לי היו המון בעיות רגשיות בתור ילדה, ואני תמיד חוששת מה יהיה אם יהיו לי ילדות כאלו...

אין לי ניסיון בזה, אבל משהו שעולה לי - אולי לדמיין לפעמים שהיא לא הבת שלך. שההורים שלה ביקשו ממך רק לשמור עליה ולתת לה חום ואהבה. 

ואם היא לא הבת שלי - פחות מפריעים לי החסרונות...

(אני עושה את זה הרבה פעמים כשהתינוק צורח ואין לי איך להרגיע אותו... מדמיינת שהוא לא שלי, ואז הבכי הרבה פחות מפריע לי).

עוד דבר שעוזר לי הרבה פעמים מול קשיים עם הילדים, זה לדמיין איך נהיה בעוד עשרים שנה.

הילדים כבר יהיו בוגרים ןמיושבים בדעתם, ובטח כבר נשכח את כל הקשיים, ונזכור רק את ההתגברויות, את הקרבה, את החיבוקים.

ממני, שכמו שכתבתי - הייתי עם המון בעיות רגשיות, והיום ב"ה בסדר גמור ואי אפשר לנחש את זה עליי, וזוכרת (כמעט) רק כמה ההורים שלי עזרו לי ותמכו בי...

זה נורא

אי אפשר לנהוג ככה וגם לא לאכול או לשחק

אולי אפשר דרך הסל טיפולים של המילואים?

וחיבוק, זה ככ ככ קשה ומתיש!!! 

ממה שנראה לי בעין לא מקצועית כמובן - הילדה מחפשת שליטה מסוימת על הנעשה כשי שיראו אותה

בנצחון במשחק

בנעילת נעליים מסוימות

בלהשיג דברים דרך בכי

וזה הגיוני, אבא שלה במילואים. ומלחמה.זה שינוי שגר רציני ואנחנו כמבוגרים גם חווינו תחושה של אבדן שליטה

אני חושבת שלא צריך לוותר לה כדי שתנצח

לא צריך לא להעיר

מה כן? הרבה חמלה.הרבה חיבוקים. הרבה מחמאות. והרבה הכלה. שזה קשה מאוד, בטוח. אבל לדעתי יש לה צורך ביחס שהיא לא מצליחה להביע

הבת שלי התנהגה בצורה דומה ממקום אחר.ממש דומה. היה ברור לי שזה רגשי. הגברתי יחס ומגע ומענה רגשי לצורך ה*אמיתי* שלה - וזה פחת משמעותית

הם לא יודעים לבטא מה מפריע להם במילים לפעמים וזה יוצא דרך ההתנהגות

את נשמעת אמא מדהימה שמתמודדת עם סיטואציה קשה מאוד בעצמך כאישה. שולחת עוד חיבוק שיחזק אותך❤️

היא מצד אחד ממש רוצה שליטה, לבחור לבד וכו

ומצד שני כשאני אומרת לה לבחור אז היא אומרת "תבחרי את, אני רוצה מה שאת בוחרת"

וזה ממש מבלבל

או למשל היא עושה משהו שאני לא מרשה כמו להרביץ/לשפוך מים וכו ואז בוכה בטירוף "תגידי שאת לא כועסת עליי"

וואלה אני ממש כועסת עלייך...

לא רוצה לשקר אבל גם ברור לי שהיא רוצה לדעת שאני תמיד אוהבת אותה

תודה על החיבוק 3>

זאת אומרת, בזמן רגוע. לבד.

להכין שוקו ולשבת יחד לשתות.

לשאול אותה או לשקף לה שאת רואה שקשה לה. מה היא מציעה לעשות?

זה תלוי ביכולת שלה לדבר ולהביע את עצמה, אז צריך להתאים את השיח אליה.

אבל אולי לנסות לדבר איתה וביחד לחשוב איך עושים שיהיה נעים יותר.

בלי קשר, אולי לנסות להקדיש לה חמש דקות של שוקו גם בלי לדבר על זה. סתם ככה זמן שבו היא מקבלת אותך ואת אותה.

אני מסכימה עם העו"סית שהדבר הכי משמעותי זה ההורים, ואני חושבת שאת גם כותבת את זה בעצמך.

אבל את בתקופה ממש מאתגרת, וזה בסדר שלא תמיד יש כוח לשינוי ועבודה.

אז אולי בינתיים לנסות להיות בשיח מולה בזמנים רגועים, וליזום דקות של אהבה כזו בלי תנאי. שוקו / ציור / משחק יחד.

רק שלנו ובזמנים האלה היא ילדה אחרת.

מדהימה וכיף איתה באמת.

פשוט רוב הזמן אנחנו לא לבד וזה אומר שרוב הזמן ממש לא כיף איתה...

היא מצד אחת מחפשת את היחס אבל מצד שני לא רוצה שיהיה שלילי

אז אפשר באמת להגיד - אמא כועסת עכשיו, ועדיין אוהבת אותך הכי הרבה בעולם. אני תמיד אוהבת אותך הכי נרבה בעולם

נשמע שהיא מחפשת נורא יציבות באהבה שלך כלפיה, ומצד שני מבקשת את זה בצורה.. של ילדים 🙃

היא נשמעת ממש חמודה. ממש מזכירה את הבת שלי

מלא מלא מלא אהבה.

לכן כל כך קשה לי שהיא ככה.

ועם זאת, אני כן מאמינה בזה ששינוי שלך מולה יעזור

אבל זה באמת דורש תעצומות מנטליות של התמודדות.

חשבת על הדרכת הורים? יש לך זמן לפנות לזה כרגע?

להגיד לה, "בואי נבחר יחד. אני אבחר 2 בגדים ואת תבחרי מביניהם.."

תחשבי אם זה יכול לעבוד, גם אצלנו יש ילדה שמאודדדד אוהבת שליטה ומזכירה ממש את הסיפור שלך.

וזה היה בלי מילואים. אז במקרה שלך זה הרבה יותר עוצמתי ומשמעותי כי את גם לא יכולה "לנוח" קצת מ"מריבות" האלה.

היום היא קצת גדולה יותר ועדיין מאתגרת מאוד במובן הזה.

והיא מתוקה ומהממת, וסופר רגישה. אבל זה מוציא אותי מדעתי.

(ונראה שיש ילד שמתקרב לסגנון הזה קצת, מקווה שלא והוא פשוט מטעה קצת)

נשמע שהיא זקוקה לקשר, שהיא לא מרגישה ביטחון בקשר ביניכן (והגיוני שאחותה מהווה טריגר ואיום בהקשר הזה), והיא עסוקה במרדף אחרייך. וזה מתיש, מאד מתיש. ומתסכל. המיכל שלה ריק ולכן היא לא מצליחה "להחזיק" רגשות קשים או מנוגדים וזה נשפך ממנה כל הזמן.

מצידך זה נראה שהיא בור בלי תחתית, וזה מעגל קסמים כשאת מרגישה כלפיה רגשות קשים (וזה כל כך מובן!) היא מרגישה חוסר ביטחון בקשר שלכן, זה איום קיומי עבורה והיא מוכרחה להגביר את המרדף.

אני ממש ממליצה לך על הדרכת הורים בגישה התקשרותית התפתחותית, שתעזור לך למלא את המיכל שלך ולהחזיק את הקשר איתה כך שהיא תוכל להיות במנוחה.

לי יש בן 5 מתוק, גם רגיש מאוד, שתמיד בתקופות של שינויים (מהגן לחופש, מהחופש לגן, וגם שינויים אחרים לפעמים) הוא בוכה המון. אני קוראת לזה "כי תואנה הוא מבקש" - לא משנה כמה הכל יהיה מושלם, לפעמים זה נראה כאילו הוא ממש מחפש על מה לבכות.

האמת שגם אם זה לא רק בתקופה האחרונה, הגיוני שזה ביטוי של תקופה ממושכת יותר רגישה (אנחנו במלחמה ארוכה, ועם אבא במילואים זה מוסיף המון).

דבר ראשון - חיבוק ענק לך על כל ההתמודדות. זה ממש ממש לא קל לתפקד ככה לבד עם בעל במילואים (ותודה לכם❤️)

וזה עוד יותר לא קל כשצריכים להכיל ילדה קטנה ובכיינית, שצריכה אותך כל כך, וכל כך קשה לתת לה את מה שהיא צריכה...

העצה הראשונה שלי היא כמו תמיד - להתפלל על זה (תמיד קל לי לזכור לכתוב את זה. אבל כשזה קורה אצלי בבית לוקח לי הרבה זמן עד שאני נזכרת ש'גם על הקושי הזה כדאי להתפלל'... אבל זה באמת תמיד עוזר לי).

וחוץ מזה - לי מאוד עזרו כלים שלמדתי אצל רותי דריאל (יש לה הרבה חומר חינמי - בלוג וגם פודקאסט מעולה. אני גם קניתי קורסים שלה אחרי שראיתי שאני מתחברת לכיוון). היא נותנת מבט אחר על החוויה של הילד, וגם נותנת כלים להורים להתמודד עם מצבים שונים ואתגרים שונים.

לא יודעת כמה זמן ופניות יש לך לשמוע דברים כאלו. תהיי קשובה לעצמך ולמה שמתאים לך, את לא חייבת לקבל כל עצה אם זה לא נכון לך כרגע...

ובכל מקרה - את אמא פשוט מדהימה, ונותנת לילדים של הכי טוב שאת יכולה, בתקופה כל כך מורכבת....

הרב שמואל אויערבך זצ"ל, סיפר שאביו - רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל היה מכוון על חינוך הילדים בתפילה במילים "ואנחנו לא נדע מה נעשה..."

חינוך זה באמת דבר קשה, אנחנו צריכים להשתדל ולתלות את בטחוננו בה', כי זה באמת לא דבר פשוט, אפילו לגדולי ישראל...

זו צורת תקשורת לילד, מה שההורה מגיב זו התשובה.

אני מגיבה רק לבכי מוצדק (קבל מכה, דברו אליו לא יפה) מבכי לא מוצדק אני מתעלמת.

גם שהבכי מוצדק אני מגיבה באופן ספציפי, מציעה חיבוק/ מנחמת מילולית, פעם פעמיים, לא יותר.

הרעיון הוא שאני עונה לתקשורת הזו, אני פה בשביל לנחם במקרים שזקוקים לעזרה.

חוסר התגובה שלי לבכי לא מוצדק, אומר לילד לחפש צורת תקשורת אחרת.

לגבי התארגנות בבוקר, בגיל 5 יש ילדים שעדין מאד קשה להם להתלבש ולהתארגן (יש ילדים בגיל צעיר יותר שמתארגנים בקלות אבל בגיל 5 זה עדין פער הגיוני)

זה עלול מאד לתסכל את ההורה והילד.

יש לי ילד שבגיל הזה התקשה מאד להתלבש, בהתחלה זה תסכל אותי אח״כ הבנתי שזה באמת קשה לו והייתי עוזרת לו גם להתלבש וגם ללמוד את הטכניקה של התלבשות שהיתה קשה לו.

אחרת ולהבין את זה מעצמו, מעצם התגובה של האמא, זה לא נכון

לפחות לא מניסיון שלי עם הבת שלי. אולי אצל אחרות זה עובד

זה לא לימד אותה לתקשר בצורה חיובית. הפוך, זה מרמר אותה והוביל להתקפי זעם ולמעשי קונדס מאוד לא מצחיקים.

במקום לגלגל את האחריות לילד שיבין מעצמו, אפשר להוביל את הילד לזה ואז הדרך קצרה יותר

ממש לעזור לו לתמלל רגשות וצרכים, במקום להביע אותם בצורה אחרת. (בין אם זה בכי, כעס,צרחות או לא משנה מה..)

אצלנו זה היה תהליך שבו אני 'מתרגמת' לבת שלי את הצורך שלה מתוך ההבנה של השורש שלו, (זה יכול להיות עייפות/רעב/צורך בחיבוק/צורך בבטחון ותשומת לב) עשינו תהליך של חצי שנה בערך והיום היא מדברת על מה שהיא רוצה בצורה הרבה יותר ברורה, רוב הזמן. 

נגיד היא הייתה אומרת בבוקר שהגרביים לא נוחות לה

כל בוקר אותו סיפור. קניתי איזה 5 חברות של גרביונים שונים

לשים טייץ וגרביים היא לא רצתה כמובן

ללכת בלי - מה פתאום..!? לא בא בחשבון מבחיתנתה

ביום חול הן לא נוחות ומציקות והיא לא תתלבש לבד והיא תשגע אותי עד שהפס בקצה של הרגל יישב בול על הקצה של הציפורן אחרת בכי וצרחות

אבל בשבת - אני קמה היא כבר מתוקתקת חח

התחלתי לחבר את הפאזל מעוד מקרים שהיו ועקבתי אחרי הלוגיקה הלא לוגית שלהם, והבנתי שזה לא הגרב/ המים מקלחת שמציקים/ הנעל שלא נוחה לה (5 זוגות נעליים לא נוחות מכל מיני סוגים זה פחות נורמלי שלא נוח, במיוחד שאם הולכים למשהו שהיא אוהבת עם אבא היא נועלת מהר ומתייצבת ליד הדלת)

ואז בחנתי את ההתנהגות שלי אליה 

ובאמת ראיתי שאני מאוד טכנית איתה , ואולי חסר לה חיבוק דב אמהי

ואז שוב ניסיתי, רק תקפתי מהמקום הרגשי

קודם כל - גרביים אני שמה ביומיום. זה זמן פינוק עם אמא בבוקר. כל השאר פחות. בשבת היא עדיין שמה לעצמה לבד

אמא, לא נוחה לי הגרב

וואי, זרובבלית, שמתי לב שלא התחבקנו עדיין היום! איך זה קרה..? בואי מהר נתחבק שעה

מחבקת אותה ואחרי כמה דקות שואלת אותה - יאללה את שמה נעליים..? 

כן

היא באה לבושה

ואני מהללת ומשבחת עד בלי די

ראיתי שזה עובד והמשכתי ככה בעוד דברים שהיו קושי עם התאמות לסיטוציה וברוך השם זה עבד

אני אוהבת לתת לילד למצוא את הדרך, כי אם הוא מוצא אותה לבד, היא תהיה מדויקת בשבילו.

לכן אני מתמקדת בהתעלמות מדרכים בעייתיות, לשים קווים אדומים אם ההתנהגות בעייתית, ולעודד תקשורת טובה.

אם הילד מתקשה למצוא את הדרך אני כמובן אעזור לו, אבל במינימום התערבות, כדי לתת לו גם למצוא דרכים משל עצמו. ככה ילד בונה אישיות ומודעות.

אצלנו זה לא הספיק האמת

כי חלק מהעניין של תקשורת טובה- זה שהילד מצליח להביע מה הוא צריך, ןכשהוא לא מצליח - אין איך לתקשר איתו. הוא רק צורח/בוכה/ מתוסכל/כועס

לא תמיד מספיק רק שאמא מדברת איתו או עושה לו סבלנות. 

כששאלתי את הבת שלי מה יש לה עם הבגדים ומה היא צריכה- היא אמרה גרביים חדשות, ברור. כי מה שיש עכשיו התיישן ולכן זה לא נח 

 אז הלכתי וקניתי עוד 

כשהמקלחת היתה סיוט - חשבתי לכיוון החושי, בצירוף הגרביים נגיד, שזה הגיוני ואולי נכון . אבל אם היתי פונה לריפוי בעיסוק לבד הייתי מפספסת את תשומת הלב והיחס שהילדה צריכה וניגשת לעניין ממקום של פתרון פרקטי יותר 

וזה תלוי כמובן גם למה הוא אל מצליח, ומה זה מינימום התערבות שזה מושג מאוד יחסי כנראה 

כשזה יושב על קושי רגשי, אני חושבת שכן צריך התערבות של ההורים. ילד בונה אישיות בעזרת היכולת להיות מודע לעצמו ולהביע מה שהוא צריך

ילד שרק צועק/בוכה/צורח/מתוסכל לא יצליח לבנות אישיות עם חוסן כי חסר לו משהו מהותי והקושי הרגשי ממסך הרבה יכולות שיכולות להתפתח ובאמצעותן לבנות את האישיות 

בבעיות מתמשכות, אני לא משקיע את האנרגיות בהבנת הסיבה, אלא במציאת פתרונות להקלה/ פתרון.

גם אצלי התלוננו על אי נוחות נניח בנעלים, אז ישבתי וסידרתי את הנעל והראתי לילד איך לסדר כשלא נוח.

לא התרגשתי אף פעם מתלונה שחוזרת שוב ושוב, מקסימום בפעם הבאה שקניתי נעלים הקפדתי לוודא עם הילד שנוח לו בחנות. זה טבעם של ילדים, לומר ולהתלונן שוב ושוב.

אני באמת לא מכירה קושי רגשי מהותי ולא יודעת להגיד אם ההתנהלות שלי מתאימה לבעיות רגשיות.

כי אחרת אי אפשר לטפל מהשורש, ובכל פעם נכנסים לפינות שפשוט קשה לצאת מהן בלי לדעת את הסיבה.

לדוגמה, בת החמש שלי בחודשים האחרונים ממש מתקשה להירדם, וכתוצאה מכך יוצאת שוב ושוב מהמיטה בלילות, בכל פעם בתירוצים אחרים.

אז בהתחלה התרגזנו עליה ונזפנו בה בכל פעם וניסינו למצוא פתרונות נקודתיים (כמו משחק/ספר במיטה) - וזה לא עזר בכלל.

עד שקלטנו שפשוט יש לה חרדות... (בעיקר בעקבות המלחמה) אז התחלנו להכיל אותה ולדבר בגלוי על החרדות, והכנו לה קריאת שמע מעוצבת שאנחנו משתדלים לומר איתה ולפעמים אנחנו יושבים לידה ומספרים לה סיפורים או שרים לה שירים.

כמובן, לא תמיד יש לנו את הסבלנות... (ואנחנו שוקלים טיפול רגשי משמעותי) ועדיין קשה איתה בלילות... אבל לפחות אנחנו יודעים את הסיבה ויודעים איך אנחנו אמורים להתנהל.

בדרך אחרת זה פשוט לא היה עובד.

אני מתייחסת מראש בסלחנות כלפי קשיים של הילדים, גם אם לא יודעת את הסיבה הספציפית (לא שאני לא כועסת אבל יודעת שהכעס הוא לא דרך נכונה להתנהלות אלא רק פגם אנושי שלי) ככה שאצלי זה לא קריטי הסיבה (אולי זה גם מונע בעיות רגשיות ואולי לא)

גם כשניסינו ברכות להציע לה משחקים במיטה זה לא עזר. אם לא היינו קולטים שיש לה חרדות לא היינו יודעים שצריך להיות איתה עד שהיא (כמעט) נרדמת, ולא היינו יודעים לתמלל לה את מה שהיא מרגישה.

מצד שני - אם הבעיה שלה הייתה גבולות, נגיד, אז כן היינו צריכים בתקיפות שוב ושוב להחזיר אותה למיטה כדי שתלמד, ורכות לא הייתה עוזרת פה.

לכן לדעתי כן חובה להבין את הסיבה להתנהגות של הילד.

אבל לגבי ההתנהלות, אני לא עושה את ההבחנה בין נניח הסיבה שהילד מתקשה לישון, כי בכל מקרה אני רוצה ללמד את הילד לחוש את העייפות ולרצות לישון מעצמו. אני אטפל בבעיות שמפריעות אבל אתייחס לקושי בשינה באותו אופן מבחינתי.

אני מכירה את זה קצת מאצלנו, אבל אצלכם זה נשמע קשה ומאתגר פי כמה (היום למשל בת החמש לא מצאה את הבגדים שהכינה לעצמה בערב, ופשוט לא הסכימה לשמוע על שום פתרון אחר חוץ מלבכות! בסוף, געיקר בזכות הסבלנות של בעלי, היא הלכה לגן ולא הםסידה את הפעילות המיוחדת שיש להן היום. אבל זה היה מאתגר ומתסכל ממש... ומניחה שאצלכם אפילו זה לא היה קורה בסוף...)

נשמע שאת חייבת הדרכת הורים צמודה, ממש להתייעץ על כל דבר קטן איך נכון לנהוג. כי אם העו"ס אמרה שהילדה לא צריכה טיפול אישי אלא דרך ההורים - אז ברור שההורים (ובמקרה הזה את) צריכים ליווי אישי...

אז אולי דרך אותה עו"ס, אולי מדריכת הורים אחרת (כשו שזמינה גם לשאלות ספציפיות בהתכתבות), אבל את באמת לא יכולה להתמודד עם זה לבד...

הרבה כוחות! ובע"ה שתראו ממנה נחת!

מרגיש לי שבגלל שהמצב ככ קשוח, אבא לא בבית וכו

היא מתחננת למשהו שיאפס ויאסוף אותה.

היא מתישה אותך כי היא מותשת ומבולבלת בעצמה וזו הדרך שלה להיצמד אלייך במקום לתקשר בטוב.

קוראים לזה גבולות...

עכשיו, לא מדובר על עונש, כעס וכו

אלא פשוט לשרטט לה את גבולות הגזרה של מה שאת מאפשרת ומה שאת לא מאפשרת.

לדוגמה בכי: מאמוש, אני מבינה שמשהו מציק לך ולכן את בוכה. אבל הבכי שלך מפריע לי לנהוג/מפריע לאחותך לישון/עושה לי סחרחורת. ולכן את יכולה לבכות בחדר סגור. אם את רוצה להיות כאן איתנו זה ברוגע.

לתת לה יד ולהוביל אותה לחדר בנחת אבל באופן מוחלט. ולהגיד שהיא יכולה לחזור אלייך מתי שהיא רוצה כשהיא רגועה.

לדוגמה בחירה: אני נותנת לך אפשרות לבחור א או ב (לא יותר משתי אופציות כי זה מציף) ונספור לך עד 5. אם קשה אז אמא בוחרת ודי. ואז כנראה יהיה בכי - תפעלי כנ"ל.

במקביל,לחזק זמנים בדגש על אוירה נעימה שהיא תצליח ליצור. ממש "לחפש אותה" בטוב. שתי דקות רגוע- איזה כיף פה היום, איך נעים לראות אתכן יחד, לכתוב פתק לגננת על התנהגות משמחת ובוגרת.

להסריט לאבא בווטסאפ: איקס הצליחה להתלבש יפה ברוגע בלי תלונות.

לעשות איתה/ להרשות דברים של גדולים כשהיא מצליחה להתנהג כמו גדולה ולהדגיש את הקשר. "ילדה בוגרת מגיע לה שנרשה לה ×..."

יכולהיות שכדאי ממש לקחת אותה לשיחה על שוקו או גלידה  מראש ולהגיד: שמתי לב שהרבה פעמים קשה לך, את בוכה...

זה קורה להרבה ילדים שלפעמים הם מאוכזבים או מבולבלים ואמא עוזרת להיות רגועה. ילדה רגועה הכי כיף לה!

בהצלחה!

אמרת הכל.

מי שלא שם לא תבין.

את לא צריכה עצות בהורות, כי אין לך ואין לה את היכולת לנהל כרגע תהליך.

אני כן ממליצה לך להקשיב ולהיפתח,

רק כדי להבין טיפה את החשיבה והימנע מתסכול.

בפרקטי- כדאי למצוא לה חונכת מתנדבת. זה לא נכון שהיא לא צריכה תמיכה רגשית. בכל זועק את זה.

אני מבינה למה העו"ס הפנתה אתכם כרגע לטיפול שאמור להגיע מכם- אבל היא לא יודעת מה זה לחיות כמעט שנה בלי אבא בבית. (מחילה מהקבע. זה לא אותו דבר ולא זה המקום להאריך)

לכן אני חושבת שהכי כדאי במצב הזה למצוא מתנדבת אבל קבועה שאפשר לסמוך עליה ולא תבריז. שתתן לה הרבה תשומת לב ופורקן. שתחזק אצלה את הביטחון העצמי ואת המקום שלה בעולם.

גם לך זה ייתן טיפה אוויר ותוכלי קצת פחות להישאב וקצת יותר לעזור לה, ואז לאט לאט הגלגל יסתובב.

בנוסף לחונכת, איך הקשר עם סבא וסבתא? אם יש פוטנציאל, אפשר לשתף בקשיים שאתם מתמודדים ולבקש עזרה בלשמוע אותה, להכיל את ההתעקשויות. להוביל איתה את התהליך, להוריד ממך מלחמה אחת. רק אחת.

למשל אם אפשר להעביר את נושא בחירת הבגדים לסבתא. אם אפשר בשיחת וידאו. ואם לא אז גם בשיחה טלפונית. סבתא לא באמת צריכה לראות את הבגדים כדי לעזור לה לבחור. היא רק צריכה להקשיב ולדעת להוביל בשאלות מהתנגדות לשיתוף פעולה, ומי שמבחוץ ולא שחוק עד דק מהמילואים, תהיה לו סבלנות ותושייה רבה יותר לנהל את המשבר הזה.

אצלנו למשל יש ילדה בת 10 מגמגמת (וגם עם בעיות קשב) תוסיפי לזה מצוקה רגשית וקבלי הר געש שלא מצליח לבטא את עצמו ומתפרץ בשניה.

תוסיפי לזה שאם אני כאמא אמורה לטפל ולהרגיע אז אני עסוקה בעוד דברים במקביל

ותקבלי תופעת טבע.

אז הפתרון שלנו היה דומה. וסבא וסבתא משני הצדדים גוייסו למשימה.

גם היו מתקשרים כל יום היא קיבלה שיחה שגרתית של מה נשמע (והיה מאוד קשה להבין מה המילים בשיחה, אבל היה אפשר להרגיש את הלב ולומר את מה שהיא הייתה צריכה לשמוע)

וגם כשהיה קורה משהו, היא הייתה מתקשרת לספר.

וככה למשל אפילו אם הייתה מריבה בינה לבין אחותה ולא היה לי סיכוי לנסות להבין בכלל מה קרה (לא שזה משנה מה קרה, אבל להן היה חשוב שאשמע בדיוק את כל הסיפור כל אחת מהצד שלה)

אז הייתי אומרת תתקשרי לסבתא וכל אחת תספר לסבתא וסבתא תמצא פתרון.

בפועל רק הגדולה הייתה מתקשרת ותוך כדי שיחה נרגעת ועוברת נושא (יתרון של בעיית קשב)

האחות הקטנה בכלל לא הייתה בתמונה וככה המריבה הייתה נרגעת. כי לא באמת צריך פתרון או לוותר. רק לתת הרגשה שרואים אותך ולקבל לגיטימציה לתחושות שלך. לפעמים כן צריך ללמד אותם ולתווך כישורי חיים שלזה אין תחליף של ההורה, אבל לרוב פתרון של מריבה יהיה פשוט להקשיב ולהוציא אותה מהמקום שמחפש להיות צודק וקורבן.

רק בסוף היום אחרי שהקטנים היו נרדמים הייתי יושבת ומדברת איתה, והכי מדהים היה שבכלל לא היה חשוב לה להשמיע את כל מה שכ"כ הכעיס או העסיק אותה בסוף היום. היא הייתה מנצלת את ההזדמנות לדבר איתי על כל מיני מחשבות ודברים שעוברים לה בראש, שזה דווקא שימח אותי כי זה אומר שהיא הצליחה להרגיע את ההתנגדויות ומה שמעניין אותה עכשיו זה דברים אחרים.

למשל אם במהלך היום היה לה מאוד חשוב להסביר למה זה לא הוגן משימה שנתתי לה ולמה בעצם הייתי צריכה לתת לילד אחר- בסוף היום כשהצפתי את הנושא זה בכלל לא היה אישיו, כשבזמן אמת זה היה לה מאוד מאוד חשוב.

לגבי האחות הקטנה, אל תפחדי מהמקום הזה שהיא מוותרת מיד, אם זה מה שעוזר לך לשרוד את היומיום אז בסדר, כל דבר אפשר לתקן אח"כ, ואת לא מבינה כמה מהר חוזרים לשגרה ומצליחים להציב גבולות ולנהל בית אחר אחרי שמתאוששים מהתקופה הזאת.

אז את צודקת שמלכתחילה זאת לא דינמיקה בריאה. אבל מלכתחילה גם לא מביאים ממתקים כי זה לא בריא, אבל אם זה השסתום שלך תשתמשי בו עד לטיפול שורש.

ברור שיש פה צורך בשינוי של התקשורת שלכם וההתנהלות איתה

וברור שהצעד הראשון הוא אצלך, ושכדאי גם לקבל הדרכה אם את לא מרגישה שאת יודעת מה הוא, היא לא מסוגלת לנהל את התהליך הזה לבד כמובן

אבל גם לי נשמע קשה מאוד לעשות את זה כשאת בעצמך כל כך מוצפת ועמוסה. יש גבול גם ליכולות שלנו. בשלב כזה הגיוני שצריך לעשות הכל רק כדי לשרוד בטוב וברוגע. זה כל כך לא פשוט!

ותעריכי את עצמך וגם את הקושי שלך! הוא גם חשוב

אני כן חושבת שכדאי לך לעבוד על פחות להתרגש מהבכי שלה, אולי להתרחק למקום אחר בבית,אולי אפילו לשים אוזניות או אם אפשרי להרחיק אותה לאנשהו בלי שזה ידרוש ממך עוד יותר אנרגיות

בעיני זה גם חלק מהפתרון ויכול להיות אפילו שזה יספיק ,אבל זה לפחות מוריד ממך את הסטרס שזה משליך עליך וחוסך לך אנרגיות כרגע שאין לך

בהצלחה!

לעם ישראל (זה מילים שקצת לא אומרות כלום או עוזרות להקל, אבל זה מהלב...) וחיבוק לך שאת אמא לביאה שלמרות המציאות הלא נורמלית שומרת על היקרים לך מכל הכי טוב שלך 💝

אני אומרת מראש, סגנון ההורות שלי באופן יחסי יותר נוקשה, ובכי יכול לעלות לי על העצבים אבל פחות מבלבל אותי ולא גורם לי לוותר.

דבר אחד- כמו שאמרו לך, לזכור שזו דרך ההתמודדות שלה. היא בתקופה לא קלה וככה זה בא לידי ביטוי אצלה, אני מאמינה שכשזוכרים את זה ההתנהלות מול זה פחות מהבטן יותר מהראש (כמובן בהתאם לאנרגיות של אמא בסיטואציה).

דבר שני- באותה מידה שיש בך חמלה כלפיה על שקשה לה, ככה תגלי כלפי עצמך כשאין לך כח יותר לשמוע אותה בוכה ואת מגיבה בכעס שהיית מעדיפה שלא יופיע...

דבר נוסף, זה משהו שיצא לי לעשות, כשילד בכה בכי שממלא את כל החלל אמרתי, חמודי, זה בסדר לבכות כשעצוב או לא מסתדר לך, אבל אם אתה רוצה להישאר לידינו אתה צריך להוריד את עוצמת הקול. אם לא תצליח אני לוקחת לחדר כי יש בבית עוד אנשים ואי אפשר ככה. ולקחתי לחדר אם צריך. הוספתי שאני מבינה את הצער ושכיף לנו שהוא חלק מהמשפחה שלנו ואם הוא נרגע או מצליח לשלוט בעוצמת הקול הוא יותר ממוזמן לחזור להיות לידנו. לפעמים אפילו נעלתי את הדלת (מאמינה שיש כאלה שזה בל יעשה אצלן), ולפעמים הילד היה יוצא מהחלון😊, אנחנו קומת קרקע ודוקא זה בסדר מצידי- זה מוציא אותו מהמוד המתקרבן למוד יותר יצרני ולוקח אחריות. גם באתי לבקר באמצע, להראות שאכפת לי ואני לא רק רציתי להעיף אותו, ולשאול שוב אם הוא רוצה לחזור לידנו או יש משהו שסביר מבחינתי לעשות עכשיו יחד (או לבד) ויתן לו מענה.

וכבר אמרו פה, אבל אני אחזור ואחדד, מאוד עוזר לתמלל את ההרגשות שלה, למשל, את בוכה כי קשה לך כי תקופה ארוכה אבא לא בבית והכל ככה יותר קשה. מצד שני לזכור שהיא בת 5 ולא להעמיס מסרים מורכבים מידי או לצפות שהיא כבר תמצא מספיק מילים לדבר על זה בזמן רגוע עם שוקו, לא לצפות ממנה לשיח שהוא מעבר לגיל 5 ולא לתמלל לה רגשות באופן שיהיה לה קשה להבין אותם- הכי פשטני. ואגב, לפעמים גם כשזה נכון, הם שונאים שאומרים להם שזה כי הם עייפים, אז לרכך את זה- לפעמים הגוף שלנו לא ישן מספיק, אז אפילו שאנחנו עוד לא מרגישים שרוצים לישון זה עושה לנו יותר לכעוס ולבכות (וגם לאמא זה עושה ככה).

התחלתי לכתוב, ואז היתה לי שיחת טלפון ארוכה, ויש סיכוי גבוה שכבר הגיבו לך נק' שכתבתי (אני משתדלת בד"כ לא להעמיס ולהציע דברים כשכבר אמרו אותם) אז סליחה אם יש חזרה, אין לי כח לערוך.

ואם בכלל את כן פנויה עכשיו מספיק להדרכת הורים (הנחתי שלא בגלל המילואים), אז תתעלמי מהכל ותעשי מה שאומרת לך המדריכה.

ובכלל תתעלמי מכל מה שפחות מדבר אליך, אמא יודעת מהבטן שלה את מה שהילד שלה זקוק ממנה ובהתאם לאופי שלה ושל הילדים, אז לא כל מה שעובד אצלי יעבוד אצל אחרות ותקחי רק מה שמרגיש לך נכון.

ואת כל כך טובה!!!

נשמע קשה ממש

תנסי אולי לתת לה פרחי באך

אני יכולה לעזור לך לבחור בשבילה את התמציות שיעזרו לה

ביטחון עצמי, וויסות חושי, תשומת לב ואהבה, עטיפה, רוגע...

לכל זה יש תמציות 

ועוד משו

שיח, תקשורת

אולי עכשיו את מנסה ולא רואה תוצאות

אבל זה מחלחל

פשוט לתקשר איתה והמון.

שיח מכיל, רגיש, מבין, תומך

רגישות יתר מטורפת, רגישות בכללי לכל מצב, ועוד כל מני עניינים רגשיים

אצלינו זה כך.

מאז שהיא קטנה (היום סיימה יא')

וכן, היו לנו איתה חתיכת התמודדויות....

שב"ה רק איתה ושאר הילדים יותר רגוע..

כן, אחריי מליון התמודדויות לא פשוטות

היום הבת שלנו במוסד חינוכי מותאם עם מענים רגשיים יותר מרובים.

מטופלת ע"י פסיכולוג, פסיכיאטר, מטפלת רגשית...

מה שעברנו איתה... בלי עזרה, בלי מישהו להתייעץ איתו.

אממה:

לא רוצה לייאש- היא ילדה- נערה- מדהימה!!! עם עומקים עצומים, עם בירורים עד הסוף, זה בהחלט בנה ובונה אותה.

בשלב שלך- כשהיא היתה בת 5 התחילו לה התפרצויות כעס והיא היתה מתעצבנת על כל דבר..

האמת באסה שלא היו לנו שום כלים, יצאנו מדעתינו.

זוכרת פעמיים במהלך ההתבגרות שלא יכולתי יותר וסטרתי לה (כן, לא שמחה בזה)

היום אני יכולה להגיד וצריכה להגיד- לכו לייעוץ!!!!

שהיא תלך לטיפול רגשי כבר מגיל צעיר!

טיפול באומנות, דרמה, יצירה, מוזיקה-

ככה יש בעצם מי שמטפל בכל מה שהיא חווה, ויש אתכם- שאתם גם צריכים הנחיה, חייבים מישהו שילווה אתכם.

לבד זה קשה ולא צריך!

עוס"ית מהרווחה רק בשביל לבקש הפניה לטיפול ריגשי, לא לפחד, הן מקסימות, או מקופח,

לא לדחות..

לא להשאר לבד..

ולך כאמא:

מליון חיבוקים- לך

המון סבלנות- שיהיה בך.

מלא תפילות.

לאו דווקא ילד בכור. (אצלנו אלה הקטנים דווקא...)

בכל אופן כתבת מקסים ונכון מאוד!

מוסיפה משהו שלא ראיתי שכתבו.

יש לי אחיין שקצת מזכיר לי את מה שתיארת. ובעיקר את הדינמיקה בין הילדה לאחותה.

גם אחיין שלי היה רב מלא מלא עם אחיו (הגדול) והאח הגדול כל הזמן ויתר וויתר.

והיה שם הרבה קנאה וכעס של האח הצעיר על הגדול.

ובלי קשר האחיין הזה לא ידע לשחק עם חברים, תמיד תמיד כל משחק היה נגמר במריבות, בכיות ומכות.

בשנה שעברה אחותי שלחה אותו לסדנת מיומנויות חברתיות וזה פשוט שיפר את המצב פלאים.

לא שהכל דבש אבל המשחקים נהיו הרבה יותר רגועים ושלווים.

ואחיין שלי מאוד אהב את הסדנה הזאת. אני לא יודעת מה בדיוק הם עשו שם אבל כנראה גם הצ'ומי עזר לו להירגע קצת.

מסייגת שלא יודעת אם זה מתאים בגיל, אחיין שלי הלך לסדנה הזאת בגיל 8.

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

עם אאג מקצועי

אולי זה שניתח

זו בטוח דלקת אוזניים?

מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...

אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?

בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.

(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)

קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין

התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית

רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...

וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם

תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל

ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף

כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות

אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.

מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.

והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.

ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.

וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?

חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים

וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר 

ירדה לריאות

הקאות זה יכול להיות תסמין לדלקת ריאות

אני מקווה שהביאו לכם אנטיביוטיקה 

ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.

לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.

לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.

אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.

לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .

ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...

לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.

בהצלחה 

מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות

אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה

מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר

אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...

בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.

שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.

ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.

אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)

כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.

טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.

יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.

במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.

זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר

גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

לא קראתי את קון מארי, אבל הבנתי שהשיטה שלה לא מתאימה למשפחות של יותר משני ילדים... (ושהיא בעצמה הודתה בזה כשנולד לה הילד השלישי)

נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא

ובניגוד למה שקורה אצלי בדרך כלל כשאני קוראת ספרים מעשיים בסגנון - הצלחתי אפילו קצת לממש חלק מהרעיונות שם...

קניתי אותו במחיר מלא ביפה נוף, וזה היה שווה את זה

"נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא"

עם שיתוף מאזינות

קו חינמי נהדר!

מצרפת למעוניינות - ‏‪02-666-7140‬‏

איזה גיבורה את

זה כל כך מרגש המסע הזה

מעריצה אותך על כל השעות הארוכות

מלא מזל טוב נחת ובריאות לך ולקטנה❤️

איך אני מבינה אותך לגבי היאוש שהפתיחה לא מתקדמת.... סיוט!

איזה כיף להיות אחרי! שיהיה המון מזל טוב והתאוששות מהירה!

ומאוד ניסי. פלא ה'

ממש באלי לכתוב פה את הסיפור לידה האחרון תחת הכינוי שלי. אבל בטוח יזהו אותי.. הוא כתוב עם כל כך הרבה פרטים.. 

זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן

באסה 

יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.

ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...

שנשברה לי הציפורן

והבת שלי צרחה והשתוללה לי בידיים ונשרטה מהציפורן הזאת

היה לי מצפון ממש אבל בסך הכל זה הגיוני שיקרה כזה דבר

תינוקת שבוכה ולא נרדמת זה קשוחחח

🫂🫂🫂

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!