באמת צריך להשקיע קודם בברכה שיש, וגם בעצמך ובזוגיות, לפני שמביאים ילדים נוספים.

צריך בכל נקודה לעצור ולשקול

מין חלישות הדעת שנכנסת על העניין הזה של ילודה

עייפות החומר

וגם, אפילו 'רק' 2 ילדים יכולים להוציא מהדעת ולעייף נורא ולריב

במיוחד אחרי יום עבודה חם ועייף

אין לי תובנות ככ. אבל יש ימים שעולה בי רצון לעוד, ויש ימים שאני מרגישה שקשה לי נורא גם עם מה שיש כי כמו שאת אומרת - צריך להשקיע בהם. צריך שאנחנו לא נשקע.

לא מצאתי את הנוסחה האמת.. ואפילו רק ההריון נראה לי כמו הר לא עביר, ולכן אני עומדת במקום

ורוצה להוסיף רגע עוד משהו

אני די בטוחה שבדור הקודם נשים המו פחות עצבניות, ממהרות, ויותר פנויות בככ הרבה מובנים כי הן לא הקדישו חלק נכבד מהזמן לגלישה.. ממליצה לך לנסות להתנתק מהאינטרנט לגמרי כמה ימים ולחזור להשתמש בטלפון למה שהוא מיועד אליו לכתחילה, ותראי ישועות

אני בינתיים דוחה את הקץ כי אני מכורה, אבל זה תכף מגיע. כבר קניצי מכשיר שרק מחכה להיכון שלי

האם יהיה לי כח וסבלנות לילדים נוספים.

זה בסדר שלפעמים קשה ולפעמים מרגישים איך עוברים את היום הזה.. הרי כמו שאת אומרת גם עם שניים אפשר להשתגע לפעמים.

מה שכן, לא לחיות באשליה שלכל אמא יש כח לילדים שלה לא משנה מה וכל אמא תעשה הכל בשביל הילדים שלה ועל סמך זה להמשיך להוליד עוד ועוד

כי זה נכון ברמה מסויימת שה נותן כוחות ואין אהבה כמו אהבה של אמא וכו, אבל גם לאמא הכי מהממת בעולם יש לה כוחות מוגבלים. אז להיות קשובים ליכולות שלנו זה חשוב מאוד

וגם גשמית

משפחה מרובת ילדים שגרה בדירת שני חדרים... הדירה לא תצמיח חדרים כי נולד ילד כל שנה.. ומי שנפגע מתנאי חיים כאלו זה כל המשפחה..

שאת רוצה עוד ויש ימים שאת מרגישה שקשה עם מה שיש

אז אני חושבת שזאת. לא הדרך לחשבן האם מתאים עוד או לא

כי תמיד בכל מצב יהיו ימים מעולים ונהדרים ומלאי נחת

ולעומת זאת ימים מאתגרים קשים נוראים כסוף העולם

ואחכ קראתי מה ש @מתואמת כתבה וזה מאוד מתאים למה שכתבתי

מה שנקרא, מה שרואים מכאן לא רואים משם

לא מצליחה להתחבר למה שכתבת בנוגע אליי, אבל זה בגלל שאני ממש יודעת על מה אני מדברת ולא מפרטת. מניחה שלאחרות זה יכול להועיל ❤️

מצחוקים בשולחן שבת -

לצד מריבות בלתי נגמרות על מקום ישיבה...

מתכנונים לפעילויות שוות בחופש -

לצד קביעת מליון תורים לכל מי שצריך...

מריקודים ביחד בכיף באמצע הסלון עד הלילה -

לצד ויכוחים מי ייכנס כבר הראשון למקלחת...

מיציאה לסיבוב קניות משפחתי משמח -

לצד תלונות של "למה לא קנו לי" ו"מתי כבר חוזרים הביתה"...

משירים בבוקר כדי להעיר את הילדים בכיף -

לצד הקריאות בפעם המאה לילד שפשוט ישן כמו אבן...

מפנינים מתוקים ואמרות שפר של ילדים בשלל גילאים -

לצד עצבנויות וטריקות דלתות והבנה בפעם האלף שהילד הזה כבר זקוק לטיפול...

וכן הלאה...

יש זמנים מתישים יותר בהורות, יש זמנים שבהם רואים יותר את הנחת. זה כמו גלים בים, שלפעמים הם עולים ולפעמים יורדים, לפעמים יש סערות ולפעמים המים רוגעים וחלקים.

ונכון שזה מושפע ממספר הילדים וגם מהמצב המשפחתי הנוכחי (כמו היריון או אחרי לידה...) - אבל לא בהכרח שאם המצב יהיה סטטי מהבחינות האלה, גם המצב של הילדים יהיה סטטי ולא יצוצו קשיים ובעיות.

אז כן, צריך לעשות חושבים מדי פעם, ואולי באמת לעשות הפסקות ארוכות יותר או אפילו להחליט שזהו, כבר לא מתאים שנביא עוד ילדים לעולם כי אנחנו רוצים להתמקד בקיימים. אבל זה בהכרח שהתשובה היא שמשפחה ברוכה שווה הרבה קשיים.

כך נראה לי.

כותבת לך וכותבת גם לעצמי, כן? כי גם אני מדי פעם במחשבות האלה, ומנסה לברר לעצמי, ביחד עם בעלי, את הנקודה הנכונה בחיים, את הכיוון הנכון - כמובן, בעזר ה' ובישועתו...

שיהיו החלטות טובות לכולנו ❤️

אני לא מצליחה להבין כאלו שיולדות הרבה ילדים והבנתי שאני גם לא אבין, ההסתכלות שלי שונה והחוויה שלי מהכרות עם משפחות מרובות ילדים, רובה לא טובה, ככה שקשה לי לחשוב אחרת.

הם באמת נשארים ילדים כל החיים

בדיוק דיברתי עם חברה מהעבודה שאכלה לי תראש מה עם עוד ילד. לא יודעת מה יש להן לאחרונה, הן רודםות אותי על עוד הריון כפשוטו, ואמרתי לה שאני חושבת שככל שהילדים גדלים אני מרגישה שהנוכחות שלי איתם יותר משמעותית ביום יום (השיח היה על שעות עבודה מול הורות בין היתר) ושאנשים דוחפים לך את רעיון ה- עוד היחד כשיש להם מתבגרים ובעצם העולם של לפני 15 ו16 שנה היה אחר לגמרי מעכשיו אז לא יודעת מה היא רוצה ממני

וגם עזבי שהיחס שלי להורות הוא אחר משלהן 

ואצלי לפחות לא מתיישבת המצווה של להוסיף עוד ביחס למורכבות שאני רואה בזה.

כנראה לא כולן בנויות למשפחה גדולה

את כתבת את החלום שליי

והמציאות שתיארת היא הפחד שלי!!!

כרגע עם ילד אחד ובהריון ומאתגר ככ ורואה לאט לאט את החלום מתנפץ לי מול העניים... מפחדת מאד שאצטרך לוותר על משפחה גדולה ומפחדת שלא אהיה האמא והמשפחה שאני חולמת

אין לי דברי חוכמה רק להגיד שליבי איתך ומבינה ככ ככ ככ

דבר אחד יש לי להגיד- תפילות.

זה הכל של ה' יתברך

רצון למשפחה גדולה קשור מאוד לסביבה בה חיים.

אפילו באופן לא מודע.

תמיד כשאני חושבת על זה, קופץ לו שוב ושוב העניין החברתי. גם לכיוון של ילדים צפופים ומשפחה גדולה, וגם לכיוון של מעט ילדים עם רווחים יותר גדולים.

אני מנסה לנטרל את זה כמה שיותר, אבל ברור לי שזה משפיע.

זה לא נעים לחשוב שהבחירה שלנו מושפעת באופן כל כך גדול מהחברה, אבל בעיניי קודם כל נכון להכיר בזה כדי להצליח לנקות את רעשי הרקע האלו כמה שניתן.

אחרי זה בוודאי שנכון וכדאי לשאול את כל השאלות.

למה מביאים ילדים?

האם זה מתאים לנו עכשיו?

מה המחיר של זה?

האם יש לנו כוח לילדים הקיימים?

אלו הורים אנחנו רוצים להיות?

ועוד ועוד.

אבל קודם כל, להיות מודעים לזה שהרבה מהחלום המשפחתי שלנו, קשור לחינוך שקיבלנו, לסביבה שבה גדלנו ובה אנחנו חיים, לחלק זה מתאים, לחלק לא. אחרי שמבינים את זה, אפשר לעבור לשלב בחינת החלום והאם הוא מתאים לנו

אני לא אומרת שלא.

אבל אני חושבת שלעניין החברתי יש משקל מאוד גדול, ברמה שזה גם מעצב את הרצון לפעמים.

בחברות דומות תראי מספר ילדים דומה במשפחות שונות. איך אפשר להסביר את הפער בין חברות שבהם הנורמה היא 2-3 ילדים במשפחה לבין חברות שבהם 5-6 ויותר?

האינסטינקטיים הנשיים הבסיסיים קיימים בכל אישה.

אבל החינוך, הדוגמה שאנחנו רואים סביבנו הנורמה החברתית כל כך משפיעים, שזה לא רק משפיע על השיקול לעוד ילדים כן או לא, אלא גם ממש משפיע על הרצון והחלום

פעם לפני שהתחתנתי ולפני שהייתי בהריון,

חשבתי שתהיה לי משפחה גדולה.

דמיינתי שולחן שבת ארוך כזה.

הספיקו לי הריון אחד ולידה אחת

בשביל להבין שזה לא יקרה

ילדים זה שמחה? לא יודעת

ילדים זה אושר? לא יודעת

ילדים זה ברכה? לא יודעת, איזה ברכה?

עול גדול מידי

גדול מידי

וזה בסדר להפסיק ללדת.

5 ילדים זה מכובד

מקסימום לקראת סוף שנות הפוריות תחשבי אם באלך עוד אחד

מן מנטרה שמאוד עוזרת לי והוא הולך ככה: "אני מתחייבת להנאה עם הילדים" משהו בסגנון.

לפעמים יוצא ולפעמים פחות, אבל לפחות אני יודעת שאני בכיוון. וזה בבדברים הקטנים בלשים מוזיקה שאת אוהבת ולרקוד ביחד, בתחביב משותף..

למדתי אותו מעינת נתן. ממש ממליצה על הספר שלה "חיים שלי" נותן מבט אחר על אמהות. מדברת בגובה עיניים ועם הרבה הזדהות וחמלה עצמית.

אני פעם שמתי לעצמי כמטרה: "לאסוף רגעי נחת מהילדים" - ברגע שזה עומד מול העיניים, המבט משתנה והאווירה משתנה...

צריכה להזכיר לעצמי את ההסתכלות הזו, כי זה מתמוסס... הרעיון שלך של תפילת בוקר יכול בהחלט לעזור!

באמת, זה לא חייב להיות ככה.

לדוג' בקיץ אם יש אטרקציה או בילוי כלשהו שגם אם ילדים יהנו, אבל *אנחנו*ההורים  נסבול,אנחנו נוותר עליה. נבחר במשהו שיהיה לנו קל ונעים וגם נעביר מסר שילדים יהנו.

ובכללי לא לרצות ילדים בכל דבר, לתת להם להרגיש גם רגעי תסכול זה משהו שמקל בסוף בחינוך ילדים.

שינה לי את כל הסתכלות שלי לגבי גידול ילדים.

היא אלופה. קיבלתי אותו במתנה לאחת הלידות שלי

ולא קראתי ממנו המון המון זמן

ואז בשבת אחרת פשוט פתחתי

ועכשיו קראתימכבר 3 פעמים. ועדיין לומדת.

ומתפדחת לכתוב את החרדות שיש לי לגביהם.

אוהבת אןתם עד אינסוף ומגלה כמה אני שתוטניקית בתןך תוכי. אבל החרדה ממש מציקה לי.

ואגב, אני לא הייתי שורדת עם משרה מלאה כמורה.

או עם משרה מלאה כלשהי.

אני חייבת זמן לעצמי וחופש לעצמי קודם כל. זה מחיר יקר מידיי בשבילי להיות כל הזמן בטירוף של בית עבודה.

אני בגישה של - כמה שה' הביא לכם, זה מה שמתאים עבורכם.. וככה לא נכנסת לבאסה או למצבים עצובים.

ופחות משווה ומסתכלת על האחר בעניין הזה.

נכון, גם אני רוצה משפחה גדולה, הרבה ילדים ושיהיו בריאים בעזרת ה' וכוחות וכו' ומה שה' ישלח לנו זה הכי טוב עבורינו.

ובהחלט, התקופה של פעם היא לא כמו של היום, שצריך לעבוד משרה מלאה, מזדהה בעניין חינוך הכיתה😅 ואחכ לחזור למטלות הבית וברוך ה' לעשייה הברוכה עם הילדודס שכל אחד במקומו ובמצבו...

אז מאחלת לכולנו שה' ישלח לנו את ההסתפקות כל אחת במה שבורכה, וכוחות לגדל את הדור הבא 💪

אמרת שבא לך לפתוח דיון אז כותבת גם איפה פגשת אותי

אני הייתי מושלמת עם ילדים, לא היה ילדון שפגשתי שלא נשבה בקסמי, אחיינים, חניכים בשירות לאומי, אחים קטנים, אחים של חברות, ילד שצריך עזרה לחצות את הכביש, ילדה שהלכה לאיבוד...

אז הייתי בטוחה שזה הייעוד שלי, והלכתי ללמוד מקצוע של עבודה עם ילדים והתחתנתי כדי ללדת ילדים (לא כזה קיצוני, כן? אבל זאת אחת הסיבות הראשוניות שגרמו לי לצאת לדייטים וכנראה גם הסיבה שעברו עוד שנתיים עד שבאמת התחתנתי, כי לא מתחתנים בשביל ללדת ילדים...), והייתי בטוחה שאני גם אאמץ ילד או לפחות אקח ילד לאומנה.

והחלום שלי היה ילד כל שנה, כי אני כל כך מושלמת עם ילדים אז בטוח שאני אהיה אמא מושלמת ולמה שלא 15 ילדים יהנו מהקסם שלי?

והשבר הגדול כשזה לא קרה, כי זה שעברו שנתיים עד שנולד הבכור שלי, אני הייתי בתודעה כזאת של להספיק כמה שיותר והעיכוב הזה לא היה בתכנון שלי בכלל... הרגשתי כאילו זה נצח, הנה אני נשואה, אז למה אני לא בהריון, אני כל כך כמהה לילד.

אבל מהרגע שהוא נולד משהו בי נרגע קצת. ובכל זאת לא מנעתי ומאוד מאוד חיכיתי לעוד הריון. ההריון השני הגיע מאוחר ביחס לרצון שלי, אבל אחרי הלידה השניה אמרתי לעצמי "איזה מזל שבורא עולם לא שאל אותי, ויודע יותר טוב ממני מה טוב בשבילי" וגם עכשיו, אני לא מונעת וכשיבוא אז נשמח מאוד. בינתיים ההנקה עוד מונעת לי.

אבל כיום אין חלום של ילד כל שנה, כל שנתיים זה גם אחלה, וכנראה שלא יהיו לי 15 ילדים וגם לא 10 אבל עדיין אני חולמת על משפחה ברוכה מאוד

ובמקביל, כאילו הקסם פג, אני כבר לא הדודה ששובה את האחיינים, אני לא בהכרח האישה שהילדים ברחוב יפנו אליה כשצריך עזרה, אני גם לא תמיד מצליחה להיות בשביל הילדים בעבודה שלי כמו שצריך וזה כבר לא הולך לי כל כך בקלות ליצור את הקשר החם איתם. כאילו שני המתוקים שלי שואבים ממני את כל האנרגיות שהיו לי בשביל ילדים בעולם וכבר לא נשארה לי סבלנות לילדים אחרים.

אני עדיין אמא טובה, בהחלט. משקיעה ומגבשת ועושה חסדים, לצד זה שאני אמא עייפה, קצרת רוח שעושה טעויות חינוכיות על ימין ועל שמאל. ובעיקר אני אמא אוהבת, מסורה, לומדת ומשתפרת. וזה לא קל אבל ממלא.

והלוואי שה' יתן לי עוד הרבה ילדים, אפשר כל שנתיים ושיתן לי כוחות לגדל אותם ושהם יגדלו בחוויה כזאת טובה שגם להם יתחשק להקים משפחה ברוכה משל עצמם...

נראה איך אני אדבר כשיהיו לי חמישה

וואו כמה חשוף כתבתי, ועוד כשיש כאן כאלה שמכירות אותי במציאות... לשלוח? שולחת

איך אני שמחה ששלחת😍

האמת שאני לא אהבתי ילדים בכלל. אף פעם לא עשה לי את זה, לא הייתי עושה בייביסיטר ועד היום כשאני רואה ילדים או תינוקות אני מרגישה שהמחמאות שלי ממש פייק.

אני גם נמצאת בסביבה שלא מקובל בכלל להביא הרבה ילדים, כמעט פדיחה.

לא פעם קיבלתי הערות גם מאנשים קרובים אלי, אמנם חצי בצחוק אבל מה עם קשירת חצוצרות? ואולי תנוחי קצת? והלם על זה שאני בהריון שוב (עכשיו אני לא, אבל בעקרון). ממש תחושה שנכנסים לי לרחם וזה לא מסתדר לאנשים ש-לי, זאת שלא היתה אף פעם עם ילדים יהיו כמה וכמה ילדים.

אבלללל

אני ככ אוהבת את הילדים שלי!!! וואו!

הם האור בחיים שלי

הם מרגשים אותי כל כך

הם עושים אותי מאושרת ברמות הכי קשות שיש

לא ידעתי שאפשר בכלל להגיע לרמות כאלה

עבודת המידות שאני עושה בזכותם, העומק שאני מגיעה אליו, המודעות

באמת אינסוף דברים

אני כותבת ואני עם דמעות בעיניים

אני מרגישה הכרת הטוב אליהם, ברמה הזאת

וכמובן הכרת הטוב לקב"ה שזיכה אותי

כמה לא מובן מאליו.

אז נה נה בננה לכל מי שמעיר לי על קצב הילודה שלי.

מאחלת לכולם, באמת, לזכות להרגיש כמוני.

והאמת שאין לי חלום לגודל משפחה, אני מתפללת תמיד לגדול מתוך הטוב ולהיות קשובה לעצמי וליכולות שלי עד כמה שאפשר.

ואם בעתיד אני אפתח שרשור פריקה, זה עדיין לא אומר שאני לא עומדת מאחורי כל מילה שכתבתי.

טוב גם לי יצא סופר חשוף איכשהו

כל כך אוהבת את הילדים, את האימהות!

בא לי משפחה ענקיתתת

בא לי לשכפל את הילד שלי פי 4 או 5.

הוא כזה נסיךךך אמאלה.

בלי קשר,

לפעמים בא לי רק להעיף אותם לאומנה ושמישהו יקחח אותם כבר ממנייייייי.

אבל מאוד מחזקת את התחושות הטובות האוהבות.

מחפשת לעשות איתם דברים שאני אוהבת, מצלמת ומשוויצה בהם.

הם הילדים שלי, החיים שלי, הם המתנה הכי הכי גדולה שהקב"ה נתן לי (חוץ מבעלי, הוא מקום ראשון)

אשמח ממש לשמוע למי הלכתם להדרכת הורים 🙏

תודה לך שכתבת את זה

יש רגעים כמו שאמרת רק לשכפל

ויש רגעים שוואו תחושת מחנק ושמשהו רק ייקח אותם, רק לרגע שנוכל להסדיר נשימה.

מהממת את על זה,

מכירה את זה אצלי

מאוהבת בבן שלי ברמות

הוא ממלא אותי בכל מכלול הרגשות החיוביים אבל לפעמים לפעמים - וואו קשוח!!

להיות אמא זו לגמרי עבודה. 

יש ימים שאני אומרת לבעלי באלי לשים אותם בפנימיה לתינוקות

חחח

האור בחיים האלה! למרות שהם מאתגרים. תודה לאל. תודההההה. ה7/10 גרם לי להגיד תודה

גם על זה ששפך לי את הכוס קפה

וגם על הקטנה ששברה לי את הביצים

וכם על הבלאגן

והליכלוך..

פשוט תודה!!!!

כבר אמרנו שאנחנו צריכות להיות חברות ❤️

תדעי לך שבדיוק אמרתי לבעלי לא מזמן,

אמהות לילדים קטנים לא מתעניינות בילדים לא שלהן.

פעם הייתי מתלהבת מילדים או פעוטות ממש... איזה מתיקות ממיסה. מהאחיינים בכלל הייתי מתעלפת...

אבל מאז שיש לי כמה משלי, אף אחד לא עושה לי את זה, גם אם אני מתאמצת... ''איזה מתווווק!!" , לא, הוא לא... אז מה אם אני הדודה שלו? אני לא מצליחה להתרגש ממנו... לא נעים. אבל גיליתי שזה אצל כולן ככה! נפגשתי עם חברות, עם ילד שלי, כוכב מהלך על שתיים, ואני באמת אובייקטיבית, תקשיבי, אך אחד לא התעניין בו , חוץ מאחת שהילדים שלה כבר גדולים שממש התלהבה ממנו. אני ממש הבנתי אותן שהן לא התעניינו בו, כי באמת כשיש לך בבית מתיקות בכמות גבוהה, לא מעניין אותך של אחרים! 

איזה נקודה נכונה  

לגבי האחיינים זה קצת יותר מורכב

יש לי אחיין קטן מהבן שלי בחצי שנה. יום אחד כשהוא היה בן שנתיים, הוא היה שפוך כזה, ובדיוק האחיות המתוקות שלי הרווקות לא היו שם, אז במקום שאין דודות תהיי דודה... לקחתי אותו וחיבקתי אותו והוא כזה התרפק עלי ואז נרדם עלי, מתוק ופתאום הרגשתי כאילו זאת הפעם הראשונה שאני דודה של הילד הזה! כאילו לא הייתה בינינו שום אינטראקציה משמעותית לפני כן! וזה לא נכון, אפילו הנקתי אותו פעם... אבל ככה זה היה בתחושה, בגלל שהוא נולד אחרי שכבר הייתי אמא בעצמי.

אני באמת לא מרגישה דודה של האחיינים שלי כמו שאחיי הרווקים מרגישים, כי נהייתי דודה (הרבה) אחרי שנהייתי אמא... (אני יותר כמו הדודה מאמריקה, שמביאה להם מתנות )

אבל היו כמה פעמים שבאמת יצא לי קצת לטפל בהם באופן אישי, ופתאום הרגשתי אחרת כלפי אותו אחיין...❤️

לק"י

ילדים. היום אני מרגישה שהרבה פעמיפ בפלאפון שואב.... ואני גם עסוקה יותר מבעבר.

ועדיין מתלהבת גם מילדים אחרים. ונהנית מהם.

לא כמו פעם, אבל עדיין.

תמיד הרגשתי שאני יודעת לגדל ילדים, כי "גידלתי" את האחים הקטנים שלי. ובאמת כמעט בחרתי במקצוע שקשור בילדים (חלמתי להיות גננת, בסוף שנת השירות בגן הורידה אותי מזה), והתחתנתי מתוך חלום ללדת הרבה ילדים ולגדל אותם בהכי כיף שבעולם - כי אני הרי מנוסה, לא?

אבל לא לקחתי בחשבון שלהיות אמא זה כולל היריונות מתישים, דיכאון אחרי לידה, חינוך ילדים במלוא המובן של זה (ולא רק "היי, חמודי, תרים את זה מההרצפה ואז נלך להכין עיתון משפחתי" כמו שהייתי עושה עם אחיי), תורים אינסופיים ודאגות אמיתיות על מצב הילדים...

אז אני כן מנסה לפעמים לחזור לרעיונות היצירתיים שהיו לי כאחות גדולה, אבל בסופו של דבר זה לא יהיה אותו דבר כמו אז - ואולי טוב שכך, כי עם הילדים אני בונה קשר אחר, עמוק יותר, ממה שעם אחיי הקטנים (שכיום חלקם כבר הורים בעצמם )...

בטח שזה בסדר שקראת! אני כותבת על דעת זה שאת קוראת... אם שלחתי זאת בעיה שלי ❤️

ותודה!

שכמות העול נקבעת מלמעלה

לא משנה כמה ילדים יהיה

יכול להיות 4 ילדים וקשה יותר מ10 ילדים

אבל הפסקות בין הריונות זה בשביל האישה להתחזק לנשום, כל אחת מה שמרגישה

תודה שפתחת

חושבת על הז וקוראת את כולן,  בעיקר מזדהה כרגע עם הרצון שהיה למשפחה גדולה שנמוג כשהבנתי איך יראו הלידות שלי וכמה ילדים יכולים להיות גם מאתגרים ולא רק חמודים.

עדיין מתמודדת עם זה, ובעיקר די מוגבלת בכמות הלידות,  מה שלכאורה נותן לי את האופציה לרווח ולחשב כל הזמן איזה רווח הוא אידיאלי

והרגיש לי חשוף מדי.

אז אתמצת רק את מה שלא קשור אליי...

שמעתי פעם בשם הרב צבי יהודה (אבל לא מצאתי מקור מהימן, אם יש למישהי אשמח), ש-

"צריך ללדת הכי הרבה ילדים, בשמחה".

אז לדעתי התשובות לשאלות שלך הן שיש ערך עצום בהולדת ילדים והבאת נשמות לעולם. ויחד עם זאת,  יש גם ערך עצום בלחנך את הנשמות שהבאנו.

וכל אחת וכל משפחה צריכה למצוא את האיזון שלה בין הכמות לאיכות.

ובסוף לזכור שהכל זה מלמעלה. ואם הקב"ה יחליט שאת צריכה עוד ילדים- הוא יכניס אותך להריון עם שלישייה כשאת בכלל עם התקן.

יש משהו בדור שלנו שמסתכל המון על ה"כאן ועכשיו".

ואני חושבת שהראיה לטווח רחוק שלנו קצת יותר מטושטשת ממה שהיה בדורות קודמים.

(אם אני אקח את זה למקום הכללי זה יכול להתבטא למשל ברצון לסיים את המלחמה כמה שיותר מוקדם בגלל הקושי לשלם כרגע את המחירים שהיא דורשת. ובמקומות פרטיים, כל פעם שאנחנו כאמהות צעירות מוותרות לילדים בשביל לקבל שקט עכשיו במקום לחנך ולהרוויח לטווח הארוך).

ולדעתי זה גם מעצים בעיננו את הקושי העכשווי בגידול הילדים, ומטשטש את הרווחים האדירים שיש בילודה בטווח הארוך (רק לנסות לחשוב כמה צאצאים ב"ה יהיו מכל אחד ואחד מהילדים- זה בלתי נתפס! וכמה אור זה יתן לעמ"י! וכמה שמסתכלים לטווח יותר ארוך- ככה רואים יותר תועלת בהבאת עוד נשמות לעולם). 

וגם אם נלך שוב למקום הפרטי של כל משפחה- הקושי של האחים מזה שאמא בהריון או אחרי לידה, לעומת הרווח שילך שנים רבות-רבות קדימה עם העובדה שיהיו להם אחים נוספים שילוו אותם לאורך כל חייהם. 

וכמובן, כל זה עדיין לא סותר שאם ילדים נוספים יפגעו משמעותית בילדים הקיימים- בהחלט יש מקום לעצור. ואפילו חובה לעצור. 

בס״ד

להתפלל על הרחבת הכלים והכישורים ההוריים שלנו ולהתפלל על לזכות להגשים את החלום מתוך שמחה ונחת אמיתיים.

ולהשקיע הרבה מחשבה, למידה ואם צריך גם שינויים כדי לקרב את החלום האמיתי (= לא עוד ילד, אלא עוד ילד בתנאים אופטימליים).

כמובן עם קבלה שזה לעולם לא יהיה 100% נחת ובקלות ושככל הנראה יהיו ימים ואולי גם תקופות מאתגרות, כי ככה זה בחיים באופן כללי.

זה שילוב של הקשבה עצמית וכנות (כמה אנחנו באמת מסוגלים עכשיו?), סבלנות לתהליך (עד שבע״ה נזכה אולי להרגיש שהתנאים הבשילו), עבודה (עצמית, חינוכית…) - וחזון.

אם, תוך כדי כל התהליך הזה, יתברר שזה באמת גדול עלינו - אז נצטרך להודות בזה ופשוט לעצור ולהשקיע ב ולהוקיר את הקיים (המדהים! והניסי!). אבל אולי גם נזכה ונגדל בדרך, ונצליח להיות האימהות שאנחנו באמת חולמות להיות, או לפחות להתקרב מזה מספיק כדי לנסות להביא עוד ילד/ים לעולם ❤️

לשחרר-

בחלומות הורודים שלך לא לקחת בחשבון את כל העבודה והאחריות מסביב לילדים,

וזה בדיוק תפקידו של חלום- לסמן לנו מטרה גבוהה ,בלי להתחשב בעבודה הנדרשת כדי לממש אותה,

כמו שכתב הרב נריה-רק מי שחולם יגיע רחוק.

איזה כיף לך שחלמת חלומות יפים ומתוקים ואיזה כיף לך שאת זוכה עכשיו להגשים אותם!!!

כדי לזכות ולהנות גם עכשיו- אני אוהבת ליצור לי זמני שחרור,שבהם אני כאילו הופכת לדמות חיצונית ונהנית מהילדים ,

לדוג' - שבוע שעבר היה לי יום מתיש - שדרש הרבה אנרגיה עם הילדים ,באיזשהו שלב לקחתי אותם לגינה להוציא מרץ ולהרגע כי כבר זה היה ממש מאתגר בבית,ואז הסתכלתי עליהם במתקנים והרגשתי צורך להנות המתיקות שלהם,אז החלטתי להתנהג כמו בייביסיטר לילדים מתוקים שאמא שלהם אירגנה ושלחה איתי לגינה😃

נכנסנו למכולת- כל ילד בחר ממתק,וכשהם ישבו בדשא ואכלו ממתקים - והיו מאושרים הסתכלתי עליהם מהצד וראיתי כמה הם מתוקים ,

עוד דרך להנות מזה- זה פשוט להודות לה'

על ראש חודש בהלל זו הזדמנות להרים עיניים למעלה,להתעלם מהבלאגן והמרץ שלמטה,ללטף את הראשים המתוקים לתת להם ידיים וכלי נגינה ולצאת בריקוד תודה לה' על הטוב העצום הזה שהרעיף עלינו.

להעריך את הזכות והכוח שה' נתן לי-

אף פעם לא תפסתי את עצמי כמפעל ,

אני רואה את עצמי ככלי לשליחות של ה', אבל כלי יקר, כלי שזכה,

התחושות שותפות עם הקב"ה בגידול נשמות יהודיות בעולם נותנת לי תחושת סיפוק כזו אדירה,

תחושת יצירה שנותנת לי חדוות יצירה,

ואושר עצום על הזכות הזו,

באמת שמרגיש לי שאני בתקופה כזו מאושרת בחיי-להיות שותפה עם ה' ולפעול עם קל!

שהאושר הזה גם מייצר אצלי רצון לעוד נשמות שותפויות כאלה עם הקב"ה

פעם. אני אישית אמא ל2, והם כל עולמי והם משמחים אותי הכי בעולם, יותר מהצלחה בקריירה שלי או ממשהו אחר, ואני בזמן האחרון מתחילה לחשוב על ילד שלישי. אבל לא באמת מוכנה, ולדעתי אי המוכנות הזאת נובעת מזה שאני עובדת במשרה מלאה, העייפות שאני מגיעה אליה בשעה 16-17 כתוצאה מיום ארוך מול הבוס ומול השיחות והתפוקה, מונעת ממני להיות יותר ״חיה״ עם הילדים. מלא פעמים בתחילת יום אני אומרת וואלה היום אקח אותם לאיזה קניון לאיזה פארק , וכשהם מגיעים אני כבר מעולפת ורק מחכה להעביר איתם את הזמן בציורים ומשחקים בבית כדי שאוכל שנייה לנשום. וזה כואב לי לחשוב על זה, אנחנו הרבה פעמים גם כן יוצאים אבל סתם דוגמא אפילו כשהקטנה שלי מתעוררת בלילה, מעבר לעייפות, זה שאני מתבאסת שהיא מתעוררת נובע מכך שמחר יש יום עבודה שצריך לספק בו את המנהל ולעבוד כמו שצריך, ואולי אם לא הייתי צריכה לעבוד חמישה ימים בשבוע, הייתי גם יכולה להנות מהזמן שבו היא מתעוררת בלילה לשחק סתם פתאום, ולהסתכל על זה אחרת..

לא יודעת אם אני בנויה לגדל ילדים בבית, בסוף כן נהנית מהעבודה שלי, אבל ללא ספק אם הייתי יכולה לעבוד אפילו ארבעה או שלושה ימים בשבוע במקום חמישה, הייתי לדעתי אמא ״טובה״ יותר, ואני אומרת במרכאות כי אני משתדלת להיות הכי טובה שיכולה ועם זאת לקבל את זה שאני עובדת מאוד קשה גם בחוץ ואי אפשר תמיד להיות הכי נעימה או תוססת כתוצאה מכך.

אני אישית חושבת שזה לא הגיוני לעבוד במשרה מלאה וגם לגדל ילדים תוך כדי , תוך שמירה על שיא הכיף בשעות שאיתם. כמובן שהם לא מרגישים את זה ואני משדרת להם אהבה והקשבה אבל בבפנןכו שלי לרוב מתה מעייפות בשעות אחהצ . 

זה מעורר התפעלות עצומה!

ממה שאת מתארת כאן עברתם שנה מאוד מאוד מאתגרת - גם תינוקת מאתגרת, גם מלחמה, גם מפונים מהבית עם כל ההשלכות... הכי הגיוני שבעולם שכרגע לא תהיי מסוגלת להמשיך הלאה עם הילודה! וזה עוד בלי קשר לשגרה השוחקת בפני עצמה של משרה מלאה...

אז קחי את עצמך בנחת בינתיים ❤️

 אני חושבת ששמחה זה עבודה עצמית נטו

ברור שאמא להרבה ילדים זה עבודה אין לכך ספק לא תבאיי משפחה ברוכה ותלכי להשתזף בים 

אבל יחד עם זה זה המון המון רגעים של אושר של סיפוק ובחירה כל יום מחדש לראות רק טוב

זה לא משנה עם יש לך שני ילדים או שיש לך עשר ילדים יש אמהות עם שנים ממורמרות ויש עם עשר שמחות וכן להפך יש אמהות עם ילד אחד מאושרות ועם עשר עצובות 

זה נטו בחירה ועבודה עצמית לראות בכל שלב בחיים את הרגעים הטובים והשמחים 

וגם אם יש כאלה שהם לא להפוך אותם ללימודנה 

אז אל תצפו שהילדים יביאו את האושר הכל בא מתוכך  

המון הצלחות והמון המון שמחות !!

אין לי כוחות שוב. אבל חמישה זה מהמם, בכל מקרה.  והשרשור מרגש. ההחלטות על ילודה צריכות בעיקר בעיני להיבחן מדי פעם בפעם לעומק. כולל כוחות ברגע נתון וכולל מבט על.

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

• צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

• עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

• יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

אני השנה מצאתי פיתרון, פתחתי קבוצת ווצאפ עם עצמי וכתבתי לכל ילד מה יש, איזה צבע, איזה חברה

ככה שגם אם אני מסתובבת בקניות ואני רואה שיש מספיק חולצות לדוגמא, אז אני לא קונה

שישה ילדים זה פרויקט גדול

גם מבחינת צריכה

זה הרבה עבודה

לי יש ארבעה

וברור לי שכל הזמן צריך לקנות ולעשות דברים שצריך

נראה לי האישו הוא הציפייה שלך שזה יהיה אחרת

כשברור מראש שזה סיזיפי

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

עם קשקושים ללימודים או בגדי בסיס אני מסתדרת שם, אבל בגדים לגדולים או לעצמי לא מצליחה למצוא (גילוי נאות, גם בחנויות פיזיות לא מוצאת🤦‍♀️)

אבל אם זה בשגרה, אני צריכה לסנכרן עם זה שבעלי בבית והרבה פעמים יש לי זמן קצוב ואז אני צריכה בלחץ לרוץ ולקנות מה שיש....

משתדלת לרשום לעצמי את הדברים שצריך לקנות. לתעדף את הדחופים, ומה שלא דחוף יחכה כמה ימים.

וכן, לפעמים לוקחת יום חופש בשביל לעשות את זה בנחת. אין ברירה.

בפרט כשאני חושבת איזה כיף שסיימתי עם כל הציוד הלימודי, ופתאום בתחילת השנה מבקשים גם חוצצים, צבעי מים, טושים מחיקים ודפדפת חשבון...

באמת למי שיש חנות קרובה וילדים שמסוגלים ללכת לבד - זה ממש מקל. נכון שזה עולה שקל שניים שלושה יותר, אבל גם להתאמץ לנסוע בשביל פריט בודד עולה מאמץ ודלק. הכי מתסכל אלו פריטים ספציפיים שאין בחנויות מכולת. רק בתחילת השנה קלטתי שיש לנו שני ילדים שצריכים את אותו חומש (וכשבדקתי וקניתי ספרי לימוד - ראיתי שיש בבית חומש וחשבתי שאין צורך לקנות).

זה לא רק לילדים, גם פתאום נשבר הקולפן, והתינוק הגיע לגיל שצריך כוס אימון, ונגמר לי הויטמינים...

מה שאני עושה בפועל,

עושה לעצמי רשימות, ופעם בכמה שבועות עושה סיבוב בקניון. ביגוד אני קונה הרבה אונליין. ואם אני בתקופה עמוסה מחפשת אונליין גם פריטים אחרים כמו ציוד לימודי או ציוד תינוקות.

ופעם בשבוע בערך, לדאוג לקנות את מה שכתוב.

רב הדברים זה לא פיקוח נפש, וברגע שהילדים רואים שזה כתוב, הם יודעים שנדאג לזה.

זה מוריד מראש את הנידנודים: נו מתי כבר תקנו לי...

ובשבילך, זה ירכז את הכל לפעם בשבוע, ולא כל יום, כל היום..

רשימות מרוכזות זה רעיון מעולה. אאמץ.

לגבי קניות מראש - יותר קשוח כי הבית פיצי וזה באמת לא רק סביב בגדים אלא המון חפצים שהם צריכים כמו שאחרות גם ציינו פה.

קחי לך יום ותצאי לקנות רק לךלקטנים קונה רק ביד 2...

גם ככה מתלכלך מהר

עם 7 ילדים ב"ה.

אין לי פתרונות קסם כי כאמור אני באותה סירה.

אבל כמה דברים להתייעלות:

1. יש לי רשימה בפלאפון (בפתקים) שהיא רשימת קניות סופר ומתחתיה רשימת קניות לבית/לילדים. לפעמים כשאני מרגישה שעמוס אני אומרת להם תכתבו לי ברשימה כי מה שלא כתוב אני לא זוכרת.

2. אני לא קונה מיד כשמבקשים. אם הלכתי עם הבנות לפני שבוע וחצי לקניות, אז הקניה הבאה תיהיה עוד שבועיים כנראה. אלא אם יש צורך דחוף. ואז לפני שיוצאים מבקשת מהן להכין לי פתק עם כל מה שהן צריכות. ואז אני עושה סדר עדיפויות. איזה חנויות הולכים קודם. איפה יש גם דברים לי או לקטנים, או מה מיותר בעייני וצריך להזכיר להן שקנינו בסוף העונה הקודמת או אפשר בלי.

3. אתרים מחו"ל בעיקר. אני לבית מזמינה הרבה מאלי אקספרס. גם הילדים כל מיני חפצים קטנים כמו קליפסים, תיק רחצה, בקבוקים, ציוד כושר של הבן, משחקים קטנים, דברים לתינוקת ועוד. הבנות אוהבות את שיין אז הן לפעמים מחפשות שם. אחרי זה אני עושה להן סינון מה לא נצרך או מה הן לא שמו לב לפרטים של בגד מסוים וכו.

4. אם הם מספיק גדולים (אצלי הגדולים בני 12-14.5) הם יכולים לפעמים ללכת לבד עם פלאפון ולקנות בעצמם. את יכולה לבקש שיעדכנו אותך מהחנות לפני כל קניה. וגם עוד אופציה לשלוח אותם עם חבר/ה שאת סומכת עליהם או עם דוד. במיוחד אם יש דוד/ה רווק/ה שקצת יותר פנוי/ה ורוצה קשר עם האחיינים הגדולים ומתאים להם להסתובב ביחד, יכול לחסוך לך.

5. התייעלות בקניה עצמה- אני הולכת איתן לאזור מסחרי. אני הולכת לחנות אחת לקנות משהו שאני צריכה והילד/ה נכנסים בנתיים לחנות אחרת לחפש את מה שהם צריכים אם יש שם. ואז או שהם משלמים בעצמם ממני או שאני באה מאשרת ומשלמת.

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

אפשר לקנות גם בביוטיקר, עולות כמה שקלים להרבה סיכות

אלו סיכות שאם את מחברת לשיער אין שום סיכוי בעולם שזה מחליק

זה חזק ממש, אם כבר החשש איתן שלא יתלשו שערות

היום

שמעתי דברים טובים על בובו של תאיר סול

בובו Archives - תאיר סול - TAIR SOL

כרגע המלאי אזל אבל אמור להתחדש

אני מקווה שיחזור למלאי

אולי נתפס עליו אבק וכד וככה הוא פחות יחליק לך.

אמי מכבסת אותו מפעם לפעם

של הסרט. יש לו ארבע אפשרויות איך שיהיה מונח על הראש. יש שני צדדים של הקטיפה (עליון ותחתון) וכל צד אפשר גם לסובב שנגיד החלק שעומד עכשיו קרוב יותר למצח יעמוד לכיוון הרחוק מהמצח.

אני אנסה להסביר, אם יש על הסרט פתק של היצרנית, אז הפתק יכול לעמוד צמוד לשיער כשהאותיות בכיוון הנכון, או צמוד לשיער כשהאותיות שלו הפוכות, או שבכלל הפתק יהיה בצד של הסרט שלא נוגע בשיער ושוב- האותיות בכיוון הנכון או שלא.

תנסי כל אחת מצורות ההנחה האלו, אמור להיות שיש 1 שעובדת, מרגישים את זה, והאחרות מחליקות. בהצלחה.

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

ברית בשבת הגדול (יומיים לפני החג) ואחכ בר מצוה שבוע וחצי לפני פסח. היה מאתגר, אבל מוצלח ביותר. לא השגנו דירות לכולם אז לפי הדירות- הגיעו האורחים.

ולא ידעתי בהריון שזה בן, אז לא הייתי לחוצה כל ההריון.

ביקום

(גילוי נאות, אני הייתי השפית )

אלופה!

בטח היתה חוויה מיוחדת..

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

ואולי השנה מראש תקפידו יותר בנושא חמץ כדי שיהיה יותר קל לנקות

לדוגמה לא לאכול חמץ בחדרים

כי לנקות בית עם בטן של חודש 9 לא סימפטי גם בלי קשר לתל"מ שניה לפני פסח

אני חששתי הריון שלם מברית בתשעה באב בלי לדעת בכלל מה מין העובר.

בסוף יצאה ברית בשבת והיה יותר כאב ראש אפילו😂

אל תחשבי על זה ככה

תהיי בראש שאת לא קובעת את המציאות והכל יסתדר לטובה גם אם זה בתוך החג וכו' זה כבר מוריד מהלחץ

גם הייתי בתקופה הזו לקראת לידה ואנשים יותר נלחצו ואמרו לי שלא תלדי ביום הזה ולא ביום הזה...

כאילו מי אנחנו ומה הבחירה שלנו בדברים האלה בכלל??

ב"ה ותודה על מה שיש מתי אני אלד זה לא משנה העיקר שהחוויה תהיה טובה בבריאות ובידיים מלאות

תכלס אי אפשר לצפות כלום.. ובעז"ה ה' יתן לנו חוויה שמחה וטובה וידיים מלאות

אני פשוט מנתקת את זה.

היו לי גם מקרים שחברים מאד טובים אמרו לי אישית דברים מאד מכוערים בקטע פוליטי, מבחינתם זה היה סוג של בדיחה מבחינתי זה הבהיר לי איך הם רואים את הסביבה שלי וכמה הם מנותקים מהמציאות. אבל היה לי חשוב הקשר איתם ופשוט אחסנתי את זה במקום אחר במוח ו"שכחתי".

נראה לי שזה יכול לקרות עם כל מיני אנשים בכל מיני תחומים שפתאום חברה נגיד תגיד משהו ממש מעליב או ממש חסר טקט. ואנחנו מחליקים ומתעלמים.. אז כזה.

משתדלת ממש פיזית לא לשמוע את השיחות האלה. לא רוצה לדעת מה אומרים.

יש לי מישהי ממש חמודה בעבודה שאני מעריכה מאוד והיא שמאלנית, אמנם לא כזה מדברים אצלנו פוליטיקה אבל לפעמים זה עולה ואני שומעת את הדעות הנחרצות שלה (והיא את שלי חח).

יש דברים שאלה טענות לגיטימיות שאני מבינה ומכבדת אם כי לא מסכימה, ויש כל מיני טענות הזויות כאלה כמו שסיפרת, נגיד היא אמרה לי פעם ברצינות תהומית שהאיראנים התקיפו אותנו בגלל ביבי, ואם היה ראש ממשלה אחר הם לא היו יורים עלינו כי הם סבבה עם הישראלים רק לא עם ביבי.

עכשיו איך אמורים להגיב לדברים האלה? והיא משוכנעת שזה נכון! אני מסתכלת על אנשים כאלה בעיקר שהם מאוד מאוד תמימים ומאמינים לכל מה שמאכילים אותם, והתקשורת מאכילה אותם המון.

לא קורה מצד אחד של המפה הפוליטית

זה קורה מכל הצדדים

ובקצוות זה בולט העיוורון של אנשים אחר האידאולוגיה

משמאל ומימין

את קיטונם ודעתם ברבים. כי אצלנו במשרד יש גם שמאלנים וגם ימניים ומי שכל הזמן מדבר נגד (באופן מסריח) זה השמאלניים.

סובייקטיבית או אובייקטיבית

אם את ימנית את לא יכולה לראות את התמונה המלאה

כי אני יודעת להגיד את כמות היחס של דיבורים לכאן ולכאן. ובתור אחת שלא משתתפת בשיחות האלה אני אומרת מהצד.

ואני גם הדתייה היחידה בערך (יש אחד חופש כיפה אבל הןא לא תמיד מגיע)

ובאמת לפעמים הם גם מקשרים דברים לא קשורים ואומרים שזה 'החרדים' או דיבורים על ילודה או באמת דברים שאני משתגעת

אז אני פשוט או לא משתתפת בשיחה אאכ פונים אליי ישרות ואז אענה משו ציני או מצחיק או מוגזם (מה הם לא מונעות נו הנה חמדמדה מותר לכם למנוע הריון?? אני: מפתאוםםםםםם אנחנו לכולנו יש עשרה ילדים פקל ילד בשנה אין ברירה חייב לגדל את אוכלוסיית החרדים!! סתם דוגמא)

אישית אני מעדיפה את זה מאשר להיכנס לדיונים עקרים סתם

הרי לא ייצא מזה כלום

אני שומרת על גזרה ניטרלית, ואם מישו (היה פעמיים כאלו רק) אומר משו לא במקום, אני סןתמת… אין לי עניין לענות לאנשים שלא יקשיבו…

לא מתייחסת לזה כאיך אהיה מולו בפן המקצועי, ולא משליכה על איך אני נתפסת בעינהם, זו אני. זה הם. הם יודעים שאנחנן שונים כמו שאני יודעת את זה…

זה זוועה של חשיבה והם ברדיפה עצמית.

לא חושבת שההסתכלות שלך צריכה להיות אחרת עליה.

רחמים זה המקסימום המתאפשר.

תשמחי שהגעת להבנה שהם קיצוניים בקצה הקצה ולא שאת חיה באשליה שכל אחד לדעתו שלו. זה אשליה.

אני משתדלת להפריד בין כמה דברים

שמאל/אנטי ביבי שחושב אחרת ממני בכל מיני דרכים אבל במהות הוא ציוני - יש לי איתו שיח. יכולה לא להסכים איתו, להשתדל לא לדבר איתו על פוליטיקה, אבל עדיין פשוט חושבים אחרת ומסכימים לא להסכים.

לעומת שמאל פרוגרסיבי עם מחשבות שממש אנטי ישראליות והרסניות - זה לא מקובל עלי. אני מתרחקת מאנשים כאלו. לשמחתי לא עובדת אבל כמובן שיש בין החברים, אני מבחינתי פשוט התרחקתי. לא ברעש וצלצולים אבל לא רוצה להכיל מי שבפועל מעדיף את אויבינו על פנינו.

דבר שני חשוב להפריד בין אנשים שמכירים את מה שקורה באמת ביהודה ושומרון או בכללי מודעים למצב, לבין אלו שניזונים מהתקשורת - לדוגמא מה שקורה ביהודה ושומרון מוצג בתקשורת באור מאוד מסויים שאם לא הייתי יודעת דברים אחרים גם אני הייתי מזדעזעת מאוד. לאנשים כאלה אני אמנם אתבאס מהם אבל אם יהיה לי כוח אנהל איתם דיון ואציג להם נתונים אחרים ואם לא פשוט אצטער על שטיפת המוח אבל אבין שהם פשוט לא מודעים למציאות.

בסוף אני חושבת שטוב מאוד לבחור חברים שיודעים להבחין בין טוב לרע, ואין סיבה להעריך את מי שבוחר בשם כל מיני ערכים הרסניים וזרים להשתלח במדינה שלנו

הרוב הגדול של הציבור, גם השמאל. אוהב את ארץ ישראל ועם ישראל ורוצה פה בניין יחד.

על המציאות דרך העיניים שלהם. אבל אחרי המלחמה זה כבר לא הגיוני.

אז עוזר לי להבין שמאוד קשה לשנות תפיסת עולם, גם כשהמציאות מראה משהו אחר המוח מנסה למצוא איך בכל זאת תפיסת העולם המבוססת במוח יכולה להמשיך להתקיים ולהסתדר עם הנתונים בפועל. במקרה הזה הספיצפי גם התקשורת ממשיכה לבסס ולתמוך אז זה עוד יותר מעודד להמשיך את אותה תפיסת עולם.

בעיניי מי ששינה תפיסת עולם בעקבות המלחמה ראוי להתפעלות, ומי שלא הוא לא חולה או טיפש. הוא פשוט תקוע בתפיסת עולם מעוותת שלמד וממשיכים לספר לו ולא בחן באופן מחושב מול מבחן המציאות.

שאין לך מה להתבאס שזה משפיע עלייך

כן לנסות לשחרר כי לא כיף לעבוד ככה

אבל להבין שבעצם זה משפיע עלייך כי אכפת לך

אכפת לך מהעם שלך ולכן נוגע בך לשמוע כאלה דעות

זה טוב שאכפת לך...

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

שוק העבודה יראה שונה לגמרי

דווקא חשמלאים (כן אלה שעובדים עם הידיים) כנראה ירוויחו יותר ממנהדסי תוכנה

אבל יש עוד לפחות 20 שנה עד שהוא יגיע לשם

והחוג לא באמת ישפיע על מה שהוא יהיה בעתיד