אז עבר השבוע הקשה בשנים האחרונות (או בחיים בכלל?)
תוצאה שלילית,
נגמרו המוקפאים.
בעל במילואים
מחזור מהקשים שחוויתי (אחרי כמות ההורמונים..)
שבוע קשה קשה קשה
מיליון טריגרים צפים
קושי עם הילדים
טירוף בעבודה
פתאום כולן בהריון, אבל כולן.
אפילו המצב הקשה לא מכניס אותי לפרופורציות..
ובתוך כל זה..
אני לבד, מבחירה
לא משתפת, לא פורקת
גם לא עם בעלי
כי אני בעצמי כבר לא יודעת מה אני רוצה?
להשאר עם מה שיש ולומר תודה?
להחליט שאני רוצה עוד ילד ולנסות עד שיצליח?
עוד שאיבה? עוד זריקות? הורמונים?
מה שכן, בעלי כבר וויתר.
אני כבר לא יודעת. כי אני מיואשת..
גמורה מהמירוץ.
(במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה
)