כינוי כמו סבא וסבתא כי זה מרגיש מבוגר

אם הקשר מאפשר הייתי פשוט שואלת

לק"י
 

האמת שאני לא קוראת לחמותי🙈

אבל אם יש קשר טוב ופונים אליהם בשם כלשהו, לא הייתי מפסיקה.....

ואת רוצה לשאול משהו..

לא יודעת, איך אפשר? חח

כמה כבר יותר לי לקרוא לה בשם סתם כשאני רוצה אותה..

כשאני רוצה להגיד משהו אני פשוט אומרת 

אבל כן מדי שבוע שולחת הודעת שבת שלום אז אני מתחילה ביחס אישי "x היקרה" ולא ישר שבת שלום יבש...

וכשבאים שבת אז יוצא לי לקרוא לה הרבה

"X את צריכה עזרה ?" או "x מה את מביאה להם?" לא יודעת מה

צריך להתחיל עם שם/כינוי כדי לקבל את התשומת לב ואז לשאול

הרגל כזה 

אז מיעטתי לפנות אליהם בשמם.

כשנולדו הילדים התחלתי לקרוא להם סבא וסבתא.  הם נהנים מאוד מהתואר הזה.

זה כמו שלאישי בנוכחות הילדים אני קוראת אבא

וגם בעלי פונה כך להורי.

שאלנו אותם בתחילת הנישואין וזה היה בסדר מבחינתם. 

אני לא מסוגלת... (הכלה השנייה כן קוראת להם בשמם, אגב...)

אז פונה בכל מיני דרכים עוקפות, וכן משתמשת לפעמים בשם סבא וסבתא. (אבל הם כן מבוגרים...)

ההורים שלי, צעירים (נהיו סבא וסבתא בסביבות גיל 50), דווקא שמחים וגאים להיקרא סבא וסבתא

אבל באמת סבא וסבתא שלי מאחד הצדדים לא אהבו את הכינוי המזקין של סבא וסבתא וביקשו שנקרא להם בשמותיהם... (אבל לא עשינו את זה. יש גבול...)

נניח כשחמותי מתארחת אצלנו ואני רוצה לשאול אותה משהו תוך כדי הסעודה, לא תמיד ברור שהשאלה מופנית אליה אם לא אקרא בשמה, ואז חמישה ראשים מתרוממים ומביטים בי במבט שואל, כי אולי התכוונתי אליהם.

נניח:

רוצה לטעום מהסלט הזה? הוא יצא נחמד!

או שאני שואל. אותה מהמטבח: להביא לך גרעינים?

ואם היא לא בטוחה שדיברתי אליה, היא לא תענה.

למזלי אני קוראת לחמותי בשמה.

מצד שני, גם לבת שלי קוראים באותו שם (אצלנו זה כבוד לקרוא על שם ההורים שלנו כשהם בחיים).

ואז גם אם אני קוראת בשמה לפני כן, עדיין הבת שלי יכולה לחשוב שקראתי לה😄😂

בקיצור, לפעמים באמת לקרוא לה סבתא זה פשוט וקל.

ב''ה יש לי חמות זורמת ולא כל כך אכפת לה איך אקרא לה, העיקר שיהיה לי נח

וכנראה אצטרך לשאול אותה וזהו

ואם תגיד לי שזה בסדר לקרוא בשמה אז יצאתי ידי חובה

זה סתם פחות נוח,

ובעיני גם מפריע לזרימה של הקשר.

אבל כנראה תלוי מנטליות.

אבל אני פשוט פונה אליה

בלי לכנות אותה כלום...

"מה נשמע? אפשר...? את...?"

רק פעם אחת נתקעתי שראיתי אותה ברחוב והייתי צריכה אותה חחח ולא ידעתי איך לקרוא לה

אז פשוט רצתי אחריה עד שהיא ראתה אותי....

גיסתי קוראת לה אמא אבל אני לא מסוגלת...

לשרוק???

ה' ישמור! זה רחובי!

אבל זה היה פעם אחת... ולא קורה בחיים...

כשיהיו לי ילדים אני אקרא לה סבתא בינתיים אין כינוי

סבא וסבתא שמגיע להם מהמקום הכי מכבד שיש

תודה לה' הם זכו להפוך להיות סבא וסבתא...!!!

אני קראתי לחמי וחמותי כל השנים עד הילד הראשון: מאמוש ואבוש סתם בתור כינוי..

כיום מאז שתינוקי נולד, למרות שחמותי כולה בת פחות מ 50 אני קוראת לה סבתא

כי היא סבתא והכינוי הזה מגיע לה הכי בעולם 

כינוי שלך אליה? גם בהודעות?

וחמותי תיפגע לדעתי.  אצטרך לבדוק את זה

נגיד אמא שלי היתה קוראת לחמותה דודה, גם נראה לי חמותי קוראת לחמותה דודה..

ואין מצב שאקרא לחמותי מאמוש ולחמי אבוש חחח

עם חמי יש דיסטנס כזה, הוא לא דברן ומאוד צנוע כזה.. חחח לא יודעת מתביישת....

אני פשוט מדברת

שואלת אותה שאלה

אומרת אמירה

מבקשת בקשה

אני לא מתחילה בקידה שם תואר וקריאה בשם חחח

יותר אני קוראת לה בשם נגיד בוואצאפ

כותבת לה: היי מאמוש בוקר טוב, מה שלומך

היי מאמוש מתי את מתכננת לצאת לחתונה - כזה סוג

אם אני נמצאת לידה, אני לא קוראת לה

אני אומרת לה ישירות

מבינה למה מתכוונת?

אני קוראת להם אמא ואבא

אבל באמת לא יןצר המון לקרוא להם, בטח לא בהודעות

וככה גם בעלי.

למדתי מגיסי, וההורים שלה ממש אוהבים.

חמותי תפגע אם אקרא לה באופן אחר.

בכל מקרה לקרוא בשם אצלנו מאוד לא מקובל.

חלק קוראים סבא וסבתא.

אני קוראת להם אבא ואמא - כמו שבעלי קורא להם והוא קורא כך להורים שלי.

אם אני ובעלי כמו יחידה אחת - הם ההורים שלנו

הם מקסימים, אבל יש ריחוק ואין באמת שיוויון

נגיד אם גיסתי תהיה בהריון אז חמותי תספר לבעלי ותגיד לא לספר לי עדיין כי מוקדם..

לא בכוונה רעה, אבל יש הפרדה

ואז כשהתארסנו דיברנו על זה והסתבר לי שלדעת בעלי זה יהיה מאוד מוזר שאקרא להם אבא ואמא ולא בשם שלהם.

הם גם קוראים בשם פרטי לחמיהם/חמותם

וזה מכבד מאוד בעיניהם.

אז החלטנו שבעלי יקרא להורים שלי אבא ואמא ואני אקרא להורים שלו בשמם.. 

אבל כשכן, זה בשם שלהם.

לא מסוגלת לחשוב על לקרוא להם בצורה אחרת, בטח לא אבא ואמא.

הם לא אבא ואמא שלי.

אם אני עם הבת שלי ואני רוצה להגיד להם משהו שקשור אליה והיא לידי, אז אומרת סבא וסבתא 

השרשור הזה מזכיר לי שסבא של בעלי אפילו הגדיל לעשות ומאז שהנכדים שלו היו קטנים לא הרשה להם לקרוא לו 'סבא'. הוא אמר שזה גורם לו להרגיש זקן.🤭 אז מצאו לו איזה כינוי שנשאר עד היום

לילדים שלי, הנינים, הוא מרשה עכשיו

בהודעות אני לא מרגישה צורך לקרוא בשם קודם, במכתבי ברכה אני רושמת את השם האמת וגם רוראת להם בשם כי ככה נהוג אצל מי שלא דתי

הם לא ציפו מעולם למשהו אחר ואצלנו זה ייראה להם מוזר אם יהיה אחרת. גם אצל הוריי זה כך.

הכבוד מתבטא בדרכים אחרות מולם

אני קוראת להורים שלי אבא ואמא. ואצל בעלי קוראים להורים ממי וטטי.

אז גם אני קוראת ממי וטטי (בעיקר ממי, לטטי אני פחות פונה.. יותר בעקיפין)

ככה זה גם מכבד אותם, ואת בעלי. ואני גם לא מרגישה שאני קוראת להם אבא ואמא

זה כזה- 'מה נשמע?

ראית ש...?

את רוצה שנעשה לך קפה? '

לפעמים ליד הילדים - 'סבתא, את יודעת שקוקי עושה לבד בשירותים? ' (הלוואי שאני אוכל כבר להגיד לה את המשפט הזה 🥴 אחרי יום קשוח של ניקוי צואה בכל מיני מקומות בבית... וריצות אינסופיות לשירותים, ולספר אלף פעם את כספיון כשהילד יושב באסלה ו... רק תעשה כבר! הותשתי! |סוף פריקה| 

אבל ברוב המקרים לא מתאים להגיד "מה נשמע?"

נגיד אנחנו בסלון כל אחת קוראת עיתון

באמצע החיים אפנה אליה "מה נשמע? ראית..?" חחח על זה מדברת

נגיד באלי לשתף אותה במשהו שהיה 

"וואי איזה פקקים היה היום..."

וזהו היא מרימה ראש ועונה...

או לשאול שאלה "איפה הילדים?..."

וכו'...

דווקא כשחמותי לידי לא הסתבכתי עם זה

כי הם צריכים להכין את עצמם בריכוז

אז כשאני קוראת בשמה אז היא יודעת שבשניה הקרובה אשאל משהו אז שתהיה כולה אוזן

אם אשאל בלי לקרוא לה לפני , 200% היא תשאל "מה" ואצטרך לחזור

זה לא מפריע לה

ואני לא חושבת שזה ''אסור''

מקווה מאד שהכלות שלי לעתיד לא יסבכו את עצמן ויקראו לי גם כרגיל

וככה גם כל הכלות במשפחה, נרא  לי טבעי  ונורמלי. לא חושבת שזה אסור.

וכך גם ארצה שהכלות שלי יקראו לי. יביך אותי  אם הן יתקעו וינסו למצא איך לא לקרא בשמי. לא רוצה שיקראו לי אמא או סבתא. הכי טבעי ופשוט בעיני לקרא בשם.

ואין מצב שאקרא לה אמא, יש לי רק אמא אחת, לא מסוגלת לקרא ככה לחמותי, אפילו שהיא אשה טובה ואני איהבת אותה. וגם לא ארצה שהכלות שלי יקראו לי אמא. 

לחמים בשמם..

אבל ברגע שהבנתי שזה לא מכבד אז פתאום לא נעים לי כבר

נשמע לי הרבה פחות מכבד להגיד למישהי מבוגרת ''אההמ אההמ'' או ''תגידי...'' או ''תשמעי רגע'' או לקרוא לה סבתא או סתם לא לדבר אליה ישירות בגלל שאין איך לקרוא לה...

כן היו סיטואציות שהייתי צריכה לקרוא, פעם הייתי מתפדחת קשות עם אממ והממ מנסה להסב את תשומת ליבה,

היום כבר יש לי יותר אומץ לקרוא לה שוויגער (זה לא כזה מזעזע כמו שזה נשמע, זה פשוט חמות בלע"ז 😅)

כל השרשור הזה מתחיל ונגמר בסגנון משפחתי

לא דומה חמות ספרדיה לחמות הונגריה או לחמות פולניה

יש עניין של אופי

חמותי ואמא שלי שתיהן פולניות והן מאוד שונות אחת מהשנייה

כל אחת עם קטעי הכבוד שלה

אני לא מצליחה להגיד גוט שאבעס חחח 

שבת חוזרים מהבית כנסת כולם כזה "גוט שאבעס..."

אני: "שבת שלוםם!"

חחח

זכרתי שזה איסור מהשולחן ערוך לקרא להם בשמם,

מכיוון שכתבו כאן שזה מנהג הלכתי לבדוק,וראיתי שיש כל מיני הנהגות ומנהגים מה מדיני כיבוד הורים חל גם על החם והחמות ומה לא,אבל לפי כל הדעות אסור לקרא להם בשמם.

מכיוון שאב שמחל על כבודו כבודו מחול, מי שחמותה "מוחלת" לה על זה זה בסדר לקרא לה בשמה,

אבל חשוב לזכור את ההלכה הבסיסית.

אני אישית לא מסוגלת לקרא לה בשמה,פשוט לא נראה לי מתאים, היא מבוגרת ממני, היא האמא של בעלי, וזה לא מסובך לי - אין לי צורך לקרא בשמה, גם כשנמצאים יחד אני מדברת אליה בלי להגיד את שמה, ובהודעות אני פותחת במשהו כללי- בקר טוב עם לב או שלום וברכה עם פרח ולא צריכה לכתוב גם את שמה.

ונראה לי שאם זה מה שנהוג במשפחה, זה נקרא שהם מחלו על כבודם. או שלא רואים בזה כבוד.

יכולה לומר על עצמי, שלא ארצה שהכלות שלי יקראו לי אמא, מרגיש לי מזויף, חמותי נשמע לי מוזר( שוויגר בכלל מעליב).

ואם היא לא תקרא לי , אלא תחפש כל מיני דרכים מוזרות להתחיל שיחה, זה בכלל מביך.

נראה לי שאני בגיל של חלק מהחמותות שלכן פה.

ויש חמותות צעירות, שרוצות קשר זורם  ונחמד עם הכלה ללא גינוני כבוד , ומעדיפות שיקראו בשמן, וזה הכבוד,שלהן שלא הופכים אותן לנשים מבוגרות שצריכות כבוד. אז,לפותחת, אם זה מה,שנהוג במשפחה הרבה שנים , חושבת שזה מספיק מכבד אותם, ודוקא לשנות את זה יכול להתפס מרוחק ומוזר.

אז כנראה זה לא מכבד , אבל הנושא אף פעם לא עלה

זה דווקא חמוד

להגיד לה "את יודעת, פתאום חשבתי עלז ה שאולי לא נעים לך שאני קוראת לך בשם הפרטי

נעים לך ככה? אם לא אני יכולה לקרוא לך אחרת.."

אני ווידאתי עם חמותי בערך שנה מהחתונה אם נוח לה

יש 'חמיות' שישמחו שיקראו להם בשם הפרטי ויש כאלה שרוצות אחרת

תיאום ציפיות זו הדרך הכי טובה להמנע מטעויות

אני רואה כאן שני דברים- הלכה בשולחן ערוך,שאני רוצה ושמחה לקיים גם אם הצד השני מוחל על זה. מתוך הערכה אמיתית והכרת הטוב פשוטה.

ויש את הכבוד שהוא חשוב להיררכיה המשפחתית.

גם עם הילדים שלי אני ממש רוצה לבנות קשר אוהב וזורם והם לא קוראים לי בשמי.

לא עשיתי מחקר , כותבת רק ממה שאני רואה סביבי - משפחות שהילדים קוראים להורים בשם שלהם- זה פוגע מאד בטיב הקשר בינהם, לילד זה טוב ההיררכיה המובנית, והיררכיה לא אומר בכלל חוסר קירה או חוסר זרימה,

וחוץ מהקשר זה גם פוגע בילד עצמו - ילד צריך מבוגר חזק,

ואותו דבר אני חושבת שאני במיקום המשפחתי שלי צריכה את זה בשבילי, הכבוד לחמותי עוזר לי הרבה פעמים לטובת הקשר שלנו, כשהיא אומרת משהו שעלול לפגוע,ואני "זוכרת" ומודעת לכך שהיא "חמותי" ולא חברה שלי, זה עוזר לי להתנהג בהתאם,ולא להתווכח איתה כמו עם חברה שלי.לטווח הארוך אני מרגישה שדווקא ההיררכיה הזו היא זו שנותנת לי את הקשר החם והטוב איתה.

זה לא דומה לקריאה בשם ההורים, שוודאי לא שייכת.

האמת , אני נשואה מעל 20 שנה, ובשרשור הזה קראתי לראשונה שזו הלכה בשולחן ערוך שאסור לקרא לחמות בשמה.

אני וכל הכלות של חמותי קוראות לה בשמה, ומכבדות אותה מאוד.

ונראה לי שגם הגיסות שלי קוראות לאמא שלי בשמה. ומכבדות אותה.

זה יהיה מוזר מאוד,  ואפילו יכול להגיע לסיטואציות שיראו לחמותי לא מכבדות , אם לא אקרא לה בשמה. לכן אני חושבת שזה תלוי משפחה ומנהגים, ואם הכבוד של החמות הוא שיקראו לה בשמה, היא אפילו לא מוחלת עלמכבודה, זה כבודה.

גם אני רוצה שהכלות שיהיו לי,  בעזרת ה' יקראו לי בשמי, זה הכבוד שלי , ולא שיקראו לי חמותי( בעיני זה כינוי שהוא בין מעליב למצחיק) ולא שיסתבכו איך לדבר איתי בלי לקרא בשום שם.

ממש מעניין מה שכתבת.

אני באמת שואלת כי מנסה להבין- ( כמו שכתבת ,בעז"ה עוד מעט נהיה בעצמנו חמותות😀) למה לא שייך שילד יקרא לך בשמך ואצל כלתך כן?

לק"י

לא גידלנו אותה מגיל אפס.

נשמע לי מוזר לקרוא "אמא" למי שהיא לא🤷‍♀️

אני מבינה מה שאת אומרת (למרות שגם זה תלוי בקשר. לא כולן מרגישות קשר קרוב עם החמות/ הכלה).

ותודה שציינת שזו הלכה, התחלתי להתערער

ישבתי וסיפרתי להם את השתשלשלות העניינים

לא באמת השאירו לי ברירה

אני עייפה ותשושה פיזית ונפשית 😩

שום דבר פה לא תקין בשום צורה

אני מקווה שיש לך עם מי לדבר בחיים האמיתיים

ולא רק את הפורום 

באמת שאין לי מילים

חיבוק ענק

אולי לבנות אחרות פה יהיה רעיון 

לא הבנתי כלום

בעלך לא העיד לטובתך מול הגורמים הרלוונטיים??

לא הסביר שאמא שלו הוציאה מפרופורציה?

נשמע לי פסיכי מה שאת אומרת מה זה אמא משוגעים…

אבל עדיין הם מנסים לעשות את העבודה שלהם

ואכן בודקים שאני לא מסוכנת

לסביבה והילדים לא מוזנחים כמו שהיא טוענת .. זה שיחות על גבי שיחות שעות של אנרגיה ובירוקרטיה

עדיין זה מעשה מיותר גם אם עומד לצידי וגם אם לא

בתור סבתא לא עושים כזה דבר

אני כועסת על בעלי שבכלל קרא לה

אבל בעיניין אחר - הייתי מעריכה אותה פי אלף אם הייתה אומרת מההתחלה שהיא לא בנויה לעזור מאשר להגיע למצב קיצון שכזה 

לגיטימי בטירוף לצאת לכמה לילות להתאוורר

מי קורא לזה הזנחה?!

ילדים שמחים לאמא שמחה

יואו איזה סאגה…

ממש ממש חשוב שתדאגי לעצמך לתמיכה נפשית משמעותית בתקופה הזו.

אני לא יודעת מה גרם לך להחליט לקחת הפסקה של כמה ימים, אבל מן הסתם גם לפני כן כבר התמודדת עם דברים מורכבים.

קיצור חוזרת לבקשה שלי לדאוג לעצמך למלוא התמיכה האפשרית, ולהתרחק מכל מי ומה שעלול לדרדר את העניינים 

נשמע כל כך מוזר, כאילו תלוש מהחיים הנורמטיביים..
חמותך נשמעת לי אימפולסיבית מאוד. כל בן אדם נורמלי היה נוהג אחרת. להזמין משטרה זה מאוד מאוד חריג. מאוד. 

את צריכה תמיכה. יש לך אותה? תעדכני אותנו איך את מרגישה. במקומך הייתי נפגעת קשות ועמוקות. זה לא נורמטיבי בכלל

הזוי ברמות להרביץ לקלל אותך? להזמין לך משטרה? מה??

מקווה שהסיפור הזה יהיה מאחורייך מהר מהר והכל בסדר את בסדר גמור בעלך היה איתם זה לא שהם היו לבד בימים האלה.. חיבוקק

לפי הסקת המסקנות שלך את צריכה טיפול דחוף

סליחה על הישירות, אבל ניכר שאת במצוקה ואני רוצה שיהיה לך טוב

אישה במצב רגשי תקין בחיים לא הייתה כותבת שחמתה אישה טובה, וגם לא הייתה מוכנה בחיים שהיא תתקרב אליה יותר. גם לא לילדים.

ואת הכי צריכה עזרה בעולם. הכי.

ואם הבעל לא תומך - אז גם אותו דואגת לנער טוב טוב או להעיף לכל הרוחות

לפגוע בך בצורה כזו זה לפגוע גם בילדים שלו

יש ככ הרבה דברים אחרים לעשות שהם לא לתקוף אותך פיזית או להזמין לך משטרה. הםוך אם כבר אותה צריכים לעצור על תקיפה.

בבקשה תדאגי לטיפול טוב

לא הפוגה

לא יום יומיים אצל חברה

טיפול מקצועי טוב

שולחת חיבוק ענק ומקווה שתצאי מזה חזקה יותר♥️

כתבת נכון כל מילה מדויקת.

וגם

את ובעלך מדברים בבית, לא?

הוא לא הבין שזה לא הגיוני להזמין את אמא שלו לאור היחסים בינכן והתפקוד שלה?

(כותבת מבלי לזכור פרקים קודמים) 

בהרגשה שלי צריך להפוך את חובת ההוכחה עליה. להגיד לרשויות, אותה שמעתם צועקת, היא הזמינה משטרה (מעשה כוחני! גם אם זה משהו שצריך לעשות במקרים מסוימים, ולכן גם אם יש נוהל שבודק אותך כדי לוודא שהילדים בטוחים, צריך במקביל לבדוק עדויות עליה ועל שפיותה כי יש דבר כזה תלונת שוא.)

את ידעת שאת צריכה מנוחה ודאגת למעטפת, היא באה לסייע ותוך כדי פירקה את הבית..

בקיצור, הלואי שטחנות הצדק טוחנות בכיוון הנכון וזה אפשרי, אבל אם לא- חיבוק גדול שאת בסדר ואת שפויה ואת קשובה לצרכים.

ובעניין התקשורת עם הבעל, זה לא נשמע לי בריא הגישה הזו של 'למדתי לא לבקש עזרה'. למרות שזה הכי מקומם שיש, איך שהכל התפתח, ומותר לך לכעוס, ומסתבר שלא היה מספיק ברור לו שזה הזמן לוותר על עבודה לטובת המנוחה שלך..

עדיין, אני כן חושבת שהקשר צריך להיות כזה שדבר ראשון הוא בצד 'שלכם'- רואה איתך עין בעין מה נגרם מהדרך שבה הוא התנהל ולמה ברור שפעם הבאה שתצטרכי מנוחה זה יקרה, *ולא ככה!*.

קשר שבו את מרגישה שאת צריכה לקבור את עצמך ואת רצונותייך במקום עמוק כי הדברים עלולים להתפתח עקום, בעיני דורש טיפול ועבודה על תקשורת, וכדאי להשקיע על זה בטיפול זוגי. סליחה שאני מתפרצת לדלת סגורה בלי שביקשת 🙏

זה יותר נשמע התנהלות לא תקינה שלהם.

משפחה זה עסק מורכב לפעמים,

ממש מחבקת אותך על התחושות האלו זה ממש לא פשוט להיות במקום הזה🤗

מול הגיסה לא הייתי בכלל מנסה לדבר או להגיד משהו,אלא אם כן בעלך יתפוס אותה לשיחה וידבר איתה.

מול הבעל הייתי אומרת מפורש אם אתה לא מסוגל להגן עליי ועל הילדים שאנחנו שם עם כולם אז אולי פשוט עדיף לוותר על זה.

ככה לפחות אני הייתי מגיבה(ככה אני הגבתי).

וזה היה כמובן אחרי המון שיחות איתו שיגן עלינו ושממש לא עזרו לו להבין את המקום שלו.

הילדים שלך ובעלך לא אמורים לשמוע שמדברים עלייך בצורה כזו.בטח אחרי שהגנת על הילד שלך,ואם הוא לא אמר כלום ןעשה כלום הייתי שואלת אותו איך הוא מגן על המשפחה שלו בתור ראש המשפחה.

אצלי בסופו של דבר זה גרם לזה שאנחנו פשוט לא מתראים כמעט אף פעם,וכשכן מתראים זה נהיה ממש מרוחק ומנומס,פחות מרגיש משפחה.

ודבר נוסף הילדים ממש מסתייגים עם מפגש משפחות מהצד של בעלי,וחבל זה יכל להראות אחרת.הילדים לא לנצח יישארו קטנים ומהר מאד יבינו מה קורה סביבם מי שיפגע מזה בסוף של דבר יהיה בעלך אז פשוט עדיף לשקף לו את זה.

לצעוק על ילד אחר, זה גבול אדום.

לפותחת,

אם מתאים לך, מציעה שתראי לבעלך את השרשור הזה, שיבין כמה תגובה כזו היא ממש לא לגיטמית. ואיך כל אישה לא תסכים לשתוק ולהרכין את הראש עד שהגל יעבור

חוויה לא פשוטה בכלל

אם היא אמא של ילד שהוא יכול לריב איתו, אז היא גדולה ממנו בהרבה. הצעקות זה החלק המינורי בסיפור הזה, היא איימה עליו. אני רק חושבת כמה הוא פחד בטח…

(ולא שמצדיקה צעקות… אבל יש לצעוק שיסדרו את המשחקים ויש לצעוק שתפגע בו פיזית בצורה רצינית)

איזו חוויה! חיבוק❤️ תחושות קשות ממש💔.

אני בדעה שאנשים שעושים לי רע אני מוציאה מהחיים שלי כל עוד אפשר. אחרי כזו חוויה לא הייתי מוכנה להיפגש איתה בטח אם הבעל מתקשה להגן עלייך.

לאור הדברים שלך שזו התרבות דיבור שם הייתי מצמצמת מפגשים לאפס ולא מוכנה להגיע לשבתות, אם צריך גם מפרטת למה. אם חשוב להם שתבואי הם מתכבדים לכבד אותך.

ולפתור את הבעיה עם הבעל

מה זאת אומרת שאת צריכה להגיב במקומו מול המשפחה שלו? והוא שותק כשמדברים עלייך לא יפה/ כזמאיימים על הילדים שלך ככה?

ממש לא נעים...

וגמני לא הייתי חוזרת לשבת איתה שם אם היא לא מתנצלת ומיישרים את ההדורים

מרגישה שהוא רואה את הכאב של המשפחה שלו

הוא אומר שמה שיש להם זה סוג של נכות ולכן -אני- צריכה להבין ולרחם עליה

זה לא הזוי????????

היא כתבה לי התנצלות עניתי בסימן עם היד

אבל אני כועסת

מאוד

הולכת לפוצץ את כל החופש הזה והתכנונים איתם 

והאמת שאני חושבת שתני רגע לכעס להירגע. אם היא התנצלה הייתי חושבת שוב איך להתנהל מולה

שפוגעים ואז מתנצלים כדי להשתיק..

אם ההתנצלות נאמרה בכנות באמת כדאי לחשוב מה הלאה, אבל אם זה דפוס שחוזר על עצמו בכלל לא הייתי מתייחסת לזה 

אולי כדאי להגיב לה על ההתנצלות:

אני מעריכה את ההתנצלות שלך, אבל אני עדיין מאוד פגועה ולא יכולה לסלוח כרגע.

לשבור עצמות של מישהו ובמיוחד של ילד

היא לא ממש נורמלית

זה לא אומר שצריך לספוג

זה אומר שצריך להתרחק

גם אם זה אומר לא להתארח שם

הנפש שלך ושל הילדים חשובה הרבה יותר מקשרים עם משפחה

אפשר לרחם עליהם …

בכל מקרה זה רק מחזק את המסקנה להפגש איתם כמה שפחות ובטח שלא שבת שלמה.

זה שאני מעמידה אותם במקום וכן לפעמים גם בוכה מרוב הלם ופגיעה

מבחינתם אני רגישה מדי

להשתלח על ילדים או אנשים זה בסדר. מותר להם.

להעמיד אותם במקום זה אסור

אז היא צרחה אחר כך בצרחות של חולת נפש ושמעתי את זה מרחוק

שהייתי בגינה

והילדים שלי הגדולים סיפרו שהיא אמרה שנמאס לה שאני רגישה ומפריע לי כל דבר

כאילו זה ממש בסדר להתנהג ככה ואני הלא בסדר

הקטע שאם זה היה קורה עם בן של אחותה, זה יכול להגיע לריב פיצוצים ביניהן.

זה כבר קרה

אני במצב שרוצה להתרחק ולהרחיק את הילדים מהם רק שבעלי לא בעניין

כי חושש שזה יפגע באמא שלו..לא מעניין אותי כבר כלום

שתחנך את הבנות שלה

לעצור את זה.

להתייחס לזה.

בפומבי או אח"כ.

אין שום מצב בעולם שילדים שומעים אישה שמבקרת את אמא שלהם, בצורה הזאת, ואבא שלהם שותק.

אני לא מדברת על הזמן שהייתם יחד, כי לפעמים לוקח זמן להגיב.

אבל אחרי שיצאת והגיסה ממשיכה לדבר עלייך,

אבא של הילדים היה צריך לבקש ממנה להפסיק את זה לפחות למטרת חינוך הילדים.

אח"כ בשבילך.

למזלו

אחרת לא הייתי סולחת לו על זה בחיים 

רק שהוא למד להשתבלל ולחכות שהגל יעבור.

אם את מתארת מצב שבו שעל אחיין אחר זה היה גורם לפיצוצים אז במקרה של בעלך הוא נמנע מחזיתות בדיוק כמו שהוא נמנע מלהתמודד מול אמא שלו כי חושש מפגיעה שלה אבל לא חושש מפגיעה של הילדים..

את כרגע נסערת כדאי לחכות לרגיעה ואז לחשוב איך את מתווכת לו את התחושות והגבולות שלך ושל הילדים שלכם

יתכן ויש להם נכות, זה לא אומר שאת צריכה לספוג וגם לא אומר שצריך לחתוך את הקשר אלא חשוב לבנות אסטרטגיה שנכונה לכם כמשפחה

ואם  אין בכוחו של בעלך להתמודד עם התחושות שלך ואין בידו יכולת להגן על בני משפחתו אין סיבה שתיכנסו למקומות מסובכים מידי לקשר המשפחתי שלכם.

גם כי אי אפשר לחנך מבוגרים

וגם כי זה נשמע קצת חולני

עדיף שאמא שלו תפגע מאשר שהנפש שלך ושל הילדים תפגע

אתם קודמים לאנשים אחרים

אם לא תתרחקי כנראה שזה יגבה מחירים גבוהים

ממכם כזוג וגם מהילדים

נזקים שיכולים להיות לטווח ארוך מאד

לא חושבת שבעלך יכול באמת לעשות משהו במצב בעייתי כזה

לא נשמע שיש עם מי לדבר 

איך האמא הגיבה? עוד אחים אם היו?

גם בגיל גדול שאנחנו כבר הורים בעצמנו, חלק מהתפקיד של אמא ואבא זה עדיין לחנך אם צריך ולהרגיע את הרוחות. אצלי במשפחה אמא שלי מתערבת בין האחים כשצריך. אצל בעלי נגיד לא. ולדעתי צריך להתערב..

ועם כל הכבוד לבעלך. אם לא מסוגל להגן עלייך הייתי מתרחקת לגמרי. 

לק"י

אבל כמובן שאתם לא צריכים לסבול מזה.

מצטרפת לאלה שאומרות, לבוא להורים כשהיא לא שם (או שאר האחים ה"בעייתיים").

וחיבוק!

זו חוויה קשה 

אני חושבת שלמען הבריאות הנפשית של ילדייך הם לא אמורים להחשף להתנהגות אימפולסיבית ואלימה כזו, גם אם היא לא מופנת כלפיהם.

גם השהייה בסביבה בה השיח הוא פוגעני ורעיל פוגעת בנפש.

חושבת שכדאי שתשקפי את זה לבעלך ואולי אפילו תשאלי אותו, איך זה הרגיש לו? בעבר ובהווה

זה לא סביר לשמוע צרחות כאלו מדודה. 
אם ככה היא רגילה להגיב, זה לא ישתנה... ולצרוח עליה חזרה נשמע שרק יסלים את המצב. והעיקר הוא שהילדים שלך יגדלו עם תחושת ביטחון.
 

כדאי לך לתווך לילדים את הסיטואציה. להסביר להם שהבעיה היא אצלה ושיש דרכים אחרות להביע כעס/ תסכול. שהיא הייתה *חייבת* להתנהג בצורה מכובדת, גם אם היה לה מאוד קשה.
זה ייתן להם גבול חזק והבנה שגם כשמאוד כועסים צריכים לשמור על שליטה עצמית.

מתלבטת מה לעשות עכשיו

יש תכנונים מפה ועד אילת לחופש יחד איתם

ולא פשוט לא בא לי, הודעתי לבעלי שכנראה אבטלה

הוא אמר שהוא לא הולך לבד עם הגדולים שאשכח מזה,הוא ישאר בבית איתי

בקטע של לא מפרידים את המשפחה

אבל אני רואה את זה אחרת לגמרי.... לא מסוגלת לראות אותםםםםםם

הבעיה היא לא שלך, הבעיה היא אינטראקציה עם אנשים בעייתיים. על הילדים שלך זה בסדר שיתפרצו? על בעלך?

באמת עדיף לא להיות איתם בחופש. תתכננו תכניות משלכם בלעדיהם ותפגשו את ההורים שלו לבד

אם אתם לא סגורים על הכיוון אפשר לפנות לרופא התפתחותי, אם יאשרו בקופה כי הגיל שלו גבולי, ולפעמים אחרי גיל 6 כבר לא מאשרים. אם לא פסיכאטר ילדים יכול לסייע לחשוב מה הכיוון של האבחון

אנחנו מתייעצים עם מדריכת ההורים שלנו (שמומחית לאוטיזם) גם על הילדים שלנו שלא על הרצף, והיא נותנת לנו כיוונים מה לבדוק ולאבחן.

היא פסיכולוגית.

אם יש לכם מישהו כזה - הכי טוב להתייעץ איתו.

אם לא - אז לפנות לרופא הילדים ולבקש הפניה כללית להתפתחות הילד. יכול להיות שתצטרכו למלא כמה שאלונים...

בהצלחה, וחיבוק של הזדהות❤️

כן אנחנו נמצאים בהדרכת הורים, בינתיים לא מרגישה שזה מספיק עוזר.

מה שכן שמתי לב שכשמחמיאים לו זה ממש גורם לו להתנהג יותר יפה אז נשתדל יותר.

זה ממש להדרכת הורים.

במה ההדרכה שאתם נמצאים בה עוסקת?

לא ראיתי משהו חריג לגיל 6

זה גיל שמצריך עדיין הרבה סבלנות ויחס אישי 

עושה לפעמים דברים לא הגיוניים כשהוא עייף/ עצבני

לא שיש לו אחות תינוקת

אבל זו לא סיטואציה קיצונית

הדרכת הורים זה תמיד טוב

אבל לפני זה

צריך התאמה בסיסית של ציפיות

כי ילד בן 6 הוא עדיין קטן בכל מני מובנים

ואם מצפים ממנו ליותר מאשר הוא מסוגל

זה עצמו יוצר את הבעיה

כל אחת מאיתנו כותבת מנקודת המבט שלה, ולכן אנחנו סוברות אחרת. טוב שיש לפותחת כמה נקודות הסתכלות כדי לראות מה הכי נכון לה...

לא נשאר בן 6 לנצח

אבל אפשר ליצור בעיות התנהגות גם לטווח ארוך עם ציפיות לא נכונות ושיפוטיות 

וגם בציבור עם ילודה גבוהה יש לעיתים קרובות ציפיות לא הגיוניות מגיל 6 או גילאים אחרים

כי יש עוד תינוקות מתחת

אבל זה לא עושה את הילד בן 6 יותר בוגר מכפי שהוא מסוגל

זכותה של כל דעה להישמע

אבל

התפיסה הזו

לקחת התנהלות רגילה ממש של בן 6 ולהפוך אותה לבעייתית ואבחון והדרכה וכו

היא אחת הבעיות הגדולות

כמו בעיה שעלתה בשרשור אחר

להתעלם מרצונות ומהתבוננות פנימית

וללכת לטיפול כדי לרצות משהו אחר

משהו השתבש עם השנים

אין סבלנות לתהליכים טבעיים

אין זמן ופניות להתבוננות פנימית

הכל בעיות שצריכות אבחונים וטיפולים

לא שאין כאלה

יש בשפע

אבל לפני שמקטלגים משהו כבעיה

צריך לשאול בקול

האם זו באמת בעיה

או שהבעיה היא בהסתכלות/ בציפיה/ במרוץ החיים שמשבש

ולא חושבת שזה מאוד חריג ילד בן 6 שמדי פעם יחליט לשבת על אחותו התינוקת. לפחות אצלי בבית יש ילדים כאלה 🤭

כמובן שזה לא סותר שכדאי להתייעץ ולקבל הדרכת הורים

יש כל מיני ילדים בגיל 6 וגם אותו ילד יכול להתנהג ככה בתקופות יותר קשוחות. נגיד אצלי במילואים זה יותר נראה ככה ובשגרה לא..

בעיקר לזהות את הרגע לפני- איך הוא לא יגיע לקצה

וברגעים שהוא בקצה לא צריך להכנס לחינוך יותר מדי אלא לעזור לו באותם רגעים

נגיד סיטואציה שהוא מוריד את הבגדים- אז לבוא אליו בחיוך ולהגיד לו מאמוש בוא אני יעזור לך להתלבש כי אנחנו נשארים עכשיו עם בגדים ולעזור לו. כשאת אומרת לו לא צנוע זה מדליק אותם יותר

וגם לחשוב מה באופן כללי עוזר לו לויסות? האם זאת תקופה שאתם מרגישים שהוא יותר בתסכול? אולי קורים עוד דברים ברקע?

איך הוא מתפקד במסגרת

ולחשוב יחד איתה האם מקור הקושי הוא התנהגותי-גבולות/רגשי/ תקשורתי.

אפשר להתחיל בהדרכת הורים מעמיקה ואח''כ לשקול לאן לפנות. 

לקצה

לדעתי

העניין הוא שצריך לדבר איתו אחרי ולא תוך כדי כי הוא בתוך האירוע. ולנסות להקל עליו

עד כמה שידוע לי זה אבחון אחד וממנו נותנים את האבחנה.

בכל אופן מסכימה עם התגובות שלא בטוח שיש פה מה לאבחן

שילוב של שבת ארוכה שקשה גם למבוגרים לשלוט בעצמם

חופש גדול (שינוי שגרה)

חום שיכול להוציא מהדעת את הטובים ביותר

וגם נולדה לו אחות תינוקת?

כל זה בהחלט יכול להוציא מילדים התנהגויות לא ממש מחושבות.

לשמור שעתיים על שקט בזמן מנוחת צהריים זה לא תואם גיל,

יכול להיות שאת כל מה שעצר בעצמו בשעתיים האלו הוא הוציא אחרי שקמתם?

לגבי הבגדים אחיינים שלי היו יוצאים עם חלוק אמנם אבל פתוח לרווחה מקדימה עד גיל 10 והם חרדים.. ולא התפדחו שאני שם. (ואנחנו לא מתראים הרבה בכלל, זה לא שהם רגילים אלי, פשוט לא מעניין אותם)

זוכרת שהאחיות הגדולות היו שולחות להתלבש והם היו צוחקים.

האמת ההורים לא עשו מזה עניין וזה עבר לבד.

הבן שלי בן 5.5 ובהחלט מסוגל לצאת מהחדר ערום.

יכול להיות שיש לו איסה רגידות תחושתית מסויימת או סתם חם לו כי הוא אוהב לזוז.

בכל אופן נשמע ילד אנרגטי ובריא 😁

לא אומרת ש100% הכל פיקס, אבל גם לא כל התנהגות שמאתגרת זה כי יש משהו מעבר שדורש התערבות חיצונית.

לדעתי מה שיכול להעיד האם צריך אבחון זה לא שבת ארוכה אלא הצטברות של מקרים בבית ומחוץ לבית.

אצל הבן שלי הגדול כשהיה קטן לא יכולתי לחשוב על לשבת על ספסל בגינה, לא להשאיר דקה עם תינוקות, ביקורים במיון, השעיות בכיתה א'

מנגד בגיל 9 הוא ניקה חצי מהבית לפסח. אבל אמיתי נקי מצוחצח מסודר. הכל עומד כמו חיילים. בכיתות גבוהות קטף פרסים על הישגים יוצאי דופן

יש ילדים כאלה..

כל עוד הוא יודע לנתב את הכוחות גם לדברים טובים, לדעתי זה בסדר.

הרבה כוחות והרבה נחת!

גלולות הורמונליות

תדעי אבל שזה לא פוגע בפוריות

זה נכון שלפעמים אחרי שמפסיקים יתכנו שיבושים

אבל זה לא מחייב בכלל

פתיחת תיק זה לא התחלת טיפול, אבל אם באים עם מה שצריך אפשר להתחיל ממש מיד אחרי

כדאי לברר איזה בדיקות הם מבקשים ולבוא עם הכל מוכן (יכול להיות בדיקות שבקופה לא דרשו ושם כן)

ואפשר להגיש בקשה להתחייבות לivf בעזרת הרופא פוריות מהקופה וזה חוסך זמן אם באים עם הכל

שיהיה בקלות ובהצלחה

איפה זה ככה?

כי היא מדברת על ברירת עוברים, זה דורש היערכות של המעבדה הגנטית... ואז אוגוסט וחגים...

באנו עם התחייבות וכל הבדיקות והיה אפשר להתחיל מהר

אבל לא ברירת עוברים אולי זה עובד אחרת

אבל נשמע לי הגיוני בכל מקרה שמקצר תהליכים לעשות קודם את הבדיקות שצריך

ובקשר לחגים לא קישרתי שזה יוצא באותו זמן, אבל שם נגיד עבדו בחוהמ פסח..

לגבי גלולות זה ממש סבבה ואת תטרידי את עצמך. גלולות לא פוגעות בפוריות בשום דרך, עותקים אותן הרבה פעמים אפילו כחלק מפרוטוקול טיפול. יש להן גם יתרונות שאפשר לסדר את הווסת איך שרוצים ולהיאסר פחות.. אז אפשר להתייחס לזמן הזה כזמן של חופש ונחת.

כמובן שאם הן עושות לך תופעות לוואי תחליפי, אבל זה לא מחייב ולא הייתי נלחצת מזה לפני.

לגבי הטיפולים- איפה את מטופלת? בכל מקום התהליך קצת שונה.

ברירת עוברים זה ריצה למרחקים ארוכים והתהליך לוקח זמן. צריך לדעת את זה לפני שמתחילים, זה לא תמיד תלוי בך וזה מאד קשה אבל ככה זה.

שווה להתחיל לקדם עניינים כמו בדיקות וקביעת תורים כי זה בהחלט תורים ממש ארוכים.

מוזמנת לדבר איתי בשמחה אם את צריכה עוד מידע!

בהצלחה!!

לקחתי פעמיים, באמת הרבה פחות תופעות לוואי מכדורים אחרים
חיברתי חפיסות ולא קיבלתי מחזור 10 חודשים  

מיד אחרי שהפסקתי לקחת נכנסתי להריון...

חזרתי לפוריות ומחזור סדיר חודש מהפסקת הגלולות.

חיבוק גדול על כל מה שאת עוברת!

אבל יודעת שצריך להיות בצום לפני כי הבדיקה הראשונה היא לסוכר בצום.

לגבי לאכול אחרי- לא יודעת, אבל בטח יתנו לך הנחיות בבדיקה.

אם שמים לך אבקה בכוס ומוהלים במים, אפשר לימון אם זה בא מוכן מראש אז אני חושבת שיש קצת לימון בפנים, אבל לא בטוחה.

אין קשר בין התזונה לסכרת. צריך להמשיך לאכול כרגיל. 

לא אוכלים משהו מתוק אחרי אם מרגישים רגיל. אין סיבה. אם את מרגישה נפילת סוכר, אפשר. אבל זו ממש לא הנחייה ואחרי העמסה של ככ הרבה סוכר לא מומלץ עוד…

לאכול רגיל לפני. יציאה למסעדה ממש לא קשורה להאם יש סכרת. לא הייתי אוכלת מלא ממתקים ערב לפני כי זה יכול קצת להשפיע על הבדיקה בצום.

לתמיסה המוכנה לא מוסיפים כלום. 

אחרי הבדיקה צריך לאכול אוכל, כי את אמורה להיות מורעבת, לא?

לא משהו מתוק, אלא ארוחת בוקר נורמלית, עדיף עם חלבונים ושומנים כדי שפחות תושפעי מהנפילת סוכר.

מה שאכלת ערב קודם לא קשור. הבדיקות בודקות את ההתמודדות של הגוף שלך עם הסוכר ששתית. (סוכר בצום כן קשור למה שאכלת אתמול בערב, אבל כנראה לא זו הייתה הבעיה) אבל אם את חוששת, אל תאכלי שום דבר מוגזם בערב קודם.

לי ידוע שלתמיסה המוכנה אסור להוסיף כלום. (היא מדויקת. הלימון שמוסיפים בעצם מוסיף גם סוכר לבדיקה, ואז זה מוריד מהמהימנות שלה)

לגבי התמיסה המוכנה, גם פעם שעברה שתיתי בלי כלום כי ככה אמרו וסבלתי ממש

והרופא טוען שמותר.. מישהי שמעה על זה?

זה יכול לעזור ממש, מצד שני לא רוצה להרוס את הבדיקה

וגם הציעו לי, אפילו אמרו לי להביא.

ולדעתי לשתות בשלוק, זה מגעיל!! אבל אם שותים בשלוקים קטנים הגועל נמשך יותר זמן

ועד סוף הבדיקה צריך להיות בצום.

לא יודעת לגבי לימו7 כי לי לימון לא עושה טוב.

ומה שחידשו לי, זה שמותר להקיא אחרי כמה זמן. אם את צריכה להקיא, תבררי אם אפשר. סתם חבל לסבול.

ולהביא אוכל לאחרי הבדיקה.

לגבי סכרת הריון-

ממה שראיתי זה לא קשור לאכילת מתוק.

זה קשור לשילייה.

לא הייתי משנה תזונה לפני אלא אוכלת כרגיל.

ממליצה לבקש יום לפני מהמרפאה לשים את הבקבוק המוכן במקרר. כשהוא קר יותר קל לשתות אותו. לי היה בסדר בטעם מנגו או אפרסק.

להביא סדנביץ לאחרי.. עם חלבון ושומן בריא כמו אבוקדו

תנסי לבדוק שוב עוד יומיים, או לעשות בדיקת דם.

זה של תשובה כנה הרגילות.

אלך לעשות מחר בבוקר בדיקת דם בתקווה שיש עוד סיכוי 

לפעמים יש כל מיני שיבושים השינויים מהרגיל.

בדיקות של תשובה כנה יומיים אחרי האיחור הראו שלילי ורק שבוע אחרי חיובי

והביוץ היה בזמן. אז יש עוד סיכוי...

מאשר טהורה לפרק זמן ארוך עם תופעות כמו שאת מתארת. אבל זו רק דעתי

גם כן הייתי יחסית בסדר גמור

עד שהיה טריגר, כמה חודשים של חוויה לא קלה, וזה הפיל אותי ממש. היה לי מאוד קשה להרים את עצמי.

כשהפסקתי הכל היה נראה ורוד יותר.

לחשוב על מעבר למניעה אחרת ולא על הפסקה, ואולי המצב ישתפר בלי מחזור וכו

אני למשל עברתי מדיאמילה ישר למדבקות כי התחיל לי הכתמות (אחרי המון זמן שהשתמשתי בדיאמילה), וזה סיים את ההכתמות ועבר חלק. לא היה לי בעיה של מצבי רוח או תופעות לוואי אחרות אז לא יכולה להעיד על זה, רק פותחת כיוון שאולי זה לא רק או זה או זה. 

לפעמים הגוף מגיב שונה מבחינת תופעות לוואי לחומרים זהים מחברות אחרות, כמו סרזט/דיאמילה/פומיניק.

ללא הורמונים .קל להתעסקות

לא כזה ביג דיל

שווה כל שקל ואת החזרת הרוגע והשלווה לבית והקשר הזוגי .