אני קודם כל פניתי לרופאת פוריות. היא דיברה איתי על האופציות ואחר כך שלחה לבדיקות.

דרך אגב , אני לא עשיתי את הצילום הרחם הרגיל אלא הצילום רחם עם הקצף או משהו כזה(לא זוכרת איך קוראים לזה) הבנתי שזאת בדיקה יותר עדינה ואם אותן תוצאות.

החדשה היחסית עם הקצף. 
היא לא כואבת כ"כ. צריך הפניה ספציפית אליה. 

לגבי הרופא- מניחה שכל רופא יתחיל אחרת, 
אבל לרוב הם כן דורשים את כל הבדיקות לפני שמתחילים משהו. 

את עשית צילום רחם?

אם כן,האם זה הביא לך תוצאות שינה משהו?

הבנתי שיכול להיות שמגלים בזה שאחת החצוצרות סגורה או משהו?

יש כאלה שמגלים חסימות או הידבקויות. ואז ממליצים לטפל בזה לפני הורמונים וכדו'. 

 

עשיתי 

וחצוצרה אחת הייתה סתומה 

פתחו אותה תוך כדי הצילום

איך היה??

מזעזע

וואו

איזה נס שעשית , איזה יופי

ונכנסת להריון מהר אחר כך?

למה מזעזע? כואב?

וזה מזעזע כי זה כאבי תופת 

הזירוז עם הבלון לא כאב לי ככה.

וחשוב שנשים יידעו את זה 

כי יש נטייה לכולם להגיד שעלולים להרגיש אי נעימות אז לקחת משכך כאבים

לגבי הסוף , זה יותר מאי נעימות?

משכך כאבים לא עוזר?

זה בלתי נסבללללל

כמובן שאינדיבידואלי לכל אחת, אבל לרוב, לא מכינים אף אחת שייתכן והיא תצרח מכאבים

והמשכך כאבים לא עזר לי

הוא לא אמור להתעצבן שלא עשית אותן

מי שעושה את הבדיקות מראש, זה כדי לחסוך זמן עד ההמתנה לתור.

האם הרופא יסכים לטפל בביוץ בלי הבדיקות - תלוי ברופא. יש כאלו שיסכימו ויש שלא.

בעיקרון כדורים לביוץ יכול לתת גם רופא נשים רגיל. אבל בד"כ הם לא עושים את זה עם מלוא האחריות והמקצועיות ולכן זה לא תמיד מומלץ.

גם אם לא באמת ההזרעות וivf כי כמו שמבינים מה בדיוק המצב של האישה כשמתחילים לדעתי גם חשוב לדעת מה מצב הגבר (בערך חצי מהבעיות הם אצל הגבר..) אני יודעת שאת 'יודעת' שהבעיה היא פשוט ביוץ מוקדם אבל בגישה שלי זה כן חשוב..

צילום רחם לא חייב בשביל להתחיל משהו, בטח לא לייעוץ. אותי שלחו רק להסטרוסקופיה וגם זה רק אחרי תקופה בטיפולים והפלות, לא דרשו בהתחלה (וגם צהבת וכל הנגיפים האלה רק לivf)

הבעית ביוץ מה גם שמנסיון העבר כשהביוץ הסתדר מבחינת הטבילה אז גם נכנסתי להריון.

עכשיו לרוב זה גם הסתדר לי לבד ובעזרת דיקור סיני םשוט כרגע בגלל רזרבה שחלתית גבולית אין לי זמן לחכות שיקרה לבד בקצב של הגוף.. 

בגישה שלי..

מותר לך לא להסכים ולהיות בגישה אחרת

(גם אנחנו ידענו שהבעיה זה שחלות פוליציסטיות ועדיין ששלחו את בעלי לבדיקת זרע זה לא הייתה התלבטות מבחינתנו, לפני שהתחלנו את הטיפולים)

אני לא יודעת למה בארץ (לא יודעת מה המצב בעולם) קודם שולחים דווקא את האישה לבדיקות ורק אחרי מעקב זקיקים הרופאה הועילה בטובה להמליץ גם לבעלי להיבדק

מייד אחרי בדיקת זרע ראשונה הבנו שיש בעיה, אחת חמורה

עצוב לי, אני מבואסת על אותם כמה חודשים שבזבזנו על מעקב זקיקים

על אוביטרל ואיקקלומין, כי למה לא לפוצץ את הגוף תוך כדי

למרות שהבעיה בכלל לא קשורה אליי

מאז, כל מי שמתייעץ איתי בנושא,

אני תמיד ממליצה לעשות במקביל

גם את גם הוא.. 

מנסה לחשוב למה שני רופאי פוריות שונים באותה המרפאה,.בהפרש של שנתיים - זה היה הפרוטוקול ההתחלתי

קודם מעקב זקיקים חודשיים שלוש

ורק אחר כך התקדמנו לצד השני

כחלק מהפרוטוקול הראשוני של בירור פוריות קיבלנו רשימת בדיקות

ביניהן בדיקת זרע

הרשימה בכלל לא היתה תלוית רופא

מעבר להפניות שנתן,

הוא הוציא לנו מסמך כללי כזה של קופ"ח על בירור פוריות ומה התהליך, והיה שם מידע על כל הבדיקות שצריך לעשות

חיבוק

נשמע כזה כאב לב

כי ההורמונים השפיעו עליי ממש לרעה

זו הסיבה שאחרי חודשיים מעקב זקיקים לקחנו הפסקה של עוד שנה

כי לא הייתי מסוגלת

זה פשוט היה לי טוב מאצ'

אחרי שנתיים שוב חזרנו, שוב אמרו לנו נתחיל עם מעקב זקיקים והכוונה לקיום יחסים בימים מסוימים

בפעם הזאת פינקו ביותר איקקלומין וכלכך התרגשתי שיהיו תאומים 🤪

אחרי חודשיים לא הייתה שום התקדמות

רק אז הרופא אמר שכדאי להתחיל לבדוק גם את בעלי

בדיקת זרע שבועיים אחרי, צ'יק צ'ק ידענו שאין בכלל תאים.. גיחוך בקיצור.

התהליך הזה בלי קשר דורש המון המון סבלנות, כבר בהתחלה זכינו להתנסות בזה

הכל לטובה ב''ה 

כי שמעתי על זה מאוד כמה מטופלות דווקא חרדיות

שדוחים את הבדיקה - - - - - -

מעצבן בקיצר 

לרוב מניסיוני הרופאים לוקח להם המון זמן עד ששולחים את בעל לבדיקת זרע

קודם האישה סובלת בהמון בדיקות ורק אז שולחים את הבעל

מהריונות ספונטאניים, וכשהגעתי לרופאת פוריות אחרי שנתיים נסיונות להקלט שוב, מיד שלחה לבדיקת זרע

ואכן יש בעיה בזרע! ועברנו לIVF אחרי 2 הזרעות.

לא פולשני, תדעי בודאות אם את מפספת את הביוץ או לא.. ותוכלי לשלול את העניין של הביוץ.. ואולי זה גם יוכל לעזור לך להרות. 

שאת בכלל צריכה צילום רחם?

אני עשיתי היסטרוסקופיה וזה סיפק את הרופא נשים.

ובגלל שאצלי ספציפית היה ברור מה הבעיה. ואני ב"ה אמא לילדים ובעברי הריונות ולידות טבעיים תקינים,

הרופא גם ויתר על בדיקת זרע בשלב זה.

(לא הייתי זקוקה להזרעות או IVF) רק לסדר את המחזור, שלא יהיו דימומים בין הווסתות ושיהיה ביוץ תקין.

כשהגעתי לרופא פוריות הוא שלח לבדיקות דם מקיפות יותר ממה שהרופא נשים שלח. כך שלא יודעת אם זה יספק את הרופא שלך.

מה שכן- לרוב לא מתחילים טיפול באיקקלומין בלי בדיקת שד. (לטרוזול יש רופאים שכן נותנים) לכן בדיקת שד כדאי לעשות מהר....

בהצלחה, בשורות טובות

הרופא נשים נתן לי כדורים שדוחים את הביוץ לקחתי 3 חודשים בחודש הראשון היה כימי בחודש השני דחה ביוץ אבל לא נקלטתי ובחודש השלישי לא דחה ביוץ וגם לא נקלטתי אחכ נתן לי כדור שהוא כמו איקקלומין וגם לא דחה בכלל את הביוץ אז הפנה אותי לרופא פוריות ונתן לי מלא בדיקות לעשות לפני.

בדיקת שד עשיתי בדיוק שבוע שעבר והתור שלי עוד חודש וחצי. אני באמת אחכה עם שאר הבדיקות ומקסימום הוא ישלח אותי למה שבאמת צריך. פרופיל הורמונאלי אעשה שוב כשיגיע מחזור כדי שזה לא יעכב אותי כי לא יודעת איך יצא לי התור של הרוםא מבחינת מחזור.. ופאפ גם כבר עשיתי לפני כמה חודשים ככה שנראה לי אני מסודרת.

תודה לכולכן 

אז סביר להניח שהעניין הוא לא בזרע ובטח לא חסימה בחצוצרות

אם דורשים בשביל טיפולי פוריות בדיקת רחם, אז תעשי אבל סביר להניח שיראו שהכל תקין והעניין זה לסדר את הביוץ.

אני עשיתי צילום רחם

כמעט ולא כאב לי. קצת אי נעימות ולא יותר מזה. הלכתי לבד, חזרתי לבד ישר לעבודה. 

וזה ממש לא כואב

זו בדיקה כמו אולטראסאונד וגינלי רק קצת יותר ארוך..

אצלי זה הספיק לרופאה בשביל להתקדם בתהליך 

יש רצף של הריונות כימיים כבר כמה חודשים

שלחו לבדיקת קצף לבדיקת זרע נראה לי די מיותר.

איך אפשר לדעת למה הרחם לא קולטת את העובר? מה יכולים להיות הגורמים?

(לפני כן ב"ה יש הריונות תקינים תיקתק... מאז שחליתי בקורונה השתבש לי הגוף וזה מלפני שנתיים)

אולי באמת יעזור המידע.

התברר שהיה לי דלקת באנדומטריום (ברירית) לא ברור לי איך בדיוק המנגנון עובד אבל בגלל הדלקת הגוף דחה את ההריון או שלא יכל להמשיך להתפתח עם רירית לא טובה (עם דלקת)

לקחתי בתחילת מחזור אנטיביוטיקה מיועדת לזה וכבר באותו חודש ב"ה הריון תקין. 

זה משהו שרואים בבדיקת דם?

איזה אנטיביוטיקה לקחת?

כך חודש מחדש

והריונות כימיים בזה אחר זה

הרופאה לא רצתה לתת אנטיביוטיקה, אני התעקשתי ולקחתי דוקסילין

אותו חודש נעלמו לגמרי הכאבים ונקלטתי הריון תקין ב"ה

נראה לך שכדאי לבקש אנטיביוטיקה?

אין לי כאבים יוצאי דופן

והאם דלקת זה לא משהו שניתן לראות בבדיקת דם של ספירת דם?

כי זאת לא דלקת פעילה בגוף

תשאלי על כך את הרופא שלך

אני לא רופאה ולא יכולה להמליץ לך על תרופות לקחת 😉

וזה שאין כאבים לא אומר שלא קיים

אצלי פשוט גם היו כאבים וגם הריונות כימיים

לי נתנו תור לרופא פוריות שעשה סדר עם מעקבי זקיקים, אמר לי להמשיך אסטרופם (קבלתי כבר מהרופאה הרגילה) ואמר לקראת השנה לניסיונות צילום רחם ובדיקת זרע.

אם את רוצה כרגע להתייעץ איך לדחות ביוץ (זוכרת שלא עבד לך האסטרופם) לדעתי לא הייתי עושה את יתר הבדיקות עכשיו.

סתם לגבי הצילום יש היום בדיקה עדינה יותר עם אולטרסאונד וחומר יותר מים ולא עם יוד ורנטגן. אני התעקשתי ובסוף הסכים למרות שלא רצה. הבדיקה הראתה כל מה שצריך לא רואה סיבה לעשות משהו יותר כואב. אולי יותר יקר לקופה או משהו. 

ממליצה לך ללכת לרופא נשים שמתמחה גם בפוריות ואז לא צריך לעבור רופא.

אני הלכתי לרופא כזה וזה ממש טוב

בדיקת זרע כן כדאי לעשות כי יכול להיות שיש גם אתגר בזה .

הכדורים שדוחים ביוץ לא בהכרח ישר עוזרים. לי גם שילבו עם זה כדור שמגביר ביוץ

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.

זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

אם כמובן זה מתאפשר מבחינה טכנית למבנה העין וכו'.

במדידות ובדיקת התאמה הם לוקחים בחשבון גם ניתוח תיקון

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

בביטוח שיש בקופת חולים

ובהסכם של קופת חולים עם המקום

הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

מורכבת עם הראייה

עכשיו יותר בסדר אבל כן זקוקה לטיפות קבוע

והנזק לרשתית הרופאים אמרו לה שזה כנראה וודאי מהניתוח

יש פה עניין של סיכוי מול סיכון

זה גם תופעה שהחלה הרבה דיי הרבה שנים מהניתוח אבל ממה שהבנתי ממנה זה אחת מהסיכונים לטווח רחוק של הניתוח

במשקפי קריאה..

קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..

אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה 

שלפי מצב העיניים שלי עכשיו, לא בטוח שאני אצטרך משקפי קריאה. אבל עם אני אעשה לייזר, אז אני כן אצטרך אחרי גיל 40.

(לא בטוחה שהבנתי אותו מדויק. בכל מקרה לא עשיתי לייזר ולא שוקלת לעשות כרגע).

לאנשים צעירים יש מספר מינוס - קשה להם לראות למרחוק וזה נובע משרירי עיניים שכאילו חזקים יותר מהנדרש.

כשהגוף מזדקן ונחלש שרירי העיניים נרפים, אז למי שהיה מינוס והיה לו קשה לראות למרחוק יכול להיות שיתבטל לו המספר ויראה בסדר אבל אם עושים ניתוח אז אחכ יותר סביר שיצטרכו משקפיים ל ספר פלוס - קושי לראייה מקרוב.

מנגד זה טיפה יותר מסובך כי יש גם מולטי פוקל - אנשים שבמקביל צריכים מספר פלוס ומספר מינוס.