(אנמיה ושות')הריון ולידהאחרי שקיבלתי 4 פעמים זריקות בי12, הוא עלה לי מ-166 ל-517.
ההמוגלובין עדיין לא השתנה (לוקחת ברזל פומי) אבל גם הוא לא נמוך כ"כ (11.6).
אבל אני מרגישה חלשה! אולי רק קצת יותר חזקה ממה שהייתי לפני הזריקות
אז מה קורה פה?
בתחילת ההריון הייתי דווקא יחסית במיטב כוחי, ועכשיו (שבוע 23) אני בקושי עומדת על הרגליים לאורך זמן...
בדקתי בתחילת ההריון גם בלוטת התריס והייתה לגמרי תקינה.
מה עוד זה יכול להיות?
כבר קשה לי לגרור את עצמי ככה, בלי שאני מצליחה כמעט לעשות משהו..
לפעמים ההריון גורם לעייפות מתישה כזאת.
תרגישי טוב!
ולא היו לי תסמינים כלשהם מלבד חולשה.
אבל אולי באמת מונו או משהו כזה...
מתלבטת אם זה לא כאילו שהגוף התרגל להיות חלש ועכשיו הוא פשוט לא מצליח לצאת מזה..
בכל אופן אקבע תור לרופאת משפחה וזהו, ומקווה שיהיה לה איך לעזור..
מנסה להבין מאיפה זה יכול לנבוע... כבר בשליש השני עדיין מקיאה אבל בתדירות פחות גבוהה, כבר אין בחילות אבל אין תיאבון אז לא אוכלת מספיק כנראה.
אבל ההמוגלובין לא ממש נמוך, ונראה שאין חוסרים אחרים.
מרגיש לי לא תקין, אני בקושי זזה וכאבי ראש חזקים וסחרחורות... אומרים לי שזה תקין להרגיש ככה אבל זה גם כל כך מציק ומפריע לי לתפקד וזה מתסכל...
פרקתי😅
:/
אני מציעה לנסות לברר אצל רופאה.
תרגישי טוב!
לא יודעת מה עוד אפשר לעשות, אבל נראה לי שרוב הנשים מרגישות יותר טוב בשלב הזה, אז הייתי מנסה לבדוק מה עוד אפשר לבדוק.
הרגשתי בול כמוך ולא הבנתי מה קורה לי..
התברר שיש לי פחות מ2
קיבלתי עירויי ברזל ועזר לי ממש
עשיתי עוד בדיקות דם. האיירון יצא בסדר, טרנספרין יצא 456 (כשהטווח העליון 360). פריטין נראה שלא בדקו לי! (אלא אם כן לוקח לתוצאות יותר מיומיים להגיע)
רק בלוטת התריס יצאה קצת גבוהה (עדיין בטווח אבל קרובה לקצה העליון) והרופאה אמרה לי שאקח שלוש פעמים בשבוע כדור של בלוטת התריס.
אבל לכאורה זה לא מסביר את החולשה הגדולה שיש לי
ביקשתי מהרופאה לבדוק גם ויטמין די, אבל היא אמרה שזה לא קשור לחולשה... 🤷♀️
מה עוד אני יכולה לעשות? פשוט להמשיך לסחוב ככה עד הלידה? (ואז כמובן יהיה את השמן עד שאתאושש מהלידה עצמה...)
אולי זה בכלל קשור לגיל שלי? אני קרובה ל-40...
אצלי אני מרגישה שכשלא שותה מספיק זה מתבטא הרבה פעמים בתשישות..
מתי את הולכת לישון?
אין לי תיאבון
השינה זו נקודה כאובה אחרת (כתבתי בשרשור אחר) אני פשוט לא מצליחה לישון! עייפה וסחוטה אבל השרירים של הגוף כאילו לא מצליחים להרפות בשביל לישון... נרדמת רק אחרי שעות של התהפכויות במיטה
ממש לחיים. ובהריון עוד יותר.
גם אוכל
אם את לא מזינה את הגוף שלך באוכל ושינה, בטח תהיי חלשה
אצלי לפחות, אני יכולה להגיע לסחרחורות קשות של חולשה מרוב עייפות.
תנסי להשלים שינה ביום אם אפשר. ותאכלי מה שנכנס, העיקר משהו
הריון ולידהאם היה כזה דבר כדורים מעוררי תיאבון אז הייתי לוקחת אותם. וכדורי שינה, הלוואי שהיה אפשר בהריון! אני כבר ממש סובלת... (מקודם הרגשתי שאני נרדמת תוך כדי סרט שראיתי. אז הפסקתי את הסרט וניסיתי לישון ופשוט לא הצלחתי! שלא לדבר על זה שיש ילדים סביבי...)
באמת לא יודעת מה לעשות
לא הגיוני לא לישון בעיניי בצורה כזו קיצונית. גם שעתיים / 4 שעות בלילה לסירוגין זה לא שינה
אולי יהיה משו שיוכל לתת לך כדי להשרות שינה. ממה שאני יודעת בכל אופן, הדיקלקטין שהיו נותנים פעם לפני הבונג'סטה היה מורכב מחומרים שיש בכדורי השינה 'טונייט' (בגלל זה הוא כזה מעייף) ומויטמין בי 6 ובאתר הכללית קראתי שאפשר לקחת אותם ככה בנפרד בהריון. כדאי להתייעץ
הייתי חייבת משהו שידחוף אותי לשינה אחרת זה היה להתהפך במיטה שעות בלי להירדם כשאני גמורה שפוכה מעייפות.
אסייג שמלטונין לא מומלץ בהריון ובהנקה.
ממה שאני הבנתי לא חקרו מספיק את ההשפעות של המלטונין על ההריון ועל ההנקה.
אני לקחתי את הסיכון.
לפני השינה תשתי תה קמומיל.
וקחי תוסף של כדורי מגנזיום שמגיע יחד עם ויטמין b6
את לא מבינה כמה זה עוזר הדבר הזה..
מגנזיום עוזר להרבה דברים, בין היתר גם משפר את השינה
B6 עזר לי לבחילות ולתאבון (זה אחד מהמרכיבים העיקריים של התרופות לבחילות והקאות שנשים לוקחות)
ניסיתי פעם אחת (תה קמומיל ונענע) ולא הרגשתי שעזר במיוחד...
למגנזיום ו-b6 צריך מרשם?
אני קונה של סולגאר כי זה היחיד שמצאתי עם כדורים עגולים בגודל סביר
אחרים לא הצלחתי לבלוע
וזה בדיוק הסיפור
שרירים מכווצים שגורמים לכאבים וחוסר מנוחה
או שפשוט הרופאה תגיד לי להמשיך לקחת ברזל?
בכל אופן, אבקש שוב לבדוק פריטין.
ולא הרגשתי שזה מחליש אותי
ההריון הזה הגעתי ל7..
אבל המוגלובין היה 12
אח''כ 6 שבועות אחרי לידה עשיתי בדיקות כלליות וההמוגלובין היה 14!!
כי כנראה הוא תקין... (כי ההמוגחובין והאיירון תקינים והטרנספרין במגמת ירידה) אז לא נתנה לי הפניה 🤷♀️
לגבי מגנזיום אמרה לי שאני יכולה לקחת, אבל שאתייעץ עם הרוקח אם זה מתאים להריון.
עוד שבועיים יש לי תור לרופאת נשים, אז אולי לה יהיו פתרונות יותר מעשיים...
אז תתחילי לקחת מגנזיום אתמול..
הרופאה שלי המליצה בזמנו
אחותי יש לה המון בעיות שינה בהריונות וגם אחרי לידה
והרופא אף המליץ לה לקחת תוסף מוגבר, עם כמות מגנזיום יותר מהתוסף הרגיל.. וזה אכן שיפר לה מאוד את המצב.
חבל לא להתחיל טיפול ולהמשיך לסבול ואולי זה יעזור לך.
לנשים בהריון של אלטמן
יש שם 125 מג
ואילו בתוסף מגנזיום + b6 של סולגאר יש 133. חבל שהרופאה לא טיפה מתאמצת בשבילך.
זה נשמע שהיא יותר מפחדת לקחת אחריות, כי היא הרי רופאת משםחה ואני בהריון...
מקווה שרופאת הנשים תהיה יותר "יעילה". ובינתיים אלך לבית מרקחת ואקנה את התוסף של מגנזיום ובי 6. (אגב, באיזה גודל הוא? כי את הפרנטאל אני לא מסוגלת לקחת בגלל הגודל שלו... ועוד שאלה, בבית מרקחת של הקופה זה יהיה זול יותר?)
והכדור של סולגאר היחיד שהצלחתי.
מגנזיום של חברות אחרות לא לקנות כי אותם לא בלעתי גם וסתם הלך לפח
אז אני לא לוקחת. כדאי בכ"ז לקחת כי לפני הזריקות הוא היה נמוך?
וחומצה פולית כבר לא צריך לקחת כי אני אחרי השליש הראשון, לא?
לקחת אינשור.
זה תוסף תזונה עם וויטמינים מרוכזים וגם קלוריות. שאחרי שבהריון ירדתי המון והיו את כל החוסרים בעולם אכלתי ממנו וזה ממש חיזק אותי.
צריך מרשם בשביל זה?
לא ירדתי במשקל, אבל גם לא עליתי בכלל בינתיים...
אני לא זוכרת אם צריך מרשם. יכול להיות שמרשם יכול לעזור בהוזלת המחיר.
יש לי ההרגשה שהיא תצחק/לא תבין מה אני רוצה🙈
איך זה בכלל מגיע? בכדורים? בנוזל? יש לזה טעם?
ב. אפשר לנסות מלקנות 1 או 2. וגם לומר לרופאה שכנראה אין מה להפסיד. זה לא כמו תרופה שיכולה להזיק אם לוקחים סתם.
ג. זה מגיע בכל מיני צורות. הפורמט הוא סוג של מעדן חלב יש בכמה טעמים אפילו. וניל,קפה וכאלה.
ד. אני עכשיו מנסה להיזכר עם זה אבקת חלב נוכרי. לדעתי מתבקש שיהיה גם חלב ישראל.
וגם אם אין, הייתי שואלת רב כי האפקט הבריאותי הוא משמעותי פה.
טוב, אתן לא ממש מעודכנות אבל ב"ה אנחנו אחרי פגישה אצל רופאה התפתחותית.
הילד ממש שיתף פעולה, הלוואי היינו זוכים למתיקות הזאת כל יום.
ועדיין - אני לא מדמיינת. יש לילד קושי. ועוד איזה קושי? יש מספר דפוסי התנהגות, היא לא מאשרת ולא שוללת ASD, ממליצה על אבחון מסודר.
הילד שלי מתוק וחכם, ילד שובה לב.
ילד יפה ברמות שמעלה חיוך לאנשים ברחוב.
היו נקודות שהעלו חשד -זה משהו שתמיד ישב עליי, חלק התייחסו לזה בזלזול וחלק מצאו לזה שמות אחרים
פתאום אחרי התור הזה, אני מבינה שאני לא מדמיינת.
באיזשהו מקום קיוויתי לצאת מהמפגש הזה בתחושה שאני סתם מחפשת בעיות והכל ממש בסדר.
קיוויתי לקבל הפניה לפסיכיאטר עבורי כי אני סתם חרדתית.
וזה הקטע - שאני לא.
רגע נברח מהמציאות, בינינו - הילד לא יקבל אבחנה. למרות שהוא היה ממש בסדר בפגישה היום, שיתף פעולה בצורה מדהימה - לא ברור לי על סמך הרופאה החליטה לשלוח לאבחון.
מצד אחד, רוצה אבחנה מסודרת, לא משנה איזה - משהו שיגיד לי מה עובר על הילד שלי.
מצד שני - למה אני צריכה את זה זה גם ככה לא ישנה לי אותו.
בציבור שאני חיה בו (לא מתוך רצון לטנף, סתם מתוך מקום של שיתוף), אביא דוגמה
יש לי גיס בשידוכים ובגלל שיש לו אחות עם בעיה רפואית הנושא הזה תוקע אותו כל הזמן.
בגלל שהיה לו אח וגיסה (אנחנו) בלי ילדים למשך מספר שנים, יש שדכנים שביקשו מכתב מרופא שהבעיה ל"ע לא אצל הבעל ואם כן אישור שזה לא תורשתי/גנטי - איך שתקראו לזה, השדכן בעצמו נשבעת לכן לא מבין בזה.
לרקע המשפחתי יש משמעות פסיכית אצלנו. שמים על זה כלכך הרבה משקל שיש לי חשק לצאת בשאלה ולא להיות שייכת לזה.
למה הראש שלי רץ לשידוכים? רץ למה יהיה בעוד שנה שנתיים? לאישה שתהיה לו?
מי אמר שצריך בכלל להתחתן? אבל מה - ברור שאני רוצה שיתחתן.
למה אני תקועה על הזוגיות?
אולי כי המחשבה של איך נעבור את הצהריים, יותר מלחיצה?
לא יודעת.
לא סגורה על עצמי.
איך באלי עכשיו לשמוע את חמותי אומרת שהילד בכלל לא צריך טיפולים בהתפתחות הילד, שאני סתם מחפשת בעיות.
אני רוצה לשמוע את המשפט הזה עכשיו 100 פעם בלי הפסקה (הרצון לחזרתיות - אולי גם אני בכלל על הרצף?)
בגלל שאמא שלי ילדה אותי בגיל מבוגר יחסית, תמיד צחקו עליי שאולי אני דאונית ובכלל לא יודעת מזה, עכשיו גם החשד הזה. אין כיף כזה.
אחרי כשבוע של פריחה דמוית עקיצות לקטנה, שהלכה והתפשטה, וחלק מהעקיצות הפכו למעין כתמים ורודים ואחד מהם גם לנגע שפשוף/גירוי כזה -
הגעתי איתה הבוקר (שוב) לרופאה.
(לפני שבוע היינו איתה ועם עוד שני ילדים אצל הרופא, כי גם להם הייתה פריחה כזו, והוא הסתכל בעיקר עליהם ואמר שזו פריחה ויראלית, ואפשר לחזור ללימודים כשלא יצוצו נגעים חדשים. להם זה כבר עבר אבל לה לא.)
הרופאה אמרה שזה נראה לה כמו אטופיק דרמטיטיס, ואמרה שנלך לרופא עור כדי לוודא, ושנמרח לה משחה מתאימה.
באותו רגע בעיקר שמחתי שזה לא מדבק ושהיא יכולה סוף סוף לחזור למשפחתון, אבל עכשיו אני מנסה להבין במה מדובר...
לא נראה בכלל שזה מציק לה. היא עליזה וחיונית (אפילו יותר מדי🙈), ולא שמה לב בכלל לנגעים האלה שיש לה.
אני לא בעד שימוש בתרופות כל עוד זה לא נצרך מבחינת סכנת חיים או הפרעה בתפקוד ובנוחות, ולכן נוטה לא להשתמש במשחה הזו.
אבל אולי אני טועה?
מה יכול לקרות אם לא מטפלים באטופיק?
עדיף בעצם לחכות לרופא העור, ולפי זה להחליט מה לעשות?
שאלה אולי קצת לא יפה, אבל באמת שאני שנייה צריכה הסבר
אני לא באה מבית עשיר מאוד (ב"ה לא היה חסר לנו כלום ++ אבל נגיד מותגים לא, בקטע של עקרונות. וכנל טיסות או מלונות או אוכל בחוץ, לא חושבת שזה היה קטע כלכלי כמו חינוכי)
ועדיין ארוחה בשרית, חלבון בריא, פירות ירקות, כן גם הפירות היותר יקרים (אננס או תותים, לא מיד מיד כשמגיע וזה שלושים שח לקילו אבל בהמשך) זה דברים שתמיד היו
ואני כרגע גם אחרי השתחתנתי
מרגיש לי שלהוריד בשרי, או לא לקנות פירות
מה זה הבריאות של הילדים
נכון שיש חלבון גם בקטניות, אבל זה חלבון מהצומח הוא חא כמו זה מהחי
תנרמלו אותי שנייה כי באתי לבעלי אחרי השירשור הזה במחשבה של 'מה אנחנו כאלה מופקרים??'😅
ולא שאנחנו עשירים גדולים גם כיום (חסדי ה' אלף פעם אני מרוויחה טוב אבל משלמים משכנתא ותיכך נתחיל לשלם גם שכירות בנוסף כי הדירה לא גמורה) ועדיין להגיד לעצמי לבשל פרווה ולא בשרי באמצע שבוע מהעיקרון, מה עם הכוח של הילדים? הבריאות?
אני מגזימה?
חח לא יודעת או שענו שם רק אלו שבאמת ממש בודקים וחוסכים או שאנחנו ממש מעל הרף בלי להיות מודעים🙈
אני מזדהה איתך בתפיסה שחסכון של עשרות או מאות שקלים לא שווה השקעת אנרגיה משמעותית, בהחלט יש דברים שיכולנו לחסוך עליהם אבל הם גרושים ולא שווה לי את האנרגיה.
אבל את לא צודקת בקביעה שזה יכול להיות חסכון גג של מאות שקלים, הוצאת הסופר זאת התוצאה הכי מאתגרת אצל משפחות אחרי דיור, ויש פערים מאוד גדולים בין סלי צריכה של משפחות, הרבה יותר מכמה מאות.
אז כן יצירת סל מזון שמתאים למשפחה שלנו בלי להרגיש שאנחנו מתקמצנים על אוכל אבל כן מותאם לתקציב שלנו יכולה אולי לאתגר בהתחלה כשצריך לייצר שינוי, אבל לחלק מהמשפחות זה תהליך שהם יכולים להתרגל אליו בטוב. (תלוי כמובן מה התקציב, אם זה לא מותאם באמת לצרכים שלהם אז כמובן שזה יהיה מבאס ומציק, אבל הרבה אנשים חושבים שהם צריכים דברים כי הם התרגלו אליהם, אבל יש סיכוי גדול שהם יכולים גם להתרגל לדברים אחרים)
אשמח להתייעץ:
לבת שלי יש כתב לא קריא. עשינו אבחון והיא יכולה להקליד במחשב בכל המקצועות מלבד מתמ'.
במבחנים פנימיים יש לה שכתוב/הקראה לאדם נייטרלי אבל אמרו לנו שאי אפשר במתכונות ובגרויות.
האם נגזר עליה להכשל בבגרות? אשמח לכל רעיון ועצה 🙏
אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?
יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.
לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל
במבחנים חיצוניים אין לה?
הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.
אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.
השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.
פסיכודידקטי?
צריך אבחון פסיכודידקטי
כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.
אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.
האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?
אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר
מקווה שהוועדה תאשר
אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.
זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.
הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.
השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה
ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...
לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)
תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור
זה לוקח מלא זמן
בגלל זה אין את ההקלה הזאת
להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן
וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה
לדעתי עדיף לכוון לשעתוק
דבר ראשון? באיזה כיתה היא?
אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות
לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')
ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים
ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)
ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך
ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה)
והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה
שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר
אז איך מוציאים התאמת שעתוק?
פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך,
ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע
מקבלים את ההתאמה הזאת
במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה
למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק
אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק
תודה רבה!
יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.
אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.
מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.
בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא.
התאמות.
אחכ זה כבר יותר מסובך
ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...
אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.
כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.
מתי החלטתם שזה דורש אבחון?
אני חודש אחרי לידה
מרגישה שיכולה לעשות הפסק סוף סוף
רק מה? יש לנו חתונה של גיסתי עוד שבוע
ומיד אחרי זה שבת חתן ושבע ברכות והכל
ואני לא רוצה שיצא לי מקווה באחד האירועים האלה
אני לא יודעת מה לעשות
מתה לטבול כבר נמאס לי לגמרי לגמרי מכל ההרחקות
את יכולה לנסות לעשות הפסק ביום שבו שבוע אח"כ אין לך משהו מסויים.
כמובן, שהכל יכול להיות, ויש דברים שיכולים לשבש. אבל אפשר לנסות.
שזה לחכות עד יום ראשון
וזה מבאס
כי החתונה חמישי הבא אז אני לא אעשה היום
ואז שבת חתן
ואני צריכה לברר גם אם בראשון יש שבע ברכות של הצד שלנו
ואז זה לחכות לשני
אוף
ופשוט מנסה לעשות הםסק
אח"כ תראו מה לעשות...
ומה שלומכם??
ביום של ארוע? או בשבת חתן?
מלחיץ אותי מידי
אנחנו בסדר ב"ה
חוזרים לשגרה לאט לאט
תודה💕
על שניכם
הרב שלנו דוקא אמר שאחרי לידה לעשות הפסק ברגע שאפשר
לבדוק שביעי
ואז אפשר גם לטבול יום אחרי
ועוד משו
האם יש איזשני בדיקה מאתמול שיכולה להחשב כהפסק?
או אחרי החתונה למצוא מקווה בסביבה שפתוח עד מאוחר
הייתי עושה מאמץ כדי לא להיות אסורים בשבת... לא כיף
(ומתי חופה? אולי אפשר להספיק לפני?)
לא ידעתי מה עדיף, לדחות את ההפסק או את הטבילה אחרי ההפסק
אני אשאל רב באמת
אתמול שכחתי לצערי הרב לעשות הפסק כי לא הייתי בבית
מלחיץ אותי מקווה ביום של החתונה
זה אחות של בעלי
זה אומר שאנחנו שם מוקדם לצילומי משפחה
עם איפור של ערב
ויוצאים אחרונים מהחתונה....
ונשמע לי מטורף אחרי האירוע להתחיל הכנות
גם ככה אף אחד לא מבטיח שה-7 נקיים ילכו חלק (בעז"ה שכן).
אחכ הייתי שוברת את הראש מה לעשות אם זה יוצא ביום פחות טוב.
עד איזה שלב ההורים נמצאים עם הילד?
אנחנו איתו בזמן ההרדמה?
כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי
בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם
בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס
בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..
ת'אמת- לא חוויה הכיאמהלהכיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....
לקח לי כמה דקות טובות להתאפס
מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס
הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....
לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔
למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.
תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.
בהצלחה!!!
מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,
לגדולים ההרדמה בעירוי.
אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.
(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)
אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי
הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.
עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...
והרדמה בעירוי...
הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.
הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה
את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)
ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.
האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)
של ארבעה ניתוחים.
נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.
חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..
לקראת עוד ניתוח 😑
כל פעם מחדש, בתקופה הכי מאתגרת (בחילות, הקאות, מושבתת למיטה), אם המשפחה שלו רוצה שנתארח אז זה מה שיהיה, והוא יכעס אם יקרה אחרת.
הם לא יודעים על ההריון כי זה ממש ממש בהתחלה,
אבל הןא רואה איך אני, איך אפשר להתארח כשאני סמרטוט רצפה במיטה.
אוף
פעם קודמת הם גילו על ההריון ממש בהתחלה רק בגלל זה, כי אי אפשר להסתיר
מבאס ממש
אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה
זה לא נעים בכלל
להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים
איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?
בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!
ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.
אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.
רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם
ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.
אם את לא יכולה להתארח,
ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל זה לא תקין.
לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא.
אבל הברכה שורה על הנסתר
במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה
לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.
ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.
אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.
אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.
כדאי אולי למתוח להם גבולות.
שלכם כזוג כלפיהם.
הילדים, הבעל
מהם אני לא דורשת ולא מבקשת
והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר
שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..
אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר
ושתרגישי יותר טוב
אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.
בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.
הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.
מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום
זה דפוס התנהגות שדורש שינוי
ומי שמבין שותק בנימוס
לא מפריע לי שיבינו ויסתמו
מפריע לי שישאלו וידברו על זה
אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה
כשנרצה נספר
בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים
אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם
3 ילדים קטנים.
בייביסיטר שתגיע רק בשמונה או בתשע.
בעלי חוזר רק מחר בערב בע"ה. לא יצא לי דבר כזה.
הוא מוכן שאדחה אם לא נוח לי, ולא נוח לי. העניין שגם מחר אני עמוסה בערב עם משהו שקבעתי מזמן.
ושישי אין סיכוי
כנל מוצ"ש.
אמר שמבחינתו גם יום ראשון אבל מרגיש לי מוגזם.
בנוסף הרב אמר לו שאשים סכין או תהילים מתחת לכרית. מישהי מכירה את העניין?
אם לא, אולי למצוא מישהי שתהיה איתם אחר הצהריים, כדי שתוכלי להתארגן?
לגבי סכין, אני לא יודעת בדיוק, אבל יש משהו כזה, אם הבעל לא נמצא.
בשמונה הכי מוקדם.
ופעם אחרונה כשבאתי אחרי תשע למקווה הבלנית ממש כעסה עלי
(זה היה במוצש של שבת שיוצאת מאוחר. לא ברור מתי הייתי אמורה להגיע. הסגירה היתה בעשר.)
בגלל זה אני בלחץ.
או להתקשר מראש למקווה ולבקש לבוא בשעה מסוימת ככה ידעו מראש, מוזר שהיא כעסה עליך אם נסגר ב10 אז לבוא ב9 זה ממש הגיוני.
אישית הייתי מעדיפה לא לדחות אם למחרת יש לך משהו, חבל שתהיי בלחץ על זה.
לא מכירה את העניין עם הסכין.
אנסה להתקשר
יש לי חברה בלנית במושב ליד אשאל אותה אם יכולה להטביל אותי באופן חד פעמי
יודעת שיש עניין כזה (אולי מהקבלה, לא סגורה🙈) אבל יודעת שלא חייב סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל
לגבי ההתארגנות, אם מסך מעסיק אותם, הייתי נותנת מסך ומתארגנת לידם מה שאפשר
ככה שיישאר רק להתרחץ..
חחחחחחח
תודה אבל
אלא סוג של להתכסות עם זה מעל השמיכה
זה עניין כזה של שמירה עד שהבעל יבוא
אבל אם רב אמר לך תהילים, פשוט תשני עם תהילים- הכי פשוט🤗
יצא לי כמה פעמים לטבול כשהוא היה במילואים ולא קרוב להגיע.. לא שמעתי על הדבר הזה
הרי אישה אחרי טבילה היא כמו כלה
וכמו שכלה וחתן צריכים שמירה
אז ככה אישה נשואה שטובלת ובעלה לא איתה, צריכה שמירה. ובגלל זה שמה או תהילים או סכין.
אני לא מוצאת את המקור לזה עכשיו.
אני לא שמעתי על בגד של הבעל- מעניין מה המקור לזה
מאחרת לי😵💫
הזמנתי אחת אחרת שתהיה עם הילדים שעה עד שאחזור
בהצלחה לי🥵
ולגבי סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל במיטה או עם תינוק
תודה🩷
המצווה הכי שנואה עלי. באמת.
אולי תהיה תינוקת בזכות המקווה הזה😂😂
(אני אם הבנים שמחה וצוהלת וצורחת)
סתם אני ממש בנחת עם זה ברוך השם.
תודה לכולן.
הילד קם עם תולעים לקחתי אותו איתי כי הוא צרח צרחות אימים.
לקחתי את חברה שלי איתי שתשגיח עליו באוטו
ירדתי במקווה הראשון היה תור של החיים לא יכולתי להשאיר אותו ברכב ככה צורח
נסענו למקווה אחר- סגור לרגל שיפוצים
במקווה השלישי הגעתי והחלקתי במדרגות🤦♀️
כאילו אלוקים רומז לי לוותר
ובסוף בעלי מעיר לי בטלפון על משהו שחשב שאמרתי
כזה מתסכל
מרגישה כועסת על הקב"ה שאחרי כל זה בסוף ככה.
אמאל'ה, סיוט.
חיבוק על מה שעברת.
בטוחה שזה היה משמעותי בשמיים שהתאמצת כ"כ על מה שקשה לך.
אגב, אני באחת הטבילות הכי קשות ומסובכת שעברתי, התעברתי וממש הרגשתי שהייסורים שעברתי לפני הטבילה היו כמניעות להריון.
