלילים.. בתור מישהי ששינו לה את השם, כי ההורים שלי קראו לי בשם של בן (מהאותיות של השם של סבתא שלי אמנם, אבל בתכלס זה השם ששל אליהו הנביא חח)- אתן לא מבינות כמה השם של האדם משמעותי וכמה זה נותן ופותח!!! השמות של ההורים שלנו בדר"כ הם גם שמות קלאסים יהודיים של פעם... ואין יותר טובים (ובעיני, גם אציליים וחזקים) משמות של צדיקים. לכל שם בסוף מתרגלים.. השאלה היא אם יצטרכו להתרגל לשם שלא נותן כלום בתכלס חוץ מצליל יפה, או לשם שהוא גם כיבוד הורים וגם שם של צדיקים- מה לדעתכן נותן יותר לילד עצמו? נקודה למחשבה (:

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

הוא רגוע בהנקה, ובזמנים המעטים הכן רגועים שיש לו- אין לו בעיה לשכב על הגב..

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

הנקתי בשכיבה ילד קודם.. אבל הפעם הוא לא זורם על זה..

להתחיל כל הנקה משכיבה, ואז כשהוא מתעצבן לעבור לישיבה? או חצי שכיבה וחצי ישיבה, או כשאת שוכבת אבל הוא בתנוחה קצת אחרת, נגיד על הצד? אני לא ממש בטוחה, אבל אם תצליחו למצוא סיסטם שעובד לכם כנראה שזה יקל על שניכם...

לחזור בגלל הסיבה עכשיו? הוא יעשה משהו אחר?

שווה להתייעץ עם זה שהייתם אצלו

של החיים, הם למעשה חלק מההריון . התינוק מאוד עוברי עדיין וזקוק להמון מגע וכרבול ... זה לא פינוק, זה ממש צורך שלו כדי לחיות, לגדול ולהתפתח. תנסי לנשום עמוק, זה גיל שעובר כ"כ מהר ונתגעגעים לעוברון הזה שהיה מקופל עלייך כמו כדור חמוד. תנסי להרים רגליים ולעצום עיניים ולנוח.

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

גם לכאלו שלא נראות הנקה יש ריצרצים בצדדים שהופכים אותם למתאימות

איך אמורים להניק מהריצ'רצ'ים האלו בצדדים

ספיציפית של הודולה ארוכים ממש, ואז אפשר להזיז את השמלה מהצד ולהניק. ממליצה לבשוק את זה כשמודדים.

חגיגיות עם רוכסן

ובכללי אני לא קונה "שמלות הנקה" אלא שמלות עם כפתורים/וי/ רוכסן וכו'

לתאירי יש דברים מהממים אבל הסטודיו שלה בקרית מלאכי

וגם נראה לי שיש בחנות שנקראת "לב שמח" (ראיתי אחת באלעד ואחת במודיעין עילית)

אם רחובות קרוב לך אז על כל רחוב הרצל יש כל מיני חנויות

יש גם חנות שנקראת קמי שאו אני לא בטוחה במרכז איפה היא, אבל יש אותה ברחובות, באחת הסמטאות של הרחוב הנ"ל

מורידה את הכתפיה מהכתף ואז ממש נוח לי להניק, ויש סרפנים ממש יפים וחגיגיים (כי כבר נמאס לי שכל השמלות שבת שלי הן מעטפת או כפתורים)

שהפתח מרובע גדול עם גומי כזה

יש לי חולצת בסיס ואני פשוט שולפת את השרוול

יש לך רעיונות למקומות ספציפיים בהם אוכל למצוא?

אני מאוד אוהבת את הסגנון והגזרות

וגם היה לי ממש נוח.

מגוון של שמלות ממש מוצלחות

מבחר גדול של שמלות הנקה חגיגיות

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

לק"י

ולא כי כולם פה הם ילדים טובים ירושלים🤭

כנראה שאמצע הלילה פחות קורץ להם להשתובב בלעדינו.

לק"י

ולזה הגבתי.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)