שאני רווקה 😅

אבל יש לי שאלה

אתה נשוי 8 שנים

אז זה אומר שהתחתנת בסוף עם מישהי שאהבת את היופי שלה

אז מה קרה למה הביאוס?

למה אתה נזכר באותה אחת?

התחתנת עם אשתך רק בגלל המראה?

התלבטתי איך לענות לך, אבל כיוון שאני עייף אענה לך באחוזי התאמה.

הבחורה ההיא 80% אופי 20% מראה

אשתי 30% אופי 70% מראה

בקיצור תחזרי לשריטות ליליות ותחשבי על זה בדייט הבא שלך..

אתה אומר לה שהיא 30% אופי והשאר מראה,

ושאותה בחורה מהעבר עכשיו תופסת את מחשבותיך?

אני רוצה להאמין שאתה פשוט רומנטיקן, אחד כזה שמסתכל אל העבר או אל "מה שיכול להיות" בערגה בלתי ממומשת, ויש לו חיות מזה.

כי אחרת אתה סתם נהנה להשפיל את אשתך, וזה גרוע פי מאה.

אתה יודע? אף אחד לא כובל אותך.

לא טוב לך עם אשתך? מוזמן ללכת. מי יודע? אולי תמצא את זאת שהיא גם וגם? גם יפה, גם רופאה, וגם אופה? 

מה עוצר אותך?

אה, מזונות, ילדים, או סתם  נוחות. נורא נוח שיש אישה שדואגת לך לבית חם, בזמן שבלב אתה כבר לא איתה בכלל.

אתה מבין שכל עוד אתה בבית שלכם, אתה *מחוייב* לכבד אותה!

וכל ההגיגים השמאלציים האלה מעניינים את ה-*&^.

בחרת בה כי היא יפה? תשמח בזה! קח אחריות על הבחירה שלך!

תהלל ותשבח אותה על היופי הזה.

ואל תבכה בגלל שתרבות היופי הביאה אותך לטעות בבחירה.

אתה ורק אתה עשית את הבחירה, ואתה ורק אתה בעלה של אשתך. אין לה בעל אחר.

וואלה אם בעלי היה מספר לי זוטות ושטויות כאלו הוא היה חוזר להורים.

תעריך אותה על זה שהיא בכלל מוכנה ומסוגלת להקשיב לדברים שמצערים אותה ככה.

אנשים מצערים ככה את הקרובים אליהם ביותר.

אם רק היית טועם עשירית מהצער שהדברים האלו גורמים לאשתך, ברור לי שהיית מפסיק עם הוידויים האלה לאלתר.

תשפוך את הלב אל הקיר ואל תצער את אשתך.

ואתה עוד אוכל את האוכל שלה ולובש את הבגדים שהיא מכבסת? שלא לומר שוכב איתה?

מזעזע  

אני מבינה שזה מסעיר אותך, ואולי נוגע באיזו נקודה רגישה (לא יודעת מה היא, אולי את יודעת)

אבל אנשים עושים טעויות, ומעבדים אותם עם השנים, לחלקם יש קשר פתוח ומכבד שבו הם גם יכולים לדבר על הדברים.

אני מסכימה איתך עם הקריאה להגיד לה אם בכלל את הדברים בצורה כמה שיותר מכבדת וכמה שפחות פוגענית. לא בטוח שלא כדאי שהוא ידבר איתה על זה בכלל.

אבל אני מציעה להגיד לו את הדברים עם פחות אמוציות, אני לא בטוחה שזה מידי מוצדק הפעם...

אבל הקלילות הזאת שבה הוא אומר שאשתו יודעת מזה, ו"לפחות זה"

זה בעיניי מהות האטימות לפגיעה שהוא פוגע באשתו.

אם הוא לא תפס את עצמו עד עכשיו, שהמסלול הזה של להצטער על ההיא,

הוא מסלול עקום לנישואים העכשויים,

אז זה עצוב מאוד.

הייתי מצפה מאדם בוגר שיבין שזו הבחירה שבחר, ושהוא יעשה את המקס' כדי להצליח עם הבחירה הזו.

אבל להוסיף על זה אמירות ברורות ומפורשות באוזני אשתו,

על ההיא שאיבד וההיא שלא תהיו לו,

זה ממש לשבור את ליבה ביודעין. 

וכל זה על מנת שהלב שלו "יתרפא".

חביבי, הלב שלך יתרפא אם תעשה את השיפט,

ותתחיל ליקר את מה שיש לך בבית.

ותתרחק מלצער אותה בכל סוג של צער.

רק ליקר ורק לשמח.

שיחייך וישקר לאשתו?

או שיגיד לה שקשה לו והוא מנסה למתמודד (עובדה שהוא לא פירק את החבילה עד עכשיו)

כן. האמת לפעמים פוגעת וכואבת

אבל אני לא בטוח שהשקר עדיף.

לבין להגיד שקשה לו שבהרבה דברים הם (הוא ואשתו) חושבים אחרת או מה שלא יהיה שקשה לו בדיוק.

אין שום סיבה ככה לפגוע באשתו עם השוואות מהעבר שלא מחמיאות לה, ביחוד שהעבר תמיד נראה יותר ורוד.

הוא צריך להתמקד בדברים שמפריעים לו עכשיו ולנסות לשפר, ולעבוד על עצמו בלי קשר לאשתו להסתכל בטוב שיש לו ולהפסיק לחשוב על העבר.

אני מסכימה עם @שוקולד פרה. שזה ממש ממש פוגע, ועם שאר הדברים החכמים שכתבה

האם אתה (בהנחה שאתה גבר?) מתוודה בפני אשתך על כל אישה שתפסה את עיניך לכמה שניות ברחוב?

לא, נכון?

כי אתה מבין שזו התמודדות *שלך*. ואתה מבין שאם היא תדע שאתה מהרהר (לכמה רגעים!) בנשים אחרות- זה יכאיב לה מאוד.

ובגלל שאתה לא רוצה להכאיב לה- אתה מבין ש*אצלך* ה"בעיה" ולכן אתה צריך לפתור אותה.

התרשמתי שהפותח לא רואה בזה בכלל בעיה.

אין לו בעיה בזה שהוא עורג לאישה אחרת, כי אשתו יודעת מזה (!!)

וזו מהות החטא.

שהוא חושב על ההיא

וגם פוגע בנוכחית.

מתוך תחושה שמותר לו.

ממי התחתנתי איתךָ בשביל הכסף אבל האופי שלך... אתה מפהיק אותי למות על ריפיט.

נשארתי עם תהיה נצחית ודכאון 

אם היא היתה אומרת למשל "התחתנתי איתך בגלל האמביציה שלך והביטחון הכלכלי שיכלת להעניק לי, ולא ייחסתי מספיק חשיבות להתאמה של שאר הדברים"...

היופי שלה הוא תכונה שלה ממש, זה קודם כל.
 

והסכמתי עם זה שזה צריך להאמר אם בכלל ברגישות מאוד גבוהה.
 

לא בטוחה שזה לא צריך להאמר.

בסוף להסתיר ממנה סוד כזה זה גם לא ממש מכבד ולא ממש אידאלי.

בינינו, הוא היה כותב את אותם דברים אם הוא היה מתחתן עם הקודמת...

גם אופי וגם יופי משתנים עם הזמן.

העבודה היא בעיקר אצלנו ובאינטרקציה הזוגית.

מציעה למי שחשב שאישה היא פלקט והגיע לתובנה החשובה שהיא לא.

לתת הזדמנות לפלקט שלו להוכיח שהיא הרבה מעבר למה שהוא עשה ממנה...

שמחפשת להתחתן עם שוגר דאדי זה כמו גבר שמחפש אשה פלקט. כסף בעיניה זה מעלה קריטית אצל גבר כמו שגבר מחפש אשה פלקט.

המעלות האלה מה' והכל יכול להשתנות עם הזמן, גם כסף גם אופי.

מי שמתחתן מראש על תנאי (בתנאי שהוא ישאר עשיר/בתנאי שהיא תשאר מושלמת) זה מעיד על חוסר בגרות בשלות בינה, ובעיקר בעיקר מידת גאווה רעה לא מכוונת. 

כן חשוב להתחתן עם בן זוג שנמשכים אליו.חשוב מאוד. משיכה זה מעבר למראה זה גם אופי זה אישיות זה ס** אפיל, זה כל הוויב של הבן אדם.           

תנסו להגיב, מה הקטע לתקוף אותו אישית.

זה לא הנקודה אם הוא הוא כנה או חסר רגישות.

דמיינו שהוא לא משתף בזה את אשתו,

רק אותכם

לכל אדם יש את רשות היחיד שלו.

לכל אדם יש מחשבות. וזה בסדר.

הקטע היחיד שלא בסדר פה הוא לחשוב שהשני הוא כלי קיבול לכל מה שעולה בתוכך.

ועוד בנושאים שפוגעים בו.

ועוד אישה שיודעת שהלב שלו עם ההיא ממקודם.

יש לו בכלל מושג כמה זה ממית אותה?

לא... העיקר שהוא שפך את הלב והוקל לו. 

אז אני כאן לומר לו שבעיניי זה נורא.

אין לבן אדם שום רשות להכאיב לזולת. גם אם זה "כנות" הכי כנה שיש.

כי כמה אפשר להסתיר

ובזה שהוא שיתף אותה הוא הראה לה

שהיא חשובה לו.

מה היית מעדיף שהוא יהיה איתה

ויחשוב על ידידות אחרת בלי להגיד לה?

נשמע שהבן אדם רוצה שנפתור לו את הבעיה

"כן אתה יכול לפתח ידידות חמה ומרגשת ומעניינת

גם עם היפהפיה שאתה נשוי לה"

תחשבו בכיוון הזה

ובכך היה חושב שהוא מראה לי את "כנותו" ו"כמה שאני חשובה לו"
אז היה חבל לו על הזמן.

זה ההיפך מלתת לי את התחושה שאני חשובה לו. זה לא לכבד אותי ברמה הכי עמוקה שיש.

זה לפגוע מתוך מסווה של "אני בסדר כי הייתי כנה".

כדאי להתפקס שניה על החיים שלנו.

אסור לנו לפגוע בזולת, ולא משנה כמה "אמת פנימית עמוקה ומהותית" יש בזה.

גם בקשר הכי חופשי והכי דוגרי.

כן. יש גבול גם לזה.

קוראים לזה *כבוד*

כשאין כבוד בין איש לאשתו אז מותר להגיד מילים קשות ופוגעות,

מתוך בלבול שככה אני "כנה" או "אמיתי" עם בעלי\אשתי.

בלבול מוסרי שמוביל בסוף להיפרדות הלבבות ולגירושין.

זה מאוד מהותי לאישה ולקשר.
 

בכל מקרה ברור שדברים צריכים להאמר ברגישות מאוד מאוד גבוהה.

אבל "מכוערת" - זה משהו שבאמת אין שום טוב שיכול לצאת מלהגיד את זה.

יצאתי עם מישהי שבאופי וברעיונות התאימה לי הרבה יותר ממך ועכשיו יש לי מחשבות עליה וחרטות?

איך זה יכול לתרום?

זה כמובן פחות תורם.

אבל אנחנו לא עשויים מסוכר, והרגשות והחיים שלנו יותר מורכבים מזה.

אז הוא משתף אותה שעובר עליו משהו... לא רואה בזה משהו יותר מידי בעייתי, אלא מורכב.

לעומת זאת, אם היה אומר שהיא לא יפה בעיניו, זה היה שונה.

כי היחס ליופי של אישה בקשר הוא מהותי.

יפה = אהבה.

את לא יפה בעיניי = אני לא אוהב אותך.

(זה לא משנה אם היא יפיפיה ברמה האובייקטיבית, היא יכולה להרגיש מיותרת בקשר)

אופי וחיבור יכול להשתנות. יכול להיות שזו קריאה לתחביבים משותפים, לשפה משותפת, התפתחות רגשית ונפשית...

לא רואה בזה בעיה כשזה נאמר בצורה רגישה והוגנת.

אבל זה קורה.

זה לא אידאלי, אבל זה טבעי.

השאלה היא מה עושים כשזה קורה....

מסתירים או משתפים.

ואיך.

עובר עליו משהו, האם נכון שהוא ישאר עם האשליה והרגשות האלו לבד או יחד איתה?

לדעתי יחד איתה, ברגישות.

מפריע לו שהיא מכוערת, אז הוא פשוט אומר. העיקר הכנות.

ומה שונה זה מ"האקסית שלי כל כך התאימה לי מבחינת האופי. החמצתי אותה"?

איזה טוב יכול לצאת מכנות פוגענית כזאת?

שום טוב.

קשה לו עם הגעגועים להיא- שיתמודד ויפתור את זה עם עצמו.

קשה לו עם איך שהיא נראית- אפשר להמליץ לה על דברים שיחמיאו לה, אבל אסור לו לפגוע בו.

בכל מקרה, גם באצטלה של כנות ויושרה- אסור לפגוע

שמאוד קשה לך עם פוגענות בשם הכנות. וזה תמצית הקושי שלך בנושא הזה.

ואני מסכימה איתך שאסור שזה יקרה...
 

לצד זה, כנות בקשר זוגי בעיניי זה דבר חשוב ביותר.

כשיש רגש או מחשבה לא פתורה שנוגעים בטיב הקשר, זה יוצר חיץ בינהם וזה מאוד חבל.

אנשים נוטים להסתיר הרבה דברים שאם הם היו פותחים אותם עם בן הזוג, הבלון הזה היה מאבד מהנפח שלו גם אם לא לגמריי, אז כמעט לגמרי.

אין משמעות אמיתית לרגשות שיש לו כלפי האישה הקודמת.

זה תעתוע ובריחה שלו מההתמודדות עם ההוויה שלו.

אני לא הייתי מאויימת מזה בכלל, וחושבת שאין בזה איום אמיתי.
 

בסוף מדובר באשליה ותו לא.

הוא התחבר למישהי בלי לחיות איתה באמת.

וגם לא באמת נמשך אליה, שזה חלק משמעותי מאוד מאוד בקשר.

בקיצור, הוא צריך לפתור משהו, וזה שלו.

(בעיניי הוא באמצע תהליך, - הבין שהוא בחר בעטיפה יפה על פני תוכן, אבל הוא עדיין מחפיץ את אישתו - לא מבין שהיא לא רק עטיפה יפה ועוד לא מאפשר לעצמו להכיר את מה שהיא מעבר לזה. אני חושבת שהוא בתהליך חשוב שעוד לא הושלם).

מסכימה שוב עם הקריאה לרגישות, ועם הנקודה שחשוב לך להעביר ביחס לזה שכנות לא קודמת לחוסר כבוד ורגישות.

ולכן כשמדברים, אם מדברים - רק בדרך לא פוגענית.

אני חושבת שהיום יש בלבול בקטע הזה.

וזה פשוט לא נכון להגיד לאשתך שהיא 30% אופי וכל השאר יופי בשם הכנות.

אני גם לא חושבת שאין משמעות אמיתית לרגשות שהיו לו לקודמת. זו הנחה שהסקת אותה באופן עצמאי מתוך עצמך.

אם זה לא היה משמעותי עבורו, הוא לא היה טורח לכתוב על זה כאן, ובטח לא היה טורח ליידע בכך את אשתו.

זה כן משמעותי עבורו,

וזה כ"כ משמעותי עבורו שזה נטל כבד על הנשמה שהוא חייב לפרוק.

אני גם לא חושבת שזה שהוא לא מסתיר את זה מול אשתו גורם לדבר להיעלם.

אם זה היה כך- הוא כבר היה אמור להיות "אחרי".

אבל הוא עדיין שם. בתוך הבלבלה.

וגורר לתוך הבלבלה את אשתו ומסב לה צער ונזק לדימוי העצמי שלה כאישה.

תחשבי שהיא הולכת למקווה, אחרי שבלילה הקודם הוא שוב השתפך על כמה הוא החמיץ את ההיא בגלל אידיאל היופי.

אם זה נשמע נורמלי באיזשהי קונסטלציה, אשמח לשמוע.

בעיניי זה הזוי, פוגעני, לא לעניין, ופסול מהעיקר.

בכל אופן כתבתי כבר את דעתי, זה בסדר שלא נסכים על זה.
 

אני בכל אופן מברכת אותו על התהליך ומקווה שהוא ישלים אותו ולא יתקע באמצע.

ושלא יפגע באישתו בשם התהליך.

אבל לא חושבת שלדבר על זה זה כל כך פוגעני כמו שאת כותבת.
 

אולי סף הרגישות שלנו שונה, וזה בסדר גמור.

אבל אובייקטיבית חושבת שכדאי לא להסתיר דברים משמעותיים אפילו אם הם משמעותיים סובייקטיבית.

וסובייקטיבית אני מעדיפה לדעת דברים שעוברים על האיש שלי.

לפעמים אנחנו הופכים משהו למשמעותי ע"י התגובות והיחס שלנו לגיביהם הרבה מעבר למה שהם במציאות.

גם אם הוא חושב שזה משמעותי, בעיניי, זה לא.

הוא אוכל תסביך לדעתי וזהו.

והתלבטתי קודם אם לכתוב את זה גם בגלל איך שזה עלול להתפרש, וגם בגלל שפחות בא לי אאוטינג מול מישהו ספציפי.

בעבר הרחוק שלי יצאתי עם בחור שהחמיא לי בהרבה מובנים על מידות, תכונות וכו', ויום אחד הוא אמר לי שהוא מפחד שכל מה שהוא רואה בי זה בגלל שהוא מסונוור ממני חיצונית (אני לא צריכה לכתוב פה שזה עניין של טעם, נכון?),

זה היה אחד הדברים היותר פוגעים שנאמרו לי בחיי.

האם זה יותר פוגע מזה שהאיש שלי יגיד לי שאני לא יפה בעיניו? לא.

האם הייתי רוצה שהוא יסתיר ממני את התחושות האלה? גם לא.

הבנתי שהוא קצת מחפיץ אותי ושהוא לא מספיק בטוח לגבי דברים שהם הרבה יותר עקרוניים בעיניי בעצמי, וזה בעיקר לימד אותי עליו ועל המקום שלו.

לא סוף העולם מבחינתי.

שיעשה את תהליך, אין לי בעיה.

אבל עם עצמו או עם טיפול מקצועי,

כי הוא *בהכרח פוגע באשתו בשם התהליך* (!)

להגיד לאשתך שאתה חושב על מישהי מהעבר שעולה עליה באופי,

זה פוגע. מאוד.

אא"כ מדובר באישה חריגה ביותר שלא אכפת לה שיגידו לה דברים כאלו

את יודעת, הערך שלנו והאהבה העצמית שלנו לא באמת תלויים ברגשות של הגבר שלנו כלפינו, ובדעתו לגבינו.

זה שלו.

הוא לא אלוהים. הוא לא מושלם ולא מאשר אותנו.
 

הוא יכול להלל...

קמו בניה ויאשרוה - הפירות, התוצאות, הבניה האישית שלנו, בעלה ויהללה...

גבר לא מאשר, הוא רק מהלל.

יהלל - יוסיף לו. לא יהלל - חבל בשבילו.

שיגיד מה שבא לו, וירגיש מה שבא לו ויחשוב מה שבא לו.

בסוף את זאת שמאשרת את עצמך.

ואם לא, זה מתכון לתלות לא בריאה בעיניי.

זה שלכל אחד יש ערך בפני עצמו- זה משהו אחד.

זה שכל אישה נורמלית רוצה שבעלה יעריך אותה ויוקיר אותה- זה משהו אחר.

אנחנו לא מדברים פה עליה או על הביטחון העצמי האינדיווידואלי שלה.

אנחנו מדברים פה על תחושת הנשיות שלה מול הגבר שלה.

אם היא אישה נורמלית, היא נפגעת מאוד מאוד כשבעלה מספר לה על ההיא שאהב.

לא מבינה למה לעשות שמיניות באוויר כדי להגיד שהוא בסדר.

הוא לא בסדר כלפיה.

"אישה נורמלית".

יכולה להבין שזה פוגע בך ואולי לא רק בך, אבל אני לא חושבת שאישה שנפגעת מזה יותר נורמלית מאישה שרואה את זה אחרת.

כמו שסליחה, אבל אני לא חושבת שאישה שמנה יותר אמיתית מאישה רזה.

יש דברים שנכונים לכלל הנשים, ויש דברים שהם משתנים.

בעיניי, העניין הספציפי הזה קשור לפתיחות בקשר ויכולת הכלה של מורכבויות ותו לא.

מערכת זוגית היא לא תמיד אידאלית כמו שהיא נראת מבחוץ, וכמו שהיא נראית גם למי שבקשר שבו לא מעלים מורכביות זה מול זה.

העולם הוא לא שחור ולבן, אהבה גם כן לא.

וזה בסדר, זה לא מוריד ממנה.

שבעלה אומר לה שהוא מצטער על ההיא שאיבד?

יכול להיות שזה קצת לא נעים,

האם זה סוף העולם?

לא.

כל דבר שבעלה חושב ומרגיש מערער אותה?

חבל.

זו עבודת הבעל.

גבר הוא בסה"כ בן אדם. עם תהליכים, רגשות, מחשבות.

יופי שאת אוהבת אותו, זה לא הופך אותו למושלם.

וזה שהוא אוהב אותך זה לא קובע את הערך שלך או להפך.

זו בסה"כ דעתו.

האם זוגיות זה רק אהבה ולבלובים וקיום יחסים?

זו זוגיות לא אמיתית על גבול השטחית בעיניי.

שוב, זה לא אידאלי שגבר או אישה חושבים שהם הפסידו משהו. אבל זה קורה.

וכשזה קורה צריך לפתור את זה.

את חושבת שצריך לפתור את זה בטיפול,

אני חושבת שאפשר גם פשוט לא להתמוטט מכל דבר.

לגברים לוקח הרבה שנים להבין את הערך של האישה שמולם.

האם זה הופך אותה לפחות בעלת ערך בהווה?

לא. זה בסה"כ הופך אותו לעדיין קצת דביל

האיש שלי מודה שכמו שהבטחתי לו לפני 5 שנים, שרק בעוד 5 שנים הוא יבין דברים שהוא לא הבין אז, ושבעוד 5 שנים הוא יבין את מה שאני אומרת לו היום...

מה זה אומר עלי?

ומה זה אומר עליו?

לא יודעת.

אבל לא מדאיג אותי.

אפשר להגיד את זה גם על מכה שבעל נתן לאשתו.

יכול להיות שזה קצת לא נעים.

האם זה סוף העולם?

לא

היא לא צריכה להתערער מכך. היא הרי מספיק חזקה... כולה מכה. מה כבר קרה?

את מבינה שמה שהוא אומר לה זו מכה הרבה יותר חזקה לנפש שלה?

אני חושבת שזוגיות בנויה גם מאהבה וגם מכבוד.

ועל כל דבר לא מכבד אפשר להגיד "כולה" ואפשר להגיד שהאישה מספיק חזקה בתוך עצמה וכו'.

קילל? כולה קילל. סוף העולם? לא סוף העולם. היא חזקה מספיק. שטויות.

לא.

יש גבולות בתוך הזוגיות שאין לחצות אותם.

אין רשות לאדם לפגוע. בטח לא מתוך הצדקה של כנות.

אין הצדקה לפגוע.

בין אם זה בדיבור, בין אם זה בקללה, בין אם זה במכה.

וזה לא משנה אם אשתך עם ביטחון עצמי, בלי ביטחון עצמי,

אם היא מעבירה את זה הלאה, אם היא נתקעת עם זה,

אם היא רואה בך אלוהים, או אם היא רואה אותך בשר ודם.

זה לא רלטיבי. זה לא יחסי.

ואין לי בעיה לא להסכים, יש לי בעיה עם הטיעונים שמנסים להראות למה זה כן סבבה.

כי יש כאן עיוות.

רוב הגברים בעולם מסתובבים בעולם עם מחשבה (לפחות תקופתית) שהם טעו בבחירה שלהם. זה מובנה אצלם - "האישה אשר נתת עימדי".

זה *ה*תיקון שלהם.

מה זה אומר עליה?

כלום!

גם אם האיש שלי לא יגיד לי, אני יודעת טוב מאוד מה הוא חושב ומרגיש,

האם הוא צודק?

לרוב לא.

האם זה מעליב אותי?

פעם קצת כן, היום בכלל לא.

כי לרוב הוא טועה. גם אם לא טועה לגביי, טועה בגישה.

לא נפגעת מאנשים טועים בכלל.

לא נפגעת משקרים, ולא נפגעת ממחשבות של אנשים. הם לא אלוהים.
 

ברגע שמבינים שזוגיות היא לא אידאלית כמו שחשבנו פעם, קל יותר להשלים עם דברים טריוויאלים.

מוכנה להישבע לך שרוב הגברים בעולם חושבים שהם הפסידו משהו.

גבר זה לא יצור מושלם.

אבל זה מה יש.

לעומת זאת, כן פוגע בקשר שגבר חושב שאישה אחרת יפה יותר. וגם זה קורה לרוב (אבל לא הייתי מנכיחה את זה כי ההפסד גדול על הרווח - וזה אפילו יותר ארעי מתכונות אופי), כי יופי מבחינתם זה משהו הרבה יותר מהותי לקשר ממשהו אחר 🤷‍♀️

לדעתי לשני הצדדים, למין היפה ולמין שבוחר במין היפה.

רשות היחיד של אדם היא פרטית וחופשית.

אבל להיזהר בכבוד אשתו הוא חייב.

את טוענת מצד האישה שלא אמורה (?) לקחת את זה קשה.

אני טוענת מצד הגבר-

שאין לו הצדקה לפגוע.

לא מבינה על מה הסיבוך.

את טוענת שזה לא פוגע?

את טוענת שזה מוצדק לפגוע אם הוא בתהליך?

שאת צודקת שהוא חייב להיזהר בכבודה.

ואני מאוד קנאית על כבוד של אישה.

מאוד.
 

(מבחינתי אם גבר מזיז את העיניים מאישה זרה בצורה שבה האישה הזרה מרגישה שהוא מאויים ממנה - זה מאוד פוגע בכבוד אישתו ועדיף שלא יזיז את העיניים.

מה את חושבת על זה אגב?)
 

ואין אצלי סיבוך,

בסה"כ פחות אכפת לי מה חושבים עלי.

זה לא שהיא לא אמורה להיפגע,

אני לא מתווכחת עם רגשות ועם מצבים התפתחותיים רגשיים ונפשיים.

אלא שיותר אידאלי שהיא תהיה במקום נפשי שהמקום הלא אידאלי שלו פחות פוגע בה...

אני טוענת שכשזה נאמר בצורה רגישה זה אולי קצת לא נעים (אבל לגמרי נסבל), אבל חשוב שזה יאמר מאשר יתפוס נפח לא מוצדק בינהם,

(אגב, גם מאמינה שבתגובה נכונה של האישה, זה לגמרי יכול להתפוגג),

וטוענת שכדאי שאישה תבין שזה תהליך ושתפסיק להפוך אותו לאלוהים שלה, כי הוא לא.

הוא בסה"כ בן אדם עם בעיות משל עצמו. זהו.

גם אם זה פוגע בה?

בלי להיכנס לספקולציות על הנפש שלה.

אבל השאלה היא מה זה פוגע בה...

קצת לא נעים ≠ פוגע בה.

בסוף מה שאמור לעמוד לנגד עינהם זו הישות החדשה שהם בונים - וזה הקשר שלהם.

קצת לא נעים לאחד הצדדים, זה בסדר כל עוד זה תורם לטיב הקשר. אם לא אז ברור שלא.

אני טוענת שכדאי בשביל שניהם שהם יהיו מסוגלים לדבר בינהם על החלקים המורכבים והלא אידאלים של הקשר.

בסוף זה נותן מראה חשובה להתפתחות האישית והזוגית שלהם.

גם אם גבר קצת מתרגש מאישה אחרת ברחוב, זה לא כזה פוגעני בעיניי שהוא יגיד את זה.

בסוף העולם הוא לא סטרילי, המחשבות לא סטריליות, הרגשות גם כן לא, והתאוות כל שכן.

אבל זה מה יש. ככה העולם בנוי, לא יעזור להתווכח עם זה.

זו שאלה אישית של כל זוג מה הם פותחים בינהם ומה לא.

אבל לא הייתי כועסת על זוגות שקיימת פתיחות בינהם, ולא הייתי מאשימה כל כנות בפוגענות ובאלימות. ממש לא.

ולא ברור לי למה.

אולי את גם אישה שסבבה לה לשמוע דברים מכפישים אחרים?

מבחינתך זה רק לא נעים, ועדיף שזה לא יתפוס נפח, והוא בסה"כ בן אדם ולא אלוהים...

מה ש*את* חווה 

שזו פגיעה קלושה ומזערית, ואת מבטלת אותה כלאחר יד,

עבור האחרת- זו פגיעה תהומית.

הזווית האישית שלך, היא, במחילה, לא העניין.

בך זה פוגע 5%.

בה זה פוגע 95%

אנחנו לא דנים בך ואיך שאת לוקחת את הדברים.

אנחנו דנים באישה ששתינו לא מכירות.

ויכול להיות (ואף מאוד ייתכן ומאוד סביר) שזה פוגע בה הרבה מעבר ל-5%

ואני כותבת ככלל.

את מאוד כועסת על הגבר ההוא, אני לא רואה שום הצדקה לזה.

לא ראיתי בעיה אובייקטיבית.

יכול להיות שהיא קיימת, אבל אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות.

לא ראיתי אלימות ומילים פוגעניות.

ראיתי מצב מורכב ושזה תופס אותך ברגישות (הלגיטימית) שלך. אבל לא בהכרח מוצדק אובייקטיבית.

מבחינתי זה בסדר שלא נסכים, וגם אם מבחינתך זה לא בסדר. אין לי מה לעשות עם זה.

זה לא משנה את דעתי רק בגלל שהיא פחות נעימה לך.

א. להגיד לאישה שהיא 30% אופי וכל השאר יופי- זה פוגע

וכן להגיד לה שאתה מתגעגע לאחרת- סופר פוגע.

אפשר להגיד בשם האמת הרלטיבית שזה פוגע רק בעיניי הנפגע, אבל זו לא האמת. העובדה היא שרוב המגיבים כאן התייחסו לפגיעה. 

ב. אסור לפגוע בזולת, גם לא בשם ה"אמת שלי".

ג. זה לא משנה מה מצבה הנפשי של אשתו. גם אם היא הכי חזקה נפשית ומנטלית ומה שזה לא יהיה.

זה משנה שאסור לפגוע.

אז אאלץ לסכם ולסיים את הדיון בזה:

בן אדם כתב תובנה, אח"כ אמר שאישתו יודעת על הדברים.

לא שמעתי את השיחה בינהם. רק שהיא יודעת על זה.

אז מה?

לא בטוח שהיא מסוג הנשים שנפגעו, לא בטוח שזה משהו שאמור לפגוע בכל אחת. לא בטוח שהוא אמר את זה בצורה פוגענית בכלל. בסוף אנחנו יודעים רק את מה שהוא כתב כאן.

אני כן רואה שזה יכול להועיל, אני כן רואה חשיבות וערך ביכולת לשוחח על תהליכים ועל מורכבויות בקשר.

אני לא בטוחה בכלל לגבי זה שזה כל כך פוגע ובכל אחת.

ולא בטוחה שכולן מסכימות איתך.

וגם אם כן, דעתי שונה.

ולא הייתי רוצה מערכת יחסים שבה הוא לא מעז לומר לי דברים טריוויאלים.

זה טריוויאלי כי אני יודעת כמה גברים מסתובבים בעולם עם תחושות כאלה שהם הפסידו משהו. סליחה אבל זה לא מסעיר את עולמי.

זה ידוע שהם לא מושלמים. זהו...

אם הייתי מטמוטטת מכל גבר שחשב שהוא הפסיד משהו, הייתי מטמוטטת מכל גבר שמסתכל עלי / מאויים ממני ברחוב.

את יודעת שזה קיים ושזה לא אישי, נכון?

זה שלו. ורק שלו.

לא שלי, וגם לא שלה.

שיעבוד, שיעשה תהליך שיטפל בעצמו.

אבל חבל שזה יפגע בנו ❤️

שככה אפשר לטשטש את האמת.

באמת שאין לי שום דבר נגדך, ססה אדומה, ואפילו אני מעריכה את מה שכתבת.

אבל יש פה חוסר יושר והגינות.

כי אפשר ככה לבלבל הכל. לטשטש הכל.

מי אמר שזה פוגע? זה בכלל לא פוגע
אולי זה טוב להגיד את מה שעל הלב שלי, למרות שזה יצער את הזולת? אולי באמת

כואב לי על העיוות החמור,

שבמקום להגיד לו- היי, סטופ! תעצור! תכבד את אשתך ותמנע מלהגיד לה דברים שיגרמו לה צער
את הולכת אל הקורבן ואומרת לו שהוא צריך להקליל, ולא לקחת קשה.

זה בעיניי טשטוש מוסרי. אבל זה בעיניי, כמובן.

אני לא אמשיך בדיון, אבל היה לי חשוב להגיד את זה.

ולרגישות שלה. באמת, לא בציניות.

רק חושבת שונה ממך, זה לגמרי לגיטימי בעניי שנחלוק. העיקר הרצון הטוב שלך שישמור על כבודה ורגשותיה, זה מה שהכי חשוב.

❤️

כי זה לא איך הוא אומר,

אלא מה הוא אומר.

וגם בניסוח הכי מתייפייף שיש והכי רומז שיש-

אם אשתך יודעת שהלב שלך עם מישהי אחרת, לא משנה שאמרת את זה בעדינות של צלופן

זה קורע את הלב לגזרים.

זה פוגע בטירוף, איך שלא נהפוך את הדברים, ומאיזו זווית שלא נסתכל עליהם.

גם אם זה "לצורך תהליך עמוק שהוא עובר עם עצמו"

וגם אם זה "כנות שמחוייבת בזוגיות".

שיהיה שניה בנעליים שלה ויבין איזו סכי חדה הוא מסובב לה בלב בכל פעם שהוא מעלה את ההיא.

זה לא סותר.

אם זה אכזבה או געגוע שנובע מחוסר עכשווי...

בגדול זה בסדר להתגעגע, וגם להתבאס

בסוף מי ששלך שלך

ובטוח שזה הכי טוב לך...

דוד אהב גם את מיכל, ואביגיל, וגם את אחינעם ואת בת שבע

הרי נכתב במפורש שהוא אהב את רחל יותר משאהב את לאה,

ובנוסף עם לאה הוא התחתן רק כי לבן רימה אותו - הוא מעולם לא בחר להתחתן איתה.

סימן שיש לאדם את היכולת לאהוב מספר חד/דו ספרתי

של נשים הגדול מ-1

אתה זוכר איך מה היחס בין שתי נשים שגבר נשוי אליהן?

צרה.

מילה קצרה המביעה את מלוא עוצמת הרגשות שאישה נשואה מרגישה כלפי אישה אחרת שהגבר שלה אוהב ורוצה.  

חנה ופנינה נשות אלקנה.  

ספר שמואל.  

פרק א׳

יִּזְבַּח אֶלְקָנָה; וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ, וּלְכָל-בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ-מָנוֹת. 5 וּלְחַנָּה, יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם: כִּי אֶת-חַנָּה אָהֵב, וַיהוָה סָגַר רַחְמָהּ. 6 וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם-כַּעַס, בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ: כִּי-סָגַר ה׳ בְּעַד רַחְמָהּ.

אלא כנראה סיבה פרקטית שגבר אחד נשוי הרבה נשים.

יודעים תמיד מי האבא ומי האמא.

אישה אחת נשואה להרבה גברים.

לא בטוחים מי האבא.

ובכל מקרה,

זה שהגבר היה מסוגל להתחתן עם כמה נשים, לא אומר שהנשים היו מרוצות מהסידור הזה. לא סתם המילה ''צרתה'' שויכה לאישה השנייה מאותו הבעל.

ולכן אסור לאדם לקדש אשה קודם שיראנה

משום ואהבת לרעך כמוך

ולכן אם התורה התירה לשאת כמה נשים

משמע אפשר לתת לכל אחת את התחושה/האהבה הנדרשת

כנראה לא באמת מספיק אוהב אותה, כל שכן שלא כשזה לא משהו שהיא מעוניינת בו.

בכלל, להכניס צרתה לביתה, איזה ואהבת לרעך כמוך יש בזה.
 

נישואין כאלה הם לא משהו אידאלי מצד התורה בכלל, וגם כשזה הותר זה לצורך הנשים בלבד ולא לצורך התאוות השפלות של אף גבר.

גם אז זה היה כשאישה היתה יודעת מראש לאן היא נכנסת (ידעה שזה גבר שעתיד להינשא ליותר מאישה אחת והיתה מסכימה להיכנס לזה), או שבדיעבד היתה מסכימה לזה (במקרים של עקרות למשל).

וגם זה בתנאי שהוא יכול ומסוגל לספק את שתיהן - עונה וכלכלה. משהו שהלוואי שרוב הגברים היו מצליחים לעשות עם אישה אחת.

*תמיד* יש אישה אהובה ואישה שנואה. או לפחות פחות אהובה.

התורה התירה הרבה דברים לא אידאלים, זה לא אומר שזה אידאלי.

לשלוח את הבת הקטנה שלך לעבדות זה משהו שהתורה התירה, זה נראה לך אידאלי?

היא התירה את זה במציאות מאוד לא אידאלית.

בקיצור, זה שהתורה התירה זאת לא הוכחה. אדרבה, התורה מביאה לא מעט בכלל אם לא בכל המקרים דוגמאות וסיפורים לכמה זה צרה צרורה לאישה.

בכל אופן להיום זה לא רלוונטי, אבל משום מה גברים דתיים מסויימים מאוד אוהבים את ההיתר הזה.

שיטפלו בעצמם.

לגבי מה שכתוב בתורה שמותר.

איפה התורה מסתייגת מריבוי נשים?

אולי זה מבחינת התורה דבר מבורך?

וזה שפנינה נקראה הנביא "צרתה" של חנה

א. יכול להיות שזו רק פנינה וחנה

אולי בעקבות הפער ביניהן בתחום הילודה

ולא כל 2 נשים שנשואות לכל גבר רגיל

יכולות להיות משלימות גם במובן מסויים

אחת על אחראית על האוכל והכלים 

והשניה על הכביסה

והגבר על הפרנסה

ב. גם אם תמצאי הוכחה בלשון חכמים שתמיד נקראו צרות

יכול להיות שבגלל שהם שואבות מאותו מקור

כמו בר מצרא, שיש להם גבול משותף

אבל זה לא אומר שכל שני שכנים חייבים לשנוא זה את זה, יכול להיות שתהיה שכנות טובה.

כמו כאן יכול להיות, וכך התורה רואה את זה לטענתי

שכל אחת מן הנשים תקבל את אהבת כבוד וייס הגבר (המשותף) במלואה, ולא תהיה מריבה ביניהן

כי אם זה תמיד יפגע במישהי, התורה לא הייתה מתירה את זה, הרי התורה אמונה על ""ואהבת לרעך כמוך" הרי היא לא תתיר משהו שתמיד יפגע באחר

זה לא פוגע בה?

ובכל זאת התורה התירה.
 

כי התורה מתירה דברים דחוקים למצבים לא אידאלים.
 

לגבי "צרתה", נראה שיעשה לך טוב ללמוד יותר.

על שרה והגר, רחל ולאה ועוד בכל הזדמנות שמוזכרת סיטואציה כזאת.

ובכלל על הבן של האישה השנואה והאישה האהובה.

מצטערת, אבל אני לא ממציאה שום דבר. וכמו שכתבת לי כל מה שכתבת הם הדעות שלך שמעניין אגב למה אתה מחזיק בהן בהקשר הזה.

תשאל את עצמך.
 

שורה תחתונה, יש סיבה טובה מאוד שרבנו גרשום החרים על זה.

בעוד שאין היום אבא שיכול צריך ורוצה לשלוח את הבת שלו לעבדות, אז השאלה הזאת לא רלוונטית,

יש "גברים" עם תאוות שאכפת להם ממה שקורה להם בין הרגליים יותר ממה שאכפת להם מהאישה שלצידם.

זה למה צריך חרם.

כי באמת, גבר שרוצה אישה נוספת היום, סיכויים גדולים שהוא גם לא באמת מספק את אישתו.

התורה מתירה פתרונות למציאות לא אידאלית.

ב"ה שהיום נשים לא תלויות בגברים.

(גם בעבר, נשים היו מתירות נישואין עם אישה שניה במצבים מאוד מאוד דחוקים - גבר שהיה צריך להתחתן עם אישה אחרת / נוספת בגלל עקרות, המשמעות של זה היתה שאו שהם מתגרשים (ובעבר זה אומר שאין לה איך להתפרנס) או שהיא מכניסה צרתה לביתה)

אז אין ברירה, והתורה התירה, אבל ברור לכל בר דעת ורגש בסיסי שזה לא לכתחילה. לא לאישה ולא לגבר.

אולי רק לתאוות שלו. אם כי זה לא באמת מסתדר מציאותית במחינת החובות שלו כלפיה.

ויקרא את שמם אדם... על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

למרות שחלק מהמפרשים מסבירים 'בשר אחד' על הוולד, אין מקרא יוצא מידי פשוטו, שבאידיאל איש ואשתו הם מהות אחת שנחלקה וצריכה להתחבר.

בכל התנ"ך אצל גדולי עמנו, מצאנו שתי נשים, רק במציאויות של עקרות שאז מפורש שיש את האשה שאהב (שרה, חנה) ואשה נוספת להוליד ילדים.

(יעקב אבינו זה סיפור חריג וכמו שמאריך האוה"ח הק', זו חלק מהמזימה של לבן, לגרום קנאה בבית יעקב)

לאור המציאות הזאת, התורה (שלא אסרה, כמו שלא אסרה עבד עברי בתנאים מסויימים ואשת יפת תואר בתנאים מסויימים)  לימדה אותנו את ההלכות דרך המקרים האלו. כלומר אם אדם חושב שהיא סוג ב' - אז כאן נלמד ששארה כסותה ועונתה לא יגרע (באשתו האהובה אין צריך לומר), אם הוא חושב להפלות את הבכור מהאשה שנשא כשאשתו האהובה לא ילדה - התורה אוסרת את ההפליה.

החריג לזה בתנ"ך, הוא אצל מלכים או מנהיגים, שהם אכן הרבו נשים - שהיו בתפקיד יצוגי ולא כאשה רגילה. (ולעומת המקובל בעולם - התורה מגבילה!).

גם בחז"ל, על אף השבח הגדול להרביית פו"ר ועל אף התועלת לכאו' בהצלה מן החטא, לא מצאנו בשום מקום עידוד לריבוי נשים, להפך. על הפסוק 'לערב אל תנח ידיך', הדרשה היא על מי שנשא אשה והוליד ומתה אשתו - שישא אשה ויוליד. לא אמרו בשום מקום שמי שאשתו מבוגרת, ישא עוד אשה כדי להוליד.

גם יש להוסיף, שיש הרבה משניות תאורטיות על מי שנשוי כמה נשים ולומדים מהן הרבה הלכות חשובות, אבל במציאות בכל הש"ס יש מקרה אחד של מישהו שהיה נשוי שתי נשים, תמיד יש 'דביתיהו'= אשתו.

אז אני יכול לחיות עם 10 נשים בלי שאף אחת מהן תהיה מגונה בעייני, אבל מכאן ועד אהבה רומנטית המרחק עצום

משמע - שזה שהיתה לו אפשרות טכנית אולי לפרנס ולדאוג לעונתה של יותר מאישה אחת, זה לא הוכחה לכך שזה אפשרי ונכון באמת מבחינה מהותית - זה לא אומר שאהבה של גבר באמת יכולה להתפצל.

מה גם שבסוף תהליך זוגי אמיתי לא מתאפשר כשיש יותר מאישה אחת.

האפשרות להתחתן עם יותר מאישה אחת, היא קודם כל לטובת האישה שבעבר המעמד שלה היה כזה שחייה תלויים בהיותה נשואה.

כאן ההזדמנות להזכיר שגבר שלא היה מקבל את האישור מאישתו לשאת אישה נוספת - היה אסור לו. לא הרבה גברים יודעים........

מבחינה טכנית, ההיתר לשאת דווקא שני נשים ולא שני גברים נובע מזה שיש חשיבות שילד ידע מי הם שני הוריו.

מדובר הרבה על האהבה שלו לרחל, ועל התחושות הקשות של לאה ביחס לזה שהיא חווה שנאה כלפיה.

וזה ש"דוד אהב" מתישהו, כל אחת מהן... לגמרי יכול להיות רגש חולף.

תמיד תהיה אישה אחת אהובה יותר מכל השאר.

ברור שזה לא אידאלי להתפתחות אישית וזוגית.

להסתכל על המצב העכשוי שלו מהצד החסר, ועל הייתרון של מה שאין לו. אז, עכשיו ובעתיד.

אתנחתא בין עבודה לעבודה.

מסתבר שאשתך היפה מביאה אותך לעבודה בדיוק בתחומים שהנפש שלך צריכה תיקון בהם, כשהבחורה הלא רלוונטית מהעבר לא נגעה לך בהם.

מה שכן, הזכרת לי להעריך את מה שיש, כי מי שלא מעריך, גם לא יעריך. והסיבה כאילו משתנה, כאילו מסיבות שונות והפוכות לחלוטין, כשזה בעצם אותה גברת בשינוי אדרת.

לחבק, לאהוב, להעריך ולנצל את מה שיש לצורך גדילה ועבודה פנימית. 

לכל גיל היופי שלו. זה שלעצמו תפיסה מערבית גויית קלוקלת.

ואישה היא לא פלקט, היא מכלול של נשמה, נפש, אופי וגוף.

את זה אני אומרת ביחס למה שחשבת אז (ואולי גם קצת עכשיו........)

לצד זה, משיכה זה דבר חשוב והרבה יותר עמוק מסתם יופי חיצוני.

אם כי, אם מישהו מזהה בעצמו בחירה שנובעת מתכתיבים של תרבויות, שידע שזה חוסר ביטחון שחשוב מאוד לפתור אותו.

לגבי אישתך הנוכחית והיחידה, נסה להסתכל עליה בעיניים פחות שיטחיות.

תראה בה קצת מעבר ויתגלה לך עולם שלם.

ואני מנצלת את ההזדמנות לכתוב למי שתקרא:

נשים, אתן יפיפיות, בכל סטטוס ובכל גיל.

כילדות, כרווקות, כנשואות, כאמהות וכסבתות.

אתן הולכות ומשתבחות עם השנים, ומי שלא רואה את זה, אל תשחקו במגרש שלו.

יופי זו אנרגיה, לא תפיסת עולם.

הפלקטים מתבלים, אבל אנחנו לא פלקטים.

וכן, אפשר וצריך להשקיע גם בזה, אבל זה החלק הטפל.

אבל בפועל יש הבדלי מראה בין אנשים

כמו שיש הבדלי אופי בין אנשים

וזה לגמרי טבעי שמישהו/י יחפשו יופי מסויים כמו שמחפשים אופי מסויים

הרי ברור לכל שרוב האנשים לא ירצו להתחתן עם מישהו רגזן/שקרן/עצלן וכו'

ומי שחשוב לו שהתכונות האלה לא יהיו בבן הזוג שלו ויתעלם מהם ויחליט להתחתן איתם למרות זאת.

כנראה חיי הנישואין שלו יהיו מורכבים יותר.

כך גם בתכונות יופי.

מי שיתפשר ויתחתן עם מישהו/י שהמראה שלו/ה לא מתאים לו. כנראה יהיו לו קשיים (שיכול להיות שיצליחו להפתר ויכול להיות שלא)

נכון שאישה תמיד יפה.

אבל לא כל אחד אוהב את היופי הזה.

להבדיל לדוג' לא כולם אוהבים לאכול גויאבה

זה מאוד טעים. אבל לא כולם מתחברים לטעם של זה.

גם אם יוכיחו שגויאבה זה מאוד בריא, אם מי שלא אוהב את זה יחליט לשלב גויאבה בתוך כל המאכלים שלו. כנראה שהוא יסבול.

ולכן האמירה הברורה.

יופי זה חשוב.

לא מתחתנים עם מישהו שלא יפה בעינייך.

זה יכול להוביל לצרות.

והוא לגמרי מציאותי.

זה עניין תפיסתי מוכח...

קודם כל אני באמת חושבת שזה לא או או, כמו שכתבת, צריך את שניהם.

ההתאמה צריכה להיות פנימית וחיצונית, מה גם שאחרי הנישואים תמיד יש הפתעות במידת מה. אז מלכתחילה אסור להתפשר.

לגבי מה שכתבתי לנשים,

אני מאמינה ויודעת שאישה יפה שלא מרגישה יפה, פחות יפה, ובטוח לא באמת מושכת.

ואישה פחות יפה שמרגישה יפה, יותר יפה ובטוח יותר מושכת.

יופי זה סדר, אבל זו גם תודעה, זו אנרגיה.

ואני לא רואה שום דבר חיצוני באמת ביופי.

אלא בעיסוק בו באופן בלעדי כשטחי.
 

מרוב שדתיים רוצים שלא להיות שטחיים הם דווקא פוגעים בעצמם הרבה יותר באותו עניין.

זה נכון לכל דבר שאנשים עושים מתוך "חרדות" וחוסר קבלה לטבעיות שלהם.

(לגבי טעם לא דיברתי, כי משיכה מבוססת על טעם בלבד מבחינתי, ומה שלא - שם צריך לטפל בחוסר ביטחון. רק שהמשיכה צריכה להיות שלימה ולא שטחית).

לעשות רומנטיזציה לקשרי העבר.

בחרת להיפרד ממנה בזמנו, זה מה שהיה נכון לך באותו הרגע.

החיצוניות הפריעה לך.

לגיטימי להפסיק קשר בגלל זה.

יש לא מעט מקרים של אנשים שבחרו להדחיק את המשיכה החיצונית בטענה שזה ״שטחי״ ״העיקר הפנימיות״

ועד היום מתחרטים על זה.

יש סיכוי גדול שאם היית בוחר אחרת, היית מתחרט.

קח את מה שיש לך בידיים, זה המון,

תשקיע בזה.

אם לא התחתנתי עם מישהו,

אז כנראה לא התווכחתי איתו על מי ישטוף את הכלים כשאני גמור מעייפות.

גם לא הפריע לי שהוא מבזבז יותר מדי או נמצא בעבודה יותר מדי.

אף פעם לא ראיתי אותו קצר רוח עם הילדים, כי לא היו לנו ילדים...

בקיצור - מאוד קל "להתאהב" בדמות המושלמת הזאת, שמעולם לא חייתי איתה ולכן מעולם לא חוויתי איתה שגרה שוחקת.

המטרה של המנגנון הזה הוא לייצר מערכת יחסים לא-אפשרית. כלומר משהו שלא יכול לקרות. כי הממשי והנוכחי פשוט מפחיד מדי או דורך על דברים בנפש שמסובכים מדי.

אם כבר ניסית לדבר איתו/להסביר לו/לעמת אותו

עם ההתנהלות שלו ולא עזר,אז כנראה שגם לא יעזור.

תצטרכי לקבל אותו ואת ההתנהלות שלו ככה,איך שהיא.

תצטרכי לקבל את זה שאת ככה והוא ככה.

תדעי מראש שאם הוא נשאר איתם בבית לבד כשאת יוצאת לענינייך,כשתחזרי-יחכה לך בית על גלגלים.

את לא יכולה להתחיל לחנך אותו איך להתנהל איתם

ולחנך אותו להתנהל מולם כמוך.

זה פשוט לא יעבוד.

מראש אני אומרת לך-וותרי!

אחרת תהיי מתוסכלת.

כשאני עם הילד (אחד כי השאר גדולים)

יש לעיתים מגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילד חצוף ומשתולל שצריך פלוגה כדי להרגיע אותו

לא רואה בזה כאוס וזה נראה לי הורות תקינה לחלוטין

בעיניי ציפייה שדברים ידפקו כמו שעון בבית/ עם הילדים

בעייתית 

אבל צריך להיות סדר כללי ושגרה בריאה.

המגבות על הספה זו רק דוגמה קטנה.

זה לא העניין של הבלאגן,

זה החוסר הטוטאלי בגבולות והזריקה הכללית על כל דבר שקשור בשגרה וסדר וחינוך נכון ובריא לילדים. 

ההתנהגות שלו בבית בבית

מושפעת מהיחסים שלכם?

אולי הוא עושה דווקא?

אפילו לא  במודע..

ואת "אולי" מנסה להחזיק את הבית

ולכן זה משדר גם לילדים.

אבל זו הפסיכולוגיה בגרוש שלי..

טיב היחסים ביניכם כמובן...

בין התנהלות הבית בנוכחות כל אחד מההורים

מכמה סיבות אפשריות

אחרי שמבינים את זה

ניתן לקבוע איך לתווך לילדים את הגבולות גזרה 

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.