תצטרכי לשים יתרונות/רצונות מול חסרונות

לא חושבת שיש מקום שהילדים ירצו עוד אח/ות , הם גדולים וכבר יש להם אחים קטנים.

זה באמת הכוח שלך להתחיל מחדש, לקום בבוקר, חינוך, גמילה, חיסונים, שנה ראשונה שלרוב הם בבית לא מרגישים טוב, אולי תסמיני הריון

מצד שני,

חיים חדשים- במיוחד בתקופה הזו שצריך להגדיל את העם היהודי כמה שאפשר, אור, טוהר ותמימות שנכנסים הביתה, ריגושים מהדברים הקטנים של חיוך או צחוק או הליכה וכו

רק מתלבטת אם אני אןכל גם לבצע את הראשונה.

ובכלל האם זה נכון והוגן להביא ילד שיגדל בפער מאחים שלו בגלל רצון קטן שלי?

החלטות טובות! 

רק את יודעת מה הכי טוב לך.

אני אוהבת ילדים, יש לי כוחות לגדל אותם ורואה בזה מצווה חשובה,

עם זאת אני מאוד מאוד משתדלת להיות קשובה לעצמי ולפני כל תכנון על ילד חדש חושבת-

האם אני רוצה עוד כי זה נכון לי או כי היה לי חלום שאולי נכון לתקופתו הוא והיום כבר לא רלוונטי? 

חושבת שזו נקודה ששווה לחשוב עליה. 

באופן אישי חושבת שהלוואי שתוסיפי עוד ילדים לעם היהודי, אבל גם שתעשי זאת בשלמות. 

שאולי התרגלתי יותר מידי לנוחות.

והכל נראה לי כמו הר

ואחכ אני יתחרט על זה.

וכבר לא תיהיה אפשרות להתחרט

כבר עכשיו יש לי רגשות אשם למה לא שכנעתי את בעלי יותר. לפחות לא הייתי מתרגלת ככה. ואולי בגיל יותר צעיר היה לי יותר קל חהכנס להריןן (7 חודשים ושום דבר לא זז)

יש לי קטע של ייאוש. אין לי כח כבר לסאגה הזו של הציפיה ובסוף לא.

אבל כן מרגישה שיכאב לי מאוד אם אעזוב את התהליך לגמרי ואשלים איתו

ורק את יכולה לומר מה טוב למשפחתך.

אם בכל זאת את רוצה לשמוע דעות אחרות, ההפרש מהקטן לא נורא בעיני.

הפרש של 18 שנה מהגדול זה המון בעיני.

יש לי הפרשים כאלו במשפחה המורחבת, שם חוו את זה כדבר פחות טוב.

אבל, כפי שאמרתי. בסוף הכל תלוי בכם וזו החלטה שלכם.

בהצלחה רבה! 

פחות מפריע לי משום מה

מכירה אתצזה גם מקרוב...

כן מפריע לי שאולי יהיה בודד בלי אחים בגילו

כפי שאמרתי - כל אחת יודעת מה טוב בשבילה..

בעלי גדל בפער של חמש שנים מזה שמעליו. הוא כן קצת התבאס כשהיה קטן אבל היום הם חברים טובים..

וגם יש דברים שלא תלויים בנו.. 

פחות בין הקטנים לגדולים.

אבל מבינה מה דאת אומרת

בכא כשהתחתנו לבעלי היו 2 אחים קטנים ממש.

נולדו כשהיה בן 17 בערך ו18

אחכ הוא עזב את הבית לישיבה והתחתן...

ובעצם לא גדל איתם בכלל

לדעתי פחות מכיר אותם משאר האחים.

מה שכן מלחיץ אותי מהצד השני.

תכף הבנין הגדולים עוזבים את הבית.

השלישי כבר לא ירחק היום

ובגילי אני אמצע את עצמי (כבר מוצאת אחהצ) לבד!

אז מצד אחד אני בלחץ על עצמי כביכול

מצד שני בלחץ על ילד שבעצם יגדל לבד.

וכולן עוברות את זה.. הפחד מהקן המתרוקן..

הפרש של 18 שנים.

מה הבעיה בזה?

לי נולדה אחות כשהייתי בת 18 (אמנם לא זכיתי "לגדול" איתה כי היא נפטרה בגיל חצי שנה), וזה היה מצוין... טיפלתי בה קצת כמו אמא, אבל זה רק כיוון שהיא הייתה זקוקה לטיפולים מיוחדים (תסמונת דאון) ובתור בכורה רציתי לעזור...

יש לי גם אחות שקטנה ממני בשש עשרה שנים, וכיום ההבדלים ממש הצטמצמו ואנחנו יכולות לדבר על כל מיני נושאים של "מבוגרים" בלי בעיה...

זה לא עשה לי טוב בכלל

כפי שאמרתי, אני מכירה את זה מקרוב ולא טוב כפי שאת מתארת, לכן כתבתי שכל אחד חווה את זה אחרת.

זו בהחלט חוויה אישית. 

ניסיון קשה.

גם מעלה את המחשבה על הסיכון בלידה בגילאים האלו.

אמא שלי הייתה בת 45 (ובת 43 כשילדה את האחות שלפני, שבריאה לחלוטין).

ואני מכירה ילדים עם תסמונת דאון שנולדו לאימהות צעירות...

אבל מבינה את החשש

מקווה שתמצאי את התשובה המתאימה *לך* ❤️

ילדתי את הבנים הגדולים בגיל צעיר

אחח איך הייתי רוצנ לחזור לתקופה של הקטנטנים בבית

ובלי כל הספקות והחששות

כי לא בא לי אאוטינג.

במשפחה שלי הגדולים גידלו את הקטנים, וזה לא מה שנם רצו לעשות. ואחכ היה פחות קשר מטבע הדברים בגלל הגיל..יש עוד אבל כפי שאמרתי לא יכולה לפרט יותר מידי.

חשוב לשים לב לזה.

שאותה בת משפחה, מהאחים הקטנים, הרגישה בצעירותה שאמא שחה כבר עסוקה בנכדים( שהם בני אותו גיל כמוה, ואפילו חלק גדולים ממנה) ולמעשה הרגישה שפספסה את אמא שלה.. 

ויש ממש קשר טוב ביניהן. וגם ביני לבין הקטנה (הפרש של 14 שנים).

אולי בעוד שנתיים האלו כן משמעותיות, לא יודעת...

האמת ששמעתי מכמה חברות שיש להן אח/אחות/גיס בהפרש של כשנתיים מהילד שלהן, שהפער הזה היה מורכב גורם לקנאה של הדוד הקטן באחיין. וזה באמת יכול לקרות בפער כזה, אם האח הגדול מתחתן בגיל צעיר.

אצלנו כשהגדולה שלי נולדה (הנכדה הבכורה אצלנו, אחותי הגדולה התחתנה אחרי), אחותי הקטנה היתה בת 9, והתרגשה מאוד מהאחיינית הקטנה, ועד היום יש להן קשר ממש טוב.

אמנם הגדולה והקטן בקשר אחר מאחים קרובים, אבל קשר קרוב, אוהב ומיטיב. הדוד הקטן ממש משוגע על האחיינים שלו ואוהב אותם מאוד. וגם משחק איתם כשווה בין שווים, רב איתם וכו' זה עושה לו ממש טוב שהוא קרוב בגיל לאחיינים.

לי יש אחות שקטנה ממני ב12 שנים ועכשיו כשהיא מתבגרת אנחנו ממש חברות, הפער הצטמצם מאוד (היא לא הכי קטנה). גם הגדולה שגדולה ממנה ב16 שנים חברה שלה בקשר טוב של אחיות. עם הקטנים יותר הקשר הוא שונה אבל זה כי אני כבר אשה והם עוד ילדים.

מהנסיון של המשפחה שלי לא הייתי מפחדת מזה בכלל

והתרגשה מכל רגע!

והיום היא מעין "מדריכה" בשביל הבת שלי, מישהי שחוותה יחסית לאחרונה את מה שהיא חווה היום.

ובמהלך השנים היא תמיד הייתה הדודה המועדפת על האחיינים...

כנראה שזה תלוי באופי 🤷‍♀️

שאני במצב דומה . אומנם הגדולים שלי עוד לא בגילאים שלך אבל כן כבר מתחילים להרגיש בית בלי תינוקות ממש..

מצד אחד מאוד רוצה מצד שני חוששת וגם הציםיה וההמתנה קשות לי.

גם אצלי יש שיקולים של להשקיע במי שכבר יש ואני גם לקראת התחלת עבודה חדשה וגיליתי שממש בא לי על זה כבר ועוד הריון יכול להיות ידחההאת החזרה לעבודה אז אני רציתי למנוע כי קשה לי עם הציפיה והאכזבה וגם כבר קצת השלמתי עם זה שאולי לא יהיה עוד.

בעלי דוקא חושב שלא כדאי לקחת מניעה גם ככה הסיכויים שלי קטנים מאוד להיכנס טבעי כרגע אז לתת ל-ה' לנהל את זה  עוד לא הצלחתי לשחרר לגמרי אבל כן בתהליך..

מאחלת לך החלטות טובות..

אני רחוקה מגיל 40 והנתונים שלי מאוד שונים משלך, אבל אני מבינה את התחושה הזאת של חצי שנה לנסות להיכנס להריון וזה לא קורה ולא קורה, אצלי זה היה ככה גם להריון הראשון וגם לשני, אף פעם לא קרה לי שנכנסתי להריון מיד.

ואני חושבת שעם כל מה שהעלית, בסוף הציפיה הזאת היא עניין מהותי, הרי את רצית עוד ילד כבר מאז שהקטן שלך נולד אז מה קרה עכשיו?

בגילך חצי שנה זה כבר יותר מהותי, בגילי זה עוד לא נחשב סימן לבעיה, אבל כשרוצים זה נצח בכל מקרה... ונפשית להיות סביב זה כל חודש, לתפוס את הביוץ, לחכות לאיחור, לקבל מחזור, לחכות לטבילה ולהתחיל מהתחלה, זה מתיש ומבלבל...

אני מציעה ממה שנראה לי, לא חייבת לקבל כמובן (הגיל הוא הבדל משמעותי באמת) להרפות, לא לחשוב על כן או לא הריון, לא לנסות לתפוס את הביוץ או להימנע ממנו, אבל גם לא למנוע, לזרוק את האחריות לשמיים, אם הוא יחליט הוא יתן, אם לא אז הוא החליט שלא, גם ככה הכל בידיים שלו, אולי יותר מדי השתדלות בנושא הזה זה לא הדבר הנכון בשבילך כרגע?

בגדול בגלל שאני לא יודעת ולא בטןחה מה שאני רוצה מעצמי

אני לא מאוד מאוד בלחץ. ברור לי שבמצב רגיל הייתי פי 100.

החודשים הראשונים עברו בכיף בלי לחץ בכלל.

אבל כן עסוקה עם זה.

גם אני חשבתי ללכת בדעה שלך.

רק השאלה שלי עד מתי.

לא יכולה למשוך את החבל יותר מידי.

אני בת 40 ובהריון, אחרי שנתיים בערך בלי מניעה ובלי טיפולים.

הגיע כשכבר השלמתי שזהו וגם מאז אני מתקשה להתחבר להריון או בכלל אני מופתעת לראות שהכל בסדר ב"ה וזה מרגיש לי לא טבעי חח.

כן זה יכול לקרות עדין ויכול להיות שיקח זמן ויכול להיות שזה לא יבוא. מבינה את האכזבה כל פעם, גם אני התאכזבתי במיוחד כשבאמת חשבתי שהנה....

פשוט לשחרר ומה שיהיה יהיה

עוד מעט הגדולים שלך יתחתנו בע"ה ויביאו ילדים משלהם

בלי הרבה בדיקות

לא נראה שיש בעיה משמעותית.

זא מבחינתם חודש חודשיים אולי תרופה לסידור הביוץ וגמרנו

וזה השאלה שלי האם לשחרר לגמרי ואם יבוא יבוא

ואז השאלה עד מתי?

או כן לעשות עכשיו השתדלות. כדי לא למרוח את הזמן.

כי לא דןמה מבחינתי לידה בגיל 38 ללידה בגיל 40

הבן הגדול יהיה כמעט 20

יש רגעים שאני מתקשה לשחרר

ויש רגעים שאני אומרת לעצמי שיאלה אני משחררת.

בית של גדולים להכניס פתאום תינוק שדורש טיפול.

אני רוצה שהילדים יהיו מחוברים לתינוק ולא שירגישו שהוא מפריע להם בחיים.

(לא אמרתי שיפריע. רק מפחדת שאולי כן)

כמו שיש שוני בהפרש של שנה או 3 שנים

או בין 5 ל-7 וכו'

וכמובן שהכל משמיים

 כי תכלס  מניסיון אנחנו אלופים בלתכנן לחשבן וכו

ולהקבה תכנונים משלו...

לגבי טיפולי פוריות אחרי 6 ילדים זה כבר סיפור אחר

אלאכ זה בדיקות בקטנה להבין את המצב

ואז  כדור לסדר אם צריך

ברמה שלא כל כך מתחבר לי ההריון עכשיו

בהתחלה כשהמחזור איחר בדקתי ויצא שלילי וחשבתי שאולי הפסקתי לקבל לגמרי סתם ככה פתאום... כי אני כבר מבוגרת

והשלמתי עם זה וציפיתי שהנה עוד מעט הילדים גדולים ויהיה לנו יותר חופש

ועכשיו באמת אני יותר מפחדת שיהיה קשה מאשר מתלהבת מההריון וקשה לי להתחבר

ואני גם כל השנה האחרונה חשבתי שהביוץ מקדים ואני מפספסת ביוץ, המחזור הקדים כל הזמן. אבל לא עשיתי עם זה כלום.

ואז פתאום איחר ובדקתי והיה שלילי וחודש אחרי בדקתי והיה שלילי והמשיך לאחר וחשבתי שכנראה שזהו... ובסוף גיליתי על ההריון.

ילדים זה מה', אי אפשר לדעת

יכול להיות שכן ויכול להיות שלא, אבל כן יש סיכוי

את צריכה לחשוב עם עצמך מה את רוצה ומה את מוכנה לעשות בשביל זה. מכירה מישהי שנכנסה להריון אחרי גיל 40 בלי טיפולים אבל כן עם מעקב ביוץ למשל.

אני אף פעם לא רציתי לפנות לטיפולים אבל כן חשבתי במהלך השנה האחרונה שאולי אני צריכה לדחות ביוץ גם כדי לרווח קצת את המחזורים.

אם זה לא כזה משנה אז לדעתי לשחרר ואם יבוא יבוא ואם לא לא.
בסופו של דבר את צריכה להחליט. אבל יש יתרון גם בזה שהילדים גדולים ומשחררים אותך לעשות דברים אחרים

ממוצע של 30 יום פלוס ירדתי ל28

הפעם התחיל לי כתמים קטנים ממש ביום ה31

מאז יום ןחצי וכלום

אבל המחזור יכול להגיע בבום.

שלי כבר התקצרו ממש ל 26 ופחות

היה לי גם 19....

ואז פתאום איחר, וכבר חשבתי שהנה ובדקתי ביום ה 28 ויצא שלילי ובהמשך היום קיבלתי.

וחודש אחרי בדקתי ביום ה 30 והיה שלילי וחשבתי שנגמר לי המחזור וזהו. אחרי שבוע וחצי- שבועיים שהמשיך לאחר עשיתי בדיקת דם ויצא חיובי

בתפילה שתצליחי להגיע להחלטה בלב הכי שלם שיש

יכולה לענות על עצמי

ביני לבין האחות שמעליי יש הפרש של 5 שנים

ככל שגדלתי הפער מאין הלך והצטמטם - היום היא החברה הכי טובה שלי בחיים (ברור שבגיללידה שלי ובגיל 5 שלה לא היה לה מעניין לשחק איתי, מאזור גיל 14 התחלנו להיות בקשר ממש קרוב)

ביני לבין אח שלי הגדול, הבכור יש פער של מעל 20 שנה

אנחנו גם חברים ממש טובים

נולדתי אחרי שהוא התחתן ככה שגם אשתו היא מאין אמא נוספת

כן בגיל ממש צעיר היה קצת מעצבן שהיו לי 10 אמהות, כל אחת לפעמים הרגישה מחנכת לעצמה

אבל היה לי נחמד בסה"כ

אחיינים לשחק איתם, גם כאלה שגדולים ממני

בקיצור, לא רואה בזה בעיה

זה לגבי הקשר בין אחים

לגבי הקושי שלך בתור אמא - את צודקת. הרבה שנים לא התעסקת עם תינוקים ולחזור לזה עכשיו אכן מאתגר.

תנסי לחשוב על עצמך בעוד עשור,

האם את רואה את עצמך עם עוד ילד?

האם לדעתך תתחרטי על זה שלא הבאת עוד ילד?

אני למשל מתכננת על מניעה של כמה שנים עכשיו (לא לדון אותי בבקשה)

בעלי מבחינתו מתכנן על מניעה של עשור לפחות

אני כל הזמן אומרת לו, שידמיין את עצמו בגיל 40-45 : האם זה באמת מה שרוצה?

המחשבה על העתיד גורמת לו להתרכך קצת עם התכנון של מניעה כלכך ארוכה.

אולי המחשבה על ההמשך תעזור לך להגיע להחלטה

שאני אתחרט על זה שאין לי עוד ילד.

במחשבה שלי  שרציתי עוד ילד זה בגלל שחשבתי שלסיים לחתן ילדים בגיל 50 פלוס זה צעיר ממש.

היום כשכבר התחלתי להנות גם מהתחושה של החופשיות זה לא נראה לי הזוי מצד אחד.

מצד שני כן מפחדת ממש שכרגע אני נהנית כי אני עמוסה מאוד בחיים. עבודה. בית. טיפול ןעזרה לילדים. אז קצת חופשיות טובה לי

ומה יהיה כשלא יהיה את כל זה? ויהיה לי רק חופשיות?

יהיה נכדים בעז"ה נכון ותיהיה לי פניות אליהם. ועדין ילדים זה לא נכדים.

כן יכולה להעיד על עצמי שבעבר אפילו לפני שנה שנתיים לא יכלתי לחשוב על האופציה שלא יהיה לי עוד ילד הרצון ממש בער בי.

עכשיו דןקא אחרי שהןצאתי את המניעה הרצון פחת ךי משמעותי הוא כבר לא "בוער" בי.

אולי גם בגלל שבגילי אין לי סהלנות לכל ההתעסקות הזו סביב הנושא.

וחצי שנה אני מתחילה להרגיש שמיציתי. (וזה אחרי שבגדול די שיחררתי)

וואו אני במקום שונה כל כך

תמיד תהי עסוקה רק עסוקה בדברים אחרים

בלי לרוץ בשעה מסויימת כדי להוציא את הילד בזמן מהגן (זה כבר יבוא כשתעזרי עם הנכדים)

זה היתרון בלהביא ילדים מוקדם, את תהי סבתא מעורבת ויכולה לעזור וזה כל כך הרבה ומשמעותי

וחיים את החיים שלהם, אמא תמיד נשארת אמא ועדיין צריך אותה פנויה נפשית עבורנו כילדים.

ומתישהו בעז"ה, גם בן הזקונים גדל ועוזב. וההתמודדות היא אותה התמודדות.

בשנים שהילדים כבר גדלים בעז'ה, ההורות, הזוגיות, החיים מקבלים צורה אחרת ומתנהלים אחרת. זה קצב חיים אחר. וככה העולם.

אני לא אומרת את זה כדי להרפות את ידייך, אבל זה כן משו לקחת בחשבון לדעתי, שעוד ילד לא מעלים את ההתמודדות שתבוא, אלא רק דוחה אותה.

וגם, אם את רוצה להתקדם עם העניין - הייתי הולכת לרופא שמסתכל על הדברים בצורה אחרת.

החלטות טובות!

לבוא מיצוי של השלב. מישהי תמצה אחרי שני ילדים ומישהי אחרת אחרי עשרה.

לגבי פניות נפשית לא מסכימה איתך. הורים מזדקנים. אחרי גיל 60-70 או 80 תפקידים מתחלפים. כבר ילד יצטרך להיות פנוי נפשית.

ואני אומרת בכנות שאני לא מתכוונת להכיל ילד בן 25 כמו שאני מכילה בן 14 . פשוט לא.

ראיתי את הציפייה הזאת אצל גיבור אחד בעוד ניפגש בעונה אחרונה וזאת צפייה לא ראלית.

למה שאמא תכיל גבר בן 26 שאפילו לא יודע למה היא התגרשה ולא רוצה לדעת

אבל גם אמא לבחור בן 25 יכולה ורוצה להכיל אותו, בצורה המתאימה לו...

יכולה לומר לך שאמא שלי מכילה אותי ועוזרת לי בצורה מדהימה, אף שאני כבר בת 38 והיא בת קרוב ל-65... (ויש לה ב"ה לא מעט ילדים, צעירים יותר שזקוקים לה יותר ממני...)

מתפללת שגם אני אצליח להיות כך בעתיד, אף שיודעת שזה יהיה לי קשה...

הראשונה בתגובה שלך?

וגם, לא נראה לי שהבנת אוצי נכון בכלל. ילד בן 14 וילד בן 25 זה לא אותו דבר, אבל אני מדברת לפחות מניסיון - אני צריכה את אמא שלי לכל מיני דברים. ולא רק אני. ולא מדובר בעזרה עם הנכדים.

אם את לא רואה צורך להכיל ילדים ולהיות פנויה עבורם נפשית.. סבבה🤷

הילדים מבוא ניפגש זה מקרים חריגים ולא אכנס לזה כי אני התכוונתי לנורמה. והתכוונתי לזה שממילא ההרגשה הזו תגיע בכל אופן. ולכן זה שיקול. בעיניי לפחות.

לא יודעת למה אבל לקחת את התגובה שלי למקומות שבכלל לא התכוונתי אליהם.

ובפועל זה לא קורה. זאת עובדה.  אמא שלי לא ידעה להכיל וגם חמותי לא יודעת. הן היו צריכות הכלה בעצמם מגיל די צעיר. למרות שגם הן דקלמו את המטרה הזאת של אמא מקבלת תמיד ואמא היא אמא בכל גיל, כשבפועל זה לא.

גם הרבה אמהות ככה גם בחיים וגם של נשים פה בפורום.

ולגבי מיצוי. אם אמא ילדה את מספר ילדים שהיא רצתה אז היא מוכנה ושלמה לשלב שבו ילדים יוצאים מהבית.נהנית מחופש, משקיעה בזוגיות. אבל אם היא לא מיצתה , מאוד קשה לה, היא לא משחררת , מתחרה עם חתנים וכלות , מנסה לגנוב נכדים , לא נותנת לחיות .

על עניין המיצוי

לדעתי זה לא נכון. כי מחקרית 90 אחוז מהאנשים שנשאלו על נה הם מצטערים, זה על שלא הביאו עוד ילד. מיצוי לא יכול להיות בעניין הזה לדעתי כי בהסתכלות אחורה, לרוב אנחנו חושבים שיכלנו יותר אז לא מתחברת לעניין האמהות הלא ממוצות.

אגב, אמא שלי מיצתה מעל ומעבר מבחינצה ואז גם זכתה ב3 הריונות לא  מתוכננים מעל גיל 40. האם היא פנויה? ממש לא.

חמתי לא מיצתה את כמות הילדים שרצתה ולא הצליחה ללדת יותר ממה שיש לה. והיא ממש פנויה. משקיעה בזוגיות ובעצמה.

אז אני ממש לא רואה את זה כמוך..

זה יותר עניין נפשי אישי לדעתי ולא קשור למס הילדים. לענ"ד זה ממקום אחר בנפש

לגבי אם האמא בפועל מכילה או לא, זה משהו אחר. אני דיברתי בכלל על דברים אחרים בתגובה ועל הדרך עניתי על פניות לילדים כי הכנסת את העניין של פניות בנוגע למקרים חריגים כמו הסדרה, ודיברת והעדת על עצמך.. מבחינתי לא משנה מה האמא מסוגלת רגע, משנה מה ילד צריך. בלי קשר למספר הילדים בכלל.

ושיתפתי שאני כאישה בוגרת עדיין צריכה את אמא שלי. לא משנה אם היא מסוגלת להכיל או לא. לא קשור למספר הילדים. זה בגלל שככה זה ילדים פשוט. בין אם המציאות נורמטיבית ובין אם לא

אני אחת לפני אחרונה ואחי הקטן קטן ממני ב5.5 שנים

אנחנו חברים טובים

בין אחי הבכור לאחי הקטן יש קשר טוב מאוד.

כל זה לא מטריד אותי בכלל

אבל לא הייתי מתחילה טיפולי פוריות כשיש 6 ילדים בבית

זה טלטלה גדולה מידי עם השפעות גדולות מידי

אני חושבת שכדאי להתמקד במה שיש

ולא כל הזמן לחיות את הציפיה

אם את מסוגלת לכך- הייתי מנסה טבעי

ואם לא- הייתי מפסיקה לנסות

מבחינתי אם רופא יביא לי תרופה לביוץ (לדעתי יש מצב שאני מפספסת אותו וגם שהוא כבר לא ככ חזק כמו פעם)

זה לא טיפולים.

ולא אני לא יתחיל הליך מסובך מידי.

לא כרגע.

לא מסןגלת נפשית עם הילדים שבבית.

מציינת שאת כל הילדים ילדתי טבעי בלי שום תרופה

אבל מניחה שלפעמים הזמן עןשה את שלו

ולפני שפונים לרופא פוריות- כדאי לפנות לרב

ואם מיציתם את הכיוון ההלכתי- אז לקחת כדור לדחיית ביוץ זה רחוק בעיני ממה שהגדרתי לעצמי 'טיפולי פוריות'

כמובן שוידאת שזו אכן הבעיה.

כמה זמן המחזורים שלך?

מתי את טובלת?

ניסית לעקוב אחרי הביוץ עם בדיקות ביתיות?

עשית פרופיל הורמונלי ומעכב זקיקים?

(לצערי מכירה את הנושא... )

המחזורים 28 יום.

מתחילים עם יומיים כתמים קטנטנים ואז מגיע המחזור 4 ימים

בקיצור הפסק ביון 6-7

טובלת ביום ה 14 בערך.

לא עוקבת עם בדיקות ביתיות מרגישההשזה לא מאוד אמין.

כן עקבתי אחרי הפרשות. אז בחודשים הראשונים מיד ההפסקת מניעה לדעתי לא היה ביוץ/ חלש מאוד

עכשיו כן רואה הפרשות. מגיעות סביב היום ה12. לא מרגישה מידי יבשה אחרי.

במחזןר הזה טני יעשה בעז"ה פרופיל הורמונלי למרות שהרופא טען שאין צורך ןרק העןבדה שקיבלתח 6 מחזןרים יחסית סדירים בחצי שנה מראה שהכל בסדר אולי למעט העןבדה של הביוץ שלא בזמן.

הוא כן הביא לי לעשות ב. דם ביום של המקווה לראות אם היה ביוץ כברמעקב זקיקים שוב לא הבין למה צריך.

אין ככ לדעתי מה למצות עם רב.

בבית ב"ה.

אני למשל.

עם עקרות הלכתית שהתאפיינה כך בעקבות דימומים אין סופיים בין ווסתות.

והאופציה היחידה שלי לזכות לעוד ילד בעז"ה זה לעבור טיפולים.

אז נכון שמראש אמרתי לרופא פוריות שאני לא מעוניינת בהזרעות/IVF

ובגלל שהבעיה אצלי ברורה גם לא עשינו בדיקת זרע

אבל כן כדורים וזריקות.

וזה באמת מאתגר להיות אמא בטיפולי פוריות.

אבל אישה שמאד מאד רוצה ולא יכולה לעשות את זה בדרך אחרת.

קשה לה לשמוע תתמקדי במה שיש לך, תכבי את ההשתוקקות לעוד ילדים.

ותאמיני לי ששמעתי את זה כ"כ הרבה מהסביבה,

החל מאמא שלי שבקשתי ממנה שתתפלל עלי- והיא זלזלה ואמרה יש לי דברים חשובים יותר להתפלל עליהם

וכלה במשפטים כמו : "תראי מה יש לך בבית, תחבקי אותם ותשתקי"

אין לך מושג איזה כאב זה היה לשמוע אותם.

ולפותחת היקרה- הנתונים שלי ממש דומים לשלך- בת עוד מעט 38, אמא ל6 ילדים בליעה"ר, 5 הריונות טבעיים תקינים, אחרונות תאומות בנות עוד מעט 6

מתפללת ומייחלת לזכות בקרוב לחבוק עוד תינוק/ת בבריאות שלמה ובשמחה.

בהצלחה יקרה

תלכי עם הלב שלך- הוא הכי יודע מה נכון לעשות!!!!

כל כך מבינה אותך.

בעז"ה שתבשרי בשורות טובות במהרה 

אבל כן יש מצב גדול שאני מפספסת את הביוץ.

נשמע באמת דומה לשלך

יודעת מה זה השתוקקות לילד

את ההחלטה להתמקד במה שיש ולא לחיות את האין קיבלתי אחרי 2 ילדים

זה לא אומר שהפסקתי לנסות- אבל הפוקוס היה שונה

ב"ה השלישי הגיע לאחרונה והוא פה לידי.

טיפולי פוריות הם סקאלה רחבה מאוד

נראה שלתינו מתאים ומוסכם שלא להתחיל הזרעות וivf לילד שישי

ויש נשים שכן ילכו על זה

לי באופן אישי- בסקאלה של טיפולי פוריות להשפעה על הבריאות, על המצב רוח והאווירה בבית, על הזוגיות יש משקל רב

אז בגלל שההשפעה משתנה כך כם הגבול משתנה

אבל זה לא בכל מחיר

יש סיפור שאני מאד אוהבת על הרב קוק -

"פעם ביקרה בארץ קבוצת יהודים מפולין, אנשי כלכלה ומסחר, ולפני יציאתם-שובם נפגשו עם מרן הרב קוק זצ"ל. על שאלתו של הרב מדוע לא יעלו ארצה ובכספם יבססו כאן את מצבם, ואף יסייעו לאחרים בתעסוקה? השיבו לו אנשי העסקים שהם כבר חישבו חשבונות וכו' ונתברר להם לפי חשבונם שאין א"י יכולה לתת להם אותם רווחים שיש להם עכשיו בחו"ל

הגיב הרב ואמר: אבותינו הקדומים, לפני כניסתם לא"י הייתה להם מלחמה עם סיחון מלך-חשבון, והם התגברו עליו ונצחו אותו. וזה בא ללמדנו שבדרך לא"י צריכים להתגבר על כל החשבונות, וגם אם החשבון הנראה לעין מטה את הדעת להעדיף את הישיבה בחו"ל, צריכים לדעת שא"י היא למעלה מהחשבונות הרגילים של בני האדם".

אני לוקחת מכאן לימוד גם לנושאים נוספים בחיינו שהם "למעלה מחשבונות רגילים של בני אדם".

לידת ילד יהודי נראית לי אחד מהם,

תמיד לפני החלטה חשובה יבוא "סיחון מלך חשבון" להילחם בנו,

ותשובות ריאליות אחת על אחת לא יעזרו,סיחון ימצא עוד כמה שאלות וספקות לתת לנו לחשוב עליהן.

ולכן הפתרון הוא פשוט להרוג אותו- לא להכנס איתו לדיון ,לא להיגרר למערבולת רגשית ושכלית.

ובכל זאת קצת בענייני חשבונות-

את נשמעת אמא טובה ולילדים שלך טוב, אין סיבה שילד נוסף יחשב "פגיעה" בהם, אז אל תתחילי אפילו לחשוב על מה יהיה, בעז"ה הילד ישתלב במשפחה ויהיה לו טוב.

אני רואה עכשיו שכבר אין לי כח "להשתולל" עם הקטנים שלי כמו שהייתי בת 20 ןהשתוללתי עם הבכור,אבל אני ממש לא רואה שזה חסר להם,יש להם כל כך הרבה דברים טובים,ואני מגלה עכשיו כמה דברים "הפסיד" הבכור כשהייתי צעירה וחסרת נסיון,

תמיד יש יתרונות וחסרונות, ואני מאמינה שה' שולח לעולם כל ילד לתנאי חיים שהוא צריך בשביל למלא את ייעודו בעולם.

לפני כעשר שנים הרב בורשטיין אמר שרק אז ( 60 שנה אחרי השואה) הגענו ל6 מליון יהודים שנולדו .

ולכן הוא ממליץ לכל אישה ש"סיימה" ללדת באופן טבעי לעשות מאמץ לילד נוסף למען עם ישראל.

אחרי ההרוגים הרבים בשנה הזו, זה ממש מרגיש לי שכל ילד נוסף יוסיף לעם ישראל.

ויש בזה גם חלק בהבאת הגאולה.

"אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות ..."

וגם רציתי להוסיף בנימה אישית ,שלא ראיתי

 שום קושי ב"לעשות טיפולים" כשיש גדולים בבית.

אפילו הפוך זה עוזר לי לשמור על "שפיות" במשך התהליך.

את צודקת מממש !!

חיזקת אותי.

ושה' ינחה אותך בדרך הנכונה❤️

( שמעתי פעם על סגולה- לכוון בתפילות ערבית - ותקננו בעצה טובה מלפניך שה' יתן בליבנו את העצה הטובה)

אני כן בדיעה שאם למישהי יש רצון חזק מאוד.. שזה כשלעצמו לא דבר אגואיסטי 

אבל מצד שני חששות

כן צריך לתת מקום לחששות

ולנסות להבין אחד מול השני

רצון להוסיף עוד נשמות לעם היהודי זה יפה מאוד

אבל זה לא במקום דברים אחרים שחשובים לא פחות

ויש הרבבה

ומניסיון יכולה להגיד

שצריך השתדלות בעיקר אבל

יכולים להיות מיליון חישובים תכנונים וחשבונות

והקבה יתכנן לנו מנגד מסלול שמדויק רק לנו

זה בעיקר מה שאני מתחבטת עם עצמי

ולהבין עד כמה זה היה חשוב לך לאורך שנים

ועד כמה חשוב לך כיום 

 ועל מה את מוכנה לוותר בעד זה..

אם זה בכלל נקרא וויתור

כי אחת תגיד שללדת בגיל 20 זה וויתור על השנים הצעירות שלה

ואחת תגיד שללדת בגיל 40 זה וויתור כי אז היא לא חופשיה לצאת לאן שבא לה

ושלישית תגיד שלהפך , שמה שהכי ימלא אותה זה תעסקוה עם עוד ילד

 ולהתחיל לחפש לעצמה תעסוקה כשהבית מתרוקן  זה ישבור אותה לגמרי

ומעל הכל  כמו שאמרתי, מניסיון,  אנחנו יכולים לעשות חשבונות ולהתלבט

ובסוף הקבה מתכנן הכל...

מי כמוני יודעת שזה זה רק השתדלות

עשית מעקבי זקיקים?

ראית שאתם לא מפספסים ביוץ?

קיבלתי הפניה לבדיקת דם ביום המקווה.

ופרופיל הןרמונלי

לא נתן לי עדין מעקב זקיקים

זה רק יכול לעזור בדיעבד

זא שאם הבדיקה תראה שכבר היה ביוץ

נבין שהביוץ היה כבר...

ואם הבדיקה תראה שעדין לא היה ביוץ

אז לא נוכל לדעת מתי בערך כן יהיה אם לא נעשה עוד בדיקות..

אפילו בדיקות דם

אין לי ניסיון עם הבדיקות דם האלו

אבל ככה אני מבינה את הרעיון

אולי אבל אני טועה ובדיקה אחת מספיקה

הלכתי לרופא פוריות - פרופסור

לטענתו אם קיבלתי 6 מחזורים יחסית סדירים בחצי שנה. יש ביוץ ןהמצב ההורמונלי רוב הסיכוים תקין.

צחק גשאמרתי לו את הגיל אמר שזה עדין צעיר...

מעקב זקיקים בודק את איכות הביוץ

ב.דם בודקת אק אם היה ביוץ.

מאחר והוא לא חושב שיש בעיה באיכות (להרגשתי כן יש מצב שיש בעיה באיכות) בגלל המחזןרים.

הןא הציע רק לבדוק אם אני לא מפספסת את הביוץ.

2 מחזןרים

ואז לעשות חישוב מחדש.

בכא יש לי תור לרופא אחר עןד שבועיים (בטח אהחה אז אחרי ביוץ)

מקווה שיתייחס יןתר ברצינות.

ביקשתי מהרופא פוריות מעקב לא הסכים לתת.

ןמהרופא נשים

נראה לכן רופאת משפחה תתן??

ואנסה ללכת נניח גם ביום של המקווה?

הם אמינות

מעבר לזה-

מעקב- כשמו כן הוא

מתחילים ככה ביום ה7 פחות אן יותר

ולפי הנראה מחליטים מתי המעקב הבא

במעקב רואים (באידיאל) את כמות הזקיקים ואת הזקיק המוביל גדל ממעקב למעקב עד שהוא מגיע לגודל התואם ביוץ - ככה אפשר לתזמן יחסים

ולאחר מכן מצפים לראות גופיף צהוב ונוזל - שמופיעים לאחר ביוץ

התחלתי רק ביום ה12 והיה נראה שאין ולאט לאט זה התחזק

בדיעבד קיבלתי אחרי 28 יום.

ככה שזה היה נשמע לא הגיוני

אולי כן אנסה החודש.

כמה פעמים צריך מעקב בכל חודש?

משתנה מאישה לאישה

זה תלוי בהרבה גורמים כמו אורך המחזור, מתי מתחילים, מתי ביוץ.

קל לפספס ביוץ בבדיקות ביתיות אם לא מקפידים על הבדיקה כל יום ואפילו סביב הביוץ כל 12 שעות

כשאת רושמת מחזור של 28 ימים ויום 12 - ממתי את מצחילה לספור?

כי כתבת שבהתחלה יש לך כתמים

ואז הווסת.

ברפואה מתחילים לספור מיום הדימום הפעיל הראשון

לא מהכתמים

אז זה עוד יןתר מחזק את הטענה שכנראה היה לי מחזור קצר של 26 יום.

וקרוב לודאי שפספסתי את הביוץ.

ומה דמוזר שהבדיקות ביוץ הראו אחרת.

מאיזה יום להתחיל לבדוק? מיום 10 למחזור פעיל?

והמחזור התחיל יומיים אחכ אז בעצם 30

אז אולי כן הגיוני

ולא התפספס הביוץ

ואם את רוצה בכא תמונה יותר מלאה תנסי מעקב  יותר מסודר

מקבלת את זה שאת בגישה אחרת.

בשביל דברים חשובים אני מתגברת על חששות,

אני מסמנת לי מה חשש ובוחנת מה מצווה, או מעשה חשוב למען העולם,ובהחלט מתגברת על חששות.

כמובן שמדובר על חששות כמו שכתבת- שהם לא דברים עקרוניים ומהותיים ( לדוג' לא צריך להתחתן עם אדם רע חלילה כי יש מצווה להתחתן, אבל כן צריך להתחתן עם אדם טוב ולהתגבר על החשש איך נצליח לקנות דירות לילדים שיוולדו לנו)

ובשביל דברים גדולים וחשובים ( כמו בדיון הזה- לידת ילד יהודי)

אני בהחלט "מוותרת" על דברים כמו קריירה,ערבים פנויים לעצמי וכו' למען מטרה גדולה.

לא אמרתי לקבל אות את החששות מיד ולבטל את מה שהיה חשוב כל החיים

אלא כן לתת מקום לחשש.

לדעת שהוא קיים שם ולהבין איך אני מתמודדת מול זה.

לפני החלטות גדולות תמיד יגיע עמלק עם ספקות או סיחון עם חשבונות ועל כל חשש שמנסים לפתור הוא יביא עוד חששות חדשים,

וזו ביצה טובענית שאי אפשר להיחלץ ממנה...

אולי במקביל להתקדמות בגיל.

חשבתי הרבה על מה שכתבת,

מעניין אם זה הגיל,

או אולי המצב החברתי- בגיל צעיר יותר יש הרבה דיבורים בחברה שסביבנו על לידות,

וזה משפיע הרבה על חשק ,על הורמונים ,

בגיל מבוגר יותר נושאי השיחה בחברה הם אחרים ( חינוך,מתבגרים..),אז אולי זה כבר משפיע בכוון הפוך על ההורמונים.

זה ממש מעניין כמה חשק והורמונים משפיעים וכרוכים זה בזה.

או אולי תום הילדות שנותן לנו מבט תמים על החיים,ואחר כך במשך השגרה - נשחק...

ולגבי הדיון המקורי-בדיוק קראתי ספר על בנין הבית של הרבנית ראפ , יש שם פרק על איך בוחרים בן זוג, השילוב של השכל והרגש,

מביאה פסקאות בעד הרגש ובעד השכל,

הזכיר לי קצת את הדיון כאן,

בסוף היא מביאה משפט  של הרב קוק בפנקס ה " האמונה צריכה להחיות אותנו, לעשות אותנו יותר אמיצים ברוח מכפי שהיינו מבלעדיה".

האמונה בה' היא מעל כוחות השכל והרגש,והיא הביטוי הפנימי של הנשמה

" האמונה אינה לא שכל ולא רגש , אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה,שצריך להדריך אותה בתכונתה"

(שמונה קבצים א,ריט)

את מדברת עלייך או על ילד קטן?

אני לוקחת משככי כאבים, אבל בשביל הכאב, לא בשביל החום.

ותלוי גם כמה החום גבוה. 38.5 לא דומה ל40.5

בכללי הגוף צריך מנוחה. תקשיבי לגוף. אם את עייפה תלכי לנוח. אל תאכלי אם את לא רעבה (הרבה פעמים מערכת העיכול קצת מכבה את עצמה כדי שהגוף יתמקד במערכת החיסון)

גם אם את אוכלת - דברים קלילים. מרק, שייק, דברים כאלה. אני הייתי תמיד גם שותה תה.

תנסי כמה שיותר לנוח גם נפשית. עזבי אותך מהמיילים שצריך לענות להם וכו. תהיי במיטה תקראי ספר. כשתהיי עייפה תישני. כזה…

ונראה לי שהגוף מספיק חכם בשביל להעיר אותנו בעת מצוקה. לא מבטיחה. אבל כך נראה לי. 

ותודה על התשובה המפורטת קראתי כל מילה וזה באמת מה שאני עושה עם עצמי כשאני לא מרגישה טוב

בדיוק בגלל מה שכתבת למטה שזה מפחיד לתת לחום לעלות בלי להיות בבקרה.

אם לא, תביאי אותם אלייך למיטה

וגם

אני נותנת נורופן/אקמולי אם החום מעל 39

או אם החום נמוך יותר אבל הילד סובל

לא ממהרת לתת אבל גם לא נמנעת מלתת לילד כי גם לאפשר לגוף מנוחה ולא מלחמה מאפשר החלמה טובה יותר.

זו גם ההמלצה שאני מכירה

בלילה בפרט אצל תינוקות כן לתת כי את לא במעקב.

הבן שלי מתנגד לתרופות, אז לא רבה איתו אם זה לא חיוני (אנטיביוטיקה נניח)

אבל הוא כבר גדול יחסית, בלילה מעיר אותי אם לא מרגיש טוב.

בגיל קטן יותר נתתי לפני השינה

הסברתי שבלילה חייבים.

מלבישה בגדים קלים.

לא מכסה בשמיכות.

בלילה לרוב אעדיף לתת. ואם לא אתן זה כבר שאראה שחיונית ובסוף חולי וכבר לא מעלה חום גבוה.

הולכת לישון

כדי לא לקום לילד קודח

הכןונה בגיל הקטן... אחרי גיל 5 לא

אין מחלוקת על זה שהאקמול לא באמת מטפל ב'מחלה'. אבל עצם זה שילד (וגם אני) לא סובלים. נותן לגוף את הכח להתמודד עם המחלה.

שינה טובה ובאופן כללי רוגע- שנכוף לא בסטרס של כאב בעיני הרבה יותר מקדמים את היכולת של הגוף להתרפא

וקשה לישון עם חום גבוה, צמרמורות, קור וכו'. בנוסף לפעמים שותים פחות, אוכלים פחות, ודווקא החום הגבוה בעקיפין מונע מהגוף את הדברים שהוא באמת צריך בשביל להחלים.

לא נמצא קשר בין לקיחת משככי כאבים ומורידי חום לבין התמשכות המחלה, אבל נמצא קשר ישיר בין אי לקיחת התרופות הנ''ל לבין סבל שאפשר למנוע בקלות.

אני לא אומר שצריך לקחת תרופה בכל פעם שיש 37.7 מעלות, אבל אם באופן כללי יש סבל ויש יום גבוה (או רק אחד מהם, תלוי בהקשר) - אין סיבה להמשיך לסבול בשם איזו מחשבה כאילו הגוף הוא מכונה משומנת שאף פעם לא טועה ולא צריכה עזרה מבחוץ.

הזעה היא מנגנון מבורך בשביל לקרר את הגוף, אבל במצבים קיצוניים היא גורמת למוות מהתייבשות או ממחסור במלחים.

שימוש לא נכון במערכת החיסונית הוא מה שגורם לאנשים אלרגיים לסבול ואף למות, כשהם נחשפים לחומר שאין בו כל סכנה אובייקטיבית.

חולי אסתמה וזאבת גם כן סובלים מאוד ואף עלולים למות בגלל תגובות מוגזמות של הגוף שלהם, שתוקף את עצמו במקום לתקוף פולשים אמיתיים.

הרפלקס שמחייב אותנו לנשום עלול לגרום לנו לטבוע, וניסיונות של הגוף למלא סידן במקומות מסוימים בעצמות בשביל לחזק אותן, גורם לנו לסבל מיותר ולדלקות כואבות.

כשאנחנו בלחץ המוח שולח אדרנלין בשביל שיהיה לנו יותר כוח, אבל ההורמון הזה יכול לגרום להתקף לב ולמוות מהיר במיוחד.

לכן, המחשבה כאילו אם הגוף מעלה חום אז זה בהכרח טוב לנו כי ''הגוף לא טועה'', לא נכונה.

גם חוסר תאבון של הגוף בזמן מחלה זה חלק מהדרך להתמודד

לא צריך לדחוף אוכל בכח והגיוני שאוכלים פחות

מערכת העיכול עובדת פחות והגוף עסוק במה שצריך

גוף האדם הוא מאוד משוכלל ואני מאוד מאמינה שהתהליכים שקורים לו זה מחכמתו של השם ולא צריך לעקוב כל מה שלא נוח לנו

התרופה מורדיה את החום ובמקרים מסוימים יכולה אפילו לעכב את ההחלמה.

אני שואלת כי אני יוצאת מנקודת הנחה שהחום הוא הדרך הנכונה של הגוף להילחם במחלה ואני לא רוצה לעקוף את זה או להרגיל את הגוף לנובימול וכאלה

מקלחת חמה ולהלבש 2 שכבות

אחת לחה על הגוף ומעליה יבשה

ולהיכנס לישון  מתחת שמיכות חמות ולהזיע והחום ירד בהדרגה

לשתות הרבה מים/מיץ פירות

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

זה החומר של הסטרואידים?

כי זה זולל כוחות מהגוף

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

שהוא ידע שהוא מציק לו.

ואסור בשום אופן להציק אח קטן

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.

זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

תבקשי מרשם לכדורים!

שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢

ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.

וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.

אני באמת יודעת שזה גישות שונות, צודקת

אבל אם מציק אולי כן כדאי לברר

לא לקחתי כלום.

התולעים חיות זמן מה ואז מתות.

הבעיה אצל ילדים שהם מגרדים, ואז הביצים נדבקות לציפורניים ומשם לפה 🤢

מבוגרים שומרים על היגיינה, ולכן לא ממשיכים את ההדבקה.

וגם, למבוגרים התולעים פחות מציקות לעומת ילדים. גם אצל ילדים - יש כאלו שהתולעים פשוט לא מפריעות להם. בד"כ במשפחות אפשר לראות שאלו אותם ילדים שנדבקים שוב ושוב... האחרים גם עשויים להידבק אבל זה לא מציק להם והם לא מגרדים ולא ממשיכים את מעגל ההדבקה.

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

וואי וואי חייתי שבוע על אוכל של תינוקות בגדול חחח

אבל זאת היתה עקירה כירורגית של 2 שיניים כלואות… גם בשני צדדים

מבחינת הכאב, אחרי 3 ימים אם שמרת שלא יזדהם, אמור להיות בסדר, בטח אם את עם משככי כאבים. 

ממה שהבנתי עקירה של שן כלואה זו החלמה קשה יותר.

ובשני צדדים, זה באמת חוסר יכולת לאכול...

הרופא רצה להוציא לי 2, אבל כרגע רק אחת מציקה אז העדפתי לעשות צד אחד כדי שתהיה לי אפשרות לאכול בצד השני

אין סיכוי שהייתי חוזרת לשם חחחחחח

אז כבר עשיתי כל מה שצריך

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

יש שיניים מורכבות ושיניים קלות.

בכל אופן, לי עקרו שן מורכבת מאד  

באותו יום הרגשתי זוועה

למחרת הרבה הרבה יותר טוב, 

ופעם אחרת עקרו לי שן בינה בקלות, והרגשתי מעולה, אפילן בלי משככחים, חזרתי לעבודה באותן בוקר