זה עבודת חיים.

זה לא הופ וגמרנו.

הח"ח נראלי אמר שיותר קל לסיים את השס מאשר לתקן מידה אחת בכל החיים, אז תתעודדי.

משתפת מה שלמדתי בעניין הזה, מקווה שאצליח להעביר את הדברים באופן שיתיישב על הלב.

כשמשקיעים מאמץ ועמל בעבודה פנימית כלשהי, זה דומה לזריעה והעמקת שורשים. קיים שם שילוב של רצון שמחזיק אפשרות לשאת פירות בבוא העת, זריעה באדמה הנכונה שמוכנה ופנויה לקלוט את הרצון הזה, לימוד מהי הדרך הנכונה לעבוד ואיך להסיר מפריעים מהדרך ועצם העבודה עצמה. בסור מרע ועשה טוב. ובעבודת האדם כמו בעבודת אדמה, צריך התמדה כדי להחזיק במשהו צומח ונותן פירות.

אם מפסיקים מלעבד ולטפח, עלולים לגדול כל מיני עשבים שמסתירים את הדבר האמיתי שמגדלים שם מהעין, וממנו את אור השמש, ולוקחים ממנו את המשאבים החיוניים. אבל זה לא אומר שהזרע שנשתל שם, והעבודה שנעשתה בו ומה שהתפתח לא קיים כבר. זה לא נעקר מהשורש. זה שם.

פשוט צריך להמשיך לעבוד ולשמור על הרצוי עבורנו.

עניין נוסף, אנחנו גדלים ומתפתחים ועולים מדרגות.

ועם העלייה גם הניסיונות גדלים, כדי להרחיב ולפתח ולגדל יותר את הקיים. והגיוני שמה שהיה נחשב יותר במדרגה הקודמת, יחשב פחות במדרגה החדשה שגדלנו אליה.

כמו שילד בכיתה ו' יחשב ה'גדול' של היסודי, בעוד בחטיבה ובתיכון הוא יחשב ה'קטן'. הוא ומי שהוא לא השתנו ממה שקנה ולמד והשיג.. הוא סה''כ שינה מיקום ומסגרת שמלמדת כמה עוד אפשר לגדול. לאן עוד אפשר להתרחב. וכרגע הוא בצעד הראשון בדרך.

איך נתבונן על הדברים תלוי בנקודת המבט שלנו. הגרעין של אותה מידה שעבדת עליה וקנית אותה, שם בתוכך. הוא לא נעלם ולא יכול להיעלם (אלא אם עבדו לעקור את העניין מהשורש, ולא נשמע שזה הכיוון פה..).

את מבקשת את זה חזרה? תחפשי את זה, חפשי את ה'ענפים' של איפה זה עדיין מתקיים ומתבטא, זהי את ה'צורה' של העלים המיוחדים שלה ואיך זה התבטא ומתבטא אצלך, ואז תתחילי להעצים ולטפח את הנוכחות של זה. תחזרי להתנהל כבעלת המידה הזו, את יודעת איך לעשות את זה, הרי היית שם. תשכללי את זה לפי המקום הנוכחי שלך. תבקשי ללמוד דרכים חדשות שאולי לא חשבת עליהן עד היום, איך עוד זה יכול להתבטא. אם צריך להסיר חסמים מהדרך, עשי זאת. תזיזי את כל המחשבות שמשכנעות שאיבדת את זה, שזה כבר לא שם. טפלי בגורמים שלדעתך השפיעו על זה שהתרחקת מהמקום שאת רוצה להיות בו.

וזהו בינתיים.

מאחלת שהמילים יאירו בך ויתנו כיוון בהיר. 

שיש שני צדדים שחשוב לזכור

צד אחד - הדברים הטובים שעשית והזמנים שהיית עם המידה הטובה והתנהגת על פיה זה חשוב להערךי ולהודות על כך ואף אחד לא יקח ממך את הרגעים הללו.

צד שני - יש למידות גם "מפסידים", כפי שרמח"ל כותב במסילת ישרים, אחרי שהוא כותב איך לקנות מידה בפרק הבא הוא כותב איך לא להפסיד אותה. להמשיך להמשיך. הרושם של המידה עדיין קיים בך גם אם זה לא נראה על פני השטח. כמו שלומדים על התנייה קלאסית, גם אחרי שמפרקים אותה אחרי שלמדת אותה כבר תוכל לחזור אליה יותר מהר. רק לא לעצור בגלל זה.

ובכללי, הקב"ה מצפה ממנו לעבוד ולאו דווקא להיות במדרגה מסויימת. העיקר לעבוד אותו יתברך.. מדרגה? זה כבר הוא יחליט.

אני חשבתי על זה שהעולם לפעמים כואב ככ

והכל בהרגשת חוסר כזאת.. ואלול כאן כדי שאנחנו נתקן את זה

גם כפרטיים וגם כעם

אם נתקן את עצמינו יותר ונאהב אחד תשני אז הגאולה תתקרב יותר

והעולם יהיה שלם

וזהו הלוואי שתגיע הגאולהה

*כתבתי משו יותר יפה, ונמחק לי לפני שהספקתי לשלוח

אז שיחזרתי חלק(:

השיעורים שלו מלאי חיות ושמחה בעבודת השם

וגם יש כנס בכל לבבך, שאמור להיות בז' תמוז בירושלים. זה כנס על עבודת השם והתחדשות בה. חפש, אולי שם נמצא האוצר שלך.

יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...

לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...

כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...

אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷

בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....

בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח..... 

מסף ריגוש שעולה כל הזמן

מחפשים חוויות משמעותיות יותר

לדת יש משמעות בשפע

וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה

זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות 

סקר חדש: התעוררות זהותית, יותר מאשר דתית - כתבות - משב - מה שיהודי בישראל

קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.

קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.

אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?

דב סרטים

לצערי...
 

יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...

היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.

ולא, זה לא שלא טוב שם.

אני מאד מאד אוהבת להיות שם.

רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.

אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...

עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.

במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.

התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...

אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,

לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.

כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.

(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)

"אם לא מערבים רגשות בכלל"

בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.

ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.

השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?

כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"

יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין

אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא? 

בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...

את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.

"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"

זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.

אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.

אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.

ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.

אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.

לשמור על מרחק מסויים

זה לא סתם כי בא לה

אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)

לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית

אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים

בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת

הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר

אם כוונת הקשר מקצועית

היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית 

קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...

מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם

אולי יש אנשים חסרי מודעות

שלא שמים לב למה שהם עושים

(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים

מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי

זה אף פעם לא הלך למקום אחר

לא מצידי

ולא מהצד השני)