פשוט כי גם ככה עובר שינויים אז לא הייתי רוצה שינחת במקום לא מוכר.

אלא אם כן יש אופציה לבוא אליהם פעם-פעמיים בשבועות הקרובים כדי שיכיר

נשמע שזו לא טירחה מיוחדת עבורה ועוד ילד זה רק עוד מאמץ נוסף שמתחלק עם שאר בני הבית.

אני מאמינה שהם ייעשו מאמצים לגרום לו להרגיש נעים ורצוי ואת עצמך יכולה להביא לו דברים מוכרים ואהובים שיעשו לו הרגשה נעימה.

כמו שמיכה מוכרת או צעצועים אהובים.

לגבי תשלום, אתם מכירים את המשפחה שלכם הכי טוב, אבל באופן אישי לא בטוחה שיש ציפייה לתמורה כספית.

אפשר לתת משהו נחמד סמלי שמביע הערכה.

אם הייתי מקבלת כסף על סיוע מהלב ובאהבה אני חושבת שהייתי נעלבת. 

אבל עושה מאמצים שבחודשיים יכיר אותם יותר

מפגשים, שיחות וידאו גם להראות לו תמונות או סרטונים שלהם ובעיקר לספר

חושבת שלטובתו ולטובתך זה עדיף..

גם שיגיע לשם עם חפץ או חפצים מוכרים מהבית ממש יעזור

שהייתי בכיתה ח' דודה שלי התגרשה גירושים מאוד כואבים וסבא וסבתא שלי מימנו לה ולחברה מלון ל5 ימים

4 ילדים שלה באו אלינו

ביננו זה לא היה קל בכלל! אבל עזרתי המון (אני הבכורה) כי הבנתי שזה המצב..

אחרי 5 ימים קשוחים היא הביאה לאמא שלי מתנה כתודה והייתי בהלם וממש שימח אותי שהביאה גם לי זוג עגילים

לא ציפיתי ופתאום ההפתעה והתודה הזאת כל כך עשתה לי טוב על הלב

אז ממליצה לך לתת משהו, אפילו קטן לבנות הגדולות שיעזרו עם הבן שלך..

בתור דודה שגידלה את האחיינים שלה...

כל פעם שאחיות שלי העריכו וצ'יפרו שימחה אותי

ושמרתי עליהם באמת בכיך ובאהבה

כי אמירה של גיסתך שילד בן שנתיים ועוד שובבון לא מהווה טירחה , קצת מוזרה לי. אפילו לצאת איתו היא לא תוכל בלי עזרה של גדולות.

הגדולה שלה בת 19

בעיקר מי שיהיה איתו אלה שתי אחיות בנות 12-14..

ככה שבאמת עבור האמא יש פה פחות טרחה

היא לא צריכה לצאת איתו לגינה

לא צריכה לקלח

מוסיפה חצי תפוח אדמה למרק שגם ככה מכינה

לא צריכה להעסיק אותו במיוחד כי גם ככה העדר שלה משחק..

היא אומרת שמעבר לכל זה מבחינתה זו אטרקציה לילדים לחופש הגדול, ככה יהיה להם טיפה גיוון המיוחד שהם מאוהבים בילד הזה (ברור ברור חחח)

היא גם עובדת במהלך השנה בחינוך לגיל הרך,

כלומר יש לה המון אהבה וסבלנות לילדים 

שגם ככה מגדלת את השיירה אחריה?

אני הרי לא מצפה שהאמא היא זו שתקלח תלביש

תעשה קוקו ותספר סיפור

אני צריכה את הדמות שלה יותר לאחריות

מעבר לזה כל מה שקורה במהלך היום? סבבה לי שבת 14 תהיה איתו 

בעייה שמפילים על בת ארבע עשרה חבורה של קטנים ועוד בן דוד קטן ושובב לכמה ימים.

ועוד בהתנדבות. ראיתי בנות כאלו בגינה. הן אומנם אחראיות אבל שחוקות ועצבניות.

אני עושה את כל אלה בעצמי , אומרת לך בכנות , עוד ילד קטן לחבורה זה לא עוד תפוח אדמה למרק. 

ואין שום סיבה שילדה שגם ככה יש לה מלא מטלות תשמח לעוד כמה.

אחשוב על זה באמת

אם כי אתמול בערב האחיינית הזאת היא דווקא התקשרה להתחנן

אבל את צודקת

אם כי תראי, זה יהיה לשלושה ימים - לא מעבר.

מתוךחופש גדול של חודשיים, כנראה נסבל.

נהניתי מאוד לשמור על אח שלי ועל אחיינים שלי

ואני רואה את גיסות שלי בגילאים האלה נהנות מאוד

אם יש הערכה ותגמול (לאו דווקא כסף, איזה שוקולד ומכתב תודה)

אז הבנות נהנות...

כמובן שלא צריך להגזים...

מתחילה לשקול את כל העניין

ומכתב הערכה לכל בת...

יש אופציה לתת לו בחודשיים הקרובים

מידי פעם להכיר אותם זה יכול להיות אחלה

נגיד לעשות איתם שבת, לבקר איזה יום...

שיכיר את הילדים ואת הדודה...

ולגבי התשלום אין לי מושג...

עם הגמילה מהמסך!

וכן תמידהיו  לאורך הדרך רעשי רקע של למה לא בעצם?! כי זה מפתח ובללה

בפועל הילד למד לשחק עצמאית

במשחקי דמיון מטבח בובות 

הטירוף שהיה לי תמיד סביב הדרישה לשיר אחר, והפעם דווקא סרטון אחר

הייתי כל היום סביב הריצה לעבר להחליף סרטון בהתאם לבקשתו

נכון שז היה כל פעם רק לחצי שעה מקסימום, אבל כל פעם לשמוע את הבכי על זה שאמרתי שמספיק

ההתחלה הייתה מאתגרת אבל עכשיו תודה לה' - פשוט נחת!!!

ככה גם שבת הפכה להיות שבת אחרת

כי תמיד היה בוכה מחוץ לחדר עבודה שנשים לו סרטונים, זהו - נגמר!

הוא כבר לא מבקש להיות על המחשב, התרגל לנורמה אחרת

אין כיף מלראות אותו נכנס לבית אחרי המעון ורץ לעמודון ספרים שלו או סתם לשכב ולנוח איתי ביחד 

אלופי ממש!

הלוואי שגם אצליח עם ילדיי העתידיים...

זו אכן השאיפה...

וכזה מספרת לו עליהם אולי עושה שיחת וידאו או מראה תמונות אם אין אופציה ללכת לבקר

ולגבי תשלום- לא ניראלי כסף אבל כן מתנה יפה לגיסה ולבנות אולי סכום קטן או מדו קטן לכל אחת

כי אומנם את מביאה לאמא את הילד אבל ברור לכל שהאחיות הגדולות נותנות יד

כתבתן דברים מזה חכמים שפשוט גורמים לי לחשוב - יותר חחח

חושבת שאנסה לעשות שבת שתיים אצל הגיסה, ככה  נראה איך הבן שלי שם

אם מתרגל אליהם ובאמת נהנה בחברתם כמו שהיה לפני חצי שנה באירוח האחרון

ולבלות יחד בזמן שנשאר.

אבל האמת שהייתי חושבת פעמיים אם ממש נצרך להשאיר ילד בן שנתיים בלי שני ההורים לכמה ימים מיד אחרי לידה...

אם זה לא ממש קריטי לא הייתי עושה את זה.

48 שעות מהלידה חוזרת הביתה או להורים

איתו 5 ימים עד הברית

אחרי הברית אני לא יכולה להתעסק עם זה, לכן חייבת בית הבראה

ממש חושבת שגם בעלי צריך את ההפוגה הזאת

לכן כן מתחשק לי שנלך ביחד.

אבל זה באמת שיקול, אם להתעלל בו ככה כלכך הרבה מייד אחרי הלידה.

מצד שני, האם הנוכחות איתי עדיפה? בלידה הקודמת היה לי ממש קשה

פיזית כאב לי כל הגוף

הייתי חלשה

ישנתי בלילה עם כדורי שינה במרשם מרוב חולשה, בעלי זה שקם לתינוק

אם זה יהיה ככה גם הפעם, לא בטוחה שהבן שלי ירוויח משהו מזה שאהיה נוכחת בסביבה. אני כלכך מקווה שזה יהיה אחרת!!!

אם כי כן חבל שגם בעלי לא יהיה נוכח, אבל הוא גם בנאדם עם כוחות מוגבלים - לא יודעת איך ישרוד את האחרי..

לדאוג שאמא שלו תרגיש טוב זו לא התעללות!

זה בהחלט שיקול שצריך לעשות אבל אל תלקי את עצמך יותר מידי!

ההיפך -

את אמא שצוברת כוחות כדי להיות אמא יותר טובה.

את לא מניחה אותו בכניסה לבית יתומים ושיטפלו בו רוחות השמיים ואנשים זרים,

את שמה אותו לכמה ימים אצל המשפחה שלו.

זה לגמרי לגמרי בסדר. 

לדעתי ההכרות חשובה יותר מעוד כמה שעות על המסך..

ומנצלשת, מה זה אומר בתי הבראה?

צריכה ללדת גם וחולמת על חופש עם בעלי, אין לי ילדים להשאיר

את מקבלת מימון מהקופה.? איפה?

אם יש לך ביטוח משלים בקופה

יש החזר של כ 400 ללילה

יש הבראה ליולדת לדוגמה בהדסה בייבי וביכורים בירושלים

שם יש תינוקיה כמו שיש בבית חולים

אם לא קריטי לך תינוקיה את יכולה ללכת לדעתי לכל מלון אחר מוכר ולקבל החזר של 400.ללילה

תשאלי בקופה שלך מה הנוהל

לדעתי ממש לא שייך, אחרי שנעלמת וחזרת, להיעלם שוב לכמה ימים.

כשתחזרו הוא יהיה כ"כ הפוך שלא בטוחה שזה עדיף.

למה לא לצאת לנופש איתו?

או שתצאי בלי בעלך שלפחות אבא יהיה איתו.

מהמסכים לא הייתי דואגת בשלב הזה, אבל מהפרידה הארוכה אחרי שכבר ילדת והגעת הביתה, זה יותר מטריד.

ילדים לא מבינים שמבחינתך זה המשך של אותו אירוע של הלידה.

אולי עדיף לוותר על היציאה. אם זה בשביל הרענון הזוגי אפשר לחכות עד אחרי החגים שהכל יירגע והוא יחזור למסגרת, ואם זה בשביל המנוחה אחרי לידה או שתנוחי בבית ובעלך/ הבנות של גיסתך/ חמותך יעסיקו אותו במהלך היום, או שתצאי בלי בעלך.

אם כי לגביי - זה דיי סופי

לא חושבת שיש לי אופציה אחרת על סמך ההיסטוריה של הלידה הקודמת.

גם אין לי ממש איפה להיות וממי לקבל עזרה

ככה שאם לא בית הבראה אני ככל הנראה ישירות הביתה. להיות בבית מ 48 אחרי לידה עם שני קטנים ועזרה חלקית של בן זוג כי מהה לעשות יש לו עבודה...

זה קצת מורכב

לגבי בעלי ממש לא בטוח שבאמת ייסע איתי, אקח גם את הצד הזה בשיקולים

תודה שכתבת את זה!

עוד משהו, יצאנו כמה פעמים לנופש לבד כזוג והוא היה ממש ממש בסדר

לא הרגשנו שיש שינוי אחרי שחזרנו. ככה שזה פחות חוששת 

ואחר כך יהיה עם הבן שלך, לדעתי זה הכי טוב.

אני מבינה אותך לגמרי על זה שהמחשבה על חזרה הביתה וטיפול לבד בשני קטנים לא מתקבלת על דעתך. זה כאילו הנורמה, אבל זה לא נורמלי.

כמובן שיש את האמצע - להיות בבית ולדאוג לעזרה שוטפת, שבשעות שהגדול לא במסגרת מישהו תמיד יהיה איתך, בעלך או בחורה בתשלום, אבל לא קל לארגן את זה.

בסוף באמת תלדי אחרי התאריך עם כל התסבוכת בהריון הזה 😉

מה שהכי חשוב בידיים מלאות והרבה בריאות.

חולמת ממש שבורא עולם יאיר את עיניי לצאת לחופשה קצרה ב 37

שבוע - שבוע וחצי מנוחה ואחר כך לידה..

ככה הברית תצא עוד לפני היציאה שלו לחופשה בתשעה באב..

וואי חלומי!!!!🤣

כי אולי זה יחליש אותך וזה לא מה שרצית לשמוע..

בגלל שעוד כתבו לך, אני מצטרפת.

בלידה השניה והשלישית, הקטנה התורנית היתה בת שנתיים ולקחה את זה מאוד קשה..

וחזרתי הביתה אחרי 48 שעות, אבל עצם העניין שיש תינוק חדש שלוקח את תשומת הלב היה קשוח, גם בגן וגם בבית..

הייתי שמה את הקטנה בגן בצרחות, והייתי חוזרת בוכה הביתה כי היה לי קשה לראות כמה קשה לה..

לדעתי זה גיל קטן שהם עוד לא תופסים שינויים, וזה שינוי ענק. ומבורך ב"ה..

אם את מחליטה בכל זאת לצאת, אני ממש בעד שתשימי אצל חמותך כי הוא מכיר אותה יותר ובעיני זה מה שחשוב. אחרי לידה זה לא זמן להקפיד על כללים של מסכים וכו.. אתם אלופים שאתם מקפידים על כך, אבל כשאני שולחת לאמא שלי או לחמותי יש לי אפס ציפיה שיקפידו על מסכים וממתקים, זה לא תפקידם. וכן, אפשר לשחרר בעניין אחרי לידה, במיוחד אם תלכי למלונית..

החלטות טובות בע"ה. 

ולא ללכת לעבודה, אז למה שלא יוכל לעשות את זה אם תשארי בבית?

ככה גם תהיה לך עזרה כל היום וגם הילד יהיה איתכם.

זה לגבי זה שאמרת שאם לא תלכי לבית הבראה תהיה לך עזרה חלקית של בן הזוג.

ולגבי הנופש- זה שונה לגמרי מלעזוב אותו אחרי לידה.

לידה זאת טלטלה גם לילדים ולא רק לנו ההורים.

אין בכל האמור לומר לך מה לדעתי עדיף כי אין לי מושג מה הנתונים שלכם אבל רק מגיבה להודעה שכתבת.

אם הבעל זמין לנופש - הוא יכול להיות זמין לעזרה עבורך ולהסתגלות של הקטן.

אני באופן אישי אחרי לידה שנייה גם קיצרתי זמן אשפוז כדי לחזור להיות עם הגדול שלי. אז אני פחות מתחברת לרעיון של פרידה ארוכה, ועוד מ2 ההורמם. לדעתי זה פתח לבעיות רגשיות וקשיים שיכבידו עלייך בהמשך, אבל זה לשיקולך כבר

זאת. אז עדיף אצל חמותך

אצל הגיסה נשמע מציף מידי.

אבל מסכימה עם זה. נשמע לי לא מוצלח להיעלם באשפוז, ואז לחזור עם תינוק חדש, ולהיעלם שוב... זה מטלטל מאוד. ואם זה ממש חובה מבחינתך (שזה זכותך ובסדר גמור!!!), אז תנסו לחשוב אם זה ממש חובה שבעלך יבוא איתך, כי עצם העובדה ששניכם תעזבו אותו - יטלטל אותו יותר...

(למשל לי נשמע חלום ללכת לבד לבית החלמה, ושאת רגועה שהילד שלך בידיים טובות - עם אבא שלו. אבל זה אני..).

ואם אתם עדיין מחליטים ללכת שניכם, הייתי משאירה אצל החמות, כשהוא מקבל תשומת לב פרטית ולא נאבד בין מלא ילדים, תחשבי שהוא לא בתקופה רגילה, הלידה מטלטלת עבורו, והוא גם לא בגיל של חגיגות כשההורים לא נמצאים.

אם כבר, הייתי שולחת לחמות ומשחררת את עניין המסכים.

בהצלחה בקבלת ההחלטות ❤️

כתבת מקודם: ״מצד שני, האם הנוכחות איתי עדיפה?...לא בטוחה שהבן שלי ירוויח משהו מזה שאהיה נוכחת בסביבה״ - 

ויש לי לומר לך על זה משהו (-גם אם תחליטי ללכת בסוף - שזה מאוד מאוד מובן הצורך הזה, נראה לי חשוב שתדעי)

גם אני חשבתי ככה לפני הלידה האחרונה כשהקטנה שלי הייתה בת שנה, ואז לאחריה התברר לי עד כמה טעיתי

הילדים שלנו צריכים אותנו הרבה מעבר ל״שירות״ הפיזי שאנחנו נותנים להם... 

כשהייתי במחלקה, המתוקה הזאת באה אלי אחרי שהייתה 24 שעות אצל ההורים שלי 

והיא, שבדרכ מאוד פעילה ואנרגטית, שכבה לידי בשקט בשקט הרבה זמן, בוהה בי... כשואלת לאן נעלמתי לככ הרבה זמן 

וגם אחרי זה כשבאתי להורים שלי - היא ככ שמחה לבוא ליד המיטה כשנחתי ולקשקש איתי... ויותר מזה שזה היה חיוני לה - זה פשוט הרים אותי והוציא אותי מהתחושות הקשות שהיו בעקבות הכאבים והחולשה!!

רק רוצה לומר שגם אם הגיסה אמרה לך בשמחה רבה שהוא מוזמן להיות אצלם והיא לא תרגיש אותו - לא בטוח שכך זה באמת... (כותבת מהצד של הגיסה... אני באמת בשמחה מוכנה! אבל כל ילד שלא שייך לי מוסיף על המערך המשפחתי, כי בסופו של דבר אני לא מכירה אותו עד הסוף ואת ההתנהלות היומיומית שלו ואת הדברים הקטנים שמציקים לו... וכו'. בכל אופן ודאי שלא הייתי מסכימה לשום תשלום!)

מה עם האפשרות שהוא יהיה אצל חמותך, אבל מדי פעם הילדים של גיסתך יגיעו לבקר ויעסיקו אותו? (אפילו מחוץ לבית, אם קשה לחמותך)

ואולי באמת לשקול אם ממש חובה שבעלך יהיה איתך במלונית? אם תרגישי שהוא חייב ימי חופש, אז תוכלי לאפשר לו אותם אחר כך, כשתתאוששי יותר. ואז את יכולה להיות במלונית עם התינוק, והוא יהיה אצל חמותך עם הילד, יטפל בו בעצמו אבל לארוחות וכאלה לא יצטרך לדאוג. זה גם יכול להיות סוג של נופש

עברתי עליהן,

עושה חושבים

אם כי עם כל הרצון שלכן, למלונית אני בטוח הולכת

רואה בזה חשיבות עליונה רגע להתאפס ולאגור כוחות להמשך.

שוקלת לא לצרף את בעלי,

לקוות ללדת לפני יציאת תינוקי לחןפשת לידה

וככה יהיה אצל חמותי ובעלי גם אחרי העבודה

בקיצור, נחשוב על זה 

השאלה היא רק על הדרך.

כמובן שבסוף תעשי מה שאת חושבת, אנחנו יכולות לתת טיפים כל אחת מהניסיון שלה, מה שנקרא חכמת ההמונים ואת תחשבי לפי השיקולים שלך.

נקודה נוספת שלא עלתה בשרשור זה שבכל מקרה כדאי להגיע בראש פתוח ולראות איך הלידה, איך ההתאוששות, איך הברית, באיזה יום בכלל זה יצא,

מה יהיה המצב עד אז.

אני רק רוצה לחדד עניין מסויים, כי ברור לי למה יש הקשר בין מנוחה לבית החלמה.

ויש כאלו שטוב להם.

אני רק רציתי לאתגר את המחשבה הזאת מתוך הניסיון שלי של ארבע לידות שבחלקן הייתי בבית החלמה וחלקן לא:

1. המעברים והנסיעות- לא פשוט בכלל ליולדת. ימים של יציאה/ חזרה לי אישית היו מתישים פי שלוש מאשר יום בלי נסיעות.

2. השפעת השינוי על הילדים- אצלי ההבדל היה דרמטי. ככל שהיינו יותר בסביבה המוכרת, ככה היכולת התמודדות של הילדים היתה הרבה יותר טובה וממילא ההתאוששות. היה לי הרבה יותר קשה (פיזית ונפשית) להתמודד עם ילד עם התפרצויות זעם, מאשר למנוע אותם מלכתחילה ע"י ייצוב השגרה.

3. כשבחרתי לנוח בבית- זאת הייתה בחירה של מנוחה בידיעה. ללא בישולים, מעט כביסות (בכל מקרה הבגדים מצטברים, אפשר לחלק את העבודה לפי היכולת) ללא ניקיון. נטו מנוחה. בבית שלי. את הכסף שהתפנה השקענו בליצור הבראה בבית ולשלם למיקור חוץ על מרבית העבודה. כמובן שהבעל לוקח חופש, לא צריך לשלם על בית הבראה כדי שיקח חופש. אפשר להבריא גם בבית.

4. שיקול משמעותי *אצלנו* היה לחסוך לבעלי את הטרטרת של הנסיעות. בית חולים, בית יולדות, טיפת חלב, איסופים של הילדים, התארגנות לברית.

בסוף הקושי הטכני השפיע על מצב הרוח שלו וזה חזר אלי כבומרנג. במקום לנוח רק בכיתי.

בבית היה לו הכל קרוב ויכל להפנות כוחות לדברים אחרים והכי חשוב- לעזור לי עם הצרכים האישיים שלי.

יצא שאחרי הלידה הרביעית חזרתי הביתה פחות מ24 שעות אחרי לידה, מה שלא אפשר לי לקבל מלונית,

ועם יותר ילדים, במגוון גילאים, הייתה לי התאוששות הכי קלה משמעותית מבין כל הלידות.

רק רציתי לחדד את זה כדי שלא יצא שתחשבי שהכוונה היא או טובתך או טובת הילד כי זה לא מה שהתכוונתי להגיד.

בכח מקרה בהצלחה בכל החלטה ושתהיה לידה קלה כתרנגולת עם תינוק בריא ושמנמן והתאוששות מהירה וטובה והאח הגדול יהיה אח לתפארת!

המון נחת מהמשפחה 😘

היא צריכה עזרה בטיפול אחרי הברית

אין להם יכולת לרדוף אחרי הילד

אחרי לידות ראשונות שינוי מורגש יותר חזק ויש יותר צורך להתאוורות בלי ילדים. 

זה מה שאני מנסה להגיד, שאפשר לייצר את התנאים לנוח גם בבית מבלי להתנתק לחלוטין מהילד וכך לחסוך את ההתמודדות של אחרי החזרה.

אבל כל אחת ומה שטוב לה 🙂

מה את מצפה מילד בן שנתיים לעשות לבד בחופש הגדול כשאין מסגרת?

מקווה שתהיה קייטנה במעון, זה תלוי רישום..

אם תהיה כזאת זה יפתור לי הרבה בעיות.

זה לא מה שהצעתי.

אפשר לשלוח אותו יום אחד לסבתא ולהחזיר אחה"צ, להזמין את האחיינית שכ"כ מחכה לו ליומיים אצלכם או שאבא יהיה איתו רוב הזמן ותזמינו בייביסיטר שכנה שתוציא אותו לפארק/ ג'ימבורי.

אפשר למצוא כל מיני רעיונות.

הרעיון הוא שיולדת יכולה לנוח בבית כשיוצרים את התנאים המתאימים. בסוף הכל בראש.

למשל המחשבה על להישאר בבית ישר שלחה את בעלך לעבודה. לא, זה פספוס כל הפואנטה.

אותו דבר עם הילד, מה ההבדל אם הוא רוב היום יהנה אצל סבתא/ דודים/ פעילויות חוץ, ובשעות אחה"צ/ ערב יחזור הביתה לעומת שכל היום וגם בלילה יהיה מחוץ לבית?

להישאר בבית זה לא או הכל או כלום, זה מאפשר גמישות.

להזמין את הבת של גיסתך אלייך לעזרה למספר ימים.

עריכה: אופס, קראתי ברפרוף ועכשיו אני רואה שהצעת בדיוק את זה...

וקונה לה מתנה נחמדה ומפנקת על העזרה

לא תשלום כספי..

ובטיחות זה מתאים כי הוא מאוד קטן ויש לה ילדים גדולים בהרבה ממנו.

אני מודה שלהשאיר ילד בן שנתיים עם בת 14 נשמע לי קצת מלחיץ, אבל את מכירה אותם 🤷‍♀️

לדעתי ממש לא בטוחה שהיא מתכוונת שתשלמו, זה נחמד להציע או לקנות מתנה יפה בסוף התקופה אבל אני לא הייתי מצפה לתשלום.

אני ממש מוסיפה לי למאזניים כל תשובה

אתן ממש צודקות על העניין של להשאיר לבד לתקופות כלכך ארוכות

אולי באמת צריך לחכות לאחרי הלידה לראות איך ארגיש (כי כרגע הוא התכנון שלי מתבסס על הלידה הקודמת)

גם קחו בחשבון שאין לי ממש עזרה חיצונית, אני גם לא מתכננת להביא עזרה כזאת (מנקה כבר מחפשת שנה ואין באזור. לא רוצה להכניס אליי לבית ילדות שינקו יכבסו ויבשלו)

ככה שחוץ מעזרה בשמירה על הילד - אין לי עוד

אני מתכוונת לבישולים כביסות 

קצת לשמור על עוברוני שאוכל לנוח

תוסיפו לזה ילד בן שנתיים שדורש את שלו,

גם אם יישב על המחשב כל היום בבית - זו ממש לא תעסוקה ליותר מכמה דקות..

בקיצור, נעשה חושבים

תודה לכן על מה שכתבתן - לוקחת את כולם במכלול  

אצל כל הבנים שלי נסעתי אחרי הברית לבית החלמה לאחר שהייתי בבית לפני כן.

ב''ה לא נרשם נזק.

אני ממש מעודדת אותך לעשות את זה..

ההתאוששות שלך תהיה אחרת בעז''ה

מה שכן-בעלי היה תמיד עם הילדים ואני נסעתי לבד

בעלי עם הילד אצל חמותי ואני בבית החלמה

אין - אני חייבת את זה

לא יכולה לחשוב על ההריון והלידה בלי מלונית בסיום חחח

כשמשאירים אצל מישהו שהוא לא אנחנו צריך לקבל את זה שהעזרה תהיה לא תמיד כפי שאנחנו אוהבים..

אומרת את זה בתור בת לאמא שהיא סבתא מהממת אבל גם מגזימה בעיניי עם הסוכר והמסכים

היתה לי אותה התלבטות ובסוף השארתי אותם אצלה ושחררתי ,זה יומיים אי אפשר לשלוט על הכל ואותה הם הרבה יותר מכירים ומרגישים בטוחים

ואני חושבת שמה שנחרט אצל ילדים רכים זאת החוויה ופחות התנהגויות שאחכ גם אפשר למגר..

טיפ קטן

אני הכנתי שקית עם כמה דברים משחקים וספרים שלהם בלי קשר למה שיש אצלה בבית

ואני יודעת שזה כן שימש אותה

בסוף ילדתי בשישי אז הם היו אצלה כל השבת אז העניין נפתר..

בהצלחה ולידה קלה ידיים מלאות 

לחשוב עם עצמך מה הצורך שלך בימי מלונית על איזה צורך זה צריך לענות לך.

אולי תגלי שאפשרי שתהי לבד והבעל יהיה עם הילד ויבקרו אתכם פעם/פעמיים?

כי הצורך האמיתי זה להתחבר לתינוק/לא להתעסק עם עבודות הבית... ולא חייב שדווקא הבעל יהיה איתך?

ואם הצורך זה זמן עם הבעל, אולי זה יכול להיות ממוקד יותר ואז אחרי שהגדול ישן בערב בעלך יבוא למלונית לשעתיים של כמו דייט?

הכי טוב להבין מה הצורך שעליו מנסים לענות...

הן ממש גרמו לי לבכות. אוף, אין לי כוח להרגשה הזאת.

למה יש אנשים שלא יודעים לשתוק

חיבוק לך!

אבל אז כן אמרתי משהו על זה שבעלי במילואים, אז הן אמרו שהן לא חושבות כמוני, משהו כזה.

קצת הכרת הטוב.

מה יש לדבר נגד???

בתור חרדית אני לא מבינה

גם אם בעלך לא מתגייס

איך אפשר לדבר נגד?

מצדיעה לך מכל ליבי

ונשמתי

ומודה לך על השירות שלך/ שלכם

ומעריכה

ובאמת שאין מילים בפי

ושה' יחזיר אותו אלייך בריא ושלם בנפש ובגוף

סליחה שהיית צריכה לשמוע את זה🥺

לא כולנו ככה…

גם אני חרדית ומעריכה מאוד מאוד את כל אנשי ונשות המילואים.

בעצמי הרבה זמן התנדבתי לעזור למשפחה שהאבא היה במילואים.

והלוואי ויכולתי להמשיך עד עכשיו.

באמת שאין מילים על המאמץ והמסירות נפש.

אני חושבת שהרוב מאוד מעריכים ומודים.

ומי שלא, זה כי אין לו מושג במה זה כרוך.

תשתפי אותנו מה כבר אפשר לומר נגד אנשי מילואים 😉

די זה פשוט כואב.

גם לי פעם מישהי אמרה "איך הדתיים הלאומיים אוהבים מלחמות". סתומה.

באמת שלפעמים עדיף לא לענות, ולהתחזק בזה שיש לנו זכות להיות ממש שותפים עם א-ל ולבחור בצד הנכון של ההסטוריה. להתמקד בעצמנו ובאמת.

אני אישית מצדיעה לך מכאן

ומוסיפה בלי קשר- היום הרבה גדודים הוסיפו תקן של "קצינת עורף" או משהו כזה ( לא זוכרת בדיוק את ההגדרה) שתומכת במשפחות של הגדוד בכל מיני דברים. אם את לא מכירה תנסי לברר על דבר כזה בגדוד שלכם 

דבר שני בתור דתיה לאומית שעובדת במערכת חרדית אני שומעת הרבה מאוד דאגה ואכפתיות מצד מורות שאני עובדת איתן. כנראה נפלת על שתי נשים ממש לא מייצגות

מילואים זה קשוח בטירוף.

חיבוק גדול ותודה על מה שאתם עושים עבור כולנו. 

הייתי שם גם. המלחמה הזאת יצרה בתוכי קושי אמיתי להרבות אהבת חינם מול הציבור החרדי בעקבות הקושי שלי עם מילואים ארוכים וכו'...

נסעתי לא מזמן באיזור חרדי שהיה מרוח שלט ענק בסגנון של "לא מפקירים אף נשמה יהודית, לא נכנעים לגיוס". הכי כיווץ אותי בעולם. בשכל ידעתי שאני סתם מכלילה ואנשים הם מדהימים גומלי חסדים וכו.. אבל הלב ממש התקשה להכיל את המציאות הזו שיש לי חברה אלמנה שבעלה נהרג למען אנשים שיגידו עליו שהוא הפקיר את הנשמה שלו.

עד שאדם שאנחנו מעריכים ממש האיר את עיניי בסוגיה.

תפיסת העולם החרדית הגלותית, בסוף, לא מחזיקה מים.

למשל פעם כמעט ולא השתלבו בשוק העבודה, היום רואים הרבה יותר. המציאות לא תמשיך ככה לנצח.

אנחנו רואים תנועות קטנות של רצון להיות חלק (חטיבת החשמונאים זו בשורה!!), וזה אולי ייקח המון המון זמן.

אבל אני מאמינה בכל ליבי שכשהילדים שלנו יתגייסו לצבא, יהיו הרבה יותר חיילים חרדים.

ועוד דבר, של לימוד זכות.

במילואים עם בעלי יש חייל חרדי שעובר *גיהנום* עם זה שהתגייס. עושים לו את המוות בקבלה למסגרות לילדים שלו, אין שום תמיכה או עזרה מהקהילה- רק הפוך, מטיחים כנגדו.

האמת? אני לא יודעת אם היינו כולנו מוכנות לעשות את ההקרבה הזאת. זו מסירות נפש לעילא ולעילא.

יש המון חרדים שבתוך ליבם היו רוצים להתגייס, אבל זו התאבדות חברתית במקומות מסויימים. וזה מה שהופך את המציאות הזאת למורכבת באמת.

אני ממש מרגישה שהנקודות הללו עזרו לרכך את ליבי הרבה יותר.

ועם זאת- הקושי שלך כל כך מובן!!

מקווה שטיפה עזרתי ♥️

ממש חיפשתי את המילים האלה, שיתנו לי הסתכלות שונה על הציבור החרדי. כל-כך לא מצליחה להבין אותם...

שוב תודה ❤️

צה"ל לא באמת רוצה חרדים אצלו בפנים. זה דורש ממנו התארגנות לוגיסטית מטורפת (כשרות, צניעות, צוות מתאים) והוא מעדיף במקום להשקיע בדברים אחרים (בתחושה שלי - בגיוס נשים, אבל אני לא באמת יודעת). בעקבות המלחמה הבינו שאין להם ברירה וחייבים להגדיל את הצבא. אחת הדרכים היא לגייס חרדים ובשביל זה צריך מסגרת מותאמת.

עד לחטיבה החשמונאים לא היה מקום שבאמת עודד אנשים להשאר חרדים (בפלוגות/ גדוד חרדים היו בעיקר שבאבניקים ודת"ל, ככה שהחברה מאתגרת) והיא חדשה והשינוי לוקח זמן...

אם החרדים (לא יודעת אם את חרדית, אז לא מפנה אלייך) חושבים שצה"ל לא מעוניין ולא ערוך לגייס חרדים, שיבואו כל הנניח עשרת אלפים כשירי גיוס בני ה18 ליום המתגייסים הקרוב ויבקשו מצה"ל למצוא פיתרון.

צה"ל היה דוחה אותם והם היו יוצאים כשידם על העליונה.

והרי זה לא כך.

הרי אם היה בנפשם של החרדים להתגייס היו מגיעים לבקו"ם , לצו ראשון או אני לא יודעת מה ואומרים רוצה אני ודורשים תנאים מותאמים.

הרי לדרוש שלא יסללו כביש על מקום שיש בו חשד לקברים הם יודעים לדרוש, נכון? נכון.

הרי לדרוש קו אוטובוס  מבני ברק לכל פינה בארץ הם יודעים לדרוש, נכון? נכון.

הרי לדרוש שעלית ושטראוס ותנובה יפרסמו דווקא במודיע ולא בהפלס הם יודעים לדרוש, נכון? נכון.

ואת כל הדרישות הללו הם מפנים לעיתים באמצעות חקיקה ולפעמים באמצעי לחץ אחרים שהם לא תמיד כשרים.

לפעמים באמצעות הפגנות-  חלקן אלימות.

אז למה שהחרדים לא יפגינו בעד התאמת צה"ל לחרדים?

שיהיה ברור, באופן אישי אני בעד פטור מלא מגיוס לחרדים!! באמת, באמת.

(מסיבות שאני יכולה להסביר אם רלוונטי)

אבל עדיף לכולנו ולחרדים גם להיות כנים ולהגיד:

אנחנו לא רוצים להתגייס במקום להגיד הצבא לא רוצה אותנו.

טוב שיש אתכן💕

תודה אישית לכל אחת שענתה!

(לא עונה לכל אחת בנפרד כדי לא להכביד, אבל קראתי הכול, וכל תשובה ממש חיזקה אותי!)

הייתי מתה!! זה פשוט מעלה את הסעיף

אנחנו מקריבות ככ ככ ככ הרבה

בשביל כולם

ולשמוע דיבורים כאלה זה פשוט בוקס בבטן

מכעיס ככ

חיבוק גדול!! את אלופה ומדהימה ואתם עושים את הדבר הנכון♥️

אנחנו בצד הנכון של ההיסטוריה 

זוג נשים שכנראה לא חשבו יותר מדי לעומק על מה שהן מדברות.

ובכלל, על כמה אנשים המילואים מקריבים בשבילינו, את הבית, המשפחה, העבודה והזמן האישי שלהם...

אני חרדית, אחות לאיש צבא קבע.

אני רוצה לומר לך שרובו של הציבור החרדי איתכם בלב ובנפש, בתפילות ובלימוד במסירות להצלחתם של אחיהם.

וחלק גדול מהציבור הזה נמצאים גם הם בצבא ומתמודדים גם בקרב וגם בחיי היומיום. 

אני מצדיעה לגיסתי הגיבורה שמתמודדת עם חזיתות רבות - בית, עבודה, שכנים, בדידות.

ולכל נשות אנשי הצבא מכל המגזרים, שלכל אחת יש את ההתמודדויות שלה,

לצערנו נאלצים להתמודד יותר מדי פעמים - בארץ הקטנה ורווית המלחמות שלנו...

אל תתני לאנשים קטנים עם מחשבות קטנות להציק לך יותר מרגע קטן אחד.

תהיי חזקה! אנחנו איתך!

❤️❤️❤️

להגיד נגד אנשי מילואים

באמת

כואב לי מאוד מאוד לשמוע את זה

מגיע לכם רק הרבה הערכה ותודה

לק"י
 

עד עכשיו היה שרשור ממש מכבד, וממש נשמח שהוא יישאר ככה ולא ירד לפסים לא נעימים ולהשמצות.

וכל הכבוד לך על ההקרבה שלך לתפקד לבד בבית. ולבעלך על השירות החשוב.

מכיוון שכולנו נתקלים בזה כל הזמן מעניין אותי לדעת מי שחושב את זה- מה לדעתו יקרה בלי הצבא?

כמה זמן עד שכולנו נכחד? איפה כתוב בתורה שאסור להילחם על א"י?

שנה שעברה סידרתי שביתה של הארגון כדי ללוות את הגדולה לגן😉

אצלי סבתא כן רלוונטית לעזרה אבל וואלה מי שלא, ואם במקרה גם ההורה השני עובד חינוך באמת אין לי מושג מה עושים.

אולי לקחת סטודנטית שנמצאת בחופשת סמסטר, להכיר אותה לילדים עוד בחופש ואז להעזר בה?

גם מתכננים רגע את השעות, גפ אם שניים מתחילים גן אפשר להכנס עם אחד לגן בשבע וחצי ועם השני ברבע לשמונה, וההורה השני נניח בהסתגלות במעון עם התינוק (אם זו הסיטואציה) בעיני האתגר הוא יותר באיסופים שהם מסיימים בעשר ובאחת עשרה ובבתי ספר בדכ מהיום הראשון זה כבר 12 ומהיום השני מערכת רגילה

תלוי בילד, כמובן...

בכל אופן, בכל השנים הסתדרנו איכשהו... בתחילת השנה הזו, למשל, הקטנה שלי כננסה למשפחתון לראשונה, זו שמעליה נכנסה לגן לראשונה וזו שמעליהן נכנסה לכיתה א'. היום הראשון של השנה הלך ככה:

משמונה עד עשר בבוקר הייתי עם הקטנה במשפחתון ואיתי היו גם שתי הילדות האחרות. אחר כך נסענו כולנו לגן של הילדונת לשעה של היכרות. ואחר הצהריים היה מפגש היכרות בכיתה א' (שהלכתי רק איתה, בלי נספחים)... למחרת היא כבר הייתה שם לבד.

אבל באמת אין לי מושג מה מחנכי כיתה וגננות עושים... כי הם חייבים להיות ביום הראשון במסגרת שבה הם מלמדים...

ושאר ביה"ס מכין להן קבלת פנים חגיגית

ומגיעים להיכרות עם המורה אחר הצהריים של היום הראשון לשנת הלימודים...

אצלינו המעון מתחיל כמה ימים לפני, אז ביום הראשון זה כבר אחרי ההסתגלות.

הגדולים יותר כבר לא צריכים ליווי, וגם עם הקטנים אני לא נשארת הרבה.

משתדלים לצאת מהבית יותר מוקדם, כדי שיהיה יותר זמן לפיזורים.

לוקחים את ילדי הגן, אולי אני נשארת כמה דקות, אבל לא מעבר.

הגנים נפתחים ב 7:30, אז מספיקים לפני 8.

בכיתה א', מספיק ללוות עד הכיתה. לא היה צורך להישאר יותר.

בדרך כלל בגנים ובכיתה א' יש יום הכרות לפני תחילת הלימודים.

בכיתות הבאות, כבר הסתדרו לבד.

הבת שלי כבר שנה שלישית שהייתה נשארה באותו מקום, אז אין לה בעיה למצוא את הכיתה.

אז כמעט אף פעם לא פותחת נה ביום הראשון.

אבל בד"כ מפזרת בלעדית אז בנחת עם כולם לפי התור

יתחיל עם 1 ויישאר איתו קצת (יחד עם השני), ואז יעבור עם השני.

אני מורה. למזלי אנחנו 2 מחנכים לכיתה, אז גם בימים שיצא לי הראשון לספטמבר ביום שאני מתחילה בשמונה (זה לא כל יום), הסתדרתי. בשנים האחרונות המחנכת השניה באה בשמונה.

את ילדי בית הספר אנחנו כבר לא מלווים ונשארים איתם. חוץ מאשר כשעולים לכיתה א', וגם אז לרוב אין מה להתעכב.

בתור מה את רוצה לעבוד בבית ספר?

שווה בירור מול מזכירות.

מקווה שלא עושה פה אווטינג.

בעיקרון אנחנו שתי מזכירות, ולשנייה אין ילדים קטנים. אז ביום יום לא נורא אם אני מאחרת בכמה דקות.

אבל ביום הראשון כן כדאי להגיע בזמן, לוודא שאין שום תקלה של הרגע האחרון.

כן יש לי יותר גמישות אם אני צריכה לאסוף מוקדם ילדים שבהסתגלות.

אני יכולה לצאת בזמן שצריך, ולהביא אותם אלי לעבודה עד סוף היום.

מלווה למסגרות לפני 8.

לא נשארת איתם הרבה זמן.

הגדולים כבר מסתדרים לבד.

בעלי גם שותף לפיזורים, אז מתחלקים בינינו.

כשהתחילו כיתה א', בבית הספר שבו אני עובדת, כן ליוויתי עד הכיתה.

סך הכל, כל המסגרות אצלינו קרובות, אז אפשר להספיק.

מקווה שזה באמת ילך בקלות. מרבה מסגרות מרבה חששות 😅

מתייגת כדי להודות למי שלא עניתי לה אישית

@השקט הזה

@קדם

@השם שלי

@אפונה

לקחתי אותם לעבודה שלי/סבתא

אני לא מורה אבל בדיוק ב 1/9חוזרת אחרי חופש ארוך כך שחייבים אותי בעבודה וכן, היו שנתיים שלקחתי את הילד איתי לעבודה וביום השני היה פחות לחץ ובכי בגן מה שהקל עליי ועליו...

וב"ה יש כמה ילדים, ובעלי כמובן לא יכול לעזור כי הוא בבית הספר שלו.

אני ממש עושה תכנון קפדני של הלו"ז באותו היום, מי זקוק יותר ומי זקוק פחות.

אפשר בהתחלה ללוות את הילדים שקל להם יותר, ולמצוא מישהו שיהיה בבית בנתיים עם מי שקשה לו יותר, ואז להשקיע זמן עם המתקשה

אני מתחילה את הסבב מוקדם

אמא שלי איתי ברכב (בעלי עןבד) ואני יורדת כל פעם עם הילד התורן לכמה זמן שהוא צריך ואמא שלי עם השאר ברכב.

בדכ בימים הראשונים אפשרי להגיע גם יותר מאוחר מהרגיל ועדיין להיכנס עם הילד.

(אין לי ניסיון עם בית הספר עדיין אבל אם שם יש הגבלת זמן אז הייתי מתחילה משם)

אני מחנכת וכל שנה קשה לי מחדש שאני לא זוכה ללוות את הילדים ביום הראשון. ב"ה השנה הייתי בחופשת לידה וזה היה מרגש כל כך להיות איתם! זכות!

בד"כ בעלי הולך, מלווה רק את מי שמתחיל מסגרת חדשה ונמצא איתם מעט זמן- לפי הלוז והגילאים באותה שנה.

אבל זה אחרת שהוא הולך ולא אני.. וגם כשהייתי השנה גיליתי שדי כל האמהות נמצאות (לא יודעת איך) וזה עשה לי כווץ' בלב על כל השנים.

אצלנו אין לי בעיה עקרונית להיות עם הילדים ביום הראשון, ובכל זאת חוץ מכיתה א, בעלי הוא זה שהלך איתם כי יותר קשה להם להיפרד ממני וזו היתה בחירה מודעת

מה גם שבעלי יותר יכול להתעכב ממני 

שהייתי מבררת בשלושת המסגרות האלו מה כולל הפתיחה וזמנים

ואת אחד הילדים שהמסגרת יותר גמישה מגיעה איתו באיחור

ומוסיפה בשנים שעבדתי לקחתי חופש/הגעתי מאוחר יותר/עבדתי מהבית, על היום הזה כי גם בדרכ מסיימים מוקדם וצריך לאסוף מוקדם

אז זה לא משנה איפה תעבדי במזכירות אם בבית ספר או במשרד במסגרת שונה השאלה אם הבוס מרשה

שולחות את הבעל ללוות יום ראשון בכיתה א וכאלה. וזה יותר מורכב שיש כמה אבל לא צריך להשאר הרבה עם כל אחד מלבד טקס כיתה א

למזלי אני מורה מקצועית בתיכון לכן תמיד יכולה ללוות את ילדיי ב"ה 

אלא באיזשהו יום שישי. 

אבל לא עם ההורים.

יכול להיות שיש הורים שמגיעים, אבל לא משהו שצריך.

אבל שנה שעברה שניהם התחילו במקביל
הלכנו חצי מהזמן לגדול וחצי לשני, לכל מקם עם שניהם...

והיו עוד ילדים שבאו להיכרות עם אחים...

הכי טכני וברור ומובן.

מאמי תקשיב, גם אני בלחץ בגלל ההפלה שהיתה פעם,

וגם אין לי חשק בגלל השינויים ההורמונלים,

אנחנו צריכים להיות בהקשבה ולבדוק מה מתאים לנו.

במקום לגשש פשוט תדברו. אין טוב מיזה.

בדיוק מה שכתבת הכי פתוח כנה וברור

כל דבר אחר יכול להתפרש כחוסר חשק בלי קשר להריון וכו

זו דעתי 

תעשו דברים אחרים שכיף לכם ביחד , לצאת לטיול וכו

ותתעודדו, כבר עבר 2/3 מהשליש הראשון😉 עוד מעט יגיע השליש השני וההרגשה תשתפר

טיפה באריכות - אני כל כך מתחברת לתחושה הזאת של "לקיחת האחריות" על הבאסה.

זאת עבודה עצמית לא פשוטה. לומר - זה מאכזב, נכון. ולהשאר שלמה עם עצמי

זה תקף לכל רגש, מול כל בנאדם. אבל קשה במיוחד ברגעים כאלו, עם האיש שהכי חשוב לנו.

ולתת לו להתבאס, כמו שלפעמים אנחנו צריכות להיות עצובות/ כועסות/ מתוסכלות,  בלי שיפתרו לנו, רק להקשיב ולהשאר באמפתיה, ולהזהר לא להסחף ולהדבק.

את לא בחרת בזה. עובדה שאם היית יכולה, היית בוחרת אחרת. אז אם לא את אחראית - יש מישהו שלמעלה שהחליט. אז זאת באסה, כמו באסה שפספסנו אוטובוס, כמו באסה שיש פנצ'ר.

וכתבו פה עצות מקסימות איך להתעודד, אחרי שמשלימים עם הבאסה

ושיתמודד עם הבאסה... להגיד שזה מבחינתך לשמור על ההריון גם אם זה לא מוכח שזה גרם לבעיה או משהו...

ואגב בעיני אם אמרת לו בפירוש שאת לא בעניין ועדיין הוא ממשיך לנסות זה לא כל כך סבבה. הייתי מבקשת בפירוש שיפסיק לנסות.

גם לי היה קשה לסרב כל כך הרבה ומידיי פעם הסכמתי כדי לשחרר את הלחץ 😂

לא חיכיתי עד שיבוא לי…

שהיריון מהמוקפא הוא בעל יותר סיכונים מהיריון טבעי (ככה לפחות הבנתי)

ולכן אני מניחה שאת השיקול של כמה זמן כבר מנסים, לעומת הדרכים האחרות להיריון שאיננו מהמוקפא, ולעומת שימוש במוקפא - עושים בדיון עם רופא... וכל זה לפני שמדברים על הכסף

שבמקרה שיש לך תכנון לילד נוסף לאחר מכן,

וגם יש לך עוד שנות פוריות כתלות במצבך הרפואי והכל -

אז המוקפא יישאר כסוג של ביטוח לילד נוסף

לא דיברתי על סיכונים מעצם הטיפולים (וגם כלל לא הזכרתי טיפולים, אלא החזרה - יש החזרות גם בלי טיפולים אלא "סתם" הקפאה, אחרי שאיבה שלא כוללת הרבה הזרקות).

בכל מקרה הסכמתי עם הדיוק שלך בין אם נצרך בגלל איך שאת הבנת ובין אם לא בגלל איך שאני התכוונתי.

אז העיקר שהפותחת הבינה

לגבי המשך הקפאה לא הייתי מתייחסת לתשלום כשיקול אלא למצב רפואי, רזרבה שחלתית וכו. 

4 ילדים ברוך השם

הילד השלישי היה ivf רק זרע חלש רזרבה שחלתית נמוכה אבל בהחלט נקלטת גם טבעי פשוט לוקח זמן הוכחה של 3 ילדים טבעי חח

מתלבטת ממש

תשמרי אותם אם תראי שאת כבר לא נקלטת מספיק זמן לא

כביכול אל תבזבזי אם עוד לא ניסית מספיק 

פשוט עשינו החזרה

לא יודעת כמה עולה להשמיך להקפיא

ההריון הוא לא בסיכון כשזה החזרה, למיטה ידיעתי אולי קצת השגחה בשבועות הראשונים וזהו

אני הייתי הולכת על החזרה

ולהשאיר את העובר לשעת הדחק.

(אולי תשתמשי בו בגיל 39 עבור ילד 8 כשסיכויי ההצלחה עצמאית באמת נמוכים)

אבל התכנון לסיים ילודה בגיל 35 ואני בת 30

ומקסימום עוד אחד שתיים חחח בעזרת השם

אבל צודקות אולי באמת להמשיך לנסות טבעי בנתיים.. 

מבינה שזה לא רק סיפור הענישה, אלא הרבה מעבר, ותחושות רבות שיש לך בנוסף.
זה נראה שהיא רוצה לתקן, להשתנות
למה שלא תדברי איתה בשיחה בארבע עיניים עלל התחושה שלך כלפי ילדייך מצידה בעדינות? זו היא שרוצה לפתוח ולדבר ולהתנצל, אז אולי שווה לך לנסות להיפתח אליה?
ויפה שהיא רוצה להתנצצל.

להעזר בבעל מקצוע. כמו שנעזרים בטיפול כשצריך בין בני זוג. לבעל מקצוע יש את הכלים לעזור לעבד את המצב, לתת התוויה להתנהלות נכונה בסיטואציה וגם לגשר את זה בינך לבין בעלך. זה יכול להיות הבדל משמעותי מאוד מאוד בניהול המצב הזה..

וחיבוק. 

אנחנו גם הרבה בקונפליקט מול אחד האבות שלנו וממש קשה עם זה אבל לא מוצאים פתרון.

עניין של אופי ותפיסת עולם

בטיפול יורדים לשורש העניין. איפה זה פוגש אתכם, איזו נקודה זה מעורר בכם, למה מפעיל אצלכם את הרגש ואת התגובה הזו..

וכשיורדים לשורש, הכיוון למה לעשות בפועל, יותר מדוייק למצב.

הרעיון בטיפול זו עבודת העומק.

ולפעמים, אפילו רק הבירור העמוק עצמו, עוד לפני מה לעשות בפועל, כבר מסדר את הראש ואת הלב ומאפשר אוויר ושינוי..

בהצלחה רבה. השם יברך אתכם

הAI סיכם את זה נחמד:

ייעוץ זוגי מתמקד בפתרון בעיות פרקטיות וספציפיות בזמן קצר, בעוד טיפול זוגי הוא תהליך מעמיק לשינוי דפוסים רגשיים ותקשורתיים ארוכי טווח.

ייעוץ מציע כלים התנהגותיים לקשיים נוכחיים, בעוד טיפול זוגי עוסק גם בתכנים נפשיים מעמיקים, לרוב על ידי מטפל מוסמך.

ההבדלים העיקריים:

מיקוד ומטרה: ייעוץ זוגי מתמקד ב"כאן ועכשיו", פתרון בעיות ספציפיות (כמו משבר אמון, קושי בקבלת החלטות) ושיפור כלים תקשורתיים.

טיפול זוגי מעמיק לתוך שורשי הבעיה, דפוסים אישיותיים, רגשות וחוויות עבר.

משך הטיפול: ייעוץ זוגי הוא בדרך כלל תהליך קצר וממוקד מטרה (מספר מפגשים מוגבל). טיפול זוגי יכול להימשך תקופה ארוכה יותר, בהתאם למורכבות הבעיות.

הכשרת המטפל: טיפול זוגי מבוצע לרוב על ידי מטפלים מוסמכים (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מטפלים משפחתיים) בעלי הסמכה מוכרת.

ייעוץ זוגי יכול להינתן על ידי יועצים שעברו הכשרות פרקטיות ממוקדות.

התאמה: ייעוץ מתאים לקשיים נקודתיים או משברים קלים. טיפול מתאים לבעיות מורכבות, חוזרות ונשנות, או כאשר יש צורך בשינוי רגשי עמוק.

יש מאמר מעניין שבו ההבדל מוסבר ממש בפירוט (מאמצע המאמר בערך):

מה בין ייעוץ זוגי לטיפול זוגי? - בטיפולנט

אם צריך עזרה למשהו ספציפי ממוקד- ייעוץ יכול לעזור.

אבל במקרה של דפוס חוזר או תגובות רגשיות או "יבלת" מהעבר שמשפיעה על ההווה- טיפול ירד לשורש העניין. לרוב, ההגעה להבנה ולהתבוננות תהיה השער לפתרון המעשי.

יותר ארוך, יותר אולי קשה, אבל פותח שערים לשינוי פנימי

ממליצה לא על יועץ, אלא על מטפל משפחתי- עו"ס או פסיכולוג שהוכשר גם בטיפול משפחתי

הרי בסוף תיפגשו זו בזו באיזשהו מתכונת.

בסוף היא האמא של בעלך ,וזה ישאר כך לעד.

החובה שלנו ככלות היא לכל הפחות לכבד ולא להתעלם אם היא מתקשרת, אני חושבת שבכך גם בעלך אולי מעט נפגע .

זה הכלים שיש לה להתמודד עם מה שקרה במפגש אז.

האם זה היה נכון? לא

האם את יכולה לשנות אותה? לא

אבל את צורת ההסתכלות שלך עליה ? כן

לא חייב לשבור את הכלים ולא משחקים. מניסיון לא יוצא מזה שים תועלת. להפך זה עלול לפגוע רק בך בהמשך.

הם אנשים מבוגרים וכך כנראה הם חינכו את בעלך והגיסים שלך.

תנסי לזכור את הדברים הטובים שהיא כן עשתה ל ענך, ולהאחז בהם .ולשחרר. לחמול...

בהצלחה

היא פתחה לך פתח, תדברו איתה על זה ועל מה שמפריע, תתני לה הזדמנות לתקן.

מעניין אותי אם הבת שלך חוותה את זה כטראומה כמוך? כי מניסיוני, אני לוקחת מקרים עם חמותי כקשים והילדים שלי לא, ולי אין כוחות ללכת בגלל מקרים כאלה ואחרים והם רק מחכים לנסוע.. ילדים סלחנים הרבה יותר מאיתנו.

ברור שמה שנעשה לא בסדר, אבל יש לך כאן הזדמנות לפתוח כל מה שמציק.

בהצלחה רבה 

הבת שלי בסדר עכשיו

אני כועסת על עוד דברים הרבה יותר קשוחים ..זה רק הצטרף

אבל מרגישה צורך מעט להתנתק...בגלל עוד דברים שקרו

זה הקש ששבר את גב הגמל

לקשר עדין.

לא לשים אצלה את הילדים, לא לפטפט עד כלות הערב....

שלום ומה נשמע ותודה וביי. 

ש0ככה יתנהגו אליי?

שאם עשית טעות ינתקו קשר ולא יתנו לך לתקן?

בסדר, היא טעתה. ביקשה סליחה. מה עוד את רוצה?

כתבתי שרוצה להתרחק מעט

לא לנצח

תגובה חריפה ולא נעימה!

קצת קשה לי עם מה שכתבת

נראה שאת מחפשת קולות שיצדיקו את התחושות שלך ,שאת לא רוצה לסלוח ולהתנתק..

תחפשי את הקול הפנימי שלך וזאת תהיה לך לתשובה.

תחשבי שגם את בעתיד הלא הרחוק תהיי חמות ,ולא תרצי שחלילה יתייחסו או לא יתייחסו אלייך כך.

מאשר בשבילה. לדעתי ככל שעובר זמן מהאירוע יותר קשה לסלוח כי "הנה לא חייב להיות בקשר" ולא צריך להתמודד

אני חושבת שיפה שהתקשרה לבן, ויפה שהבינה תעצמה ולדעתי מגיעה לה עוד הזדמנות. אבל! אם את מרגישה שאת צריכה עוד רגע תקחי אותו, מודה שגם לא בטוח הייתי מתייצבת שם לאירוח עם לינה פתאום, אבל קחי בחשבון שתצטרכי להתמודד איתה איכשהו כי זו אמא של בעלך. ותבקשי מבעלך שלא ילחץ. שאת צריכה ממנו לגיטימציה לרגש, למרות שזו אמא שלו. סיטואציה לא קלה..

חיבוק♥️

ברור שזה יקרה ויחלוף

אני גם טיפוס הכי סלחן שקיים אבל קרו עוד דברים שגורמים לי לרצות להתרחק רגע

ומצד אחד לא רוצה שזה יתגלגל עוד ועוד

מצד שני. זו התחושה שלי עכשיו.

כדי שיוריד לחץ

מספיק שהוא מדבר איתה כרגע וקחי את הזמן להירגע. והוא יכול גם להגיד לה שאת צריכה את הזמן (או שאת יכולה לכתוב לה הודעה נניח,מה שזורם לך)

שהילדים שלך 'חוטפים' ממנה,

יכול להיות שזה קשור לכמות הקשר שלכם.

אני למשל רואה שסבתות, כמה שהן יותר בקשר עם הילדים, יותר נפגשים, יותר שומרים עליהם, כך הסבתא לוקחת יותר מקום של ההורים.

זה לא משהו טוב או משהו רע, אלא עניין עובדתי.

עכשיו, ברור שגם הורה לא צריך למשוך את הילד לחדר אבל תסכימי איתי שטעות של הורה יותר נסלחת ומתקבלת על הדעת.... 

מצד שני כשלנו קרה מקרה לא נעים במשפחה שלי

ובעלי החליט באופן חד צדדי שהוא פשוט לא הולך לשם יותר ולא רוצה שום קשר איתם ודי זה היה כואב מאד

הזלתי המון המון דמעות על זה וכעסתי והייתי חסרת אונים בטרוף.

אני חושבת שיהיה יותר מכבד שתעני משהו קטן.

זה מאד מאד פוגע כשמתעלמים.

אולי רק ש-את מבינה, אבל כרגע רוצה קצת זמן לעצמך כדי להרגע. ושזה עניין זמני עד שתרגישי רגועה יותר.

לפחות שהמסר יעבור דרך בעלך שזה זמני ויהיה בסדר בהמשך.

גם בשבילו זה יהיה מרגיע יותר.

ככה לדעתי

לא ברור מאליו בכלל.

את לא חייבת לסלוח, בטח לא מיד ובטח לא כשבעלך בטלפון מסמן לך סימנים.

זה ממש בסדר לקחת תקופה של קצת שקט והתכנסות.

זה לא אומר שאת נגדה, אלא את בעדך.

צריכה את הזמן לעצמך.

ממש קשה לבנות אמון מחדש אחרי כזה מקרה.

לאט לא לרוץ לשום מקום.

עדיף לאט ויסודי מאשר מהר והכל יתפרק שוב בשניה.