אתם בני 30, אני מניח שנולדתם בארץ, סיכוי סביר שגם הוריכם נולדו בארץ.

גם אם לא, בוודאי רוב בני גילכם בישראל נודלו בישראל וגם הוריהם נולדו בישראל.

אם כך, למה זה מעניין אתכם מאיפה הסבא והסבתא של השכנים שלכם הגיעו?

מעולם לא עניין אותי לדעת מאיזו גלות הגיעו הסבים של חבריי, האם השכנים ממולי אוכלים שעועית בפסח, והאם החברים של הילדים שלי אוכלים בשר בר"ח אב...

(כן אעדיף לגור במקום שלכל הפחות יש בו בית כנסת אשכנזי, אבל אני מניח שלא רק נוסח התפילה מטריד אתכם...)

אין עניין להכחיש

הם רוצים קהילה חמה- עדיפות לספרדים, כי ספרדים ידועים כאנשים חמים...

אני לא מכיר הרבה ישובים קהילתיים וחמים כמו הקיבוצים (שהקימו אשכנזים),

לא מכיר דמויות יהודיות שמשדרות חום ואחדות כמו הרבי מליובאוויטש (זאת לא עיירה בטוניס...),

לי אישית יש שכנים אשכנזים וגם מזרחים, כולם מאוד מאוד חמים ואוהבים לארח ומכינים עוגות מעולות... אני לא מצליח לחשוב על הבדל אחד ביניהם שניתן לשייך לארץ לידתו של הסבא

דווקא לגור רק ליד אנשים "כמוך'', לא נראה לי כמו מעשה שמחנך את הילדים לחום 🤷🏼

לא אומר שהוא לא צודק בגדול.

למרות שאני מסכים איתך וחוויתי על בשרי לא מעט חום מאנשים שמוצאם באירופה במילואים בתקופה האחרונה.

ניראלי צריך להגדיר מה הכוונה לחום כי ניראלי ההגדרות שלכם שונות.

וזה בסדר כי כל אחד רוצה חום בצורה שהוא מגדיר חום ובצורה שטובה לו.

נ.ב

חינוך ילדים לחום צריך להיות מהבית ולא מהשכנים 😉

שיש הרבה משפחות שמחוברות זו לזו באופן חזק, מארחים ומתארחים הרבה? יש פעילויות, שיעורים, מפגשים, אירועים בחגים, שיעורים קבועים בימות החול ובשבתות? יש סעודות משותפות בשמחת תורה בסוף התפילה בצהריים?

יש פעילויות לקהילה עם הילדים בל״ג בעומר?

מה עוד למשל?

(כל זה לא קשור לעדות המזרח.  קיים ונפוץ בעשרות קהילות דתיות לאומיות, בלי קשר למוצא העדתי.  גם אצלנו בקהילה. הרוב המוחלט אשכנזים. בית הכנסת אשכנזי.  

יש בקהילה מבוגרים שהיו ממקימי הקהילה, ועם השנים, באופן טבעי, נכנסו הרבה משפחות צעירות לקהילה והם אלו שמאד פעילים היום.  

דווקא בקרב המשפחות סביב בית הכנסת הספרדי - אין כמעט שום פעילויות חברתיות.  )

אבל קהילתיות זה לא אותו דבר כמו ספרדיות.

ובתור אשכנזיה שהתחתנה עם ספרדי, גיליתי אחרי החתונה שבציבור הדתי לאומי קיימת מציאות בה ספרדים שרוצים להיות 'חלק' מהקהילה, צריכים 'להשתכנז'.

אין אצלנו אפליה של ממש על רקע עדתי (למרות שכן שמעתי גם על קהילות שלא היו מוכנות אפילו לבדוק רב ספרדי בבחירת רב לקהילה, למרות שהקהילה מעורבת, או ישיבות שלא ימנו רב ספרדי בתור ר"מ כי הוא לא יוכל להיות חזן בימים נוראים).

אבל בהחלט יש מציאות של קהילה שמרגישה שהיא לגמרי 'מגוונת' כי יש בה גם הרבה ספרדים, אבל אף אחד לא ישים לב שהטון השולט הוא מאוד אשכנזי, והספרדים משתלבים בו, אבל לא באמת מבטאים את עצמם עד הסוף.

ב"ה אני חושבת שבדור שלנו יש הרבה תיקון לזה. המצב כן הרבה יותר טוב ממה שהיה פעם.

ובאופן אישי אנחנו ממש לא חיפשנו קהילה לפי העדה שלה, ואנחנו גם מתפללים בכל בתי הכנסת של הישוב, כל פעם לפי מה שמתאים לנו.

אבל אני לא חושבת שהניסיון להגיד שקהילה עם אירועים חברתיים היא כמו קהילה ספרדית, או עונה על אותו צורך. 

שלנו, יש ייצוג למשפחות ספרדיות (מרוקאיות, טריפוליטאיות, תימנים, תוניסאיות) בתוך קהילה שרובה אשכנזים, ובית הכנסת אשכנזי (נוסח ספרד).  

בחודש אלול יש אצלנו בבית הכנסת סליחות של עדות המזרח, לאחר חצות הלילה, מידי ערב מר״ח אלול, וסליחות אשכנזיות שמתחילים בשבוע שלפני ראש השנה.  

בימים נוראים יש מניין עדות המזרח במרתף בית הכנסת, עם אורחים רבים מהסביבה שמצטרפים. מתקיים באולם האירועים של בית הכנסת. והתפילות בנוסח האשכנזי באולם הראשי הרגיל.  

וממש באותה שכונת מגורים, חלקם ממש שכנים שלנו, יש משפחות ספרדיות רבות שאינן בקהילה אלא משתייכות לבית כנסת אחר - בית כנסת של עדות המזרח.  

ויש בית כנסת שלישי של תימנים.  
 

במנהגי התפילות ברור לי שיש הבדל.  

ולכן גם המניינים הנפרדים בימים נוראים.  

אבל מהם ההבדלים ביום יום, השונים והמאפיינים קהילות ספרדיות?

שואל ברצינות על מנת להכיר.  

אני חי במקום הזה מאז נולדתי, עם חברים מכל קצוות העדות והמנהגים, ולא יורד לי האסימון למה הכוונה מנהגים ואורח חיים של ספרדים … 

כי באמת אני לא ספרדיה בעצמי, וגם חיה בקהילה מעורבת (וגם ההורים של בעלי לא גרים כחלק מקהילה ספרדית).

אני כן יכולה לראות שוני בסגנון של משפחה ספרדית לעומת אשכנזית בכל מיני היבטים. אני כן יכולה להראות איך רוב הישיבות הוותיקות הלכו בכיוון מאוד אשכנזי, לא רק בנוסחי התפילות אלא גם בסגנון לימוד. אני כן יכולה להגיד שלפני שהתחתנתי חשבתי שאני מכירה מה זה ספרדים, כי באמת היו לי הרבה חברות ספרדיות, ורק אחרי שהתחתנתי הבנתי שיש פה עוד הרבה יותר להכיר.

אני באמת מאמינה שלחיות בדור של קיבוץ גלויות זו זכות גדולה, ולכן ממש לא חושבת שצריך לחפש רק להמשיך את מה שהיה בדורות הקודמים. בעיני זה ממש נס שדור אחד אחורה כל אחד מהסבים וסבתות של הילדים שלי נולדו בארץ אחרת, ועכשיו שיש לכולם נכדים משותפים. ולכן ממש לא חיפשנו קהילה שמשמרת דווקא תרבות מסוימת.

אבל אני כן חושבת שהיו פה כמה דורות שבהם התרבות האשכנזית קצת השתלטה על תרבויות אחרות, בלי לשים לב אפילו. ואני יכולה להבין שיש מי שמנסה לחפש מקום שכן שימר את התרבות והסגנון הספרדי. אבל אני באמת לא מספיק מכירה בשביל לתאר את ההבדלים.

כי ככל שאני חווה ורואה, אין הבדלים משמעותיים ומהותיים בין משפחות אשכנזיות ומזרחיות, במעמד כלכלי מבוסס, בעלי השכלה גבוהה.  

עם זאת, אני כן חושבת שבפועל יש הרבה דברים טובים שהגיעו לכלל הציבור שהגיעו מהתרבות הספרדית. הישראלי המצוי היום הוא ממש לא כמו האשכנזים האירופאים של פעם. לאורך הדורות יש יותר השפעה הדדית, וזה בעיני חלק מהיופי של קיבוץ גלויות.

(אך גם דברים פחות טובים…)

זה חלק מהמחיר של קיבוץ גלויות כל כך גדול כפי שקיים במדינת ישראל.  

צריכים לשמר את מה שמוסיף ומחבר 

היכולת של הנהגת המדינה להתנהל מול מדינות ערב הסובבות אותנו - בשפה ״מזרחית״

מנהיגי המדינה לדורותיהם מתנהלים לפי התרבות המערבית מול מדינות ערב המוסלמיות - ונכשלים.  

ואת פירות הכישלון כולנו אוכלים.   

בתור ספרדיה שההורים שלי "התקדמו" ועברו לגור באזור מאוד אליטיסטי ואשכנזי תמיד הרגשתי שאני לא יכולה להיות עד הסוף אני, הרגשתי צורך להסתיר את עצמי ואת מוצאי..

במה זה בא לידי ביטוי?

בסלנג, בחום ואהבה, בעממיות, בפשטות, בפתיחות, בכנות, ביכולת להכיל מציאויות מורכבות גם הלכתית, בשמחת חיים..

כל זה היה חסר לי בילדות הייתי צריכה ללמוד את השפה של הסביבה שלי ולהתנהג בהתאם..

לא להרעיש יותר מידי, לצחוק באיפוק, לחשוב על מה שיוצא לך מהפה, לשים לב שהאהבה של למי שמולך לא יותר מידי, להתנהג אובר בנימוס..

ודאי שהאהבה שלי לאנשים כלל לא קשורה למוצא שלהם אבל כשאני חושבת איפה לגור ארגיש יותר בנוח להיות בסביבה שדומה לי בסגנון..

לרוב, מתפקדים יותר כמוסד קהילתי כמו מיני מתנס.

בגלל סיבות שונות שאולי מישהו חקר פעם. שאני מניחה קשורות למה שקורה בישיבות הסדר ומכינות\השפעת רוחות המערב ועוד\הרב עובדיה יוסף שאיחד את כל המסורות למסורת מזרחית\ספרדית אחת\מעבר בני העיר יוצאי עדות המזרח ליו"ש והתרוקנות בתי כנסת בערי המרכז.

בתי כנסת עדות המזרח "הזדקנו" ולא עשו אדפטציה.

בתי כנסת חדשים נהיו אוטומטית כלליים-ישראלים-אשכנזים "ממוסדים" וצריך לפעמים אפילו להתקבל לקהילה.

מגמה כללית כזאת.

אני לא יודעת אם בית כנסת תימני של צעירים בראש העין מתפקד בצורה "קהילתית" אולי זה גם משהו תרבותי של אל תיכנסו לי לחיים.

הספרדים ידועים כאנשים חמים,

והאשכנזים כאנשים קרים.

ברור שיש גם שם וגם שם אנשים שהם ההיפך,

אבל בגדול זה האופי של האנשים,

וזה משפיע על הסביבה.

אני למשל כשאפגוש את חברותיי הספרדיות, זה יהיה מיד חיבוק.

והחברות האשכנזיות שלי- אני לא יכולה לדמיין חיבוק איתן...

זה כמובן בגדול, כי יש גם וגם,

ואני עצמי אשכנזיה ומחבקת את כולם..

אבל כן חושבת שהאופי שלי יותר קר ועצור...

בסוף, בתוך קהילה ההבדלים האלה בולטים.

במוסדות, בבית כנסת...

היא הגדרה לחום?!

יש שיגדירו חום בזה שכל אחד שאני רואה ברחוב אני מתעניין לשלומו באמת ונותן לו בוסה וחיבוק מתמסר.

פעילות חברתית ותשלום דמי חבר לא הופכים בהכרח קהילה לחמה.

שהמקום שאני גרה בו לא יהיה מורכב מסוג אוכלוסיה אחד.

מאוד מתרחקת מאיזורים שהם רק אשכנזיים, ספרדים, תימנים...

ממש לא מתחברת לזה. לא אוהבת את הגאווה המנטלית והעדתית הזאת.

כישראלית חשוב לי להתערבב ולא מאמינה בעדתיות בכלל.

גם במנהגים, מאמינה שכל זוג צריך לבחור את מה שהוא אוהב בכל מנטליות ולהפסיק להגדיר מנהגים ומנטליות מעצבנת כ"תורת אימך"...

כל מנטליות והחסרונות שלה. כולל זאת שלי.

אכפת

לך

?

ואני עדיין לא מבין מה אכפת לך, וזו גם לא פעם ראשונה שאתה עם ההרגל המגונה הזה מנסה לשכנע אנשים לא ללכת לקהילות הומוגניות למרות שהם רוצים.

מה אכפת לך? למה כל כך כואב לך שאנשים מעדיפים קהילות הומוגניות?

ראית כאן שניסיתי לשכנע אותה?

שאלתי אותה שאלה, ובינתיים לא קיבלתי תשובה.

מבטיח לך שאני לא מתכוון לשאול אותה באישי, לא מתכוון לשאול אותה מתחת לבית עם מגפון, לא מתכוון לשלוח לה את השאלה בדואר רשום.

אם היא תרצה לענות אני אשמח, אם לא זאת כמובן זכותה המלאה, אני בכל מקרה אצליח להירדם בלילה.

כמובן לא תקפתי אותה, בניגוד למה שאתה עושה עכשיו.

''וזו גם לא פעם ראשונה שאתה עם ההרגל המגונה הזה'' - זו לא סקרנות אלא התקפה.

לא אשיב עוד בנושא זה, כל טוב 🌷

היה קיים המושג ''מסורתי'', למשל יהודי שמגיע לבית הכנסת רק בשבת, עושה קידוש עם טלוויזיה דלוקה, הולך למשחק המרכזי בכדורגל בצהרי השבת אבל לא יעשן כי עדיין שבת.

אותו יהודי מסורתי, בדרך כלל, או לפחות כך היה במשך עשרות שנים, הוא יהודי מעדות המזרח.

אז עכשיו להאשים את האשכנזים בלייטיות? נו שוין.

בכל עדות ישראל יש חילונים, דתיים, לייטים, מסורתיים... להגיד ש''הציונות הדתית האשכזנית'' היא יותר לייטית, נראה לי כמו גזענות ותו לא.

ואם החשש הוא מלייטים, לא יותר פשוט לשאול איפה יש קהילה ''תורנית'' (בדומה למה שהפותחת כתבה), במקום להניח הנחות לא מבוססות על עדות?

בלי עדות.

רק המושגים.

מסורתי אומר הדת היא הכיוון הנכון.

אני באופן אישי רוצה אבל לא יכול.

אם וכאשר יתאפשר לי אהיה דתי.

ורבים מהם אגב,

מתחזקים ונהיים דתיים (לפעמים חרדים גם) לעיתים יותר מהוריהם.

דתי לייט אומר בריש גלי-

למה צריך להגזים?

הדברים האלו מיושנים.

חלקם מיותרים.

מה שהתאים אז לא מתאים עכשיו.

חלקם יורדים מהדרך ונהיים פחות מהוריהם או בכלל לא.

עכשיו תשאל את עצמך,

מה המוצא של המסורתי ומה המוצא של הדתי לייט?

תשאל את עצמך גם למה כשספרדי חוזר בתשובה הוא הופך לחרדי ומצביע ש"ס.

תסתכל על האבסורד -

בחור ספרדי, חייל קרבי -

הולך מצביע ש"ס מייצר ילדים אברכים.

מה זה אומר על עלינו הדתיים האשכנזים מבית?

מה זה אומר על מוסדות הציונות הדתית? 

הרבה מסורתיים אומרים ''אני לא מאמין שאם נאכל פיתה בפסח אז ישות כלשהי תכעס עלינו, אבל זה מה שאבותינו עשו אז גם אנחנו נעשה''.

המסורת חשובה, ההלכה לא.

אתה אומר שרבים מהם מתחזקים, אבל מתעלם מזה שרבים מאוד מהילדים המסורתיים של לפני 30 שנה, הם המבוגרים החילונים של היום.

הרבה פעמים המסורתיות לא שורדת במעבר בין דורות, בדיוק כמו הרפורמים בארה''ב שגם אם הם כן הולכים לבית כנסת ומדליקים חנוכיה ליד עץ האשוח, אצל הילדים שלהם זה כבר נעלם.

גם דתי לייט לא בהכרח רואה בזה אידיאל, ולא אומר ''אין טעם לשמור''.

הרבה פעמים זה מגיע מחוסר כוח, נוחות וכיוצ''ב.

כי היום המסורתיים החילוניים זה לא המסורתים של לפני 30 שנה .

הלוואי שהלייטים של היום היו המסורתיים של לפני 30 שנה.אלו  שנדחקו החוצה מישיבות \נשלחו על ידי המוסדות ללא הבנת הוריהם לקיבוצים חילונים\מוסדות מפאי ועברו פה שמד רוחני!.

הילדים של כולם כבר מושפעים מרוחות זרות.

הבני דודים ה"מסורתיים" שלי בחלקם נגררו אחרי זוגיות עם אוכלי שרצים, שונאי ימין, מתנגדי ברית מילה ועוד. ודעותיהם הומרו בהתאם. אם היו בכלל דעות.

אתה החלטת לקרוא למסורתי דתי לייט ולדתי לייט מסורתי.

בסדר, יאללה זורמת.

ועדיין רוב מי שמקיימים בגלל המסורת לעיתים בלי אמונה של ממש הם אשכנזים - למשל חנוך דאום, למשל הרפורמים בארה"ב.

ורוב מי שמקיימים מעט, אבל מתוך אורתודוקסיות הם מזרחים.

ואני לא מצדיקה אף אחד מהם אגב.

הייתי רוצה ששני המגזרים האלו חזרו בתשובה שלמה.

ואין קשר למי יהיו הילדים שלהם?

למה זה קשור?

זו ירידות הדורות.

אני דיברתי על האדם עצמו, היום אני מאמין שמשהו חסר לי - מחר אני מסוגל להשלים אותו.

לחילופין אם אני מאמין שאיפה שאני זה טוב, מחר אני נשאר ככה ואף פחות. 

היה לי דיונים עמוקים על זה לאחרונה

הטבת לבאר

המסורתי זה סתם התפתחות אבולוציונית שיותר נובעת מבורות\סביבה. המסורתי נשאר אורתודוקס (ולא יודע שיש בכלל עוד זרמים).

בכל אופן זה דיון מעניין אבל ממש ממש לא אותו דבר.  והאמת שהדיון אפילו מיותר.

תראה לי את האשכנזי שייטמע בכיף בקהילה מזרחית. אחרי שבזכות שליטה על המוסדות, המסורת האשכנזית השתלטה על כל המיינסטרים ודחקה החוצה מסורות יפיפיות מעדות המזרח\ספרד מגיע מישהו שרוצה להישאר במסורת שלו ומצפים שהוא יהיה עוד ספרדי מחמד.

יכול להיות ששואל השאלה שאל אותה מתמימות אבל השאלה מראה על גודל החוסר הבנה של מה זה מסורת ישראל. ולהשוות בין לייט למסורתי מראה עוד יותר חוסר הבנה.

ואני כותבת בתור אשכנזיה

כי עד שהתחתנתי עם ספרדי מהפריפריה לא יכולתי להבין על מה הכותבת מתכוונת

הציונות הדתית די "בלעה" תרבותית את העולם הדתי הספרדי

והאמת שב20 השנים האחרונות יש מקומות שרואים בהם התעוררות לדוגמא ובבתי הספר נותנים מקום גם ליהדות הספרדית (תרבותית, הלכתית, רוחנית וכיו')

וזה מתבטא גם בעולם החברתי

יצא לי לראות לא מעט שבשם ההתערות החברתית נאלצו לזנוח את התרבות והמנטליות שלהם

הבדל תרבותי ומנטלי שמתבטא ברמה הקהילתית.

בתרבות האשכנזית אין מצב שאישה תספר לבת שלה שהיא הולכת למקווה. הכל חייב להיות בשושו והתפיסה היא שזו החובה ההלכתית (יש לזה גם מקור בהלכה, זה לא מצוץ מהאוויר, ובכל זאת זו לא האופציה היחידה).

בתרבות הספרדית המקורית, המקווה הוא חלק מהחיים. כל נשות הקהילה (וגם הילדות) מלוות את הכלה למקווה בערב החתונה, אמא בהחלט תיעזר בבנות שלה כדי לצאת למקווה בערב (בלי להתבייש להגיד לאן היא הולכת), ולפעמים גם תיקח איתה את הבת למקווה.

אבל היום בקהילות ציוניות-דתיות ממוצעות, גם כאלו שיש בהן הרבה ספרדים, זה יהיה ממש לא מקובל (ואפילו יותר גרוע) אם אישה תגיע עם הבת למקווה. ממש אין לזה מקום באווירה הקהילתית. ספרדיה שרוצה להרגיש חלק, חייבת לקבל עליה את הלך הרוח האשכנזי...

וזו רק דוגמא אחת.

בטוחה שיש עוד הרבה דברים.

זו לא הציונות הדתית כמו הפערים התרבותיים בין ״האליטה״ האשכנזית הציונית, חילונים ודתיים, בפוליטיקה, בכלכלה, באקדמיה, בהון ובשלטון, בצמתים המרכזיים של התפתחות הציונות לפני הקמת המדינה ואחרי הקמת המדינה, הפערים בין המעמד הסוציואקונומי הבינוני והגבוה, ובין הפריפריה והמעמדות הסוציואקונומיים הנמוכים.  
 

 הרבה מהמסורות והמנהגים העממיים של התרבות המזרחית שהיו בארצות המוצא, הוחלפו בתרבות מערבית ואורח חיים מערבי - בעקבות רכישת השכלה גבוהה, עיסוק במקצועות של המעמד הגבוה (צווארון לבן מול צווארון כחול), צבירת הון ורכוש, ועלייה בסולם המעמד החברתי.  

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!