כינוי כמו סבא וסבתא כי זה מרגיש מבוגר

אם הקשר מאפשר הייתי פשוט שואלת

לק"י
 

האמת שאני לא קוראת לחמותי🙈

אבל אם יש קשר טוב ופונים אליהם בשם כלשהו, לא הייתי מפסיקה.....

ואת רוצה לשאול משהו..

לא יודעת, איך אפשר? חח

כמה כבר יותר לי לקרוא לה בשם סתם כשאני רוצה אותה..

כשאני רוצה להגיד משהו אני פשוט אומרת 

אבל כן מדי שבוע שולחת הודעת שבת שלום אז אני מתחילה ביחס אישי "x היקרה" ולא ישר שבת שלום יבש...

וכשבאים שבת אז יוצא לי לקרוא לה הרבה

"X את צריכה עזרה ?" או "x מה את מביאה להם?" לא יודעת מה

צריך להתחיל עם שם/כינוי כדי לקבל את התשומת לב ואז לשאול

הרגל כזה 

אז מיעטתי לפנות אליהם בשמם.

כשנולדו הילדים התחלתי לקרוא להם סבא וסבתא.  הם נהנים מאוד מהתואר הזה.

זה כמו שלאישי בנוכחות הילדים אני קוראת אבא

וגם בעלי פונה כך להורי.

שאלנו אותם בתחילת הנישואין וזה היה בסדר מבחינתם. 

אני לא מסוגלת... (הכלה השנייה כן קוראת להם בשמם, אגב...)

אז פונה בכל מיני דרכים עוקפות, וכן משתמשת לפעמים בשם סבא וסבתא. (אבל הם כן מבוגרים...)

ההורים שלי, צעירים (נהיו סבא וסבתא בסביבות גיל 50), דווקא שמחים וגאים להיקרא סבא וסבתא

אבל באמת סבא וסבתא שלי מאחד הצדדים לא אהבו את הכינוי המזקין של סבא וסבתא וביקשו שנקרא להם בשמותיהם... (אבל לא עשינו את זה. יש גבול...)

נניח כשחמותי מתארחת אצלנו ואני רוצה לשאול אותה משהו תוך כדי הסעודה, לא תמיד ברור שהשאלה מופנית אליה אם לא אקרא בשמה, ואז חמישה ראשים מתרוממים ומביטים בי במבט שואל, כי אולי התכוונתי אליהם.

נניח:

רוצה לטעום מהסלט הזה? הוא יצא נחמד!

או שאני שואל. אותה מהמטבח: להביא לך גרעינים?

ואם היא לא בטוחה שדיברתי אליה, היא לא תענה.

למזלי אני קוראת לחמותי בשמה.

מצד שני, גם לבת שלי קוראים באותו שם (אצלנו זה כבוד לקרוא על שם ההורים שלנו כשהם בחיים).

ואז גם אם אני קוראת בשמה לפני כן, עדיין הבת שלי יכולה לחשוב שקראתי לה😄😂

בקיצור, לפעמים באמת לקרוא לה סבתא זה פשוט וקל.

ב''ה יש לי חמות זורמת ולא כל כך אכפת לה איך אקרא לה, העיקר שיהיה לי נח

וכנראה אצטרך לשאול אותה וזהו

ואם תגיד לי שזה בסדר לקרוא בשמה אז יצאתי ידי חובה

זה סתם פחות נוח,

ובעיני גם מפריע לזרימה של הקשר.

אבל כנראה תלוי מנטליות.

אבל אני פשוט פונה אליה

בלי לכנות אותה כלום...

"מה נשמע? אפשר...? את...?"

רק פעם אחת נתקעתי שראיתי אותה ברחוב והייתי צריכה אותה חחח ולא ידעתי איך לקרוא לה

אז פשוט רצתי אחריה עד שהיא ראתה אותי....

גיסתי קוראת לה אמא אבל אני לא מסוגלת...

לשרוק???

ה' ישמור! זה רחובי!

אבל זה היה פעם אחת... ולא קורה בחיים...

כשיהיו לי ילדים אני אקרא לה סבתא בינתיים אין כינוי

סבא וסבתא שמגיע להם מהמקום הכי מכבד שיש

תודה לה' הם זכו להפוך להיות סבא וסבתא...!!!

אני קראתי לחמי וחמותי כל השנים עד הילד הראשון: מאמוש ואבוש סתם בתור כינוי..

כיום מאז שתינוקי נולד, למרות שחמותי כולה בת פחות מ 50 אני קוראת לה סבתא

כי היא סבתא והכינוי הזה מגיע לה הכי בעולם 

כינוי שלך אליה? גם בהודעות?

וחמותי תיפגע לדעתי.  אצטרך לבדוק את זה

נגיד אמא שלי היתה קוראת לחמותה דודה, גם נראה לי חמותי קוראת לחמותה דודה..

ואין מצב שאקרא לחמותי מאמוש ולחמי אבוש חחח

עם חמי יש דיסטנס כזה, הוא לא דברן ומאוד צנוע כזה.. חחח לא יודעת מתביישת....

אני פשוט מדברת

שואלת אותה שאלה

אומרת אמירה

מבקשת בקשה

אני לא מתחילה בקידה שם תואר וקריאה בשם חחח

יותר אני קוראת לה בשם נגיד בוואצאפ

כותבת לה: היי מאמוש בוקר טוב, מה שלומך

היי מאמוש מתי את מתכננת לצאת לחתונה - כזה סוג

אם אני נמצאת לידה, אני לא קוראת לה

אני אומרת לה ישירות

מבינה למה מתכוונת?

אני קוראת להם אמא ואבא

אבל באמת לא יןצר המון לקרוא להם, בטח לא בהודעות

וככה גם בעלי.

למדתי מגיסי, וההורים שלה ממש אוהבים.

חמותי תפגע אם אקרא לה באופן אחר.

בכל מקרה לקרוא בשם אצלנו מאוד לא מקובל.

חלק קוראים סבא וסבתא.

אני קוראת להם אבא ואמא - כמו שבעלי קורא להם והוא קורא כך להורים שלי.

אם אני ובעלי כמו יחידה אחת - הם ההורים שלנו

הם מקסימים, אבל יש ריחוק ואין באמת שיוויון

נגיד אם גיסתי תהיה בהריון אז חמותי תספר לבעלי ותגיד לא לספר לי עדיין כי מוקדם..

לא בכוונה רעה, אבל יש הפרדה

ואז כשהתארסנו דיברנו על זה והסתבר לי שלדעת בעלי זה יהיה מאוד מוזר שאקרא להם אבא ואמא ולא בשם שלהם.

הם גם קוראים בשם פרטי לחמיהם/חמותם

וזה מכבד מאוד בעיניהם.

אז החלטנו שבעלי יקרא להורים שלי אבא ואמא ואני אקרא להורים שלו בשמם.. 

אבל כשכן, זה בשם שלהם.

לא מסוגלת לחשוב על לקרוא להם בצורה אחרת, בטח לא אבא ואמא.

הם לא אבא ואמא שלי.

אם אני עם הבת שלי ואני רוצה להגיד להם משהו שקשור אליה והיא לידי, אז אומרת סבא וסבתא 

השרשור הזה מזכיר לי שסבא של בעלי אפילו הגדיל לעשות ומאז שהנכדים שלו היו קטנים לא הרשה להם לקרוא לו 'סבא'. הוא אמר שזה גורם לו להרגיש זקן.🤭 אז מצאו לו איזה כינוי שנשאר עד היום

לילדים שלי, הנינים, הוא מרשה עכשיו

בהודעות אני לא מרגישה צורך לקרוא בשם קודם, במכתבי ברכה אני רושמת את השם האמת וגם רוראת להם בשם כי ככה נהוג אצל מי שלא דתי

הם לא ציפו מעולם למשהו אחר ואצלנו זה ייראה להם מוזר אם יהיה אחרת. גם אצל הוריי זה כך.

הכבוד מתבטא בדרכים אחרות מולם

אני קוראת להורים שלי אבא ואמא. ואצל בעלי קוראים להורים ממי וטטי.

אז גם אני קוראת ממי וטטי (בעיקר ממי, לטטי אני פחות פונה.. יותר בעקיפין)

ככה זה גם מכבד אותם, ואת בעלי. ואני גם לא מרגישה שאני קוראת להם אבא ואמא

זה כזה- 'מה נשמע?

ראית ש...?

את רוצה שנעשה לך קפה? '

לפעמים ליד הילדים - 'סבתא, את יודעת שקוקי עושה לבד בשירותים? ' (הלוואי שאני אוכל כבר להגיד לה את המשפט הזה 🥴 אחרי יום קשוח של ניקוי צואה בכל מיני מקומות בבית... וריצות אינסופיות לשירותים, ולספר אלף פעם את כספיון כשהילד יושב באסלה ו... רק תעשה כבר! הותשתי! |סוף פריקה| 

אבל ברוב המקרים לא מתאים להגיד "מה נשמע?"

נגיד אנחנו בסלון כל אחת קוראת עיתון

באמצע החיים אפנה אליה "מה נשמע? ראית..?" חחח על זה מדברת

נגיד באלי לשתף אותה במשהו שהיה 

"וואי איזה פקקים היה היום..."

וזהו היא מרימה ראש ועונה...

או לשאול שאלה "איפה הילדים?..."

וכו'...

דווקא כשחמותי לידי לא הסתבכתי עם זה

כי הם צריכים להכין את עצמם בריכוז

אז כשאני קוראת בשמה אז היא יודעת שבשניה הקרובה אשאל משהו אז שתהיה כולה אוזן

אם אשאל בלי לקרוא לה לפני , 200% היא תשאל "מה" ואצטרך לחזור

זה לא מפריע לה

ואני לא חושבת שזה ''אסור''

מקווה מאד שהכלות שלי לעתיד לא יסבכו את עצמן ויקראו לי גם כרגיל

וככה גם כל הכלות במשפחה, נרא  לי טבעי  ונורמלי. לא חושבת שזה אסור.

וכך גם ארצה שהכלות שלי יקראו לי. יביך אותי  אם הן יתקעו וינסו למצא איך לא לקרא בשמי. לא רוצה שיקראו לי אמא או סבתא. הכי טבעי ופשוט בעיני לקרא בשם.

ואין מצב שאקרא לה אמא, יש לי רק אמא אחת, לא מסוגלת לקרא ככה לחמותי, אפילו שהיא אשה טובה ואני איהבת אותה. וגם לא ארצה שהכלות שלי יקראו לי אמא. 

לחמים בשמם..

אבל ברגע שהבנתי שזה לא מכבד אז פתאום לא נעים לי כבר

נשמע לי הרבה פחות מכבד להגיד למישהי מבוגרת ''אההמ אההמ'' או ''תגידי...'' או ''תשמעי רגע'' או לקרוא לה סבתא או סתם לא לדבר אליה ישירות בגלל שאין איך לקרוא לה...

כן היו סיטואציות שהייתי צריכה לקרוא, פעם הייתי מתפדחת קשות עם אממ והממ מנסה להסב את תשומת ליבה,

היום כבר יש לי יותר אומץ לקרוא לה שוויגער (זה לא כזה מזעזע כמו שזה נשמע, זה פשוט חמות בלע"ז 😅)

כל השרשור הזה מתחיל ונגמר בסגנון משפחתי

לא דומה חמות ספרדיה לחמות הונגריה או לחמות פולניה

יש עניין של אופי

חמותי ואמא שלי שתיהן פולניות והן מאוד שונות אחת מהשנייה

כל אחת עם קטעי הכבוד שלה

אני לא מצליחה להגיד גוט שאבעס חחח 

שבת חוזרים מהבית כנסת כולם כזה "גוט שאבעס..."

אני: "שבת שלוםם!"

חחח

זכרתי שזה איסור מהשולחן ערוך לקרא להם בשמם,

מכיוון שכתבו כאן שזה מנהג הלכתי לבדוק,וראיתי שיש כל מיני הנהגות ומנהגים מה מדיני כיבוד הורים חל גם על החם והחמות ומה לא,אבל לפי כל הדעות אסור לקרא להם בשמם.

מכיוון שאב שמחל על כבודו כבודו מחול, מי שחמותה "מוחלת" לה על זה זה בסדר לקרא לה בשמה,

אבל חשוב לזכור את ההלכה הבסיסית.

אני אישית לא מסוגלת לקרא לה בשמה,פשוט לא נראה לי מתאים, היא מבוגרת ממני, היא האמא של בעלי, וזה לא מסובך לי - אין לי צורך לקרא בשמה, גם כשנמצאים יחד אני מדברת אליה בלי להגיד את שמה, ובהודעות אני פותחת במשהו כללי- בקר טוב עם לב או שלום וברכה עם פרח ולא צריכה לכתוב גם את שמה.

ונראה לי שאם זה מה שנהוג במשפחה, זה נקרא שהם מחלו על כבודם. או שלא רואים בזה כבוד.

יכולה לומר על עצמי, שלא ארצה שהכלות שלי יקראו לי אמא, מרגיש לי מזויף, חמותי נשמע לי מוזר( שוויגר בכלל מעליב).

ואם היא לא תקרא לי , אלא תחפש כל מיני דרכים מוזרות להתחיל שיחה, זה בכלל מביך.

נראה לי שאני בגיל של חלק מהחמותות שלכן פה.

ויש חמותות צעירות, שרוצות קשר זורם  ונחמד עם הכלה ללא גינוני כבוד , ומעדיפות שיקראו בשמן, וזה הכבוד,שלהן שלא הופכים אותן לנשים מבוגרות שצריכות כבוד. אז,לפותחת, אם זה מה,שנהוג במשפחה הרבה שנים , חושבת שזה מספיק מכבד אותם, ודוקא לשנות את זה יכול להתפס מרוחק ומוזר.

אז כנראה זה לא מכבד , אבל הנושא אף פעם לא עלה

זה דווקא חמוד

להגיד לה "את יודעת, פתאום חשבתי עלז ה שאולי לא נעים לך שאני קוראת לך בשם הפרטי

נעים לך ככה? אם לא אני יכולה לקרוא לך אחרת.."

אני ווידאתי עם חמותי בערך שנה מהחתונה אם נוח לה

יש 'חמיות' שישמחו שיקראו להם בשם הפרטי ויש כאלה שרוצות אחרת

תיאום ציפיות זו הדרך הכי טובה להמנע מטעויות

אני רואה כאן שני דברים- הלכה בשולחן ערוך,שאני רוצה ושמחה לקיים גם אם הצד השני מוחל על זה. מתוך הערכה אמיתית והכרת הטוב פשוטה.

ויש את הכבוד שהוא חשוב להיררכיה המשפחתית.

גם עם הילדים שלי אני ממש רוצה לבנות קשר אוהב וזורם והם לא קוראים לי בשמי.

לא עשיתי מחקר , כותבת רק ממה שאני רואה סביבי - משפחות שהילדים קוראים להורים בשם שלהם- זה פוגע מאד בטיב הקשר בינהם, לילד זה טוב ההיררכיה המובנית, והיררכיה לא אומר בכלל חוסר קירה או חוסר זרימה,

וחוץ מהקשר זה גם פוגע בילד עצמו - ילד צריך מבוגר חזק,

ואותו דבר אני חושבת שאני במיקום המשפחתי שלי צריכה את זה בשבילי, הכבוד לחמותי עוזר לי הרבה פעמים לטובת הקשר שלנו, כשהיא אומרת משהו שעלול לפגוע,ואני "זוכרת" ומודעת לכך שהיא "חמותי" ולא חברה שלי, זה עוזר לי להתנהג בהתאם,ולא להתווכח איתה כמו עם חברה שלי.לטווח הארוך אני מרגישה שדווקא ההיררכיה הזו היא זו שנותנת לי את הקשר החם והטוב איתה.

זה לא דומה לקריאה בשם ההורים, שוודאי לא שייכת.

האמת , אני נשואה מעל 20 שנה, ובשרשור הזה קראתי לראשונה שזו הלכה בשולחן ערוך שאסור לקרא לחמות בשמה.

אני וכל הכלות של חמותי קוראות לה בשמה, ומכבדות אותה מאוד.

ונראה לי שגם הגיסות שלי קוראות לאמא שלי בשמה. ומכבדות אותה.

זה יהיה מוזר מאוד,  ואפילו יכול להגיע לסיטואציות שיראו לחמותי לא מכבדות , אם לא אקרא לה בשמה. לכן אני חושבת שזה תלוי משפחה ומנהגים, ואם הכבוד של החמות הוא שיקראו לה בשמה, היא אפילו לא מוחלת עלמכבודה, זה כבודה.

גם אני רוצה שהכלות שיהיו לי,  בעזרת ה' יקראו לי בשמי, זה הכבוד שלי , ולא שיקראו לי חמותי( בעיני זה כינוי שהוא בין מעליב למצחיק) ולא שיסתבכו איך לדבר איתי בלי לקרא בשום שם.

ממש מעניין מה שכתבת.

אני באמת שואלת כי מנסה להבין- ( כמו שכתבת ,בעז"ה עוד מעט נהיה בעצמנו חמותות😀) למה לא שייך שילד יקרא לך בשמך ואצל כלתך כן?

לק"י

לא גידלנו אותה מגיל אפס.

נשמע לי מוזר לקרוא "אמא" למי שהיא לא🤷‍♀️

אני מבינה מה שאת אומרת (למרות שגם זה תלוי בקשר. לא כולן מרגישות קשר קרוב עם החמות/ הכלה).

ותודה שציינת שזו הלכה, התחלתי להתערער

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

עכשיו שלא תבינו לא נכון, הוא עושה מלא בבית. אבל היכולת המופלאה הזו פשוט להתיישב לנוח מדהימה אותי😅

אני מתיישבת להניק וכל ההנקה אני על קוצים במחשבה על כמה דברים יכולתי להספיק עכשיו במקום זה

בעלי הלביש לפוצון ציצית 

ושר: 

"בוקר טוב עולם... (במנגינת פינוקיו)

אני מסדר את החוטים

אני כבר ילד יהודי"

רציתי להעלות לפורום אז הנה הזדמנות. 

באה לשים פסולת בפח ואין שקית

רואה צלחת עם פסולת על השיש ומוסיפה את שלי

באה אחרי 5 דקות שוב לפח

עדיין אין שקית

אבל הצלחת עם הפסולת נעלמה

(הוא שם אותה בשקית שהוא הוציא החוצה ועוד לא שֹם בצפרדע)

נכנעתי ושמתי שקית בפח

לק"י

אני פותחת עוד שקית ומניחה איפושהו.

עד שהוא מוציא את המלאה מהפח, ושם חדשה....

בדרך כלל בלידות בעלי נמצא איתי והילדים אצל ההורים שלו.

אחרי שנגמרת הלידה, במקום לנסוע להורים שלו להיות עם הילדים ולעזור להם, הוא חוזר הביתה לבד.

מפיל את הילדים על ההורים שלו, ונהנה מבית ריק.

בעיניי לגיטימי. ווין ווין סיטואיישן

בכנות בעלי עושה את רב תחזוקת הבית

אז מי אני שארד עליו

אבל כן יש כמה דברים שאני נושכת שפתיים

הוא מטאטא (יסודי ומעולה, משהו נדיר!)

ומשאיר את הערימה באמצע החדר

אני מתפחלצת כי תכף יבואו הילדים וידרכו והוא מבחינתו זה 2 משימות נפרדות לחלוטין

יש לטאטא

יש ליעות

יום יבוא והוא יאסוף

(ברגיל אני לא מתאפקת ותמיד מרימה אלב עכשיו בסוף הריון אז מוותרת)

הוא שוטף כלים מנקה את הכיור מנקה את השיש

ואז תולש את מגבת הידיים מהמתלה

ומנגב איתה את השיש המקורצף

נשמע לו ממש מיותר גם לנגב בסמרטוט רטוב וגם לנגב ביבש

וזה מגרדדדדדדדד לי בעיניים.

משתדלת פשוט לא לראות.

מה עוד?

קבוע, קבוע

הוא מקלח את הילדים

ומוציא אותם במגבות שלנו.

למהההה בשביל מה לכל ילד בבית יש מגבת אחרת?

כדי שלא אצטרך כל היום לכבס

אבל לו זה לא מפריע וקשה לו להבין שזה מפריע לי...

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

או לעשות במסעדה שיש בה אופציה

או להזמין מגשי אירוח שיש בהרבה קייטרינגים, ואז לעשות בופה יפה ומכובד

או מסעדה שעושה משלוחים

ולפעמים יש גם קייטרינג שעושים דברים קטנים, בעיקר מתחילים וכאלה.

מזל טוב!!!

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

לא בדיוק סיטואציות כאלה. אבל כן כשבאנו למפגש משפחתי הוא לא הסכים להכנס ולקח לו הרבה זמן להפשיר (חוץ מזה שבחוץ היה קפוא אז באמת היה צריך להפשיר חחח)

אם היינו מגיעים לאירוע המוני אפילו בחוץ - הוא רצה לחזור הביתה.

בכלל היה לוקח לו זמן להתרגל.

וגם לחלק מהאחיות שלו לקח זמן להתרגל כשנפגשים עם משפחה. בסוף לאט לאט זה עבר והם גדלו ועכשיו זה פחות משמעותי.

כן יכולה להגיד שהוא רגיש. וכנראה זה בגלל זה התגובה שלו. 

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

וכבר לקחתי...

השאלה שלי בעיקר מה מצפה לי מבחינת דימומים ומחזור

זה מה שיש לצערי. מתפללת...

אם יש לך טיפים נוספים, אשמח לשמוע

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

הלבשתי ביגוד ראשוני ארוך דק של נקסט ומעליו אוברול חם. יש בכל החנויות... קרטרס, שילב, פוקס, נקסט - פליז/פוטר.

היו לי אני חושבת בערך 8 בגדים לתקופה הראשונה, זה גיל שפחות מתלכלך, אז זה שאלה של כמה את מתכננת לכבס.

לק"י

אגב, הבן שלי בן חודש וחצי ושוקל בערך 3.5, ויש אוברולים 3-6 שדי טובים עליו.

תחשבי שיש מתחת גם גטקס, וגם אוברול חייב להיות מספיק גדול, שיהיה לתינוק מקום. זה לא כמו חולצה ומכנסיים.

המלצה שלי מהאחרון שלי גרביונים יותר נוחים מרגליות.זה גמיש ומחמם.

ביגוד במידה 0-3 הייתי קונה לכזה משקל. אולי בגד 2 קטנים יותר...

ובגיל כזה לי נח בעיקר אוברולים ולא מכנס וחולצה...

יש פרוותי כזה אני הכי אוהבת! בעיני משו כמו 7 אם את מכבסת הרבה לגמרי מספיק. הם גדלים מהר...

וכובעים!

אז מסכמת לי

0-3

בערך 8 בגדים חמים זה בסיסי.

מישהי ראתה מבצעים/הנחות ויודעת להגיד לי איפה כדאי עכשיו?

קרטרס לדעתי 2+4 שזה הכי טוב שלהם והם איכותיים

פוקס 50 אחוז (אמור להיות 70 בהמשך)

שילב יש מצב שגם יש לא זוכרת

נקסט בלי מבצעים אבל מחירים סבבה ביחס לאיכות