אבל חשוב לי לא משהו טיפולי כי אני מאוד לוקחת ללב אז לא רוצה לסחוב גם צרות של אחרים, יש לי מספיק משלי..

וכן משהו שיאתגר אותי טיפה יותר מהוראה מהצד היצירתי-שכלי (: 

בעיקר בעלות עסקים קטנים של הרצאות וכו' או ייעוץ על נושאים ספציפיים. הבעיה - בפועל הן חוזרות לעבוד בבתי ספר דרך גפ"ן וכו'. כלומר אם הקושי הוא ההצפה של לעמוד מול כיתה - אז זה לא יעזור.

בא לי להמליץ על השיטה שפיתחי אחרי 16 שנות הוראה במשרד החינוך, עזבתי את כלוב הזהב ובניתי לי ארמון..

אם מענין אותך תבדקי ברשת על שיטת רנגיני ואולי נתראה.השיטה מיצרת ערוץ רווח משמעותי למורים ומורות בלי השקעת אנרגיה מיותרת.

בהצלחה 

וישר כוח על האומץ להסתכל על האמת בלבן של העין.

והעבודה הזו מושלמת בשבילי. יש אינטרקציה עם אנשים, אבל לרוב בהתכתבות/מרחוק. יש לי את השקט שלי ואת הנחת...

(אם זיהיתי מי את אז כנראה שלא עזרתי לך בזה... אבל כותבת בכל זאת)

גם אני למדתי הוראה, ואחרי ניסיון אחד כושל (ועוד עם ילדות קטנות בכיתה א'!) ברחתי מזה... זה באמת קשה לאנשים רגישים

אני גם עוסקת בכתיבה, אז באמת שם מביאה לידי ביטוי את היצירתיות שלי...

בכל אופן, את באמת יכולה לפנות יותר לתחום של כתיבה/קופירייטינג. אולי אפשר גם כתיבה של חומרי לימוד וכאלה.

השאלה אם את פנויה ללמוד עכשיו מקצוע חדש...

אבל יכול להיות שהלימודים כן ידרשו לפחות שנה...

תתחילי לברר כמיטב יכולתך. בהצלחה ❤️

לימודים בזום עכשיו בכתיבה לדיגיטל

אני מחנכת כיתה א

של ילדים על הרצף

לא יודעת מה חשבתי לעצמי. זה סבל מתמשך.

רק מחכה לסיים.

אני פיזית בדיכאון ודיכוי מיזה

(אני לא הפותחת)

שאני יכול לגמרי להבין את הקושי הנפשי בעבודה עם ילדים כאלה.

את ללא ספק מצילה כמה בתי, ואולי גם נותנת תקווה לעתיד לילדים, שבלעדייך לא היה להם אותו...

ללא ספק קשה לראות את זה בתוך היומיום, אבל מסיר בפנייך את הכובע!

נשים שלמדו הוראה כי כולן למדו, ואז מגיעות בפועל לכיתה ומגלות שהן מוצפות והמקצוע הזה גומר אותן.

בשטח.

אצלי זה כבר מצב של חוסר נשימה

ופשוט חרדה

בטח זה מציף אותך גם בארועים וכאלה. לא רק בעבודה בכיתה.

אבל דווקא לא כי כמו כולן

ואני לא חושבת שפרשתי בגלל רגישות

אבל כן, גם אלו היו, במידה כזו או אחרת.

והתואר הזה כ"כ כ"כ לא התאים לי.

אז תכנות.

פורחת.

זה לא שגרתי אבל יצירתי ומעניין

יוצרת תוכן או כותבת תוכן לנשות עסקים

משהו בסגנון

וחיבוק ❤️ הוראה לחלוטין לא מתאימה לאנשים רגישים במיוחד

לראות אנשים סובלים, להצטרך לגעת בהם ולטפל בדברים לא כל כך הגייניים...

נכון שזה מקצוע גם שדורש התנהלות רגישה למטופלים, שזו מעלה של אנשים רגישים, אבל השאלה מה הם עצמם עוברים בדרך לשם...

אני ממש בכייון

אני לא חושבת שלהיות רגיש מאוד זה גזירת גורל

כל דבר אפשר ללמוד, לשפר, 

ויש דברים שאפשר אפילו לרפא לגמרי, כן גם לאדם רגיש מאוד

תעשי      תעודת הוראה בחנ"מ 

ואז תבקשי ללמד רק כיתות קטנות או כיתות תקשורת, 6-10 תלמידים.

יש הרבה צוות. הרבה אינטרקציות. הרבה השקעה בכל ערוץ תקשורת.

אפשר לנצל את זה להוראה מתקנת, שזה באחריות אישית ובדכ עם קצת תלמידים.

בלי קשר לכיתה ולצוות.

חינוך מיוחד ממש לא יתאים לו 

ועבדתי בחינוך מיוחד

נכון זה פחות קשוח מבחינת כמות התלמידים

אבל יש המון רעש, המון צוות, צריך הרבה כוחות וסבלנות להחזיק את כל זה

ובכללי האתגרים שם אולי מעט אחרים אבל המערכת אותה מערכת

בדיוק מחפשת גם להחליף מקצוע

אבל אני כן מאוד אוהבת אינטראקציה עם אנשים

אז נראה ...

מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?

זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.

שקוראים לי הרבה במפגשים כאלה

שיחות שלא זורמות

לא מוצאת נושא שיחה

עומדת ולא משתלבת

מרגישה מוזרה

יש לי השבוע כמה אירועים כאלה

ומותשת מלחץ

אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.

זה קורה המון.

מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.

זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.

הרגשתי מוזר, או משועממת  או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.

כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.

אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.

(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)

מהמפגש החברתי, מרגיש ברמה זו או אחרת, אותו דבר. א ת  היא שבוחנת אותם לא הם אותך (ללכת עם הרגשה הזו).

זה משהו ששווה לעבוד עליו.

לחקור מי הולך להיות במפגש, מה מעניין אותו, מה הוא ישמח לספר לך.

לדמיין את עצמך, מה את עושה כשהשיחה נתקעת או כשאת מוצאת את עצמך מחוץ למעגל.

להחליט מראש מה נחשב הצלחה ומה כישלון מבחינתך. תבואי עם ציפיות נמוכות אבל עם דרישה מעצמך.

לבקש מהצ'אט טיפים לשיחות במפגשים כאלה - על מה כדאי להתעניין, איזה דברים כדאי לספר.

וגם... לא להתכונן יותר מדי, כי המטרה היא שתצליחי להשתלב בשיחה בטבעיות ואפילו תגידי משהו שלא התכוונת כל כך. שתרגישי שייכת. הלוואי שנרגיש שייכים... 

לא לאכול כי זה לשנות מצב, ולהשאר רעב עדיף על שינוי ללא-רעב

או לא להיכנס להתקלח (זה יכול לקחת לי גם שעתיים)

כל המשימות שדורשות לשנות משהו

לקום מהספה זה קשוח

לעזוב את הגלילה בטלפון

לקום מהמיטה

אבל לצאת מהעבודה קלל

לחזור לגלול אחרי משימה

אפילו לצאת להליכה קל ופשוט 

טוב, תלוי מה בעבודה.

על מה שקורה המערכת העיכול ותוצאות לוואי.

הפחתת קטניות וירקות מצליבים  ( כמו כרוב) מפחיתה גזים באופן דרמטי. 

שקשה לך להשתחרר ממנו והוא עדיין כובל אותך... (גם לי יש סיפור כזה)

ממליצה לאמץ מבט נייטרלי על עצמך, כמה שיותר אובייקטיבי. עם עצמנו אנחנו משוחדים, קל לנו להתבוסס ברגשות ולטבוע בהם... אבל זה לופ שפוגע בנו. נסה להפריד רגע בין הקולות בתוכך ולהיות השופט מלמעלה, זה שעושה ביניהם שלום, המבוגר האחראי. לשמוע את קול הרגש, את קול השכל, ולתווך בחמלה. 

אם אפשרי, באמת עדיף ללכת לטיפול. באמת באמת. זה לא חולשה זה חוזק.

אתמול בשבת, רפרפתי מעט ב"עד שליבך יתנגן" - אלומה לב המביאה באופן יוצא מהכלל את

שיטתה של הרבנית ימימה, שהיתה פסיכולוגית וגם , עד כמה שהבנתי, קשורה לתדר רוחני.

ממליצה. יש סדנאות עם מדריכות (אולי גם מדריכים) בשיטה שלה. יש גם מישהי ביוטיוב

שמלמדת. וגם מישהו. איני זוכרת את שמותיהם. מאוד כדאי. מאוד נוגע.

ריגשת, מזדהה איתך, מרגיש את מה שעברת. גם אני עברתי את זה.

וכן, הצהריים קיבלתי תזכורת, אחת מני עשרות, מאז שזה (וזה וזה וגם זה) קרה. אף אחד בעולם לא יבין אותך. אף אחד לא יידע מה אתה מרגיש, מה מניע אותך לפעול, איזו מילה בדיוק מזכירה לך משהו - שאף אחד לא היה חולם בכלל שקרה...

וזה שורף את הלב ואת הנשמה כל פעם מחדש. וה"נחמת שוטים" היחידה היא שכמעט כולם עברו איזה משהו כזה. אז לפחות אני לא חריג. (ובכל זאת הם לעולם לא יבינו אותי).

אז כן, נגעת בי, אחי. (והפעם בהסכמה)

אני יכול להגיד לך שיש משהו שאין לאנשים אחרים.

אתה היית שם ואתה יכול להדריך אנשים איך לצאת מהצרה הזו.

זו דרך מצויינת להפוך מנטל לנכס.

ואני משוכנע שאתה גם לא באמת נטל, גם אם אתה רואה בעצמך ככזה, יש לך מה להביא לעולם.

מאד מקווה שאתה מקבל טיפול רגשי ... מגיע לך להרגיש טוב...

בירושלים - רח' חירם, ליד רח' בשם ירמיהו.