אבל אני עדיין מניח תפילין וצם בתשעה באב בגלל רגשות לאומיים ואידיאולוגיים.

את יצאת אורה?

שואלת בשביל להקשיב ולמקד את עצמי.

אצלך הדרדרות זה כשנגמר לך הגז בקליפר.

וברצינות, עצם זה שאתה מגדיר את זה כהדרדרות זה כבר מפתיע.

תפילין ורגשות לאומית? מה?? בגלל החיילים? בגלל הקטע של חבד?

אני אינדבדואלית. לא מגדיר צמחים. 

לא כשנמאס לי או סתם אין לי כוח.

הרגשות הלאומיים - אני מאמין ודוגל בחירות. חירות אישית וחירות קולקטיבית. בתשעה באב נחרב לנו לא רק מבנה פיזי, אלא מרקם שלם של זהות, שייכות, חירות של עם להגדיר את עצמו ולחיות על פי אמונתו, לא משנה כמה מופרכת האמונה שלו.

אני מאמין בחירות של כל עם להאמין במה שהוא רוצה ולחיות איך שהוא רוצה כל עוד זה לא פוגע באחרים. בתשעה באב נגזלה מאיתנו החירות והזהות המשותפת ונכפה עלינו להשתעבד לגחמות של גויים ולכן אני עדיין צם בתשעה באב.

תפילין זה בגלל השואה. התמונה של היהודי בטלית ותפילין מוקף בנאצים ומרים ידיים גורמת לי להניח תפילין. אף אדם ארור לא יהרוג אותי בגלל שאני מניח תפילין. אני מסרב לתת לבני אדם ארורים את הרישיון להרוג אדם אחר בגלל האמונות שלו. לכן אני מניח תפילין.

אותי מפתיע שאת בכיוון כזה או אחר שהוא לא 100% "תלם" דתי. אבל דברים קורים בעולם i guess

צחקתי עם הקליפר,

אתה רציני עכשיו, וזה טוב.

אתה נשמע לי כמו ה first commandment באמריקה

האמונה שלך זה חופש?

הכל אצלך נשמע נורא אינטלקטואלי מנותק

תמיד היה לי איתך דיסוננס.

בשאלה המקורית שלי שאלתי אם אתה מרגיש סבבה איך שעכשיו או מרגיש הדרדרות.

שאלה קצת מטעה כי עצם ההגדרה של הדרדרות מסגירה.

נראה שאתה סבבה ושלם עם עצמך. הגעת לשלווה.

ולא מדבר איתי על המשמעות העמוקה של רמאדאן ולשבור צום עם תמרים אי זוגיים.

אתה מדבר גבוה על היסטוריה וזהות לאומית ועתיד ורעיונות ותהליכים של האנושות.

אני לא כל כך מתעניינת כמוך בשריעה ולא בחסוס אבל אני כן יכולה לדבר על מדיטציות ושוואסאנות למה יש 12 צ'אקרות ו10 ספירות ועל גוף ונפש ופסיכולוגיה ומהפכנים רמב"ם מלקולם אקס צ'ה גווארה או מנגנים רוחניים כמו אורפיוס וקרישנה או מוסיקה אמריקאית שגדלתי עליה זקנים מתוקים שמנגנים מושלם על בנג'ו פולק מיוזיק רוק ג'אז ותאוריות שלימות על מה היה קורה אם קורט לא היה מת ומוסיקה בכלל וההשפעות שלה והתרבות ועל עוד טון טון דברים כי אפשר בקלות להסיח את הדעת והלב אבל היי

האנושות תסתדר,

בסוף אתה עם עצמך  

שאלתי פנימה עליך, לא החוצה

אל תברח

אני מכירה אנוסים, מכירה כאלה שחיים בתחפושת, מכירה שלא סגורים על עצמם, מכירה כאלה שבוכים שהתרחקו מה', מכירה תכף נשוב מכירה איטס קומפליקייטד, מכירה כאלה שבורחים בריחות זה חזק מכירה כאלה שלא מודעים לעצמם, מכירה כאלה שעזבו והתרחקו ומרגישים שמשתפרים עם כל ריחוק ושואפים להטמע בחילונים, אומרים על פניו שהם סופסופ מתרחקים מהפגאנים אני מי שאני וכאלה.

אתה שונה מכל אלה, אתה אומר לכאורה שמכחיש את הקיום של ה'.

הרבה דיסוננסים בכתיבה שלך, אני מדרדר, אני מניח תפילין, חשוב לי השואה הכבוד של העם.

אז שתי נקודות:

א. אם הדת שלך זה חופש דת Viva la libération יכלת להוציא שטיח ולכרוע לכיון מכה בהפסקת צהרים ולא לכבול את עצמך בקשירות רצועות עור לקודשבורכו שמשמעותם עבד בשורה תחתונה בתכלס ויש תכלס, יש שורה תחתונה בסוף יש צומת טי ואתה בוחר. יש לבחור להיות באגרטל בויטרינה או תורה. אתה פה או פה. בסופו של דבר בחרת צד בכל האמירות שלך והמעשים.

ב. כל הדיבורים על אנושות ומשנתך הגאופוליטית לאור ההסטוריה התאולוגית זה הרבה רימוני עשן ובעצם dude רק שאלתי מה אתה מרגיש עם זה.

אתה לא חיב לענות, זה אישי.

בסוף, עם זה כמו משפחה. את יכולה להעביר ביקורת על המשפחה שלך, לכעוס, ובטוח שיש איפה שהוא בעולם משפחה יותר מוצלחת משלך ובכל זאת, את המשפחה שלך את הכי אוהבת בעולם אפילו שיש משפחות יותר מוצלחות משלך. גם בעם. נולדתי לתוך העם הזה אז התרבות והמורשת שלו הם חלק מזה, אז כן, אני מניח תפילין מרגש לאומי ונטיה חירותית ולא אתפלל לכיוון מכה כי אני לא מוסלמי. אם הייתי נולד בסעודיה הייתי מקיים את מצוות החאג' למרות שאני לא מאמין באלהים כי זאת הייתה המורשת שלי. אבל, אפעס, נולדתי יהודי אז המורשת היא בין השאר תפילין ותשעה באב.

אני מרגיש בסדר גמור עם איפה שאני. אין נקיפות מצפון, אין לי הלקאה עצמית. מה שכן יש לי או יותר נכון *היה* לי כי כבר התרגלתי זה קושי בלאבד את "התקווה" הדתית בהמשכיות כל שהיא אחרי העולם הזה שיוצק איזה שהוא תוכן אופטימי לעולם המרושע שלנו.

שורה תחתונה, אני סבבה לגמרי עם המצב האמוני שלי. 

מבחינת שולחן ערוך

הידרדרתי וממשיכה להידרדר.

מבחינת הקשבה לעצמי, להיות נאמנה לעצמי ולא לבקר את עצמי על התהליך - השתפרתי.

מה הלאה?

אין לי מושג.

אני מאוד רוצה להאמין שזאת תקופה חולפת.

הדברים יהיו קלים יותר אם פשוט אחזור.

בכנות, אני לא יודעת אם זה יקרה.

אם השולחן ערוך מגדיר אותך זה חתיכת אמירה.

אני לא יודעת אם אני רוצה להמשיך את ההדרדרות.

לפעמים אני עומדת מול דילמה של הדרדרות ואני שואלת את עצמי אם ללכת לשם או לא. לרדת עוד או לא.

הקשבה לעצמי זה משפט גדול. יש ב"עצמי" כל מיני חלקים. אדם הוא לא מהות אחת מוחלטת.

לדוגמא אדם יכול להיות עם דימוי עצמי גבוה במובנים מסוימים תוכדי דימוי עצמי נמוך באספקטים אחרים. אנחנו מאוד מורכבים.

יש הדרדרות וחלק נשאר מקובע

יש בי פחד להידרדר בדברים מסוימים

לעולם לא רואה את עצמי לא צם כיפור או אוכל חמץ.

ברור שברצון אני כן רוצה להתקרב לבורא

אני התרחקתי בגלל רבנים שנפגעתי מהם

אבל באלוהים אני מאמין.

בלי קשר אני במילואים כבר נצח אז יותר קל להידרדר פה 🤷🏽‍♂️

איך אצלך מתבטא מה שאת מידרדרת אורה?

הם מסתירים את אלוהים

עם השקרים והזקן

והם עושים אותו כל כך קטן

הם חושבים שהוא אוהב אותם

אבל הוא לא צריך אותם בכלל

כי אם אלוהים היה צריך אותם

אז הוא היה האל הכי אומלל

וכשהוא רואה אותם משתוללים וצועקים: אוי, ויי!

אז לפעמים הוא מתבייש, שהוא אדוני.

הם סוחטים ממנו אהבה

יורקים על הרצפה ומשקרים

בשמו הם עושים כל דבר תועבה

והוא לא מבין למה הם מחכים

הם חושבים שהוא אוהב אותם

והוא מביט מעל, אל השקיעה

ומצטער שהוא ברא אותם

כי הם מקלקלים את הבריאה

והוא רואה אותם משתוללים ומשקרים בשמו

אז לפעמים מתחשק לו להחריב את עמו

אולי זו הסיבה שהרבה אנשים בריאים

עוזבים את הדת

וחוזרים לאלוהים

My god still speaks softly to me

The clear voice behind it all speaks

Kind words and good intentions

Sometime firmer than i expected saying:

Get up little dove, you have some kind

Of purpose in this world, get up and start working

To be worthy of that heart of yours

Meaning - off with the layers youve been wearing

Over that core,

Meaning - you are worthy as you are,

Let it go, let it go.

נגע בי!

תודה 

לא התרחקתי בגלל רבנים

ולא בגלל המורה שלי באולפנא שהיתה ב*צ'.

לא אכפת לי מכאלה. הם לא מכתיבים את החיים שלי והם לא קשורים בכלל. שיעשו מה באלהם, לא מדברת מאחרים.

בסוף אדם עומד לבד מול האמת שלו, היושרה שלו.

אני אוהבת את ה' ובהרגשה שלי אני רק איתו לבד.

אני מדרדרת וקשה לי עכשיו אבל אני אוהבת אותו.

התרחקתי בגלל משהו אישי. 

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה

להניח תפילין ולקרוא לא תתורו ואז להיות במועדון בלילה 😉

בלי קשר לזה שחיי הלילה של תל אביב זה אחד המדרדרים

ותאמת שלי לא יוצא להניח תפילין ביום יום כמעט בכלל

זה חלק מהטקס של קפה וסיגריה של הבוקר 🤷🏽‍♂️

בלי זה משו חסר לי 

אבל זאת הפעם היחידה שלא אכלתי כשר

ולא אחזור על זה בינתיים

משום מה זה מחסום שקשה לי לעבור

למרות שלא מאמינה🙄