*נערך ע"י הנהלה, יש לכבד כל אמונה דתית ולהשתמש בשיח מכבד בלבד כלפי אמונות*

עבר עריכה על ידי אני))) בתאריך כ' בסיוון תשפ"ד 2:04

האם יש לדברים מהקבלה נפקא מינה להלכה?

"כתב הכנה"ג בכללי הפוסקים כל דבר שבעלי הקבלה והזוהר חולקין עם הגמרא והפוסקים, הלך אחר הגמרא והפוסקים. מיהו, אם בעלי קבלה מחמירין, יש להחמיר ג"כ. ואם לא הוזכר בגמרא ובפוסקים, אף על פי שנזכר בקבלה, אין אנו יכולין לכוף לנהוג כך. ודין שאין מוזכר בהיפוך בש"ס ופוסקים, יש לילך אחר דברי קבלה. וגם במקום שיש פלוגתא בין הפוסקים, דברי קבלה יכריע"

והרב אליהו זיע"א (שאתמול היתה ההילולה) מסכם במבוא לשו"ת שלו הרבה דברים שבין הפסיקה לקבלה.

https://harav.org/books/mahamar_mordechay_shot1-m1/ 

מספיק לקרוא את סיכום הכללים למטה.

הוא מביא את השיטות המרכזיות, וכמובן נוטה לקבלה.

@ימח שם עראפת

הגה ויש חולקים.

אין צורך להחמיר היכן המחמירים בקבלה, גם אם המ"ב סובר שכדאי, וגם הוא אומר שאי אפשר לעוף לכך, עייני בלשון.

אני כבר לא זוכר על מה התווכחנו אז אני מקווה שאני מגיב לעניין😉

אמנם אם זה סותר גמרות לא, אבל כן להכריע בין מחלוקות ראשונים (עד כמה שזכור לי). בכל מקרה, לא ברור לי כ"כ מה כוונת המשנ"ב פה ש"אין כופין על כך", אך "יש לילך". דהיינו, אם יהיה בי"ד אז לא ילקו על זה? או שזו רק המלצה אך לא חיוב מוחלט?

לכאורה הבן איש חי חולק בכך על המשנ"ב. למרות שאני לא בטוח שאתה צודק, ויכול להיות שלא כופין הכוונה היא שלא גוערים במי שלא עושה את זה וכדו', או שאין בזה דין של "כופין על המצוות" (שיכול להתקיים ע"י יחיד ולאו דווקא ע"י בי"ד. אמנם היום בכל מקרה לא נוהגים בדין הזה). אבל גם אם אני צודק, לא אגער בך שהבנת אחרת.....😉

חלק מדברי הקבלה כן נהיו הלכות ויש חלק שלא אבל נוהגים בהם כי חוששים מדברי הזוהר.

כמו לדוגמא כיסוי ראש בבית לאשה נשואה שהלכה יבשה לפי התורה אין חובה אבל בקבלה כתוב על זה הרבה דברים חמורים.

וחוץ מזה זה באמת תלוי מנהגים יש כאלה שממש הולכים עם הזוהר כמו שהזכירו פה את הבן איש חי ויש כאלה שפחות חוששים בחלק מהדברים ולא מחייבים.

או שמדובר בשם עבודה זרה, ואז יש אכן בעיה להזכיר את שמו, אפשר להתווכח על אופנים אססורים ומותרים

או שלא. ואז אין איסור כזה מבחינת ההלכה.

ובכל זאת כתוב בהלכה שלא טוב להתעסק בשמות של מלאכים או שדים או כל דבר שהוא לא טבעי. אבל זאת המלצה, לא איסור הלכתי. להזכירכם - גם לא לפרוץ לצומת באור אדום מבחינה הלכתית זאת המלצה ולא איסור הלכתי עצמאי.

ולכן מומלץ לא להגיד. וזה לא אמונה תפילה אלא זה מעוגן במקורות.

תודה רבה!

@ימח שם עראפת

כמו לא לעבור מתחת לסולם, ומראה שבורה בבית.

אבל דבר שמוזכר בגמרא, מדרשים ובזוהר,

לא בהכרח מחויבים לזה, אבל יש לזה שורש ומשמעות.

זה מה שאמרתי

@ימח שם עראפת

בגמרא בגיטין למשל יש כל מיני רפואות מעניינות שפשיטא שהן הבל, כמו לקשור תרנגולת מתה בכניסה לבית, וכל פעם שהחולה יכנס ויצא היא תתחכך לו בראש.

ואם לא, יש עוד משהו טיפשי. ואם גם זה לא יועיל, אז יש רשימה ארוכה של רפואות שאינן מרפאות, תנסה, מה אכפת לך?

אתה אומר שהקבלה חלילה הבל? אתה מתכחש לתורת הסוד?רקדת ושמית בלג בעומר?על מה? אתה יודע שזה גם חלק מהתורה שמשה רבנו קיבל בסיני? זה חלק מהפרדס , אתה מתכחש? אתה כוייפר? תיזהר עם העזות הזאת..

זה לא יותר מדי מרשים אותי , ואני מתפלאת שאותך כן. ה' הוא זה שמרפא לא התרופה אז מה זה משנה אם מה שאתה עושה זה לקחת תרופה או לתלות תרנגולת? מה שעוזר באמת זה ה'. והמציאות מוכיחה ומראה איך אנשים נרפאים מאותו דבר בדרכים שונות.

אני לא אומר שהקבלה היא הבל, אלא שכתוב בה גם דברי הבל, כמו בגמרא. ואם נדמה לך שלא, אז פעם הבאה שתילי במשהו תקשרי בבקשה תרנגולת שחוטה בכניסה לבית, שכל פעם שתצאי זה יתחכך לך בראש. ואם זה לא יעזור לך, תעייני במסכת גיטין מה הם מציעים אם זה לא עוזר.

אני לא יודע מה זה תורת הסוד, יודע מה זה סודה לשתייה. סתם, אני יודע שכך הקבלה נקראת, אבל זה לא מרגש אותי במיוחד. "תורת הסוד" או קבלה, תפלה לעומת תורת הנגלה שהיא העיקר, וכל מה שהיא באה לחזק אותנו בעבודתה ה' ובאמונה.

האם רקדתי ושמחתי בלג בעומר? לא. למה? כי זה עבודה זרה ממש. אנשים עולים לרגל במסירות נפש לקבר שאולי קבור בו רבי שמעון בר יוחאי כי ככה האריז"ל אמר, ומפקירים את בית ה' לחתולים והיונים.

לא, אני לא יודע שגם זה חלק מהתורה שמשה רבנו קיבל בסיני. משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושוע ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ומביטים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. אנשי כנסת הגדולה מסרוה לכלל עם ישראל, והזוהר לא היה יחד איתה.

פרדסים יש ברחובות. הפרדס עליו את מדברת הוא משל, אין באמת מקום כזה, או תורה נסתרת כלשהי שאנחנו צריכים לגלות. אני סובר כרמב"ם, שזאת התורה לא תהא מוחלפת. אולי בעולם הבא ה' המציא משהו חדש, זה לא נוגע אלינו.

האם אני כוייפר? אולי כופר. יש לי שיר כזה, happy-kors. דהיינו אפיקורס.

אל תהיי פתיה, ה' לא מרפא אנשים שלא כדרך הטבע אלא במקרים חריגים, וחז"ל הורו שלא לסמוך על הנס, אז איך יכול להיות שהתרנגולת השחוטה שמתחככת בראש מועילה?

תשובה: היא לא. הרפואה לא הייתה מתקדמת אז, והיו המון אמונות תפלות שגם יהודים האמינו בהם, כמו שמופיע במסכת שבת על שן של שועל כקמע.

כל אמורא אמר את מה שהוא שמע או ראה שעושים, וככה הכניסו הכל למסכת, זה היה דיון נחמד בבית המדרש, ונכנס לגמרא כפרוטוקול.

אני לא יודע על איזה מציאות את מדברת, אבל במציאות שלי ה' לא עושה ניסים במקום שלא צריך.

בכל־מקרה,

יש כמה שיטות איך להתייחס לדברי הזוהר

באופן כללי, דעת הבית יוסף שתלמוד עדיף על זוהר וזוהר עדיף על פוסקים ראשונים וזאת הגישה הכללית של הפוסקים הספרדים

דעת הרמ"א שאין מתחשבים בדעת הזוהר נגד הפוסקים / מסורת פסיקה / מנהג וזאת הגישה הכללית של הפוסקים האשכנזים (חת"ס, יעב"ץ)

בית יוסף או"ח ל"א

ועכשיו נהגו כל בני ספרד שלא להניחם בחול המועד. ושמעתי שמקודם היו מניחים אותם בחול המועד כדברי הרא״ש ואחר כן מצאו שכתב רבי שמעון בן יוחאי במאמר אחד שאסור להניחם בחול המועד ועל פיו נמנעו מלהניחם בחול המועד. [...] ומאחר שבתלמודא דידן לא נתבאר דין זה בפירוש, מי יערב לבו לגשת לעבור בקום עשה על דברי רבי שמעון בן יוחאי המפליג כל כך באיסור הנחתם?

[ויש עוד מקומות]

דרכי משה נ"ט ג'

ולי נראה דאין לשנות מן המנהג, ולומר אותה, מאחר דהרמב"ם חזר מדבריו הלכה למעשה והסכים לדברי הרא"ש והר"י, ועל פיהם נתפשט המנהג. ומה שכתב: "מאחר שאין הדבר מפורש בתלמוד", נראה מאחר שמפורש במסכת סופרים, אין לנו לחוש לסודי הזוהר נגדו, מאחר שכבר נתפשט המנהג על פיו.

שו"ת שאילת יעב"ץ מ"ז

[...] וכן לא יפה לנו ולא נטוש תורת אבות, ואין לחוש להכריע על פי הסוד בדין מהדינים. שהרי אין ספק שאלו ואלו דברי א־להים חיים, כולם נתנו מרועה אחד, ולכל אחד יש פנים בתורה בנגלה ובנסתר, ולא בשמים היא, שאפילו בבת קול אין משגיחין לקבוע פסק הלכה, על כן אין לנו לילך כי אם דוקא אחר דעת המרובין [...] מה שאין כן במקום שדברי התלמוד סתומים וחתומים וסובלים פירושים שונים, והמפרשים נדחקו אל קיר הבנתם לפרש על פי סברתם, ולא ידעו מהזוהר כלום, וזכינו שראינו הזוהר מפרש פירוש אחר בדברי הגמרא, ולא כחולק אלא כמפרש לשון הגמרא הסתום, למה יגרע חלקו, ומה חסרון בחיקו מכל המון המפרשים, הלבעבור שדבריו דברי קבלה נדחם בשתי ידים. דל קבלה מהכא, מכדי שקולים הם, ולמה לא נשמע לראשונים ולפירוש הקדמון, אפילו לא היה ראיה לזה יותר מזה, הלא יש לנו לעשות בכזה כדברי הזוהר אחר שאינו חולק [...] שמדברי כולם [הזכיר כמה מקורות] נלמוד שאין להתריס נגד הזוהר ולעשות מעשה שלא כדעתו, אלא דווקא במקומות שברור לנו שהתלמוד חולק.

///

התורה אינה "מוחלפת" כיוון שהזוהר בא לפרש ולא להחליף

קיומן של מסורות מיסטיות / אזוטריות עתיקות ביהדות אינו מוטל בספק

לגבי משמעותן, מקומן, היחס ההלכתי כלפיהן, אפשר לדון ויש בזה דעות שונות

השקפת הרמב"ם ודעותיו על רציונליזם ופילוסופיה יוונית כו' אינן מחייבות יותר מאשר כל השקפה של ראשון אחר

אם סכנתא היה אסור, למה חז"ל אמרו "סכנתא חמירא מאיסורא"? שניהם אסורים

ואם תגיד שמות של עבודה זרה כדי להוכיח שאין בזה ממש?

או יותר טוב - תקריב קרבן לכל האלילים כדי להראות כמה אתה לא מאמין שיש בזה ממש

הוא תולה את זה באיסור: "ושם אלהים אחרים לא תזכירו"- איסור עבודה-זרה. זה לא קשור לפחד או לא פחד, זה קשור לאמת. להתכחש לפן הזה ביהדות זה לעצום את העיניים (גם אם אינו עיקרי ביהדות- הוא קיים). הרמב"ם הוא דעת מיעוט, והוא גם היה מודה לו היה רואה את הזוהר.

לא הסברת למה זה קשקוש לדעתך. אני לא מבין מה לא לוגי במשפט הזה. הזוהר הוא מקור תנאי, ואין סיבה שהרמב"ם יחלוק עליו.

אני לא מדבר על האם לוקחים את דברי הזוהר הלכה למעשה או לא, זה דיון אחר. אין סיבה שהרמב"ם יתכחש לאמיתות הזוהר, וממילא לדוגמא היה מקפיד על דברים שם, גם אם אינם מחייבים להלכה (ומי אתה מול גדולי ישראל הפוסקים שפסקו זוהר בהרבה מקומות).

בעצם הוא כבר אמר את זה

@ימח שם עראפת

להגיד מבלי ביסוס וטענות ששיטות של פוסקים חשובים הן "טעות" זו חוצפה. הפסוק שהבאת לא קשור, כמובן.

אין ניסיון כבעל חכם או משהו כזה.

שלא לרמתך, הו, @ימח שם ערפאת, הוד מלכותך.

ב. דוד המלך הודה בטעותו, אז כל עוד אחד מהפוסקים החשובים האלו לא אומר לך שהוא טועה, אל תגיד לו שהוא טועה.

אין חכם כבעל הנסיון....מה הקשר? תאמין לי שאותם פוסקים עמלו וניסו להבין את הדברים כמה פעמים עד שעמדו על האמת, ואפילו טעו בדרך. אבל פרי מחשבתם, מה שפסקו, אינו טעות (לפחות אין לנו ידיעה שהוא טעות, ומי אנו שנתפרץ ונאמר כנגדם שהם טועים מבלי הוכחה כנגדם).

תשמע, אין לי מה לומר, פשוט הזיה....

כוונתי היתה שאפילו דוד המלך טעה. זה שהוא הודה בטעות זה מאד יפה, אבל אתה שוטה אם נראה לך שרק אם הוא מודה בטעותו אנחנו אומרים שהוא טועה.

ואין חכם כבעל ניסיון, דוד המלך שטעה, אמר לך שאין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא, והוא חטא.

אתה בעצמך הזיה, אם בן אדם אומר משהו שלא מסתדר עם התורה, אז הוא טועה, גם אם אנחנו הראשונים שאומרים את זה.

לא, אתה זה ששוטה. כדי שנחדד את הדברים: באיזה חטא אתה חושב דוד חטא? מה הייתה טעותו שעליה נתן הנביא הוכיח את דוד?

בשבת שעברה היו איתנו בחווה שלושה חרדים ודתי אחד, שהגיעו לשבת.

וכמה פעמים הדתי הכריז שהוא הולך לעשות שירותים, אז הוא אמר שהוא הולך לעשות "גדולים" ואני חשבתי מה החרדים הנ"ל חושבים...

בכל אופן, הרמב"ם סובר שהתורה לא יכולה להשתנות, לפיכך אם בא מקור קבלי ורוצה להוסיף דברים הוא לא נחשב. בטח לא כשהוא לא היה מסור לעם ישראל, ובוודאות יש בו שיבושים רבים.

אני לא יודע למה אתה מתכוון כשאתה כותב "אמיתות הזוהר" אבל אם אתה חושב שהזוהר שווה ערך לגמרא זו בעיה שלך.

לגבי גדולי ישראל, מי אתה לעומת תוספות שאמר שאסור לעלות לארץ ישראל?? זו טענה כל כך מגוחכת וחסרת טעם.

אז אני א"י, מזדהה כארץ ישראל, וזה שכמה גדולים פסקו כמו הזוהר במקום שהוא לא נוגד את ההלכה מעניין אותי כקליפת השום. (אגב, קליפת שום זה דבר נורא מעניין, יש קליפות בצבע סגול, דברים חיתיים)

לפני הדברים אקדים ואומר שאני רואה שיפור עצום בדיון איתך מאשר הדיונים שהיו לפני כן, אתה הרבה יותר רהוט ועונה לעניין, ושאפו (וגם בלי קשר אתה משלב הומור בתגובות שלך וזה משעשע). עם זאת, שים לב שבתגובה זו קצת עירבת פה דמגוגיות (נראה שאתה לא הבחנת בכך שזו דמגוגיה, אך אסביר מדוע זו דמגוגיה ולא טענה אמיתית).

לא רק הרמב"ם סובר שהתורה לא יכולה להשתנות, כל הראשונים סוברים שהתורה לא יכולה להשתנות (יש דעה שאם יהיה מעמד שגדול ממעמד הר סיני אז תיאורטית התורה יכולה להשתנות, אבל כל עוד לא קרה מעמד כזה, אז אין מה לדבר), ואעפ"כ אנחנו רואים שישנן שיטות שפסקו ע"פ זוהר. ולא רק זה, אע"פ שהכללים שמסורים בידינו מסיני לא משתנים, בפרטים ישנו ספק ויש מקום למחלוקת ולחידוש חכמים בכל דור מה לעשות בדברים שלא התבאר במפורש במסורת מסיני מה לעשות. ברור שהזוהר לא יחלוק על פסוקים מפורשים או על הלכה למשה מסיני מפורשת, הוא לא מתיימר לעשות את זה. הוא מדבר על דברים שאין עליהם מסורת מפורשת או פסוקים מפורשים, ולכן, הקושייה שלך משינוי התורה אינה קושייה כלל, ודקרי לה מאי קרי לה. העניין שהוא לא היה מסור לעם ישראל זה לא בהכרח נכון, וגם אם נניח כך, האם פירושי הראשונים היו מסורים לעם ישראל מסיני?! אעפ"כ אנו פוסקים כמוהם הלכה. ההלכה לא נקבעת דווקא ע"פ דבר שהיה מסור אלינו מסיני.

לא אמרתי שהזוהר שווה ערך מבחינה הלכתית לגמרא. אמרתי שאם הזוהר אמיתי, אז בוודאי שהרמב"ם שהיה גדול ישראל היה חושש לו ונוהג לפיו לחומרא (בלי לדבר על מקרים שבו הוא מתנגש עם מקורות אחרים).

א', המהרי"ט כותב שתלמיד טועה כתבם. וגם על הצד שאכן מדובר בשיטה של אחד מבעלי התוס' (בכל מקרה בתוס' יש שתי דעות, וזו רק אחת מן הדעות שמופיעות בתוס'), זו שיטת יחיד שהראשונים והאחרונים דחו אותה מההלכה. זה כמו להחזיק בשיטת הרלב"ג בהשגחה, או שיטת רבי אברהם מן ההר (נראה לי שזה הוא) שסבר שלה' יש גוף. אלו שיטות דחויות מההלכה. לעומת זאת, במקרה כאן, אין זה כך. אבל בכל מקרה, יצאתי על זה שאתה ככה יוצא בחריפות וסותם כאילו אין הבנה לאותם פוסקים, בעוד שהפוסקים האלו פסקו נגד מה שאתה אומר. אתה יכול לכתוב שאתה יותר מתחבר לשיטות של הפוסקים שלא פסקו כמו הזוהר, כיוון שלא נראה שאלו דברי הלכה וכדו'. אבל לכתוב כאילו אין הבנה לאותן שיטות, זה לא נכון (וכן לטעון שהרמב"ם באותן שיטות זה לא נכון, כי אין אף הוכחה שהרמב"ם לא היה פוסק את הזוהר להלכה. וגם אם לא היה פוסק, בוודאי שהיה נוהג לחומרא בעצמו).

תמיד כיף לקבל מחמאות. 😊

דבר שני שטויות והבלים!😡

רבי חיסדאי קרסקס סובר שהתורה יכולה להשתנות ולהתחלף, וכך גם תלמידיו, ביניהם רבי יצחק אלבו, שחולק על יג' עיקרי אמונה של הרמב"ם ומציין רק שלושה עיקרים. (זאת התורה לא תהא מוחלפת לא אחד מהם כמובן)

זה שאנחנו רואים שיש שיטות שפסקו על פי זוהר, זה לא תירוץ, זה קושייה. רבי יוסף קארו כתב ספר שלם שהוא דברי קבלה שלמד ממלאך לכאורה, אבל כתב ספר הלכה שנפסק על פי הנגלה.

ויש הבדל רב בין הראשונים שמעגנים את דבריהם במקורות בגמרא, לבין הזוהר שפשוט מציין עובדות בלי מקור. עוד הבדל, הראשונים לוקחים את כללי ההלכה ומפרטים אותם למציאות השונות והמשתנות, או מכריעים במחלוקות, אבל הזוהר לא בא להכריע במחלוקות או לפרט הלכות, אלא לספר כל מיני נתונים כמו שאסור לומר שמאל, (אמרתי עכשיו שלוש פעמים ליתר ביטחון) או שצריך לעשות כל מיני דברים.

אמת, פירושי הראשונים לא נמסרו מסיני, אך שים לב להבדל, אילו פירושים, לא דברים חדשים והוספות. וגם הזוהר לא התכוונתי שהוא צריך להימסר מסיני, אבל הוא תכל'ס היה איזה אלף שנה אחרי שנכתב גנוז אי שם ואף אחד לא ידע על קיומו, לכן הוא מפוקפק ביותר.

מה זאת אומרת שהזוהר אמיתי? האם יש ספר כזה? כן הוא קיים. האם זה היה מעניין אותו? כלל לא בטוח. הרמב"ם מאד זילזל באמונות טפלות, ובצדק.

ובכל אופן, הרמב"ם סובר שאי אפשר לשנות את התורה ולהוסיף עליה דברים כביכול כי ככה ה' אמר אלא להוראת שעה, ולכן הוא לא היה פוסק כמו הזוהר גם לחומרא.

לא קריטי שהדעה הנ"ל בתוספות הייתה דעת יחיד, ושהמהרי"ט אומר שזה תלמיד טועה כי זה לא, העיקרון שגדול אומר משהו וטועה הוא זה שמשנה.

לומר שאין שום הוכחה לכך שהרמב"ם לא היה מחמיר כזוהר זו דמגוגיה לשמה, אני מקווה שאמרת לשם ייחוד לפני כן.

וזה שיש שיטות שפוסקות ההפך ממני זה לא תירוץ, זו קושייה, בדיוק כמו שיש היום אנשים המתכנים רבנים ומתירים איסורי דאורייתא. בעגה המקצועית קוראים להם רפורמיים, לאלה שבימינו, ולקודמיהם אפשר לקרוא בעגה המקצועית טועים.

תביא מקור לכך שרבי חסדאי אומר את זה. זה שרבי יוסף אלבו לא מונה את העיקרים כמו הרמב"ם זה רק לעניין את מי להגדיר ככופר וכדו', זה לא משנה את עצם העובדה שהדברים נכונים, ויש חובה להאמין בהם. זו לא קושייה. אתה לא מסביר למה זו קושייה. נו, אז זו הוכחה לדבריי (הוא חשב שהדברים שכתב בספר מגיד מישרים נכונים להלכה). המשנה לא מעגנת את דבריה במשנה, נכון? ככה גם הזוהר לא מעגן את דבריו בגמרא, כיוון שהוא מקור תנאי, הוא היה לפני הגמרא. והרבה פעמים הוא מעגן את דבריו בפסוקים. מה הקשר? זה שיש מחלוקות זה יתרון?! "משרבו תלמידי בית שמאי ובית הלל שלא שמשו כל צרכן וכו'". גם לכל ספר יש סגנון משלו, וזו לא קושייה בכלל. לא כל דברי הראשונים הם פירוש. יש הרבה דיונים בראשונים במקרים שלא כתובים בגמרא, בדימוי מילתא למילתא, או אפילו בסברות של הראשונים לגמרי מבלי השלכות מסוגיות דומות, ועל פי דבריהם אנחנו פוסקים. לגבי דבריך המפוקפקים אני אפילו לא אשיב. אמיתות הזוהר הכוונה היא לעובדה שהוא אמיתי. יש הרבה דברים שקריים שכתובים, כמו לדוגמא ספר הקוראן. לא מדובר באמונות טפלות, ואני לא מאמין שאתה ככה מדבר על רבי שמעון בר יוחאי ועוד תנאים חשובים. תקרא מה שכתבתי לעיל ותבין שאתה כותב שטויות, זה לא נחשב שינוי והוספה על התורה. אתה מביא סיוע לדבריך מדבר שאין בו ממש, אז זה מצחיק להגיד שהעקרון נשאר. יסוד: כשהיסוד לבניין נופל- הבניין נופל איתו. להגיד על דעה שנדחתה על ידי הראשונים והאחרונים בהרבה ראיות, שזו טעות, זה משהו אחד, להגיד על דעה שקיימת להלכה ואינה דעה שנדחתה מההלכה שהיא טעות זה דבר אחר לחלוטין. כן, אמרתי שם ייחוד לפני כן.

שוב, לדבריך האחרונים אין כל טעם להתייחס.

האמת שחבר שלי צילם לי ושלח לי.... אבל נראה לי זה סידור מתוק מדבש. בשמחה

לברר לך?

את מול עצמך, ואת מול אנשים.

האם את מול עצמך מגובשת כבר?

אני מסכימה עם זה.  כמובן שאפשר לאמר לך שכל עוד את מקיימת מצוות, בכלל לא משנה באיזה מגזר תהיי.

אבל, היות וכדתיים, אנו מוצאים את עצמנו (לפעמים פחות או יותר), שייכים למגזר המסויים שדרכו חזרנו

בתשובה, או שבמוסדו למדנו....

מלבד אלה ש"החליקו" מאה אחוז לתוך מגזרם, יש אני חושבת הרבה, שלא ממש. שומרים את המצוות

בקפדנות, אנשים אמיתיים, אבל הם לא חרדים, הם לא דת"ל, הם לא חסידים וכו'.... אולי יש להם דעות

דומות למגזר מסויים אך לא בכל.

הכי קל ופשוט להגיד לך: תהיי את. קודם כל, תהיי את. כמו שהיית לפני שחזרת בתשובה - כלומר עם האופי

והאישיות שלך. לא מוחקים שום דבר, בטח כשעדיין הקרקע לא מספיק יציבה מתחת לרגליים.

ואת יכולה לנסות; ללכת לשיעורים כאלה ולשיעורים כאלה ולראות היכן את מתחברת, ולאילו אנשים

ודעות את מתחברת.

לא חייבת לשנות את דעתך לגבי המדינה והצבא, רק כי זה לא הולך ביחד. מותר לך לצדד בגיוס

ובבד בבד לא להציב את המדינה כערך עליון.  וגם ההיפך מותר לך כמובן...

אולי זה עניין של אופי; יש בעלי אופי קיצוני שצריכים את הדעה הנחרצת והבלתי מתפשרת ויש

כאלה שרכים יותר. האדם כל כך מורכב שמה שאמרתי עכשיו נשמע לי שטחי.

מבינה את הקושי - כאילו לא שייכת לשום מקום באמת. אבל את שייכת לעם ישראל ולקב"ה,

וזה מה שחשוב. לא ישאלו אותך אחרי 120 איזה נוסח התפללת ולמי הצבעת. נכון?

חברה זה חשוב מאוד. במיוחד ליהודי.. אבל יחד עם זאת, צריכים להיות אותנטים. אמיתיים.

לעבוד את השם ממקום אמיתי. לא מזוייף.

ויש את הגרסא דינקותא שנושפת בעורף ונכרכת סביב הרגליים....לא פשוט לחזור בתשובה.

תהיי סבלנית לעצמך. גם בשידוכים;  אם השדכן לא מתאים לך, ואת יכולה הרי להרגיש את זה,

ואם הבחור לא מתאים לך, ואת יכולה להרגיש את זה, אז אל תסתבכי עם מגזרים ופוליטיקה

וכאלה. ואל תתבלבלי מכל מיני דעות נחרצות או שמנסות למשוך אותך לצד שלהן; אולי

זה מתאים ואולי זה לא. אולי בהתחלה, בגלל שאת יחסית "חדשה", תאבדי כאילו את

הדעה והאישיות שלך, אבל תני לעצמך זמן ומקום להתעשת ולחשוב על זה שנית.

ולסמוך על האינטואיציה שלך גם. זה קול השם, אני חושבת.  

הכי חשוב זה הקשר  שלך עם השם. יש אנשים שחיצונית הם לא נראים דתיים

אבל כל כך קשורים לקב"ה.

עולם הפוך כאן. 

חושבת שהכי חשוב לבקש מהבורא שיראה לך את הדרך ש ל ך: "תעיתי כשה עובד,

בקש עבדך".

אם את רוצה לשוחח עם מישהי שאני מאוד מאוד מעריכה - בעלת תשובה (כבר

שנים רבות עם משפחה גדולה בלי עין הרע), הייתי שמחה להפגיש ביניכן

אם תרצי בזה.  היא ובעלה וכל המשפחה, מאוד יראי שמים, מאוד אמיתיים

ומאוד מאוד הם עצמם.

כל טוב לך והרבה הצלחה. אל תדאגי. את לא לבד. כל בעלי התשובה מתחבטים

בכך. ולפעמים, גם אחרי שנים.

ז"א, לקב"ה בודאי לא אכפת לו איזו תוית חברתית תשימי על עצמך.. זה פשוט, נכון? זה כמובן חשוב מאוד לדעת.

אם כן, אז ממליץ להסביר לשדכן מה את מצפה מבן הזוג העתידי שלך ופלוס מינוס מה התפיסות שלך -

יהיו "שוליים" בציבור החרדי/חרדלי/דתי לאומי שיכילו ויהיו ממש סבבה עם הציפיות שלך מעצמך ומהסביבה.

גם אם לזה שם, זה לא סוף העולם.

נראה לי שזה מאפיין יותר את הציבור הספרדי. לאשכנזים, בדרך כלל, יש גבולות יותר נוקשים ביחס להגדרות.

בבית כנסת ספרדי ממוצע הגיוני שתראי יותר סגנונות של שמירה על אורח חיים דתי והשקפות, לצורך העניין.

לא כולם כאלה קהילתיים בציבור הדתי. הרבה גרים בערים ולא בישוביים וממילא הקהילתיות פחות נבחנת.

מעניין אם יתאים לך...

סתם תפס אותי השילוב של הדוסיות עם זה שאת מאמינה בצבא אבל לא במדינה ושאין לך את הציות העיוור של החרדים

רק מתלבט אם מה שכתבת על ראש הלכתי הכוונה שאת פחות מתחברת לחסידות?

כאילו מבחינה חברתית יש אצל הרב גינזבורג משהו מאוד מגוון שיש שם גם אנשים שמגיעים מסביבה חרדית/חבדית וגם אנשים שהגיעו מסגנון דתי לאומי-חסידי אבל הם באמת פחות מתחברים לקטע הציוני

וגם יש קהילות של חוזרים בתשובה...

מכירה? גם שם לא מוצאת את עצמך כ"כ?

לעניין השידוכים, מעניין אותי, מה את בכלל מחפשת?

את מחפשת מישהו כמוך שהוא גם לא מוגדר? או שאת כן רוצה מישהו ממגזר מסוים? או שאולי הוא יבוא ממגזר אבל יהיה בשוליים שלו ויותר מחובר לכיוון שלך?

אני לא מספיק מכיר אבל אני מניח שיש כאלה שדכנים לסגנון לא מוגדר כי בסוף זה משהו שקיים ויש לא מעט אנשים כמוך בזה, אז השאלה אם את רק מחפשת אותם?

או שאת עובדת מול שדכנים מגזריים רגילים ולכן את מרגישה שאת מסתבכת?

לגבי רב לליווי, אני חושב שזה משהו מאוד מיוחד בדור שלנו שבאמת כולם הרבה יותר מחוברים וקשורים ואת באמת יכולה ליצור לעצמך קבוצה של רבנים ושלכל תחום יש את הרב שאת מתחברת אליו בו והולכת לפיו

אבל כאילו בסוף לא מספיק כתבת על עצמך אז מקווה שאני בכלל בכיוון ומוזמנת כמובן לדייק 

וגם התחתנה עם מישהו דוס מבית, אני בהחלט מבינה לליבך! אז קודם כל אנחנו שנינו חסידים של חסידות ספציפית וזה היה לנו ברור שזה הקו שלנו ולכן זה היה קצת יותר פשוט. אבל, המלצה מהלב- להתחתן עם בעל תשובה. מישהו שיכול להבין ולהכיל את כל העולמות וכל הקונפליקטים וכל הדברים שעולים ועוד יעלו. אני לא מתחרטת לרגע אבל זה בהחלט היה מאוד מאוד מקל. דבר נוסף הוא להיות שייכת למסגרת כלשהי. לאו דווקא קהילה אבל אולי מדרשה או שיעור קבוע, משהו שיכול לתת כיוון או איזושהי שייכות גם אם את מרגישה שלא הכל סגור. וכמובן שהעיקר לאן הלב מכוון.

אני לא מתכננת לעקוב אחרי השרשור אז אם את מרגישה שאת צריכה עוד מילים או התייעצות את יותר ממוזמנת לפנות אלי בפרטי בשמחה גדולה!!!

שבעת המינים (ולא רק)

תפילה על האתרוג

לימוד על הפירות

תפילה על הפירות

בקשות בעת רצון הזו

הלוואי שנזכה בשלימות.

שירים

ברכות

דברי תורה, מדרשים

תפילה על האתרוג

ברוך ה'.

לי הוא עשה הרבה סדר במה זה החג הזה בכלל, חיבר אותי אליו ונתן לי להבין שלא סתם אוכלים פרות יבשים...

זה פחות מדבר על הארץ והפרות ויותר נותן מבט על מה משמעות החג בכלל ומה אפשר לקבל ממנו, לי זה עזר...

אדבר על מחשבה שאני עושה עם עצמי בתקווה שאולי זה יוכל להיות גם שייך אליך במידה כזו או אחרת

על מה הצער שלי?

שציערתי את ה' יתברך?

זה באמת צער גדול.

אך יש לך אפשרות לשמח את אבא! יש לך אפשרות לתקן ולהגיע למדרגה יותר גדולה!

ואתה יודע מה - ה' יתברך שמח על הצער הזה! חח כן זה יכול להשמע קצת מוזר אבל זה נכון.

אולי בכלל הצער הוא על זה שאני לא כזה צדיק כמו שחשבתי שאני כזה.

אם כך - זה לא כזה צער חיובי שה' שמח בו.

ולכן המחשבה על הצער והתיקון לא בהכרח יעזרו במצב הזה..

אז מה כן יעזור? המחשבה שהצער הזה הוא לא כזה אמיתי ונכון.

ממה אני מצטער שאני לא כזה צדיק. נו שויין. 

אני במדרגה בה הקב"ה שם אותי בה ומשם הוא רוצה שאני אעבוד אותו!

אין לי מה להצטער על זה שאני במדרגה נמוכה ממה שחשבתי כי מה שמעניין את ה' יתברך זה לא באיזו מדרגה אני, אלא איך שאני עובד אותו לפי כל הכוחות שיש לי במצב הנתון.

י"ר שנזכה לרחמי שמיים גדולים ונעלה מעלה מעלה במעלות היראה והאהבה

בתחילת הנישואין @יעל מהדרום הכינה לי מעיין יצירה עם הפסקה הזו ותלינו אותה בסלון, אני לא יודע לאן היא נעלמה.

ככל שיש יותר צער, יש יותר בהירות מה לא טוב וזה ממש מוביל לבהירות מה כן טוב.

ממליץ לך בחום לעלעל מדי פעם ב"אורות התשובה", זה ייתן לך עוד יותר אור ועוד יותר אור.

בהצלחה חבר יקר!!!

מקורות נוספים (ואולי גם מיקוד פרקים באורות התשובה) מידיעתכם וניסיונכם

בדגש על אותו תת נושא בתוך התשובה של הצער על העבר.

שהכותרת שלו היא

ח – מַכְאוֹבֵי הַחֵטְא וְיִסּוּרֵי הַתְּשׁוּבָה וּמַרְפֵּא הֶאָרָתָהּ

הזמן שבו הצער עולה בטבעיות (זה לא יקרה לנצח) הוא גם הזמן הטוב ביותר לתרגם את התחושה הזו להחלטות נכונות וריאליות לשיפור והתקדמות, שהוא השלב החשוב בתשובה הנקרא "קבלה לעתיד". מה אעשה שלא יקרה שוב, איפה צריך גדרות ובד"כ גם הוספה בלימוד תורה...

שעם הזמן זה נהיה פחות כואב...

אולי מתבגרים

אולי התשובה עולה קומה

אולי יש פחות זמן...

בכל אופן לי היו לילות בלי אוויר!!! על דברים שעכשיו עוברים כמו גל...

הגישה הנכונה ללימוד תורה ולא פחות חשוב מזה הגישה הלא נכונה ללימוד תורה.

אני רוצה לנסות להסביר: אני מכיר כל מיני כיוונים, אני למקד את עצמי מתוך החוכמה של החוויה שלכם דברים שנגעו בכם (משהו שאין ל-AI). אני מחפש רעיונות מפותחים ומתפתחים בנושא למשל על בסיס: "שלא ברכו בתורה תחילה"/ "לא זכה נעשית לו סם"/ "הרבה עשו כר' שמעון ולא עלתה בידם" ועוד.

מקווה שהשאלה וההקשר מובנים תודה.

"משל, למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!"

ברכות ס"א עמוד ב' - https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A2%D7%9C_%D7%95%D7%94%D7%93%D7%92%D7%99%D7%9D
 - התלות בלימוד התורה, זה עניין מאוד יסודי בעיני. זה לא רק צ'ופר, אלא זה זה החיים. גישה לא נכונה ללhמוד תורה מוצאת "אלטרנטיבות" אחרות או פשוט לא מבינה את ההכרחיות של לימוד תורה.

יש עוד פסקה של הרב קוק בשמונה קבצים שחזיקה אותי ביחס ללימוד שלא לשמה, פסרמתי אותה פה פעם אחת, לא מוצאת כעת. העתיק אותה לכשאמצא.

על הכיוון. באמת חשוב לי החיבור הישיר למדרשים ולמקורות (לא מאמרים מודרנים שונים של ד"ר מנותקים אלא משהו רציני) אבל כמו שאמרתי אני רוצה למקד את עצמי לפי היכרות של רעיונות יותר מפותחים - מהרעיון אל המקור, במקביל למה שאני אישית מתייגע בחיפוש עצמי מהמקור לפירוש.

יש שמחה על ההתקרבות לה'. בזמן שאתה בצער אתה מקיים מצוות תשובה, וממילא אתה דבוק אז בה'.

"מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. אלהים אלי אתה א‍שחרך צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים. כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך".

על אותו משקל, תיקח את הרגשת הכאב על החטא להרגשה כאב כללית ויסודית על הריחוק מה' כשאין השראת שכינה ומקדש. תרגיש כאב על זה שה' נסתר.

איך הוא עשה את זה?

זה דיבור ששווה וחשוב ללמוד גם לעצמנו כלפי אחרים וגם בינינו לבין עצמנו.

אבל בגדול זה התחיל בזה שהוא עשה איתי חסד- טרמפ.

הוא סיפר על התמודדות שיש לו עכשיו בחיים. 

גם אני שיתפתי אותו במעשי האחרונים, והוא נדהם מהנהגה מסוימת שלי, וקצת היה מאוכזב שאני עדיין לא נשוי. היה אפשר לראות שהוא אומר את זה מתוך דאגה והערכה- בטון של למה בן אדם במעלתך (פרגן) מפנה את זמנו לעסוק בדברים כאלה? אבל אני ניסיתי להצטדק.

תוך כדי הוא סטה מהמסלול כדי לקחת אותי למיקום המדויק (כמה קילומטרים)

אח"כ הוא אמר לי תתפלל לקב"ה שיאיר לך את הדרך שבה אתה צריך ללכת, מה רצונו ממך. אני באתי שוב להצטדק, והוא עצר אותי, ואמר לי שאני לא צריך להחזיר לו תשובות, רק לדבר עם הקב"ה באופן פשוט.

זה הסתיים בזה שהוא בירך אותי בפירוט, ולא במה שהוא רצה שאתחזק בו, אלא בבחירות נכונות, ובזיווג וכו' וכו'. הרגשתי אפילו שהוא קצת מתפלל על עצמו, זאת אומרת הוא נתן תחושה כאילו גם הוא לא יודע מה ההנהגה הטובה, וצריך ישועה.

הוא אדם פשוט, וגם זה היה חלק מהאפקט, זה נתן אותנטיות וכנות. אם הוא היה אדם מחוכם לא בטוח שהייתי נותן ללב שלי לשמוע.

בגדול אני חושב שכל אלה הם סעיפים בתוך "דברים היוצאים מן הלב"

לוקחת איתי כשיעור לדרך, באמת נשמע שהוא פעל בחכמה ונעימות גדולה.

אנשי לב זה פלא בעולם.

זה מתחיל ממך, מהפתיחות וההקשבה שלך לקולות רקע שה' עוזה בעולם.

ר' צדוק אמר: "דבור של חול המורגל בפי האדם ומרגלא בפומי' הוא דברי תורה ממש, אפי' אצל איש ההמוני מישראל ! ... כי כל נפש מישראל, יש לו אחיזה בד"ת מיוחדת כנודע, ובדבור שמרגלא בפומיא זהו שורש נפשו. ומזה יוכל האדם לעמוד על שורש נפשו, לדעת מה ענינו בזה העולם." (צדקת הצדיק אות נג).

יש המון דיבורים פשוטים של אנשים, ובפרט בשיחות מסדרון כאלה כמו בטרמפים, שאפשר לקחת מהם הרבה לחיים.

כל הכבוד שכרית לך אוזן והרווחת!!

אבל למדתי פעם שיעור גדול בהסברה מיהודי חרדי בקופת חולים.

בקצרה, ישב מולנו זוג חילוני-רוסי שכנראה זו הפעם הראשונה שהגיעו לבני ברק, והם חשבו על כל מיני אנשים שעברו שם שהם רבנים.

אז הוא הסביר להם שרב זה כמו תואר באוניברסיטה, וזה אומר שצריך ללמוד וצריך מבחנים וצריך להתמחות, ולא כל אדם שיש לו חליפה וזקן הוא רב.

אחרי שהם נכנסו לרופא, הוא אמר לי כמה זה חשוב לדעת לדמות דברים. זה נשאר איתי עד היום.

הייתה בו נעימות גדולה, וחוכמה שדיברה בעד עצמה. אמנם, מיומנות הדימוי היא קשה, אבל זה עדיין הועיל לי כשאני עצמי הייתי צריך להסביר דברים לחילונים. וזה גם עזר לי להבין בעצמי דברים ביהדות.

זה טבעי שאת תחזירי באותו המטבע- ברצון להוכיח אחרת. ואין בזה שום בעיה, אלא אם לא נוח לך עם זה, או אם זה גורם לענות תשובות שמבחינתך הן לא ישרות\לא אמת ברורה.

התשובה היא קודם כל להבין שאת לא שגרירה של אף אחד, את מייצגת את המחשבות שלך בלבד, ומותר לך לא לדעת ולטעות לפעמים. כמובן שאת לא חייבת לייצג נושא שאת לא עד הסוף מבינה אותו. (ולא תמיד יוצא מהויכוחים האלה דוקא דברים טובים.)

הייתי ממליץ לענות על השאלות האלה קודם כל לעצמך. לחקור ולהעמיק בנושא הזה לפני שאת מפיצה את אמונתך הלאה.

חוץ מזה מועיל מאוד להביא מקורות! אפשר לקשר את בן\בת השיח למקור כתוב או לפודקאסט שמדבר על זה, ולתמצת את הרעיון הכללי, ולומר שהתחברת לנקודות שהוא העלה וכו'. זה גם מועיל לעניין ההתנשאות, וגם את פותחת לו\ה פתח להעמיק יותר ולחקור בצורה יסודית יותר את הסוגיות האלה.

מי שמאמין בהחלט משתדל לברר וללמוד, אבל זה צריך להיות בירור רציני. נסיון לתת תשובות כאלו בשיחה של ספסל בגינה, דומה לנסיון ללמוד את כל התורה על רגל אחת.

אינני יודע כעת את התשובה, אך מכיוון שהשאלה נשמעת גדולה וחשובה - בוודאי כבר דיברו עליה חכמי ישראל במהלך הדורות.

אעיין, אשאל, אברר, ואענה לכם בהקדם.

היא מגיעה מתפיסה ילדותית מאוד של אלוקים.

שוב, הוא לא סנטה קלאוס נחמד שאוהב ללא תנאי. הוא כרת ברית עם עם ישראל, ובהחלט מצפה ודורש שנשמור את המצוות שהוא נתן לנו ושלא נבגוד בו, אחרת יגיעו עונשים חמורם. זה כתוב בצורה ברורה מאוד שוב ושוב בכל התורה ובנביאים, וראינו את זה קורה בחורבן הבית ובגלות.

(גם בנצרות, שמאוד אוהבת את הגישה של "אלוקים אוהב אותך גם עם כל החטאים", אם אדם לא מאמין בישו באמונה שלמה, הוא נשרף לנצח בגהינום. )

מספיק להתייחס לדת, ליהדות בפרט, בתור איזה עניין רגשני של "ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב". 

לא. אם אדם עובר עברות הוא בהחלט ראוי לעונש לפי כל חומרת מידת הדין, ברוך ה' ריבונו של עולם הוא רחמן ומאריך אף ונותן הזדמנות לחזור בתשובה, אבל זה לא אומר שלא מדובר במערכת רצינית עם השלכות קשות וממש לא עניין של "מרגיש לי" ו"התחברתי".

ולגבי "אם במגזר הדתי יש רוע למה לשים כיפה" זה לא קשור לבעיות שיש במגזר, כי כולנו בני אדם, ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אבל עדיין, השאלה היא אם אדם ממצהיר על עצמו שהוא ממליך עליו את ה' ושייך לציבור שזאת המטרה שלו, גם אם יש בו אנשים שלא עומדים בזה.

מי שלא מאמין לא שואל.

כי אם אני לא נותן אמון במערכת אמונות מסויימת, היא לא תעניין אותי. 

עצם זה שאני שואל, זה סימן שחשוב לי, זה סימן שאני נותן צ'אנס ומעניין אותי לדעת ביחס לעניין בו אני נותן אמון.

ולגבי תשובות -

לא חייבים לדעת הכל. ובאמת אין צורך להיות "עורך דין" של הדתיים או של הקב"ה.

גם להגיד אני לא יודע זה בסדר.

קצת מגוחך לחשוב שאם אני לא יודע אז הכל לא נכון.

וכן, אף אחד מאיתנו לא פועל בצורה של שכל טהור. ככה לא בונים אמון. אמון מבוססים על הכרה שיש משהו מעבר למידע שקיים עבורי.

וכן, אפשר לתת אמון על בסיס עניינים רציונלים, גם בלי להתהיימר לדעת הכל. רק הקב"ה יודע הכל.

ומה שלא נדע עכשיו - אולי נדע מחר.

אולי תהיה שאלה מאוד טובה שטוב שנשמע אותה ונשתדל לפתור אותה.. אך כדאי להזהר מהקרזיס סביב זה. להיות בלחץ על זה, זה לא רציונלי.

כשטוב לך, במה תרצה לפנק את ה' יתברך?

לתרום צדקה?

להוסיף לימוד תורה?

באמת קצת באסה קשר שהוא תלותי והוא רק קשור בדברים חומריים.

אילו דברים משמחים אתה חושב שתוכל להוסיף לקשר?

ישר כוח על השאלה יש לך מודעות מדהימה.

זה יפה שאתה בקשר צמוד עם ה', וזה מראה שאתה מאמין בהשגחה פרטית עליך. אבל מצד שני נראה שצריך לעשות איזשהי הפרדה בין מה שקורה להשגחה. הקב"ה תמיד, תמיד תמיד בצד של הטובה. אבל זה לא עובד בצורה של רע-עונש, טוב- פרס. זה כן יכול לבוא בצורה של רווחה רוחנית והרגשה שהנשמה במקום הנכון, אבל לאו דווקא מצב גשמי. גם כי אחרת לא היתה בחירה, וגם כי מתן שכרן של צדיקים לעולם הבא.

תחשוב על הצדיקים מתחילת ההיסטוריה עד היום- יעקב אבינו, יוסף, דוד... עברו קשיים צרות ונסיונות... זה יעזור לך להיזכר שמכה משמיים אינה עונש או סימן שה' נגדך.

צריך גם להרים את המבט מהמציאות האישית שלי. החשבונות של ה' עמוקים מיני ים. שווה לשמוע סיפורים על כך שממחישים כמה התברר שהקב"ה צדיק ורחמן גם כשלא היה נראה כך.

ולנסות לעבוד את הקב"ה מהמניעים הנכונים. להעמיק בזה... זה לא יקרה ביום. תלמד, תשאף, תתפלל. 

ליראת שמיים ואהבת ה', בגלל האמת.. 

הינוקא אומר שהעולם שוכח שאנחנו פה לעבוד את ה' וחושבים שהוא עובד אצלנו... גם התפילה שהיא עבודה שבלב הפכנו אותה לכלי עבורנו, כאילו הקב"ה כספומט למילוי בקשותינו. אבל זו לא אמונה.

וזה בסדר שזה לא טבעי לך... אני מזדהה עם השאלה שלך, חושבת שאנחנו דור מורכב שעובר דברים ובעיקר שטיפת מוח ובלבול ויש בורות תורנית בגלל כל הריחוק והמסכים. ה' יודע איפה אנחנו מונחים, ולפום צערא אגרא. לדעתי הכי חשוב להקפיד על מידת האמת. קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. 

חזק ואמץ!

שאתה מגיע עם הרבה עוצמה לעבודת ה', עוצמה רגשית חזקה שגורמת לחיבור שלך לבורא להתבטא בהחזקת תחושות הכנעה וחיבור בכוח, אבל רגש כזה אי אפשר להחזיק לאורך זמן. בפרט אם העבר שלך היה מורכב וקשה מסתמא אתה מגיע עם כל זה לעבודת ה' - וזה יכול לקרות.

הרצון לחיבור חזק ומורגש הוא חשוב, לא כל אחד זוכה לזה, הרצון הזה צריך להחזיק אותנו מלמטה כמו השמן שמאפשר לנר לדלוק כל עוד הוא למטה, אבל צריך להיזהר לא להביא את כולו לכיוון הפתילה. זכור לי שהרב דסלר במכתב מאליהו (לצערי לא זוכר איפה) כותב שהרצון והכמיהה צריכים להיות גדולים יותר מהמעשים, ושזה ידחוף אותנו, אבל ההתקדמות המעשית צריכה לבוא בנחת.

מבחינה מעשית צריך לנהל את ההתקרבות לבורא בהיגיון, לוודא שההתקרבות הזו כוללת לימוד תורה ממצה שמוציא ממך את מה שאתה מסוגל, ואם חסר לך כלים לזה כדאי להשלים אותם בעודך צעיר. וכמובן עוד הרבה חלקים חשובים בתורה שכל אחד יודע את המקום בו הוא צריך חיזוק. בהדרגה. 

אין שום עניין לתלות הצלחה או אי הצלחה בעסקים וכו' בדברים האלה הקירבה לה' צריכה להיות בסיס יציב. לפעמים ה' מנסה בן אדם ומונע ממנו הצלחה, לפעמים ה' מנסה בן אדם ונותן לו הצלחה, ולפעמים ההצלחה היא לטובתנו ולפעמים לרעתנו. 

שתמיד תצליח.

לא קראתי עדיין מה כתבו הקודמים לי. בכל מקרה מתפללת ומייחלת שהדברים שיעלו דרכי יהיו מכוונים ויתיישבו על הלב.

אני זוכרת שלפני הרבה מאוד שנים, קראתי באחד מספרי התהילים שהיו אצלנו בבית מאמרי חיזוק שקשורים לדור האחרון. אחת הכותרות שתפסה אותי שם, והולכת איתי הרבה מאוד שנים, היא שהניסיון של הדור האחרון הוא ניסיון האמונה.

ואני חושבת על זה, שבעומק העניין האמונה היא השורש והיסוד לכל הבחירות ומהלך חיינו בעבודת ה'. ואולי בגלל זה, כשמגיעים קרוב קרוב כל כך לנקודת תיקון העולם, הנקודות שהכי יצופו בהתמודדויות שלנו יגעו באותה נקודת שורש שמבקשת את ריפוי העומק הזה. זה כמו צמח שמבקשים להחיות ולהבריא אותו, ורוצים לעקוב אחרי החלקים הבריאים ולהיכן מחוברים, ולהגיע עד השורשים. ואז אפשר לעשות עבודה - לשחרר את החלקים שאינם בריאים, לנקות את הדורש ניקוי ולהזין את הצמח בחומרים מיטיבים ומבריאים, כדי שיוכל לצמוח נכון מחדש.

אפשר ללמוד מכאן גם לעבודת ה'.

עצם זה שאתה מודע לכך שיש פה עניין שדורש עבודה, זה המון, איתרת את החלק שדורש הבראה וחידוש.  

בשורש העניין, עכשיו אתה יודע שהניסיון הזה שאתה עומד בו, הוא ככל הנראה אחד הניסיונות הכי גדולים שקיימים, אם זה הניסיון שבו אנחנו, כולנו, מתנסים בו ערב הגאולה.

אני לא יודעת אם זה מדבר אליך, אבל רק תחשוב שכל רגע שאתה מצליח להחזיק באמונה שהכל, בלי קשר לאיך נתפס בעיניך ואם הצלחת לראות את הטוב המוחלט שגלום בו או שזה עדיין סמוי מהעין לעת עתה, פשוט הכל מגיע מהקב''ה, זו עמידה בניסיון גדול.

כל חיבור שלך לקב''ה בתודעה הפנימית ובמחשבות שלך, בדיבור הפנימי שלך עם עצמך ועם אחרים, באיך אתה בוחר לגשת לדברים ולעשות אותם, מתוך איזו תפיסה פנימית אתה עושה אותם, הוא עמידה בניסיון בלבחור בחיים של אמונה.

ההפנמה של הידיעה הזו, שכל התנועות שלי בעולם, כל המחשבות, הרעיונות, המאמצים שהשקעתי והתוצאות של דיבוריי ומעשיי הם כולם נפעלים ונעשים מהכוח, החכמה, התנאים וכדו' שה' נתן לי בחיים, הם הבסיס היציב והקרקע המבריאה ממנה אפשר לצמוח באמונה.

אם לא האדמה המתאימה, זרעים אולי יכולים לנבוט, אבל להצליח להחזיק מעמד לאורך זמן ביציבות, ולזכות לממש את אפשרויות החיים הגלומות בהם ואף להביא פירות, זה יהיה כמעט בלתי אפשרי.

אחרי שיש את האדמה, אפשר להתחיל לדשן ולהזין את המערכת בחומרים מצמיחים מבריאים ומחדשי מערכות חיים. אפשר להרחיב רבות על הדברים שאכתוב פה, מה שכן אני אנסה להתמקד, ובעיקר להניח פה נקודות שתוכל להרחיב ולהתבונן בהן בקצב שלך ובמקומות שליבך מתחבר אליהם:

הודיה.

להתמיד בהודיה על כל פרט קטן, ובהתחלה במיוחד על מה שלפעמים מובן לנו מאליו, אבל אין ספק שזה מתרחש ומתנהל בחסד גמור בלי תלות בבחירה וברצון שלנו. למשל, על הגוף שמתפקד, על נשימה, על ראייה ושמיעה, על היכולת ליהנות מריח ומאכל, להזיז את הגוף, לחשוב, הלב פועם..

לא עשיתי דבר כדי שזה יקרה. אבל זה קורה בטבעיות, נכון?

זה לא מובן מאליו.

כשמתחברים לנקודה של הודיה על הקיים וזוכרים כמה שום דבר לא מובן מאליו, וה' עושה איתנו בחסד גמור, זה עוזר להתחבר להבנה הזו גם בדברים ששם לבחירות שלנו ולשותפות שלנו עם הקב''ה בעולם, יש ביטוי יותר גדול.

לפתח תודעת אני שותף.

לא יודעת אם יצא לך להיתקל בתפיסה הזו, אבל אני חושבת שיש בה כדי לחזק אותנו באותה נקודת ענווה שאתה מבקש להתחבר אליה. הקב''ה ברא את העולם, והוא הניח אותי פה בגוף הזה עם הכוחות, הכישרונות וכל המתנות שנתן לי ועם העבודה שבאחריותי לבצע, כדי שאהיה שותף איתו בבניין עולם ובתיקון עולם. תמצא דרך לחזק בתוכך את ההבנה ולתזכר את עצמך כל הזמן, שאתה שותף של ה', וכמו שהוא הכתובת עבורך לפנייה אישית ודיבור ובקשה כשדברים לא הולכים ואתה צריך עזרה וסיוע, תעשה שהוא יהיה הכתובת להודות לו על מה שנותן ומאפשר, ו''לחלוק'' את השמחה גם בהצלחות וב''רווחים'', בין הגשמיים ובין הרוחניים.

מה הכוונה? יש רווח גשמי, לתרום, לתת צדקה, לעשות חסד בקניינים שנתן לך. יש רווח רוחני, לשתף אותו הלאה, להאיר לעוד אנשים את ההשגחה האלוקית עליך, את החסד שה' עושה איתך, ששמע לתפילות גם אם בדרך אחרת משציפית, אבל הן בוודאי לטובתך, לשמוח על הזכות להיות שותף עם מי שנאמן לעולם ותמיד מבקש ועושה טובתך... וכדו'.

יחד כל הדרך

עוד נקודה שקשורה לכאן, ומתחברת למה שתיארת מול הקשר ברמת המצוות ועצם הקשר עם ה'. לחפש את המקום והדרך לשמור על היציבות בקשר איתו, בלי תלות במה ''מצב העסקים''. בני אדם שיש להם שותפות אחד עם השני יודעים שהם יעברו מסע ביחד. הם יודעים שיהיו ימים של עליות וימים של ירידות. טבעי שעליות יחברו כי כשיש שמחה החיבור קל יותר וטבעי יותר, אבל כשזה הפוך נכנסים למרחב רגשות שונים שיוצרים 'סערה' שקשה ללכת בתוכה ולראות ברור דרכה. מה שכן מחזיק אותם זו האמונה שהסערה תעבור, ועכשיו צריך לעשות הכל להיאחז בנקודה היציבה בשטח, ואחד בשני, כדי לצלוח את המהמורה הזו ולהצליח לשמור על הטוב. מה אני מכוונת פה? תמצא את הנקודה בקשר מול ה' שאתה יודע שיש בה יציבות עבורך, או שאתה רוצה לייצר בה יציבות, ולהתמיד בזה לא משנה מה המצב בחוץ, אם יש 'שמש' או 'סופת שלגים'.

קטעי/פסוקי חיזוק

אם מדבר אליך, למצוא קטעים בשבח האמונה, פסוקים לשנן שיהיו שגורים על פה, שכל פעם שתבוא לך מחשבה אחרת בסגנון ''תודה ה', הסתדרתי לבד ...", תחשוב ותדבר את המילים שיכניסו ללב - אני בידיים שלך. לכאן או לכאן, ותודה על החסד העצום שאתה עושה איתי עכשיו.

אין עוד מלבדו.

אין מה להוסיף על זה.

ועל זו הדרך אפשר לחשוב ולהעלות עוד רעיונות שמתחברים לך מעולמך.

התחלתי במאמר, ומגלה שיצא לי בעצמי מאמר.

מתפללת שהדברים יביאו אור גדול ויחזקו בדרך.

לא רואה קשר בין אמונה לבין הצלחה בחיים

הצלחה היא תוצאה של

למידה- יישום- התמדה

שום קשר לאמונה או לעשיה דתית

כמובן שאפשר לעבוד/ לשפר את האמונה

לזה הטיפים שלי כנראה פחות יתאימו

(אישית ההצלחות שלי בחיים היו אחרי שעשיתי שינוי גדול דתי

לכיוון הפחות דתי)

 אין סתירה בין מגמה אידאולוגית למימוש עצמי

הנקודה כאן היא אחרת לגמרי - עולם הבא זה השייכות לנצח. היות שהתפקיד של יעקב היה לבנות בית שלם, בית של שנים עשר שבטים - אם אחד מהם היה מת בחייו, אין לו שייכות לעולם הבא, כלומר הוא לא מילא את תפקידו בעולם. לכן גם דווקא על יעקב - מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, למרות שבוודאי פיזית מת.