אני באופן אישי חושבת שלא כדאי לבזבז אנרגיות של שניכם על מלחמות מיותרות, וגם שכחלק מתהליך ההתפתחות שלהם זה שלב שהם לומדים לגבש לעצמם חשיבה עצמאית ותחושת שליטה שיש בזה צדדים מבורכים מאוד.

גם אצלנו יש המון הפגנות ובכיות, אני כן מנסה לצמצם את זה. משתדלת איפה שאני יכולה לוותר ולקבל את מה שהיא ביקשה (ללבוש בגד מסוים, לאכול אוכל מסויים, לקחת צעצוע למעון, לבחור שיר וכו). אני משתדלת לתת לה גם מיוזמתי אפשרויות בחירה בכל מיני הזדמנויות.

כשהוא לא מצליח להחליט או שאת רוצה שיקרה משהו מסוים דווקא כדאי לחשוב על שיטות שיווק. משחקים של מי מצליח להכניס ראש לחולצה או מי מצליח לרוץ עד העמוד. פירגון על כמה הבגד יפה או תזכורת של שם של חבר טוב או מטפלת אהובה שהוא הולך לפגוש במעון. לנסות לייצר לפעולות קבועות הקשרים נעימים כמו קצץ ומשחקי אמבטיה, סיפור יפה לפני השינה. ככה הפעילות היא לא ללכת למיטה אלא לקחת ספר ולבוא לקרוא סיפור. גם אם יש התנגדות היא תהיה קטנה יותר.

זה מה שלי עוזר כרגע כי לתחושתי זה גיל קצת צעיר לקבלת סמכות במובן הפשוט של העניין, ואפשר להבין את הרצון שלהם להרגיש יכולים. אני כן עובדת על העניין של לפנות ולבקש בצורה נעימה. ברור שעדיין יש פעמים של השטתחות ובכי, ואז שוב הסחת דעת יצירתית בד"כ תעזור.

בהצלחה!

מקווה שיעבוד

כי כרגע אני גמורה

שנינו הולכים כל בוקר עצבניים לעבודה ולמעון

חבל לי ממש שזה ככה 

לרוב הוא ממש מותק

הבעיה היא רק על הבוקר בהתארגנות ובחזרה הביתה בדקות הראשונות.. אז זה כבר מעודד

לא זה לא אחרת אצל אחרים

זה גיל שהם מגלים את הרצונות שלהם והעצמאות שלהם ומפגינים אותה.

את ממש מתארת אותי לפני כמה חודשים.. הבקרים היו סוחטים אותי.

לא רוצה להתלבש, לא רוצה להכנס לאוטו, לא רוצה לצאת וללכת למעון.  

אין לי ככ פתרונות רק להגיד שזה מתמתן עם הזמן

נראים מאוד ממושמעים

רק הבן שלי נשכב במדרגות בצרחות

נשכב על הרצפה בחוץ ובוכה שחם לו

בסוף אני מרימה אותו עם שלל התופעות של תכף תשיעי ומעלה אותו שלוש קומות בלי מעלית 

גם הילד שלך נראה לאחרים מלאך. את תשמעי את זה עוד הרבה, מה שרואים אצל השכנים זה אף פעם לא מדד.

כל ילד יודע לזהות את הנקודות הרגישות אצל ההורים שלו, ושם להפעיל את בדיקת הגבולות והקשר.

וחוץ מזה שממושמע זה לא בהכרח תכונה טובה, כמו כל תכונה צריך את דרך האמצע. גם להיות קשוב לצרכים והרצונות שלו זו תכונה חיובית גם כשקשה להתמודד איתה.

וחוץ מזה כמו שלך קשה להיות בסוף הריון אש גם לו קשה,

אז לא נכון להשוות את ההתמודדות שלכם להתמודדות של השכנים. אולי גם אם השכנה הייתה בחודש תשיעי הילדים שלה היו קצת פחות אסופים.

בקיצור, מה שרואים לא קובע.

לפחות את התסכול הזה תמנעי ממך..

שני ילדים מתוקים ב"ה.

אחד ממושמע מאוד, ואחר נפש חופשייה. עושה מה שבא לו, וגם אם הוא עושה מה שביקשתי זה - זה כי בא לו.

וכל אחד מהם מתוק ומקסים, יש לכל אחד את נקודות חוזק ונקודות שהוא יותר מתקשה בהם. נכון שלפעמים זה יותר נוח להורים להתנהל מול ילד ממושמע, אבל יש לזה את החסרונות של זה, לא תמיד בריא לילד להיות במצב מרצה כל הזמן, ואני רואה את זה מקרוב.

אז זה לא אומר לא לבדוק את הקשר מול הילד ולנסות ליצור מצב שיותר נעים לשניכם. אבל אל תקנאי במה שנראה מבחוץ.

א. זה לא תמיד אכן כך

ב. גם אם זה כך, יש חסרונות שלא תמיד רואים

אז לא נוצר פה חיבור אמיתי וזה לא מחלחל,

גם אם הוא מתעקש "אני רוצה שוקולד" ואת חושבת שצריך לאכול עכשיו גבינה, אז לא עוזר להגיד אני מבינה שאתה רוצה שוקולד,

כי הוא לא רוצה שוקולד, הוא רוצה להחליט.

תחפשי את הסיטואציות שאפשר לתת לו לבחור ושקפי לו את זה שהייתה לו זכות בחירה.

כמו למשל מאיזו דרך לחזור הביתה, מאיזה סולם לטפס למגלשה, איזה יד להכניס קודם לשרוול,

ולשבח אותו על הבחירות שהוא עושה (לא על זה שהוא בחר נכון, אלא על עצם הבחירה)

לא להציף בבחירות כי זה גיל שריבוי בחירות עלול לבלבל.

ברגע הוא ירגיש באמת שאת מכבדת את הזכות שלו לבחור, ומכילה את הבלבול שלו, זה יקל עליו לקבל את ההבנה שלך גם כשאת לא מסכימה.

בבוקר להשתמש בהרבה הסחות דעת ומשחק. מי ראשון מגיע לדלת, מי ראשון נותן כיף לדמות במדבקה שמחוץ לדלת, מי יכול לקפוץ את המדרגה, מי מצליח ללכת על הקווים, מי מצליח להגיע ולגעת בתקרת המכונית (כדי שישב בכסא שלו באוטו)

מי ראשון אומר שם של ילד מהגן (כדי שיכנס לגן) או נותן כיף לילד/ גננת

או בו נבדוק האם הפרח נפתח הבוקר או שהוא עדיין ישן.

בוא נחפש חיפושית

בוא נחפש נמלה

בוא ניתן כיף לאיש בתמרור המשולש (תמרור מעבר חציה)

למשל יש לנו משחק שהמצאנו שמברכים את השני שיהיה לנו יום נעים אז ממציאים דימוי שקשור לצבע החולצה.

זה התחיל שיהיה לך יום דבש, והמשיך שיהיה יום בננה.

היום הבן שלי איחל לי שיהיה לי יום דובדבן.

הנקודות הקטנות האלו עוזרות להתאפס ולא להיגרר עם הבכי והתסכול מפעולה אחת לפעולה שניה.

(אם הייתה התנגדות עם הבגדים זה עוצר את ההתנגדות ליציאה מהבית) כמובן התנגדות יכולה להתחיל מחדש, אבל בסה"כ זה כן מפחית את כמות ההתנגדויות.

טיטול אפשר להחליף בעמידה או ישיבה. לשנות תנוחה שלא ירגיש חסר אונים.

לשים לב שהדינמיקה לא הופכת להתנגדות גם כשקשה, בסה"כ הוא עוד תינוק והמערכת הרגשית לא מפותחת.

הוא רק מתחיל להכיר את עולם הרצונות והרגשות ולכן פעולות פשוטות מקשות עליו לזרום עם החיים אז צריך לעזור לו לעבור מפעולה לפעולה.

עוד דבר שעוזר, לתת לו אחריות על משהו. מסוגלות מרוד מעצימה אותם. הוא יכול להיות אחראי להשקות משהו בגינה כל בוקר, או אחראי לטאטא את העלים בכניסה לגן, אחראי להביא לך משהו (משקפי שמש, מפתחות) מהמקום שבו הם נמצאים לידיים שלך.

זאת תקופה קשוחה, אבל היא עוברת..

רק לגבי ההחתלה,

בבוקר יש לו טיטול מלוכלך

אז חייב לחתל ומהר

איך שמורידה את הטיול הוא אוהב להשתלולל

אז כבר התחלנו בריצה

מציעה משחקים

שרה שירים שמאוד אוהב

אבל הרצון שלו להשתולל יותר חזק ממני

אז אני מסבירה לו

עכשיו מחתלים

הוא מבין שאני לא מסכימה לו להשתולל אז עובר לאגרסיביות, עצבים בכי משיכה בכל דבר שנמצא ליד

זורק דברים וכו'

הוא גם נגיד מרביץ לי ממש חזק עם הרגליים

מודה בזה שהבעיטות כואבות לי ומכניסות אותי ממש ללחץ במיוחד כשזה על הבטן.

סיימנו החתלה

אני זורמת עם להתלבש איפה שבא לו, רק שיסכים לעשות את זה כי כמה אפשר לריב

למרות שלדעתי זה לא נכון

אם צריך להתלבש צריך להתלבש ולא צריך לעשות דרמה מכל דבר.

אני לא חושבת שנכון לרוץ אחריו בכל רחבי הבית רק כדי שיסכים לי לשים לו גרב.

קוקו אני עושה לו תוך כדי הכנת שייק, ככה הוא משחק עם הלחצנים בנינגה

יורדים לאוטו,

לא באלו לרדת לבד מדרגות - סבבה אני מורידה (כבר מזיעה ומסריחה חחח)

נכנסים לאוטו - רוצה לשבת מקדימה - אין סיכוי..

עד שמצליחה לחגור אותו בכסא בטיחות - עוד מלחמה

בדרך למעון נרגעים קצת, מוזיקה וכו'

מגיעים למעון

כן רוצה להיכנס לא רוצה להיכנס

מטפלת א נמצאת ורוצה את ב

כשב' נמצאת רוצה את א

וממש בוכה בכניסה שרוצה את שפרינצי

יום למחרת שפרינצי נמצאת ורוצה את זלדי

בקיצור, כל בוקר עם החלומות של אותו יום.

צהריים,

על פניו חזרה הביתה אמורה להיות ממש קלה ופשוטה

הוא רוצה לנסוע עוד, לא רוצה לצאת מהאוטו

עד שיוצא נשכב על הרצפה

אני לא יכולה להמשיך ללכת כי הוא בורח ברגע

אז עומדת בחום נוטפת זיעה עד שמתייאשת אחרי כמה דקות ומרימה אותו

רק התחלנו את אחר הצהריים והנה כבר תסכול על ההתחלה

אני מרגישה שאני מותשת!!

אנסה את מה שאת כותבת,

ליצור יותר אפשרויות בחירה - אם כי - כמה הוא מבין בגיל הזה באפשרות בחירה?

איך אני יכולה תוך כדי התקף להציע לו להכניס יש ימין או שמאל לשרוול? הוא בכלל לא שם איתי.. עסוק בבכי ועצבים...

אשמח לשמוע רעיונות איך לעשות את זה בגיל הזה.

במקביל,

אנסה להפוך את החוויה ליותר נעימה ונחמדה

יותר כיפית

ממש ממש מקווה להצליח!!!

"כמה הוא מבין בגיל הזה אפשרויות בחירה?"

בטח שהוא מבין. כבר בגיל ארבעה חודשים הם יודעים "לבחור" אם לעבור לידיים של מישהו אחר או להשאר איפה שהם. ועוד לפני הם יודעים לבחור לאיזה משחק להושיט יד.

אפשר לתת להם לבחור מה ללבוש ולאכול כבר מגיל חצי שנה בערך. אני מוציאה שתי חולצות ושואלת את הילד מה הוא רוצה. החולצה שאליה הוא מושיט יד נבחרת.

לגבי הצהריים - מה עם להביא שלוק או מים עם קרח ולהביא לו רק כשמתחילים ללכת? תביאי אחד גם לעצמך ותאכלי ברגע שיצאתם מהמכונית, כדי שיזכור שזה קיים וגם שיהיה לך פחות חם וקשה לחכות.

ולגבי החיתול - עם השני שלי באמת היה סיוט בקטע הזה. לא עזר להחליף לו בעמידה, ישיבה, שכיבה, קדימה, אחורה, תבחר איפה וכו' אז גמלנו אותו. לקח לו יומיים והשקט בא לעולם

יש הרבה מאמרים על הגיל הזה,

שווה לך להעמיק כדי להבין אותו יותר לעומק.

הוא לא רוצה את שפרינצי ולא את זלדי, הוא זקוק למשהו אחר שלא מסופק לו ולכן משתגע.

אם את מתייחסת לזה כגחמות, פספסת את הנקודה איתו ולכן הוא צריך להקצין את ההתנהגות שלו כדי לקבל את מה שהוא זקוק לו.

החוויה תהפוך מעצמה ליותר נעימה וכיפית כשההתמקדות לא תהיה בהתנהגות ובתגובה אליה ובניסיון להפוך אותה ליותר כיפית,

אלא כשתתני מענה לצורך העמוק יותר שלו.

אם מבחינתך הוא עושה "דרמה" ולא צריך לעשות דרמה מכל דבר, את לא מקבלת את הצורך שלו ולכן ההתנהגות שלו מקצינה וכ"כ קשה.

בשום שלב לא אמרתי שצריך לרדוף אחריו עם גרב, להיפך. אל תרדפי אחריו, תני לו להגיע אלייך בנחת. צריך להוביל פה תהליך שיגרום לו לשיתוף פעולה. לסמוך עלייך שאת רוצה בטובתו.

לא להרים אותו במדרגות, להבין מה הוא זקוק לו ומה התפספס בהתנהלות הבוקר שגורם לו לסערת רגשות הזו.

כמו שעם הקוקו מצאת פתרון שנותן לו מענה אמיתי, ככה אפשר למצוא פתרונות לשאר הדברים,

אבל אם היית מתעקשת שקוקו צריך לעשות במקלחת כי "ככה זה" אז גם עם הקוקו לא היית מוצאת פתרון שאת יכולה לחיות איתו (לעשות קוקו במקביל לשייק)

זה בסדר שיש דברים ש"ככה זה" כמו למשל שפיפי עושים בשירותים ולא בכל מקום שרוצים,

זה לא שלא צריך גבולות,

צריך לשים לב מה גבול שיש לו צורך אמיתי ומה נובע מחוסר השלמה שלנו שיש פה ילדון שמתחיל לפתח את האישיות שלו ולבטא את עצמו.

יש המון מה להרחיב, אבל כדאי ללמוד על זה מסודר עוד ועוד עד שתרגישי שמשהו אצלך השתנה במהות, כי עוד פתרון נקודתי כמו השיק והקוקו, הוא נקודתי. אם תביני את העיקרון תוכלי לתת מענה אמיתי וזה מעצמו כבר ישנה את כל הדינמיקה ויקל עלייך.

אי אפשר לצמצם לאפס, אבל אפשר להפחית את הקושי..

זה יעזור לך מאוד גם בהתמודדות אחרי הלידה בע"ה.

שתדייקי מה בדיוק הילד צריך ממך. הוא לא זקוק שתרימי אותו, לא לרדוף אחריו בבית, לא זלדי ולא שפריצי לא עוד סיבוב באוטו ולא כל מיני המצאות אחרות. זה מה שהוא מבקש כי ככה הוא יודע לבטא את עצמו.

למשל ילד שזקוק לעוד ביטחון כדי להירדם, סביר שלא יבקש מאבא אבא בו שב לידי, קשה לי המעבר מהערות לשינה, אלא יבקש מים, שירותים, סיפור, ייזכר במליון דברים שיגרמו לו לברוח מההתמודדות עם המעבר.

אם נסתכל על הבקשות שלו ונתמקד בהם ואפילו ננסה להציב בהם גבולות (אני מרשה שליש כוס מים..) עכשיו לא בודקים אם הנעליים ליד המיטה, עוד סיפור אחרון ודי..

ואפילו אם ננסה להפוך את שינה לטקס יותר נחמד (כוס מגניבה לפני השינה)

וכל מיני התייחסויות לבקשות עצמם, פספסנו את הנקודה שהילד באמת זקוק לה, למחרת הבקשות של הילד ישתכללו, כי הוא לא קיבל מענה לצורך שלו בביטחון בזמן המעבר,

אלא קיבל פתרון נקודתי לאותו רגע שעזר לו "לברוח" מההתמודדות, וככה ההשכבה הופכת לסיוטית.

ברגע שנזהה את הצורך האמיתי ונשקף לילד ונאמר לו, אני רואה שאתה מתקשה להירדם, אני פה יושב לידך ושומר עליך עד שתירדם, אני פה לידך מסייע לך,

אז הילד מקבל מענה אמיתי ולמחרת קצת פחות יצטרך עזרים חיצוניים כמו סיפור ושירותים ומים ושוב שירותים.

אז גם צמצמנו את הקושי בהתנהלות לקראת השינה וגם (הרבה יותר חשוב לדעתי) בונים לו חוסן, כי הביטחון הזה שהוא עכשיו רכש, יעזור לו בהמשך החיים לסמוך על אבא שיספק לו את הצרכים שלו, האמיתיים, הפנימיים. ולכן בגיל גדול יותר יוכל לומר בפה מלא:

אבא אני מפחד מהמפלצת שמתחבאת בארון, אתה יכול לעזור לי לגרש אותה?

ואבא ידליק פנס ויגרש את המפלצת ויתן לו חיבוק ענק ויגיד לו אבא תמיד כאן בשבילך שומר עליך ומגן עליך.

זה תהליך שמתחיל מגיל ממש קטן.

מבינה שיש לי כאן עוד המון עבודה

מרגישה רחוקה משם ברמות מפחידות ומלחיצות

אני עדיין אבל לא מצליחה להבין את השדר הסמוי. לא מבינה מה פספסתי בתהליך. 

אני מבינה ומסכימה שזה צריך להתנהל אחרת, אבל הראש שלי פשוט לא מבין איך לעשות את זה עכשיו.

יצאתי מבולבלת , אין לי כח לעצמי.

אם אנסה למצוא פתרון כמו שמצאנו לקוקו,

אני פשוט לא מרגישה שזה נכון.

הפתרון של הקוקו הוא בעיניי לא מענה ראוי. אולי מצאתי פלסטר, הוא לא משתף פעולה עם לעשות קוקו והפלסטר הוא הסחת דעת

האם אין פה מקום שהילד יבין שאם כרגע בסדר יום עושים קוקו אז זה מה שעושים?

אני גם לא רוצה תמיד לעשות הכל אבל אני עושה כי זה מה שצריך לעשות.

בשבת למשל - אין נינגה. תקשיבי סיוט.

אני יוצרת פה תלות בין פעולה בסיסית שעושים כמה פעמים ביום לבין פעולה שאני לא מתכננת לעשות כל מספר שעות במקביל לקוקו.

את הקוקו אני עושה ליד הנינגה ממש מחסר ברירה,

לא הייתי רוצה למצוא פתרונות כאלה לכל תהליך ההלבשה.

מדובר בטקס ממש קצר, חולצה מכנס גרביים ונעליים

אני רוצה שנדע לעשות את זה צ'יק צ'ק ולהמשיך הלאה.

אני כן חושבת שילד צריך להבין שאם כרגע מחתלים - אז מחתלים. 

כמו שאני לא אזרום על פיפי בכל פינה בבית רק כדי שיסכים לעשות,

ככה אני לא זורמת על להתפשט ולהתלבש בכל פינה בבית.

אני לא חושבת שנכון להתקפל למלחמות האלה ולמצוא פתרונות קסם כדי להסיח את דעתו.

מה רע בפשוט - להתלבש? להתפשט? להתקלח עם מיקס שירים ולא עם השיר הספציפי שאנחנו שומעים בבית כבר שנה ברצף כל יום 100 פעם?

בקיצור, לא יודעת. באמת שלא. 

אני מבינה שאני פשוט לא מבינה בגיל הזה.

והוא קשה לי מידי כרגע.

את מבינה מה את לא מבינה, וזו כבר התקדמות יפה.

מציעה לך שניה לחשוב עם עצמך או עם אמהות מנוסות שגם מתמודדות עם אתגרי הגיל (לא סבתא או מישהי שהקטן שלה בן 10)

האם הן מסכימות עם האמירה:

מה רע פשוט להתלבש?

למה כל דבר דרמה

למה אותו שיר מאה פעם...

נראה לי כל האמהות מתמודדות עם המחשבות האלו בילד הראשון ואפילו בשני,

בשלב מסויים נופל האסימון שככה זה..

וכשמקבלים את עצם ההתמודדות ומבינים שאין קיצורי דרך,

אז באים בראש פתוח לשמוע וללמוד ומוכנים לשבור אקסיומות (כמו להרשות לילד מגפיים בקיץ-

מה רע פשוט בסנדלים?)

השלב הזה שילד מתחיל לגבש את העצמאות שלו זה שלב מבורך, מרגש, משמח.

זה גם מאוד מתאגר אבל בהסתכלות הרחבה יותר זה טוב וזה חיובי, וזה מקל על ההורים בהמשך אחרי תקופת הלמידה.

אבל את צריכה להחליט אם את מעוניינת בדרך של שיתוף פעולה, צריך הרבה סבלנות ויש תקופת למידה.

במיוחד שהוא רגיל להתנהלות מסויימת, הוא רגיל להתנגדות אז גם אם תחליטי היום אני לא אהיה בהתנגדות איתו, הוא לא יודע את זה ולכן כמחאה הוא ימשיך להשתמש בתותחים הכבדים שהוא יכול- צרחות ובעיטות ולא לעלות הביתה ולא לשתף פעולה.

ייקח לו זמן להבין שאת קשובה אליו גם בלי להפעיל את כל זה.

אז הרבה סבלנות.

אבל גם נניח מראש היית בגישה הזאת, זה עדיין לוקח זמן, כי גם הילד צריך לגלות את עצמו.

השלב הראשון הוא להחליט שאת רוצה באמת לעשות שינוי. השלב השני הוא לרכוש כלים, אבל בשביל לרכוש כלים יישומיים צריך להבין יותר במהות על אתגרי הגיל.

רשמת שאת לא מזהה את המסר הסמוי, אבל יש הדרכות הורים שיכולים לעזור לך לנתח את המצב.

בהורות אנחנו כל הזמן בלמידה.

איך ידעת מתי להחיל טעימות? מתי לקנות נעל ראשונה?

אז זה אולי  שלב שבו החינוך תופס יותר משקל מאשר טיפול טכני ולכן מקורות הלמידה אחרים, אבל הם בהחלט קיימים.

קחי לך כמה ימים להקשיב, לקרוא, לשמוע, לחשוב. תעשי בגוגל התנהגות גיל שנתיים (מכונה הרבה פעמים גיל שנתיים הנורא או גיל ההתבגרות הראשון)

ותראי ים של מאמרים..

בהמשך תוכלי לדייק עם עצמך איך את רוצה להתקדם הלאה.

לדעתי בגלל שאת לקראת תשיעי, כדאי לנצל את הזמן עד ממש לקראת הלידה כדי ללמוד, אח"כ להתמקד בלידה, בתינוק החדש, בהתאוששות מהלידה וכו', ואחרי איפוס מסויים לחזור לנושא ולעשות תהליך עם הילד. את תהיי יותר בבית אז תהי יותר פנויה לתהליכים.

בהצלחה בכל מקרה!

הבת שלי

ילדה חכמה , דברנית ולא פראיירים בכלל (מעניין ממי ירשה את זה ;) )

כמעט כל דבר איתה זה מלחמה. לצאת מהאוטו, בורחת למחשבים ליד.

אמא שלי אתמול אמרה לי להיות איתה מאוד ברורה והחלטית .. היא עוד לא בשלב של שיחות יותר מדי

אם יוצאים מהאוטו אז במקום להגיד את רוצה לצאת מהאוטו או לנהל דיון מאיזה מקום היא תצא

להגיד בצורה ברורה תצאי עכשיו מהאוטו בבקשה

וכן להשתמש הרבה במשחקים..

אני עוד לומדת אותה ואותי.. קוראת פה

אז תודה על השרשור שפתחת! 

וזה הכי כואב שחמותי אומרת לבעלי שאני מידי "קלים" איתו

אז זה עוד יותר מבלבל אותי

האמת, לא יודעת מה לומר.

השינוי הזה התחיל ממש ממשמ לאחרונה, רק לפני איזה שבוע - שבועיים

לפני כן הכל היה ממש בסדר יחסית.

שהתרגלת לתפעל תינוק, לחתל, להלביש להאכיל...

ופתאום הוא עבר שלב, הוא פעוט שלומד שיש לו רצונות ויכולת,

ואת צריכה עכשיו להעביר הילוך בראש, במודעות. להתאים את הציפיות לגיל הנכון.

נכון שכשאת חושבת שעכשיו תאכלי עם בעלך ארוחת ערב, את לא מרימה אותו ומושיבה, וגם לא נותנת לו הוראה לבוא, אלא מזמינה? (לא בהכרח שכך... זו דוגמא לצורך העניין כמובן) - כוונתי לומר שלמטרה של x יאכל יש הרבה דרכים, אלא שכל אחת מתאימה לשלב אחר בחיים.

השלב של גיל שנתיים הוא שלב של 'אל תכריחו אותי' 'אני רוצה לבד' 'אני אוהב לבחור'.

אז דבר ראשון תכווני את השלט לתדר הנכון אצלך במודעות. בכוח זה לא ילך (כמובן שעדיין יש דברים שנעשה בכוח, במצב של חוסר ברירה, אבל זה אמור להישמר למקרים חריגים). וגם לא לצפות שהוא יקשיב להוראות.

איך כן? האמת כבר כתבו לך המון דברים חכמים. על בחירה בין שתי אפשרויות, מטלות משחקיות והישגיות, מחמאות כמו 'הצלחת' 'עשית לבד' 'אבא תראה איזו חולצה לולו בחר'.

ככה זה אמור להיות, ולא טעית

הם פתאום מגלים שיש אשרויות בעולם ואפשר לרצות ולבחור ולבקש, ולפעמים זה עובד. אז הם בודקים.

יהיו טנטרומים בלתי נמנעים, ככה זה, אבל יש כמה דברים שאפשר לצמצם:

1. רעב, צמא ועייפות - הם גורמים ממש משמעותיים להפגנות. הילדים גם ככה על הקצה שלהם, וכל דבר הכי קטן זה בכי וצרחות. תנסי לא להגיע לשם. את יודעת מה בערך השעות שהוא אוכל, אז להיות על זה ולהציע אוכל ושתיה. אם נראה לך שהוא עייף להציע לנוח.

אצלנו למשל, להביא אוכל מהבית, הפך חווית קניות בסופר עם הילדים מסיוט לדבר סבבה ממש.

2. לתת לו אפשרות בחירה. במקום להביא לו בגד ללבוש בבוקר, לתת לו שתי חולצות ולשאול אותו איזה מהן הוא רוצה. ברגע שהוא מרגיש שהיה לו אלמנט של בחירה זה מצמצם ויכוחים. לנו זה ממש לא תמיד עבד, אבל היו מקרים שכן.

3. להפוך תחומים קשים לתחנה בדרך - זה טריק של בעלי..  נגיד הוא יודע שהילד לא אוהב לצאת מהאוטו כי כיף לו לנסוע. אז במקום להגיד לו הגענו, הוא אומר לו כזה וואי רוצה להגיד שלום לחתול שליד הגן? הילד מתלהב אז הוא כזה טוב אז רק רגע אני אוציא אותך. והילד שוכח שהוא רצה לנסוע עוד כי מרוכז בהתלהבות הבאה.

4. זה מבאס, אבל זה פשוט קורה, אבל ככל שתסתכלי על דברים ככח עליון, יותר יהיה לו קל לקבל את הדברים שלך, כי משהו בשדר שלך הוא שפשוט אין אופציה אחרת. 

מעריכה מאוד

1. אשתדל יותר לשים לב על סעיף 1

בחזרה הביתה מהמעון באמת איך שמגיעה הוא מבקש לאכול ולשתות. אקדים רפואה ואשאג מראש לאוכל ושתייה באוטו שיוכל להתאפס.

תודה על זה.

2. ילד בן שנה ו 11 יכול לבחור בין שני בגדים? זה כבר הגיל?

3. באמת עשיתי את זה בעבר כמה פעמים, חבל שהפסקתי. בימים האלה הוא באמת יצא מהאוטו יותר בקלות.

4. סבבוש

תודה לך ולכולן

אני באמת מעריכה

עכשיו נשאר לי רק ליישם חחח

שלי בת שנה ו10

עדיין לא אומרת משפטים וגם לא את כל המילים (יש לה כמעט שלוש שפות וחוץ ממני זה לא מוחלט אז לוקח לה זמן)

ועדיייןןן

אוי ואבוי לי אם אני אבחר לה שמלה לשבת😂😂

היא בוחרת את השמלה וגם את הנעליים וגם מבקשת קוקו עם פפיון😂

הם בהחלט יודעים לבחור

אני נותנת לה לבחור גם בין שני ספרים איזה להקריא, בין שני סןגי גבינה איזה לאכול, בין שני מתקנים איזה לטפס

קראתי פעם שככה הם גדלים ויודעים לקבל החלטות🫡

אני כרגע מביאה לבחור

בין שתי אופציות של אוכל למשל

נגיד מגישה שני ממרחים שיבחר מה רוצה וכו'

היה פעם אחת שרצה גם וגם - זרמתי דווקא אכל הכל

אנסה להציע לו יותר קבלת החלטות

נשמע מעניין

מעניין איך יהיה 

היא אומרת לי על הבגד שהיא לא רוצה no no ועושה עם היד 👋

ועד הבגד שהיא כן רוצה מחייכת וצוחקת ולוקחת אותו לאיפה שמלבישים אותה😂

אפרוחון קטן שלי

היא עושה לי את זה עם אוגל

אמ אמ

לכי תחפשי למה היא התכוונה…

היא לא תסכים לאכול מה שלא התכוונה אליו

אבל זה בגלל שהיא עדיין לא יודעת להביע את עצמה… ואני צריכה לנחש…

אצלנו לילד היה קשה מעבר בין עונות וכשנתתי לו לבחור בין שתי חולצות קצרות, זה גרם לו ליותר תסכול כי הוא רצה את החולצה עם השרוול הארוך.

אז לא תמיד זה עובד, אצלנו היה יעיל יותר כמה שפחות לדבר ולהתעסק בבגדים, אבל יש המון דברים אחרים לבחור בהם, צריך לבדוק מה עובד אצל כל אחד.

אצלנו למשל הוא ממש התלהב שנתתי לו לבחור אם לרדת במדרגות כמו צב, או כמו ארנב (לאט או מהר)

בזיגזגים או ישר

אמא קודם או בונבוני קודם..

עם שיר או עם סיפור.

עם הזמן הוא חיכה ליד המדרגות כי ידע ששם יקבל את הכבוד הגדול של לבחור את צורת הירידה.

(למרות שאם התעכבתי ולבינתיים ילד אחר ירד זה תסכל אותו שלא מכבדים את הבחירה שלו ומעיזים לעקוף אותו אז צריך לנהל גם את זה נכון)

זתם התחלתי לקרוא על השיטה המונטסורית קוראים לזה? משו כזה…

ומצד אחד זה נשמע לי מקסיםםם ממש ממש

מצד שני

וואלה ילד צריך להבין שבחיים לא כולם ירקדו לפי החליל שלו

ויתנו לו את כלללל הזמןןןן להביןןןן את מה שהיא רוצה

ואת כל ההכלה שהוא יכול לקבללל

כילו קצת מרגיש לי לרפד אותם אותם

מבינה? 

ילד שגדל בביטחון, ידע להתמודד עם אתגרי החיים בהרבה יותר חוסן.

אם תספרי את כמות הדברים שמנחיתים עליו, תשימי לב שלא כל היום רוקדים לפי החליל שלו, ולכן כשאפשר לתת לו לזהות מה הוא רוצה, זה יקנה לו שקט כשלא נוכל לאפשר לו את זה.

לתת לו להתמודד עם דברים כשהחוסן שלו עדיין לא מפותח, זה להשתמש במאגרים שלא מלאים.

זה כמו שתגידי לא נכין לו אוכל כי לא כל החיים יכינו לו אוכל. או לא נעזור לו בשיעורי בית בכיתה א' כי בכיתה ו' הוא יצטרך להתמודד עם זה לבד.

אני רואה את זה הפוך, כשהוא קטן הוא זקוק למלא את הכלים הפנימיים שלו כמה שיותר כדי להיות עצמאי בהמשך.

עדיף שהוא ילמד בגיל שנתיים שהוא רוצה ללבוש גרביים אם כבר זה מציק לו שמכריחים אותו.

ואני לא יודעת מה זה השיטה המונטסורית, אני כן בעד לתת לילד להתנסות לטעות וללמוד בעצמו מגיל כמה שיותר קטן אבל זה לא קשור לנושא של גילוי העצמאות של גיל שנתיים.

..בין צורת הירידה במדרגות?

מתלבטת אם הבן שלי לא מבין את הקונספט או שאני לא סומכת עליו חחח

אבל פשוט לא מרגיש לי שהוא יידע להבין את זה

אם כי חייבת לציין שמעולם לא ניסיתי לספק אפשרות בחירה בין דברים יותר מורכבים (כמו דרך לירידה במדרגות)

אני מביאה לבחור בין שני סוגי מאכלים

נזכרת שגם יצא לנו להציע בעבר איזה שמפו רוצה

ונתנו גם לבחור מי ישים אני או בעלי (כמובן בנוסף אליו, לא מוותרים!)

החלטות נוספות, ממש מסקרן אותי לנסות.

כשאת לא מתעקשת איתו על שטויות את מעבירה לו מסר- יש דברים שלא שווים את ההתעקשות

וכשאת מתעקשת את מעבירה מסר אחר- העניין הזה שווה בעיני את ההתעקשות. זה עקרוני ועל עקרונות לא מוותרים.

עכשיו תחשבי מה מבחינתך עקרוני ומה שטותי ולא שווה מאמץ. ילד מבין את המסר שלך ויגדל להיות מבוגר שיודע להבחין בין עיקר לטפל.

לא כדאי לשבור לו לגמרי את כל העקשנות, כי את לא רוצה ילד נגרר.. אלא ילד שיודע מתי לעמוד על דעתו. רק צריך לנתב את התכונה הזו לטוב.

(מבוסס על השיעור של הרבנית חבצלת סלוטין, יש ביוטיוב )

מנסה לחשוב איך באמת אפשר להתעקש על העקרונות ולזרום על האחרים

האם להתלבש בחדר בלי מלחמות נחשב לעיקרון?

האם אחרי שיורדים מהאוטו ב 40 מעלות וצריך לעלות הביתה כי חם רותח כבד ומסריח - עיקרון?

אולי אני דורשת ממנו יותר מידי, מתלבטת.

וגם אצלי הוא עקשן לא קטן.

כשהוא לא רוצה להתלבש בבגד שבחרתי אני מוותרת, כשהוא לא רוצה להתלבש בכלל אני לא תמיד יכולה לוותר כי יש שעת יציאה ועבודה וכו..

לגבי לעלות לבית- אני עולה ומחכה בעמדה שרואה אותו והוא לא אותי. מחכה לישועה.. שיבין שהוא צריך לטפס. לפעמים קורה ולפעמים הוא הולך לכיוון הכביש ואני רצה אחריו. מבחינתי עקרוני אבל שאני לא מרימה אותו. אז על זה אני לא אתפשר

תחרויות וכאלה זה באמת מדרבן אותם.

נגיד מי שעולה למעלה מקבל מים עם קרח

אם חשוב לה כרגע לראות את התרנגול היא תעמוד ותקרא לו

ואם אני אתרחק היא פשוט תתישב על המדרכה

לא יעזור שוחד

היא לא באה

רק אולי שוקולד

יעזור לכמה פסיעות והיא שוב תתישב ואצטרך שולד נוסף

כשהיא לא רוצה להחליף טיטול לדוגמה, אני מתחילה לספר לה לאיפה נסע הטרקטור, או על החתולה שגם לא רצתה להחליף טיטול... ובדרך כלל תוך כמה שניות היא נרגעת ומקשיבה וזורמת עם ההחלפה תוך כדי

בכללי הסחות דעת... אם לא רוצה לנסוע באוטו לדוגמה אפשר להתחיל לדבר על מה נראה היום מהאוטו, אולי אוטובוס? לאן האוטובוס נוסע? וככה להמשיך...

מחפשים טרקטורים חתולים יונים וכו

ב"ה כולם קיימים בשפע ליד הבית.

למה באמת אני לא עושה את זה לאחרונה? 

פרח לי מהראש

הוא על זה

שהילד לפעמים רוצה להרגיש שהוא המחליט

אז כדאי לתת לו את המקום שירגיש שהוא מחליט

אבל לנתב את זה ככה שיסתדר עם מנ שצריך לעשות עכשיו

לתת לו לבחור מבין שתי אפשרויות ששתיהן סבבה לך

שהשאלה היא לא האם להתלבש כן או לא

אלא

בין שתי חולצות

להתלבש תוך כדי שאת שרה את השםן הקטן או את יונתן הקטן

תוך כדי שאת סופרת עד 10 או עד 5

קוקיות או צמה

ללכת למעון בריצה או בדילוגים

וכו וכו

תנסי לא להרים הרבה

אני יודעת שזה קשה אבל ממש כדאי

אפשר בתחילת המדרגות לשאול אם רוצה כשתגיעו תפוח או עוגיה או שלוק

עדיף 2 אפשרויות בדרך כלל

אחרת מבלבל

מקווה שיעזור!!

בהצלחה!!!!

אחשוב על ההצעות

למרות שמרוב צרחות אין עם מי לדבר, אבל מבטיחה לנסות

תודה על זה! 

תמיד בחזור בירידה מהאוטו הוא ממש מתעצבן

כי רוצה עוד סיבובים

רוצה לחפש עוד חתולים, טרקטורים אבות וכו'

אז היום מה שעשיתי שונה והיה מעולה:

1. הבאתי מהעבודה ביסקוויט אחד ומילאתי בקבוק מים

בדרך הצעתי לו את שניהם - אכל ושתה ממש בהנאה.

תמיד אני שמה מוזיקה כדי שיישב רגוע - הפעם לא היה צורך כי היה עסוק באוכל ושתייה.

כשהגענו הביתה כנראה בגלל שלא היה צמא ורעב,

וגם באוטו לא היה מוזיקה אז הסכים לרדת ממש בשמחה

מייד בירידה התחלנו במשחק תופסת

שאני הולכת לתפוס אותו

רצנו ביחד כמו מטורפים לכיוון הבניין.

נשארו לנו רק לעלות 3 קומות,

הוא קצת התחיל להפגין שרוצה שאני ארים, אמרתי מנסה צ'אנס אחד

הצעתי לספור ביחד את המדרגות, ב''ה שכנע אותו

וככה ספרנו 60 מדרגות עד הבית תודה לה' ❤️

הגענו הביתה.

כל הצהריים התחיל אחרת

אם תמיד זה מתחיל העצבים תסכול חום וזיעה

הפעם היינו שנינו במצב רוח מעולה

הוא חזר יותר רגוע עם יותר פניות

אני יותר רגועה ומכינה שבת

תודה לכן על הרעיונות

עכשיו צריכה ''רק'' להתמיד בזה, לקוות שנמשיך ככה בטוב

ולנסות לפתור את ההתקף של הבוקר.

יש לכן מצווה ענקית, זכיתן לעזור לי, תודה על המענה!!!

לנטרל צמא ורעב זה באמת מפתח נהדר. איזה כיף שעבד לך!

והוא עלה 60 מדרגות לבד???? וואוו כל הכבוד לו ולך.. זה מטורף. לא בטוחה שהבן שלי כמעט שנה מעליו מסוגל לזה.

3 קומות בלי מעלית, זכינו..

כמובן עושים את זה ממש לאט ובהדרגה

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

לדבר איתה: זה סיכוי ענק לגרום נזק.

בדימוי העצמי שלה, ואף בנושא ההשמנה עצמו.

לדעתי: לכבד את הבחירות שלה, זכותה. יחד עם זאת שווה ללכת לבדיקות דם ליתר בטחון, וכן להוציא את השטויות מהבית.

ממליצה לשמוע את הפודקאסט של מה בליבא עם רוני רמז

היא מדברת מדהים על עודף משקל

ממש גרמה לי לבכות איך גרמו לי לשנוא את עצמי ואת הגוף שלי...

בכללי, אין מה להגיד לה בעצמה.

אם היא תרצה ותפנה אליכם להתייעץ מה לעשות, אז תייעצי לה להוסיף פעילות גופנית , לשלב התזונה ירקות וכו'

די ברור שהיא כן שמה לב, וכרגע לא רוצה לעשות עם זה

כלום כי זה מלחיץ או אין לה כוח להתמודד עם זה או משהו בסגנון...

אני מאמינה שהנכון יהיה להתעלם, מקסימום לדאוג שהאוכל שמכינים בבית יהיה בריא יחסית...

תעזרו לי לחדד את הנקודה… זה מה שבעלי טוען

אבל התפקיד של הורים זה גם לחשוב לטווח ארוך... אני חושבת שכל מה שיגידו לה יגרום לה א. לאנטי, ולהוריד את הסיכוי שהיא תתחיל לאכול בריא או לעשות ספורט כי זה יהפוך למשהו שהוא מולכם במקום למשהו שמול עצמה

ב. לחרדה או דימוי עצמי נמוך, כי אם אתם מדברים איתה על זה זה כנראה ממש גרוע. וחרדה אגב הרבה פעמים גורמת להגביר אכילה רגשית ולא להוריד.

אני חושבת שדברים כמו להוסיף סלט חי לכל ארוחה ודברים כאלה, שזה להוסיף אוכל בריא בכללי ולא לחץ מולה. ואם היא מבקשת עזרה או מתלוננת על המשקל שלה אז אפשר להציע עזרה בעדינות. אבל לא לבוא ולדבר איתה מלכתחילה.

שנערה בת 15 לא שמה לב שהיא השמינה

יכולת ההשפעה ההורית לגבי אורח חיים ותזונה נכונה היא ב

1. אוכל בריא זמין בבית

2. דוגמא אישית

3. חוסר שיפוטיות

4. השארת יכולת הבחירה בידי הילדה

בכל גיל

ובפרט בגיל 15

כי נערה בת 15 בטוח שמה לב שהשמינה ומן הסתם מתעסקת עם זה בלי סוף. אז בתור הורים נראה לי חשוב לפתוח ערוץ תקשורת דווקא סביב דברים לא מדוברים. למתבגרים יש נטיה להכנס לסרטים סביב דברים ולחפש תשובות ופתרונות במקומות שהם לאו דווקא חיוביים או מקדמים.

כמובן לשים לב טוב לתוכן השיחה. לזכור שבתור הורים אין לכם מטרה לגדל ילדה רזה, יש לכם מטרה לגדל ילדה בריאה שאוהבת את עצמה.

הייתי ממקדת את השיחה בנערה וברגשותיה - איך היא מרגישה עם עצמה? האם היא זקוקה מכם לעזרה כלשהי בנושא?

מדגישה אלף פעם שהיא אהובה בדיוק כפי שהיא. באופן כללי, לנסות להתפעל ממנה באופן יזום כמה שיותר. לאו דווקא מחלקים חיצוניים - מכשרונות, תהליכים יפים, חברויות יפות, כל מה שמסייע לנערה לפתח דיבור פנימי אוהב וחומל כלפיי עצמה. 

סליחה על הנחרצות, אבל שבעלך ילך לעבוד על עצמו לקבל אותה ולאהוב אותה כמו שהיא היום.

בלי זה, כל דיבור וכל פעולה רק יעשו נזק.

היום זה מאד אופנתי "לקבל את עצמי כמו שאני" אבל בואי לא ניתמם… גם אם נשתוק (כמו עד עכשיו) יש סיכוי גבוה שבשלב מסוים היא תבין שהיא שמנה מאד והיא כנראה לא תהיה מרוצה מזה.

אולי גם יש הבדל בין מישהי שמגיל צעיר היתה שמנמונת לבין מישהי שהשמינה מהר ובאופן פתאומי יחסית בעקבות הפסקת טיפול תרופתי.

לא מצליחים לעצור עליה במשקל/ לעשות ספורט/ לאכול ירקות במקום פחמימות

כי זה קשה

מאד

לילדה בת 15 הקושי פי כמה וכמה

מודעות אפשר לעורר

בצורה נכונה

בעיקר מדוגמא אישית

רוב הסיכויים שניסיון לעורר מודעות ועידוד יפגע בה מאשר יעזור (כי זה עם פוטנציאל גבוה לשיפוטיות והתערבות)

זה לא מאד משנה מתי ולמה קרתה ההשמנה

אלא

ששליטה על אוכל זה דבר מאד קשה

ומעטים האנשים שמשיגים את זה

אדם שלא חווה את התהליך הפנימי

לא יכול להבין אותו

האדם היחיד שיכול לעזור בנושא הזה

זה האדם לעצמו

שאר האנשים בעיקר יפריעו

(עם פוטנציאל גבוה שההורים הם אלה שמפריעים)

ומה ההורים שלי לא ניסו.

בסוף עד שזה לא הגיע מתוכי זה לא עזר.

אז ירדו 7 קילו והחזרתי 10.

מה לא ניסו איתי.

בסוף ברגע שהחלטתי, אי שם בגיל 17, הצלחתי להוריד 34 קילו ממשקלי.

אבל זה רק כשזה הגיע מתוכי.

לא הייתי מדברת איתה.

כן מכינה אוכל בריא יותר ומנגישה פירות וירקות.

כשהיא תרצה היא תיגש אלייך.

בגיל הזה אין סיכוי שהיא לא מודעת לעצמה.

שאמא שלך תסב את תשומת לבך למשקל שלך ותעודד אותך לאכול יותר פירות וירקות?

סליחה, אבל זה נשמע לי נורא.

לקבל אותה כמו שהיא זה לא להיתמם.

זה להגיד שיש בה עוד המון המון דברים חוץ מהמשקל.

יש לה תכונות אופי. יש לה שיער יפה. או עיניים יפות. אולי היא חברותית, או מצחיקה, או חכמה, או אכפתית מאוד. את יודעת. אבל היא מיליון דברים חוץ מ'שמנה'.

אז כרגע היא בעודף משקל. ואולי יום אחד היא תרצה להרזות ואולי לא. זה לא משנה.

מבחינתכם היא מהממת כמו שהיא וזהו.

(שוב, תחשבי איך היית רוצה שההורים שלך יתייחסו אלייך בנושא כזה. תראי כמה שרשורים כואבים נפתחים פה בפורום סביב הנושא. תחסכי את זה ממנה. בבקשה).

רוב אחיי היו אוביס בגיל ההתבגרות והגיעו למצבשרוצים מעצמם בלי שהעירו להם וירדו עשרות קילוגרמים לבד

לא להתערב, לקבל כמו שהיא

רם מפריע לבעלך בעין שיעבוד על עצמו ואפשר לדאוג שיהיה אוכל יותר בריא בבית שאת מגישה אבל לא יותר

לא הייתי אומרת לה לאכול פחות או משהו כזה

הייתי מתייעצת עם גורם מוסמך כמו פסיכולוגית ילדים (לא דיאטנית).

ושימו לב על מה זה יושב אצלכם, אני לא חושבת שמדובר רק בבריאות, אלא גם בתפיסה חברתית.

תשאלו את עצמכם, אם בדיקות הדם שלה יצאו תקינות, אם היא היתה אוכלת לא בריא ולא משמינה, אם הסכנה הבריאותית היתה בתחום אחר כמו חוסר שינה, עדיין הייתם נלחצים באותה מידה?

אני מניחה שיש כאן גם איזושהי תפיסה של דימוי גוף (לכולנו) ואתם דואגים לא רק בריאותית גם חברתית.

אני לא אומרת את זה כשפיטה, התפיסה הזאת נוגעת בכולנו, פשוט חשוב להיות מודעים לעצמנו ומה מניע אותנו.

ונכון בריאותית זה גם לא בריא, לכן כן הייתי מניעה אותה בדרך כלשהי, אולי שינוי כללי בריאותי של הבית, אולי ספורט משותף, הליכה של שתיכן, בלי קשר לשיח על נראות. ובעיקר מתייעצת עם גורם מוסמך.

זה קריטי במיוחד בגיל הזה.

זה לדבר על עצמך.

תשתפי אותה כאילו דרך אגב שאת רוצה קצת להוריד במשקל, אז את אוכלת יותר ירקות, תכיני לך סלט גדול ותגידי איזה טעים אם בא לה קצת?

תכיני כאילו לך ירקות בתנור וכד' ...

את לא מדברת עליה בכלל, רק על עצמך ועל בריאות וזה נותן לך כח, הקמח הלבן מעייף אותך ואחרי ירקות יש לך יותר אנרגיה. להכין דברים בריאים מגניבים כמו כדורי תמרים, בשבילך ומי שרוצה גם מוזמן.

מאמינה שהיא שמה לב לגוף של עצמה, זה בדיוק בגיל שמתעסקים המון עם הגוף, אם היא באמת מעוניינת לרדת במשקל יהיה לה קצה חוט - איך מתחילים, ושזה לא כזה נורא, ושאמא שלי מכירה את זה יאפשר להתייעץ איתה. 

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך

בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי

סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס

מצות

עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית

סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור

מרק עם קניידלך בלילה

האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.

אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).

חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.

הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):

חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות

לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.

ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.

וסלטים-

מטבוחה מרוקאית

כמה סוגים של חציל

סלק

פלפלים

בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.

ומיציתי!!

היום לא רוצה לבשל!

וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא)

הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.

איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭

אני פשוט חותכת לעיגולים דקים, מסדרת בתבנית ומפזרת מעל תערובת של ביצים, שמ"ז ותבלינים (הפעם הוספתי גם קצת קוטג' ושקדים טחונים).

אם יצא טוב או לא - נדע בשבת🤭

באיחור ממשששש

מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)

בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)

ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…

וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.

פסטו

סלט ירוק עם שקדים

סלט כרוב

סלט מלפפון עגבניה..

והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.

הכי פשוט.

אין לי כוח לבישולים.

ערב

דגים ומרק עוף עם קניידלך

בוקר

קציצות מטוגנות גם עם חציל ותפוחי אדמה

תפוחי אדמה ובטטה בתבשיל

בשר כבש

סדש

דגים שנשארו וסלטים

אולי נכין בלינצס/ פנקייק

סלטים- מטבוחה חציל במיונז חציל מטוגן גזר מבושל כרוב עם מיונז ביצים וסלטי ירקות/ חסה וכו 

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

אנחנו עשינו בבית, היה ממש ממש כיף.

הבן שלי קם חג בבוקר וביקש שנעשה עוד פעם ליל הסדר, מבחינתי היה שווה הכל עם הבקשה הזאת (זה משמעותי לי כי אני אישית מעולם לא התחברתי ללילה הזה, אצל ההורים משני הצדדים הוא ארוךךךךך, מסיימים באיזה 4. הלילה הזה זכור לי בתור אחד שרק רוצים לישון ולאכול ואי אפשר. ההורים מדהימים שלא תטעו, פשוט לא מצאתי את עצמי בקונספט).

בקיצור, היה טוב.

סיימנו ב 12, שני הילדים נשארו ערים עד הסוף. ערב מלא בשירה וריקודים.

בעלי הכין הצגה הם בובות שמתלבשות על היד, אבל הילדים לא היו בעניין אז פשוט זרמנו עם השירים בהגדה. איםה שלא היה שיר, מלמלנו מהר כדי לא לאבד את הקשב שלהם.

קנינו טרמפולינה שבוע לפני פסח (קטנה, בלי רשת) - הנחנו בסלון ליד השולחן הגדול לא הפסיק לקפוץ כל הלילה (ברמת המוזר לדעתי - כאילו, כמה אפשר לקפוץ?????. הגדול החליט על מסלול - רוקדים במעגל עולים לטרמפו קפיצה בחישוקים, עוד כמה דברים ומהתחלה. הפכנו להיות קצת עמדת דיג'י)

בקיצור היה ממש כיף.

עדיין יש פינה בלב שלא מוכן להשלים עם הטוב הזה, אני ממש התרגלתי שזה ערב של דברי תורה ופתאום כזה - לא היה דבר תורה אחד. גם אם הייתי רוצה בעלי היקר פחות הטיפוס ואני גם ככה, אין לי קשב לזה. היה טוב ומצד שני לא יודעת, מנסה להתרגל.

העיקר הילדים ואנחנו נהננו.

ראיתי סרטון של הרב יגאל כהן שבסופו של דבר - שום דבר לא שווה בלי שמחה. אז ב''ה שמחה גדולה הייתה. הבן שלי מחכה לסדר הבא וזה ממש עושה לי את זה. 

לעשות ליל הסדר לבד רק עם שני ילדים קטנים - זה אומץ!

באמת נשמע שזה היה מדויק בשבילכם❤️ איזה כיף שכולכם נהניתם כך! מן הסתם הילדים לא היו מצליחים ליהנות בליל סדר שכולו דברי תורה...

פעם ראשונה (בעצם חוץ מהקורונה). אבל הוא סגר חג בצבא. אז בסוף נסעתי להורים.

היה בסדר, אבל הייתי צריכה לתזז בין הקטנים לגדולים ולהרדים. בקושי אמרתי משהו מהמגיד, וגם בהלל ונרצה הייתי עם הקטן שהתעורר. מקווה שלמגוייסות יש פתור בכל זאת..

ואני עם סוכרת- אז מאתגר עם האוכל, המצות ו4 הכוסות (קיבלתי הנחיות מהדיאטנית מה בדיוק לעשות), אבל זה גם לא השאיר לי הרבה מה לאכול...

עכשיו אנחנו בבית ב"ה, הוא אמור לחזור סמוך לשבת. 

ועוד שינוי כזה. ממש קשה.

בעז''ה שתהיה לו נסיעה טובה הביתה ויחזור כמה שיותר מהר. 

אשמח לשמוע מה אתן שותות בארבע כוסות. אני שותה תירוש וכל שנה כמעט מקיאה בכוס הרביעית מרוב גועל. מצד שני אני לא מסוגלת לשתות כוס שלמה של יין (לא בהריון ולא מניקה אבל פחות מתחברת לאלכוהול).

לקחתי את הסוג המופחת סוכר וזה היה מעולה

יותר מהמיץ הכהה (לא זוכרת מה שם הזן).

גם לי קשה לשתות הרבה מיץ ענבים, וביין אין סיכוי שאגע...

רוב הכוס מיץ ענבים, מוסיפה גם יין.

ככה לא מרגישים את החריפות של היין, אבל זה קצת מאזן את המתיקות.

מאוד מאוד מאתגר לי 4 כוסות.

כל שנה הייתי מסיימת את ליל הסדר עם בחילות והקאות.

השילוב של כ"כ הרבה מיץ ענבים ומצות הפך אותי לגמרי.

כבר שנה שניה שאני שותה יין לבן מוגז ספציפי שהוא נחשב מתוק אבל בקושי מרגישים

אני מרגישה שהוא כמו סודה בטעמים.

לפעמים מוסיפה טיפונת מיץ ענבים אדום בשביל הצבע.

בקיצור ממש קל לשתות ואני מסיימת את ליל הסדר כמו בן אדם.

ממש ממליצה לך לנסות.

תנסי פעם בלי קשר לליל הסדר ותראי אם את אוהבת.

גם אני שתיתי ממנו בסדר

והיה מעולה 

יין חלק מיץ ענבים

יש יינות קלילים כמו האלה המוגזים

היינו אצל ההורים שלי ובגדול שלי כבר בגיל שמבין וזה היה ממש חמוד לראות איך אבא שלי מתלהב למספר לו את ההגדה ולשאול שאלות

הבן היה מבסוט, קיבל מתנות, שוקולד צ'יפס על כל דבר שענה ואמא שלי קנתה דברים לשולחן בשביל עשרת המכות והם שיחקו כאילו הם פרעה וכו'

הייתי גמורה ממש אבל היה חמוד לראות והבן ביקש שנעשה שוב שזה לדעתי הכי שווה.

אצל חמי וחמותי זה הרבה דברי תורה ואני מאבדת את זה לגמרי ( במיוחד אם יש ילדים ) 

למרות שהייתי גמורה מעייפות (בהלל קצת התאוששתי).

ולמרות כל מיני תקלים קטנים שנוצרו עם הילדים...

בעלי ניהל את הסדר ביד רמה, הילדים הפציצו בשאלות, הבן הבררן שלנו הצליח לאכול קצת מרור (!), הילדונת שרה ארבע קושיות (בקול תינוקי כזה - הבינה שזה תפקיד של הקטנים בדרך כלל), ילדת כיתה א' קראה יפה מאוד קטע מההגדה וריגשה אותנו, התינוקת הקדימה את נרצה לזמן שולחן עורך והושכבה לישון (גם ככה לא אכלה יותר מדי) והילדונת נשארה ממש עד הסוף ונרדמה ברגע שהשכבתי אותה, שזה היה כיף. הבנים נשארו לומר שיר השירים אחר כך. שניים הלכו אחר כך לישון (כדי להתעורר מאזעקה שעתיים לאחר מכן🥴) ושניים אחרים נשארו ערים כמעט כל הלילה🤭 (והפסידו סעודת בוקר, שלאחד מהם זה לא בא בטוב, אבל בסוף הוא התגבר על זה...)

אני קצת מבואסת שהשנה לא הקראתי להם סיפור מלווה להגדה, בגלל העייפות שלי... אבל היה מספיק תוכן גם ככה.

והעיקר - לא היו אזעקות במהלך הסדר! זה הדבר שהכי הלחיץ אותנו... 

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

בגדול נראה חיובי לגמרי

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!

לי היו בבדיקות ישנות פסים חלשים ממש גם שבוע אחרי האיחור, ובדיקה חדשה הראתה שני פסים בוהקים תוך שנייה.. 

פשוט בדקתי ממש מוקדם. כמה ימים לפני האיחור.

מעניין. העליתי את התמונה לAI והיא טענה שיש פס חיובי מובהק.

אין על הבינה.

אני בכנות רואה משהו נורא עדין,

אני הכי בעולם מסכימה שקשה לחכות. לדעתי ראשון בוקר כבר יהיה יותר ברור. 

תשתי הרבה מים, תאכלי טוב ותחשבי חיובי.

בשורות טובות 

לא נראה לי שאמור להשפיע בשלב הזה

וטני רואה פס

בשעה טובה

אבל ממש

אל תקדישי לזה מחשבה

בשלב כל כך מוקדם שלא ברור אם יש הריון או אין

זה ממש לא קריטי

משהו מאודד חלשש

אבל כן קיים

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.

אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.

משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי

עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.

מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה

בת שנה וחצי

בינתיים אני רק שולחת לך חיבוק, ואומרת שלדעתי האינטואיציה שלך צודקת, ובהחלט לא מפרקים בית שיש בו אהבה בגלל הסיבות האלה.

שכדאי ללכת לטיפול זוגי, שיוצא מתוך נקודת הנחה שהפערים ביניכם קיימים ולא ישתנו. ולנסות להכין לכם איזשהו מתווה שיתאים לכם ולנסות כמה שיותר לגשר בין הפערים, שבסוף תהיה דרך שתתאים לשניכם.

וכדאי גם להפריד בין דברים שזה שלו-כמו תפילות במניין, דברים שהם משותפים- כמו מספר ילדים ודברים שהן בידיים שלך כמו ליצור שולחן שבת דומה יותר למה שאת רוצה...

שהשתנתה בתוך קשר דומה.

ובעלי הוא זה שסופג את השינוי וניפוץ החלום.

הדבר שעוזר לנו לצלוח את זה, ולא רק לצלוח, להעמיק יותר את הקשר מקודם, הוא - חוסר שפיטה, המון שיחות נפש וכבוד.
 

בסוף, אנשים לא סתם משתנים, לא סתם עוזבים אמונה, שהיא עוגן הרבה יותר משהיא עול.

תדברו על זה לעומק, ממה זה מגיע, מחשבות, רעיונות, תפיסות חיים, בלי שיפוטיות, עם סקרנות.

שנינו כבר שנים מטופלים וזה עוזר לנו להבין את עצמנו ואחד את השניה.

אצלנו זה העמיק מאוד את הקשר.

ונכון זה לא שינה את הנתונים, בסוף התמונה שלו התנפצה (וגם שלי, באיבוד אמונה יש אובדן ענק).

אבל אנחנו מציירים תמונה חדשה אוהבת ובריאה יותר, עמוקה יותר ויפה יותר.

ובתור מישהי שהגשימה ועמדה מול כמה "תמונות" שהגשמתי בחיים, אפשר להרגיש מאוד לא שמחים אל מול התמונה הסופית שמאוד חלמת עליה.

כי האושר והסיפוק הם לא בסיום התמונה הם בדרך שהציור צויר עם כל המחיקות והטעויות.
 

בסוף, כשאני מבינה את עצמי ומתקשרת לו בצורה נכונה איך להבין אותי, הוא מעריך אותי מאוד בדרך שבחרתי למרות שהיא לגמרי שונה ממנו.

צריך גם לשבת על הקטע הטכני - דברים שנוגעים בעיקר לו, כמו תפילות, שם תצטרכי לעשות עבודה של שחרור,  ודברים שנוגעים לכולם כמו סעודות שבת ששם הוא יצטרך לתת יותר מעצמו (אפשר לחיות עם החלק הזה בשלום רק כשקיבלת את מה שכתבתי למעלה)

ואיך הילדים יצאו? פרטים חיצונים אני לא יודעת

אני כן יודעת שהם יצאו בריאים וחזקים בנפש, שרואים שאפשר לחיות ולכבד גם בשוני, עם ביטחון שכל דרך שהם יבחרו אנחנו נמשיך לתמוך ולאהוב ולהיות מאחוריהם בלי שפיטה.

קודם כל, לפני הכל, הקושי שלך מאוד מובן. יש כאן אֵבֵל על איזו משפחה שחלמת ורצית וכבר לא תהיה.

קחי לך את הזמן, תחבקי את עצמך על הכאב הזה. לגיטימי והגיוני כל כך!

אחר כך, יש כאן עניין לשמוע אותו.

הוא הרי לא עשה לך דווקא. זה לא משהו מולך, אלא בינו לבין עצמו, ושווה פשוט להקשיב מה עובר עליו ומה גרם לשינוי.

ולנסות לעשות את זה בלי שיקפוץ לך כל הזמן כמה זה לא הוגן וכמה זה פוגע בך (למרות שזה באמת לא הוגן ובאמת פוגע בך!!! פשוט אלו שני דברים שונים).

ובסוף, למצוא את הדרך לחיות יחד.

הקב''ה מוכן למחות את שמו בשביל אהבה של איש ואישה. אז הוא האיש שלך, ולכן נראה שמה שהקב''ה רוצה ממך הזה שתחיו יחד באהבה. גם אם הבית יהיה פחות 'דוסי' במובן הקלאסי. אבל אהבה בין איש לאישה זה הדבר הכי-הכי קדוש. עשרות מונים יותר מזמירות בשולחן שבת.

ספציפית לגבי עניינים פרקטיים, לא צריך לוותר על הכל. יש דברים שיכולים להיות באחריותך (למשל- ללכת לתפילות שבת כשהוא שומר על הילדים. או ללמוד איתם תורה).