יש לנו יום נישואין, עזבו את זה שבעלי שכח
ואנחנו לא נשואים כל-כך הרבה שנים, הוא הלך לעבודה רגיל
אפילו לא אמר מילה.
אנחנו כבר תקופה שלא בטוב, מהצד שלו בעיקר הוא לא מראה אכפתיות אליי, אני רוצה לפתח איתו שיחות והוא לא הכי מעוניין, מעדיף לראות טלוויזיה, או לגלול בפייסבוק.
הוא מחפש "לברוח" מהבית, כל פעם מציע לחבר לצאת, ואני אחרי לידה עם תינוק בן חודש, קשה לי ואין לי שום עזרה
וגם הוא לא מסכים שאקרא לאמא שלי, כי הוא לא מחבב אותה
ואז יוצא מצב שאני נקרעת! לא אוכלת עד הערב,
ואז המשפטים שלו "'היית כל היום בבית לא יכולת לסדר"
"לא יכולת להכין אוכל"? "החלום שלי שאני אגיע ותכיני אוכל"
ותבינו, אני חודש אחרי לידה, ולי אף אחד לא מכין!
הוא כל הזמן זורק לי עקיצות על זה שאני חיה על חשבונו, ולא עובדת (אני בחופשת לידה!!)
שהתפקיד שלי לדאוג לילדים, ושהבית יהיה נקי ומסודר והוא עובד אז אין לו זמן.
אני פשוט קורסת, לפעמים אני מרגישה שאני נחנקת מרוב בכי
כמה הוא יכול לפגוע? לא משנה כמה ניסינו לשבת ולדבר,
תמיד הוא צודק.
ותמיד הוא יזרוק משפט שפשוט יכאיב לי, אז מעדיפה לא להכנס איתו לזה.
אבל כואב לי כמה הוא אטום, וכמה אני לא מעניינת אותו.
הוא חוזר אחרי העבודה, אמרתי לו תוכל להיות כמה דק עם התינוק? אני רוצה להתקלח.
מצטער אני מאחר, *** מחכה לי הוא באיזור, אנחנו יוצאים לאכול משהו הוא רעב.
זה אמיתי ?????? ולא זה לא חדפ, כל פעם חבר אחר מתקשר אליו, והוא יוצא ואם אני אומרת מילה, הוא עושה לי מצפונים.
