שישי שעבר היינו אצל חמותי איזה שעה לביקור קצר. אני דיברתי עם חמותי בסלון, ושמעתי את הילדים מצחקקים מכיוון החדרים. אמרתי לחמותי שאני אלך לראות מה הם עושים שם כי נראה לי הם נכנסו להם לחדר שינה (דבר שאני לא מרשה להם לעשות וכל פעם שרואה אותם שם מגרשת אותם החוצה). אבל חמותי אמרה שלא צריך היא מרשה להם להיכנס חופשי לחדר. טוב.
חזרנו הבייתה, ושם האמצעית סיפרה לי שהגדולה (בת 6) גזרה לה ולקטן את השיער אצל חמותי. לא באמת ראו משהו גזור אבל הזהרתי את הגדולה שלי שאני ממש לא מרשה לגזור לילדים את השיער (כבר גזרה לעצמה בעבר והזהרתי אותה).
מתישהו לקראת שבת, חמי מתקשר לבעלי ומספר לו שהילדים (כלומר הגדולה) גזרו לחמותי את הפאות בחדר שינה כשהם היו שם. אין לי מושג כמה הם גזרו ואיך בכלל הם השיגו מספריים אבל בכל זאת זה צריך ללכת לתיקון וכו'.
זה עולה הון כמובן והם לא ביקשו שנשלם אבל בעלי רוצה ולי אין בעיה עם זה, הקטע שמפריע לי זה שבעלי אומר שצריך לחנך את הילדה כי ההתנהגות שלה עוברת כל גבול (לדעתי היא מתנהגת ביום יום ממש בסדר), שצריך להיות קשים איתה ושהוא לא צועק עליה מספיק ולא מעניש אותה מספיק.
אמרתי לו שאם הוא רוצה לחנך אותה הוא דווקא צריך להפסיק עם הצעקות שלו כי זה גורם לה אנטי, אני לא אגזים אם אומר שב-50% מהאינטראקציות בינהם הילדה יוצאת בוכה. ושחוץ מזה גזירה של פאה לא נתפסת בעיניי כמעשה התנהגות קלוקלת אלא כחוסר הבנה של הבדל בין לגזור פאה ללגזור שיער של ברבי..
יש לכן עצות בנוגע לאיך לגרום למקרה לא לחזור על עצמו ובאופן כללי עצות חינוכיות שיתנו לנו כיוון?
אני אישית חושבת שהכעס של חמי הכניס לבעלי לחץ אטומי והוא מנסה להוציא את זה על הילדה כדי לצאת טוב בעיני חמי ואני ממש לא מוכנה שהילדה תצא קורבן רק כדי לגרום לו להרגיש טוב עם עצמו
