עשה בי שלוםפוריו


 

מחזיק בשתי קצוות , מחפש לי את האמצע

מתנדנד ,בין הסתפקות לתאוות בצע

מתגאה בענווה ואז נופל לגאווה

אין בי שום יאוש אבל איבדתי תקווה

רודף אחרי כבוד ואנכי עפר ואפר

נופל לתוך מסך ואז צולל לתוך הספר

להשתחרר להתעולל , להיות צדיק להתפלל

להיות שליח של האור , וגם לחיות בתוך הצל

אן דן דינו מה אני רוצה? )

באמא תן ליפול אחר כך נפצה..

מלחמת ערכים שכונות בלב בסכסוכים

רצונות מלוכלכים ורצונות של מלאכים

מעבר:

הגוף רוקד לזה הנשמה נשרטת

הגוף צמא לזה הנפש מתייבש

הגוף אוהב את זה הנשמה גוססת

הגוף רוקד לזה הנשמה קורסת

פזמון

בין הרעש בחוץ אל הקול בתוכי מבקש שתיתן בי שלום

בין המים לאש תעזור לי בוראי להבדיל בין חלום לדמיון

עושה שלום - עשה בי שלום , תעשה בי שלום

בית שני:

כלוא עמוק בין הבחירה להרגלים

רק מסתובב פה עם הגוף הזה עוד לא הבעלים

אני צדיק , ברווח שיש בין המכשולים

אני ריבוע שעשוי מעיגולים

רוצה לחיות חיים של חומר גם חיים של רוח

לשמור על עץ הדעת ולנגוס מהתפוח

לחוץ בין הפטיש אל הסדן

פשרות בתוך הלב בין הבורא אל השטן

פיוס של שקר בין התאוות ..

משחק של מטקות בין המחשבות..

רוצה להיות בשתי המסיבות

אין בי שלום , עדיין לא החלטתי מה להיות

פזמון - בין הרעש בחוץ אל הקול בתוכי מבקש שתיתן בי שלום

בין המים לאש תעזור לי בוראי להבדיל בין חלום לדמיון

עושה שלום - עשה בי שלום , תעשה בי שלום

בית שלישי:

אף פעם לא שלם, פוזל תמיד לצד שלא בחרתי

זה הכסיל שמלווה אותי מהרגע שנולדתי

כי היצר זקן וטיפש , עם ים של נסיון

עם פתיון מעולם הדמיון , מוריד אל הטמיון

אומרים שזאת מלחמת הבחירה - למצוא שלום בין טוב לרע

ליפול לקום בחזרה - גילוי מתוך ההסתרה

היעוד של השבירה - למצוא ת׳אור בעבירה

לא היתה פה אמונה אם לא היתה כפירה

והלב שלי סחרחורת סיבובים

בין מקומות מפוקפקים לרגשות של צדיקים

אני רוצה קדושה אבל הילד סיפוקים

תן בי שלום (בין הפכים) מקום לשני החלקים

 

 

..הרמוניה

הבנתי למה אני תמיד חוזרת לכאן וממה אני בורחת.

איזה צעד.

--מחכה לרחמים~

זה מתחיל להיות קשה

בא לי לשרוף הכל וללכת

אולי מה שאני מחפשת לא קיים בכלל

אבל

בוודאי ישנו שם


אז איך אדע? 

--מחכה לרחמים~אחרונה

אולי אני קצת מפחדת

מפחדת שיהיה טוב

מפחדת שאשכח מה רציתי להיות

איבדתי אמון, איבדתי תקווה, נשארתי לבדיוני.ו.

אני אבוד

אני סובל 

אני נושא כאב מיום ליום.

אני מוצף חרדה

לא מפסיק לבכות

כבר לא רואה ערך

לא רואה משמעות

אני מטשטש את החושים כדי לברוח מהמציאות

בודדתי את עצמי

זאת בחירה שלי לאורך כל הדרך

אני לא מאמין שהאנשים הקרובים אליי יכולים לעור

הפכתי למוגבל

נהייתי פגיע

והימים האחרונים עוברים עליי באופן קשה במיוחד

אני מפוחד

מעצמי יותר מהכל

אני מאוס בעיניי

מנותק מהחוויות הכי בסיסיות

מנותק מאלוקים

אני דוחה את כולם

מתבוסס במחשבות שרודפות אותי

יום ולילה

אין לי אלוקים

אין לי אמונה

אין צוהר בליבי לחמלה

אני קמל

אין בי כוחות לקחת אחריות

אני מחולל

בגוף ובנפש

אני רוצה לצרוח

ואני לא רוצה לשמוע מילה

לא מעצמי

ולא מאף אחד אחר

האוזניים שלי ניצלות בלחשושי השטנה האלה

אני מכור

בהימור בין השטן לאלוקים

אני לא רוצה יותר בכלום

אין לי עניין בהצלחה

רק קח ממני את הסבל

אני מתגולל בעולם בביזיון

ממקום למקום

מן הפח אל הפחת

קח אותי לגיהנום

להישרף בצואה רותחת

רק קח ממני את הבחירה

את תחושת האשמה

שאני זה שהורס את חיי במו ידיי

תן לי לעבור בין כל הדוקטורים בעולם

יגידו אתה ככה ואתה ככה

כל הפסיכולוגים

יגידו תעשה ככה תעשה ככה

לא עשיתי כמוטל עליי?

הנשמה שלי כבר חרוכה עקורה

נפש עקרה

למה אלוקים?

למה העמדת אותי בניסיון שאני לא יכול לעמוד בו?

בחיים ללא נחמה

הדמעות שלי עצמן יורדות בחטא ופשע

נסתלק ממני צלם אלוקים

וירדה עליי חשכת עולם

מילים עוצמתיות ושורפות אתה מוזמן לפרוק בפרטי יאחכְּקֶדֶם
עכשיו טוב? עכשיו טוב?יוני.ו.אחרונה

אתה לא שפוי

ראית מה שראית

ונשארת אכזר

מה שממתגנט אל הטוב

בצורה המעוותת שלך

נרקב.

למה ה'?

למה לקחת ממני את המקום היחיד

שאי פעם הרגשתי שייך?

למה הרגת את האדם היחיד

שאי פעם אהבתי?

אני כמו חיגר

כמו עיוור

חולה רוח

הכאב פסיכוסומטי

ועליבות ההלך המסכן

מהלכת מעליו

לחשושי המילים של ההולכים רכיל

הם צעקות באוזניים שלי

אני אוכל ואקיא אוכל ואקיא

אקעקע את הגוף

כסימן לנצחיות השברון של הנפש

אני לא שייך לפה

המחשבות שלי רצות כמו רכבות

אל מחנות ההשמדה

אל חוב שאי אפשר לפרוע

ההזדמנות לחיות בכאב

בייסורים שיכלו כל חלקה טובה

אל טיפשות הלב ורפיון השכל

שנתפשטו באדם כמו מחלה ממארת

וכמו צרעת כולם מתרחקים

והנשמות הטובות מתגלות

גסות, מלאות רחמים

ולא יכולות לפצות על החסר.

ומה עם הרחמנות שלי?

כמה כאב היא מסיבה לי?

סכין שעמלתי להשחיז,

יום יום שעה שעה,

במטרה אחת

לתקוע בלב החולה של רודפיי

עד שהשגתי אותם

צמא נקמה

גואל דם

גיליתי שהלב החולה הוא רק שלי

ועדיין הייתי מוכן להשלים את המשימה.

ופתאום הסכין קהתה

ונשאר התסכול.

בין החיים והמוות

בנדודים חסרי קץ

הנשמה פרחה

לא יכולה לסבול את תחלואי הגוף

את ההשלמה עם הכאב המפעם

של זמניות תיכלת עולם הפירוד

והגוף מתהלך בשר ולא דם

משתנע

משתגע בעצמו, כמו כפלי המוח האומלל

פיתולי התהומות הקוראים לקול צינורך

זה ייגמר תכףזיויק
ממש תכף
צריך להאמיןזיויקאחרונה
יש ברירה? לא.
..דף תלוש

אבל למה אני מרגישה שנכשלתי

שסבא מסתכל עליי מלמעלה ורואה שאני לא מצליחה

לא מצליחה להתמודד

נאבקת על כל נשימה

סבא אני נשבעתי לחיות בשבילך

ואני לא מצליחה לקיים את ההבטחה

סבא תגיד לאבא שם למעלה שיעזור לי קצת

אני לא מצליחה לבד

תשמור עליי מלמעלה טוב?

סבא אני מתגעגעת

לא מאמינה ששנה אתה לא איתנו

--מחכה לרחמים~

אבא

אני גם רוצה להתגעגע

תן לי

בבקשה

יהיה לי כל

--מחכה לרחמים~

זה הרבה לבקש?

אני גם רוצה להתגעגע

לבכות

--מחכה לרחמים~

קח את הדמעות האלה

תראה את התפילה שבהן

תראה את הכאב

מדממות

--מחכה לרחמים~אחרונה
שלמסע הזה יהיה סוף טוב 
--מחכה לרחמים~

החיבוקים האלה

התזכורות הקטנות

המעברים האלה וואי

קשה לי להכיל את זה

איך נושמים את זה

תודה

..דף תלוש

הם ראו אותי

והם הבינו

ואכפת לי אבל גם קצת אין מה לעשות אז יאללה שיהיה

הוא אמר לי היום שהוא למד * דרך התורה ושאלתי איך ולא הבנתי את כל ההסברים הארוכים שהוא הסביר לי

אתמול לא היה לי * וזה עשה לי חרדה וגם את מה שהיה לא הצלחתי ככ

אתמול בכלל היה קצת לא משהו

והפעילות הזאת

היא התחילה לבכות. וזה היה ככ קשה

ולא ידעו מה לעשות

והיא בכלל ברחה כי היא אמרה שהיא הייתה מתחילה לבכות שם מול כולם והיא לא רצתה

אי אפשר להדחיק. אי אפשר להתעלם

ואני אמרתי על הנשיונל גיאוגרפיק ואיך הוא היה מושיב אותנו לראות איתו

וכל מה שאמרו פשוט עשה געגוע ככ גדול

סבא אני מתגעגעת

והיום כן היה לי אבל לקח לי ככ הרבה זמן כי באמת זה היה מגעיל והיה לי קשה

ובכלל כל העיסוק הזה היה לי קשה

ידעתי שיהיה לי קשה אבל לא תיארתי עד כמה

זה הזכיר לי את האולפנה וגם שם היה לי קשה

ושכולם מסתכלים עליי

למה זה חזר להיות ככ קשה

אני יודעת שהיא תעשה לי בעיות ואולי אפילו תגיד לי להשלים אבל כאילו מה אפשר להשלים ואיך ומתי

אין לי כח בכלל בכלל

מחר יהיה עמוס

ואני חייבת לדבר איתו ואני לא רוצה ולא יודעת איך

אני אדבר איתה עכשיו קצת אולי זה יעזור לסדר לי את הראש טיפה

אלוהים מה קורה לי

מה זה החיים האלו

אמרתי לה שאני לא דתייה אבל מאמינה

היא שאלה במה אני מאמינה

אמרתי שאני משתדלת וזה און אנד אוף אבל משתדלת להאמין שיש אלוהים ושהוא אוהב אותי ומקבל אותי כמו שאני בלי שאני אצטרך להשתייך לאיזו משבצת כדי שהוא יאהב אותי

היא אמרה שכל הכבוד ובטח קשה להאמין ככה

הלוואי שזה היה ככה פשוט

הלוואי.

טאטע אם אתה שומע

תעשה שיהיה קצת פחות כואב

בבקשה.

טוב?

..דף תלושאחרונה

מה שכן הם צחקו על טראומה וזה כאב לי מדי 

אולי יעניין אותך