פשוט כי גם ככה עובר שינויים אז לא הייתי רוצה שינחת במקום לא מוכר.

אלא אם כן יש אופציה לבוא אליהם פעם-פעמיים בשבועות הקרובים כדי שיכיר

נשמע שזו לא טירחה מיוחדת עבורה ועוד ילד זה רק עוד מאמץ נוסף שמתחלק עם שאר בני הבית.

אני מאמינה שהם ייעשו מאמצים לגרום לו להרגיש נעים ורצוי ואת עצמך יכולה להביא לו דברים מוכרים ואהובים שיעשו לו הרגשה נעימה.

כמו שמיכה מוכרת או צעצועים אהובים.

לגבי תשלום, אתם מכירים את המשפחה שלכם הכי טוב, אבל באופן אישי לא בטוחה שיש ציפייה לתמורה כספית.

אפשר לתת משהו נחמד סמלי שמביע הערכה.

אם הייתי מקבלת כסף על סיוע מהלב ובאהבה אני חושבת שהייתי נעלבת. 

אבל עושה מאמצים שבחודשיים יכיר אותם יותר

מפגשים, שיחות וידאו גם להראות לו תמונות או סרטונים שלהם ובעיקר לספר

חושבת שלטובתו ולטובתך זה עדיף..

גם שיגיע לשם עם חפץ או חפצים מוכרים מהבית ממש יעזור

שהייתי בכיתה ח' דודה שלי התגרשה גירושים מאוד כואבים וסבא וסבתא שלי מימנו לה ולחברה מלון ל5 ימים

4 ילדים שלה באו אלינו

ביננו זה לא היה קל בכלל! אבל עזרתי המון (אני הבכורה) כי הבנתי שזה המצב..

אחרי 5 ימים קשוחים היא הביאה לאמא שלי מתנה כתודה והייתי בהלם וממש שימח אותי שהביאה גם לי זוג עגילים

לא ציפיתי ופתאום ההפתעה והתודה הזאת כל כך עשתה לי טוב על הלב

אז ממליצה לך לתת משהו, אפילו קטן לבנות הגדולות שיעזרו עם הבן שלך..

בתור דודה שגידלה את האחיינים שלה...

כל פעם שאחיות שלי העריכו וצ'יפרו שימחה אותי

ושמרתי עליהם באמת בכיך ובאהבה

כי אמירה של גיסתך שילד בן שנתיים ועוד שובבון לא מהווה טירחה , קצת מוזרה לי. אפילו לצאת איתו היא לא תוכל בלי עזרה של גדולות.

הגדולה שלה בת 19

בעיקר מי שיהיה איתו אלה שתי אחיות בנות 12-14..

ככה שבאמת עבור האמא יש פה פחות טרחה

היא לא צריכה לצאת איתו לגינה

לא צריכה לקלח

מוסיפה חצי תפוח אדמה למרק שגם ככה מכינה

לא צריכה להעסיק אותו במיוחד כי גם ככה העדר שלה משחק..

היא אומרת שמעבר לכל זה מבחינתה זו אטרקציה לילדים לחופש הגדול, ככה יהיה להם טיפה גיוון המיוחד שהם מאוהבים בילד הזה (ברור ברור חחח)

היא גם עובדת במהלך השנה בחינוך לגיל הרך,

כלומר יש לה המון אהבה וסבלנות לילדים 

שגם ככה מגדלת את השיירה אחריה?

אני הרי לא מצפה שהאמא היא זו שתקלח תלביש

תעשה קוקו ותספר סיפור

אני צריכה את הדמות שלה יותר לאחריות

מעבר לזה כל מה שקורה במהלך היום? סבבה לי שבת 14 תהיה איתו 

בעייה שמפילים על בת ארבע עשרה חבורה של קטנים ועוד בן דוד קטן ושובב לכמה ימים.

ועוד בהתנדבות. ראיתי בנות כאלו בגינה. הן אומנם אחראיות אבל שחוקות ועצבניות.

אני עושה את כל אלה בעצמי , אומרת לך בכנות , עוד ילד קטן לחבורה זה לא עוד תפוח אדמה למרק. 

ואין שום סיבה שילדה שגם ככה יש לה מלא מטלות תשמח לעוד כמה.

אחשוב על זה באמת

אם כי אתמול בערב האחיינית הזאת היא דווקא התקשרה להתחנן

אבל את צודקת

אם כי תראי, זה יהיה לשלושה ימים - לא מעבר.

מתוךחופש גדול של חודשיים, כנראה נסבל.

נהניתי מאוד לשמור על אח שלי ועל אחיינים שלי

ואני רואה את גיסות שלי בגילאים האלה נהנות מאוד

אם יש הערכה ותגמול (לאו דווקא כסף, איזה שוקולד ומכתב תודה)

אז הבנות נהנות...

כמובן שלא צריך להגזים...

מתחילה לשקול את כל העניין

ומכתב הערכה לכל בת...

יש אופציה לתת לו בחודשיים הקרובים

מידי פעם להכיר אותם זה יכול להיות אחלה

נגיד לעשות איתם שבת, לבקר איזה יום...

שיכיר את הילדים ואת הדודה...

ולגבי התשלום אין לי מושג...

עם הגמילה מהמסך!

וכן תמידהיו  לאורך הדרך רעשי רקע של למה לא בעצם?! כי זה מפתח ובללה

בפועל הילד למד לשחק עצמאית

במשחקי דמיון מטבח בובות 

הטירוף שהיה לי תמיד סביב הדרישה לשיר אחר, והפעם דווקא סרטון אחר

הייתי כל היום סביב הריצה לעבר להחליף סרטון בהתאם לבקשתו

נכון שז היה כל פעם רק לחצי שעה מקסימום, אבל כל פעם לשמוע את הבכי על זה שאמרתי שמספיק

ההתחלה הייתה מאתגרת אבל עכשיו תודה לה' - פשוט נחת!!!

ככה גם שבת הפכה להיות שבת אחרת

כי תמיד היה בוכה מחוץ לחדר עבודה שנשים לו סרטונים, זהו - נגמר!

הוא כבר לא מבקש להיות על המחשב, התרגל לנורמה אחרת

אין כיף מלראות אותו נכנס לבית אחרי המעון ורץ לעמודון ספרים שלו או סתם לשכב ולנוח איתי ביחד 

אלופי ממש!

הלוואי שגם אצליח עם ילדיי העתידיים...

זו אכן השאיפה...

וכזה מספרת לו עליהם אולי עושה שיחת וידאו או מראה תמונות אם אין אופציה ללכת לבקר

ולגבי תשלום- לא ניראלי כסף אבל כן מתנה יפה לגיסה ולבנות אולי סכום קטן או מדו קטן לכל אחת

כי אומנם את מביאה לאמא את הילד אבל ברור לכל שהאחיות הגדולות נותנות יד

כתבתן דברים מזה חכמים שפשוט גורמים לי לחשוב - יותר חחח

חושבת שאנסה לעשות שבת שתיים אצל הגיסה, ככה  נראה איך הבן שלי שם

אם מתרגל אליהם ובאמת נהנה בחברתם כמו שהיה לפני חצי שנה באירוח האחרון

ולבלות יחד בזמן שנשאר.

אבל האמת שהייתי חושבת פעמיים אם ממש נצרך להשאיר ילד בן שנתיים בלי שני ההורים לכמה ימים מיד אחרי לידה...

אם זה לא ממש קריטי לא הייתי עושה את זה.

48 שעות מהלידה חוזרת הביתה או להורים

איתו 5 ימים עד הברית

אחרי הברית אני לא יכולה להתעסק עם זה, לכן חייבת בית הבראה

ממש חושבת שגם בעלי צריך את ההפוגה הזאת

לכן כן מתחשק לי שנלך ביחד.

אבל זה באמת שיקול, אם להתעלל בו ככה כלכך הרבה מייד אחרי הלידה.

מצד שני, האם הנוכחות איתי עדיפה? בלידה הקודמת היה לי ממש קשה

פיזית כאב לי כל הגוף

הייתי חלשה

ישנתי בלילה עם כדורי שינה במרשם מרוב חולשה, בעלי זה שקם לתינוק

אם זה יהיה ככה גם הפעם, לא בטוחה שהבן שלי ירוויח משהו מזה שאהיה נוכחת בסביבה. אני כלכך מקווה שזה יהיה אחרת!!!

אם כי כן חבל שגם בעלי לא יהיה נוכח, אבל הוא גם בנאדם עם כוחות מוגבלים - לא יודעת איך ישרוד את האחרי..

לדאוג שאמא שלו תרגיש טוב זו לא התעללות!

זה בהחלט שיקול שצריך לעשות אבל אל תלקי את עצמך יותר מידי!

ההיפך -

את אמא שצוברת כוחות כדי להיות אמא יותר טובה.

את לא מניחה אותו בכניסה לבית יתומים ושיטפלו בו רוחות השמיים ואנשים זרים,

את שמה אותו לכמה ימים אצל המשפחה שלו.

זה לגמרי לגמרי בסדר. 

לדעתי ההכרות חשובה יותר מעוד כמה שעות על המסך..

ומנצלשת, מה זה אומר בתי הבראה?

צריכה ללדת גם וחולמת על חופש עם בעלי, אין לי ילדים להשאיר

את מקבלת מימון מהקופה.? איפה?

אם יש לך ביטוח משלים בקופה

יש החזר של כ 400 ללילה

יש הבראה ליולדת לדוגמה בהדסה בייבי וביכורים בירושלים

שם יש תינוקיה כמו שיש בבית חולים

אם לא קריטי לך תינוקיה את יכולה ללכת לדעתי לכל מלון אחר מוכר ולקבל החזר של 400.ללילה

תשאלי בקופה שלך מה הנוהל

לדעתי ממש לא שייך, אחרי שנעלמת וחזרת, להיעלם שוב לכמה ימים.

כשתחזרו הוא יהיה כ"כ הפוך שלא בטוחה שזה עדיף.

למה לא לצאת לנופש איתו?

או שתצאי בלי בעלך שלפחות אבא יהיה איתו.

מהמסכים לא הייתי דואגת בשלב הזה, אבל מהפרידה הארוכה אחרי שכבר ילדת והגעת הביתה, זה יותר מטריד.

ילדים לא מבינים שמבחינתך זה המשך של אותו אירוע של הלידה.

אולי עדיף לוותר על היציאה. אם זה בשביל הרענון הזוגי אפשר לחכות עד אחרי החגים שהכל יירגע והוא יחזור למסגרת, ואם זה בשביל המנוחה אחרי לידה או שתנוחי בבית ובעלך/ הבנות של גיסתך/ חמותך יעסיקו אותו במהלך היום, או שתצאי בלי בעלך.

אם כי לגביי - זה דיי סופי

לא חושבת שיש לי אופציה אחרת על סמך ההיסטוריה של הלידה הקודמת.

גם אין לי ממש איפה להיות וממי לקבל עזרה

ככה שאם לא בית הבראה אני ככל הנראה ישירות הביתה. להיות בבית מ 48 אחרי לידה עם שני קטנים ועזרה חלקית של בן זוג כי מהה לעשות יש לו עבודה...

זה קצת מורכב

לגבי בעלי ממש לא בטוח שבאמת ייסע איתי, אקח גם את הצד הזה בשיקולים

תודה שכתבת את זה!

עוד משהו, יצאנו כמה פעמים לנופש לבד כזוג והוא היה ממש ממש בסדר

לא הרגשנו שיש שינוי אחרי שחזרנו. ככה שזה פחות חוששת 

ואחר כך יהיה עם הבן שלך, לדעתי זה הכי טוב.

אני מבינה אותך לגמרי על זה שהמחשבה על חזרה הביתה וטיפול לבד בשני קטנים לא מתקבלת על דעתך. זה כאילו הנורמה, אבל זה לא נורמלי.

כמובן שיש את האמצע - להיות בבית ולדאוג לעזרה שוטפת, שבשעות שהגדול לא במסגרת מישהו תמיד יהיה איתך, בעלך או בחורה בתשלום, אבל לא קל לארגן את זה.

בסוף באמת תלדי אחרי התאריך עם כל התסבוכת בהריון הזה 😉

מה שהכי חשוב בידיים מלאות והרבה בריאות.

חולמת ממש שבורא עולם יאיר את עיניי לצאת לחופשה קצרה ב 37

שבוע - שבוע וחצי מנוחה ואחר כך לידה..

ככה הברית תצא עוד לפני היציאה שלו לחופשה בתשעה באב..

וואי חלומי!!!!🤣

כי אולי זה יחליש אותך וזה לא מה שרצית לשמוע..

בגלל שעוד כתבו לך, אני מצטרפת.

בלידה השניה והשלישית, הקטנה התורנית היתה בת שנתיים ולקחה את זה מאוד קשה..

וחזרתי הביתה אחרי 48 שעות, אבל עצם העניין שיש תינוק חדש שלוקח את תשומת הלב היה קשוח, גם בגן וגם בבית..

הייתי שמה את הקטנה בגן בצרחות, והייתי חוזרת בוכה הביתה כי היה לי קשה לראות כמה קשה לה..

לדעתי זה גיל קטן שהם עוד לא תופסים שינויים, וזה שינוי ענק. ומבורך ב"ה..

אם את מחליטה בכל זאת לצאת, אני ממש בעד שתשימי אצל חמותך כי הוא מכיר אותה יותר ובעיני זה מה שחשוב. אחרי לידה זה לא זמן להקפיד על כללים של מסכים וכו.. אתם אלופים שאתם מקפידים על כך, אבל כשאני שולחת לאמא שלי או לחמותי יש לי אפס ציפיה שיקפידו על מסכים וממתקים, זה לא תפקידם. וכן, אפשר לשחרר בעניין אחרי לידה, במיוחד אם תלכי למלונית..

החלטות טובות בע"ה. 

ולא ללכת לעבודה, אז למה שלא יוכל לעשות את זה אם תשארי בבית?

ככה גם תהיה לך עזרה כל היום וגם הילד יהיה איתכם.

זה לגבי זה שאמרת שאם לא תלכי לבית הבראה תהיה לך עזרה חלקית של בן הזוג.

ולגבי הנופש- זה שונה לגמרי מלעזוב אותו אחרי לידה.

לידה זאת טלטלה גם לילדים ולא רק לנו ההורים.

אין בכל האמור לומר לך מה לדעתי עדיף כי אין לי מושג מה הנתונים שלכם אבל רק מגיבה להודעה שכתבת.

אם הבעל זמין לנופש - הוא יכול להיות זמין לעזרה עבורך ולהסתגלות של הקטן.

אני באופן אישי אחרי לידה שנייה גם קיצרתי זמן אשפוז כדי לחזור להיות עם הגדול שלי. אז אני פחות מתחברת לרעיון של פרידה ארוכה, ועוד מ2 ההורמם. לדעתי זה פתח לבעיות רגשיות וקשיים שיכבידו עלייך בהמשך, אבל זה לשיקולך כבר

זאת. אז עדיף אצל חמותך

אצל הגיסה נשמע מציף מידי.

אבל מסכימה עם זה. נשמע לי לא מוצלח להיעלם באשפוז, ואז לחזור עם תינוק חדש, ולהיעלם שוב... זה מטלטל מאוד. ואם זה ממש חובה מבחינתך (שזה זכותך ובסדר גמור!!!), אז תנסו לחשוב אם זה ממש חובה שבעלך יבוא איתך, כי עצם העובדה ששניכם תעזבו אותו - יטלטל אותו יותר...

(למשל לי נשמע חלום ללכת לבד לבית החלמה, ושאת רגועה שהילד שלך בידיים טובות - עם אבא שלו. אבל זה אני..).

ואם אתם עדיין מחליטים ללכת שניכם, הייתי משאירה אצל החמות, כשהוא מקבל תשומת לב פרטית ולא נאבד בין מלא ילדים, תחשבי שהוא לא בתקופה רגילה, הלידה מטלטלת עבורו, והוא גם לא בגיל של חגיגות כשההורים לא נמצאים.

אם כבר, הייתי שולחת לחמות ומשחררת את עניין המסכים.

בהצלחה בקבלת ההחלטות ❤️

כתבת מקודם: ״מצד שני, האם הנוכחות איתי עדיפה?...לא בטוחה שהבן שלי ירוויח משהו מזה שאהיה נוכחת בסביבה״ - 

ויש לי לומר לך על זה משהו (-גם אם תחליטי ללכת בסוף - שזה מאוד מאוד מובן הצורך הזה, נראה לי חשוב שתדעי)

גם אני חשבתי ככה לפני הלידה האחרונה כשהקטנה שלי הייתה בת שנה, ואז לאחריה התברר לי עד כמה טעיתי

הילדים שלנו צריכים אותנו הרבה מעבר ל״שירות״ הפיזי שאנחנו נותנים להם... 

כשהייתי במחלקה, המתוקה הזאת באה אלי אחרי שהייתה 24 שעות אצל ההורים שלי 

והיא, שבדרכ מאוד פעילה ואנרגטית, שכבה לידי בשקט בשקט הרבה זמן, בוהה בי... כשואלת לאן נעלמתי לככ הרבה זמן 

וגם אחרי זה כשבאתי להורים שלי - היא ככ שמחה לבוא ליד המיטה כשנחתי ולקשקש איתי... ויותר מזה שזה היה חיוני לה - זה פשוט הרים אותי והוציא אותי מהתחושות הקשות שהיו בעקבות הכאבים והחולשה!!

רק רוצה לומר שגם אם הגיסה אמרה לך בשמחה רבה שהוא מוזמן להיות אצלם והיא לא תרגיש אותו - לא בטוח שכך זה באמת... (כותבת מהצד של הגיסה... אני באמת בשמחה מוכנה! אבל כל ילד שלא שייך לי מוסיף על המערך המשפחתי, כי בסופו של דבר אני לא מכירה אותו עד הסוף ואת ההתנהלות היומיומית שלו ואת הדברים הקטנים שמציקים לו... וכו'. בכל אופן ודאי שלא הייתי מסכימה לשום תשלום!)

מה עם האפשרות שהוא יהיה אצל חמותך, אבל מדי פעם הילדים של גיסתך יגיעו לבקר ויעסיקו אותו? (אפילו מחוץ לבית, אם קשה לחמותך)

ואולי באמת לשקול אם ממש חובה שבעלך יהיה איתך במלונית? אם תרגישי שהוא חייב ימי חופש, אז תוכלי לאפשר לו אותם אחר כך, כשתתאוששי יותר. ואז את יכולה להיות במלונית עם התינוק, והוא יהיה אצל חמותך עם הילד, יטפל בו בעצמו אבל לארוחות וכאלה לא יצטרך לדאוג. זה גם יכול להיות סוג של נופש

עברתי עליהן,

עושה חושבים

אם כי עם כל הרצון שלכן, למלונית אני בטוח הולכת

רואה בזה חשיבות עליונה רגע להתאפס ולאגור כוחות להמשך.

שוקלת לא לצרף את בעלי,

לקוות ללדת לפני יציאת תינוקי לחןפשת לידה

וככה יהיה אצל חמותי ובעלי גם אחרי העבודה

בקיצור, נחשוב על זה 

השאלה היא רק על הדרך.

כמובן שבסוף תעשי מה שאת חושבת, אנחנו יכולות לתת טיפים כל אחת מהניסיון שלה, מה שנקרא חכמת ההמונים ואת תחשבי לפי השיקולים שלך.

נקודה נוספת שלא עלתה בשרשור זה שבכל מקרה כדאי להגיע בראש פתוח ולראות איך הלידה, איך ההתאוששות, איך הברית, באיזה יום בכלל זה יצא,

מה יהיה המצב עד אז.

אני רק רוצה לחדד עניין מסויים, כי ברור לי למה יש הקשר בין מנוחה לבית החלמה.

ויש כאלו שטוב להם.

אני רק רציתי לאתגר את המחשבה הזאת מתוך הניסיון שלי של ארבע לידות שבחלקן הייתי בבית החלמה וחלקן לא:

1. המעברים והנסיעות- לא פשוט בכלל ליולדת. ימים של יציאה/ חזרה לי אישית היו מתישים פי שלוש מאשר יום בלי נסיעות.

2. השפעת השינוי על הילדים- אצלי ההבדל היה דרמטי. ככל שהיינו יותר בסביבה המוכרת, ככה היכולת התמודדות של הילדים היתה הרבה יותר טובה וממילא ההתאוששות. היה לי הרבה יותר קשה (פיזית ונפשית) להתמודד עם ילד עם התפרצויות זעם, מאשר למנוע אותם מלכתחילה ע"י ייצוב השגרה.

3. כשבחרתי לנוח בבית- זאת הייתה בחירה של מנוחה בידיעה. ללא בישולים, מעט כביסות (בכל מקרה הבגדים מצטברים, אפשר לחלק את העבודה לפי היכולת) ללא ניקיון. נטו מנוחה. בבית שלי. את הכסף שהתפנה השקענו בליצור הבראה בבית ולשלם למיקור חוץ על מרבית העבודה. כמובן שהבעל לוקח חופש, לא צריך לשלם על בית הבראה כדי שיקח חופש. אפשר להבריא גם בבית.

4. שיקול משמעותי *אצלנו* היה לחסוך לבעלי את הטרטרת של הנסיעות. בית חולים, בית יולדות, טיפת חלב, איסופים של הילדים, התארגנות לברית.

בסוף הקושי הטכני השפיע על מצב הרוח שלו וזה חזר אלי כבומרנג. במקום לנוח רק בכיתי.

בבית היה לו הכל קרוב ויכל להפנות כוחות לדברים אחרים והכי חשוב- לעזור לי עם הצרכים האישיים שלי.

יצא שאחרי הלידה הרביעית חזרתי הביתה פחות מ24 שעות אחרי לידה, מה שלא אפשר לי לקבל מלונית,

ועם יותר ילדים, במגוון גילאים, הייתה לי התאוששות הכי קלה משמעותית מבין כל הלידות.

רק רציתי לחדד את זה כדי שלא יצא שתחשבי שהכוונה היא או טובתך או טובת הילד כי זה לא מה שהתכוונתי להגיד.

בכח מקרה בהצלחה בכל החלטה ושתהיה לידה קלה כתרנגולת עם תינוק בריא ושמנמן והתאוששות מהירה וטובה והאח הגדול יהיה אח לתפארת!

המון נחת מהמשפחה 😘

היא צריכה עזרה בטיפול אחרי הברית

אין להם יכולת לרדוף אחרי הילד

אחרי לידות ראשונות שינוי מורגש יותר חזק ויש יותר צורך להתאוורות בלי ילדים. 

זה מה שאני מנסה להגיד, שאפשר לייצר את התנאים לנוח גם בבית מבלי להתנתק לחלוטין מהילד וכך לחסוך את ההתמודדות של אחרי החזרה.

אבל כל אחת ומה שטוב לה 🙂

מה את מצפה מילד בן שנתיים לעשות לבד בחופש הגדול כשאין מסגרת?

מקווה שתהיה קייטנה במעון, זה תלוי רישום..

אם תהיה כזאת זה יפתור לי הרבה בעיות.

זה לא מה שהצעתי.

אפשר לשלוח אותו יום אחד לסבתא ולהחזיר אחה"צ, להזמין את האחיינית שכ"כ מחכה לו ליומיים אצלכם או שאבא יהיה איתו רוב הזמן ותזמינו בייביסיטר שכנה שתוציא אותו לפארק/ ג'ימבורי.

אפשר למצוא כל מיני רעיונות.

הרעיון הוא שיולדת יכולה לנוח בבית כשיוצרים את התנאים המתאימים. בסוף הכל בראש.

למשל המחשבה על להישאר בבית ישר שלחה את בעלך לעבודה. לא, זה פספוס כל הפואנטה.

אותו דבר עם הילד, מה ההבדל אם הוא רוב היום יהנה אצל סבתא/ דודים/ פעילויות חוץ, ובשעות אחה"צ/ ערב יחזור הביתה לעומת שכל היום וגם בלילה יהיה מחוץ לבית?

להישאר בבית זה לא או הכל או כלום, זה מאפשר גמישות.

להזמין את הבת של גיסתך אלייך לעזרה למספר ימים.

עריכה: אופס, קראתי ברפרוף ועכשיו אני רואה שהצעת בדיוק את זה...

וקונה לה מתנה נחמדה ומפנקת על העזרה

לא תשלום כספי..

ובטיחות זה מתאים כי הוא מאוד קטן ויש לה ילדים גדולים בהרבה ממנו.

אני מודה שלהשאיר ילד בן שנתיים עם בת 14 נשמע לי קצת מלחיץ, אבל את מכירה אותם 🤷‍♀️

לדעתי ממש לא בטוחה שהיא מתכוונת שתשלמו, זה נחמד להציע או לקנות מתנה יפה בסוף התקופה אבל אני לא הייתי מצפה לתשלום.

אני ממש מוסיפה לי למאזניים כל תשובה

אתן ממש צודקות על העניין של להשאיר לבד לתקופות כלכך ארוכות

אולי באמת צריך לחכות לאחרי הלידה לראות איך ארגיש (כי כרגע הוא התכנון שלי מתבסס על הלידה הקודמת)

גם קחו בחשבון שאין לי ממש עזרה חיצונית, אני גם לא מתכננת להביא עזרה כזאת (מנקה כבר מחפשת שנה ואין באזור. לא רוצה להכניס אליי לבית ילדות שינקו יכבסו ויבשלו)

ככה שחוץ מעזרה בשמירה על הילד - אין לי עוד

אני מתכוונת לבישולים כביסות 

קצת לשמור על עוברוני שאוכל לנוח

תוסיפו לזה ילד בן שנתיים שדורש את שלו,

גם אם יישב על המחשב כל היום בבית - זו ממש לא תעסוקה ליותר מכמה דקות..

בקיצור, נעשה חושבים

תודה לכן על מה שכתבתן - לוקחת את כולם במכלול  

אצל כל הבנים שלי נסעתי אחרי הברית לבית החלמה לאחר שהייתי בבית לפני כן.

ב''ה לא נרשם נזק.

אני ממש מעודדת אותך לעשות את זה..

ההתאוששות שלך תהיה אחרת בעז''ה

מה שכן-בעלי היה תמיד עם הילדים ואני נסעתי לבד

בעלי עם הילד אצל חמותי ואני בבית החלמה

אין - אני חייבת את זה

לא יכולה לחשוב על ההריון והלידה בלי מלונית בסיום חחח

כשמשאירים אצל מישהו שהוא לא אנחנו צריך לקבל את זה שהעזרה תהיה לא תמיד כפי שאנחנו אוהבים..

אומרת את זה בתור בת לאמא שהיא סבתא מהממת אבל גם מגזימה בעיניי עם הסוכר והמסכים

היתה לי אותה התלבטות ובסוף השארתי אותם אצלה ושחררתי ,זה יומיים אי אפשר לשלוט על הכל ואותה הם הרבה יותר מכירים ומרגישים בטוחים

ואני חושבת שמה שנחרט אצל ילדים רכים זאת החוויה ופחות התנהגויות שאחכ גם אפשר למגר..

טיפ קטן

אני הכנתי שקית עם כמה דברים משחקים וספרים שלהם בלי קשר למה שיש אצלה בבית

ואני יודעת שזה כן שימש אותה

בסוף ילדתי בשישי אז הם היו אצלה כל השבת אז העניין נפתר..

בהצלחה ולידה קלה ידיים מלאות 

לחשוב עם עצמך מה הצורך שלך בימי מלונית על איזה צורך זה צריך לענות לך.

אולי תגלי שאפשרי שתהי לבד והבעל יהיה עם הילד ויבקרו אתכם פעם/פעמיים?

כי הצורך האמיתי זה להתחבר לתינוק/לא להתעסק עם עבודות הבית... ולא חייב שדווקא הבעל יהיה איתך?

ואם הצורך זה זמן עם הבעל, אולי זה יכול להיות ממוקד יותר ואז אחרי שהגדול ישן בערב בעלך יבוא למלונית לשעתיים של כמו דייט?

הכי טוב להבין מה הצורך שעליו מנסים לענות...

מבינה אותך מאוד!!!

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי

אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות

אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך

אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..

ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.

וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?

בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

וספציפית לחצבת

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

בעיקר משמועות הבנתי שזה בעיקר בשכונות חרדיות מסוימות אבל לא מצאתי מידע שמאמת אז מעדיפה לא לכתוב פה... אני יודעת שבאיזור שהמשפחה שלי גרים (למרות שהוא נחשב חרדי) אין התפרצות, אז שווה אולי לנסות לברר את זה

אבל חד משמעית אם הם גרים בשכונות חרדיות- לא הייתי הולכת.

יש לי חברה שהיא אחות שמטפלת בילדים שנדבקו בחצבת והיא אמרה לי שכונות כמו מאה שערים, גאולה.. שכונות חרדיות ממש- הן האוכלוסיות שמגיעות.

חצבת זה לא צחוק... והמצב ממש מחריף בחורף. כל כך מבינה את הבאסה- גם אני הייתי בסיטואציה דומה וזה מתסכל!!

אבל מחזק אותי לדעת שאני עושה את מה שהכי נכון לתינוק שלי ולרוגע הנפשי שלי

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.

לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

ואולי זה היה מרגיש אחרת אם הייתי יודעת את זה מראש ומראש מחליטה את ההחלטה שלי ולא ברגע האחרון מגלה את זה..

נראה לי פחות הקטע שלי הזום או הוידאו.. אבל תודה על ההצעות

וברור שאתפנק.. מתלבטת על מה😅😜

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

את הבנות שמחוסנות במנה אחת אני שולחת..

הוא עדיין רק על הנקה אז ממש קשה לי להשאיר אותו בלעדיי.. בפעמים הבודדות שהשארתי זה היה עם בעלי. 

סביר להניח שאם תצאי עם התינוק למסיבה, לא יקרה לו כלום
אבל ממש מבינה את הלחץ שאחרי...גם אני ככה,כל אפצ'י יכניס אותך לחרדה...וזו סיבה טובה שעדיף להישאר מוגנים בבית.
מצד שני, אולי כדאי לברר דרך רופא או אחות, אם התינוק ממש קטן- הוא נחשב מחוסן ממך דרך ההנקה? (אם לא, מאמינה שהיו ממליצים לחסן לחצבת כבר בבית החולים)

אבל קשה לי לסמוך על זה בלב שלם.

והבנתי שמתחת לגיל חצי שנה החיסון לא יעיל ולכן לא נותנים, וגם במקומות שהייתה התפרצות הקדימו מגיל שננ לחצי שנה אבל לא פחות מזה

בסליחה שהוא קצת מכני ומעושה, כשהוא מגיע בצורה של דרישה מילדים.

סליחה זה חשוב

יותר חשוב ללמוד איך מתנהגים

הסליחה היא לא מה שגורמת להם להבין האם מה שהם עשו בסדר או לא (לפי דעתי)

לגבי התנאים - בעיניי לא להכין לו אוכל, זו תגובה חריפה לאי בקשת סליחה. זה אמור להיות מנותק לפי דעתי. מה גם, שרעב (ועייפות גם, ועוד גורמים פיזיים), באמת מקשים על ההתנהלות ולפעמים אחרי זה הרבה יותר רגועים וקל לנהל כל סיטואציה הרבה יותר טוב 

הוא עלה על עץ, והיה צריך סולם לרדת ממנו.

זה באמת לא בסדר שהוא זרק קוביות, וגם לא בסדר שהוא ענה לך כמו שענה.

אבל אני מרגישה שיש כאן קצת פער בין הציפיות שלך, לבין ההבנה והיכולת שלו.

לא תמיד שיח הוא בדיוק מה שמתאים, במיוחד לא בזמן מעשה.

לפעמים משפט קצר וחותך, בטון החלטי, הוא יותר אפקטיבי משיח והסבר, שאולי מתאים שיהיו, אבל בשלב של נחת ואחרי מעשה, ולא תוך כדי.

לדבר איתו, בלי שיפוטיות, לנסות להבין מה הכוונה שהוא לא יכול לבקש סליחה. אפשר לקרוא ביחד את הסיפור המקסים של אמונה אלון "איך מבקשים סליחה", ולדבר על זה.

אבל, לדעתי האישית, מאד מאד חשוב שידע כן לבקש סליחה. לא בשביל המילה, בשביל היכולת שלו להתנצל, להודות בטעות, להכיר בזה שהוא עשה משהו לא בסדר, מול עצמו ומול מי שנפגע ממנו.

אחרי כל השיחה וההבנה וכל זה, הייתי מבהירה שזה הכל טוב ויפה אבל בסופו של דבר - הוא יבקש סליחה. בעל פה, בכתב, איך שהוא רוצה. אבל הייתי דואגת שהוא יעשה את זה. (אצלנו בבית לא רק מתעקשים על הסליחה אלא גם על ההכרה המפורשת בטעות - "סליחה שעשיתי איקס")

לא הייתי מונעת אוכל ושתיה או משהו בסיסי כי זה יכול לקחת גם יומיים, אבל כן הייתי מתעקשת לפני משהו שהוא לא בסיסי לשמוע את הסליחה.

מצד שני, גם לא הייתי הופכת את זה למשהו עם כעס ואישי, או העלבויות ועניינים כי זה רק יהפוך את הסיטואציה למפלצת, פשוט בענייניות - כמו אם הוא לא התקלח, או שכח לשים גרביים - לא ביקשת סליחה, תבקש. 

שמושגי הזמן של ילדים הם קצת שונים משלנו.

זה נכון שהם זוכרים מה קרה, אבל "לגרור" מקרה במשך יומיים, זה לא בהכרח נכון...

ילד מבחינתו כבר עבר והתקדם הלאה, וזה קצת להישאר על מקרה יותר מידי זמן לגיל הזה.

אבל אני ממש ממש מאמינה בקריטיות של היכולת להכיר בטעות שלך מול עצמך ומול אחרים. גדלתי עם אחים שחלקם היו ילדים טובים טובים טובים ומדי פעם כשהתפלק להם משהו לא טוב הם מאד התקשו לבקש סליחה/להודות בטעות ולא רק מול אחרים, בכללי הם היו כל כך רגילים להיות ילדים בסדר גמור שממש לא הצליחו להכיל שעשו משהו לא בסדר, וקצת התנהגו כמו שהפותחת מתארת. בגלל שזה לא קרה כל הזמן, ורוב הזמן הם היו בסדר פשוט העבירו להם את זה, ועם השנים ממש הרגשתי איך הם בונים לעצמם חומה של חוסר מודעות עצמית רק כדי לעולם לא להיות טועים. והיום כמבוגרים - הם אף פעם לא אלה שלא בסדר, תמיד הם לא התכוונו, לא שמעת נכון, בשפה ההלכתית הביטוי הזה לגיטימי, לא הבנת אותם, או אלף ואחת תירוצים אחרים אבל בסופו של דבר הם לעולם לא מצליחים להודות בטעות שלהם, להתנצל גם אם אמרו משהו לא מתקבל על הדעת ולהכיר בזה שלפעמים הם לא בסדר.

נכון, זה תיאור קיצוני, אבל במציאות זה לא כזה קיצוני, כי גם היום הם אנשים בסדר גמור עם חיי חברה עשירים שרק מדי פעם יוצא להם כזה דבר אז כמו פעם - אנשים מרימים גבה ומחליקים להם. מה בגיל 30 תריבי עם אחיך על משפט אחד שהוא אמר?!

אבל ילד בן 6 שבוכה חצי שעה שהוא לא מסוגל לבקש סליחה - בדיוק ככה זה התחיל.. 

לא חולקת על הצורך של להכיר בטעות

לא בטוחה שהדרך היא בלהכריח לבקש סליחה ולהתעכב על זה כל כך הרבה זמן.

יש כל מיני דרכים לחנך, ולפעמים גם נבחר דרכים שונות בסיטואציות מסויימות ולא תמיד נפעל בדיוק אותו הדבר.

בעיניי צריך לסגור סיטואציות עם ילדים בטווח הזמן המיידי, ולא למשוך את זה, גם לא לערב.

לדבר באופן כללי? זה אפשר.

יכול להיות שיקרה משהו בבוקר, ואחליט במודע לדבר אחרי צהריים. אבל זה אז זה לא יהיה כדרישה ותנאי מה לעשות עכשיו, אלא כהסבר ושיח בינינו. 

מנסה לחשוב על עצמי בתור ילדה יותר קטנה מ6 גם, זה נותן לי איזשהי אינדיקציה, איך הרגשתי לגבי דברים או איך חשבתי עליהם. יצא לי בתור ילדה לקבל עונש על מעשים אחרי כמה שעות ואפילו אחרי שבוע (מעשה שנעשה בשבת והמענה היה בשבת אחר כך כשבסיטואציה דומה  לא התאפשר לי הדבר שבגללו התנהגתי לא בסדר) וכל עוד זה נאמר בהקשר של המעשה "עשית x ולכן זה לא מתאים ש-y" גם כשזו ממש לא היתה השלכה של המעשה שלי (נגיד לא קיבלתי ממתק כי התחצפתי), זה משהו שהבנתי וקיבלתי.

אני חושבת שילדים מסוגלים להכיל יותר ממה שמייחסים להם היום.

ברור שבמצב אידיאלי עדיף לסגור את הנושא באופן מיידי, בתוצאה למעשה, וכו וכו וכו.

בפועל דברים מורכבים יותר ובעיניי יותר חשוב שהילד מבין שהדברים נעשים מתוך שיקול דעת ולא מתוך כעס רגעי של ההורה ושיש משמעות למעשים שלו מאשר שהמענה ניתן באופן מיידי למשל.

ובסופו של דבר, האמת, זה גם מאד מאד קשור לאופי של הילד, והורים הרבה פעמים מבינים אינטואיטיבית מה יותר נכון מול הילד הספציפי, לא משנה מה יותר נכון לפי הספר.. 

כותבת באופן אמורפי

אני כותבת מניסיון שלנו

אצלנו ראיתי שאין טעם "לגרור" דברים.

זה לא קשור לשאלה כמה הילד שלי יכול להכיל

זה קשור לבשלות של ילד

אני לא אעשה לילדים שלי הנחות בהתנהגות

אבל אני פשוט אומרת, שהרבה פעמים לנו כהורים משהו נראה מאוד מובן מאליו, והילדים בכלל כבר שוכחים מזה.

זה קשור גם לתפיסה שלרוב יש מניע לילד אם הוא מתנהג בצורה מסויימת, מצד אחד לא תמיד יעיל לדבר באותו רגע, מצד שני, לגרור את התנאים הלאה, זה גם לא נכון.

אני אעדיף בזמן אמת להגיב במשפט קצר וחותך

ואם אראה שיש צורך, אדבר על זה גם בזמן רגוע אחרי זה. הם ייזכרו

אבל כל שפת התנאים, והחובה בהקשר לבקשת סליחה, בעיניי לא מתאימה לאורך זמן ולא יעילה

יש משהו לא הוגן או מלחיץ, להחזיק ילד באוויר בציפייה לעונש.

מאוד קשה בעיניי להתנהל ככה.

ילד שיודע שאם הוא עשה משהו לא בסדר, יכול לחכות עכשיו שבוע בשביל עונש, יוצר תחושת לחץ ממש גדולה.

הרבה יותר הוגן ונכון, לסגור אירועים, ולא להחזיק את הילד בפחד מה יהיה העונש ומתי הוא יהיה.

לצד זה שחשוב לחנך ללקיחת אחריות, בעיניי חשוב לא פחות לדעת להעביר הלאה לפעמים, ולא לנטור.

לגבי העונשים, זה לא ששבוע הילד "מחכה לגזר דין", אלא באותו רגע אומרים לו בזמן איקס יקרה ככה (בקניות הבאות לא תוכל להצטרף, בארוחת הערב לא תקבל את הממתק או כל דבר אחר) ואז גם אם היישום קורה לאחר זמן, פשוט מזכירים לו ברוגע ובשקט ובזה זה נגמר. זה לא הופך לאיזו עננה שמסתובבת לו מעל הראש 

כנראה לא לגמרי מצליחות להבין אחת את השנייה

או שההבדל הוא על הטרמינולוגיה של דרישה.

כי גם אני חושבת ששיחה רגועה מאוחרת יכולה להיות אפקטיבית יותר ונכונה יותר

פשוט להציב תנאי של "תבקש סליחה אחרת לא תוכל לעשות א,ב,ג" זה לא נכון בעיניי

זה מכניס את הילד למלכוד, וזה לא מה שמוביל אותו להבנה על הטעות

שיחות אצלנו יהיו יותר בכיוון של:

- דיבור על מה שהיה

- אתה מבין למה זה לא בסדר? / לא נעים / פוגע?

ואז אם זה באמת נעשה בצורה טובה הילד יבין מעצמו.

ואז השאלה תהיה

אז אני חושבת שצריך לבקש סליחה, מה אתה אומר?

ולרוב זה כבר יהיה כן, אם הוא באמת הבין.

אבל אם הוא לא הבין, גם אם אכריח אותו לבקש סליחה, זה לא מה שיגרום לו להבין.

נראה לי בעצם הבחבוש שלי זה כי סליחה מגיע רק אחרי הבנה בעיניי, ולכן אין טעם להכריח לבקש סליחה סתם ככה

אין מספיק שיקול דעת ושליטה עצמית 

בעיניי הסיטואציה שתוארה תקינה לחלוטין לגיל 6

כשילד אומר שהוא יכול לזרוק גם עלי או מושך בחצאית

אני לא אראה בזה חוצפה אלא מעשה שובבות/ תגובה של ילד קטן

גם ילדים גדולים יותר וגם מבוגרים

לא מגיבים תמיד בצורה אופטימלית  ולפעמים מגיבים בצורה גרועה

ככה שכדאי לקחת תגובות גרועות בחשבון מראש

בסיטואציה כשהילד עושה מעשה בעייתי

אני מבקשת להפסיק בצורה קצרה וברורה

אם יש צורך חוזרת שוב

וגם פעם שלישית

אם הילד מגיב תגובות פחות טובות לרוב אני לא אתייחס

רק אם זה משהו חריג וגם אז אני אגיב בקצרה שזה לא מתאים

בעיניי כבוד מקבלים

לא דורשים

כשהילד גדל הוא לומד לדבר בכבוד

לא בגלל שמישהו דורש אלא בגלל ששיקול הדעת והשליטה העצמית מתפתחים וגם הוא מקבל דוגמא אישית

כי אנחנו ההורים מדברים בכבוד אחד לשני ולילדים

לגבי בקשת סליחה

אני לא דורשת

אולי לפעמים מציעה לילד לבקש סליחה מאחיו (אני לא צריכה לעצמי בקשות סליחה)

לא כדאי להיכנס למאבקים על בקשת סליחה

זה לא יעיל לכלום וגם פוגע בהובלה ההורית

בין האוכל שהוא ביקש לזה שנוא לא ביקש סליחה

בעיניי אסור לקשור בין דברים כאלה וזה לא נכון גם כי זה עלול ליצור יותר אנטי. לילד רעב נותנים לאכול לדעתי בלי קשר לאם ביקש או לא ביקש סליחה, וזה לא כמו ממתק לפינוק נניח

אגב, ילדים רעבים/ עייפים בהחלט יכולים יותר להציק אז הפוך - במקום להתעקש על סליחה, ללכת אחורה ולהבין איזה מנגנון הופעל אצלו שהוא התנהג ככה. זה יכול להיות בהחלט רעב/ עייפות/ הצפה רגשית מכעס או רצון בתשומת לב

לבקש סליחה.

זו מיומנות שתלויה במצב רוח, בסופו של דבר, אפילו אצל מבוגרים... ובטח שאצל ילדים בגיל הזה.

טוב שדיברת אליו בנחת, זה חשוב, אבל נראה לי שנכון יותר היה לומר לו: "אני מבינה שעכשיו קשה לך לבקש סליחה, אבל אני בטוחה שבתוך הלב שלך אתה באמת מצטער על מה שאמרת, ולכן אני אסתכל על זה כאילו ביקשת סליחה." ואז לתת לו לאכול ולשתות, כי זה באמת יכול להרגיע...

זכורים לי מקרים שילדים באו אליי אחרי כמה זמן, כשנרגעו, ואז פתאום ביקשו סליחה... אז גם זה דבר שיכול לקרות.

בהצלחה, יקרה❤️

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

ואז אני תולה על זה

זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

מדפדפת להנאתי

הכי נוח שמצאתי 

מחולק לערימות: מטפחות של שבת, מטפחות צבעוניות, מטפחות חלקות, ומטפחות שאני פחות משתמשת.

לי נח ככה, אבל אולי אם היו לי יותר מטפחות זה כבר לא היה נח.

לא מסודר במיוחד אבל נוח מאוד

אבל האמת לאחרונה מרגישה צריך למצוא פתרון אחר.

זה ממש מבולגן בעין ו'שמן' ומלא פעמים אני לא מוצאת מטפחת על המתלה

לחכות שיגדל.

זה חלק מהתהליך הסתגלות לעולם.

עסויים, נמר על העץ, אופניים עם הרגליים.

אצלי עזר להוריד מוצרי חלב (בעיקר), שוקולד וקפאין (מצליחים אני אוטומטית לא אוכלת מהלידה...).

הרבה "אופניים" עם הרגליים, למעוך ברכיים לבטן.

בלילות קשים שמתי מנשא וראיתי סדרה. הבנתי שלנסות לישון ולא להצליח יותר מתסכל ומעייף מלא לנסות לישון מראש.

מזל טוב ובהצלחה❤️

קודם כל לזכור שזה עובר בע"ה
קטניות- מותר לך לאכול, בתנאי שעברו השרייה טובה, כל עוד עבר השריה זה טוב למערכת העיכול ואין מה לדאוג (כולל קינואה וכל דבר שאפשר להשרות במים...)

אני בזמנו שתיתי הרבה תה שומר וקמומיל, ממש כל שעה, אומרים שזה טוב...
ומרק עם הרבה כורכום- הכורכום מאוד עוזר להם להרגיע את הבטן...
מוצרי חלב אני גם הורדתי לחלוטין, וחזרתי לחלבי כשהיה בן חודשיים...

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

גם אנחנו שמים לב לזה אצל התאומים שלנו

בכל אופן, אם הייתם בהדרכת הורים בשביל הילד השני, אז בהחלט כדאי עכשיו ללכת להדרכת הורים על הילד הנוכחי. וזה בעצם יהיה על שניהם, כי אי אפשר לנתק אחים זה מזה.

ובהדרכת ההורים תוכלו להתייעץ אם כדאי ללכת איתו לאבחון או לטיפול רגשי...

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם

שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').

אפשר קרקרים או פריכיות.

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם