זה לקחת צבעי ידיים ולתת להם לצייר איתם על הקרמיקות.

זה נשטף אח"כ בקלות במים (ועל הדרך מפתח מאוד את חגורת הכתפיים).

וגם-

לתת להם 'משימות' כמו לשטוף את כל הכלי-מטבח-צעצוע באמבטיה.

אבל על איזה גיל את מדברת?

הקטנה אוהבת אמבטיה בכל מקרה (עד כדי כך שהיא מנסה להידחף בין התורים שלהם 😅), והגדולים די אחראיים על עצמם (והם לא מתווכחים כשאני מזכירה להם שצריך להתקלח).

השאר - מלחמות עולם...

כי נגיד הבית שלי קשה לה להיכנס כי היא לא אוהבת את הקור של להוריד בגדים ולא אוהבת את הלהיתלבש אחר כך אבל היא כן אוהבת את המקלחת כשהיא כבר בפנים אז נגיד חלוק מפנק ליציאה ותנור חימום עזרו לה...

הבן היותר קטן (6) באמת אוהב משחקי מים (רובה מים/ בועות סבון)

כלומר - להפסיק את המשחקים בשביל זה, וההבנה שאחר כך יגיע הזמן ללכת לישון...

קניתי להם חלוקי רחצה מהסיבה הזו. זה עזר לקצת זמן... עכשיו זה כבר לא משכנע אותם, וגם לא תמיד יש להם את החלוק נקי כי הם לא טורחים לתלות במקום... (המתלה גם גבוה מדי)

להפסיק את המשחקים והידיעה שאחר כך הולכים לישון.

ניסיתי לחשוב איך אפשר להימנע מהנקודה הזאת. התחלתי לחשוב בכיוון של לסדר את כל המשחקים יותר מוקדם ולשים משהו אחר בלו"ז לפני המקלחת שיש לו סוף מובנה. כמו להדביק מדבקות- ואז כשהמדבקות נגמרות אז סיימת ומתבקש לעבור לשלב הבא שהוא מקלחת. בטח גם לגדולים יש דברים שיכולים לעבוד באותו סגנון (אולי אוריגמי או להכין חיה מפלסטלינה לפי הוראות ומראש קובעים שכל ילד עושה רק אחד)

אבל עוד לא ניסיתי את הרעיון שלי.

לא יודעת מה זה בדיוק, אבל נשמע מגניב.

חבילה של פצצות במקסטוק.

כנראה הן ממש גרועות, כי הן בעיקר מתמוססות לאט לאט במים ונותנות למים צבע (הן אמורות לתת גם ריח ובועות- אבל אלו ספציפית לא עובדות).

בכל מקרה, גם הצבע לבד מספיק בשביל לשכנע את הילדים שלי להתקלח (אבל הם לא סרבנים גדולים, אז זה לא אומר שיספיק לילדים של מתואמת).

זה אומר שעושים אמבטיה (עם פקק) ולא מקלחת- וזה בהחלט לוקח את הזמן שלו. 

אצלנו זה פינוק של יום שישי בקיץ אם הם עושים בחריצות את המשימות שלהם.

(ובעיניי זה לא פתרון ריאלי למקלחת ליום-יום. הזולות מהמקסטוק עלו 14 ש"ח לחבילה של 8, וכאמור- הן זולות ומתנהגות בהתאם. אם צריך ל-4-5 ילדים, כל יום, זה נשמע לי הוצאה מיותרת).

זה גם לוקח זמן וגם מתכון לאסונות ולבלגנים...

תודה בכל אופן!

פחדנית גדולה והיתה מרשה למלא עד הירך או ליותר גדולים עד הטבור.

היא היתה יושבת שם ומשגיחה וגם הינו על משטח נגד החלקה.

לקטנים היה מתקן מוגן.

עןד 

למלא סבונים ולהשפריץ באקדחי מים ובועות סבון

לשחק בכלי חול בתוך האבטיה

כשהפקק חצי סגור כך אין בריכה אבל עדיין זה לא מקלחת

הבנות גם אוהבות לרחוץ בובות או פליימוביל

וכך לא שמים לב למקלחת של עצמן.

את הכדור מתפוצץ שאני אגב קניתי בללין 

אפשר לשים בתוך אמבטיה או קערה לעשות אמבטיה לכדור.

גם בלוני מים, אבל יותר בלונים רגילים. ממלאים מים, ואז א

עושים חור קטן או כמה חורים ונהנים לראות את הזרם

עדיין יהיה את הקטע המעצבן של מעבר למים והחוצה...

אולי יהיה יותר משכנע אם אגיד שזה יהיה ממש קצר...

בן החמש שלי אוהב אמבטיה עם מצופים ומשקפת,

אבל את הגדולים זה כבר לא ישכנע...

לפעמים הם אוהבים אמבטיה עם סירות של פליימוביל. אבל ביקשת לא אמבטיה...

בן השבע שלי אוהב לפעמים לקחת פליימוביל לאמבטיה ולשחק בו תוך כדי (אבל אז המקלחת שלו לוקחת שעות...) על השאר זה לא עובד.

האמת שראיתי שיש פליימוביל שמיוחד לאמבטיה, עם מגלשות ומזרקות כאלה. הם בטח יתלהבו מזה בהתחלה, השאלה לכמה זמן זה יחזיק מעמד, ואם זה יהיה שווה את הכסף...

אולי יעבוד על הבנות (ועל אחד הבנים), אבל גם זה לא בטוח... בדרך כלל אנחנו קונים מה שיש בחנות, ככה שבכל פעם יש משהו אחר גם ככה...

תודה!

אני חושבת שזה ממש חיובי ונכון לנסות לעזור לילדים לרצות לבוא מעצמם להתקלח, ולא להכריח אותם או לכעוס עליהם.

אבל אני חושבת שהדרך של למצוא משהו כיף לעשות במקלחת זה פחות הכיוון. במיוחד אם את גם רוצה שהמקלחת תהיה זריזה, ובלי למלא אמבטיה.

ברור שאם יש דרך להפוך את המקלחת ליותר נעימה ו'מגרה' עבורם זה בהחלט כדאי. אבל לא הייתי מוציאה על זה הרבה כסף, מתוך תקווה שזה מה שיפתור את ההתנגדות..

האמת שאצלנו אני כן ממלאת להם אמבטיה כמעט כל יום (ככה יותר נוח לנו), וגם מאפשרת להם לשחק במשך כמה זמן, והם אוהבים ולא רוצים לצאת. ועדיין קשה לגרום להם להיכנס לאמבטיה, ותמיד יש ויכוחים מי יהיה ראשון (אף אחד לא רוצה להיות ראשון...).

אז אם אצלנו גם ילדים שאוהבים להתקלח לא רוצים להיכנס, אני בספק אם זה יעבוד אחרת אצלך...

מה שכן אולי אפשר לעשות, זה לתגמל איכשהו את מי שכן נכנס להתקלח בזריזות. לא במקלחת עצמה, אלא אולי במשהו שהוא יכול להספיק לעשות אחר כך.

אני אוהבת בדרך כלל שה'פרס' יהיה קשור באופן ישיר לדרישה שלי. למשל אצלנו מי שנכנס ראשון לאמבטיה יכול להישאר בה יותר זמן לשחק (אנחנו גם עושים תורות, כדי לא להיכנס לוויכוח כל יום מחדש, אבל זה גם עוזר להם להיכנס יותר בקלות כשהתור שלהם להיות ראשונים, כי הם יודעים שלפחות יהיה להם יותר זמן ליהנות).

אצלך זה מן הסתם לא יעבוד. אבל אולי אפשר לחשוב על משהו שקורה אחרי המקלחת, שמי שהתעכב הרבה זמן בכניסה שלו יאלץ להפסיד, כי לא נשאר לזה זמן (אולי איזה סיפור, או משחק שמיועד דווקא לזמן הזה, משהו כיף שאפשר לצפות לו לאחרי המקלחת..)

אבל א. גם זה לא תמיד עובד.

וב. לאחרונה קצת קשה לי יותר לעשות זמנים אישיים, בטח אם הם רוצים גם משחק במהלך הזמן הזה...

תודה!

אולי בתקופה כזו אפשר ללכת על דרך קצת פחות 'חינוכית' אבל לרוב יעילה - מי שנכנס תוך דקה ממתי שאמרת לו להיכנס, מקבל משהו טעים מיד אחרי המקלחת? (אפילו כמה שוקולד צ'יפס יכולים להספיק).

אני פחות אוהבת לחנך באמצעות פרסים, אבל לפעמים זה עוזר להטמיע הרגלים, ולפעמים זה פשוט 'פלסטר' בתקופות מאתגרות יותר...

פצפוצי שוקולד לא ישכנעו אותם

ובדרך של הממתק המשכנע לצערי אנחהו משתמשים יותר מדי פעמים

הם מוציאים בעצמם את העיתון מהדואר וקוראים אותו בבת אחת, ותופס מי שתופס ראשון...

לפעמים מראה להם סרטון ביוטיוב (של נדב נווה בעיקר) וזה באמת משכנע אותם, אבל לא תמיד יש סרטון חדש, כמובן, וגם לא הייתי רוצה שיתמכרו לזה

מנוי שזה המטרה שלו

(אגב, יש עכשיו את רצים למשנה, אבל זה זמני)

הייתי רוצה לתת לילדים זמן למלא אמבטיה ולשחק,

אבל זה מעכב את כל הערב.

יש כמה ילדים, וגם ככה מתחילים אמבטיות מאוחר (כי קיץ ועדיין יש אור בחוץ או כי יש חוגים וכו'), אז אם אתן לכל אחד כמה זמן שירצה, המקלחות יקחו שעתיים ויותר.

מה עושים אצלכן?

איך אפשר מצד אחד לתת להם להנות מהמקלחת ולא להכריח אותם להיכנס למקלחת זריזה ולנדנד שיצאו, אבל מצד שני שילכו לישון בשעה סבירה.

אם נכנסים למקלחת עד שעה x (שעה מוקדמת מספיק שיהיה נחת) מותר להתעכב, ואם לא צריך מקלחת זריזה

ואז הם יודעים שזה תלוי בהם

ילדים אהובים, רוצים שנעשה ערב פיצות?

יאללה אז בואו אתם תקתקו מקלחות בזמן שהבצק תופח אחכ יהיה לנו זמן בנחת.

או -

טקס פינוק, שוקו וקשקשת עם אמא (כל מי שמוכן בא לשבת איתי כמה דקות), סיפור ארוך במיטה, תסרוקות ("תתקלחו ותחפפו על שיער רטוב קל לעשות תסרוקת").

אחרהצ הילדים "מתנתקים" מאיתנו, הולכים לעיסוקים שלהם, וברגע שמוציאים אותם מזה הם מנסים להתחבר מחדש, זה יכול להיות בתשומת לב שלילית של קונצים, ואפשר פשוט להציע להם את החיבור חזרה כחלק מהלוז. הכי חשוב לא להציג את זה כפרס, אלא כשלב בלוז ממש. התאספות והתכנסות. כל משפחה מה שעובד לה. כמו שאני מכירה אותך יאהבו אצלך להציג נניח כל אחד לפני השינה סיטואציה נחמדה שהיתה לו היום.

שיהיה להם קל לרוץ קדימה לשלב הבא. שיהיה להם את העוגן ההיקשרותי.

ברמה הטכנית עוד כמה רעיונות - טיימר, ילדים מתלהבים לראות כמה זמן לוקח להם להתקלח נניח, או שהוא מצפצף ומזכיר להיכנס.

לבנות - ללכת לבחור סבון ושמפו עם ריח נעים.

לילדים קצת יותר גדולים חמש שש כזה - הסבר על עולם החיידקים וההגיינה. כשהילדות שלי ראו את זה התחילו מעצמן לרחוץ ידיים כשמגיעים הביתה לפני ארוחת הצהריים.

ואם כלו כל הקיצים גם פעם ביומיים זה לא נורא. 

נתחיל מהסוף - מלכתחילה אצלנו מקלחות זה פעם ביומיים

הרעיונות האחרים ארוכים, אז באמת צריך להכניס אותם מראש ללו"ז, וזה דורש 'שידוד מערכות'. מקווה מאוד שמתישהו יהיה לי כוח לזה... אבל באמת יש סיכוי שזה יעזור.

תודה!

לימדתי אותם איך עושים בועות סבון בידיים, והם מאוד נהנים לנסות...

יש גם ציורים כאלה שצובעים במים, כמו בצעי מים, בחנויות יצירה

בילדות תמיד עשיתי ואז נדבקתי בזה... אין מקלחת בלי

כן גילינו פעם שאפשר לתפוס בועות סבון בעזרת ידיים רטובות וקצת מסובנות, אז לפעמים כשעשיתי לילדים בריכה נשפתי אליהם בועות סבון והם תפסו אותן ושיחקו איתן.

אבל את זה לא הכרנו, נשמע לי שיהיה ממש כיף...

של מגלשות מים

ויש סבונים שעושים מלא קצף

לגיל 5 נשמע מעולה, לגיל 12 פחות..

וגם אז תיקחי בחשבון אמבטיות ארוכות.

הגדול מגיל צעיר קם מעצמו בזמן לתפילות (יש מנינים גם ב9 פלוס ככה ש8:15 זה די מוקדם)

ודווקא הבא אחריו שהוא בן 15 לא תמיד קם מעצמו לתפילה

בעלי מעיר אותו

לפעמים כמה פעמים

אבל בגלל שהוא רגיל לקום (בזמני שיגרה) מוקדם לישיבה

אז לא קשה לו לקום ב8+

כשאנחנו מעירים אותו לישיבה

זה יכול להיות הרבה פעמים

אבל למדנו להישאר עם אווירה טובה גם כשזה לוקח הרבה פעמים

(סבלנות+ התאמת הציפייה למציאות)

נהגת ממש בחוכמה, וכל הכבוד גם לו ששיתף אותך ככה.

נראה לי שהכי חכם לפנות ליועצת. אבל לא עכשיו, רק כשתסתמן חזרה לשגרה, כדי שהיא תוכל לדבר בדברים האלה בזמן אמת.

איך הוא עכשיו, כשהוא נמצא בבית ולא באזור הפעולה הקשה? איך הוא מושפע מהמצב?

כן מדברת עם המחנך. המחנך בבעיה, הוא צריך להשליט סדר בכיתה וללמד. זה מאוד מאוד קשה. בנוסף יש מורים שהקול שלהם גבוה יותר ממורים אחרים ונשמע יותר מאיים. הם לא תמיד מודעים לזה. גם בגלל שתלמידים לא ממש מקשיבים, הם נאלצים לצעוק לפעמים. יש ילדים רגישים (גם לי יש כאלו, וגם אני כזאת) שצעקות מלחיצות אותם. במיוחד רואים את זה שהם נבהלים מצעקות על מישהו אחר. כי אם זה היה עליהם זה היה מובן, אבל על מישהו אחר זה כבר רגישות גבוהה יותר.

שיחה כנה עם המחנך, יכולה להועיל, גם כדי להכיר את המחנך ודרכי הפעולה שלו, גם שהמחנך יהיה יותר מודע לילד שיושב בכיתה ומפחד ממנו, וזה בטח לא הכוונה שלו. (בד"כ, לא מכירה). לפעמים פיתוח של קשר אישי עם המחנך יכול לעזור ליותר קרבה והרגשה יותר בטוחה.

להסב את תשומת ליבו של המחנך לילד השקט בכיתה, זה חשוב. וחשוב גם לשתף אותו במה שקורה בין הילדים. המורים לא נמצאים עם הילדים כל רגע וממש חשוב שמחנך ידע גם מה קורה בהפסקה.

אפשר לאמר לו שתשמחו שידבר בכיתה על נושא כזה או אחר בלי להזכיר שמות של ילדים. האירוע נשמע כמו התחלה של בריונות, כדאי לגדוע אותה כבר עכשיו.

אבל נראה בכלל מתי יחזרו ללימודים...

(הבן שלי בתחילת השנה שמע מי יהיה המחנך שלו וממש התבאס ולא רצה ללכת ללימודים כל יום. היו לו דעות ממש גרועות עליו בגלל שפעם הוא לימד אותו וגער בו, או משהו כזה. אבל כמה שיחות שלי עם המחנך ויותר תשומת לב אישית של המחנך לבן שלי והתיחסות אליו בכיתה בצורה שמותאמת לו, באמת שינו את היחס של הבן  שלי למורה הזה. לפני כמה זמן המחנך יצא למילואים ועכשיו הבן שלי מתלונן על המורה המחליף ומתגעגע למחנך 😆). בהצלחה ממש, רוב המורים הם אנשים טובים שרק מנסים לעשות את העבודה שלהם. זו אחת העבודות הכי קשות שיש (מניסיון). לפעמים הם גם עושים קצת טעויות. כדאי לבא בעין טובה על המחנך וממקום כזה לשוחח איתו.

בהצלחה

לק"י

היו שנים שבאמת קניתי לילדים פיג'מות במיוחד לכבוד היום הזה, כי הם ישנים עם בגדים מאידיאל😅

(האידיאל שלי כמובן).

יצא סוף סוף לבית הספר,

הפתרון:

פיג'מה ועליה בגדי יום יום, כלומר לדחות את הדילמה להמשך...

יש מסיבת פיג'מות קבועה פעמיים-שלוש בלילה😅

(גם אצלנו לא לכולם יש פיג'מות אמיתיות, וזה אכן פדיחה כשצריך להציג את הפיג'מה לראווה...)

באזעקות הראשונות אחרי המעבר, לילדים היה חסר ממש המפגש עם השכנים.

השבת עשינו קצת השלמה, כשירדנו למקלט של בית הכנסת, המשמש גם את השכנים, באזעקה שהיתה מיד בסיום קריאת זכור ושרנו שם שירי פורים בצותא, כולל פועלי בניין מהודו שמתגוררים ליד, וגם הצטרפו לשירה.

כי אני לא מתעסקת עם זה

אבל מגיל צעיר הם מכינים משלוח שכולל

שקית מעוצבת כלשהי

פחית/ טרופית

חטיף כלשהו

כמה ממתקים קטנים

הם מחלקים בין 5-15 משלוחים כאלה

תלוי גיל/ ילד

לק"י

אצלינו לארבעה ילדים יצאו בערך 20 משלוחים,

כך שמבחינתי גם 10 למשלוח זה בסדר. השנה יצא פחות. נראה לי סביב 6-7.

שזה בא עם הגבלה של כמה ממתקים מותר לשים שם (2 או 3 בד"כ).

בפורים עצמו הם מביאים הרבה משלוחי מנות (הבת שלי בת 12 מן הסתם תכין לכל החברות בשבט ולמדריכות). אז אני מעדיפה להתבסס על משהו שמגיעים בבית (עוגיות מכמה סוגים), ומוסיפים לזה חטיפים/ממתקים שאנחנו מקבלים במשלוחים שמביאים לנו (גם ככה נשאר לנו אחר כך הר של ממתקים...)

מהמתכון השני בחתימה של @יעל מהדרום, ומכינים מזה הרבה עוגיות מכמה סוגים - עוגיות בצורות (עם קורצנים), עוגיות ספירלה (צובעים חלק מהבצק בחום עם קקאו בשביל זה), אם יש כוח אז גם עוגיות דובים (דורש יותר השקעה אבל הילדים אוהבים).

ולפעמים הגדולה שלי מכינה גם עוגיות שוקולד צ'יפס.

בדרך כלל שמים בכל משלוח מנות כ-4-5 עוגיות, אורזים יפה בשקית צלופן, ולפעמים גם מוסיפים משהו מהממתקים/חטיפים שקיבלנו.

לפעמים אורזים כמו סוכריית טופי (בשקית צלופן ארוכה, קושרים משני הצדדים כמו סוכריה גדולה), ולפעמים הילדים מכינים לפני פורים מארזים למשלוחים שלהם בצורת ליצן, כמו פה -

זה לא יוצא משלוח ענק, אבל כן כזה שכיף לקבל. והילדים אוהבים את ההכנות, זה חלק מאווירת חודש אדר...

איך עושים את הליצן? הוראות לידיים שמאליות בבקשה 😅

מתי את מכינה ומתי אורזת? 

משלוח מנות קטן עם המון יצירה | נעמה ואני רעיונות לעיצובים מתוקים

לא חייבים לעשות בדיוק כמו שם.

בגדול העיקר זה ריבוע/מלבן לגוף הליצן, עיגול לראש (מציירים פרצוף, אפשר להדביק עיניים זזות), משולש לכובע, ומלבנים ארוכים לידיים שמחבקות את הכוס (אפשר להוסיף בקצה כפות ידיים, בעיני יוצא חמוד גם בלי צורה ברורה של ידיים..). לא צריך להיות מוכשרים בשביל שיצא טוב.

צריכים למצוא לזה יום השבוע.

את הליצנים הילדים מכינים בעיקר לבד, לפעמים אני קצת עוזרת להם לגזור את החלקים. (בפעם הראשונה עשינו ביחד, אבל עכשיו הם כבר מנוסים...)

נניח שקית שוקו ועוגיות ביתיות (היה עכשיו 8 שקיות ב15)

או פחית/בקבוק מיץ (משהו מהמבצעים) וחטיף ממארז או חטיף שוקולד קטן

או כמה חטיפים/ממתקים ממארזים

בעזהי"ת

קונה דברים שנחשבים בעיניהן 'שווים' בהזדמנויות משתלמות, כך שהמשלוח יוצא שווה ובעלות נמוכה. 

בד"כ סביב 4-5 שקלים, השנה הגענו ל6.5 וזה כולל את הכל (אריזה וכו'). 

ספציפית השנה לכל משלוח יש כוס ובו ממתק שווה של מקלות גומי עם ג'ל לטבילה וסוכריות קטנות לציפוי, חטיף קטן פשוט, סוכריה על מקל מהסוג השווה, סוכריות קופצות, שעון סוכריות, ובתוך המכסה של הכוס- סקוושי קטן ויד נדבקת (לגדולה במקום היד הנדבקת יש מחזיק מפתחות חמוד של דובי). 

זה יצא 4.5 שקלים למשלוח, אבל הן נורא רצו להביא גם בקבוק שתיה קטן אז זה עוד שני שקלים למשלוח.. 

יש שנים שהן עשו ביתי, נדמה לי ששנה שעברה הן הכינו כמה סוגים של עוגיות וארזו יפה, הייתה שנה שהן הכינו עוגות אישיות (בתבנית אינגליש-מיני) ואת השם של החברה משוקולד, כל פעם משתנה.. אבל זה סדר הגודל של העלויות.

כי הזמנתי מראש בזול מארזי חטיפים וֶסוכריות ומיני שוקולדים לכולם.

ואז הגדולה החליטה שהיא רוצה יותר מזה

אז נתתי לה עוד חטיף מיוחד בנוסף וגם זה כנראה לא היה נראה לה מספיק והיא רוצה להביא ללפחות 11 בנות רק היא.

אז את הפחית שרצתה להוסיף- היא קנתה מכספה. הרגשתי 'שה לא נכון להרגיל אותה לכזה רף גבוה ורק לה ואז בהמשך כולם יצפו להצטרף לרף הזה וגם ככה הז חג כהז יקררר

אז התלבטתי אם זה היה הגיוני שקנתה את הפחיות מכספה

אני כן מבינה שבשלב מסויים לגדולים מתאימים דברים אחרים. אפשר להחליט שבמקום 2 דברים זולים- לשים משהו אחד יקר יותר/ יותר מיוחד.

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

לק"י

ובכלל הגיוני שסגנון הדיבור משתנה עם הגיל.

את יכולה לשאול את הבת שלך על מה הן אוהבות לדבר. לא לעשות חקירה, סתם להתעניין.

ואם משהו נראה לך לא תקין אז חשוב שתנסי לברר אותו.

לא הייתי שואלת את הבת ישירות כי זה עלול לעורר מגננה והסתרת יתר.

יותר מלברר מה קורה- חשוב שתתני לבת שלך תחושה שהיא תמיד אהובה ורצויה ושאת כתובת, וגם כלים מה לעשות במקרה של חברות שלא מיטיבה/במקרה שהיא דואגת לחברה שלה שעובר עליה משהו לא טוב - איך היא תוכל לעזור לה בלי להתערבב בפנים.. בנושא הזה יש את יעלה אדרי שמתעסקת בנושא, היא הייתה נערה בסיכון והשתקמה והיום עוסקת בליווי להורים למתבגרים מתוך שליחות. שווה לעקוב אחרי התכנים שלה.

אני לא חושבת שזה ברמה כזאת בכלל ב"ה

בגלל זה תוהה אם צריך "לטפל" בזה או שזה המקום לסמוך על הילד וכמו שאמרת לחזק את הקשר בתקווה שאם תגיע לצומת תבחר בטוב

אלא מנסה לתת כלים כדי שלא יגיעו למקום כזה..

בסופו של דבר כל אחד חווה התמודדות ויש צורה מיטבית יותר או מיטבית פחות להתמודד עם זה

זה לא אומר שכל אחד שלא מקבל מענה מיטבי הופך לנוער בסיכון, זה יכול להיות טריגר..

קצת עקבתי אחרי התכנים שלה, לא בהתעמקות כי לי עדיין אין מתבגרים (אגב גם לה אין..) השיח עם מתבגרים הופך להיות שונה מאשר מול ילדים ושם היא מנסה לעבוד..

כנראה שיש משהו...

אני דווקא חושבת שכן כדאי לדבר עם הבת שלך, אבל בעקיפין. לדבר איתה באופן כללי על גיל ההתבגרות, ועל כך שלפעמים השינויים שעוברים מתבגרים גורמים גם לשינוי בחברויות. ולפעמים השינויים האלה עלולים להפוך גם חברות שהייתה פעם מיטיבה לחברות פחות טובה. ושכדאי לשים לב לחברים שלנו, לראות אם עובר עליהם משהו, ואם כן אז להתייעץ עם מבוגר איך לעזור להם, ולחשוב אם החברות במתכונת הנוכחית לא מזיקה לנו.

את כל זה את יכולה בטפטופים, לא דווקא בשיחה אחת שעלולה להבהיל.

ועוד נקודה - אם יש לך קשר קרוב עם אמה של החברה, כדאי להסב את תשומת לבה בעדינות שנראה שמשהו עובר על הבת שלה...

אני צריכה יותר לטפטף על זה בבית..

אם הייתי בטוחה הייתי מדברת עם האמא, אבל אני לא בטוחה שזה משהו "שעובר" עליה או אופי יותר פתוח ממה שהייתי רוצה לבת שלי..

אבל, לשים לב שאת לא מלבישה על הבנות מחשבות ורגשות שלך מהחוויות שלך בחיים, ומדמיינת שזה קורה אצלן. ז"א להסתכל עליהן במבט נקי ולראות אם באמת ההתנהגות שלהן היא משהו לא תקין/ לא טוב באווירה שלו.

קרה לי עם הילדים שלי כמה פעמים שהיו חברים שפחות אהבתי, בעיקר בגלל ההתנהגות שלהם. עם חלק ניסיתי לשכנע ללכת ולהתחבר עם ילדים אחרים ועם חלק הבלגתי ובסופו של דבר הילדים גדלו קצת ולמדו להבחין לבד מי מיטיב איתם. אחת הבנות שלי שהיתה בתקופת ההתבגרות שלה חברה ממש טובה של מישהי, שגם משהו בקשר בינהן לא עשה לי טוב. פחדתי שהיא משפיעה עליה לרעה. אבל ממש ניסיתי לראות את הטוב בחברה, החברה היתה בת של חברים שלנו.  בסופו של דבר לא ברור לי מי השפיע על מי. אמרתי לעצמי, האם הייתי רוצה שהורים של החברות של הבת שלי יסתכלו עליה ויגידו לבנות שלהן להתרחק מהבת שלי? הבת שלי באמת בחרה בדרך אחרת, ואף אחת לא הפנתה לה עורף ממש. מטבע הדברים והגיל כל החברות קצת התרחקו ונשארה רק החברה ההיא שלא הייתי שלמה עם החברות איתה. היום החברה נשואה וגרה רחוק ועדיין הן כל היום מדברות בטלפון ונפגשות כשיכולות וזה פשוט מרגש לראות את הקשר העמוק שלהן.

גם בגלל שזה בנות ובעלי פחות מבין בקטע הזה פחות שם לב לניואנסים, אני מרגישה שאין לי עם מי להתלבט בשביל כמו שאמרת לבדוק אם זו נקודה מבט נקיה או שאני מגזימה..

בסוף בסוף יש ביניהן קשר מאוד מאוד חזק, לא רוצה לומר תלותי, אבל זה כל מה שהבת שלי מכירה.. היא לי טיפוס של חבורות. אז ברור שאם אני בטוחה שהקשר לא מיטיב אני יכולה לדבר איתה ולהסביר לה, אבל אני לא רוצה לערער אותה ואת החיים שלה בשביל ספק

כן הייתי פותחת איתה ומדברת איתה על קשר שהיה *לך*, בכלל לא לדבר על הקשר שלה אלא לשתף בחוויה שלך, שהיתה לך יברה מאוד מאוד טובה אבל הקשר היה קצת תלותי ולא בריא או נגיד לספר שהיה חונק והרגשת לא בנוח לפתח קשרים עוד חברות ואחרי כמה זמן הרגשת שזה לא טוב לך ושחררת את זה בצורה x..

כשאת מספרת עלייך זה גם מעניין, גם נותן הרגשה נוחה וגם לא מרגעש שיפוטי והיא יכולה לקחת מזה מה שהיא רוצה...

מה שאני רוצה להגיד שגם אם אין בחברה משהו בעייתי זה לא בריא קשר כזה ולכן זה פותר לך את ההתלבטות..

לא שצריך לחצול אבל כן לעורר מודעות שכדאי לאוורר ולהיפתח לעוד כיוונים חברתיים

בהצלחה גדולה!!

ילדים זה כל הזמן התמודדויות חדשות...

נתחיל מהסוף, נשמע שדרכת בנקודה וזה מה שהפעיל אותה וגרם לה להגיב מתוך כאב.

נשמע שהיא כאובה על זה שכנראה היא לא מוצאת את מקומה מבחינה חברתית, שלא טוב לה, שלא כיף לה.

במקום לנסות לדחוק בה (נשמע שאת לא כופה ומאפשרת לא להגיע,

אבל פחות הייתי מתייחסת לזה בהאשמה ויותר מנסה ליצור שיח רגשי אם יש ביניכן קשר שמאפשר.

גם כאן נשמע שהיא יחסית מכונסת אז לא לכשות את זה באופן שפולש לה לפרטיות, אלא לנסות לפתח בעדינות כשאתן מדברות בכללית, ולאט לאט להרחיב

לדוגמא:

היא אומרת שזה לא אטרקציה, להגיד שזה באסה שזה עדיין לא מספיק כיף עם החברות החדשית מתוך השתתפות ולא בשיפוט, ולראות אם היא תזרום לדבר עוד)

לנסות להבעץין שזה מצב לא כיפי ולא נעים בטח עבור בת ביישנית להרגיש עוד לא חלק ולא למצוא מקום, ולהיות יחד איתה במקום מולה ❤️

את באמת עוברת לי להבין יותר את התגובה שלה.

האמת שבפעמים אחרות שניסיתי לפרש מה עומר מאחורי ולדבר על הקושי שלה (בדברים אחרים) היא ממש כעסה ולא היתה מוכנה לשמוע.

אולי אני כן אצליח עם זה הפעם. יש לי תחושה שהיא להדוף ולא תרשה לי להיכנס לדיבורים כאלו.

אבל אפילו לשנות את הדיבור הפנימי עליה שלי אולי יעשה משהו..

אפילו היכולת לנסות להבין את המקום שלה מייצרת בנו אמפתיה, ואני מניחה שהשדר יעבור גם בהתנהלות או במילים.

ואפשר גם לתמוך, או פשוט להביע הבנה

ולהגיד לה שזה בסדר שלוקח זמן ולכל אחת יש את הקצב שלה ולהגיל את זה שזה קשה ומכאיב

כן להסכים שהפעילות לא כיפית אבל לא תמיד להרשות להישאר בבית.

בסופו של דבר פעילויות הן חלק מדרישות אולפנה והרבה פעמים הן סתם חובה מעצבנת. בנות שלי גם לא אוהבות חלק ניכר מפעילויות , זה הגיל.

כמו שהעבודה תכריח אותך ללכת לפעילות שלא בא לך כדי להתגבש עם כולם...

לדעתי התגובה שלה מראה שהיא נמצאת בסוג של לחץ תמידי באולפנא והאירועים החברתיים הם רק סוג של קצה הקרחון.. כי ילדה שלא מעוניינת בפעילויות, ולאף אחד לא אכפת שלא מגיעה? זה אומר ששאר הימים היא סובלת והולכת רק בשביל הפן הלימודי, וזה הרבה מאוד ימים להעביר ככה לדעתי..

יש אפשרויות נוספות באיזור?

אבל אני אנסה למצוא הזדמנות לדבר איתה בנחת ולשמוע ממנה יותר איך היא מרגישה שם.

אחה"צ היא מעסיקה את עצמה בבית לרוב. לפעמים יוצאת כשיש פעילות בסניף או לנוער בישוב.

אבל היא היתה ככה גם קודם. טוב לה ככה...

הרגשתי חובה לכתוב לך!!

אני בחורה בי"ב וגם לי היה מאד קשה בתחילת בתיכון למורת שאני מאד חבורתית.

ונסיתי להמנע מכל הפיעלויות החברתיות שהיו ,

וכן רציתי לקבל אישור מאמא שלי שבאמת עדיף שלא אלך והיא לא עשתה את זה.

אני לא חושבת שאת צריכה להסכים איתה שכדאי לה להמנע מפעילויות כאלה אבל להבין שזה כל כך קשה בשביל בת להיות נוכחת במקומות כאלה בחברה.

בעצם שאת לא מסיכמה איתה את מצפה ממנה ללכת למקום שהוא סבל עבורה ולכן היא הגיבה ככה.

מסיכמה איתך שהמנעות זה לא הפתרון והיא בטח גם מבינה את זה ומאמינה שהזמן יעשה את שלו  (כמו שהיה אצלי)

האמת שאני דווקא לא ציפיתי ממנה ללכת. אמרתי לה שאני לא מתכוונת להכריח אותה, רק שבעיני זה הפסד לא ללכת.

אני מבינה שהיא כנראה ניסתה לתרץ תירוצים כי היה לה קשה להגיד לי שהיא לא מרגישה בנוח עם החברות שם ולכן קשה לה. ואולי תסכל אותה שלא קראתי בין השורות את הקושי האמיתי שלה? (כי להסביר שלא בא לה ללכת כי יהיה לה חם, כשאנחנו באמצע החורף, לא נשמע לי משכנע בכלל... אבל כנראה שבאמת זה רק תירוץ)

אחת על אחת?

לבקש מהמורה שתיתן לה פרוייקט עם בת שנראית לה מתאימה ולהזמין אותה אליכם הביתה לעבוד ביחד, או שאפילו יצאו מכמה שיעורים כדי לעבוד על זה?

לדעתי ככל שזה יהיה פרוייקט יותר מתמשך זה יותר יחזק את החברות ויעזור לה למצוא מקום במארג הכיתתי.

ובמקביל לחזק את הביטחון העצמי שלה שתרגיש בטוב להביא את האיכויות שלה בכיתה.

ועוד משהו - לוודא שאין משהו קשה שקורה לה חברתית. זה יכול להיות אפילו ברמה של חברה טובה שעזבה אותה לטובת מישהי אחרת, בגיל הזה זה כואב מאוד ויכול להביא לפחד מיצירת קשר חדש ולחוסר רצון להשתתף באירועים חברתיים כי היא לא מוצאת את עצמה

האמת שלאחרונה היה קטע לא נעים מול המחנכת שלה, שנתנה לה ציון נמוך על עבודה בצורה מאוד לא הוגנת.

דיברתי עם המורה, והיא קיבלה את הדברים ואמרה שתתקן. ובפועל הבת שלי אמרה שהמורה לא נתנה לה ציון חדש אבל אמרה שהיא נתנה לה 100 בתעודה במקצוע הנ"ל.

אבל היא עדיין אומרת הרבה שהמורה הזו מעצבנת בגלל מה שהיא עשתה לה. והאמת שאני ממש מבינה אותה...

(כשפניתי למורה, אמרתי לה שזה לא רק עניין הציון, אלא כל היחס שלהן נפגע בגלל הדבר הזה, כי היא הרגישה שנעשה לה פה עוול. אמרתי למורה שכדאי שתדבר איתה, והיא אמרה שהיא תדבר איתה. אבל נראה שהיא לא הצליחה ממש לתקן את הפגיעה...).

לא חושבת שזה הרקע היחיד למה שהיה עכשיו. כי גם לפני כן היא לא הכי התלהבה מפעילויות שעשו להן. אבל אולי זה מוסיף..

לבן שלי בתחילת השנה הייתה בעיה של יצירת אמון מול המחנך החדש

וזה היה ממש קשה לו

הוא ממש לא שמח ללכת לבית הספר וגם הייתה לו תקופה לא טובה מבחינה חברתית.

לדעתי זה היה קשור אחד בשני איכשהו.. אולי גם אצלכם?

אני אנסה באמת לדבר שוב עם המורה.

מקווה שהיא תצליח לעזור לה...

לשאול אותה איך הולך לה באולפנה? איך היא מרגישה באופן כללי? רק להקשיב, בלי לבקר, בלי לתת עצות, בלי להגיב, רק לשמוע. זו משימה שנשמעת קלה אבל בפועל היא קשה ממש להקשיב בלי לשפוט. בהזדמנות אחרת אחרי שממש הקשבת לה לנסות להעלות ולחשוב ביחד איתה על פתרון.

בהצלחה, נשמע לא קל!

שדיברתי בסוף עם המורה שלה.

דבר ראשון - היא אמרה שעל הפעילות הזו היתה אווירה כללית בכיתה שזה לא כזה כיף והרבה בנות אמרו שהן לא יגיעו (חלק גם לא הגיעו באותו יום בגלל הנטיעות בסניף), אז זה לגמרי משנה את התמונה...

אבל בכל מקרה דיברנו קצת על המצב החברתי שלה והמורה חשבה מה לעשות כדי לעזור לה להשתלב יותר (אבל גם אמרה שהיא כן רואה שיש לה כמה חברות שכן טוב לה איתן).

וגם ביקשתי ממנה לסגור יותר יפה את העניין של העבודה עם הציון הלא פייר.

בינתיים עוד לא הצלחתי להגיע לשיחה פתוחה עם הבת שלי על איך היא מרגישה באולפנא וכו', אבל ננסה להגיע גם לזה...

בהצלחה לכולנו בזה כי זה לא פשוט בכלל...