שינוי רציני וכל שינוי כזה הוא חתיכת טלטלה.

זה גם המון משאבים,

בית, 3 ילדים קטנים (ואם אתם נשואים 6 שנים אז מניחה שהגדול במקסימום בן 5... זה לא 2 גדולים ותינוק... זה 3 יחדים קטנים וצפופים)

ועוד שניכם עובדים לומדים

לא פלא שאתם עייפים

(אין פה ביקורת חלילה... אנחנו נשואים 7 שנים עם 3 ילדים)

לטפח את האהבה אפשר במחוות קטנות

בלראות אחד את השני גם ברגעים העמוסים

זה להכין קפה מפנק

לקנות זר פרחים

להביא הביתה בקניות את הארטיק שהוא אוהב

זה לפרגן בעוד 10 דק שינה

זה במילים של הערכה ופרגון

אנחנו נשואים שבע שנים, גם מאוד עמוסים.

קודם כל אני חושבת שיש תקופות בזוגיות, וזה גם בסדר גמור. אז זה מעולה לחשוב איך להתקרב, אבל לא להיבהל אם יש פעמים שמרגישים קרובים יותר ויש פעמים שפחות, כל עוד ההרגשה הכללית היא של אהבה וקרבה זה בסדר בעיניי.

לגבי איך--

אצל כל זוג זה שונה. אבל יכולה להגיד שאני כמעט לא זוכרת מתי פעם אחרונה "עשינו" משהו ביחד. לא מסעדות, לא נופש. לא שזה לא מוסיף, אבל כמו שכתבת, זה לא היום יום.

הדבר שהכי מקרב בינינו, זה המחוות הקטנות ביום יום. שאנחנו נותנים אחד לשני תחושה שאנחנו רואים אחד את השני.

בעלי יכין לי קפה

אני אכין לו עוגיות למילואים

לתת לנוח לפעמים

לפרגן במילים

אלו דברים שלא דורשים הרבה זמן, אבל עושים את כל ההבדל בין טכני לבין אהבה.

נגיד עכשיו בעלי במילואים, והדבר שהכי חסר לי את תשומת הלב הזו של לראות שאני עייפה והוא יכין לי קפה. יראה שהסבלנות שלי כבר נגמרת אז יציע לי ללכת לנוח קצת והוא עם הילדים. יעודד אותי לצאת לאימון.

דברים כאלו קטנים של שגרה, אבל שמראים על אהבה ואכפתיות

אף פעם על תסתכלי סביבך ותגידי "מה לא בסדר בנו?". לא לפי איך שנראה לך מבחוץ.

אנחנו אף פעם לא יודעים מה קורה בפנים, עם מה אנשים מתמודדים, בטח לא בזוגיות.

בדרך כלל אני לא אוהבת לפתור "קנאה" או השוואות באמירה "את לא יודעת מה קורה שם".

אבל דווקא בכל הקשור לזוגיות ומשפחה, הדבר היחיד שצריך לעניין אתכם זה אתם. מה טוב לכם, מה מתאים לכם. כל מה שקורה מסביב לא רלוונטי בכלל, גם כי מה שטוב לאחד לא בטוח טוב לאחר, וגם כי את באמת באמת לא יודעת מה קורה לכל אחד בתוך הבית. אז חבל על עוגמת הנפש שלך בגלל זה

קודם כל תודה לכן

על הנירמול

דבר שני אהממ

באמת זה צפוף וההריון האחרון היה לא מתוכנן זא עוד לפניו הרגשנו שעמוס לנו

דבר שני במצב רגיל אז האמת המחוות החיוך הקפה שהוא מכין לי הכביסה שאני מקפלת לו זה מעולה

כרגע - רגע קצת ארוך, שנה וחצי, אנחנו קצת במשבר זוגי בעיקר סביב החויה של אישות. אנחנו בהרבה רצון טוב לתעדף את היחסים והקשר ולתת להם זמן הענין שלא מצליחים טכנית.

לדוגמא היו לי כאבים. בהמלצת רופאה לקחתי משחה שבוע. אחרי שבוע הבנתי שאני לא יודעת אם זה עזר כי לא היינו ביחד בכלל. וזה מאד הפיל אותי.

או שיש חויה לא טובה ומדברין אחר כך ומנסים לראות איך הפעם הבאה תהיה טובה יותר. אבל הפעם הבאה מגיעה עוד שבועיים ואז כבר מי זוכר. (יכול להיות באמצע משהו חפוז אם זורם לשתינו חצי ישנים אבל באמת 5 דקות כי גמורים מעייפות)

זה גם מיצר ציפיות גבוהות יותר מכל מפגש מיני. כי הוא נהיה נדיר אז שיהיה וואו.

זא מה הפתרון רעיונית אנחנו יודעים. היינו בהדרכה זוגית מפתחים תקשורת טובה אבל אין זמן לא עייף לשיחה מעמיקה או לחויה אינטימית.

וחצי בצחוק אני אומרת לאנשים סביבנו יש ילדים צפופים מתי הם נכנסים להריון...

יותר מזה חצי שבוע בכלל לא הולגים לישון ביחד כי יש ילד בוכה אז מישהו נשאר איתו ער ונתיים השני נרדם

פעם בשבוע שסוגרים את היום מוקדם ועושים ערב זוגי, או בבית או בחוץ. ממש לקבוע ביומן

כל השאר יחכה....

זה קשה אבל זה מאוד משמעותי

היום אבא ואמא בערב זוגי

יייייייווואאאאאאאאיייייייי

באמת אחד הקשיים זה ש7 עד 2 בלילה הוא צמוד אלי כמו סקוצ'

לא במובן אינטימי, זה יותר קשה עם קטנטנים כאלה...

אבל בוודאי לשבת לדבר או אפילו לטייל או לצפות במשהו יחד כשהוא במנשא או בידיים

לדעתי כדאי לקבוע איזה יום בשבוע,

שלא משנה מה אתם ביחד...

כשמתכוננים לזה מראש, אפילו סתם בתודעה, זה יותר מוצלח

ולאט לאט היום הקבוע הזה נהיה יום שמחכים לו,

ומנסים לפנות את הערבים ביום הזה ולהיות יותר פנויים,

ואם מסתדר אז לישון בצהריים קצת- זה יעיל מאוד!

וכל זה אני אומרת לך מניסיון של זוג בלי ילדים עמוס ועייף...

אז מה יהיה איתי עוד כמה שנים? חחח ה' יעזור...

אני פחות אוהבת שקובעים דייט שבועי

דייט זה טוב וכיף

אבל אינטימיות מגיעה מקשר אינטימי תקשורת עמוקה ובשבילי פעם בשבוע זה לא זה, 5 דקות חצי ישנים זה לא זה.  

ויש סדר עדיפויות

להאט את הקצב, להפחית עבודה לימודים ולהיות פחות עייפים פחות עמוסים, יותר ביחד. 

קודם כל צריך לצאת מנקודת הנחה שאישות זה הלב הפועם של הזוגיות. ברגע שהלב מדרדר, כל הזוגיות מדרדרת. כשתבינו את עומק החשיבות של זה, הכל יהיה יותר קל.

תחשבי על ילד שלך שחס וחלילה חולה, הכל את תעשי בשביל שיבריא, נכון? תדםעי איתו לבדיקות, תקחי אותו לרופאים מומחים, תשלמי ממיטב כספך... למה? כי את מבינה את החשיבות של זה.

ככה גם באישות, ברגע שאין אישות, זה כמו שאמרת - מפעל משותף, ומשם זה הופך לאדישות אחד כלפי השני.

אחרי שהבנו את החשיבות, תמצאו פתרונות כמו -

-את ישנה שעה בצהריים, אח''כ את עם הילדים והוא שעה ישן. שעה של שנ''צ נותנת המון כח.

- לקבוע יום או יומיים בשבוע*קבוע* שזה יום שקיימים בו אישות ויהי מה. זה יום קדוש, לא הולכים למפגשים עם חברות ולא לשום דבר, משקיעים בעצמנו, ארוחה טעימה שלא דורשת הרבה מאמץ כי זה מעייף,אפשר להזמין מבחוץ. מעייפים את הילדים שישנו מוקדם, ולא מחכים לספונטניות , כי זה לא יקרה... מסדרים את החדר נקי ונעים, לא כיף להגיע לחדר מבולגן...

- תקני בגדים יפים שמיועדים לזמנים האלה..תשקעי כסף בלי חשבון, מה שיתן לך להרגיש הכי הכי.

-  

זה בדיוק להיפך, רצון לקרבה מפיזית מגיעה מקרבה נפשית, מאהבה וכבוד. ולכן הדגש צריך להיות קודם שם.

לא לכולם יעשה טוב לעגן את העניין הפיזי כמשהו רשמי. 

דיברה איתי על קביעת זמן ביומן ליחסי אישות וממש הזדעזעתי מרעיון.

והאמתי הגישה שלי לא השתנתה חח.

אבל כנראה בכל בית זה שונה ומתאים לאופי של בני הזוג. יש בני זוג שיותר אוהבים ספונטניות ויש כאלה שאוהבים תכנון.

אם מצב הרוח לא מתאים או שאין רצון

אלא ששנינו יודעים להתכוונן לזה,מפנים לזה את הזמן, עושים יחד ערב זוגי ולא בהכרח שהוא יסתיים בתרחיש הספציפי הזה אבל זה מאוד פותח ומקרב ומאפשר את זה שזה יקרה

ולא מגלים אחרי שבועיים ש-אופס, כל ערב היה משהו שמנע מאיתנו בכלל לחשוב על זה

אבל בסוף- לכל זוג מתאים משהו אחר.

זו המלצה יפה בעיני וטוב שהיא בארגז הכלים אבל וודאי לא הדרך היחידה

מודה שאצלנו כרגע זה לא מצליח, אבל הייתי מאוד רוצה אני יודעת שלי אישית זה היה עוזר.

היו תקופות שממש הקפדנו על ערב זוגי פעמיים בשבוע וזה היה מעולה (וגם יצא שיש יותר יחסי אישות)

להוריד עומס

לישון יותר

למקר חוץ מה שאפשר

להוריד סטנדרטים

כשיהיה לכם יותר אויר לנשימה תבדקי מה קורה עם האישות.

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...