ישן שנצ משעה 11 עד 2 בצהריים

הולך לישון ב8 וחצי 9 וקם ב7 בבוקר

הוא נרדם עם מוצץ ואני יושבת בחדר ילדים איתם עד שנרדמים 

מתחילת שנה אצל מטפלת שעושה כמו גן אז אין שינה במהלך היום.. הולכת לישון ב6 וקמה באזור 6-7 בבוקר..

יושבת לידם ומספרת סיפור וקריאת שמע ובדרך כלל היא נרדמת אז.. אם לא אז נשארת לשבת לידם עוד רבע שעה ול9עמים מדליקה קלטת..

הבת שלי ישנה במשפחתון, שעה וחצי או שעתיים. בשמונה-שמונה וחצי היא אמורה להיות עייפה, אבל כיוון שיש לה אחים גדולים שחוגגים, גם היא חוגגת... היא עדיין במיטת תינוק, אז אם אנחנו "כולאים" אותה שם היא לרוב בוכה וצועקת... לפעמים כן משחקת יחסית בשקט במיטה (ולפעמים גם עודה שטויות...) לעיתים רחוקות באמת נרדמת לפני כולם.

מקבלת מוצץ, בקבוק וכרית (מיוחדת שלה) בתור ציוד בסיסי להירדמות. לפעמים גם בובה וספר. לפעמים מישהו שר לה שירים או מספר סיפור לאחות הגדולה יותר ואז היא מקשיבה גם.

1. ישן במעון שעתיים 12- 14 . לצערי

2. נרדם בדרכ סביב 21:30. קם גג ב 6:45

3. הקראת סיפור, קריאת שמע, יושב עם ספרים ומסתכל. קורא לנו- שירותים, שתיה, שאלה, נזכר בעוד משהו חשוב, לכסות, להוציא וכו' וכו'. אז כזה יוצאים ונכנסים עד שמשתרר שקט

א. שעה וחצי- שעתיים

ב. הולכת לישון 21:30-22:00, קמה 8:30

ג.  קריאת שמע, בקבוק מים ומוצץ

אבל אני משכיבה אותה לישון רק כשהיא עייפה.

אם היא לא רוצה לישון אז לא.

כשהיא הולכת לישון זה כי היא רוצה, אז אין לה בעיה בד"כ...

1. כשהיא בבית אנחנו לא מצליחים להרדים אותה לשנצ. במעון בערך שעה וחצי.

2. תלוי בשנצ. כשהיא במעון היא נרדמת מאוחר, באזור תשע-תשע וחצי. קמה בשבע-שבע וחצי.

3. יושבים לידה וליד אחים שלה עד שנרדמים 

באזור אחת- אחת וחצי

ב נרדם בערך בשמונה בדכ, אני משכיבה אותו בשבע אבל לוקח לו זמן להירדם ואחותו הגדולה לא מאוד עוזרת

ג בדכ טקס קבוע של סיפור קריאת שמע שיר ועוד קורא לי מידי פעם שאני אבוא..

וישן עם מוצץ וכוס של מים

א. ישן שעה וחצי-שעתיים, מ11:30 עד 13/13:30

ב. לוקח לו זמן להרדם... בשאיפה ב19 אבל יכול לקרות גם ב20:30

ג. עם בקבוק (כן אני יודעת שצריך לגמול ולא מצליחה), סיפור, קריאת שמע. לפעמים נדנוד של המיטה קצת ושירים

שונץ כשעתיים

נרדם בלילה סביב 21:00 ביום טוב...

קם בערך ב7:00

הולך לישון במיטה שלו, לפעמים במיטה עם אחד האחים. קוראים קריאת שמע, אחרכך שמה להם פודקאסט, ולפעמים מוזיקה מרגיעה.

לרוב הוא מכריח אותי לשבת לידו במיטה עד שהוא נרדם ("אמא שבי עימיתי")

אמא שבי ליד אדי (לידי) וכאלה

לא ישנה צהריים אלא אם כן הלכה לישון מאוחר יום קודם והיא ממש עייפה.

הולכת לישון בסביבות 7-7 וחצי. בדכ נרדמת לבד תוך כמה דקות אחרי שני סיפורים.

1. נראה לי באזור השעתיים שלוש

2. בין שמונה וחצי ל9 וחצי לרוב

3. אנחנו לידו, לפעמים קורה שמבקש סיפור או לשחק כמה דקות לפני, אבל לא תמיד. לרוב רוצה ליטוף וגם די פיתח תלות בשתיה (מים/חלב) לפני השינה 😬

בן הכמעט 4 שלי השנה בגן עירייה אז לא ישן צהריים

הןלך לישון בסביבות 6 וקם בסביבות 6

בן השנתיים וחצי איתי בבית

ישן צהריים, אני מעירה בדכ אחרי שעה- שעה וחצי גג.

הולך לישון בסביבןת 7 וקם ב6

אני שמה אוצם במיטות, קוראים ק"ש ומקשיבים לניגונים או סיפור לפני השינה.

אני לא יושבת לידם אבל 300 פעם הולכת לכסות אותם, להרים מוצץ שנפל, לשמוע שכואב היד/הראש/הרגל/הלחי וכו' ולהגיד להם שזה מעייפות ושיילכו לישון ומחר בבוקר יספרו לי אם עדיין כואב ונראה מה לעשות.

כןאב להם כל איבר שהם מכירים

אז לפעמים אומרת להם שזה מעייפות ואם בבוקר עדיין יכאב נטפל

ןלפעמים שמה ספריי וזה מעלים את הכאב בצורה פלאית חח

גם בערב בשיא הרצינות אני מקשיבה ובגלל שיודעת שבאמת הם עייפים וזאת הדרך שלהם למשוך זמן אז אומרת להם שזה מעייפות ואם אני זוכרת בבוקר אני באמת שואלת אןתם אם עדיין כואב להם. (ולפעמים אחד הילדים בעצמו מצעורר בבוקר בהכרזה "אמא, כבר לא כואב לי")

ובדכ גם אומרת להם לשנות תנוחה כדי שפחות יכאב, לדוגמא אם הבטן אז לשכב עליה. אם ביד אז ליישר אותה וכאלה

אצלי גם לפי הטון אני יודעת לפעמים אם זה רציני או סתם משיכת זמן.

לא ישנה בכלל בצהרים

הולכת לישון ב19:00-19:30, קמה בסביבות 5:30 בבוקר...

נרדמת שאני שוכבת לידה

א. בין שעה לשעתיים. ויש ימים שבכלל לא ישן

ב. לאחרונה נרדם רק בשמונה וחצי- תשע, הייתי רוצה לפני, מנסה לעבוד על זה..

קם אזור שש וחצי- שבע

ג. שנמצאים לידו, ומצידו שנספר סיפורים בלי סוף😅❤️, אני מגבילה ל2 קצרים, לפעמים אם ממש לא מצליח להרדם, אז גם שרה לו שירים

ישן הרבה בצהריים.

בלילה הולך לישון בין 22:00-23:00 לפעמים יותר,

קם ב7:00-7:30.

צורת השכבה משתנה. בד"כ אני ובעלי גמורים אז או שהגדול מרדים אותו (אומר לו לעלות למיטה)

או שהוא נשאר ממש אחרון ועולה למיטה לבד.

לפעמים הוא בא לידנו ומעסיק את עצמו בספונת עד שנרדם.

בסופ"ש שהוא לא ישן צהריים, הולך לישון ב20:00 ואז אני יושבת לידו (וליד אחותו הגדולה יותר)

שניהם נרדמים ממש מהר ב"ה.

זה ככה מתחילת שנה הבעיה עם השינה בלילה. בהתחלה היינו צריכים להרדים אותו וזה כמו להישאר ער בגלל תינוק. לא כיף בכלל.

א. לא ישנה כמעט בכלל

ומחורפנת חצי מהיוםצבגללצזה..

מסרבת לישון בכן

לפעמים ישנה 40דקות גג שעה בבוקר ב12-13

נרדמת ב7וחצי-8 בדר''כ

לפעמים יותר

ג. איך

היא במיטה אני מחוץ לחדר

אומרת לה קריאת שמע ושירים

ובהתחלה יש לה כל מיני בקשות..ממלפפון ומים ובכוס כזאת או בקבוק אחר..

תלוי.. לפעמים זה סבבה

לפעמים ארוךךך או נגרר לבכי או מסכת ריצוי שלי מרוב רצון לשקט

ישן שעה וחצי שנ"צ

נרדם 21-22 ביום טוב, קם 6:30-7:00

נרדם טצמאית אחרי שמע ישראל, שמיכה חיבוק ונשיקה

א- במשפחתון שעה אחת בין 11-12. בבית (בשישי שבת) לפעמים בכלל לא ולפעמים שעתיים בסביבות 14.

ב- בדרך כלל נרדם בין 20:30  ל21:00, לפעמים כבר בשבע וחצי לפעמים רק בעשר. קם בין שש לשבע

ג- יש טקס של סיפור ושיר, שמע ישראל והמלאך הגואל אבל זה לו גורם לו להירדם, רק עוזר לו להיכנס לרגיעה של לפני השינה. בפועל נרדם כשמפסיקים לדבר ואני יושבת לידו בחדר בשקט (הוא מבחינתו יכול לרצות עוד אלפי סיפורים או לפטפט איתי שעתיים אבל כל עוד מדברים אין מצב שהוא ירדם). לוקח לו די הרבה זמן להירדם בכל מקרה.

עד גיל שנתיים וחצי הוא נרדם עם בקבוק מים. כיום בלי כלום.

א. ישן כשעה וחצי בגן אבל מעירים אותו, בבית בשבת יכול לישון גם שעתיים וחצי

ב. בדר"כ נרדם בתשע. אם מנסים להרדים מוקדם יותר אז שוכב במיטה שעה עד שנרדם.

ג.שוכב במיטה, מספרים סיפור, קוראים קריאת שמע. הוא מאוד מבקש שישבו איתו. אנחנו מנסים להיפרד בכל מיני תירוצים (אמא הולכת לשירותים, התינוקת בוכה וכו')

אנחנו ממש ממש מנסים שההרדמה עצמה תהיה כשהוא לבד. אבל לפעמים הוא ממש בוכה שרוצה שישבו איתו ואם הולכים אז קם לסלון לחפש אותנו

בפועל נראלי הרבה פעמים נרדם כשאחד מאיתנו יושב לידו

בן שנתיים וחצי.

איך הגעתם להרדמה עצמאית?

אני כבר מתחרפנת!! הוא רוצה שנשכב לידו ונעשה לו ליטופים תוך כדי שירים

וגם אם מתעורר בלילה חוזר לישון רק באותו מצב

ממש רוצה שהוא יצליח להירדם עצמאית

טיפים או רעיונות יתקבלו בברכה 🙏🏼🙏🏼

לא דומה 2.5 לגיל 3.5.

יש קפיצה בנושא הזה בין לבין.

וגם לא דומה ילד בכור/ יחיד לילד שישן עם אחים שלו באותו חדר..

ילד יחיד כרגע

אני משכתי עד גיל 3 שאז אפשר לדבר ולהסביר.

הדרמות היו לוקחים ממני יותר כוחות.

בגיל שנתיים או שתשחררי, או שתרגילי בהדרגה. אבל תתכונני נפשית למחאה.

הוא ישן במיטה שהוא יכול לרדת ממנה?

בעיקרון חשוב שהשלב שהוא ממש נרדם, אז שלא תהיה התלות בך.

כלומר בהתחלה לשבת לידו רגיל ושאת רואה שהוא כמעט נכנס לשינה אז להפסיק לגעת ורק להישאר לידו.

אם זה גורם לו להתעורר אז שוב ללטף ולהפסיק.

בסוף הוא ירדם.

אח"כ להפסיק שלב אחד קודם. ככה בהדרגה עד שיתרגל להירדם בלי מגע.

אח"כ להתרחק ממנו בהדרגה.

לשים כסא בין המיטה לדלת. אח"כ בסמיכות לדלת.

אח"כ מחוץ לדלת.

ובסוף לא להישאר לשבת בכלל.

השלב שבו הוא ירדם בלי מגע, יעזור לו להרדים את עצמו כשהוא מתעורר באמצע הלילה וזה ייתן לכם שינה רציפה.

יש לו שמיכי או מוצץ או דובי?

באמת ננסה ככה, הלוואי שאצליח

אין לו שמיכי או דובי, רק מוצץ

דובי או בובה פחות התחבר

ושמיכי אני ממש לא אוהבת🙈 קצת מגעיל אותי

זה עוזר אח"כ להירגע לא רק בהקשר של שינה.

אפשר לקחת את זה כשנוסעים למקום חדש, או במפגש עם אנשים חדשים,

או בכניסה לגן, או אפילו כחפץ שמרגיע בממד.

הרבה פעמים בגמילה ממוצץ מעבירים לחפץ מנחם אחר, אבל זה לא חייב לבוא רק במקום מוצץ זה יכול להיות גם במקום הירדמות עם הורה.

אגב זה לא חייב להיות דובי, הבן שלי נדבק לסט מכוניות ונרדם כל פעם עם שתיים אחרות.

הבת שלי התאהבה בארנק כמו קלמר ששמים בפנים כמה חפצים ועם זה הייתה מסתובבת בכל מקום.

אני כן חושבת שיש יתרון למשהו קטן עם מגע נעים שאפשר לישון איתו ואפשר לסחוב לכל מקום.

לא ישנה שנצ קבוע כבר הרבה זמן.

לפעמים נרדמת מעצמה ואז תלוי מתי נרדמת.. אם צריכההלצאת לאיסוםים יכוחה להעיר אותה אחרי חצי שעה אם לא אז יכולה גם לישון שעה וחצי.

לא נלחמת שלא תרדם כי בכל מצב לפני תשע בערב אין מה לדבר על שינה אצלה אז חא אכפת לי גם אם ישנה שנצ מאוחר ככה לפחות היא נחמדה יותר.

לאחרונה התחילה להגיד שעייפה וללכת למיטה לפני כן היתה יושבת לידי בספה ונרדמת..

לא ישן במשפחתון

19:00-7 לפעמים גם שש וחצי בבוקר או לפעמים שינויים בזמן ההשכבה לכאן או לכאן

בצהריים לא ישן אלא אם כן אנחנו מחליטים שכן ואז ישן כשעתיים (ואז מתקשה קצת להרדם יותר מהרגיל בערב)

הולך לישון בלעדינו,שמים במיטה ויוצאים

כבר לא ישנה צהריים אלא אם כן קמה מוקדם או שיש משהו בערב… אם ישנה אז שעה וחצי בערך

לישון סביבות 9-10 בלילה

קמה גם בסביבות 9 בבוקר

הרדמה סיוט להיות איתה שעה במיטה ואז היא צריכה שירותים או מים או בובה אחרת או סיפור

אבל אל תקחי ממני דוגמא, היא לא במסגרת ואני עובדת מהבית חחח

1. ישן שנצ במעון לפחות שעתיים😭 אם לא יותר

2. הולך לישון ב10 וחצי בערך.. קם ב7

3. סיפור נשיקה קצת יושבים לידו, בשלב כזה מאוחר הוא כבר עייף ונרדם דיי מהר 

הולך לישון ב6:30 -7:00 קם ב5:00 נקודה כואבת

ניסינו לאחר שעת השכבה לא עזר

או שנותנים שנצ קצר ישנים יותר טוב בלילה

לא ניסיתי, אבל גיסה שלי ועוד 2 חברות ניסו ואמרו שעובד להם ממש

אם מעניין אותך אשאל אותם 

אבל למתי להקדים נשמע שישן מוקדם וגם ממש עייף כבר כי קם מוקדם

סביבות 3 שישן 40 דק-שעה, ואז ישן ללילה בשעה 8

סתם זורקת לא בטוח שזה נכון עבורכם..

 ישן בצהרים שעה ואז נרדם ב10:30 אחרי מלחמות וכמובן קם ב5

הוא פשוט שונאאאאא לישון זה מרגיש לו בזבוז  זמן

אם ניסיתם לאחר את השינה רק ליום יומיים, עדיין יכול להיות שזה אפשרי,

כדי להזיז את השעון הביולוגי צריך בערך שבוע בהרגל החדש.

ישנה בגן כשעה וחצי שעתיים.

בבית משתדלת להשכיב לישון באזור 20:00, עד 20:30. לפעמים יוצא קרוב ל21:00. (משתדלת שלא יקרה).

קמה בערך ב6:30, קצת לפני או אחרי.

ב"ה לרוב נרדמת מעולה, שמים במיטה, עם מוצץ, היא שוכבת ואני מכסה אותה ואומרת לילה טוב. לפעמים מבקשת מים. אחרי זה אני יוצאת מהחדר והיא נרדמת אחרי כמה זמן.

בת שלוש אוטוטו

1. בערך שעתיים

2. מכניסה אותה למיטה באזור 7, אבל נרדמת קרוב לשמונה. מתי היא קמה בבוקר זה די קשור למתי אחותה קמה בבוקר. היא שומע ת אותה ערה אז קמה גם. 

בד"כ זה בין 6 ל-7 ומשהו

3. לבד. אני נשארת איתה בחדר אבל רחוק ממנה.. לפעמים יש לה בקשות, אני ממלאת את הבקשה וחוזרת לעמדה שלי (מיטת אורחים בחדר שלה😅)

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

מתהליך ההחלמה.. אצל שני ילדים

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

הרי הסיפור הוא לא הילדים ומה שהם עושים אלא היכולת שלנו לנהל את האנרגיות הרגשיות שלנו.

סליחה שאני לא מציעה מקור מידע ספציפי, אוכל לחפש לך בהמשך, אולי מחר, אבל אצטרך תזכורת.

בסוף זה באמת לגמרי שלנו..

אשמח אם תוכלי לחפש לי

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

הציל אותנו ככל הנראה מריפלוקס סמוי, אמנם ההנקה הרגיעה אותה אבל היא לא היתה רגועה בשום מצב אחר חוץ מהנקה ו/או מנשא.

ממליצה על יעקב דרמון מירושלים.

בטיפול הראשון כאילו לא קרה כלום, בטיפול השני פשוט קסם, אי אפשר להסביר.

שתיה מוגזת

תה

מים קרים

קרטיבים

גלידה

במצטבר היה יכול לצאת פחות מ4 כוסות ביום. לפעמים חלק מזה היה יוצא בהקאות..

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו