*נערך ע"י הנהלה, יש לכבד כל אמונה דתית ולהשתמש בשיח מכבד בלבד כלפי אמונות*

עבר עריכה על ידי אני))) בתאריך כ' בסיוון תשפ"ד 2:04

האם יש לדברים מהקבלה נפקא מינה להלכה?

"כתב הכנה"ג בכללי הפוסקים כל דבר שבעלי הקבלה והזוהר חולקין עם הגמרא והפוסקים, הלך אחר הגמרא והפוסקים. מיהו, אם בעלי קבלה מחמירין, יש להחמיר ג"כ. ואם לא הוזכר בגמרא ובפוסקים, אף על פי שנזכר בקבלה, אין אנו יכולין לכוף לנהוג כך. ודין שאין מוזכר בהיפוך בש"ס ופוסקים, יש לילך אחר דברי קבלה. וגם במקום שיש פלוגתא בין הפוסקים, דברי קבלה יכריע"

והרב אליהו זיע"א (שאתמול היתה ההילולה) מסכם במבוא לשו"ת שלו הרבה דברים שבין הפסיקה לקבלה.

https://harav.org/books/mahamar_mordechay_shot1-m1/ 

מספיק לקרוא את סיכום הכללים למטה.

הוא מביא את השיטות המרכזיות, וכמובן נוטה לקבלה.

@ימח שם עראפת

הגה ויש חולקים.

אין צורך להחמיר היכן המחמירים בקבלה, גם אם המ"ב סובר שכדאי, וגם הוא אומר שאי אפשר לעוף לכך, עייני בלשון.

אני כבר לא זוכר על מה התווכחנו אז אני מקווה שאני מגיב לעניין😉

אמנם אם זה סותר גמרות לא, אבל כן להכריע בין מחלוקות ראשונים (עד כמה שזכור לי). בכל מקרה, לא ברור לי כ"כ מה כוונת המשנ"ב פה ש"אין כופין על כך", אך "יש לילך". דהיינו, אם יהיה בי"ד אז לא ילקו על זה? או שזו רק המלצה אך לא חיוב מוחלט?

לכאורה הבן איש חי חולק בכך על המשנ"ב. למרות שאני לא בטוח שאתה צודק, ויכול להיות שלא כופין הכוונה היא שלא גוערים במי שלא עושה את זה וכדו', או שאין בזה דין של "כופין על המצוות" (שיכול להתקיים ע"י יחיד ולאו דווקא ע"י בי"ד. אמנם היום בכל מקרה לא נוהגים בדין הזה). אבל גם אם אני צודק, לא אגער בך שהבנת אחרת.....😉

חלק מדברי הקבלה כן נהיו הלכות ויש חלק שלא אבל נוהגים בהם כי חוששים מדברי הזוהר.

כמו לדוגמא כיסוי ראש בבית לאשה נשואה שהלכה יבשה לפי התורה אין חובה אבל בקבלה כתוב על זה הרבה דברים חמורים.

וחוץ מזה זה באמת תלוי מנהגים יש כאלה שממש הולכים עם הזוהר כמו שהזכירו פה את הבן איש חי ויש כאלה שפחות חוששים בחלק מהדברים ולא מחייבים.

או שמדובר בשם עבודה זרה, ואז יש אכן בעיה להזכיר את שמו, אפשר להתווכח על אופנים אססורים ומותרים

או שלא. ואז אין איסור כזה מבחינת ההלכה.

ובכל זאת כתוב בהלכה שלא טוב להתעסק בשמות של מלאכים או שדים או כל דבר שהוא לא טבעי. אבל זאת המלצה, לא איסור הלכתי. להזכירכם - גם לא לפרוץ לצומת באור אדום מבחינה הלכתית זאת המלצה ולא איסור הלכתי עצמאי.

ולכן מומלץ לא להגיד. וזה לא אמונה תפילה אלא זה מעוגן במקורות.

תודה רבה!

@ימח שם עראפת

כמו לא לעבור מתחת לסולם, ומראה שבורה בבית.

אבל דבר שמוזכר בגמרא, מדרשים ובזוהר,

לא בהכרח מחויבים לזה, אבל יש לזה שורש ומשמעות.

זה מה שאמרתי

@ימח שם עראפת

בגמרא בגיטין למשל יש כל מיני רפואות מעניינות שפשיטא שהן הבל, כמו לקשור תרנגולת מתה בכניסה לבית, וכל פעם שהחולה יכנס ויצא היא תתחכך לו בראש.

ואם לא, יש עוד משהו טיפשי. ואם גם זה לא יועיל, אז יש רשימה ארוכה של רפואות שאינן מרפאות, תנסה, מה אכפת לך?

אתה אומר שהקבלה חלילה הבל? אתה מתכחש לתורת הסוד?רקדת ושמית בלג בעומר?על מה? אתה יודע שזה גם חלק מהתורה שמשה רבנו קיבל בסיני? זה חלק מהפרדס , אתה מתכחש? אתה כוייפר? תיזהר עם העזות הזאת..

זה לא יותר מדי מרשים אותי , ואני מתפלאת שאותך כן. ה' הוא זה שמרפא לא התרופה אז מה זה משנה אם מה שאתה עושה זה לקחת תרופה או לתלות תרנגולת? מה שעוזר באמת זה ה'. והמציאות מוכיחה ומראה איך אנשים נרפאים מאותו דבר בדרכים שונות.

אני לא אומר שהקבלה היא הבל, אלא שכתוב בה גם דברי הבל, כמו בגמרא. ואם נדמה לך שלא, אז פעם הבאה שתילי במשהו תקשרי בבקשה תרנגולת שחוטה בכניסה לבית, שכל פעם שתצאי זה יתחכך לך בראש. ואם זה לא יעזור לך, תעייני במסכת גיטין מה הם מציעים אם זה לא עוזר.

אני לא יודע מה זה תורת הסוד, יודע מה זה סודה לשתייה. סתם, אני יודע שכך הקבלה נקראת, אבל זה לא מרגש אותי במיוחד. "תורת הסוד" או קבלה, תפלה לעומת תורת הנגלה שהיא העיקר, וכל מה שהיא באה לחזק אותנו בעבודתה ה' ובאמונה.

האם רקדתי ושמחתי בלג בעומר? לא. למה? כי זה עבודה זרה ממש. אנשים עולים לרגל במסירות נפש לקבר שאולי קבור בו רבי שמעון בר יוחאי כי ככה האריז"ל אמר, ומפקירים את בית ה' לחתולים והיונים.

לא, אני לא יודע שגם זה חלק מהתורה שמשה רבנו קיבל בסיני. משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושוע ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ומביטים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. אנשי כנסת הגדולה מסרוה לכלל עם ישראל, והזוהר לא היה יחד איתה.

פרדסים יש ברחובות. הפרדס עליו את מדברת הוא משל, אין באמת מקום כזה, או תורה נסתרת כלשהי שאנחנו צריכים לגלות. אני סובר כרמב"ם, שזאת התורה לא תהא מוחלפת. אולי בעולם הבא ה' המציא משהו חדש, זה לא נוגע אלינו.

האם אני כוייפר? אולי כופר. יש לי שיר כזה, happy-kors. דהיינו אפיקורס.

אל תהיי פתיה, ה' לא מרפא אנשים שלא כדרך הטבע אלא במקרים חריגים, וחז"ל הורו שלא לסמוך על הנס, אז איך יכול להיות שהתרנגולת השחוטה שמתחככת בראש מועילה?

תשובה: היא לא. הרפואה לא הייתה מתקדמת אז, והיו המון אמונות תפלות שגם יהודים האמינו בהם, כמו שמופיע במסכת שבת על שן של שועל כקמע.

כל אמורא אמר את מה שהוא שמע או ראה שעושים, וככה הכניסו הכל למסכת, זה היה דיון נחמד בבית המדרש, ונכנס לגמרא כפרוטוקול.

אני לא יודע על איזה מציאות את מדברת, אבל במציאות שלי ה' לא עושה ניסים במקום שלא צריך.

בכל־מקרה,

יש כמה שיטות איך להתייחס לדברי הזוהר

באופן כללי, דעת הבית יוסף שתלמוד עדיף על זוהר וזוהר עדיף על פוסקים ראשונים וזאת הגישה הכללית של הפוסקים הספרדים

דעת הרמ"א שאין מתחשבים בדעת הזוהר נגד הפוסקים / מסורת פסיקה / מנהג וזאת הגישה הכללית של הפוסקים האשכנזים (חת"ס, יעב"ץ)

בית יוסף או"ח ל"א

ועכשיו נהגו כל בני ספרד שלא להניחם בחול המועד. ושמעתי שמקודם היו מניחים אותם בחול המועד כדברי הרא״ש ואחר כן מצאו שכתב רבי שמעון בן יוחאי במאמר אחד שאסור להניחם בחול המועד ועל פיו נמנעו מלהניחם בחול המועד. [...] ומאחר שבתלמודא דידן לא נתבאר דין זה בפירוש, מי יערב לבו לגשת לעבור בקום עשה על דברי רבי שמעון בן יוחאי המפליג כל כך באיסור הנחתם?

[ויש עוד מקומות]

דרכי משה נ"ט ג'

ולי נראה דאין לשנות מן המנהג, ולומר אותה, מאחר דהרמב"ם חזר מדבריו הלכה למעשה והסכים לדברי הרא"ש והר"י, ועל פיהם נתפשט המנהג. ומה שכתב: "מאחר שאין הדבר מפורש בתלמוד", נראה מאחר שמפורש במסכת סופרים, אין לנו לחוש לסודי הזוהר נגדו, מאחר שכבר נתפשט המנהג על פיו.

שו"ת שאילת יעב"ץ מ"ז

[...] וכן לא יפה לנו ולא נטוש תורת אבות, ואין לחוש להכריע על פי הסוד בדין מהדינים. שהרי אין ספק שאלו ואלו דברי א־להים חיים, כולם נתנו מרועה אחד, ולכל אחד יש פנים בתורה בנגלה ובנסתר, ולא בשמים היא, שאפילו בבת קול אין משגיחין לקבוע פסק הלכה, על כן אין לנו לילך כי אם דוקא אחר דעת המרובין [...] מה שאין כן במקום שדברי התלמוד סתומים וחתומים וסובלים פירושים שונים, והמפרשים נדחקו אל קיר הבנתם לפרש על פי סברתם, ולא ידעו מהזוהר כלום, וזכינו שראינו הזוהר מפרש פירוש אחר בדברי הגמרא, ולא כחולק אלא כמפרש לשון הגמרא הסתום, למה יגרע חלקו, ומה חסרון בחיקו מכל המון המפרשים, הלבעבור שדבריו דברי קבלה נדחם בשתי ידים. דל קבלה מהכא, מכדי שקולים הם, ולמה לא נשמע לראשונים ולפירוש הקדמון, אפילו לא היה ראיה לזה יותר מזה, הלא יש לנו לעשות בכזה כדברי הזוהר אחר שאינו חולק [...] שמדברי כולם [הזכיר כמה מקורות] נלמוד שאין להתריס נגד הזוהר ולעשות מעשה שלא כדעתו, אלא דווקא במקומות שברור לנו שהתלמוד חולק.

///

התורה אינה "מוחלפת" כיוון שהזוהר בא לפרש ולא להחליף

קיומן של מסורות מיסטיות / אזוטריות עתיקות ביהדות אינו מוטל בספק

לגבי משמעותן, מקומן, היחס ההלכתי כלפיהן, אפשר לדון ויש בזה דעות שונות

השקפת הרמב"ם ודעותיו על רציונליזם ופילוסופיה יוונית כו' אינן מחייבות יותר מאשר כל השקפה של ראשון אחר

אם סכנתא היה אסור, למה חז"ל אמרו "סכנתא חמירא מאיסורא"? שניהם אסורים

ואם תגיד שמות של עבודה זרה כדי להוכיח שאין בזה ממש?

או יותר טוב - תקריב קרבן לכל האלילים כדי להראות כמה אתה לא מאמין שיש בזה ממש

הוא תולה את זה באיסור: "ושם אלהים אחרים לא תזכירו"- איסור עבודה-זרה. זה לא קשור לפחד או לא פחד, זה קשור לאמת. להתכחש לפן הזה ביהדות זה לעצום את העיניים (גם אם אינו עיקרי ביהדות- הוא קיים). הרמב"ם הוא דעת מיעוט, והוא גם היה מודה לו היה רואה את הזוהר.

לא הסברת למה זה קשקוש לדעתך. אני לא מבין מה לא לוגי במשפט הזה. הזוהר הוא מקור תנאי, ואין סיבה שהרמב"ם יחלוק עליו.

אני לא מדבר על האם לוקחים את דברי הזוהר הלכה למעשה או לא, זה דיון אחר. אין סיבה שהרמב"ם יתכחש לאמיתות הזוהר, וממילא לדוגמא היה מקפיד על דברים שם, גם אם אינם מחייבים להלכה (ומי אתה מול גדולי ישראל הפוסקים שפסקו זוהר בהרבה מקומות).

בעצם הוא כבר אמר את זה

@ימח שם עראפת

להגיד מבלי ביסוס וטענות ששיטות של פוסקים חשובים הן "טעות" זו חוצפה. הפסוק שהבאת לא קשור, כמובן.

אין ניסיון כבעל חכם או משהו כזה.

שלא לרמתך, הו, @ימח שם ערפאת, הוד מלכותך.

ב. דוד המלך הודה בטעותו, אז כל עוד אחד מהפוסקים החשובים האלו לא אומר לך שהוא טועה, אל תגיד לו שהוא טועה.

אין חכם כבעל הנסיון....מה הקשר? תאמין לי שאותם פוסקים עמלו וניסו להבין את הדברים כמה פעמים עד שעמדו על האמת, ואפילו טעו בדרך. אבל פרי מחשבתם, מה שפסקו, אינו טעות (לפחות אין לנו ידיעה שהוא טעות, ומי אנו שנתפרץ ונאמר כנגדם שהם טועים מבלי הוכחה כנגדם).

תשמע, אין לי מה לומר, פשוט הזיה....

כוונתי היתה שאפילו דוד המלך טעה. זה שהוא הודה בטעות זה מאד יפה, אבל אתה שוטה אם נראה לך שרק אם הוא מודה בטעותו אנחנו אומרים שהוא טועה.

ואין חכם כבעל ניסיון, דוד המלך שטעה, אמר לך שאין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא, והוא חטא.

אתה בעצמך הזיה, אם בן אדם אומר משהו שלא מסתדר עם התורה, אז הוא טועה, גם אם אנחנו הראשונים שאומרים את זה.

לא, אתה זה ששוטה. כדי שנחדד את הדברים: באיזה חטא אתה חושב דוד חטא? מה הייתה טעותו שעליה נתן הנביא הוכיח את דוד?

בשבת שעברה היו איתנו בחווה שלושה חרדים ודתי אחד, שהגיעו לשבת.

וכמה פעמים הדתי הכריז שהוא הולך לעשות שירותים, אז הוא אמר שהוא הולך לעשות "גדולים" ואני חשבתי מה החרדים הנ"ל חושבים...

בכל אופן, הרמב"ם סובר שהתורה לא יכולה להשתנות, לפיכך אם בא מקור קבלי ורוצה להוסיף דברים הוא לא נחשב. בטח לא כשהוא לא היה מסור לעם ישראל, ובוודאות יש בו שיבושים רבים.

אני לא יודע למה אתה מתכוון כשאתה כותב "אמיתות הזוהר" אבל אם אתה חושב שהזוהר שווה ערך לגמרא זו בעיה שלך.

לגבי גדולי ישראל, מי אתה לעומת תוספות שאמר שאסור לעלות לארץ ישראל?? זו טענה כל כך מגוחכת וחסרת טעם.

אז אני א"י, מזדהה כארץ ישראל, וזה שכמה גדולים פסקו כמו הזוהר במקום שהוא לא נוגד את ההלכה מעניין אותי כקליפת השום. (אגב, קליפת שום זה דבר נורא מעניין, יש קליפות בצבע סגול, דברים חיתיים)

לפני הדברים אקדים ואומר שאני רואה שיפור עצום בדיון איתך מאשר הדיונים שהיו לפני כן, אתה הרבה יותר רהוט ועונה לעניין, ושאפו (וגם בלי קשר אתה משלב הומור בתגובות שלך וזה משעשע). עם זאת, שים לב שבתגובה זו קצת עירבת פה דמגוגיות (נראה שאתה לא הבחנת בכך שזו דמגוגיה, אך אסביר מדוע זו דמגוגיה ולא טענה אמיתית).

לא רק הרמב"ם סובר שהתורה לא יכולה להשתנות, כל הראשונים סוברים שהתורה לא יכולה להשתנות (יש דעה שאם יהיה מעמד שגדול ממעמד הר סיני אז תיאורטית התורה יכולה להשתנות, אבל כל עוד לא קרה מעמד כזה, אז אין מה לדבר), ואעפ"כ אנחנו רואים שישנן שיטות שפסקו ע"פ זוהר. ולא רק זה, אע"פ שהכללים שמסורים בידינו מסיני לא משתנים, בפרטים ישנו ספק ויש מקום למחלוקת ולחידוש חכמים בכל דור מה לעשות בדברים שלא התבאר במפורש במסורת מסיני מה לעשות. ברור שהזוהר לא יחלוק על פסוקים מפורשים או על הלכה למשה מסיני מפורשת, הוא לא מתיימר לעשות את זה. הוא מדבר על דברים שאין עליהם מסורת מפורשת או פסוקים מפורשים, ולכן, הקושייה שלך משינוי התורה אינה קושייה כלל, ודקרי לה מאי קרי לה. העניין שהוא לא היה מסור לעם ישראל זה לא בהכרח נכון, וגם אם נניח כך, האם פירושי הראשונים היו מסורים לעם ישראל מסיני?! אעפ"כ אנו פוסקים כמוהם הלכה. ההלכה לא נקבעת דווקא ע"פ דבר שהיה מסור אלינו מסיני.

לא אמרתי שהזוהר שווה ערך מבחינה הלכתית לגמרא. אמרתי שאם הזוהר אמיתי, אז בוודאי שהרמב"ם שהיה גדול ישראל היה חושש לו ונוהג לפיו לחומרא (בלי לדבר על מקרים שבו הוא מתנגש עם מקורות אחרים).

א', המהרי"ט כותב שתלמיד טועה כתבם. וגם על הצד שאכן מדובר בשיטה של אחד מבעלי התוס' (בכל מקרה בתוס' יש שתי דעות, וזו רק אחת מן הדעות שמופיעות בתוס'), זו שיטת יחיד שהראשונים והאחרונים דחו אותה מההלכה. זה כמו להחזיק בשיטת הרלב"ג בהשגחה, או שיטת רבי אברהם מן ההר (נראה לי שזה הוא) שסבר שלה' יש גוף. אלו שיטות דחויות מההלכה. לעומת זאת, במקרה כאן, אין זה כך. אבל בכל מקרה, יצאתי על זה שאתה ככה יוצא בחריפות וסותם כאילו אין הבנה לאותם פוסקים, בעוד שהפוסקים האלו פסקו נגד מה שאתה אומר. אתה יכול לכתוב שאתה יותר מתחבר לשיטות של הפוסקים שלא פסקו כמו הזוהר, כיוון שלא נראה שאלו דברי הלכה וכדו'. אבל לכתוב כאילו אין הבנה לאותן שיטות, זה לא נכון (וכן לטעון שהרמב"ם באותן שיטות זה לא נכון, כי אין אף הוכחה שהרמב"ם לא היה פוסק את הזוהר להלכה. וגם אם לא היה פוסק, בוודאי שהיה נוהג לחומרא בעצמו).

תמיד כיף לקבל מחמאות. 😊

דבר שני שטויות והבלים!😡

רבי חיסדאי קרסקס סובר שהתורה יכולה להשתנות ולהתחלף, וכך גם תלמידיו, ביניהם רבי יצחק אלבו, שחולק על יג' עיקרי אמונה של הרמב"ם ומציין רק שלושה עיקרים. (זאת התורה לא תהא מוחלפת לא אחד מהם כמובן)

זה שאנחנו רואים שיש שיטות שפסקו על פי זוהר, זה לא תירוץ, זה קושייה. רבי יוסף קארו כתב ספר שלם שהוא דברי קבלה שלמד ממלאך לכאורה, אבל כתב ספר הלכה שנפסק על פי הנגלה.

ויש הבדל רב בין הראשונים שמעגנים את דבריהם במקורות בגמרא, לבין הזוהר שפשוט מציין עובדות בלי מקור. עוד הבדל, הראשונים לוקחים את כללי ההלכה ומפרטים אותם למציאות השונות והמשתנות, או מכריעים במחלוקות, אבל הזוהר לא בא להכריע במחלוקות או לפרט הלכות, אלא לספר כל מיני נתונים כמו שאסור לומר שמאל, (אמרתי עכשיו שלוש פעמים ליתר ביטחון) או שצריך לעשות כל מיני דברים.

אמת, פירושי הראשונים לא נמסרו מסיני, אך שים לב להבדל, אילו פירושים, לא דברים חדשים והוספות. וגם הזוהר לא התכוונתי שהוא צריך להימסר מסיני, אבל הוא תכל'ס היה איזה אלף שנה אחרי שנכתב גנוז אי שם ואף אחד לא ידע על קיומו, לכן הוא מפוקפק ביותר.

מה זאת אומרת שהזוהר אמיתי? האם יש ספר כזה? כן הוא קיים. האם זה היה מעניין אותו? כלל לא בטוח. הרמב"ם מאד זילזל באמונות טפלות, ובצדק.

ובכל אופן, הרמב"ם סובר שאי אפשר לשנות את התורה ולהוסיף עליה דברים כביכול כי ככה ה' אמר אלא להוראת שעה, ולכן הוא לא היה פוסק כמו הזוהר גם לחומרא.

לא קריטי שהדעה הנ"ל בתוספות הייתה דעת יחיד, ושהמהרי"ט אומר שזה תלמיד טועה כי זה לא, העיקרון שגדול אומר משהו וטועה הוא זה שמשנה.

לומר שאין שום הוכחה לכך שהרמב"ם לא היה מחמיר כזוהר זו דמגוגיה לשמה, אני מקווה שאמרת לשם ייחוד לפני כן.

וזה שיש שיטות שפוסקות ההפך ממני זה לא תירוץ, זו קושייה, בדיוק כמו שיש היום אנשים המתכנים רבנים ומתירים איסורי דאורייתא. בעגה המקצועית קוראים להם רפורמיים, לאלה שבימינו, ולקודמיהם אפשר לקרוא בעגה המקצועית טועים.

תביא מקור לכך שרבי חסדאי אומר את זה. זה שרבי יוסף אלבו לא מונה את העיקרים כמו הרמב"ם זה רק לעניין את מי להגדיר ככופר וכדו', זה לא משנה את עצם העובדה שהדברים נכונים, ויש חובה להאמין בהם. זו לא קושייה. אתה לא מסביר למה זו קושייה. נו, אז זו הוכחה לדבריי (הוא חשב שהדברים שכתב בספר מגיד מישרים נכונים להלכה). המשנה לא מעגנת את דבריה במשנה, נכון? ככה גם הזוהר לא מעגן את דבריו בגמרא, כיוון שהוא מקור תנאי, הוא היה לפני הגמרא. והרבה פעמים הוא מעגן את דבריו בפסוקים. מה הקשר? זה שיש מחלוקות זה יתרון?! "משרבו תלמידי בית שמאי ובית הלל שלא שמשו כל צרכן וכו'". גם לכל ספר יש סגנון משלו, וזו לא קושייה בכלל. לא כל דברי הראשונים הם פירוש. יש הרבה דיונים בראשונים במקרים שלא כתובים בגמרא, בדימוי מילתא למילתא, או אפילו בסברות של הראשונים לגמרי מבלי השלכות מסוגיות דומות, ועל פי דבריהם אנחנו פוסקים. לגבי דבריך המפוקפקים אני אפילו לא אשיב. אמיתות הזוהר הכוונה היא לעובדה שהוא אמיתי. יש הרבה דברים שקריים שכתובים, כמו לדוגמא ספר הקוראן. לא מדובר באמונות טפלות, ואני לא מאמין שאתה ככה מדבר על רבי שמעון בר יוחאי ועוד תנאים חשובים. תקרא מה שכתבתי לעיל ותבין שאתה כותב שטויות, זה לא נחשב שינוי והוספה על התורה. אתה מביא סיוע לדבריך מדבר שאין בו ממש, אז זה מצחיק להגיד שהעקרון נשאר. יסוד: כשהיסוד לבניין נופל- הבניין נופל איתו. להגיד על דעה שנדחתה על ידי הראשונים והאחרונים בהרבה ראיות, שזו טעות, זה משהו אחד, להגיד על דעה שקיימת להלכה ואינה דעה שנדחתה מההלכה שהיא טעות זה דבר אחר לחלוטין. כן, אמרתי שם ייחוד לפני כן.

שוב, לדבריך האחרונים אין כל טעם להתייחס.

האמת שחבר שלי צילם לי ושלח לי.... אבל נראה לי זה סידור מתוק מדבש. בשמחה

לברר לך?

אני חשבתי על זה שהעולם לפעמים כואב ככ

והכל בהרגשת חוסר כזאת.. ואלול כאן כדי שאנחנו נתקן את זה

גם כפרטיים וגם כעם

אם נתקן את עצמינו יותר ונאהב אחד תשני אז הגאולה תתקרב יותר

והעולם יהיה שלם

וזהו הלוואי שתגיע הגאולהה

*כתבתי משו יותר יפה, ונמחק לי לפני שהספקתי לשלוח

אז שיחזרתי חלק(:

השיעורים שלו מלאי חיות ושמחה בעבודת השם

וגם יש כנס בכל לבבך, שאמור להיות בז' תמוז בירושלים. זה כנס על עבודת השם והתחדשות בה. חפש, אולי שם נמצא האוצר שלך.

יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...

לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...

כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...

אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷

בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....

בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח..... 

מסף ריגוש שעולה כל הזמן

מחפשים חוויות משמעותיות יותר

לדת יש משמעות בשפע

וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה

זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות 

סקר חדש: התעוררות זהותית, יותר מאשר דתית - כתבות - משב - מה שיהודי בישראל

קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.

קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.

אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?

דב סרטים

לצערי...
 

יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...

היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.

ולא, זה לא שלא טוב שם.

אני מאד מאד אוהבת להיות שם.

רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.

אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...

עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.

במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.

התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...

אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,

לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.

כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.

(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)

"אם לא מערבים רגשות בכלל"

בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.

ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.

השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?

כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"

יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין

אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא? 

בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...

את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.

"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"

זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.

אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.

אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.

ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.

אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.

לשמור על מרחק מסויים

זה לא סתם כי בא לה

אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)

לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית

אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים

בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת

הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר

אם כוונת הקשר מקצועית

היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית 

קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...

מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם

אולי יש אנשים חסרי מודעות

שלא שמים לב למה שהם עושים

(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים

מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי

זה אף פעם לא הלך למקום אחר

לא מצידי

ולא מהצד השני)