אנחנו התחתנו לפני כעשר שנים. בהתחלה אשתי הייתה הולכת עם כיסוי ראש מלא וחצאיות ארוכות.
עברנו כמה וכמה הפלות בשנים האחרונות, ומאז אשתי התחילה ללכת עם קוקו מחוץ לכיסוי הראש. כמו כן שמלות שמגיעות עד מעל לברך, בעבר היא הייתה לובשת אותן רק עם תחתית אבל היא כבר הולכת איתן בלי שום תוספת.
בהתחלה היא אמרה שזה בגלל שהיא כועסת על ה' בגלל ההפלות והיא אמרה שאם היא תזכה ללדת אז היא תחזור להתלבש כמו קודם. אבל כבר הייתה לידה ב"ה והיא עדיין לא חזרה להתלבש כמו בעבר.
כשאני מעיר לה או אומר לה על זה משהו אז היא אומרת שזה לא ענייני ושגם אני למשל לא תמיד מקפיד ללכת להתפלל במניין.
אבל אני לא חושב שזה אותו דבר. כשאני לא הולך לתפילה במניין אני לא הולך עם שלט גדול ברחוב שעליו כתוב שאני לא שומר מצווה מסוימת. לעומת זאת את הלבוש שלה כולם רואים. השכנים, הילדים, המשפחות שלנו.
לא אבוש להגיד שכן, יותר ממה שמפריעה לי אי-שמירת ההלכה, מפריעה לי הפומביות. העובדה שכולם יכולים לראות את השינוי שעובר עליה. אם היא הייתה עושה עבירה בתוך הבית זה היה פחות מפריע לי. לפחות הילדים והקהילה וכולם לא היו צריכים לדעת מזה.
בדברים אחרים לא חל אצלה שינוי ברמה הדתית, לפחות לא שאני יכול לראות. מברכת, מתפללת, הולכת לשיעור הלכה בכל שבוע, הולכת לשיעור נשים בשבת, מחנכת את הילדים כמו שצריך, הכל לפי הספר. רק עם הבגדים היא מורדת.
אז המצב הזה נמשך ונמשך ואני כמובן לא אומר כבר כלום כי זה לא יעזור וסתם יכעיס אותה, אבל בפנים מאוד כואב לי ולפעמים אני פשוט מתבייש לצאת איתה מהבית, בעיקר כשיש שמלה או חצאית שמגיעה מאוד מאוד גבוה מעל הברך. אבל אני מתעלם ומתגבר ומתנהג כרגיל.
אולי בעצם אני לא שואל כאן כלום אלא סתם פורק... אבל אם יש למישהו משהו חכם להגיד אז אשמח לשמוע.
נפלאה
