תצטרכי לשים יתרונות/רצונות מול חסרונות

לא חושבת שיש מקום שהילדים ירצו עוד אח/ות , הם גדולים וכבר יש להם אחים קטנים.

זה באמת הכוח שלך להתחיל מחדש, לקום בבוקר, חינוך, גמילה, חיסונים, שנה ראשונה שלרוב הם בבית לא מרגישים טוב, אולי תסמיני הריון

מצד שני,

חיים חדשים- במיוחד בתקופה הזו שצריך להגדיל את העם היהודי כמה שאפשר, אור, טוהר ותמימות שנכנסים הביתה, ריגושים מהדברים הקטנים של חיוך או צחוק או הליכה וכו

רק מתלבטת אם אני אןכל גם לבצע את הראשונה.

ובכלל האם זה נכון והוגן להביא ילד שיגדל בפער מאחים שלו בגלל רצון קטן שלי?

החלטות טובות! 

רק את יודעת מה הכי טוב לך.

אני אוהבת ילדים, יש לי כוחות לגדל אותם ורואה בזה מצווה חשובה,

עם זאת אני מאוד מאוד משתדלת להיות קשובה לעצמי ולפני כל תכנון על ילד חדש חושבת-

האם אני רוצה עוד כי זה נכון לי או כי היה לי חלום שאולי נכון לתקופתו הוא והיום כבר לא רלוונטי? 

חושבת שזו נקודה ששווה לחשוב עליה. 

באופן אישי חושבת שהלוואי שתוסיפי עוד ילדים לעם היהודי, אבל גם שתעשי זאת בשלמות. 

שאולי התרגלתי יותר מידי לנוחות.

והכל נראה לי כמו הר

ואחכ אני יתחרט על זה.

וכבר לא תיהיה אפשרות להתחרט

כבר עכשיו יש לי רגשות אשם למה לא שכנעתי את בעלי יותר. לפחות לא הייתי מתרגלת ככה. ואולי בגיל יותר צעיר היה לי יותר קל חהכנס להריןן (7 חודשים ושום דבר לא זז)

יש לי קטע של ייאוש. אין לי כח כבר לסאגה הזו של הציפיה ובסוף לא.

אבל כן מרגישה שיכאב לי מאוד אם אעזוב את התהליך לגמרי ואשלים איתו

ורק את יכולה לומר מה טוב למשפחתך.

אם בכל זאת את רוצה לשמוע דעות אחרות, ההפרש מהקטן לא נורא בעיני.

הפרש של 18 שנה מהגדול זה המון בעיני.

יש לי הפרשים כאלו במשפחה המורחבת, שם חוו את זה כדבר פחות טוב.

אבל, כפי שאמרתי. בסוף הכל תלוי בכם וזו החלטה שלכם.

בהצלחה רבה! 

פחות מפריע לי משום מה

מכירה אתצזה גם מקרוב...

כן מפריע לי שאולי יהיה בודד בלי אחים בגילו

כפי שאמרתי - כל אחת יודעת מה טוב בשבילה..

בעלי גדל בפער של חמש שנים מזה שמעליו. הוא כן קצת התבאס כשהיה קטן אבל היום הם חברים טובים..

וגם יש דברים שלא תלויים בנו.. 

פחות בין הקטנים לגדולים.

אבל מבינה מה דאת אומרת

בכא כשהתחתנו לבעלי היו 2 אחים קטנים ממש.

נולדו כשהיה בן 17 בערך ו18

אחכ הוא עזב את הבית לישיבה והתחתן...

ובעצם לא גדל איתם בכלל

לדעתי פחות מכיר אותם משאר האחים.

מה שכן מלחיץ אותי מהצד השני.

תכף הבנין הגדולים עוזבים את הבית.

השלישי כבר לא ירחק היום

ובגילי אני אמצע את עצמי (כבר מוצאת אחהצ) לבד!

אז מצד אחד אני בלחץ על עצמי כביכול

מצד שני בלחץ על ילד שבעצם יגדל לבד.

וכולן עוברות את זה.. הפחד מהקן המתרוקן..

הפרש של 18 שנים.

מה הבעיה בזה?

לי נולדה אחות כשהייתי בת 18 (אמנם לא זכיתי "לגדול" איתה כי היא נפטרה בגיל חצי שנה), וזה היה מצוין... טיפלתי בה קצת כמו אמא, אבל זה רק כיוון שהיא הייתה זקוקה לטיפולים מיוחדים (תסמונת דאון) ובתור בכורה רציתי לעזור...

יש לי גם אחות שקטנה ממני בשש עשרה שנים, וכיום ההבדלים ממש הצטמצמו ואנחנו יכולות לדבר על כל מיני נושאים של "מבוגרים" בלי בעיה...

זה לא עשה לי טוב בכלל

כפי שאמרתי, אני מכירה את זה מקרוב ולא טוב כפי שאת מתארת, לכן כתבתי שכל אחד חווה את זה אחרת.

זו בהחלט חוויה אישית. 

ניסיון קשה.

גם מעלה את המחשבה על הסיכון בלידה בגילאים האלו.

אמא שלי הייתה בת 45 (ובת 43 כשילדה את האחות שלפני, שבריאה לחלוטין).

ואני מכירה ילדים עם תסמונת דאון שנולדו לאימהות צעירות...

אבל מבינה את החשש

מקווה שתמצאי את התשובה המתאימה *לך* ❤️

ילדתי את הבנים הגדולים בגיל צעיר

אחח איך הייתי רוצנ לחזור לתקופה של הקטנטנים בבית

ובלי כל הספקות והחששות

כי לא בא לי אאוטינג.

במשפחה שלי הגדולים גידלו את הקטנים, וזה לא מה שנם רצו לעשות. ואחכ היה פחות קשר מטבע הדברים בגלל הגיל..יש עוד אבל כפי שאמרתי לא יכולה לפרט יותר מידי.

חשוב לשים לב לזה.

שאותה בת משפחה, מהאחים הקטנים, הרגישה בצעירותה שאמא שחה כבר עסוקה בנכדים( שהם בני אותו גיל כמוה, ואפילו חלק גדולים ממנה) ולמעשה הרגישה שפספסה את אמא שלה.. 

ויש ממש קשר טוב ביניהן. וגם ביני לבין הקטנה (הפרש של 14 שנים).

אולי בעוד שנתיים האלו כן משמעותיות, לא יודעת...

האמת ששמעתי מכמה חברות שיש להן אח/אחות/גיס בהפרש של כשנתיים מהילד שלהן, שהפער הזה היה מורכב גורם לקנאה של הדוד הקטן באחיין. וזה באמת יכול לקרות בפער כזה, אם האח הגדול מתחתן בגיל צעיר.

אצלנו כשהגדולה שלי נולדה (הנכדה הבכורה אצלנו, אחותי הגדולה התחתנה אחרי), אחותי הקטנה היתה בת 9, והתרגשה מאוד מהאחיינית הקטנה, ועד היום יש להן קשר ממש טוב.

אמנם הגדולה והקטן בקשר אחר מאחים קרובים, אבל קשר קרוב, אוהב ומיטיב. הדוד הקטן ממש משוגע על האחיינים שלו ואוהב אותם מאוד. וגם משחק איתם כשווה בין שווים, רב איתם וכו' זה עושה לו ממש טוב שהוא קרוב בגיל לאחיינים.

לי יש אחות שקטנה ממני ב12 שנים ועכשיו כשהיא מתבגרת אנחנו ממש חברות, הפער הצטמצם מאוד (היא לא הכי קטנה). גם הגדולה שגדולה ממנה ב16 שנים חברה שלה בקשר טוב של אחיות. עם הקטנים יותר הקשר הוא שונה אבל זה כי אני כבר אשה והם עוד ילדים.

מהנסיון של המשפחה שלי לא הייתי מפחדת מזה בכלל

והתרגשה מכל רגע!

והיום היא מעין "מדריכה" בשביל הבת שלי, מישהי שחוותה יחסית לאחרונה את מה שהיא חווה היום.

ובמהלך השנים היא תמיד הייתה הדודה המועדפת על האחיינים...

כנראה שזה תלוי באופי 🤷‍♀️

שאני במצב דומה . אומנם הגדולים שלי עוד לא בגילאים שלך אבל כן כבר מתחילים להרגיש בית בלי תינוקות ממש..

מצד אחד מאוד רוצה מצד שני חוששת וגם הציםיה וההמתנה קשות לי.

גם אצלי יש שיקולים של להשקיע במי שכבר יש ואני גם לקראת התחלת עבודה חדשה וגיליתי שממש בא לי על זה כבר ועוד הריון יכול להיות ידחההאת החזרה לעבודה אז אני רציתי למנוע כי קשה לי עם הציפיה והאכזבה וגם כבר קצת השלמתי עם זה שאולי לא יהיה עוד.

בעלי דוקא חושב שלא כדאי לקחת מניעה גם ככה הסיכויים שלי קטנים מאוד להיכנס טבעי כרגע אז לתת ל-ה' לנהל את זה  עוד לא הצלחתי לשחרר לגמרי אבל כן בתהליך..

מאחלת לך החלטות טובות..

אני רחוקה מגיל 40 והנתונים שלי מאוד שונים משלך, אבל אני מבינה את התחושה הזאת של חצי שנה לנסות להיכנס להריון וזה לא קורה ולא קורה, אצלי זה היה ככה גם להריון הראשון וגם לשני, אף פעם לא קרה לי שנכנסתי להריון מיד.

ואני חושבת שעם כל מה שהעלית, בסוף הציפיה הזאת היא עניין מהותי, הרי את רצית עוד ילד כבר מאז שהקטן שלך נולד אז מה קרה עכשיו?

בגילך חצי שנה זה כבר יותר מהותי, בגילי זה עוד לא נחשב סימן לבעיה, אבל כשרוצים זה נצח בכל מקרה... ונפשית להיות סביב זה כל חודש, לתפוס את הביוץ, לחכות לאיחור, לקבל מחזור, לחכות לטבילה ולהתחיל מהתחלה, זה מתיש ומבלבל...

אני מציעה ממה שנראה לי, לא חייבת לקבל כמובן (הגיל הוא הבדל משמעותי באמת) להרפות, לא לחשוב על כן או לא הריון, לא לנסות לתפוס את הביוץ או להימנע ממנו, אבל גם לא למנוע, לזרוק את האחריות לשמיים, אם הוא יחליט הוא יתן, אם לא אז הוא החליט שלא, גם ככה הכל בידיים שלו, אולי יותר מדי השתדלות בנושא הזה זה לא הדבר הנכון בשבילך כרגע?

בגדול בגלל שאני לא יודעת ולא בטןחה מה שאני רוצה מעצמי

אני לא מאוד מאוד בלחץ. ברור לי שבמצב רגיל הייתי פי 100.

החודשים הראשונים עברו בכיף בלי לחץ בכלל.

אבל כן עסוקה עם זה.

גם אני חשבתי ללכת בדעה שלך.

רק השאלה שלי עד מתי.

לא יכולה למשוך את החבל יותר מידי.

אני בת 40 ובהריון, אחרי שנתיים בערך בלי מניעה ובלי טיפולים.

הגיע כשכבר השלמתי שזהו וגם מאז אני מתקשה להתחבר להריון או בכלל אני מופתעת לראות שהכל בסדר ב"ה וזה מרגיש לי לא טבעי חח.

כן זה יכול לקרות עדין ויכול להיות שיקח זמן ויכול להיות שזה לא יבוא. מבינה את האכזבה כל פעם, גם אני התאכזבתי במיוחד כשבאמת חשבתי שהנה....

פשוט לשחרר ומה שיהיה יהיה

עוד מעט הגדולים שלך יתחתנו בע"ה ויביאו ילדים משלהם

בלי הרבה בדיקות

לא נראה שיש בעיה משמעותית.

זא מבחינתם חודש חודשיים אולי תרופה לסידור הביוץ וגמרנו

וזה השאלה שלי האם לשחרר לגמרי ואם יבוא יבוא

ואז השאלה עד מתי?

או כן לעשות עכשיו השתדלות. כדי לא למרוח את הזמן.

כי לא דןמה מבחינתי לידה בגיל 38 ללידה בגיל 40

הבן הגדול יהיה כמעט 20

יש רגעים שאני מתקשה לשחרר

ויש רגעים שאני אומרת לעצמי שיאלה אני משחררת.

בית של גדולים להכניס פתאום תינוק שדורש טיפול.

אני רוצה שהילדים יהיו מחוברים לתינוק ולא שירגישו שהוא מפריע להם בחיים.

(לא אמרתי שיפריע. רק מפחדת שאולי כן)

כמו שיש שוני בהפרש של שנה או 3 שנים

או בין 5 ל-7 וכו'

וכמובן שהכל משמיים

 כי תכלס  מניסיון אנחנו אלופים בלתכנן לחשבן וכו

ולהקבה תכנונים משלו...

לגבי טיפולי פוריות אחרי 6 ילדים זה כבר סיפור אחר

אלאכ זה בדיקות בקטנה להבין את המצב

ואז  כדור לסדר אם צריך

ברמה שלא כל כך מתחבר לי ההריון עכשיו

בהתחלה כשהמחזור איחר בדקתי ויצא שלילי וחשבתי שאולי הפסקתי לקבל לגמרי סתם ככה פתאום... כי אני כבר מבוגרת

והשלמתי עם זה וציפיתי שהנה עוד מעט הילדים גדולים ויהיה לנו יותר חופש

ועכשיו באמת אני יותר מפחדת שיהיה קשה מאשר מתלהבת מההריון וקשה לי להתחבר

ואני גם כל השנה האחרונה חשבתי שהביוץ מקדים ואני מפספסת ביוץ, המחזור הקדים כל הזמן. אבל לא עשיתי עם זה כלום.

ואז פתאום איחר ובדקתי והיה שלילי וחודש אחרי בדקתי והיה שלילי והמשיך לאחר וחשבתי שכנראה שזהו... ובסוף גיליתי על ההריון.

ילדים זה מה', אי אפשר לדעת

יכול להיות שכן ויכול להיות שלא, אבל כן יש סיכוי

את צריכה לחשוב עם עצמך מה את רוצה ומה את מוכנה לעשות בשביל זה. מכירה מישהי שנכנסה להריון אחרי גיל 40 בלי טיפולים אבל כן עם מעקב ביוץ למשל.

אני אף פעם לא רציתי לפנות לטיפולים אבל כן חשבתי במהלך השנה האחרונה שאולי אני צריכה לדחות ביוץ גם כדי לרווח קצת את המחזורים.

אם זה לא כזה משנה אז לדעתי לשחרר ואם יבוא יבוא ואם לא לא.
בסופו של דבר את צריכה להחליט. אבל יש יתרון גם בזה שהילדים גדולים ומשחררים אותך לעשות דברים אחרים

ממוצע של 30 יום פלוס ירדתי ל28

הפעם התחיל לי כתמים קטנים ממש ביום ה31

מאז יום ןחצי וכלום

אבל המחזור יכול להגיע בבום.

שלי כבר התקצרו ממש ל 26 ופחות

היה לי גם 19....

ואז פתאום איחר, וכבר חשבתי שהנה ובדקתי ביום ה 28 ויצא שלילי ובהמשך היום קיבלתי.

וחודש אחרי בדקתי ביום ה 30 והיה שלילי וחשבתי שנגמר לי המחזור וזהו. אחרי שבוע וחצי- שבועיים שהמשיך לאחר עשיתי בדיקת דם ויצא חיובי

בתפילה שתצליחי להגיע להחלטה בלב הכי שלם שיש

יכולה לענות על עצמי

ביני לבין האחות שמעליי יש הפרש של 5 שנים

ככל שגדלתי הפער מאין הלך והצטמטם - היום היא החברה הכי טובה שלי בחיים (ברור שבגיללידה שלי ובגיל 5 שלה לא היה לה מעניין לשחק איתי, מאזור גיל 14 התחלנו להיות בקשר ממש קרוב)

ביני לבין אח שלי הגדול, הבכור יש פער של מעל 20 שנה

אנחנו גם חברים ממש טובים

נולדתי אחרי שהוא התחתן ככה שגם אשתו היא מאין אמא נוספת

כן בגיל ממש צעיר היה קצת מעצבן שהיו לי 10 אמהות, כל אחת לפעמים הרגישה מחנכת לעצמה

אבל היה לי נחמד בסה"כ

אחיינים לשחק איתם, גם כאלה שגדולים ממני

בקיצור, לא רואה בזה בעיה

זה לגבי הקשר בין אחים

לגבי הקושי שלך בתור אמא - את צודקת. הרבה שנים לא התעסקת עם תינוקים ולחזור לזה עכשיו אכן מאתגר.

תנסי לחשוב על עצמך בעוד עשור,

האם את רואה את עצמך עם עוד ילד?

האם לדעתך תתחרטי על זה שלא הבאת עוד ילד?

אני למשל מתכננת על מניעה של כמה שנים עכשיו (לא לדון אותי בבקשה)

בעלי מבחינתו מתכנן על מניעה של עשור לפחות

אני כל הזמן אומרת לו, שידמיין את עצמו בגיל 40-45 : האם זה באמת מה שרוצה?

המחשבה על העתיד גורמת לו להתרכך קצת עם התכנון של מניעה כלכך ארוכה.

אולי המחשבה על ההמשך תעזור לך להגיע להחלטה

שאני אתחרט על זה שאין לי עוד ילד.

במחשבה שלי  שרציתי עוד ילד זה בגלל שחשבתי שלסיים לחתן ילדים בגיל 50 פלוס זה צעיר ממש.

היום כשכבר התחלתי להנות גם מהתחושה של החופשיות זה לא נראה לי הזוי מצד אחד.

מצד שני כן מפחדת ממש שכרגע אני נהנית כי אני עמוסה מאוד בחיים. עבודה. בית. טיפול ןעזרה לילדים. אז קצת חופשיות טובה לי

ומה יהיה כשלא יהיה את כל זה? ויהיה לי רק חופשיות?

יהיה נכדים בעז"ה נכון ותיהיה לי פניות אליהם. ועדין ילדים זה לא נכדים.

כן יכולה להעיד על עצמי שבעבר אפילו לפני שנה שנתיים לא יכלתי לחשוב על האופציה שלא יהיה לי עוד ילד הרצון ממש בער בי.

עכשיו דןקא אחרי שהןצאתי את המניעה הרצון פחת ךי משמעותי הוא כבר לא "בוער" בי.

אולי גם בגלל שבגילי אין לי סהלנות לכל ההתעסקות הזו סביב הנושא.

וחצי שנה אני מתחילה להרגיש שמיציתי. (וזה אחרי שבגדול די שיחררתי)

וואו אני במקום שונה כל כך

תמיד תהי עסוקה רק עסוקה בדברים אחרים

בלי לרוץ בשעה מסויימת כדי להוציא את הילד בזמן מהגן (זה כבר יבוא כשתעזרי עם הנכדים)

זה היתרון בלהביא ילדים מוקדם, את תהי סבתא מעורבת ויכולה לעזור וזה כל כך הרבה ומשמעותי

וחיים את החיים שלהם, אמא תמיד נשארת אמא ועדיין צריך אותה פנויה נפשית עבורנו כילדים.

ומתישהו בעז"ה, גם בן הזקונים גדל ועוזב. וההתמודדות היא אותה התמודדות.

בשנים שהילדים כבר גדלים בעז'ה, ההורות, הזוגיות, החיים מקבלים צורה אחרת ומתנהלים אחרת. זה קצב חיים אחר. וככה העולם.

אני לא אומרת את זה כדי להרפות את ידייך, אבל זה כן משו לקחת בחשבון לדעתי, שעוד ילד לא מעלים את ההתמודדות שתבוא, אלא רק דוחה אותה.

וגם, אם את רוצה להתקדם עם העניין - הייתי הולכת לרופא שמסתכל על הדברים בצורה אחרת.

החלטות טובות!

לבוא מיצוי של השלב. מישהי תמצה אחרי שני ילדים ומישהי אחרת אחרי עשרה.

לגבי פניות נפשית לא מסכימה איתך. הורים מזדקנים. אחרי גיל 60-70 או 80 תפקידים מתחלפים. כבר ילד יצטרך להיות פנוי נפשית.

ואני אומרת בכנות שאני לא מתכוונת להכיל ילד בן 25 כמו שאני מכילה בן 14 . פשוט לא.

ראיתי את הציפייה הזאת אצל גיבור אחד בעוד ניפגש בעונה אחרונה וזאת צפייה לא ראלית.

למה שאמא תכיל גבר בן 26 שאפילו לא יודע למה היא התגרשה ולא רוצה לדעת

אבל גם אמא לבחור בן 25 יכולה ורוצה להכיל אותו, בצורה המתאימה לו...

יכולה לומר לך שאמא שלי מכילה אותי ועוזרת לי בצורה מדהימה, אף שאני כבר בת 38 והיא בת קרוב ל-65... (ויש לה ב"ה לא מעט ילדים, צעירים יותר שזקוקים לה יותר ממני...)

מתפללת שגם אני אצליח להיות כך בעתיד, אף שיודעת שזה יהיה לי קשה...

הראשונה בתגובה שלך?

וגם, לא נראה לי שהבנת אוצי נכון בכלל. ילד בן 14 וילד בן 25 זה לא אותו דבר, אבל אני מדברת לפחות מניסיון - אני צריכה את אמא שלי לכל מיני דברים. ולא רק אני. ולא מדובר בעזרה עם הנכדים.

אם את לא רואה צורך להכיל ילדים ולהיות פנויה עבורם נפשית.. סבבה🤷

הילדים מבוא ניפגש זה מקרים חריגים ולא אכנס לזה כי אני התכוונתי לנורמה. והתכוונתי לזה שממילא ההרגשה הזו תגיע בכל אופן. ולכן זה שיקול. בעיניי לפחות.

לא יודעת למה אבל לקחת את התגובה שלי למקומות שבכלל לא התכוונתי אליהם.

ובפועל זה לא קורה. זאת עובדה.  אמא שלי לא ידעה להכיל וגם חמותי לא יודעת. הן היו צריכות הכלה בעצמם מגיל די צעיר. למרות שגם הן דקלמו את המטרה הזאת של אמא מקבלת תמיד ואמא היא אמא בכל גיל, כשבפועל זה לא.

גם הרבה אמהות ככה גם בחיים וגם של נשים פה בפורום.

ולגבי מיצוי. אם אמא ילדה את מספר ילדים שהיא רצתה אז היא מוכנה ושלמה לשלב שבו ילדים יוצאים מהבית.נהנית מחופש, משקיעה בזוגיות. אבל אם היא לא מיצתה , מאוד קשה לה, היא לא משחררת , מתחרה עם חתנים וכלות , מנסה לגנוב נכדים , לא נותנת לחיות .

על עניין המיצוי

לדעתי זה לא נכון. כי מחקרית 90 אחוז מהאנשים שנשאלו על נה הם מצטערים, זה על שלא הביאו עוד ילד. מיצוי לא יכול להיות בעניין הזה לדעתי כי בהסתכלות אחורה, לרוב אנחנו חושבים שיכלנו יותר אז לא מתחברת לעניין האמהות הלא ממוצות.

אגב, אמא שלי מיצתה מעל ומעבר מבחינצה ואז גם זכתה ב3 הריונות לא  מתוכננים מעל גיל 40. האם היא פנויה? ממש לא.

חמתי לא מיצתה את כמות הילדים שרצתה ולא הצליחה ללדת יותר ממה שיש לה. והיא ממש פנויה. משקיעה בזוגיות ובעצמה.

אז אני ממש לא רואה את זה כמוך..

זה יותר עניין נפשי אישי לדעתי ולא קשור למס הילדים. לענ"ד זה ממקום אחר בנפש

לגבי אם האמא בפועל מכילה או לא, זה משהו אחר. אני דיברתי בכלל על דברים אחרים בתגובה ועל הדרך עניתי על פניות לילדים כי הכנסת את העניין של פניות בנוגע למקרים חריגים כמו הסדרה, ודיברת והעדת על עצמך.. מבחינתי לא משנה מה האמא מסוגלת רגע, משנה מה ילד צריך. בלי קשר למספר הילדים בכלל.

ושיתפתי שאני כאישה בוגרת עדיין צריכה את אמא שלי. לא משנה אם היא מסוגלת להכיל או לא. לא קשור למספר הילדים. זה בגלל שככה זה ילדים פשוט. בין אם המציאות נורמטיבית ובין אם לא

אני אחת לפני אחרונה ואחי הקטן קטן ממני ב5.5 שנים

אנחנו חברים טובים

בין אחי הבכור לאחי הקטן יש קשר טוב מאוד.

כל זה לא מטריד אותי בכלל

אבל לא הייתי מתחילה טיפולי פוריות כשיש 6 ילדים בבית

זה טלטלה גדולה מידי עם השפעות גדולות מידי

אני חושבת שכדאי להתמקד במה שיש

ולא כל הזמן לחיות את הציפיה

אם את מסוגלת לכך- הייתי מנסה טבעי

ואם לא- הייתי מפסיקה לנסות

מבחינתי אם רופא יביא לי תרופה לביוץ (לדעתי יש מצב שאני מפספסת אותו וגם שהוא כבר לא ככ חזק כמו פעם)

זה לא טיפולים.

ולא אני לא יתחיל הליך מסובך מידי.

לא כרגע.

לא מסןגלת נפשית עם הילדים שבבית.

מציינת שאת כל הילדים ילדתי טבעי בלי שום תרופה

אבל מניחה שלפעמים הזמן עןשה את שלו

ולפני שפונים לרופא פוריות- כדאי לפנות לרב

ואם מיציתם את הכיוון ההלכתי- אז לקחת כדור לדחיית ביוץ זה רחוק בעיני ממה שהגדרתי לעצמי 'טיפולי פוריות'

כמובן שוידאת שזו אכן הבעיה.

כמה זמן המחזורים שלך?

מתי את טובלת?

ניסית לעקוב אחרי הביוץ עם בדיקות ביתיות?

עשית פרופיל הורמונלי ומעכב זקיקים?

(לצערי מכירה את הנושא... )

המחזורים 28 יום.

מתחילים עם יומיים כתמים קטנטנים ואז מגיע המחזור 4 ימים

בקיצור הפסק ביון 6-7

טובלת ביום ה 14 בערך.

לא עוקבת עם בדיקות ביתיות מרגישההשזה לא מאוד אמין.

כן עקבתי אחרי הפרשות. אז בחודשים הראשונים מיד ההפסקת מניעה לדעתי לא היה ביוץ/ חלש מאוד

עכשיו כן רואה הפרשות. מגיעות סביב היום ה12. לא מרגישה מידי יבשה אחרי.

במחזןר הזה טני יעשה בעז"ה פרופיל הורמונלי למרות שהרופא טען שאין צורך ןרק העןבדה שקיבלתח 6 מחזןרים יחסית סדירים בחצי שנה מראה שהכל בסדר אולי למעט העןבדה של הביוץ שלא בזמן.

הוא כן הביא לי לעשות ב. דם ביום של המקווה לראות אם היה ביוץ כברמעקב זקיקים שוב לא הבין למה צריך.

אין ככ לדעתי מה למצות עם רב.

בבית ב"ה.

אני למשל.

עם עקרות הלכתית שהתאפיינה כך בעקבות דימומים אין סופיים בין ווסתות.

והאופציה היחידה שלי לזכות לעוד ילד בעז"ה זה לעבור טיפולים.

אז נכון שמראש אמרתי לרופא פוריות שאני לא מעוניינת בהזרעות/IVF

ובגלל שהבעיה אצלי ברורה גם לא עשינו בדיקת זרע

אבל כן כדורים וזריקות.

וזה באמת מאתגר להיות אמא בטיפולי פוריות.

אבל אישה שמאד מאד רוצה ולא יכולה לעשות את זה בדרך אחרת.

קשה לה לשמוע תתמקדי במה שיש לך, תכבי את ההשתוקקות לעוד ילדים.

ותאמיני לי ששמעתי את זה כ"כ הרבה מהסביבה,

החל מאמא שלי שבקשתי ממנה שתתפלל עלי- והיא זלזלה ואמרה יש לי דברים חשובים יותר להתפלל עליהם

וכלה במשפטים כמו : "תראי מה יש לך בבית, תחבקי אותם ותשתקי"

אין לך מושג איזה כאב זה היה לשמוע אותם.

ולפותחת היקרה- הנתונים שלי ממש דומים לשלך- בת עוד מעט 38, אמא ל6 ילדים בליעה"ר, 5 הריונות טבעיים תקינים, אחרונות תאומות בנות עוד מעט 6

מתפללת ומייחלת לזכות בקרוב לחבוק עוד תינוק/ת בבריאות שלמה ובשמחה.

בהצלחה יקרה

תלכי עם הלב שלך- הוא הכי יודע מה נכון לעשות!!!!

כל כך מבינה אותך.

בעז"ה שתבשרי בשורות טובות במהרה 

אבל כן יש מצב גדול שאני מפספסת את הביוץ.

נשמע באמת דומה לשלך

יודעת מה זה השתוקקות לילד

את ההחלטה להתמקד במה שיש ולא לחיות את האין קיבלתי אחרי 2 ילדים

זה לא אומר שהפסקתי לנסות- אבל הפוקוס היה שונה

ב"ה השלישי הגיע לאחרונה והוא פה לידי.

טיפולי פוריות הם סקאלה רחבה מאוד

נראה שלתינו מתאים ומוסכם שלא להתחיל הזרעות וivf לילד שישי

ויש נשים שכן ילכו על זה

לי באופן אישי- בסקאלה של טיפולי פוריות להשפעה על הבריאות, על המצב רוח והאווירה בבית, על הזוגיות יש משקל רב

אז בגלל שההשפעה משתנה כך כם הגבול משתנה

אבל זה לא בכל מחיר

יש סיפור שאני מאד אוהבת על הרב קוק -

"פעם ביקרה בארץ קבוצת יהודים מפולין, אנשי כלכלה ומסחר, ולפני יציאתם-שובם נפגשו עם מרן הרב קוק זצ"ל. על שאלתו של הרב מדוע לא יעלו ארצה ובכספם יבססו כאן את מצבם, ואף יסייעו לאחרים בתעסוקה? השיבו לו אנשי העסקים שהם כבר חישבו חשבונות וכו' ונתברר להם לפי חשבונם שאין א"י יכולה לתת להם אותם רווחים שיש להם עכשיו בחו"ל

הגיב הרב ואמר: אבותינו הקדומים, לפני כניסתם לא"י הייתה להם מלחמה עם סיחון מלך-חשבון, והם התגברו עליו ונצחו אותו. וזה בא ללמדנו שבדרך לא"י צריכים להתגבר על כל החשבונות, וגם אם החשבון הנראה לעין מטה את הדעת להעדיף את הישיבה בחו"ל, צריכים לדעת שא"י היא למעלה מהחשבונות הרגילים של בני האדם".

אני לוקחת מכאן לימוד גם לנושאים נוספים בחיינו שהם "למעלה מחשבונות רגילים של בני אדם".

לידת ילד יהודי נראית לי אחד מהם,

תמיד לפני החלטה חשובה יבוא "סיחון מלך חשבון" להילחם בנו,

ותשובות ריאליות אחת על אחת לא יעזרו,סיחון ימצא עוד כמה שאלות וספקות לתת לנו לחשוב עליהן.

ולכן הפתרון הוא פשוט להרוג אותו- לא להכנס איתו לדיון ,לא להיגרר למערבולת רגשית ושכלית.

ובכל זאת קצת בענייני חשבונות-

את נשמעת אמא טובה ולילדים שלך טוב, אין סיבה שילד נוסף יחשב "פגיעה" בהם, אז אל תתחילי אפילו לחשוב על מה יהיה, בעז"ה הילד ישתלב במשפחה ויהיה לו טוב.

אני רואה עכשיו שכבר אין לי כח "להשתולל" עם הקטנים שלי כמו שהייתי בת 20 ןהשתוללתי עם הבכור,אבל אני ממש לא רואה שזה חסר להם,יש להם כל כך הרבה דברים טובים,ואני מגלה עכשיו כמה דברים "הפסיד" הבכור כשהייתי צעירה וחסרת נסיון,

תמיד יש יתרונות וחסרונות, ואני מאמינה שה' שולח לעולם כל ילד לתנאי חיים שהוא צריך בשביל למלא את ייעודו בעולם.

לפני כעשר שנים הרב בורשטיין אמר שרק אז ( 60 שנה אחרי השואה) הגענו ל6 מליון יהודים שנולדו .

ולכן הוא ממליץ לכל אישה ש"סיימה" ללדת באופן טבעי לעשות מאמץ לילד נוסף למען עם ישראל.

אחרי ההרוגים הרבים בשנה הזו, זה ממש מרגיש לי שכל ילד נוסף יוסיף לעם ישראל.

ויש בזה גם חלק בהבאת הגאולה.

"אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות ..."

וגם רציתי להוסיף בנימה אישית ,שלא ראיתי

 שום קושי ב"לעשות טיפולים" כשיש גדולים בבית.

אפילו הפוך זה עוזר לי לשמור על "שפיות" במשך התהליך.

את צודקת מממש !!

חיזקת אותי.

ושה' ינחה אותך בדרך הנכונה❤️

( שמעתי פעם על סגולה- לכוון בתפילות ערבית - ותקננו בעצה טובה מלפניך שה' יתן בליבנו את העצה הטובה)

אני כן בדיעה שאם למישהי יש רצון חזק מאוד.. שזה כשלעצמו לא דבר אגואיסטי 

אבל מצד שני חששות

כן צריך לתת מקום לחששות

ולנסות להבין אחד מול השני

רצון להוסיף עוד נשמות לעם היהודי זה יפה מאוד

אבל זה לא במקום דברים אחרים שחשובים לא פחות

ויש הרבבה

ומניסיון יכולה להגיד

שצריך השתדלות בעיקר אבל

יכולים להיות מיליון חישובים תכנונים וחשבונות

והקבה יתכנן לנו מנגד מסלול שמדויק רק לנו

זה בעיקר מה שאני מתחבטת עם עצמי

ולהבין עד כמה זה היה חשוב לך לאורך שנים

ועד כמה חשוב לך כיום 

 ועל מה את מוכנה לוותר בעד זה..

אם זה בכלל נקרא וויתור

כי אחת תגיד שללדת בגיל 20 זה וויתור על השנים הצעירות שלה

ואחת תגיד שללדת בגיל 40 זה וויתור כי אז היא לא חופשיה לצאת לאן שבא לה

ושלישית תגיד שלהפך , שמה שהכי ימלא אותה זה תעסקוה עם עוד ילד

 ולהתחיל לחפש לעצמה תעסוקה כשהבית מתרוקן  זה ישבור אותה לגמרי

ומעל הכל  כמו שאמרתי, מניסיון,  אנחנו יכולים לעשות חשבונות ולהתלבט

ובסוף הקבה מתכנן הכל...

מי כמוני יודעת שזה זה רק השתדלות

עשית מעקבי זקיקים?

ראית שאתם לא מפספסים ביוץ?

קיבלתי הפניה לבדיקת דם ביום המקווה.

ופרופיל הןרמונלי

לא נתן לי עדין מעקב זקיקים

זה רק יכול לעזור בדיעבד

זא שאם הבדיקה תראה שכבר היה ביוץ

נבין שהביוץ היה כבר...

ואם הבדיקה תראה שעדין לא היה ביוץ

אז לא נוכל לדעת מתי בערך כן יהיה אם לא נעשה עוד בדיקות..

אפילו בדיקות דם

אין לי ניסיון עם הבדיקות דם האלו

אבל ככה אני מבינה את הרעיון

אולי אבל אני טועה ובדיקה אחת מספיקה

הלכתי לרופא פוריות - פרופסור

לטענתו אם קיבלתי 6 מחזורים יחסית סדירים בחצי שנה. יש ביוץ ןהמצב ההורמונלי רוב הסיכוים תקין.

צחק גשאמרתי לו את הגיל אמר שזה עדין צעיר...

מעקב זקיקים בודק את איכות הביוץ

ב.דם בודקת אק אם היה ביוץ.

מאחר והוא לא חושב שיש בעיה באיכות (להרגשתי כן יש מצב שיש בעיה באיכות) בגלל המחזןרים.

הןא הציע רק לבדוק אם אני לא מפספסת את הביוץ.

2 מחזןרים

ואז לעשות חישוב מחדש.

בכא יש לי תור לרופא אחר עןד שבועיים (בטח אהחה אז אחרי ביוץ)

מקווה שיתייחס יןתר ברצינות.

ביקשתי מהרופא פוריות מעקב לא הסכים לתת.

ןמהרופא נשים

נראה לכן רופאת משפחה תתן??

ואנסה ללכת נניח גם ביום של המקווה?

הם אמינות

מעבר לזה-

מעקב- כשמו כן הוא

מתחילים ככה ביום ה7 פחות אן יותר

ולפי הנראה מחליטים מתי המעקב הבא

במעקב רואים (באידיאל) את כמות הזקיקים ואת הזקיק המוביל גדל ממעקב למעקב עד שהוא מגיע לגודל התואם ביוץ - ככה אפשר לתזמן יחסים

ולאחר מכן מצפים לראות גופיף צהוב ונוזל - שמופיעים לאחר ביוץ

התחלתי רק ביום ה12 והיה נראה שאין ולאט לאט זה התחזק

בדיעבד קיבלתי אחרי 28 יום.

ככה שזה היה נשמע לא הגיוני

אולי כן אנסה החודש.

כמה פעמים צריך מעקב בכל חודש?

משתנה מאישה לאישה

זה תלוי בהרבה גורמים כמו אורך המחזור, מתי מתחילים, מתי ביוץ.

קל לפספס ביוץ בבדיקות ביתיות אם לא מקפידים על הבדיקה כל יום ואפילו סביב הביוץ כל 12 שעות

כשאת רושמת מחזור של 28 ימים ויום 12 - ממתי את מצחילה לספור?

כי כתבת שבהתחלה יש לך כתמים

ואז הווסת.

ברפואה מתחילים לספור מיום הדימום הפעיל הראשון

לא מהכתמים

אז זה עוד יןתר מחזק את הטענה שכנראה היה לי מחזור קצר של 26 יום.

וקרוב לודאי שפספסתי את הביוץ.

ומה דמוזר שהבדיקות ביוץ הראו אחרת.

מאיזה יום להתחיל לבדוק? מיום 10 למחזור פעיל?

והמחזור התחיל יומיים אחכ אז בעצם 30

אז אולי כן הגיוני

ולא התפספס הביוץ

ואם את רוצה בכא תמונה יותר מלאה תנסי מעקב  יותר מסודר

מקבלת את זה שאת בגישה אחרת.

בשביל דברים חשובים אני מתגברת על חששות,

אני מסמנת לי מה חשש ובוחנת מה מצווה, או מעשה חשוב למען העולם,ובהחלט מתגברת על חששות.

כמובן שמדובר על חששות כמו שכתבת- שהם לא דברים עקרוניים ומהותיים ( לדוג' לא צריך להתחתן עם אדם רע חלילה כי יש מצווה להתחתן, אבל כן צריך להתחתן עם אדם טוב ולהתגבר על החשש איך נצליח לקנות דירות לילדים שיוולדו לנו)

ובשביל דברים גדולים וחשובים ( כמו בדיון הזה- לידת ילד יהודי)

אני בהחלט "מוותרת" על דברים כמו קריירה,ערבים פנויים לעצמי וכו' למען מטרה גדולה.

לא אמרתי לקבל אות את החששות מיד ולבטל את מה שהיה חשוב כל החיים

אלא כן לתת מקום לחשש.

לדעת שהוא קיים שם ולהבין איך אני מתמודדת מול זה.

לפני החלטות גדולות תמיד יגיע עמלק עם ספקות או סיחון עם חשבונות ועל כל חשש שמנסים לפתור הוא יביא עוד חששות חדשים,

וזו ביצה טובענית שאי אפשר להיחלץ ממנה...

אולי במקביל להתקדמות בגיל.

חשבתי הרבה על מה שכתבת,

מעניין אם זה הגיל,

או אולי המצב החברתי- בגיל צעיר יותר יש הרבה דיבורים בחברה שסביבנו על לידות,

וזה משפיע הרבה על חשק ,על הורמונים ,

בגיל מבוגר יותר נושאי השיחה בחברה הם אחרים ( חינוך,מתבגרים..),אז אולי זה כבר משפיע בכוון הפוך על ההורמונים.

זה ממש מעניין כמה חשק והורמונים משפיעים וכרוכים זה בזה.

או אולי תום הילדות שנותן לנו מבט תמים על החיים,ואחר כך במשך השגרה - נשחק...

ולגבי הדיון המקורי-בדיוק קראתי ספר על בנין הבית של הרבנית ראפ , יש שם פרק על איך בוחרים בן זוג, השילוב של השכל והרגש,

מביאה פסקאות בעד הרגש ובעד השכל,

הזכיר לי קצת את הדיון כאן,

בסוף היא מביאה משפט  של הרב קוק בפנקס ה " האמונה צריכה להחיות אותנו, לעשות אותנו יותר אמיצים ברוח מכפי שהיינו מבלעדיה".

האמונה בה' היא מעל כוחות השכל והרגש,והיא הביטוי הפנימי של הנשמה

" האמונה אינה לא שכל ולא רגש , אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה,שצריך להדריך אותה בתכונתה"

(שמונה קבצים א,ריט)

משם יש רכבת לאן שרוצים

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

תודה רבה

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

בגבעת המבצר

משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..

רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪

היום הפנגו חכם כבר חחח

בחניון המחסום לא נפתח אם לא משלמים אז זה קל יותר...

ובחניה כחול לבן גם שוכחים לפעמים....

היחסים שלך איתו תמיד היו מורכבים? יש מצב לדבר איתו על זה?

ואין מצב לדבר איתו

כשניסיתי הוא פשוט הפך הכל עליי

הוא מאוד ביקורתי ורוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שהוא אוהב ובעלי שונה ממנו בהכל וזה מטריף א

ותו

למדתי שזה מה יש,

לסנן ביקורים למינימום ולהפחית קירבה שלהם.

היתי מגיעה יותר לבד בימי חול משבצות נגיד.

באמת היה בלתי נסבל, וכן ניסיתי לדבר איתה, וראיתי שאין סיכוי ואין תועלת.

תזכרי שאותו בחרת אותו את אוהבת. כמה שהרבה להפחית קשר עם ההורים בגלל זה, לי זה היה עדיף...

כי אמא שלי היא כן עוגן מבחינתי

וזה בא ביחד

לשמיע רק דברים טובים וחיוביים על הצד השני

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

תודה על הזווית ראיה

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

לא יודעת לגבי הדגם

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

עזרת לי מאוד

שזה יכול לקרות לכם.. זה דבר נדיר

ודווקא אני חושבת שדבר כזה קורה יותר במקום המוכר שאז מאפשרים יותר חופש ופחות לחוצים כל רגע.

אבל למען האמת את 'על זה' ואפילו יש לך רצועות נשמע לי שהמצב אצלך טוב.

אם את רוצה אפשר גם לשים על הילד 'אייר טאג' יש גם כאלה שמתאימים לאנדרואיד.

בן כמה הגדול? אולי תקחו אתכם עגלה גם בשבילו, כדי שיהיה לו מקום מוגדר לשבת בו, וכשתהיו במקומות עמוסים תגידו לו שעכשיו אסור לקום? זה יכול לעבוד עליו?

אם היית אומרת שאת אנטי פתרונות מסיבות מדויימנות

אז היית חסקת אחריות.

אבל את לגמרי "על זה"

לא נותנת לשיקולים זרים להכתיב את ההשתדלות שלך, ממש שאפו!!

מה עם האייר טאג שרצית?

שימי לגדול בנעל.

ולגמרי להביא לו עגלה! מסכימה ממש עם העצה הזאת (טיולון מתקפל מטריה, תשאילי ממישהו רק לטיסה)

עגלות ילדים לא נחשבות במשקל, אל תחששי.

היתרון בעגלה, יותר משזה יעזור לשמור על הילד, זה יעזור לך לשחרר בלי להיות בלחץ כל הזמן.

מן הסתם יהיו מקומות פחות הומי אדם שתוכלי לתת לו גם מרחב

אבל במקומות הומי אדם לא לחשוב פעמיים.. הוא יכול להנות גם בתוך הטיולון.

איך אתם מתכוונים להתנייד? מקווה שאתם שוכרים רכב, תשימי נעילת ילדים.

בהצלחה!

נהיה עם שתי עגלות. איירטאג לא מצאתי אחד שמתחבר לפלאפון שיאומי שלי. אז קניתי רצועות ועם כל הקושי אני משתמשת באחד מהם גם פה בארץ, דווקא מקבלת פידבקים ממש טובים מהסביבה. יש מבטים מוזרים אבל לרוב בסדר. תחשבו על זה שעם רצועה יש לילד אפשרות להיות במרחק של עד 2 מטר, אם אביא לו יד כל הזמן הוא יהיה במרחק של עד חצי מטר. יש לו הרבה יותר מרחב.

אצלנו,

אני כבר לא יודעת אם אלה ילדים שבורחים או אמא עם קשיי קשב שלא יודעת להשגיח.

אני איתם כל הזמן, מחזיקה יד וממש כל צעד איתם.

הגדול איכשהו פתאום יכול להיעלם, ממש בשניות.

והוא כבר גדול מידי בשביל להסכים להביא יד כל הזמן.

נשימה עמוקה לחופשה ארוכה. בעז''ה יהיה לנו ממש כיף.

ומעניין באמת איך זה קרה.

כל כך מבינה אותך!

רצועות זה רעיון טוב ואולי כדאי לשקול איזה שעון gps? לא יודעת אני ממש חרדתית בדברים האלה

קניתי אחד וזה לא עבד. בחנות פלאפונים אמרו לי שעם שיאומי יש בעיה.

גם לך וגם לבעלך יש רק שיואמי?

וואי ב"ה ממש לא מובן מאליו

הוא לא נראה כמו ילד שהיה יממה בשמש. וגם חיפשו אותו בטירוף. משהו שם לא הגיוני. בטוח יש משהו מאחורי האירוע. אז כמובן להיזהר תמיד בטירוף. אבל לא הייתי מסיקה משם מסקנות...

ב''ה ממש ניסים שהוא נמצא. ישתבח שמו.

אולי הוא היה שם רוב הזמן/ ישן

השיחים היו מאוד רחוקים מאיפה שאיבד את משפחתו

ולא כמו שאומרים שזה 10 ק"מ

זה הגיוני שהוא הלך והלך

הוא כן היה חצי מעולף כשמצאו אותו, האמת הייתי בטוחה שחטפו אותו והתחרטו , אבל הוא כנראה הלך מלא ונרדם... מצאו אותו ממש ברגעים אחרונים, ממש מפחיד ומזעזע. נס גדול

נס ממש וממש משמח שנמצא בריא ושלם .אבל משהו שם בהחלט לא מובן ולא נשמע הגיוני

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...

בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן

עדיין כל הגוף מפורקת

ההורמונים ברכבת הרים

קחי את הזמן

תקלי על עצמך

תנוחי כמה שאפשר

הגדולה בסך הכל רוצה פיצוי על הבלעדיות שאבדה

הקטן או קטנה לא רגילים להיות מחוץ לרחם ורוצים מגע כמה שאפשר

לי אבל זה אישי

היה הכי טוב פשוט לישון עם שניהם..

בלי לקום בלילה

בלי התעוררויות ביחד הם ישנים מעולההההה

גם שהשלישית נולדה הבכורה המשיכה לישון איתי

כשהרביעי נולד השלישית המשיכה...

יש ילדים שזקוקים לזה

.

אצלנו עבד הכי טוב להתחיל את השינה במיטה שלהם ובהתעוררות הראשונה לעבור לידי

אבל היו גם תקופות שמראש הרדמתיבמיטה שלי

הריח של הסדינים המגע נוסך שלווה

בכל מקרה לא בטוח שיתאים לך

אבל העיקר להקלילללללל

לנסות להנות מכל רגע שאפשר

להודותתתתתת על הניסים

ופה ושם לצאת לרבע

שעה הליכה לבדדדדד

לקנות משו

להתפנק בקפה

להרגיש שיש לך רגע של שקט לעצמך

מתמקדים במי שנמצא ברוך השם.

עדיף פחות ילדים לאמא בריאה מאשר יותר ילדים ואמא בסכנת חיים.

אני אישית לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד. יש לי 3 שיהיו בריאים.

כן יודעת שאתחרט כמעט בוודאות.

אבל לא מסוגלת לעבור את כל מה שעברתי.

אז נהנית מהם ככה.

לחיים יש כ"כ הרבה מה להציע חוץ מילודה

שלווה

תחביבים

טיולים בטבע

קשרים חברתיים

בילויים וחוויות משפחתיות

תשימי לב גם מה כתבת בהתחלה

'כולם מסביבי יולדים'

ותביני למה החלום שלך מתרכז במשהו אחד

שמעתי ממישהי שגם היה לה משהו דומה

ואז היא הבינה שבעצם חוץ מהרצון לעוד ילד כמובן אבל בתוך תוכי זה, עמוק בפנים נמצא בעצם איזה חוסר שאת מרגישה צורך למלא

וצריך לחשוב איך למלא אותו במשהו שהוא לא זמני. הילד כמובן הוא לתמיד

אבל הריון ולידה יהיה ויעבור ואז שוב תרגישי את זה.. מבינה?

לעבור לאיזה מימוש עצמי באופן אחר

שייטיב איתך ועם משפחתך

שעם כל הקשיים המטורפים שאת חווה סביב היריון ולידה וגם גידול הילדים - את עדיין רוצה היריון❤️

מעריכה אותך מאוד!

מציעה לך - לא לגנוז את החלום מיד, אלא לחלום אותו עד הסוף, לפרטי פרטים, ממש לחוות אותו, להתענג רק מהדברים הטובים שבו, לשהות בו כמה זמן...

ואז, באהבה רבה ובאמונה שלמה, לסגור אותו היטב בעטיפת מתנה, להניח אותו בכדור פורח, ולתת לו להמריא אל על... (אני אוהבת לדמיין שיש מקום בשמים שבו כל החלומות שלנו נאצרים ונשמרים, וכמו שתפילה לא הולכת ריקם, גם חלומות לא נעלמים. אולי מישהו אחר יזכה בהם, אבל הם עתידים להתגשם...)

ואחרי ששחררת את החלום הזה - נסי לטוות לעצמך חלום חדש, חלום טוב ומספק. הוא אולי לא ישתווה לחלום של ילד נוסף, אבל כן יכול לתת לך סיפוק ושמחה.

מתפללת בשבילך לטוב❤️

וכפי הנראה סיימנו.

בהתחלה לא קל להשלים עם זה, אבל ככל שהילדים גדלים ההורות משתנה ומתמקדת בדברים אחרים ופחות בגיל הרך ואז גם פחות מתגעגעים.

אני רואה מסביבי תינוקות והם מתוקים, אבל לא מרגישה שזה משהו שקשור לסיפור שלי איכשהו..

הרבה שנים זו הייתה פסגת שאיפותייך עד שזכית ב"ה לשני הקטנים,

כנראה שלעד תשאי איתך את הכמיהה לתינוק

ועדיין צריך להפריד בין הכמיהה עצמה והזכרונות של המסע שהיה, לבין המציאות שעכשיו ב"ה אחרי שזכית ללדת פעמיים בניסים מופלאים צריך לעבור הלאה..

פחות...

הקטנים שלך הם ניסים. והם דורשים המון המון טיפול והשקעה.

פלוס נשמע שצריך נחת קצת לנפש שלך, לזוגיות.

יכול להיות שזה רצון שתמיד יהיה, גם אם יהיה עוד אחד, אז אחריו. אז אולי צריך לתת לו מקום, להרגיש אותו ולעשות עבודה להשלים עם זה שהוא שם וזה בסדר גם אם הוא לא בא לידי ביטוי.

ולהתמקד באתגרים וברגעי הטוב שיש.

לכי עם הלב שלך

יכול להיות שההריון הזה לא יהיה בסיכון ויהיה רגיל לגמרי

ו36 זה גיל סבבה

לי נראה שהם פשוט רצו שתדעו שהם לא מתחייבים לשלם אם יהיה שוב צורך.

היא אמרה שלא תשלמו והוא כנראה חושב שכן

הייתי משתתפת בתשלום וזהו

בסוף הם באמת לא חייבים לשחם לכם על ההדברה

אבל תכלס אם זה משו שכנראה יחזור על עצמו הייתי שוקלת אם להאריך חוזה שם.