קראתי היום שכמו שאבא בשר ודם שאפילו שיש בו אכזריות בטבעו כשמייסר את בנו לא עושה את זה על מנת לצערו ולגרום לא סבל אלא לטובתו, אז מכאן לומדים שק"ו קודשא בריך הוא שכולנו מלא רחמים וטוב כל פעולותיו הם רק לחנך את האדם וכו'.

ואז עלה לי שאם הכל בעצם מה' ומידת הרחמים שלנו גם היא באה מה' הרחמן אז מה עם מידת האכזריות זה לא מגיע מה'? לפי מה שכתוב רק הרחמים וטוב זה מה' וכביכול אכזריות זה רק אצל בשר ודם ולא נמצא אצל ה' יתברך, וזה הרי דבר שלא יתכן כי אין מציאות של משהו שמתקיים בזכות עצמו ללא הקב"ה.

אז או שתגידו שה' ברא מידת אכזריות וזה חיצוני לו וברא את זה רק בשבילנו בשביל הניסיון ואין לזה שייכות אליו. אבל זה עדיין לא הגיוני כי הכל מגיע מתוך ה' וה' הוא התמצית לכל העולם הזה ובדרך כלל היצירה מעידה על היוצר.

אעצור כאן את השאלה.

אניח כאן מה נראלי התשובה:

אני חושבת שגם אכזריות זה לא חייב להיות דבר רע בתכלית, יש מקומות שאכזריות זו הרחמנות האמיתית ואם כן אז זו מידה טובה ואם כך אז אין כאן שאלה, עניתי לעצמי, תודה!

אם יש לכם דיוק הערה הארה אשמח!

ובכל זאת הוא כולו טוב

ה' ברא את יצר הרע נכון אבל את הרע אנחנו בוראים.

יצר הרע נקרא גם טוב מאוד כי בזכותו אנחנו עושים מצוות רבות.

זה שאדם בוחר לעשות איתו דברים רעים אי אפשר להשליך על ה' , ה' נתן בשבילנו בחירה בעולם.

מה' יוצא רק טוב.

אנחנו לא בוראים כלום

הכל הוא ברא בששת ימי בראשית

הכל זה כולל הכל

הוא ברא גם את כוחות הטומאה

למרות שהוא כולו טוהר

כשבן אדם עושה עבירה הוא בורא מלאך משחית הוא ולא אחר וה' זן את המלאך הזה במידת חסדו ולא כי צריך( הרי יכל להגיד לו לך למי שברא אותך ותיפרע ממנו אבל ה' מחכה שנעשה תשובה) עד שיצא אותו אדם מהעולם ואז יבוא אותו מלאך (ושאר האחרים) ויפרע ממנו כי סוף סוף מי שיצר אותו זה האדם לא ה'.

מכאן שיש מציאות שאדם בורא.

המעשים של האדם קובעים איזה חיים יהיו לו.יש בחירה.

הוא ברא את כוחות הטומאה למען נסות אותנו, הבעיה מתחילה שאנחנו מתחילים לנטות לכיוונים האלה.

הוא עשה את זה בשביל הטוב

וברור שיש לנו בחירה חופשית

ואנחנו בוחרים אם להשתמש בטוב או ברע

אבל את שניהם הוא ברא

בסוף להכל יש מטרה

ואנחנו צריכים לבחור בטוב כדי לקדם את מטרת הבריאה

אבל הקב"ה ברא את הרע.

זה לא אומר שהוא רע ח"ו

אבל בשונה מהנצרות ביהדות מאמינים שהרע והטוב אצל אותו אלוקים

ולא שיש את האלוהים הטוב והאלוהים הרע....

יש משהו במה שאת אומרת שזה שלהכל יש תכלית טובה לא בהכרח מייפה את הרע כי הרי תמיד יש אפשרות שזה ילך בדרך טוב ומשזה לא הולך בטוב אז הולך בקצת רע.

כמו נגיד אדם היה עשיר ורצה לקנות לעצמו וילה אבל לפני הקניה עשה טעות עסקית והפסיד הכל עד שנהיה עני, עכשיו הוא מתחיל לעבוד שוב מאפס בעבודה קשה והוא מתבאס ומצטער למה צריך לעבוד כ"כ קשה וכו'

והמציאות עכשיו שעובד קשה היא טובה כי היא תביא אותו לקניית הוילה שרצה, נכון שקשה אבל זה לתכלית טובה

אבל מצד שני יש בזה גם מקום שזה רע משום שזה יכל להיות יותר טוב אם לא היה מקלקל עושה טעות.

וד"ל.

ברור שאם מישהו עשה טעות- ולדוגמא הפסיד את כל הכסף,

יצטרך לעבוד קשה כדי להרוויח שוב

אבל נראה לי הרע הוא יותר בטעות שהוא עשה

ולא בתיקון של הטעות- שזה העבודה מחדש, זה נראה לי כבר בקטגוריית הטוב

באמת את צודקת אבל בגלל שאותו אדם חי רק את ההשלכות אז משליך את הרוע על המציאות שהגיעה אליה ולא על השורש.

הבנת למה זה משל?

זה משל לבן אדם שאמור לזכות בחיי עולם הבא אבל החטאים שלו מקשים ומרחיקים אותו מהמטרה ועם כל חטא הקושי להגיע למטרה גדל. ומי אשם בכך? אותו אדם כי הוא אחראי על החטאים. והחטאים שעשה הם אלא שגורמים לו את הקשיים האלה.

אז נכון שהקשיים שיחווה עכשיו אחרי החיים הם קשים לו ונראים בעיניו כרעים, והם באמת רעים אבל התכלית שלהם היא טובה (לזכות לעולם הבא).

אבל יש משהו נכון במה שאמרת שגרם לי להבין שבעצם נכון שלדברים רעים בעולם יש תכלית טובה אבל זה שהתכלית טובה לא אומר שזה טוב צרוף, זה יכל להיות בצורה יותר טובה וקלה ולכן המציאות הזאת כן קצת גרועה .משום שאם בן אדם לא היה חוטא זה לא היה קורה מכאן שזה רע אבל זה גם טוב כי זה האפשרויות במציאות הקיימת.

עוד דוגמא שתסביר יותר טוב נגיד אדם שהיה בשואה והיה צריך לאכול קליפות תפו"א. לאכול קליפות תפו"א בתור אוכל זה טוב? לא. אבל הקליפות האלה זה מה שיביא לו חיים אז זה טוב, הכי טוב. הכי טוב במציאות הקיימת אבל לא טוב באופן רגיל וטבעי.

מחילה על האורך, אין לי כוח לערוך.

שלדברים רעים יש תכלית טובה

זה לא מה שאמרתי

אם נמשיך במשל של האדם שהפסיד את כל הכסף בגלל טעות-

הטעות היא הרע.

הוא עשה טעות והטעות זה הבחירה ברע

עכשיו הוא מתקן ועובד קשה- אולי זה נראה רע אבל לא זה הרע, הרע הייתה הטעות

התיקון הוא דווקא טוב.

 בעצם בחיים כשאנחנו בוחרים ברע וחוטאים- עצם הבחירה בחטא- זה הרע

אבל אחר כך העונש שמגיע אחרי זה או הדרך לחזרה בתשובה שהיא קשה- זה כבר הטוב אין בזה רע.

ולאכול קליפות זה אולי לא טוב אבל גם לא רע, לאכול רעל זה רע,

הקליפות זה לא נעים וזה לא לכתחילה אבל זה לא הרע.

את לא אמרת את זה רק

שבפסקה ההיא זה מה שהדברם שלך גרמו לי להבין.

מה שאת אמרת זה שה' ברא רע. ברור שכשהוא ברא את הרע - עבודת ה'

מכאן הבנתי (וגם אפשר להבין את זה מדברייך גם אם לא כתבת את זה במפורש) שגם כשלרוע יש תכלית טובה זה עדיין לא מוציא לחלוטין את הרע שבזה.

אוקי, אז עכשיו נראה שלפי דברייך אין רע בעולם.(שזה סותר מה שאמרת בתגובה אחרת, כאן- ברור שכשהוא ברא את הרע - עבודת ה' ) כי אם כך כל מה שקורה לאדם בחיים זה טוב מאוד, וכך גם מה שקורה בעולם כי השורש של הרוע זה החטאים שלנו ואם נלך יותר אחורה ממש השורש לרוע זה חטא אדם הראשון.שזה החטא הראשון. ואולי החטא של חווה.

קיצר, זה סותר את דברייך. (סליחה שהכתיבה שלי קצת מבולגנת ולא ברורה)

לגבי לאכול רעל,

את מכירה את הסיפור של התלמידות והמנהלת שמסרו נפש בתקופת השואה? שאמרה להן שאם הן תשארנה בחיים הגרמנים ישתמשו בהן לרעה וכדי לשמור על הקדושה שלהן וכו' היא הציעה שהן יקחו רעל ובאמת כולן (ארבעים בנות נראלי) לקחו את הרעל כדי להינצל מסכנות רוחניות וכו'.

במקרה הזה האכילת רעל זה רע או טוב?

או נגיד במקרים נוספים של יהרג ואל יעבור, ההרג זה רע או טוב?

אז התשובה היא שזה תלוי מציאות.

הכל תלוי במציאות.

להרוג בן אדם זה טוב?

תלוי במציאות. במציאות של מלחמה מול אוייבים נגיד ערבים זה טוב, במקרה של הבא להורגך הזה טוב וכו'

הבנת?

זה לא המעשה האידיאלי, כמובן לא המציאות האידיאלית אבל מה לעשות שזה המציאות ואם זה כך אז זה המעשה הטוב ביותר שניתן לעשות כרגע.

איך הבנת ממני שאין?

רק דייקתי איפה נמצא הרע-

במשל של האיש שהפסיד את הכסף- הרע היה הטעות שגרמה לו להפסיד ולא הקושי שהגיע בעקבותיה

רק תסבירי מאיזה מילים שכתבתי הבנת ככה?

מהמילים האלה:" הרע היה הטעות שגרמה לו להפסיד ולא הקושי שהגיע בעקבותיה".

במילים אחרות את אומרת לפי הנמשל( ואז אני לוקחת את זה גם יותר רחוק)

הרע זה החטאים שגרמו לנו להפסיד את העולם הבא ולא הייסורים שהגיעו בעקבותיהם(כדי לתת לנו הזדמנות נוספת לזכות בעולם הבא)

אם הרע זה החטאים- זה אומר שאין רע??

החטא הוא רע.

אני לא מבינה אותך...

הייסורים באמת לא רעים (לא תמיד, כל מקרה לגופו)

אבל בגדול הרע זה החטאים,

הרע זה הכפירה בהקב"ה ועשיית מעשים נגד רצונו

למה החטאים הם לא חלק מהמציאות?

הבנתי אותך

אני לא קוראת לחטא המציאות או כחלק מהמציאות באופן כללי כי זה לא מחייב, המציאות לא מכריחה אדם לחטוא(חוץ ממקרים מאוד קיצוניים שזה נחשב אונס ואנוס פטור)

לא חייב שיהיה מציאות של חטאים. אבל כמובן שאדם שזה המציאות שלו זה רע כמו שאת אומרת. אבל בגלל שאני לא מתייחסת לחטא כמציאות קיימת אלא רק כאופציה ואפשרות אז לכן אני לא מסכימה להגיד שיש מציאות של רע כי חטא זה לא מחוייב מציאות.

קיצר מקווה שהבנתת

אז באמת אין רע במציאות.

רע זה בחירה

האדם יכול לבחור ברע...

רע זה לא באונס.

יש מקרים של ייסורים של צדיקים וכד'

אבל גם זה לא בא מהרע, זה חשבונות שמים של תיקון נשמות וכו'

רק הארות-גם תיקון נשמות מגיע מחטאים קודמים.

ייסורים של צדיקים זה כמו (אם חוזרים למשל) שידרוג הוילה וזירוז קנייתה שבוודאי זה טוב למרות שזה דורש יותר השתדלות מקניית וילה פשוטה אבל גם התמורה יותר גדולה.

נכון.

זה בהקשר למשל שלך על קליפות תפו"א-

לאכול קליפות תפוא זה לא רע זה רק לא טוב כמו סטייק 

אבל רעל זה כן רע ביחס לסטייק

בכל מקרה מאכלים זה לא עניין של רע וטוב זה רק עניין של משל...

ולכן כשבמציאות מישהו נאלץ לאכול רעל זה כבר לא אומר משהו רע, זה באמת תלוי בנתונים

וגם לאכול רעל במקרים מסויימים יכול להיות טוב. כמו בסיפור שכתבתי. (הכי טוב במציאות הקיימת)

ובמשל יש אוכל- סטייק זה טוב, רעל זה רע.

במציאות רעל יכול להיות טוב וסטייק רע (סטייק חזיר למשל)

של בן אדם שנמצא בשואה וזה מה שיש לו לאכול.

ומי אמר שהחיים ככה טובים לו יותר?

אגב אם כבר סטייק דווקא הסטייק המהולל שאת מדברת עליו כנראה היה הורג אותו.

את רואה? הטוב והרע משתנים לפי המציאות.

לא אמרתי שלא

ישעיה מה ז

אכתוב את דעתי (תודה על התיוג!):

בקבלה מבואר שיש מה שנקרא: "העלאת ניצוצות". ההעלאה כוללת גם את המקומות ה"חשוכים" ומעמקי הקליפות, גם שם יש ניצוצות טוב. מדוע? כי ל"שקר" אין רגליים, אין לו אחיזה במציאות, וכל דבר שיוצא אל הפועל וקיים במציאות, בהכרח שיש לו ניצוץ טוב שקיים בו (זה בדיוק קשור לפרשה שקראנו השבת, רש"י אומר שהסיבה שהמרגלים אמרו: "וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה", כי אם לא היה במילים שלהם אמת, הדיבור שלהם לא היה מתקיים: "(כז) זבת חלב ודבש הוא - כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחלתו, אין מתקיים בסופו" (רש"י במדבר פרק יג פסוק כז (פרשת שלח)). העובדה שיש העלאת ניצוצות אומרת שיש בירור בין טוב לרע, והנסיון הוא (לפי הרעיון של תורה רפ"ב בליקוטי מוהר"ן) להדגיש את הטוב ולחזק אותו, עד שהרע ייעלם. זאת אומרת, העובדה שיש רע לא סותרת את העובדה שצריך למצוא ניצוץ טוב בכל דבר (אגב, שמעתי הסבר שמה שחלק מהתנאים הפכו מישהו לגל של עצמות, זה ע"י שהוציאו את הניצוץ הטוב שבהם, שם זה במשמעות הפוכה, לא של הדגשה וחיזוק הטוב, אלא לקיחה של הטוב). אגב, בלי קשר, הרב שרקי בספר: "ניפגש בפרשה" מסביר מה הניצוץ הטוב של חטא המרגלים, זה ממש מעניין, אבל אכמ"ל.

אבל, ופה אני חושך מגיע החידוש שלי שלא בטוח שתסכימו איתו: כל העבודה והבירורים הם רק במושגים שלנו, בעולם שלנו. אבל לעתיד לבוא כתוב: "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ". העברת רוח הטומאה היא לא מעשה חיצוני שמסלק את הרע, אלא מגלה שהרע מראש לא היה רע, וזה המשמעות של: "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה", יתגלה שהרע אין לו ממשות, הוא רק אשליה, אחיזת עיניים, אין באמת רע (או בלשון אחרת: הרע הוא העדר, העדר הטוב. אמנם העדר הטוב הוא רע, אך לעתיד לבוא יתברר שגם העדר הטוב היה טוב). אמנם, המציאות העתידית תהיה קצת שונה משלנו, ומה שאני אומר מבוסס על דברי הרב שרקי בספרו "בעוד מועד" על שיר השירים, שלעומת המציאות עכשיו שהירידה היא ירידה שיש בה חסרון, לעתיד לבוא תהיה מציאות שאפילו שיהיה גילוי של הא-לוהות, יהיה גם מדי פעם ריחוק, אבל הריחוק יהיה בצורה שלימה יותר (הספר לא לפניי, אז אני לא יודע להגדיר את זה בצורה טובה). אך זה כיוון שהמציאות העתידית היא "אחרי" המציאות שלנו, אבל יש ערך אידיאלי ועצמי גם בכך שיש העדר וריחוק שלא רק על מנת לחזור (וזה קשור לסוגייה אחרת של תכלית בריאת העולם, והעולם נברא כדי שלא יהיה נהמא דכיסופא, ואז החסד האינסופי יהיה אחרי עבודת הנבראים- זה קצת לשבר את האוזן). מקווה שהובנתי ולא דיברתי בקודים ובשפה גבוהה מדי.

לכן, ספיציפית לגבי האכזריות. העובדה שהאדם הוא לא רק רחמן אלא יש לו נטייה לגבורה היא טובה: האדם יכול לא להיכנע לדוגמא למחבל שמתחנן אליו, או לילד שאכל יותר מדי סוכריות והכניעה אליו היא לא טובה. זה ברמה הפשוטה, יש בזה גם יותר עומק, שהגבורה נותנת לאדם לגלות אורות "פרטיים" יותר (וזה גם קשור עוד פעם לרפ"ב, שגם כשהאדם לא במדרגה הכללית השלימה בכל המובנים, הוא יכול להבין שכיוון שיש בו טוב מסויים, זה גם טוב). כשהאדם לוקח את הניצוץ הזה ומושך יותר מדי לכיוון שלו, זה כבר רע. לעתיד לבוא יתברר שאפילו שאכזריות (דהיינו, חוסר מינון ביחס בין החסדים לגבורות) באותם מקומות שהופיעו היו טובים. דהיינו, היה טוב שלפלוני בזמן ספיציפי התאכזר לאלמוני, וה' גלגל את זה לטובה (הדוגמא המובהקת להבהיר את הנקודה הזאת זו השואה, שבזכותה הוקמה המדינה). אמנם, זה לא סותר שכיוון שאותו אדם לא עשה את זה מהטעמים הא-לוהיים, הוא מבחינתו עשה מעשה רע. אך אחרי שעשה תשובה, ותיקן את ה"גברא", אז כיוון שהמעשה, ה"חפצא" אובייקטיבית היה טוב, אז הכל נהיה טוב ומתוקן (ולפי מה שאני אומר, אפשר להגדיר את זה יותר טוב, אמנם כל דבר שמופיע במציאות הוא טוב, אך כיוון שמבחינה אנושית יש דברים רעים, אז הרע נשאר ברמת ה"גברא", וגם זה יתוקן, כשכולם יעשו תשובה לעתיד לבוא. לגבי הנקודה האחרונה, שכולם יעשו תשובה, זה כבר נושא לדיון אחר, הרב קוק כותב באורות התשובה שהתשובה העליונה מוכרחת לבוא, ואנחנו מובטחים בה. זה נראה לי לפחות לגבי עם ישראל (ועכשיו אני נזכר שגם "אם הבנים שמחה" מדבר על זה ומביא לזה מקורות שגם הרשעים יעשו תשובה בימות המשיח), לא יודע מה לגבי הגויים, נראה ממדרשים מסויימים שחלק מהגויים לא יעשו תשובה, וההבטחה הזאת היא רק לעם ישראל. וזה גם מדוייק ממחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע, שאחד מהם אומר שה' יעמיד עלינו מלך כהמן והם עושים תשובה. זאת אומרת, ההבטחה להגעה לתשובה היא רק אצל עם ישראל).

תודה לך!

הבנת? התחברת? חידד לך דברים?

אעדכן...

אז לפי מה שאתה אומר אין רע בכלל?

רק יום יבוא ונגלה את זה?

אז מה זה " ראה נתתי לפני.... את הטוב ואת הרע..."?

סימן שיש רע כלשהו לא?

כן.

קודם כל, שאלה טובה. אולי אפשר לדייק מהפסוק: "ראה נתתי לפניך....", דהיינו, שבמציאות האנושית יש רע, אך לעתיד לבוא יתברר שאין זה כך (וזה קשור לכך ש: "דיברה תורה בלשון בני-אדם").

ואולי אפשר לומר שהפסוק בא לומר לנו שאפילו שזו תהיה המציאות העתידית, אל לנו להתעסק בזה יותר מדי, ולפעמים המחשבות האלו עלולים להסיט אותנו מתיקון המציאות, ועלינו לחשוב במונחים אנושיים שיש טוב ורע כדי שנוכל לתקן, והמבט הא-לוהי יהיה לנו רק כהצצה, בבחינת: "ולבקר בהיכלו" (וגם אם זו לא כוונת הפסוק, הרעיון נכון כשלעצמו לענ"ד).

אגב, דבריי מבוססים על שיטת רבי חסדאי קרשקש (אחד מהראשונים), בעל "אור ה'", הרמב"ם בפשטות חולק על זה (אבל יש לו שיטה אחרת לגמרי בהסברת הזמן שיהיה לעתיד לבוא, שבוא נגיד, אף אחד היום כמעט לא חושב כמוהו).

התחברתי לכיוון שלקחת אליו שעכשיו יש מן מסך כזה שגורם לנו לראות דברים בצורה מסויימת וכשירד המסך בגאולה השלמה אז נראה איך שהכל בעצם אחד ואין הבדל של ממש בין הטוב לרע הכל אחד .גם נגיד לפעמים ה' מביא את האדם למצבים כאלה שהוא אנוס והוא סוג של כופה עליו דברים רעים אומנם הוא פטור מבחינת שמיים אבל זה מעלה תמיהה כזה למה שה' יעשה דבר כזה? איזה 'אינטרס' חלילה ישלו בזה? איזה רווח יש כאן? וכן כמו שמסופר על צדיקים מסויימים שהוכרחו לחטוא ולא הייתה להם בחירה בזה, זה מעלה תמיהה אבל כשקוראים מה שכתבת ועוד דברים בסגנון זה מיישב את זה טוב, אנחנו לא רואים את התמונה השלמה.בשמיים זה אחד, זה עובד ביחד, בהשלמה, יש עניין במקומות הנמוכים והחשוכים, יש סודות בזה, וגם אומרים שהמשיח יגיע ממקום שאנחנו לא מצפים לו, וגם זה שדוד נבחר להיות דווקא הוא מלך ישראל כשחשדו אותו כל הזמן לממזר זה לא סתם, וגם קיצר יש מה להאריך בזה אבל לא כאן.

לא הבנתי את הקשר של הסוף(עם תשובת ישרא בגאולה) לא הבנתי איפה זה מתחבר.

כן, יפה מאוד (אגב, הדברים שכתבת, "אם הבנים שמחה" מאריך בזה, את יכולה להסתכל שם).

כשאתפנה בלנ"ד אסביר לך לגבי הסוף.

יש מצב שבלי לשים לב לקחתי משם השראה(אם כבר 'אם הבנים שמחה' אני לא חושבת שאני מסכימה שם עם הכל)

מה הכוונה לא מסכימה שם עם הכל? עם מה את לא מסכימה?

נכון שאת הבנת ממנו שאנחנו צריכים לגור עם החילונים לגמרי כדי להשפיע עליהם? ככה לכאורה משמע ממנו במקום אחד ב"אם הבנים שמחה", אבל במקום אחר בספר הוא כותב שיש לגור בנפרד, ואעפ"כ, כיוון שפועלים כעם אחד מאוחד, זה ישפיע על החילונים (ומן הסתם צריך למצוא גם נקודת השקה כדי להשפיע, אבל לא בהכרח לגור ממש באותו מקום וכו'....). אני מניח שהרב יששכר היה מעודד גרעינים תורניים, כיוון שהם באים כקבוצה, ולא שיחידים מתפזרים במקומות חילוניים. בכל מקרה, על הרעיון הזה את חולקת?

בכללי על שיתוף פעולה עם כאלה שבמוצהר כופרים שהמטרות שלהם שונות משלנו.

קיצר, לא משנה.

עכשיו אני רואה את זה (בהקשר של השרשור עכשיו....), וקולט שכבר כתבת פה שאת הסכמת עם כל הרעיונות שלו....

היי 

יצא לי לאחרונה ללמוד עלזה, והרמב"ם באמת אומר שה' לא עושה רע אלא אנחנו עושים את הרע. למשל כשמישהו רוצח, ה' לא עושה אתזה אלא פשוט לא מונע.  כמו שאמרת, ה' יצר יצר הרע ואנחנו עושים את הרע. אלא אם כן אתה מספיק צדיק בשביל שה' יתערב לטובתך. אבל כן יש מקרה של עונש שבו בנאדם חטא וה' מעניש אותו. וכן, אנחנו לא יודעים מה ה' עושה ומה הוא פשוט לא מונע אבל אנחנו יודעים שבכל מצב צריך לחזור בתשובה, כי אם ה' מעניש אותך כנראה יש סיבה, ואם ה' לא מונע כנראה אתה לא מספיק צדיק בשביל שהוא יתערב לטובתך..
והוא לא היחיד שאומר אתזה גם הרמב"ן, הרב שמואל אליהו ועוד הרבה רבנים...

הרעיון שאין רע בעולם הוא רעיון של רבי נחמן.. 

זה לא בדיוק שאלה, אלא יותר רעיון יפה שחשבתי עליו. תכלית זה לשון סוף במקרא (=בעברית). היום זה משמש כמילה נרדפת למילה: "מטרה", אך זה משום שדבר שיש לו סוף, קצה, אופק, אז גם יש מטרה באותו דבר והיא: להגיע לאותה נקודת סוף. נגיד לדוגמא רבי חסדאי קרשקש בספרו אור ה' חוזר מלא פעמים על הביטוי: "בלתי בעל תכלית", שהכוונה של ביטוי זה היא למשהו אינסופי (נגיד הוא דן בשאלה האם ייתכן קיום של "גשם בלתי בעל תכלית", דהיינו, חומר שהוא אינסופי מבחינת הנפח שהוא תופס), וכיוון שלמשהו אינסופי אין "סוף", אותו דבר נקרא: "בלתי בעל תכלית".

אבל, לפי הרעיון של השתלמות העולמות של הרב קוק שמופיע באורות הקודש, אז יוצא שהתכלית של העולם היא איננה תכלית, כיוון שאף פעם לא מגיעים לסוף. יוצא שאפשר לומר שלעולם אין תכלית, כי התכלית שלו היא איננה תכלית, או במילים אחרות: "לעולם יש תכלית שאיננה תכלית", ואחרי שאני אומר משפט כזה, אז מי שאמרתי לו משפט זה יאמר: "לא הבנתי, תחליט, יש תכלית או אין תכלית?"

זה בעקרון היה סוג של הלצה/בדיחה/רעיון משעשע.....(שאמנם מסתתר מאחורי זה עומק, אבל לא פירטתי מה העומק.....אני בעצמי לא יודע להגדיר את העומק שבזה כ"כ).

תכלית זה מן סוג של "מודל אידיאלי" שצריך להגיע אליו בסוף

מטרה זה כיוון, דרך, התקדמות... משהו שבאמת לא יעצר.

כמובן שיש קשר בין השניים אך הם לא אותו דבר.

נראה לי שמה שאמור להעסיק בנאדם זה בעיקר המטרה אך הוא גם צריך תוך כדי ליצור תכלית לחייו בשביל זה, אבל התכלית היא לא המטרה.

זה ככה מהמותן, לא יודע אם זה נכון אב לזה עושה לי סדר בראש לפחות מבחינת תוכן הדברים

תכלית זה לשון סוף, סוף הדרך לעיתים יוצרת באדם שאיפה להגיע לאותו סוף, עד שהוא מזדרז להגיע לשם, ואפילו כבר חצי נמצא שם מבחינה נפשית. אבל זו הגדרה עצמאית ולא תלוייה בכך.

מטרה בהגדרה זה לא סוף שרק יכול ליצור משמעות וכדו', אלא מראש הכוונה לדבר שהאדם מגדיר לעצמו כדי שהווה והדרך יקבלו משמעות. המטרה יכולה להיות הדרך בעצמה, הרבה פעמים המטרה היא חיצונית לדרך והיא בעצמה משמשת גם תכלית.

שאלה ששאלתי כמה חברים, הרוב העלו חיוך כששאלתי אותה.

התלמוד בבלי במסכת מכות דף יב עמוד א כותב:
"תני חדא: אב שהרג - בנו נעשה לו גואל הדם, ותניא אידך: אין בנו נעשה לו גואל הדם; לימא, הא רבי יוסי הגלילי והא ר"ע! ותסברא? בין למ"ד מצוה, בין למ"ד רשות, מי שרי? והאמר רבה בר רב הונא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללתו, חוץ ממסית, שהרי אמרה תורה: לא תחמול ולא תכסה עליו! אלא לא קשיא: הא בבנו, והא בבן בנו". יוצא מהגמ' שאב שהרג את בנו, אז אחיו לא נעשים לו גואל הדם, כיוון שהם חייבים בכיבוד אב ואם, ויש להם איסור להכותו ("מכה אביו ואמו מות יומת").

לפי זה, מה קורה אם בן הורג את אביו והוא האח היחיד? (אפשר לשאול את זה גם אם הוא לא האח היחיד). האם מותר לו להרוג את עצמו ולהיות גואל הדם של עצמו או שאסור לו? אם אנחנו מגדירים שהוא גואל הדם, הרי גואל הדם, אף שאסור לרצוח, כאן הותרה (או אפילו מצווה) לרצוח. אז גם כאן, לאדם אסור לרצוח את עצמו (השאלה היא האם זה איסור נוסף או שלא, וזו פשוט הרחבה של לא תרצח. בסוף התגובה אצרף קישור לכתבה שעוסקת בנושא הזה), וכיוון שהוא גואל הדם, הותר לו לרצוח את עצמו, או שהוא לא יכול להיות גואל הדם של עצמו (לכאורה הוא עונה להגדרות, כי הוא קרוב של הנרצח, אבל צ"ע בכל זאת. וגם יכול להיות שהוא לא יכול להיות גואל הדם כי מה שהותר לגואל הדם זה רק איסור לא תרצח, לא איסור התאבדות, ואם יש בזה גדר שונה מאיסור לא תרצח, גדר חמור יותר, אז אולי זה לא הותר).

ישיבה בגובה העיניים: האם יש איסור "לא תרצח" בהתאבדות?

וואו שאלה מעניינת וסבוכה.

דלהלן התשובה(בציניות):

קודם כל פשיטא שהוא צריך למות כי כתוב "מכה אביו ואימו מות יומת"

ובמקרה הזה יש גם את עניין גאולת הדם שהבן צריך לגאול את דם אביו, ומכיוון שכך יש לו מצווה לגרום למותו שלו.(ואין בכך איסור רצח כמו שבסתם גאולת דם אחרת אין את האיסור הזה)

והמוות שלו יהיה בגדר מצווה וכן בכך יכופר לו על רצח אביו ז"ל.

להלן התגובה שלי לתשובה:

כל מיתת בי"ד שבתורה חייבים עליה רק במזיד, וכאן מדובר שהרג בשוגג, שהרי דנים פה בדיני גלות.

קודם כל, זו מחלוקת תנאים האם גואל הדם זו מצווה או רק רשות. ואם באיסור התאבדות יש איסור בנוסף לאיסור לא תרצח, אז כל מה שהותר בגאולת דם זה רק לא תרצח, אך איסור התאבדות לא הותר (זו החקירה שהפניתי אליה בקישור).

אני ממש אוהב את החקירה הזאת, אפילו לא יודע למה.... (כנראה קשור לשורש נשמתי וכו'....).

מעניין. נראלי כי היא גם טריקית כזאת ואפשר לשבת עליה מלא זמן ויעלו לך הרבה כיוונים של חשיבה.

השיעורים שלו מלאי חיות ושמחה בעבודת השם

וגם יש כנס בכל לבבך, שאמור להיות בז' תמוז בירושלים. זה כנס על עבודת השם והתחדשות בה. חפש, אולי שם נמצא האוצר שלך.

יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...

לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...

כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...

אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷

בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....

בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח..... 

מסף ריגוש שעולה כל הזמן

מחפשים חוויות משמעותיות יותר

לדת יש משמעות בשפע

וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה

זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות 

סקר חדש: התעוררות זהותית, יותר מאשר דתית - כתבות - משב - מה שיהודי בישראל

קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.

קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.

אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?

דב סרטים

לצערי...
 

יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...

היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.

ולא, זה לא שלא טוב שם.

אני מאד מאד אוהבת להיות שם.

רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.

אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...

עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.

במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.

התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...

אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,

לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.

כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.

(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)

"אם לא מערבים רגשות בכלל"

בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.

ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.

השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?

כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"

יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין

אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא? 

בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...

את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.

"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"

זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.

אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.

אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.

ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.

אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.

לשמור על מרחק מסויים

זה לא סתם כי בא לה

אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)

לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית

אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים

בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת

הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר

אם כוונת הקשר מקצועית

היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית 

קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...

מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם

אולי יש אנשים חסרי מודעות

שלא שמים לב למה שהם עושים

(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים

מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי

זה אף פעם לא הלך למקום אחר

לא מצידי

ולא מהצד השני)

מאוד מתחבר לחשיבה על א-להים לפי המחשבה הפילוסופית עליו, שאי יהיה אפשר להבין אותו אף פעם

מי שנות את הכל ומי שנותן את הערך לכל.

חבר, אבא,מלך.

אמונה-הסיבה שאנשים מצליחים לחיות במציאות ההוויה הזו.

תורה-דרך חיים שיכולה להפוך גם את היצור הכי גשמי ונמוך היהלום הכי גדול ונקי...

אך זה שאני מתפלל אליו.