תצטרכי לשים יתרונות/רצונות מול חסרונות

לא חושבת שיש מקום שהילדים ירצו עוד אח/ות , הם גדולים וכבר יש להם אחים קטנים.

זה באמת הכוח שלך להתחיל מחדש, לקום בבוקר, חינוך, גמילה, חיסונים, שנה ראשונה שלרוב הם בבית לא מרגישים טוב, אולי תסמיני הריון

מצד שני,

חיים חדשים- במיוחד בתקופה הזו שצריך להגדיל את העם היהודי כמה שאפשר, אור, טוהר ותמימות שנכנסים הביתה, ריגושים מהדברים הקטנים של חיוך או צחוק או הליכה וכו

רק מתלבטת אם אני אןכל גם לבצע את הראשונה.

ובכלל האם זה נכון והוגן להביא ילד שיגדל בפער מאחים שלו בגלל רצון קטן שלי?

החלטות טובות! 

רק את יודעת מה הכי טוב לך.

אני אוהבת ילדים, יש לי כוחות לגדל אותם ורואה בזה מצווה חשובה,

עם זאת אני מאוד מאוד משתדלת להיות קשובה לעצמי ולפני כל תכנון על ילד חדש חושבת-

האם אני רוצה עוד כי זה נכון לי או כי היה לי חלום שאולי נכון לתקופתו הוא והיום כבר לא רלוונטי? 

חושבת שזו נקודה ששווה לחשוב עליה. 

באופן אישי חושבת שהלוואי שתוסיפי עוד ילדים לעם היהודי, אבל גם שתעשי זאת בשלמות. 

שאולי התרגלתי יותר מידי לנוחות.

והכל נראה לי כמו הר

ואחכ אני יתחרט על זה.

וכבר לא תיהיה אפשרות להתחרט

כבר עכשיו יש לי רגשות אשם למה לא שכנעתי את בעלי יותר. לפחות לא הייתי מתרגלת ככה. ואולי בגיל יותר צעיר היה לי יותר קל חהכנס להריןן (7 חודשים ושום דבר לא זז)

יש לי קטע של ייאוש. אין לי כח כבר לסאגה הזו של הציפיה ובסוף לא.

אבל כן מרגישה שיכאב לי מאוד אם אעזוב את התהליך לגמרי ואשלים איתו

ורק את יכולה לומר מה טוב למשפחתך.

אם בכל זאת את רוצה לשמוע דעות אחרות, ההפרש מהקטן לא נורא בעיני.

הפרש של 18 שנה מהגדול זה המון בעיני.

יש לי הפרשים כאלו במשפחה המורחבת, שם חוו את זה כדבר פחות טוב.

אבל, כפי שאמרתי. בסוף הכל תלוי בכם וזו החלטה שלכם.

בהצלחה רבה! 

פחות מפריע לי משום מה

מכירה אתצזה גם מקרוב...

כן מפריע לי שאולי יהיה בודד בלי אחים בגילו

כפי שאמרתי - כל אחת יודעת מה טוב בשבילה..

בעלי גדל בפער של חמש שנים מזה שמעליו. הוא כן קצת התבאס כשהיה קטן אבל היום הם חברים טובים..

וגם יש דברים שלא תלויים בנו.. 

פחות בין הקטנים לגדולים.

אבל מבינה מה דאת אומרת

בכא כשהתחתנו לבעלי היו 2 אחים קטנים ממש.

נולדו כשהיה בן 17 בערך ו18

אחכ הוא עזב את הבית לישיבה והתחתן...

ובעצם לא גדל איתם בכלל

לדעתי פחות מכיר אותם משאר האחים.

מה שכן מלחיץ אותי מהצד השני.

תכף הבנין הגדולים עוזבים את הבית.

השלישי כבר לא ירחק היום

ובגילי אני אמצע את עצמי (כבר מוצאת אחהצ) לבד!

אז מצד אחד אני בלחץ על עצמי כביכול

מצד שני בלחץ על ילד שבעצם יגדל לבד.

וכולן עוברות את זה.. הפחד מהקן המתרוקן..

הפרש של 18 שנים.

מה הבעיה בזה?

לי נולדה אחות כשהייתי בת 18 (אמנם לא זכיתי "לגדול" איתה כי היא נפטרה בגיל חצי שנה), וזה היה מצוין... טיפלתי בה קצת כמו אמא, אבל זה רק כיוון שהיא הייתה זקוקה לטיפולים מיוחדים (תסמונת דאון) ובתור בכורה רציתי לעזור...

יש לי גם אחות שקטנה ממני בשש עשרה שנים, וכיום ההבדלים ממש הצטמצמו ואנחנו יכולות לדבר על כל מיני נושאים של "מבוגרים" בלי בעיה...

זה לא עשה לי טוב בכלל

כפי שאמרתי, אני מכירה את זה מקרוב ולא טוב כפי שאת מתארת, לכן כתבתי שכל אחד חווה את זה אחרת.

זו בהחלט חוויה אישית. 

ניסיון קשה.

גם מעלה את המחשבה על הסיכון בלידה בגילאים האלו.

אמא שלי הייתה בת 45 (ובת 43 כשילדה את האחות שלפני, שבריאה לחלוטין).

ואני מכירה ילדים עם תסמונת דאון שנולדו לאימהות צעירות...

אבל מבינה את החשש

מקווה שתמצאי את התשובה המתאימה *לך* ❤️

ילדתי את הבנים הגדולים בגיל צעיר

אחח איך הייתי רוצנ לחזור לתקופה של הקטנטנים בבית

ובלי כל הספקות והחששות

כי לא בא לי אאוטינג.

במשפחה שלי הגדולים גידלו את הקטנים, וזה לא מה שנם רצו לעשות. ואחכ היה פחות קשר מטבע הדברים בגלל הגיל..יש עוד אבל כפי שאמרתי לא יכולה לפרט יותר מידי.

חשוב לשים לב לזה.

שאותה בת משפחה, מהאחים הקטנים, הרגישה בצעירותה שאמא שחה כבר עסוקה בנכדים( שהם בני אותו גיל כמוה, ואפילו חלק גדולים ממנה) ולמעשה הרגישה שפספסה את אמא שלה.. 

ויש ממש קשר טוב ביניהן. וגם ביני לבין הקטנה (הפרש של 14 שנים).

אולי בעוד שנתיים האלו כן משמעותיות, לא יודעת...

האמת ששמעתי מכמה חברות שיש להן אח/אחות/גיס בהפרש של כשנתיים מהילד שלהן, שהפער הזה היה מורכב גורם לקנאה של הדוד הקטן באחיין. וזה באמת יכול לקרות בפער כזה, אם האח הגדול מתחתן בגיל צעיר.

אצלנו כשהגדולה שלי נולדה (הנכדה הבכורה אצלנו, אחותי הגדולה התחתנה אחרי), אחותי הקטנה היתה בת 9, והתרגשה מאוד מהאחיינית הקטנה, ועד היום יש להן קשר ממש טוב.

אמנם הגדולה והקטן בקשר אחר מאחים קרובים, אבל קשר קרוב, אוהב ומיטיב. הדוד הקטן ממש משוגע על האחיינים שלו ואוהב אותם מאוד. וגם משחק איתם כשווה בין שווים, רב איתם וכו' זה עושה לו ממש טוב שהוא קרוב בגיל לאחיינים.

לי יש אחות שקטנה ממני ב12 שנים ועכשיו כשהיא מתבגרת אנחנו ממש חברות, הפער הצטמצם מאוד (היא לא הכי קטנה). גם הגדולה שגדולה ממנה ב16 שנים חברה שלה בקשר טוב של אחיות. עם הקטנים יותר הקשר הוא שונה אבל זה כי אני כבר אשה והם עוד ילדים.

מהנסיון של המשפחה שלי לא הייתי מפחדת מזה בכלל

והתרגשה מכל רגע!

והיום היא מעין "מדריכה" בשביל הבת שלי, מישהי שחוותה יחסית לאחרונה את מה שהיא חווה היום.

ובמהלך השנים היא תמיד הייתה הדודה המועדפת על האחיינים...

כנראה שזה תלוי באופי 🤷‍♀️

שאני במצב דומה . אומנם הגדולים שלי עוד לא בגילאים שלך אבל כן כבר מתחילים להרגיש בית בלי תינוקות ממש..

מצד אחד מאוד רוצה מצד שני חוששת וגם הציםיה וההמתנה קשות לי.

גם אצלי יש שיקולים של להשקיע במי שכבר יש ואני גם לקראת התחלת עבודה חדשה וגיליתי שממש בא לי על זה כבר ועוד הריון יכול להיות ידחההאת החזרה לעבודה אז אני רציתי למנוע כי קשה לי עם הציפיה והאכזבה וגם כבר קצת השלמתי עם זה שאולי לא יהיה עוד.

בעלי דוקא חושב שלא כדאי לקחת מניעה גם ככה הסיכויים שלי קטנים מאוד להיכנס טבעי כרגע אז לתת ל-ה' לנהל את זה  עוד לא הצלחתי לשחרר לגמרי אבל כן בתהליך..

מאחלת לך החלטות טובות..

אני רחוקה מגיל 40 והנתונים שלי מאוד שונים משלך, אבל אני מבינה את התחושה הזאת של חצי שנה לנסות להיכנס להריון וזה לא קורה ולא קורה, אצלי זה היה ככה גם להריון הראשון וגם לשני, אף פעם לא קרה לי שנכנסתי להריון מיד.

ואני חושבת שעם כל מה שהעלית, בסוף הציפיה הזאת היא עניין מהותי, הרי את רצית עוד ילד כבר מאז שהקטן שלך נולד אז מה קרה עכשיו?

בגילך חצי שנה זה כבר יותר מהותי, בגילי זה עוד לא נחשב סימן לבעיה, אבל כשרוצים זה נצח בכל מקרה... ונפשית להיות סביב זה כל חודש, לתפוס את הביוץ, לחכות לאיחור, לקבל מחזור, לחכות לטבילה ולהתחיל מהתחלה, זה מתיש ומבלבל...

אני מציעה ממה שנראה לי, לא חייבת לקבל כמובן (הגיל הוא הבדל משמעותי באמת) להרפות, לא לחשוב על כן או לא הריון, לא לנסות לתפוס את הביוץ או להימנע ממנו, אבל גם לא למנוע, לזרוק את האחריות לשמיים, אם הוא יחליט הוא יתן, אם לא אז הוא החליט שלא, גם ככה הכל בידיים שלו, אולי יותר מדי השתדלות בנושא הזה זה לא הדבר הנכון בשבילך כרגע?

בגדול בגלל שאני לא יודעת ולא בטןחה מה שאני רוצה מעצמי

אני לא מאוד מאוד בלחץ. ברור לי שבמצב רגיל הייתי פי 100.

החודשים הראשונים עברו בכיף בלי לחץ בכלל.

אבל כן עסוקה עם זה.

גם אני חשבתי ללכת בדעה שלך.

רק השאלה שלי עד מתי.

לא יכולה למשוך את החבל יותר מידי.

אני בת 40 ובהריון, אחרי שנתיים בערך בלי מניעה ובלי טיפולים.

הגיע כשכבר השלמתי שזהו וגם מאז אני מתקשה להתחבר להריון או בכלל אני מופתעת לראות שהכל בסדר ב"ה וזה מרגיש לי לא טבעי חח.

כן זה יכול לקרות עדין ויכול להיות שיקח זמן ויכול להיות שזה לא יבוא. מבינה את האכזבה כל פעם, גם אני התאכזבתי במיוחד כשבאמת חשבתי שהנה....

פשוט לשחרר ומה שיהיה יהיה

עוד מעט הגדולים שלך יתחתנו בע"ה ויביאו ילדים משלהם

בלי הרבה בדיקות

לא נראה שיש בעיה משמעותית.

זא מבחינתם חודש חודשיים אולי תרופה לסידור הביוץ וגמרנו

וזה השאלה שלי האם לשחרר לגמרי ואם יבוא יבוא

ואז השאלה עד מתי?

או כן לעשות עכשיו השתדלות. כדי לא למרוח את הזמן.

כי לא דןמה מבחינתי לידה בגיל 38 ללידה בגיל 40

הבן הגדול יהיה כמעט 20

יש רגעים שאני מתקשה לשחרר

ויש רגעים שאני אומרת לעצמי שיאלה אני משחררת.

בית של גדולים להכניס פתאום תינוק שדורש טיפול.

אני רוצה שהילדים יהיו מחוברים לתינוק ולא שירגישו שהוא מפריע להם בחיים.

(לא אמרתי שיפריע. רק מפחדת שאולי כן)

כמו שיש שוני בהפרש של שנה או 3 שנים

או בין 5 ל-7 וכו'

וכמובן שהכל משמיים

 כי תכלס  מניסיון אנחנו אלופים בלתכנן לחשבן וכו

ולהקבה תכנונים משלו...

לגבי טיפולי פוריות אחרי 6 ילדים זה כבר סיפור אחר

אלאכ זה בדיקות בקטנה להבין את המצב

ואז  כדור לסדר אם צריך

ברמה שלא כל כך מתחבר לי ההריון עכשיו

בהתחלה כשהמחזור איחר בדקתי ויצא שלילי וחשבתי שאולי הפסקתי לקבל לגמרי סתם ככה פתאום... כי אני כבר מבוגרת

והשלמתי עם זה וציפיתי שהנה עוד מעט הילדים גדולים ויהיה לנו יותר חופש

ועכשיו באמת אני יותר מפחדת שיהיה קשה מאשר מתלהבת מההריון וקשה לי להתחבר

ואני גם כל השנה האחרונה חשבתי שהביוץ מקדים ואני מפספסת ביוץ, המחזור הקדים כל הזמן. אבל לא עשיתי עם זה כלום.

ואז פתאום איחר ובדקתי והיה שלילי וחודש אחרי בדקתי והיה שלילי והמשיך לאחר וחשבתי שכנראה שזהו... ובסוף גיליתי על ההריון.

ילדים זה מה', אי אפשר לדעת

יכול להיות שכן ויכול להיות שלא, אבל כן יש סיכוי

את צריכה לחשוב עם עצמך מה את רוצה ומה את מוכנה לעשות בשביל זה. מכירה מישהי שנכנסה להריון אחרי גיל 40 בלי טיפולים אבל כן עם מעקב ביוץ למשל.

אני אף פעם לא רציתי לפנות לטיפולים אבל כן חשבתי במהלך השנה האחרונה שאולי אני צריכה לדחות ביוץ גם כדי לרווח קצת את המחזורים.

אם זה לא כזה משנה אז לדעתי לשחרר ואם יבוא יבוא ואם לא לא.
בסופו של דבר את צריכה להחליט. אבל יש יתרון גם בזה שהילדים גדולים ומשחררים אותך לעשות דברים אחרים

ממוצע של 30 יום פלוס ירדתי ל28

הפעם התחיל לי כתמים קטנים ממש ביום ה31

מאז יום ןחצי וכלום

אבל המחזור יכול להגיע בבום.

שלי כבר התקצרו ממש ל 26 ופחות

היה לי גם 19....

ואז פתאום איחר, וכבר חשבתי שהנה ובדקתי ביום ה 28 ויצא שלילי ובהמשך היום קיבלתי.

וחודש אחרי בדקתי ביום ה 30 והיה שלילי וחשבתי שנגמר לי המחזור וזהו. אחרי שבוע וחצי- שבועיים שהמשיך לאחר עשיתי בדיקת דם ויצא חיובי

בתפילה שתצליחי להגיע להחלטה בלב הכי שלם שיש

יכולה לענות על עצמי

ביני לבין האחות שמעליי יש הפרש של 5 שנים

ככל שגדלתי הפער מאין הלך והצטמטם - היום היא החברה הכי טובה שלי בחיים (ברור שבגיללידה שלי ובגיל 5 שלה לא היה לה מעניין לשחק איתי, מאזור גיל 14 התחלנו להיות בקשר ממש קרוב)

ביני לבין אח שלי הגדול, הבכור יש פער של מעל 20 שנה

אנחנו גם חברים ממש טובים

נולדתי אחרי שהוא התחתן ככה שגם אשתו היא מאין אמא נוספת

כן בגיל ממש צעיר היה קצת מעצבן שהיו לי 10 אמהות, כל אחת לפעמים הרגישה מחנכת לעצמה

אבל היה לי נחמד בסה"כ

אחיינים לשחק איתם, גם כאלה שגדולים ממני

בקיצור, לא רואה בזה בעיה

זה לגבי הקשר בין אחים

לגבי הקושי שלך בתור אמא - את צודקת. הרבה שנים לא התעסקת עם תינוקים ולחזור לזה עכשיו אכן מאתגר.

תנסי לחשוב על עצמך בעוד עשור,

האם את רואה את עצמך עם עוד ילד?

האם לדעתך תתחרטי על זה שלא הבאת עוד ילד?

אני למשל מתכננת על מניעה של כמה שנים עכשיו (לא לדון אותי בבקשה)

בעלי מבחינתו מתכנן על מניעה של עשור לפחות

אני כל הזמן אומרת לו, שידמיין את עצמו בגיל 40-45 : האם זה באמת מה שרוצה?

המחשבה על העתיד גורמת לו להתרכך קצת עם התכנון של מניעה כלכך ארוכה.

אולי המחשבה על ההמשך תעזור לך להגיע להחלטה

שאני אתחרט על זה שאין לי עוד ילד.

במחשבה שלי  שרציתי עוד ילד זה בגלל שחשבתי שלסיים לחתן ילדים בגיל 50 פלוס זה צעיר ממש.

היום כשכבר התחלתי להנות גם מהתחושה של החופשיות זה לא נראה לי הזוי מצד אחד.

מצד שני כן מפחדת ממש שכרגע אני נהנית כי אני עמוסה מאוד בחיים. עבודה. בית. טיפול ןעזרה לילדים. אז קצת חופשיות טובה לי

ומה יהיה כשלא יהיה את כל זה? ויהיה לי רק חופשיות?

יהיה נכדים בעז"ה נכון ותיהיה לי פניות אליהם. ועדין ילדים זה לא נכדים.

כן יכולה להעיד על עצמי שבעבר אפילו לפני שנה שנתיים לא יכלתי לחשוב על האופציה שלא יהיה לי עוד ילד הרצון ממש בער בי.

עכשיו דןקא אחרי שהןצאתי את המניעה הרצון פחת ךי משמעותי הוא כבר לא "בוער" בי.

אולי גם בגלל שבגילי אין לי סהלנות לכל ההתעסקות הזו סביב הנושא.

וחצי שנה אני מתחילה להרגיש שמיציתי. (וזה אחרי שבגדול די שיחררתי)

וואו אני במקום שונה כל כך

תמיד תהי עסוקה רק עסוקה בדברים אחרים

בלי לרוץ בשעה מסויימת כדי להוציא את הילד בזמן מהגן (זה כבר יבוא כשתעזרי עם הנכדים)

זה היתרון בלהביא ילדים מוקדם, את תהי סבתא מעורבת ויכולה לעזור וזה כל כך הרבה ומשמעותי

וחיים את החיים שלהם, אמא תמיד נשארת אמא ועדיין צריך אותה פנויה נפשית עבורנו כילדים.

ומתישהו בעז"ה, גם בן הזקונים גדל ועוזב. וההתמודדות היא אותה התמודדות.

בשנים שהילדים כבר גדלים בעז'ה, ההורות, הזוגיות, החיים מקבלים צורה אחרת ומתנהלים אחרת. זה קצב חיים אחר. וככה העולם.

אני לא אומרת את זה כדי להרפות את ידייך, אבל זה כן משו לקחת בחשבון לדעתי, שעוד ילד לא מעלים את ההתמודדות שתבוא, אלא רק דוחה אותה.

וגם, אם את רוצה להתקדם עם העניין - הייתי הולכת לרופא שמסתכל על הדברים בצורה אחרת.

החלטות טובות!

לבוא מיצוי של השלב. מישהי תמצה אחרי שני ילדים ומישהי אחרת אחרי עשרה.

לגבי פניות נפשית לא מסכימה איתך. הורים מזדקנים. אחרי גיל 60-70 או 80 תפקידים מתחלפים. כבר ילד יצטרך להיות פנוי נפשית.

ואני אומרת בכנות שאני לא מתכוונת להכיל ילד בן 25 כמו שאני מכילה בן 14 . פשוט לא.

ראיתי את הציפייה הזאת אצל גיבור אחד בעוד ניפגש בעונה אחרונה וזאת צפייה לא ראלית.

למה שאמא תכיל גבר בן 26 שאפילו לא יודע למה היא התגרשה ולא רוצה לדעת

אבל גם אמא לבחור בן 25 יכולה ורוצה להכיל אותו, בצורה המתאימה לו...

יכולה לומר לך שאמא שלי מכילה אותי ועוזרת לי בצורה מדהימה, אף שאני כבר בת 38 והיא בת קרוב ל-65... (ויש לה ב"ה לא מעט ילדים, צעירים יותר שזקוקים לה יותר ממני...)

מתפללת שגם אני אצליח להיות כך בעתיד, אף שיודעת שזה יהיה לי קשה...

הראשונה בתגובה שלך?

וגם, לא נראה לי שהבנת אוצי נכון בכלל. ילד בן 14 וילד בן 25 זה לא אותו דבר, אבל אני מדברת לפחות מניסיון - אני צריכה את אמא שלי לכל מיני דברים. ולא רק אני. ולא מדובר בעזרה עם הנכדים.

אם את לא רואה צורך להכיל ילדים ולהיות פנויה עבורם נפשית.. סבבה🤷

הילדים מבוא ניפגש זה מקרים חריגים ולא אכנס לזה כי אני התכוונתי לנורמה. והתכוונתי לזה שממילא ההרגשה הזו תגיע בכל אופן. ולכן זה שיקול. בעיניי לפחות.

לא יודעת למה אבל לקחת את התגובה שלי למקומות שבכלל לא התכוונתי אליהם.

ובפועל זה לא קורה. זאת עובדה.  אמא שלי לא ידעה להכיל וגם חמותי לא יודעת. הן היו צריכות הכלה בעצמם מגיל די צעיר. למרות שגם הן דקלמו את המטרה הזאת של אמא מקבלת תמיד ואמא היא אמא בכל גיל, כשבפועל זה לא.

גם הרבה אמהות ככה גם בחיים וגם של נשים פה בפורום.

ולגבי מיצוי. אם אמא ילדה את מספר ילדים שהיא רצתה אז היא מוכנה ושלמה לשלב שבו ילדים יוצאים מהבית.נהנית מחופש, משקיעה בזוגיות. אבל אם היא לא מיצתה , מאוד קשה לה, היא לא משחררת , מתחרה עם חתנים וכלות , מנסה לגנוב נכדים , לא נותנת לחיות .

על עניין המיצוי

לדעתי זה לא נכון. כי מחקרית 90 אחוז מהאנשים שנשאלו על נה הם מצטערים, זה על שלא הביאו עוד ילד. מיצוי לא יכול להיות בעניין הזה לדעתי כי בהסתכלות אחורה, לרוב אנחנו חושבים שיכלנו יותר אז לא מתחברת לעניין האמהות הלא ממוצות.

אגב, אמא שלי מיצתה מעל ומעבר מבחינצה ואז גם זכתה ב3 הריונות לא  מתוכננים מעל גיל 40. האם היא פנויה? ממש לא.

חמתי לא מיצתה את כמות הילדים שרצתה ולא הצליחה ללדת יותר ממה שיש לה. והיא ממש פנויה. משקיעה בזוגיות ובעצמה.

אז אני ממש לא רואה את זה כמוך..

זה יותר עניין נפשי אישי לדעתי ולא קשור למס הילדים. לענ"ד זה ממקום אחר בנפש

לגבי אם האמא בפועל מכילה או לא, זה משהו אחר. אני דיברתי בכלל על דברים אחרים בתגובה ועל הדרך עניתי על פניות לילדים כי הכנסת את העניין של פניות בנוגע למקרים חריגים כמו הסדרה, ודיברת והעדת על עצמך.. מבחינתי לא משנה מה האמא מסוגלת רגע, משנה מה ילד צריך. בלי קשר למספר הילדים בכלל.

ושיתפתי שאני כאישה בוגרת עדיין צריכה את אמא שלי. לא משנה אם היא מסוגלת להכיל או לא. לא קשור למספר הילדים. זה בגלל שככה זה ילדים פשוט. בין אם המציאות נורמטיבית ובין אם לא

אני אחת לפני אחרונה ואחי הקטן קטן ממני ב5.5 שנים

אנחנו חברים טובים

בין אחי הבכור לאחי הקטן יש קשר טוב מאוד.

כל זה לא מטריד אותי בכלל

אבל לא הייתי מתחילה טיפולי פוריות כשיש 6 ילדים בבית

זה טלטלה גדולה מידי עם השפעות גדולות מידי

אני חושבת שכדאי להתמקד במה שיש

ולא כל הזמן לחיות את הציפיה

אם את מסוגלת לכך- הייתי מנסה טבעי

ואם לא- הייתי מפסיקה לנסות

מבחינתי אם רופא יביא לי תרופה לביוץ (לדעתי יש מצב שאני מפספסת אותו וגם שהוא כבר לא ככ חזק כמו פעם)

זה לא טיפולים.

ולא אני לא יתחיל הליך מסובך מידי.

לא כרגע.

לא מסןגלת נפשית עם הילדים שבבית.

מציינת שאת כל הילדים ילדתי טבעי בלי שום תרופה

אבל מניחה שלפעמים הזמן עןשה את שלו

ולפני שפונים לרופא פוריות- כדאי לפנות לרב

ואם מיציתם את הכיוון ההלכתי- אז לקחת כדור לדחיית ביוץ זה רחוק בעיני ממה שהגדרתי לעצמי 'טיפולי פוריות'

כמובן שוידאת שזו אכן הבעיה.

כמה זמן המחזורים שלך?

מתי את טובלת?

ניסית לעקוב אחרי הביוץ עם בדיקות ביתיות?

עשית פרופיל הורמונלי ומעכב זקיקים?

(לצערי מכירה את הנושא... )

המחזורים 28 יום.

מתחילים עם יומיים כתמים קטנטנים ואז מגיע המחזור 4 ימים

בקיצור הפסק ביון 6-7

טובלת ביום ה 14 בערך.

לא עוקבת עם בדיקות ביתיות מרגישההשזה לא מאוד אמין.

כן עקבתי אחרי הפרשות. אז בחודשים הראשונים מיד ההפסקת מניעה לדעתי לא היה ביוץ/ חלש מאוד

עכשיו כן רואה הפרשות. מגיעות סביב היום ה12. לא מרגישה מידי יבשה אחרי.

במחזןר הזה טני יעשה בעז"ה פרופיל הורמונלי למרות שהרופא טען שאין צורך ןרק העןבדה שקיבלתח 6 מחזןרים יחסית סדירים בחצי שנה מראה שהכל בסדר אולי למעט העןבדה של הביוץ שלא בזמן.

הוא כן הביא לי לעשות ב. דם ביום של המקווה לראות אם היה ביוץ כברמעקב זקיקים שוב לא הבין למה צריך.

אין ככ לדעתי מה למצות עם רב.

בבית ב"ה.

אני למשל.

עם עקרות הלכתית שהתאפיינה כך בעקבות דימומים אין סופיים בין ווסתות.

והאופציה היחידה שלי לזכות לעוד ילד בעז"ה זה לעבור טיפולים.

אז נכון שמראש אמרתי לרופא פוריות שאני לא מעוניינת בהזרעות/IVF

ובגלל שהבעיה אצלי ברורה גם לא עשינו בדיקת זרע

אבל כן כדורים וזריקות.

וזה באמת מאתגר להיות אמא בטיפולי פוריות.

אבל אישה שמאד מאד רוצה ולא יכולה לעשות את זה בדרך אחרת.

קשה לה לשמוע תתמקדי במה שיש לך, תכבי את ההשתוקקות לעוד ילדים.

ותאמיני לי ששמעתי את זה כ"כ הרבה מהסביבה,

החל מאמא שלי שבקשתי ממנה שתתפלל עלי- והיא זלזלה ואמרה יש לי דברים חשובים יותר להתפלל עליהם

וכלה במשפטים כמו : "תראי מה יש לך בבית, תחבקי אותם ותשתקי"

אין לך מושג איזה כאב זה היה לשמוע אותם.

ולפותחת היקרה- הנתונים שלי ממש דומים לשלך- בת עוד מעט 38, אמא ל6 ילדים בליעה"ר, 5 הריונות טבעיים תקינים, אחרונות תאומות בנות עוד מעט 6

מתפללת ומייחלת לזכות בקרוב לחבוק עוד תינוק/ת בבריאות שלמה ובשמחה.

בהצלחה יקרה

תלכי עם הלב שלך- הוא הכי יודע מה נכון לעשות!!!!

כל כך מבינה אותך.

בעז"ה שתבשרי בשורות טובות במהרה 

אבל כן יש מצב גדול שאני מפספסת את הביוץ.

נשמע באמת דומה לשלך

יודעת מה זה השתוקקות לילד

את ההחלטה להתמקד במה שיש ולא לחיות את האין קיבלתי אחרי 2 ילדים

זה לא אומר שהפסקתי לנסות- אבל הפוקוס היה שונה

ב"ה השלישי הגיע לאחרונה והוא פה לידי.

טיפולי פוריות הם סקאלה רחבה מאוד

נראה שלתינו מתאים ומוסכם שלא להתחיל הזרעות וivf לילד שישי

ויש נשים שכן ילכו על זה

לי באופן אישי- בסקאלה של טיפולי פוריות להשפעה על הבריאות, על המצב רוח והאווירה בבית, על הזוגיות יש משקל רב

אז בגלל שההשפעה משתנה כך כם הגבול משתנה

אבל זה לא בכל מחיר

יש סיפור שאני מאד אוהבת על הרב קוק -

"פעם ביקרה בארץ קבוצת יהודים מפולין, אנשי כלכלה ומסחר, ולפני יציאתם-שובם נפגשו עם מרן הרב קוק זצ"ל. על שאלתו של הרב מדוע לא יעלו ארצה ובכספם יבססו כאן את מצבם, ואף יסייעו לאחרים בתעסוקה? השיבו לו אנשי העסקים שהם כבר חישבו חשבונות וכו' ונתברר להם לפי חשבונם שאין א"י יכולה לתת להם אותם רווחים שיש להם עכשיו בחו"ל

הגיב הרב ואמר: אבותינו הקדומים, לפני כניסתם לא"י הייתה להם מלחמה עם סיחון מלך-חשבון, והם התגברו עליו ונצחו אותו. וזה בא ללמדנו שבדרך לא"י צריכים להתגבר על כל החשבונות, וגם אם החשבון הנראה לעין מטה את הדעת להעדיף את הישיבה בחו"ל, צריכים לדעת שא"י היא למעלה מהחשבונות הרגילים של בני האדם".

אני לוקחת מכאן לימוד גם לנושאים נוספים בחיינו שהם "למעלה מחשבונות רגילים של בני אדם".

לידת ילד יהודי נראית לי אחד מהם,

תמיד לפני החלטה חשובה יבוא "סיחון מלך חשבון" להילחם בנו,

ותשובות ריאליות אחת על אחת לא יעזרו,סיחון ימצא עוד כמה שאלות וספקות לתת לנו לחשוב עליהן.

ולכן הפתרון הוא פשוט להרוג אותו- לא להכנס איתו לדיון ,לא להיגרר למערבולת רגשית ושכלית.

ובכל זאת קצת בענייני חשבונות-

את נשמעת אמא טובה ולילדים שלך טוב, אין סיבה שילד נוסף יחשב "פגיעה" בהם, אז אל תתחילי אפילו לחשוב על מה יהיה, בעז"ה הילד ישתלב במשפחה ויהיה לו טוב.

אני רואה עכשיו שכבר אין לי כח "להשתולל" עם הקטנים שלי כמו שהייתי בת 20 ןהשתוללתי עם הבכור,אבל אני ממש לא רואה שזה חסר להם,יש להם כל כך הרבה דברים טובים,ואני מגלה עכשיו כמה דברים "הפסיד" הבכור כשהייתי צעירה וחסרת נסיון,

תמיד יש יתרונות וחסרונות, ואני מאמינה שה' שולח לעולם כל ילד לתנאי חיים שהוא צריך בשביל למלא את ייעודו בעולם.

לפני כעשר שנים הרב בורשטיין אמר שרק אז ( 60 שנה אחרי השואה) הגענו ל6 מליון יהודים שנולדו .

ולכן הוא ממליץ לכל אישה ש"סיימה" ללדת באופן טבעי לעשות מאמץ לילד נוסף למען עם ישראל.

אחרי ההרוגים הרבים בשנה הזו, זה ממש מרגיש לי שכל ילד נוסף יוסיף לעם ישראל.

ויש בזה גם חלק בהבאת הגאולה.

"אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות ..."

וגם רציתי להוסיף בנימה אישית ,שלא ראיתי

 שום קושי ב"לעשות טיפולים" כשיש גדולים בבית.

אפילו הפוך זה עוזר לי לשמור על "שפיות" במשך התהליך.

את צודקת מממש !!

חיזקת אותי.

ושה' ינחה אותך בדרך הנכונה❤️

( שמעתי פעם על סגולה- לכוון בתפילות ערבית - ותקננו בעצה טובה מלפניך שה' יתן בליבנו את העצה הטובה)

אני כן בדיעה שאם למישהי יש רצון חזק מאוד.. שזה כשלעצמו לא דבר אגואיסטי 

אבל מצד שני חששות

כן צריך לתת מקום לחששות

ולנסות להבין אחד מול השני

רצון להוסיף עוד נשמות לעם היהודי זה יפה מאוד

אבל זה לא במקום דברים אחרים שחשובים לא פחות

ויש הרבבה

ומניסיון יכולה להגיד

שצריך השתדלות בעיקר אבל

יכולים להיות מיליון חישובים תכנונים וחשבונות

והקבה יתכנן לנו מנגד מסלול שמדויק רק לנו

זה בעיקר מה שאני מתחבטת עם עצמי

ולהבין עד כמה זה היה חשוב לך לאורך שנים

ועד כמה חשוב לך כיום 

 ועל מה את מוכנה לוותר בעד זה..

אם זה בכלל נקרא וויתור

כי אחת תגיד שללדת בגיל 20 זה וויתור על השנים הצעירות שלה

ואחת תגיד שללדת בגיל 40 זה וויתור כי אז היא לא חופשיה לצאת לאן שבא לה

ושלישית תגיד שלהפך , שמה שהכי ימלא אותה זה תעסקוה עם עוד ילד

 ולהתחיל לחפש לעצמה תעסוקה כשהבית מתרוקן  זה ישבור אותה לגמרי

ומעל הכל  כמו שאמרתי, מניסיון,  אנחנו יכולים לעשות חשבונות ולהתלבט

ובסוף הקבה מתכנן הכל...

מי כמוני יודעת שזה זה רק השתדלות

עשית מעקבי זקיקים?

ראית שאתם לא מפספסים ביוץ?

קיבלתי הפניה לבדיקת דם ביום המקווה.

ופרופיל הןרמונלי

לא נתן לי עדין מעקב זקיקים

זה רק יכול לעזור בדיעבד

זא שאם הבדיקה תראה שכבר היה ביוץ

נבין שהביוץ היה כבר...

ואם הבדיקה תראה שעדין לא היה ביוץ

אז לא נוכל לדעת מתי בערך כן יהיה אם לא נעשה עוד בדיקות..

אפילו בדיקות דם

אין לי ניסיון עם הבדיקות דם האלו

אבל ככה אני מבינה את הרעיון

אולי אבל אני טועה ובדיקה אחת מספיקה

הלכתי לרופא פוריות - פרופסור

לטענתו אם קיבלתי 6 מחזורים יחסית סדירים בחצי שנה. יש ביוץ ןהמצב ההורמונלי רוב הסיכוים תקין.

צחק גשאמרתי לו את הגיל אמר שזה עדין צעיר...

מעקב זקיקים בודק את איכות הביוץ

ב.דם בודקת אק אם היה ביוץ.

מאחר והוא לא חושב שיש בעיה באיכות (להרגשתי כן יש מצב שיש בעיה באיכות) בגלל המחזןרים.

הןא הציע רק לבדוק אם אני לא מפספסת את הביוץ.

2 מחזןרים

ואז לעשות חישוב מחדש.

בכא יש לי תור לרופא אחר עןד שבועיים (בטח אהחה אז אחרי ביוץ)

מקווה שיתייחס יןתר ברצינות.

ביקשתי מהרופא פוריות מעקב לא הסכים לתת.

ןמהרופא נשים

נראה לכן רופאת משפחה תתן??

ואנסה ללכת נניח גם ביום של המקווה?

הם אמינות

מעבר לזה-

מעקב- כשמו כן הוא

מתחילים ככה ביום ה7 פחות אן יותר

ולפי הנראה מחליטים מתי המעקב הבא

במעקב רואים (באידיאל) את כמות הזקיקים ואת הזקיק המוביל גדל ממעקב למעקב עד שהוא מגיע לגודל התואם ביוץ - ככה אפשר לתזמן יחסים

ולאחר מכן מצפים לראות גופיף צהוב ונוזל - שמופיעים לאחר ביוץ

התחלתי רק ביום ה12 והיה נראה שאין ולאט לאט זה התחזק

בדיעבד קיבלתי אחרי 28 יום.

ככה שזה היה נשמע לא הגיוני

אולי כן אנסה החודש.

כמה פעמים צריך מעקב בכל חודש?

משתנה מאישה לאישה

זה תלוי בהרבה גורמים כמו אורך המחזור, מתי מתחילים, מתי ביוץ.

קל לפספס ביוץ בבדיקות ביתיות אם לא מקפידים על הבדיקה כל יום ואפילו סביב הביוץ כל 12 שעות

כשאת רושמת מחזור של 28 ימים ויום 12 - ממתי את מצחילה לספור?

כי כתבת שבהתחלה יש לך כתמים

ואז הווסת.

ברפואה מתחילים לספור מיום הדימום הפעיל הראשון

לא מהכתמים

אז זה עוד יןתר מחזק את הטענה שכנראה היה לי מחזור קצר של 26 יום.

וקרוב לודאי שפספסתי את הביוץ.

ומה דמוזר שהבדיקות ביוץ הראו אחרת.

מאיזה יום להתחיל לבדוק? מיום 10 למחזור פעיל?

והמחזור התחיל יומיים אחכ אז בעצם 30

אז אולי כן הגיוני

ולא התפספס הביוץ

ואם את רוצה בכא תמונה יותר מלאה תנסי מעקב  יותר מסודר

מקבלת את זה שאת בגישה אחרת.

בשביל דברים חשובים אני מתגברת על חששות,

אני מסמנת לי מה חשש ובוחנת מה מצווה, או מעשה חשוב למען העולם,ובהחלט מתגברת על חששות.

כמובן שמדובר על חששות כמו שכתבת- שהם לא דברים עקרוניים ומהותיים ( לדוג' לא צריך להתחתן עם אדם רע חלילה כי יש מצווה להתחתן, אבל כן צריך להתחתן עם אדם טוב ולהתגבר על החשש איך נצליח לקנות דירות לילדים שיוולדו לנו)

ובשביל דברים גדולים וחשובים ( כמו בדיון הזה- לידת ילד יהודי)

אני בהחלט "מוותרת" על דברים כמו קריירה,ערבים פנויים לעצמי וכו' למען מטרה גדולה.

לא אמרתי לקבל אות את החששות מיד ולבטל את מה שהיה חשוב כל החיים

אלא כן לתת מקום לחשש.

לדעת שהוא קיים שם ולהבין איך אני מתמודדת מול זה.

לפני החלטות גדולות תמיד יגיע עמלק עם ספקות או סיחון עם חשבונות ועל כל חשש שמנסים לפתור הוא יביא עוד חששות חדשים,

וזו ביצה טובענית שאי אפשר להיחלץ ממנה...

אולי במקביל להתקדמות בגיל.

חשבתי הרבה על מה שכתבת,

מעניין אם זה הגיל,

או אולי המצב החברתי- בגיל צעיר יותר יש הרבה דיבורים בחברה שסביבנו על לידות,

וזה משפיע הרבה על חשק ,על הורמונים ,

בגיל מבוגר יותר נושאי השיחה בחברה הם אחרים ( חינוך,מתבגרים..),אז אולי זה כבר משפיע בכוון הפוך על ההורמונים.

זה ממש מעניין כמה חשק והורמונים משפיעים וכרוכים זה בזה.

או אולי תום הילדות שנותן לנו מבט תמים על החיים,ואחר כך במשך השגרה - נשחק...

ולגבי הדיון המקורי-בדיוק קראתי ספר על בנין הבית של הרבנית ראפ , יש שם פרק על איך בוחרים בן זוג, השילוב של השכל והרגש,

מביאה פסקאות בעד הרגש ובעד השכל,

הזכיר לי קצת את הדיון כאן,

בסוף היא מביאה משפט  של הרב קוק בפנקס ה " האמונה צריכה להחיות אותנו, לעשות אותנו יותר אמיצים ברוח מכפי שהיינו מבלעדיה".

האמונה בה' היא מעל כוחות השכל והרגש,והיא הביטוי הפנימי של הנשמה

" האמונה אינה לא שכל ולא רגש , אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה,שצריך להדריך אותה בתכונתה"

(שמונה קבצים א,ריט)

זה רעיון מצוין! באמת עבד, אבל המחיר היה כבד...

(וזה גם לא חסם לגמרי את הריח שלו אז משני הכיוונים לא נשמתי)

תודה על החיבוק.

בחיים לא הייתה לי תחילת הריון קשוחה כל כך. 

או למצוא ריח אחר עדין יותר?

ויכול להיות שזה הריח של הכביסה ולאו דווקא שלו?

או שילוב של השניים?

אולי שווה לנסות להחליף את החומרי כביסה?
 

זה ממש מאתגר.

מאחלת שבע"ה ישתפר בקרוב.

בבריאות, שמחה, וידיים מלאות.

אין לי עצות, רק חיבוק 🫂 ( או אולי עדיף שלא חחח )

לי גם ממש הפריע אבל לא ברמה כזאת 

כנראה שגם זה תפס גובה עם ההיפראמזיס הפעם.

לא קל. 

1. לקנות בעצמך דאודורנטים, משחת שיניים, סבונים וכו' שמריחים לך סבבה ולהחליף מגבת גוף בתדירות גבוהה יותר.

2. לישון עם מאוורר לידך.. אפילו על מצב 1 זה עוזר.

3. להתפלל לה' 🩷

ושיעבור כבר!!! חיבוק!

זה לא ישפיע על הבל פה

עזר מאוד החלפת משחה+מברשת ושימוש במי פה.

אבל צריך לצחצח טוב.

אולי איזה חולצה עם ריח של כביסה ספציפית שאהבת,

להסניף אותה חזק ולישון עם זה...

נשמע סופר מאתגר גם לך וגם לבעלך... חיבוק

בעלי היה מתבאסת שהוא רק נכנס הביתה ואני ישר מקיאה...

אין לי פתרונות.. שולחת כוחות♥️♥️

לא יודעת באיזה הריון את, אבל זה תופעה מוכרת מאוד.

מציעה קודם כל לדבר על זה, ושיבין שזה לא אישי,

אלא תופעה שהמון נשים סובלות ממנה.

(זה משפיע על עוד תחומים, ואם זה לא מדובר בינכם, אז זה גם לשאת לבד את העניין הזה)

אח"כ תוכלו לחשוב ביחד על פתרונות.

כמו: שלא יתבשם יותר מידי, או שיתקלח יותר.

חיבוק, הלוואי שיעבור לך מהר.

בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות, אמא בריאה ותינוק בריא.

אבל בחיים לא עד כדי כך קיצוני

מאוד מאוד קשה לי להיות איתו באותו החדר.

כולל מאוורר וחלון פתוח וזה פשוט לא עוזר לי. 

אצלי הייתי עוברת חדר (או מבקשת ממנו לעבור)

כבר מההתחלה ולא מחכה עד לשיא הבחילות כדי לעבור.

לדבר אפשר בשיחת ווידאו ולהיפגש אפשר בחלל פתוח ולא מקרוב מדי.

אין מה לעשות..

אבל כן להקפיד לשמור על קשר ביניכם?

אולי לצאת החוצה שתוכלו לדבר?

ואם לא שיחות וידאו ושיחות טלפון..

ממש לא לוותר על הקשר ביניכם! להילחם על זה..

כמובן בהתאם לכוחות ולא משהו שלא אפשרי אבל כן לזכור שצריך לתחזק כדי לשמור על הקשר

אבל אם לא אפשרי- אז אין מה לעשות, להשלים עם זה ולהסתפק בהודעות מדי פעם..אוהבת אותך.. תודה על **

ולא הבנתי מה עובר עלי ומה הז השטות הזאת...😱😱😱😱

סליחה שלא מעודדת,

אבל אני לא מצאתי פתרונות

כל דבר אבל כל דבר עשה לי ריחות נוראיים

סבונים שמפואים, מרככי כביסה - רק מהריח הייתי טסה להקיא.

והריח בחדר שינה גמר אותי!!

לא הייתי מסוגלת לישון

אולי אולי אולי עזר לי לפתוח חלון שיהיה רוח ממש חזקה.

אבל האמת, גם לזה היה ריח נוראי.

בגדול חייתי בתוך מזבלה כמה חודשים ופשוט ניסיתי לנשום רק מהפה.

בעלי היה יוצא מהקלחת והייתי צורחת לו שהסבון שלו מסריח ורצה להקיא.

בת דודה שלי אמרה לי שאחת השיטות היא להחליף לסבון אחר.

ככה דלא תהיה התנייה אוטומטית.

תביני- אני 6 שנין אחרי ההריון האחרון ועדיין יש ריחות שמוגדרים 'ריח של הריון' בבית.

סבון כחול לא נכנס אלינו

בקיצור- נסו להחליף סבונים ואחרי ההריון תנסו לחזור לישנים. אולי יעזור. 

סבונים, שמפואים, מרככים, מרככי כביסה, סבון כלים, דאורדורנטים, משחות שיניים, מי פה, ואסור להשתמש בבשמים..

זה משהו שהוא מעבר לזה..

תודה על התגובה ❤️ 

הייתי מנסה מח 1

לבת דודה שלי זה עזר עם היפאמזיס

ונשמע לי מתאים למצב הספציפי הזה.

חיבוק ענק

חזקי ואמצי!

אין לי עצה טובה יותר ממה שנתנו פה אבל רק להגיד לך שזה באמת סיוט ועברתי את זה גם. לא הייתי נושמת.

חיבוק גדול!!

הידיים שלו כל היום בתוך שם

מפזר את זה בכל מקום

לא מצליחה לרדוף אחריו לשטיפת ידיים.

והקטע המבאס זה שאחיו ואני סיימתי סבב ורמוקס רק לפני שבועיים 

מה לא עשיתי זה פשוט סיוט

אז רק חיבוק להבנה

תנסי לשים אותו באמבטית סוכר הרבה פעמים התולעים יוצאות וזה נרגע (לא תמיד) וזה בלי הכאבים של להוציא

וגם ראיתי שיש פעמים שעוזר לשים וזלין בפנים אחרי שמוציאים - גם זה לא תמיד עוזר אבל היו כמה פעמים שזה ממש עשה לילה שקט

אמאלה אני ככה בול

עוד הוא פחות נדבק מאחיו האמצעי.

האמצעי שלי זה בלתי נסבל

כל חודשיים

מה לא עשיתי

במה לא השתמשתי מסכן

הבאתי לו שמן גרעיני דלעת בין היתר

אמבטיות סוכר

וזלין

נו-וורם

ריססתי את כל הידיות של הבית באקונומיקה.

הבגדים שלהם בהרתחה כבר כמה חודשים ברצף

ואין

פשוט סיוט באמת

מעדיפה כינים

מתלבטת אם ללכת לישון וכל פעם שהוא קם לגרד לו עם מגבונים בעדינות.

מרגישה מיותר שמחפשת בפנים כבר מ7 בערב.

אני גמורה מעייפות

ועוד אחרי אתמול שגם לא ישנתי.

אין אני מתקשה לשרוד את הלילות האלה.

הוא צורח צרחות אימה.

זה כואב לו כפול 3 מילד רגיל. בגלל הויסות חושי הוא מרגיש את זה בעוצמות

כל הישבן שלו חתכים ופצעים מרוב שגירד

מה שהכי עזר אצלנו ברמה המיידית (אחרי הוצאת התולעת אם היתה מחוץ לפי הטבעת)- להכניס שן שום לפי הטבעת.

לבחור שן שום קטנטנה, לקלף בלי לפצוע, לשים בתוך שמן זית כדי שיהיה לה ציפוי שמנוני שיקל על ההכנסה שלה ולהכניס בעדינות לפי הטבעת. (התנוחה הכי מייטבית להכניס- הילד מתכופף כך שהישבן שלו פונה כלפי מעלה. מכניסים את שן השום ומבקשים ממנו מיד לעמוד ולכווץ את הישבן. כלומר ההיפך מהנטיה לדחוף החוצה). אצלנו עבד פלאים.

יודעת שיש אסכולה שאומרת שזה יכול לשרוף או להכאיב וכו'.. ב''ה לא נתקלנו בבעיות.

מחילה.

נר אקמול לא.

ד.א- לא הכנסתי להם מעולם נרות.

יש לי. אבל משתמשים באקמולי/נורופן מהפה בד"כ .

לערבב שמן זית עם מלא שום כתוש

למרוח על כפות הרגליים

לגרוב גרביים

אני מפחדת לנסות את הקטע של השום שלא יקבל כוויה

אשאל את בעלי מה הוא אומר

שן שום שלמה קלופה אבל בלי חתך אחד

מצפה בווזלטם

ולמעט פעם -פעמיים שלא עזר

מעולם לא היתי צריכה וורמוקס עבד אוטומט עשרות פעמים עם כל הילדים והחזיק תקופה ארוכה מאוד 

לא התלוננו אפפעם על הטיפול הזה. נרדמים ישר ..)

מנה אחת לא מספיקה, וצריך לתת יום אחרי יום.

אתם יכולים להתייעץ עם הרופא

בדרך כלל אם רואים, נותנים לכל המשפחה, וצריך לכבס מצעים ומגבות.

אני לא חושבת שיש מה לנסות למצוא אותן, חבל בשבילך ובשבילו.

הוא עדיין סובל, ולכן צריך טיפול. 

היינו אצל רופא אמר לתת עוד מנה עכשיו

ועוד שבועיים שוב

דבר ראשון

יש ילדים שהתולעים לא יוצאות אצלן החוצה

אני מחפשת קצת אם לא מוצאת אז זהו..

יותר מזה גם לא נשמע לי בריא

דבר שני

לדבר לדבר

לדבר

להסביר לו שזה מאוד לא נעים, מה כן עוזר לנגב טוב, לשטןף יידים עם סבון אחרי שירותים ולפני אוכל

מה לא עוזר- לגרד , רק מחמיר את המצב, ומגביר את הכאבים

להסביר ברוגע, בהיגיון. בגובה העיניים

דבר שלישי

הרופאה שלנו אומרת שלוש ימים ברצף ואז שבוע הפסקה ואז עוד מנה וכאן בפורום קראתי על המלצה של מנה נוספת אחרי שבועיים כדי למגר סופית. אם את כבר נותנת אז ממליצה על כל המנות כדי להגביר סיכוי

דבר רביעי

אצל כל ילד עזר אצלנו משהו אחרולתקופה אחרת

אבל היה תקופה שעזר לאחד הילדים לאכול כמוסות שום- היה לועס אותם וגם פרובלמטיקה לתת בנוסף לחזק מערכת עיכול.

דבר חמישי

אני לא מכבסת בכלל

אף פעם לא עזר ומכניס את החיים לסיוטטטט

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!

הוא משתדל לשטוף והכל אבל הבנתי שבגן לא משהו ההיגיינה.

הם מכינים לפעמים אוכל ביחד וקיבלתי זעזוע שם.

להגיד לה כמה הוא סובל מהתולעים.

לשטוף ידיים עם סבון לפני הכנת אוכל משותף זה די בסיסי... (בהנחה שהם לא עושים את זה). לא שזה ימגר אבל אולי יעזור..  

ודבר נוסף, כדי להתמודד- למרוח כמות נדיבה מאוד של ואזלין בפי הטבעת והאזור לפני השינה/בערב כשמציק,  בבוקר לשטוף את הישבן היטב גם עם סבון.

לחזור על זה 2-3 לילות.

ואם צריך אז שוב שבוע אחרי שוב כדי למגר את אלה שגדלו בינתיים.

גם אנחנו עכשיו בזה..

יש בחנות טבע מוצר שנקרא קלינתול

לוקחים 3 ימים או יותר בבוקר ובערב ואפשר למרוח גם במקום.

אני רואה שזה עוזר..

הפעם הן יותר עקשניות כנראה, הפסקתי אחרי 3 ימים והמשכתי שוב. הילדים כבר מבקשים את זה…

אני נותנת להם ורגועה שזו לא תרופה חזקה כמו ורמוקס ואפשר לשחק עם זה יותר

ברגע שעושים עם עוד זוגות/משפחות לפעמים חלק מהדברים שכתבת מתעוררים (איך קובעים את המסלול? את התוכנית וכו' - אלה דברים שעלולים להיות מלווים בדעות סותרות ובקצת מתח לפעמים). נראה לי שצריך לקבל את זה איכשהו כי זה חלק מ"עבודה בצוות".

מצד שני עצם המפגש אמור להיות מהנה בסופו של דבר, ולתרום ללב הרבה יותר ממה שהוא עלול לפגוע בו. רכילויות לדוגמה? אישית הייתי מתרחקת מחבורה שבה ככה מדברים אחד על השני.

בסוף, באופן אישי אני קצת חולקת על המסקנה שלך. הכי כיף זה לחגוג עם חברים טובים באווירה טובה. אבל אם לבחור, לי הרבה עדיף להיות לבד רק אנחנו מאשר עם אנשים שאיתם אהיה עסוקה בהשוואות ואפחד מיחס צבוע... הייתי מחפשת חברים אחרים, ועד שאמצא הייתי מעדיפה לחגוג לבד.

מקווה שזה כיוון שעוזר 🫶🏼

אנחנו לא מגיעים למפגש לחוות דעה, אבל זה מתעורר. ולא בהכרח רע אלא אנושי.

בס"ד
 

קצת השוואות פה ושם בתוך הלב זה נראה לי משהו אפשרי וסביר אם יקרה, אם כי ממש לא בהכרח.

הקטע של הרכילויות, זה ממש ממש תלוי מי הנפשות הפועלות וממש לא חובה שיהיה. 

ששאר הזוגות מרכלים לפעמים בינתם לבין עצמם על כולם, כולל כמה זוגות ביחד על מישהו, וכולל עליכם. זה הרגיש לי מצב ממש לא נעים שממש לא הייתי רוצה להיות בו.

עכשיו אני מבינה שאת מתכוונת למשהו יותר מתון, לדיבור בין בני הזוג בסוף היום. שזה באמת יותר טבעי ויותר מצוי, אם כי לדעתי, מעבר לעניין ההלכתי שיש בזה, יש בזה משהו שפוגע בלב, בטוהר היחסים וביטחון העצמי שלנו בסופו של דבר. יש דיבור שהוא ברמה של פריקה, וזה מובן הרבה יותר. אבל סתם רכילות כדי לשתף מה הרושם שאחרים עשו עלינו, נראה לי ששווה ללמוד להפחית, כל אחד איפה שהוא נמצא ביחס להרגל הזה, כי בסוף כמו שאת אומרת זה משאיר טעם לא טוב, גם אצלנו-בתוכנו. (אני אישית עם אמונה ללא בסיס ואולי אפילו שגויה שמי שמשתדל לא לדבר על אחרים, גם פחות מדברים עליו. ולכל הפחות, אני חושבת שפשוט הרבה פחות חושבים על האפשרות שידברו עלינו, אם אנחנו גם משתדלים לא לדבר על אחרים).

לגבי מפגשי חברות וכו', אותו דבר. המורכבות באמת מוכרת. החיבור עובר דרך דיבור, והדיבור לפעמים יכול לקחת אותנו לכל מיני מקומות. אני חושבת שבסוף בתוך תוכנו אנחנו יודעות מה נכון ומה פחות מתאים לשתף. לפעמים ניפול ונגיד יותר ממה שרצינו, זה חלק מהלימוד. אבל בכללי שווה שהשאיפה תהיה  לבסס חברויות על דיבור מותאם. השאיפה, כן? לא תמיד נצליח, אבל לפחות שההתכוונות תהיה כזאת. אגב לגבי זה אני מאמינה שכשמחליטים שלשם אנחנו שואפות, ה' רואה את המאמץ ושולח חברות באותו ראש.

אבל בקצרה אני לא עושה את החשבונות האלה, יוצאת עם המשפחות שנעים לנו עם ההורים ולילדים שלנו נעים עם שלהם.

כן, כל משפחה היא אחרת ויש כאלה שיותר "טובים" בדבר כזה או אחר. לא מפריע לי ככ האמת.

טבעי שאחכ בעלי ואני מדברים ביננו על איך היה ועל אחרים, משתדלים לא להכנס יותר מדי לפרטים אבל קורה.

אם בקבוצה מדברים על מישהו - פחות קורה אצלנו בחבורות, אבל פשוט לא נכנסת לשיח הזה. זה לא נכון ולא יפה לדעתי. 

לא החבורה על מישהו.

זה כמו שגם זוגיות דורשת התפשרות\ צמצום מסוים\ התחשבות באחר אבל שווה לעשות את זה ולהיות בשניים. 

אף אחד לא מושלם, אבל שווה להיות בחבורה. פשוט יש בזה מורכבות.

זה כמו מפגש רק עם חברות- אני זקוקה לזה מאד אבל אחרי, יוצאת קצת בעמדה לא נוחה שכל אחת משתפת אבל קצת "נכנסת לחיים של האחרת". ותמיד מרגישה אולי עברנו גבול? אולי חשפתי קצת יותר מדי? אני בטוח שמעתי יותר ממה שרציתי לשמוע. הרי אחרי ש"המידע" יצא החוצה, כל אחת מהחברות יכולה להתהלך איתו ולפרש כרצונה. 

לטוב (נניח שיתפת בהישג של הילד\שהבעל קנה לך פרחים היא יכולה לקנא או מצד שני ספרת על חולשה\קושי\מורכבות היא יכולה לרחם)- אבל הבעיה, שאתה לא יכול בלי שיתוף אם יש קרבה בין החברות.

כי גם אנחנו לא מדברים באופן הזה. זה קורה גם אחרי מפגש עם שכנים או משפחה.

טבעי לחלוק תחושות "וואי יוסי כהן קצת לחוץ הוא ממש לא שיחק יפה עם דודי. התבאסתי" או "חבל לי שדוידוביץ לא על הילדים שלהם, כי אני לא מרגישה בנוח להשאיר את הילדים איתם והם מפסידים חברים שהם אוהבים"

בעיני זה לא אמירות פסולות כי התכלית שלהן היא לא רכילות.

לא חושבת שיש בשיתוף גבול אובייקטיבי. כל אחד ומה שנעים לו..  לא אכנס לשיחות עם חברה שמשתפת קבוע דברים שאני לא מעוניינת לשמוע, ולא אשתף מה שלא בא לי. יוצאת מנקודת הנחה שמה שסיפרתי עלול לעבור הלאה או להיות מפורשן ומשתפת בהתאם. וכן אני בוחרת למי אספר מה גם לפי מה שנראה לי שתרגיש השומעת וגם לפי התגובה המשוערת שלה

חברות לא פה רק בשביל זה

אפשר גם פשוט שיהיה כיף בלי שכל אחת תשמע מה הבעל קנה לשנייה ולא כל מפגש חברי הוא מפגש פריקה. וגם אם כן - בפרופורציות. אני סומכת על החברות שלי שהן מספיק בוגרות (ובוחרת אותן כאלה) כדי להבין ששיתוף של רגע בחיים לא מעיד על הכל, אם כבר שיתפתי משו.

ואם זה נוגע בי, השיתוף, אז צריך להתבונן בו.

מתחברת למה שכתבה @דיאן ד. על סנטר חזק, ואני בכלל לא משתפת דברים כאלה, כמו מה הבעל קנה לי ומה בזבזתי. אי אפשר לדעת איפה זה פוגע את הבנאדם שיושב מולך 

ואגב,הלכות לשון הרע תקפות גם במפגש חברות. 

איך את מגדירה חברים?
ומה הם בשבילנו?
אם חברים זה מה שאת מתארת, אז עדיף רק אני ובעלי והילדים...

ואז לא מפריע לך העצות, ההשוואות, הפערים וכו'.

את פשוט עושה רק מה שמתאים לך ונכון לך ושמה פס על כל השאר.

אגב, לנו אין זוגות חברים.

לבעלי יש את החברים שלו, לי יש את החברים שלי.

אם לצאת עם מישהו זה רק המשפחה היותר מורחבת (אחים/ אחיות שלי או שלו)

לא יודעת מה הכי נכון,

אבל ככה אני גם פועלת במציאות.

נהנים מהביחד, ושמים פס על מה שלא מתחברים.

מי שמעקם את האף שישאר עם אף עקום, לא מפריע לי.

ואין דבר שמישהו מכריח אותי להקשיב למשהו.

תמיד יש לי אפצי חזק לשלוף 😉

וגם אלה שתמיד יודעים לאן ללכת, אצלנו זה אלה שיודעים לבחור את המסעדה. זורמים עם הכל. למי אכפת. אם יש מסעדה אחרת שממש אהבתי תמיד יהיו הזדמנויות אחרות.

כשהסנטר הפנימי מסרב להוציא את סרגל ההשוואות אז ההתמודדות עם ההתנהגות ממש קלילה, האווירה טובה, יש יותר פרגון ופחות תחרות אז גם נהנים יותר.

ספציפית לגבי ההשוואות- הרגשתי שזה הרבה בראש שלי... כלומר אני בעצמי משווה אותנו כל הזמן לאחרים (וזה גם מה שמלחיץ אותי. כי תכל'ס לא עד כדי כך מלחיץ מה שכהן יגידו עלי... אני לא כזה מעניינת אותם... זו אני שמלחיצה את עצמי)

ואז החלטנו לנסות לא להזכיר שמות בכל השיח על ה"חבורת" זוגות שאנחנו בה. כלומר כן לספר וכאלה פשוט בלי שמות (ויש מספיק בחבורה כדי שלא נדע על מי השני מדבר)

וואו זה ממש עשה לי טוב פתאום הרבה יותר הרגשתי נפרדות... ואני באמת פחות משווה, כי פחות כיף להשוות כשאין למי לומר את זה;)

ועוד משהו קטן לגבי החוסר הדדיות- הייתי קצת מפחיתה את המקום שהחבורה הזו תופסת בלב, אולי ליצור עוד קשרים עם חברות אחרות... ואז הקשרים "קלילים" יותר מבחינת ההתייחסות שלך אליהם ופחות מחייבים. אז גם את מה שקורה בהם פחות לוקחים בצורה דרמטית

בהצלחה רבה רבה@

נמצאים יחסית הרבה ביחד

ואין את האווירה הרעילה שאת מתארת

יכול להיות פה ושם דיבורים על אחרים

אבל דברים לגיטימיים ולא ריכולים מגעילים

כן הרגשנו באיזשהו שלב שהקשר מעיק מידי וקצת תפסנו מרחק

אבל זה היה דיי הדדי אז זה בסדר

בגדול אני לא עושה השוואות מי עוזרת יותר או מי מארחת יותר

פשוט מה שזורם

יש תקופות שאני עוזרת ויש תקופות שפחות

מזה לא...

אולי את רגילה לריגולים מחדר מורים,

אבל בסטנדרט הרגיל נראה לי שאנשים נחמדים אחד לשני באמת. ולא מלכלכים מאחורי הגב.

חסרונות יש לכולם

ומי שבוחר ללכלך על אחרים זה כי אין לו חיים, ואין לו מבט פנימה לתקן את החושך הפנימי של עצמו

דווקא בגלל שהתרגלתי להיות בצד הנמוך של הסקילה, זה לא מאיים עליי.

את אמא משקיעה יותר? יופי. נהדר. אני אלמד ממך.

יש לכם זוגיות לקנא? אז אקנא קצת ואלמד מזה מה אני רוצה לעצמי.

המקום הנמוך הוא המקום הנכון יותר, לדעתי.

כי הוא גם אנושי יותר. אנשים הם לא שלמות, יש בהם דפקות.

ודווקא הדפקות והפגמים הם מגלים משהו אמיתי עלינו, הרבה יותר מההישגים שלנו, והחנחונים שלנו.

שהם לא בני דודים.

לא זורם פשוט, כל אחד במשפחה שלו וזה סתם מעיק.

ויותר מידי יכול גם לפגוע בפן ההורי (כמו שאת קצת תיארת) או בפן הזוגי.

אם את אוהבת את זה,

הייתי אומרת תצאי רק עם משפחות שזורם לך איתם ושאת לא צריכה לחשוב כל הזמן מה עושים מה אומרים

בידיים מלאות.

הריון תקין וקל

יפה לראות שלאחד זה פחד נוראי ולשני חלום מתוק

בשעה טובה יקרה

תמיד אני בחרדות מתאומיםםם....

שפע שצריך אליו כלים מרובים.

מזל טוב!! 

זוכרת את עצמי בהריון הראשון הולכת לי ברחובות ירושלים חושבת לעצמי: אני בהריוןןןןןן!!! אהההה!! רוצה לדלג ברחובות מאושר...

(עד שהתחילו הבחילות ורציתי למות בגדול 😅 )

בע"ה הריון קל בידיים מלאות!

מכירה כ"כ את ההתרגשות והרצון לצרוח,

אישית קצת נרגע אחרי יום/יומיים (כמובן השמחה האדירה נשארה) וסיפרנו להורים כשהרגשנו מוכנים. סביב שבוע 9 -11. תלוי הריון.

היה לנו מיוחד שזה היה שלנו לתקופה

מסוג המבחנים שאין להם מועד ב'

או שאת באה מחדר לידה או נוסעת לחדר לידה משם

לי היה מבחן שבועיים לפני תל''מ, שרדתי.

הייתי בלחץ אימים, בקושי הצלחתי ללמוד למבחן מרוב לחץ

אז ביום של התלמ אמאאאאאא

שיהיה הריון קל תקין בידיים מלאות

מחכה לסקירה לדעת בוודאות שיש לי אחד....

כבד לי יותר מתמיד!

מצאו עוד אחד.....

בהריון האחרון לקח לי הרבה זמן לעכל שיש רק עוברון אחד

זה אפילו אכזב אותי ברמה שבעלי היה צריך להזכיר לי שנס שיש 1 כי גם לו חיכינו ועברנו המון עד שהגיע.......

העיקר שיהיה בבריאות ובידיים מלאות

אפילו אחרי הא"ס הראשון לא האמנתי שזה רק ותמיד קיוויתי שהם פספסו את השני.

אני בעצמי תאומה, ובעיני זה ממש מתנה.

אני מאוד רוצה בהריונות הבאים לזכות לתאומים.

קצת חוששת, בעיקר מהלידה כי בראשונה עברתי קיסרי.

אבל איכשהו זה לא גורם לי לא לרצות....

זה מה שהרגשתי בכל תחילת הריון, שאין סיכוי שאני מצליחה לשמור בסוד, באלי לצעוק את זה לכולם

אנחנו מספרים להורים, מיד אחרי הבדיקה הביתית, אבל זה גם תלוי קשר ומה שמרגיש.. אז תעשי מה שמרגיש לך הכי נכון וטוב לכם

ולגבי התאומים זה גם קטע, כי בגלל שאני מחכה להריון כבר כמה שנים, יש איזה מקום בלב שבאלי תאומים, סוג של פיצוי🫣

מצד שני, יודעת בפנים שמעדיפה אחד אחד, אפילו צפופים, אבל בנפרד😅

חיכינו כל כך הרבה זמן להריון, שכאילו מצד אחד את רוצה שניים

מצד שני, ניובורן אחד זה התאבדות מבחינתי אז שניים?

לא מדמיינת את זה עובר אצלי בלי קטסטרופות מכל הכיוונים, אולי אני אצליח להנות מתאומיך כשיהין בני ארבע

אמרתי לבעלי, אם הקב''ה רוצה לעשות לי בית ספר ולצחוק עלי, אז שיביא לנו תאומים 

ומביא לפי הכוחות

זה היה לי גם כשחיכינו להריון הראשון, בגלל שחיכינו כבר רציתי ממש תאומים, ואז היה אחד והרגשתי שתכל'ס באמת זה הכי מתאים לי ולא הייתי מסוגלת שניים יחד

ואז הריון שני הגיע תודה לה' ממש מהר, אז זה הרגיש לי תאומים, אבל יותר בקל

עכשיו כששוב מחכים, משתדלת להאמין שמתי ומה שה' יחליט להביא זה הכי נכון וטוב

העיקר שיהיה בקלות, בבריאות ובידיים מלאות❤️

אני מכניסה אותם לתוך האמבטיה כשהבטן כלפי מטה.

ככה הם יותר רגועים מאשר הפוך.

רק בסוף אני הופכת כדי לסבן את הבטן.

לא שוטפת בכלל בטוש בגיל קטן, רק במים שבתוך האמבטיה.

כשאת מוציאה אותה ומלבישה, תשימי לב שלא קר מידי.

תנקי עם מגבונים אם צריך

כל התינוקות שלי באמבטיה היו בסדר

ברגע שהצטרף הטוש- צרחות. משהו בו מלחיץ תינוקות

נראה לי קוראים לזה צופי.

הרבה יותר נעים מהפלסטיק.

בנוסף לבדוק את טמפ' המים עם המרפק שלך. תינוקות לרוב לא אוהבים מים חמים. פושרים חמימים מסםיק להם בהחלט (אני מתפלאה לפעמים על המים שבן ה3 וחצי שלי אוהב. אבל ככה נעים לו. אם אני מחממת יותר חם לו).

ולא משתמשת בכלל בטוש בגילאים קטנים. מקסימום בכיור את אזור הטיטול אם חייב, ועדיף שהמים יפלו על היד שלך ואז אליו. וכמובן לא חמים מידי. 

לבדוק את חום המים, ולתת לפיצפונת להסתגל, זה חלק מההסתגלות לעולם הזה. אצלי עד גיל עשרה ימים בערך הוא צרח וצרח, (בשלושה ימים הראשונים הוא גם צרח בכל הורדת מכנסיים להחלפת טיטול) עד גיל חודש זה כבר היה הרגעים הכי מאושרים ומחוייכים שלו ביום. אני לא עשיתי שינוי, הוא למד להסתגל ולאהוב את זה. התפקיד שלי היה לתת לו הזדמנות יום יומית להסתגל עם אמא רגועה ובטוחה בעצמה, לא נלחצת מהבכי ולא מוותרת על מקלחת בגללו.

מקלחת על דפני אבל בגיל הפיצי עם היד שלי מתחת לגב שלו והראש שלו קרוב למרפק שלי, בלי טוש, מסבנת עם היד השניה ושוטפת מהמים באמבטיה עם היד.

הייתה צורחת במקלחת עד גיל גדול ממש, סביב שנתיים.

הפתרון היה לקלח מהר, לנסות לעשות נעים אבל מהיר ותכליתי, בלי שירים או משהו כיף ולעבור הלאה.

רוב הצורחים האחרים עבר להם כעבור כמה חודשים 

או קולרבי יתרונות

ואז לקרוא מה זה עושה לגוף ממש עושה חשק..

ואיזה אלופה אתתת שאת חותכת לילדים! ממש חשוב!!

סחתייןןןןןןן

ועוד משהו, אולי לאכול את זה עם מטבל, נגיד טחינה גבינה או משהו יותר מושקע..

איך זה עובד בדיוק?
תודה

אם היו לי ירקות חתוכים - הייתי אוכלת הרבה!

בכל אופן, ירקות בסלט זה יותר טעים לפעמים. ואם גם יש מטבל כלשהו - אז כיף לאכול כך ירקות שלמים.

משהו באוכל שחתכתי לעצמי פחות מגרה אותי

אם עבר זמן אז סבבה לי

פשוט יוצא לי החשק לאכול מיד

נגיד לאחרונה אוהבת להחזיק במקרר תמיד קופסה גדולה של כרוב חתוך עם לימון שמן זית מלח

זה גם ככה משהו שטעים יותר אחרי שישב ברוטב

לשטוף את הירקות והפירות ולייבש לפני ששמים במקרר- ככה יותר זמין מהמקרר, פשוט לקחת ולאכול.

מטבל זמין (טחינה, קוטג', גבינה לבנה, פסטו, מה שיש)

סחיטה קטנה של לימון מעל מה שחתוך תמיד משדרג

גזר אפשר לגרד מראש גם. 

* שימורים- תירס גמדי, מלפפון חמוץ.

* סלט בורגול- בורגול דק, מים, פלפלים חתוכים לקוביות קטנות, בצל ירוק, תבלינים ומים ולמקרר (מוכן תוך כמה שעות ללא צורך בבישול).

* ברוקולי וכרובית בתנור- קצת שמן זית, מלח ותבלינים שאוהבים .

* סלק בוואקום- לחתוך, לטבל ולמקרר.

* פירות נגישים שלא דורשים התעסקות- קערה עם פירות שטופים- תפוחים, אפרסקים, בננות וכו.. שלא צריך לקלף ואפשר לאכול על הדרך.

* תמרים עם שקדים ואגוזים.

רעיונות מעולים

אני מקפידה שבכל ארוחה יהיה ירק כלשהו.

כמה דברים מהירים שהם לא מלפפונים עגבניות

*אפונה במיקרוגל- שמה 2 כוסות אפונה ל8 דקות בערך בכלי זכוכית, כשיוצא שמה קצת שמן זית ומלח.

*שעועית ירוקה במיקרוגל או בנינג'ה- לעשר דקות בערך, ואז שמן זית ומלח

*סטייק כרוב בנינג'ה או בתנור- חותכת כרוב לעובי של 2 ס"מ בערך לעיגולים גדולים (תחפשי בגודל איך זה אמור להיראות, קשה להסביר) מאלפת מעל שמן זית מלח פלפל וקצת סילאן, 10 דקות בנינג'ה,  בתנור קצת יותר

*ברוקולי וכרובית- כמו שעועית

*אנטיפסטי- חותכת לצורות שונות כל פעם את הירקות שיש לי במקרר.. עם תיבול משתנה לפני החשק..

פירות בשייקים, שלם, לוקחת לגינה עם סכין וחותכת ישר לפה.. 

רעיונות ממש טובים

ואו מכל אחת כאן אני מחכימה

כל האופציות הן מיטות די גדולות באמת. מיטת מעבר או מיטת תינוק זה אותו גודל. מבאס אבל לא רואה אופציה אחרת לא הייתי מעבירה לפני..

הדדולה היתה עד גיל שנתיים בלול קמפיגג?

הייתי כמה חודשים אצל ההורים שלי אז היא ישנה איתי במיטה

ואחרכך במיטת מעבר אצלי בחדר (עכשיו כבר בקושי יש מקום בחדר)

אז יהיה מקום

שוקלת להפסיק להניק בלילה

בדרך כלל אני מספיקה להניק פעם אחת לפני שאני עולה לישון

באמצע הלילה בקבוק

ובבוקר לפעמים בקבוק ולפעמים לוקחת אותו למיטה שלי

והוא גם ינק

והחדר השני עם עוד 2 ילדים

לילה אחד או שניים היה מאתגר כי הם התעוררו

ואחכ כבר לא שמעו כשקם לינוק.

אני קמתי בין פעם לפעמיים להניק אותו בלילה

והנקתי אותו בכיסא בחדר השני.

אני ממש חששתי מהמהלך הזה אבל בסוף היה יותר קל משחשבתי ומאוד חשוב לי ולזוגיות 

גם כשהתינוק איתי בחדר

וגם כשישן במתחברת

לא מסתדרת עם הנקה בשכיבה.

יש קושי באמת יותר גדול לקום פיזית מהמיטה ולעבור לחדר אחר

זה גם הוציא אותי יותר מהשינה

אבל מתרגלים.. מבחינתי זה היה שדרוג גדול שהחדר חזר להיות זוגי 

כאילו מזה משנה לי אם יש לידי תינוק או לא? 

כי דווקא כן חשבתי על זה אם באמת כשאני אוציא אותו מהחדר אני יגיד לעצמי איך לא עשיתי את זה עד עכשיו 

החדר היה סגור מ7 בערב כשהלך לישון

וגם אם התרגלתי לזה, ועשיתי דברים בשקט

רק אחרי שהוצאתי אותו מהחדר ראיתי כמה זה אחרת כשהוא בחדר אחר

מודה שזה היה לי קשה ריגשית המעבר הזה, הייתי רגילה ללטף אותו באמצע הלילה וישנו במתחברת. כל אחת באמת מה שטוב לה וחשוב לה

אצלי בחדר. קניתי את המיטה של איקאה שהיא קצת יותר קטנה

אצל השניה פתחתי את המיטה

אבל היא שמשה בעיקר כמחסן/מעקה למיטה שלנו

הילדונת העדיפה לישון איתנו

השלישי- כבר לא טרחתי לפתוח אותה (או את המתחברת...)

קניתי מעקה למיטה שלנו והוא ישן איתנו מגיל 0

יום שישי האחרון הוא חגג שנתיים - והוא קיבל מתנת יומולדת = הגליה למיטת מעבר בחדר ילדים (והפסיק לינוק)

ככה יש פינה באמת בטוחה

ומהצד השני את ישנה וחוסמת לו את המעבר...

כבר בבית חולים הכנסתי אותו אלי למיטה

העריסה שלו נמצאת בחדר לקישוט ולאחסון שמיכות, חיתולים, טיטולים ומגבונים...

בתחילת הלילה הוא ישן בעגלה (פעם פעם הייתי מנסה להעביר למיטה שלו, התעורר תוך 5 דקות) מההנקה הראשונה הוא נשאר איתי אל המיטה שלי צמודה לעריסה שלו שצמודה לקיר אז זה כמו מעקה.

להניק...

זה כן אחרת לקום וללכת לחדר אחר, אבל את יכולה לסדר לך בחדר השני כורסא נוחה ולהניק שם או בסלון.

ומזרון לידך.

תחילת לילה במיטה שלו, ואחרי הנקה ראשונה לשים אותו לידך על מזרון עד לבוקר.

(אלא אם את קמה לפניו ואז זו בעיה)

מבחינת הנקות לילה אם לא בוער לך להמשיך להניק, זה ממש בסדר לגמול אותו מהנקת לילה.

הורדנו צלע וחיברתי אותה איכשהו שתהיה באותו גובה של המיטה שלי והיא הייתה כמו מטחברת.

פעם ראשונה שעשיתי את זה והיה לי מושלם, להניק בשכיבה ולישון יותר.

הייתי בטוחה שלא אצליח להכניס אותה לחדר כי היא גדולה, אבל ניסינו והצליח (לפני כן הייתה שם מטחברת). הזזנו קצת את השידות, המיטה..

והפסקתי את ההנקות בלילה

בימים הראשונים בעלי הציע בקבוק ואחרי כמה ימים הפסיק להתעורר לאכול

פתאום הרגשתי כמו בן אדם חדש

והייתי מניקה השכיבה תוך כדי שינה ...

כי הבין שאין הנקה?

אמאלה חלום

ופתאום אני חושבת גם על זה, הוא לא נרדם עצמאית

בדרך כלל עם בקבוק ואם הבקבוק לא הרדים אותו אז צריך לנדנד או להרים אותו

אז בעצם זה גם מסבל את העניין??