(על משקל אין ילד רע, יש ילד שרע לו)

האיזון צריך להגיע מהאמת הפנימית של כל אחת.

אין מודל אחד של אמא מושלמת.

כולנו עובדות כדי להגיע לרצוי, שהוא נגזר מהאישיות שלנו, שגם היא דינמית עם החיים.

כל שנה ביום ההולדת של הבכור, זה גם ציון דרך בהורות. אפשר לבחון איפה אנחנו עומדים. מעין חשבון נפש.

בגיל 4 הילד מתחיל לפתח אישיות. מבינה את השוק הפתאומי.

עד עכשיו ההתפתחות הייתה לפי הספר, באיזה גיל אוכלים מוצקים, מתי מתחילים ללכת, רישום למעון.. כל ההתנהלות נגזרת משלב התפתחותי.

עכשיו הילד מתחיל לבטא את הייחודיות שלו,

וזה בהחלט מעלה שאלות של מי אנחנו, מה הדרך החינוכית שאנחנו מאמינים בה, מה הסביבה שבה נרצה שיגדל. כמה לאפשר עצמאות וכמה לגונן..

הרבה שאלות, ותשובה אחת אין.

לאט לאט לומדים ומבררים ומגבשים דרך. תמיד אפשר לשנות ותמיד אפשר לתקן. וחוץ מזה שטעויות הם חלק מהדרך. בלי טעויות לעולם לא נדע בוודאות שזו הדרך הנכונה. אז קצת לשחרר את ההלקאה העצמית.

הרבה מספרות שעל הבכור עשו טעות ואח"כ שינו משהו בילדים הבאים.

בהצלחה!

ולנקות רעשי רקע, כמו - מה אומרים/ מה חייב/ והלקאה עצמית בראש

עד עכשיו עשית את הכי טוב שלך בכיוון שנראה לך לנכון.

את מגלה שצריך לשנות כיוון ? אחלה. אבל בלי לרמוס את עצמך בדרך

ילדים הם סתגלנים. אנחנו פחות. ולכן הייתי מתחילה מלנקות רגשי אשמה ולהשלים עם זה שכל מה שעשית עד עכשיו - היה הכי טוב לילדים שלך עד עכשיו. ואם נראה לך שצריך לשנות - אז אני חושבת שזה מאוד משתנה מבית לבית וכל אמא ומה שנכון לה, וכל ילד ומה שעובד איתו וזה באמת עניין של ניסוי וטעייה ועבודה של דיוק מול עצמנו ומולם כל הזמן. לא לפחד מזה,להתמסר לתהליך.

אז הכי חשוב בעיניי - לשמור על ראש פתוח ולא ליפול לתבניות לדעתי, כי מה שנכון לאמא אחת לא בהכרח נכון לאחרת. ולהיות קשובה. לרחשי הילדים ולרחשי הלב, ומשם למצוא איזונים.

זה אף פעם לא מושלם, אבל זה יהיה יותר מדויק

לדעתי אין תשובה נכונה אחת , יש המון גישות..

מהצד שלי,  אמא מושלמת זו יותר האמא 'בדיעבד'..

כשרואים ילד מחונך, כיבוד הורים, עם ביטחוןן עם ערכים, דרך ארץ, יראת שמיים, נחת רוח , שמשתף את ההורים ופתוח איתם, שמגדיל ראש, עצמאי, שעושה מה שטוב לו בלי לפגוע באחרים ובלי להיות מושפע מהסביבה, עם עמוד שדרה..

אז ישר אני רוצה לדעת מי ההורים שלו, איך חינכו אותו ואיך הגבילו אותו..

אני יכולה לשער שצריך להביא דוגמה אישית ולבד הם יהיו כמונו גם בלי שנתאמץ..

גבולות זה חשוב אבל בנחת ולא בצעקות או עונשים- אבל כן אסרטיביות.

לגבי קריירה או ילדים?

אני עובדת עד הערב ואני לא מרגישה אמא טובה , כי כשאני חוזרת אני עייפה ואני רחוקה מלהיות איתם בשמחה,

אז בעתיד בע"ה ארצה עבודה עם פחות שעות כדי שאקבל את הילדים בשמחה ושיזכרו אותי לטובה ואמא חייכנית ואמא נוכחת..

הגישה שלי היא כזו כי אני גדלתי לאמא קרייריסטית שלא ראיתי אותה בכלל, חייתי עם בייביסיטר כל הזמן עד גיל מאוחר, היא לא זכורה לי בילדות כמעט.. רק בשבתות וחגים

ואני מבינה שבלי שרציתי הפכתי להיות כמוהה וזה לא מה שאני רוצה

סיפרתי פה לא אחת על שיחה עם אבא שלי, שאמר לי שהוא מצטער שהוא לא היה מספיק נוכח כי הוא עובד עד 17 כל יום והיה רוצה לבלות איתנו יותר

לא הבנתי על מה הוא מדבר האמת כי בשבילי הוא היה אבא מאוד נוכח, ליווה אותנו בצמתים חשובים בחיים, תמיד הגיע לאסיפת הורים ולכל מסיבה עם בגדי העבודה למרות שהוא בנוהל מחכה להגיע הביתה להתקלח ולנוח, מפזר כל יום לבית הספר ועד הלימודים הגבוהים כשצריך.

אבא שלי לימד אותי לקשור שרוכים בנעליים, ועבד על זה חודשים חח, הביא לנו חיות מחמד, לימד אותנו לשחות, ותמיד כשהייתה תחרות סוכות/ חנוכיות התגייס למשימה עם ידי הזהב שלו

לעומת אמא שלי שגם בשנים שעבדה מפוצל עד 19 וגם בשנים שלה בבית לא מצליחה לייצר פניות נפשית הרבה פעמים והרגשתי אותה פחות איתנו למרות שתמיד היה אוכל חם על השולחן וכביסה מכובסת והבית היה נקי והיא הייתה איתנו רוב היום. או לפחות יותר מאבא. היא כל הזמן הייתה עסוקה בעוד שאבא שלנו במעט זמן בבוקר ואחהצ ובהתגייסות שלו - היה ממש נוכח ברגע.

אז הזמן כשלעצמו הוא פחות הבעיה, אלא באמת יותר הפניות והאיכות וההשקעה בהם.

אני גם חוטאת בזה לא מעט ואני מוצאת את עצמי לפעמים מאחד דומה לאמא שלי  כי השגרה שוחקת נורא ואני לא עובדת עד הערב אפילו וההורים שלי גידלו יותר מפי 3 ילדים ממני שיהיו בריאים, אבל כן משתדלת שיישב לי בראש שהעיקר זה מה שאנחנו עושים בזמן ולא כמה זמן. ואיזה חוויות אנחנו יוצקים לתוכו.  וזו עבודת חיי לדעתי בנושא הזה,. לדעת להנות מהרגע ולנכוח בו. אבל אני לא מסוגלת לוותר על עבודה. נפשית. ומנגד - כן עשיתי שנמוך בהסבה לעבודה יותר קלילה בשביל הגמישות ובשביל הטווח הארוך

במיטבך

אם בבית אז אחלה

ואם בחוץ - אז גם אחלה

אני צריכה גם וגם. ולכן עובדת בעבודה כרגע שמאפשרת לי הרבה התאווררות בשביל הפניות הנפשית שאני עובדת עליה

אבל צריך לנסות כדי לדעת

כי את מזכירה לי שגם אבא שלי היה עובד כל היום

והאחים הגדולים שלי יגידו שלא זוכרים אותו בילדות,

אני בין הקטנים, יכול להיות שהוא הפחית שעות או שהיה יותר בשל להיות חלק מההורות, לא יודעת.  אבל בפועל אני זוכרת אותו המון בילדות, למרות שאם מסתכלים בטכני? הוא היה לדעתי אותן שעות עבודה כמו בתקופה של אחיי הגדולים..

הוא שיחק איתי המון ולימד אותי להכין אוכל , ולימד אותי ערכים בצורה בוגרת למרות שהייתי רק בת 5-6, יש לי המון זכרונות טובים ממנו

וזה מחזק מה שאת אומרת, מאוד

ולא לוותר על עבודה, גם ככה הילדים במסגרות חצי מהיום.. אבל לא לעבוד בעבודה שוחקת או עבודה עם שעות ארוכות.

על עצמי אני מדברת   שגם אם מדובר בעבודה שאני אוהבת- אם אחזור מאוחר אני אהיה עייפה מדי לזמן איכות או להתייחסות, וזה מה שחורה לי

קיויתי שלא חפרתי לחינם

ומסכימה איתך. הכוחות מוגבלים.

אמא טובה זו לאו דווקא אמא שהילדים שלה מושלמים.

גם לאמא מאוד טובה יכולים להיות ילדים ''בעייתיים'', כי בסוף לילד יש בחירה חופשית (ותחשבי על עצמך מול ההורים שלך- האם כל התנהגות שלך נגזרת מאיזה מין הורים הם היו, או שזה קשור גם לעצמך?).

אני חושבת שאמא טובה זו אמא שאכפת לה מהילדים שלה. שחושבת עליהם. 

ולכן פחות רלוונטית התשובה לשאלה האם האמא עובדת עד שבע או נשארת בבית כל היום- ויותר מעניין אותי מה השיקולים שלה בבחירה. ואם היא לקחה בחשבון את הילדים שלה ואת הצרכים שלהם, בעיני היא אמא טובה (וכן, להגיד 'חשוב לי שלילדים תהיה אמא שמחה'- זה לגמרי נחשב לדאוג לילדים).

ובעיקר בעיקר בעיקר- אמא שמוכנה להשתנות, להתפתח ולגדול איתם יחד.

שרואה את הילדים שלה ואת הצרכים שלהם ולא נעולה על תפיסות עולם שאיתם היא הגיעה להורות (כמו שתיארת שבהתחלה האמנת רק באהבה והילד לימד אותך שגם הצבת גבולות זה חשוב). אמא שמתקדמת ומשתפרת במהלך חייה כדי להפוך להיות אמא (ואישה) טובה יותר ויותר.

ובגדול, אני חושבת שאישה טובה- תהיה אמא טובה.

ואיזה שרשור מענייין

ואני אוסיף

שבאמת

מה שחשבתי

והתפיסות שהיו לי על אימהות/אמא שלי השתנו עם גדילת הילדים...

כי פעם היה לי "ברור" איזו מן אמא אני אהיה... ומה לא אעשה כמו ההורים שלי וגם הרשתי לעצמי בלב בשקט לתת ציונים להורים כאלו ואחרים...

ופתאום..

הבנתי שבאמת זה מורכב

וכמה לכל הורה בעולם מגיעה מדליה על עצם היותו הורה! כי זה באנת לפעמים מורכב ולא פשוט.

וזה נותן לי ענווה...

וקצת פחות ביקורתיות... וכל פעם מחדש אני מבינה שהחיים מורכבים יותר ממה שהיה נדמה לי

בס״ד

על חלקן אני חושבת שאין אמת אחידה. לדוגמה במה שקשור לאיזון בית-עבודה. זה נראה לי ממש אינדיווידואלי ויכול כמה להשתנות כמה וכמה פעמים אצל אותה אמא לפי נסיבות חייה. אני לא מאמינה שיש בזה שחור או לבן, נכון או לא נכון. ואני גם מאמינה שאנחנו מסוגלות לזהות מה עובד לנו ולבית ומה פחות ולפי זה להחליט את ההחלטות שלנו (ולהחליט שוב בעוד כמה זמן אם זה משתנה).

על חלק אחר מהשאלות שלך, אני יכולה לשתף אותך שאיך שאני מבינה את הדברים היום, יש משהו אחד שעונה על המון דברים מהרשימה שכתבת - וזה:

*לראות את הטוב שבילדים שלנו שלנו*

להאמין באמונה שלמה ותמידית שהם טובים!

להאמין שהם יגדלו להיות אנשים טובים!

להאמין שהם רוצים לעשות טוב (גם כשהם טועים)!

לשים זרקור על הטוב שהם עושים!

להאמין שהם עם הכוחות אדירים!

להאמין בהם!

להאמין שהם יכולים ומסוגלים!

ככל שמצליחים להיות במוד כזה,

כך הקשר איתם משתפר,

כך הבית מהווה יותר מקום ואוהב, חם ובטוח, מקום שתמיד אפשר לחזור אליו,

כך הם פתוחים יותר איתנו…

בעיניי זה אחד הדברים הכי, הכי, הכי חשובים שאפשר להעניק לילדים שלנו.

זה לא סותר הצבה ושמירה על הגבולות איפה שנחוץ. אפשר לאהוב הכי בעולם ודווקא מתוך זה להיות עם גבולות חזקים איפה שצריך. הילדים לומדים להבין את זה ולהעריך את זה.

(מה עוד שכשהקשר טוב, אם הם מרגישים שאנחנו רואים בהם טוב, בדרך כלל יש גם יותר שיתוף פעולה והם נוטים לכבד יותר את הגבולות שלנו).

איך לבחור את הגבולות שלנו?

איך לדעת מה לאפשר ומה לאסור?

שאלות גדולות, מהותיות ואמיתיות מאד!!!

אני בעד להתפלל על זה, קבוע.

לבקש מה׳ שהוא יעזור לנו לדעת מה לאפשר ומה לא.

(וכמובן לבקש ברכה והצלחה בגידול ילדינו באופן כללי).

אני ממש ממש מאמינה בזה…

ולהתבונן.

בסוף, בלב, אנחנו לאט לאט יכולות לזהות מתי אנחנו שלמות עם מה שאנחנו עושות, ומתי זה מרגיש לנו לא לגמדי מדויק. איפה שהלב לא לחלוטין מרגיש טוב עם מה שהיה. התנועה הזאת של הלב, היא מאד חשובה כי היא מצפן שיש בכוחו להביא אותנו לשיטות החינוך ולאיזונים הנכונים לנו. בסוף אני האמא שלו והוא הילד שלי, ומהבחינה הזאת, אני המומחית. אז אני לומדת ומקבלת כלים מאנשים שעברו את הדרך הזאת לפניי. אבל אני גם נשארת קשובה לרחשי ליבי, ואם משהו פחות נראה לי, או פחות מתיישב לי על הלב, לא אשתיק את זה בשם שיטה כזאת או אחרת, אלא אתבונן, אחקור ואתייעץ עד שאגיע למקום שאני יכולה להיות שלמה איתו.

עוד כמה עקרונות שמנחים אותי היום לגבי גבולות:

א. לבחון טוב טוב איזה גבול נחוץ ואיזה לא.

ב. לבחון אם הגבולות שאני רוצה להציב בכלל תואמים את היכולת ההתפתחותית של הילד שלי. האם הוא מספיק גדול כדי להצליח ליישם x,y,z. ללמוד את הנושא קצת ולהבין מה ריאלי ומה פחות.

ג. איפה אפשר להזיז את הגבול על-ידי זה שנשקיע את האנרגיה בחינוך ומתן כלים לילד. נגיד בגיל קצת יותר גדול, לאפשר לילד ללכת לבד לכל מיני מקומות, אבל אחרי שאני דואגת ללמד אותו היטב איך עושים את זה בצורה בטיחותית (כבישים, מוגנות וכו׳).

ד. יש את הגבולות שצריך מבחינה האוביקטיביים (כי הם קשורים לבטיחות, או לכבוד בסיסי, או להלכה [לא תתני לו לראות מחשב בשבת גם אם הוא יתעקש]. ויש את הגבולות שלנו, שהם לא פחות חשובים. אם האמא מתקשה לזהות שהיא מגיעה לגבולות של עצמה = לקצה היכולת שלה, ואם היא מתקשה לשמור על עצמה ולא לתת מעבר למה שהיא מסוגלת כרגע, זה בדרך כלל פחות טוב. לאמא, ליכולות שלה להגיב נכון, לקשר עם הילד… חשוב להיות קשובות לעצמינו ולכבד את הגבולות של עצמינו ולא להתאמץ יתר על המידה.

והמשפט הזה שלך, שהם גדלים והזמן עובר מהר, ולא סיימנו ללמוד ובינתיים הם גדלים עם הורים שעדיין בלמידה… וואו, כמה אני מזדהה. אני המון עם המחשבה הזאת, שאין לי זמן. הגדול כבר גדול! אמא׳לה!

מצד אחד, זאת מחשבה מצוינת, כי היא מדרבנת אותנו להתקדם ולהשתפר.

ומצד שני, צריך להרגיע את עצמנו קצת. לזכור שהכל מדויק. שככה טבעו של עולם, שילדים יוולדו להורים חסרי ניסיון. וגם להאמין שילדינו לא כאלה שבריריים ושהם יכולים לספוג את הטעויות שלנו… כל עוד זה נעשה מכוונות טובות ומאהבה. וכל עוד ההורים באמת מחפשים להשתפר כל הזמן. הורה מושלם זה גם קצת מסוכן, זה רק מטורף לילד, שעלול לחשוב שאסור לו לטעות בדרך…

בהצלחה לנו 🩷

לקחנו על עצמינו תפקיד מטורף…

אבל כל-כך יפה, מספק וממלא…

אמא טובה היא אמא שרואה את האימהות שלה כתפקיד משמעותי בחיים שלה, ומשקיעה בזה אנרגיה משמעותית.

הרבה כתבו פה על זה שאמא טובה היא אמא שטוב לה.

ואני רוצה לדייק את המשפט הזה.

אמא שטוב לה יכולה להיות אמא טובה.

אמא שלא טוב לה, זה בהחלט יקשה עליה ויפגע ביכולות שלה להיות אמא טובה.

אבל לא כל אמא שטוב לה תמיד תהיה אמא טובה.

יכול להיות אמא שתבחר את כל הבחירות תוך התמקדות רק במה עושה לה טוב, ולא תחשוב בכלל על הילדים שלה ועל ההשלכות של הבחירות שלה עליהם. ואז גם אם לה הכי טוב בעולם, היא לא אמא טובה.

אמא טובה היא אמא משקיעה מאמצים כדי להיות אמא טובה, כי היא רואה ערך משמעותי בהורות שלה.

ובשביל להיות אמא טובה, היא בהחלט צריכה גם להשקיע בעצמה, ולדאוג שיהיה גם לה טוב. וגם להשקיע בזוגיות, שבהחלט משפיעה על ההורות.

אבל יש גם מצבים שאמא יכולה לעשות ויתור על דברים לעצמה, מתוך מחשבה על הילדים, ולשמוח בבחירה שלה. ואז גם לה טוב, וגם לילדים.

(באופן אישי אני שיניתי את המקצוע שרציתי ללמוד מתוך מחשבה על הילדים שיהיו לי ועל האמא שאני רוצה להיות עבורם, והזמן שאני רוצה שיהיה לי איתך. אולי היה לי יותר טוב באופן אישי אם כן הייתי לומדת את אותו מקצוע, אבל באמת לא היה לי טוב, כי גם אני הייתי נפגעת מהקושי שזה היה מביא להורות שלי. וב"ה אני מאוד שמחה ומרוצה במקצוע שבסוף למדתי ושאני עובדת בו... לא אומרת שכל אחת צריכה לבחור כמוני, רק מעלה את הסיפור הזה כדי לדייק את המשפט שעלה פה על 'אמא טובה היא אמא שטוב לה').

וחלק מההשקעה בהורות בעיני זה גם השקעה בלימוד על חינוך, ובמחשבות והתבוננות על החינוך שלנו.

אני לא חושבת שיש שיטת קסם אחת שמי שמחנכת לפיה ה'אמא הטובה'.

יש הרבה גישות והרבה שיטות, יש כאלו שאני יותר מתחברת אליהן ויש כאלו שפחות, ואני מאמינה שלכל גישה יש טוב שהיא נועדה להוסיף בעולם. ואנחנו צריכים לשמוע ולמצוא את הדרך שלנו ואת מה שיותר מדבר אלינו, ולהמשיך תמיד להיות בלמידה, של עצמנו של הילדים שלנו.

מה שטוב לי זה לא תמיד מה שנכון לילדיי, ותמיד צריך לחפש את האיזון. ויש גם וויתורים. 

אז לא העיקר שטוב לי. כי זה יכול להיות מאוד מנותק מהילדים ולא טוב להם.

וזה נכון גם לגבי כל מיני החלטות קטנות ויומיומיות הרבה יותר. זה ממש איזון שצריך לחפש כל הזמן מחדש. לשמור על עצמינו מצד אחד. ולהבין שיש לנו אחריות כלפי הילדים שלנו מאידך. 

אני כל כך אוהבת את המשפט הזה.

הרעיון שעומד מאחוריו הוא שהורה צריך להוציא את האגו שלו ואת הרצונות שלו בהורות.

אין לנו רשות להשתמש בהם כמו שחנן בן ארי אומר.

הם לא התעודת זהות שלנו, לא מייצגים אותנו, לא צריכים לרצות אותנו. זה עוזר למקד את העבודה בהורות שלנו, לנקות את כל המסביב ולצייד אותם בארגז כלים איכותי לחיים.

כמובן שכל זה הוא מצד ההורה, מצד הילדים הם מחויבים בכבד את אביך ואת אמך ועל זה אין עוררין

ממליצה ממש על הפודקאסט הזה, האיר לי אל העיניים גם בעבודת המידות שלי וגם בהורות שלי:

ובכללי אנאבלה שקד מדהימה. (ושיטת אדלר כמובן)

זה מתחיל עם להיות בנאדם טוב:

1. לפתח מודעות עצמית

2. ללמוד תקשורת נכונה

3. להודות בטעויות וללמוד מהן

4. לדאוג לצרכים שלי

5. להתאים את קצב החיים למתאים עבורי

וממשיך בהתאמה להורות:

1. ללמוד לראות את הצד של הילד

2. להתנהל איתם בסלחנות ובחמלה

3. לזכור תמיד שאני המבוגר האחראי

4. לתת לילד להתנסות ולטעות, זו דרך הלמידה הטובה ביותר

5. ללמוד להוביל את הילד למקומות טובים, בעדינות ובסבלנות.

בטח שכחתי עוד דברים, זה מה שעולה לי כרגע.

מדד הבדיקה הוא לא מה הילד חושב, כי ילדים יכולים גם לטעות במחשבה, וגם זה בסדר שהורה עושה טעויות.

המדדים הם:

1. האווירה בבית- האם רוב הזמן טוב או שיש הרבה תקלים עם הילדים

2. הקשר עם הילד- האם הילד אוהב לשהות במחיצת ההורה, האם הוא משתף ומתייעץ.

3 ההתנהגות של הילד- התנהגות שלילית משמעותית של הילד, הרבה פעמים מקורה בהתנהלות לא תקינה של ההורה. 

אם הוא מרביץ ומזלזל בך- מה עולה בך?

את אומרת לעצמך "אני רוצה לצעוק עליו אבל אני אגיד לו בנחת שלא עושים ככה לאמא והוא ישמע?"

אני הבנתי עם הגדולה שלי, שדווקא כשהייתי חדה, ואפילו קשוחה-

היא הייתה מתעצבנת ובוכה, אבל לא חוזרת על זה כמעט.

וגם עם השובב שלי בן השנתיים- דברים שאני מרגישה שהם גבול אדום- זה לא בא בנחת. זה בא אפילו בכעס.

כעס זה דבר חשוב. לא להיות אדם כעסן, כמובן,

אבל כשאמא כועסת, לילד מובן שמה שעשה זה לא בסדר.

ואם אמא לא כועסת- הוא ימשיך. הוא רוצה לדעת מה הגבול שלו. 

לא אשכח שחברה טובה סיפרה לי שהיא שברה את החלו כי *רצתה שאמא של תכעס עליה*.

ומדובר בילדה טובה!! ילדה ממושמעת!!

למה שתרצה שיכעסו עליה? למה שלא תרצה להמשיך עם האהבה ללא תנאי שקיבלה?

היא אמרה לי שזה בגלל שככה היא הרגישה שלאמא באמת אכפת ממנה.

בס״ד

במילה ״גבולות״, יש משהו מאד חד.

מעין ייהרג ובל יעבור, קו אדום בוהק.

כמו חומה שאין שום אפשרות להזיז אותה.

לגבי מיעוט קטן מהגבולות, ראוי שאכן כך יהיה.

אבל לגבי הרבה גבולות אחרים, אני מציעה להיות בתודעה מעט אחרת - תודעה של ״גבול גמיש״. הכוונה לגבול לכל דבר, אבל שניתן להזיז (במעט או בהרבה) לעת הצורך.

יותר כמו גדר של מחסום צבאי, שאפשר להציב, ואפשר אפילו שהוא יהיה מוצב וקבוע ברוב רובו של הזמן, אך מדי פעם נרצה לבחון אפשרות להזיז או לפתוח אותו. ואפילו… לבטל אותו אם נגיע למסקנה שהוא לא נכון.

חשוב לי לציין את זה כי אני מרגישה שמרוב חשיבות וכבוד לגבולות, זה לפעמים מסמא את עינינו לגבי עוד דברים שהם לא פחות קריטיים בגידול ילדינו (כותבת מתוך טעויות שעשינו בהקשר הזה).

ובראש ובראשונה - הניסיון להבין *למה הילד לא מכבד גבול X שלנו*. זה חשוב מאד כי כשמתבוננים אפשר לדייק הרבה יותר את ההורות שלנו.

דוגמאות:

* אולי אנחנו, ההורים, לא באמת בטוחים בגבול הזה ולכן חוסר הביטחון שלנו עובר לילד. זאת הזדמנות לבחון האם אנחנו באמת מרגישים שלמים עם הגבול הזה. אם כן, למה? ואם לא, למה? ואולי עלינו ללמוד עוד על הנושא הספציפי הזה כדי שנרגיש יותר בטוחים במה שאנחנו עושים?

* אולי קיים חוסר בקשר בינינו לבין הילד (= אין לנו מספיק זמן איכות ביחד, שלא קשור ל״תעשה״ ו״אל תעשה״). אני רואה על עצמינו שבתקופות שאין מספיק השקעה בקשר (מכל מיני סיבות), הילדים הרבה פחות משתפים פעולה.

* אולי הילד מסמן לי דרך ההתנהגות שלו שהוא במצוקה רגשית כלשהי, שדורשת את התייחסותנו. מצוקה חולפת (יום קשה בגן) או מתמשכת (ואז אולי אפשר לשקול טיפול רגשי כדי לעזור לו).

* אולי הילד עייף מדי? רעב מדי? היום או באופן כללי. וזה מקשה עליו להתנהג בצורה טובה.

* אולי הסתפקנו בלהציב גבול, ושכחנו / לא היה במודעות שלנו לחנך על העניין הזה! מדהים כמה זה שכיח. אנחנו מצפים מהילדים שלנו שהם ידעו מה נכון ומה לא, מה מקובל עלינו ומה לא (כמו לא להשתמש בצורות דיבור מסוימות) - בלי שעצרנו קודם ולקחנו את הזמן *ללמד* (ללמד, לא להגיב) אותם על הדברים האלה. איך מחנכים? באידיאל, מחכים לזמן נינוח (= לא תוך כדי אירוע), ומסבירים את הדברים - דרך סיפור, שיח, משחק, סימולציות וכו׳…

* אולי הילד צעיר מדי ביחס לציפיות שלנו.

* וכו׳

לפי התשובות שנענה לעצמינו, נוכל יותר להבין מה לעשות הלאה כדי לשפר ולדייק את נושא הגבולות אצלנו. אם זה להזיז את הגדר בחצי מטר לכאן או לכאן. אם זה להוסיף לו תמרורים ברורים. אם זה להעניק אישור זמני ולאפשר מעבר חד-פעמי. ועל זה הדרך…

חנוך לנער על פי דרכו

וכמובן גבולות ברורים שכל ילד צריך

חום אהבה ומסירות

שתלמד את הילדים שלה להיות מאושרים

קוראת כל תגובה בהתרגשות ולוקחת לעצמי מפה המון.. תודה לכן.

מעניין שהרגשתי שאני היחידה שזה מטריד ומעסיק אותה. הסביבה שלי, מכל הגוונים לא רק סגנון אחד,  לא מדברת על זה יותר מדי בפתיחות או ממקום של קושי אימהי כזה.. יותר קושי טכני וגם יותר ביקורתי לצערי לפעמים.. ציפייה לשלמות וזה לפעמים מתיש. וכואב שהביקורת כמעט תמיד מגיעה דווקא מנשים. שחושבות שיודעות הכול וכמובן שאצלן הכול היה אחרת..

וכאן - נשים מכילות, חכמות ,מחזקות, מבינות משתפות.. כמה כוח זה נותן !!! וכמה ישוב דעת והבנה שהכול בסדר וכולנו ביחד באותה הסירה ובאותן התחושות!!

אתן מהממות. שומרת לעצמי את השרשור הזה לקריאה חוזרת כל כמה זמן. ♥

שלוקח בערך שבועיים ממתי שהתינוק לומד לעשות משהו עם יד/רגל אחת ועד שהוא לומד לעשות את זה עם השניה. לפי זה זה נשמע תקין לגמרי. אם הוא ממשיך לא להשתמש ברגל גם אחרי שעובר הרבה זמן, אז כאי לבדוק

אז אני אמשיך לעקוב אבל בנחת

לחכות עוד קצת לראות אם הוא מסתדר עם הרגל השנייה, ואם זה ממשיך לפנות לבירור.

אני חושבת שזה תקין לדלג על השלב של הזחילה.

אם הוא זוחל גחון, זה לא שהוא לא זוחל בכלל

אבל הגיוני שגם אם הוא מתחיל להיעמד, הוא עדיין יזחל, כי יכול לקחת זמן עד שמתחילים ללכת.

הוא לא אוהב לזחול, הרבה יותר אוהב לשבת. ועד כמה שאני יודעת זה תקין לדלג על סוג אחד של זחילה, אבל לשבת עד שהוא ילמד ללכת זה כבר פחות מומלץ.

בהתחלה לפני שהוא למד להתיישב הוא כן יותר זחל, מקווה שהוא יגלה כמה זה יעיל לדעת לזוז ממקום למקום לבד ואז יחזור לזה

היום היה אמור להיוצ לנו תור לטיפת חלב ושכחתי מזה, קבענו לאחרי סוכות, ולכאורה זה קלאסי לשאול פשוט את האחות טיפת חלב את השאלה הזאת במקום כאן, אבל הבאסה זה שהיא ממש לא הכתובת, אני ממש לא אוהבת להגיע אליה, היא נותנת תחושה כל כך לא נעימה ולא מקצועית, והיו כמה מקרים ממש לא מקצועיים איתה שאני באמת לא סומכת עליה. אין כאן אחות אחרת.

לשני הגדולים הייתה לי אחות אחרת בטיפת חלב והיא הייתה ממש טובה וזה הבדל כל כך משמעותי ומבאס. הייתן עוברות לסניף אחר של טיפת חלב, רחוק יותר? בכלל יקבלו אותנו בסניף אחר?

באמת בהתפתחות אני צריכה לסמוך על הזיכרון שלי מהגדולים כי היא לא בודקת בכלל, אבל מדדים פיזיים בכל זאת צריך ואם כבר אז בא לי מישהי מקצועית ונחמדה ולא אותה...

אגל את ההערות והעצות מכניסה מאוזן אחת ומוציאה מהשניה.

זה באמת מה שאני אעשה...

ולדעתי חייבים לקבל.

זה לא מסובך

פשוט לחקות איתו את התנועה שהוא צריך לעשות, כמה פעמים לשני הכיוונים עד שילמד לעשות את המעבר חלק.

כאילו, אני מסדרת אותו ואז הוא שוב חוזר לתקוע את הרגל השניה מתחתיו כזה

יש לי אחיין (עכשיו כבר בן 13, חכם ובריא ב"ה) שהיה גורר את הרגל בזחילה, וזה היה כי כאב לו להשתמש ברגל, בגלל איזה דלקת שהיתה לו.

בעיני כשרואים משהו שלא נראה כמו שרגילים בהתפתחות תקינה, שווה להתייעץ עם גורם מקצועי. לפעמים זה תקין והכל בסדר, אבל לפעמים יש משהו שכדאי לגלות כדי שיהיה אפשר לטפל.

(מקווה שלא מלחיצה. בעז"ה רוב הסיכויים שהכל בסדר. רק כדאי לדעתי להתייעץ כדי לוודא שלא מצריך טיפול...)

כי בעיני זה גם יכול להסביר למה הוא ממש אוהב לזחול על המיטה ועל הספה וממש לא אוהב לזחול על הרצפה. אבל לא ראיתי משהו, אז אני אשאר במעקב ואם לא ישתפר ניקח לרופא (ותודה שאת מזכירה לי את האופציה של הרופא אחרי הבאסה שלי מהטיפת חלב, כי ברוך ה', יש פה באמת רופאי ילדים מעולים)

על הרצפה הוא לא ממש ניסה...

גם כשהתחיל לזחול על הגחון וגם על שש. נראה לי שגם להתיישב הוא עשה הרבה זמן רק על הספה או המיטה שלי, ואחרי כמה שבועות כשהרגיש מספיק ביטחון או לא יודעת מה התחיל לעשות את זה גם על הרצפה.

בהתחלה זה הדאיג אותי, עד ששמתי לב שכנראה בהתחלה זה יותר קל או נעים לו על מיטה

היום אומרים שכל סוג של זחילה הוא בסדר, העיקר שהתינוק מתקדם.

אבל במקומך, נשמע שדי פשוט 'להזחיל' אותו כמו שצריך. אם את שמה לב שהוא ירד מישיבה והרגל מקופלת - תיישרי לו אותה, ותעשי לו את התנועה של הזחילה עם הרגל הזו.

גם אצלנו הוא גרר רגל אחת, האחות טיפת חלב אמרה שזה בסדר, ואחרי עוד זמן מה הוא התחיל לזחול היטב בשתי הרגליים.

כשאני מיישרת לו את הרגל הוא מקפל אותה בחזרה מתחתיו, אבל ניתן לו לנסות שוב ושוב עד שילמד

הבת שלי נעמדה והלכה לאורך חפצים בגיל 9 חודשים, עוד לפני שזחלה על 6. חשבתי שהיא תלך תוך רגע ותדלג על השלב...

בסוף התחילה ללכת חופשי יותר מחצי שנה אח"כ ובהחלט למדה לזחול טוב...

ככה שזה לא הכרחי.

אם נראה שהילדה מטופלת אז אין צורך להוסיף

ומחילה גם אם היא לא מטופלת, לדעתי לא תפקידו של מישהו חיצוני

שהוא לא בן משפחה להעלות את זה בפני ההורים.

פעילויות גיבוש לבנות. זאת אומרת כאילו מתייעצת איתי או משתפת אותי בתוכניות. בתכל'ס לא בטוחה שזה מה שיעזור לבת שלה, כי בעיני עיקר הבעיה זו הילדה עצמה ולא המצב החברתי הכללי בכיתה.

סתם ככה אם לא היתה אומרת לי כלום או מצפה ממני למשהו, ברור שלא הייתי חושבת לומר כלום. העניין הוא שהיא כאילו מתייעצת ומצפה שהבת שלי תצטרף לפעילויות עם הבת של וכו'.

שאז כמובן יש לו אחריות

אבל בכללי אני חושבת שנכון ובמקום להאיר (אם יש ביניכן פתיחות ובצורה מכובדת).

אני כאמא הייתי שמחה שיאירו את עיניי במה שאני כאמא לא רואה מתוך אהבתי לילדים.

אם היא מקבלת עזרה בבית הספר כנראה מאובחנת ומטופלת.

לבת שלך הייתי משקפת בכנות, שנראה שזו ילדה עם קושי ויש מקום לחמלה כלפיה. לילדה שמסתדרת טוב חברתית זה בעיני בסדר לומר לתת מקום לחברות אחת פחות שוויונית. לבת שלי יש סיפור דומה מאד, היא ילדה מוקפת חברות ב"ה ויש ילדה עם קשיים כאלה ואחרים שמאוד מחפשת את חברתה. מניחה שזו לא הגישה של כל ההורים אבל אנחנו הבהרנו לה מבחינתנו היא קיבלה מתנה שהיא חברותית ואהובה ואין מצב שיש לה יכולת לשנות את החוויה הקיומית לילדה אחרת והיא מוותרת עליה (קצת דרמטי, אבל ההבדל בין להיות דחויה או מוזמנת בגיל הזה הוא דרמטי).

דבר ראשון היא למדה להזמין את הילדה הזו למפגשים של כמה חברות יחד. ככה היא נהנית בכל מקרה והילדה נהנית מעצם היותה מוזמנת, וכל חבורת החברות למדה לפתח חמלה ואכפתיות. בעיני זה מבורך ולא פוגע בבת שלי בשום צורה. אגב לפעמים הילדה הזו מבקשת לבוא לשחק איתה לבד וזה מרגיש לבת שלי כבד, אז חשבנו מה היא יכולה לעשות איתה שנעים לה בכז, שתיהן אוהבות לצייר נניח, אז מוציאות צבעי מים ושמות פודקאסט ברקע, וככה הן ביחד והאינטראקציה לא מעיקה מידי. וגם מראש תוחמת בזמן, אומרת מראש שיכולה נניח שעה.

בקיצור, מבחינת הבת שלי השקעה מאד קטנה, מבחינת הילדה השניה עולם.

לראות גם את הזולת ולהעביר את זה גם לילדים שלנו זו תכונה נאצלת ❤️

כל הכבוד לך. באמת גם אני אמרתי לבת שלי דברים דומים בעבר, עכשיו נראה שפחות עובד.

גם הבת שלי באמת ב"ה מסתדרת יפה ונהנית, אבל היא לא מרכז העניינים בכיתה או משהו כזה. תוהה האם באמת אני צריכה לדרוש ממנה משהו דומה. צריכה לחשוב על זה.

אם הקשר ביניכן טוב ראוי בצורה מכובדת ובעדינות להסב את תשומת לב האם.

אצלי פעם שכנה הסבה את ליבי לגבי אחד מילדיי, נעים או לא נעים, אני עד היום מודה לאישה הזו!!!!

שהיא לא צריכה לשחק רק איתה אבל שזה חסד לשחק איתה ושתמצא הזדמנויות לשתף אותה במשחקים. וגם בהפסקות.

במידה שהילדה מטופלת דרכם, יוכלו להכניס גם את הסעיף הזה לדברים הצריכים טיפול,

ובמידה שההורים לא שמו לב לעניין החברתי, זו דרך יותר עדינה שהמידע יגיע לאמא..

אחרת ולא על הבת שלי.

לשתף את המורה/ היועצת במקום ובמצוקה של הבת שלך מול הסיטואציה. אולי גם לומר שאת קצת חסרת אונים מה לענות לאמא..

והן בחכמתן יקחו את המידע וינתבו הלאה..

בע'ה הצלחה גדולה.

לספר שיש ילדה בשכונה בכיתה של הבת שלך ושהאמא מנסה לארגן מפגשים והבת שלך פחות מרגישה איתה שפה משותפת כי היא קצת ילדותית וכו

ולשאול מה נכון לעשות לגבי הבת שלך ומה לענות לאמא..

את יכולה להוסיף שלדעתך עוד בנות בכיתה מרגישות את הפער הזה

(לא יודעת כמה זה רלוונטי לציין את זה, אבל אפשרי)

זה עדיין לא כמו להגיד, שומעת רציתי לדבר איתך על ילדה מהכיתה של הבת שלי...

בעדינות, לומר לה ששמת לב לנקודות האלה וחשוב לך שהילדה תהיה מטופלת גם בכיוונים האלה.

ותבקשי מהמורה שלא תאמר לך אם הילדה מטופלת בכיוון הזה או לא, כדי לשמור על הפרטיות שלה.

ככה אם היא מטופלת - אז הכול טוב. ואם לא - אז המורה כבר תדאג להעביר הלאה את הצורך בזה.

ומבחינת הבת שלך - אני לא יודעת מה לומר... עמדתי (וכנראה אעמוד) משני צדי המתרס, וזה באמת מורכב.

תנסי לשבח אותה על כל פעם שהיא כן מצליחה להתחבר לאותה בת, אבל אל תתעקשי איתה, כי זה רק עלול ליצור לה התנגדות גדולה יותר...

היא נשמעת מקסימה ממש!

אחר. תודה על נקודת המבט הזו

ואבחנה לא כל כל משנה מבחינת ההתנהגות של הבת שלך ובנות אחרות.

ואם היא נותנת לבת שלה את המענה מאחורי הקלעים ונשמע שכך, נראה לי מובן ההשקעה שלה גם ביוזמות חברתיות.

נראה לי שזה מה שכולנו היינו עושות במצבה, לא?

זה באמת מורכב, צריך למצוא עם הבת שלך את האיזון בן חסד לבין הילדות שלה בעצמה.

אולי להזמין אותה שגם ככה מזמינים ילדות נוספות ואז היא נספחת והדגש לא עליה.

אולי לשתף את הבת שלך שקשה לה וכשהיא מסוגלת, לשתף גם אותה במשחקים.

אחת על אחת זה באמת מורכב יותר.

וגם התייעצתי על זה, ובחרתי לא לפתוח את הנושא.

מה שקרה, שהבנות הפסיקו להיפגש אחר"צ (לא לומדות באותו ביה"ס) למשל שנה וחצי-שנתיים

ועכשיו הן חזרו להיפגש מדי פעם (לא באותה תדירות)

ואני שמחה גם על ההפסקה וגם על החזרה.

אני חושבת שאחרי שיחה עם האמא היא הייתה פחות רוצה לשלוח אותה כשיש עליה "תווית"

למרות שבמקרה שלנו האמא רמזה בעצמה שיש לבת שלה קשיים.

בקיצור אני חושבת שלא לדבר עם האמא,

כן לדבר עם הבת שלך מה המינון שמתאים לה.

ואם לא, אז לא.

בעיני הדרך לעשות חסד עוברת דרך היכרות עם הגבולות וההעדפות שלנו והדרך לחנך לחסד היא ע"י דוגמה אישית ולא ע"י להשאיר אותה עם חברות שטומנת בה חוסר נעימות.

תודה

במהלך היום הוא עייף או סבבה? כמה אנרגיות הוא מוציא במשך היום? כמה זמן זה ככה? נמצא במסגרת? אותה מסגרת שהיתה שנה שעברה? אתם בטוחים שטוב לו? היה שינוי בחופש הגדול?

נראה לי שמה שאת מתארת יכול לנבוע מכל כך הרבה גורמים שונים שכדאי להבין את התמונה המלאה

במהלך היום הוא סבבה, אף פעם לא מראה סימני עייפות, הוא יכול להיות בשיא האנרגיות עד 2 בלילה.

הוא במסגרת, והיה גם שנה שעברה, אני בטוחה לחלוטין שטוב לו שם. אני ממש אוהבת את הגננת שלו, אישה מדהימה, שאוהבת אותו ממש. מסגרת קטנה ותומכת. הקלטתי שנה שעברה אחרי שהחלטתי שההיסטריות בלילה מוגזמות. וגם שם שמעתי דברים טובים ב"ה.

הוא ילד קסם, מצחיק, שובב, מתמסר, מביע, מדבר בלי הפסקה. מתוק דבש בימים, זוועת עולם בלילות.

הוא ככה כבר כמה חודשים ארוכים מאוד, לפרקים לילות יותר טובים ופחות. אבל תמיד משו לא סביר ולא הגיוני.

קודם כל אלופה שבדקת את המסגרת ואיזה נחת לדעת שהוא בידיים טובות ואוהבות!!

יש ילדים שצריכים פחות שינה וזה אולי מסביר את השינה המועטה אבל לא את הבכי והצרחות.

הייתי פונה לרופא ילדים. או שיהה לו רעיון, או שיפנה למעבדת שינה

וללכת לרופא משפחה לשלול דברים פיזיים...

וגם קיבל ליתר ביטחון לפני כמה חודשים, לא היה שום שיפור

אקבע תור לרופא ילדים... למרות שבטח ינפנפו אותי בלי כלום

או בטיפת חלב.

אם כשהוא זקוק לכם בלילה אתם קמים אליו ויושבים לידו, אז לכאורה אין סיבה שייכנס להיסטריה ועוד באופן קבוע.

או שהמענה ניתן לו בשלב "מאוחר מדי" או שיש משהו שמפריע לו וכדי לגלות מהו צריך לערוך בדיקות.

במהלך היום הוא יודע לשבת בשקט? יש לו זמנים שבהם הוא מרגיע את הפעלתנות?

תנסי לשים לו סיפורים בהילוך איטי בפודקאסט, אמבטיות ארוכות. אולי עיסוי. יכול להיות שכמו שכתבת "הוא לא יודע לכבות את עצמו" וצריך ללמד אותו ומה שיעזור לו בתחילת הלילה לעבור מעירות לשינה, יעזור לו גם במהלך הלילה לחזור להירדם.

בכל אופן כדאי לוודא אם יש משהו ספציפי שמציק לו.

שאני סומכת עליו רק ב1 ל11, שאז נחזור סוף סוף לקופה נורמלית.

הוא לא נכנס להיסטריה באופן קבוע, יש הרבה התעוררויות בלילה שעוברות יחסית בסדר. אבל יש הרבה היסטריה... לפחות כמה פעמים בשבוע. ולפעמים כמה פעמים בלילה.

הוא לא מקבל את המענה מאוחר מדי. אנחנו באמת בשבילו בלילות. כל הזמן. בפירוש מנסים לצאת כשנרדם, אבל כל פעם שהוא מתחיל לבכות או קורא לנו אנחנו באים.

הוא יודע לשבת בשקט, לא הרבה. מאוד אוהב חיבוקים ומאוד מחובר אלי. ממש הרבה נמצא קרוב קרוב איתי במהלך היום.

אני משתדלת לעשות ערב מרגיע, אבל זה לא תמיד עובד לי עם הילדים הנוספים שברקע.

נולד לו אח קטן לפני כמה חודשים, אבל הוא תינוק רגוע ומתוק, ואנחנו משתדלים לתת לילדון בן השנתיים הרבה מקום ותשומת לב.

אולי ימליצו על דברים כגון שמיכת כובד או טיפול בתרפיה.

בכל מקרה נשמע שכדאי להתייעץ עם רופא זמין ולהתחיל בדיקות

ואם מנפנף אז לחכות לרופא בנובמבר.

מוסיפה עוד כיוונים פיזיים שכדאי לוודא:

טמפ' מותאמת (לוודא שלא חם לו) יש ילדים שחייבים מזגן כדי להירדם

שהוא לא צמא

שהטיטול לא מפריע לו (בין אם בגלל שמלא או שהסוג מציק לו)

שהוא לא מתאפק בלילה מעשיית צרכים

שהתאורה מותאמת

שאין/ יש רעש (יש ילדים שרעש לבן עוזר להם)

אולי יעזור לו לשלב במהלך היום משהו בסגנון של ניע-נוח, לא מנסיון, נשמע לי שעשוי לתת מענה למגע של חיבוק והרגעה (וגם פריקת אנרגיה) שווה להתייעץ.

לפני כמה חודשים הייתה מלחמה, אם ילדת סמוך אליה, אולי התחברו אצלו שני האירועים וגרמו לקושי רב ומתמשך. שווה לברר גם על זה.

בכל אופן נשמע שאת מנסה לתת לו הכל, מה שמחזק שיש משהו ספציפי לאתר ולכן לא להסכים לקבל נפנוף אלא שיפנו אותך לבירורים.

רפואה שלמה!

וזה עזר מאוד

אז תתיעצי על זה עם רופא ילדים שאת סומכת

הבנתי שזה יכול לגרום יקיצות באמצע הלילה, כאילו שזה מה שחסר לנו...

מגיל שנתיים אפשר לתת את הסוג עם האפקט המושהה והוא לא אמור לעשות יקיצות בלילה.

נשמע קשוח ממש!

שינה זה בסיסי, וזה כל כך קשה כשזה נפגע

לחשוף לאור שמש על הבוקר, לעמעם אורות לקראת הערב, לדבר בקול שקט, פעילויות רגועות

להתייעץ עם יועצת שינה מנוסה

ויסות חושי- נראה שיש קושי בתחום? תזוזתי מאוד, מחפש המון מגע, לגעת ולהתעסק במרקמים/או להפך נמנע ממגע במרקמים, כל מיני בגדים מציקים.

אולי לנסות לשחק עם שעות השינה לנסות וריאציות שונות כל פעם לכמה לילות רצוף ולראות אם עוזר- להשכיב יותר מוקדם/ יותר מאוחר/ להוריד שנצ אם אפשרי.

ונשמע סיוווווט!!!! בהצלחה!!! הלוואי שתמצאי משהו שיעזור!

מאז שהוא נולד יש לנו קשיי שינה איתו. הוא לא ישן נורמלי אף פעם.

ניסינו מלא דברים, כולל כל מה שהצעת, לא ראינו קשר ישיר של כלום.

לא רואה איתו בעיה במרקמים... בכללי במהלך היום הוא נראה לי ילד רגיל לחלוטין, לא רואה קושי.

תודה!

אצלי בדר"כ מי שהיה קשוח איתו בלילות זה היה מגיל 0 ועד גיל גדול (9) , ומי שהיה נרדם בקלות בתור תינוק זה המשיך איתו עד גיל גדול.

ניסית להביא אותו כשמתעורר בלילה למיטה לישון יחד איתך?

בכל אופן כמו שזה נשמע כדאי יועצת שינה מקצועית. אמאל'ה זה קשה ממש!! חיבוק והמון כח

הוא לא ילד ראשון, וגם לא אחרון

הילדים שלפניו גם לא היו ילדים שישנים לילה מגיל 0, והתחילו לישון רצוף רק בגיל 3

אבל איןןןן השוואה. קמו בלילה, לקימות הגיוניות וסבירות וחזרו לישון.

לא מתקרב למה שאנחנו חווים איתו. ומהרגע הראשון זה היה ככה.

היתה תקופה לפני איזה שנה שבה הוא בא אלינו למיטה כל לילה, למשך כמה חודשים. אבל עכשיו הוא לא בעניין. ניסינו להציע... וחוץ מזה שיש תינוק אחר במיטה שלנו.

הייתי אצל יועצת שינה עם הילד שלפניו, וזה די עזר לנו... ניסיתי ליישם את הכלים שהיא נתנה לי אז, ולא הרגשתי שיפור בכלל.

תודה!

שלאפונה יש מה להגיד בנושא של תינוקות משלב לידה ולאורך זמן לא ישנים טוב שאפשר לקחת לטיפול

@אפונה

הסנדלר הולך יחף

בגדול אם אין שום גורם אחר פיזיולוגי וכו' -

התעוררויות מרובות בלילה הרבה פעמים מעידות על בהלה. אבל צריך להסתכל על המכלול.. אין לי ככה לשלוף. זה נשמע מאד קיצוני הפער בין המופע ביום למופע בלילה.

אגב גם יועצת שינה מסתכלת על הסיפור של כל ילד בנפרד, כך שאם ניסיתם את מה שהתאים לילד הקודם זה לא בהכרח רלוונטי. ואם זו יועצת שינה התנהגותית (אימוני שינה) - בכלל לפח.

או שזה לא קשור לנושא הזה 😄

או לא רלוונטי לגיל?

חשבתי בגלל שהפותחת אומרת שזה מאז שהוא נולד אז אולי זה קשור איכשהו.

הקטנה שךי היתה לא רגועה בכללי, לא רק סביב שינה.

ועד היום קשה לו להרדם( כשהיה קטן גם היה מתעורר המון בלילה ובא לישון איתנו והיה לו קשה להרדם חזרה אחרי שהתעורר. עכשיו ב"ה כבר גדול וישן רצוף, אבל עדיין קשה לו להרדם)

נשמע באמת שאתם במעגל קסמים של חוסר שינה שמביא מעצמו לחוסר שינה.

דבר ראשון אצלנו בגיל הזה שנת צהריים כן הפריעה להרדמה בערב, אפילו הפריעה מאוד.

ניסיתם בשבת או כשיש חופש לא להשכיב אותו ולראות א נרדם בערב יותר בקלות?

דבר שני אצלנו כן עזר מלטונין. אבל זה תלוי רופא יש רופאים שממש לא נותנים.

אם יש לך ממי לקחת רק כדי לבדוק, הייתי מנסה, אבל אני לא רופאה, לא לוקחת אחריות.

הייתי גם מנסה באמת שמיכת כובד. לא מנסיון, כמה פעמים כבר כמעט הזמנתי ובסוף לא, אבל במצב הקשה שלכם נראה לי כן הייתי מנסה למרות שזה לא זול.

(אבל בלי ההשתוללות במיטה מצד לצד- שזה אולי כדאי לבדוק ם משהו מציק לו נפשית או גופנית)

הקימות בגיל הזה לא אמורות להיות, אבל די הגיוניות. מתוך כל ילדיי הייתה לי בת כזו שמיום היוולדה היה לנו רק בלאגן איתה בלילות ובשינה.

גיל שנתיים- ישנה מאוחר, קמה הרבה בלילות, ינקה וציפתה לנידנוד בעגלה עד שתירדם ואם לא- סיוט של בכי.

ולמי יש כוח בשלוש לפנות בוקר לנדנד אותה שעה?

עד שהגעתי למסקנה-

היא בנאדם שלא זקוק להרבה שעות שינה!!! יש מבוגרים כאלה וכנראה שגם תינוקות ופעוטות.

לא יודעת אם מסתדר לך, אני הורדתי לה שנות צהריים כבר מגיל שנתיים, הוצאתי אותה מוקדם יותר מהמעון- בדיוק בזמן השינה שם.

הילדה לא הייתה עצבנית ולא הראתה סימני עייפות במהלך היום, מה שגם הוכיח לי שהיא לא זקוקה לשינה הזו...

בלילות היא נרדמה מהר יותר מן הסתם כי היא הייתה ללא שנת צהריים, אבל עדיין קמה במהלך הלילה, אבל חזרה מהר יותר לישון מבעבר כשישנה צהריים.

מציעה לך עכשיו בחול המועד לנסות לדלג כמה ימים על שנת צהריים ולראות אז איך הלילה מתנהל...אם הרבה יותר טוב, כנראה שהוא לא זקוק לשנ"צ הזו.

האם נרדם כשצמוד אליכם פיזית?

(יושב עלייך על כסא נדנדה, או צמוד אלייך במיטה)

אם כן הייתי מתחילה להרדים אותו ככה, בשעה קבועה.

ממש יוצאת איתו לסיבוב ברכב להרדמה, או מרדימה איתי גם במחיר של לישון במיטה שלך / לישון על ספה.

כדי שלפחות יהיה הרגל של שעת שינה,

של לילה,שמגיע בסוף יום.

ובמקביל בודקת את כל הכיוונים שהציעו לך בשרשור...

זה לא פשוט בכלל

משבש את כל הבית

שולחת הרבה כוחות!

זה נשמע מעגל עייפות שמזין את עצמו.

היו לנו לילות דומים עם הבת שלי בסביבות הגיל הזה (לא קיצוני כמו שאת מתארת, אבל הרדמות מאוחרת מאוד, קימות בלילה וכזה) וזה הצליח להסתדר אחרי שהצלחנו להרדים אותה מוקדם כמה לילות...

גם לא ישנה מגיל 0 בערך

ועד גיל מאוד גדול היו אתה ענייני שינה (עכשיו היא מתבגרת והולכת לישון מאוד מאוחר ומתקשה לקום בבוקר..)

בתור תינוקת בקושי הייתה ישנה. זה קשוח ממש ממש!! הייתי מתחננת במעון שלא יתנו לה לישון וזה לא עזר לי בכלל..

הייתי מנסה בחגים לא להשכיב צהריים ולראות איך זה משפיע על הלילה.

בנוסף בערך בגיל הזה גם היו לה התעוררויות בלילה בבכי והיסטריה, ולמרות שביום היא דיברה מגיל מאוד צעיר לא הצלחנו להבין מה הבעיה (חשבנו אולי צליאק, כאבי בטן..)

בסוף כשגדלה קצת הבנו שיש לה כאבי רגליים מאוד חזקים והיינו עושים עיסויים / כרית מתחת לרגליים / אקמול

היו תקופות ששמרנו ממש שתלך עם גרביים בעונות מעבר, שלא תתאמץ מאוד ביום ושלא יהיה לה קר ברגליים וזה עזר ממש. עד היום היא שומרת על עצמה כדי שזה לא יקרה. והבנתי שיש את זה לעוד ילדים…

אולי תנסו לשאול אותו ביום אם כואב לו משהו בגוף בלילה… .

בהצלחה וחיבוק!! זה ממש מאתגר

משהו כרוני שהכאיב לה בלילה? ולכן התקשתה בשינה?

על הרגליים או אמרה באיזשהו שלב.

אני לא יודעת ולא בטוחה שזה קשור

נראה לי שזה יותר טמפרמנט שצריך פחות שעות שינה

בקשר לרגליים זה כן משהו כרוני שגם הרופאים לא ידעו להסביר (לא כאבי גדילה כי היא הייתה קטנה מדי)

שהוא נמצא במיטה ככ הרבה שעות

גם ילדים בלי בעיות שינה

לא בהכרח ישנים סמטרי

ויכולים להיות ימים שהם ישנים 8-9 שעות וימים של יותר

שהייה במיטה סתם

יכולה להכניס לתסכול וליצור בעיות חדשות סביב השינה

הייתי הולכת לכיוון של מלטונין. יש ילדים שהגוף שלהם פשוט לא מפריש מספיק מההורמון הזה...

כמובן להתחיל מהגיינת שינה, בלי מסכים בערב, לייצר אווירה רגועה לקראת ערב, לחשוף לאור שמש במהלך היום וכו'.

אבל אם אתם עושים את כל זה, וזה לא ילד ראשון, את רואה שזה חריג, ושללתם דברים פיזיולוגיים ורגשיים כמו מסגרת-הייתי הולכת על מלטונין.

בסוף שינה זה צורך גם של הילד וגם של ההורה, ומלטונין זה לא קסם ולא כדור שינה לילדים, ילדים שמשהו אחר מפריע להם-מלטונין לא יפתור את זה, אבל אם זה חוסר בהורמון שינה- אפשר לפתור את זה בקלות

סוכרת?

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע… - הריון ולידה

מבינה ממש את כל החששות שלך, זה הכי מובן בעולם

בע"ה ימצא עבודה מושלמת מכל הבחינות ( בין אם זה המשרה הזאת או משהו אחר ) שתתאים לכם ויעשה לו טוב

בעלי תקופה היה בבית וזה היה לו ממש לא טוב

עכשיו באמת מחוץ לבית הרבה שעות ( וגם אני, ולכן ממש קשוח ) אבל הרבה יותר טוב לו, לגברים ממש חשוב לעבוד

בהצלחה לכם !

אל דאגה זה שהוא הסכים להתראיין לא אומר שאם יתקבל הוא צריך להגיע ולעמוד בכל התנאים שלהם.

לאט לאט

יתראיין, בע"ה יתקבל, ישמע מה כל התנאים, ואז תחליטו יחד

שיקשיב גם למה עושים בעבודה בפועל, וגם לתנאים טכניים יותר

בהצלחה!!!

(וגם אם המקום הזה לא יתאים- תנועה זה מבורך. ותגיעו למקום מתאים)

הוא מגיע לזה ממקום של 'אני צריך כסף אני מסכן אני פוחד להיתקע שם שנים בתפקיד לא טוב רק כי משלמים'

וזה מציק לי כי זה אולי נכון

אבל תנסה להגיע בראש פתוח!!!

למה מראש זה עבודה לא טובה?? חכה תשמעעע

והוא צריך כסף

ולכן הוא יוצא לעבוד (כמו רוב העולם)

כי בסוף זו לא עבודת חלומותיו הרי

אבל לא מחיב שבזה הוא יתקע עכשיו

ולא מחייב שזה יתאים לכם בכלל.

מה שמשנה זה התנועה שזה יוצר

הוא יבין איזה פריווילג הוא היה עד עכשיו, הוא "ינחת" לשוק התעסוקה ויקבל פרופורציה (גם אם לא יתחיל לעבוד), אולי זה ייתן לו מוטיבציה לצאת מהמיטה ולהגשים את עצמו מקצועית ולדחוף.לשם יותר

ככה או ככה זה לא רע לדעתי

ומצטרפת לזה שאת אישה מהממת♥️ בטוחה שבגלל שאת שומרת על השלום בית שלך ועל ההערכה שלך כלפיו השם יברך אתכם בכל טוב

הפירוט משרה זה כן יותר סיזיפי ממה שהוא תכנן ורצה

אני מבינה את זה

פשוט מרגיש לי שזה מקום שיכול לקדם אז יאללה קצת לנשוך לשון…

נראה בכלל מה יגידו לו מחר ומה הציפייה ושעות וכו

לפעמים עוזר לי לחלק את הדאגות. לעלות שלב שלב.

קודם לראות מה יהיה הראיון.

אחר כך לבדוק את השעות.

אחר כך להדוק השפעה על הבית.

ככה זה מקל אצלי על הלחץ.

ולדעת שאת עושה את המעשה הנכון- תשנני לעצמך למה הצעד הזה חכם ולמה הוא טוב.

המון המון הצלחה, את נשמעת אישה מדהימה ומיוחדת, ואשריו שזכה בך!!

ככה אני מאמינה. גם בדרך שלי וגם של בעלי.

כשמגיע משהו לפתחנו זה כנראה יעשה טוב בדרך כלשהיא. השם מפנק אותנו.

אם לא יהיה תפקיד ממש בכיר,אז הכסף, או ההרגשה, או ההכרות עם אנשים בתחום, יש מליון דרכים שזה יועיל ויהיה טוב...

תאמינו שזה כן טוב.

וכמו שאמרו פה, את נשמעת אישה ממש טובה לבעלה ומאמינה,

וכל הכבוד לך!

אני אומרת לו לך בראש חיובי תבדוק

לא אמרתי תחתום חתונה קטולית

אבל לך בראש טוב לא ממקום אומלל

הוא אומר למה שלא אהיה? זה לא מה שרציתי…

נכון שלא אבל אז מה נעשה נבכה?🫪

תשלטי על איך את מול זה שהוא הולך.

אם את בטוב ומאמינה שזה יביא טוב ושזה בטוח יפתח כיוונים אז אחלה.

הוא בעז"ה ידבק ממך ויתקדם לשם גם

אז הוא מרגיש לחץ ממני ללכת

ואני לא רוצה את ההגשה הזו

שאני דוחפת

ואני רוצה

והוא חייב בגללי

את יותר מידי בתוך הקישקע של הסיפור,

תתרחקי קצת ואני לו להיות עם זה,

את לא צריכה לדעת באיזה שעה זה,

ולא לדבר איתו מה כדאי או לא כדאי להגיד בראיון, או מה כדאי להרגיש ולחשוב,

תני לך להרגיש שזה שלו... וזהו.

תחשבי על דברים אחרים זה☺️

הוא יודע שהוא צריך תעסוקה ועבודה

זה מה שהעליתם בחכתכם כרגע

ונשמע שיכול להתאים לכשרונות הנוכחיים שלו

אל תהיי אחראית על התחושות שלו ואל תתני לו אישור לדחות או לקבל את ההצעה

תני לו שיחליט (כמובן תהיי חלק מהשיקולים כי זה משפיע עלייך)

זה חלק מהתהליך של היפוך התפקידים חזרה. הוא צריך להתמודד עם קבלת החלטות ולא לסמוך עלייך שתחליטי עבורו או תתני לו אישור כזה או אחר.

אם זה נראה לך תגידי שנראה לך

ואם לא נראה לך ויעמיס עלייך יותר אז תשקלי

אבל "לא בא לי" זה פחות שיקול לגבר כשהחלופה היא לשבת בבית

** ושימו לב שהוא סוגר שחול המועד הוא יוכל לעבוד חלקית או לא לעבוד כלל כדי לא להכביד עלייך שאת עם הילדות בבית עובדת

לדעתי כרגע התפקיד שלך זה לשחרר.

אם את לא רוצה שוב להיכנס לנעלי האמא, הדואגת, האחראית והוא הילדון, את תצטרכי לעבוד על לשחרר ולא רק הוא על לקחת אחריות.

תסמכי עליו, לא הכל בשליטתך ותלוי בתגובה שלך.

תסתכלי עליו כגבר שיודע לנהל ראיון, עם שיקול דעת, שיודע לבחור או לסרב, שמספיק חזק שגם אם יעשה טעות או יפספס הזדמנות הוא מספיק גבר כדי להתמודד עם זה.

(כנראה לא סתם התחברתם, כל אחד מצא אצל השני את הנקודה הזאת, אבל לא סתם את מרגישה שזה בסופו של דבר מפריע לזוגיות)

פשוט גם הוא קצת גןרר לשם

מה את חושבת

את חושבת שאני לןזר?

את גאה בי?

את שמחה עם מי שאני?

וזה סתפ באסה ברור שאני כן!

מספיק שצד אחד יוצא מהמשוואה הזאת, והמשוואה מסתדרת.

לכולנו יש את הדברים האלה, את לא בעייתית ולא היחידה.

לכל אחד בתחום שלו, אנחנו מתחתנים בנקודות מסוימות עם ההורים שלנו, משחזרים דינמיקות, נמשכים דווקא להוא שמזכיר לנו דפוס קדום,

ואז רבים סביב אותם ריבים שוב ושוב דואגים את אותם דאגות שוב ושוב, והולכים במעגלים, עד (במקרה הטוב) שמישהו מחליט לצאת מהמשוואה הזאת ולא להיות כפוף למשוואה הלא מוצלחת הזאת.

אם תעבדי על הצד שלך, על לא לקחת בשבילו את האחריות, על הנקודה שאצלך צריכה תיקון (אפשר להישאר שנים ושנים ב"קודם הוא, למה אני" "אני לא לבד בזוגיות הזאת")

אבל בשביל עצמך, תעשי מה שאת יכולה מצידך וכמו קסם תראי שהוא ישתנה גם. מניסיון מר עם סוף מתוק(:

ואומרת פעם אחת ולתמיד - בעלי אתה הכתר שלי כי אתה אתה

לא משנה לי אם תעבוד בזבל או בתכנות או תהיה שייח סעודי. זה לא מגדיר אותך בעיניי וחשוב לי שתשחרר מזה

אני רוצה שתעריך את עצמך בפני עצמך גם בלי קשר אליי. צא מהמקום הנמוך הזה. אנחנו לא שם. אני מבקשת ממך, אני רוצה שתחזור להסתכל על עצמך כמו שאני רואה אותך ובלי לבקש ממני על זה אישורים כל רגע. זה קצת מעייף אפילו

(זה נשמע חריף ותסגנני לפי רצונך אבל תביני את הרציונל מאחורי זה רגע

השיח הזה רק מזין את דמות הילד שבו מולך. ואת נאלצת שוב ושוב לנחם אותו ולחזק אותו ולתת לו אישור למי שהוא ולזה שהוא מספיק טוב וזה לופ שלא נגמר. זו לא כוונת המשורר בקשר בריא בעיניי. למרות שגם זה קורה בהמון בתים כן? אני מתייחסת לאידאל. ובאידאל זה אמור להיות הפוך, גבר תופס מעצמו גברי וטוב וחזק ומסוגל כי יש לו חוסן פנימי. והאישה שלצדו היא מנוע להוכיח את עצמו כדי לספק לה את מה שהוא מתחייב בכתובה לתת. הוא אמור להיות היציבות בבית ולא הפוך ואת נשענת ולא מובילה את כל המהלכים בעצמך.

יש כאלה שלא מתחברות אני יודעת. ויש כאלה שחיות עם זה שזו לא תהיה המציאות שלהן גם את זה אני יודעת. אני מדברת על אידאל וכותבת לך על זה כי העלית את עניין היפוך התפקידים וכנראה שמציאות אידאלית שכזו כן מדברת אלייך ואת שואפת לה. וכדי להגיע לשם את צריכה להבין איפה אתם עומדים כרגע ואיפה אתם צריכים חעמוד ואיך להגיע לשם

אולי כדאי אפילו להיעזר בליווי טיפולי

ממש לחתוך.

כל פעם שהוא מתחיל להגיד - אני לא מוכנה לשיח הזה.

גם כי אתם זוג ולא הורה וילד

וגם כי מי שפאסיבי לא מתקדם. רק כשדוחפים אותו בכוח.

וחבל. גם אם הצעד הראשון קטן, כשהוא האחד שאקטיבי - זה משנה המון. והוא יתקדם יותר ככה.

ומבחינת ריצוי, אני לא הייתי מוכנה לשמוע את כל זה, אני הייתי אומרת לבעלי: אהוב שלי אתה לא הולך לריאיון הזה בשביל לרצות אותי, וגם לא לכל ריאיון אחר. אנחנו זוג, אנחנו יחד בזה, והחלטנו שתתחיל לעבוד. אני מתה עליך, מעריכה אותך, ואתה האלוף שלי. לא משנה איזה עיסוק תבחר. אני מאחוריך, ואתה טוב לי ובעיניי תמיד. אני מציעה שתלך מחר לריאיון ותראה. אם לא מתאים, אחלה, אז תחפש ותמצא עבודה אחרת. עד שבע"ה תמצא עבודה התחלתית מתאימה.

להעביר את הכדור לידיים שלו. הוא אחראי לגורלו. הוא לא ילד שאמא אומרת לו מה לעשות.

יש גם את התלמוד הישראלי לילדים, לא יודעת אם זה לגילו אבל אם כן אז נהדר.

התקדמות, ובכלל שיהיה גם שלב של עיבוד בכתיבה...

ותודה יקרה על התגובה!

כי איך הוא ידע שהוא הבין נכון והתשובות נכונות?

בסוף המורה יצטרך לתת מענה אם תהיה לו שאלה או משהו במהלך השיעור אז כדאי לברר איתו.

גפ יש מורים שפחות מתלהבים מזה שיש ילדים שעובדים על חומר שונה

תודה!!

למה צריך למדוד את ההתקדמות?

עיבוד זה חשוב, בכתיבה או בדרכים אחרות, אבל הייתי יוצאת רגע מהשבלונה של קטעי מידע ושאלות הבנת הנקרא, ומחפשת יותר בכיוון היצירתי - שלא צריך לקלוע לתשובה הנכונה.

עם מדבקות נגיד ואז הפתעה אחרי כמה זמן..

לא בקטע של בדיקת התשובות.. ממש לא..

והאמת הלוואי שהייתי יכולה פשוט להביא לו מסכת משניות ושילמד עם קהתי.. אבל נראלי שזה לא השלב..🤷‍♀️

שאני בכיתה א' קיבלתי רשות לקרוא בכיתה בזמן שיעורי עברית.

הייתי קוראת את הספר 'הקסם במתמטיקה' מתוך הסדר 'אני מגלה עולם'. לא יודעת כמה הבנתי, אבל נהניתי😊 ולגמרי קראתי להנאתי, אף אחד לא פידבק אותי על זה...

(אבל קראתי ברמה די גבוהה לילדת כיתה א'. הילדים שלי שעלו לכיתה א' קוראים לא היו מסתדרים עם ספר כזה... וככל הנראה בשום גיל לא היו נהנים ממנו🤭)

מהשיעור

ויותר יעבוד לו לעבוד במשהו אחר בזמן שהם עובדים בחוברות שלהם..

שמראה שכשמצ'פרים ילדים על עשיה בתחום מסויים, המוטיבציה הפנימית שלהם לעשות את אותו דבר הולכת ויורדת.

גם אם זה כיף..

כנראה הסיבה היא שהצ'ופר הוא כמו משכורת, וזה הופך את העשיה לעבודה.

אולי העניין הוא לא "גם אם זה נחמד" אלא דווקא אם זה נחמד. כלומר, אני חושבת שאולי אם יש משהו שבאמת לילד נחמד לעשות, אין עניין לצ'פר. אבל אם יש משהו שקשה ומתאגר וגם לא נחמד, זה יכול לעזור. נניח לבן שלי היה קושי במוטוריקה עדינה. עשינו כל מיני תרגילים ובהחלט צ'יפרתי אותו על התרגול, הוא עבד קשה!

בגן הוא לא תמיד היה משלים עבודות צביעה ויצירות, וביצע אותן באופן מינימלי כדי לסיים. היום הוא בכתה ב', לפעמים הוא מקבל משימות צביעה והוא מאוד נהנה, עושה את זה בכיף ומשקיע זמן ותשומת לב.

(ספציפית כאן באמת נשמע שמדובר בפעילות שאמורה להיות מהנה, אבל לא לגמרי ברור לי שהבנתי את העמדה של הילד. יכול להיות שהוא משועמם אבל צריך דחיפה קטנה לעשיה אחרת)

היא היצה בכיתה א, אבל יש להם רמות גבוהות יותר. אם מעניין אותך אבדוק לך את השם

אם כן זה לא ככ מעניין אותו הסגנון הזה.. קצת רדוד..

רוצה לכתוב לי מה היה שם בערך שאגיד לך אם רלוונטי שלא תטרחי סתם..?

עבד על הבנת הנקרא אבל גם זכר ונקבה, יחיד ורבים, השלמת משפטים. לדעתי קוראים לזה "מה הסיפור שלכם"

יש למשל קופצים כיתה, קנגרו..

אצלי הוא מאוד אוהב מתמטיקה אז זה בעיקר מה שהתמקדנו בו, גם קצת עברית/אנגלית. אבל בעיקר מתמטיקה ופיתוח חשיבה.

תורני אני לא מכירה חוברות אתגר אז עוקבת אם יתנו לך רעיונות טובים

ומוסיפה משהו לא בדיוק מה ששאלת- חשוב לדבר עם המורה שתעודד אותו להשתמש בחוברות ולחשוב איתה מתי זה מתאים(למשל לא תמיד נכון להתעקש עם ילד כזה שיפתור הכל בחוברת של הכיתה לפני שעובר למה שבאמת מאתגר אותו, לפעמים זה סתם מפתח תסכול)

וצריך לדעת שהמעקב על מה הוא עושה, לעבור שפתר נכון והבין את השאלות וכו הוא עליכם וצריך להיות על זה.. מנסיון.

וגם על התוספת!!

חשוב ממש...!!

לק"י

אולי גם המורים של הבן שלך יכירו דברים מוצלחים.

או שאת רוצה לבית ולאו דוקא לכיתה?

אנסה לשאול..

אני בגילו הייתי עם דפי עבודה להעשרה שהמורה שמה לי בניילונית בקצה הכיתה.

הוא בתלמוד תורה? אם כן ממש כדאי דברים מדעיים ולהתקדם בחשבון.

אם תרצי אחפש לך בשמחה.

הוא מחונן? יש הרבה דפי עבודה שהם בעיקרם חשיבה למחוננים (למשל הפתרון לא מתבסס על לוח הכפל אלא על היגיון מפותח)

ממש אשמח לעזרה בלמצוא..

לא יודעת אם מוגדר מחונן..

אבל פותר תרגילים חשבון של כיתה ו כזה...

הרמה הכי ראשונית (טוב לילד שכבר קורא אבל לא שוטף אז צריך עוד טקסטים קצרים) זה חוברת בשם 'קצר וקולע'. אחר כך יש עוד חוברת ראשונה, שניה והלאה.

אלו חוברות שעובדות על מיומנויות קריאה וכתיבה חשובות, ויש שם בתוך הקטעים שעובדים על הבנת הנקרא גם קטעי מידע מעניינים בכל מיני נושאים.

תעשי חיפוש בגוגל, לדעתי כשאני הזמנתי מצאתי אתר שיש בו דוגמאות מתוך החוברות ואז אפשר לראות מה מתאים. אם לא תמצאי ואת רוצה לראות - אני יכולה לחפש לך.

אני קניתי בהמלצה של חברה שלמדת א'-ב', ובתיאום עם המורה של הילדים שלי.

בוקר טוב חשיבה - הוצאת יסוד

חוברת 'בוקר טוב חשיבה'.

אנחנו בתור ילדים מאוד אהבנו את החוברות האלו. לצערי כנראה כבר לא מדפיסים אותם מחדש, אבל של כיתה ג' עדיין זמין למכירה בכמה אתרים.

יש שם כל מיני חידות ודברים שדורשים חשיבה יצירתית, קצת מחוץ לקופסה.

(יש באתר ששמעתי פה בקישור דוגמא לעמוד אחד מהחוברת. זה לא משקף את כל מה שיש בה, כי יש שם דברים מגוונים, אבל זה נותן קצת טעימה, ותראי אם זה בכלל עשוי להתאים לבן שלך או מעבר לרמתו כרגע...)

רעיונות אחרים שאפשר לתת לו:

*לעזור לתלמידים שיותר מתקשים.

*להכין חידון/ פעילות על החומר הנלמד, ולהפעיל את הכיתה בסיום הנושא.

* לעבוד בחוברת מקבילה לנלמד בכיתה.

(נתנו פה לדוגמה את החוברות של הבנתי את הקטע. אצלינו לומדים את החוברות האלו בבית הספר, אבל בכל מקצוע יש כמה חוברות מקבילות)

בשורה התחתונה ידוע לך איפה החבילה כרגע?

שאני מתכוונת לדווח על כשל תמורה לחברת האשראי ולבטל את העסקה אם הם לא מסדרים את זה

אחריות שלנם לוודא שהמשלוח עם המוצרים ששילמת להם עבורו יגיע לכתובת שציינת בזמן סביר

בסוף היום קיבלתי תשובה שבה שוב שאלו מה הכתובת וכתבתי שהמשלוח יצא בימים הקרובים..

לא הבנתי מה קרה עד עכשיו.

אבל מתלבטת אם לתת להם הזדמנות לעוד כמה ימים...

אוף, אין לי באמת כוח להתעסק עם זה.

שהמשלוח בדרך (עם הכתובת הנכונה).

מה שלא היה בפעם קודמת...

אז נראה שיש מקום לאופטימיות שהוא באמת יגיע הפעם.

מזל שזה לא דברים שהיו לי דחופים (דברים לקראת מעבר שגם ככה מתעכב...).

סתם תוהה אם יש איפשהו להתלונן על השירות לקוחות הנוראי שלהם. זה ממש מתסכל שאין עם מי לדבר, ורק במזל לפעמים אני מקבלת מענה אנושי אם הבוט החליט לא להגיב הפעם...

שידעו שלא כדאי לשלוח דרכם כי זה יכול לפגוע בשמם הטוב

ולא הכי איכפת להם הם עובדים עם מלא חברות אבל יש סיכוי שיתנו לך קופון או משהו לרכישה הבאה. או החזר על הנוכחית. מתסכל ממש.

על חברת משלוחים.

אולי אפילו על כץ.

פעם שיין שלחו לי משלוח שנקודת החלוקה הקרובה ביותר היתה במרחק של לפחות 20 דקות נסיעה ו..בעיר ערבית לחלוטין. אמנם בתוך הקו הירוק אבל עדיין..

בעלי האמיץ נסע להביא משם את המשלוח. (בעל החנות הרגיע אותו שהחנות ממש בכניסה ושהוא יכול לצפור לו והוא יצא אליו. הוא עצמו היה יהודי וניסה להרגיע שהכל ממש בטוח).

שיהיו בריאים

מלחיץ הסיפור עם המשלוח בעיר הערבית...

אצלי כנראה הסיבה ששמו נקודה כל כך רחוקה זה כי במפה זה באמת לא כל כך רחוק, פשוט באמצע יש את רמאללה, אז הדרך מסביב מאריכה בהרבה...🤷🏻‍♀️

סליחה שלא מעודדת..

בישוב פה מתארגנים על תביעה ייצוגית...

מקווה שהתביעה תועיל במשהו, איזה אלופים מי שמארגן את זה...

זה בד שלא מאוד נח לישון עליו כי הוא מתחמם מאוד במגע עם העור שלנו

אני רוצה ספה שנפתחת וישנים על מזרון, לא על הריפוד

זה לא תמיד שישנים גם על הספה עצמה?

יש אפשרות לפתןח מיטות כמו במיטת חבר או לפתוח מיטה ע"י משיכה של חלק הישיבה שמתהפך אבל השינה על גבי מזרון ממש, הספה הופכת כמו למיטה זוגית

שהיא מאד נוחה.

יש לגיסתי, אז לא יודעת כמה עלה אבל זה ממש נוח וקל לפתיחה וסגירה.

אצלם זה בד אבל אולי אפשר לבחור גם כיסויים אחרים

בכל אופן., אני מחפשת משהו בתקציב נמוך יותר ממה שיש להם להציע.

תבדקי שזה לא יחליק לך כי דמוי עור מחליק

בכללי עדיף להנמע מדמוי עור כי אחרי זמן קצר זה מתחיל להתקלף וזה ממש מבאס

עור אמיתי מאוד יקר

חלופה יכול להיות היירייזר שתשימי מזרנים שלכם

אבל לא בטוח שזה נראה ממש כמו ספה אלא כמו מיטה, אולי עם כריות זה יראה קצת יותר טוב

אני מתכוונת לקנות ספה שנפתחת כמו מיטות חבר עם מזרנים או שנפתחת כמיטה זוגית.

בשניהם יש מזרונים שמגיעים עם הספה.

ראיתי כאלה בחנויות, הרב מגיע עם ריפוד בד רחיץ, ואני לא רוצה להיכנס לקטע של ניקוי ריפוד, מבחנתי אני מעדיפה דמוי עור או עור שניתן לנקות בקלות.

לגבי דמוי עור, אני מודעת לזה שבמהלך הזמן מצקלף. אבל תקציב לעור זה משכנצא.

ספת עור טובה עולה לפי מה שראיתי ברשת 12,000+

ואפשר לקנות ריפוד נוסף בנפרד? כך שגם אפשר לכבס, וגם יש אפשרות להחליף מיד ולא נשארים בלי ספה שמישה בזמן הניקיון.

(אני זוכרת שראיתי באיקאה דגמים עם ריפוד נשלף, אבל לא יודעת אם יש שם כאלה נפתחות כמו שאת מחפשת)

VRETSTORP ספת מיטה תלת-מושבית, Kilanda בז' בהיר - IKEA

VIMLE ספת מיטה תלת-מושבית, עם משענות יד רחבות/Gunnared אפור - IKEA

VIMLE ספת מיטה תלת-מושבית, Grann/Bomstad שחור - IKEA

לא זולה....

יש אותה למישהי פה בקבוצה?

צריכה המלצה אם המזרון נח.

אולי שווה לעבור באיקאה לבדוק.

תודה רבה

ודי מסורבל להוריד כל פעם את הקוד בביצוע לכבס, הוא כבר שנתיים כמעט,אצלי ולא עשיתי אצ זה

(ובעור הריפוד לא נשלף)

בטוח מדובר באותה ספה?)

עם זאת, משענות היד מתלכלכות, וגם אם זה בד נשלף, ביום שמכבסים הוא רטוב, כי הרי לא מומלץ לשים במייבש

ייתכן שניתן להשיג רק כיסוי בנפרד ולהשקיע בעוד סט כך שאפשר להחליף מיד לסט יבש (ולקבל גיוון מדי פעם). נגיד בכיסאות של איקאה אני יודעת שאפשר לקנות כיסוי בנפרד.

שעתיים אחרונות היה קשההה

חשבתי שאני הולכת להתעלף כל דקה

והייתי לבד עם הילדים

ולא היה לי איך לקרוא לבעלי

איך היה לך?

בין אם להביא נערה צעירה לעזרה, בין אם להיות ביום כיפור במקום שיש לך בו עזרה, בין אם שבעלך יתפלל במקום קרוב ויקפוץ מדי פעם לראות מה שלומך... (זה מה שבעלי עשה, אף שיש לי ילדים גדולים שיכולים קצת לעזור...)

איך עכשיו את מרגישה?❤️

זה פעם ראשונה שאנחנו בבית

הבית כנסת קרוב אבל לא היה לי כוח ללכת לשם

וכל הבוקר הוא שמר עליהם ונתן לי לישון

לכן הוא היה בטוח שאני בסדר

אבל בסוף היה קשוח...

כל הכבוד לך שאיפשרת לבעלך להתפלל ככה, באסה שלא היה איך לקרוא לו בסופו של דבר

לי היה טוב ב''ה, מעל הציפיות

אבל מניקה חלקית

איך עבר עליכן הצום?

סחרחורות מטורפות והקאות. בסוף בשעה 17 בערך התחלתי שתייה ואכילה לשיעורין. (מניקה מלא)

חיבוקקקק ושתהיה התאוששות טובה🩷🩷

איזה מלכההה

האמת היה לי ממש נס, אני סובלת מאוד מאוד מבחילות, כ"כ חששתי מהצום וב"ה לא היה בחילות בכלל! לא האמנתי...

כן היה לי בשעות האחרונות כאבי ראש פיצוצים וחולשה אבל לפחות לא הבחילות! מה שמדהים שקצת אחרי צאת הצום הבחילות חזרו .. עובר צדיק וחמוד, לא רצה להפריע ביו"כ ☺️

ממש מתחשב העוברוני

קצת חולשה אבל ממש בגבול הסביר.

אבל עכשיו סיוטטט.. מפורקת לגמרי

יש לי נסיעה ארוכה ופשוט אין לי כח

זה לגיטימי לקחת מחלה 🤔

אם אקום כמו שאני עכשיו אין לי סיכוי לתפקד..

בקיצור, אם תקומי גמורה נראה לי לגיטימי לגמרי

יש לי בחילות וכאב ראש

זה לא סיוט כמו אתמול אחרי הצום אבל מרגישה שאין לי כל לזוז ולהסחב

אמרתי שאולי אני יכולה לעבוד מהבית אבל מעדיפים שאקח מחלה

חששתי שאצטרך לתת יותר מטרנה.

עד שסופסוף עברנו להנקה כמעט מלאה.

ב"ה רק לקראת הסוף הבאתי קצת מטרנה, בעיקר כדי שאוכל לדאוג קצת לעצמי.

אבל יחסית ממש סביר. הבאתי נערה שהילדים מכירים שתעזור, וזה ממש אפשר לי לא להתאמץ. אפילו הצלחתי ללכת עם הילדים לנעילה ברוך ה'!

אני מרגישה שעכשיו הגוף שלי נוקם בי

מושבתת במיטה מהבוקר