האם את רואה בו מי שרצית שיהיה בעלך?

יש בו תכונות שאת רוצה בבעלך?

האם אתם מוכנים לעבודת המידות?

רגישים לא תמיד חייבים לקחת הכל קשה או לפגוע ולהיפגע. זה עניין גם של בחירה ושל עבודה אישית בעיני.

שמבין אותך כי יש לו תכונות שמזכירות אותך

או שיש לו נפש מרגישה ורגישה כמוך

מאשר מישהו שהפוך ממך או ששונה ממך בדברים המהותיים ואז הפערים גדולים והתסכול גדול וכל הכסף הולך למטפלים זוגיים לקשר על הפערים האלו

עדיף עודף רגישות מאשר חוסר רגישות.

על עודף רגישות אפשר לעבוד.

על חוסר רגישות גם אפשר לעבוש אבל זה טיפה יותר קשה. כי אדם שהרגישות שלו מספיקה לו יהיה לן קשה לעשות מאמצים להיות משהו מעבר.

אבל-

חוסר ביטחון. פגיעות גבוהה. זה תכונות שיכול להיות גם אצל אנשים שהם לאו דווקא מוגדרים על הרצף של אנשים רגישים מאוד. ובלי קשר כדאי לעבוד על זה. במיוחד על הפגיעויות.

מצד שני מובן איך אדם רגיש מאוד יגיע למחוזות האלו

ולכן דווקא זה יכול להקפיץ לכם את הקשר

ההבנה. התמיכה במקומות שששניכם ביקרתם בהם ועדיין מבקרים.

קחו את זה כמקפצה. לא כחיסרון.

וכמובן תמיד לבדוק שיש ההערכה. מידות טובות.

זה תמיד חשוב. לא משנה לאיזה הגדרה אתה שייך

אם אתם פוגעים אחד בשני כל הזמן

אולי זה יושב על משו אחר שצריך לבדוק.

צריך לבדוק את הכוונות אחד של השני ואחד כלפי השני.

האם הפגיעה מגיעה ממידות לא טובות או מחוסר כוונה ואובר רגישות.

האם יש רצון להיטיב. לעשות טוב אחד לשני.

ודבר נוסף-

האם מתיש אתכם להיות ביחד

כי נגיד להרגיש מותשים אחד מהשני זה משהו לא כל כך מומלץ

למרות שכל מקרה לגופו...

מהמפגש בינכם בהרגשה של אין כוחות

שסחטו לכם את הכוחות

שהתאמצתם יותר מדיי

שאתם מרוקנים...

שזה כבר ניהיה לא כיף

אם זה ככה אז זה טיפה בעייתי וצריך לעשות חושבים

הייתי מאוד בהתלבטות הזו

אני נפגשתי גם עם רגישים וגם עם גברים לא רגישים מאוד.

השאלה בעיניי היא לא האם הוא רגיש מאוד אלה האם הקשר הזה טוב לך האם הוא משמח, אותך ממלא אותך, את מוצפת פחות או יותר לידו??...

יש אנשים רגישים שמיצבים אחד את השני מבינים יותר וקל להם לעזור אחד לשני יותר.

יש אנשים רגישים שמציפים אחד את השני (אחד מוצף והשני נדבק מזה).

בקשר עם אדם לא ככ רגיש יכול להיות שהוא יחווה את הרגישות כדרמה.

ויש מצב שני שהוא לא ירגיש את זה ויבין שזה מה שאת מרגישה ואולי אפילו יבין למה ...

הרבה בזה קשור לאיזון שלך בחיים ומול הרגישות וכנל של הפגוש שלך 

את חוזרת מהפגישות איתו באור או חוזרת סחוטה ומתמוטטת פיזית ורגשית?

אחרי שתעני על השאלה הזו, אפשר להתקדם הלאה. על התודעה אפשר לשקר על הגוף לא.

מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?

זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.

שקוראים לי הרבה במפגשים כאלה

שיחות שלא זורמות

לא מוצאת נושא שיחה

עומדת ולא משתלבת

מרגישה מוזרה

יש לי השבוע כמה אירועים כאלה

ומותשת מלחץ

אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.

זה קורה המון.

מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.

זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.

הרגשתי מוזר, או משועממת  או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.

כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.

אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.

(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)

מהמפגש החברתי, מרגיש ברמה זו או אחרת, אותו דבר. א ת  היא שבוחנת אותם לא הם אותך (ללכת עם הרגשה הזו).

זה משהו ששווה לעבוד עליו.

לחקור מי הולך להיות במפגש, מה מעניין אותו, מה הוא ישמח לספר לך.

לדמיין את עצמך, מה את עושה כשהשיחה נתקעת או כשאת מוצאת את עצמך מחוץ למעגל.

להחליט מראש מה נחשב הצלחה ומה כישלון מבחינתך. תבואי עם ציפיות נמוכות אבל עם דרישה מעצמך.

לבקש מהצ'אט טיפים לשיחות במפגשים כאלה - על מה כדאי להתעניין, איזה דברים כדאי לספר.

וגם... לא להתכונן יותר מדי, כי המטרה היא שתצליחי להשתלב בשיחה בטבעיות ואפילו תגידי משהו שלא התכוונת כל כך. שתרגישי שייכת. הלוואי שנרגיש שייכים... 

לא לאכול כי זה לשנות מצב, ולהשאר רעב עדיף על שינוי ללא-רעב

או לא להיכנס להתקלח (זה יכול לקחת לי גם שעתיים)

כל המשימות שדורשות לשנות משהו

לקום מהספה זה קשוח

לעזוב את הגלילה בטלפון

לקום מהמיטה

אבל לצאת מהעבודה קלל

לחזור לגלול אחרי משימה

אפילו לצאת להליכה קל ופשוט 

טוב, תלוי מה בעבודה.

על מה שקורה המערכת העיכול ותוצאות לוואי.

הפחתת קטניות וירקות מצליבים  ( כמו כרוב) מפחיתה גזים באופן דרמטי. 

שקשה לך להשתחרר ממנו והוא עדיין כובל אותך... (גם לי יש סיפור כזה)

ממליצה לאמץ מבט נייטרלי על עצמך, כמה שיותר אובייקטיבי. עם עצמנו אנחנו משוחדים, קל לנו להתבוסס ברגשות ולטבוע בהם... אבל זה לופ שפוגע בנו. נסה להפריד רגע בין הקולות בתוכך ולהיות השופט מלמעלה, זה שעושה ביניהם שלום, המבוגר האחראי. לשמוע את קול הרגש, את קול השכל, ולתווך בחמלה. 

אם אפשרי, באמת עדיף ללכת לטיפול. באמת באמת. זה לא חולשה זה חוזק.

אתמול בשבת, רפרפתי מעט ב"עד שליבך יתנגן" - אלומה לב המביאה באופן יוצא מהכלל את

שיטתה של הרבנית ימימה, שהיתה פסיכולוגית וגם , עד כמה שהבנתי, קשורה לתדר רוחני.

ממליצה. יש סדנאות עם מדריכות (אולי גם מדריכים) בשיטה שלה. יש גם מישהי ביוטיוב

שמלמדת. וגם מישהו. איני זוכרת את שמותיהם. מאוד כדאי. מאוד נוגע.

ריגשת, מזדהה איתך, מרגיש את מה שעברת. גם אני עברתי את זה.

וכן, הצהריים קיבלתי תזכורת, אחת מני עשרות, מאז שזה (וזה וזה וגם זה) קרה. אף אחד בעולם לא יבין אותך. אף אחד לא יידע מה אתה מרגיש, מה מניע אותך לפעול, איזו מילה בדיוק מזכירה לך משהו - שאף אחד לא היה חולם בכלל שקרה...

וזה שורף את הלב ואת הנשמה כל פעם מחדש. וה"נחמת שוטים" היחידה היא שכמעט כולם עברו איזה משהו כזה. אז לפחות אני לא חריג. (ובכל זאת הם לעולם לא יבינו אותי).

אז כן, נגעת בי, אחי. (והפעם בהסכמה)

אני יכול להגיד לך שיש משהו שאין לאנשים אחרים.

אתה היית שם ואתה יכול להדריך אנשים איך לצאת מהצרה הזו.

זו דרך מצויינת להפוך מנטל לנכס.

ואני משוכנע שאתה גם לא באמת נטל, גם אם אתה רואה בעצמך ככזה, יש לך מה להביא לעולם.

מאד מקווה שאתה מקבל טיפול רגשי ... מגיע לך להרגיש טוב...

בירושלים - רח' חירם, ליד רח' בשם ירמיהו.