ובשעה טובה

אין לי מושג לגבי אפס הפרדה... לא ניסיתי. 

ושבעז"ה הכל יתנהל כמו שאת רוצה ומצפה.

אני ילדתי שם לפני שנה וחצי והיה לי ממש לא טוב שם מבחינת האפס הפרדה, הרגשתי שהם לא בראש בכלל

הבנתי שממש עכשיו נפתחה מחלקה חדשה לאפס הפרדה ששם יותר בנויים לזה אז אולי שווה לברר

אם יש מישהי שילדה שם יחסית לאחרונה - אשמח לשמוע...

רציתי להיות בביות ולא התייחסו

בסו הייתי ברגיל ולא עניין אף אחד

גם הייתי שם אחרי ניתוח, ועוד פרטי, ולא עזר ממש ליחס

את מירושלים נכון?

סליחה אם חוזרת על הצעות, אבל מה עם שערי צדק?

יולדת שם תמיד, ב"ה לא עברתי קיסרי

אבל מחברות ובנות משפחה שכן, שמעתי דברים מאוד טובים

גם על היחס

גם על הגישה

אבל אין להם שם קיסרי באפס הפרדה בהגדרה...

מניחה שכן אוכל איכשהו לבקש שיתנו לי להיניק בחדר הניתוח ושאהיה בבית מלא מההתחלה (עם מלווה) - אבל אין להם חדר התאוששות לקיסרי, אז לא אוכל להיות שם עם התינוק... (וגם על הדברים האחרים כנראה אצטרך להתעקש )

מכל הבחינות האחרות אני באמת מרוצה משערי צדק, וגם יש שם רופאה מנתחת שאני כבר מכירה, אבל הקטע של ההתאוששות בנפרד מהתינוק, בתוך חדר התאוששות חסר פרטיות עם מתאוששים מניתוחים אחרים - זה אחד הדברים שקשים לי, ולכן אני מנסה לחפש חלופה...

חשבת לבדוק בלניאדו? 

למרות שלפני אחת הלידות הקודמות דיברתי שם עם רופאה שהיא ראש מחלקת היריון בסיכון (והייתה הרופאה הפרטית שלי בשע"צ בניתוח של התאומים), והיא אמרה לי שאם אגיע ללדת בזמן שהיא נמצאת שם אז היא תבוא ליילד אותי. (בסוף מצאתי רופאה אחרת בירושלים שהתאימה לצורך שהחה לי אז)

אבל חוששת לסמוך על משהו כזה...

יש אפשרות לקחת רופא פרטי בלניאדו

יש את דר מתן אלעמי

ויש את דר עודה חוסיין אומנם ערבי אבל הוא אחד המנתחים הכי טובים שם והוא גם לא יקר 

לגבי מנתחות אני לא בטוחה

לגבי הרופאים שכתבתי אני יודעת בבירור 

למזכירה של הרופאים היא נמצאת במחלקת יולדות א, בטח בגוגל יש מספר

אבל לפי מה שאני יודעת לפרטי צריך להתקשר ישירות לרופא אולי המזכירה תדע לכוון אותך 

את זה מלכתחילה

בהצלחה!

אבל קודם אני צריכה לעכל שכנראה לא כל הרצונות שלי יתממשו...

אבל כן אחרי שאנחנו מתעדפים לאחר מחשבה עמוקה, אז באמת מה שלא נצליח לממש יותר קל לנו

וגם לזכור שהקב"ה מנתב אותנו בצורה מדוייקת...

בהצלחה יקרה! 

אז מדובר שם גם על אפס הפרדה אחרי קיסרי וכו...

שאם יש מלווה ללילה הראשון אפשר להיות בביות, במידה והתינוק עונה על התנאים שהם מציבים: משקל וכדומה...

לי לא נתנו לעבור בגלל משקל נמוך... אם לא המשקל היו מאפשרים.

רק חשוב לדעת שזה גם תלוי בעומס שיש שם בביות- וזה עמוס...

חדר ההתאוששות שם משותף לכל המנותחים או שיש מיוחד לקיסריות?

ומה המשקל שממנו מאפשרים?

הבדיקות והכל בנוכחות האמא בחדר. ככה אני זוכרת.

אם את לוקחת משם פרטי- את יכולה להתייעץ עם הרופא.

לרופאים שם בפרטי יש השפעה, בדרך כלל הם בכלי תפקידים במחלקות...

כלומר מהרגע שהתינוק יוצא מהבטן, כולל בהתאוששות מהניתוח.

בכל אופן, אשמח להמלצות לרופאות מנתחות שם...

תודה!

לא היה רלוונטי אפס הפרדה

אז לא יודעת אם יש אופציה כזאת.

היה פג.

ילדתי אחר הצהריים וראיתי אותו רק בבוקר.

בעלי ואמא שלי ראו אותו לפני.

לקחו את התינוק ובעלי הלך איתו. היה ממש מבאס להיות לבד בהתאוששות...

יש מחלקת ביות מלא אבל לי לא אפשרו בגלל המשקל של התינוק.

ואפילו בביות מלט לא נתנו לי להיות ולא הסכימו לי לקחת להנקה בלילה הראשון

הלוואי שזה השתנה אבל להבנתי הם מאוד לא בקטע

רופאים פרטיים, וזה גם חשוב לי... (חשוב לי לדעת מי ינתח אותי, וחשוב לי שיהיה צוות נשי ככל האפשר.)

אולי צריכה באמת לשאול אותם אם הם יכולים לאפשר זאת גם בלי רופאה פרטית...

מכירה מישהי שילדה שם עם דר אלמעי . אבל אולי זה התחיל כלידה רגילה ואז הפך לקיסרי?

אני די בטוחה אבל אולי אני טועה.

תרימי טלפון 🙂

פרטית

ואשמח שתעדכני 

בעקבות מה ששאלתי את אחת הרופאות שם לפני כחמש שנים וחצי.

אולי באמת אתקשר אליה שוב...

אבל אנסה קודם למצות את האפשרויות בירושלים. קבעתי תור לייעוץ אצל רופאה מנתחת בעין כרם, ונראה מה יהיה לה לומר לי...

שילדה ממש לפני שבוע עם דר אלעמי

וחברה שלי לקחה שם את דר עודה בפרטי לניתוח חוזר  ,

צריך להתקשר אליהם ישירות כנראה לטלפון הפרטי

אבל אין לי טעם להתקשר אליהם, כי אני לא רוצה לקחת אותם...

אולי אתקשר שוב לרופאה שהייתה לי בלידת התאומים (ובלידה שאחריה) ואשאל אותה שוב אם יש סיכוי לקחת אותה פרטי (אף שלפני 5.5 שנים היא אמרה לי שלא).

כשרציתי לקבוע תור מקדים אצל הרופאה הפרטית בשערי צדק המזכירה שלה אמרה לי שזה מוקדם מדי, ושבכל מקרה הרופאה לא תוכל לעזור לי בעניין של קיסרי ידידותי, ושבשביל זה אני צריכה לדבר עם המיילדת האחראית על חדרי הניתוח רק בטרום ניתוח.

מה אתן אומרות, "להאמין" לה?

ואם לא, אז עם מי לנסות לדבר/לקבוע תור עכשיו? עם הרופאה או עם המיילדת האחראית (שתכל'ס אין לי מושג איך מדברים איתה)?

לי אמרו אותו דבר בהר הצופים. כשאני ניסיתי לדבר עם המיילדת האחראית לקבל את התינוק אחרי הלידה, להניק בחדר לידה ושהוא ישאר איתי, העבירו אותי מאחת לשניה, בסוף אמרו לי שאי אפשר לדעת מי תהיה המיילדת האחראית בניתוח, ורק בניתוח אוכל לדבר איתה.

בניתוח עצמו כמובן לא היה כמו שציפיתי מהבחינה הזאת (היו חייבים לקחת את התינוק לתינוקיה, אבל בכל מקרה לא הרגשתי שהקשיבו לי) 

אני לא הייתי מסתמכת על דברים באוויר

ואם את מוכנה להתפשר שיהיה מנתח ולא מנתחת אז בנתיים יש לי המלצה מצוינת, בפרטי

לא חייבת לענות כמובן,

הרי הצוות בחדר בין כה וכה כולל גברים אז למה דווקא הרופא זה מה שחשוב? 

שתי רופאות מנתחות, רופאה מרדימה, מיילדת - זה כבר רוב נשי. עם הסניטרים אין לי מה לעשות (גם לא עם הלאום שלהם 😖), אבל הם לא אמורים להיות נוכחים בניתוח עצמו...

בונה על זה שאם אני לוקחת רופאה פרטית היא תוכל לדאוג לזה. (בקיסרי הראשון שלי, שהתחיל כלידה רגילה עם רופאה פרטית, היא סידרה שתבוא רופאה מרדימה בשביל האפידורל, והיא זו שנשארה גם לניתוח)

יש לי טראומה מרופאים גברים... בקיסרי הראשון, שהיה חירום, הצטרף רופא לרופאה שלי, ואח"כ באשפוז בסבב הביקורים שלו שאלתי אם יש רופאה שיכולה לבדוק אותי (עוד לא ידעתי שזה חלק מהתפקיד של הרופאה הפרטית), והוא אמר: "רגע, את זו עם התאומים, נכון? אני הייתי בניתוח שלך, אז בואי." כאילו - 'כבר ראיתי אותך, אז מה את מתפדחת ממני'😵‍💫 (אני תפסתי את זה כהטרדה...)

ובלידה אחרת, רגילה, גם היו לי רופאים גברים - הם אמנם היו רגישים, אבל עדיין זה היה לי לא נעים...

כמובן, זה לא יהיה כמו הלידות הרגילות האחרות שלי, שמהבחינה הזו היו חלומיות... אבל לפחות כמה שאפשר

מקווה גם לצוות נשי ככל האפשר

אבל בכל ניתוח יש גם סטז'ר הבנתי ומקווה שלא ערבי בעעע

הזיה שאי אפשר למנוע את זה

אולי אני אעשה בלאגן כדי שזה לא יקרה🤭

וכן, היו לי גם לידות טובות ויחסית קצרות, אבל אף אחת מהן לא הייתה "חלומית" כמו בדמיון שלי...

אני אדבר עם הרופא אבל לא בטוח שזה אפשרי

וואי שונאת אותםםם

למה הם צצים בכל מקום? כמו מקקים

לא יכולה לחשוב שיהיו שם כאלה בלידה

וואי תכף יוציאו לי צו מינהלי, אני צריכה להתאפק קצת עד אחרי הלידה, שלא יכריחו אותי ללדת בבית🙈

ולידה בבית? הלוואי... אחד החלומות שכבר לא יזכו להתגשם

נראה לי הסטנדרט שלך גבוה אחות🙃

אני מסתפקת במוסיף והולך, שכל לידה תהיה טובה מהקודמת

ואולי גם מהלידה השלישית (הקיסרי הראשון) לרביעית.

מאז זה הלך והידרדר...

ולכן אני די נחושה שהפעם, גם אם נגזר עליי ניתוח, שאצא בחוויה טובה ככל האפשר!

סניטר זה מי שדואג לעבודות השחורות ואת זה מה לעשות, אין הרבה שרוצים לעשות את זה ולכן בעיקר בני דודינו מאיישים את התפקיד

ואגב @מתואמת כשעברתי פרוצדורה ניתוחית במעייני הישועה הסניטרים אמנם היו גברים, אבל יהודים

אני התכוונתי לסניטרים, כמובן. הלוואי שלא היה צריך אותם, אבל אין ברירה

לגבי הסניטרים היהודיים במעייני הישועה - זו באמת נקודת זכות לטובתם. אבל נראה לי ששאר הנקודות לא עומדות לטובת הבחירה בהם...

מתחתייך מישהי הגיבה על סטאז'רים..

אז חשוב להפריד

אבל באלי להגיד לך(אני מהתחום)

שאני די בטוחה שהוא אמר את זה לא במובן של "ראיתי אותך אז מה זה משנה"

אלא במובן של

אני הייתי בניתוח אז יודע בדיוק איך היה מהלך הניתוח ולכן צופה את ההחלמה המדוייקת למהלך הניתוח.

הם ממש מסתכלים על זה ככה.

אוהבים שמי שניתח הוא זה שיבדוק אחר כך.

כי יש לפעמים דקויות של מנתחים (איך חתכו, איך תפרו, מה מצאו בפנים וכו) שיכולים להיות משמעותיות להמשך (במיוחד אם צצות בעיות, אבל לא רק)

ולכן לא חשבתי להתלונן עליו.

עדיין בהרגשה האישית שלי זה לא היה נעים...

מהראיה שלי את השטח זה נכון.

כלומר, הרופאים אחראים על הטיפול הרפואי והאחיות אחראיות על הצד ה"ניהולי" (כמובן כאשר לא מעורבים שיקולים רפואיים):

 איזו יולדת תגיע לאיזו מחלקה, האם לאשר ביות מלא ועוד

הרופאים בד"כ לא מתערבים בשיקולים של האחיות.

כמובן כדאי לשאול גם את הרופאה עצמה, אבל הייתי מנסה לברר (אולי אפילו אישית) עם המיילדות הבכירות מה המדיניות.

אם אני לא טועה המיילדות הראשיות בשע"צ אלו אפרת הרלינג ורינה דביר.

אולי שווה לנסות לשאול בינתיים גם מיילדת זוטרה בשע"צ מה המדיניות ואולי היא תדע להפנות אותך הלאה

שאחראית על חדרי הניתוח. מיקי משהו.

מישהי יודעת את השם המלא ואיך להגיע אליה?

אז את אומרת שבעצם אין טעם לקבוע כבר עכשיו תור לרופאה הפרטית ולברר איתה את כל הדברים האלו?

אחראיות רק על חדרי הלידה ולא על חדרי הניתוח.

אני לא מכירה את המיילדת האחראית על חדרי הניתוח, אבל תנסי למצוא סביבך אחיות בשערי צדק ולשאול אותן, אני גם אנסה לברר.

לגבי תור לרופאה הפרטית, יכול להיות שלגבי קיסרי ידידותי כן יש לה אמירה (כגון האם היא מסכימה לתפור כשיש תינוק בחדר)

לגבי ההתאוששות סביר להניח שזו באמת לא אחריות שלה,אולי היא יכולה לבקש... (אבל כנראה לא להציב עובדות)

באמת לגבי ההתאוששות אני מניחה שלרופאה לא יהיה מה לעשות, אבל לכל מהלך הניתוח - אני מקווה שכן...

בכל אופן, אנסה לחפש מיילדות בשערי צדק בסביבתי, ולהגיע דרכן למיילדת הראשית...

אני עברתי קיסרי באפס הפרדה-

(הם מגדירים אפס הפרדה, היה זמן מסוים בסוף הניתוח שהתינוקת לא היתה איתי, היא יצאה עם בעלי והם חיכו לי בהתאוששות, וכל התאוששות היו איתי)

בכל מקרה,

כל זמן שהתינוקת היתה בחדר ניתוח - המילדת גם עדיין היתה וממש עמדה צמוד אליי ווידאה שאני מחזיקה אותה בבטיחות וכו'

לא נותנים ליולדת תוכ"ד ניתוח להחזיק לבד תינוק בן 0 בלי השגחה

כלומר היתה פה השקעת משאבים מסוימת (תכלס לא כזו ארוכה! כמה זמן זה ניתוח קיסרי...) של חדרי לידה, מילדת שבמקום להיות בחדרי לידה היתה איתי.

וגם בחדר התאוששות - היתה איתנו אחות תינוקיה שנתנה לתינוקת טיפול ראשוני (שקילה, טיפות עיניים וכו') בזמן שסיימו לי את הניתוח

בעלי כמובן היה איתה כל הזמן הזה

והאחות תינוקיה נשארה איתנו עד שהעבירו אותי מהתאוששות למחלקה, ואז בעצם התינוקת היתה באחריותנו כמו כל אישה שעוברת למחלקה

בקיצור, לא מספיק שהרופאה תסכים להמשיך ניתוח יחד עם תינוק..

צריך הקצאת משאבים נוספת של בי"ח

הראשיות בבתי החולים...

(ב"ה בזכות עצתה של @שלומית. גיליתי בסביבה שלי כמה כאלה שיכלו לעזור לי בזה, כולל רופאת נשים אחת, שלא ידעתי שזה מקצועה...)

האמת השרשורים שלך מבאסים. כי קיוויתי בגדול שהמצב ישתנה כבר עד כה.

מאחלת לך להגיע למקום הכי נכון לך.

ושנתאושש וניתקע בחדר התאוששות המבאס רק אחרי ניתוחים כאלה אמן ואמן. 

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

וואוו...

חיבוק לך.

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.

תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.

ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה

נשמע שאת מתמודדת עם הרבה.

רק מילה לגבי המתבגרת

זה שלב שבו קצת חוזרים להיות ילדים בני 3

לכן ההתנהגות הקיצונית

לכן המילים הלא רלוונטיות בעליל

אני לא אומרת לך מה לעשות

רק נותנת מבט חדש כדי שלא תתערערי

כמו שלא תתרגשי מילדה בת 3 שתגיד "אמא את פויה"

ככה דיבורים של ילדה בת 13 לא אמורים לרגש אותך

אפילו שהיא נראית כל כך חכמה ומבינה, בוגרת ורגישה, גדולה וגבוהה

ברגעים האלה היא שוב בת 3 ואת אמא שלה

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו

זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

קודם כל - ברכות על ההיריון!!

ב"ה יש הריון!

וכל הכבוד שטיפלת עצמך ולקחת תרופות הרגעה.

בתכל'ס :

דברי עם המכון הטרטולוגי בחיפה, הם נתונים ייעוץ לזה. יש כדורים שאפשר בהריון.

מניסיון אישי - אני כידוע מתמודדת ocd (הפרעה טורדנית כפייתית) וגם היו לי דיכאונות בעבר.

לוקחת באופן קבוע "בריכת כדורים"...

ו- ההריון של הבן שלי (בן 4) היה בהפתעה

וגם אני דאגתי מה יהיה...

המכון הטרטולוגי אמר שזה בסדר, במקרה שלי ההמלצה היתה גם לקחת חומצה פולית במינון מוגבר בשליש הראשון. אם לא עשית את זה - בלי לחץ!

ב"ה היום הבן שלי בן 4, מהמם וחכם מאוד.

שורה תחתונה

את הכי חשובה!

מעולה שטיפלת בעצמך!

וגם העובר יהיה בעז"ה בסדר.

מזל טוב!

המשך הריון רגוע ובריא.

מציינת שהמשכתי לקחת את התרופות לאורך כל ההריון.

ב"ה ילדון מתוק וחכם ממש.

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים