ישן שנצ משעה 11 עד 2 בצהריים

הולך לישון ב8 וחצי 9 וקם ב7 בבוקר

הוא נרדם עם מוצץ ואני יושבת בחדר ילדים איתם עד שנרדמים 

מתחילת שנה אצל מטפלת שעושה כמו גן אז אין שינה במהלך היום.. הולכת לישון ב6 וקמה באזור 6-7 בבוקר..

יושבת לידם ומספרת סיפור וקריאת שמע ובדרך כלל היא נרדמת אז.. אם לא אז נשארת לשבת לידם עוד רבע שעה ול9עמים מדליקה קלטת..

הבת שלי ישנה במשפחתון, שעה וחצי או שעתיים. בשמונה-שמונה וחצי היא אמורה להיות עייפה, אבל כיוון שיש לה אחים גדולים שחוגגים, גם היא חוגגת... היא עדיין במיטת תינוק, אז אם אנחנו "כולאים" אותה שם היא לרוב בוכה וצועקת... לפעמים כן משחקת יחסית בשקט במיטה (ולפעמים גם עודה שטויות...) לעיתים רחוקות באמת נרדמת לפני כולם.

מקבלת מוצץ, בקבוק וכרית (מיוחדת שלה) בתור ציוד בסיסי להירדמות. לפעמים גם בובה וספר. לפעמים מישהו שר לה שירים או מספר סיפור לאחות הגדולה יותר ואז היא מקשיבה גם.

1. ישן במעון שעתיים 12- 14 . לצערי

2. נרדם בדרכ סביב 21:30. קם גג ב 6:45

3. הקראת סיפור, קריאת שמע, יושב עם ספרים ומסתכל. קורא לנו- שירותים, שתיה, שאלה, נזכר בעוד משהו חשוב, לכסות, להוציא וכו' וכו'. אז כזה יוצאים ונכנסים עד שמשתרר שקט

א. שעה וחצי- שעתיים

ב. הולכת לישון 21:30-22:00, קמה 8:30

ג.  קריאת שמע, בקבוק מים ומוצץ

אבל אני משכיבה אותה לישון רק כשהיא עייפה.

אם היא לא רוצה לישון אז לא.

כשהיא הולכת לישון זה כי היא רוצה, אז אין לה בעיה בד"כ...

1. כשהיא בבית אנחנו לא מצליחים להרדים אותה לשנצ. במעון בערך שעה וחצי.

2. תלוי בשנצ. כשהיא במעון היא נרדמת מאוחר, באזור תשע-תשע וחצי. קמה בשבע-שבע וחצי.

3. יושבים לידה וליד אחים שלה עד שנרדמים 

באזור אחת- אחת וחצי

ב נרדם בערך בשמונה בדכ, אני משכיבה אותו בשבע אבל לוקח לו זמן להירדם ואחותו הגדולה לא מאוד עוזרת

ג בדכ טקס קבוע של סיפור קריאת שמע שיר ועוד קורא לי מידי פעם שאני אבוא..

וישן עם מוצץ וכוס של מים

א. ישן שעה וחצי-שעתיים, מ11:30 עד 13/13:30

ב. לוקח לו זמן להרדם... בשאיפה ב19 אבל יכול לקרות גם ב20:30

ג. עם בקבוק (כן אני יודעת שצריך לגמול ולא מצליחה), סיפור, קריאת שמע. לפעמים נדנוד של המיטה קצת ושירים

שונץ כשעתיים

נרדם בלילה סביב 21:00 ביום טוב...

קם בערך ב7:00

הולך לישון במיטה שלו, לפעמים במיטה עם אחד האחים. קוראים קריאת שמע, אחרכך שמה להם פודקאסט, ולפעמים מוזיקה מרגיעה.

לרוב הוא מכריח אותי לשבת לידו במיטה עד שהוא נרדם ("אמא שבי עימיתי")

אמא שבי ליד אדי (לידי) וכאלה

לא ישנה צהריים אלא אם כן הלכה לישון מאוחר יום קודם והיא ממש עייפה.

הולכת לישון בסביבות 7-7 וחצי. בדכ נרדמת לבד תוך כמה דקות אחרי שני סיפורים.

1. נראה לי באזור השעתיים שלוש

2. בין שמונה וחצי ל9 וחצי לרוב

3. אנחנו לידו, לפעמים קורה שמבקש סיפור או לשחק כמה דקות לפני, אבל לא תמיד. לרוב רוצה ליטוף וגם די פיתח תלות בשתיה (מים/חלב) לפני השינה 😬

בן הכמעט 4 שלי השנה בגן עירייה אז לא ישן צהריים

הןלך לישון בסביבות 6 וקם בסביבות 6

בן השנתיים וחצי איתי בבית

ישן צהריים, אני מעירה בדכ אחרי שעה- שעה וחצי גג.

הולך לישון בסביבןת 7 וקם ב6

אני שמה אוצם במיטות, קוראים ק"ש ומקשיבים לניגונים או סיפור לפני השינה.

אני לא יושבת לידם אבל 300 פעם הולכת לכסות אותם, להרים מוצץ שנפל, לשמוע שכואב היד/הראש/הרגל/הלחי וכו' ולהגיד להם שזה מעייפות ושיילכו לישון ומחר בבוקר יספרו לי אם עדיין כואב ונראה מה לעשות.

כןאב להם כל איבר שהם מכירים

אז לפעמים אומרת להם שזה מעייפות ואם בבוקר עדיין יכאב נטפל

ןלפעמים שמה ספריי וזה מעלים את הכאב בצורה פלאית חח

גם בערב בשיא הרצינות אני מקשיבה ובגלל שיודעת שבאמת הם עייפים וזאת הדרך שלהם למשוך זמן אז אומרת להם שזה מעייפות ואם אני זוכרת בבוקר אני באמת שואלת אןתם אם עדיין כואב להם. (ולפעמים אחד הילדים בעצמו מצעורר בבוקר בהכרזה "אמא, כבר לא כואב לי")

ובדכ גם אומרת להם לשנות תנוחה כדי שפחות יכאב, לדוגמא אם הבטן אז לשכב עליה. אם ביד אז ליישר אותה וכאלה

אצלי גם לפי הטון אני יודעת לפעמים אם זה רציני או סתם משיכת זמן.

לא ישנה בכלל בצהרים

הולכת לישון ב19:00-19:30, קמה בסביבות 5:30 בבוקר...

נרדמת שאני שוכבת לידה

א. בין שעה לשעתיים. ויש ימים שבכלל לא ישן

ב. לאחרונה נרדם רק בשמונה וחצי- תשע, הייתי רוצה לפני, מנסה לעבוד על זה..

קם אזור שש וחצי- שבע

ג. שנמצאים לידו, ומצידו שנספר סיפורים בלי סוף😅❤️, אני מגבילה ל2 קצרים, לפעמים אם ממש לא מצליח להרדם, אז גם שרה לו שירים

ישן הרבה בצהריים.

בלילה הולך לישון בין 22:00-23:00 לפעמים יותר,

קם ב7:00-7:30.

צורת השכבה משתנה. בד"כ אני ובעלי גמורים אז או שהגדול מרדים אותו (אומר לו לעלות למיטה)

או שהוא נשאר ממש אחרון ועולה למיטה לבד.

לפעמים הוא בא לידנו ומעסיק את עצמו בספונת עד שנרדם.

בסופ"ש שהוא לא ישן צהריים, הולך לישון ב20:00 ואז אני יושבת לידו (וליד אחותו הגדולה יותר)

שניהם נרדמים ממש מהר ב"ה.

זה ככה מתחילת שנה הבעיה עם השינה בלילה. בהתחלה היינו צריכים להרדים אותו וזה כמו להישאר ער בגלל תינוק. לא כיף בכלל.

א. לא ישנה כמעט בכלל

ומחורפנת חצי מהיוםצבגללצזה..

מסרבת לישון בכן

לפעמים ישנה 40דקות גג שעה בבוקר ב12-13

נרדמת ב7וחצי-8 בדר''כ

לפעמים יותר

ג. איך

היא במיטה אני מחוץ לחדר

אומרת לה קריאת שמע ושירים

ובהתחלה יש לה כל מיני בקשות..ממלפפון ומים ובכוס כזאת או בקבוק אחר..

תלוי.. לפעמים זה סבבה

לפעמים ארוךךך או נגרר לבכי או מסכת ריצוי שלי מרוב רצון לשקט

ישן שעה וחצי שנ"צ

נרדם 21-22 ביום טוב, קם 6:30-7:00

נרדם טצמאית אחרי שמע ישראל, שמיכה חיבוק ונשיקה

א- במשפחתון שעה אחת בין 11-12. בבית (בשישי שבת) לפעמים בכלל לא ולפעמים שעתיים בסביבות 14.

ב- בדרך כלל נרדם בין 20:30  ל21:00, לפעמים כבר בשבע וחצי לפעמים רק בעשר. קם בין שש לשבע

ג- יש טקס של סיפור ושיר, שמע ישראל והמלאך הגואל אבל זה לו גורם לו להירדם, רק עוזר לו להיכנס לרגיעה של לפני השינה. בפועל נרדם כשמפסיקים לדבר ואני יושבת לידו בחדר בשקט (הוא מבחינתו יכול לרצות עוד אלפי סיפורים או לפטפט איתי שעתיים אבל כל עוד מדברים אין מצב שהוא ירדם). לוקח לו די הרבה זמן להירדם בכל מקרה.

עד גיל שנתיים וחצי הוא נרדם עם בקבוק מים. כיום בלי כלום.

א. ישן כשעה וחצי בגן אבל מעירים אותו, בבית בשבת יכול לישון גם שעתיים וחצי

ב. בדר"כ נרדם בתשע. אם מנסים להרדים מוקדם יותר אז שוכב במיטה שעה עד שנרדם.

ג.שוכב במיטה, מספרים סיפור, קוראים קריאת שמע. הוא מאוד מבקש שישבו איתו. אנחנו מנסים להיפרד בכל מיני תירוצים (אמא הולכת לשירותים, התינוקת בוכה וכו')

אנחנו ממש ממש מנסים שההרדמה עצמה תהיה כשהוא לבד. אבל לפעמים הוא ממש בוכה שרוצה שישבו איתו ואם הולכים אז קם לסלון לחפש אותנו

בפועל נראלי הרבה פעמים נרדם כשאחד מאיתנו יושב לידו

בן שנתיים וחצי.

איך הגעתם להרדמה עצמאית?

אני כבר מתחרפנת!! הוא רוצה שנשכב לידו ונעשה לו ליטופים תוך כדי שירים

וגם אם מתעורר בלילה חוזר לישון רק באותו מצב

ממש רוצה שהוא יצליח להירדם עצמאית

טיפים או רעיונות יתקבלו בברכה 🙏🏼🙏🏼

לא דומה 2.5 לגיל 3.5.

יש קפיצה בנושא הזה בין לבין.

וגם לא דומה ילד בכור/ יחיד לילד שישן עם אחים שלו באותו חדר..

ילד יחיד כרגע

אני משכתי עד גיל 3 שאז אפשר לדבר ולהסביר.

הדרמות היו לוקחים ממני יותר כוחות.

בגיל שנתיים או שתשחררי, או שתרגילי בהדרגה. אבל תתכונני נפשית למחאה.

הוא ישן במיטה שהוא יכול לרדת ממנה?

בעיקרון חשוב שהשלב שהוא ממש נרדם, אז שלא תהיה התלות בך.

כלומר בהתחלה לשבת לידו רגיל ושאת רואה שהוא כמעט נכנס לשינה אז להפסיק לגעת ורק להישאר לידו.

אם זה גורם לו להתעורר אז שוב ללטף ולהפסיק.

בסוף הוא ירדם.

אח"כ להפסיק שלב אחד קודם. ככה בהדרגה עד שיתרגל להירדם בלי מגע.

אח"כ להתרחק ממנו בהדרגה.

לשים כסא בין המיטה לדלת. אח"כ בסמיכות לדלת.

אח"כ מחוץ לדלת.

ובסוף לא להישאר לשבת בכלל.

השלב שבו הוא ירדם בלי מגע, יעזור לו להרדים את עצמו כשהוא מתעורר באמצע הלילה וזה ייתן לכם שינה רציפה.

יש לו שמיכי או מוצץ או דובי?

באמת ננסה ככה, הלוואי שאצליח

אין לו שמיכי או דובי, רק מוצץ

דובי או בובה פחות התחבר

ושמיכי אני ממש לא אוהבת🙈 קצת מגעיל אותי

זה עוזר אח"כ להירגע לא רק בהקשר של שינה.

אפשר לקחת את זה כשנוסעים למקום חדש, או במפגש עם אנשים חדשים,

או בכניסה לגן, או אפילו כחפץ שמרגיע בממד.

הרבה פעמים בגמילה ממוצץ מעבירים לחפץ מנחם אחר, אבל זה לא חייב לבוא רק במקום מוצץ זה יכול להיות גם במקום הירדמות עם הורה.

אגב זה לא חייב להיות דובי, הבן שלי נדבק לסט מכוניות ונרדם כל פעם עם שתיים אחרות.

הבת שלי התאהבה בארנק כמו קלמר ששמים בפנים כמה חפצים ועם זה הייתה מסתובבת בכל מקום.

אני כן חושבת שיש יתרון למשהו קטן עם מגע נעים שאפשר לישון איתו ואפשר לסחוב לכל מקום.

לא ישנה שנצ קבוע כבר הרבה זמן.

לפעמים נרדמת מעצמה ואז תלוי מתי נרדמת.. אם צריכההלצאת לאיסוםים יכוחה להעיר אותה אחרי חצי שעה אם לא אז יכולה גם לישון שעה וחצי.

לא נלחמת שלא תרדם כי בכל מצב לפני תשע בערב אין מה לדבר על שינה אצלה אז חא אכפת לי גם אם ישנה שנצ מאוחר ככה לפחות היא נחמדה יותר.

לאחרונה התחילה להגיד שעייפה וללכת למיטה לפני כן היתה יושבת לידי בספה ונרדמת..

לא ישן במשפחתון

19:00-7 לפעמים גם שש וחצי בבוקר או לפעמים שינויים בזמן ההשכבה לכאן או לכאן

בצהריים לא ישן אלא אם כן אנחנו מחליטים שכן ואז ישן כשעתיים (ואז מתקשה קצת להרדם יותר מהרגיל בערב)

הולך לישון בלעדינו,שמים במיטה ויוצאים

כבר לא ישנה צהריים אלא אם כן קמה מוקדם או שיש משהו בערב… אם ישנה אז שעה וחצי בערך

לישון סביבות 9-10 בלילה

קמה גם בסביבות 9 בבוקר

הרדמה סיוט להיות איתה שעה במיטה ואז היא צריכה שירותים או מים או בובה אחרת או סיפור

אבל אל תקחי ממני דוגמא, היא לא במסגרת ואני עובדת מהבית חחח

1. ישן שנצ במעון לפחות שעתיים😭 אם לא יותר

2. הולך לישון ב10 וחצי בערך.. קם ב7

3. סיפור נשיקה קצת יושבים לידו, בשלב כזה מאוחר הוא כבר עייף ונרדם דיי מהר 

הולך לישון ב6:30 -7:00 קם ב5:00 נקודה כואבת

ניסינו לאחר שעת השכבה לא עזר

או שנותנים שנצ קצר ישנים יותר טוב בלילה

לא ניסיתי, אבל גיסה שלי ועוד 2 חברות ניסו ואמרו שעובד להם ממש

אם מעניין אותך אשאל אותם 

אבל למתי להקדים נשמע שישן מוקדם וגם ממש עייף כבר כי קם מוקדם

סביבות 3 שישן 40 דק-שעה, ואז ישן ללילה בשעה 8

סתם זורקת לא בטוח שזה נכון עבורכם..

 ישן בצהרים שעה ואז נרדם ב10:30 אחרי מלחמות וכמובן קם ב5

הוא פשוט שונאאאאא לישון זה מרגיש לו בזבוז  זמן

אם ניסיתם לאחר את השינה רק ליום יומיים, עדיין יכול להיות שזה אפשרי,

כדי להזיז את השעון הביולוגי צריך בערך שבוע בהרגל החדש.

ישנה בגן כשעה וחצי שעתיים.

בבית משתדלת להשכיב לישון באזור 20:00, עד 20:30. לפעמים יוצא קרוב ל21:00. (משתדלת שלא יקרה).

קמה בערך ב6:30, קצת לפני או אחרי.

ב"ה לרוב נרדמת מעולה, שמים במיטה, עם מוצץ, היא שוכבת ואני מכסה אותה ואומרת לילה טוב. לפעמים מבקשת מים. אחרי זה אני יוצאת מהחדר והיא נרדמת אחרי כמה זמן.

בת שלוש אוטוטו

1. בערך שעתיים

2. מכניסה אותה למיטה באזור 7, אבל נרדמת קרוב לשמונה. מתי היא קמה בבוקר זה די קשור למתי אחותה קמה בבוקר. היא שומע ת אותה ערה אז קמה גם. 

בד"כ זה בין 6 ל-7 ומשהו

3. לבד. אני נשארת איתה בחדר אבל רחוק ממנה.. לפעמים יש לה בקשות, אני ממלאת את הבקשה וחוזרת לעמדה שלי (מיטת אורחים בחדר שלה😅)

הן ממש גרמו לי לבכות. אוף, אין לי כוח להרגשה הזאת.

למה יש אנשים שלא יודעים לשתוק

חיבוק לך!

אבל אז כן אמרתי משהו על זה שבעלי במילואים, אז הן אמרו שהן לא חושבות כמוני, משהו כזה.

קצת הכרת הטוב.

מה יש לדבר נגד???

בתור חרדית אני לא מבינה

גם אם בעלך לא מתגייס

איך אפשר לדבר נגד?

מצדיעה לך מכל ליבי

ונשמתי

ומודה לך על השירות שלך/ שלכם

ומעריכה

ובאמת שאין מילים בפי

ושה' יחזיר אותו אלייך בריא ושלם בנפש ובגוף

סליחה שהיית צריכה לשמוע את זה🥺

לא כולנו ככה…

גם אני חרדית ומעריכה מאוד מאוד את כל אנשי ונשות המילואים.

בעצמי הרבה זמן התנדבתי לעזור למשפחה שהאבא היה במילואים.

והלוואי ויכולתי להמשיך עד עכשיו.

באמת שאין מילים על המאמץ והמסירות נפש.

אני חושבת שהרוב מאוד מעריכים ומודים.

ומי שלא, זה כי אין לו מושג במה זה כרוך.

תשתפי אותנו מה כבר אפשר לומר נגד אנשי מילואים 😉

די זה פשוט כואב.

גם לי פעם מישהי אמרה "איך הדתיים הלאומיים אוהבים מלחמות". סתומה.

באמת שלפעמים עדיף לא לענות, ולהתחזק בזה שיש לנו זכות להיות ממש שותפים עם א-ל ולבחור בצד הנכון של ההסטוריה. להתמקד בעצמנו ובאמת.

אני אישית מצדיעה לך מכאן

ומוסיפה בלי קשר- היום הרבה גדודים הוסיפו תקן של "קצינת עורף" או משהו כזה ( לא זוכרת בדיוק את ההגדרה) שתומכת במשפחות של הגדוד בכל מיני דברים. אם את לא מכירה תנסי לברר על דבר כזה בגדוד שלכם 

דבר שני בתור דתיה לאומית שעובדת במערכת חרדית אני שומעת הרבה מאוד דאגה ואכפתיות מצד מורות שאני עובדת איתן. כנראה נפלת על שתי נשים ממש לא מייצגות

מילואים זה קשוח בטירוף.

חיבוק גדול ותודה על מה שאתם עושים עבור כולנו. 

הייתי שם גם. המלחמה הזאת יצרה בתוכי קושי אמיתי להרבות אהבת חינם מול הציבור החרדי בעקבות הקושי שלי עם מילואים ארוכים וכו'...

נסעתי לא מזמן באיזור חרדי שהיה מרוח שלט ענק בסגנון של "לא מפקירים אף נשמה יהודית, לא נכנעים לגיוס". הכי כיווץ אותי בעולם. בשכל ידעתי שאני סתם מכלילה ואנשים הם מדהימים גומלי חסדים וכו.. אבל הלב ממש התקשה להכיל את המציאות הזו שיש לי חברה אלמנה שבעלה נהרג למען אנשים שיגידו עליו שהוא הפקיר את הנשמה שלו.

עד שאדם שאנחנו מעריכים ממש האיר את עיניי בסוגיה.

תפיסת העולם החרדית הגלותית, בסוף, לא מחזיקה מים.

למשל פעם כמעט ולא השתלבו בשוק העבודה, היום רואים הרבה יותר. המציאות לא תמשיך ככה לנצח.

אנחנו רואים תנועות קטנות של רצון להיות חלק (חטיבת החשמונאים זו בשורה!!), וזה אולי ייקח המון המון זמן.

אבל אני מאמינה בכל ליבי שכשהילדים שלנו יתגייסו לצבא, יהיו הרבה יותר חיילים חרדים.

ועוד דבר, של לימוד זכות.

במילואים עם בעלי יש חייל חרדי שעובר *גיהנום* עם זה שהתגייס. עושים לו את המוות בקבלה למסגרות לילדים שלו, אין שום תמיכה או עזרה מהקהילה- רק הפוך, מטיחים כנגדו.

האמת? אני לא יודעת אם היינו כולנו מוכנות לעשות את ההקרבה הזאת. זו מסירות נפש לעילא ולעילא.

יש המון חרדים שבתוך ליבם היו רוצים להתגייס, אבל זו התאבדות חברתית במקומות מסויימים. וזה מה שהופך את המציאות הזאת למורכבת באמת.

אני ממש מרגישה שהנקודות הללו עזרו לרכך את ליבי הרבה יותר.

ועם זאת- הקושי שלך כל כך מובן!!

מקווה שטיפה עזרתי ♥️

ממש חיפשתי את המילים האלה, שיתנו לי הסתכלות שונה על הציבור החרדי. כל-כך לא מצליחה להבין אותם...

שוב תודה ❤️

צה"ל לא באמת רוצה חרדים אצלו בפנים. זה דורש ממנו התארגנות לוגיסטית מטורפת (כשרות, צניעות, צוות מתאים) והוא מעדיף במקום להשקיע בדברים אחרים (בתחושה שלי - בגיוס נשים, אבל אני לא באמת יודעת). בעקבות המלחמה הבינו שאין להם ברירה וחייבים להגדיל את הצבא. אחת הדרכים היא לגייס חרדים ובשביל זה צריך מסגרת מותאמת.

עד לחטיבה החשמונאים לא היה מקום שבאמת עודד אנשים להשאר חרדים (בפלוגות/ גדוד חרדים היו בעיקר שבאבניקים ודת"ל, ככה שהחברה מאתגרת) והיא חדשה והשינוי לוקח זמן...

אם החרדים (לא יודעת אם את חרדית, אז לא מפנה אלייך) חושבים שצה"ל לא מעוניין ולא ערוך לגייס חרדים, שיבואו כל הנניח עשרת אלפים כשירי גיוס בני ה18 ליום המתגייסים הקרוב ויבקשו מצה"ל למצוא פיתרון.

צה"ל היה דוחה אותם והם היו יוצאים כשידם על העליונה.

והרי זה לא כך.

הרי אם היה בנפשם של החרדים להתגייס היו מגיעים לבקו"ם , לצו ראשון או אני לא יודעת מה ואומרים רוצה אני ודורשים תנאים מותאמים.

הרי לדרוש שלא יסללו כביש על מקום שיש בו חשד לקברים הם יודעים לדרוש, נכון? נכון.

הרי לדרוש קו אוטובוס  מבני ברק לכל פינה בארץ הם יודעים לדרוש, נכון? נכון.

הרי לדרוש שעלית ושטראוס ותנובה יפרסמו דווקא במודיע ולא בהפלס הם יודעים לדרוש, נכון? נכון.

ואת כל הדרישות הללו הם מפנים לעיתים באמצעות חקיקה ולפעמים באמצעי לחץ אחרים שהם לא תמיד כשרים.

לפעמים באמצעות הפגנות-  חלקן אלימות.

אז למה שהחרדים לא יפגינו בעד התאמת צה"ל לחרדים?

שיהיה ברור, באופן אישי אני בעד פטור מלא מגיוס לחרדים!! באמת, באמת.

(מסיבות שאני יכולה להסביר אם רלוונטי)

אבל עדיף לכולנו ולחרדים גם להיות כנים ולהגיד:

אנחנו לא רוצים להתגייס במקום להגיד הצבא לא רוצה אותנו.

טוב שיש אתכן💕

תודה אישית לכל אחת שענתה!

(לא עונה לכל אחת בנפרד כדי לא להכביד, אבל קראתי הכול, וכל תשובה ממש חיזקה אותי!)

הייתי מתה!! זה פשוט מעלה את הסעיף

אנחנו מקריבות ככ ככ ככ הרבה

בשביל כולם

ולשמוע דיבורים כאלה זה פשוט בוקס בבטן

מכעיס ככ

חיבוק גדול!! את אלופה ומדהימה ואתם עושים את הדבר הנכון♥️

אנחנו בצד הנכון של ההיסטוריה 

זוג נשים שכנראה לא חשבו יותר מדי לעומק על מה שהן מדברות.

ובכלל, על כמה אנשים המילואים מקריבים בשבילינו, את הבית, המשפחה, העבודה והזמן האישי שלהם...

אני חרדית, אחות לאיש צבא קבע.

אני רוצה לומר לך שרובו של הציבור החרדי איתכם בלב ובנפש, בתפילות ובלימוד במסירות להצלחתם של אחיהם.

וחלק גדול מהציבור הזה נמצאים גם הם בצבא ומתמודדים גם בקרב וגם בחיי היומיום. 

אני מצדיעה לגיסתי הגיבורה שמתמודדת עם חזיתות רבות - בית, עבודה, שכנים, בדידות.

ולכל נשות אנשי הצבא מכל המגזרים, שלכל אחת יש את ההתמודדויות שלה,

לצערנו נאלצים להתמודד יותר מדי פעמים - בארץ הקטנה ורווית המלחמות שלנו...

אל תתני לאנשים קטנים עם מחשבות קטנות להציק לך יותר מרגע קטן אחד.

תהיי חזקה! אנחנו איתך!

❤️❤️❤️

להגיד נגד אנשי מילואים

באמת

כואב לי מאוד מאוד לשמוע את זה

מגיע לכם רק הרבה הערכה ותודה

לק"י
 

עד עכשיו היה שרשור ממש מכבד, וממש נשמח שהוא יישאר ככה ולא ירד לפסים לא נעימים ולהשמצות.

וכל הכבוד לך על ההקרבה שלך לתפקד לבד בבית. ולבעלך על השירות החשוב.

מכיוון שכולנו נתקלים בזה כל הזמן מעניין אותי לדעת מי שחושב את זה- מה לדעתו יקרה בלי הצבא?

כמה זמן עד שכולנו נכחד? איפה כתוב בתורה שאסור להילחם על א"י?

שנה שעברה סידרתי שביתה של הארגון כדי ללוות את הגדולה לגן😉

אצלי סבתא כן רלוונטית לעזרה אבל וואלה מי שלא, ואם במקרה גם ההורה השני עובד חינוך באמת אין לי מושג מה עושים.

אולי לקחת סטודנטית שנמצאת בחופשת סמסטר, להכיר אותה לילדים עוד בחופש ואז להעזר בה?

גם מתכננים רגע את השעות, גפ אם שניים מתחילים גן אפשר להכנס עם אחד לגן בשבע וחצי ועם השני ברבע לשמונה, וההורה השני נניח בהסתגלות במעון עם התינוק (אם זו הסיטואציה) בעיני האתגר הוא יותר באיסופים שהם מסיימים בעשר ובאחת עשרה ובבתי ספר בדכ מהיום הראשון זה כבר 12 ומהיום השני מערכת רגילה

תלוי בילד, כמובן...

בכל אופן, בכל השנים הסתדרנו איכשהו... בתחילת השנה הזו, למשל, הקטנה שלי כננסה למשפחתון לראשונה, זו שמעליה נכנסה לגן לראשונה וזו שמעליהן נכנסה לכיתה א'. היום הראשון של השנה הלך ככה:

משמונה עד עשר בבוקר הייתי עם הקטנה במשפחתון ואיתי היו גם שתי הילדות האחרות. אחר כך נסענו כולנו לגן של הילדונת לשעה של היכרות. ואחר הצהריים היה מפגש היכרות בכיתה א' (שהלכתי רק איתה, בלי נספחים)... למחרת היא כבר הייתה שם לבד.

אבל באמת אין לי מושג מה מחנכי כיתה וגננות עושים... כי הם חייבים להיות ביום הראשון במסגרת שבה הם מלמדים...

ושאר ביה"ס מכין להן קבלת פנים חגיגית

ומגיעים להיכרות עם המורה אחר הצהריים של היום הראשון לשנת הלימודים...

אצלינו המעון מתחיל כמה ימים לפני, אז ביום הראשון זה כבר אחרי ההסתגלות.

הגדולים יותר כבר לא צריכים ליווי, וגם עם הקטנים אני לא נשארת הרבה.

משתדלים לצאת מהבית יותר מוקדם, כדי שיהיה יותר זמן לפיזורים.

לוקחים את ילדי הגן, אולי אני נשארת כמה דקות, אבל לא מעבר.

הגנים נפתחים ב 7:30, אז מספיקים לפני 8.

בכיתה א', מספיק ללוות עד הכיתה. לא היה צורך להישאר יותר.

בדרך כלל בגנים ובכיתה א' יש יום הכרות לפני תחילת הלימודים.

בכיתות הבאות, כבר הסתדרו לבד.

הבת שלי כבר שנה שלישית שהייתה נשארה באותו מקום, אז אין לה בעיה למצוא את הכיתה.

אז כמעט אף פעם לא פותחת נה ביום הראשון.

אבל בד"כ מפזרת בלעדית אז בנחת עם כולם לפי התור

יתחיל עם 1 ויישאר איתו קצת (יחד עם השני), ואז יעבור עם השני.

אני מורה. למזלי אנחנו 2 מחנכים לכיתה, אז גם בימים שיצא לי הראשון לספטמבר ביום שאני מתחילה בשמונה (זה לא כל יום), הסתדרתי. בשנים האחרונות המחנכת השניה באה בשמונה.

את ילדי בית הספר אנחנו כבר לא מלווים ונשארים איתם. חוץ מאשר כשעולים לכיתה א', וגם אז לרוב אין מה להתעכב.

בתור מה את רוצה לעבוד בבית ספר?

שווה בירור מול מזכירות.

מקווה שלא עושה פה אווטינג.

בעיקרון אנחנו שתי מזכירות, ולשנייה אין ילדים קטנים. אז ביום יום לא נורא אם אני מאחרת בכמה דקות.

אבל ביום הראשון כן כדאי להגיע בזמן, לוודא שאין שום תקלה של הרגע האחרון.

כן יש לי יותר גמישות אם אני צריכה לאסוף מוקדם ילדים שבהסתגלות.

אני יכולה לצאת בזמן שצריך, ולהביא אותם אלי לעבודה עד סוף היום.

מלווה למסגרות לפני 8.

לא נשארת איתם הרבה זמן.

הגדולים כבר מסתדרים לבד.

בעלי גם שותף לפיזורים, אז מתחלקים בינינו.

כשהתחילו כיתה א', בבית הספר שבו אני עובדת, כן ליוויתי עד הכיתה.

סך הכל, כל המסגרות אצלינו קרובות, אז אפשר להספיק.

מקווה שזה באמת ילך בקלות. מרבה מסגרות מרבה חששות 😅

מתייגת כדי להודות למי שלא עניתי לה אישית

@השקט הזה

@קדם

@השם שלי

@אפונה

לקחתי אותם לעבודה שלי/סבתא

אני לא מורה אבל בדיוק ב 1/9חוזרת אחרי חופש ארוך כך שחייבים אותי בעבודה וכן, היו שנתיים שלקחתי את הילד איתי לעבודה וביום השני היה פחות לחץ ובכי בגן מה שהקל עליי ועליו...

וב"ה יש כמה ילדים, ובעלי כמובן לא יכול לעזור כי הוא בבית הספר שלו.

אני ממש עושה תכנון קפדני של הלו"ז באותו היום, מי זקוק יותר ומי זקוק פחות.

אפשר בהתחלה ללוות את הילדים שקל להם יותר, ולמצוא מישהו שיהיה בבית בנתיים עם מי שקשה לו יותר, ואז להשקיע זמן עם המתקשה

אני מתחילה את הסבב מוקדם

אמא שלי איתי ברכב (בעלי עןבד) ואני יורדת כל פעם עם הילד התורן לכמה זמן שהוא צריך ואמא שלי עם השאר ברכב.

בדכ בימים הראשונים אפשרי להגיע גם יותר מאוחר מהרגיל ועדיין להיכנס עם הילד.

(אין לי ניסיון עם בית הספר עדיין אבל אם שם יש הגבלת זמן אז הייתי מתחילה משם)

אני מחנכת וכל שנה קשה לי מחדש שאני לא זוכה ללוות את הילדים ביום הראשון. ב"ה השנה הייתי בחופשת לידה וזה היה מרגש כל כך להיות איתם! זכות!

בד"כ בעלי הולך, מלווה רק את מי שמתחיל מסגרת חדשה ונמצא איתם מעט זמן- לפי הלוז והגילאים באותה שנה.

אבל זה אחרת שהוא הולך ולא אני.. וגם כשהייתי השנה גיליתי שדי כל האמהות נמצאות (לא יודעת איך) וזה עשה לי כווץ' בלב על כל השנים.

אצלנו אין לי בעיה עקרונית להיות עם הילדים ביום הראשון, ובכל זאת חוץ מכיתה א, בעלי הוא זה שהלך איתם כי יותר קשה להם להיפרד ממני וזו היתה בחירה מודעת

מה גם שבעלי יותר יכול להתעכב ממני 

שהייתי מבררת בשלושת המסגרות האלו מה כולל הפתיחה וזמנים

ואת אחד הילדים שהמסגרת יותר גמישה מגיעה איתו באיחור

ומוסיפה בשנים שעבדתי לקחתי חופש/הגעתי מאוחר יותר/עבדתי מהבית, על היום הזה כי גם בדרכ מסיימים מוקדם וצריך לאסוף מוקדם

אז זה לא משנה איפה תעבדי במזכירות אם בבית ספר או במשרד במסגרת שונה השאלה אם הבוס מרשה

שולחות את הבעל ללוות יום ראשון בכיתה א וכאלה. וזה יותר מורכב שיש כמה אבל לא צריך להשאר הרבה עם כל אחד מלבד טקס כיתה א

למזלי אני מורה מקצועית בתיכון לכן תמיד יכולה ללוות את ילדיי ב"ה 

אלא באיזשהו יום שישי. 

אבל לא עם ההורים.

יכול להיות שיש הורים שמגיעים, אבל לא משהו שצריך.

אבל שנה שעברה שניהם התחילו במקביל
הלכנו חצי מהזמן לגדול וחצי לשני, לכל מקם עם שניהם...

והיו עוד ילדים שבאו להיכרות עם אחים...

הכי טכני וברור ומובן.

מאמי תקשיב, גם אני בלחץ בגלל ההפלה שהיתה פעם,

וגם אין לי חשק בגלל השינויים ההורמונלים,

אנחנו צריכים להיות בהקשבה ולבדוק מה מתאים לנו.

במקום לגשש פשוט תדברו. אין טוב מיזה.

בדיוק מה שכתבת הכי פתוח כנה וברור

כל דבר אחר יכול להתפרש כחוסר חשק בלי קשר להריון וכו

זו דעתי 

תעשו דברים אחרים שכיף לכם ביחד , לצאת לטיול וכו

ותתעודדו, כבר עבר 2/3 מהשליש הראשון😉 עוד מעט יגיע השליש השני וההרגשה תשתפר

טיפה באריכות - אני כל כך מתחברת לתחושה הזאת של "לקיחת האחריות" על הבאסה.

זאת עבודה עצמית לא פשוטה. לומר - זה מאכזב, נכון. ולהשאר שלמה עם עצמי

זה תקף לכל רגש, מול כל בנאדם. אבל קשה במיוחד ברגעים כאלו, עם האיש שהכי חשוב לנו.

ולתת לו להתבאס, כמו שלפעמים אנחנו צריכות להיות עצובות/ כועסות/ מתוסכלות,  בלי שיפתרו לנו, רק להקשיב ולהשאר באמפתיה, ולהזהר לא להסחף ולהדבק.

את לא בחרת בזה. עובדה שאם היית יכולה, היית בוחרת אחרת. אז אם לא את אחראית - יש מישהו שלמעלה שהחליט. אז זאת באסה, כמו באסה שפספסנו אוטובוס, כמו באסה שיש פנצ'ר.

וכתבו פה עצות מקסימות איך להתעודד, אחרי שמשלימים עם הבאסה

ושיתמודד עם הבאסה... להגיד שזה מבחינתך לשמור על ההריון גם אם זה לא מוכח שזה גרם לבעיה או משהו...

ואגב בעיני אם אמרת לו בפירוש שאת לא בעניין ועדיין הוא ממשיך לנסות זה לא כל כך סבבה. הייתי מבקשת בפירוש שיפסיק לנסות.

גם לי היה קשה לסרב כל כך הרבה ומידיי פעם הסכמתי כדי לשחרר את הלחץ 😂

לא חיכיתי עד שיבוא לי…

שהיריון מהמוקפא הוא בעל יותר סיכונים מהיריון טבעי (ככה לפחות הבנתי)

ולכן אני מניחה שאת השיקול של כמה זמן כבר מנסים, לעומת הדרכים האחרות להיריון שאיננו מהמוקפא, ולעומת שימוש במוקפא - עושים בדיון עם רופא... וכל זה לפני שמדברים על הכסף

שבמקרה שיש לך תכנון לילד נוסף לאחר מכן,

וגם יש לך עוד שנות פוריות כתלות במצבך הרפואי והכל -

אז המוקפא יישאר כסוג של ביטוח לילד נוסף

לא דיברתי על סיכונים מעצם הטיפולים (וגם כלל לא הזכרתי טיפולים, אלא החזרה - יש החזרות גם בלי טיפולים אלא "סתם" הקפאה, אחרי שאיבה שלא כוללת הרבה הזרקות).

בכל מקרה הסכמתי עם הדיוק שלך בין אם נצרך בגלל איך שאת הבנת ובין אם לא בגלל איך שאני התכוונתי.

אז העיקר שהפותחת הבינה

לגבי המשך הקפאה לא הייתי מתייחסת לתשלום כשיקול אלא למצב רפואי, רזרבה שחלתית וכו. 

4 ילדים ברוך השם

הילד השלישי היה ivf רק זרע חלש רזרבה שחלתית נמוכה אבל בהחלט נקלטת גם טבעי פשוט לוקח זמן הוכחה של 3 ילדים טבעי חח

מתלבטת ממש

תשמרי אותם אם תראי שאת כבר לא נקלטת מספיק זמן לא

כביכול אל תבזבזי אם עוד לא ניסית מספיק 

פשוט עשינו החזרה

לא יודעת כמה עולה להשמיך להקפיא

ההריון הוא לא בסיכון כשזה החזרה, למיטה ידיעתי אולי קצת השגחה בשבועות הראשונים וזהו

אני הייתי הולכת על החזרה

ולהשאיר את העובר לשעת הדחק.

(אולי תשתמשי בו בגיל 39 עבור ילד 8 כשסיכויי ההצלחה עצמאית באמת נמוכים)

אבל התכנון לסיים ילודה בגיל 35 ואני בת 30

ומקסימום עוד אחד שתיים חחח בעזרת השם

אבל צודקות אולי באמת להמשיך לנסות טבעי בנתיים.. 

מבינה שזה לא רק סיפור הענישה, אלא הרבה מעבר, ותחושות רבות שיש לך בנוסף.
זה נראה שהיא רוצה לתקן, להשתנות
למה שלא תדברי איתה בשיחה בארבע עיניים עלל התחושה שלך כלפי ילדייך מצידה בעדינות? זו היא שרוצה לפתוח ולדבר ולהתנצל, אז אולי שווה לך לנסות להיפתח אליה?
ויפה שהיא רוצה להתנצצל.

להעזר בבעל מקצוע. כמו שנעזרים בטיפול כשצריך בין בני זוג. לבעל מקצוע יש את הכלים לעזור לעבד את המצב, לתת התוויה להתנהלות נכונה בסיטואציה וגם לגשר את זה בינך לבין בעלך. זה יכול להיות הבדל משמעותי מאוד מאוד בניהול המצב הזה..

וחיבוק. 

אנחנו גם הרבה בקונפליקט מול אחד האבות שלנו וממש קשה עם זה אבל לא מוצאים פתרון.

עניין של אופי ותפיסת עולם

בטיפול יורדים לשורש העניין. איפה זה פוגש אתכם, איזו נקודה זה מעורר בכם, למה מפעיל אצלכם את הרגש ואת התגובה הזו..

וכשיורדים לשורש, הכיוון למה לעשות בפועל, יותר מדוייק למצב.

הרעיון בטיפול זו עבודת העומק.

ולפעמים, אפילו רק הבירור העמוק עצמו, עוד לפני מה לעשות בפועל, כבר מסדר את הראש ואת הלב ומאפשר אוויר ושינוי..

בהצלחה רבה. השם יברך אתכם

הAI סיכם את זה נחמד:

ייעוץ זוגי מתמקד בפתרון בעיות פרקטיות וספציפיות בזמן קצר, בעוד טיפול זוגי הוא תהליך מעמיק לשינוי דפוסים רגשיים ותקשורתיים ארוכי טווח.

ייעוץ מציע כלים התנהגותיים לקשיים נוכחיים, בעוד טיפול זוגי עוסק גם בתכנים נפשיים מעמיקים, לרוב על ידי מטפל מוסמך.

ההבדלים העיקריים:

מיקוד ומטרה: ייעוץ זוגי מתמקד ב"כאן ועכשיו", פתרון בעיות ספציפיות (כמו משבר אמון, קושי בקבלת החלטות) ושיפור כלים תקשורתיים.

טיפול זוגי מעמיק לתוך שורשי הבעיה, דפוסים אישיותיים, רגשות וחוויות עבר.

משך הטיפול: ייעוץ זוגי הוא בדרך כלל תהליך קצר וממוקד מטרה (מספר מפגשים מוגבל). טיפול זוגי יכול להימשך תקופה ארוכה יותר, בהתאם למורכבות הבעיות.

הכשרת המטפל: טיפול זוגי מבוצע לרוב על ידי מטפלים מוסמכים (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מטפלים משפחתיים) בעלי הסמכה מוכרת.

ייעוץ זוגי יכול להינתן על ידי יועצים שעברו הכשרות פרקטיות ממוקדות.

התאמה: ייעוץ מתאים לקשיים נקודתיים או משברים קלים. טיפול מתאים לבעיות מורכבות, חוזרות ונשנות, או כאשר יש צורך בשינוי רגשי עמוק.

יש מאמר מעניין שבו ההבדל מוסבר ממש בפירוט (מאמצע המאמר בערך):

מה בין ייעוץ זוגי לטיפול זוגי? - בטיפולנט

אם צריך עזרה למשהו ספציפי ממוקד- ייעוץ יכול לעזור.

אבל במקרה של דפוס חוזר או תגובות רגשיות או "יבלת" מהעבר שמשפיעה על ההווה- טיפול ירד לשורש העניין. לרוב, ההגעה להבנה ולהתבוננות תהיה השער לפתרון המעשי.

יותר ארוך, יותר אולי קשה, אבל פותח שערים לשינוי פנימי

ממליצה לא על יועץ, אלא על מטפל משפחתי- עו"ס או פסיכולוג שהוכשר גם בטיפול משפחתי

הרי בסוף תיפגשו זו בזו באיזשהו מתכונת.

בסוף היא האמא של בעלך ,וזה ישאר כך לעד.

החובה שלנו ככלות היא לכל הפחות לכבד ולא להתעלם אם היא מתקשרת, אני חושבת שבכך גם בעלך אולי מעט נפגע .

זה הכלים שיש לה להתמודד עם מה שקרה במפגש אז.

האם זה היה נכון? לא

האם את יכולה לשנות אותה? לא

אבל את צורת ההסתכלות שלך עליה ? כן

לא חייב לשבור את הכלים ולא משחקים. מניסיון לא יוצא מזה שים תועלת. להפך זה עלול לפגוע רק בך בהמשך.

הם אנשים מבוגרים וכך כנראה הם חינכו את בעלך והגיסים שלך.

תנסי לזכור את הדברים הטובים שהיא כן עשתה ל ענך, ולהאחז בהם .ולשחרר. לחמול...

בהצלחה

היא פתחה לך פתח, תדברו איתה על זה ועל מה שמפריע, תתני לה הזדמנות לתקן.

מעניין אותי אם הבת שלך חוותה את זה כטראומה כמוך? כי מניסיוני, אני לוקחת מקרים עם חמותי כקשים והילדים שלי לא, ולי אין כוחות ללכת בגלל מקרים כאלה ואחרים והם רק מחכים לנסוע.. ילדים סלחנים הרבה יותר מאיתנו.

ברור שמה שנעשה לא בסדר, אבל יש לך כאן הזדמנות לפתוח כל מה שמציק.

בהצלחה רבה 

הבת שלי בסדר עכשיו

אני כועסת על עוד דברים הרבה יותר קשוחים ..זה רק הצטרף

אבל מרגישה צורך מעט להתנתק...בגלל עוד דברים שקרו

זה הקש ששבר את גב הגמל

לקשר עדין.

לא לשים אצלה את הילדים, לא לפטפט עד כלות הערב....

שלום ומה נשמע ותודה וביי. 

ש0ככה יתנהגו אליי?

שאם עשית טעות ינתקו קשר ולא יתנו לך לתקן?

בסדר, היא טעתה. ביקשה סליחה. מה עוד את רוצה?

כתבתי שרוצה להתרחק מעט

לא לנצח

תגובה חריפה ולא נעימה!

קצת קשה לי עם מה שכתבת

נראה שאת מחפשת קולות שיצדיקו את התחושות שלך ,שאת לא רוצה לסלוח ולהתנתק..

תחפשי את הקול הפנימי שלך וזאת תהיה לך לתשובה.

תחשבי שגם את בעתיד הלא הרחוק תהיי חמות ,ולא תרצי שחלילה יתייחסו או לא יתייחסו אלייך כך.

מאשר בשבילה. לדעתי ככל שעובר זמן מהאירוע יותר קשה לסלוח כי "הנה לא חייב להיות בקשר" ולא צריך להתמודד

אני חושבת שיפה שהתקשרה לבן, ויפה שהבינה תעצמה ולדעתי מגיעה לה עוד הזדמנות. אבל! אם את מרגישה שאת צריכה עוד רגע תקחי אותו, מודה שגם לא בטוח הייתי מתייצבת שם לאירוח עם לינה פתאום, אבל קחי בחשבון שתצטרכי להתמודד איתה איכשהו כי זו אמא של בעלך. ותבקשי מבעלך שלא ילחץ. שאת צריכה ממנו לגיטימציה לרגש, למרות שזו אמא שלו. סיטואציה לא קלה..

חיבוק♥️

ברור שזה יקרה ויחלוף

אני גם טיפוס הכי סלחן שקיים אבל קרו עוד דברים שגורמים לי לרצות להתרחק רגע

ומצד אחד לא רוצה שזה יתגלגל עוד ועוד

מצד שני. זו התחושה שלי עכשיו.

כדי שיוריד לחץ

מספיק שהוא מדבר איתה כרגע וקחי את הזמן להירגע. והוא יכול גם להגיד לה שאת צריכה את הזמן (או שאת יכולה לכתוב לה הודעה נניח,מה שזורם לך)

שהילדים שלך 'חוטפים' ממנה,

יכול להיות שזה קשור לכמות הקשר שלכם.

אני למשל רואה שסבתות, כמה שהן יותר בקשר עם הילדים, יותר נפגשים, יותר שומרים עליהם, כך הסבתא לוקחת יותר מקום של ההורים.

זה לא משהו טוב או משהו רע, אלא עניין עובדתי.

עכשיו, ברור שגם הורה לא צריך למשוך את הילד לחדר אבל תסכימי איתי שטעות של הורה יותר נסלחת ומתקבלת על הדעת.... 

מצד שני כשלנו קרה מקרה לא נעים במשפחה שלי

ובעלי החליט באופן חד צדדי שהוא פשוט לא הולך לשם יותר ולא רוצה שום קשר איתם ודי זה היה כואב מאד

הזלתי המון המון דמעות על זה וכעסתי והייתי חסרת אונים בטרוף.

אני חושבת שיהיה יותר מכבד שתעני משהו קטן.

זה מאד מאד פוגע כשמתעלמים.

אולי רק ש-את מבינה, אבל כרגע רוצה קצת זמן לעצמך כדי להרגע. ושזה עניין זמני עד שתרגישי רגועה יותר.

לפחות שהמסר יעבור דרך בעלך שזה זמני ויהיה בסדר בהמשך.

גם בשבילו זה יהיה מרגיע יותר.

ככה לדעתי

לא ברור מאליו בכלל.

את לא חייבת לסלוח, בטח לא מיד ובטח לא כשבעלך בטלפון מסמן לך סימנים.

זה ממש בסדר לקחת תקופה של קצת שקט והתכנסות.

זה לא אומר שאת נגדה, אלא את בעדך.

צריכה את הזמן לעצמך.

ממש קשה לבנות אמון מחדש אחרי כזה מקרה.

לאט לא לרוץ לשום מקום.

עדיף לאט ויסודי מאשר מהר והכל יתפרק שוב בשניה.