שינוי רציני וכל שינוי כזה הוא חתיכת טלטלה.

זה גם המון משאבים,

בית, 3 ילדים קטנים (ואם אתם נשואים 6 שנים אז מניחה שהגדול במקסימום בן 5... זה לא 2 גדולים ותינוק... זה 3 יחדים קטנים וצפופים)

ועוד שניכם עובדים לומדים

לא פלא שאתם עייפים

(אין פה ביקורת חלילה... אנחנו נשואים 7 שנים עם 3 ילדים)

לטפח את האהבה אפשר במחוות קטנות

בלראות אחד את השני גם ברגעים העמוסים

זה להכין קפה מפנק

לקנות זר פרחים

להביא הביתה בקניות את הארטיק שהוא אוהב

זה לפרגן בעוד 10 דק שינה

זה במילים של הערכה ופרגון

אנחנו נשואים שבע שנים, גם מאוד עמוסים.

קודם כל אני חושבת שיש תקופות בזוגיות, וזה גם בסדר גמור. אז זה מעולה לחשוב איך להתקרב, אבל לא להיבהל אם יש פעמים שמרגישים קרובים יותר ויש פעמים שפחות, כל עוד ההרגשה הכללית היא של אהבה וקרבה זה בסדר בעיניי.

לגבי איך--

אצל כל זוג זה שונה. אבל יכולה להגיד שאני כמעט לא זוכרת מתי פעם אחרונה "עשינו" משהו ביחד. לא מסעדות, לא נופש. לא שזה לא מוסיף, אבל כמו שכתבת, זה לא היום יום.

הדבר שהכי מקרב בינינו, זה המחוות הקטנות ביום יום. שאנחנו נותנים אחד לשני תחושה שאנחנו רואים אחד את השני.

בעלי יכין לי קפה

אני אכין לו עוגיות למילואים

לתת לנוח לפעמים

לפרגן במילים

אלו דברים שלא דורשים הרבה זמן, אבל עושים את כל ההבדל בין טכני לבין אהבה.

נגיד עכשיו בעלי במילואים, והדבר שהכי חסר לי את תשומת הלב הזו של לראות שאני עייפה והוא יכין לי קפה. יראה שהסבלנות שלי כבר נגמרת אז יציע לי ללכת לנוח קצת והוא עם הילדים. יעודד אותי לצאת לאימון.

דברים כאלו קטנים של שגרה, אבל שמראים על אהבה ואכפתיות

אף פעם על תסתכלי סביבך ותגידי "מה לא בסדר בנו?". לא לפי איך שנראה לך מבחוץ.

אנחנו אף פעם לא יודעים מה קורה בפנים, עם מה אנשים מתמודדים, בטח לא בזוגיות.

בדרך כלל אני לא אוהבת לפתור "קנאה" או השוואות באמירה "את לא יודעת מה קורה שם".

אבל דווקא בכל הקשור לזוגיות ומשפחה, הדבר היחיד שצריך לעניין אתכם זה אתם. מה טוב לכם, מה מתאים לכם. כל מה שקורה מסביב לא רלוונטי בכלל, גם כי מה שטוב לאחד לא בטוח טוב לאחר, וגם כי את באמת באמת לא יודעת מה קורה לכל אחד בתוך הבית. אז חבל על עוגמת הנפש שלך בגלל זה

קודם כל תודה לכן

על הנירמול

דבר שני אהממ

באמת זה צפוף וההריון האחרון היה לא מתוכנן זא עוד לפניו הרגשנו שעמוס לנו

דבר שני במצב רגיל אז האמת המחוות החיוך הקפה שהוא מכין לי הכביסה שאני מקפלת לו זה מעולה

כרגע - רגע קצת ארוך, שנה וחצי, אנחנו קצת במשבר זוגי בעיקר סביב החויה של אישות. אנחנו בהרבה רצון טוב לתעדף את היחסים והקשר ולתת להם זמן הענין שלא מצליחים טכנית.

לדוגמא היו לי כאבים. בהמלצת רופאה לקחתי משחה שבוע. אחרי שבוע הבנתי שאני לא יודעת אם זה עזר כי לא היינו ביחד בכלל. וזה מאד הפיל אותי.

או שיש חויה לא טובה ומדברין אחר כך ומנסים לראות איך הפעם הבאה תהיה טובה יותר. אבל הפעם הבאה מגיעה עוד שבועיים ואז כבר מי זוכר. (יכול להיות באמצע משהו חפוז אם זורם לשתינו חצי ישנים אבל באמת 5 דקות כי גמורים מעייפות)

זה גם מיצר ציפיות גבוהות יותר מכל מפגש מיני. כי הוא נהיה נדיר אז שיהיה וואו.

זא מה הפתרון רעיונית אנחנו יודעים. היינו בהדרכה זוגית מפתחים תקשורת טובה אבל אין זמן לא עייף לשיחה מעמיקה או לחויה אינטימית.

וחצי בצחוק אני אומרת לאנשים סביבנו יש ילדים צפופים מתי הם נכנסים להריון...

יותר מזה חצי שבוע בכלל לא הולגים לישון ביחד כי יש ילד בוכה אז מישהו נשאר איתו ער ונתיים השני נרדם

פעם בשבוע שסוגרים את היום מוקדם ועושים ערב זוגי, או בבית או בחוץ. ממש לקבוע ביומן

כל השאר יחכה....

זה קשה אבל זה מאוד משמעותי

היום אבא ואמא בערב זוגי

יייייייווואאאאאאאאיייייייי

באמת אחד הקשיים זה ש7 עד 2 בלילה הוא צמוד אלי כמו סקוצ'

לא במובן אינטימי, זה יותר קשה עם קטנטנים כאלה...

אבל בוודאי לשבת לדבר או אפילו לטייל או לצפות במשהו יחד כשהוא במנשא או בידיים

לדעתי כדאי לקבוע איזה יום בשבוע,

שלא משנה מה אתם ביחד...

כשמתכוננים לזה מראש, אפילו סתם בתודעה, זה יותר מוצלח

ולאט לאט היום הקבוע הזה נהיה יום שמחכים לו,

ומנסים לפנות את הערבים ביום הזה ולהיות יותר פנויים,

ואם מסתדר אז לישון בצהריים קצת- זה יעיל מאוד!

וכל זה אני אומרת לך מניסיון של זוג בלי ילדים עמוס ועייף...

אז מה יהיה איתי עוד כמה שנים? חחח ה' יעזור...

אני פחות אוהבת שקובעים דייט שבועי

דייט זה טוב וכיף

אבל אינטימיות מגיעה מקשר אינטימי תקשורת עמוקה ובשבילי פעם בשבוע זה לא זה, 5 דקות חצי ישנים זה לא זה.  

ויש סדר עדיפויות

להאט את הקצב, להפחית עבודה לימודים ולהיות פחות עייפים פחות עמוסים, יותר ביחד. 

קודם כל צריך לצאת מנקודת הנחה שאישות זה הלב הפועם של הזוגיות. ברגע שהלב מדרדר, כל הזוגיות מדרדרת. כשתבינו את עומק החשיבות של זה, הכל יהיה יותר קל.

תחשבי על ילד שלך שחס וחלילה חולה, הכל את תעשי בשביל שיבריא, נכון? תדםעי איתו לבדיקות, תקחי אותו לרופאים מומחים, תשלמי ממיטב כספך... למה? כי את מבינה את החשיבות של זה.

ככה גם באישות, ברגע שאין אישות, זה כמו שאמרת - מפעל משותף, ומשם זה הופך לאדישות אחד כלפי השני.

אחרי שהבנו את החשיבות, תמצאו פתרונות כמו -

-את ישנה שעה בצהריים, אח''כ את עם הילדים והוא שעה ישן. שעה של שנ''צ נותנת המון כח.

- לקבוע יום או יומיים בשבוע*קבוע* שזה יום שקיימים בו אישות ויהי מה. זה יום קדוש, לא הולכים למפגשים עם חברות ולא לשום דבר, משקיעים בעצמנו, ארוחה טעימה שלא דורשת הרבה מאמץ כי זה מעייף,אפשר להזמין מבחוץ. מעייפים את הילדים שישנו מוקדם, ולא מחכים לספונטניות , כי זה לא יקרה... מסדרים את החדר נקי ונעים, לא כיף להגיע לחדר מבולגן...

- תקני בגדים יפים שמיועדים לזמנים האלה..תשקעי כסף בלי חשבון, מה שיתן לך להרגיש הכי הכי.

-  

זה בדיוק להיפך, רצון לקרבה מפיזית מגיעה מקרבה נפשית, מאהבה וכבוד. ולכן הדגש צריך להיות קודם שם.

לא לכולם יעשה טוב לעגן את העניין הפיזי כמשהו רשמי. 

דיברה איתי על קביעת זמן ביומן ליחסי אישות וממש הזדעזעתי מרעיון.

והאמתי הגישה שלי לא השתנתה חח.

אבל כנראה בכל בית זה שונה ומתאים לאופי של בני הזוג. יש בני זוג שיותר אוהבים ספונטניות ויש כאלה שאוהבים תכנון.

אם מצב הרוח לא מתאים או שאין רצון

אלא ששנינו יודעים להתכוונן לזה,מפנים לזה את הזמן, עושים יחד ערב זוגי ולא בהכרח שהוא יסתיים בתרחיש הספציפי הזה אבל זה מאוד פותח ומקרב ומאפשר את זה שזה יקרה

ולא מגלים אחרי שבועיים ש-אופס, כל ערב היה משהו שמנע מאיתנו בכלל לחשוב על זה

אבל בסוף- לכל זוג מתאים משהו אחר.

זו המלצה יפה בעיני וטוב שהיא בארגז הכלים אבל וודאי לא הדרך היחידה

מודה שאצלנו כרגע זה לא מצליח, אבל הייתי מאוד רוצה אני יודעת שלי אישית זה היה עוזר.

היו תקופות שממש הקפדנו על ערב זוגי פעמיים בשבוע וזה היה מעולה (וגם יצא שיש יותר יחסי אישות)

להוריד עומס

לישון יותר

למקר חוץ מה שאפשר

להוריד סטנדרטים

כשיהיה לכם יותר אויר לנשימה תבדקי מה קורה עם האישות.

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

מידה 2-2-

אז אולי אין כינים?

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

אשמח (תודה לך שהגבת בפרטי!)

ש

אנחנו צריכים להתחיל את המסע לivf (אני לא מאמינה עדיין)

בעז"ה עוד יהיו לי קטנטנים

אז איך זה ישתלב

והאופי שלי - דחיינות, איחורים... צריכה להשתנות הרבה.

ויש עוד הרבה עניינים לטפל בהם

כמו ללמוד להיות אמא טובה יותר...

ולהשלים קורסים בפסיכולוגיה

ולממן עוד תואר...

קיצור

דימיון.

שזה באמת תואר קשה ודורש מאוד.

לא יודעת איך עושים את זה עם קטנטנים. למרות שמכירה כאלה שעשו ושרדו.

ממליצה לך ממש ללכת בעצמך לטיפול באומנות. תכירי את התחום מחוויה אישית ממש (מה שיקל עלייך אחר כך בלימודים) ואולי הטיפול יעזור גם מול הפחדים והתהיות.

זה יכול להיות צעד ראשון בכיוון.

במפגשים משפחתיים. אני לפחות לא רואה טעם לדבר על נושאים מפלגים, בטח ובטח כשנפגשים אחת ל..

לדעתי המגשר הוא מה שאנחנו כן שותפים לו. החיים היומיומיים, הילדים, המשפחה..

ואם כבר קרה אז לזכור שזו לא חזות הכל ושבסוף עדיין כמו שאת רואה עם הדעות השונות אתם משפחה עדיין ואפשר להתלכד סביב נושאים אחרים

חיבוק על התחושות ♥️

יש לי דודים חילונים שמאלניים.

הפעם היחידה שדוד שלי דיבר בפתיחות ובאריכות את דעותיו השמאלניות הייתה כשאשתו ישבה שבעה על אחיה שנרצח בעוטף עזה. כמובן שתקנו ואפשרנו לו לפרוק את כאבו. (הוא באמת דיבר מתוך כאב עמוק...)

בשאר הפעמים שאנו נפגשים במהלך חיינו - לא מדברים על פוליטיקה בכלל. על יהדות קצת יותר, אבל מתוך מקום מכבד של שני הצדדים.

מציעה לכם לפתוח את זה פעם אחת, ולהגיע להסכם שלא מדברים על נושאים נפיצים כדי לשמור על אחדות המשפחה.

טבריה אמנם לא הכי מופגזת ..אבל תלוי בך..