קראתי היום שכמו שאבא בשר ודם שאפילו שיש בו אכזריות בטבעו כשמייסר את בנו לא עושה את זה על מנת לצערו ולגרום לא סבל אלא לטובתו, אז מכאן לומדים שק"ו קודשא בריך הוא שכולנו מלא רחמים וטוב כל פעולותיו הם רק לחנך את האדם וכו'.

ואז עלה לי שאם הכל בעצם מה' ומידת הרחמים שלנו גם היא באה מה' הרחמן אז מה עם מידת האכזריות זה לא מגיע מה'? לפי מה שכתוב רק הרחמים וטוב זה מה' וכביכול אכזריות זה רק אצל בשר ודם ולא נמצא אצל ה' יתברך, וזה הרי דבר שלא יתכן כי אין מציאות של משהו שמתקיים בזכות עצמו ללא הקב"ה.

אז או שתגידו שה' ברא מידת אכזריות וזה חיצוני לו וברא את זה רק בשבילנו בשביל הניסיון ואין לזה שייכות אליו. אבל זה עדיין לא הגיוני כי הכל מגיע מתוך ה' וה' הוא התמצית לכל העולם הזה ובדרך כלל היצירה מעידה על היוצר.

אעצור כאן את השאלה.

אניח כאן מה נראלי התשובה:

אני חושבת שגם אכזריות זה לא חייב להיות דבר רע בתכלית, יש מקומות שאכזריות זו הרחמנות האמיתית ואם כן אז זו מידה טובה ואם כך אז אין כאן שאלה, עניתי לעצמי, תודה!

אם יש לכם דיוק הערה הארה אשמח!

ובכל זאת הוא כולו טוב

ה' ברא את יצר הרע נכון אבל את הרע אנחנו בוראים.

יצר הרע נקרא גם טוב מאוד כי בזכותו אנחנו עושים מצוות רבות.

זה שאדם בוחר לעשות איתו דברים רעים אי אפשר להשליך על ה' , ה' נתן בשבילנו בחירה בעולם.

מה' יוצא רק טוב.

אנחנו לא בוראים כלום

הכל הוא ברא בששת ימי בראשית

הכל זה כולל הכל

הוא ברא גם את כוחות הטומאה

למרות שהוא כולו טוהר

כשבן אדם עושה עבירה הוא בורא מלאך משחית הוא ולא אחר וה' זן את המלאך הזה במידת חסדו ולא כי צריך( הרי יכל להגיד לו לך למי שברא אותך ותיפרע ממנו אבל ה' מחכה שנעשה תשובה) עד שיצא אותו אדם מהעולם ואז יבוא אותו מלאך (ושאר האחרים) ויפרע ממנו כי סוף סוף מי שיצר אותו זה האדם לא ה'.

מכאן שיש מציאות שאדם בורא.

המעשים של האדם קובעים איזה חיים יהיו לו.יש בחירה.

הוא ברא את כוחות הטומאה למען נסות אותנו, הבעיה מתחילה שאנחנו מתחילים לנטות לכיוונים האלה.

הוא עשה את זה בשביל הטוב

וברור שיש לנו בחירה חופשית

ואנחנו בוחרים אם להשתמש בטוב או ברע

אבל את שניהם הוא ברא

בסוף להכל יש מטרה

ואנחנו צריכים לבחור בטוב כדי לקדם את מטרת הבריאה

אבל הקב"ה ברא את הרע.

זה לא אומר שהוא רע ח"ו

אבל בשונה מהנצרות ביהדות מאמינים שהרע והטוב אצל אותו אלוקים

ולא שיש את האלוהים הטוב והאלוהים הרע....

יש משהו במה שאת אומרת שזה שלהכל יש תכלית טובה לא בהכרח מייפה את הרע כי הרי תמיד יש אפשרות שזה ילך בדרך טוב ומשזה לא הולך בטוב אז הולך בקצת רע.

כמו נגיד אדם היה עשיר ורצה לקנות לעצמו וילה אבל לפני הקניה עשה טעות עסקית והפסיד הכל עד שנהיה עני, עכשיו הוא מתחיל לעבוד שוב מאפס בעבודה קשה והוא מתבאס ומצטער למה צריך לעבוד כ"כ קשה וכו'

והמציאות עכשיו שעובד קשה היא טובה כי היא תביא אותו לקניית הוילה שרצה, נכון שקשה אבל זה לתכלית טובה

אבל מצד שני יש בזה גם מקום שזה רע משום שזה יכל להיות יותר טוב אם לא היה מקלקל עושה טעות.

וד"ל.

ברור שאם מישהו עשה טעות- ולדוגמא הפסיד את כל הכסף,

יצטרך לעבוד קשה כדי להרוויח שוב

אבל נראה לי הרע הוא יותר בטעות שהוא עשה

ולא בתיקון של הטעות- שזה העבודה מחדש, זה נראה לי כבר בקטגוריית הטוב

באמת את צודקת אבל בגלל שאותו אדם חי רק את ההשלכות אז משליך את הרוע על המציאות שהגיעה אליה ולא על השורש.

הבנת למה זה משל?

זה משל לבן אדם שאמור לזכות בחיי עולם הבא אבל החטאים שלו מקשים ומרחיקים אותו מהמטרה ועם כל חטא הקושי להגיע למטרה גדל. ומי אשם בכך? אותו אדם כי הוא אחראי על החטאים. והחטאים שעשה הם אלא שגורמים לו את הקשיים האלה.

אז נכון שהקשיים שיחווה עכשיו אחרי החיים הם קשים לו ונראים בעיניו כרעים, והם באמת רעים אבל התכלית שלהם היא טובה (לזכות לעולם הבא).

אבל יש משהו נכון במה שאמרת שגרם לי להבין שבעצם נכון שלדברים רעים בעולם יש תכלית טובה אבל זה שהתכלית טובה לא אומר שזה טוב צרוף, זה יכל להיות בצורה יותר טובה וקלה ולכן המציאות הזאת כן קצת גרועה .משום שאם בן אדם לא היה חוטא זה לא היה קורה מכאן שזה רע אבל זה גם טוב כי זה האפשרויות במציאות הקיימת.

עוד דוגמא שתסביר יותר טוב נגיד אדם שהיה בשואה והיה צריך לאכול קליפות תפו"א. לאכול קליפות תפו"א בתור אוכל זה טוב? לא. אבל הקליפות האלה זה מה שיביא לו חיים אז זה טוב, הכי טוב. הכי טוב במציאות הקיימת אבל לא טוב באופן רגיל וטבעי.

מחילה על האורך, אין לי כוח לערוך.

שלדברים רעים יש תכלית טובה

זה לא מה שאמרתי

אם נמשיך במשל של האדם שהפסיד את כל הכסף בגלל טעות-

הטעות היא הרע.

הוא עשה טעות והטעות זה הבחירה ברע

עכשיו הוא מתקן ועובד קשה- אולי זה נראה רע אבל לא זה הרע, הרע הייתה הטעות

התיקון הוא דווקא טוב.

 בעצם בחיים כשאנחנו בוחרים ברע וחוטאים- עצם הבחירה בחטא- זה הרע

אבל אחר כך העונש שמגיע אחרי זה או הדרך לחזרה בתשובה שהיא קשה- זה כבר הטוב אין בזה רע.

ולאכול קליפות זה אולי לא טוב אבל גם לא רע, לאכול רעל זה רע,

הקליפות זה לא נעים וזה לא לכתחילה אבל זה לא הרע.

את לא אמרת את זה רק

שבפסקה ההיא זה מה שהדברם שלך גרמו לי להבין.

מה שאת אמרת זה שה' ברא רע. ברור שכשהוא ברא את הרע - עבודת ה'

מכאן הבנתי (וגם אפשר להבין את זה מדברייך גם אם לא כתבת את זה במפורש) שגם כשלרוע יש תכלית טובה זה עדיין לא מוציא לחלוטין את הרע שבזה.

אוקי, אז עכשיו נראה שלפי דברייך אין רע בעולם.(שזה סותר מה שאמרת בתגובה אחרת, כאן- ברור שכשהוא ברא את הרע - עבודת ה' ) כי אם כך כל מה שקורה לאדם בחיים זה טוב מאוד, וכך גם מה שקורה בעולם כי השורש של הרוע זה החטאים שלנו ואם נלך יותר אחורה ממש השורש לרוע זה חטא אדם הראשון.שזה החטא הראשון. ואולי החטא של חווה.

קיצר, זה סותר את דברייך. (סליחה שהכתיבה שלי קצת מבולגנת ולא ברורה)

לגבי לאכול רעל,

את מכירה את הסיפור של התלמידות והמנהלת שמסרו נפש בתקופת השואה? שאמרה להן שאם הן תשארנה בחיים הגרמנים ישתמשו בהן לרעה וכדי לשמור על הקדושה שלהן וכו' היא הציעה שהן יקחו רעל ובאמת כולן (ארבעים בנות נראלי) לקחו את הרעל כדי להינצל מסכנות רוחניות וכו'.

במקרה הזה האכילת רעל זה רע או טוב?

או נגיד במקרים נוספים של יהרג ואל יעבור, ההרג זה רע או טוב?

אז התשובה היא שזה תלוי מציאות.

הכל תלוי במציאות.

להרוג בן אדם זה טוב?

תלוי במציאות. במציאות של מלחמה מול אוייבים נגיד ערבים זה טוב, במקרה של הבא להורגך הזה טוב וכו'

הבנת?

זה לא המעשה האידיאלי, כמובן לא המציאות האידיאלית אבל מה לעשות שזה המציאות ואם זה כך אז זה המעשה הטוב ביותר שניתן לעשות כרגע.

איך הבנת ממני שאין?

רק דייקתי איפה נמצא הרע-

במשל של האיש שהפסיד את הכסף- הרע היה הטעות שגרמה לו להפסיד ולא הקושי שהגיע בעקבותיה

רק תסבירי מאיזה מילים שכתבתי הבנת ככה?

מהמילים האלה:" הרע היה הטעות שגרמה לו להפסיד ולא הקושי שהגיע בעקבותיה".

במילים אחרות את אומרת לפי הנמשל( ואז אני לוקחת את זה גם יותר רחוק)

הרע זה החטאים שגרמו לנו להפסיד את העולם הבא ולא הייסורים שהגיעו בעקבותיהם(כדי לתת לנו הזדמנות נוספת לזכות בעולם הבא)

אם הרע זה החטאים- זה אומר שאין רע??

החטא הוא רע.

אני לא מבינה אותך...

הייסורים באמת לא רעים (לא תמיד, כל מקרה לגופו)

אבל בגדול הרע זה החטאים,

הרע זה הכפירה בהקב"ה ועשיית מעשים נגד רצונו

למה החטאים הם לא חלק מהמציאות?

הבנתי אותך

אני לא קוראת לחטא המציאות או כחלק מהמציאות באופן כללי כי זה לא מחייב, המציאות לא מכריחה אדם לחטוא(חוץ ממקרים מאוד קיצוניים שזה נחשב אונס ואנוס פטור)

לא חייב שיהיה מציאות של חטאים. אבל כמובן שאדם שזה המציאות שלו זה רע כמו שאת אומרת. אבל בגלל שאני לא מתייחסת לחטא כמציאות קיימת אלא רק כאופציה ואפשרות אז לכן אני לא מסכימה להגיד שיש מציאות של רע כי חטא זה לא מחוייב מציאות.

קיצר מקווה שהבנתת

אז באמת אין רע במציאות.

רע זה בחירה

האדם יכול לבחור ברע...

רע זה לא באונס.

יש מקרים של ייסורים של צדיקים וכד'

אבל גם זה לא בא מהרע, זה חשבונות שמים של תיקון נשמות וכו'

רק הארות-גם תיקון נשמות מגיע מחטאים קודמים.

ייסורים של צדיקים זה כמו (אם חוזרים למשל) שידרוג הוילה וזירוז קנייתה שבוודאי זה טוב למרות שזה דורש יותר השתדלות מקניית וילה פשוטה אבל גם התמורה יותר גדולה.

נכון.

זה בהקשר למשל שלך על קליפות תפו"א-

לאכול קליפות תפוא זה לא רע זה רק לא טוב כמו סטייק 

אבל רעל זה כן רע ביחס לסטייק

בכל מקרה מאכלים זה לא עניין של רע וטוב זה רק עניין של משל...

ולכן כשבמציאות מישהו נאלץ לאכול רעל זה כבר לא אומר משהו רע, זה באמת תלוי בנתונים

וגם לאכול רעל במקרים מסויימים יכול להיות טוב. כמו בסיפור שכתבתי. (הכי טוב במציאות הקיימת)

ובמשל יש אוכל- סטייק זה טוב, רעל זה רע.

במציאות רעל יכול להיות טוב וסטייק רע (סטייק חזיר למשל)

של בן אדם שנמצא בשואה וזה מה שיש לו לאכול.

ומי אמר שהחיים ככה טובים לו יותר?

אגב אם כבר סטייק דווקא הסטייק המהולל שאת מדברת עליו כנראה היה הורג אותו.

את רואה? הטוב והרע משתנים לפי המציאות.

לא אמרתי שלא

ישעיה מה ז

אכתוב את דעתי (תודה על התיוג!):

בקבלה מבואר שיש מה שנקרא: "העלאת ניצוצות". ההעלאה כוללת גם את המקומות ה"חשוכים" ומעמקי הקליפות, גם שם יש ניצוצות טוב. מדוע? כי ל"שקר" אין רגליים, אין לו אחיזה במציאות, וכל דבר שיוצא אל הפועל וקיים במציאות, בהכרח שיש לו ניצוץ טוב שקיים בו (זה בדיוק קשור לפרשה שקראנו השבת, רש"י אומר שהסיבה שהמרגלים אמרו: "וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה", כי אם לא היה במילים שלהם אמת, הדיבור שלהם לא היה מתקיים: "(כז) זבת חלב ודבש הוא - כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחלתו, אין מתקיים בסופו" (רש"י במדבר פרק יג פסוק כז (פרשת שלח)). העובדה שיש העלאת ניצוצות אומרת שיש בירור בין טוב לרע, והנסיון הוא (לפי הרעיון של תורה רפ"ב בליקוטי מוהר"ן) להדגיש את הטוב ולחזק אותו, עד שהרע ייעלם. זאת אומרת, העובדה שיש רע לא סותרת את העובדה שצריך למצוא ניצוץ טוב בכל דבר (אגב, שמעתי הסבר שמה שחלק מהתנאים הפכו מישהו לגל של עצמות, זה ע"י שהוציאו את הניצוץ הטוב שבהם, שם זה במשמעות הפוכה, לא של הדגשה וחיזוק הטוב, אלא לקיחה של הטוב). אגב, בלי קשר, הרב שרקי בספר: "ניפגש בפרשה" מסביר מה הניצוץ הטוב של חטא המרגלים, זה ממש מעניין, אבל אכמ"ל.

אבל, ופה אני חושך מגיע החידוש שלי שלא בטוח שתסכימו איתו: כל העבודה והבירורים הם רק במושגים שלנו, בעולם שלנו. אבל לעתיד לבוא כתוב: "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ". העברת רוח הטומאה היא לא מעשה חיצוני שמסלק את הרע, אלא מגלה שהרע מראש לא היה רע, וזה המשמעות של: "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה", יתגלה שהרע אין לו ממשות, הוא רק אשליה, אחיזת עיניים, אין באמת רע (או בלשון אחרת: הרע הוא העדר, העדר הטוב. אמנם העדר הטוב הוא רע, אך לעתיד לבוא יתברר שגם העדר הטוב היה טוב). אמנם, המציאות העתידית תהיה קצת שונה משלנו, ומה שאני אומר מבוסס על דברי הרב שרקי בספרו "בעוד מועד" על שיר השירים, שלעומת המציאות עכשיו שהירידה היא ירידה שיש בה חסרון, לעתיד לבוא תהיה מציאות שאפילו שיהיה גילוי של הא-לוהות, יהיה גם מדי פעם ריחוק, אבל הריחוק יהיה בצורה שלימה יותר (הספר לא לפניי, אז אני לא יודע להגדיר את זה בצורה טובה). אך זה כיוון שהמציאות העתידית היא "אחרי" המציאות שלנו, אבל יש ערך אידיאלי ועצמי גם בכך שיש העדר וריחוק שלא רק על מנת לחזור (וזה קשור לסוגייה אחרת של תכלית בריאת העולם, והעולם נברא כדי שלא יהיה נהמא דכיסופא, ואז החסד האינסופי יהיה אחרי עבודת הנבראים- זה קצת לשבר את האוזן). מקווה שהובנתי ולא דיברתי בקודים ובשפה גבוהה מדי.

לכן, ספיציפית לגבי האכזריות. העובדה שהאדם הוא לא רק רחמן אלא יש לו נטייה לגבורה היא טובה: האדם יכול לא להיכנע לדוגמא למחבל שמתחנן אליו, או לילד שאכל יותר מדי סוכריות והכניעה אליו היא לא טובה. זה ברמה הפשוטה, יש בזה גם יותר עומק, שהגבורה נותנת לאדם לגלות אורות "פרטיים" יותר (וזה גם קשור עוד פעם לרפ"ב, שגם כשהאדם לא במדרגה הכללית השלימה בכל המובנים, הוא יכול להבין שכיוון שיש בו טוב מסויים, זה גם טוב). כשהאדם לוקח את הניצוץ הזה ומושך יותר מדי לכיוון שלו, זה כבר רע. לעתיד לבוא יתברר שאפילו שאכזריות (דהיינו, חוסר מינון ביחס בין החסדים לגבורות) באותם מקומות שהופיעו היו טובים. דהיינו, היה טוב שלפלוני בזמן ספיציפי התאכזר לאלמוני, וה' גלגל את זה לטובה (הדוגמא המובהקת להבהיר את הנקודה הזאת זו השואה, שבזכותה הוקמה המדינה). אמנם, זה לא סותר שכיוון שאותו אדם לא עשה את זה מהטעמים הא-לוהיים, הוא מבחינתו עשה מעשה רע. אך אחרי שעשה תשובה, ותיקן את ה"גברא", אז כיוון שהמעשה, ה"חפצא" אובייקטיבית היה טוב, אז הכל נהיה טוב ומתוקן (ולפי מה שאני אומר, אפשר להגדיר את זה יותר טוב, אמנם כל דבר שמופיע במציאות הוא טוב, אך כיוון שמבחינה אנושית יש דברים רעים, אז הרע נשאר ברמת ה"גברא", וגם זה יתוקן, כשכולם יעשו תשובה לעתיד לבוא. לגבי הנקודה האחרונה, שכולם יעשו תשובה, זה כבר נושא לדיון אחר, הרב קוק כותב באורות התשובה שהתשובה העליונה מוכרחת לבוא, ואנחנו מובטחים בה. זה נראה לי לפחות לגבי עם ישראל (ועכשיו אני נזכר שגם "אם הבנים שמחה" מדבר על זה ומביא לזה מקורות שגם הרשעים יעשו תשובה בימות המשיח), לא יודע מה לגבי הגויים, נראה ממדרשים מסויימים שחלק מהגויים לא יעשו תשובה, וההבטחה הזאת היא רק לעם ישראל. וזה גם מדוייק ממחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע, שאחד מהם אומר שה' יעמיד עלינו מלך כהמן והם עושים תשובה. זאת אומרת, ההבטחה להגעה לתשובה היא רק אצל עם ישראל).

תודה לך!

הבנת? התחברת? חידד לך דברים?

אעדכן...

אז לפי מה שאתה אומר אין רע בכלל?

רק יום יבוא ונגלה את זה?

אז מה זה " ראה נתתי לפני.... את הטוב ואת הרע..."?

סימן שיש רע כלשהו לא?

כן.

קודם כל, שאלה טובה. אולי אפשר לדייק מהפסוק: "ראה נתתי לפניך....", דהיינו, שבמציאות האנושית יש רע, אך לעתיד לבוא יתברר שאין זה כך (וזה קשור לכך ש: "דיברה תורה בלשון בני-אדם").

ואולי אפשר לומר שהפסוק בא לומר לנו שאפילו שזו תהיה המציאות העתידית, אל לנו להתעסק בזה יותר מדי, ולפעמים המחשבות האלו עלולים להסיט אותנו מתיקון המציאות, ועלינו לחשוב במונחים אנושיים שיש טוב ורע כדי שנוכל לתקן, והמבט הא-לוהי יהיה לנו רק כהצצה, בבחינת: "ולבקר בהיכלו" (וגם אם זו לא כוונת הפסוק, הרעיון נכון כשלעצמו לענ"ד).

אגב, דבריי מבוססים על שיטת רבי חסדאי קרשקש (אחד מהראשונים), בעל "אור ה'", הרמב"ם בפשטות חולק על זה (אבל יש לו שיטה אחרת לגמרי בהסברת הזמן שיהיה לעתיד לבוא, שבוא נגיד, אף אחד היום כמעט לא חושב כמוהו).

התחברתי לכיוון שלקחת אליו שעכשיו יש מן מסך כזה שגורם לנו לראות דברים בצורה מסויימת וכשירד המסך בגאולה השלמה אז נראה איך שהכל בעצם אחד ואין הבדל של ממש בין הטוב לרע הכל אחד .גם נגיד לפעמים ה' מביא את האדם למצבים כאלה שהוא אנוס והוא סוג של כופה עליו דברים רעים אומנם הוא פטור מבחינת שמיים אבל זה מעלה תמיהה כזה למה שה' יעשה דבר כזה? איזה 'אינטרס' חלילה ישלו בזה? איזה רווח יש כאן? וכן כמו שמסופר על צדיקים מסויימים שהוכרחו לחטוא ולא הייתה להם בחירה בזה, זה מעלה תמיהה אבל כשקוראים מה שכתבת ועוד דברים בסגנון זה מיישב את זה טוב, אנחנו לא רואים את התמונה השלמה.בשמיים זה אחד, זה עובד ביחד, בהשלמה, יש עניין במקומות הנמוכים והחשוכים, יש סודות בזה, וגם אומרים שהמשיח יגיע ממקום שאנחנו לא מצפים לו, וגם זה שדוד נבחר להיות דווקא הוא מלך ישראל כשחשדו אותו כל הזמן לממזר זה לא סתם, וגם קיצר יש מה להאריך בזה אבל לא כאן.

לא הבנתי את הקשר של הסוף(עם תשובת ישרא בגאולה) לא הבנתי איפה זה מתחבר.

כן, יפה מאוד (אגב, הדברים שכתבת, "אם הבנים שמחה" מאריך בזה, את יכולה להסתכל שם).

כשאתפנה בלנ"ד אסביר לך לגבי הסוף.

יש מצב שבלי לשים לב לקחתי משם השראה(אם כבר 'אם הבנים שמחה' אני לא חושבת שאני מסכימה שם עם הכל)

מה הכוונה לא מסכימה שם עם הכל? עם מה את לא מסכימה?

נכון שאת הבנת ממנו שאנחנו צריכים לגור עם החילונים לגמרי כדי להשפיע עליהם? ככה לכאורה משמע ממנו במקום אחד ב"אם הבנים שמחה", אבל במקום אחר בספר הוא כותב שיש לגור בנפרד, ואעפ"כ, כיוון שפועלים כעם אחד מאוחד, זה ישפיע על החילונים (ומן הסתם צריך למצוא גם נקודת השקה כדי להשפיע, אבל לא בהכרח לגור ממש באותו מקום וכו'....). אני מניח שהרב יששכר היה מעודד גרעינים תורניים, כיוון שהם באים כקבוצה, ולא שיחידים מתפזרים במקומות חילוניים. בכל מקרה, על הרעיון הזה את חולקת?

בכללי על שיתוף פעולה עם כאלה שבמוצהר כופרים שהמטרות שלהם שונות משלנו.

קיצר, לא משנה.

עכשיו אני רואה את זה (בהקשר של השרשור עכשיו....), וקולט שכבר כתבת פה שאת הסכמת עם כל הרעיונות שלו....

היי 

יצא לי לאחרונה ללמוד עלזה, והרמב"ם באמת אומר שה' לא עושה רע אלא אנחנו עושים את הרע. למשל כשמישהו רוצח, ה' לא עושה אתזה אלא פשוט לא מונע.  כמו שאמרת, ה' יצר יצר הרע ואנחנו עושים את הרע. אלא אם כן אתה מספיק צדיק בשביל שה' יתערב לטובתך. אבל כן יש מקרה של עונש שבו בנאדם חטא וה' מעניש אותו. וכן, אנחנו לא יודעים מה ה' עושה ומה הוא פשוט לא מונע אבל אנחנו יודעים שבכל מצב צריך לחזור בתשובה, כי אם ה' מעניש אותך כנראה יש סיבה, ואם ה' לא מונע כנראה אתה לא מספיק צדיק בשביל שהוא יתערב לטובתך..
והוא לא היחיד שאומר אתזה גם הרמב"ן, הרב שמואל אליהו ועוד הרבה רבנים...

הרעיון שאין רע בעולם הוא רעיון של רבי נחמן.. 

זה לא בדיוק שאלה, אלא יותר רעיון יפה שחשבתי עליו. תכלית זה לשון סוף במקרא (=בעברית). היום זה משמש כמילה נרדפת למילה: "מטרה", אך זה משום שדבר שיש לו סוף, קצה, אופק, אז גם יש מטרה באותו דבר והיא: להגיע לאותה נקודת סוף. נגיד לדוגמא רבי חסדאי קרשקש בספרו אור ה' חוזר מלא פעמים על הביטוי: "בלתי בעל תכלית", שהכוונה של ביטוי זה היא למשהו אינסופי (נגיד הוא דן בשאלה האם ייתכן קיום של "גשם בלתי בעל תכלית", דהיינו, חומר שהוא אינסופי מבחינת הנפח שהוא תופס), וכיוון שלמשהו אינסופי אין "סוף", אותו דבר נקרא: "בלתי בעל תכלית".

אבל, לפי הרעיון של השתלמות העולמות של הרב קוק שמופיע באורות הקודש, אז יוצא שהתכלית של העולם היא איננה תכלית, כיוון שאף פעם לא מגיעים לסוף. יוצא שאפשר לומר שלעולם אין תכלית, כי התכלית שלו היא איננה תכלית, או במילים אחרות: "לעולם יש תכלית שאיננה תכלית", ואחרי שאני אומר משפט כזה, אז מי שאמרתי לו משפט זה יאמר: "לא הבנתי, תחליט, יש תכלית או אין תכלית?"

זה בעקרון היה סוג של הלצה/בדיחה/רעיון משעשע.....(שאמנם מסתתר מאחורי זה עומק, אבל לא פירטתי מה העומק.....אני בעצמי לא יודע להגדיר את העומק שבזה כ"כ).

תכלית זה מן סוג של "מודל אידיאלי" שצריך להגיע אליו בסוף

מטרה זה כיוון, דרך, התקדמות... משהו שבאמת לא יעצר.

כמובן שיש קשר בין השניים אך הם לא אותו דבר.

נראה לי שמה שאמור להעסיק בנאדם זה בעיקר המטרה אך הוא גם צריך תוך כדי ליצור תכלית לחייו בשביל זה, אבל התכלית היא לא המטרה.

זה ככה מהמותן, לא יודע אם זה נכון אב לזה עושה לי סדר בראש לפחות מבחינת תוכן הדברים

תכלית זה לשון סוף, סוף הדרך לעיתים יוצרת באדם שאיפה להגיע לאותו סוף, עד שהוא מזדרז להגיע לשם, ואפילו כבר חצי נמצא שם מבחינה נפשית. אבל זו הגדרה עצמאית ולא תלוייה בכך.

מטרה בהגדרה זה לא סוף שרק יכול ליצור משמעות וכדו', אלא מראש הכוונה לדבר שהאדם מגדיר לעצמו כדי שהווה והדרך יקבלו משמעות. המטרה יכולה להיות הדרך בעצמה, הרבה פעמים המטרה היא חיצונית לדרך והיא בעצמה משמשת גם תכלית.

שאלה ששאלתי כמה חברים, הרוב העלו חיוך כששאלתי אותה.

התלמוד בבלי במסכת מכות דף יב עמוד א כותב:
"תני חדא: אב שהרג - בנו נעשה לו גואל הדם, ותניא אידך: אין בנו נעשה לו גואל הדם; לימא, הא רבי יוסי הגלילי והא ר"ע! ותסברא? בין למ"ד מצוה, בין למ"ד רשות, מי שרי? והאמר רבה בר רב הונא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללתו, חוץ ממסית, שהרי אמרה תורה: לא תחמול ולא תכסה עליו! אלא לא קשיא: הא בבנו, והא בבן בנו". יוצא מהגמ' שאב שהרג את בנו, אז אחיו לא נעשים לו גואל הדם, כיוון שהם חייבים בכיבוד אב ואם, ויש להם איסור להכותו ("מכה אביו ואמו מות יומת").

לפי זה, מה קורה אם בן הורג את אביו והוא האח היחיד? (אפשר לשאול את זה גם אם הוא לא האח היחיד). האם מותר לו להרוג את עצמו ולהיות גואל הדם של עצמו או שאסור לו? אם אנחנו מגדירים שהוא גואל הדם, הרי גואל הדם, אף שאסור לרצוח, כאן הותרה (או אפילו מצווה) לרצוח. אז גם כאן, לאדם אסור לרצוח את עצמו (השאלה היא האם זה איסור נוסף או שלא, וזו פשוט הרחבה של לא תרצח. בסוף התגובה אצרף קישור לכתבה שעוסקת בנושא הזה), וכיוון שהוא גואל הדם, הותר לו לרצוח את עצמו, או שהוא לא יכול להיות גואל הדם של עצמו (לכאורה הוא עונה להגדרות, כי הוא קרוב של הנרצח, אבל צ"ע בכל זאת. וגם יכול להיות שהוא לא יכול להיות גואל הדם כי מה שהותר לגואל הדם זה רק איסור לא תרצח, לא איסור התאבדות, ואם יש בזה גדר שונה מאיסור לא תרצח, גדר חמור יותר, אז אולי זה לא הותר).

ישיבה בגובה העיניים: האם יש איסור "לא תרצח" בהתאבדות?

וואו שאלה מעניינת וסבוכה.

דלהלן התשובה(בציניות):

קודם כל פשיטא שהוא צריך למות כי כתוב "מכה אביו ואימו מות יומת"

ובמקרה הזה יש גם את עניין גאולת הדם שהבן צריך לגאול את דם אביו, ומכיוון שכך יש לו מצווה לגרום למותו שלו.(ואין בכך איסור רצח כמו שבסתם גאולת דם אחרת אין את האיסור הזה)

והמוות שלו יהיה בגדר מצווה וכן בכך יכופר לו על רצח אביו ז"ל.

להלן התגובה שלי לתשובה:

כל מיתת בי"ד שבתורה חייבים עליה רק במזיד, וכאן מדובר שהרג בשוגג, שהרי דנים פה בדיני גלות.

קודם כל, זו מחלוקת תנאים האם גואל הדם זו מצווה או רק רשות. ואם באיסור התאבדות יש איסור בנוסף לאיסור לא תרצח, אז כל מה שהותר בגאולת דם זה רק לא תרצח, אך איסור התאבדות לא הותר (זו החקירה שהפניתי אליה בקישור).

אני ממש אוהב את החקירה הזאת, אפילו לא יודע למה.... (כנראה קשור לשורש נשמתי וכו'....).

מעניין. נראלי כי היא גם טריקית כזאת ואפשר לשבת עליה מלא זמן ויעלו לך הרבה כיוונים של חשיבה.

את מול עצמך, ואת מול אנשים.

האם את מול עצמך מגובשת כבר?

אני מסכימה עם זה.  כמובן שאפשר לאמר לך שכל עוד את מקיימת מצוות, בכלל לא משנה באיזה מגזר תהיי.

אבל, היות וכדתיים, אנו מוצאים את עצמנו (לפעמים פחות או יותר), שייכים למגזר המסויים שדרכו חזרנו

בתשובה, או שבמוסדו למדנו....

מלבד אלה ש"החליקו" מאה אחוז לתוך מגזרם, יש אני חושבת הרבה, שלא ממש. שומרים את המצוות

בקפדנות, אנשים אמיתיים, אבל הם לא חרדים, הם לא דת"ל, הם לא חסידים וכו'.... אולי יש להם דעות

דומות למגזר מסויים אך לא בכל.

הכי קל ופשוט להגיד לך: תהיי את. קודם כל, תהיי את. כמו שהיית לפני שחזרת בתשובה - כלומר עם האופי

והאישיות שלך. לא מוחקים שום דבר, בטח כשעדיין הקרקע לא מספיק יציבה מתחת לרגליים.

ואת יכולה לנסות; ללכת לשיעורים כאלה ולשיעורים כאלה ולראות היכן את מתחברת, ולאילו אנשים

ודעות את מתחברת.

לא חייבת לשנות את דעתך לגבי המדינה והצבא, רק כי זה לא הולך ביחד. מותר לך לצדד בגיוס

ובבד בבד לא להציב את המדינה כערך עליון.  וגם ההיפך מותר לך כמובן...

אולי זה עניין של אופי; יש בעלי אופי קיצוני שצריכים את הדעה הנחרצת והבלתי מתפשרת ויש

כאלה שרכים יותר. האדם כל כך מורכב שמה שאמרתי עכשיו נשמע לי שטחי.

מבינה את הקושי - כאילו לא שייכת לשום מקום באמת. אבל את שייכת לעם ישראל ולקב"ה,

וזה מה שחשוב. לא ישאלו אותך אחרי 120 איזה נוסח התפללת ולמי הצבעת. נכון?

חברה זה חשוב מאוד. במיוחד ליהודי.. אבל יחד עם זאת, צריכים להיות אותנטים. אמיתיים.

לעבוד את השם ממקום אמיתי. לא מזוייף.

ויש את הגרסא דינקותא שנושפת בעורף ונכרכת סביב הרגליים....לא פשוט לחזור בתשובה.

תהיי סבלנית לעצמך. גם בשידוכים;  אם השדכן לא מתאים לך, ואת יכולה הרי להרגיש את זה,

ואם הבחור לא מתאים לך, ואת יכולה להרגיש את זה, אז אל תסתבכי עם מגזרים ופוליטיקה

וכאלה. ואל תתבלבלי מכל מיני דעות נחרצות או שמנסות למשוך אותך לצד שלהן; אולי

זה מתאים ואולי זה לא. אולי בהתחלה, בגלל שאת יחסית "חדשה", תאבדי כאילו את

הדעה והאישיות שלך, אבל תני לעצמך זמן ומקום להתעשת ולחשוב על זה שנית.

ולסמוך על האינטואיציה שלך גם. זה קול השם, אני חושבת.  

הכי חשוב זה הקשר  שלך עם השם. יש אנשים שחיצונית הם לא נראים דתיים

אבל כל כך קשורים לקב"ה.

עולם הפוך כאן. 

חושבת שהכי חשוב לבקש מהבורא שיראה לך את הדרך ש ל ך: "תעיתי כשה עובד,

בקש עבדך".

אם את רוצה לשוחח עם מישהי שאני מאוד מאוד מעריכה - בעלת תשובה (כבר

שנים רבות עם משפחה גדולה בלי עין הרע), הייתי שמחה להפגיש ביניכן

אם תרצי בזה.  היא ובעלה וכל המשפחה, מאוד יראי שמים, מאוד אמיתיים

ומאוד מאוד הם עצמם.

כל טוב לך והרבה הצלחה. אל תדאגי. את לא לבד. כל בעלי התשובה מתחבטים

בכך. ולפעמים, גם אחרי שנים.

ז"א, לקב"ה בודאי לא אכפת לו איזו תוית חברתית תשימי על עצמך.. זה פשוט, נכון? זה כמובן חשוב מאוד לדעת.

אם כן, אז ממליץ להסביר לשדכן מה את מצפה מבן הזוג העתידי שלך ופלוס מינוס מה התפיסות שלך -

יהיו "שוליים" בציבור החרדי/חרדלי/דתי לאומי שיכילו ויהיו ממש סבבה עם הציפיות שלך מעצמך ומהסביבה.

גם אם לזה שם, זה לא סוף העולם.

נראה לי שזה מאפיין יותר את הציבור הספרדי. לאשכנזים, בדרך כלל, יש גבולות יותר נוקשים ביחס להגדרות.

בבית כנסת ספרדי ממוצע הגיוני שתראי יותר סגנונות של שמירה על אורח חיים דתי והשקפות, לצורך העניין.

לא כולם כאלה קהילתיים בציבור הדתי. הרבה גרים בערים ולא בישוביים וממילא הקהילתיות פחות נבחנת.

מעניין אם יתאים לך...

סתם תפס אותי השילוב של הדוסיות עם זה שאת מאמינה בצבא אבל לא במדינה ושאין לך את הציות העיוור של החרדים

רק מתלבט אם מה שכתבת על ראש הלכתי הכוונה שאת פחות מתחברת לחסידות?

כאילו מבחינה חברתית יש אצל הרב גינזבורג משהו מאוד מגוון שיש שם גם אנשים שמגיעים מסביבה חרדית/חבדית וגם אנשים שהגיעו מסגנון דתי לאומי-חסידי אבל הם באמת פחות מתחברים לקטע הציוני

וגם יש קהילות של חוזרים בתשובה...

מכירה? גם שם לא מוצאת את עצמך כ"כ?

לעניין השידוכים, מעניין אותי, מה את בכלל מחפשת?

את מחפשת מישהו כמוך שהוא גם לא מוגדר? או שאת כן רוצה מישהו ממגזר מסוים? או שאולי הוא יבוא ממגזר אבל יהיה בשוליים שלו ויותר מחובר לכיוון שלך?

אני לא מספיק מכיר אבל אני מניח שיש כאלה שדכנים לסגנון לא מוגדר כי בסוף זה משהו שקיים ויש לא מעט אנשים כמוך בזה, אז השאלה אם את רק מחפשת אותם?

או שאת עובדת מול שדכנים מגזריים רגילים ולכן את מרגישה שאת מסתבכת?

לגבי רב לליווי, אני חושב שזה משהו מאוד מיוחד בדור שלנו שבאמת כולם הרבה יותר מחוברים וקשורים ואת באמת יכולה ליצור לעצמך קבוצה של רבנים ושלכל תחום יש את הרב שאת מתחברת אליו בו והולכת לפיו

אבל כאילו בסוף לא מספיק כתבת על עצמך אז מקווה שאני בכלל בכיוון ומוזמנת כמובן לדייק 

וגם התחתנה עם מישהו דוס מבית, אני בהחלט מבינה לליבך! אז קודם כל אנחנו שנינו חסידים של חסידות ספציפית וזה היה לנו ברור שזה הקו שלנו ולכן זה היה קצת יותר פשוט. אבל, המלצה מהלב- להתחתן עם בעל תשובה. מישהו שיכול להבין ולהכיל את כל העולמות וכל הקונפליקטים וכל הדברים שעולים ועוד יעלו. אני לא מתחרטת לרגע אבל זה בהחלט היה מאוד מאוד מקל. דבר נוסף הוא להיות שייכת למסגרת כלשהי. לאו דווקא קהילה אבל אולי מדרשה או שיעור קבוע, משהו שיכול לתת כיוון או איזושהי שייכות גם אם את מרגישה שלא הכל סגור. וכמובן שהעיקר לאן הלב מכוון.

אני לא מתכננת לעקוב אחרי השרשור אז אם את מרגישה שאת צריכה עוד מילים או התייעצות את יותר ממוזמנת לפנות אלי בפרטי בשמחה גדולה!!!

שבעת המינים (ולא רק)

תפילה על האתרוג

לימוד על הפירות

תפילה על הפירות

בקשות בעת רצון הזו

הלוואי שנזכה בשלימות.

שירים

ברכות

דברי תורה, מדרשים

תפילה על האתרוג

ברוך ה'.

לי הוא עשה הרבה סדר במה זה החג הזה בכלל, חיבר אותי אליו ונתן לי להבין שלא סתם אוכלים פרות יבשים...

זה פחות מדבר על הארץ והפרות ויותר נותן מבט על מה משמעות החג בכלל ומה אפשר לקבל ממנו, לי זה עזר...

אדבר על מחשבה שאני עושה עם עצמי בתקווה שאולי זה יוכל להיות גם שייך אליך במידה כזו או אחרת

על מה הצער שלי?

שציערתי את ה' יתברך?

זה באמת צער גדול.

אך יש לך אפשרות לשמח את אבא! יש לך אפשרות לתקן ולהגיע למדרגה יותר גדולה!

ואתה יודע מה - ה' יתברך שמח על הצער הזה! חח כן זה יכול להשמע קצת מוזר אבל זה נכון.

אולי בכלל הצער הוא על זה שאני לא כזה צדיק כמו שחשבתי שאני כזה.

אם כך - זה לא כזה צער חיובי שה' שמח בו.

ולכן המחשבה על הצער והתיקון לא בהכרח יעזרו במצב הזה..

אז מה כן יעזור? המחשבה שהצער הזה הוא לא כזה אמיתי ונכון.

ממה אני מצטער שאני לא כזה צדיק. נו שויין. 

אני במדרגה בה הקב"ה שם אותי בה ומשם הוא רוצה שאני אעבוד אותו!

אין לי מה להצטער על זה שאני במדרגה נמוכה ממה שחשבתי כי מה שמעניין את ה' יתברך זה לא באיזו מדרגה אני, אלא איך שאני עובד אותו לפי כל הכוחות שיש לי במצב הנתון.

י"ר שנזכה לרחמי שמיים גדולים ונעלה מעלה מעלה במעלות היראה והאהבה

בתחילת הנישואין @יעל מהדרום הכינה לי מעיין יצירה עם הפסקה הזו ותלינו אותה בסלון, אני לא יודע לאן היא נעלמה.

ככל שיש יותר צער, יש יותר בהירות מה לא טוב וזה ממש מוביל לבהירות מה כן טוב.

ממליץ לך בחום לעלעל מדי פעם ב"אורות התשובה", זה ייתן לך עוד יותר אור ועוד יותר אור.

בהצלחה חבר יקר!!!

מקורות נוספים (ואולי גם מיקוד פרקים באורות התשובה) מידיעתכם וניסיונכם

בדגש על אותו תת נושא בתוך התשובה של הצער על העבר.

שהכותרת שלו היא

ח – מַכְאוֹבֵי הַחֵטְא וְיִסּוּרֵי הַתְּשׁוּבָה וּמַרְפֵּא הֶאָרָתָהּ

הזמן שבו הצער עולה בטבעיות (זה לא יקרה לנצח) הוא גם הזמן הטוב ביותר לתרגם את התחושה הזו להחלטות נכונות וריאליות לשיפור והתקדמות, שהוא השלב החשוב בתשובה הנקרא "קבלה לעתיד". מה אעשה שלא יקרה שוב, איפה צריך גדרות ובד"כ גם הוספה בלימוד תורה...

שעם הזמן זה נהיה פחות כואב...

אולי מתבגרים

אולי התשובה עולה קומה

אולי יש פחות זמן...

בכל אופן לי היו לילות בלי אוויר!!! על דברים שעכשיו עוברים כמו גל...

הגישה הנכונה ללימוד תורה ולא פחות חשוב מזה הגישה הלא נכונה ללימוד תורה.

אני רוצה לנסות להסביר: אני מכיר כל מיני כיוונים, אני למקד את עצמי מתוך החוכמה של החוויה שלכם דברים שנגעו בכם (משהו שאין ל-AI). אני מחפש רעיונות מפותחים ומתפתחים בנושא למשל על בסיס: "שלא ברכו בתורה תחילה"/ "לא זכה נעשית לו סם"/ "הרבה עשו כר' שמעון ולא עלתה בידם" ועוד.

מקווה שהשאלה וההקשר מובנים תודה.

"משל, למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!"

ברכות ס"א עמוד ב' - https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A2%D7%9C_%D7%95%D7%94%D7%93%D7%92%D7%99%D7%9D
 - התלות בלימוד התורה, זה עניין מאוד יסודי בעיני. זה לא רק צ'ופר, אלא זה זה החיים. גישה לא נכונה ללhמוד תורה מוצאת "אלטרנטיבות" אחרות או פשוט לא מבינה את ההכרחיות של לימוד תורה.

יש עוד פסקה של הרב קוק בשמונה קבצים שחזיקה אותי ביחס ללימוד שלא לשמה, פסרמתי אותה פה פעם אחת, לא מוצאת כעת. העתיק אותה לכשאמצא.

על הכיוון. באמת חשוב לי החיבור הישיר למדרשים ולמקורות (לא מאמרים מודרנים שונים של ד"ר מנותקים אלא משהו רציני) אבל כמו שאמרתי אני רוצה למקד את עצמי לפי היכרות של רעיונות יותר מפותחים - מהרעיון אל המקור, במקביל למה שאני אישית מתייגע בחיפוש עצמי מהמקור לפירוש.

יש שמחה על ההתקרבות לה'. בזמן שאתה בצער אתה מקיים מצוות תשובה, וממילא אתה דבוק אז בה'.

"מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. אלהים אלי אתה א‍שחרך צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים. כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך".

על אותו משקל, תיקח את הרגשת הכאב על החטא להרגשה כאב כללית ויסודית על הריחוק מה' כשאין השראת שכינה ומקדש. תרגיש כאב על זה שה' נסתר.

איך הוא עשה את זה?

זה דיבור ששווה וחשוב ללמוד גם לעצמנו כלפי אחרים וגם בינינו לבין עצמנו.

אבל בגדול זה התחיל בזה שהוא עשה איתי חסד- טרמפ.

הוא סיפר על התמודדות שיש לו עכשיו בחיים. 

גם אני שיתפתי אותו במעשי האחרונים, והוא נדהם מהנהגה מסוימת שלי, וקצת היה מאוכזב שאני עדיין לא נשוי. היה אפשר לראות שהוא אומר את זה מתוך דאגה והערכה- בטון של למה בן אדם במעלתך (פרגן) מפנה את זמנו לעסוק בדברים כאלה? אבל אני ניסיתי להצטדק.

תוך כדי הוא סטה מהמסלול כדי לקחת אותי למיקום המדויק (כמה קילומטרים)

אח"כ הוא אמר לי תתפלל לקב"ה שיאיר לך את הדרך שבה אתה צריך ללכת, מה רצונו ממך. אני באתי שוב להצטדק, והוא עצר אותי, ואמר לי שאני לא צריך להחזיר לו תשובות, רק לדבר עם הקב"ה באופן פשוט.

זה הסתיים בזה שהוא בירך אותי בפירוט, ולא במה שהוא רצה שאתחזק בו, אלא בבחירות נכונות, ובזיווג וכו' וכו'. הרגשתי אפילו שהוא קצת מתפלל על עצמו, זאת אומרת הוא נתן תחושה כאילו גם הוא לא יודע מה ההנהגה הטובה, וצריך ישועה.

הוא אדם פשוט, וגם זה היה חלק מהאפקט, זה נתן אותנטיות וכנות. אם הוא היה אדם מחוכם לא בטוח שהייתי נותן ללב שלי לשמוע.

בגדול אני חושב שכל אלה הם סעיפים בתוך "דברים היוצאים מן הלב"

לוקחת איתי כשיעור לדרך, באמת נשמע שהוא פעל בחכמה ונעימות גדולה.

אנשי לב זה פלא בעולם.

זה מתחיל ממך, מהפתיחות וההקשבה שלך לקולות רקע שה' עוזה בעולם.

ר' צדוק אמר: "דבור של חול המורגל בפי האדם ומרגלא בפומי' הוא דברי תורה ממש, אפי' אצל איש ההמוני מישראל ! ... כי כל נפש מישראל, יש לו אחיזה בד"ת מיוחדת כנודע, ובדבור שמרגלא בפומיא זהו שורש נפשו. ומזה יוכל האדם לעמוד על שורש נפשו, לדעת מה ענינו בזה העולם." (צדקת הצדיק אות נג).

יש המון דיבורים פשוטים של אנשים, ובפרט בשיחות מסדרון כאלה כמו בטרמפים, שאפשר לקחת מהם הרבה לחיים.

כל הכבוד שכרית לך אוזן והרווחת!!

אבל למדתי פעם שיעור גדול בהסברה מיהודי חרדי בקופת חולים.

בקצרה, ישב מולנו זוג חילוני-רוסי שכנראה זו הפעם הראשונה שהגיעו לבני ברק, והם חשבו על כל מיני אנשים שעברו שם שהם רבנים.

אז הוא הסביר להם שרב זה כמו תואר באוניברסיטה, וזה אומר שצריך ללמוד וצריך מבחנים וצריך להתמחות, ולא כל אדם שיש לו חליפה וזקן הוא רב.

אחרי שהם נכנסו לרופא, הוא אמר לי כמה זה חשוב לדעת לדמות דברים. זה נשאר איתי עד היום.

הייתה בו נעימות גדולה, וחוכמה שדיברה בעד עצמה. אמנם, מיומנות הדימוי היא קשה, אבל זה עדיין הועיל לי כשאני עצמי הייתי צריך להסביר דברים לחילונים. וזה גם עזר לי להבין בעצמי דברים ביהדות.

זה טבעי שאת תחזירי באותו המטבע- ברצון להוכיח אחרת. ואין בזה שום בעיה, אלא אם לא נוח לך עם זה, או אם זה גורם לענות תשובות שמבחינתך הן לא ישרות\לא אמת ברורה.

התשובה היא קודם כל להבין שאת לא שגרירה של אף אחד, את מייצגת את המחשבות שלך בלבד, ומותר לך לא לדעת ולטעות לפעמים. כמובן שאת לא חייבת לייצג נושא שאת לא עד הסוף מבינה אותו. (ולא תמיד יוצא מהויכוחים האלה דוקא דברים טובים.)

הייתי ממליץ לענות על השאלות האלה קודם כל לעצמך. לחקור ולהעמיק בנושא הזה לפני שאת מפיצה את אמונתך הלאה.

חוץ מזה מועיל מאוד להביא מקורות! אפשר לקשר את בן\בת השיח למקור כתוב או לפודקאסט שמדבר על זה, ולתמצת את הרעיון הכללי, ולומר שהתחברת לנקודות שהוא העלה וכו'. זה גם מועיל לעניין ההתנשאות, וגם את פותחת לו\ה פתח להעמיק יותר ולחקור בצורה יסודית יותר את הסוגיות האלה.

מי שמאמין בהחלט משתדל לברר וללמוד, אבל זה צריך להיות בירור רציני. נסיון לתת תשובות כאלו בשיחה של ספסל בגינה, דומה לנסיון ללמוד את כל התורה על רגל אחת.

אינני יודע כעת את התשובה, אך מכיוון שהשאלה נשמעת גדולה וחשובה - בוודאי כבר דיברו עליה חכמי ישראל במהלך הדורות.

אעיין, אשאל, אברר, ואענה לכם בהקדם.

היא מגיעה מתפיסה ילדותית מאוד של אלוקים.

שוב, הוא לא סנטה קלאוס נחמד שאוהב ללא תנאי. הוא כרת ברית עם עם ישראל, ובהחלט מצפה ודורש שנשמור את המצוות שהוא נתן לנו ושלא נבגוד בו, אחרת יגיעו עונשים חמורם. זה כתוב בצורה ברורה מאוד שוב ושוב בכל התורה ובנביאים, וראינו את זה קורה בחורבן הבית ובגלות.

(גם בנצרות, שמאוד אוהבת את הגישה של "אלוקים אוהב אותך גם עם כל החטאים", אם אדם לא מאמין בישו באמונה שלמה, הוא נשרף לנצח בגהינום. )

מספיק להתייחס לדת, ליהדות בפרט, בתור איזה עניין רגשני של "ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב". 

לא. אם אדם עובר עברות הוא בהחלט ראוי לעונש לפי כל חומרת מידת הדין, ברוך ה' ריבונו של עולם הוא רחמן ומאריך אף ונותן הזדמנות לחזור בתשובה, אבל זה לא אומר שלא מדובר במערכת רצינית עם השלכות קשות וממש לא עניין של "מרגיש לי" ו"התחברתי".

ולגבי "אם במגזר הדתי יש רוע למה לשים כיפה" זה לא קשור לבעיות שיש במגזר, כי כולנו בני אדם, ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אבל עדיין, השאלה היא אם אדם ממצהיר על עצמו שהוא ממליך עליו את ה' ושייך לציבור שזאת המטרה שלו, גם אם יש בו אנשים שלא עומדים בזה.

מי שלא מאמין לא שואל.

כי אם אני לא נותן אמון במערכת אמונות מסויימת, היא לא תעניין אותי. 

עצם זה שאני שואל, זה סימן שחשוב לי, זה סימן שאני נותן צ'אנס ומעניין אותי לדעת ביחס לעניין בו אני נותן אמון.

ולגבי תשובות -

לא חייבים לדעת הכל. ובאמת אין צורך להיות "עורך דין" של הדתיים או של הקב"ה.

גם להגיד אני לא יודע זה בסדר.

קצת מגוחך לחשוב שאם אני לא יודע אז הכל לא נכון.

וכן, אף אחד מאיתנו לא פועל בצורה של שכל טהור. ככה לא בונים אמון. אמון מבוססים על הכרה שיש משהו מעבר למידע שקיים עבורי.

וכן, אפשר לתת אמון על בסיס עניינים רציונלים, גם בלי להתהיימר לדעת הכל. רק הקב"ה יודע הכל.

ומה שלא נדע עכשיו - אולי נדע מחר.

אולי תהיה שאלה מאוד טובה שטוב שנשמע אותה ונשתדל לפתור אותה.. אך כדאי להזהר מהקרזיס סביב זה. להיות בלחץ על זה, זה לא רציונלי.

כשטוב לך, במה תרצה לפנק את ה' יתברך?

לתרום צדקה?

להוסיף לימוד תורה?

באמת קצת באסה קשר שהוא תלותי והוא רק קשור בדברים חומריים.

אילו דברים משמחים אתה חושב שתוכל להוסיף לקשר?

ישר כוח על השאלה יש לך מודעות מדהימה.

זה יפה שאתה בקשר צמוד עם ה', וזה מראה שאתה מאמין בהשגחה פרטית עליך. אבל מצד שני נראה שצריך לעשות איזשהי הפרדה בין מה שקורה להשגחה. הקב"ה תמיד, תמיד תמיד בצד של הטובה. אבל זה לא עובד בצורה של רע-עונש, טוב- פרס. זה כן יכול לבוא בצורה של רווחה רוחנית והרגשה שהנשמה במקום הנכון, אבל לאו דווקא מצב גשמי. גם כי אחרת לא היתה בחירה, וגם כי מתן שכרן של צדיקים לעולם הבא.

תחשוב על הצדיקים מתחילת ההיסטוריה עד היום- יעקב אבינו, יוסף, דוד... עברו קשיים צרות ונסיונות... זה יעזור לך להיזכר שמכה משמיים אינה עונש או סימן שה' נגדך.

צריך גם להרים את המבט מהמציאות האישית שלי. החשבונות של ה' עמוקים מיני ים. שווה לשמוע סיפורים על כך שממחישים כמה התברר שהקב"ה צדיק ורחמן גם כשלא היה נראה כך.

ולנסות לעבוד את הקב"ה מהמניעים הנכונים. להעמיק בזה... זה לא יקרה ביום. תלמד, תשאף, תתפלל. 

ליראת שמיים ואהבת ה', בגלל האמת.. 

הינוקא אומר שהעולם שוכח שאנחנו פה לעבוד את ה' וחושבים שהוא עובד אצלנו... גם התפילה שהיא עבודה שבלב הפכנו אותה לכלי עבורנו, כאילו הקב"ה כספומט למילוי בקשותינו. אבל זו לא אמונה.

וזה בסדר שזה לא טבעי לך... אני מזדהה עם השאלה שלך, חושבת שאנחנו דור מורכב שעובר דברים ובעיקר שטיפת מוח ובלבול ויש בורות תורנית בגלל כל הריחוק והמסכים. ה' יודע איפה אנחנו מונחים, ולפום צערא אגרא. לדעתי הכי חשוב להקפיד על מידת האמת. קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. 

חזק ואמץ!

שאתה מגיע עם הרבה עוצמה לעבודת ה', עוצמה רגשית חזקה שגורמת לחיבור שלך לבורא להתבטא בהחזקת תחושות הכנעה וחיבור בכוח, אבל רגש כזה אי אפשר להחזיק לאורך זמן. בפרט אם העבר שלך היה מורכב וקשה מסתמא אתה מגיע עם כל זה לעבודת ה' - וזה יכול לקרות.

הרצון לחיבור חזק ומורגש הוא חשוב, לא כל אחד זוכה לזה, הרצון הזה צריך להחזיק אותנו מלמטה כמו השמן שמאפשר לנר לדלוק כל עוד הוא למטה, אבל צריך להיזהר לא להביא את כולו לכיוון הפתילה. זכור לי שהרב דסלר במכתב מאליהו (לצערי לא זוכר איפה) כותב שהרצון והכמיהה צריכים להיות גדולים יותר מהמעשים, ושזה ידחוף אותנו, אבל ההתקדמות המעשית צריכה לבוא בנחת.

מבחינה מעשית צריך לנהל את ההתקרבות לבורא בהיגיון, לוודא שההתקרבות הזו כוללת לימוד תורה ממצה שמוציא ממך את מה שאתה מסוגל, ואם חסר לך כלים לזה כדאי להשלים אותם בעודך צעיר. וכמובן עוד הרבה חלקים חשובים בתורה שכל אחד יודע את המקום בו הוא צריך חיזוק. בהדרגה. 

אין שום עניין לתלות הצלחה או אי הצלחה בעסקים וכו' בדברים האלה הקירבה לה' צריכה להיות בסיס יציב. לפעמים ה' מנסה בן אדם ומונע ממנו הצלחה, לפעמים ה' מנסה בן אדם ונותן לו הצלחה, ולפעמים ההצלחה היא לטובתנו ולפעמים לרעתנו. 

שתמיד תצליח.

לא קראתי עדיין מה כתבו הקודמים לי. בכל מקרה מתפללת ומייחלת שהדברים שיעלו דרכי יהיו מכוונים ויתיישבו על הלב.

אני זוכרת שלפני הרבה מאוד שנים, קראתי באחד מספרי התהילים שהיו אצלנו בבית מאמרי חיזוק שקשורים לדור האחרון. אחת הכותרות שתפסה אותי שם, והולכת איתי הרבה מאוד שנים, היא שהניסיון של הדור האחרון הוא ניסיון האמונה.

ואני חושבת על זה, שבעומק העניין האמונה היא השורש והיסוד לכל הבחירות ומהלך חיינו בעבודת ה'. ואולי בגלל זה, כשמגיעים קרוב קרוב כל כך לנקודת תיקון העולם, הנקודות שהכי יצופו בהתמודדויות שלנו יגעו באותה נקודת שורש שמבקשת את ריפוי העומק הזה. זה כמו צמח שמבקשים להחיות ולהבריא אותו, ורוצים לעקוב אחרי החלקים הבריאים ולהיכן מחוברים, ולהגיע עד השורשים. ואז אפשר לעשות עבודה - לשחרר את החלקים שאינם בריאים, לנקות את הדורש ניקוי ולהזין את הצמח בחומרים מיטיבים ומבריאים, כדי שיוכל לצמוח נכון מחדש.

אפשר ללמוד מכאן גם לעבודת ה'.

עצם זה שאתה מודע לכך שיש פה עניין שדורש עבודה, זה המון, איתרת את החלק שדורש הבראה וחידוש.  

בשורש העניין, עכשיו אתה יודע שהניסיון הזה שאתה עומד בו, הוא ככל הנראה אחד הניסיונות הכי גדולים שקיימים, אם זה הניסיון שבו אנחנו, כולנו, מתנסים בו ערב הגאולה.

אני לא יודעת אם זה מדבר אליך, אבל רק תחשוב שכל רגע שאתה מצליח להחזיק באמונה שהכל, בלי קשר לאיך נתפס בעיניך ואם הצלחת לראות את הטוב המוחלט שגלום בו או שזה עדיין סמוי מהעין לעת עתה, פשוט הכל מגיע מהקב''ה, זו עמידה בניסיון גדול.

כל חיבור שלך לקב''ה בתודעה הפנימית ובמחשבות שלך, בדיבור הפנימי שלך עם עצמך ועם אחרים, באיך אתה בוחר לגשת לדברים ולעשות אותם, מתוך איזו תפיסה פנימית אתה עושה אותם, הוא עמידה בניסיון בלבחור בחיים של אמונה.

ההפנמה של הידיעה הזו, שכל התנועות שלי בעולם, כל המחשבות, הרעיונות, המאמצים שהשקעתי והתוצאות של דיבוריי ומעשיי הם כולם נפעלים ונעשים מהכוח, החכמה, התנאים וכדו' שה' נתן לי בחיים, הם הבסיס היציב והקרקע המבריאה ממנה אפשר לצמוח באמונה.

אם לא האדמה המתאימה, זרעים אולי יכולים לנבוט, אבל להצליח להחזיק מעמד לאורך זמן ביציבות, ולזכות לממש את אפשרויות החיים הגלומות בהם ואף להביא פירות, זה יהיה כמעט בלתי אפשרי.

אחרי שיש את האדמה, אפשר להתחיל לדשן ולהזין את המערכת בחומרים מצמיחים מבריאים ומחדשי מערכות חיים. אפשר להרחיב רבות על הדברים שאכתוב פה, מה שכן אני אנסה להתמקד, ובעיקר להניח פה נקודות שתוכל להרחיב ולהתבונן בהן בקצב שלך ובמקומות שליבך מתחבר אליהם:

הודיה.

להתמיד בהודיה על כל פרט קטן, ובהתחלה במיוחד על מה שלפעמים מובן לנו מאליו, אבל אין ספק שזה מתרחש ומתנהל בחסד גמור בלי תלות בבחירה וברצון שלנו. למשל, על הגוף שמתפקד, על נשימה, על ראייה ושמיעה, על היכולת ליהנות מריח ומאכל, להזיז את הגוף, לחשוב, הלב פועם..

לא עשיתי דבר כדי שזה יקרה. אבל זה קורה בטבעיות, נכון?

זה לא מובן מאליו.

כשמתחברים לנקודה של הודיה על הקיים וזוכרים כמה שום דבר לא מובן מאליו, וה' עושה איתנו בחסד גמור, זה עוזר להתחבר להבנה הזו גם בדברים ששם לבחירות שלנו ולשותפות שלנו עם הקב''ה בעולם, יש ביטוי יותר גדול.

לפתח תודעת אני שותף.

לא יודעת אם יצא לך להיתקל בתפיסה הזו, אבל אני חושבת שיש בה כדי לחזק אותנו באותה נקודת ענווה שאתה מבקש להתחבר אליה. הקב''ה ברא את העולם, והוא הניח אותי פה בגוף הזה עם הכוחות, הכישרונות וכל המתנות שנתן לי ועם העבודה שבאחריותי לבצע, כדי שאהיה שותף איתו בבניין עולם ובתיקון עולם. תמצא דרך לחזק בתוכך את ההבנה ולתזכר את עצמך כל הזמן, שאתה שותף של ה', וכמו שהוא הכתובת עבורך לפנייה אישית ודיבור ובקשה כשדברים לא הולכים ואתה צריך עזרה וסיוע, תעשה שהוא יהיה הכתובת להודות לו על מה שנותן ומאפשר, ו''לחלוק'' את השמחה גם בהצלחות וב''רווחים'', בין הגשמיים ובין הרוחניים.

מה הכוונה? יש רווח גשמי, לתרום, לתת צדקה, לעשות חסד בקניינים שנתן לך. יש רווח רוחני, לשתף אותו הלאה, להאיר לעוד אנשים את ההשגחה האלוקית עליך, את החסד שה' עושה איתך, ששמע לתפילות גם אם בדרך אחרת משציפית, אבל הן בוודאי לטובתך, לשמוח על הזכות להיות שותף עם מי שנאמן לעולם ותמיד מבקש ועושה טובתך... וכדו'.

יחד כל הדרך

עוד נקודה שקשורה לכאן, ומתחברת למה שתיארת מול הקשר ברמת המצוות ועצם הקשר עם ה'. לחפש את המקום והדרך לשמור על היציבות בקשר איתו, בלי תלות במה ''מצב העסקים''. בני אדם שיש להם שותפות אחד עם השני יודעים שהם יעברו מסע ביחד. הם יודעים שיהיו ימים של עליות וימים של ירידות. טבעי שעליות יחברו כי כשיש שמחה החיבור קל יותר וטבעי יותר, אבל כשזה הפוך נכנסים למרחב רגשות שונים שיוצרים 'סערה' שקשה ללכת בתוכה ולראות ברור דרכה. מה שכן מחזיק אותם זו האמונה שהסערה תעבור, ועכשיו צריך לעשות הכל להיאחז בנקודה היציבה בשטח, ואחד בשני, כדי לצלוח את המהמורה הזו ולהצליח לשמור על הטוב. מה אני מכוונת פה? תמצא את הנקודה בקשר מול ה' שאתה יודע שיש בה יציבות עבורך, או שאתה רוצה לייצר בה יציבות, ולהתמיד בזה לא משנה מה המצב בחוץ, אם יש 'שמש' או 'סופת שלגים'.

קטעי/פסוקי חיזוק

אם מדבר אליך, למצוא קטעים בשבח האמונה, פסוקים לשנן שיהיו שגורים על פה, שכל פעם שתבוא לך מחשבה אחרת בסגנון ''תודה ה', הסתדרתי לבד ...", תחשוב ותדבר את המילים שיכניסו ללב - אני בידיים שלך. לכאן או לכאן, ותודה על החסד העצום שאתה עושה איתי עכשיו.

אין עוד מלבדו.

אין מה להוסיף על זה.

ועל זו הדרך אפשר לחשוב ולהעלות עוד רעיונות שמתחברים לך מעולמך.

התחלתי במאמר, ומגלה שיצא לי בעצמי מאמר.

מתפללת שהדברים יביאו אור גדול ויחזקו בדרך.

לא רואה קשר בין אמונה לבין הצלחה בחיים

הצלחה היא תוצאה של

למידה- יישום- התמדה

שום קשר לאמונה או לעשיה דתית

כמובן שאפשר לעבוד/ לשפר את האמונה

לזה הטיפים שלי כנראה פחות יתאימו

(אישית ההצלחות שלי בחיים היו אחרי שעשיתי שינוי גדול דתי

לכיוון הפחות דתי)

 אין סתירה בין מגמה אידאולוגית למימוש עצמי

הנקודה כאן היא אחרת לגמרי - עולם הבא זה השייכות לנצח. היות שהתפקיד של יעקב היה לבנות בית שלם, בית של שנים עשר שבטים - אם אחד מהם היה מת בחייו, אין לו שייכות לעולם הבא, כלומר הוא לא מילא את תפקידו בעולם. לכן גם דווקא על יעקב - מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, למרות שבוודאי פיזית מת.