כינוי כמו סבא וסבתא כי זה מרגיש מבוגר

אם הקשר מאפשר הייתי פשוט שואלת

לק"י
 

האמת שאני לא קוראת לחמותי🙈

אבל אם יש קשר טוב ופונים אליהם בשם כלשהו, לא הייתי מפסיקה.....

ואת רוצה לשאול משהו..

לא יודעת, איך אפשר? חח

כמה כבר יותר לי לקרוא לה בשם סתם כשאני רוצה אותה..

כשאני רוצה להגיד משהו אני פשוט אומרת 

אבל כן מדי שבוע שולחת הודעת שבת שלום אז אני מתחילה ביחס אישי "x היקרה" ולא ישר שבת שלום יבש...

וכשבאים שבת אז יוצא לי לקרוא לה הרבה

"X את צריכה עזרה ?" או "x מה את מביאה להם?" לא יודעת מה

צריך להתחיל עם שם/כינוי כדי לקבל את התשומת לב ואז לשאול

הרגל כזה 

אז מיעטתי לפנות אליהם בשמם.

כשנולדו הילדים התחלתי לקרוא להם סבא וסבתא.  הם נהנים מאוד מהתואר הזה.

זה כמו שלאישי בנוכחות הילדים אני קוראת אבא

וגם בעלי פונה כך להורי.

שאלנו אותם בתחילת הנישואין וזה היה בסדר מבחינתם. 

אני לא מסוגלת... (הכלה השנייה כן קוראת להם בשמם, אגב...)

אז פונה בכל מיני דרכים עוקפות, וכן משתמשת לפעמים בשם סבא וסבתא. (אבל הם כן מבוגרים...)

ההורים שלי, צעירים (נהיו סבא וסבתא בסביבות גיל 50), דווקא שמחים וגאים להיקרא סבא וסבתא

אבל באמת סבא וסבתא שלי מאחד הצדדים לא אהבו את הכינוי המזקין של סבא וסבתא וביקשו שנקרא להם בשמותיהם... (אבל לא עשינו את זה. יש גבול...)

נניח כשחמותי מתארחת אצלנו ואני רוצה לשאול אותה משהו תוך כדי הסעודה, לא תמיד ברור שהשאלה מופנית אליה אם לא אקרא בשמה, ואז חמישה ראשים מתרוממים ומביטים בי במבט שואל, כי אולי התכוונתי אליהם.

נניח:

רוצה לטעום מהסלט הזה? הוא יצא נחמד!

או שאני שואל. אותה מהמטבח: להביא לך גרעינים?

ואם היא לא בטוחה שדיברתי אליה, היא לא תענה.

למזלי אני קוראת לחמותי בשמה.

מצד שני, גם לבת שלי קוראים באותו שם (אצלנו זה כבוד לקרוא על שם ההורים שלנו כשהם בחיים).

ואז גם אם אני קוראת בשמה לפני כן, עדיין הבת שלי יכולה לחשוב שקראתי לה😄😂

בקיצור, לפעמים באמת לקרוא לה סבתא זה פשוט וקל.

ב''ה יש לי חמות זורמת ולא כל כך אכפת לה איך אקרא לה, העיקר שיהיה לי נח

וכנראה אצטרך לשאול אותה וזהו

ואם תגיד לי שזה בסדר לקרוא בשמה אז יצאתי ידי חובה

זה סתם פחות נוח,

ובעיני גם מפריע לזרימה של הקשר.

אבל כנראה תלוי מנטליות.

אבל אני פשוט פונה אליה

בלי לכנות אותה כלום...

"מה נשמע? אפשר...? את...?"

רק פעם אחת נתקעתי שראיתי אותה ברחוב והייתי צריכה אותה חחח ולא ידעתי איך לקרוא לה

אז פשוט רצתי אחריה עד שהיא ראתה אותי....

גיסתי קוראת לה אמא אבל אני לא מסוגלת...

לשרוק???

ה' ישמור! זה רחובי!

אבל זה היה פעם אחת... ולא קורה בחיים...

כשיהיו לי ילדים אני אקרא לה סבתא בינתיים אין כינוי

סבא וסבתא שמגיע להם מהמקום הכי מכבד שיש

תודה לה' הם זכו להפוך להיות סבא וסבתא...!!!

אני קראתי לחמי וחמותי כל השנים עד הילד הראשון: מאמוש ואבוש סתם בתור כינוי..

כיום מאז שתינוקי נולד, למרות שחמותי כולה בת פחות מ 50 אני קוראת לה סבתא

כי היא סבתא והכינוי הזה מגיע לה הכי בעולם 

כינוי שלך אליה? גם בהודעות?

וחמותי תיפגע לדעתי.  אצטרך לבדוק את זה

נגיד אמא שלי היתה קוראת לחמותה דודה, גם נראה לי חמותי קוראת לחמותה דודה..

ואין מצב שאקרא לחמותי מאמוש ולחמי אבוש חחח

עם חמי יש דיסטנס כזה, הוא לא דברן ומאוד צנוע כזה.. חחח לא יודעת מתביישת....

אני פשוט מדברת

שואלת אותה שאלה

אומרת אמירה

מבקשת בקשה

אני לא מתחילה בקידה שם תואר וקריאה בשם חחח

יותר אני קוראת לה בשם נגיד בוואצאפ

כותבת לה: היי מאמוש בוקר טוב, מה שלומך

היי מאמוש מתי את מתכננת לצאת לחתונה - כזה סוג

אם אני נמצאת לידה, אני לא קוראת לה

אני אומרת לה ישירות

מבינה למה מתכוונת?

אני קוראת להם אמא ואבא

אבל באמת לא יןצר המון לקרוא להם, בטח לא בהודעות

וככה גם בעלי.

למדתי מגיסי, וההורים שלה ממש אוהבים.

חמותי תפגע אם אקרא לה באופן אחר.

בכל מקרה לקרוא בשם אצלנו מאוד לא מקובל.

חלק קוראים סבא וסבתא.

אני קוראת להם אבא ואמא - כמו שבעלי קורא להם והוא קורא כך להורים שלי.

אם אני ובעלי כמו יחידה אחת - הם ההורים שלנו

הם מקסימים, אבל יש ריחוק ואין באמת שיוויון

נגיד אם גיסתי תהיה בהריון אז חמותי תספר לבעלי ותגיד לא לספר לי עדיין כי מוקדם..

לא בכוונה רעה, אבל יש הפרדה

ואז כשהתארסנו דיברנו על זה והסתבר לי שלדעת בעלי זה יהיה מאוד מוזר שאקרא להם אבא ואמא ולא בשם שלהם.

הם גם קוראים בשם פרטי לחמיהם/חמותם

וזה מכבד מאוד בעיניהם.

אז החלטנו שבעלי יקרא להורים שלי אבא ואמא ואני אקרא להורים שלו בשמם.. 

אבל כשכן, זה בשם שלהם.

לא מסוגלת לחשוב על לקרוא להם בצורה אחרת, בטח לא אבא ואמא.

הם לא אבא ואמא שלי.

אם אני עם הבת שלי ואני רוצה להגיד להם משהו שקשור אליה והיא לידי, אז אומרת סבא וסבתא 

השרשור הזה מזכיר לי שסבא של בעלי אפילו הגדיל לעשות ומאז שהנכדים שלו היו קטנים לא הרשה להם לקרוא לו 'סבא'. הוא אמר שזה גורם לו להרגיש זקן.🤭 אז מצאו לו איזה כינוי שנשאר עד היום

לילדים שלי, הנינים, הוא מרשה עכשיו

בהודעות אני לא מרגישה צורך לקרוא בשם קודם, במכתבי ברכה אני רושמת את השם האמת וגם רוראת להם בשם כי ככה נהוג אצל מי שלא דתי

הם לא ציפו מעולם למשהו אחר ואצלנו זה ייראה להם מוזר אם יהיה אחרת. גם אצל הוריי זה כך.

הכבוד מתבטא בדרכים אחרות מולם

אני קוראת להורים שלי אבא ואמא. ואצל בעלי קוראים להורים ממי וטטי.

אז גם אני קוראת ממי וטטי (בעיקר ממי, לטטי אני פחות פונה.. יותר בעקיפין)

ככה זה גם מכבד אותם, ואת בעלי. ואני גם לא מרגישה שאני קוראת להם אבא ואמא

זה כזה- 'מה נשמע?

ראית ש...?

את רוצה שנעשה לך קפה? '

לפעמים ליד הילדים - 'סבתא, את יודעת שקוקי עושה לבד בשירותים? ' (הלוואי שאני אוכל כבר להגיד לה את המשפט הזה 🥴 אחרי יום קשוח של ניקוי צואה בכל מיני מקומות בבית... וריצות אינסופיות לשירותים, ולספר אלף פעם את כספיון כשהילד יושב באסלה ו... רק תעשה כבר! הותשתי! |סוף פריקה| 

אבל ברוב המקרים לא מתאים להגיד "מה נשמע?"

נגיד אנחנו בסלון כל אחת קוראת עיתון

באמצע החיים אפנה אליה "מה נשמע? ראית..?" חחח על זה מדברת

נגיד באלי לשתף אותה במשהו שהיה 

"וואי איזה פקקים היה היום..."

וזהו היא מרימה ראש ועונה...

או לשאול שאלה "איפה הילדים?..."

וכו'...

דווקא כשחמותי לידי לא הסתבכתי עם זה

כי הם צריכים להכין את עצמם בריכוז

אז כשאני קוראת בשמה אז היא יודעת שבשניה הקרובה אשאל משהו אז שתהיה כולה אוזן

אם אשאל בלי לקרוא לה לפני , 200% היא תשאל "מה" ואצטרך לחזור

זה לא מפריע לה

ואני לא חושבת שזה ''אסור''

מקווה מאד שהכלות שלי לעתיד לא יסבכו את עצמן ויקראו לי גם כרגיל

וככה גם כל הכלות במשפחה, נרא  לי טבעי  ונורמלי. לא חושבת שזה אסור.

וכך גם ארצה שהכלות שלי יקראו לי. יביך אותי  אם הן יתקעו וינסו למצא איך לא לקרא בשמי. לא רוצה שיקראו לי אמא או סבתא. הכי טבעי ופשוט בעיני לקרא בשם.

ואין מצב שאקרא לה אמא, יש לי רק אמא אחת, לא מסוגלת לקרא ככה לחמותי, אפילו שהיא אשה טובה ואני איהבת אותה. וגם לא ארצה שהכלות שלי יקראו לי אמא. 

לחמים בשמם..

אבל ברגע שהבנתי שזה לא מכבד אז פתאום לא נעים לי כבר

נשמע לי הרבה פחות מכבד להגיד למישהי מבוגרת ''אההמ אההמ'' או ''תגידי...'' או ''תשמעי רגע'' או לקרוא לה סבתא או סתם לא לדבר אליה ישירות בגלל שאין איך לקרוא לה...

כן היו סיטואציות שהייתי צריכה לקרוא, פעם הייתי מתפדחת קשות עם אממ והממ מנסה להסב את תשומת ליבה,

היום כבר יש לי יותר אומץ לקרוא לה שוויגער (זה לא כזה מזעזע כמו שזה נשמע, זה פשוט חמות בלע"ז 😅)

כל השרשור הזה מתחיל ונגמר בסגנון משפחתי

לא דומה חמות ספרדיה לחמות הונגריה או לחמות פולניה

יש עניין של אופי

חמותי ואמא שלי שתיהן פולניות והן מאוד שונות אחת מהשנייה

כל אחת עם קטעי הכבוד שלה

אני לא מצליחה להגיד גוט שאבעס חחח 

שבת חוזרים מהבית כנסת כולם כזה "גוט שאבעס..."

אני: "שבת שלוםם!"

חחח

זכרתי שזה איסור מהשולחן ערוך לקרא להם בשמם,

מכיוון שכתבו כאן שזה מנהג הלכתי לבדוק,וראיתי שיש כל מיני הנהגות ומנהגים מה מדיני כיבוד הורים חל גם על החם והחמות ומה לא,אבל לפי כל הדעות אסור לקרא להם בשמם.

מכיוון שאב שמחל על כבודו כבודו מחול, מי שחמותה "מוחלת" לה על זה זה בסדר לקרא לה בשמה,

אבל חשוב לזכור את ההלכה הבסיסית.

אני אישית לא מסוגלת לקרא לה בשמה,פשוט לא נראה לי מתאים, היא מבוגרת ממני, היא האמא של בעלי, וזה לא מסובך לי - אין לי צורך לקרא בשמה, גם כשנמצאים יחד אני מדברת אליה בלי להגיד את שמה, ובהודעות אני פותחת במשהו כללי- בקר טוב עם לב או שלום וברכה עם פרח ולא צריכה לכתוב גם את שמה.

ונראה לי שאם זה מה שנהוג במשפחה, זה נקרא שהם מחלו על כבודם. או שלא רואים בזה כבוד.

יכולה לומר על עצמי, שלא ארצה שהכלות שלי יקראו לי אמא, מרגיש לי מזויף, חמותי נשמע לי מוזר( שוויגר בכלל מעליב).

ואם היא לא תקרא לי , אלא תחפש כל מיני דרכים מוזרות להתחיל שיחה, זה בכלל מביך.

נראה לי שאני בגיל של חלק מהחמותות שלכן פה.

ויש חמותות צעירות, שרוצות קשר זורם  ונחמד עם הכלה ללא גינוני כבוד , ומעדיפות שיקראו בשמן, וזה הכבוד,שלהן שלא הופכים אותן לנשים מבוגרות שצריכות כבוד. אז,לפותחת, אם זה מה,שנהוג במשפחה הרבה שנים , חושבת שזה מספיק מכבד אותם, ודוקא לשנות את זה יכול להתפס מרוחק ומוזר.

אז כנראה זה לא מכבד , אבל הנושא אף פעם לא עלה

זה דווקא חמוד

להגיד לה "את יודעת, פתאום חשבתי עלז ה שאולי לא נעים לך שאני קוראת לך בשם הפרטי

נעים לך ככה? אם לא אני יכולה לקרוא לך אחרת.."

אני ווידאתי עם חמותי בערך שנה מהחתונה אם נוח לה

יש 'חמיות' שישמחו שיקראו להם בשם הפרטי ויש כאלה שרוצות אחרת

תיאום ציפיות זו הדרך הכי טובה להמנע מטעויות

אני רואה כאן שני דברים- הלכה בשולחן ערוך,שאני רוצה ושמחה לקיים גם אם הצד השני מוחל על זה. מתוך הערכה אמיתית והכרת הטוב פשוטה.

ויש את הכבוד שהוא חשוב להיררכיה המשפחתית.

גם עם הילדים שלי אני ממש רוצה לבנות קשר אוהב וזורם והם לא קוראים לי בשמי.

לא עשיתי מחקר , כותבת רק ממה שאני רואה סביבי - משפחות שהילדים קוראים להורים בשם שלהם- זה פוגע מאד בטיב הקשר בינהם, לילד זה טוב ההיררכיה המובנית, והיררכיה לא אומר בכלל חוסר קירה או חוסר זרימה,

וחוץ מהקשר זה גם פוגע בילד עצמו - ילד צריך מבוגר חזק,

ואותו דבר אני חושבת שאני במיקום המשפחתי שלי צריכה את זה בשבילי, הכבוד לחמותי עוזר לי הרבה פעמים לטובת הקשר שלנו, כשהיא אומרת משהו שעלול לפגוע,ואני "זוכרת" ומודעת לכך שהיא "חמותי" ולא חברה שלי, זה עוזר לי להתנהג בהתאם,ולא להתווכח איתה כמו עם חברה שלי.לטווח הארוך אני מרגישה שדווקא ההיררכיה הזו היא זו שנותנת לי את הקשר החם והטוב איתה.

זה לא דומה לקריאה בשם ההורים, שוודאי לא שייכת.

האמת , אני נשואה מעל 20 שנה, ובשרשור הזה קראתי לראשונה שזו הלכה בשולחן ערוך שאסור לקרא לחמות בשמה.

אני וכל הכלות של חמותי קוראות לה בשמה, ומכבדות אותה מאוד.

ונראה לי שגם הגיסות שלי קוראות לאמא שלי בשמה. ומכבדות אותה.

זה יהיה מוזר מאוד,  ואפילו יכול להגיע לסיטואציות שיראו לחמותי לא מכבדות , אם לא אקרא לה בשמה. לכן אני חושבת שזה תלוי משפחה ומנהגים, ואם הכבוד של החמות הוא שיקראו לה בשמה, היא אפילו לא מוחלת עלמכבודה, זה כבודה.

גם אני רוצה שהכלות שיהיו לי,  בעזרת ה' יקראו לי בשמי, זה הכבוד שלי , ולא שיקראו לי חמותי( בעיני זה כינוי שהוא בין מעליב למצחיק) ולא שיסתבכו איך לדבר איתי בלי לקרא בשום שם.

ממש מעניין מה שכתבת.

אני באמת שואלת כי מנסה להבין- ( כמו שכתבת ,בעז"ה עוד מעט נהיה בעצמנו חמותות😀) למה לא שייך שילד יקרא לך בשמך ואצל כלתך כן?

לק"י

לא גידלנו אותה מגיל אפס.

נשמע לי מוזר לקרוא "אמא" למי שהיא לא🤷‍♀️

אני מבינה מה שאת אומרת (למרות שגם זה תלוי בקשר. לא כולן מרגישות קשר קרוב עם החמות/ הכלה).

ותודה שציינת שזו הלכה, התחלתי להתערער

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

יש לי דיאפרגמה קאיה

ואני לא מרגישה בטוחה איתה.. הייתי אצל מתאמת  אבל תמיד יש לי נערווים שאולי אני לא שמה נכון ושכחתי איך... פשוט מכניסה משתדלת עד הסוף עמוק+ג'ל

זה מה שאמורים לעשות נכון? לא צריך איזהשהו כיוון מסויים

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

שמישהו ייגע לי שם בכלל, הבעיה שגם אני לא יכולה לעצמי

מניחה שאין איזה פיתרון קסם כזה או אחר 🥲

המשקלים רק עלו ועלו מלידה ללידה

והראשון נולד 3.8

בראשון חתך יזום וקרעים נוראיים

בשניה חתך קטן- טיפה תפרים ולא מורגשים

מלידה שלישית - אין קרעים כלל!

למדתי 2 מסקנות חשובות:

1. מאוד מאוד מאוד!! תלוי במיילדת . טיימינג של לחיצות וכו . הלידות החוזרות המיילדת עשתה עיסוי תוך כדי לידה עם המון שמן - מה שגרם לכך שלא היו קרעים כלל

2. התנוחה פחות חשובה - ילדתי בכמה תנוחות, בסוף הבנתי שדווקא בשכיבה חצי על הגב יש שליטה טובה יותר למיילדת על הקרעים וכו אז העדפתי את התנוחה הזו.

זה שהיו קרעים פעם אחת - לא מחייב שיהיו שוב

וגם תלוי מאוד איך תופרים- יש מומחים שתופרים ובקושי מרגישים ויש כאלה שפחות יודעים ואז התפרים מורגשים בהחלט

בהצלחה!

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן