אני ובעלי במצב של עליות וירידות כבר המון זמן.
בתחילת השנה היינו בשתי פגישות של טיפול זוגי, ובעלי לא רצה להמשיך. טוען שקשה לו להיפתח בפני זרים ושאפשר (ויותר יעיל) לעשות הכל בעצמנו. אני לא מסכימה בכלל, אבל אין לי כל כך ברירה, ומה שקרה זה שאני המשכתי לבד עוד כמה חודשים טובים.
ובגדול היתה תקופה טובה ביננו. אבל אני מרגישה שכל הזמן אני זאת שמחזקיה את הצורך בקשר ובזוגיות, והוא "עושה לי טובה".
ובשבוע האחרון התאמצתי ממש. ביו כל כך הרבה דברים שהיו לי קשים, ואת הכל באתי ואמרתי לו בצורה הכי נכונה ומדויקת וכמו שצריך למרות שבפנים רציתי להתפוצץ.
וביום שישי סיכמנו משהו לגבי הילדים. ובשבת ניסינו אותו, והרגשתישזה לא הולך.
אז בשבת בבוקר אמרתי לו שאני רוצה לעשות חושבים מחדש.
וזהו- מאז - פיצוץ!
הוא כועס שאני לא עקבית ולא מעריכה את הזמן שהוא הקדיש בשישי וכל מיני דברים כאלה.
ולי כבר אין כח להיות זו שבאה ומנסה להשלים ומנסה לדבר כשחצי מהזמן אני מקבלת בתגובה שתיקות.
נמאס לי שרק לי חשוב מהזוגיות הזו, ומהנפש של הילדים במשפחה.
ולא יודעת מה אני רוצה מכם. לא נראה לי שבאמת יש איזה פתרון קסמים.
אבל פשוט נשבר לי.
