פשוט אין לי משו מעניין

אבל אני יספר שנגמר הקולה והשלוקים במקרר

אבא זה הדמות המחנכת!

בעזרת ה'

בית ספר זה בית חינוך

שאני למדתי הוראה

אני הייתי חייבת לרשום במערך

מטרות  חינוכיות וזה היה אמור להיות רשום בנוסח הזה

התלמידה תתחנך ליראת שמיים

אהבת. הזולת וכו'

וליומודיות שהן מנוסחות ככה

התלמידה תלמד כיצד לפתור תרגילים ללא מחשבון וכו' ...

לימוד זה יותר מעשי יותר פיזי

חינוך זה יותר רוחני כזה

לא יודעת...

ככה אני חושבת

אבל השעה אחת וחצי אז אם יהיו שינויים מחר תבינו

גם כן אתה ׳אבל למי אכפת׳

זהו ייבשו אותך.. תלמד לתייג אותי להבא

סתם אני גם ככה לא אראה אתזה בתדירות גבוהה אבל בסדר

בכל אופן,

משו מעניין הממ

היה יום לא מעניין במיוחד היום, אבל וואו נשבר לי הגב

אה ומחר ישלי נסיעה למקום מוכר ואהוב

אולי חוץ ממפוצלשת

אז אל תשחקי אותה

לכי תכיני באגטים

וסיקרנת לאן את נוסעת מחר

חח יאללה יאללה לך

נו לא עלית על זה?

מרתק מאד

זה הדיוק מה שחיפשתי

טוב קודם כל חצילים היה אתמול בפורום יחסית הרבה זמן זה כבר מעניין

חחח

דבר שני אני באמצע להסב מקצוע לשדכנית

( אם השידוך יצא לפועל נחשוב גם עליכם,

אבל תצטרכו לעמוד בתור😌)

ואגב לבנים יש שיער גבות מה זה עבה וקשה, ציפתי שהוא יהיה יותר עדין כי אתם לא מסדרים באופן קבוע אבל טעיתי

בין חברה בפורומים?

אגב, גם בנות לא מסדרות באופן קבוע, ע"ע פרידה קאלו

היא היתה אינטלקטואלית ובעיקר פמיניסטית, שמרדה במודל היופי. אני לא יודע עליה יותר מדי, אבל היא הייתה אישיות מאוד מיוחדת בתקופתה.

יש לה הרבה דיוקנאות בהם היא מוצגת בהידור אפילו שהיא מכוערת.

אני לא יודע לגבי הציור הזה ספציפית ולמה נמשלו הקופים.

את מן הסתם מדברת על אומנות בהקשר של משהו אסתטי, נעים ומרחיב לב. לדעתי לא בזה מצטמצם המרחב של האומנות.

לדעתי הכוח של האומנות הוא להביע בצורה לא שכלית רעיונות. לא רק רעיונות שכליים, אלא כל עניין בעולם. בין היתר גם עניינים אסתטיים.

אגב, גיגלתי עליה. היא הייתה ציירת ואלו ציורים שהיא ציירה את עצמה.

לפחות היתה מחמיאה לעצמה.

כמו שאמרתי, היא הייתה פמיניסטית. היא פעלה בתחילת המאה ה20, כש"סוגיית האישה" היתה הנושא הנידון הכי נפוץ אצל אינטלקטואלים. היחס לנשים היה מזלזל בכל העולם, נשים לא הלכו ללמוד ברוב העולם ולא היו להן זכויות ברוב העולם.

הן היו צריכות להיות ציפורים בכלוב זהב, שנראות תמיד טוב ומושכות, ומצחקקות כשהגברים עושים שטויות... בקיצור, הדרישות לאישה איך להיות ולהיראות בחברה היו מחמירות.

פרידה היתה אינטלקטואלית וחדה, ושנאה את הדרישות השוביניסטיות (לפי דעתה) של החברה על מודל היופי הנשי ועל הנשיות בכלל, ועשתה מרד פמיניסטי בו היא נשארה טבעית בכוונה. בציורים שלה היא הבליטה את השעירות שלה.

תראי למשל את הציור הזה, ותגידי לי שהוא לא אומנות, עם רעיון...

זה סוג דל מסיבת פרידה ארוכה לזמן עוד יותר ארוך שאני לא אהיה פה כמעט

ויאללה שדכי להם אינשאללה שישמח להם בפרצוף

ואם היית מתחילה את החלק האחרון ב''אגבה'' במקום ''אגב'' זה מעולה

אני לא נושמת

ואני אעיר את כל הבית בגללך

אז עד הזימון הבא אתה פה איתנו?

כל הכבוד לך

באמת

זה קשה

גם אני נסתי כמה פעמיים 

פשוט צריך לחסום את גוגל אז גם זה נחסם

לגוגל

לחסום אותו

שלא יהיה לי דפדפן

שכרנו אותו גדול שיכיל את כולנו ממישהו בשומרון, אוטו טרנטה כזה, ונסענו לשבת אצל סבא וסבתא. לרכב לא היה ביטוח צעיר, ונהגנו בו אני ואחותי ואבא שלי בדרך הלוך, למרות שאנחנו צעירים, כי אבא שלי בדיוק עבר טסט אבל הוא רגיל רק לרכב שבו הוא למד, וזה גם היה טרנטה שרק אני הבנתי מה עושים עם האמברקס וכו'.

אחותי נהגה רוב הדרך, והגענו. השבת עברה עלינו הנעימים, שמחים המאושרים מכך שיש לנו אוטו לכאורה.

במוצאי שבת סיכמנו שאני אנהג החוצה מהעיר כי אני מכיר את הדרך כי שם למדתי נהיגה, ואחותי תמשיך.

התיישבתי ליד ההגה, ואז סבתא שלי שאלה בדרך אגב, יש לאוטו ביטוח צעיר?

אבא שלי ענה לה שלא, והיא נבהלה נורא וביקשה שאבא שלי ינהג, ואמרה שלעולם לא נשכור רכב ממנו יותר, ושזה יכול להרוס לנו את החיים, ובקיצור השתגעה, ואמרה שאפשר לתבוע אותו לדין תורה, ושבחיים לא נעשה את זה יותר, ושהיא תקנה לנו אוטו.

אבא שלי נהג, אני ישבתי לידו כמו מורה נהיגה. היינו אמורים להחזיר את הרכב עם מיכל מלא, ולתדלק בסולר. הסתבכנו בתחנת דלק כי לא ידענו אם סולר זה גולד דיזל או שפשוט אין בתחנה סולר, ואז בסוף מישהו שתידלק שם חשב על הרעיון הגאונים של לבדוק בגוגל.

הקפצנו טרמפיסטים נהנים מעצמנו, וחזרנו הבייתה. הסיכום היה שנחזיר את האוטו ביום ראשון בבוקר, עד 8:30.

מכיוון שאבא שלי מעביר בבוקר שיעור דף יומי לפני ותיקים ואז נוסע לעבודה בטרמפים, סיכמנו שאני או אחותי נחזיר את האוטו.

סבתא שלי נבהלה וביקשה שאבא שלי יחזיר את האוטו כמה שיותר מהר, עוד במוצ"ש, והיא אמרה שהיא תיקנה לו אוטו ושלעולם לא יעשה את זה שוב ושזה כל כך מסוכן, והיא אמרה שהיא תבוא בבוקר להחזיר את האוטו, ושאני ואחותי לא נעשה את זה(סבתא שלי גרה ברחובות ואני גר ביצהר).

בסוף נסענו אני ואבא שלי להחזיר את האוטו, בשתיים בלילה, ואז חיכינו לטרמפ החוצה מהיישוב. סבתא שלי התקשרה אליי ואל אבא שלי ושאלה איפה אנחנו וביקשה שנעדכן כשנגיע, ואמרה שהיא כל כך מצטערת שבגללה החזרנו את האוטו באמצע הלילה, ואמרה שנזמין מונית והיא תשלם, ושהיא תקנה לנו אוטו.

כשנמאס לנו לעמוד בטרמפיאדה והתחלנו לרדת רגלית עצר לנו טרמפ ברוך ה', עד לבהד שלוש. ושם אחרי שנמאס לנו לחכות והתחלנו ללכת לכיוון חווארה הקטנה כדי להגיע לצומת הבאה עצר לנו טרמפ, עם שתי בנות שהיו קצת מופתעות לראות אותנו בכביש בתחילת חווארה, שני דוסים בבגדי שבת. הן לקחו אותנו עד הבית, ב3:00 בערך.

ואז למחרת ישבנו כזה ליד השולחן במטבח, אמא שלי וחלק מהילדים, ואז אמא שלי אמרה שסבתא קנתה לאבא אוטו.

אני הייתי בבחינת מה לעזאזל.

היא יכולה לקנות לי גם?

למרות שאני מאומצת?

אבל זה בסדר

עד שאני אפגוש אותה כבר יהיה לי

וכאילו מה, אני אסתובב עם נשק בלי ביטוח היא תקנה לי גלוק 17??

וגם יש צד שזה לא פייר כלפי שאר המשפחה שרק אותנו מפנקים ומוציאים עלינו מלא כסף.

בעיה שלה

יש לה שיקולים משלה

היא בנאדם מבוגר ואחראי

זה לא אמור להיות מובן מאליו

אבל זה ההנאה שלה

ההנאה שלנו הנשים לפנק את מי שאנחנו אוהבים 

שאני גם אשמח לרכב חדש

זה אומר שאני יכול לבנות את בית המקדש נכון?

בברכת כהנים

האסון הגדול בצרפת. הנה וויקיפדיה-

"קוראסון (מקור השם והמצאתו)

הקוראסון (בצרפתית: Croissant; נהגה בשיבוש עברי כ"בורקס צרפתי") הוא מאפה שמרים מקופל המזוהה עם המטבח הצרפתי. על פי הסברה העממית (והבדיונית), המאפה הומצא על רקע אירוע אקלימי טראומטי בצרפת של המאה ה-19 הידוע בשם "האסון הקר".

רקע היסטורי: האסון הקר

בחורף של שנת 1836, פקדה את צרפת צניחת טמפרטורות קיצונית ששיתקה את המדינה. התקופה, שזכתה לכינוי "L'Astre Froid" (האסון הקר), גרמה למחסור חמור בחומרי גלם ולקיפאון של מלאי הבצק במאפיות המרכזיות בפריז.

המצאת המאפה

המאפה הומצא על ידי אופה צרפתי קשיש בשם ז'אן-לוק פטיסייה, שפעל ברובע המארה. בשל הקור העז, הבצק שבמטבחו התקשה והפך לשכבות דקיקות של גבישי קרח וקמח. פטיסייה, בניסיון להציל את המלאי, החל לקפל לתוך הבצק הקפוא כמויות גדולות של חמאה מומסת כדי לרכך אותו.

פטיסייה עיצב את המאפה בצורת סהר (Croissant), אך בקרב המקומיים השתרש השם "קור-אסון" (מהלחם המילים בעברית מודרנית: "קור" ו"אסון"), כהנצחה לטרגדיה האקלימית שבה נוצר.

מאפיינים

מרקם: השכבות הנוצרות מהקיפול בקור מסמלות את שכבות הקרח של חורף 1836.

צורה: סהר, המסמל את הירח הקר שנראה בשמי פריז במהלך ימי האסון.

השפעה תרבותית: עד היום נהוג בצרפת לאכול קוראסון כשהוא חם מאוד, כ"תיקון" היסטורי לקור ששרר בעת המצאתו."

נא לא להאמין לכ-ל מה שאני שולח, בעיקר דברים שנראים שנכתבו בAI

תערוגעלךה

תגידו טעים.

מה אנחנו בפרסומת?

מאוד מדוקדקת ומדויקת, גם בסימני פיסוק, גם בניסוח, וגם בבחירת המילים. אין על שפת הקודש! היא באמת עשירה כל כך, ואנחנו מנצלים כך כך מעט ממנה!

למרות זאת התחלתי לאמץ כתיבה פחות תקנית וגבוהה, וזה היה קשה כי כבר התרגלתי אחרת..

אבל בתכלס אני באמת מסכים עם @קפיץ. אל תשני את סגנון הכתיבה שלך בגלל מישהו אחר, זה לא באמת כזה עניין כמו שזה נדמה לך. כל שכן בווטסאפ.

לא יכולים להזיז אצבע בלי הקב"ה

אבל זה גם אושר להיות בידיים של הקב"ה

(שנזכה להרגיש את זה)

שאלות:

1. בפועל אנחנו כל הזמן מזיזים אצבע כרצוננו, משמע ה' כל הזמן נותן לנו את היכולת להזיז אצבע (חוץ מהמיעוט שעושים תאונות אופנוע ומשותקים בבית לוינשטיין). אם לפעמים ה' היה נותן לנו יכולת ולפעמים לא הייתה לזה משמעות, אבל לחוסר האונים מול הבעיות הקבועות והבלתי פתירות אין תועלת מול זה שה' מחליט על הכל.

2. איך מגיעים לאושר מידיעה שכלית (תקווה אמונית) כשהיא לא פותרת את המצוקה? אנחנו חסרי אונים בפועל, קטנים טיפשים חומריים וחוזרים על כך לראווה שוב ושוב >>מסבירים לעצמנו שה' מושל על הכל וכל דבר בחיינו מושגח מאיתו ייתברך >> מתרגמים את המסקנה השכלית (תקווה אמונית) הזו לרגש, ועדיין לא פותרים את הבעיה של חוסר האונים הקונקרטי........

3. מה המשמעות של האמירה "שנזכה להרגיש את זה"? אם זו אמת אובייקטיבית שלא מועילה לבעיה שלי אין לי מה להתאמץ להרגיש אותה... אף אחד לא מרגיש את זה אלא רק מהמהם את זה כי בני אדם לא מובנים להרגיש דבר כל כך מופשט שתלוי במגדל פורח באוויר כזה של שכל ורגש...

חוסר אונים = החיים גדולים עליך, ההרגלים גדולים עליך, הדרישות של הקיום הבסיסי בעולם גדולות עליך, כל טעות קטנה מולידה דפקט גדול.......

1. השגחה פרטית. הבעש"ט אומר שאפילו על עלה שזז ברוח יש השגחה איזה גלגולים יעבור.

נכון, יש בחירה חופשית אבל ה' מאפשר אותה. הוא זה שנותן כוח להוציא אותה אל הפועל, כלומר זה תלוי ברצונו. ((מבחינה כלשהי אין טבע בכלל))

ומה זה בעיות קבועות ובלתי פתירות? עם כל בעיה צריך מצד אחד להשלים עם זה שזה רצון ה', ומצד שני להתפלל על החוסר. ובעיות שגדולות עלינו ולא באחריותנו צריך להרפות ולהבין שאנחנו בידיים שלו וזה כיף.

2. לא בטוחה שהבנתי מה זה חוסר האונים הקונקרטי😅

רק אגיד את זה למרות שבטח לא לזה כיוונת(:

אנחנו לא קטנים וטפשים... אנחנו חשובים ויקרים. ה' שם אותנו כאן-- הוא אשכרה רוצה מאיתנו משהו. כמה כבוד מרגיש שלוח של מלך כזה גדול? 

כל מעשה שלנו פועל המון בעולמות עליונים. לכל אדם יש את המסלול הרוחני שלו, את המשבצת הבלעדית שלו. אנחנו לא מבינים את הגודל שלנו. אדם הוא היצור היחיד שיכול להיות הכי שפל או הכי גבוה וזה בבחירה שלו... במיוחד יהודים וואי וואי כמה אחריות... זכות וחובה להיות בנים אהובים של ה'. לא נראה לי שאנחנו מספיק מבינים את עומק הקשר ומה זה אומר.

ולגבי הקטע של ענווה, אז זה לא רק "אני כלום מול האינסוף" אלא יש לנו הרבה, אבל זה לא באמת שלנו זה פשוט "בחזקתנו". לזכור שזה פיקדון שהגיע למטרה מסוימת ולא רק להנאתנו האישית.

3- חחח🤦‍♀️ אם עובדים מרגישים! וזה לא רגש בעלמא. צריך לשמוע את השיעורים הנכונים שיעזרו לך להכיר את ה'. אם אתה לא מרגיש אהבה ומשיכה להדבק בו כנראה התפספס משהו. בורא עולם זה הכל בחיים וכל התורה היסוד שלה זה אמונה, ואיך מקיימים את הדבר הראשון שהוא "אנוכי ה' אלוקיך".

חוסר האונים יפתר ברגע שנתרגל ונפנים. קבלת עול מלכות שמיים מאד קשורה לביטחון בה' ותחושת רוגע ושמחה. זה אותו שורש. ברגע שמכירים בגדולת ה'- זה גם יראה וגם שמחה. 

ומשחררים בכיף. הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים-

לא תלוי בנו מתי ולאיפה ניוולד, או איך ניראה, ולא מה הילדות שעברנו...(וגם לא מתי נתחתן) רק הדברים הרוחניים תלויים בנו. אם נהיה שמחים, המידות שלנו... השאר ה' קובע. לטובתנו.

וכרגיל כשאני חופרת אני מוסיפה- אל תרגיש מחוייב לענות

אני עונה בנחת

לא מרגיש לי שהתדר הזה פותר משהו. אין לשינוי נקודת המבט שום יכולת לגרום לשינוי... אין הבדל בין אדם שמכור לסיגריות וחושב שהעולם מופקר לבין אדם שמכור לסיגריות וחושב שה' משגיח על העולם. בשני המקרים הוא מכור לסיגריות ולא יכול להיגמל.

להגיד "ה' נותן לנו את הבחירה החופשית" זה כמו להגיד "תמיד יש בחירה חופשית", כי אין עולם בלי בחירה חופשית. אם תמיד יש בחירה חופשית, אז אני לא יכול לדמיין מה זה שאין בחירה חופשית. זה כמו להגיד שה' כל יום מזריח את השמש... זה דיון לא רלוונטי, אין עולם או קיום בלי השמש... זה לא הופך את זה למשהו בעל משמעות...

להתפלל על החוסר לא עוזר. תראי לי בן אדם אחד שהתפלל ונושע, ואביא לך כנגדו עשרים שהתפללו ולא נושעו. תפילה לא מתגשמת, צריך להיות משוגע בשביל באמת לשים את הכסף על התפילות.

ה' שם אותנו כאן כשלוחיו - אני מתנצל אם מתוך המרירות יישתמע שאני ציני, אבל אני פשוט לא מבין איך אנשים מקבלים ערך מהדיבור הזה. לוקחים בן אדם סמרטוט ש"על כתפיו צרות החול עומסות לו כמגדל" ואומרים לו: "ה' אוהב אותך, מאמין בך, הוריד אותך לעולם כי בלעדיך העולם לא יכול להתקיים, כמה הוא אוהב אותך, כמה הוא חושב עליך"... מה המשמעות של הדיבור הזה, חוץ מלגרום לי לקוות שהוא נכון. עדיין החיים קשים, עדיין האנשים קטנים, הרגשות סוערים, המחשבות נסערות וטיפשיות המוניות וקטנות... זה מרגיש לי משל אינפנטילי להגיד לאדם ששקוע עד צוואר בתוך קטנות החיים שה' אוהב אותו ומאמין בו. איפה זה מתבטא, מה המשמעות של זה.....

+ הערת בונוס - למי אכפת מהעולמות העליונים? מה הם בכלל העולמות העליונים? אם עכשיו יגידו לך שעשית השפעה אדירה בעולמות הכי עליונים - למה זה ישמח אותך? מה יש שם בכלל?

---

השאלה היחידה המעניינת היא האם אפשר להיות שמחים, גיבורים, בעלי כוח, ביטחון, גבורה, מסוגלות, ברק בעיניים, רצון להיטיב ולהוסיף ברכה, ריכוז, איפוק, סליחה ואהבה לזולת.............. אם זה לא מופיע בחיים ואנחנו נישאר בטטות בכיינים נפעלים מכל רגש כמו עלה נידף ברוח אפשר לסגור את הבסטה

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים הַמְּהַלְּכִים בַּחֲרָבוֹת צוּנָן, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַדֻּבִּים הַלְּבָנִים, הָאֲדִירִים בְּקוֹמָתָם וְהַצְּחורִים בְּפַרְוָתָם. יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּשְׁתַּמֵּר כְּפוֹרָם לָעַד, וְיִזְכּוּ לְמָנוֹת גְּדוֹשׁוֹת שֶׁל כַּלְבֵי יָם מְדֻשָּׁנִים עַל שֻׁלְחָנָם. יִתֵּן הַבּוֹרֵא וְלֹא יִמַּס קַרְחִינָם, וְתַעֲמֹד לָהֶם זְכוּת סְבָלָתָם בִּפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹדַחַת, וְיִזְכּוּ לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת בְּמֶרְחֲבֵי הַשֶּׁלֶג הַנִּצְחִיִּים עַד בּוֹא הַקּוֹר הַגָּדוֹל, אָמֵן וְאָמֵן.

למרות שעכשיו עם הgpt החדש כבר לא צריך להתיימר ללמוד עריכה... הדברים שאפשר לעשות איתו פשוט לא יאומנו

אה, אני רואה שעשית את זה עם gemini

אין עוד שיר שהכעס בו כל כך מופשט וכל כך מוצדק

במופלא ממך אל תדרוש

אין לב יש ראש

אחת שתיים שלוש

ולפני אחד מה אתה סופר

אני יותר בסגנון

ה הא האר הארי פוטר

הוא תמיד היה אומר לתלמידים: "עבור לא תעברו! (את המבחנים)"

רבי דמבלדור: מי שיבוא לקבר של משפחתי במכתש גודריק בראש השנה הלועזית, אפילו יגיע לגיהנום מאבדה קדברה של וולדמורט, אמשוך אותו בשרביט ואוציא אותו משם חזרה ליער האסור.

או כמו שאמר רון להרמיוני: אני להורים ואת למכתש גודריק.

אבל וולדמורט מהדר להגיע לקבר של דמבלדור עצמו בראש השנה כסגולה לבן בכור, ולעשות תשליך באגם

שמעתי על זה לפני המון זמן ומאז לא ראיתי מישהו שמכיר

שאתה מכיר את זה גם