ולא מחכה עם זה...יש מגוון דעות לגבי תמיכה בשלב הזה ואם משהו אחד לא עובד, כדאי לנסות לשנות... במיוחד שנשמע שזה לא משהו חד פעמי.

בשורות טובות יקרה! תעדכני

הם יתעקשו לבדוק ויגינאלי (שזה רק מסכן יותר את ההמטומה) ולא רוצה לסכן שום דבר

ואז הם יגידו שלא רואים דימום (כי מן הסתם לא אגיע ב3-4) ואז אציין שהנרות עשו את הבעיה אבל מהצד שלהם הם לא רואים שום הוכחה לדימום

ויחזירו אותי הביתה

ותודה רבה , אמן!!🙏💞

דבר שני את לא חייבת שיבדקו וגינלית. בוגינלית כן רואים יותר טוב לפעמים אבל בשבוע כמו שלך יראו טוב כבר דרך אולטרסאונד בטני.

אני כן חושבת שכדאי מאד ללכת שיראו מה גודל ההמטומה וגם שאין הפרדות שליה או מקור דימום אחר חס ושלום.

שיהיה בהצלחה🙏

השלישית, נסעתי למיון עשרות פעמים, בבתי חולים שונים

ולצערי אף אחד לא הסכים לבדוק בטני כשמדובר בדימום ...

כי רוצים לבדוק מה מקור הדימום

והיו מקרים שהיו לא נעימים בכלל שהתעקשתי שלא יעשו ויגינאלי ואמרו לי שהם לא משחררים אותי בלי ויגינאלי.

בדקו אותי בכפייה, והיו מקרים שיום אחרי הדימום גבר בגלל זה..

ושוב תודה רבה🙏💞

ולדעתי זה לא חוקי מה שעשו לך!

זכותך לסרב!!

זה נשמע לא חוקי

ונוראי ממש

חיבוק

ממש מבינה למה את לא רוצה לחזור לשם

כפייה הכוונה לא מרצוני, לא חלילה שבדקו אותי בכוח פיזי ה' ישמור

התחננתי שם שלא יעשו ויגינאלי כי המקום רגיש ומדמם

אבל בקור רוח שמו כפפות ואמרו שאם אני לא נבדקת הם לא משחררים אותי ושאחליט עכשיו כי יש המתנה

ואז הגדילו לעשות והביאו את הספקולום הזה, המרחיב, שמרחוק ראיתי וביקשתי שלא יעשו, אבל שוב בקור רוח אמרו שחייב לראות מאיפה הדימום ואין ברירה אחרת.

קיצר שונאת מיון, וזה לא רק בבית חולים אחד

מאיפה שבא לך, מתי שבא לך

ולא להסכים לבדיקה שאת לא מעונינת בה

ואת יכולה להתשחרר על דעת עצמך גם

זה אולי לא יכסה את כל ההפנייה בתשלום, אבל בדיקה כזו אינטימית ורגישה בסיטואציה כזו - אם אין רצון ושיתוף פעולה, הכסף לא שווה את הטראומה לדעתי

את ההשלכות, אם חלילה יהיו

שחרור יש איזה קנס או משהו כזה, לא ממש זוכרת

רק זוכרת שמכתב שחרור זה חובה

אם אין הפניה ולא אשפזו אותך

מניסיוני זה לא שחור ולבן וקיבלתי הנחה מה900 שח האלה פעם

הייתי במיון והמכתב התעכב אז אמרתי להם שאבוא מחר לקחת (זה היה באמצע בלילה)

בבוקר התקשרתי לשאול אם אפשר לבוא לקחת את המכתב והם אמרו לי שאני לא חייבת וזה יגיע ישירות לרופא (בכללית).

אולי גם עם מבוגרים זה ככה.

ואם את לא מהווה סכנה לעצמך או לציבור מותר לך לחתום ויתור וקבלת אחריות ולהשתחרר.

חוץ מזה הם סתם מפחידים, זה איום ריק מתוכן. חסרות בבתי החולים מיטות והם היו משחררים אותך כמו גדולים אחרי שהיו צועקים עלייך קצת שאת חסרת אחריות (לא מצדיקה אותם בכלל, נשמע מקום מזעזע. פשוט מתארת לעצמי שזה מה שהיה קורה). תזכרי שמשמרות הם 7-8 שעות והרופא במשמרת הבאה יכול בהחלט להיות נורמלי יותר.

ובנוסף הייתי מגישה תלונה על האיומים האלה כי זה לא חוקי ולא תקין (הם כנראה יכחישו אבל אם יש לך כוח להתלונן בשביל האישה הבאה - אולי הם יחשבו פעמיים).

בכל אופן תדעי אם תצטרכי להבא. מאחלת לך לא להצטרך

הם כן יכולים לאשפז אותך, כלומר להעלות מהמיון למחלקה, כדי לעקוב שאין עוד דימומים. גם משם זכותך להשתחרר. (לא בהכרח הייתי משתחררת באופן אישי, אבל זו זכותך).

כנראה איימו עלייך כי בדיוק לא רצו לאשפז כי תתפסי מיטה והעדיפו לסיים איתך

אפשר להציב עובדה שהם חייבים לבדוק אבל להגיד מראש שאם אני מסרבת אז ישחררו אותי ויציינו שסירבתי בדיקה, הכי פשוט והכי נעים לכולם.

הקטע שהאיומים והעקשנות על בדיקה ויגינאלית היתה בכמה בתי חולים אז הבנתי שזה משהו חובה ולא נוהל

קודם כל היחס - ברור שלא חייב להיות ככה! תמיד אפשר להיות בנאדם נעים ולדבר יפה.

לגבי הבדיקה - יש פרוטוקול, ובדימום עושים בדיקה וגינלית. זה הפרוטוקול. את לא חייבת להסכים, אבל אם הם ישחררו אותך בלי - הם חשופים לתביעה על רשלנות רפואית. למה להם להיות חשופים לתביעה? תחשבי שניה על הצד שלהם.. לאף רופא אין אינטרס, לא ברמה המוסרית ולא ברמה המקצועית, לפשל וללכת לא לפי הפרוטוקול בדבר כל כך בסיסי. מה הוא יגיד אחכ לשופט? היא לא רצתה? לך תוכיח.

אולי לא שכנעת מספיק? אולי לא הסברת את החשיבות? גם אני מבינה שלך ברור כשמש שזה עלול לגרופ להפלה, אבל להם זה כנראה לא ברור. אולי הם טועים. רופאים בהחלט לא יודעים הכל. אבל הם מכירים שיותר נשים עם דימום לא הפילו אחרי בדיקה וגינלית מאשר כן הפילו (מוזמנת לעשות מחקר שיאשש את ההיפך) ולכן חשוב להם להסביר לך. או לאשפז אותך למעקב - כי אין להם אופציה אחרת לוודא שהכל בסדר (וגם זה לא ברור.. לכמה זמן? יומיים? שבועיים? חודשיים?)

הם מצד שני גם יודעים שבבית חולים אין מיטות מיותרות ובנוסף העלות של אישפוז גבוהה, והם מבינים שכחלק מהמערכת האחריות שלהם היא גם לא להעמיס עוד כשאין צורך (בראיה שלהם), אז הם חושבים שהמוצא הטוב ביותר הוא לגרום להיבדק.

זה שהם עושים את זה בדרכים לא נעימות- אין מה להגיד. זה לא בסדר.

"מסרבת בכל תוקף להבדק ויגינאלית למרות שמודעת להשלכות" ולהוסיף כמה שבא להם כדי להוכיח שמראש זה היה המצב..

במכתב שחרור מציינים הכל כולל הכל

בגלל זה אני לא מבינה את הקטע להתעקש ושזה יהיה ברע, כי גם מתביעה הם יכולים "להנצל"

לי פעם התעכב המכתב שחרור ולא התאים לי לחכות יותר, וגם לא רצו להוציא לי את המחט מהיד עד שאקבל אצ המכתב.

אז הודעתי להם שאם תוך חצי שעה אין מכתב מוכן אני יוצאת עם המחט ובלי המכתב.

לא הספקתי להתרחק הרבה ושמעתי את האחות אומרת למישהו בטלפון להזדרז עם המכתב שחרור שלי כי אני הולכת בלעדיו

לקום וללכת. נגיד בתחילת לידה (יש לי חברה שרצתה לקום וללכת באמצע חח)

אבל יש הרבה סיטואציות שזה עניין שלך וזהו. רק שזה עולה כסף

יותר מאוחר.

אם גרים באזור.

אמא שלי הייתה עושה את זה עם אחותי, הולכת בלי להודיע לאף אחד ואז חןזרת יותר מאוחר לקחת את המכתב.

אם היו שואלים איפה הייתה או מתקשרים אליה הייתה אןמרת שיצאה לסיבוב בבית רפואה עם הילדה.

עד שבוע 13 לא הסכמתי בשום אופן לבדיקה פנימית. כמה שהתווכחו איתי בסוף עשו בדיקת דופק בטני והכל ביטני. הרופאים טוענים שאין קשר להפלה/דימום מבדיקה וגינאלית אבל אני יודעת בוודאות שאחרי או"ס של דופק בשבוע 8 (פנימי) התחיל דימום ואז הפלה. מאז סירבתי

ברגע שהרגשתי בטוחה יותר בהריון הסכמתי לבדיקה פנימית- אורך צוואר וסקירות שהיה צורך

חיבוק לפותחת, בעז"ה בשורות טובות 🙏

כמו שלא מוכח שהמטומה עוברת במנוחה, בפועל אחרי עמידה של דקה יש דימום וההמטומה גדלה. ודווקא שמירה מוחלטת ושכיבה מצילה את המצב.

אותו דבר פה,

הספיקו לי 3 מקרים שהתחילו דימומים אחרי התעסקות עם האיזור, וגם הם יותר מדי..

פעם אחת בדיקה ויגינאלית, פעם אחת בדיקת טהרה חד פעמית ופעם שלישית עכשיו שזה לא חטטני מדי, רק לשים נר..

וכמו ששושנושי אמרה- במצב של המטומה אסור לקיים יחסים, ואת זה דווקא הרופאים כולם דואגים להגיד ומסכימים עם זה..

רק מתייחס לזה.

עשיתי ווגנאלי בשבוע 5 בגלל דימום, ראו דופק וההריון ב"ה המשיך טוב ובידיים מלאות.

הריון אחר, שבוע 7, היתה הפלה ספונטנית ללא   us.

אין כללים.

לא אמרתי לרגע שכל ההפלות קורות בעקבות בדיקה ויגינאלית, זה ממש להפיל את האשמה על הרופאים.

יש גם הריון כימי שנופל לפני שבכלל יודעים עליו, ושום בדיקה לא נעשתה..

אלא אמרתי שבדיקה ויגינאלית מסכנת את ההריון במקרה של הריון בסיכון עם המטומה מדממת- שזה הסיפור שלי.

לצערי היה לי גם כימי, גיליתי אותו בעקבות בדיקת דם.

אקרא ואשלים פערים.....

מנסה להתנתק מהנייד.

עושה "סדר" בבית לפני שכל החמולה יוצאת לחופש.

אז אולי באמת זה לא היה נכון להגיב ככה על סמך הודעה אחת שקראתי, מתנצלת.

אין לי עצות אבל ליבי איתך. 

מקווה שהכל יהיה בסדר עם ההריון ובקרוב ההמטוטה תיספג וההריון ימשיך קל קל ומשעמם בידיים מלאות במתיקות בסופו.

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

בעלי הלביש לפוצון ציצית 

ושר: 

"בוקר טוב עולם... (במנגינת פינוקיו)

אני מסדר את החוטים

אני כבר ילד יהודי"

רציתי להעלות לפורום אז הנה הזדמנות. 

באה לשים פסולת בפח ואין שקית

רואה צלחת עם פסולת על השיש ומוסיפה את שלי

באה אחרי 5 דקות שוב לפח

עדיין אין שקית

אבל הצלחת עם הפסולת נעלמה

(הוא שם אותה בשקית שהוא הוציא החוצה ועוד לא שֹם בצפרדע)

נכנעתי ושמתי שקית בפח

בדרך כלל בלידות בעלי נמצא איתי והילדים אצל ההורים שלו.

אחרי שנגמרת הלידה, במקום לנסוע להורים שלו להיות עם הילדים ולעזור להם, הוא חוזר הביתה לבד.

מפיל את הילדים על ההורים שלו, ונהנה מבית ריק.

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

לא בדיוק סיטואציות כאלה. אבל כן כשבאנו למפגש משפחתי הוא לא הסכים להכנס ולקח לו הרבה זמן להפשיר (חוץ מזה שבחוץ היה קפוא אז באמת היה צריך להפשיר חחח)

אם היינו מגיעים לאירוע המוני אפילו בחוץ - הוא רצה לחזור הביתה.

בכלל היה לוקח לו זמן להתרגל.

וגם לחלק מהאחיות שלו לקח זמן להתרגל כשנפגשים עם משפחה. בסוף לאט לאט זה עבר והם גדלו ועכשיו זה פחות משמעותי.

כן יכולה להגיד שהוא רגיש. וכנראה זה בגלל זה התגובה שלו. 

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

הם נותנים נופש זוגות 3 ימים במלון של ירמיהו 33 בירושלים.
שזה 3 ימים  שבהם יש מעגלי תמיכה גם לבעל וגם לאישה עם אנשי מקצוע, וזוגות שעברו סיפור דומה.
גיסתי היתה שם וספרה שיש כ5 זוגות כל שבוע.

זו עמותה שמתעסקת בלידות שקטות..

הם פותחים קבוצות מידי פעם..

הרבה כוחות!

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.

בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".

שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.

אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).

לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות... 

הרופאה שלי פחות המליצה

אמרה שזה יכול להציף דברים שכאילו בעייתים, אבל זה לא מדויק, אז זה ידרוש עוד בדיקות שלא בהכרח ירגיעו

(מקווה שאני מדייקת)

שורה תחתונה היא לא המליצה לנו לעשות

היה ממצא זניח בסקירה.

אותי לא הלחיץ בכלל, אבל בעלי ההיסטרי כמעט יצא מדעתו ולא מצא מנוח לנפשו.

עשיתי בשביל השקט הנפשי שלו (וגם אם חלילה היה מתגלה משהו - לדעתי עדיף לדעת מראש ולהתכונן)

רוב הסכום הוחזר ע"י הביטוח.

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭