אני כנל כמוך,

אחרי ivf כלכך התרגשתי

התחננתי שיבוא לכל בדיקה

והוא לא הבין מה אני רוצה

יכולה להגיד שלקראת שלב התנועות שיכל לשים יד על הבטן ולהרגיש

הלב בו הטכנאית כבר יכלה להוציא לנו תלת מימד בשבוע 30 פלוס ולראות ממש בנאדם

זה השלב שהתחיל יותר להרגש

אחרי הלידה - בעלי והילד מייד הפכו להיות החברים הכי טובים

ברמה שכל פעם שהחזקתי את הילד בעלי פשוטנ בא ולקח, לא יכל לראות אותו במקום אחר שהוא לא בידיים שלו

בקיצור, לדעתי תקין מאוד

בעלי גם היה ממש בלחץ מכל ההריון, רק רצה שהכל יעבור בטוב

לכן היה לו יותר מאתגר להנות מזה 

יהיה כתוב בהמשך.

בעלי בא לאולטראסאונד רק בפעם הראשונה בהריון הראשון.

מאז לא היה אף פעם, יש לנו 4 ילדים.

הוא מעיין באולטראסאונד מהסקירה המאוחרת אם מדפיסים לי משהו, וגם זה הוא עושה לי טובה 😆

ממש עושים טובה

צריך פשוט להשלים שזה המצב

בכל זוגיות יש תחומי עניין שונים,

היופי זה לדעת לחיות עם זה בלי לנסות לשנות את השני.ה

הוא הסביר לי פעם שזה מרגיש לו לא ממשי. הוא גם לא מבין מה רואים במסך.

הוא הרבה יותר מתרגש מהתנועות, במיוחד בחודשים מתקדמים שהבטן ממש קופצת

כל פעם אומר שזה לא אמיתי וסתם עיבוד של גלי הקול

לא עזר להסביר שזה לא משנה וזה מרגש כך או אחרת. בקיצור גבר טיפוסי 😆

אה, וגם באולטרסאונדים המתקדמים עדיין לא הגניב אותו.

זה מוזר לו.

הוא לא מצליח להבין מה הוא רואה....

שאל באחת הפעמים הראשונות אם בטוח יש לנו תינוק ולא מיקי מאוס😜

ניסה לזרום איתי וכשראה בטן אמר שקצת מעוות אבל נראה מאד חמוד התינוק....

באחת הפעמים ראו מאד ברור את עצמות הרגליים וראיתי עליו שקלט ובאמת באותה פעם הוא היה יותר מרוגש...

אנחנו חוות את הראיון מאד! אז עם כל הקושי יש לנו קשר קרוב לעובר. להם ההריון יותר מופשט.

יכולה לומר לך שאצלנו כשהתחילו תנועות ברורות היתה התרגשות, פתאום היה איזשהו קשר לעובר ותקשורת... 

כל שבוע ממש באולטרסאונד...

ובעלי בא רק לאולטרסאונדים החשובים - סקירות וכדומה. בהריון הראשון הוא כן בא לכל הבדיקות, אבל נטו בשביל ללוות אותי, לא כי זה ריגש אותו או משהו...

בקיצור, הסירי דאגה מליבך, הוא גבר נורמלי לגמרי

ושיהיה בשעה טובה ובקלות!

ובכללי החוויה של ההריון באופן טבעי נשים מאוד מתחברות אליה בקלות וחוות כל בעיטה ובעיטה

הבעל עובר תהליך אחר

בדר''כ נקשר לתינוק .. וגם זה לפעמים לוקח טיפה יותר זמן

הוא יהיה שותף

וישמח ויאהב ויהיה אבא מתוק

אבל פשוט התהליך עובר על כל אחד בקצב ובאופי אחר קצת

הכי מובן מה שאת מרגישה גם אני תמיד התבאסתי מזה

אבל עם השנים ..וההכרות עם עוד ועוד תחושות כאלו מנשים

נראה לי טבעי

בעלי לא מפספס שום בדיקה נהנה ברמות באולטרסאונד

אני בדרך כלל בשקט והוא והרופאה מנתחים את הממצא😅 איפה רגל, הנה הלב וכל זה

ממש כייף לי שזה ככה, חשבתי כל הבעלים ככה זה עכשיו אני לומדת להודות יותר ב"ה ❤️

ברמה שעושה שמיניות באוויר לצאת מהעבודה כדי להיות בא.ס ולראות את העובר

וגם אחר כך מסתכל על התמונות

אבל כל אחד והאופי שלו

מציינת שזה הריון ראשון אחרי עשור אז אפשר להבין תהתרגשות

ואני ממש מתרגשת, אבל ביבש יותר...

אבל רק בפעמים שהצליח לראות באמת צורה של תינוק

בדרך כלל זה לא כזה ברור...

גבר טיפוסי...

בהתחלה נעלבתי, אח''כ הבנתי שזה לא קשור לביטוי השמחה שלו

בהמשך כבר הגעתי לבדיקות בלעדיו 

אגב גם מהתנועות הוא לא מתלהב. אנחנו חוות את ההריון אחרת מהם וזה בסדר

בשקיפות של הגדולה שלנו שפתאום ממש ראינו צורה של תינוק.

וזהו. אצל השניה הוא בכלל לא הגיע איתי לבדיקות.

בהתחלה היה לי איזשהו כיוצ'וצ' בלב אבל עבר

ואם חושבים על זה רגע לעומק- בסוף ההריון הוא משהו שקורה בתוכנו. גם כשהוא שם יד על הבטן כדי להרגיש זה לא באמת אותה תחושה כמו שלנו, נכון?

ולכן גם מידת החיבור אל העובר כעובר היא שונה. כי אצלנו זה ממש משהו שהוא חלק מאיתנו כרגע, ואצלו זה משהו קצת אמורפי, שעוד לא לגמרי קיים.

זה לא אומר שהוא לא שמח בעובדה שיש הריון או שזה משפיע איכשהו על הרגשות אחרי הלידנ

הם פשוט בנויים אחרת

אני שמחה שמראה שהכל תקין ויש דופק , ויש התפתחות תקינה, אני מלאה בהודיה, ובהקלה, ושמחה. .אבל וואלה לא הייתי מגדירה את עצמי מתרגשת... חחח... זה הכל שחור לבן, עיגולים צורות משונים... לא ממש מרגש.

העיקר כשהוא יוצא אני מתרגשת 

שלא אצא אצא לא מתלהבת מהילד שלב

אבל כן, עכשיו אחרי שעושה כל שבועיים אס

אני בסדר עם קצת הפסקה

הפוך - אני חוששת מכל אולטרסאונד נכנסת ממש בחרדה 

שונאת ממש אולטראסאונד

במיוחד שאני הולכת פעמיים בשבוע...

אני מחכה לראות אותה בצבעוני ותלת מימד בחוץ🥰

רק בהמשך שרואים משהו קצת יותר ברור.

בהתחלה אני מנסה לדמיין שאני רואה משהו, לא רואה כלום חוץ מכתמים שחורים לבנים.

ומתחננת לבעלי שיגיע איתי לסקירה.

וגם א"ס ראשון חשוב לי ממש שיגיע.

שאר המעקבים הולכת לבד ומשחררת אותו.

בקיצור נורמלי מאוד מאוד. זה ההורמונים חחח...

אבל ממש לא כל שבוע

לבדיקת דופק, שקיפות, סקירה

הבדיקת דופק פחות מרגשת. גם השקיפות אני בלחץ אטומי עד שרואה שיש דופק.

אחרי זה כבר נהנית וכבר בעלי נהנה.

אבל אם הוא היה צריך כל שבוע זה כבר היה סתמי ופחות מרגש..

מבחינתו שהילד ייוולד ללא הריון בכלל,

הוא שמח בילד ברגע שהוא נולד

בטח שלא מתרגש מבדיקות.

אולי מרגיש הקלה אם יש בעיה והיא מסתדרת, לא מעבר.

בהריון הראשון הודעתי לו על ההריון כשהיה במילואים.

התגובה שלו: אוקי.

אני לא אשכח את השיחה הזאת בחיים.

לא יישכח עד יומך האחרון.

בטוח שהוא זכר אלפא

🤣

בעלי דוקא כן מתרגש באולטרסאונד ובכל ההדמיות, לא תמיד הצליח לבוא אבל אם יכול. אני לעומת זאת הרבה פחות, בהדמיות הראשונות לא רואה כלום,  ואפילו בהדמיות המשוכללות קצת מוזר לי ... אני רק צריכה לשמוע דופק ולשמוע מהרוםא

שנינו מאוהבים בילדים שלנו, אין לך מה לחשוש.

אבל יותר מזה, תזכרי שהוא גבר, מה שגורם להתרגשות, איך ההתרגשות מתבטאית וכו' יהיו לעיתים קרובות שונות משלך. לפעמים מרגיש שהם לא איתנו כביכול בהתרגשות וכו', אבל לעיתים קרובות זה לא נכון. בשעה טובה וידיים מלאות! 

פעם בשבוע זה די הרבה לאולטראסאונד... אז הגיוני שזה לא כזה מרגש. וגם גברים פחות מחצינין את הרגשות שלהם, זה תמיד ככה.

דבר שלישי, הבעל לא חייב להיות בכל הבדיקות... אם את מרגישה צורך וזה מסתדר אז סבבה, אבל בעלי בקושי היה איתי בבדיקות וזה היה בסדר... 

או בכלל משהו שקשור בהריון (עשה טובה שהרגיש תנועות)

אבל תשמעי ברגע שיצאו לאוויר העולם הבנאדם התאהב בכל אחת ואחד מהם בשניה אחת.

והוא באמת אבא מדהים ומעורב ומתרגש מהם מאד כשהם כאן .

לגברים יש כמה באגים בייצור, אל תקחי קשה 

ומתחבר אליהם רק כשמתחילים להגיב לו

והוא עף עליהם

אז תדעי שזה רק הולך ומשתפר עם הזמן

בתמנון, אני מצאתי שם בהריון.

לא תמיד אפשר לטשטש..אבל אם יש מידה גדולה יותר או טוניקה אולי זה יעזור.

בהצלחה!

אומנם יקר, אבל מצאתי שם כמה בגדים ממש מחמיאים.

שמלת החרישה שלי בשבתות עד הלידה, הייתה משם.

האמת אני קונה רק בשיין בגדי הריון, פשוט יושבת על התגובות

ומקבלת מלא מחמאות

בעקבות המלחמה נעצרו כל המשלוחים אז תחסכי לך את עוגמת הנפש בינתיים

חיכיתי 3 שבועות לעיבוד הזמנה עד שהתייאשתי וביטלתי

מחכה לקרוא בפייסבוק של שיין ישראל שהחזירו. עד אז לא מזמינה

באבישג ארבל

חצאית אחת אני מאוד אוהבת

חצאית שניה התכווצה לי ממש בכביסה אפילו שכיבסתי עדין

בגדול עכשיו קיץ מגיע אני מתכוונת ללבוש בעיקר שמלות רחבות 

לא כאלה של הריון אלא אובר סייז כזה

אני לא אחזתי שחוזרים מפסח לקולקציית קיץ.. וצריכה לנסוע למשרד כל יום..

בגדי חורף יש לי בשפע, וכולם מתאימים לי גם עכשיו, אבל זה לא עוזר לי

אין לי בטן גדולה, אבל אני חייבת להתלבש

לא בגדים שמיועדים להריון

טכנית גם את זה אין לי...

מיפו או ממילא

לא חנות ספציפית

אני כבר עם בטן מכובדת ממש🙈

כשיצאנו לפורים, עוד לא ראו עלי בכלל שאני בהריון

פתאום אני חוזרת אחרי פסח למשרד
כולי עם כאבי סימפי במפשעה, הולכת כמו ברווז וכאובה

והעיקר גם בטן

ממש מביך ככה להציג הריון לראשונה

וברור שיש לך בטן

את כבר בתשיעייייי

באיזה שלב אני ❣️

אני יותר גרוע, יצאתי לחופשת סמסטר בתחילת אדר

וחזרתי עכשיו

בנות היו בהלם חייהן חחחח

לא הבינו מאיפה הבאתי את זה

יוצא לך קשוח עם הלימודים?

מה עושים כשיולדים באמצע סמסטר???

קשוח ממש ממש

כמה שנים הלימודים האלה?

יש לי דה זה וו או שבאמת למדת גם בהריון לידה הקודם? 

בתמנון לא מצאתי כלום.

תודה רבה צדיקות!

במלחה

שניהם ממש מוצלחים ומשמשים אותי כבר הריון שני...

שבגדי הריון מחמיאים לגזרה של הריון, בגדים שמטשטשים יוצרים מראה פחות מחמיא.

בהריונות הראשונים הלכתי לחנויות לבגדי הריון בבני ברק.

בהמשך גיליתי את H&M שיש להם בגדים במחירים ממש סבירים

ל5 חדרים + דירת גן ממש לא..

אולי אולי אחיסמך תבדקי

ויש בקרית מלאכי דירות 5 חדרים חדשות במחיר שקרוב יותר ל2 (בדרך כלל מנהלים מו"מ והמחיר יורד…).

אולי לא דירות גן.

חשוב לדעת שדירות גן דורשות הרבה פעמים השקעה כלכלית נוספת (להקמת גינה /דשא סינטטי/ ריהוט גינה וכדו')

ולא אפרט איפה גרים מחשש לאאוטינג אבל ממש לא מרכז

מבאס אבל מחירים כאלה לדעתי אפשר למצוא בדרום ממש כמו נתיבות שדרות אופקים ודרומה יותר.. 

וגם שכונה חדשה, שלא סגורה על הצביון שלה אבל מכירה שם דתיים.

אלה המחירים בעומק השומרון, או בנתיבות ואופקים (וגם, לא בטוחה שתמצאי).

והייתי מוותרת גם על הדרישה לדירה חדשה (תכל'ס, לפעמים יש יתרון לדירה יד 2 כי מישהו כבר הקים עבורך את הגינה, שזו השקעה רצינית).

אבל יש בזה גם חסרונות - אין לך איך לדעת מי השכנים לפני

לדעתי זה מחיר נמוך לדירה חדשה לגמרי שהיא גן באזור שפלה שרון, ואומרים גם שהיום סטנדרט הבנייה משונמך משמעותית (גודל חדרים/ תשתיות) אני גרה בבניין של 25 שנה באזור ביקוש שיא, והחדרים פה ענקיים לעומת בתים בבנייה חדשה

בבאר שבע אולי תמצאי אם מדבר אלייך, ההיצע שם גדול מהביקוש משמעותית

.. 

קנינו עגלה, כיסא בטיחות ועוד... יש להם חברות טובות

ומקבלים הרבה שוברים

לק"י

ממש התלבטות קשה😅

מה נסגר איתי?....

כולל כיסא אוכל

הגיע מהר וטוב.

לק"י

אז ניסיתי להזמין שם עם קופונים של ביימי, והוא טוען שהם לא קיימים😳

והם עוד עם תוקף....

לק"י

מוזר שאין פירוט.

אני אנסה לחפור קצת.

לק"י

וגם באשמורת אפשר (בלי מבצעים). שמחה לראות שהם התקדמו קצת....

תודה לכולכן!

תודה על העדכון!

ילדת ממש קצת לפני, אז את עושה לי הכנה בשאלות שלך😊

חולצה ועליה אוברול- אם קר אז פוטר ואם חם אז קייצי

לא מלבישים יותר מדי כי זה עלול להיות מסוכן

כמובן לכסות עם שמיכה. זו באמת עונה משוגעת וקשה לדעת אבל לדעתי את מלבישה אותו מדי הרבה ואם מזיע אז לא טוב

אם המגע נעים- סימן שנעים לו.

לק"י

2 שכבות דקות אמורות להיות בסדר בימים הפחות חמים.

אם הוא מזיע, תורידי לו שכבה.

ושלי מצונן גם מגיל פיצי, ויש הטבות מידי פעם...

תודה לך ❤️

מקווה שלא נדבק ממני כי הייתי ממש מקוררת בשבועיים האחרונים

עד עכשיו הלבשתי בגד גוף ואוברול

כשהיינו בבית חולים אמרו לי לא לשים גם מכנס

אנחנו גרים במרכז לא יודעת אם זה משנה

עכשיו בגלל השרב שהיה הלבשתי לה רק אוברול והיא הרגישה לי חמה ונעימה

לגבי הצינון אנחנו באותו סרט היא כבר בת חודש וחצי ודיי מההתחלה מנוזלת

לא נראלי שצריך לדאוג אלא אם יש חום או מרגישים שיש קוצר נשימה וכו

לק"י

2 גופיות ומכנס אחד. וזה היה בחשוון.

עכשיו פשוט לא חורף😅

זה תלוי גם כמה מחממים את הבית.

אני שמה גרביון מתחת לבייביגרו עם חולצה אחת וזהו-אבל זה בשיא החורף

עכשיו חופשי חולצה אחת ובייביגרו

לק"י

ובימים החמים יותר גם לובש קצר או רק בגד גוף.

אבל הוא כבר מזמן לא בן שבועיים....

הבת שלי נולדה בסתיו, אבל זאת גם עונה הפכפכה כזאת אבל בגלל שנולדה פחות מ3ק"ג כן הנחו אותנו להלביש 2 שכבות גם בפלג גוף עליון וגם פלג גוף תחתון.

האח טוב באמת להרגיש את התינוק כמו שאמרו, לי אמרו בעורף או בבטן/גב ולא כפות ידיים או רגליים כי הם תמיד יהיו יותר קרות 

שנולד הרבה פחות מ1 ק"ג וההנחיה הייתה דומה לתינוק רגיל

בשחרור. שזה היה סביב ה3 ק"ג

אבל ממליצה לך גם להרגיש אותו... אל המגע של העור לא מזיע ונעים,סימן שזה טוב. אם מזיע אז לקלף שכבה

גם כשקר בחוץ להלביש בלי עוד מכנסיים? כי אצלנו ממש ירד גשם באמצע שבוע

לק"י

אם ממש קר, אפשר עוד מכנסיים.

אבל נראה לי שכבר לא כזה קר המקומות. ובגיל הזה הם גם מכוסים בשמיכה רוב הזמן.

רוצה להגיב למשפטי הסיום שלך...

חיבוק גדול!!

עם האימהות נולדים חרדות, פחדים ורגשות אשמה,

משהו מטורף שלא מתכוננים אליו לפני.

זה נורמלי,

כדאי לנשום

להירגע

חלקים מזה משתפרים עם הזמן..

תמיד יש ממה לדאוג,

ותמיד לאנשים יש מה להגיד ולהוסיף לך תסביכים,

זה בסדר,

זה קורה לכולן בגדול,

ואת לא הראשונה שמתמודדת עם הקושי (איזה שלא יהיה כרגע).

דברים עוברים, משתפרים, גם את.

מעולה לשאול בפורום

נהדר לפרוק לחברה או מישהי שאת סומכת עליה

קחי מלא אוויר וחיבוקים לתחילת המסע המשוגע הזה.

שלי בן ארבעה חודשים ושבוע שעבר בימים הרותחים היה פעם ראשונה שהלבשתי לו רק שכבה אחת. עכשיו חזרתי שוב לשתי שכבות דקות כמו שכתבת שאת מלבישה. אנחנו לא גרים בקום קפוא אבל הימים עכשיו קרירים נעימים. בחמישי שישי היה פה לוהט. בקיצור, כל יום משהו אחר, תלוי בטמפרטורה אצלכם.

שלך פצפון ולא זז הרבה אז את יכולה להלביש דק ולשחק עם שמיכות לפי הצורך, שמיכה צמרירית או דקה או כלום לפי התחושה כרגע.

לגבי צינון, זה כנראה איזה וירוס אבל אם אין חום לא הייתי דואגת, מה שכן זה יכול להיות סיוט ולהפריע לו לישון ולינוק. אפשר להשפריץ לו לאף מי מלח (בריכוז ספציפי, אפשר לקנות בבית מרקחת שפריצר קטן מיועד לתינוקות) וזה קצת משחרר. אם הוא ממש נושם בכבדות אפשר גם לשים משהו מתחת המזרון שלו להגביה את הראש (אני שמתי קלסר עבה) או לשים אותו בסלקל (לא מומלץ יותר מ45 דקות ברצף)

בהצלחה יקירה!

מצטרפת לתחושות האלה, זוכרת את עצמי מתגעגעת לתקופה שהוא היה עובר ודאג לגדול ולהתפתח בעצמו בלי שאני הייתי צריכה להיות אקטיבית בנושא

לגבי בגדים עד כמה שזכור לי מוסיפים עוד שכבה על מה שאנחנו לובשים, אז מניחה שדק ארוך וגופיה.

כמובן תלוי אם יש מזגן/חם יותר/קר יותר אצליכם.

לגבי הצינון אצלי כולם היו מצוננים בגיל הזה, וזה עבר בשלום ב"ה.. את יכולה להשפריץ לו מי מלח לתוך האף כדי להקל עליו, וכמובן תעקבי אם הוא לא משתעל מדי או מעלה חום, ואז צריך רופא

כשחם זה פחות רלוונטי. צריך לחשוב כמה בגדים היינו רוצים ללבוש אילולא מגבלת הצניעות/ המוסכמות בעולם, ואז להלביש שכבה יותר😂😂

אז רק רוצה לאחל מזל טוב!!

מרגש לקרוא את השירשורים של ההריון ואז לשמוע על הלידה😊

בע"ה שתרוו ממנו רק נחת, התאוששות קלה!

מזל טוב!!! איזה מרגשששש!!!

הרבה נחת והתאוששות קלה וטובה

התחושות שלך הכי נורמליות והגיוניות

לא חסה

אבל כוסברא ופטרוזיליה וכד'

אפשר לנקות ולהקפיא

תלוי למה את משתמשת בזה

לבישולים זה מעולה

סלט חי פחות...

פשוט לקנות קצת כל פעם

לק"י

וחסה- אפשר לקנות שטופה וחתוכה. זה מחזיק ימים בודדים.

או לשטוף ולשמור במקרר את העלים בתוך מגבת/ נייר סופג בתוך שקית.

כרוב- צריך שטיפה יותר קלה. והוא לא נרקב מהר גם ככה.

מבחינת ניקיון לא מבחינת חרקים.

(וגם על זה לא הייתי ממש סומכת.)

כנראה שהיה לי ברור שלזה אני מתכוונת....טוב שכתבת.

את המוצר הזה

תודה

כשאני קונה חבילה של כל ירק עלים שהוא אני ישר שוטפת לפי ההוראות (קונים רק בגידול מפוקח אז זה לא כזה קשוח לשטוף) ואז משתמשת מה שצריכה, שומרת טיפה במקרר ליומיים הקרובים ואת הרוב מקפיאה ככה. כשאני צריכה עשבי תיבול אני מוציאה מהמקפיא את הגוש הקפוא קוצצת ממנו כמה שאני צריכה ומחזירה למקפיא, זה נחתך בקלות כשזה קפוא ואפשר להשתמש גם בבישול וגם בסלט, זה פחות פוטוגני אבל נותן טעם (פחות מהטרי).

חסה עכשיו נניח יש לי במקרר את הסוף של החסה מהמרור של ליל הסדר, היא ממש אחלה אכלנו בשבת (וכבר שבועיים וחצי מאז שקנינו אותה) אבל לפעמים בזמן כזה כבר באמת מרקיב, זה משתנה...

תתלי את הצרור הפוך (בהנחה שזה מסודר כמו צרור בשקית😅)לכצה שעות זה יתייבש

אחרת - באמת להשרות ולשטוף.

חסה עובד לי מעולה. אחרי שאני משרה, מעמידה את הקלחים כמה שעות במסננת ושומרת בקופסא עם ניירות ניגוב בין כל כמה עלים. אני אוכלת הרבה חסה

דבר שני זה מסוג הדברים שלפעמים לרפואה המשלימה יש מענה טוב, חיזוק המערכת החיסונית וכו'

בנפש?

יש לך מספיק מנוחה? זמן לעצמך?

לגיטמציה להשקיע בצרכים שלך?

לפעמים הגוף מבקש משהו דרך המחלה....

מעבר לזה אפשר לבקש בדיקות דם ובכלל, כלליות, ויותר ספציפיות למה שאת סובלת ממנו.

הרבה בריאות!!

את הבי-פולן של פוראוור.

לדעתי זה עוזר נגד הידבקויות (נגיד אם מישהו אצלנו במשפחה חולה, אני נותנת לכולם וב''ה כמעט ולא נדבקים אחד מהשני).

אפשר לקחת על בסיס קבוע (אין לי אחוזים, ואני אפילו לא משווקת שלהם).

זמן להבין, שזה קורה לי סביב המילואים של בעלי.

ככל שהוא עשה פחות מילואים, ככה מספר הפעמים שהייתי חולה ירדו.

אז אולי זה גם קשור ללחץ ומצב נפשי

בעבר הייתי בטלזסטון - לתינוק לא צריך תהביא כולם, חוץ מבגדין ליציאה. אם את מתכננת לשאוב ויש לך חלקים של משאבה של בי"ח תביאי איתך. 

צריכה ואפילו יותר... מפנקים אותם בתינוקיה.... 

יש עריסות כמו בבית חולים.

ראיתי שם כאלו שהסתובבו עם התינוקות בדונה. האמת שלא הבנתי את העניין, הרבה יותר נוח לתינוק בעריסה.

לך תביאי ספרים ובגדים נוחים, פדים וכד' גם תביאי.

תהני מלא

מזל טוב והרבה נחת בבריאות ובשמחה

זה כמו בית מלון מפנק ברמות

תהני

מקופות חולים יש השתתפות לפי מה שהבנתי עד חודש או חודשיים, תלוי במסלול ובמספר לידה.

בבית ההחלמה הם מאפשרים תינוק בתינוקיה עד 6 שבועות.

יכול להיות שאפשר ביות מלא או משהו כזה... 

ואפילו יותר, אבל מ6 שבועות בלי שירותי תינוקיה.

עוד משהו שחשוב לדעת

מי שלוקחת חדר פרטי- אפשר להביא את הבעל ליום חול/שבת ואז החוויה מושלמת

ממליצה לחפש את האתר שלהם בגוגל ולהתקשר גם לטלפון כדי לשמוע פרטים.

סגרתי על משהו שעולה 750 ללילה ויש החזר של קופות חולים

במיוחד בשביל המנוחה

אני באופן אישי לא מצליחה להתאושש בלי זה אחרי הניתוחים קיסריים

זו הייתה הצלה בשבילי

והמחיר לדעתי מתחיל מ750 ויש לך השתתפות של הקופה

וחצי שעוסקת קיסרי חשוב ממש לדעת!!!! שאפשר לקבל בנפרד החזרים רק בגלל שעברת ניתוח ואשפוז של 5 ימים

שווה להישאר עוד יום בבית חולים בשביל זה

אני רק בקיסרי האחרון ניצלתי את זה כי הייתי 7 ימים מאושפזת בגלל סיבוך כלשהו

אבל בכללי זה 4 לילות אשפוז אחרי ניתוח,לפחות בבלינסון 

יש שם הכל.

את לא צריכה להביא בגדים או טיטולים, רק בגד אחד ליציאה ומוצץ.

המטפלות שם מקסימות ממש והרגשה של פינוק בלי סוף

תהני מלא !!!

(נכון ללפני 3 שנים)

לא היה צריך להביא כלום לתינוק. למעט בגד לשחרור...

לעצמי הבאתי כלי רחצה ובגדים.

אני אומרת - זה לא משנה, את/ה הולך לידי. למה? ככה. כי אמא אמרה. חוזרת על זה כמו מנטרה.. לרוב זה עוזר. לא תמיד.

אבל גם אצלי הם לפעמים עצמאיים מדי ולא מקשיבים.

אני כן משתדלת לא לצאת איתם כשלא פנויה להחזיק פיזית או אין לי כח לויכוחים. וגם מבהירה - אתה לא יכול לבוא איתי לסופר כי אתה בורח לי ואני לא רואה איפה אתה. למשל. אחרי תקופה נותנת עוד צאנס ואומרת שזה נסיון, אם הנסיון הצליח מאפשרת ואם לא אז לא. אבל באמת זה בעיה כי יש דברים שחייבים ללכת איתם

איך נזהרים?

האם להיזהר זה בהכרח לתת יד לעגלה (יכול להיות שכן...)

או שמספיק לתפוס מרחק מהכביש?

כמה רחוק מותר ללכת קדימה

ועל הכללים שקבעת- להתעקש

וכן. יכול להיות סיטואציה שבה את מבהירה שאם היא לא נזהרת (שומרת מרחק מהכביש) אז היא תצטרך לתת יד לעגלה

(אני נותנת להם סימנים לדוג- אם יש פס מרצפות מסוים שלא עוברים, או מרחק צעד מקצה האבן שפה)

אני פחות מתחברת לגישה שאומרים לא רק בשביל להראות סמכות

אם ללא יש סיבה שאפשר להסביר- עדיף

(כן יש סיטואציות קצה שאני אומרת -כי ככה אבא ואמא החליטו ושלא הכל הם צריכים לדעת)

אבל כשהיא עייפה(אחרי יום בגן) ובמצב רוח הספציפי היא פשוט לא מקשיבה, לא להסברים ולא לכללים של איך כן מותר לרוץ

וכרגע האופציות שלי זה או להשלים עם הריצה הלא בטיחותית שלה או לתפוס לה את היד בכוח שלא תרוץ (ואז בדרך כלל היא מתיישבת על הרצפה וצורחת ואני צריכה להתמודד גם עם לגרום לה להמשיך ללכת...)

לשבת לכמה דקות איפוס על ספסל, לשתות תה פושר, לאכול ביסקוויט.

להתחבק, לנשום קצת יחד.

ואז רק לחזור הביתה.

בימים חמים להביא לה שלוק/ מעדן קר.

דווקא כשעייפים או מוצפים אחרי המסגרת, הכי לא כדאי להתווכח/ לכפות עליה, אלא להכיל את הקושי ולהוביל אותה בסבלנות לצאת מההתהגות הזאת.

קחי לך כלל אחד.

תסבירי לה בערב/ בבוקר שבחזור מהגן היא תתן יד לעגלה,

והיא יכולה לדבר עם אמא על הגן או לשיר שירים. אפשר לדבר על זה שליד אמא בטוח ללכת ואין מכוניות שנוסעות מהר וכו'.

(ואם מתאים לך להוסיף שאחרי שהולכים ביחד עם אמא ונותנים יד לעגלה מקבלים במבה/קובית שוקולד/יצירה).

היא נתנה יד לעגלה דקה, את אומרת כל הכבוד ומתפעלת.

לפעמים ילדים נראים גדולים אבל אין להם באמת בשלות להבין מה הכוונה במסוכן, או מה בדיוק מצפים מהם.

ולכן בעיני נכון לומר מה כן עושים, לתת פידבק חיובי, ולדבר על הסכנות וכו בזמן אחר

להסביר לה היטב, אפשר ע''י סיפור, על חשיבות הזהירות בכביש/ חשיבות הקשבה לאמא/ כל ערך שאת רוצה להטמיע.

אצלנו אנחנו קוראים לזה "שיחה אישית" ואז הם גם מרגישים חשובים. אפשר על כוס שוקו עוגה..

ואחרי שברור שהיא מבינה (אני שואלת שאלות לוודא את זה, נותנת לה תיאור סיטואציה ומה עושים),

אז כשזה קורה בפועל, אני בעצם ''מזכירה'' מה צריך לעשות ולא צריכה להסביר/להטמיע/ להתחיל תהליך של ליבון הסיטואציה.

לרוב זה עובד. כולל כמובן פידבקים חיוביים על הקשב והציות.

בגיל הזה, אפשר מראש (ביציאה מהגן) להזכיר וגם לעשות מבצע נקודות/ פרסים על הביצוע..

בהצלחה

יורדים לגובה שלה.

יוצרים קשר עין, מגע, קשב וקשר.

מתחילים בהבעת אמפטיה- את רוצה להוביל/ להיות ראשונה/ עצמאית?

אני מבינה אותך.

אני גם אוהבת שאת מובילה.

ואת גם נזהרת. אני רואה שאת נזהרת.

את יודעת שגם אמא הרבה פעמים נזהרת ובכל זאת השוטר לא מרשה?

למשל אם יש רמזור אדום ואני יסע ממש ממש בזהירות, זה מותר? לא זה אסור.

זה ממש מעצבן שאסור למרות שנזהרים.

להציע אלטרניטיבה- את מעדיפה שנלך דרך הפארק ושם תוכלי להוביל?

או לפחות להבהיר מתי כן ולא רק מתי לא.

כשנגיע לשער של הבית של סבתא, את תיכנסי ראשונה לבד לבד כי את כזאת גדולה!!

אם את רואה שזה גבול שמהווה קושי פעם אחרי פעם,

כדאי לחפש פתרון יצירתי.

למשל שהיא תסחוב עגלה, נניח.

אם צריך פתרון מיידי אפשר להציע לה לקחת חיפושית/ חילזון ואז היא תהיה עסוקה במשהו אחר ולא בלהתרחק.

או לחפש אוצרות בצד של המדרכה שרחוק מהכביש.

או ללכת על חומה נמוכה/ גדר.

ובכללי, זה גיל שמתחילים לפתח מסוגלות ועצמאות, אז עם כל האתגר זה דבר מבורך ואנחנו רוצים לעודד את העצמאות.

אז תנסי בתחומים שהם לא מסוכנים לעודד ולשבח ולתת לה להתנסות ולחוש סיפוק.

היא קצת פחות תחפש את זה דווקא במקומות שאסור.

לא רואה מה הבעיה לתפוס אותה ביד כדי שלא תתרחק.

כשהולכים ברחוב נותנים יד לאמא. נקודה. בגיל 4 זה לגמרי מתבקש. ואז כשעוברים בפארק / טיילת ואפשר להתרחק, זה מיווחד כי רק כאן אפשר ללכת בלי לתת יד לאמא.

אני הרבה יותר מאמינה במעשים מאשר בדיבורים. היא באמת לא מבינה מה הבעיה כשהיא נזהרת חח

לא כתבת עוד סיטואציות, אבל אני לגמרי מאמינה במעשים. לא לתת לה ניסוי ותהיה מה מותר ומה אסור, אלא מהתחלה להוביל אל הסיטואציה כך שתהיה בגבולות האפשרי והמותר.

במקום לומר לא ואסור, עדיף לנסח כלל בלשון חיובית ובלשון של 'עושים'. ואם הכלל הוא משפט קצר וברור שמנוסח כך, קל לחזור עליו בלי להכניס אמוציות וכעס.

למשל אם היא מוציאה משחק לפני שאספה. לוקחים את המשחק - לרגע, לא צריך בכוח... אני שומרת לנו אותו רגע על השולחן, כי 'אוספים לפני שמוציאים משחק חדש', ופשוט יורדת יחד לרצפה לאסוף: הנה תוך רגע אנחנו מצליחות לאסוף ואפשר להוציא משחק חדש.

כמובן שהיא גדלה ועצמאית. 4 זה גיל העצמאות השני. בהצלחה לנו. לכן חשוב למצוא איפה אפשר לאפשר לה בחירה הובלה ועצמאות. אבל במה שלא מתאים לגילה, אני חושבת שההתנהלות צריכה להיות ממש כמו בגיל שנתיים.

זה

א. לפני שיוצאים מהבית, להזכיר כללים וכו'. תוך כדי האירוע יותר קשה להגיב .

ב.אם  כבר קרה המקרה, לרדת ממש לגובה העיניים של הילדה, להסתכל לה בעיניים ולהגיד לאט, ברור ובטוח.

"אני לא מרשה ללכת קרוב לכביש, את הולכת רק בצד ימין שלי כי זה מסוכן. את הבנת?" מחכה לתגובה בפה שהיא עונה כן. ותוך כדי את תופסת לה את היד, לא בכח, אלא לשדר איזה שליטה, שאת החליטה ושלא תתבלבל מי מחליט על מי 😅

גם לי יש בגיל הזה ולפעמים הוא חוזר מהגן

עצבנייי