ב 8 השנים האחרונות אני לומד בכולל ליטאי חרדי המיועד לחוזרים בתשובה בירושלים , אני חי בשכונה שרובה חרדים , את תפילות ימי החול והשבתות שלי אני עושה בבתי כנסת חרדים ( זה אומר ששנים לא זכיתי לומר תפילה לשלום המדינה בשבת ואני לא גאה בכך ..) . וכמו שאומרים -רבים מחברי הם חרדים לומדיתורה ועובדי ה׳ רציניים
ומשום כך בתור מתנחל לשעבר באלקנה וציוני דתי עד שורשי נשמתי בהווה , הדבר מקנה לי פרספקטיבה מסויימת על ההבדלים המהותיים בין החינוך של הדתיים לאומיים הליברליים איתם גדלתי ובין החינוך החרדי .
מה שאני הולך לומר הוא לא בגדר חידוש ,אבל בלהט הויכוחים על הגיוס ובצורך המיידי לפיתרון הבעיה מתוך הסכמה ראוי להזכירם
נקודת העומק של התורה הדתית לאומית עליה חונכתי ועליה מוסרים הדתיים לאומיים את נפשם היא התרומה לעם ישראל בכל תחום אפשרי וההובלה של עם ישראל לעבר ייעודו , כשהתחום הקדוש מכולם הוא התרומה הצבאית
מבני השבט שלי באלקנה היו לוחמים בסיירת מטכ״ל , טייסים בחיל האוויר לוחמים סיירות שונות ועוד , ואני ששירתתי בגבעתי במסגרת ההסדר נחשבתי כג׳ובניק בין החבר׳ה .
איפה שיש צורך בעזרה ותרומה לעם ישראל שם תמצא את הציבור הדתי לאומי בראש החברה נכונים לכל משימת התנדבות ושירות העם .
מצד שני עולם התורה והדתיות מעולם לא היה אישיו אמיתי בחינוך הביתי שלי
ההורים שלי ושל חברי באלקנה אומנם שמחו שנלמד תורה ונשמור על המסגרת ההלכתית , אבל במשך חיי שמעתי הרבה יותר דברי תורה המשבחים את המתינות הדתית מאשר כאלו המדברים על מסירות נפש על התורה .
התפילות בישוב שלי היו מהירות ופושרות , ומי שחלילה התחזק מדאי ונעשה דתי מדי ( כמוני שחזרתי מהישיבה התיכונית עם ציציות בחוץ) נחשב לאחד שהשתגע .
נוסיף על כך את העובדה הידועה שכמעט בכל משפחה דתית יש את הקרובי המשפחה שהורידו כיפות , והדבר עד כמה שהוא כואב איננו מעורר סערה בקרב המשפחה ונחשב כדבר טבעי לחלוטין ,
המוקד ונקודת העומק של העולם החרדי הוא שמירת התורה והמסורת היהודית מתוך הבנה שרק על התורה העולם עומד וכל עתיד עם ישראל תלוי בו
קשה היה לדתי לאומי כמוני להבין עד כמה מסירות הנפש לתורה וללומדייה הוא ציר מרכזי וליבת החינוך של העולם החרדי
הדקדוק במצוות , התפילות בכוונה , הצניעות ומעל כולם לימוד התורה הוא מהותי וחשוב בידיוק כמו השירות הצבאי אצל הדתיים לאומיים
היחס לבטלני הציבור החרדי בעולם החרדי הוא בידיוק כמו היחס לגובניקים בעולם הדתי לאומי
שני הציבורים מבינים שלא כולם מסוגלים להיות בסיירות בצבא או בישיבה , אבל אין זה אומר שהאידיאל העליון אינו קיים.
הבדל מהותי נוסף הוא היחס לרבנים .
בעולם החרדי המושג של גדולי הדור שונה לחלוטין מאשר היחס לרבנים בעולם הדתי לאומי .
ההתבטלות בפני גדולי הדור בעולם החרדי היא טוטאלית ובאה מראייה של גדול הדור כאדם שמוצא פיו הוא מוצא פי השכינה ממש
לעומת זאת בעולם הדתי לאומי הרב הוא אומנם אדם חשוב שראוי לשמוע את מוצא פיו אבל בסופו של דבר אין הוא שונה מהותית מכל אדם אחר והשקפותיו אינם באמת מחייבות
שתי תפיסות עולם אלה אינן רואות את המציאות בצורה שווה
הזעזוע שחש הדתי לאומי מחרדים שמסוגלים להשתמט משירות בצה״ל ולא לתרום למדינה ולעם ישראל הוא בידיוק כעוצמת הזעזוע של החרדי כשהוא רואה דתי לאומי שמתלבש בצורה לא צנועה ובוחר להוריד כיפה .
שני הציבורים אינם מסוגלים להבין עד כמה הציבור שכנגד חי בעומק רגשי עמוק את השקפת העולם שלו . ועד כמה הציבור שכנגדו חרד מפגיעה בעולמו .
שני הציבורים מוכנים ״לחפף״בעניינים מסוימים הקשורים לתורה - הדתיים לאומים בהקפדה על מצוות והחרדים בהקפדה על תרומה לעם שגם היא תורה - רק בשביל לקיים את התורה שלהם - התרומה לעם ישראל אצל הדתיים ומסירות הנפש לתורה אצל החרדים
רק הבנת עומק הצד השני מתוך כבוד הדדי יכולה לייצר שיח אמיתי ופורה שאולי יוכל להוביל שינוי אמיתי
ביחס של הציבורים אלה לאלה ובהתחלת תהליך של שינוי בשני
כשהדתיים לאומיים יבינו שבשביל חרדי מציאות של יציאה מעולם התורה וחזרה בשאלה הוא מפחיד ומזעזע בידיוק כמו השתמטות של דתי לאומי מנשיאה בנטל ההגנה על המדינה וכשהחרדים יבינו שבשביל הדתיים השתמטות מצה״ל היא מזעזעת באותה מידה , אולי נתחיל ליצור שייח של הבנה שיוביל לשינוי בין הצדדים
עד אז הטחת האשמות שנאה והטחת האשמות זה בזה לא יבילו לשום פיתרון נראה לעין
(כחרדית זה אולי פרוידיאני😂)