לא תמיד אנשים יודעים ולרוב הולכים לפי המלצות.
בעיניי זה גם קצת שונה מרפואה פיזית, תחום הנפש מתבסס הרבה על אינטואציה, ניסיון וקשר בינאישי.
אני לקראת סיום תואר בפסיכולוגיה ואני מהינה שעדיין העולם המודרני יודע מעט על נפש האדם, יש המון מחקרים שאפשר לראות מהם שהדברים מעורפלים, כלומר כל מחקר כמעט ניתן לכמה פרשנויות והמסקנות לא חד משמעיות (גם אם החוקר הגיע למסקנות כאלה, אפשר למצוא הסברים חלופיים לממצאים או שהמחקר לא בהכרח מעיד על המציאות הכללית).
כי קשה למדוד, קשה לבודד משתנה אחד או לאבחן מה גורם למה ומה משפיע על מה.
ברפואה רגילה יותר קל למדוד מספרית, למשל רמה של משהו בדם, צילום וכו'.
לא כל פסיכולוג קליני הוא בהכרח אדם עם אינטיליגנציה רגשית גבוהה, אמפתיה למטופלים ויכולת להתחבר אליהם ולהוביל אותם לתהליך מרפא. זה שונה מאשר סתם טיפול פיזי - מאבחנים, נותנים תרופה או ניתוח וזהו.
למרות כל מה שכתבתי, אני כן חושבת שכדאי שיהיה בסיס ידע רחב - גם כדי שהצד השני יוכל לסמוך עליי (כמו שאתם כותבים), גם כדי שאדע מתי אני לא יודעת וכדי לא להזיק - לא כל מטפל יכול לטפל בכל דבר, וגם כדי שכן ארוויח את הידע שכן נרכש לאורך הדורות, שגם אם הוא מעורפל ולא חד משמעי יכול לתת כיוון.