והפעם מהניק שלי 
מישהי יודעת לומר לי מה המדיניות של מעייני הישועה בנושא הזה? האם יש להם חדר התאוששות משותף עם התינוק?
שלחתי להם מייל ולא ענו לי... (אולי בסוף אתקשר, אבל מנסה קודם פה.)
וראיתי שאפשר לקחת אצלם רופאים פרטיים. יש למישהי המלצה לרופאה מנתחת שם?
תודה!
ובשעה טובה
אין לי מושג לגבי אפס הפרדה... לא ניסיתי.
ושבעז"ה הכל יתנהל כמו שאת רוצה ומצפה.
אני ילדתי שם לפני שנה וחצי והיה לי ממש לא טוב שם מבחינת האפס הפרדה, הרגשתי שהם לא בראש בכלל
הבנתי שממש עכשיו נפתחה מחלקה חדשה לאפס הפרדה ששם יותר בנויים לזה אז אולי שווה לברר
מתואמתאם יש מישהי שילדה שם יחסית לאחרונה - אשמח לשמוע...
רציתי להיות בביות ולא התייחסו
בסו הייתי ברגיל ולא עניין אף אחד
גם הייתי שם אחרי ניתוח, ועוד פרטי, ולא עזר ממש ליחס
חיבוק לך!מתואמת
את מירושלים נכון?
סליחה אם חוזרת על הצעות, אבל מה עם שערי צדק?
יולדת שם תמיד, ב"ה לא עברתי קיסרי
אבל מחברות ובנות משפחה שכן, שמעתי דברים מאוד טובים
גם על היחס
גם על הגישה
(אחת בביקור חוליםמתואמתאבל אין להם שם קיסרי באפס הפרדה בהגדרה...
מניחה שכן אוכל איכשהו לבקש שיתנו לי להיניק בחדר הניתוח ושאהיה בבית מלא מההתחלה (עם מלווה) - אבל אין להם חדר התאוששות לקיסרי, אז לא אוכל להיות שם עם התינוק... (וגם על הדברים האחרים כנראה אצטרך להתעקש )
מכל הבחינות האחרות אני באמת מרוצה משערי צדק, וגם יש שם רופאה מנתחת שאני כבר מכירה, אבל הקטע של ההתאוששות בנפרד מהתינוק, בתוך חדר התאוששות חסר פרטיות עם מתאוששים מניתוחים אחרים - זה אחד הדברים שקשים לי, ולכן אני מנסה לחפש חלופה...
חשבת לבדוק בלניאדו?
למרות שלפני אחת הלידות הקודמות דיברתי שם עם רופאה שהיא ראש מחלקת היריון בסיכון (והייתה הרופאה הפרטית שלי בשע"צ בניתוח של התאומים), והיא אמרה לי שאם אגיע ללדת בזמן שהיא נמצאת שם אז היא תבוא ליילד אותי. (בסוף מצאתי רופאה אחרת בירושלים שהתאימה לצורך שהחה לי אז)
אבל חוששת לסמוך על משהו כזה...
יש אפשרות לקחת רופא פרטי בלניאדו
יש את דר מתן אלעמי
ויש את דר עודה חוסיין אומנם ערבי אבל הוא אחד המנתחים הכי טובים שם והוא גם לא יקר
לגבי מנתחות אני לא בטוחה
לגבי הרופאים שכתבתי אני יודעת בבירור
למזכירה של הרופאים היא נמצאת במחלקת יולדות א, בטח בגוגל יש מספר
אבל לפי מה שאני יודעת לפרטי צריך להתקשר ישירות לרופא אולי המזכירה תדע לכוון אותך
את זה מלכתחילה
בהצלחה!
(עזר לנו ככה לבחור כל מיני בחירות משמעותיות בחיים...)אבל קודם אני צריכה לעכל שכנראה לא כל הרצונות שלי יתממשו...
אבל כן אחרי שאנחנו מתעדפים לאחר מחשבה עמוקה, אז באמת מה שלא נצליח לממש יותר קל לנו
וגם לזכור שהקב"ה מנתב אותנו בצורה מדוייקת...
בהצלחה יקרה!
אז מדובר שם גם על אפס הפרדה אחרי קיסרי וכו...
שאם יש מלווה ללילה הראשון אפשר להיות בביות, במידה והתינוק עונה על התנאים שהם מציבים: משקל וכדומה...
לי לא נתנו לעבור בגלל משקל נמוך... אם לא המשקל היו מאפשרים.
רק חשוב לדעת שזה גם תלוי בעומס שיש שם בביות- וזה עמוס...
חדר ההתאוששות שם משותף לכל המנותחים או שיש מיוחד לקיסריות?
ומה המשקל שממנו מאפשרים?
הבדיקות והכל בנוכחות האמא בחדר. ככה אני זוכרת.
אם את לוקחת משם פרטי- את יכולה להתייעץ עם הרופא.
לרופאים שם בפרטי יש השפעה, בדרך כלל הם בכלי תפקידים במחלקות...
כלומר מהרגע שהתינוק יוצא מהבטן, כולל בהתאוששות מהניתוח.
בכל אופן, אשמח להמלצות לרופאות מנתחות שם...
תודה!
לא היה רלוונטי אפס הפרדה
אז לא יודעת אם יש אופציה כזאת.
היה פג.
ילדתי אחר הצהריים וראיתי אותו רק בבוקר.
בעלי ואמא שלי ראו אותו לפני.
מתואמתלקחו את התינוק ובעלי הלך איתו. היה ממש מבאס להיות לבד בהתאוששות...
יש מחלקת ביות מלא אבל לי לא אפשרו בגלל המשקל של התינוק.
ואפילו בביות מלט לא נתנו לי להיות ולא הסכימו לי לקחת להנקה בלילה הראשון
הלוואי שזה השתנה אבל להבנתי הם מאוד לא בקטע
נשמע שבאמת פחות יתאים שם...מתואמתרופאים פרטיים, וזה גם חשוב לי... (חשוב לי לדעת מי ינתח אותי, וחשוב לי שיהיה צוות נשי ככל האפשר.)
אולי צריכה באמת לשאול אותם אם הם יכולים לאפשר זאת גם בלי רופאה פרטית...
מכירה מישהי שילדה שם עם דר אלמעי . אבל אולי זה התחיל כלידה רגילה ואז הפך לקיסרי?
אני די בטוחה אבל אולי אני טועה.
תרימי טלפון 🙂
מתואמתפרטית
ואשמח שתעדכני
בעקבות מה ששאלתי את אחת הרופאות שם לפני כחמש שנים וחצי.
אולי באמת אתקשר אליה שוב...
אבל אנסה קודם למצות את האפשרויות בירושלים. קבעתי תור לייעוץ אצל רופאה מנתחת בעין כרם, ונראה מה יהיה לה לומר לי...
שילדה ממש לפני שבוע עם דר אלעמי
וחברה שלי לקחה שם את דר עודה בפרטי לניתוח חוזר ,
צריך להתקשר אליהם ישירות כנראה לטלפון הפרטי
אבל אין לי טעם להתקשר אליהם, כי אני לא רוצה לקחת אותם...
אולי אתקשר שוב לרופאה שהייתה לי בלידת התאומים (ובלידה שאחריה) ואשאל אותה שוב אם יש סיכוי לקחת אותה פרטי (אף שלפני 5.5 שנים היא אמרה לי שלא).
כשרציתי לקבוע תור מקדים אצל הרופאה הפרטית בשערי צדק המזכירה שלה אמרה לי שזה מוקדם מדי, ושבכל מקרה הרופאה לא תוכל לעזור לי בעניין של קיסרי ידידותי, ושבשביל זה אני צריכה לדבר עם המיילדת האחראית על חדרי הניתוח רק בטרום ניתוח.
מה אתן אומרות, "להאמין" לה?
ואם לא, אז עם מי לנסות לדבר/לקבוע תור עכשיו? עם הרופאה או עם המיילדת האחראית (שתכל'ס אין לי מושג איך מדברים איתה)?
לי אמרו אותו דבר בהר הצופים. כשאני ניסיתי לדבר עם המיילדת האחראית לקבל את התינוק אחרי הלידה, להניק בחדר לידה ושהוא ישאר איתי, העבירו אותי מאחת לשניה, בסוף אמרו לי שאי אפשר לדעת מי תהיה המיילדת האחראית בניתוח, ורק בניתוח אוכל לדבר איתה.
בניתוח עצמו כמובן לא היה כמו שציפיתי מהבחינה הזאת (היו חייבים לקחת את התינוק לתינוקיה, אבל בכל מקרה לא הרגשתי שהקשיבו לי)
מתואמתאני לא הייתי מסתמכת על דברים באוויר
ואם את מוכנה להתפשר שיהיה מנתח ולא מנתחת אז בנתיים יש לי המלצה מצוינת, בפרטי
לא חייבת לענות כמובן,
הרי הצוות בחדר בין כה וכה כולל גברים אז למה דווקא הרופא זה מה שחשוב?
שתי רופאות מנתחות, רופאה מרדימה, מיילדת - זה כבר רוב נשי. עם הסניטרים אין לי מה לעשות (גם לא עם הלאום שלהם 😖), אבל הם לא אמורים להיות נוכחים בניתוח עצמו...
בונה על זה שאם אני לוקחת רופאה פרטית היא תוכל לדאוג לזה. (בקיסרי הראשון שלי, שהתחיל כלידה רגילה עם רופאה פרטית, היא סידרה שתבוא רופאה מרדימה בשביל האפידורל, והיא זו שנשארה גם לניתוח)
יש לי טראומה מרופאים גברים... בקיסרי הראשון, שהיה חירום, הצטרף רופא לרופאה שלי, ואח"כ באשפוז בסבב הביקורים שלו שאלתי אם יש רופאה שיכולה לבדוק אותי (עוד לא ידעתי שזה חלק מהתפקיד של הרופאה הפרטית), והוא אמר: "רגע, את זו עם התאומים, נכון? אני הייתי בניתוח שלך, אז בואי." כאילו - 'כבר ראיתי אותך, אז מה את מתפדחת ממני'😵💫 (אני תפסתי את זה כהטרדה...)
ובלידה אחרת, רגילה, גם היו לי רופאים גברים - הם אמנם היו רגישים, אבל עדיין זה היה לי לא נעים...
כמובן, זה לא יהיה כמו הלידות הרגילות האחרות שלי, שמהבחינה הזו היו חלומיות... אבל לפחות כמה שאפשר
מקווה גם לצוות נשי ככל האפשר
אבל בכל ניתוח יש גם סטז'ר הבנתי ומקווה שלא ערבי בעעע
הזיה שאי אפשר למנוע את זה
אולי אני אעשה בלאגן כדי שזה לא יקרה🤭
וכן, היו לי גם לידות טובות ויחסית קצרות, אבל אף אחת מהן לא הייתה "חלומית" כמו בדמיון שלי...
אני אדבר עם הרופא אבל לא בטוח שזה אפשרי
וואי שונאת אותםםם
למה הם צצים בכל מקום? כמו מקקים
לא יכולה לחשוב שיהיו שם כאלה בלידה
וואי תכף יוציאו לי צו מינהלי, אני צריכה להתאפק קצת עד אחרי הלידה, שלא יכריחו אותי ללדת בבית🙈
ולידה בבית? הלוואי... אחד החלומות שכבר לא יזכו להתגשם
נראה לי הסטנדרט שלך גבוה אחות🙃
אני מסתפקת במוסיף והולך, שכל לידה תהיה טובה מהקודמת
מתואמתואולי גם מהלידה השלישית (הקיסרי הראשון) לרביעית.
מאז זה הלך והידרדר...
ולכן אני די נחושה שהפעם, גם אם נגזר עליי ניתוח, שאצא בחוויה טובה ככל האפשר!
סניטר זה מי שדואג לעבודות השחורות ואת זה מה לעשות, אין הרבה שרוצים לעשות את זה ולכן בעיקר בני דודינו מאיישים את התפקיד
ואגב @מתואמת כשעברתי פרוצדורה ניתוחית במעייני הישועה הסניטרים אמנם היו גברים, אבל יהודים
אני התכוונתי לסניטרים, כמובן. הלוואי שלא היה צריך אותם, אבל אין ברירה 
לגבי הסניטרים היהודיים במעייני הישועה - זו באמת נקודת זכות לטובתם. אבל נראה לי ששאר הנקודות לא עומדות לטובת הבחירה בהם...
מתחתייך מישהי הגיבה על סטאז'רים..
אז חשוב להפריד
אבל באלי להגיד לך(אני מהתחום)
שאני די בטוחה שהוא אמר את זה לא במובן של "ראיתי אותך אז מה זה משנה"
אלא במובן של
אני הייתי בניתוח אז יודע בדיוק איך היה מהלך הניתוח ולכן צופה את ההחלמה המדוייקת למהלך הניתוח.
הם ממש מסתכלים על זה ככה.
אוהבים שמי שניתח הוא זה שיבדוק אחר כך.
כי יש לפעמים דקויות של מנתחים (איך חתכו, איך תפרו, מה מצאו בפנים וכו) שיכולים להיות משמעותיות להמשך (במיוחד אם צצות בעיות, אבל לא רק)
ולכן לא חשבתי להתלונן עליו.
עדיין בהרגשה האישית שלי זה לא היה נעים...
מהראיה שלי את השטח זה נכון.
כלומר, הרופאים אחראים על הטיפול הרפואי והאחיות אחראיות על הצד ה"ניהולי" (כמובן כאשר לא מעורבים שיקולים רפואיים):
איזו יולדת תגיע לאיזו מחלקה, האם לאשר ביות מלא ועוד
הרופאים בד"כ לא מתערבים בשיקולים של האחיות.
כמובן כדאי לשאול גם את הרופאה עצמה, אבל הייתי מנסה לברר (אולי אפילו אישית) עם המיילדות הבכירות מה המדיניות.
אם אני לא טועה המיילדות הראשיות בשע"צ אלו אפרת הרלינג ורינה דביר.
אולי שווה לנסות לשאול בינתיים גם מיילדת זוטרה בשע"צ מה המדיניות ואולי היא תדע להפנות אותך הלאה
שאחראית על חדרי הניתוח. מיקי משהו.
מישהי יודעת את השם המלא ואיך להגיע אליה?
אז את אומרת שבעצם אין טעם לקבוע כבר עכשיו תור לרופאה הפרטית ולברר איתה את כל הדברים האלו?
אחראיות רק על חדרי הלידה ולא על חדרי הניתוח.
אני לא מכירה את המיילדת האחראית על חדרי הניתוח, אבל תנסי למצוא סביבך אחיות בשערי צדק ולשאול אותן, אני גם אנסה לברר.
לגבי תור לרופאה הפרטית, יכול להיות שלגבי קיסרי ידידותי כן יש לה אמירה (כגון האם היא מסכימה לתפור כשיש תינוק בחדר)
לגבי ההתאוששות סביר להניח שזו באמת לא אחריות שלה,אולי היא יכולה לבקש... (אבל כנראה לא להציב עובדות)
באמת לגבי ההתאוששות אני מניחה שלרופאה לא יהיה מה לעשות, אבל לכל מהלך הניתוח - אני מקווה שכן...
בכל אופן, אנסה לחפש מיילדות בשערי צדק בסביבתי, ולהגיע דרכן למיילדת הראשית...
אני עברתי קיסרי באפס הפרדה-
(הם מגדירים אפס הפרדה, היה זמן מסוים בסוף הניתוח שהתינוקת לא היתה איתי, היא יצאה עם בעלי והם חיכו לי בהתאוששות, וכל התאוששות היו איתי)
בכל מקרה,
כל זמן שהתינוקת היתה בחדר ניתוח - המילדת גם עדיין היתה וממש עמדה צמוד אליי ווידאה שאני מחזיקה אותה בבטיחות וכו'
לא נותנים ליולדת תוכ"ד ניתוח להחזיק לבד תינוק בן 0 בלי השגחה
כלומר היתה פה השקעת משאבים מסוימת (תכלס לא כזו ארוכה! כמה זמן זה ניתוח קיסרי...) של חדרי לידה, מילדת שבמקום להיות בחדרי לידה היתה איתי.
וגם בחדר התאוששות - היתה איתנו אחות תינוקיה שנתנה לתינוקת טיפול ראשוני (שקילה, טיפות עיניים וכו') בזמן שסיימו לי את הניתוח
בעלי כמובן היה איתה כל הזמן הזה
והאחות תינוקיה נשארה איתנו עד שהעבירו אותי מהתאוששות למחלקה, ואז בעצם התינוקת היתה באחריותנו כמו כל אישה שעוברת למחלקה
בקיצור, לא מספיק שהרופאה תסכים להמשיך ניתוח יחד עם תינוק..
צריך הקצאת משאבים נוספת של בי"ח
האמת השרשורים שלך מבאסים. כי קיוויתי בגדול שהמצב ישתנה כבר עד כה.
מאחלת לך להגיע למקום הכי נכון לך.
ושנתאושש וניתקע בחדר התאוששות המבאס רק אחרי ניתוחים כאלה אמן ואמן.
לא ברור לי מה סבבה ומה נקרא מאמץ מידי.
אני שבועיים אחרי לידה ב"ה.
ה'בעיה' שזה לא לפי ההרגשה שלי. כלומר אני יכולה להרגיש יחסית בסדר ושיש לי כוח לעשות משהו, אבל זה לא אומר שטוב לעשות את זה.
אז מה אתן עושות שבועיים אחרי?
נגיד דברים כמו-
לשטוף קצת כלים,
להכין ארוחת ערב/ צהריים
לחתוך סלט
לקלח את הילדים (שזה כולל להרים את הקטנים מהמקלחת לשידה כדי להלביש אותם)
יש דברים שאין ברירה אבל לפעמים יש ברירה כמו להשאיר את זה לבעלי, אבל גם לו כבר די נגמרת הסבלנות אחרי שבועיים ואני לא רוצה למתוח את החבל מידי וגם לא סתם להתפנק יותר מידי כשאני יכולה להתאמץ קצת.. גם ככה הוא מפזר את כולם בבקרים ומארגן אותם לבד.
זה סבבה.
עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.
(רצפת אגן וכו)
כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).
אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...
לק"י
להשען על הרגל כזה.
ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.
לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!
(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה
זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.
לשטוף כלים ולקחת ילדים
שבועיים אחרי לידה
זה ממש לא סבבה
להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.
כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.
לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.
סותרות אחת את השניה
כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...
ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...
אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...
בבצלחה ומזל טוב!
אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה
ומרגישה מעולה ממש ממש!
מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה
אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..
עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.
הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..
שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.
המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.
ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:
לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:
משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.
בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.
כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.
אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.
עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.
את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.
שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.
אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.
אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?
אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.
עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.
הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.
דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.
חוץ מ:
לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה
להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)
אני אוסיף
שמשתמשים בכלים חד פעמיים
כביסות בעלי ממלא
והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד
לא מכניסים לארונות
הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת
לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.
חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.
שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)
עושה כלום...
אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'
כן מבשלת דברים פשוטים.
אם אפשר בישיבה אז עדיף. אולי לשבת על כסא בר ליד השיש?
אני גם מקלחת את הילדים.
אחרי הלידה הראשונה שהיתה בניתוח, בעלי עזר לי להכניס ולהוציא את הקטנה מהאמבטיה. ובימים הראשונים, קילחתי אותה עם אחותה הגדולה שעזרה לי.
אני לא מלבישה על שידת החתלה, אלא על מיטה או ספה.
לשטוף כלים בשגרה בעלי עושה, אבל אחרי לידות ששאבתי, כן שטפתי בקבוקים וחלקי משאבה, כולל באשפוז עצמו.
אני מתאוששת מהר אחרי הלידות, ולא מרגישה שזה פוגע בי.
היו הבדלים בין לידה ללידה מבחינת הכוחות והיכולות שלי. בעיקר מתי חזרתי לפזר ולאסוף את הילדים.
בהריון תאומים שבוע 32.
התחיל לי כמין כאב בלתי נסבל רק בצד אחד מתחת החזה בצד ימין. כמין כאב בעור. ברגע שחולצה נוגעת לי בעור או כל מגע אחר בעור באזור הספציפי הזה מרגיש כמו סכינים בעור.
משהי נתקלה בדבר כזה. אני לא יכולה לעשות כלום כל שניה קופצת מכאב שהחולצה נוגעת שם. גם בלי חןלצה יש תחושת אי נוחות אבל כאב של סכין זה רם משהו נוגע בי.
הצילו
תודה רבה
הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.
לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד
התרחבות של הרחם.
זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).
אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.
חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ
תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא
זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...
וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊
אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.
😍😍
מגיעה על לחשוב על אחרי
תודה לך
כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..
פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר
תודה לך. זה ממש כאב לא נעים
ממש ממש ממליצה על טיפול אקוויליבריו. זה יקר (סביב ה600 ש"ח לפחות) אבל מכירה המון שזה ממש הציל אותן, ואצלי גם אם לא פתר את הבעיה עצמה עדיין ממש הקל עלי.
שבוע טוב,
מוזר לי לכתוב פה... הייתי פעילה לפני כמה זמן ומאז אני קוראת שקטה...
בקיצר- אני כבר כמה שנים עם התקן לא הורמונלי (נובה טי).
אני רגילה כבר שהוא מכביד קצת תא הדימום בוסת, אבל עכשיו אני כבר שבוע וחצי והדימום לא מפסיק!
כמובן לא ברמה של למלא את הפד, אבל כן ברמה של דימום...
מה יכול לגרום לזה? זה מתסכל שכ"כ הרבה זמן לוקח להיטהר...
אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...
בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...
יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.
לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..
מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..
להחליף התקן.
חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן
והעיצות הרגילות להפסקת דימום.
נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.
כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית
לפחות כשלי היה לפני כמה שנים נחיה היתה ללכת כל חצי שנה לאוחטראסאונד
ביקורת ראשונה כל חצי שנה ואח"כ כל שנה.
במקרה של שינוי דרסטי במשקל ללכת לביקורת נוספת
הלכתי לקוסמטיקאית השבוע, הורידה לי את השפם בשעווה, תוך יומיים שלוש הכלללללל חזר!!! טונות שערות.. בשפם וגם בגבות.. פשוט סיוט!!
מה אתן עושות?????
צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע
לא
ולא
עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.
הורדתי באפילציה ךפני שנים.
בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...
יש שיטה חדשה של אפילציה עם פינצטה חשמלית וזה אפילו לא כואב. יש לי המלצה למישהי במרכז.
זה מתאים גם למקרה שיש הרבה שערות באיזור הסנטר?
לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.
בלי פער בגובה.
היתה לי מעץ והיה יותר קשה לנייד אותה בחדר
והיתה גם מבד אבל זה לא קו אפס ואז בלילה יוצא קשה להרים.
יש משהו שהוא גם וגם?
אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.
היה מין פוליגל מושחל.
הוצאתי אותו ואז נפתח יותר טוב.
שאחפש לך את הקישור שלה?
מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות
אפשר לכוונן את הגובה שלה לפי הגובה של המיטה.
זאת מהמשנת יוסף
אבל לא חושבת שיותר קל לנייד אותה מאשר של עץ, בסוף הבסיס מתכת...
אבל היא מעולה
אני לא רוצה להוסיף ימים בהם לא אהיה בבית עם הילדים רק להחליף את ה2 לילות של האישפוז אחרי הלידה בחדר פרטי בלי הפרעות של אחיות בלילה ואוכל נורמאלי. השאלה אם זה אפשרי? צריך אישור שיחרור מוקדם? אפשר לעשות את כל הבדיקות שעושים לתינוק כשנמצאים שם (משקל/צהבת/pku/שמיעה)?
זה מנותק לחלוטין מהבית חולים.
מסתבר שתצטרכי לחתום על סירוב אשפוז.
יש בהדסה כיום מחלקה ד' חדשה ומפנקת עם חדרים פרטיים, תתפללי שתצליחי לקבל שם חדר......
אני בניתי על זה אבל אז הבייבי היה צריך תמיכה נשימתית ואפילו ביות לא היה לי.....
(עכשיו נזכרת שגם במחלקה ד' לא כל המטפלות אחיות ותינוק שזקוק לניטור או בדיקה לא יכול להיות שם, בעז"ה שלא תצטרכו כלום)
שיהיה בשעה טובה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות
לגבי הבדיקות תארתי לעצמי שאין שם התכוונתי עד כמה זה מסובך לחזור למחלקה לבדיקות האלו המלונית קרובה למחלקה? מאפשרים בכלל לעשות אם הבדיקות אם השתחררתי?
בנוגע למחלקה הבנתי שיש משהו חדש כי אני הייתי לפני 4 שנים במחלקה ד' וזה לא היה חדרים פרטיים זה היה חדרים של 2 יותר פיציים מהחדרים במחלקה ג' (שם הייתי לפני 12 שנה אז בטח גם שם כבר השתנה) מקווה באמת שהתנאים השתפרו מאז.
ואי אפשר לחזור למחלקה לבדיקות, הם לא עושים שם בדיקות לתינוקות שכבר שוחררו.
אגב, לדעתי האוכל בהדסה מעולה...
אני הייתי במחלקה ד בחדר מהמם טבל של 2.
משקל וצהבת כן יש להם שם את המכשירים אבל זה לא קשור לבית חולים (נניח לא יכולים לתת בפניה או להזמין רופא במידת הצורך)
אם יש משקל וצהבת אז חסר לי רק הpku (אם הבדיקת שמיעה הראשונה יוצאת תקינה) אפשר לבקש להקדים את הבדיקה הזאת?
האמת שהכי מפריע לי בבית חולים זה אחיות שנכנסות באמצע הלילה + רעש של השכנה בחדר מרגישה שרק כשאני מגיעה הביתה אני משלימה שעות שינה (פחות קריטי לי אוכל למרות שאני בררנית ולא אוכלת יותר מידי בבית חולים).
מפחדת ממש
צריכה המלצה על רופא סופר מקצועי
בעקרון בכללית אבל מוכנה גם לשלם פרטי (כמובן שאם יש מישהו טוב שבהסדר עם כללית אז עדיף..)
ובכללי אשמח להרגעות על הבדיקה ממי שחוותה, פעם ראשונה שאצטרך לעשות..
מדהימה
לא עשיתי, אבל יודעת שהיא מומלצת מאד מאד
עדיפות לאזור המרכז
אבל יכולה גם לנסוע לירושלים בשביל מישהו מאוד מומלץ. תודה!
