ההורים שלי בחרו נגיד לקרוא על שם. רוב אחיי קרואים על שם קרוב משפחה כזה או אחר (סבים וסבתות בעיקר)

 וגם אני קראתי לאחד הילדים שלי על שם, אבל ממש לא כמשהו שמצופה ממני

אם זה לא זורם לכם - אז לא

אבל שימי לב, אולי ההתנגדות היא מעצם הבקשה ולא כי זה באמת לא מתאים אלא זה יצר אנטי ואולי זה כן מתאים לכם

אבל אם לא - ממש לא לייחס לזה חשיבות. את לא אמורה לרצות את ההורים שלך בזה ושם לילד זה דבר חשוב, חשוב שתאהבו ותתחברו

באמת עצם הבקשה מעוררת בי התנגדות.

אגב מדובר בהורים של בעלי לא שלי

חחח אמאלה ממש אמיצים האנשים 

צוחקת!!!!!!

לאף אחד אסור לבקש בקשה כזאת

דבר כזה מאשר ההורים של בעלה?

גם היא וגם בעלה הורי התינוק באותה מידה😅

גם ההורים שלה וגם שלו סבא וסבתא באותה מידה😅

לא שאני מצדיקה את האימרה פשוט לא חושבת שמשנה איזה צד🧐

את יודעת, תמיד מדברים על ההורים של הבעל כאל אנשים אמממ, מפחידים כאלה שכל מה שיגידו לא יתקבל בטוב

זה לגמרי לא משנה

אבל כן מבינה את מה שאת אומרת…

אבל באמת שזה לא משנה…

ולפותחת @שיר הרוח במשפחה של בעלי מגיעים מקהילה מסויימת בחול שאין שאלה, 2 בנים ראשונים 2 בנות ראשונות על שמות ההורים. זנ לא נתון לשיקול דעת. זה אםילו לא בשיח מרוב שזה ברור!

ואני לא מהקהילה הזו… כשהייתי בהריון גיסים שלי התחילו לזרוק כזה אם זה בן יקראו לו ככה אם זה בת ככה

ובכוונה עניתי ליד חמי וחמותי- קודם שנדע מה זה ואז בעזקת ה׳ נחשוב על שם. יש המון שמות יפים בעולם😊 לא בכעס, בנחת, בכנות… (עצבן אותי שדיברו על זה אבל הבנתי שלהחצין את הכעס רק יחמיר את הסיטואציה)

ובסוף שמנו שם שני את השם של חמותי כי אני אוהבת ומעריכה אותה ושמחה בזה

אז גם אם זה מקובל וגם אם לא וגם אם אןמרים וגם אם לא- תחשבו בינכם מה נכון לכם

חמי אומר לי מפורשות עוד טרם ההריון "עוד מעט יהיה לנו עוד מנחם" (שם בדוי, אבא שלו)

אז נתנו שם שני.

לא תמיד זה מרצון 

 בהריון הראשון שלנו

אמא שלי כל ההריון רומזת ברמזים גסים על זה שתרצה שנקרא על שם אבא שלה

אנחנו קוראים על שם סבים וסבתות שלא בחיים

שאלנו את הרב שלנו אחרי הלידה (שהוא גם הרב שלהם)

זה היה שם מזה מאתגר, לא משהו שהתחברתי אליו

הרב אמר שבשום אופן לא להביא שם בגלל שהם ביקשו

זה לא טוב להורים וגם לא לילד

שם צריך להביא בהתאם לבחירת ההורים פלוס המנהג שיש אצלנו לקרוא ע''ש... אבל ממש לא בגלל התערבות של אחרים

הוא רב גדול, עם קהילה שמונה כמה אלפים מכובדים

והוא ממש הזדעזע מהרעיון של הבקשה

עוד קטע הזוי,

חמותי בלי עין הרע אישה מתוקה

חיכינו כמה שנים לראשון

היא מאוהבת ברבי שמעון

אחרי 4 שנות המתנה

היא מגיעה אלינו

מספרת שהבטיחה לבקש מאיתנו לקרוא ע''ש רבי שמעון ובזכות זה שנקלט

באמת נקלטנו אחרי פרק זמן קצר

והיא הייתה בטוחה עד הברית שנביא את השם המתוק הזה

אנחנו העדפנו שם אחר

כמובן עם ברכה וכו'

עכשיו בהריון שני, אחת האמהות שוב חופרת כל הזמן

שבגלל שנקלטנו מייד אחרי שאמא שלה נפטרה, אז בטוח היא זו שפעלה למעלה ולכן מן הראוי שנביא את השם שלה

עזבו את זה שאני עם עובר זכר, היא החליטה שזו בת ומדבקת על זה בלי הפסקה שהזכות אמא שלה .....!!!!

אנשים לפעמים מתערבים וזה מעצבן!!!!

לדעתי יותר מהכל שם שהורים בוחרים לילד, זה לא עניין של מה בכך

רוח הקודש שהורים מקבלים

ההורים צריכים להתחבר לשם הילד

לי למשל הרבה יותר קל להתחבר לילד שלי, כי אני אוהבת את השם שלו

עושה לי טוב לקרוא לו..

בקיצור, חפרתי

לדעתי אם זה לא בא לך במיליון אחוז בטוב,

אל תלכי על זה ❤️❤️

יכול להיות שהתאכזבה,

רק לא ברור לי מה כלכך ציפתה

אם השם היה יפה, מילא

אבל לבקש לקרוא לילד שלי בשם זונדל (שם לצורך הדוגמה, זה לא השם באמת) - זה טו מאצ' עבורי

כגודל הציפייה כך גודל האכזבה,

אם אמא תצפה ממני לבוא כל שבוע לשטוף לה לשבת ברור שהיא תתאכזב שלא מגיעה

כנל גם במקרה הזה

את מצפה - תתמודדי עם ההשלכות.

אני נשמעת אולי קצת אטומה, כי באמת עברנו בנושא הזה מסע

אני לא הרגשתי בנוח ככה להתעלם מהבקשה הזאת

הייתי רוצה לשמח

אבל ידעתי שאם אבחר לכבד אותה, זה היה פוגע בקשר שלי עם הבן שלי (נשמע אולי מוגזם, אבל אני לגמרי רואה קשר בין שם שהורים בוחרים לילד לרמת הקרבה. אם "דרשו" מהורים לתת שם מסוים שלא מתחברים אליו, מרגיש לי שכל פעם שקוראים לילד בשמו יש תחושה מגעילה בלב. אני מקווה שטועה)

אני עובדת עם ילדים ובסוף אם יש ילד מתוק שאהבתי אז גם השם שלו יהיה יפה בעיני ואם יש ילד שמאתגר אותי על גבול המעצבן אז גם אם אהבתי את השם שלו פעם אני אוהב את השם הזה פחות. 

אם אני אקרא לילד שלי זונדל אז בסוף אני עלולה לאהוב את השם זונדל (וגם הגננת והדודים וכו', יתאהבו בילד ואז זונדל כבר ישמע להם שם פחות זקן) יכולה להגיד מנסיון עם אחיינים, ברגע הראשון הרמתי גבה על השם שלהם ועכשיו אני מאוהבת בהם והשם שלהם נשמע לי הכי טבעי...

אם זונדל ילד מתוק ברמות, ברור שבסוף כולנו נתחבר אליו

אבל השם זונדל יישאר מוזר

יש לי אחיין עם שם נורא 'מעניין'

כולנו אוהבים אותו מאוד

אבל ברור שהיה קושי בהתחלה, היו שהרימו גבה

זה אגב שם שההורים שלו נתנו נטו מתוך מקום של לכבד

כמה שאני מאוהבת בילד המתוק הזה, השם הזה ממש לא הפך להיות יותר ''נורמלי'' בעיניי

בכל אוםן לילדים שלי ממש לא אביא שם שלא מתחברת אליו מתוך מחשבה שיום יבוא וזה יקרה

קשה לי עם זה, אבל מי שמסוגלת למה לא באהבה ענקית 💓

הייתי משתגעת

והתחיל להתנהל דיון משפחתי על שם מי לקרוא

יש לי סבא מהצד השני שנפטר זמן קרוב ללידה אז מישהו אמר שבטח אני אקרא על שמו, וסבתא שלי שנכחה (מהצד השני) אמרה שיש לי עוד סבא שאני לא אשכח והוסיפה ואמרה שלדעתה כשקוראים על שם סבא זה לא מכובד שזה שם שני וזה צריך להיות השם הראשון

יכולתי להסבך עם מה לעשות וכו אבל פשוט אמרתי הי הי סטופ כולם, אני לא קוראת על שם אף אחד אפשר להפסיק לריב

ואני חושבת שגם אם היא קצת חצופה היא באמת פותרת את כל הבעיות. כנ״ל שמתפתח דיון אם אני מניקה יותר מדי או פחות מדי, מלבישה קצר מדי או ארוך מדי, לשים את האנשים במקום שלהם, אני האמא ואני יודעת מה אני עושה, סוף הדיון.

אולי דווקא כי המשפחה מאד מתערבת, אם היתה לי משפחה לא מתערבת ועדיין היו מבקשים לא יודעת איך הייתי מסרבת בנימוס יותר (אבל הייתי מסרבת)

והאמת לא הפתיע אותי וגם לא הרגיז אותי

אפשר לבחור להקשיב ואפשר שלא

אישית, ממש הייתי זורמת..

למה לא בעצם?

שם שני זה שם שכמעט לא משתמשים בו...

אם זה חשוב להם וזה כמובן על שם סבא ולא איזה דמות מונפצת.. למה לא?

גם ככה הייתי שמחה לכבד את הסבא והסבתא ולקרוא על שמם . בעיני זאת זכות מאוד גדולה לילד להרגיש שהוא חלק משרשרת ושהוא ספציפית מחובר למישהו מהייחוס שלו בצורה יותר משמעותית.

אם מדובר על שם ראשון בעיני זה פחות מתאים שממש מבקשים ישירות, וגם אם מבקשים, זה ממש לא צריך להיות שיקול בבחירת השם הראשון.

חשוב שיהיה שם שתאהבו ותתחברו..

ורוב הילדים שלנו קרויים בשני שמות, כשהשם השני על שם מישהו מהמשפחה... (בבחירתנו!)

אבל יש לי שני אחים שלא אוהבים לקרוא שני שמות, וזה לגמרי בסדר מבחינתי! זו הבחירה האישית שלהם. וכן, לאחד מהם נולד ילד חודשים ספורים אחרי פטירתו של סבא שלי, ובאמת הייתה ציפייה סמויה שיהיה לו שם שני על שמו. ולא. הם קראו בשם אחד שקשור אליו, ואבא שלי ואחותו בלעו את האכזבה בשקט, וקיבלו את ההחלטה שלהם בהבנה. כי ההורים צריכים לאהוב את השם של הילד, הרבה יותר מכל מיני מחויבויות משפחתיות... (טוב, אולי היה לה קל לבלוע את האכזבה כי שלוש שנים אחר כך אנחנו קראנו לבן שלנו בשם שני על סבא שלי 😉 אבל אני כבר אומרת מראש שגם אנחנו לא נסכים לקרוא שם שני לועזי כלשהו... ואנחנו דווקא כן משתמשיים בשני השמות ביום-יום))

אם עדיין לא, אז תנו לעצמכם זמן לפני שתדונו בבקשה.

השאלה החשובה היא מה בעלך רוצה.

יכול להיות שבלי קשר להוריו, הוא רוצה לקרוא ע"ש קרוב המשפחה, ויכול להיות שבעקבות הבקשה הוא רוצה לשמח אותם.

זאת תהיה החלטה זוגית.

מציעה לבחון אפשרות נוספת, לקרוא בשם שמתחבר לקרוב המשפחה.

למשל אם לקרוב המשפחה קוראים אהרון, ואת מתחברת לשם שלום,

אז הילד שלום נקרא ע"ש אהרון שהיה אוהב שלום ורודף שלום.

הבת שלי קרויה שם שני ע"ש סבתא שלי, ובדיעבד התברר שהשם הראשון שבחרנו לה, סבתא שלי מאוד אהבה אותו וביקשה שאחת הנכדות תיקרא בשם הזה, ולא הסתדר.

אז הנינה שלה קרויה שם ראשון בשם שהיא רצתה, ושם שני על שמה.

היה לי מאוד מרגש לשמוע את הסיפור הזה.

אולי גם לכם יסתדר ככה שם שקשור לתכונה או משהו שאוהבים.

אלא בכלל לתת את המקום הזה של השם מתוך כיבוד הורים. כאילו בראש שלי זה הדבר הכמעט יחידי שאני ממש יכולה לתת להם כמתנה משמעותית על כל מה שהם עושים ועשו עבורי, אולי חוץ מלדאוג להם שהם זקנים. כמובן שאין הכרח אבל לא מכירה את הצורת מחשבה ש"כועסת" על זה שהם רומזים שחשוב להם...

אבל כמובן לא שופטת אותך בטח אם זה לא מקובל אצלכם. 

למרות שלא אמרו מפורשות, היה ברור שמצפים מאיתנו לקרוא על שם אחד מהסבים שנפטר שם שני. אני פחות מתחברת לשם שני וללקרוא על שם מישהו באופן כללי, ובואו נגיד שזה לא שם שהיה אופציה מבחינתנו כשם ראשון כי הוא מאוד זקן ולא לטעמנו. אם זה היה רק ההורים, שיקפצו מבחינתי. זה שהם ביקשו ישירות ולא ברמז, זה הלםםם וואי הייתי מתעצבנת ופרנציפ לא קוראת ככה כדי שיפסיקו לנהל אותי חחח (טוב אבל אני לא מסתדרת עם חמי וחמותי בלשון המעטה, אז זה יושב על זה שגם ממש לא בא לי לכבד אותם ושהם מאוד שתלטנים אז בכללי אני עובדת על להציב גבולות ברורים). אצלנו זה פשוט היה חשוב מאוד גם לבעלי... לכן מצאנו פשרה, קראנו שם שמזכיר אבל שונה.

לדוגמא במקום 'יוסף' - 'אסף'

במקום 'שרה' - 'שירה'

במקום 'אריה' - 'אריאל'

אולי זו פשרה שתתקבל גם על ליבכם

כי לעשות את זה ולהרגיש קורבנות של הסיטואציה ואז לשמוע תגובה כזו זה רק עוד יותר קשה.

רק אם עושים את זה מרצון אמיתי אז זה יותר קל כי זה כזה - סבבה, לך זה לא נחשב, לנו כן. אבל השם הוא החלטה של ההורים.. 

הייתי מוחקת את השם השני מהתעודת זהות חחח

סבתא של בעלי עוד הגדילה לעשות ורצתה שניתן את שני השמות של הסבא כשם ראשון ושני, בסוף נתנו שם אחד כשם שני, היא התאכזבה נורא ואמרה שזה לא נחשב.

אבל חמותי הייתה מבסוטה שקראנו על שם אבא שלה וגם בעלי היה מבסוט וזה מה שחשוב.

מבינה את התחושות

למרות שאצלנו ניסו לבקש כבייכול בטעות, כדי שזה יהיה סוג של בעדינות. ביקשו ועשו כאילו התחרטו, כי אני כבר הייתי בהריון עם המין הזה.

אחרי שזה עצבן, דווקא בי זה נגע ובבעלי פחות ודחפתי אותו לזה .

בפועל עשינו משחק אותיות לשם הזה שגם ככה היה לא עדכני, בחרנו שם שרצינו וקישרנו אותו.

העיקר שאמרנו להם שזה על שם מי שביקשו, הם התרגשו עד דמעות!! וקראנו שם שאנחנו מאוד אוהבים!

רק אחותי צוחקת עלינו שאין שום קשר לשם המקורי, אבל למי אכפת

וזה היה מצד כמה סבים וסבתות.

בסוף קראנו סתם שם שאהבנו וכולם התאכזבו😅

אבל למדו לחיות עם זה🤷

לא יודעת מה נעשה בילד הבא...

אם את אוהבת את השם או לא

יפריע לך שזה יהיה השם של הילד שלך או שדווקא זורם?

תנסי בלי לחשוב על עצם הבקשה שהיא באמת מעצבנת...

אם את לא אוהבת- אז לא

הם יתמודדו. זה הילד שלך..

בעלי ואני דיברנו היום על השם והוא אמר שמבחינתו אין מצב לקרוא בשם הזה כי הוא לא אוהב אותו, גם לא כשם שני, אלא רק אולי למצוא שם אחר שנאהב שקשור באותיות.

בקיצור בגלל שההורים שלו אלה שביקשו והוא לא רוצה ובתוספת החיזוקים שלכן אני חושבת שבסוף נלך על שם שאנחנו אוהבים וחשבנו עליו מראש וזהו.

במיוחד שיש כבר נכד במשפחה שקרוי על שם אותו הסב.

בנוסף אני חושבת שאולי בעלי יסביר להורים שלו בעדינות שאם נרצה בעתיד לקרוא על שם מישהו מהמשפחה אז נרצה שזה יגיע מאיתנו ולא מהם (כי כמו שהבנתן עצם הבקשה הרגיזה אותי).

שוב תודה לכן

סבא שלי הוא הבן אדם הכי עדין בעולם שאף פעם לא מבקש כלום מאף אחד, ופתאום אחרי שדודה שלי ילדה בן שלישי והיא סיפרה לו שהם מתכננים לקרוא לו על שם אבא שלו, הוא אמר שיש כבר הרבה נכדים על שמו, ואם הם יכולים אולי לתת את השם של אבא של אבא שלו, שאף אחד לא קרא על שמו. דודה שלי לא ידעה איך לבלוע את זה, הם כבר החליטו על שם, והיא לא אהבה את השם שהוא ביקש, ובכלל ההורים צריכים להחליט על השם. ומצד שני הוא אף פעם לא מבקש כלום והפעם העיז לבקש אז כנראה שזה באמת בנפשו.

בסופו של דבר הם נתנו את השם שהם רצו לתת לכתחילה והוא הבין וקיבל, ומתארת לעצמי שגם היה נבוך מאוד שהוא ביקש משהו שהיא לא הרגישה בנח לעשות.

סוף הסיפור, אחרי שנתיים נולד להם בן רביעי 😅 והיא נתנה את השם ההוא. כנראה אחרי שהיא התבשלה איתו שנתיים היא הצליחה להתחבר אליו. והשבוע הילד המתוק הזה חוגג בר מצוה, והוא הילד הכי מצחיק שאני מכירה 😅 כולם משוגעים עליו ועל השם שלו.

בבכור גם אבא שלי ביקש שנחשוב על זה. וקראנו בשם הזה. שם עם משמעות טובה, נפוץ מאוד, בהטיה המתאימה גם נשמע יותר טוב,  אבל לא הייתי קוראת בו סתם ככה כנראה.

ההורים התרגשו מאוד.

עוד בן קראנו גם על שם סבא מהצד השני. לא ביקשו בכלל. הופתעו. אבל זה שם שאהבנו בלי קשר.

עם אחת הבנות אמא שלי לקחה קשה שלא קראנו ע"ש אמא שלה. שם מאוד לא נפוץ באזורנו (הכי צעירות שמכירה בשם הזה הן מעל 50 או 60). נעלבה מזה. לא שאלנו רב אבל כן חיפשתי תשובות באינטרנט של רבנים גדולים שלא ראו בזה מעלה או תועלת לנפטר (ואמרתי את זה לאמא שלי).

בעלי לא מוכן בשום אופן שום שם שני, גם לא שמות נורמלים. אומר או שקוראים בשם הזה או שלא. גם שהצעתי ע"ש הסבא השני שלי להוסיף כשם שני, כי ידעתי שזה ישמח את ההורים ולי לא מפריע, הוא ממש מתנגד ואין עם מי לדבר.

בקיצור, תחליטו אתם מה שנכון לשניכם כהורי התינוק. אי אפשר לקרוא בשם שלא אוהבים או מתחברים אליו, ולא בשם שדרשו ממך, כי אז כל החיים תחשבי כל זה שאת לא אוהבת את השם ורק נתת כי ביקשו ממך. 

זכות לכבד את ההורים! הרי מתרגלים לכל שם בסוף! כשהייתי ילדה, אהבתי להקשיב לשיחות של מבוגרים ושמעתי את אבא שלי אומר "אני איעלב אם לא יקראו על שמי". חרטתי לי את זה עמוק בזכרון ובלב.. עם הבכורה שלי רציתי לקרוא על שם חמותי- אבל חמותי אשכנזיה והיא הסבירה לי שאצלם קוראים רק אחרי הפטירה.. וזה כאילו אני אומרת לה ח"ו "תמותי" חח, מה גם שבעלי ממש לא היה בקטע.. אז ויתרנו.. הגיעה הבת שניה- הרצנו שמות אחרי שהיא נולדה, ואחד השמות שהצענו היה ממש דומה לשם של אמא שלי! הבשל של אות אחת! אז נצלתי את הרגע.. זה שם של שנינו והוא דומה לשלה.. נגיד לה שזה על שמה- מה אכפת לך?

אח"כ הגיע הבן שלי- שם התעקשתי לקרוא על שם חמי. בעלי לא רצה.. אבל בסוף ויתר.. בברית חמי בכה מהתרגשות! (הוא נשוי לאשכנזיה- אבל הוא ספרדי) אף נכד לא היה קרוי על שמי עד אז, והבן שלי הוא הנכד ה20 ב"ה! הוא כ"כ התרגש! ובעלי אמר לי תודה שהתעקשתי, כי הנחת הזאת והאושר הזה שהוא רואה על אבא שלו שווים הכל ב"ה! הבן הרביעי- לא היו ספקות לגביו.. על שם אבא שלי ב"ה! זה לא הפתיע אף אחד, אפילו גיסתי המליצה לי עוד לפני ההריון איתו לא לקרוא לו ככה, כי זה שם של שובבים ויש לה בן עם השם הזה.. לא עזר כלום חחחח- קראתי על שם אבא שלי (והוא באמת שובבי היום ב"ה חחח, כל פעם שהוא פותח משהו גיסתי אומרת לי "אמרתי לך שלא כדאי לך לקרוא לו ככה" חחח, אבל הכל היה בשביל השם הזה!)

לחמישית שלנו כבר זרמנו.. היא נולדה באזכרה של סבתא שלי ז"ל- ואיכשהו יצא שבחרנו שם עם אותיות דומות מאוד! אבל זה לא היה בכוונה..

אסכם ששם זה צינור של אדם.. זה לא משחק צלילים.. בתור מישהי ששינו לה את השם, כי ההורים שלי קראו לי בשם של בן (מהאותיות של השם של סבתא שלי אמנם, אבל בתכלס זה השם ששל אליהו הנביא חח)- אתן לא מבינות כמה השם של האדם משמעותי וכמה זה נותן ופותח!!! השמות של ההורים שלנו בדר"כ הם גם שמות קלאסים יהודיים של פעם... ואין יותר טובים (ובעיני, גם אציליים וחזקים) משמות של צדיקים. לכל שם בסוף מתרגלים.. השאלה היא אם יצטרכו להתרגל לשם שלא נותן כלום בתכלס חוץ מצליל יפה, או לשם שהוא גם כיבוד הורים וגם שם של צדיקים- מה לדעתכן נותן יותר לילד עצמו? נקודה למחשבה (:

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

20251216100211.pptx

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.

נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.

בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".

שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.

אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).

לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות...