אני חושב שבעיקר הגיל בעבר היו יותר הצעות. אני מחפש סגנון יחסית דוס וכנראה שרוב הבנות בסגנון הזה כבר נשואות או שאני לא מספיק טוב בשבילן (לצערי לא למדתי בישיבה - גם משפיע מאוד על המעגלים). 
ואני יודע שזו אחת הסיבות העיקריות ששוללים אותי עליהם. גם אם אני מבין את זה אין לי הרבה מה לעשות עם המצב וכבר די השלמתי עם זה
 
בפועל לא יצאתי הרבה כי או שלא היו הצעות או שהיה קשר קיים.

למה לא עשית ישיבה? אולי זה קשור גם לסגנון הדתי שאתה מחפש? (גם אם הוא דוסי)

בכנות לא הייתי תלמיד מוצלח בבית הספר חוויתי לימודים כטראומה וכדבר שרק רציתי לברוח ממנו.
לא האמנתי שאני מסוגל לעמוד במה שלימודים בישיבה ידרשו. אני מעריץ את לומדי התורה ומקנא בהם כל יום מחדש
לא רציתי להיות סתם נוכח ולהשאר בחדר או משהו הרגשתי שזה לא הגון. פחדתי.
אני מתחרט על זה כל יום מחדש.

ברור לי שיהיו בנות שיראו אותך ויחשוב עליך מעבר השורה בקורות חיים.

בחורה שמחפשת יר"ש ובסגנון שלך תרצה.

אולי כדאי להדגיש בכרטיס את השאיפות הדתיות שלך ואת רמת הדתיות כמו שצריך.ובעיקר לא להתייאש. לפנות לכמה שיותר מיזמים אנשים ודברים ולא לראות בזה השפלה, להיפך. זה מוערך שאדם פועל בדברים הללו.

יש לך רעיון איך רצוי לעשות את זה?
ניסתי לחשוב ולא כלכך הצלחתי

אתה מתרגש מלקרוא הלכות בילקוט יוסף?

אתה מקפיד על 3 תפילות במניין? (וואלה לא פשוט)

אתה אוהב ניגוני קרלביך?

תכתוב מה שיש בך ובחורה דוסית ורוצה מישהו עם לב בעבודת ה' תשמח לראות בכרטיס על בחור.

בעיקר ממליץ לכתוב דוגמאות ביחס למשהו מהותי ולא טכני (יותר התרגשות וחשיבה מדברים שבקודש, מאשר אני עשה כך וכך)

אז אני אומר משהו שאני מנסה להגיד לעצמי (בעניין קצת אחר אבל הרעיון זהה)

דבר ראשון אתה לא צריך 100 בחורות שירצו אותך ויעמדו בתור. אתה בסוף צריך אחת שתרצה אותך כמו שאתה.

דבר שני, להרבה אנשים יש נקודות בחיים בהן הם לא מותאמים לסביבה, ויש מי שינסו לטשטש את זה ולהתאים את עצמם בכח. בעיני זה לא דבר רע להיות אחר.

זה לא שאני לא רואה ערך בלימוד ישיבתי. יש ערך.

אבל גם יש ערך לבנאדם שיודע מה לא מתאים לו ודואג לעצמו גם אם זה לא מה שהסביבה מצפה.

ללכת נגד הזרם, כל עוד זה לא נובע מדווקאיות והתרסה, זה לא דבר רע. להפך זה לפעמים מעיד על מודעות עצמית טובה וחשובה ועל עמוד שדרה. (לא בהכרח אבל לפעמים).

בסוף אני מאמינה שיש חבר'ה שפחות התאים להם המסגרת הישיבתית והם הלכו רק מכוח האינרציה... בעיני זה לא בהכרח נכון. לפעמים כן ולפעמים לא.

אתה צריך לעשות מה שטוב לך.

התורה היא חשובה, אבל לא לכולם מתאים ללמוד בישיבה...

אני חושבת שאם חשוב לך הערך התורני, אפשר למצוא את הדרך שלך לשלב אותו בחייך ולהפוך אותו למשמעותי.

מסכימה עם מה שכתבו מעלי, למצוא דרך להדגיש את ה'תורניות' הזו בכרטיסי מידע עליך בדרכים אחרות שהן לא עבר ישיבתי. כי בסוף אנחנו כן מסתכלים/ות על המידע שעומד לנו מול העיניים כמסנן ראשוני.

לא יודע איך אבל תיארת אותי בצורה מדוייקת אני לא הולך נגד הזרם מתוך התרסה אלא מתוך מחשבה מעמיקה אבל בסופו של דבר הסביבה "מתנקמת" כי בגלל שאתה לא פועל לפי "התבנית הרגילה" אתה אוטמטית נשלל. כי אם לא למדת בישיבה כנראה שלא אכפת לך \ אתה לא דוס \ כל אופציה אחרת
אני מאמין שאם הייתי לומד בישיבה סביר להניח שהייתי נשוי כבר שנים.. אני יודע שעל זה אני נשלל זו לא תאוריה.
אני כן מבין את זה כמו שברור לי שאני רואה שמישהי שלמדה במדרשה כנראה שזה חשוב לה (אני לא מסנן על זה)
 

כמובן שברור לי שלא צריך 100 ואני מאוד אשמח להסתפק באחת שפשוט תתאים לא רואה ערך בלצאת המון. פשוט כשאין בכלל הצעות גם האופציה הזו יורדת..
לגבי איך לציין בכרטיס שחשוב הערך התורני זו שאלה שאני לא מצליח לענות עליה וניסיתי.. אין כלכך מקום היום בכל התבניות של הכרטיסים דרך טובה לציין דבר כזה
בכל מקרה תודה על ההשקעה בתגובות. מרגש

הזדהות😉

אבל שחרר מהמשפט של אם הייתי...אז הייתי... זה מתאים רק למשחקי חברה והכרות. לא למציאות.

בסוף, איך לומר, יש גם כאלה שעשו את המסלול האידיאלי והנורמטיבי והם כשלעצמם האידיאל בהתגלמותו והיה ברור שהם יתחתנו לכל המאוחר בגיל 22 והם רווקים. מה שאומר בפשטות שזה לא פקטור. לא פקטור מחייב לפחות.

תמיד יש מקום לספר על עצמך, תכתוב על זה שם.

לא צריך להיות בוק. תכתוב מה חשוב לך ברמה התורנית אנאערף. תהיה יצירתי, הרי אתה לא הולך בתלם לא? 

רשימת שדכנים מתעדכנת - לקראת נישואין וזוגיות

אבל אתה חייב להחליף גישה ..

מתי מציעים לי הצעות אפילו אנשים שאני לא מכירה .. חתונה .. אירוע אפילו מסעדה.. מתי שאני מחייכת .. מחליפה אווירה

דבר שני תזכור אתה בן 28 להגיד על עצמך שאתה זקן זה עניין של פרשנות .. אני מכירה בנים בני 28 שיש להם מלא הצעות והם עדיין לא נשואים .. אז מזה משנה שיש להם מלא הצעות? האחת שלהם עדיין לא הגיעה וגם שלך.

אתה כבר לא ילד קטן אתה יודע ומבין שזה לא רק חתונה ויאללה אושר . אתה קודם כל מייצר את האושר

אני למשל יכולתי להתחתן מזמן .. ואני מודה לה' שהחלטתי לא להתחתן והוא פקח לי את העיניים.. אז ײַכולתי להיות נשואה ולא באמת לאהוב עד הסוף את הבעל ..,

האושר זה מאוד אינדיבידואלי ובלב של האדם חבל לך לקנא במישהו .. שאתה לא באמת יודע מה קורה שם.

כך גם בעבודה וכו'..

אתה צריך להתפלל לה' דבר ראשון להיות שמח , דבר שני לזכור שהכל מושגח , דבר שלישי לשדר את האופי שלך.

דבר רביעי אל תאמין שכל הנשואים מאושרים ואתה לבד, אפשר להיות לבד גם שנשואים .. לכל אחד יש את הגלות ואת הקושי שלו, תתרכז בעצמך שלך יהיה טוב.

של הפי

לא אמרתי שבשניה מאושרים והכל קל אבל זה מסע ואני יודע שהוא דורש המון וככל שהוא נדחה אני מניח שהוא גם יותר קשה. במיוחד שאני רואה מה קורה עם הזמן הכיוון לא מרגיש במגמת שיפור
לא זוכר מתי הייתי בחתונה ב"ה לשמחתי כל החברים הקרובים שלי נשואים מזמן אני ממעט להסתובב כי אין לי כלכך עם מי. העובדה שלא למדתי בישיבה מצמצמת עוד יותר את מעגלי ההיכרות הפוטנציאליים.

למרות הקושי הייתי מרגיש יותר טוב אילו היו הצעות כלשהן \ הצעות רלוונטיות קצת תחושה של התקדמות. 
אני מבין שמדובר במסע בפני עצמו, אך חשוב לי לא להיגרר לקשר לא מתאים מתוך ייאוש.
אין לי כוונה להתחתן בכל מחיר אני יודע שזו טעות.

בכל מקרה תודה על ההשקעה בתגובה

ממעט להסתובב , למה ?

אפשר לצאת גם עם נשואים ,אחים, בני דודים וכו'..

אפילו חבר אחד זה עולם ומלואו תנסה לחשוב עם מי אתה יכול לצאת השבוע או שבוע הבא , בשבילך .

לפרוק/לצחוק /להרגיש חלק

אז מה אם לא למדת בישיבה .. קל וחומר אם אתה מקפיד על התנהגות תורנית ב"ה.

אני לא כל-כך חושבת שגם אם היית יוצא היית מרגיש מאה אחוז התקדמות .. לפעמים , מנגד ,מפגש עם אדם יכול לרוקן לך המון כוחות ואנרגיה לשווא בטח אם הוא לא מוליד חתונה.

שוב זה עניין של פרשנות .. יש חסרון ויתרון ואפשר להסתכל על זה ככה או ככה.

אולי זה ישמע חריף אבל הייתי שמחה למחוק בחור אחד בטוח שדיברתי איתו אבל אני לא יכולה להיות חכמה בדיעבד ..אז מזל שאני דתייה ויש לי אמונה שגם אם אני לא מבינה למה זה היה טוב לי.. הכל משמיים. 

תשים לב שאתה בונה את עצמך את האופי שלך .. נכון שאתה לבד עכשיו אבל זה נצרך כרגע. 

אותי זה מחשל לפעמים ..

נניח דוגמה הכי מניטורית ,בתואר כמה חברות שהבעל הכין להם עבודה תורנית שהיתה קשה, יש כאלה שלא עברו עליה אפילו ,אני הכנתי את העבודה לבד..  מנגד לא התביישתי לבקש עזרה מהסביבה שיהיה לי יותר תוכן.

מה למדתי מכאן ? קרעתי את כולם .

סתם עכשיו ברצינות .. אני יכולה לבד מנגד זה לא סותר שאני יכולה לבקש עזרה.

אני לא באה להגיד איזה כיף לי שאין לי בעל כרגע

אני באה להגיד שאני שמחה שאני נפגשת עם מקומות חזקים אצלי.. 

כל אתגר יכול להוליד גם מקומות שלא פגשת אצלך

ייאוש זו תחושה אמיתית, והיא קשה, ומשתקת.

כשר' נחמן אומר שאין שום ייאוש בעולם כלל, הוא לא מתכוון לכך שאין תחושה כזאת, אלא שיש תחושה כזאת - אבל אין הצדקה לחוש את התחושה הזאת - ויש לך את הכוחות והיכולות להתגבר על זה.

אז מה עושים?

עושים אחרת ממה שעשית עד עכשיו.

לדעתי, צריך לצאת מנקודת הנחה אחרת.

א. הצעות לא מקבלים, הצעות יוצרים. זכור גם שכמות ההצעות לא משנה, אלא הרלוונטיות. מספיקה הצעה אחת טובה כדי להתחתן...

להצטרף לפרויקטים זה נהדר. האם יזמת פניות שם?

האם אתה מתזכר את השגריר שלך? אולי כדאי להחליף שגריר?

אם האפיקים האלה לא יצרו מספיק הצעות רלוונטיות - לנסות בדרכים נוספות.

לא לחכות שיציעו לך. 

ב"ה לא חסרים רווקים ורווקות, ולאנשים שמשדכים יש מיליון דברים על הראש. לתזכר אותם מפעם לפעם יכול מאוד לעזור לעניין.

ב. למה ההצעות שאתה מקבל לא מתאימות? 

ייתכן שהכרטיס שלך לא מעביר מספיק טוב מי אתה ומה אתה מחפש. אולי כדאי לשבת על הכרטיס שלך עם מישהו שמכיר אותך ויש לו ניסיון. לראות אם הכרטיס מעביר את מה שאתה רוצה שיעביר, אם זה מבהיר לצד השני מי אתה ומה אתה מחפש, אם התמונה שיש מספיק טובה וכו'. אם זה ארוך מידי\קצר מידי\כללי מידי\מפורט מידי.

ג. לפנות לחברים זה ממש לא השפלה!!!!

ואני חושבת שזו נקודה שווה להתעכב עליה.

לשאוף לזוגיות, לבנות בית, זה ממש לא משהו להתבייש בו.

למה זה משפיל בעיניך לבקש מאחרים לסייע לך בכך?

(כמובן אין צורך שתענה על השאלה הזאת כאן, אבל אולי זה מעיד על משהו עמוק יותר).

(ובהקשר הזה - אנו לא רואים שחברים טובים מצליחים לשדך יותר טוב מחברים רחוקים\מכרים\ ואפילו אנשים זרים. לכן אני ממליצה להעלות את זה שאתה מחפש בפני כל אדם שאיכשהו קשור לסגנון החיים שאתה מחפש. במיוחד על רקע מה שכתבת לגבי הישיבה.)

ד. "לרוב מקבל תשובות שליליות" - אולי שווה לנסות לברר למה. הגיוני שאנשים לא יגידו לך באופן ישיר מה מפריע להם, ולכן אני ממליצה לך למצוא דמות שאתה סומך עליה, שמכירה אותך, ולתת לה מספרי טלפונים של בחורות שיצאת איתן - ושאותו אדם ינסה להבין מהם מה לא התאים, ויחזור אליך עם תובנות.

ייתכן כמובן שאין שום דבר מיוחד - רוב התשובות שאנחנו מקבלים הם שליליות....

ה. לגבי הלימוד בישיבה - אין איך לשנות את העבר, אבל אפשר לעשות דברים בהווה. אם אתה מרגיש שזה חסר לך - למה שלא תנסה עכשיו להשתלב במסגרת תורנית?

אני בטוחה שיש לך לוז עמוס בדברים אחרים, אבל אולי תוכל למצוא כמה סדרים בשבוע שאתה יכול להצטרף לישיבה מקומית.

שאלה נוספת היא איך אתה מתייחס לזה בכרטיס שלך. אפשר לכתוב כרטיס שלא מזכיר את השנים האלו, ואז לא צריך לכתוב במפורש לא למדתי בישיבה. להבהיר בכרטיס במה מתבטא זה שאתה סגנון יחסית דוס. ואם ישאלו אותך על הישיבה, לתת את התשובה הכנה שאמרת כאן.

ו. ב"ה לא חסרות רווקות יחסית דוסיות ומבוגרות. איך אתה יודע שזה שלא למדת בישיבה היא הסיבה עיקרית ששוללים אותם?

וגם לדייק במינוח - זה שלא רוצים לצאת איתך לא אומר שאתה לא מספיק טוב, אלא לא מתאים.

ז. מה יעזור לך לצאת מייאוש, מדכאון, מחוסר תקווה?

האם לשמוע על אנשים שהתחתנו בגילאים מבוגרים יותר ממך?

לשמוע על אנשים שהיו יותר מיואשים, מדוכאים, מחוסרי תקווה, עם פחות הצעות שהתחתנו?

האם זה ההשוואה לאחרים, או משהו מול עצמך?

כשאתה כותב שאתה בסיוט הזה כבר כמה שנים - זה אומר שאתה אקטיבית מחפש הרבה שנים ולא הולך? אם כן, חשבת ללכת לאיזשהו טיפול?
אתה אולי לא צעיר, אבל גם לא כ"כ מבוגר. יש לך עוד חיים ארוכים ומלאים לפניך.

בניגוד למה שכתבו פה על עניין ההשגחה (וזה נושא לדיון בפני עצמו, כי הרי יש כאן סתירה מובנית) - אני חושבת שאנחנו צריכים להסתכל על זה *כאילו* הכל בידיים שלנו, ולעשות כמה שיותר השתדלות. לא לחכות שידפקו לנו על הדלת, לא לחכות שמישהו אחר יואיל בטובו לחשוב עלינו, לא לחכות לקשר ורק אז להתמודד עם עצמינו - אלא לפעול כדי להביא לידי הצעות רלוונטיות, לפעול כדי להבין מה זו זוגיות, מה זה תקשורת, מי אני, מה רצונתיי, מה צרכי, איך אני משפר את המידות שלי, איך אני מתמודד עם המגרעות שלי וכו'.

תודה על התגובה המעמיקה! אגיב בהמשך.
ממש מרגש ההשקעה

כל העצות שנתנו לך כאן הן מעולות ומסתמכות (אני מניחה) על נסיון וחכמת חיים.

אולי כדאי לפנות למאמן לזוגיות שייתן לך את העצות הטיפה יותר מדויקות? מישהו שזה המקצוע שלו?

הגיוני שאחד טוב גם יראה איפה הבאג בתהליך שאתה עושה היום ויעזור לך לפתור אותו.

אבל אם התייאשת, הדבר הראשון שכדאי לעשות הוא לנוח ולצבור כוחות. אח"כ השמיים הם הגבול.

1. אני שנה מעליך, גם רווק. וקודם כל, חייב לומר, אתה לא זקן..
2. יש אנשים שההתפתחות שלהם יותר איטית. יכול להיות שבתחומים מסויימים אתה מפותח מאוד, ובתחומים אחרים - פחות. וזה יכול להשפיע.. אז לדעתי כדאי לעשות עבודה פנימית..

3. מאמן חתונה או ייעוץ בכלל יכול מאוד להועיל. גם אם אתה בטוח שאתה מכיר את עצמך - מסתבר שאתה, כמו כל אחד, הרבה יותר עמוק, מורכב ומושפע ממשפחה ונסיבות החיים, ממה שאתה חושב... .

4. אחי אתה גבר. ותפקיד שלך זה להנהיג ולהוביל את עצמך.... ממילא - סליחה אם אני ישיר מידי - אתה לא אמור 'לנסות להצטרף'. אתה אמור להצטרף. לדבר. עם שדכנים. וכל המיזמים הרלוונטיים. כמובן שתמיד אפשר להתייעץ ולהיעזר אם משהו לא מסתדר - כולנו בני אדם. 

5. ברור שאתה יכול לדבר עם חברים  - וגם משפחה - שיציעו לך. פחות ממקום 'קורבני' של 'אולי תחשבו עליי'. יותר ממקום של 'היי, יש לך מישהי להציע' 'אפשר לשלוח כרטיס' ?.

6. אני מאוד מבין את התחושה של 'השפלתי את עצמי' כשאני פונה לאנשים. אבל, מניסיון, אם אתה מתייחס לעצמך ממקום גברי של - היי. אני שולט. אני אחראי על החיים שלי. ורוצה לדאוג לעצמי. ומתוך זה אני עושה א. ב. ג. אז זה אחרת לגמרי. במקום השפלה - עוצמה וביטחון.

7. אני חושב שזה מאוד קשור לתפיסה עצמית של בן אדם. ככל שאדם פחות מסתכל על עצמו ברגשי נחיתות, ויותר אומר - וואלה, אני אחלה בן אדם, גם אם יש לי כמה קשיים בלהוציא את עצמי לפועל, העמדה שאיתה אנחנו מגיעים לשדכן/חבר היא הרבה יותר אמיתי ומדוייקת עבורנו..
8. אגב, יש לך איש חינוך שהשפיע עליך ? מישהו שהערכת ? שאתה יכול לפתוח איתו שיח ?. לדעתי יכול להועיל לך במסע..

9. ישיבה זה באמת נקודה חשובה לדעתי. במקומך, הייתי רואה מה אני יכול עכשיו לשנות את המצב. קודם כל בסמל סטטוס. אולי אתה כן יכול להשתלב בישיבה היום. יש כל מיני מקומות, ובהחלט אפשר לבוא פעם פעמיים בשבוע, כמה שעות לחתור לחברותות עם רב או אברך, עדיף מקום שאתה מכיר.. גם דף יומי או שיעורים משמעותיים בקביעות יכול לעזור להראות מי אתה.

10. לא מכיר את המקום שלך בחיים, אבל אם אתה בעניין, יש מקומות שממש מיועדים לחבר'ה מבוגרים במסגרת ישיבתית מלאה - בית אורות? עלי? בטוח יש עוד... אולי יותר שגרתי זה לבוא בגיל 18, אבל זה כן מראה שאכפת לך וחשוב לך הדוסיות. ולדעתי יכול להיות אחל'ה השלמה. מראה שאתה אדם שמתפתח, שעבר תהליך, ובסוף חשוב לך הישיבה והתורה.

10. חשוב לי להגיד  שלדעתי האישית חשוב גם הנראות, המה יאמרו, במיוחד בשידוכים. כמובן שהאמת זה הדבר היחיד שנכון ומדוייק. אבל בעולם שבו אתה צריך לשווק את עצמך, לשכנע מישהי [וכן היא אותך..] בכמה משפטים, תמונות וכרטיס אחד שאתה פוטנציאל טוב - צריך להשקיע מחשבה בזה. איך אני כותב, איך אני מדגיש את הנקודות הטובות שלי. אם יש לי משהו שמקשה [ישיבה ?], איך אני מנסח בצורה טובה - מדגיש את זה שכיום אני לומד בישיבה/ את המסלול המרתק והמשמעותי שעשיתי בצבא/

 את הדף יומי שאני שומע כל בוקר וכו'. שווה לחשוב טוב טוב עם עצמך ולהתייעץ עם שדכנים טובים.

המון הצלחה !

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!