מה מעצבן אותך. את צודקת בעיקרון, הכל נכון, זה חסד שזו לא הבת שלה והכל טוב. זה לא הופך את זה לקל להורים אחרים.

כשהבת שלך היא האלרגית כל הבית מכוונן לזה, הכל מתארגן סביב זה.

כשהבת שלך לומדת עם אלרגית, את צריכה כל בוקר (או ערב) להיות בתודעה על זה מחדש. בכל קניות להתחשב במגבלה הזו.

זה לא אסון, אבל קל זה לא.

לא הייתי אומרת שזה לא בסדר ששולחים, ברור שבסוף הילדה צריכה ללמוד איפשהו, אבל כן יש משהו מבאס כהורה לילד הלא אלרגי.

במיוחד אם, וזה די נפוץ, שיש יותר מאלרגיה אחת בגן, ואלרגיה ביותר מכיתה של ילד אחד וההורים בכל ערב צריכים לשבת עם טבלה מי יכול להביא מה לאן.

בעיניי במצבים כאלה פשוט צריך לדאוג שיקבלו את האוכל בגן וזהו. 

ושנה שעברה שניים מהילדים שלי היו בגנים עם ילד אלרגי.

לא מחקתי את הקושי. במיוחד שגם ילד מתרגל לא לאכול מאכלים מסויימים וזה מבאס.

אבל מפה ועד שההורים צריכים להעביר גן... בוא, נו, זה לא נדרש מהם.

לפי דעתי בכל זאת 

וגם מה זה משנה? שפשוט לא היא תסבול?

רק לא הבנתי למה זה הקפיץ אותך, כי בסוף זה באסה באמת.

אבל את צודקת לגמרי, נראה לי שזה מעבר ל"זכותם" להשאיר בגן, זה די בסיסי שילד יוכל ללמוד קרוב לבית ויתאימו את הסביבה אליו, כמו שאם יש ילד בכיסא גלגלים ימצאו לילדים פעילויות שהם לא יום טרמפולינות.

מרוב שאנחנו רגילים לשפע מוזר לנו שזה לפעמים מוגבל.. 

ולדעתי זה נובע מחוסר מודעות שהיה פעם...

גם אני, כשסיפרתי לאמא שלי שבגן של הבת שלי (בשנה שעברה) יש ילדה מולטי אלרגית, היא שאלה אם זה באמת בסדר שגן שלם "יסבול" בגלל ילדה אחת...

פעם גם הייתה פחות מודעות וגם כנראה היו פחות ילדים אלרגיים, לכן האימהות שלנו לא מכירות את זה ולא מבינות את זה...

בכל אופן, מאז שנחשפתי לעניין הזה (בזכות הבת מהגן של הבת שלי וגם בזכות ספר שערכתי שכתבה מישהי שגם לה יש ילדה מולטי אלרגית), אני די "חמה" על העניין, ולגמרי סוברת שזכותם של הילדים האלה, שהם רגילים לגמרי, ללמוד בסביבה מותאמת להם - גם לפי המיקום ולפי הערכים והרמה הלימודית שלהם, וגם לפי הסביבה הנקייה מאלרגנים.

וכן, למרות שהילדה בגן של הבת שלי אלרגית לכמה וכמה דברים ולמרות שהבת שלי בררנית לא קטנה - הצלחנו למצוא דברים שהיא אוהבת ומוכנה לקחת לגן. ולא התלוננתי בכלל, כי באמת יש לילדה הזו זכות ללמוד בגן הזה בדיוק כמו של הבת שלי...

באמת איך זה. איך היום בכל כיתה/גן יש משהו

ופעם באמתב קושי היה.

אני חושבת אפילו על עצמי בתור ילדה(אני בגילאי השלושים)

לא זכור לי שהיה לי בכיתה משו כזה.

והיום יש אלרגיות בלי סוף

ומאובחנים ורצף וכו'

איך באמת השתנו הדורות ככ? או שהיו ולא ידעו מזה?

(סתם תהיתי לעצמי ) 

פעם הרבה ילדים לא היו שורדים, בין אם מדובר באלרגיות מסכנות חיים ובין אם מדןבר בפגים לדוגמא, וככל שהרפואה מתקדמת אז יש לנו יותר אפשרות לשמור עליהם ולכן צריך להתמודד עם הקשיים. אלרגיות מאובחנות מוקדם ואפשר לשמור על הילד, לקויות למידה הרבה פעמים קשורות לפגות כי המוח לא הבשיל עד הסוף כי ההריון הסתיים מוקדם. בעבר פגים פחות שרדו, אז לא הגיעו למצב של בעיות בלמידה.

רצף - מי שמקרים קלים פעם פשוט היו מקוטלגים כ"מוזרים" וציפו שפשוט יסתדרו (או שלא..) והמקרים הקשים היו מקוטלגים כ"מפגרים" והיחס היה בהתאם ליחס לפני עשרות שנים.. היום האבחונים והטיפולים יותר מפותחים

אבחון /אובר מידע מהרשת וכו'

יכוליות שיש גם אבחון יתר?

ודוקא יש עוד דברים שעדיין לא עד הסוף מוכרים

בלקויות יש אספקטים לא הכי רפואיים כמו הקלות במבחנים וכו אז כמובן שיש

ובתחום התקשורת (הרצף) - זה תלוי איך את מגדירה. אין ספק שיש אנשים שבעבר הסתדרו ממש בסדר והיום בגלל קושי כזה או אחר מאובחנים על הרצף

אבל לא אכתוב אותה כאן...

בכל אופן, יכול להיות שהיום פשוט למדו לזהות דברים שפעם לא נתנו להם שם. לפחות לגבי אבחוני הקשב והרצף ודומיהם (כי אלרגיה מסכנת חיים זה לא משהו שאפשר לפספס...או שאולי באמת היו מפספסים וחלילה ילדים היו נפטרים מזה? )

לא ידעו לזהות אלרגיות וילדים היו מתים מהמון סיבות כנראה שזו הייתה אחת מהן...

כמובן לא לפני 20 שנה אלא יותר פעם...

ויש גם תחומים כמו רגישות לחלב שלא מסכנת חיים (בניגוד לאלרגיה) שפעם אנשים היו מתמודדים עם כאבי הבטן או נמנעים והיום אפשר לאבחן ולקחת כדורים אז הם הולכים לאבחן

גם יש עניין של התנהלות- היום מגדלים ילדים בצורה מאוד שמורה ואיסטניסטית וחלק מהמחיר של זה הוא עליה באלרגיות

(למשל גילו מחקרית שבארהב יש הרבה יוצר אלרגיה לבוטנים כי בגלל שזה מוצר אלרגני אז לא חשפו תינוקות לבוטנים עד גיל מאוחר. וכאן בישראל מאוד נפוץ היה במבה אז כל הילדים נחשפים מאוד מהר ופחות מפתחים אלרגיות)

וגם - כנראה בזכות המודעות הילדים האלה יותר שורדים מאשר פעם...מעניין אם זה מדויק כי בטח יש תיעוד של מקרי מוות בגלל אלרגיה אז זה משהו שאפשר לבדוק

אבל יש עוד נקודה שהיא קצת עצובה, וזה הכסתח של מערכת החינוך. כל אלרגיה כמעט מיד מסווגת כמסכנת חיים וכמשהו שמצדיק לשגע גן או כיתה שלמים ויותר מזה ולפעמים זה סתם

וזה באמת מתסכל

כי יש ילדים שחייבים את ההתחשבות הזו כי הן באמת יגיבו לבמבה שנפתחה בכיתה השניה

אבל כשיש הרבה מקרים שמגבילים בלי הצדקה מספקת זה גם מקשה מאוד על כולם וגם גורם יותר לזלזול כי כבר קשה לך לסמוך על זה שההנחיות האלה קריטיות

(מנסיון...אני נאבקת בגנים של הבן שלי שלמרות שיש לו אלרגיה שהיא אינה מסכנת חיים יפסיקו לבקש מהורים שלא להביא לגן או שלא לחלק דברים ש"עלולים להכיל" וכאלה. כי באמת חשוב לי שלא להגביל אחרים בלי הצדקה אבל הממסד כל פעם מחדש דוחף לכיוון הזה )

כנל לגבי אבחונים-

יש הרבה בעיות במסכים ובתרבות שלנו שמגבירים בעיות קשב וריכוז.  וגם יש עליה חדה באיבחון - לפעמים מוצדק וסצם מקרים שבעבר התפספסו

ולפעמים מוגזם וסתם בריחה מהתמודדות עם הבעיות הפשוטות והנורמליות

היום המאכלים יותר מעובדים ומהונדסים.

פרה של היום מפיקה הרבה יותר חלב מפרה של לפני 20 שנה, 'בזכות' כל מיני הורמונים שדוחפים לה באוכל, ומכל דונם של גידולי חיטה מפיקים הרבה יותר קמח, בזכות ההנדסה הגנטית.

אבל יש לזה גם מחיר, והחלב והלחם (ומוצרים נוספים) שאנחנו צורכים היום הם קצת פחות טבעיים, ועבור חלק מהאנשים השינויים הקטנטנים האלה במוצרי הצריכה יוצרים תגובות אוטואימוניות של הגוף.

(זה הסבר ששמעתי ממספר גורמי רפואה- רופאי גסטרו ופרמדיקים).

גם בתזונה 

ביום הכרות האמא הציגה את הדברים, חילקה לכולנו רשימת דברים שאסור לו ואיזה מאכלים מכילים את אותם מוצרים, שנדע.

והגדילה לעשות וכתבה לנו גם אופציות אפשריות לסנדוויצים בלי המאכלים האלה.

להגיד לך שזה קל? ממש לא

להגיד לך שלא התרגלנו? ממש מהר

להגיד לך שלא יצא מזה משהו טוב? הילד למד להיות ערני ואכפתי לאחר, לוותר בשביל האחר, ועוד תכונות מהממות שלמד בעקבות ההגבלה של החבר..

תודה שהגבת!

ללמוד עם כל שאר הילדים.

ולא קרה שום נזק בלהתחשב בשני..

וגם אצלנו נתקלנו בשנים מורכבות מבחינת שאסור להביא לגן כל מיני דברים שהם היו הדברים היחידים שהילד אכל.. לא היה קל. זה נכון. אבל הצלחנו

הילדה לא תהיה סגורה בבית כי היא אלרגית

ומותר לסביבה שלה להתחשב

בכל מקרה אם היא לא תהיה בגן הזה זה יהיה גן אחר

וגם שם אימהות יכולות להתעצבן...

קשה כי יש נקודות אמיתיות של קושי בכל אחד מהצדדים ואנשים נוטים לבחור פתרונות בצורה אחרת.

אבל צריך לדאוג לא לפגוע... אם יש מישהו שקשה לו להכיל את האלרגיות (שב"ה אין לילד שלו, אלא לילד אחר מהשכבה) אז טוב שבוחר מאמץ אחר (נסיעה ארוכה יותר)...

אני חושבת שברור שאנחנו כחברה צריכים למצוא פתרונות כדי לעזור לאחר, ואם אני ההורה שיש לו ילד עם מוגבלות צריך להרגיש שאני מטריח כמה שפחות שניתן... איפה שזה מתאפשר... 

צורם לי השאלה 'למה שולחים לגן ילד אלרגי?'

לאיזה מסגרת בדיוק יכניסו אותו ועוד אלפים כמוהו?

כמו כל מיני תופעות אחרות שלמדנו לחיות לצידן גם תופעת האלרגיות והרגישויות זה ממש מרגיש ניסיון הדור לאהוב ולהיות אכפתי מאחרים. ולהודות שב'ה אנחנו בריאים ולא בניסיון וכמובן לתמוך וליצור סביבה מכילה עבור אותם ילדים זו פשוט מצווה ואהבת לרעך כמוך

את יודעת איזה דעות יש לחמותי שתהיה בריאה?

שתחשוב מה שהיא רוצה

צריך ללמוד להכניס מאוזן אחת ולהוציא מהשניה,

או לעצור את הדיון בתחילתו.

בהשקפה שונה לגמרי מול חמתי  אומרת לך - לדעתי אל תכנסי לנושאים שנויים במחלוקת בכלל

מה אכפת לך מה היא חושבת..? כל עוד זה לא משפיע עלייך ישירות, לא הייתי נכנסת למקומות האלה וחבל לדעתי לבזבזעל זה אנרגיה

זה במישור הבינאישי

במישור של ילדים אלרגנים - גם בגנים של הילדים שלי יש והם קיבלו את זה בטבעיות. גם אנחנו. לא מבינה בכלל מה השאלה פה. זה מצב נתון וזהו. 

זו אמירה לא במקום של חמותך! גם הבת שלי בגן עם ילדה אלרגית לחלב וממש לא חשבתי בחיים לכעוס על זה או להתעצבן ולא להבין,הורים לילדים עם אלרגיות אני פשוט מעריצה אותם! כלכך הרבה התמודדות,זה המעט שאנחנו יכולות האמהות להתחשב בבת שלהן ולא לשלוח עם הילדות חלבי,מי אנחנו שבכלל נשפוט דבר כזה

היי. לדעתי למעלה מ6 שנים קוראת סמויה של הפורום.
נרשמתי עכשיו במיוחד עבור השרשור הזה..
אני אמא לבת אלרגית לחלב בדרגת נגיעה. יש לה אלרגיה מסכנת חיים בדרגה חמורה.
גילינו את זה בגיל 3 שבועות, כיום היא בת ארבע וקצת.
עד גיל גן היא היתה איתי בבית. השנה נכנסה לראשונה לגן וכבר חווינו 2 פינויים לבית חולים-
אחד שהיה רגוע יחסית
ואחד שהסתיים בנס כי התקף האלרגיה היה רציני, לא הצליחו לייצב אותה נשימתית לא באמבולנס ולא בבי"ח ולקח הרבה זמן עד שהתייצבה.
לא מאחלת לאף אחת לנסוע באמבולנס עם הילד שלה, כשהאמבולנס דוהר ברמזורים אדומים, הסירנות מופעלות, הפרמדיק מתלבט מה עדיף אם לעצור בצד ולטפל מעבר למה שכבר טיפל או לנסות להגיע לבי"ח, ובמקביל הבת שלך מתנפחת ומתנפחת והסטורציה יורדת ויורדת..
ההתמודדת כאמא לילד עם אלרגיה בדרגה כ"כ גבוהה- לא מתקרבת להתמודדות עם מגבלות מה לשים בסנדביץ' לגן.
ההתמודדות היא יומיומית. גם בבית זהירות מופלגת, ללכת לכל מקום עם מזרק אפיפן, כשאוכלים חלבי בבית- לא נוגעים בכלום לפני שטיפת ידיים ופנים, דואגת בכל מקום שאנחנו מגיעים אולי עבר שם קודם ילד שאכל משהו חלבי ונגע במשטח ציבורי [כן, תחשבו על כל הפעולות הפשוטות והיומיומיות- לחיצה על כפתור במעלית, על מתג חשמל בחדר מדרגות, להחזיק במעקה, נגיעה במתקנים בגן שעשועים, ידית עגלה בסופר.. יש אינספור מקומות שלכי תדעי מי נגע שם קודם ואם היה לו שאריות משהו חלבי בידיים..] להשאיר עם בייביסיטר בלחץ כי לכי תדעי מה יהיה [למרות כל ההנחיות והאזהרות- כבר קרה שחזרנו וגילינו אותה פורחת ונפוחה על הספה.. וזה היה רק ממגע עם כלי שמישהו אכל בו קודם חלבי והיא שמה בכיור].

אני לא משלה את עצמי- להיות עם ילד אלרגי בגן זה קצת "תיק". אפילו צחקתי עם בעלי שאם הילד שאחריה יהיה איתה בגן זה יתקע אותנו כי מה נשים לו בסנדביץ'..(:
אבל זה לא מגרד אפילו את ההתמודדות של ילד עצמו ושל המשפחה שלו..
וכן, דווקא הוא צריך להיות הכי קרוב לבית-כי במקרה של אלרגיה חס ושלום, חשוב שההורה יוכל להגיע במהירות שיא.

אצלנו בגן ב"ה היה מהמם- גננות מגוייסות ואכפתיות, סייעת שעוברת כל יום על הסנדביצ'ים של ילדי הגן כדי לוודא שלא נכנס משהו מסוכן, הורים מקסימים שאכפת להם [הגננת הזמינה אותי להסביר באסיפת ההורים בתחילת השנה על האלרגיה.. אח"כ גם נשלחו בקבוצת הוואצפ של ההורים כל מיני רשימות של מה אפשר להכין], כשהורים מביאים אוכל לארוחות גן הם מוודאים איתנו שאלו מוצרים טובים, בימי הולדת של חברים בבית שלהם- הם מכינים הכל פרווה כדי שהבת שלי תוכל להשתתף- באמת זכינו.

ועדיין- ההתמודדויות רבות ומאתגרות.. למשל- כל אוכל חלבי בבית אני מכינה כפול- אחד חלבי ואחר דומה חיצונית אבל פרווה שהיא תרגיש שמקבלת אותו הדבר [ים יצירתיות וזמן הכנה כפול], בבית יושבת בשולחן במרחק משאר האחים [לידה מבוגר], אפילו תזונתית- התזונה שלה חסרה ותחליפי הסויה שהיא מקבלת מנפחים אותה קצת, כל אירוע משפחתי שיש בו כיבוד חלבי אני בלחץ אימים ובדאגה עליה ושאף אחד לא יעביר איזו כף בטעות מהחלבי לפרווה, רוצות דוגמא לסיפור מבאס?- שכנה שעושה יומהולדת לבת שלה. אני מוודאת איתה מראש שאין חלבי והיא מבטיחה. באמצע המסיבה ההורים מחליטים להזמין לכולם פיצה. הבת שלי נשלחת מהר הביתה כדי שלא יהיה לה מסוכן וממררת בבכי שהיא מפסידה את המשך היומהולדת וגם את הטרופיות כי שמו אותן באותו ארגז עם הפיצות וזה מסוכן לה.. בואו, ילדה בת ארבע.. למה לעשות לה את זה? כל כך כאב לי הלב עליה- והנה, ניסיתי למנוע את זה, ביררתי מראש אם יהיה חלבי, אם היו אומרים לי- לא הייתי שולחת אותה או מסכמת איתה מראש שבזמן האוכל היא עולה הביתה ומתכבדת בבית במשהו שווה אחר.. 

מה אני רוצה לומר? שאין להשוות את רמת הקושי וההתמודדות. שפירטתי פה בערך טיפה מהים מהיומיום שלנו. ושמי שקשה לו עניין הכנת האוכל לילד שלו שיש איתו בגן ילד אלרגי [ואני מבינה שזה קצת 'תיק'] באמת יכול לבחור גן אחר. הילד האלרגי- גם ככה מתמודד מאוד מאוד ואין מה להוסיף לו לא קושי ולא ייסורי מצפון.
בנוגע לדיון עם חמותך- נראה שהיא לא במקום של להבין את זה. קצת תפיסה של פעם..
את יכולה להראות לה את "סליחה על השאלה" שעשו על ילדים עם אלרגיה מסכנת חיים. אולי זה יפתח לה את נקודת המבט.

ואין מה לשכנע את המשוכנעים, אבל אני ממש ממש שמחה שהתחברת ושיתפת.

זה חשוב לדעת ומעניין ואני מאחלת לך שתדעו רק טוב. 

זה מחמם את הלב..

אני חושבת שעיקר התגובה שלי היתה למול מה שחמותה אמרה ש"הבית ערוך להתמודדות הזו". פשוט באתי לומר שזה כ"כ לא נכון. אנחנו פשוט עובדים על זה מאוד קשה(!) ומתמרנים בין מגבלות ובין מחירים שצריך לשלם ומי יצטרך להתגמש-הילדה או אחים שלה שגם הם קטנים.. וגם כלכלית כל חליפי החלב יותר יקרים.. 
עובדים גם על העניין הרגשי- שהיא לא תרגיש מסכנה ושבסך הכל נחיה כולנו בבריאות הגוף והנפש..
וגם יש מקרים משעשעים כמו למשל- יצאנו לנופש וקנינו לארוחת ערב פיצה לילדים. אחרי שעברנו כמה חנויות התברר שאין מאפיה פתוחה לקנות לה בורקסים פרווה [מספיק 'שווה' בעיניה כתחליף] אחרי ששברנו את הראש וכמעט התייאשנו- מצאנו באיזה סופר "מנה חמה" [שיא הבריאות והתזונה] מרוב שרצינו שהיא תרגיש שזה שווה, כ"כ שיווקנו לה את זה עד כדי ששאר הילדים קנאו בה..

למה לא כל בני הבית נמענים מחלבי וכעת אני מבינה, תודה.

אני מתארת לעצמי אתכם עומדים ומשווקים מנה חמה 😄

 שהקב"ה ייתכן לכם כוחות. 
 

וגם אנחנו כ"כ בית חלבי.. חח.. מצחיק שזה נפל דווקא עלינו..
אז עשינו ועושים שינויים והסתגלויות, למשל אחת מסעודות שבת שהיתה חלבית העברנו שתהיה פרווה
ועדיין יש חלבון וסידן שצריך ששאר הילדים יקבלו
ובבית לפחות יש לי שליטה על זה אז זה מתאפשר. וכאמור שומרים על הפרדה מלאה וזהירות.
ועם זאת- הורדנו הרבה מהחלבי. חלב של הילדים זה חלב סויה למשל [אני לא מסוגלת אבל הם גדלו לזה]
 

תודה ששיתפת. כל כך מאתגר!

תמיד משתדלת להקפיד שהילדים לא יאכלו על המתקנים בגינה אבל וואלה לא חשבתי על מעקה וכפתור של מעלית, קשוח.

אפשר לשאול אם יש סיכוי שזה יעבור?

ב"ה אצל הילדים שלי יש חברים עם אלרגיות, אבל באמת זה ברמה הרבה יותר פשוטה (אצל שניים מותר להביא לגן את האלרגן ביום יום ורק כשמחלקים לכולם צריך לשים לב, ואחת זה רק בוטנים). בכל מקרה כשצריך אנחנו מקפידים בשמחה ב"ה, ואני באמת רואה בזה השפעה טובה על הילדים שלומדים להתחשב באחר (הכנו בבית עוגה כשלפ, הבן שלי אמר- את העוגה הזאת מותר לx כי זה ללא גלוטן, אז נכין אותה ליום הולדת...).

חברה סיפרה לי איך פעם היתה הרבה פוחת מודעות, והיא עם אלרגיה מסכנת חיים היתה יוצאת דופן בכל יום הולדת בגן... ואיך אמא שלה השקיעה והכינה לה עוגה קטנה לכל יום הולדת של חברה. אני רואה בגנים אצלנו שהיום ההורים הרבה יותר מגויסים ומשתפים פעולה בשמחה. באמת כנראה שינוי מבורך של השנים האחרונות.

יש אותו בשני בתי חולים בארץ.
הוא יקר מאוד מאוד מאוד
ולא ממומן ע"י הקופה.
בכל אופן האלרגיה היחידה שהטיפול הזה לא תמיד יעזור- זו אלרגיה לחלב. ובדרגה שיש לבת שלי, האלרגולוגית שמטפלת בה אמרה שסיכוי סביר שזה לא יעזור.
אנחנו בכל אופן ננסה בע"ה ללכת על זה ונתפלל..

טיפול שעוזר.

הלוואי שיצליח גם לכם. 

מניחה שזה רק מגיל יותר בוגר...

אגב לגבי רמת המודעות, בגן אצלנו כשמזמינים פיצה תמיד מקפידים להזמין מהמקום היחיד שיש לו פיצות ללא גלוטן, בלי לחשוב פעמיים. מודה לה' שהמצב הזה הולך ומשתפר. עכשיו גילו אלרגיה מסכנת חיים לאחיין שלי, ואני מתפללת שהכל ילך בקלות.

שוב תודה על השיתוף, המון בהצלחה!!

זה לא מעלים את האלרגיה, אלא רק מגדיל את טווח הסיבולת (למשל לא מכל נגיעה מגיעים לסכנת חיים, אלא רק אחרי שתאכל מעדן שלם זה יהיה מסוכן. וצריך לשמור על חשיפה יומיומית ממש כמו תרופה)

ולבן שלי יש אלרגיה למשהו אחר וגם אמרו לנו שכנראה זה לא יעזור לו, אז חלב זה לא האלרגיה היחידה שלא עוברת ;)

בהצלחה רבה עם ההתמודדות והמון בריאות למתוקה שלך💞

זה העלים לה לגמרי.. היא אוכלת כיום כרגיל. וזה הנס שאני נשענת עליו בתקווה..
בגדול ברור שזה רלוונטי לרמת חומרת האלרגיה..
ובריאות וטוב גם לכם!!

לכן עדיין מומלץ להסתובב עם מזרק.

(הבת שלי התחילה את הטיפול באסף הרופא, וזה מה שהסבירו לנו).

לק"י

וגם לחלק זה רק מוריד את הסיכון ולחלק זה נותן אפשרות לאכול חופשי.

פשוט באלרגיה לחלב זה עוזר יותר כשמתחילים בגיל צעיר, לכן באסף הרופא התחילו עכשיו עם קבוצה של צעירים שאלרגים לחלב (לרוב מחכים לטיפול כמה שנים).

הבת שלי ברמה הרבה פחות משלך (בת 4 ואלרגית לחלב).

למרות הסיפורים שנתקלתי בהם מקרוב, עוד לא שמעתי תיאור מפורט כזה של החוויה של אימא לילד אלרגי...

ממש תודה שהעלית את זה למודעות! באמת אין מה להשוות בכלל...

לאסיפת הורים הכללית בגן שלה.
הגננת המהממת שלה הביאה לי שיר לקרוא מול ההורים שמתאר חוויה של אמא לילדה אלרגית. לא התחברתי [זה היה נורא דרמטי ומתבכיין] אז כתבתי בעצמי בחרוזים. בתקווה שגם יצא מבהיר את המצב וגם בחצי חיוך..
אני אצרף אותו פה
ועוד מעט אמחק את שם המשתמש כי אחרי כל האאוטינג שעשיתי לי פה, מי שמכירה אתי בחיים האמיתיים-אין מצב שלא מזהה..(:

להיות אמא לילדה אלרגית לחלב,
זה להיות אמא לילדה שיש בה כ"כ הרבה מעבר, ועדיין-האלרגיה תופסת מקום רב:

זה לשאול בכל מקום- מי הכין, האם בטוח פרווה ולא נגע,
זה להתנדב להכין כדי שתהיה גם לה פשטידה או עוגה,
זה לשנן לה וללמד כמה חלבי זה מסוכן,
זה לתת לה מקום קבוע-בראש השולחן
[ואבא או אמא ישבו ליד
שבטעות שום אח לא ישלח את היד..]
זה לקנות 7 פרוסות גבינה צהובה סויה פרווה בסכום מופרך-
שהיא בכלל לא אוכלת אך נותנת לה תחושה שווה במטבח..
זה להיות יצירתית במתכונים ולהפוך אותם פרווה ללא חשש,
זה לגלות שחלב סויה יכול להיות טעם נרכש..
זה להכין חלק מתבשילי סעודת ליל שבת פעמיים-
אחד לכולם ואחד עבורה-שיראה אותו דבר או תחליף שווה כפליים..
זה להשאיר עם מיליון הסברים- עם בייביסיטר אחראית ומסודרת-
ולגלות ילדה פורחת על הספה כשאת חוזרת..
זה לשטוף ידיים אחרי נגיעה בחלבי ולהקפיד גם עם הסבון לנקות יפה,
זה לא לתת לה נשיקה אם בדיוק שתיתי קפה..
זה כשמזמינים פיצה, במפגש משפחתי מורחב כדי שלא נצטרך להכין כלום ויהיה 'קליל'
את מוצאת את עצמך לשה בצק בבית ל'פיצה פרווה' כדי שהיא תרגיש כרגיל..
זה אם קונים לכולם ארטיקים שווים [היא מקבלת ארטיק אבטיח הענק, החצי עגול,]
אחד ההורים גם קונה פרווה-כדי שכשיצטרכו לעזור לה עם הארטיק המטפטף הוא יהיה יכול..
זה משחק ניחושים מעניין -"זהה את המקור"-
כשהיא פורחת ואנחנו מנסים להבין ממה והיטב לחקור..
זה לזהות אם הלחיים שהתעגלו- זה כי קצת התמלאה או חלילה מתנפחת,
והכתמים בפנים- אלרגיה? או אדומה מחום השמש הרותחת?..
זה לפתח בילדה אחריות וראש גדול ובגרות ויצירתיות,
זה להכניס עבורה מעדנים הביתה למרות שאנחנו מאנשי הלבן ה'פשוט'..
זה לגלות כמה הבת שלך בעלת כושר איפוק-
שמחכה לאישור לפני שבמזון מבחוץ לוקחת ביס או שלוק,
זה שימי גילוי האלרגיה יזכרו כחוויה איומה
ועוד רגע שפעם לקקה טיפת קפה-ונצרב באימה,
זה לא לצאת לשום מקום בלי מזרק אפיפן וטיפות פניסטיל בפק"ל,
ועבור המינון לדעת תמיד את המשקל,
זה עם מד"א על הקו לייצב יד רועדת ולתת לה זריקה
ולנסות להסביר לה [היא עוד תינוקת!]ובעיקר לי-זה בשבילך מתוקה!
וכשמד"א מפנים אותה, לכלוא את הדמעות שלא ייבהלו הילדים חלילה וחס
ולשמוע אותם מתבאסים שרק היא זכתה לנסוע באמבולנס..
זה להיות זהירים זהירים זהירים, לשמור ולהישמר
לגדל אותה בבית עד גיל 3.5 ואח"כ קצת לשחרר
זה לשלוח אותה לגן עם צוות מסור וסייעת רפואית מהממת וצמודה
לשמוח שהיום הנושא כבר יותר במודע
זה להקשות קצת על שאר הורי הגן בהכנת הארוחה
ולהודות לכם שאתם עוזרים לנו לשמור אותה בטוחה..
זה לגלות אנשים טובים, רגישים, בעלי רצון טוב,
ולהתפלל לה' ולקוות שיום אחד האלרגיה תעזוב...

את מסכימה שאשתף את זה?

לחמותך את יכולה להראות(:

אני עם דמעות בעיניים

איזו התמודדות

ואיך את מתארת אותה עם הומור וחיוך

אתם נשמעים הורים מיוחדים

איזו מסירות

ודאגה שלא תרגיש אף פעם מקופחת

והכנסה למודעות

תודה ששיתפת

אין לי משו יותר חכם להגיד

ולדעתי, ברור שאת צודקת 

כמה צמצום מחשבתי... זה הזיה, ילד רגיל לגמרי. למה שילך לגן אחר?

אז מה אם קשה?

קשה גם כשיש ילד לא מחונך והוא מפריע לכולם במפגש .

קשה גם כשיש ילדה מרביצנית.

זו מציאות שחייב להתחשב בה, זה לא חסד שמתחשבים בילד אלרגני, כמו שאני נוהגת ברכב, ואני נוסעת לאט באזור שיש בו הולכי רגל כי זו חובתי, לא כי אני עושה חסד עם הולכי הרגל...

סליחה, אבל היא חיה בסרט. 

מכיוון ששאלת מה לעשות-

לדעתי מה שצריך לעשות זה לא להתווכח עם החמות.

ממילא זה סתם ויכוח עקרוני כי לא לך ולא לה יש השפעה על התנהלות הגן.

ואת כנראה כבר לא תשני אותה, אז נראה לי שעדיף לא להתווכח בכלל.

ולפחות אני יודעת שאני צודקת...

חמותי כזו מהממת ובד"כ אין לי על מה להתווכח איתה. וכשיש- איכשהו אני יוצאת מזה בסדר. ועכשיו כל כך חרה לי היחס שלה...

כנראה כי אני מכירה את האמא של הילדה האלרגית ויודעת מה זה דורש. לא רק בצקצוקי לשון, אלא ביום יום, כמו ש@האמיני כתבה...

הלוואי והייתי מצליחה לא להתעצבן מזה.

ואם זיהית אותי (כי דיברתי על זה היום בגינה ברוב תסכולי(- אשמח לדעת...

ממש כואב לי לקרוא שיש אנשים שחושבים ומדברים ככה..

זה הפחד הכי גדול שלי על הילד (חוץ מזה שייחשף ויהיה בסכנת חיים ממשית, כמובן) . שלא ירצו אותו כי זה "מסובך" ומגביל להיות לידו, שחברים לא יזמינו אותו אליהם או למסיבות יום הולדת...

ב"ה שעד עכשיו נתקלנו בהורים מתחשבים ומכילים, שנתנו לנו כזאת הרגשה טובה🙏 מאחלת לו שתמיד יהיה מוקף באנשים כאלה סביבו❤️❤️

יכולה להבין את מי שזה קשה לו, ולא מצליח לחשוב על פתרונות.. שהילד שלו גם ככה בררן, או שסתם הוא לא רגיל להגבלות.

מקווה שכשבאמת חושבים על משפחות כמונו, שלא יכולים להכניס את האלרגן הביתה אף פעם וששאר האחים לא אוכלים את זה 24 שעות ביממה (כי זה מסוכן גם בהרחה) ולא רק כמה שעות בכל יום, אז יותר קל להבין ולהתמודד🙃

ואולי זה בכלל לא עונה על מטרת השרשור. אבל הייתי חייבת להשמיע את הצד הזה ממני 🙈

*עורכת*

עכשיו אחרי שקראתי את כל התגובות של השרשור פשוט מוצאת את עצמי בוכה.. לא יודעת אם מהתרגשות או מדברים שקשה לי לשמוע. פעם ראשונה שאני נתקלת בנושא הזה מהעיניים של הסביבה 

סייעת צמודה שבמציאות הפסיכית של כמות הילדים בגנים זה עוד עניים וידיים מבורכות

ולעצם הדיון

ברור  לי שילד אלרגי זכאי לחינוך ולחברה וצריך להשתלב במערכות החינוך

ברור לי שהוא זכאי לסביבה שלא מסכנת את הבריאות שלו.

אני כן מבינה גם את הקושי של שאר ההורים,

הבת שלי לדוג בררנית ממש באוכל והממרח היחיד שהיא מוכנה הוא קוטג'

האם זה סיבה שהוא לא יהיה בגן? לא

אם היה לה ילד אלרגי בגן אז היא היתה לוקחת פיתה בלי כלום

אבל בגן של הבן לדוג יש ילד צליאקי

אין סכנה במגע ולכן מוצר להביא לגן גלוטן

ההורים שלו ביקשו שלא להביא לגן מאכלים שאפשר לכבד כמו קורנפלקס בשקית או במבה אישית כי זה לא יפה כלפיו

לא מדובר על עוגה למסיבת יומולדת או ממתק בקבלת שבת- שזה ברור לי שצריך להיות נ"ג

אלא על פינוק אישי/נשנוש לבוקר

וזה לדעתי כבר די מוגזם

והם לא צריכים להיות מודחים חברתית בגלל זה,

במיוחד שזה ממש לא אשמתם.

לדעתי כבר ידוע ומקובל שכל שנה מוציאים במסגרות רשימת אלרגנים שאסור להביא ומסתדרים.

והם ילדים רגילים שצריכים להירשם רגיל לגנים לפי קריטריונים כמו כולם.

סתם להתלונן...

(אפשר אולי למצוא פתרונות שונים לפי רמת האלרגיה הספציפית. אבל אין מה להתלונן על זה שהילדה הולכת לגן🤦‍♀️).

וזה בהחלט סיוט לפעמים בבקרים, בפרט שאחד מהם ממש בררן באוכל והוא פשוט לא אוכל בגלל זה. אבל לרגע לא חשבנו להתבאס או להתלונן. ברוך ה' שזה לא הילד שלי.

לפעמים כשמתקשרים יש תורים שמתפנים/ מגיע מישהו חדש ועדיין יש לו תורים ביומן.

לגבי פרטי או לא מניחה שתלוי במקרה, אם כן תמצאו תור בקרוב אפשר להתחיל בקופה ולעבור או לחזק בפרטי.

בהצלחה!

צריך להתקשר להציק להם ועדיף לבוא פיזית

אם לא אתם יכולים לחכות גם שנה 

פתאום באופן מפתיע התפנה תור...אחרי המתנה של שנה++

רק זה מה שעוזר

יכול להיות שזה עניין של חודשיים שלוש, שאז עדיף לכם לחכות או שנה שאז כדאי כן לטפל

לגבי אם מתפנה באמצע הטיפול- הייתי אומרת שכן רק בגלל הכסף🤭 זה עולה הון וזה סדרת טיפולים, לא אחד...

הייתי מחכה לקופה.

אולי הולכת לפרטית רק כדי לקבל קצת טיפים איך לעבוד איתה בבית אבל לא הייתי עושה סדרה שלמה.

אם היא הייתה בת שנתיים ושבע זה היה אחרת.

טוב שאתם על זה מוקדם, אבל זה מה שמאפשר להמתין עוד קצת לקופה.

אבל כן כדאי להתקשר ללחוץ.

אם עד גיל שנתיים לא יכניסו אותה אז הייתי חושבת על פרטי.

תציקי, תגידי שהיא קטנה וכו'.

אולי שווה ללכת פרטי למפגש שניים לקבלת הדרכה בינתיים.

לא חושבת שיש טעם ללכת למפגשי הדרכה בודדים, כי בעיקרון אני יודעת את הטיפים שנוהגים לומר במקרים כאלו. אבל בפועל אני לא מצליחה לקדם אותה, וכנראה אין ברירה אלא ללכת לאשת מקצוע.

אני יודעת שהיא יחסית צעירה, אבל דווקא בגלל הניסיונות הקודמים שלנו בתחום אני לא רוצה בכלל לחכות... (בעיקר כדי שאם זה מצביע על משהו מעבר - שנזהה את זה מוקדם ונתחיל לעבוד בהתאם...)

אני לא ממליצה למהר בגיל הזה

בגלל שיש לכם ילדים עם אוטיזם והועלתה שאלה של תקשורת, כן כדאי להתחיל טיפול. אהל זה לא שמשהו יקרה אם תחכו לגיל שנתיים

כדאי לנסות ללחוץ על הקופה ולנופף בשאלת התקשורת כדי שיתנו לה קדימות

התייעצנו עם מדריכת ההורים שלנו על כך (מומחית באוטיזם), והיא אמרה לנו שכדאי כבר להתחיל טיפול, אף שמהתיאורים שלנו את הקטנה היא אמרה שזה לא נשמע אוטיזם. (אני עדיין חוששת... אולי לאו דווקא מאוטיזם, אבל כן מאיזושהי לקות)

בכל אופן, בעיקרון באבחון שעשו לה סיפרתי על האחים שלה. אבל כנראה שאני צריכה להזכיר את זה...

שלא מציק...

כלומר יש תור אבל מספיק שפספסת שיחה ועברו הלאה. כן תגידי על הגיל ועל האוטיזם בבית. בגדול כן מקדמים קטנטנים. 

שאם אין תורים ב4 חודשים את יכולה ללכת לפרטי ולקבל החזר מהקופה

תבדקי אצלך בהתפתחות הילד, אני קיבלתי ככה החזר על 15 מפגשים לדעתח

ואם לא כך הם חייבים לאשר לכם החזר על קלינאית תקשורת פרטית.

אז בבקשה תפני לנציגת קשרי לקוחות-תפקידה לעזור לך ולזרז תהליכים

ואם זכור לי נכון ואת בלאומית- כדאי להתקשר לטרופמלדור-למרכז התפתחות הילד הראשי,

שם יש את האחראית על הקלינאיות תקשורת, אני לא מצליחה להיזכר בשמה. היא אמורה לאשר את ההחזר על טיפול פרטי או לזרז טיפול בקופה.

משני התחומים פלוס מהגננת לגמרי יש סיכוי לקבל.

בוועדה- להדגיש את כל הקשיים התפקודיים שלו בדגש על חוסר היכולת להסתדר במסגרת החינוכית הרגילה.

להדגיש שהקשיים עדיין קיימים למרות טיפול בקהילה. כלומר שהטיפול לא מספיק. להדגיש שטופל. הם אוהבים מיצוי נסיונות לפני אישור מסגרת קטנה.

לא להדגיש חוזקות בוועדה. להדגיש חולשות ותפקוד לקוי.

לנשום עמוק. ולהתפלל. 

טוב מאוד שלעצמך את חושבת 'ילד חכם שצריך עזרה לממש את היכולות שלו'. איזה חשיבה חכמה! ההתנסחות מלמדת שזה מה שאת מרגישה, וזה כל כך טוב ובריא!

אבל בועדה, תתנסחי הפוך,

כי מה לעשות כדי לקבל תוצאה צריך להדגיש את מה שיגרום להם להבין את מה שהם לא מוכנים להבין אחרת,

בועדה תדגישי שמדובר בילד בעל קשיים רגשיים חברתיים ותחושתיים, הוא לא מצליח לווסת את עצמו, וקשה לו במעברים. תפרטי דוגמאות לקשיים שלו, עדיף גם כאלו שמקשים על כל הגן ועל הגננת. ודרך אגב, איך הוא מבחינה קוגניטיבית? אה מבחינה קוגניטיבית הוא בסדר גמור ואפילו מעל הממוצע.

נכון, זה נשמע רע. אבל לצערנו זה מה שעובד.

זה יכול להוציא מהדעת הטרפת הביוקרטית בזו!

ומנסיון שלי- יש לי ילדה מהממת (בת 8 עכשיו)

כשהיתה צריכה לעלות לגן חובה הגננת המליצה על גן שפה, אבל לא היה מקום והפנו אותנו לגן שילוב.

זאת היתה שנה מזעזעת (מאמינה שכמה פה בפורום זוכרות את התסכולים שלי...) גם הילדה וגם אנחנו לא הבנו מה רותים מאיתנו...

הצוות היו מקסימות, אבל זה לא נתן מענה לבת שלי.

מבחינת ועדות לשנה אחרי אמרתי לגננת שהילדה הזו לא מתאימה לכיתה א, היא גם קטנה וגם מבחינה רגשית פשוט לא!

אבל מבחינה שכלית- הרמה היתה גבוהה וזה היה לה לרועץ.

אני בעיקר פחדתי על הפערים האלה- מצד אחד הילדה בקושי מדברת בגן, יש לה הצטאות וועד. מצד שני- ממלאת דפי עבודה, לימדה את עצמה לקרוא... ובבית היא פרחה, במשפחה המורחבת פחות.

כשהגעתי לוועדה הגננת הנחתה אותי מה לומר, אבל ברגע האמת ששאלו אותי מה אני רוצה בשבילה פשוט התחלתי לבכות, מול כל הצוות של הוועדה- אמרתי להם שאני בסה"כ רוצה שיהיה לה טוב. והטוב הזה לא יכול להיות במסגרת של גן רגיל! היא צריכה עטיפה שונה, ההסתגלות שלה שונה, זה שהיא פותרת תרגילים ויודעת לקרוא לא אומר שהיא מווסתת ושהרגשות שלה יד ביד עם השכל. (אני כותבת לך וזה עושה לי רע להזכר בזה. באמת. התסכול הזה הוא נוראי!)

אז נתנו לי אישור לגן שפה, וגם עם זה היה בעיות, כי אף גן שפה לא רצה לקבל אותה בגלל ההצטאות.

בסוף, שבוע אחרי תחילת הלימודים, הפנו אותנו לגן סולם. את האמת שקצת (הרבה) חששתי בגלל השם שלו, אבל כשהגעתי לגן פתאום רווח לי (וגם פה בפורום המליצו לי עליו בלב שלם). המנהלת שם היתה מקסימה! ההצטאות לא הפחידה אותה. שמו את הבת שלי בגן הריגשי. והיא ממש פרחה שם!

אולי פעם אחת היא עשתה צואה בגן! תביני איזה הישג! ומשם היא המשיכה חכיתה א רגילה!!! לא מקדמת!

היא פשוט קיבלה שם פוש רציני. ידעו איך לעבוד איתה! היא קיבלה רב"ע וקל"ת וטיפול ריגשי ופסיכולוגית- הכל במסגרת הגן ובלי שנצטרך להטרטר אחה"צ...

בקיצור אני ממש מבינה אותך. המון תפילות ואל תפחדי לבכות בוועדה... את אמא לביאה ונלחמת על השפיות של הבן שלך!!

לכי עם הלב שלך והלוואי שתצליחו בקלות ובלי עוגמת נפש!!!

רשמנו אותה לבית ספר שמלכתחילה הכיתות שם יותר קטנות מהרגיל (23 בכיתה)

והמורה שלה של כיתה א היתה פשוט שליחה טובה. אין לי מילים אחרות.

השנה המורה קצת יותר דורשת, אבל הבת שלי מסתדרת עם זה יופי ב"ה. ויש לה גם שעה בשבוע טיפול ריגשי דרך ביה"ס שזה מתנה גדולה

אם כן - יפה שקיבלתם ככה בקלות. בעירייה הצליחו להכניס אותי לחרדה.

אם מתאים לך ואת רוצה, מוזמנת לפרטי(ותכלס יהיה לי הכי נח בווצאפ, אם יש לך ואם מתאים לך)

זה נכון שבוועדות מסתכלים על הבנת שפה, וצריך לפחות 2 סטיות תקן מתחת לממוצע כדי לקבל גן שפה.

אבל אם מדובר בילד מתחת לגיל 4, אז אבחון ההבנה הוא מאד קל ולא תמיד משקף.

אפשר לעשות אבחון אחר שיותר קל "ליפול" בו.

אם הוא בטיפול קלינאית אוכל להמליץ לך איזה אבחון לעשות ואז הקלינאית תכתוב דוח בו תפרט את האבחון שהעבירה לו וכמה הוא קיבל

הכרתי ילדה עם עיכוב שפתי מטורף, כולל עיכוב בהבנה, והאמא אמרה בוועדה ש"היא מבינה הכל"

(היא היתה בת 4 עם הבנה של גיל שנתיים)

ולא אישרו לה!!!

כן הדגישו גם בכתב וגם בעל פה (הגננת והקלינאית תקשורת השתתפו בוועדה) שהוא לא מביע את הקשיים והרצונות שלו, לא יוזם, יילך לאיבוד בקבוצה גדולה וכו'.

אני לפני הוועדה דווקא שמעתי שהיום ההורים מחליטים מה הם רוצים עבור הילד. בוועדה יכולים להמליץ ולהציע אבל זאת החלטה של ההורים. מקווה שהבנתי נכון ושילך לכם בקלות

הכל בזוף ההורים מחליטים

אם תילחמו היטב תקבלו

נכון זה מייאש שצריך להילחם אבל תבואי בגישה של יש רק תשובה אחת

אני באה מהתחום וראיתי לא פעם ולא פעמיים ילדים שקיבלו זכאות ואפיון למרות שהיו חכמים מעל הממוצע.

אבל היו קשיי התנהגות, קשיי תקשורת, קשיים בוויסות חושי, אימפולסיביות וכד' . 

הקושי שלך כאמא שאובדת עצות הוא עצום!!

חיבוק יקרה ❤️

אבל כן רוצה להעלות את האופציה של מסגרת חינוך פרטית.

עיקר הקושי הוא שסביב הגיל של הבן שלך, הפער בין היכולת השכלית לשאר היכולות הוא כ"כ גדול, שהכל נראה ללא מוצא ושכל החיים תתמודדו עם הפער הזה.

אבל האמת היא שככל שהוא גדל גם שאר היכולות מתפתחות, החברים בני גילו גם מתפתחים,

תחומי העניין מתרחבים והעצמאות גדלה.

השילוב של כל זה מאפשר להתמודד באופן מיטבי עם הפער.

(לצורך הדוגמה יש כיתות מחוננים שמורכבות רק ממחוננים ומספר התלמידים מוגבל בכל כיתה בדיוק כדי לאפשר את המענה שאת מדברת עליו)

ולכן כרגע לא הייתי מנסה בהכרח שהוא ימצה את היכולות הקוגניטנביות שלו, כמו שהייתי מחפשת מסגרת שתדע להכיל אותו כמו שהוא, ולא תחפש שהוא יתאים את עצמו למסגרת.

צהרון זו נקודת תורפה אצל כולם, על אחת כמה וכמה אצל ילדים שמתמודדים עם אתגר מסויים.

לכן צהרון ממש כדאי פרטי עם מעט ילדים.

הכסף והאנרגיה שאת משקיעה בלטפל בנזקים לא פחות יקר מאשר מראש לשלוח למסגרת שתהיה לו מתאימה יותר עבורו.

וחיבוק לך!!!

זה משתפר בהמשך בע"ה 🤗

הוא לא יקבל את המענה של קלינאית תקשורת וריפוי בעיסוק... והם יצטרכו לקחת אותו בפרטי.

@שושנושי - הבנים שלי היו בגיל 3 פלוס בגן תצפית. אמרו לנו שזה מה שיש בגיל הזה... אחד מהם עבר משם לגן רגיל, השני המשיך בגני שפה.

הם ספציפית היו גם עם עיכוב בהבנה (הדביקו את הפער די מהר ב"ה. בביה"ס הם נחשבים בין החכמים בכיתה), אבל בגן השפה של הבן שלי היה ילד גאון ממש, שהקושי היחיד שלו (שאני ראיתי) הוא הליקוי השפתי (בהגייה). אז ברור שגם ילדים חכמים מתקבלים לגנים מיוחדים...

רוצה להגיד לך בכנות כמי שיושבת בוועדות האלה, שיש מקרים בהם לא מקבלים זכאות, וצריך לדעת ולבוא מוכנים.

תתכוננו לוועדה, תציגו היטב את כל הקשיים והפערים של הילד, את הצרכים שלו, ותסבירו היטב מה הקושי.

אבל, מהעבר השני תחשבו מה תעשו במידה ולא יאשרו, וזה קורה, ואפילו לא מעט. אני לא מציעה לבוא במוד של מלחמה בד''כ זה לא גורם לוועדה להתגייס, ואפילו להפך, תביאו את הכאב והקושי ותסבירו מה שאתם רואים

תחשבו מה האפשרויות שלכם הלאה. כמובן שתמיד אפשר לערער על ההחלטה 

פה בעיר הכיתות מפוצצות. ''אמורים'' לפתוח ולפצל כיתות וזה לא קורה.

בעירייה, הם אלה שיביאו לי הסעה לעיר שכנה?

מה הפתרון שיש לילד שצריך מענה מעבר ללהיות 1/40 בכיתה 

דבר ראשון, האם יש גורם רגשי שראה אותו שיכול לתת תיאור רגשי? ואז אפשר לבקש סיוע בשל הקשיים והפערים הרגשיים שאת מתארת.

מעבר לזה, אם לא יקבלו אפשר לערער על ההחלטה, ואז יש סיכוי יותר סביר לקבל

דבר נוסף, אם לא מקבל זכאות בוועדת זכאות ואפיון אפשר לבקש סיוע מסל מוסדי, שזה מענה בתוך המסגרת מסל השילוב, יכול להיות שזה יעזור לו

וכמובן טיפולים בקהילה

השאלה מה קורה או מה יקרה..

למשל, מישהי כותבת אני בדכ מידה 40 לקחתי פה 42 וזה טוב  אז את לומדת מזה על עצמך.

בנוסף, להסתכל בטבלת מידות למדוד את עצמך.

היו לי הצלחות טובות.

לגבי משלוחים לא יודעת. אני רוצה לקנות ולא מעיזה .. לא רוצה ליכות חודשיים לחבילה

קיבלתי הודעה שהיא נמסרה היום לחברת הפצה .

מקווה שלא יהיו בעיות

אנילא יודעת מה לייעץ לך.

לא פירטת בכלל מה מצבו בחיים ואם יש משהו שהוביל אותו לזה. 

רק, אולי אם את חושבת שרק 3 שבוועת של ציפרלקס והוא יחזור אלייך, אולי לכן הוא כל כך רגיש לכל תגובה שלך? אולי הוא מרגיש שמבחינתך זה חיצוני אליו ואין אירוע פנימי כואב מאד שהוא עובר, רק משהו שציפרלקס יפתור?

יכול להיות שזה לא הכיוון, ויש ממש מצב שגם ככה לדבר איתו זה ללכת בין הטיפות ותמיד לדרוך על מכשולים.

סיפור מול העבודה.

הוא עבד בעבודה מאוד מאוד תובענית, שבמשך כמה שנים טובות הוא עף עליה ואז באיזשהו שלב הוא הגיע למיצוי. והא סחב וסחב עד שקצת לפני פורים התפטר.

אבל אני לא יודעת אם העבודה היתה בלתי נסבלת ולכן הוא ככה, או שהוא ככה ולכן העבודה הפכה לבלתי נסבלת (כי, כאמור, תקופה ארוכה הוא אהב את העבודה שלו מאוד, וכלפי חוץ שום דבר לא השתנה).

אני לא יודעת על אירוע מסוים שהיה יכול להיות טריגר, וזה גם לא משהו שהתפרץ, אלא מין חוסר כוחות מול העולם שהולך וגדל וגדל וגדל (נגיד ברגע זה זה מתבטא בזה שהוא לא לקחת את הילד לרופא שיניים, כי לא היה לו כח. ועכשיו הוא כועס על עצמו שלא עשה את זה. אז זה כבר הפך למין גלגל כזה, שאין לו כח לכלום ואז הוא כועס על עצמו אז עוד יותר אין לו כח לכלום. ואולי זה גם הסיפור מול העבודה- שלא היה לו כח אליה, והוא התפטר, ועכשיו הוא מתבאס על עצמו שהוא לא עובד).

כדי לטפל נכון כנראה שכדאי שתהיה אבחנה מדוייקת.

אם הוא היה מוכן לדבר עם איזשהו איש מקצוע, ברור לי שזה היה האבחון.

אולי אני מגזימה? לא יודעת.

אבל כן יודעת שאני לא יכולה לשאת את זה יותר לבד.

לק"י

אלא יותר.

ובהתחלה יש החמרה בדיכאון, ואז הטבה.

אלי באמת תבקשי ממישהו אחר לדבר איתו, שיתחיל עם רופא משפחה.

חיבוק.

לק"י

אולי תשחררי אותו כרגע.

תגידי לו, שתשמחי לעזור לו כשירצה.

עם אנשים אחרים הוא מדבר?

לפעמים קל יותר לקבל עיצות מאנשים פחות קרובים.

אבל די, אני לא יכולה יותר.

כואב לי לראות אותו ככה.

מתגעגעת אליו.

והעול של הבית והילדים לבד גומר עלי.

ממש בשבילך.

אני מבינה שאתה לא חושב ומבחינתך אני חיה בסרט,

אבל תעשה לי טובה רק בשביל שאני יהיה רגועה כיא ני לא מצליחה לנשום מיזה,

תלך לאבחנה פשוטה של רופא משפחה, שרק אני ידע שה לא זה ואני משחררת אותך לגמרי ולא חופרת יותר.

משו כזה.

כי אם זה באמת כזה חמור אז כל רופא ישר יגיד לו שאת צודקת ושיתחיל איזה טיפול או משו.

חיבוק ענק. איך קשה אבאלה.

אלופה שאת ככה מנסה לעזור.

כנראה שיהיה קשה לשכנע אותו כרגע.

רק לשים לב לנקודה שבה הוא מבקש עזרה.

בנתיים, ממליצה למצוא לך תמיכה. מטפלת. או מישהי שתחזק אותך. ותיתן לך את המקום שלך.

ופשוט תפקדתי לבד.

דמיינתי שאני אם חד הורית, או שבעלי בנסיעה לחול.

העיקר הוא לא להילחם בזה. לא לבזבז את משאבי הנפש שלך על שכנוע שלו.

אם כרגע את המבוגר היחידי שמתפקד- תדאגי כמה שיותר לרפד לך את התקופה הזאת. לא לחשוב עליו, לחשוב על עצמך. כרגע את הקיר שעליו הבית נשען- את חייבת להיות קיר חזק.

ובאשר אליו- אני פשוט הנחתי לו. זה היה לפני כמה שנים טובות, אבל אני זוכרת שמה שהנחה אותי היה האמונה בכוח שלו- יש לו כוח ויכולת לקום. הוא זה שצריך למצוא בתוכו את הסיבות לקום ולאסוף את השברים ולהתעורר. שום דבר שכלי שאני אגיד לא יעזור. בטח לא אמירה שהוא "חייב להתעורר על עצמו"...

האמונה שזה משהו חולף. אני ידעתי בבטן שזה חולף, שזה חיצוני לאישיות שלו, ולכן ידעתי בתוך תוכי שזה לא יתלבש עליו, לפחות לא לאורך זמן.

בהצלחה יקירה!!! זאת פעם ראשונה שיש לו את זה?

דבר ראשון תבדקו גם מונו.

רק כדי לשלול.

ודיכאון זה בדיוק ככה, כל משימה קטנה נראית הר, העולם נצבע באפור.

זאת באמת תהיה תקופה שתצטרכי לא לבנות עליו שיהיה שותף, לא בבית ולא רגשי,  ולקחת המון עזרה מבחוץ.

הדבר הכי חשוב שאת יכולה לעשות זה לא לשפוט, לא לריב על זה, להבין שהוא חולה, וכמו שאצל מישהו עם מחלה גופנית לא היית דורשת ומתאכזבת, ככה גם כאן.

זה סופר קשוח, תחזקי את עצמך כמה שאת יכולה, ואפילו תקחי מטפלת בשבילך.

עם כל הכבוד.. זה מה שהייתי רוצה שיעשו עבורי

אם המצב שלי קשה ואני לא רואה את עצמי ולא מסוגלת לקום (תרתי משמע) אז הייתי רוצה שיעזרו לי.

להבדיל אלף הבדלות וח"ו למישהו יש שבץ לא יזמינו אמבולנס?? יזמינו. אז אם גורם מוסמך בא הביתה ומשוחח ומסביר, זה רק לטובתו קודם כל ולטובת המשפחה.

אני פשוט שומעת שאת בדאגה נוראית ואני כותבת מה שאני מרגישה ומה שאני הייתי עושה בשביל להוריד את מפלס הדאגה ומהר. חיבוק על ההתמודדות !!

קודם כל ליבי איתך ,זה נשמע ממש לא קל, לא לך ובטח שלא לבעלך.

אני הייתי מנסה ללכת לכיוון יותר טבעי

פחות פסיכיאטרים /פסיכולוגים. מכירה מקרה במשפחה שזה עשה נזק נפשי מאוד גדול כי אבחנו ונתנו טיפול שרק החמיר והקצין את הבעיה ובאופן כללי לעניות דעתי אלו חומרים שמשתיקים את הבעיה ולא באמת פותרים את הגורם לדיכאון.

אפשר לחשוב על כיוון של הומאופתיה בתוספת טיפול רגשי .

רק גורם מוסמך יכול להגדיר את הבעיה והטיפול

וכדאי לטפל כדי שלא יחמיר חלילה.

וכדאי גם שהילדים לא יראו את אבא ככה (אולי תנסי לשכנע מהכיוון הזה )..

צריך למצוא משהו שיגרום לו להבין שככה הוא לא ממשיך

וזה חייב לבוא ממנו אחרת באמת יהיה קשה

חיבוק ובהצלחה בע"ה סיעתא דשמיא 

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

צודקת ממש לגבי הסבב של קבלת שבת

האמת כמו שכצבתי מקודם..

הילד נראה שממש טוב לו במעון

כשאני מגיעה תמיד הוא מחייך

ועושה למטפלות שלום עם חיוך

לא נראה עצוב או משהו

כן דיברתי עם מנהלת המעון בסופש גם

ותארתי לה את הסטואציות שהתחברו לי יחד

היא לגמרי היתה בצד שלי

היא לא חושבת כמו המטפלות

אם בכלל יש בעיה עם מכות

הטיפול הוא לא רק של האמא שתדבר איתו בסוף יום

וזו דרך תקשורת של ילד שלא מדבר

בעיניה לגיטימי והגיוני

חזרה אלי היום שוב

ובקשה שאני אניח את ענין ההרבצות בצד

שאני לא אחשוב עליו

כי היא מטפלת בכל מה שאמרתי ועשתה איתם שיחה מאוד נוקבת

ושאם יהיה צורך היא תכניס צוות שיסתכל עליו

אבל כרגע היא לא חושבת במה שהיא הסתכלה שיש בילד בעיה

נתנה לי תחושה שהיא לגמרי איתי ומטפלת בהן

וכעסה  שככה לא שתפתי אותה קודם

גם אם הרגשתי שזה קטנוני

אני באמת לא יודעת מה לחשוב....

היתי  אולי בנוסף מכניסה הקלטות 

רק לא יודעת איך לעשות את זה

של המעון. אם היא דמות בעינייך שאפשר להייעץ איתה. וגם על האבא של שבת.

המטפלות ממש לא תמיד מבינות בהתפתחות וחינוך...סליחה שאני ככה מכלילה.. 

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

ואין שום דרך לדבר איתה על כזה דבר, זה בקשה מוזרה מאד

הוא לא בן 4, הן צריכות לתת את המענה כשזה קורה פשוט.. להרחיק אותו בנעימות, להגיד לו, לעשות איתו טובה, כל דבר שמונע את המכה. זה לא עניין חינוכי מוסרי זה סך הכל תינוק שמרביץ כי זה הדרך שלו להתבטא כרגע.

ולגבי ההרבצות- מסכימה עם על מי שכתבה פה שכל עוד הוא לא מרביץ בבית אין לך מה לעשות עם זה. סה"כ זאת התנהגות נורמלית של תינוק, וכשתדברי איתו בבית הוא לא יזכור מה היה לפני כמה שעות בגן. זה תפקיד של הגננות לתווך לו באותו רגע (אפשר בהמון דרכים, לרוב לא דיבור ישיר) שלא עושים את זה

מה הן חושבות שאת אמורה להגיד לו

זה תינוק

תינוק שמתחיל עכשיו לגדול 

אין מה להגיד לו

הבת שלי מבינה היטב מה שאומרים לה

וזה לא מונע ממנה להמשיך לעשות כרצונה גם כשאומרים לה לא

התפקיד שלהן הוא לדעת להפריד בין הילדים שרבים

להרחיק אותו קצת אם הוא מרביץ

להרחיק ממנו ילדים שהוא מרביץ להם

ולהיות עם עין פקוחה עליו לתפוס בזמן לפני שמרביץ

אבא של שבת ולא ממש מפריע לו.

אבל

מה זה אומר לגבי היחס שלהם אליו?

למה מסננים אותו ככה?

לדבר איתו בבית, בדיחה טובה. זה תינוק, הן מודעות לזה? 

למה שכתבו על בדיקה או הקלטה. מוזר העניין שם.

לגבי הדיבור ממליצה על מפגש שניים של הדרכה אצל קלינאית תקשורת. ואח''כ לראות איך מתקדם ואם צריך טיפול. בינתיים בכל סיטואציה למצוא מילה ולחזור הרבה פעמים. למשל משחק עם מכונית- אוטו, איפה אוטו, הינה אוטו, אוטו אוטו. הנהנהן. 

זה לא ילד זה תינוק

הן צריכות פשוט להתמודד עם הסיטואציה

נשמע קצת מוזר

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

אם זה קצת נמוך יותר זה רק יותר טוב.

ככה יש לו אזור תחום שלו בין המיטה שלך לקיר.

והחלק של הרגליים, יכול להשאר פתוח. לא יודעת בן כמה הילד אבל אם הוא כבר זוחל ועומד אפשר ללמד אותו לרדת בביטחה ממיטה לא מאד גבוהה.

ואם זה לא אותו גובה זה לא אפשרי.

ולכן זה צריך להיות בגובה של המיטה הורים וסגור כי זה גיל קטנציק חצי שנה 

ואחכ מגלגלת למטה למיזרון שלו.

ובקשר לסגירה, הוא יגדל מהר מאד,

אפשר בינתיים לשים משהו שיחסום טיפה או לשים על הריצפה משהו רך.

רוב הלילה את לידו ורואה מה הוא עושה ואם הוא פתאום הולך לסוף המיטה. 

ואז נרדמת יחד איתו אצלי במיטה

אז רוצה משהו שאני יהיה צמודה אליו מהמיטה שלי וכל אחד ישאר במיטה שלו

במיטה שלנו יש מגני מיטה מסביב 

איכשהו זה הסתדר גם עם המזרן של המיטת יחיד והמזרן של המיטה הזוגית שבסוף זה היה באותו גובה.

המיטת יחיד הייתה "דחוסה" בין הקיר של החדר לבין המיטה הזוגית כך שלא היה צורך במעקה מאף צד. 

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

זה תלוי גם בגודל של הילד.

יש כאלו שאפשר לפרק דופן בצורה מובנית, כי נועדו להפוך למיטת מעבר,

ויש כאלו שאפשר לפרק דופן לאחסון או להובלה. (ואז הן לא מספיק חזקות ויציבות, אבל תמיד אפשר להוסיף הברגות ולחבר עם זויות מתכת מתחת למיטה)

ואפשר לחבר למיטת ההורים, או בלחץ בין המיטה לקיר, או בצורה מאולתרת עם הברגות או עם ראצ'טים (ככה מחוברות העריסות מתחברות ה"רשמיות").

מבחינת הגובה, יש למיטות תינוק הרגילות כמה מצבי גובה.

אחד הגברים כתב על זה פעם בפורומים. אולי זה היה @נפשי תערוג 

עריכה, הצלחתי למצוא:

צילמתי לך את החלק שמצמיד - הריון ולידה

הוא חיבר עם קליבות.

אבל ראיתי איך מחוברת עריסה מתחברת רגילה, זה עם ראצ'טים, אפשר לעשות אותו דבר בלי הברגות.

עריסה מתחברת לתינוק | מיטה מתחברת ב-4 גדלים | SLEEPBABY

כמובן שיש את כל הפתרונות המאולתרים אבל אם אין לך כבר מיטת תינוק הייתי הולכת על פתרון מובנה כי אז אין לך את הבעיה של רווח של המזרון והחיבור למיטת הורים יותר בטיחותי (לעומת סתם להצמיד).

אבל גם השנה שאני בבית בעיקרון ועובדת באיזה משהו בקטנה מצליחים לחסוך ב"ה.

איך?

א. סיעתא דישמיא. לא יודעת להסביר

ב. לנסות לצמצם הוצאות זה אפשרי אבל די קשה, לפעמים עדיף לנסות להגדיל הכנסות. אני לא יודעת במה אתם עובדים, אבל אולי אפשר לבדוק עלייה בשכר שלכם (במקום העבודה הנוכחי או במעבר לאחר), אפשרות להוסיף עוד עבודה קטנה- למשל בעלי עובד פעם בשבוע בתור מרצה ליהדות בתכנית לסטודנטים לא דתיים. זה מכניס עוד איזה סכום בחודש

ג. אני חושבת שסך הכל חיי היום יופ שלנו מאד פשוטים. הקניות בסופר הם בעיקר של מוצרי בסיס. לא קונה חטיפים, ממתקים, אוכל מוכן קפוא (כמו שניצלים, טבעולים וכאלה)

בגדים לילדים בעיקר מקבלת ממשפחה, חברות וכו ומשלימה מה שצריך

הילדים עוד קטנים אז אין חוגים בינתיים

גרים במקום די יקר אבל מסתפקים בדירת 3 חדרים ובעל בית שב"ה ממש השאיר מחיר הוגן ולא העלה..

לא יודעת, אלו הדברים שעולים לי שעוזרים לנו, לא יודעת אם זה עוזר

על סעייתא דשמייא

גם שבנטו הרווחנו חצי חיינו כמעט כמו עכשיו שזה הזוי

כרגע אין איך להגדיל הכנסות

גם ככה שנינו במשרה מלאה+נסיעות וזה קשוח ממש

אנחנו ב"ה מרוויחים טוב רק שההוצאות  גבוהות ממש

אולי יכולים לצמצם קצת אוכל שקונים או עזרה הניקיון אבל בגלל ששנינו עובדים משרה מלאה אני מרגישה שקורסת בלי זה 

שכשעובדים יותר מידי מאד קשה לחסוך

כי נמצאים על הקצה, ואין אורך רוח

וגם באמת הצרכים מתרבים (מסגרות - צהרונים, מיקור חוץ לכל מיני דברים).

אין לי איזה פתרון קסם

אצלי אין מצב שעובדת משרה מלאה מחוץ לבית, זה נראה לי טירוף..

וחוץ מזה שבגלל שב"ה יש הכנסה טובה אז לא מקבלים שום הנחות אז עכשיו רק מעונות עולה לי הון וחייבת צהרון חושבים על עוד רכב כי באמת לא מסתדרים.

בתכלס אם אני יעבוד חצי משרה נראה לי ניהיה באותו מקום...( אמן שאמצא משרה ככה, בתחום שלי זה ממש לא מצוי )

כמה המלצות יש לי:

1. הוראות קבע לחיסכון. קבועות. להתחיל בקטן ולהגדיל.

2. שקודם תגיע המשכורת ואח"כ ההוצאות.

כלומר משכורת נכנסת ב- 01 או ב- 10 לחודש. ההוצאות באשראי ירדו ב- 02 לחודש שאח"כ.

זה מאוד קשה אם כרגע המצב הוא משכורת ב01 וב- 02 האשראי. כי זה בעצם לחסוך משכורת שלימה. אבל בתכנית של כמה חודשים קדימה זה אפשרי.

3. להפריש כסף לחיסכון לפני ההוצאות ואז להחליט כמה כסף משאירים להוצאות ולעקוב אחרי זה.

אני פשוט קונה הרבה פחות בגדים ומשקיעה בשוק ההון את מה שלא קניתי בו בגדים.

מה אני צריכה 50 שמלות בארון?!

אנחנו בכללי מצמצמים כמה שאפשר, חוסכים לילדים

חוץ ממה שהמדינה מפרישה לכל ילד עד גיל 18 + השלמנו עוד סכום נראה לי ל100 לכל אחד

לא מצליחים

קשה מאוד עם משפחה גדולה

הוצאות גדולות הכנסות גדולות

באמת צריך לעבוד בזה כמו שכתבו לפניי

לצמצם ככל האפשר על מה שלא חייב

כי צריך לבדוק עוד נתונים של הכנסות הוצאות

גודל משפחה, גילאי הילדים (למרות שילדים גדולים אלו הוצאות אחרות מקטנים לא משנה מה גודל המשפחה..)

הוצאות קבועות שלא ניתן לשחק איתן

אבל באמת השאיפה לבדוק האם ניתן לצמצם או להגדיל הכנסה או שניהם כמובן...

אנחנו ראינו שכשעושים הו"ק ישר אחרי המשכורות של סכום לחיסכון והשקעה

נצליח להתנהל עם מה שנשאר

אם לא, נתנהל עם הכל. אם רואים בחשבון 10, נוציא 10... 

בנוסף אנחנו עושים כמעט אך ורק קניות אינטרנטיות ככה שמאוד עוקבים אחרי כמה מוציאים וגם לא מתפתים להוציא יותר וגם- יכולים להגדיר תקציב שלא עוברים אותו ואם חורגים להוריד מה שלא רוצים

ממליצה ממש. חוסך זמן וגם כסף

נראה לי אתן צודקות לגבי ההוראת קבע לחיסכון

כי כדרורים את הכסף יותר קל להפריז 

קודם כל זה באמת עניין של תקופות, מתי שאני "על זה" אז מצליחה לחסוך יותר (אני הקניינית הראשית בבית חח אז כמות ההוצאות תלויה בי).

ההכנסה אצלינו מאד תנודתית וגם ההוצאות אז קשה לשים סכום מדוייק כל חודש שאותו רוצים לחסוך.

ב"ה מרוויחים טוב אבל באמת ההוצאות על מעון וצהרונים הם מטורפות כי אין שום הנחה.

לאחרונה בתקופת מילואים אני מתמקדת בשפיות ולא בחיסכון וההוצאות בהתאם.

יש לנו רייזאפ אז אני רואה כל הוצאה ולפעמים אני בשוק בסוף חודש מכמות ההוצאות.

כנראה שלא עזרתי

אז אולי אין כינים?

הבת שלי הייתה מעל 3 שנים עם כינים...כן כן....

מה לא ניסינו?

כל מקלחת טיפול, עם ובלי חומרים, אספנו לצמה, שלחנו עם תרסיסים . מציינת שיש לה שער ביסלי מסולס  שזה עוד יותר מקשה על ההוצאה של הכינים והביצים. 

עד שעשיתי קצת בירור והגענו למסרק ,שיבורך מי שהמציא אותו.

זה כלל לא קשור לאיזה חומר את שמה.

את פשוט צריכה להשתמש במסרק הזה ובגלל צפיפותו, הוא גורם לסילוק כל ביצי הכינים (שזה למעשה הגורם המכריע להמשכיות שלהם!)

קניתי את המסרק הזה ,בתוספת חומר ששלחתי אותו לפני לבית ספר ללא שטיפה.

תקשיבי, אחרי שבוע של שימוש, אין כינים ברוך השם כבר שנה וחצי !!!!!!!!

קוראים למסרק ASSY 2000

אני חפפתי לה עם שמפו רגיל, אחר כך מרחתי את החומר וסירקת עם מברשת רגילה כדי להתיר קשרים ולמנוע כאב לילדה, אחרי כך מסרקת עם המסרק כינים וזה וואווו.

טיפול שמרני אחר כך פעם פעמיים בשבוע עם המסרק לא חייב עם חומר אפשר מרכך שיער ואז לעבור עם המסרק ולוודא שאין ביצים... 

בהצלחה !

אבל עדיין לא מוצאת כינים, אולי אני לא בודקת טוב

כי כשאחות שלי בדקה לה בעבר היא כן מצאה כינים.

יש חומר שגורם לשיער להיות יותר קל לסירוק?

לק"י

את מסרקת מכל הכיוונים?

צריך גם הפוך, גם מאחורי האוזניים.

לא שוטפת שיער

ומסרקת עם המסרק ככה

ואחר כך שוטפת

מוציאה על גבי מגבון את כל מה שיצא מהשיעור במשיכה 

לסרק רגיל ואז עם מסרק כינים יחד עם המרכך. גם מאד עוזר...

ו... לצבוע את השיער הורג אותם בטוח חחחח

פעם היו לי גירודים כי נדבקתי מהבנות שלי. ברגע שצבעתי את השיער הם הפסיקו. 

רגיל מהכחולים שיש ב be עובד לנו טוב יותר.

אל תשימי עוד חומר. תסתכלי בעיניים חכם כמה מסרקים.

יכול להיות גם מזג האוויר. 

היה אצל אחד הילדים שלי. השתמשתי בשמן אמבטיה של לה רוש פוזה, עזר מאוד.

אצלי רגישים במיוחד בעונות מעבר

באמת יכול להיות שזה משהו אחר..

אצלי נגיד בקיץ פשוט מגרד לי מהזיעה.. שיער עבה, מתולתל.. ופשוט כשחם לי זה מגרד לי בקרקפת..

וזה גם יכול להיות קשקשים/ יובש/ גירוי לעור מסבונים מסויימים