קודם כל, לשחרר אותו.
לשחרר אותו במחשבות, ברגשות בהכל.
הוא לא קיים.
לא כועסת, לא דואגת, לא שופטת.
הבן אדם נעלם מהרדאר.
למה זה שלב ראשון? כי זה חוסך מלא אנרגיה שהולכת לאיבוד.
אם הטיסה היא עובדה, אז היא עובדה. זהו נקסט.
אז מה שעשיתי:
אספתי את הילדים והסברתי להם שמעכשיו זה רק אני והם.
זהו.
אם הם רוצים שניצלח את זה, הם חייבים להיות חלק.
לא לריב האם החלוקה הוגנת או לא,
אלא שכל אחד יעשה את המקסימום האפשרי..
דיברתי איתם על גודל השעה והשליחות והכל,
אבל בסוף מה שהכי עזר, להבין שאנחנו במצב "מלחמה על הבית"
ואם אין אני לי, מי לי.
זהו.
שיחררתי את כל מה שהוא לא קריטי
יש לך שבוע, יש לך הרבה מה לשחרר שהןא לא קריטי.
כביסות, לא חייב
מקלחות, מי שדואג לעצמו ירוויח, מי שלא, בעיה שלו. תבהירי להם שאת מציעה פעם אחת, מי שנכנס יופיב מי שלא, הולך לישון בלי מקלחת.
תאמיני לי גם ילד בן 5 מבין מצויין את המסר בכזו סיטואציה. ומי שלא נכנס, בלי כעס רמצ בהשלמה לומר, אני מאודממבינה שאתה מתחרט שלא נכנסת להתקלח בזמן והיית מאוד רוצה לעשות זאת עכשיות לצערי אני לא פנויה לעזור לך להתקלח, נתקלח מחר. לילה טוב חמוד.
אוכל תכיני סיר מרק אחד גדול עם עוף וירקות.
שאר השבוע:
נקנקיקיות
שניצל תירס
פיצה
פסטה
לחם עם ממרח
קרונפלקס
ירקות שלמים/ חצויים.
תבקשי מבעלך שיעשה קניות לפני הנסיעה, שיהיה מספיק אוכל קנוי בשפע
שלא תצטרכי בכלל לצאת לקניות.
שיעורי בית, אסיפות הורים שחררי.
ימי הולדת, חוגים- שהילדים (יסודי ומעלה מן הסתם) ידאגו לעצמם או יוותרו שבוע אחד.
שירותים אם אין ילד משלשל או מקיא- שיתמודדו.
תנקי רק את שלך.
מצעים אין צורך להחליך דווקא בשבוע הזה..
סדר ושטיפת חדרים- גם אפשר לוותר או להסביר לילדים שמי ששומר יהיה לו נעים, ומי שלא, לא..
נראה לי הבנת את הרעיון.
הכי חשוב תיאום ציפיות עם הילדים מראש, מי שלא מתעלה על עצמו, שלא יצפה לתפקוד רגיל של הבית.
הבית יוצא לשבוע הישרדות, שיחליפו דיסקט.
מי שמתקשה לעשות זאת, הכל בסדר. אפשר לחיות בתת תנאים שבוע.
ואם יש לך שכנה שאפשר לבקש ממנה כל יום לפנות את הזבל זו הצלה..
לגהי כל ה:"מה הוא חושב לעצמו"
את כל זה אפשר אחרי החזרה לשגרה. שוב דבר לא בורח. כמובן שצריך לטפל בזה, אבל אי אפשר במקביל גם לשרוד, וגם לחפש אותו על הרדאר.
בהצלחה!!
