התחיל לו ממש מגיל פיצי, זוכרת שהייתי בלחץ ממש לפני הברית.

הוא היה צורח, עוצר את הנשימה, נראה כמו מתעלף (ברמה של פתאום שקט לגמרי, אפטי כמה שניות וגם מחוויר🥴) התייעצתי כמה פעמים, אבל לא נבהלו מזה.

התשובה שקיבלתי: מקסימום יתעלף ויתעורר שוב🤷🤷😳😳

בסוף עבר לו לבד💪

איתו - שישי שבת. לקחו לו דם והרופא בדק לו את הגרון והוא כל פעם מרוב בכי התערפל גלגל עיניים לא נשם לכמה שניות.

מאז זה קורה כמעט כל יום ואנחנו אובדי עצות לא יודעים איך לגשת אליו

היא עדיין לא נינוח מהמחלה אבל זה כבר הזוי אני מפחדת שהוא יבכה!

כותבת בזהירות כי לא התייעצנו עם רופא או משהו כזה. זה פשוט עבד לנו

לא יודעת מה המקור

טכנית לא מאפשר להשאר במצב הזה

(מלחיץ מאוד! הכחלה ממש...)

בלי קשר עשינו גם מעקב לבבי ליתר ביטחון

הייתה ממש מכחילה

מלחיץ בטירוף.

עוצרת כמה דקות ואני הייתי בלחצים כל פעם.

הייתי אצל כמה רופאים, אמרו שתקין ועובר לבד.

היום היא בת 5 בריאה ושמחה.

(אם היא תקבל מכה ממש רצינית, אבל ממש, זה עדיין יכול לקרות גם בגיל גדול, אבל נדיר נדיר נדיר)

והאמת, אני קצת התרגלתי אבל התגובותשל הסובבים מלחיץ כל פעם מחדש..

בגדול, כמה שזה נשמע מוזר והזוי זה דרך שלהם להשיג מקסימום תשומת לב ולכן מה שאמרו לנו ובאמת עזר זה לא להבהל אלא לגשת ברוגע ולהגיד לו שהכל בסדר וירגע ואז נראה מה קרה (גם לתינוקת בת שבוע)..

לא נעלם לגמרי אבל ממש משתפר עם הגיל והתגובות ובגיל 3 כמעט נעלם לגמרי לשתיהם...

אבל לא יודעת מעבר

שולחת חיבוק❤️

אחד מהם במיוחד. ב"ה שהקדים תרופה למכה, וכמה שנים לפני שמעתי על זה מחברה.

אומרים שזה דרך למשוך תשומת לב.

אנחנו כמובן היינו נבהלים בהתחלה עד שהתרגלנו. חמותי שהיא מאוד הסטרית בדברים האלה ממש נלחצה מזה עד שגם היא התרגלה.

והיינו צריכים ללמד את כל המטפלים בו לא להילחץ, כמה שזה קשה, ורק זה מפחית את המקרים.

בפועל בשעת מעשה, ראינו שעוזר להרים אותו, פיזית. לקחת אותו על היידים. בלי לחץ. ואז היה חוזר לנשום. אחים שלו שבעצמם לא היו כ"כ גדולים, היו מרימים אותו כשרואים שזה קןרה, כדי לעזור לו לחזור לנשום.

כאן בפורום הרבה המליצו בעבר לעשות פוו חזק על הפנים. לא הכרתי את זה אז אז לא יודעת מנסיון.

אחרי שכבר התרגלנו, קרה פעם שקיבל מכה חזקה באמת בראש, והתחיל לגלגל עיניים, ואני עוד רגע לא עומדת בזה בעצמי.  רצתי לקרוא לנהג אמבולנס, בנתיים בעלי שם אותו במקלחת והרטיב אותו עם מים ואז הוא חזר לעצמו. אולי מהמים אולי לא.

ש ה' ישמור על כל ילדי עמ"י!!

ד"א היום הוא בן 8 כמעט. אין שום זכר לזה כבר המון שנים.

ועדיין אם אני שומעת תינוק/ילד בוכה ופתאום שקט, אני אבדוק שהוא נושם.

אנחנו משתדלים להיות רגועים ולהרגיע כמו שהיינו מרגיעים בכי כרגיל

אבל עדיין כל פעם שהוא בוכה באטרף אני משתגעת מפחד שזה יקרה ״במשמרת״ שלי 

ככל שהמעטנו את הבהלה, הוא המעיט את המקרים.

הוא רואה שזה לא מפעיל אותנו.

האינסטנקט שלנו הוא להיבהל, לצרוח, לקרוא לעזרה, וכו. עם כל הקושי, זה משהו שהרבה תינוקות עושים. תמצאו את הדרך שלכם שמוציאה אותו מזה: פוו, הרמה, מים, חיבוק לא יודעת מה... ופשוט שזה קורה לעשות את מה שגילתם שעוזר כאילו לא קרה כאן שום דבר מיוחד. וגם להזהיר את הסביבה שלא יבהלו ויצרחו כי זה רק עושה נזק.

אם את עדיין לא רגועה, את יכןלה להתייעץ עם הרופא ילדים שלכם. 

אני גם שמה אותו על הכתף שכאילו מתעלף על הכתף

ואז הוא כאילו נח כזה וקם 

הבכור שלי היה עוצר נשימה בבכי לעיתים עד נפילה/דמוי פרכוס (גם בכי  שהתחיל בזה שאמרנו לא) , התחיל בערך בגיל שנה וחצי, הרופאה אמרה שזה התנהגותי ולנסות להתעלם, עבר תוך שנה בערך.

ילד אחר עצר נשימה פעם ראשונה בגיל 36 שעות בבדיקת דם שלוקחים מהעקב , למרות זאת שחררו אותנו מיד אחרי הבדיקה. (עקב עומס שיחררו 36 שעות מהלידה).

בגיל הזה זה בטח לא התנהגותי אז יותר הלחיץ אותי.

המשיך לעצור נשימה גם בימים אח"כ, הלכנו לרופא  בדק אותו, צבט אותו ברגל כדי לראות את עצירת הנשימה ומדד עם סטופר כמה זמן (הרופא השאיר את הטיטול פתוח כדי לראות עם הוא משתין בזמן עצירת הנשימה וקיבל שפריץ לפרצוף, נקמה על הצביטה 😉), ואז שלח אותנו למיון כי העצירה היתה מעל 20 שניות, אישפזו אותנו לילה להשגחה, אמרו שהכל תקין ושיחררו, עבר לבד תוך חודש -חודשיים.

היינו באשפוז בגלל פרכוס חום

ואז כשלקחו לו דם וכשרופא בדק לו את הגרון - כל פעם עצר את הנשימה.

מאז שחזרנו מהבית חולים (מוצאי שבת)

הןא עושה את זה כמעט כל יום אבל יותר על רקע של חרדת נטישה- כלומר אם אנחנו פתאום שמים אותו לשחק והולכים רגע לעשות משהו והוא לא רואה אותנו הוא בוכה בטירוף אפילו קצת רועד מבכי ועושה את זה.

למשל אתמול עשה את זה פעמיים-

פעם אחת כשאחותי שמרה עליו שמה אותו בעגלה והסתובבה לעשות משהו במטבח

פעם שניה כשבעלי שם אותו לשחק ורק הלך להביא משהו מחדר אחר.

כל פעם זה היה ממש כמה שניות שהוא דווקא עשה את זה על הידיים כשהרימו אותו באמצע הבכי אטרף וכאילו הביא אותו לסוג של התעלפות…

אני מפחדת שזה יתדרדר אפילו למה שאת כותבת- שכל פעם שנגיד לו לא הוא יעצור את הנשימה וכולי 

אז מתאים שזה יהיה הטריגר שיגרום לו לזה.

שלי התחיל יותר לקראת גיל שנתיים שזה גיל של התנגדות אז ה "לא" עשה לו את זה.

בגלל שזה התחיל בפרכוס חום אולי כדאי ללכת לרופא בהזדמנות ולעשות בירור שזה לא קשור לפרכוס ובאמת רק התנהגותי.

להגיד לו שאתם פה. ותיכף הוא יראה אתכם.

בעבר קראתי לעשות את משחקי איפה קוקו שעוזר לחרדת נטישה.

הפנו אותנו לבדיקת קרדיולוג שהיתה תקינה ב"ה

וב"ה עבר לבד...

לימדו אותי שכדאי לעשות פו כשמתחיל הבכי .זה באמת עזר לנו הרבה.

חיבוק ומקווה שיחלוף מהק

על הפנים 

ומיד הוא מתעשת

בשבת עשה זאת כמה פעמים

הוא מניח עליי ראש וכאילו מתעלף ואחרי כמה שניות חוזר לעצמי 

הבת שלי היתה כזו פעם, מישהי אמרה לי שזה יכול לנבוע מחוסר ברזל, השתדלתי להביא לה מאכלים עשירים יותר בברזל, טחינה וכו', ובשלב מסוים זה עבר

זה מפחיד. זה עוצר נשימה, אני הייתי מוסרת אותה כל פעם כזו לבעלי, לא הייתי מסוגלת לראות את זה,. את ההכחלה, את הגלגול עיניים. כמו שכתבו לך, פו לפעמים היה עוזר, שמעתי פעם עצה , כשהיא מתחילה לבכות לשים אותה על מזרן (כדי שהיא תתעלף עליו ולא על הרצפה) ולהתעלם.. לא עשיתי את זה , לא הייתי מסוגלת. מי שאומר לעשות את זה , יוצא מנקודת הנחה שעצירת הנשימה היא התנהגותית. אצלנו לפחות זה לא היה ככה. היא עצרה נשימה לא כי היא רצתה.. בכל אופן, מעודדת אותך, זה לא פשוט, זה לראות את הילד שלך מאבד הכרה.  מפחיד. אבל לא קורה להם כלום מזה (רק לדאוג שלא יקבל מכה) וזה עובר..

רק שלא יקבל מזה מכות מנפילות, מקווה שהבנת כי יצא לי מבולבל, שולחת לך כוחות ❤️

הכתף שלי כי קלטתי את סוג הבכי שמביא לזה (לא בכי רגיל. בכי יותר היסטרי שהוא גם רועד קצת בגוף)

זה באמת מאוד מפחיד

אני שמה אותו על הכתף ואז הוא כאילו נח לי על הכתף ״מתעלף״ שם ואחרי כמה שניות מתעורר

באמת לא יודעת מה לעשות זה ממש מלחיץ אני מקווה שזה לא יתקבע לו 

הייתה לי ילדה כזאת באחת המעונות שעבדתי 

הייתה בוכה עד שמכחילה, בהתחלה רצתי איתה בידיים שלי בבהלה איומה לאחת המטפלות המבוגרות,

היא עשתה פוו על הפנים של הילדה והיא חזרה לעצמה 

מאז זה ממשלא הבהל אותי, כל פעם שהיא הייתה נחנקת הייתי עושה לו פוו והיא הייתה מתעשתת

זה לא חדש

ככה כחול ראיתי ילדים

ולא קרה להם כלום

הוא ינשום בסוף הכל בסדר

בלי פאניקה

חשוב להיות רגעים, לעשות פו

וזה יעבור זה לא נשאר לכל החיים

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

צודקת ממש לגבי הסבב של קבלת שבת

האמת כמו שכצבתי מקודם..

הילד נראה שממש טוב לו במעון

כשאני מגיעה תמיד הוא מחייך

ועושה למטפלות שלום עם חיוך

לא נראה עצוב או משהו

כן דיברתי עם מנהלת המעון בסופש גם

ותארתי לה את הסטואציות שהתחברו לי יחד

היא לגמרי היתה בצד שלי

היא לא חושבת כמו המטפלות

אם בכלל יש בעיה עם מכות

הטיפול הוא לא רק של האמא שתדבר איתו בסוף יום

וזו דרך תקשורת של ילד שלא מדבר

בעיניה לגיטימי והגיוני

חזרה אלי היום שוב

ובקשה שאני אניח את ענין ההרבצות בצד

שאני לא אחשוב עליו

כי היא מטפלת בכל מה שאמרתי ועשתה איתם שיחה מאוד נוקבת

ושאם יהיה צורך היא תכניס צוות שיסתכל עליו

אבל כרגע היא לא חושבת במה שהיא הסתכלה שיש בילד בעיה

נתנה לי תחושה שהיא לגמרי איתי ומטפלת בהן

וכעסה  שככה לא שתפתי אותה קודם

גם אם הרגשתי שזה קטנוני

אני באמת לא יודעת מה לחשוב....

היתי  אולי בנוסף מכניסה הקלטות 

רק לא יודעת איך לעשות את זה

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

ואין שום דרך לדבר איתה על כזה דבר, זה בקשה מוזרה מאד

הוא לא בן 4, הן צריכות לתת את המענה כשזה קורה פשוט.. להרחיק אותו בנעימות, להגיד לו, לעשות איתו טובה, כל דבר שמונע את המכה. זה לא עניין חינוכי מוסרי זה סך הכל תינוק שמרביץ כי זה הדרך שלו להתבטא כרגע.

ולגבי ההרבצות- מסכימה עם על מי שכתבה פה שכל עוד הוא לא מרביץ בבית אין לך מה לעשות עם זה. סה"כ זאת התנהגות נורמלית של תינוק, וכשתדברי איתו בבית הוא לא יזכור מה היה לפני כמה שעות בגן. זה תפקיד של הגננות לתווך לו באותו רגע (אפשר בהמון דרכים, לרוב לא דיבור ישיר) שלא עושים את זה

למה שכתבו על בדיקה או הקלטה. מוזר העניין שם.

לגבי הדיבור ממליצה על מפגש שניים של הדרכה אצל קלינאית תקשורת. ואח''כ לראות איך מתקדם ואם צריך טיפול. בינתיים בכל סיטואציה למצוא מילה ולחזור הרבה פעמים. למשל משחק עם מכונית- אוטו, איפה אוטו, הינה אוטו, אוטו אוטו. הנהנהן. 

ממתישהו בין 2021 ו2024 (לשלישית שלי יש, לקודמים לא). זה פשוט תהליך שלוקח זמן.

גם מי שיש לו ממוחשב, עדיין עובדים גם עם הפיזי

הגדול שלי כבר בן 11.

את הכל.

חידשת לי!

לק"י

חושבת שאמרו לי שמתישהו יפסיקו עם הפיזי.

בינתיים יש גם וגם.

לחלק מהילדים שלי הפנקסים תקועים איפושהו. וזה לא מפריע לחסן וכו'.

בתחילת שנות העשרים. יש באיזור האישי ממשלתי

לק"י

ביקשו ממני בטיפת חלב את הפנקס שלי שתקוע איפושהו.

אין לי מושג מה כל כך חשוב איזה חיסונים עשיתי.... (אני לא בהריון. אם זה קשור לזה בדרך כלל).

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

אם זה קצת נמוך יותר זה רק יותר טוב.

ככה יש לו אזור תחום שלו בין המיטה שלך לקיר.

והחלק של הרגליים, יכול להשאר פתוח. לא יודעת בן כמה הילד אבל אם הוא כבר זוחל ועומד אפשר ללמד אותו לרדת בביטחה ממיטה לא מאד גבוהה.

ואם זה לא אותו גובה זה לא אפשרי.

ולכן זה צריך להיות בגובה של המיטה הורים וסגור כי זה גיל קטנציק חצי שנה 

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

זה תלוי גם בגודל של הילד.

יש כאלו שאפשר לפרק דופן בצורה מובנית, כי נועדו להפוך למיטת מעבר,

ויש כאלו שאפשר לפרק דופן לאחסון או להובלה. (ואז הן לא מספיק חזקות ויציבות, אבל תמיד אפשר להוסיף הברגות ולחבר עם זויות מתכת מתחת למיטה)

ואפשר לחבר למיטת ההורים, או בלחץ בין המיטה לקיר, או בצורה מאולתרת עם הברגות או עם ראצ'טים (ככה מחוברות העריסות מתחברות ה"רשמיות").

מבחינת הגובה, יש למיטות תינוק הרגילות כמה מצבי גובה.

אחד הגברים כתב על זה פעם בפורומים. אולי זה היה @נפשי תערוג 

עריכה, הצלחתי למצוא:

צילמתי לך את החלק שמצמיד - הריון ולידה

הוא חיבר עם קליבות.

אבל ראיתי איך מחוברת עריסה מתחברת רגילה, זה עם ראצ'טים, אפשר לעשות אותו דבר בלי הברגות.

אז אולי אין כינים?

הבת שלי הייתה מעל 3 שנים עם כינים...כן כן....

מה לא ניסינו?

כל מקלחת טיפול, עם ובלי חומרים, אספנו לצמה, שלחנו עם תרסיסים . מציינת שיש לה שער ביסלי מסולס  שזה עוד יותר מקשה על ההוצאה של הכינים והביצים. 

עד שעשיתי קצת בירור והגענו למסרק ,שיבורך מי שהמציא אותו.

זה כלל לא קשור לאיזה חומר את שמה.

את פשוט צריכה להשתמש במסרק הזה ובגלל צפיפותו, הוא גורם לסילוק כל ביצי הכינים (שזה למעשה הגורם המכריע להמשכיות שלהם!)

קניתי את המסרק הזה ,בתוספת חומר ששלחתי אותו לפני לבית ספר ללא שטיפה.

תקשיבי, אחרי שבוע של שימוש, אין כינים ברוך השם כבר שנה וחצי !!!!!!!!

קוראים למסרק ASSY 2000

אני חפפתי לה עם שמפו רגיל, אחר כך מרחתי את החומר וסירקת עם מברשת רגילה כדי להתיר קשרים ולמנוע כאב לילדה, אחרי כך מסרקת עם המסרק כינים וזה וואווו.

טיפול שמרני אחר כך פעם פעמיים בשבוע עם המסרק לא חייב עם חומר אפשר מרכך שיער ואז לעבור עם המסרק ולוודא שאין ביצים... 

בהצלחה !

אבל עדיין לא מוצאת כינים, אולי אני לא בודקת טוב

כי כשאחות שלי בדקה לה בעבר היא כן מצאה כינים.

יש חומר שגורם לשיער להיות יותר קל לסירוק?

לק"י

את מסרקת מכל הכיוונים?

צריך גם הפוך, גם מאחורי האוזניים.

לא שוטפת שיער

ומסרקת עם המסרק ככה

ואחר כך שוטפת

מוציאה על גבי מגבון את כל מה שיצא מהשיעור במשיכה 

היה אצל אחד הילדים שלי. השתמשתי בשמן אמבטיה של לה רוש פוזה, עזר מאוד.

אצלי רגישים במיוחד בעונות מעבר

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

דר אינה ויינשטיין -אלעד

דר שיר גרובר-פתח תקוה

מהממות סבלניות ורגישות מקסימום.

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

השתמשתי בערך 4 שנים ,לא מכירה.

אולי דלקת בשתן? או פטריה?

תתייעצי שיחת טלפון עם רופאת נשים שלך .

לגבי המניעה ממש מבינה .  אסור לי הורמונים מכל מיני סיבות אז משתמשת בנרות לא בזמן ביוץ ומתפללת להשם שהכל יהיה בסדר..

אין לי ברירה הכל לא עושה לי טוב 🫣

בהצלחה (:

ללכת פיזית זה לא יקרה

אני ממש מפחדת וחוששת

בטלפון הם פחות יכולות להזיק

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

לק"י
 

אבל כן תנצלי את הזמן שהקטן ישן, כדי לישון גם.

משני התחומים פלוס מהגננת לגמרי יש סיכוי לקבל.

בוועדה- להדגיש את כל הקשיים התפקודיים שלו בדגש על חוסר היכולת להסתדר במסגרת החינוכית הרגילה.

להדגיש שהקשיים עדיין קיימים למרות טיפול בקהילה. כלומר שהטיפול לא מספיק. להדגיש שטופל. הם אוהבים מיצוי נסיונות לפני אישור מסגרת קטנה.

לא להדגיש חוזקות בוועדה. להדגיש חולשות ותפקוד לקוי.

לנשום עמוק. ולהתפלל. 

טוב מאוד שלעצמך את חושבת 'ילד חכם שצריך עזרה לממש את היכולות שלו'. איזה חשיבה חכמה! ההתנסחות מלמדת שזה מה שאת מרגישה, וזה כל כך טוב ובריא!

אבל בועדה, תתנסחי הפוך,

כי מה לעשות כדי לקבל תוצאה צריך להדגיש את מה שיגרום להם להבין את מה שהם לא מוכנים להבין אחרת,

בועדה תדגישי שמדובר בילד בעל קשיים רגשיים חברתיים ותחושתיים, הוא לא מצליח לווסת את עצמו, וקשה לו במעברים. תפרטי דוגמאות לקשיים שלו, עדיף גם כאלו שמקשים על כל הגן ועל הגננת. ודרך אגב, איך הוא מבחינה קוגניטיבית? אה מבחינה קוגניטיבית הוא בסדר גמור ואפילו מעל הממוצע.

נכון, זה נשמע רע. אבל לצערנו זה מה שעובד.

זה יכול להוציא מהדעת הטרפת הביוקרטית בזו!

ומנסיון שלי- יש לי ילדה מהממת (בת 8 עכשיו)

כשהיתה צריכה לעלות לגן חובה הגננת המליצה על גן שפה, אבל לא היה מקום והפנו אותנו לגן שילוב.

זאת היתה שנה מזעזעת (מאמינה שכמה פה בפורום זוכרות את התסכולים שלי...) גם הילדה וגם אנחנו לא הבנו מה רותים מאיתנו...

הצוות היו מקסימות, אבל זה לא נתן מענה לבת שלי.

מבחינת ועדות לשנה אחרי אמרתי לגננת שהילדה הזו לא מתאימה לכיתה א, היא גם קטנה וגם מבחינה רגשית פשוט לא!

אבל מבחינה שכלית- הרמה היתה גבוהה וזה היה לה לרועץ.

אני בעיקר פחדתי על הפערים האלה- מצד אחד הילדה בקושי מדברת בגן, יש לה הצטאות וועד. מצד שני- ממלאת דפי עבודה, לימדה את עצמה לקרוא... ובבית היא פרחה, במשפחה המורחבת פחות.

כשהגעתי לוועדה הגננת הנחתה אותי מה לומר, אבל ברגע האמת ששאלו אותי מה אני רוצה בשבילה פשוט התחלתי לבכות, מול כל הצוות של הוועדה- אמרתי להם שאני בסה"כ רוצה שיהיה לה טוב. והטוב הזה לא יכול להיות במסגרת של גן רגיל! היא צריכה עטיפה שונה, ההסתגלות שלה שונה, זה שהיא פותרת תרגילים ויודעת לקרוא לא אומר שהיא מווסתת ושהרגשות שלה יד ביד עם השכל. (אני כותבת לך וזה עושה לי רע להזכר בזה. באמת. התסכול הזה הוא נוראי!)

אז נתנו לי אישור לגן שפה, וגם עם זה היה בעיות, כי אף גן שפה לא רצה לקבל אותה בגלל ההצטאות.

בסוף, שבוע אחרי תחילת הלימודים, הפנו אותנו לגן סולם. את האמת שקצת (הרבה) חששתי בגלל השם שלו, אבל כשהגעתי לגן פתאום רווח לי (וגם פה בפורום המליצו לי עליו בלב שלם). המנהלת שם היתה מקסימה! ההצטאות לא הפחידה אותה. שמו את הבת שלי בגן הריגשי. והיא ממש פרחה שם!

אולי פעם אחת היא עשתה צואה בגן! תביני איזה הישג! ומשם היא המשיכה חכיתה א רגילה!!! לא מקדמת!

היא פשוט קיבלה שם פוש רציני. ידעו איך לעבוד איתה! היא קיבלה רב"ע וקל"ת וטיפול ריגשי ופסיכולוגית- הכל במסגרת הגן ובלי שנצטרך להטרטר אחה"צ...

בקיצור אני ממש מבינה אותך. המון תפילות ואל תפחדי לבכות בוועדה... את אמא לביאה ונלחמת על השפיות של הבן שלך!!

לכי עם הלב שלך והלוואי שתצליחו בקלות ובלי עוגמת נפש!!!

מידה 2-2-