חשוב כקליפת השום, אין לזה שום נפק"מ.
לכן אם התורה רואה לנכון לציין זאת, אבל היא לא רואה לנכון לציין שפעם אדם וחווה, האנשים הראשונים בעולם (!) היו נראים כמו עמודי שיש, ואחרי שחטאו פתאום הם הפכו להיות מה שאנחנו מכירים כיום, זה מאד מאד מוזר.
שים לב שעל הנחש לא כתוב בתורה שהיו לו רגליים, אבל כשה' מקלל אותו הוא אומר לו על גחונך תזחל, משמע שכן היו לו רגליים, אבל כשאדם וחווה חוטאים אין שום איזכור לכך שהם היו נראים כמו עמודי שיש.
כתוב שיש עץ דעת טוב ורע בגן. וכתוב שאדם קרא לכל החיות שמות. מי שאין בו דעת, לא יכול לעשות זאת. לכן ודאי שהיה בו דעת, וכפי הכתוב העץ נותן דעת להבחין בין טוב לרע, לכן ברגע שאכלו ידעו שזה רע ולא צנוע להיות ערומים, (כפי שעד היום גם לגויים יש גדרי טוב ורע, אחד מהם זה לא ללכת ערומים ברחוב) ומיד הם תופרים להם עלי תאנה.
כעת, זהו הפשט הפשוט. מדרש כזה מעלה תמיהה רבה אם נאמר שהוא נכון.