סתם תהיה ושתי שאלותכנה שנטעה

מעניין איך זה שכשגיליתי שאני בהריון פתאום כל הנשים ברחוב גם בהריון, וכשאני צריכה לקבוע העמסת סוכר פתאום כל השרשורים כאן כל העמסת סוכר


אז בעניין הזה - מישהי יכולה להסביר לי בבקשה (הריון ראשון) מה זה, למה זה ולמה כולן כותבות שזה מגעיל? מה אוכלים לפני, מה התופעות? הקאתן מלא? בחילות? שליש ראשון כזה?

ושאלה בעניין אחר - חיסון אנטי די rh שלילי - מישהי יכולה להסביר בבקשה מתי צריך (הבנתי שמפנים את כולן למרות שיכול להיות שלא דווקא צריך) ואיך אני יודעת מה הסוג דם שלי? אם עשיתי בדיקות מעבדה ולא ביקשתי לבדוק מה הסוג דם - הם יודעים או שצריך בדיקה מיוחדת בשביל זה?


תודה מראש לעונות

רק לגבי השאלה הראשונההמקורית

ליזה לא היה מגעיל ועברתי את זה ממש בסבבה ב2 ההריונות

אולי אני חסינת העמסות סוכר או משו כזה

חחח גם לי לאאורות המלחמה
רק בהריון השלישי הייתי צריכה לעשות העמסה של 100, ובגלל הצום הייתי ממש חלשה... 
לגבי האנטי דימתואמת

בעיקרון בודקים לכל היריונית בתחילת ההיריון את סוג הדם. אם לא אמרו לך כלום אז כנראה שהוא חיובי ואת לא צריכה אנטי די...

למי שיש שלילי - עושים בדיקת דם נוספת סמוך לשבוע 28 כדי לבדוק אם גם בהיריון הנוכחי היא צריכה אנטי די.

השאלה הראשונההשם שלי

בעיקרון שותים כוס של מים עם סוכר.

צריך לאכול לפני, לשתות את הסוכר, לחכות שעה ואז לעשות בדיקת דם.

זה מאוד מרוכז ויש כאלה שזה מגעיל אותן.

לפעמים אחרי ששותים יכולים לא להרגיש טוב.

לי תמיד הבדיקה עברה בסדר.


לגבי אנטי די- בתחילת ההריון עושים בדיקת דם שבה בודקים את סוג הדם. אם יש סוג דם שלילי, אז צריך אנטי די.

שלי חיובי, אז אני לא יודעת בדיוק.

תודה על התגובות!כנה שנטעה
אם עשיתי רק את הבדיקות של הסקרים טרימסטר ראשון ושני ולא הפנו אותי לבדיקה בתחילת ההריון לבדוק סוג דם, אז יודעות אם יש להם את זה או שאני צריכה ללכת לבדוק?
תשאלי את רופא המשפחה שלךמתואמת
אבל די בטוח שבמסגרת בדיקות הדם בתחילת ההיריון בדקו גם את זה...
לרוב מי שיש לה סוג דם מינוס יודעת על זה כבר מילדותאמהלה

כי לאמא/ אבא שלה יש, וזה במשפחה וזה מדובר.

אני יודעת שבודקים בתחילת ההריון וזה בד"כ לא מופיע בתשובות של הבדיקה, זה מופיע בתיק הרפואי.

הכי פשוט שתשאלי את אמא שלך. היא בטוח יודעת אם יש לכם מינוס במשפחה.

 

לגבי העמסת סוכר- זה פשוט לשתות כוס עם מים מתוקים בצורה מוגזמת.

יש כאלו שזה בכלל לא מפריע להן. בנות שרגישות למתוק זה מגעיל אותן מאד

היפרמאזיסיות עלולות לרוב להקיא מזה.

הכי טוב לאכול לפני פרוסה עם גבינה וכד'.

 

ולתהיה שלך- כשאני התחלתי טיפולים פתאום כולם מסביבי היו בהריון

עינייך רואות מה שאת חווה ורוצה כנראה....

אבל כאן בפורום ב"ה יהיו תמיד כמה בנות בשלב שלך

וזה ממש כיף שיש עם מי להתייעץ

המשך הריון תקין וקל ובידיים מלאות בעז"ה

 

 

 

אצלי כנראה שלהורים שלי דווקא פלוסמתואמת

אבל כשנולדתי אמרו להורים שלי שיש לי מינוס. וסבתא שלי ששמעה על זה נלחצה כי הבינה שתינוק פלוס שנולד לאמא מינוס צריך להחליף לן את הדם בלידה כדי שיחיה...

אמא שלי הרגיעה אותה שעד שאגיע ללדת כבר ימצאו פתרון קל יותר... והיא צדקה

(אבל האמת כשהייתי נערה צעירה איכשהו אחותי הקטנה שמעה על סוג הדם שלי ובאה ואמרה לי שלא יהיו לי ילדים בגלל זה 😱 כמה בכיתי... עד שאמא שלי באה והרגיעה אותי...

(טוב, חפרתי... דווקא יש לי עוד אחות עם סוג דם שלילי, אז כנראה שזה כן משפחתי. שאר האחיות שלי עוד טרם הרו וילדו, אז לא יודעת מה סוג הדם שלהן...)

ממש מוזר. זה הרי חייב להגיע מאחד ההורים, בטוחאמהלה

שגם אבא שלך חיובי?

 

אולי הוא באמת שלילי, לא יודעת...מתואמת
לגברים זה משפיע במשהו בחיים?
זה משפיע על הבנות שלהם זה חייב להיות שהוא שליליאמהלה

אבל בגלל שזה לא רלוונטי אצל גברים אז בד"כ זה לא מדובר.

 

אז באמת יכול להיות מתואמת
לא נראה לי. סוג הדם השלילי הוא רציסיביקופצת רגע
בדומה לעיניים כחולות למשל.


ייתכן ששני ההורים שלה חיוביים, אבל הטרוזיגוטיים- שניהם נושאים גם את אלל השלילי. ובאופן סטטיסטי כרבע מהצאצאים יהיו בעלי סוג דם שלילי,


באופן דומה לשני הורים עם עיניים חומות שיכול להוולד להם ילד עם עיניים כחולות, על שניהם נושאים את האלל הכחול. 

טוב טוב, הגזמת, אני לא מבינה כלום בגנים אמהלה

אני רק כל חיי ידעתי שבגלל שאמא שלי מינוס גם אני...

והייתי בטוחה שמטבע הדברים זה חייב להיות שאחד מההורים שלילי.

אבל אף פעם לא חקרתי את זה מדעית

בכ"א ממש מעניין מה שכתבת

חשבתי שסוג דם זה גן יותר חזק מצבע עיניים...

זה לא יותר חזק או פחות חזק מצבע עינייםהשקט הזה
פשוט גם בתוך הגנים של הדם יש גנים 'חזקים' וגנים 'חלשים'. (רצסיבי ודומיננטי)


כדי להיות סוג דם מינוס זה אומר שירשת משני ההורים את המינוס.


בגלל זה בעיקרון אישה שהיא מינוס שנשואה לגבר שהוא מינוס לא צריכה את האנטי די כי בוודאות הילד הוא גם מינוס. 

אין ממש הגדרה כזו, 'גן חזק'...קופצת רגע

יש תכונות שהתורשה שלהם פשוטה יחסית, צבע עיניים וסוג דם הם כאלה, ומתנהגים לפי כללי 'תורשה מנדליאנית' פשוטה. את יכולה לקרוא על זה בגוגל זה גם ממש פשוט וגם מאוד מעניין 😍

 


 

יש תכונות מתוחכמות יותר, שקשורות לכמה גנים שונים, או שמנגנון ההורשה עדיין לא לגמרי ברור, ואז אפשר לדבר יותר על נטייה גנטית, ופחות על תורשה ברורה ופשוטה - למשל, סוגי אישיות, מבנה גוף, חילוף חומרים, נראה לי אפילו צבע שיער. 

זהו, זה מה שחשבתימתואמת

ובאמת לי ולבעלי יש עיניים חומות, וכך גם לכל הילדים שלנו - חוץ מהקטנה (אבל אפשר לראות בבירור מאיפה זה הגיע - מהסבתות שלה)

אז אולי דווקא לסבים שלי יש סוג דם שלילי... (או שאפילו לסבתות, ובנס הן ילדו ילדים בריאים)

בעיקרון יכול להיות שגם לסבים שלך יש פלוס לכולםבארץ אהבתי

תכונה רצסיבית יכולה להיות 'מוסתרת' במשך כמה דורות אפילו...


 

להבדיל, במחלות גנטיות שבודקים בבדיקות גנטיות לקראת הריון, זה מה שקורה בדרך כלל.

מדובר במחלות רצסיביות, שרק אם המחלה מגיעה משני ההורים אז יהיה ילד פגוע, ואם זה מגיע רק מאחד ההורים אז הילד נשא ואין לזה שום משמעות לחיים שלו חוץ ממתי שהוא מתחתן (כי אז זה רלוונטי לדור הבא, אם גם בן הזוג נשא אז יש סיכוי לילד חולה).

ולמעשה יש הרבה מאוד נשאים למחלות שלא היה אצלם אף חולה במשפחה, גם בדורות קודמים, כי פשוט כל פעם רק אחד מבני הזוג היה נשא, והשני היה עם שני אללים בריאים, אז לכל הילדים תמיד היה לפחות אלל אחד בריא, שהוא זה שהתבטא, אבל הנשאות עברה מדור לדור.


 

אז באופן דומה, גם נשואות לסוג דם שלילי זה גן רצסיבי. אז אם יש רק אלל אחד של סוג דם שלילי, והאלל השני הוא של סוג דם חיובי, אז מה שיתבטא בפועל יהיה סוג הדם החיובי. אבל האלל של סוג הדם השלילי יוכל לעבור לדור הבא.

ואז יכול להיות משפחה שהנשאות לסוג דם שלילי עוברת לה בגנים במשך כמה דורות, אבל זה לא מתבטא אצל אף אחד כי כל פעם בן הזוג עם שני אללים של סוג דם חיובי, ולכן כל הילדים מקבלים את סוג הדם החיובי, אבל חלק ממשיכים את הנשאות לסוג הדם השלילי גם לדור הבא.

ובעצם סוג הדם השלילי יתבטא בפועל רק כשאני בני הזוג נשאים.


 

כמובן שהשכיחות של סוג דם שלילי היא גבוהה הרבה יותר מאשר של המחלות שהזכרתי קודם (לפי מה שזכור לי, כ-15% מהאוכלוסיה עם סוג דם שלילי, וזה אומר שחלק גדול מהאוכלוסיה 'נשא' לסוג דם שלילי). אז למעשה אני מניחה שאם מסתכלים כמה דורות אחורה די בטוח שכן היה שם מישהו עם סוג דם שלילי.

אבל באופן עקרוני, תכונה רצסיבית יכולה להתבטא גם אחרי כמה דורות שלא היה מישהו כזה במשפחה...

נכון, צודקת. באמת מעניין לדעת איפה זה "התחיל"...מתואמת
זה משפיע גםאפונה
על סוג תרומות הדם שהם יכולים לקבל..
ממש לא מחייבYaelL
לא חייב שיהיה סוג דם מינוס לאחד ההורים. זה רצסיבי כמו שמישהי אמרה. ואם לאבא יש סוג דם שלילי הוא עלול בכלל לא לדעת מזה כי לגברים פחות יש צורך לדעת, החשיבות היא בעיקר להריון.
אני ממש מחכימה פה בפורום. תודה גם לךאמהלה
סיכוי טוב שבדקו לך בתחילת הריוןשריקה

עשית בדיקות דם כלליות בתחילת הריון?

בודקים אז גם סוג דם

 

בכל מקרה את יכולה לנסות לבדוק באתר אם מופיע לך סוג דם

את במכבי?

אם כן, אני יכולה להסביר לך איך למצא

לא זוכרת שהיתה ליכנה שנטעה
בדיקת דם כללית, עשיתי את הבדיקות של טרימסטר ראשון ושני. ואני במאוחדת. אולי באמת זה רשום להם איפשהו בתיק הרפואי. תודה !
אנטי דיYaelL
קודם כל זה לא חיסון. זו זריקה שכוללת נוגדנים. לא מפנים את כולן, רק מי שיש לה סוג דם rh שלילי. זה באחריות הרופא נשים שלך לדאוג לברר את סוג הדם שלך. יכול להיות שבדקו לך בעבר מסיבה כלשהיא וזה מתועד ואז לא צריך לבדוק שוב.
לגבי התהייה הראשונה אני איתך חחחברונזה

גם לא מבינה איך זה יכול להיות וגם כן עשיתי העמסה אתמול😅

לי אישית היה לא קל, לשתות עבר לי בסדר אבל אח''כ הרגשתי מאוד לא טוב

סחרחורות, ראיתי שחור פתאום, רצון להקיא וכו

לכן ממליצה לך באותו יום לקחת חופש מיום העבודה או לפחות לקחת חופש בשעות הראשונות של היום

וגם לקחת אולי תמיכה של בעל ולנסות לבקש לשכב איפשהו במרפאה אם יש אופציה...

אואה וזאת היתהכנה שנטעה
ההעמסה הקטנה? כי הבנתי שיש 50 ו100 ו50 קל יותר, נכון? נשמע מלחיץ קצת
כן.. זה היה של 50, הקטנהברונזה
עונהשירה_11

ההעמסה הייתה מגעילה אבל בסדר...

לא היסטרית בכלל

אני אישית לא הייתי צריכה יום חופש, הרגשתי אולי קצת לא משו אבל הלכתי לעבודה כרגיל, היה בסדר...

רק לגבי העמסת סוכרפה לקצת

4 הריונות

בכולם עשיתי את של ה50

באחד עשיתי בנוסף גם את של ה100

אין לי בעיה לעשות את זה שוב


 

אז אל תבואי לזה בגישה שלילית, אולי גם לך זה יעבור בקלות?

יאיי תגובה מעודדת חחחכנה שנטעה
תודה!!
אני גם בהריון ראשוןרקאני

וכולןןן בהריון חחחח או יולדות

העמסת סוכר היה לי סבבה ממש!!!

סחטתי לימון לתוך הכוס ושתיתי

היה מתוקקק אבל נסבל 

 

וסוג דם בתחילת ההריון הרופא הפנה אותי לבדיקת דם שבדקה גם סוג דם

תבדקי יכול להיות שעשית ולא שמת לב

אה מגניבכנה שנטעה
אפשר להכניס דברים לסוכר הזה ששותים? למה שלא נאכל פשוט ארטיק או משו עם מלא סוכר 😂
אפשר לסחוט לימוןאורות המלחמה
חחח האמת שאלה טובה 
כן בטח, אחרת אי אפשר לשתותמותק 27
מבקשים גם להביא זאת לבדיקה... 
לי רק בבדיקה הראשונה אמרו שאפשר להביאפה לקצת

ובבדיקות האחרות לא הבאתי ושתיתי יפה מאוד.


הבדיקה הראשןנה של ה50 הייתה אבקה שהוסיפו לה מים וגם של ה100 שעשיתי באותו היריון.

בבדיקות בהריונות הבית זה היה מוכן

אפשר לשתות, זה לא חובהאורות המלחמה
מתוק מאוד.. שאפו למי שהצליחה בלי..מותק 27אחרונה
אני איתךדיאן ד.

באמת לא ברור למה לשתות את הסוכר המגעיל והדוחה הזה במקום להתפנק על איזו חבילת שוקולד שווה....

פעם פעםמאדם

משהי כתבה פה שלפי בדיקה שלה בקבוק קולה קטן מכיל כמעט את אותו כמות סוכר ולא מרגישים בגלל הנוגדי בחילה.

אולי שיוזיפו גם להעמסה?🤔

לדעתי זה כמו כשאת לומדת נהיגהפעם אחת

את רואה כל הזמן 'ל' על הכביש.

אצלי כשהבן שלי עבר ועדה לגן שפתי היו פה מלא שרשורים בנושא...

זה פורום הריון ולידה, אז הגיוני שהרבה כאן בהריון ובאותו שלב... 😃

בשעה טובה! שיהיה משעמם, בידיים מלאות ❤️

לגבי העמסת סוכרEliana a

אצלי לא הרגשתי מגעיל

שותים מהר וזהו ...

יכול להיות שגם אצלך יהיה ככה . זה לא חייב להיות דוחה

אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון

מבינה אותך מאוד!!!

תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי


אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות


אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך


אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..


ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

תכלס את צודקתהשקט הזה

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

אני חושבתשירה_11

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊


וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.


וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

מבאס על ההרגשה!אראחרונה

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?


בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

אשמח לרענון- מה נותנים לאכול בבוקר- גיל 5אובדת חצות

אחד לא אוהב בננה, אחד כן

הם התרגלו לעוגיות של חיות על הבוקר או ביסקוויט או עוגה משבת.

יש עוד רעיונות יותר בריאים וגם משביעים וגם שילדים אוהבים???


תודה!

דגני בוקר, כריך, אקטימלכורסא ירוקה
לא עשיתי אבל מתכננת - מאפינס בריאיםירושלמית במקור
האמת עוגיות וביסקוויט זה אחלהמקקה
אני לא נותנת כלום, אולי וופל או קורנפלקס אם קמו מוקדם
קורנפלקס עם חלבדיאט ספרייט
אני מכינה מידי פעם עוגיות שיבולת שועלפרח חדש
אצלנודרקונית ירוקה

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם


שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

בעבר היו אוכלים אצלינו כריךיעל מהדרוםאחרונה
לק"י


היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').


אפשר קרקרים או פריכיות.

חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

את כותבתאמאשוניאחרונה

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

ירושלמיות! מה יש לעשות מחר בערב באזור ת.מרכזית? עםאביגיל ##

ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות

יש באולינג באזור?

אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה

חדר בריחה יכול להתאים?בארץ אהבתי

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

היינו בחדר בריחה לא מזמן. מחפשת משהו אחראביגיל ##
תודה על הנסיון!


אשמח לעוד

אולי מוזיאון ישראל?שמעונה

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

נכנסתי עכשיו לאתר, רואה שסגור בימי אאביגיל ##
גם בחנוכה? מוזיאון המדע בדרכ סגורשמעונה
אבל לא יודעת אם מוזיאון ישראל...
אסתכל שובאביגיל ##
קיר טיפוס? יש בגבעת שאול כמדומנימרגולאחרונה
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
הבנת לא נכון 😅אנונימית בהו"ל

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

למה הכוונה ככה?אנונימית בהו"ל
מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולה
❤❤אנונימית בהו"לאחרונה
סגולת נר שמיני של חנוכהמפה בשם אחר..

שבוע טוב וחודש טוב!

מחר בע"ה נדליק נר שמיני של חנוכה. מניחה שרובכן, כנראה, מכירות את סגולת הנר השמיני. שנה שעברה ניסיתי לראשונה את הסגולה (שאישית לא הכרתי לפני כן, ולכן חשוב לי לפרסם עבור אלה שכמוני פחות מכירות). אז אני חוזרת לפרסם את הנס וממליצה לכולן לנסות, כי מקסימום זה יתגשם..


חשוב לי לציין, שתוך כדי שכתבתי את הפתק, ידעתי שהקב"ה יודע מה נכון וטוב לי, גם כשאני לא רואה את זה, ולכן הכנתי את עצמי נפשית שלא בטוח שהבקשות שלי יתגשמו. מציינת את זה, כי ראיתי ברשת הרבה שהתאכזבו, אז בעיני כדאי להתכונן נפשית ולחזק אצלנו את האמונה שבורא עולם יודע מה נכון לנו גם כשקשה (כותבת ומנסה לחזק גם את עצמי בזה תוך כדי..) ולא לצפות שכל הבקשות יתגשמו, אלא לבקש כתפילה ומתוך אמונה שהקב"ה מנהיג את העולם.


השנה בנר ראשון התרגשתי מאוד לקרוא את הפתק שהטמנתי שנה שעברה וזה היה שווה רק בשביל הרגע הזה. קולטת מה קרה וכמה עברנו בשנה האחרונה, באופן ציבורי כעם ובאופן אישי.


ולגבי הבקשות, אני מרגישה שהקב"ה שמע את התפילות שלי ושראיתי ישועות, גם אם הדברים התגשמו לא בדיוק בצורה שדמיינתי.. קצת קשה לי להסביר למה אני מתכוונת, אבל שנה שעברה הייתה לנו התמודדות מאוד לא פשוטה והבקשות היו קשורות בין היתר להתמודדות הזו. אז אמנם ההתמודדות הזו עדיין קיימת והיא לא נעלמה ולא נפתרה, אבל הבנתי שהתקדמנו המון, ובקשות קטנות שקשורות אליה - התגשמו ב"ה!! ולמרות שיש לנו עוד דרך לעבור, התרחשו ומתרחשים ניסים לאורך כל הדרך. לי, באופן אישי, זה ממש חיזק את האמונה ואני מרגישה שהסגולה הזו גרמה לי לעצור ולראות את זה.


בקיצור, אני חזרתי כדי לפרסם את הנס ואת הסגולה ולהציע לכל אחת מכן לשבת מחר מול נרות החנוכה, להתפלל, לבקש, להטמין פתק בחנוכיה ובע"ה תחזרו שנה הבאה לפרסם את הנס שלכן ❤️

בכל מקרה, אין לכן מה להפסיד..

תודה רבה על התזכורת החשובהנגמרו לי השמות

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

תודה על התזכורתדיאט ספרייט

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תודה רבה שכתבת!בארץ אהבתי
כתבת מחזק, וממש משמח לשמוע איך הקב"ה היה איתכם, והרגשת את העזרה שלו בתוך ההתמודדות שלכם...


תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

לדעתי זה פחות שיך לילדיםנפש חיה.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.


זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

צריך לזכור באמת שזה רק סגולה ותפילהאולי בקרוב

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

הסגולה האמיתית של "זאת חנוכה" היא תפילהאמהלהאחרונה
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

 

 

דלקת עיניםנועה לה
תינוק כמעט בן שנה עם היה לפני שבוע עם הפרשות בעינים הרופא אמר דלקת והתחלנו לתת טיפות כבר עברו ההפרשות ועכשיו שוב פעם ויותר הרבה.. איך אפשר לסיום עם זה? טיפים התקבלו בברכה!!
לנו היתה פעם דלקת שלא עברה עם טיפותהשם שלי

והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.

אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.


ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.

גם אצלנו קרהאחת כמוני
אצלנו הרופאה היתה אומרתעדינה אבל בשטח

שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי,  לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף

אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש

חלב אם אם את מניקהרק טוב!
להשפריץ על העיניים. 
תחזרי לרופאהשקט הזה
אצל במקרה של הפרשות שחזרו חזרתי לרופא והוא נתן לי סינטומצין ועוד משהו לשים במקביל ואז באמת עבר.


וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅

בבית חולים לא נותנים כלום לדלקת עיניים כזומולהבולהאחרונה
צריכה את עזרתכן הדחופהההאנייי חדשה

אז לצערי אני צריכה לעבור גרידה מחר בבוקר, עובר שלא התפתח

שבוע 10

ופתאום עכשיו התחיל דימום חלש האם זה אומר שלא לגשת לעשות גרירה מחר?

זה יקרה טבעי?

אני ממש חוששת שיקרה טבעי מניסיון קודם שלי שהיה כואב ממש ואני רוצה להמינע מזה.

מה מצפה לי הלילה?

אני רק רוצה לדעת האם להתנהג כפי שביקשו ממני ועגיין לגשת לגרידה מחר או שכבר לא רלוונטי

פליז עזרה ממי שמבינה בזה


תודההה

היי חיבוק קודם כלפרח חדש

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?


אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.


אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.


חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

השאלה שלי בעצםאנייי חדשה

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

אני לא חושבת שזה פוסלפרח חדש
תגידי שממש חשוב לך לעבור את הגרידה ולא לתת לצאת לבד
לא פוסל, פשוט כשתגיעי יבדקו אם יש שאריתחצי שני

כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.

הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה

לא יסרבונירה22
אולי ישאלו אם את מעדיפה לחכות או לא
תודה לכולן❤️אנייי חדשהאחרונה

אולי יעניין אותך