לא הרגשתי כמעט כלום. רק את הצירים לפני שכאבו תופת. את היציאה של התינוק בכלל לא. זה היה בשניות... אבל לידה רביעית לקח זמן לצערי.... לא מלא. נגיד 7 דק.. 

אני גם הייתה לי לידה בלי אפידורל 

שאחריה הייתי וואי איזה יופי איזה מהיר היה לי

ובהריון שאחרי הרגשתי שאני פשוט פוחדת מכל ציר 

ושלא יתפתח מהר 

בסוף איך שהגעתי לקחתי אפידורל כי פחדתי מהכאב 

כדאי לשבת עם מישהי לעשות עיבוד למה שהיה

בהצלחה ולידה קלה קלה קלה קלה שתהיה לך

שלא יהיו לך שום כאבים 

כמו תרנגולת ממש

בשמחה ובנחת ובטוב

אני 2לידות בלי

אחת 7 שעות עם וואקום

ואחת בזק.דומה ממש לשלך. עם הצרחות. ועם המיילדת שרצתה לבדוק. רק שאני הייתי בטוחה שאני כבר בצירי לחץ של לידה והיא לא האמינה לי אז צרחתי עליה ופתאום היא הבינה שאני יודעת מה אני אומרת והפסיקה להתעקש על חיבור מוניטור🙄

מכל מקום,בתחושה שלי לא היה הבדל בין 2 הלידות בצירי הלחץ מבחינת עוצמת הכאב

אם אזכה ללדת שוב, אעדיף לידת בזק שוב וזה יהיה בלי אפידורל כי בדיעבד הבנתי שאסור לי בכלל ( ואני עוד חשבתי שיש לי אופציה חח השם ריחם עליי שלא אתייאש נראה לי) . רק חבל שלא בוחרים איך זה יהיה 🤦

2 לידות לקחתי...

2 לא... לידה ראשונה עם.

לידה שניה בלי, היה מהיר ברמות.

שלישית לקחתי

רביעית לא הספקתי. (יותר נכון לא הצלחתי לשבת כדי שיזריקו לי..אז ויתרתי)

כשילדתי עם אפידורל היו לזה השלכות לא טובות ללידה ולגוף שלי בהמשך.

אני באה עם דולה. המגע הנגדי מאד עוזר .

עוזר לי גם טנס. זה היה ממש הצלב בלידה האחרונה.

וגם- לנשום נכון.

לנסות עד כמה שאפשר לא להיכנס לסטרס כי זה מכווץ הכל. לנשום, להוציא אויר , להרפות.

לי מאד עוזר לעצום עיניים.

וגם עוזר לי לדעת בראש שזה נגמר עוד מעט. ויהיה לי תינוק מתוקי וחמודי.

אני ממש שואלת את המיילדת- עוד כמה זמן?

והכי הכי- תנוחה.

לידה על הגב הכי גרועה לגוף. אני ילדתי בכריעה או כל הצד וזה הבדל משמעותי 

ואפשר גם ללדת על הגב בלי להקרע בכלל.

יכול להיות שסטטיסטית לידות על הגב יותר ארוכות וכו'. אבל זו סטטיסטיקה.

לשלוח לך חיבוק גדול על החוויה.

ממני שגם לא הספקתי אפידורל כי היתה לידת בזק מטורפת לפני כמה חודשים, ומזדהה ממש עם הכאבים והאיבוד חושים שתיארת. ❤️

מה שמעודד אותי זה שכל כאב שלא יהיה בלידות הבאות, הכל קטן עלי עכשיו... אולי המחשבה הזאת תעודד גם אותך ❤️

בשעה טובה!

זה כזה מרגש השלב הזה שאת לפני לידה ומגיעים המחשבות והחששות מהלידה. זה חלק מההורמונים שעובדים, וזה כיף שהם עובדים ב"ה.

זה חלק מתהליך טבעי שהגוף מתכונן ללידה ולאימהות החדשה הזו.

קראתי את התאור המרתק של הלידות שלך,

ואני באמת חווה את זה אחרת.

אני מרגישה בדיוק בשלב שאת תארת את הכאב הגדול הזה- חוויה פיזית מאד חזקה,כואבת אבל כייפית. משהו כמו שמרגישים על אבוב במגלשת מים מפחידה, אקסטרים כזה.מערבולת עצומה - שילוב של רגשות שמחה עזים לקראת התינוק, צירי לידה חזקים, וחוויה הורמונלית פיזית כייפית ( אני לא מצליחה למצוא ניסוח מדוייק לחוויה הזו, ניסיתי בערך...)

ואחרי הלידה אני גם רעדתי כמו שתארת, אבל לא הרגשתי את זה כטראומה אלא כחלק מהחוויה ה"אקסטרמית".

בלידות שילדתי ב"ה בלי אפידורל הרגשתי ככה,את החוויה הזו.

בלידה אחת (שנתקעה וארכה כמה ימים),כבר  לא היתה לי ברירה לקחתי אפידורל וב"ה שמחתי שהלידה נגמרה בטוב ובידיים מלאות אבל כן היה לי באיזשהו מקום קטן בלב חסרה החוויה הזו,

וחיכיתי ממש לחוות אותה שוב, וב"ה בלידה שאחריה שילדתי בלי אפידורל הרגשתי שוב את החוויה הזו .

מנסה לחשוב מה עוזר לחוות אחרת-

אני מרגישה שמחה עצומה שאני זוכה להגיע לשלב הזה , של תינוק בריא , שאני מתרכזת בזה חושבת על התינוק ושעוד רגע אזכה להחזיק אותו,

וגם מתרכזת בתפילה על התינוק כי זה בדיוק  הזמן שמשביעים אותו ( וכל לשון לך תשבע) הריכוז הזה עוזר לי לא לחשוב על הכאב ומפחית אותו.

שתהיה לך בעז"ה לידה קלה ושמחה בדרך שהכי טובה לך❤️

פשוט בעיקר מתכוננת ללידות בצד התודעתי

בהתכווננות הפנימית

בשליטה במחשבות

בללמוד לנשום ולהרפות לציר

להפוך חוסר אונים לתפילה

להתרכז בתינוק ולא בעצמי

לדמיין שאני צינור לכזה פלא גדול

והתהליך קורה ..אני רק צריכה לא לחסום

עצם ההיסטריה שתיארת(הפותחת) היא מאוד מובנת כשנמצאים במאבק בכאב

ועבודה תודעתית מלמדת אותך לנשום לכאב אבל לקבל אותו

להסכים להתמסר לתהליך

ככה

זה גם מממש מקל על הכאב

וגם משנה את כל החוויה

אצלי זה מתבטא בעיקר בהתכנסות פנימה

ודואגת לייצר לעצמי אווירה שתומכת במרחב האסוף והשקט שעוזר לי להתמסר

מוזיקה חושך..שקט....

אני חושבת שהכאב הוא עצום באותם רגעים

מעל הטבע לסבול אותו

אבל חושבת שיש דרך לקבל כלים אחרים להתמודד

לא כי ההתמודדות שלך לא בסדר

זה בסדר גמור גם לצעוק

כל אחת איך שנכון לה

אבל אם נשארת עם טראומה וחויה קשה

אני כן מאמינה שיש דרך לעבור את זה באופן שמשאיר רושם טוב

בעזרת השם כמובן 💖

שווה להשקיע בקורס אישי טוב ותודעתי..שנותן גם צורת הסתכלות שונה וגם כלים לזמן אמת

ולעשות עיבוד לידה לנקות את הרושם שנרשם בנפש

ואגב...נכון בלידת בזק המעבר המהיר עלול להגביר את תחושת הכאב

היו לי 2 לידות בזק

האחרונה-הצירים בסוף היו מממש כואבים

יותר מהאחרות

אבל

יש לסה גם יתרונות כי קל להיות מגוייסים לזמן קצר וכשדברים זזים מאשר לידה תקועה וארוכה

ואם יש כלים להתמודדות

אז המהלך לא זה שקובע את החוויה

הלידה הראשונה שלי היתה ארוכהה ההה מאודדדדד וכואבת מאוד

והכי עוצמתית שהיתה לי .חוויה מכוננת

יחד עם הכאב המטורף ומתוכו

לק"י

אם קשה ללחוץ מספיק זמן כדי שהתינוק יצא, וזה לוקח חצי שעה ושעה של כאבים. קשה להסתכל על זה כעל חוויה.

בשבילי זה החלק הכי סיוטי בלידה.

אם ביו מבטיחים לי שעם אפידוראל אני לא ארגיש כאב, כנראה שהייתי לוקחת בזרועות פתוחות (ילדתי עם ובלי, וגם עם- את צירי הלחץ הרגשתי יופי).

לפותחת- ממליצים לא ללחוץ, אלא לנשום בצורה מסויימת ולתת לגוף לדחוף בעצמו.

אז אולי כדאי גם לתרגל את זה.

גם אצלי, החוויה של הלידה זכורה לי בתור חוויה מרגשת בעוצמה מדהימה. ברור שזה כולל גם כאבים, אבל אני חושבת שהתיאור של חוויית אקסטרים ממש מתאר את התחושה.

וילדתי 4 לידות בלי אפידורל, אחת עם 3 שעות של צירי לחץ, ועוד שתיים עם פיטוצין.

אני חושבת שההכנה ללידה בהחלט מהווה מרכיב משמעותי ביכולת לעבור את הלידה.

גם מבחינה תודעתית - ההבנה של המהלך העצום שקורה פה, הבחירה באילו מחשבות להתמקד, וכו', וגם מבחינת כלים להתמודדות עם הצירים ועם הכאבים.

כתבתי פה כבר הרבה פעמים על השיטה של הנשימות שממש עזרה לי בכל הלידות שלי. לקראת הלידה השלישית למדתי את שיטת אמית שגם עזרה לי, בשילוב עם הנשימות שלי. מצרפת קישור לפירוט -

נשמע מלחיץ לשנות תכניות ככה ברגע האחרון… - הריון ולידה

אבל חוץ מזה אני כן רוצה להוסיף שאני חושבת שאין לנו באמת אפשרות להשוות בין לידות שונות. כל אחת חווה את הדברים אחרת, וגם הכאבים לא נחווים באותה עצמה לכל אחת. באופן אישי אני דווקא מרגישה תמיד שברגע שהצירים הופכים לצירי לחץ, הכאב פוחת משמעותית. בלידה הראשונה שלי, שהייתי עם צירי לחץ במשך כשלוש שעות, חוויתי את השעות האלו כמתישות ומעייפות בגלל המאמץ של הלחיצות, אבל לא חוויתי אותן ככואבות במיוחד (ככה לפחות זה נשאר לי בזיכרון...).

יש הרבה דולות שעושות את זה.

זה לא רק עם או בלי אפידורל , זה גם לאצמיד בשליטתנו כמו שחווית בעצמך

זה הרבה מעבר

ולבוא ללידה הבאה מוכנה יותר ומודעת יותר יכול לשנות בעז"ה את כל החוויה לטובה

לק"י

צירים בכלל זה סיוט מבחינתי. אבל צירי לחץ בכלל😶

אז חיבוק לך ולכולנו!!

אני ילדתי עם אפידוראל, ובצירי הלחץ הרגשתי אותם טוב מאוד. כך שלא תמיד זה עוזר.

לא יודעת אם הוא לא עבד טוב בשלב הזה, או שהפסיקו לתת.

הגעתי עם ירידת מים והזמן של הצירים היה ארוך מאוד

לא שמו לב שאני בלידה.. וברגע שרציתי אפידורל הכניסו אותי לחדר לידה והופ הוא יצאא

מה עוזר-

לאורך כל הצירים עיסויים בגב.

תקחי דולה או קרובת משפחה שתעשה לך ותלחץ לך בנקודות בגב תחתון כל פעם שמתחיל ציר.

מיילדת הרבה פעמים לא תהיה פנויה אלייך כל הזמן רק בסוף..

כדור פזיו- לקפוץ עליו

לרדת על הברכיים הרצפה ולהישען על הכדור

לשבת על הכדור ולעשות סיבובים

קולות כמו שששש אההה

לדמיין מקומות שהיית רוצה להיות בהם או דברים שמסיחים אותך

כשכןאב ממש

לספור כל ציר עשרים שניות ככה כמה פעמים עד שעובר

לקראת הסוף בצירי לחץ - טוב אני לא הבנתי שאלו צירי לחץ אבל פשוט לחשוב כל הזמן על התינוק שהוא עוד רגע בחוץ

לגבי הלחיצות - לי זה היה החלק שהכי פחדתי ממנו והכי פחות כאב האמת

התנשפתי בלי סוף וזה עזר לי

אני שכבתי על הצד וקיפלתי רגליים

בהצלחהההה!! זה עובר בסוף

אבל לא הרגשתי כאב בעוצמות כמו שאת מתארת, אולי בגלל שאני עם גז צחוק תמיד.

לא מוציאה אותו לרגע עד שהתינוק יוצא.

אולי זה קשור?

ממליצה לך לנסות בפעם הבאה

ילדתי בלי אפידורל כמה פעמים,

להפתעתי הרבה, במחשבה לאחור, הלידה הראשונה שלי, שכללה אירוע רפואי די מלחיץ והיתה לא צפויה וללא הליווי שציפיתי לו- זכורה לי כהרבה הרבה פחות כואבת מהחידה השנייה, שבה ילדתי גם ללא אפידורל, אבל הרבה יותר מהר ובדיוק איך שרציתי.

ההבדל העיקרי שאני מוצאת-

הוא שבלידה הראשונה הייתי הרבה יותר רגועה!

למרות הכל ב"ה. הופתעתי לטובה שהלידה זריזה, הרגשתי תחושת מסוגלות ופידבק חיובי מהצוות וזה הרגיע אותי מאוד.

הרוגע הזה כנראה עזר לי ב"ה פחות להרגיש כאב (אוקסיטוצין משכך כאב בלידה, והוא מוםרש רק כשרגועים)

זו התובנה העיקרית שלי להבא, לנסות לדבר אל עצמי באופן חיובי, אופטימי ומלא אמונה שיש לי את הכוח ללדת בקלות בעז"ה, ואני בשליטה של הקב"ה ומתפקדת מעל ומעבר... לא לתת לחולשה לתפוס מקום 

וזה ידוע שנשים במזון לידה צורחות ואחכ מתחרטות על זה..  לכן יש קורבן יולדת...

אצלי אני גם ממש סבלתי בלי אפידורל אבל ראיתי שההתאוששות יותר מהירה וקלה, א רציתי גם לידה אח"כ בלי...  אבל כידוע כל לידה היא משהו אחר והלידה הבאה נמשכה נצח, אז בסוף כן לקחתי אפידורל.

והקטע עם המרדימה... הזוי שהן לא מבינות באיזה מצב אנחנו, מזל שהייתה המיילדת 

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

עם אאג מקצועי

אולי זה שניתח

זו בטוח דלקת אוזניים?

מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...

אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?

בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.

(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)

קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין

התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית

רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...

וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם

תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל

ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף

כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות

אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.

מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.

והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.

ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.

וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?

חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים

וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר 

ירדה לריאות

הקאות זה יכול להיות תסמין לדלקת ריאות

אני מקווה שהביאו לכם אנטיביוטיקה 

ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.

לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.

לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.

אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.

לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .

ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...

לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.

בהצלחה 

מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות

אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה

מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר

אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...

בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.

שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.

ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.

אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)

כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.

טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.

יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.

במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.

זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר

גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

לא קראתי את קון מארי, אבל הבנתי שהשיטה שלה לא מתאימה למשפחות של יותר משני ילדים... (ושהיא בעצמה הודתה בזה כשנולד לה הילד השלישי)

נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא

ובניגוד למה שקורה אצלי בדרך כלל כשאני קוראת ספרים מעשיים בסגנון - הצלחתי אפילו קצת לממש חלק מהרעיונות שם...

קניתי אותו במחיר מלא ביפה נוף, וזה היה שווה את זה

"נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא"

עם שיתוף מאזינות

קו חינמי נהדר!

מצרפת למעוניינות - ‏‪02-666-7140‬‏

איזה גיבורה את

זה כל כך מרגש המסע הזה

מעריצה אותך על כל השעות הארוכות

מלא מזל טוב נחת ובריאות לך ולקטנה❤️

איך אני מבינה אותך לגבי היאוש שהפתיחה לא מתקדמת.... סיוט!

איזה כיף להיות אחרי! שיהיה המון מזל טוב והתאוששות מהירה!

ומאוד ניסי. פלא ה'

ממש באלי לכתוב פה את הסיפור לידה האחרון תחת הכינוי שלי. אבל בטוח יזהו אותי.. הוא כתוב עם כל כך הרבה פרטים.. 

זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן

באסה 

יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.

ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...

שנשברה לי הציפורן

והבת שלי צרחה והשתוללה לי בידיים ונשרטה מהציפורן הזאת

היה לי מצפון ממש אבל בסך הכל זה הגיוני שיקרה כזה דבר

תינוקת שבוכה ולא נרדמת זה קשוחחח

🫂🫂🫂

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!