שאני רווקה 😅

אבל יש לי שאלה

אתה נשוי 8 שנים

אז זה אומר שהתחתנת בסוף עם מישהי שאהבת את היופי שלה

אז מה קרה למה הביאוס?

למה אתה נזכר באותה אחת?

התחתנת עם אשתך רק בגלל המראה?

התלבטתי איך לענות לך, אבל כיוון שאני עייף אענה לך באחוזי התאמה.

הבחורה ההיא 80% אופי 20% מראה

אשתי 30% אופי 70% מראה

בקיצור תחזרי לשריטות ליליות ותחשבי על זה בדייט הבא שלך..

אתה אומר לה שהיא 30% אופי והשאר מראה,

ושאותה בחורה מהעבר עכשיו תופסת את מחשבותיך?

אני רוצה להאמין שאתה פשוט רומנטיקן, אחד כזה שמסתכל אל העבר או אל "מה שיכול להיות" בערגה בלתי ממומשת, ויש לו חיות מזה.

כי אחרת אתה סתם נהנה להשפיל את אשתך, וזה גרוע פי מאה.

אתה יודע? אף אחד לא כובל אותך.

לא טוב לך עם אשתך? מוזמן ללכת. מי יודע? אולי תמצא את זאת שהיא גם וגם? גם יפה, גם רופאה, וגם אופה? 

מה עוצר אותך?

אה, מזונות, ילדים, או סתם  נוחות. נורא נוח שיש אישה שדואגת לך לבית חם, בזמן שבלב אתה כבר לא איתה בכלל.

אתה מבין שכל עוד אתה בבית שלכם, אתה *מחוייב* לכבד אותה!

וכל ההגיגים השמאלציים האלה מעניינים את ה-*&^.

בחרת בה כי היא יפה? תשמח בזה! קח אחריות על הבחירה שלך!

תהלל ותשבח אותה על היופי הזה.

ואל תבכה בגלל שתרבות היופי הביאה אותך לטעות בבחירה.

אתה ורק אתה עשית את הבחירה, ואתה ורק אתה בעלה של אשתך. אין לה בעל אחר.

וואלה אם בעלי היה מספר לי זוטות ושטויות כאלו הוא היה חוזר להורים.

תעריך אותה על זה שהיא בכלל מוכנה ומסוגלת להקשיב לדברים שמצערים אותה ככה.

אנשים מצערים ככה את הקרובים אליהם ביותר.

אם רק היית טועם עשירית מהצער שהדברים האלו גורמים לאשתך, ברור לי שהיית מפסיק עם הוידויים האלה לאלתר.

תשפוך את הלב אל הקיר ואל תצער את אשתך.

ואתה עוד אוכל את האוכל שלה ולובש את הבגדים שהיא מכבסת? שלא לומר שוכב איתה?

מזעזע  

אני מבינה שזה מסעיר אותך, ואולי נוגע באיזו נקודה רגישה (לא יודעת מה היא, אולי את יודעת)

אבל אנשים עושים טעויות, ומעבדים אותם עם השנים, לחלקם יש קשר פתוח ומכבד שבו הם גם יכולים לדבר על הדברים.

אני מסכימה איתך עם הקריאה להגיד לה אם בכלל את הדברים בצורה כמה שיותר מכבדת וכמה שפחות פוגענית. לא בטוח שלא כדאי שהוא ידבר איתה על זה בכלל.

אבל אני מציעה להגיד לו את הדברים עם פחות אמוציות, אני לא בטוחה שזה מידי מוצדק הפעם...

אבל הקלילות הזאת שבה הוא אומר שאשתו יודעת מזה, ו"לפחות זה"

זה בעיניי מהות האטימות לפגיעה שהוא פוגע באשתו.

אם הוא לא תפס את עצמו עד עכשיו, שהמסלול הזה של להצטער על ההיא,

הוא מסלול עקום לנישואים העכשויים,

אז זה עצוב מאוד.

הייתי מצפה מאדם בוגר שיבין שזו הבחירה שבחר, ושהוא יעשה את המקס' כדי להצליח עם הבחירה הזו.

אבל להוסיף על זה אמירות ברורות ומפורשות באוזני אשתו,

על ההיא שאיבד וההיא שלא תהיו לו,

זה ממש לשבור את ליבה ביודעין. 

וכל זה על מנת שהלב שלו "יתרפא".

חביבי, הלב שלך יתרפא אם תעשה את השיפט,

ותתחיל ליקר את מה שיש לך בבית.

ותתרחק מלצער אותה בכל סוג של צער.

רק ליקר ורק לשמח.

שיחייך וישקר לאשתו?

או שיגיד לה שקשה לו והוא מנסה למתמודד (עובדה שהוא לא פירק את החבילה עד עכשיו)

כן. האמת לפעמים פוגעת וכואבת

אבל אני לא בטוח שהשקר עדיף.

לבין להגיד שקשה לו שבהרבה דברים הם (הוא ואשתו) חושבים אחרת או מה שלא יהיה שקשה לו בדיוק.

אין שום סיבה ככה לפגוע באשתו עם השוואות מהעבר שלא מחמיאות לה, ביחוד שהעבר תמיד נראה יותר ורוד.

הוא צריך להתמקד בדברים שמפריעים לו עכשיו ולנסות לשפר, ולעבוד על עצמו בלי קשר לאשתו להסתכל בטוב שיש לו ולהפסיק לחשוב על העבר.

אני מסכימה עם @שוקולד פרה. שזה ממש ממש פוגע, ועם שאר הדברים החכמים שכתבה

האם אתה (בהנחה שאתה גבר?) מתוודה בפני אשתך על כל אישה שתפסה את עיניך לכמה שניות ברחוב?

לא, נכון?

כי אתה מבין שזו התמודדות *שלך*. ואתה מבין שאם היא תדע שאתה מהרהר (לכמה רגעים!) בנשים אחרות- זה יכאיב לה מאוד.

ובגלל שאתה לא רוצה להכאיב לה- אתה מבין ש*אצלך* ה"בעיה" ולכן אתה צריך לפתור אותה.

התרשמתי שהפותח לא רואה בזה בכלל בעיה.

אין לו בעיה בזה שהוא עורג לאישה אחרת, כי אשתו יודעת מזה (!!)

וזו מהות החטא.

שהוא חושב על ההיא

וגם פוגע בנוכחית.

מתוך תחושה שמותר לו.

ממי התחתנתי איתךָ בשביל הכסף אבל האופי שלך... אתה מפהיק אותי למות על ריפיט.

נשארתי עם תהיה נצחית ודכאון 

אם היא היתה אומרת למשל "התחתנתי איתך בגלל האמביציה שלך והביטחון הכלכלי שיכלת להעניק לי, ולא ייחסתי מספיק חשיבות להתאמה של שאר הדברים"...

היופי שלה הוא תכונה שלה ממש, זה קודם כל.
 

והסכמתי עם זה שזה צריך להאמר אם בכלל ברגישות מאוד גבוהה.
 

לא בטוחה שזה לא צריך להאמר.

בסוף להסתיר ממנה סוד כזה זה גם לא ממש מכבד ולא ממש אידאלי.

בינינו, הוא היה כותב את אותם דברים אם הוא היה מתחתן עם הקודמת...

גם אופי וגם יופי משתנים עם הזמן.

העבודה היא בעיקר אצלנו ובאינטרקציה הזוגית.

מציעה למי שחשב שאישה היא פלקט והגיע לתובנה החשובה שהיא לא.

לתת הזדמנות לפלקט שלו להוכיח שהיא הרבה מעבר למה שהוא עשה ממנה...

שמחפשת להתחתן עם שוגר דאדי זה כמו גבר שמחפש אשה פלקט. כסף בעיניה זה מעלה קריטית אצל גבר כמו שגבר מחפש אשה פלקט.

המעלות האלה מה' והכל יכול להשתנות עם הזמן, גם כסף גם אופי.

מי שמתחתן מראש על תנאי (בתנאי שהוא ישאר עשיר/בתנאי שהיא תשאר מושלמת) זה מעיד על חוסר בגרות בשלות בינה, ובעיקר בעיקר מידת גאווה רעה לא מכוונת. 

כן חשוב להתחתן עם בן זוג שנמשכים אליו.חשוב מאוד. משיכה זה מעבר למראה זה גם אופי זה אישיות זה ס** אפיל, זה כל הוויב של הבן אדם.           

תנסו להגיב, מה הקטע לתקוף אותו אישית.

זה לא הנקודה אם הוא הוא כנה או חסר רגישות.

דמיינו שהוא לא משתף בזה את אשתו,

רק אותכם

לכל אדם יש את רשות היחיד שלו.

לכל אדם יש מחשבות. וזה בסדר.

הקטע היחיד שלא בסדר פה הוא לחשוב שהשני הוא כלי קיבול לכל מה שעולה בתוכך.

ועוד בנושאים שפוגעים בו.

ועוד אישה שיודעת שהלב שלו עם ההיא ממקודם.

יש לו בכלל מושג כמה זה ממית אותה?

לא... העיקר שהוא שפך את הלב והוקל לו. 

אז אני כאן לומר לו שבעיניי זה נורא.

אין לבן אדם שום רשות להכאיב לזולת. גם אם זה "כנות" הכי כנה שיש.

כי כמה אפשר להסתיר

ובזה שהוא שיתף אותה הוא הראה לה

שהיא חשובה לו.

מה היית מעדיף שהוא יהיה איתה

ויחשוב על ידידות אחרת בלי להגיד לה?

נשמע שהבן אדם רוצה שנפתור לו את הבעיה

"כן אתה יכול לפתח ידידות חמה ומרגשת ומעניינת

גם עם היפהפיה שאתה נשוי לה"

תחשבו בכיוון הזה

ובכך היה חושב שהוא מראה לי את "כנותו" ו"כמה שאני חשובה לו"
אז היה חבל לו על הזמן.

זה ההיפך מלתת לי את התחושה שאני חשובה לו. זה לא לכבד אותי ברמה הכי עמוקה שיש.

זה לפגוע מתוך מסווה של "אני בסדר כי הייתי כנה".

כדאי להתפקס שניה על החיים שלנו.

אסור לנו לפגוע בזולת, ולא משנה כמה "אמת פנימית עמוקה ומהותית" יש בזה.

גם בקשר הכי חופשי והכי דוגרי.

כן. יש גבול גם לזה.

קוראים לזה *כבוד*

כשאין כבוד בין איש לאשתו אז מותר להגיד מילים קשות ופוגעות,

מתוך בלבול שככה אני "כנה" או "אמיתי" עם בעלי\אשתי.

בלבול מוסרי שמוביל בסוף להיפרדות הלבבות ולגירושין.

זה מאוד מהותי לאישה ולקשר.
 

בכל מקרה ברור שדברים צריכים להאמר ברגישות מאוד מאוד גבוהה.

אבל "מכוערת" - זה משהו שבאמת אין שום טוב שיכול לצאת מלהגיד את זה.

יצאתי עם מישהי שבאופי וברעיונות התאימה לי הרבה יותר ממך ועכשיו יש לי מחשבות עליה וחרטות?

איך זה יכול לתרום?

זה כמובן פחות תורם.

אבל אנחנו לא עשויים מסוכר, והרגשות והחיים שלנו יותר מורכבים מזה.

אז הוא משתף אותה שעובר עליו משהו... לא רואה בזה משהו יותר מידי בעייתי, אלא מורכב.

לעומת זאת, אם היה אומר שהיא לא יפה בעיניו, זה היה שונה.

כי היחס ליופי של אישה בקשר הוא מהותי.

יפה = אהבה.

את לא יפה בעיניי = אני לא אוהב אותך.

(זה לא משנה אם היא יפיפיה ברמה האובייקטיבית, היא יכולה להרגיש מיותרת בקשר)

אופי וחיבור יכול להשתנות. יכול להיות שזו קריאה לתחביבים משותפים, לשפה משותפת, התפתחות רגשית ונפשית...

לא רואה בזה בעיה כשזה נאמר בצורה רגישה והוגנת.

אבל זה קורה.

זה לא אידאלי, אבל זה טבעי.

השאלה היא מה עושים כשזה קורה....

מסתירים או משתפים.

ואיך.

עובר עליו משהו, האם נכון שהוא ישאר עם האשליה והרגשות האלו לבד או יחד איתה?

לדעתי יחד איתה, ברגישות.

מפריע לו שהיא מכוערת, אז הוא פשוט אומר. העיקר הכנות.

ומה שונה זה מ"האקסית שלי כל כך התאימה לי מבחינת האופי. החמצתי אותה"?

איזה טוב יכול לצאת מכנות פוגענית כזאת?

שום טוב.

קשה לו עם הגעגועים להיא- שיתמודד ויפתור את זה עם עצמו.

קשה לו עם איך שהיא נראית- אפשר להמליץ לה על דברים שיחמיאו לה, אבל אסור לו לפגוע בו.

בכל מקרה, גם באצטלה של כנות ויושרה- אסור לפגוע

שמאוד קשה לך עם פוגענות בשם הכנות. וזה תמצית הקושי שלך בנושא הזה.

ואני מסכימה איתך שאסור שזה יקרה...
 

לצד זה, כנות בקשר זוגי בעיניי זה דבר חשוב ביותר.

כשיש רגש או מחשבה לא פתורה שנוגעים בטיב הקשר, זה יוצר חיץ בינהם וזה מאוד חבל.

אנשים נוטים להסתיר הרבה דברים שאם הם היו פותחים אותם עם בן הזוג, הבלון הזה היה מאבד מהנפח שלו גם אם לא לגמריי, אז כמעט לגמרי.

אין משמעות אמיתית לרגשות שיש לו כלפי האישה הקודמת.

זה תעתוע ובריחה שלו מההתמודדות עם ההוויה שלו.

אני לא הייתי מאויימת מזה בכלל, וחושבת שאין בזה איום אמיתי.
 

בסוף מדובר באשליה ותו לא.

הוא התחבר למישהי בלי לחיות איתה באמת.

וגם לא באמת נמשך אליה, שזה חלק משמעותי מאוד מאוד בקשר.

בקיצור, הוא צריך לפתור משהו, וזה שלו.

(בעיניי הוא באמצע תהליך, - הבין שהוא בחר בעטיפה יפה על פני תוכן, אבל הוא עדיין מחפיץ את אישתו - לא מבין שהיא לא רק עטיפה יפה ועוד לא מאפשר לעצמו להכיר את מה שהיא מעבר לזה. אני חושבת שהוא בתהליך חשוב שעוד לא הושלם).

מסכימה שוב עם הקריאה לרגישות, ועם הנקודה שחשוב לך להעביר ביחס לזה שכנות לא קודמת לחוסר כבוד ורגישות.

ולכן כשמדברים, אם מדברים - רק בדרך לא פוגענית.

אני חושבת שהיום יש בלבול בקטע הזה.

וזה פשוט לא נכון להגיד לאשתך שהיא 30% אופי וכל השאר יופי בשם הכנות.

אני גם לא חושבת שאין משמעות אמיתית לרגשות שהיו לו לקודמת. זו הנחה שהסקת אותה באופן עצמאי מתוך עצמך.

אם זה לא היה משמעותי עבורו, הוא לא היה טורח לכתוב על זה כאן, ובטח לא היה טורח ליידע בכך את אשתו.

זה כן משמעותי עבורו,

וזה כ"כ משמעותי עבורו שזה נטל כבד על הנשמה שהוא חייב לפרוק.

אני גם לא חושבת שזה שהוא לא מסתיר את זה מול אשתו גורם לדבר להיעלם.

אם זה היה כך- הוא כבר היה אמור להיות "אחרי".

אבל הוא עדיין שם. בתוך הבלבלה.

וגורר לתוך הבלבלה את אשתו ומסב לה צער ונזק לדימוי העצמי שלה כאישה.

תחשבי שהיא הולכת למקווה, אחרי שבלילה הקודם הוא שוב השתפך על כמה הוא החמיץ את ההיא בגלל אידיאל היופי.

אם זה נשמע נורמלי באיזשהי קונסטלציה, אשמח לשמוע.

בעיניי זה הזוי, פוגעני, לא לעניין, ופסול מהעיקר.

בכל אופן כתבתי כבר את דעתי, זה בסדר שלא נסכים על זה.
 

אני בכל אופן מברכת אותו על התהליך ומקווה שהוא ישלים אותו ולא יתקע באמצע.

ושלא יפגע באישתו בשם התהליך.

אבל לא חושבת שלדבר על זה זה כל כך פוגעני כמו שאת כותבת.
 

אולי סף הרגישות שלנו שונה, וזה בסדר גמור.

אבל אובייקטיבית חושבת שכדאי לא להסתיר דברים משמעותיים אפילו אם הם משמעותיים סובייקטיבית.

וסובייקטיבית אני מעדיפה לדעת דברים שעוברים על האיש שלי.

לפעמים אנחנו הופכים משהו למשמעותי ע"י התגובות והיחס שלנו לגיביהם הרבה מעבר למה שהם במציאות.

גם אם הוא חושב שזה משמעותי, בעיניי, זה לא.

הוא אוכל תסביך לדעתי וזהו.

והתלבטתי קודם אם לכתוב את זה גם בגלל איך שזה עלול להתפרש, וגם בגלל שפחות בא לי אאוטינג מול מישהו ספציפי.

בעבר הרחוק שלי יצאתי עם בחור שהחמיא לי בהרבה מובנים על מידות, תכונות וכו', ויום אחד הוא אמר לי שהוא מפחד שכל מה שהוא רואה בי זה בגלל שהוא מסונוור ממני חיצונית (אני לא צריכה לכתוב פה שזה עניין של טעם, נכון?),

זה היה אחד הדברים היותר פוגעים שנאמרו לי בחיי.

האם זה יותר פוגע מזה שהאיש שלי יגיד לי שאני לא יפה בעיניו? לא.

האם הייתי רוצה שהוא יסתיר ממני את התחושות האלה? גם לא.

הבנתי שהוא קצת מחפיץ אותי ושהוא לא מספיק בטוח לגבי דברים שהם הרבה יותר עקרוניים בעיניי בעצמי, וזה בעיקר לימד אותי עליו ועל המקום שלו.

לא סוף העולם מבחינתי.

שיעשה את תהליך, אין לי בעיה.

אבל עם עצמו או עם טיפול מקצועי,

כי הוא *בהכרח פוגע באשתו בשם התהליך* (!)

להגיד לאשתך שאתה חושב על מישהי מהעבר שעולה עליה באופי,

זה פוגע. מאוד.

אא"כ מדובר באישה חריגה ביותר שלא אכפת לה שיגידו לה דברים כאלו

את יודעת, הערך שלנו והאהבה העצמית שלנו לא באמת תלויים ברגשות של הגבר שלנו כלפינו, ובדעתו לגבינו.

זה שלו.

הוא לא אלוהים. הוא לא מושלם ולא מאשר אותנו.
 

הוא יכול להלל...

קמו בניה ויאשרוה - הפירות, התוצאות, הבניה האישית שלנו, בעלה ויהללה...

גבר לא מאשר, הוא רק מהלל.

יהלל - יוסיף לו. לא יהלל - חבל בשבילו.

שיגיד מה שבא לו, וירגיש מה שבא לו ויחשוב מה שבא לו.

בסוף את זאת שמאשרת את עצמך.

ואם לא, זה מתכון לתלות לא בריאה בעיניי.

זה שלכל אחד יש ערך בפני עצמו- זה משהו אחד.

זה שכל אישה נורמלית רוצה שבעלה יעריך אותה ויוקיר אותה- זה משהו אחר.

אנחנו לא מדברים פה עליה או על הביטחון העצמי האינדיווידואלי שלה.

אנחנו מדברים פה על תחושת הנשיות שלה מול הגבר שלה.

אם היא אישה נורמלית, היא נפגעת מאוד מאוד כשבעלה מספר לה על ההיא שאהב.

לא מבינה למה לעשות שמיניות באוויר כדי להגיד שהוא בסדר.

הוא לא בסדר כלפיה.

"אישה נורמלית".

יכולה להבין שזה פוגע בך ואולי לא רק בך, אבל אני לא חושבת שאישה שנפגעת מזה יותר נורמלית מאישה שרואה את זה אחרת.

כמו שסליחה, אבל אני לא חושבת שאישה שמנה יותר אמיתית מאישה רזה.

יש דברים שנכונים לכלל הנשים, ויש דברים שהם משתנים.

בעיניי, העניין הספציפי הזה קשור לפתיחות בקשר ויכולת הכלה של מורכבויות ותו לא.

מערכת זוגית היא לא תמיד אידאלית כמו שהיא נראת מבחוץ, וכמו שהיא נראית גם למי שבקשר שבו לא מעלים מורכביות זה מול זה.

העולם הוא לא שחור ולבן, אהבה גם כן לא.

וזה בסדר, זה לא מוריד ממנה.

שבעלה אומר לה שהוא מצטער על ההיא שאיבד?

יכול להיות שזה קצת לא נעים,

האם זה סוף העולם?

לא.

כל דבר שבעלה חושב ומרגיש מערער אותה?

חבל.

זו עבודת הבעל.

גבר הוא בסה"כ בן אדם. עם תהליכים, רגשות, מחשבות.

יופי שאת אוהבת אותו, זה לא הופך אותו למושלם.

וזה שהוא אוהב אותך זה לא קובע את הערך שלך או להפך.

זו בסה"כ דעתו.

האם זוגיות זה רק אהבה ולבלובים וקיום יחסים?

זו זוגיות לא אמיתית על גבול השטחית בעיניי.

שוב, זה לא אידאלי שגבר או אישה חושבים שהם הפסידו משהו. אבל זה קורה.

וכשזה קורה צריך לפתור את זה.

את חושבת שצריך לפתור את זה בטיפול,

אני חושבת שאפשר גם פשוט לא להתמוטט מכל דבר.

לגברים לוקח הרבה שנים להבין את הערך של האישה שמולם.

האם זה הופך אותה לפחות בעלת ערך בהווה?

לא. זה בסה"כ הופך אותו לעדיין קצת דביל

האיש שלי מודה שכמו שהבטחתי לו לפני 5 שנים, שרק בעוד 5 שנים הוא יבין דברים שהוא לא הבין אז, ושבעוד 5 שנים הוא יבין את מה שאני אומרת לו היום...

מה זה אומר עלי?

ומה זה אומר עליו?

לא יודעת.

אבל לא מדאיג אותי.

אפשר להגיד את זה גם על מכה שבעל נתן לאשתו.

יכול להיות שזה קצת לא נעים.

האם זה סוף העולם?

לא

היא לא צריכה להתערער מכך. היא הרי מספיק חזקה... כולה מכה. מה כבר קרה?

את מבינה שמה שהוא אומר לה זו מכה הרבה יותר חזקה לנפש שלה?

אני חושבת שזוגיות בנויה גם מאהבה וגם מכבוד.

ועל כל דבר לא מכבד אפשר להגיד "כולה" ואפשר להגיד שהאישה מספיק חזקה בתוך עצמה וכו'.

קילל? כולה קילל. סוף העולם? לא סוף העולם. היא חזקה מספיק. שטויות.

לא.

יש גבולות בתוך הזוגיות שאין לחצות אותם.

אין רשות לאדם לפגוע. בטח לא מתוך הצדקה של כנות.

אין הצדקה לפגוע.

בין אם זה בדיבור, בין אם זה בקללה, בין אם זה במכה.

וזה לא משנה אם אשתך עם ביטחון עצמי, בלי ביטחון עצמי,

אם היא מעבירה את זה הלאה, אם היא נתקעת עם זה,

אם היא רואה בך אלוהים, או אם היא רואה אותך בשר ודם.

זה לא רלטיבי. זה לא יחסי.

ואין לי בעיה לא להסכים, יש לי בעיה עם הטיעונים שמנסים להראות למה זה כן סבבה.

כי יש כאן עיוות.

רוב הגברים בעולם מסתובבים בעולם עם מחשבה (לפחות תקופתית) שהם טעו בבחירה שלהם. זה מובנה אצלם - "האישה אשר נתת עימדי".

זה *ה*תיקון שלהם.

מה זה אומר עליה?

כלום!

גם אם האיש שלי לא יגיד לי, אני יודעת טוב מאוד מה הוא חושב ומרגיש,

האם הוא צודק?

לרוב לא.

האם זה מעליב אותי?

פעם קצת כן, היום בכלל לא.

כי לרוב הוא טועה. גם אם לא טועה לגביי, טועה בגישה.

לא נפגעת מאנשים טועים בכלל.

לא נפגעת משקרים, ולא נפגעת ממחשבות של אנשים. הם לא אלוהים.
 

ברגע שמבינים שזוגיות היא לא אידאלית כמו שחשבנו פעם, קל יותר להשלים עם דברים טריוויאלים.

מוכנה להישבע לך שרוב הגברים בעולם חושבים שהם הפסידו משהו.

גבר זה לא יצור מושלם.

אבל זה מה יש.

לעומת זאת, כן פוגע בקשר שגבר חושב שאישה אחרת יפה יותר. וגם זה קורה לרוב (אבל לא הייתי מנכיחה את זה כי ההפסד גדול על הרווח - וזה אפילו יותר ארעי מתכונות אופי), כי יופי מבחינתם זה משהו הרבה יותר מהותי לקשר ממשהו אחר 🤷‍♀️

לדעתי לשני הצדדים, למין היפה ולמין שבוחר במין היפה.

רשות היחיד של אדם היא פרטית וחופשית.

אבל להיזהר בכבוד אשתו הוא חייב.

את טוענת מצד האישה שלא אמורה (?) לקחת את זה קשה.

אני טוענת מצד הגבר-

שאין לו הצדקה לפגוע.

לא מבינה על מה הסיבוך.

את טוענת שזה לא פוגע?

את טוענת שזה מוצדק לפגוע אם הוא בתהליך?

שאת צודקת שהוא חייב להיזהר בכבודה.

ואני מאוד קנאית על כבוד של אישה.

מאוד.
 

(מבחינתי אם גבר מזיז את העיניים מאישה זרה בצורה שבה האישה הזרה מרגישה שהוא מאויים ממנה - זה מאוד פוגע בכבוד אישתו ועדיף שלא יזיז את העיניים.

מה את חושבת על זה אגב?)
 

ואין אצלי סיבוך,

בסה"כ פחות אכפת לי מה חושבים עלי.

זה לא שהיא לא אמורה להיפגע,

אני לא מתווכחת עם רגשות ועם מצבים התפתחותיים רגשיים ונפשיים.

אלא שיותר אידאלי שהיא תהיה במקום נפשי שהמקום הלא אידאלי שלו פחות פוגע בה...

אני טוענת שכשזה נאמר בצורה רגישה זה אולי קצת לא נעים (אבל לגמרי נסבל), אבל חשוב שזה יאמר מאשר יתפוס נפח לא מוצדק בינהם,

(אגב, גם מאמינה שבתגובה נכונה של האישה, זה לגמרי יכול להתפוגג),

וטוענת שכדאי שאישה תבין שזה תהליך ושתפסיק להפוך אותו לאלוהים שלה, כי הוא לא.

הוא בסה"כ בן אדם עם בעיות משל עצמו. זהו.

גם אם זה פוגע בה?

בלי להיכנס לספקולציות על הנפש שלה.

אבל השאלה היא מה זה פוגע בה...

קצת לא נעים ≠ פוגע בה.

בסוף מה שאמור לעמוד לנגד עינהם זו הישות החדשה שהם בונים - וזה הקשר שלהם.

קצת לא נעים לאחד הצדדים, זה בסדר כל עוד זה תורם לטיב הקשר. אם לא אז ברור שלא.

אני טוענת שכדאי בשביל שניהם שהם יהיו מסוגלים לדבר בינהם על החלקים המורכבים והלא אידאלים של הקשר.

בסוף זה נותן מראה חשובה להתפתחות האישית והזוגית שלהם.

גם אם גבר קצת מתרגש מאישה אחרת ברחוב, זה לא כזה פוגעני בעיניי שהוא יגיד את זה.

בסוף העולם הוא לא סטרילי, המחשבות לא סטריליות, הרגשות גם כן לא, והתאוות כל שכן.

אבל זה מה יש. ככה העולם בנוי, לא יעזור להתווכח עם זה.

זו שאלה אישית של כל זוג מה הם פותחים בינהם ומה לא.

אבל לא הייתי כועסת על זוגות שקיימת פתיחות בינהם, ולא הייתי מאשימה כל כנות בפוגענות ובאלימות. ממש לא.

ולא ברור לי למה.

אולי את גם אישה שסבבה לה לשמוע דברים מכפישים אחרים?

מבחינתך זה רק לא נעים, ועדיף שזה לא יתפוס נפח, והוא בסה"כ בן אדם ולא אלוהים...

מה ש*את* חווה 

שזו פגיעה קלושה ומזערית, ואת מבטלת אותה כלאחר יד,

עבור האחרת- זו פגיעה תהומית.

הזווית האישית שלך, היא, במחילה, לא העניין.

בך זה פוגע 5%.

בה זה פוגע 95%

אנחנו לא דנים בך ואיך שאת לוקחת את הדברים.

אנחנו דנים באישה ששתינו לא מכירות.

ויכול להיות (ואף מאוד ייתכן ומאוד סביר) שזה פוגע בה הרבה מעבר ל-5%

ואני כותבת ככלל.

את מאוד כועסת על הגבר ההוא, אני לא רואה שום הצדקה לזה.

לא ראיתי בעיה אובייקטיבית.

יכול להיות שהיא קיימת, אבל אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות.

לא ראיתי אלימות ומילים פוגעניות.

ראיתי מצב מורכב ושזה תופס אותך ברגישות (הלגיטימית) שלך. אבל לא בהכרח מוצדק אובייקטיבית.

מבחינתי זה בסדר שלא נסכים, וגם אם מבחינתך זה לא בסדר. אין לי מה לעשות עם זה.

זה לא משנה את דעתי רק בגלל שהיא פחות נעימה לך.

א. להגיד לאישה שהיא 30% אופי וכל השאר יופי- זה פוגע

וכן להגיד לה שאתה מתגעגע לאחרת- סופר פוגע.

אפשר להגיד בשם האמת הרלטיבית שזה פוגע רק בעיניי הנפגע, אבל זו לא האמת. העובדה היא שרוב המגיבים כאן התייחסו לפגיעה. 

ב. אסור לפגוע בזולת, גם לא בשם ה"אמת שלי".

ג. זה לא משנה מה מצבה הנפשי של אשתו. גם אם היא הכי חזקה נפשית ומנטלית ומה שזה לא יהיה.

זה משנה שאסור לפגוע.

אז אאלץ לסכם ולסיים את הדיון בזה:

בן אדם כתב תובנה, אח"כ אמר שאישתו יודעת על הדברים.

לא שמעתי את השיחה בינהם. רק שהיא יודעת על זה.

אז מה?

לא בטוח שהיא מסוג הנשים שנפגעו, לא בטוח שזה משהו שאמור לפגוע בכל אחת. לא בטוח שהוא אמר את זה בצורה פוגענית בכלל. בסוף אנחנו יודעים רק את מה שהוא כתב כאן.

אני כן רואה שזה יכול להועיל, אני כן רואה חשיבות וערך ביכולת לשוחח על תהליכים ועל מורכבויות בקשר.

אני לא בטוחה בכלל לגבי זה שזה כל כך פוגע ובכל אחת.

ולא בטוחה שכולן מסכימות איתך.

וגם אם כן, דעתי שונה.

ולא הייתי רוצה מערכת יחסים שבה הוא לא מעז לומר לי דברים טריוויאלים.

זה טריוויאלי כי אני יודעת כמה גברים מסתובבים בעולם עם תחושות כאלה שהם הפסידו משהו. סליחה אבל זה לא מסעיר את עולמי.

זה ידוע שהם לא מושלמים. זהו...

אם הייתי מטמוטטת מכל גבר שחשב שהוא הפסיד משהו, הייתי מטמוטטת מכל גבר שמסתכל עלי / מאויים ממני ברחוב.

את יודעת שזה קיים ושזה לא אישי, נכון?

זה שלו. ורק שלו.

לא שלי, וגם לא שלה.

שיעבוד, שיעשה תהליך שיטפל בעצמו.

אבל חבל שזה יפגע בנו ❤️

שככה אפשר לטשטש את האמת.

באמת שאין לי שום דבר נגדך, ססה אדומה, ואפילו אני מעריכה את מה שכתבת.

אבל יש פה חוסר יושר והגינות.

כי אפשר ככה לבלבל הכל. לטשטש הכל.

מי אמר שזה פוגע? זה בכלל לא פוגע
אולי זה טוב להגיד את מה שעל הלב שלי, למרות שזה יצער את הזולת? אולי באמת

כואב לי על העיוות החמור,

שבמקום להגיד לו- היי, סטופ! תעצור! תכבד את אשתך ותמנע מלהגיד לה דברים שיגרמו לה צער
את הולכת אל הקורבן ואומרת לו שהוא צריך להקליל, ולא לקחת קשה.

זה בעיניי טשטוש מוסרי. אבל זה בעיניי, כמובן.

אני לא אמשיך בדיון, אבל היה לי חשוב להגיד את זה.

ולרגישות שלה. באמת, לא בציניות.

רק חושבת שונה ממך, זה לגמרי לגיטימי בעניי שנחלוק. העיקר הרצון הטוב שלך שישמור על כבודה ורגשותיה, זה מה שהכי חשוב.

❤️

כי זה לא איך הוא אומר,

אלא מה הוא אומר.

וגם בניסוח הכי מתייפייף שיש והכי רומז שיש-

אם אשתך יודעת שהלב שלך עם מישהי אחרת, לא משנה שאמרת את זה בעדינות של צלופן

זה קורע את הלב לגזרים.

זה פוגע בטירוף, איך שלא נהפוך את הדברים, ומאיזו זווית שלא נסתכל עליהם.

גם אם זה "לצורך תהליך עמוק שהוא עובר עם עצמו"

וגם אם זה "כנות שמחוייבת בזוגיות".

שיהיה שניה בנעליים שלה ויבין איזו סכי חדה הוא מסובב לה בלב בכל פעם שהוא מעלה את ההיא.

זה לא סותר.

אם זה אכזבה או געגוע שנובע מחוסר עכשווי...

בגדול זה בסדר להתגעגע, וגם להתבאס

בסוף מי ששלך שלך

ובטוח שזה הכי טוב לך...

דוד אהב גם את מיכל, ואביגיל, וגם את אחינעם ואת בת שבע

הרי נכתב במפורש שהוא אהב את רחל יותר משאהב את לאה,

ובנוסף עם לאה הוא התחתן רק כי לבן רימה אותו - הוא מעולם לא בחר להתחתן איתה.

סימן שיש לאדם את היכולת לאהוב מספר חד/דו ספרתי

של נשים הגדול מ-1

אתה זוכר איך מה היחס בין שתי נשים שגבר נשוי אליהן?

צרה.

מילה קצרה המביעה את מלוא עוצמת הרגשות שאישה נשואה מרגישה כלפי אישה אחרת שהגבר שלה אוהב ורוצה.  

חנה ופנינה נשות אלקנה.  

ספר שמואל.  

פרק א׳

יִּזְבַּח אֶלְקָנָה; וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ, וּלְכָל-בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ-מָנוֹת. 5 וּלְחַנָּה, יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם: כִּי אֶת-חַנָּה אָהֵב, וַיהוָה סָגַר רַחְמָהּ. 6 וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם-כַּעַס, בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ: כִּי-סָגַר ה׳ בְּעַד רַחְמָהּ.

אלא כנראה סיבה פרקטית שגבר אחד נשוי הרבה נשים.

יודעים תמיד מי האבא ומי האמא.

אישה אחת נשואה להרבה גברים.

לא בטוחים מי האבא.

ובכל מקרה,

זה שהגבר היה מסוגל להתחתן עם כמה נשים, לא אומר שהנשים היו מרוצות מהסידור הזה. לא סתם המילה ''צרתה'' שויכה לאישה השנייה מאותו הבעל.

ולכן אסור לאדם לקדש אשה קודם שיראנה

משום ואהבת לרעך כמוך

ולכן אם התורה התירה לשאת כמה נשים

משמע אפשר לתת לכל אחת את התחושה/האהבה הנדרשת

כנראה לא באמת מספיק אוהב אותה, כל שכן שלא כשזה לא משהו שהיא מעוניינת בו.

בכלל, להכניס צרתה לביתה, איזה ואהבת לרעך כמוך יש בזה.
 

נישואין כאלה הם לא משהו אידאלי מצד התורה בכלל, וגם כשזה הותר זה לצורך הנשים בלבד ולא לצורך התאוות השפלות של אף גבר.

גם אז זה היה כשאישה היתה יודעת מראש לאן היא נכנסת (ידעה שזה גבר שעתיד להינשא ליותר מאישה אחת והיתה מסכימה להיכנס לזה), או שבדיעבד היתה מסכימה לזה (במקרים של עקרות למשל).

וגם זה בתנאי שהוא יכול ומסוגל לספק את שתיהן - עונה וכלכלה. משהו שהלוואי שרוב הגברים היו מצליחים לעשות עם אישה אחת.

*תמיד* יש אישה אהובה ואישה שנואה. או לפחות פחות אהובה.

התורה התירה הרבה דברים לא אידאלים, זה לא אומר שזה אידאלי.

לשלוח את הבת הקטנה שלך לעבדות זה משהו שהתורה התירה, זה נראה לך אידאלי?

היא התירה את זה במציאות מאוד לא אידאלית.

בקיצור, זה שהתורה התירה זאת לא הוכחה. אדרבה, התורה מביאה לא מעט בכלל אם לא בכל המקרים דוגמאות וסיפורים לכמה זה צרה צרורה לאישה.

בכל אופן להיום זה לא רלוונטי, אבל משום מה גברים דתיים מסויימים מאוד אוהבים את ההיתר הזה.

שיטפלו בעצמם.

לגבי מה שכתוב בתורה שמותר.

איפה התורה מסתייגת מריבוי נשים?

אולי זה מבחינת התורה דבר מבורך?

וזה שפנינה נקראה הנביא "צרתה" של חנה

א. יכול להיות שזו רק פנינה וחנה

אולי בעקבות הפער ביניהן בתחום הילודה

ולא כל 2 נשים שנשואות לכל גבר רגיל

יכולות להיות משלימות גם במובן מסויים

אחת על אחראית על האוכל והכלים 

והשניה על הכביסה

והגבר על הפרנסה

ב. גם אם תמצאי הוכחה בלשון חכמים שתמיד נקראו צרות

יכול להיות שבגלל שהם שואבות מאותו מקור

כמו בר מצרא, שיש להם גבול משותף

אבל זה לא אומר שכל שני שכנים חייבים לשנוא זה את זה, יכול להיות שתהיה שכנות טובה.

כמו כאן יכול להיות, וכך התורה רואה את זה לטענתי

שכל אחת מן הנשים תקבל את אהבת כבוד וייס הגבר (המשותף) במלואה, ולא תהיה מריבה ביניהן

כי אם זה תמיד יפגע במישהי, התורה לא הייתה מתירה את זה, הרי התורה אמונה על ""ואהבת לרעך כמוך" הרי היא לא תתיר משהו שתמיד יפגע באחר

זה לא פוגע בה?

ובכל זאת התורה התירה.
 

כי התורה מתירה דברים דחוקים למצבים לא אידאלים.
 

לגבי "צרתה", נראה שיעשה לך טוב ללמוד יותר.

על שרה והגר, רחל ולאה ועוד בכל הזדמנות שמוזכרת סיטואציה כזאת.

ובכלל על הבן של האישה השנואה והאישה האהובה.

מצטערת, אבל אני לא ממציאה שום דבר. וכמו שכתבת לי כל מה שכתבת הם הדעות שלך שמעניין אגב למה אתה מחזיק בהן בהקשר הזה.

תשאל את עצמך.
 

שורה תחתונה, יש סיבה טובה מאוד שרבנו גרשום החרים על זה.

בעוד שאין היום אבא שיכול צריך ורוצה לשלוח את הבת שלו לעבדות, אז השאלה הזאת לא רלוונטית,

יש "גברים" עם תאוות שאכפת להם ממה שקורה להם בין הרגליים יותר ממה שאכפת להם מהאישה שלצידם.

זה למה צריך חרם.

כי באמת, גבר שרוצה אישה נוספת היום, סיכויים גדולים שהוא גם לא באמת מספק את אישתו.

התורה מתירה פתרונות למציאות לא אידאלית.

ב"ה שהיום נשים לא תלויות בגברים.

(גם בעבר, נשים היו מתירות נישואין עם אישה שניה במצבים מאוד מאוד דחוקים - גבר שהיה צריך להתחתן עם אישה אחרת / נוספת בגלל עקרות, המשמעות של זה היתה שאו שהם מתגרשים (ובעבר זה אומר שאין לה איך להתפרנס) או שהיא מכניסה צרתה לביתה)

אז אין ברירה, והתורה התירה, אבל ברור לכל בר דעת ורגש בסיסי שזה לא לכתחילה. לא לאישה ולא לגבר.

אולי רק לתאוות שלו. אם כי זה לא באמת מסתדר מציאותית במחינת החובות שלו כלפיה.

ויקרא את שמם אדם... על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

למרות שחלק מהמפרשים מסבירים 'בשר אחד' על הוולד, אין מקרא יוצא מידי פשוטו, שבאידיאל איש ואשתו הם מהות אחת שנחלקה וצריכה להתחבר.

בכל התנ"ך אצל גדולי עמנו, מצאנו שתי נשים, רק במציאויות של עקרות שאז מפורש שיש את האשה שאהב (שרה, חנה) ואשה נוספת להוליד ילדים.

(יעקב אבינו זה סיפור חריג וכמו שמאריך האוה"ח הק', זו חלק מהמזימה של לבן, לגרום קנאה בבית יעקב)

לאור המציאות הזאת, התורה (שלא אסרה, כמו שלא אסרה עבד עברי בתנאים מסויימים ואשת יפת תואר בתנאים מסויימים)  לימדה אותנו את ההלכות דרך המקרים האלו. כלומר אם אדם חושב שהיא סוג ב' - אז כאן נלמד ששארה כסותה ועונתה לא יגרע (באשתו האהובה אין צריך לומר), אם הוא חושב להפלות את הבכור מהאשה שנשא כשאשתו האהובה לא ילדה - התורה אוסרת את ההפליה.

החריג לזה בתנ"ך, הוא אצל מלכים או מנהיגים, שהם אכן הרבו נשים - שהיו בתפקיד יצוגי ולא כאשה רגילה. (ולעומת המקובל בעולם - התורה מגבילה!).

גם בחז"ל, על אף השבח הגדול להרביית פו"ר ועל אף התועלת לכאו' בהצלה מן החטא, לא מצאנו בשום מקום עידוד לריבוי נשים, להפך. על הפסוק 'לערב אל תנח ידיך', הדרשה היא על מי שנשא אשה והוליד ומתה אשתו - שישא אשה ויוליד. לא אמרו בשום מקום שמי שאשתו מבוגרת, ישא עוד אשה כדי להוליד.

גם יש להוסיף, שיש הרבה משניות תאורטיות על מי שנשוי כמה נשים ולומדים מהן הרבה הלכות חשובות, אבל במציאות בכל הש"ס יש מקרה אחד של מישהו שהיה נשוי שתי נשים, תמיד יש 'דביתיהו'= אשתו.

אז אני יכול לחיות עם 10 נשים בלי שאף אחת מהן תהיה מגונה בעייני, אבל מכאן ועד אהבה רומנטית המרחק עצום

משמע - שזה שהיתה לו אפשרות טכנית אולי לפרנס ולדאוג לעונתה של יותר מאישה אחת, זה לא הוכחה לכך שזה אפשרי ונכון באמת מבחינה מהותית - זה לא אומר שאהבה של גבר באמת יכולה להתפצל.

מה גם שבסוף תהליך זוגי אמיתי לא מתאפשר כשיש יותר מאישה אחת.

האפשרות להתחתן עם יותר מאישה אחת, היא קודם כל לטובת האישה שבעבר המעמד שלה היה כזה שחייה תלויים בהיותה נשואה.

כאן ההזדמנות להזכיר שגבר שלא היה מקבל את האישור מאישתו לשאת אישה נוספת - היה אסור לו. לא הרבה גברים יודעים........

מבחינה טכנית, ההיתר לשאת דווקא שני נשים ולא שני גברים נובע מזה שיש חשיבות שילד ידע מי הם שני הוריו.

מדובר הרבה על האהבה שלו לרחל, ועל התחושות הקשות של לאה ביחס לזה שהיא חווה שנאה כלפיה.

וזה ש"דוד אהב" מתישהו, כל אחת מהן... לגמרי יכול להיות רגש חולף.

תמיד תהיה אישה אחת אהובה יותר מכל השאר.

ברור שזה לא אידאלי להתפתחות אישית וזוגית.

להסתכל על המצב העכשוי שלו מהצד החסר, ועל הייתרון של מה שאין לו. אז, עכשיו ובעתיד.

אתנחתא בין עבודה לעבודה.

מסתבר שאשתך היפה מביאה אותך לעבודה בדיוק בתחומים שהנפש שלך צריכה תיקון בהם, כשהבחורה הלא רלוונטית מהעבר לא נגעה לך בהם.

מה שכן, הזכרת לי להעריך את מה שיש, כי מי שלא מעריך, גם לא יעריך. והסיבה כאילו משתנה, כאילו מסיבות שונות והפוכות לחלוטין, כשזה בעצם אותה גברת בשינוי אדרת.

לחבק, לאהוב, להעריך ולנצל את מה שיש לצורך גדילה ועבודה פנימית. 

לכל גיל היופי שלו. זה שלעצמו תפיסה מערבית גויית קלוקלת.

ואישה היא לא פלקט, היא מכלול של נשמה, נפש, אופי וגוף.

את זה אני אומרת ביחס למה שחשבת אז (ואולי גם קצת עכשיו........)

לצד זה, משיכה זה דבר חשוב והרבה יותר עמוק מסתם יופי חיצוני.

אם כי, אם מישהו מזהה בעצמו בחירה שנובעת מתכתיבים של תרבויות, שידע שזה חוסר ביטחון שחשוב מאוד לפתור אותו.

לגבי אישתך הנוכחית והיחידה, נסה להסתכל עליה בעיניים פחות שיטחיות.

תראה בה קצת מעבר ויתגלה לך עולם שלם.

ואני מנצלת את ההזדמנות לכתוב למי שתקרא:

נשים, אתן יפיפיות, בכל סטטוס ובכל גיל.

כילדות, כרווקות, כנשואות, כאמהות וכסבתות.

אתן הולכות ומשתבחות עם השנים, ומי שלא רואה את זה, אל תשחקו במגרש שלו.

יופי זו אנרגיה, לא תפיסת עולם.

הפלקטים מתבלים, אבל אנחנו לא פלקטים.

וכן, אפשר וצריך להשקיע גם בזה, אבל זה החלק הטפל.

אבל בפועל יש הבדלי מראה בין אנשים

כמו שיש הבדלי אופי בין אנשים

וזה לגמרי טבעי שמישהו/י יחפשו יופי מסויים כמו שמחפשים אופי מסויים

הרי ברור לכל שרוב האנשים לא ירצו להתחתן עם מישהו רגזן/שקרן/עצלן וכו'

ומי שחשוב לו שהתכונות האלה לא יהיו בבן הזוג שלו ויתעלם מהם ויחליט להתחתן איתם למרות זאת.

כנראה חיי הנישואין שלו יהיו מורכבים יותר.

כך גם בתכונות יופי.

מי שיתפשר ויתחתן עם מישהו/י שהמראה שלו/ה לא מתאים לו. כנראה יהיו לו קשיים (שיכול להיות שיצליחו להפתר ויכול להיות שלא)

נכון שאישה תמיד יפה.

אבל לא כל אחד אוהב את היופי הזה.

להבדיל לדוג' לא כולם אוהבים לאכול גויאבה

זה מאוד טעים. אבל לא כולם מתחברים לטעם של זה.

גם אם יוכיחו שגויאבה זה מאוד בריא, אם מי שלא אוהב את זה יחליט לשלב גויאבה בתוך כל המאכלים שלו. כנראה שהוא יסבול.

ולכן האמירה הברורה.

יופי זה חשוב.

לא מתחתנים עם מישהו שלא יפה בעינייך.

זה יכול להוביל לצרות.

והוא לגמרי מציאותי.

זה עניין תפיסתי מוכח...

קודם כל אני באמת חושבת שזה לא או או, כמו שכתבת, צריך את שניהם.

ההתאמה צריכה להיות פנימית וחיצונית, מה גם שאחרי הנישואים תמיד יש הפתעות במידת מה. אז מלכתחילה אסור להתפשר.

לגבי מה שכתבתי לנשים,

אני מאמינה ויודעת שאישה יפה שלא מרגישה יפה, פחות יפה, ובטוח לא באמת מושכת.

ואישה פחות יפה שמרגישה יפה, יותר יפה ובטוח יותר מושכת.

יופי זה סדר, אבל זו גם תודעה, זו אנרגיה.

ואני לא רואה שום דבר חיצוני באמת ביופי.

אלא בעיסוק בו באופן בלעדי כשטחי.
 

מרוב שדתיים רוצים שלא להיות שטחיים הם דווקא פוגעים בעצמם הרבה יותר באותו עניין.

זה נכון לכל דבר שאנשים עושים מתוך "חרדות" וחוסר קבלה לטבעיות שלהם.

(לגבי טעם לא דיברתי, כי משיכה מבוססת על טעם בלבד מבחינתי, ומה שלא - שם צריך לטפל בחוסר ביטחון. רק שהמשיכה צריכה להיות שלימה ולא שטחית).

לעשות רומנטיזציה לקשרי העבר.

בחרת להיפרד ממנה בזמנו, זה מה שהיה נכון לך באותו הרגע.

החיצוניות הפריעה לך.

לגיטימי להפסיק קשר בגלל זה.

יש לא מעט מקרים של אנשים שבחרו להדחיק את המשיכה החיצונית בטענה שזה ״שטחי״ ״העיקר הפנימיות״

ועד היום מתחרטים על זה.

יש סיכוי גדול שאם היית בוחר אחרת, היית מתחרט.

קח את מה שיש לך בידיים, זה המון,

תשקיע בזה.

אם לא התחתנתי עם מישהו,

אז כנראה לא התווכחתי איתו על מי ישטוף את הכלים כשאני גמור מעייפות.

גם לא הפריע לי שהוא מבזבז יותר מדי או נמצא בעבודה יותר מדי.

אף פעם לא ראיתי אותו קצר רוח עם הילדים, כי לא היו לנו ילדים...

בקיצור - מאוד קל "להתאהב" בדמות המושלמת הזאת, שמעולם לא חייתי איתה ולכן מעולם לא חוויתי איתה שגרה שוחקת.

המטרה של המנגנון הזה הוא לייצר מערכת יחסים לא-אפשרית. כלומר משהו שלא יכול לקרות. כי הממשי והנוכחי פשוט מפחיד מדי או דורך על דברים בנפש שמסובכים מדי.

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

לא אמרתי לאף אחד ללמוד ממני, ואני לא יודע מי זה ''אתכם''...

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב