במשהו חשוב כמו לטפל בילד חולה ואז קורה לו
משהו מהחולי כי היא לא טיפלה כמו שביקשתי,
משמע לא טיפלה בכלל וגם לא הודיעה לי או
ביקשה שאני אחליף אותה כי אין לה כח או רק
בורא עולם יודע מה הסיבה שהיא לא ממש אמא.
מיד היא מסתגרת בחדר, לא יושבת איתי יותר,
לא מדברת איתי, כלום אני אויר, ואז שחסר לה
חום ומגיע זמן הטבילה היא הולכת לטבול ואז
חוזרת ואו לא מדברת או "אתה בא" כאילו לא
קרה כלום מעולם! לאחרונה היא החלה לקחת
את הילד איתה לישון ונוצר מצב שאני פשוט
ישן לבד וזה לא מעניין אותה תכלס, ככה כבר
שנים ואין לי מושג איך להתמודד איתה בזה.
גם היא כועסת יותר ממני, וזה ממש לא ככה
מהצד שלי, אני אומר לה מדוע את כועסת?
מדבר, מגיב לא בורח מהמציאות ומסתגר.
בעקבות היחס שלה נהיה לי כאבי לב,
ממש מרגיש כמו דקירות בלב כי בוכה
המון, לא ישן טוב, וסובל מאוד מהמצב.
מתפלל לבורא שיאסוף את נשמתי מכאן,
גם ככה אני יתום ואין לי משפחה בעולם.
האם יש דרך פשוט להמשיך לחיות ולשכוח
ממה שהיא עושה? זה כאילו אני עם יד על
הדלת ללכת מהבית ולהעלם ורק הילדים
הם אלו שמחזיקים אותי כי אני לא רוצה
שהם ייפגעו אך בינתיים אני ממש נרמס.
דיברתי איתה על כך עשרות פעמים,
הצעתי ודרשתי שתלך לאדם משכיל,
היא לא רוצה, היא אמרה לי ככה אני
זה מה יש, ככה התחתנת איתי וזהו.
זה מאוד מעליב ללכת מבן אדם ולישון
עם הילד כאילו להתעלם ממך באמצעות
הילד ולהכניס אותו למיטה שלי כאילו בעצם.
איך מתמודדים עם אישה כזאת?
אני פוחד לדבר איתה היא תמיד
תוקפת ולעולם לא מביעה סליחה,
היא תמיד בסדר ותמיד אני אשם.
בתכלס אמרתי לה תגידי לי מה לא בסדר
בי אני אעשה מאמץ להשתנות אבל כלום.
