באמת צריך להשקיע קודם בברכה שיש, וגם בעצמך ובזוגיות, לפני שמביאים ילדים נוספים.

צריך בכל נקודה לעצור ולשקול

מין חלישות הדעת שנכנסת על העניין הזה של ילודה

עייפות החומר

וגם, אפילו 'רק' 2 ילדים יכולים להוציא מהדעת ולעייף נורא ולריב

במיוחד אחרי יום עבודה חם ועייף

אין לי תובנות ככ. אבל יש ימים שעולה בי רצון לעוד, ויש ימים שאני מרגישה שקשה לי נורא גם עם מה שיש כי כמו שאת אומרת - צריך להשקיע בהם. צריך שאנחנו לא נשקע.

לא מצאתי את הנוסחה האמת.. ואפילו רק ההריון נראה לי כמו הר לא עביר, ולכן אני עומדת במקום

ורוצה להוסיף רגע עוד משהו

אני די בטוחה שבדור הקודם נשים המו פחות עצבניות, ממהרות, ויותר פנויות בככ הרבה מובנים כי הן לא הקדישו חלק נכבד מהזמן לגלישה.. ממליצה לך לנסות להתנתק מהאינטרנט לגמרי כמה ימים ולחזור להשתמש בטלפון למה שהוא מיועד אליו לכתחילה, ותראי ישועות

אני בינתיים דוחה את הקץ כי אני מכורה, אבל זה תכף מגיע. כבר קניצי מכשיר שרק מחכה להיכון שלי

האם יהיה לי כח וסבלנות לילדים נוספים.

זה בסדר שלפעמים קשה ולפעמים מרגישים איך עוברים את היום הזה.. הרי כמו שאת אומרת גם עם שניים אפשר להשתגע לפעמים.

מה שכן, לא לחיות באשליה שלכל אמא יש כח לילדים שלה לא משנה מה וכל אמא תעשה הכל בשביל הילדים שלה ועל סמך זה להמשיך להוליד עוד ועוד

כי זה נכון ברמה מסויימת שה נותן כוחות ואין אהבה כמו אהבה של אמא וכו, אבל גם לאמא הכי מהממת בעולם יש לה כוחות מוגבלים. אז להיות קשובים ליכולות שלנו זה חשוב מאוד

וגם גשמית

משפחה מרובת ילדים שגרה בדירת שני חדרים... הדירה לא תצמיח חדרים כי נולד ילד כל שנה.. ומי שנפגע מתנאי חיים כאלו זה כל המשפחה..

שאת רוצה עוד ויש ימים שאת מרגישה שקשה עם מה שיש

אז אני חושבת שזאת. לא הדרך לחשבן האם מתאים עוד או לא

כי תמיד בכל מצב יהיו ימים מעולים ונהדרים ומלאי נחת

ולעומת זאת ימים מאתגרים קשים נוראים כסוף העולם

ואחכ קראתי מה ש @מתואמת כתבה וזה מאוד מתאים למה שכתבתי

מה שנקרא, מה שרואים מכאן לא רואים משם

לא מצליחה להתחבר למה שכתבת בנוגע אליי, אבל זה בגלל שאני ממש יודעת על מה אני מדברת ולא מפרטת. מניחה שלאחרות זה יכול להועיל ❤️

מצחוקים בשולחן שבת -

לצד מריבות בלתי נגמרות על מקום ישיבה...

מתכנונים לפעילויות שוות בחופש -

לצד קביעת מליון תורים לכל מי שצריך...

מריקודים ביחד בכיף באמצע הסלון עד הלילה -

לצד ויכוחים מי ייכנס כבר הראשון למקלחת...

מיציאה לסיבוב קניות משפחתי משמח -

לצד תלונות של "למה לא קנו לי" ו"מתי כבר חוזרים הביתה"...

משירים בבוקר כדי להעיר את הילדים בכיף -

לצד הקריאות בפעם המאה לילד שפשוט ישן כמו אבן...

מפנינים מתוקים ואמרות שפר של ילדים בשלל גילאים -

לצד עצבנויות וטריקות דלתות והבנה בפעם האלף שהילד הזה כבר זקוק לטיפול...

וכן הלאה...

יש זמנים מתישים יותר בהורות, יש זמנים שבהם רואים יותר את הנחת. זה כמו גלים בים, שלפעמים הם עולים ולפעמים יורדים, לפעמים יש סערות ולפעמים המים רוגעים וחלקים.

ונכון שזה מושפע ממספר הילדים וגם מהמצב המשפחתי הנוכחי (כמו היריון או אחרי לידה...) - אבל לא בהכרח שאם המצב יהיה סטטי מהבחינות האלה, גם המצב של הילדים יהיה סטטי ולא יצוצו קשיים ובעיות.

אז כן, צריך לעשות חושבים מדי פעם, ואולי באמת לעשות הפסקות ארוכות יותר או אפילו להחליט שזהו, כבר לא מתאים שנביא עוד ילדים לעולם כי אנחנו רוצים להתמקד בקיימים. אבל זה בהכרח שהתשובה היא שמשפחה ברוכה שווה הרבה קשיים.

כך נראה לי.

כותבת לך וכותבת גם לעצמי, כן? כי גם אני מדי פעם במחשבות האלה, ומנסה לברר לעצמי, ביחד עם בעלי, את הנקודה הנכונה בחיים, את הכיוון הנכון - כמובן, בעזר ה' ובישועתו...

שיהיו החלטות טובות לכולנו ❤️

אני לא מצליחה להבין כאלו שיולדות הרבה ילדים והבנתי שאני גם לא אבין, ההסתכלות שלי שונה והחוויה שלי מהכרות עם משפחות מרובות ילדים, רובה לא טובה, ככה שקשה לי לחשוב אחרת.

הם באמת נשארים ילדים כל החיים

בדיוק דיברתי עם חברה מהעבודה שאכלה לי תראש מה עם עוד ילד. לא יודעת מה יש להן לאחרונה, הן רודםות אותי על עוד הריון כפשוטו, ואמרתי לה שאני חושבת שככל שהילדים גדלים אני מרגישה שהנוכחות שלי איתם יותר משמעותית ביום יום (השיח היה על שעות עבודה מול הורות בין היתר) ושאנשים דוחפים לך את רעיון ה- עוד היחד כשיש להם מתבגרים ובעצם העולם של לפני 15 ו16 שנה היה אחר לגמרי מעכשיו אז לא יודעת מה היא רוצה ממני

וגם עזבי שהיחס שלי להורות הוא אחר משלהן 

ואצלי לפחות לא מתיישבת המצווה של להוסיף עוד ביחס למורכבות שאני רואה בזה.

כנראה לא כולן בנויות למשפחה גדולה

את כתבת את החלום שליי

והמציאות שתיארת היא הפחד שלי!!!

כרגע עם ילד אחד ובהריון ומאתגר ככ ורואה לאט לאט את החלום מתנפץ לי מול העניים... מפחדת מאד שאצטרך לוותר על משפחה גדולה ומפחדת שלא אהיה האמא והמשפחה שאני חולמת

אין לי דברי חוכמה רק להגיד שליבי איתך ומבינה ככ ככ ככ

דבר אחד יש לי להגיד- תפילות.

זה הכל של ה' יתברך

רצון למשפחה גדולה קשור מאוד לסביבה בה חיים.

אפילו באופן לא מודע.

תמיד כשאני חושבת על זה, קופץ לו שוב ושוב העניין החברתי. גם לכיוון של ילדים צפופים ומשפחה גדולה, וגם לכיוון של מעט ילדים עם רווחים יותר גדולים.

אני מנסה לנטרל את זה כמה שיותר, אבל ברור לי שזה משפיע.

זה לא נעים לחשוב שהבחירה שלנו מושפעת באופן כל כך גדול מהחברה, אבל בעיניי קודם כל נכון להכיר בזה כדי להצליח לנקות את רעשי הרקע האלו כמה שניתן.

אחרי זה בוודאי שנכון וכדאי לשאול את כל השאלות.

למה מביאים ילדים?

האם זה מתאים לנו עכשיו?

מה המחיר של זה?

האם יש לנו כוח לילדים הקיימים?

אלו הורים אנחנו רוצים להיות?

ועוד ועוד.

אבל קודם כל, להיות מודעים לזה שהרבה מהחלום המשפחתי שלנו, קשור לחינוך שקיבלנו, לסביבה שבה גדלנו ובה אנחנו חיים, לחלק זה מתאים, לחלק לא. אחרי שמבינים את זה, אפשר לעבור לשלב בחינת החלום והאם הוא מתאים לנו

אני לא אומרת שלא.

אבל אני חושבת שלעניין החברתי יש משקל מאוד גדול, ברמה שזה גם מעצב את הרצון לפעמים.

בחברות דומות תראי מספר ילדים דומה במשפחות שונות. איך אפשר להסביר את הפער בין חברות שבהם הנורמה היא 2-3 ילדים במשפחה לבין חברות שבהם 5-6 ויותר?

האינסטינקטיים הנשיים הבסיסיים קיימים בכל אישה.

אבל החינוך, הדוגמה שאנחנו רואים סביבנו הנורמה החברתית כל כך משפיעים, שזה לא רק משפיע על השיקול לעוד ילדים כן או לא, אלא גם ממש משפיע על הרצון והחלום

פעם לפני שהתחתנתי ולפני שהייתי בהריון,

חשבתי שתהיה לי משפחה גדולה.

דמיינתי שולחן שבת ארוך כזה.

הספיקו לי הריון אחד ולידה אחת

בשביל להבין שזה לא יקרה

ילדים זה שמחה? לא יודעת

ילדים זה אושר? לא יודעת

ילדים זה ברכה? לא יודעת, איזה ברכה?

עול גדול מידי

גדול מידי

וזה בסדר להפסיק ללדת.

5 ילדים זה מכובד

מקסימום לקראת סוף שנות הפוריות תחשבי אם באלך עוד אחד

מן מנטרה שמאוד עוזרת לי והוא הולך ככה: "אני מתחייבת להנאה עם הילדים" משהו בסגנון.

לפעמים יוצא ולפעמים פחות, אבל לפחות אני יודעת שאני בכיוון. וזה בבדברים הקטנים בלשים מוזיקה שאת אוהבת ולרקוד ביחד, בתחביב משותף..

למדתי אותו מעינת נתן. ממש ממליצה על הספר שלה "חיים שלי" נותן מבט אחר על אמהות. מדברת בגובה עיניים ועם הרבה הזדהות וחמלה עצמית.

אני פעם שמתי לעצמי כמטרה: "לאסוף רגעי נחת מהילדים" - ברגע שזה עומד מול העיניים, המבט משתנה והאווירה משתנה...

צריכה להזכיר לעצמי את ההסתכלות הזו, כי זה מתמוסס... הרעיון שלך של תפילת בוקר יכול בהחלט לעזור!

באמת, זה לא חייב להיות ככה.

לדוג' בקיץ אם יש אטרקציה או בילוי כלשהו שגם אם ילדים יהנו, אבל *אנחנו*ההורים  נסבול,אנחנו נוותר עליה. נבחר במשהו שיהיה לנו קל ונעים וגם נעביר מסר שילדים יהנו.

ובכללי לא לרצות ילדים בכל דבר, לתת להם להרגיש גם רגעי תסכול זה משהו שמקל בסוף בחינוך ילדים.

שינה לי את כל הסתכלות שלי לגבי גידול ילדים.

היא אלופה. קיבלתי אותו במתנה לאחת הלידות שלי

ולא קראתי ממנו המון המון זמן

ואז בשבת אחרת פשוט פתחתי

ועכשיו קראתימכבר 3 פעמים. ועדיין לומדת.

ומתפדחת לכתוב את החרדות שיש לי לגביהם.

אוהבת אןתם עד אינסוף ומגלה כמה אני שתוטניקית בתןך תוכי. אבל החרדה ממש מציקה לי.

ואגב, אני לא הייתי שורדת עם משרה מלאה כמורה.

או עם משרה מלאה כלשהי.

אני חייבת זמן לעצמי וחופש לעצמי קודם כל. זה מחיר יקר מידיי בשבילי להיות כל הזמן בטירוף של בית עבודה.

אני בגישה של - כמה שה' הביא לכם, זה מה שמתאים עבורכם.. וככה לא נכנסת לבאסה או למצבים עצובים.

ופחות משווה ומסתכלת על האחר בעניין הזה.

נכון, גם אני רוצה משפחה גדולה, הרבה ילדים ושיהיו בריאים בעזרת ה' וכוחות וכו' ומה שה' ישלח לנו זה הכי טוב עבורינו.

ובהחלט, התקופה של פעם היא לא כמו של היום, שצריך לעבוד משרה מלאה, מזדהה בעניין חינוך הכיתה😅 ואחכ לחזור למטלות הבית וברוך ה' לעשייה הברוכה עם הילדודס שכל אחד במקומו ובמצבו...

אז מאחלת לכולנו שה' ישלח לנו את ההסתפקות כל אחת במה שבורכה, וכוחות לגדל את הדור הבא 💪

אמרת שבא לך לפתוח דיון אז כותבת גם איפה פגשת אותי

אני הייתי מושלמת עם ילדים, לא היה ילדון שפגשתי שלא נשבה בקסמי, אחיינים, חניכים בשירות לאומי, אחים קטנים, אחים של חברות, ילד שצריך עזרה לחצות את הכביש, ילדה שהלכה לאיבוד...

אז הייתי בטוחה שזה הייעוד שלי, והלכתי ללמוד מקצוע של עבודה עם ילדים והתחתנתי כדי ללדת ילדים (לא כזה קיצוני, כן? אבל זאת אחת הסיבות הראשוניות שגרמו לי לצאת לדייטים וכנראה גם הסיבה שעברו עוד שנתיים עד שבאמת התחתנתי, כי לא מתחתנים בשביל ללדת ילדים...), והייתי בטוחה שאני גם אאמץ ילד או לפחות אקח ילד לאומנה.

והחלום שלי היה ילד כל שנה, כי אני כל כך מושלמת עם ילדים אז בטוח שאני אהיה אמא מושלמת ולמה שלא 15 ילדים יהנו מהקסם שלי?

והשבר הגדול כשזה לא קרה, כי זה שעברו שנתיים עד שנולד הבכור שלי, אני הייתי בתודעה כזאת של להספיק כמה שיותר והעיכוב הזה לא היה בתכנון שלי בכלל... הרגשתי כאילו זה נצח, הנה אני נשואה, אז למה אני לא בהריון, אני כל כך כמהה לילד.

אבל מהרגע שהוא נולד משהו בי נרגע קצת. ובכל זאת לא מנעתי ומאוד מאוד חיכיתי לעוד הריון. ההריון השני הגיע מאוחר ביחס לרצון שלי, אבל אחרי הלידה השניה אמרתי לעצמי "איזה מזל שבורא עולם לא שאל אותי, ויודע יותר טוב ממני מה טוב בשבילי" וגם עכשיו, אני לא מונעת וכשיבוא אז נשמח מאוד. בינתיים ההנקה עוד מונעת לי.

אבל כיום אין חלום של ילד כל שנה, כל שנתיים זה גם אחלה, וכנראה שלא יהיו לי 15 ילדים וגם לא 10 אבל עדיין אני חולמת על משפחה ברוכה מאוד

ובמקביל, כאילו הקסם פג, אני כבר לא הדודה ששובה את האחיינים, אני לא בהכרח האישה שהילדים ברחוב יפנו אליה כשצריך עזרה, אני גם לא תמיד מצליחה להיות בשביל הילדים בעבודה שלי כמו שצריך וזה כבר לא הולך לי כל כך בקלות ליצור את הקשר החם איתם. כאילו שני המתוקים שלי שואבים ממני את כל האנרגיות שהיו לי בשביל ילדים בעולם וכבר לא נשארה לי סבלנות לילדים אחרים.

אני עדיין אמא טובה, בהחלט. משקיעה ומגבשת ועושה חסדים, לצד זה שאני אמא עייפה, קצרת רוח שעושה טעויות חינוכיות על ימין ועל שמאל. ובעיקר אני אמא אוהבת, מסורה, לומדת ומשתפרת. וזה לא קל אבל ממלא.

והלוואי שה' יתן לי עוד הרבה ילדים, אפשר כל שנתיים ושיתן לי כוחות לגדל אותם ושהם יגדלו בחוויה כזאת טובה שגם להם יתחשק להקים משפחה ברוכה משל עצמם...

נראה איך אני אדבר כשיהיו לי חמישה

וואו כמה חשוף כתבתי, ועוד כשיש כאן כאלה שמכירות אותי במציאות... לשלוח? שולחת

איך אני שמחה ששלחת😍

האמת שאני לא אהבתי ילדים בכלל. אף פעם לא עשה לי את זה, לא הייתי עושה בייביסיטר ועד היום כשאני רואה ילדים או תינוקות אני מרגישה שהמחמאות שלי ממש פייק.

אני גם נמצאת בסביבה שלא מקובל בכלל להביא הרבה ילדים, כמעט פדיחה.

לא פעם קיבלתי הערות גם מאנשים קרובים אלי, אמנם חצי בצחוק אבל מה עם קשירת חצוצרות? ואולי תנוחי קצת? והלם על זה שאני בהריון שוב (עכשיו אני לא, אבל בעקרון). ממש תחושה שנכנסים לי לרחם וזה לא מסתדר לאנשים ש-לי, זאת שלא היתה אף פעם עם ילדים יהיו כמה וכמה ילדים.

אבלללל

אני ככ אוהבת את הילדים שלי!!! וואו!

הם האור בחיים שלי

הם מרגשים אותי כל כך

הם עושים אותי מאושרת ברמות הכי קשות שיש

לא ידעתי שאפשר בכלל להגיע לרמות כאלה

עבודת המידות שאני עושה בזכותם, העומק שאני מגיעה אליו, המודעות

באמת אינסוף דברים

אני כותבת ואני עם דמעות בעיניים

אני מרגישה הכרת הטוב אליהם, ברמה הזאת

וכמובן הכרת הטוב לקב"ה שזיכה אותי

כמה לא מובן מאליו.

אז נה נה בננה לכל מי שמעיר לי על קצב הילודה שלי.

מאחלת לכולם, באמת, לזכות להרגיש כמוני.

והאמת שאין לי חלום לגודל משפחה, אני מתפללת תמיד לגדול מתוך הטוב ולהיות קשובה לעצמי וליכולות שלי עד כמה שאפשר.

ואם בעתיד אני אפתח שרשור פריקה, זה עדיין לא אומר שאני לא עומדת מאחורי כל מילה שכתבתי.

טוב גם לי יצא סופר חשוף איכשהו

כל כך אוהבת את הילדים, את האימהות!

בא לי משפחה ענקיתתת

בא לי לשכפל את הילד שלי פי 4 או 5.

הוא כזה נסיךךך אמאלה.

בלי קשר,

לפעמים בא לי רק להעיף אותם לאומנה ושמישהו יקחח אותם כבר ממנייייייי.

אבל מאוד מחזקת את התחושות הטובות האוהבות.

מחפשת לעשות איתם דברים שאני אוהבת, מצלמת ומשוויצה בהם.

הם הילדים שלי, החיים שלי, הם המתנה הכי הכי גדולה שהקב"ה נתן לי (חוץ מבעלי, הוא מקום ראשון)

אשמח ממש לשמוע למי הלכתם להדרכת הורים 🙏

תודה לך שכתבת את זה

יש רגעים כמו שאמרת רק לשכפל

ויש רגעים שוואו תחושת מחנק ושמשהו רק ייקח אותם, רק לרגע שנוכל להסדיר נשימה.

מהממת את על זה,

מכירה את זה אצלי

מאוהבת בבן שלי ברמות

הוא ממלא אותי בכל מכלול הרגשות החיוביים אבל לפעמים לפעמים - וואו קשוח!!

להיות אמא זו לגמרי עבודה. 

יש ימים שאני אומרת לבעלי באלי לשים אותם בפנימיה לתינוקות

חחח

האור בחיים האלה! למרות שהם מאתגרים. תודה לאל. תודההההה. ה7/10 גרם לי להגיד תודה

גם על זה ששפך לי את הכוס קפה

וגם על הקטנה ששברה לי את הביצים

וכם על הבלאגן

והליכלוך..

פשוט תודה!!!!

כבר אמרנו שאנחנו צריכות להיות חברות ❤️

תדעי לך שבדיוק אמרתי לבעלי לא מזמן,

אמהות לילדים קטנים לא מתעניינות בילדים לא שלהן.

פעם הייתי מתלהבת מילדים או פעוטות ממש... איזה מתיקות ממיסה. מהאחיינים בכלל הייתי מתעלפת...

אבל מאז שיש לי כמה משלי, אף אחד לא עושה לי את זה, גם אם אני מתאמצת... ''איזה מתווווק!!" , לא, הוא לא... אז מה אם אני הדודה שלו? אני לא מצליחה להתרגש ממנו... לא נעים. אבל גיליתי שזה אצל כולן ככה! נפגשתי עם חברות, עם ילד שלי, כוכב מהלך על שתיים, ואני באמת אובייקטיבית, תקשיבי, אך אחד לא התעניין בו , חוץ מאחת שהילדים שלה כבר גדולים שממש התלהבה ממנו. אני ממש הבנתי אותן שהן לא התעניינו בו, כי באמת כשיש לך בבית מתיקות בכמות גבוהה, לא מעניין אותך של אחרים! 

איזה נקודה נכונה  

לגבי האחיינים זה קצת יותר מורכב

יש לי אחיין קטן מהבן שלי בחצי שנה. יום אחד כשהוא היה בן שנתיים, הוא היה שפוך כזה, ובדיוק האחיות המתוקות שלי הרווקות לא היו שם, אז במקום שאין דודות תהיי דודה... לקחתי אותו וחיבקתי אותו והוא כזה התרפק עלי ואז נרדם עלי, מתוק ופתאום הרגשתי כאילו זאת הפעם הראשונה שאני דודה של הילד הזה! כאילו לא הייתה בינינו שום אינטראקציה משמעותית לפני כן! וזה לא נכון, אפילו הנקתי אותו פעם... אבל ככה זה היה בתחושה, בגלל שהוא נולד אחרי שכבר הייתי אמא בעצמי.

אני באמת לא מרגישה דודה של האחיינים שלי כמו שאחיי הרווקים מרגישים, כי נהייתי דודה (הרבה) אחרי שנהייתי אמא... (אני יותר כמו הדודה מאמריקה, שמביאה להם מתנות )

אבל היו כמה פעמים שבאמת יצא לי קצת לטפל בהם באופן אישי, ופתאום הרגשתי אחרת כלפי אותו אחיין...❤️

לק"י

ילדים. היום אני מרגישה שהרבה פעמיפ בפלאפון שואב.... ואני גם עסוקה יותר מבעבר.

ועדיין מתלהבת גם מילדים אחרים. ונהנית מהם.

לא כמו פעם, אבל עדיין.

תמיד הרגשתי שאני יודעת לגדל ילדים, כי "גידלתי" את האחים הקטנים שלי. ובאמת כמעט בחרתי במקצוע שקשור בילדים (חלמתי להיות גננת, בסוף שנת השירות בגן הורידה אותי מזה), והתחתנתי מתוך חלום ללדת הרבה ילדים ולגדל אותם בהכי כיף שבעולם - כי אני הרי מנוסה, לא?

אבל לא לקחתי בחשבון שלהיות אמא זה כולל היריונות מתישים, דיכאון אחרי לידה, חינוך ילדים במלוא המובן של זה (ולא רק "היי, חמודי, תרים את זה מההרצפה ואז נלך להכין עיתון משפחתי" כמו שהייתי עושה עם אחיי), תורים אינסופיים ודאגות אמיתיות על מצב הילדים...

אז אני כן מנסה לפעמים לחזור לרעיונות היצירתיים שהיו לי כאחות גדולה, אבל בסופו של דבר זה לא יהיה אותו דבר כמו אז - ואולי טוב שכך, כי עם הילדים אני בונה קשר אחר, עמוק יותר, ממה שעם אחיי הקטנים (שכיום חלקם כבר הורים בעצמם )...

בטח שזה בסדר שקראת! אני כותבת על דעת זה שאת קוראת... אם שלחתי זאת בעיה שלי ❤️

ותודה!

שכמות העול נקבעת מלמעלה

לא משנה כמה ילדים יהיה

יכול להיות 4 ילדים וקשה יותר מ10 ילדים

אבל הפסקות בין הריונות זה בשביל האישה להתחזק לנשום, כל אחת מה שמרגישה

תודה שפתחת

חושבת על הז וקוראת את כולן,  בעיקר מזדהה כרגע עם הרצון שהיה למשפחה גדולה שנמוג כשהבנתי איך יראו הלידות שלי וכמה ילדים יכולים להיות גם מאתגרים ולא רק חמודים.

עדיין מתמודדת עם זה, ובעיקר די מוגבלת בכמות הלידות,  מה שלכאורה נותן לי את האופציה לרווח ולחשב כל הזמן איזה רווח הוא אידיאלי

והרגיש לי חשוף מדי.

אז אתמצת רק את מה שלא קשור אליי...

שמעתי פעם בשם הרב צבי יהודה (אבל לא מצאתי מקור מהימן, אם יש למישהי אשמח), ש-

"צריך ללדת הכי הרבה ילדים, בשמחה".

אז לדעתי התשובות לשאלות שלך הן שיש ערך עצום בהולדת ילדים והבאת נשמות לעולם. ויחד עם זאת,  יש גם ערך עצום בלחנך את הנשמות שהבאנו.

וכל אחת וכל משפחה צריכה למצוא את האיזון שלה בין הכמות לאיכות.

ובסוף לזכור שהכל זה מלמעלה. ואם הקב"ה יחליט שאת צריכה עוד ילדים- הוא יכניס אותך להריון עם שלישייה כשאת בכלל עם התקן.

יש משהו בדור שלנו שמסתכל המון על ה"כאן ועכשיו".

ואני חושבת שהראיה לטווח רחוק שלנו קצת יותר מטושטשת ממה שהיה בדורות קודמים.

(אם אני אקח את זה למקום הכללי זה יכול להתבטא למשל ברצון לסיים את המלחמה כמה שיותר מוקדם בגלל הקושי לשלם כרגע את המחירים שהיא דורשת. ובמקומות פרטיים, כל פעם שאנחנו כאמהות צעירות מוותרות לילדים בשביל לקבל שקט עכשיו במקום לחנך ולהרוויח לטווח הארוך).

ולדעתי זה גם מעצים בעיננו את הקושי העכשווי בגידול הילדים, ומטשטש את הרווחים האדירים שיש בילודה בטווח הארוך (רק לנסות לחשוב כמה צאצאים ב"ה יהיו מכל אחד ואחד מהילדים- זה בלתי נתפס! וכמה אור זה יתן לעמ"י! וכמה שמסתכלים לטווח יותר ארוך- ככה רואים יותר תועלת בהבאת עוד נשמות לעולם). 

וגם אם נלך שוב למקום הפרטי של כל משפחה- הקושי של האחים מזה שאמא בהריון או אחרי לידה, לעומת הרווח שילך שנים רבות-רבות קדימה עם העובדה שיהיו להם אחים נוספים שילוו אותם לאורך כל חייהם. 

וכמובן, כל זה עדיין לא סותר שאם ילדים נוספים יפגעו משמעותית בילדים הקיימים- בהחלט יש מקום לעצור. ואפילו חובה לעצור. 

בס״ד

להתפלל על הרחבת הכלים והכישורים ההוריים שלנו ולהתפלל על לזכות להגשים את החלום מתוך שמחה ונחת אמיתיים.

ולהשקיע הרבה מחשבה, למידה ואם צריך גם שינויים כדי לקרב את החלום האמיתי (= לא עוד ילד, אלא עוד ילד בתנאים אופטימליים).

כמובן עם קבלה שזה לעולם לא יהיה 100% נחת ובקלות ושככל הנראה יהיו ימים ואולי גם תקופות מאתגרות, כי ככה זה בחיים באופן כללי.

זה שילוב של הקשבה עצמית וכנות (כמה אנחנו באמת מסוגלים עכשיו?), סבלנות לתהליך (עד שבע״ה נזכה אולי להרגיש שהתנאים הבשילו), עבודה (עצמית, חינוכית…) - וחזון.

אם, תוך כדי כל התהליך הזה, יתברר שזה באמת גדול עלינו - אז נצטרך להודות בזה ופשוט לעצור ולהשקיע ב ולהוקיר את הקיים (המדהים! והניסי!). אבל אולי גם נזכה ונגדל בדרך, ונצליח להיות האימהות שאנחנו באמת חולמות להיות, או לפחות להתקרב מזה מספיק כדי לנסות להביא עוד ילד/ים לעולם ❤️

לשחרר-

בחלומות הורודים שלך לא לקחת בחשבון את כל העבודה והאחריות מסביב לילדים,

וזה בדיוק תפקידו של חלום- לסמן לנו מטרה גבוהה ,בלי להתחשב בעבודה הנדרשת כדי לממש אותה,

כמו שכתב הרב נריה-רק מי שחולם יגיע רחוק.

איזה כיף לך שחלמת חלומות יפים ומתוקים ואיזה כיף לך שאת זוכה עכשיו להגשים אותם!!!

כדי לזכות ולהנות גם עכשיו- אני אוהבת ליצור לי זמני שחרור,שבהם אני כאילו הופכת לדמות חיצונית ונהנית מהילדים ,

לדוג' - שבוע שעבר היה לי יום מתיש - שדרש הרבה אנרגיה עם הילדים ,באיזשהו שלב לקחתי אותם לגינה להוציא מרץ ולהרגע כי כבר זה היה ממש מאתגר בבית,ואז הסתכלתי עליהם במתקנים והרגשתי צורך להנות המתיקות שלהם,אז החלטתי להתנהג כמו בייביסיטר לילדים מתוקים שאמא שלהם אירגנה ושלחה איתי לגינה😃

נכנסנו למכולת- כל ילד בחר ממתק,וכשהם ישבו בדשא ואכלו ממתקים - והיו מאושרים הסתכלתי עליהם מהצד וראיתי כמה הם מתוקים ,

עוד דרך להנות מזה- זה פשוט להודות לה'

על ראש חודש בהלל זו הזדמנות להרים עיניים למעלה,להתעלם מהבלאגן והמרץ שלמטה,ללטף את הראשים המתוקים לתת להם ידיים וכלי נגינה ולצאת בריקוד תודה לה' על הטוב העצום הזה שהרעיף עלינו.

להעריך את הזכות והכוח שה' נתן לי-

אף פעם לא תפסתי את עצמי כמפעל ,

אני רואה את עצמי ככלי לשליחות של ה', אבל כלי יקר, כלי שזכה,

התחושות שותפות עם הקב"ה בגידול נשמות יהודיות בעולם נותנת לי תחושת סיפוק כזו אדירה,

תחושת יצירה שנותנת לי חדוות יצירה,

ואושר עצום על הזכות הזו,

באמת שמרגיש לי שאני בתקופה כזו מאושרת בחיי-להיות שותפה עם ה' ולפעול עם קל!

שהאושר הזה גם מייצר אצלי רצון לעוד נשמות שותפויות כאלה עם הקב"ה

פעם. אני אישית אמא ל2, והם כל עולמי והם משמחים אותי הכי בעולם, יותר מהצלחה בקריירה שלי או ממשהו אחר, ואני בזמן האחרון מתחילה לחשוב על ילד שלישי. אבל לא באמת מוכנה, ולדעתי אי המוכנות הזאת נובעת מזה שאני עובדת במשרה מלאה, העייפות שאני מגיעה אליה בשעה 16-17 כתוצאה מיום ארוך מול הבוס ומול השיחות והתפוקה, מונעת ממני להיות יותר ״חיה״ עם הילדים. מלא פעמים בתחילת יום אני אומרת וואלה היום אקח אותם לאיזה קניון לאיזה פארק , וכשהם מגיעים אני כבר מעולפת ורק מחכה להעביר איתם את הזמן בציורים ומשחקים בבית כדי שאוכל שנייה לנשום. וזה כואב לי לחשוב על זה, אנחנו הרבה פעמים גם כן יוצאים אבל סתם דוגמא אפילו כשהקטנה שלי מתעוררת בלילה, מעבר לעייפות, זה שאני מתבאסת שהיא מתעוררת נובע מכך שמחר יש יום עבודה שצריך לספק בו את המנהל ולעבוד כמו שצריך, ואולי אם לא הייתי צריכה לעבוד חמישה ימים בשבוע, הייתי גם יכולה להנות מהזמן שבו היא מתעוררת בלילה לשחק סתם פתאום, ולהסתכל על זה אחרת..

לא יודעת אם אני בנויה לגדל ילדים בבית, בסוף כן נהנית מהעבודה שלי, אבל ללא ספק אם הייתי יכולה לעבוד אפילו ארבעה או שלושה ימים בשבוע במקום חמישה, הייתי לדעתי אמא ״טובה״ יותר, ואני אומרת במרכאות כי אני משתדלת להיות הכי טובה שיכולה ועם זאת לקבל את זה שאני עובדת מאוד קשה גם בחוץ ואי אפשר תמיד להיות הכי נעימה או תוססת כתוצאה מכך.

אני אישית חושבת שזה לא הגיוני לעבוד במשרה מלאה וגם לגדל ילדים תוך כדי , תוך שמירה על שיא הכיף בשעות שאיתם. כמובן שהם לא מרגישים את זה ואני משדרת להם אהבה והקשבה אבל בבפנןכו שלי לרוב מתה מעייפות בשעות אחהצ . 

זה מעורר התפעלות עצומה!

ממה שאת מתארת כאן עברתם שנה מאוד מאוד מאתגרת - גם תינוקת מאתגרת, גם מלחמה, גם מפונים מהבית עם כל ההשלכות... הכי הגיוני שבעולם שכרגע לא תהיי מסוגלת להמשיך הלאה עם הילודה! וזה עוד בלי קשר לשגרה השוחקת בפני עצמה של משרה מלאה...

אז קחי את עצמך בנחת בינתיים ❤️

 אני חושבת ששמחה זה עבודה עצמית נטו

ברור שאמא להרבה ילדים זה עבודה אין לכך ספק לא תבאיי משפחה ברוכה ותלכי להשתזף בים 

אבל יחד עם זה זה המון המון רגעים של אושר של סיפוק ובחירה כל יום מחדש לראות רק טוב

זה לא משנה עם יש לך שני ילדים או שיש לך עשר ילדים יש אמהות עם שנים ממורמרות ויש עם עשר שמחות וכן להפך יש אמהות עם ילד אחד מאושרות ועם עשר עצובות 

זה נטו בחירה ועבודה עצמית לראות בכל שלב בחיים את הרגעים הטובים והשמחים 

וגם אם יש כאלה שהם לא להפוך אותם ללימודנה 

אז אל תצפו שהילדים יביאו את האושר הכל בא מתוכך  

המון הצלחות והמון המון שמחות !!

אין לי כוחות שוב. אבל חמישה זה מהמם, בכל מקרה.  והשרשור מרגש. ההחלטות על ילודה צריכות בעיקר בעיני להיבחן מדי פעם בפעם לעומק. כולל כוחות ברגע נתון וכולל מבט על.

עד גיל בערך 8 חודשים. היה צפוף, אבל סביר. אני ממילא משאירה תינוקות לידי בחדר עד גיל כזה לפחות, ובגיל הזה עוד לא צריך הרבה מרחב זחילה.

שימי לב שתינוק מגיע עם הרבה ציוד ב"ה (עגלה? שידת החתלה? טרמפולינה? כסא אוכל? לא הכל הכרחי..), אז תחשבו אם נראה לכם שיכנס הכל, ואל תקנו בהתחלה מה שלא הכרחי.

עד שהתינוקת הייתה בת שנה וחצי. לקראת הסוף כבר היה די נפוץ כי לא היה לה ממש מרחב לשחק, ורציתי להוציא אותה מהחדר אבל בסוף השארנו אותה איתנו בחדר עוד חצי שנה אחרי שעברנו דירה😅

מבחינת ציוד לחסוך במה שלא חייבים, ולוודא שיש מקום לזחילה כשמגיעים לגיל הרלוונטי.

לדעתי אם אתם מוכנים עוד שנה וחצי- שנתיים לעבור שוב, אז זה עדיף.

אם היא דירת חדר וסלון צפופה יחסית אז לא כדאי לדעתי.

כי זה מאוד מאוד מגביל. זה אומר שמאיזה 7-8 הסלון מנוטרל לחלוטין...

עדיין הייתי כנראה הולכת על הדירה הקטנה והנוחה יותר בשלב שלכם, להבנתי את עדיין לא בהריון נכון?

אז פרה פרה.. כנראה שלפחות שנתיים הדירה הזו תהיה לכם ממש בסדר, ואחכ תראו..

לי אישית אין שידת החתלה פשוט כי זה לא נוח לי, מחליפים על המיטות או הרצפה, והבגדים במגירון כתר בגיל הפיצי ואחכ בארון רגיל... שידת החתלה זה מלא מקום ולא פרקטי במיוחד(לדעתי. יש אמהות שחושבות שזה מאסט)

אגב יש הורים שרואים שנעים להם שהילד איתם בחדר גם בגיל יותר משנה.. זה סביב הגיל שבדכ מעבירים חדר אבל זה גמיש..

היתה לך ולא אהבת או לא ניסית?

אני משוגעת עליה אני באמת מאוהבת בה קשות😂

ועוד יש לי איקאה שאין מה מלא איכסון (שתי מגירות מרווחות ומגירה פתוחה כזה לנעלים)

קטע

לא ניסיתי בבית שלי אבל יש לי אחים בפער מאוד גדול ממני(אחי הקטן נולד כשהייתי בת 18) אז התנסיתי הרבה עם ובלי..

הבית הקודם שלנו היה דיי צפוף וידעתי שזה לא ייכנס

ואז בבת השניה שלי כבר ידעתי שאין לי שום צורך בשידה וזה פשוט יותר נוח לי להחליף על המיטה שלנו..

כי על המיטה זה אומר גם להיות בסיבוב (הילד על המיטה לידך ואת יושבת את המותן מסובב אליו) וגם להתכופף יחסית

השידה ככ נוח לי שגבוהה ואני יכולה להיות זקופה 

ואני מחליפה על המיטה חחח

יותר נוח לי ככה

השידה מאחסנת את כל הבגדים של 2 הילדים אז זה נחמד לי

אבל באמת לא כזה נצרך אפשר כל ארון או שידה

השידה נחמדה לאחסון וגם יפה בחדר

אבל אני גבוהה ולא נוח לי להחליף עליה

רק על המיטה 

ולא הבנתי למה מסובב

אני לא יושבת כמו כיסא, אני כולי על המיטה וגם התינוק.. אני יושבת מול הרגליים שלו.

ולא כזה צריכה להתכופף..

לי זו התנוחה הכי נוחה

וגם פחות מסוכן, הילדים שלי מגיל חצי שנה בערך מהתהפכים זוחלים בורחים מתגלגלים בזמן החלפת טיטול, על שידה גבוהה זה פחד פחדים, ורק הידיים שלי זמינות גם לתפוס אותם וגם לנקות..

כשאני איתם על המיטה אני משתמשת גם ברגליים שלי כמעצור וגם יש הרבה יותר מרחק עד הרצפה...

קיצר לי זה הרבה יותר נוח😆

אה אולי כי אני אובססיבית למיטה שלי (אין שום סיכוי שאניח עליה רגליים אם אני לפני מקלחת, שום סיכוי) אז הכל נזהר לי יותר גם

טוב העיקר שנוח לך😍

פעמים בודדות החלפתי עליה וברוב הזמן הייתה מלאה בלאגן.

אבל הבת שלי כמעט בת שנתיים וישנה איתנו בחדר

לא חייבים להעביר בגיל שנה

היא בקצה השני של החדר הולכת לישון הרבה לפנינו

לנו זה ממש סבבה

ברור שאם היה לי עוד חדר הייתי מעבירה אותה

אבל לא בטוחה שלעלות 3 קומות עם עגלה זה עדיף

אבל החדר ממש גדול

ואנחנו כבר עם שניים

שניהם איתנו בחדר

לא אידיאלי אבל בסדר גמור

כי אני לא אוהבת שהסלון נהיה המקום של הכל…

עזבי להעביר את הילד חדר

ארון לבגדים שלו (דירה או ארונית או משו) ועגלה ומשטח פיעלות קטן (הסלון שלי קטני, אני מקפלת פוך לרבע ושמה שם כשהם פיצקים)

אבל שהכל הכל יהיה בחדר שלכם- אז החדר שלהם נהיה חדר ילדים ולא חדר זוגי

ומדרגות זה באסה אין ספק

אבל אישית מעדיפה שיהיה לי קשה כמה דק להגיע הביתה אבל הבית המרחב הנעים והנוח שלי

מאשר הפוך

זה באמת לא כ"כ קל

אבל אני הייתי מעדיפה דירה גדולה ומרווחת מאשר דירה פיצית בקומת קרקע.

אנחנו עם 2 ילדים ואני בהריון 

אז כן זה קשה.

ולבעלי קשה לסחוב קניות.

לדעתי עד שיש ילד זה בטח לא בעיה מידי גדולה

אם תעברו לדירה הזו, קחו בחשבון בקניית עגלה בילד העתידי

עגלה קלה ונוחה או שתהיה כל הזמן למטה או למעלה.

כי להעלות עגלה כזה הרבה קומות זה ממש קשה.

סוף הריון ואחרי לידה זה מאתגר אבל עדיף את זה ולהנות מהגודל של הדירה.

מבחינת שאר הזמן מתרגלים למדרגות.

שאלה האםניש מקום להשאיר חפצים בלובי, זה משמעותי

פעוטות עולים על ארבע, ככה בכל אופן היה אצלי

עד היום גרים בקומה 3 בלי מעלית,

רוב הזמן היינו בלי מעלית

אבל כן היה מקום להשאיר עגלה ובימבות בלובי.

אפילו קניות לפעמים משאירה לבעלי.

לא אומרת שזה כזה כיף, לפעמים נניח אם שני ילדים נרדמים באוטו ועוד יש קניות ובעל במילואים

זה ממש לא אטרקציה

אבל הייתי מעדיפה את זה ובית מרווח.

השאלה גם כמה מפריע לך לעבור דירה עוד שנה נגיד, אולי שנה הבאה או כשיהיה תינוק ויגדל כן תמצאי דירה עם חדר נוסף וגם פחות מדרגות.

אם לא ההורים שלי בכלל לא הייתי מודעת לשאלה אם יש לנו מדרגות מרוב שאנחנו רגילים.

הייתי בטוחה שאת גרה בבית עם חצר😅 לא יודעת למה.

שברת לי את התיאוריה עכשיו😂

איזה חצר,

במקסימום בניין עם מעלית, אבל גם זה לא

האמת שמחה ממש, ככה יכולנו להרחיב את הבית 🤪

יש מרפסת גדולה ונוף מהמם אולי בגלל זה 😄

העיקר שאת מרוצה ממקום המגורים והבית. זה מה שחשוב😉

כי יכולים לכתוב לך כל מיני שיקולים, יתרונות וחסרונות,

אבל בשבילך, לנסות לחשב מה יקרה עם ילד בגיל שכבר עולה מדרגות כש(אם אני מבינה את ההודעה שלך נכון) את עוד לא בהריון אפילו, נשמע לי תכנון לטווח רחוק מדי.

את לא באמת יודעת מתי תגיעי לשלב הזה ואיזה עוד שיקולים ושינויים יהיה לך בחיים עד אז.

בהנחה שזו דירה בשכירות, וזה דבר שהוא בר שינוי די בקלות, הייתי חושבת שנה קדימה. שנתיים זה הרבה אבל אפשרי. וכשתגיעו לשלב שזה לא יהיה נוח תחשבו מה התחנה הבאה שלכם.

הקטנה יותר..

גם כשנולד ילד הוא נמצא לפחות בשנה הראשונה עם ההורים (אצלנו הם ישנים איתנו עד שישנים לילה שלם, סביב גיל שנתים פלוס), והיתרון של קומת קרקע ביכולת שלך לצאת עם העגלה אחרי לידה הוא עצום.

גם כשהיתה לי שידת החתלה חיתלתי על מיטה או ספה, ולתינוק אפשר שיהיה מדף בארון. 

וגם יש לנו הליכה מהרכב לבית.

דירת שלושה חדרים ובעיניי זאת מתנה, יש לי חדר לכביסה ועכשיו חדר מתוק לבייבי ששם נמצאים השידה, המיטת תינוק שלו (כרגע עוד ישן איתנו) וכמובן כל המשחקים וכו

לי אישית בהריון כן היה סבבה לעלות את המדרגות, אפילו בתשיעי. מה שכן עכשיו קצת קשוח עם העגלה, לכן הרבה פעמים יוצאת איתו על מנשא כשבעלי לא בשטח.

אבל לי באופן אישי זה עדיף, אני מכורה לסדר ונקיון וכשלכל דבר יש מקום מוגדר ולא הכל בסלון ובחדר שינה יותר קל לשמר את הסדר ולי אישית יותר כיף לשהות בבית.

שאת לא הדתייה היחידה אומרים לך אבל X אוכל את זה למה את לא לוקחת 😫

אההה, כי זה שהוא לובש כיפה בקושי לא אומר שאני אוכלת את מה שהוא אוכלת

זה באמת מעצבן פורטה

האמת שאם אין כשרות )גם קורה) אני עונה שלא

אם כן וזה לא משו שאני אוכלת אז אומרת שכשר אבל לא בכשרות שאני אוכלת

לא היו בעיות עד כה. ב"ה.

כשאני שואלת

הhr אומרת לי אני תמיד מזמינה כשר

אבל אני אראה לך איזה ותחליטי את כי אני לא תמיד יכולה להתכוונן אלייך

וזה ברור ומובן לי בייחוד כשאני היחידה

אבל סתם זה כזה מעיק לי כל פעם לגשת אליה ולשאול חח

שלחי לי שנייה בווצאפ לפני את הרי יודעת שאשאל אותך😅

אז כך פעם ה hr מקריאה את ההכשרים של כל הדברים

קיצור, לא נעים ככ

אני אוכלת רק מהדרין אז על כל דבר אומרים לי אבל זה כשר מה הבעיה?

מישהי מהעבודה מביאה עוגה שאמא שלה עשתה

אומרת לי תאכלי, אצל אמא שלי מפרידים בשר וחלב 😕

אני אמרתי שחלבי זה פחות בעיתי לי למתוא (כי אני אוכלת רבנות מהדרין בחלבי ויותר למצוא מהבד"צים בדרך כלל) אז מישי אומרת לי ואת צריכה שכל המסעדה תהיה חלבית?

😂😂

אבל אני לא מתבאסת אני צוחקת מזה יאללה הכל טוב 

וואי זה קורע

בצוות של 17 גברים חילונים ואישה חרדיה אחת...

כמו לדוגמא-

מישהו שאל אותי ברגישות אם לא מפריע לי שבמטבח של המשרד יש רק מקרר אחד לחלבי ובשרי יחד. חחח גם בבית יש לי רק אחד

(אחכ בעלי אמר שאולי מהסופר הוא רגיל להפרדה במקררים...)

או שחבר צוות לא האמין לי שיש לירושלים פורים ביום אחר..

ועוד כל מיני פנינים שאני לא זוכרת עכשיו...

בקשר לפירות

הם היו בשוק טוטאלי 🤣

כמה שזה מצחיק

זה גם קצת עצוב...

אני ממש לא מנסה להחזיר אף אחד בתשובה ולא להיכנס לפינות

אבל חושבת שבעצם זה שהם נתקלים בי ופתאום אומרים היי היא בסדר חח

ופתאום מבינים כמה אנחנו רציניים לגבי דברים (מה אם מכנס ארוך ורחב גם אסור ללכת??? באמת??? מה את לא נוגעת בדוד שלך?? די נו… וכו' וכו')

אז זה קצת פותח את הראש

לא לשנוא בלי סיבה חח

אני דווקא במקום שהחילונים די מתורגלים ורגילים אז יש להם ידע יפה (למרות שידע מוגזם גורם לי לחשוד בדתל"שיות - להתווכח על טבילה של סכין זה קצת מוזר לחילוני מבית)

אבל אחד השיאים היה כשחזרנו למשרד לראשונה בקורונה ואחד המנהלים כ"כ התרגש שהוא שכח את הקטע של שמירת נגיעה 😅

אולי תדע מה כדאי.

וגם, אם יש אפשרות לקבל איזה החזר מהמדינה. (מבינה שזה מורכב)

שנתיים וקצת. לא קיבלנו טיפול אבל כן יש לה מלאאא ציוד למשל רציתי לקנות לו שמיכת משקל אז היה לה ובדקה איזו והאם.

וכוונה אותי ונתנה דגשים למקלחת לפעילות מותאמת וזה ממש עשה לי סדר בהמון דברים...

ומרגישה שנתן לי יותר כלים להתאים לו משחקים ופעילויות

שהציעו לנו לשים אותו לישון עם זה יעזור לו בויסות החושי.

אחכ להוריד לו כדי שלא יהיה מסוכן

בכל אופן, היא זקוקה יותר למשהו במשך היום. בלילה יחסית היא נרדמת בסדר...

תודה!

יש את זה לעדה הבוכרית, שהביאו איתם מרוסיה. כן זה עזר ממש , הרגיעה אןתה. היא ישנה לידי ככה שהייתה בהשגחה

בקיץ כבר לא שייך והבת שלי מתעוררת בבכי המון המון בלילה

מעניין אם שמיכות כובד מקוריות מתאימות לשימוש בקיץ... נשמע שכדאי לכם לבדוק, כי זה סיוט אם היא מתעוררת כל לילה...❤️

תודה!

אמא שלי עןבדת במעון שיקומי והיא רואה כמה שזה עוזר לילדים אז אמרה לי לעשות ככה

אבל שווה לבדוק

המשלוח יוצא יקר יחסית. ואז לא משתלם מעלי.

יש באמזון טובות

ובארץ של אירופלקס יש במבצעים הרבה פעמים, למשל אנחנו קנינו דרך בהצדעה.

לגבי השאלה על הקיץ- זה כן חם יותר משמיכת פיקה נגיד או קווילט דק

אבל זה לא כמו פוך.

יצא כולל משלוח פחות מ300 ממה שאני זוכרת

וכתבתי לך שגם מאירופלקס בארץ זה מה שעלה לנו כולל משלוח, חפשי מישהו שיש לו בהצדעה..

חנות שהקימו הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

הם מייבאים ומשווקים מלא מוצרים מדהימים

לוויסות וכל מיני דברים .

הם גם נשמעים מתוקים ומבינים וגם המחירים נראה לי טובים.

https://www.d-store.co.il/?fbclid=IwY2xjawSWHRZleHRuA2FlbQEwAGFkaWQBqzQkDNLUpHNydGMGYXBwX2lkDzQwOTk2MjYyMzA4NTYwOQABHrYBW-ale0v3H-jSlUUtaskadFAzXH7nTGZFyiXs9vWluHE65188mhCqVtei_aem_ax0paTAat-Eb1nqGNA0DQQ&utm_medium=paid&utm_source=fb&utm_id=23853121439220707&utm_content=120242224127300708&utm_term=23853121439250707&utm_campaign=23853121439220707#

אבל חיפשתי שם צלחת וסטיבולרית

והמחיר זול יותר ממה שהגננת של הגן של פוצון  הצליחה למצוא. (יותר זול מהמחיר של המפעל)

כשהוא רגוע ופנוי להקשיב.

האם הוא יודע שהגוף שלו הוא ברשותו.

להסביר שזה בעייתי לגעת בגוף של אחרים ומי שרוצה לגעת בו צריך לבקש ממנו רשות. וגם אז- לא נוגעים במקומות המוסתרים.

לראות לאן השיחה לוקחת אותו

אני שאלתי את הבן שלי איפה הוא רואה את זה ואז הוא פתח בפני מסכת הטרדות שהוא עבר על ידי חבר מהכיתה.

כאב לי מאד מאד מאד.

ברוך השם אותו 'חבר' עוזב בשנה הבאה אבל העניין טופל.

גם ממה שתיארת למטה לא נשמע שזה העניין.

אצל הבן שלי זה כלל עירום במקומות גם שהם לא הבית. נגיעות לא מתאימות דיבור לא מתאים וכו.

יש להם חוברת מידע חינמית באתר של רמזור- התנהגויות תקינות ולא תקינות

יש להם גם פודקאסט

וגם מרכז התייעצות

מציעה להתייעץ עם מדריכת הורים

חבל להיכנס סתם לסרטים

נשמע לי שהציפיות לא תואמות גיל

לצאת עם הישבן חשוף לסלון אחרי מקלחת (זה לא בכוונה, היא רוצה לקרוא לי ולא עוטפת את עצמה כמו שצריך במגבת למרות שיש לה גם חלוק רחצה)

לדעתי ההתייחסות שלך לעירום של הילד / להתנהגות שלו מונעת מפרשנות לא נכונה הן לגבי ציפיות מול גיל, ומרשה לעצמי להגיד - אולי מהסתכלות לא מאוד נכונה בקטע של צניעות מול גיל

צריך לדבר על זה, ברור, אבל לא להיבהל כאילו יש לו פרשנויות מיניות מול אחותו חלילה. הוא רק ילד, זה לא בראש שלו בכלל 

אחרי מקלחת הולכים להתלבש

ופחות על לא מסתובבים ערומים..

לגבי להגיד לא לשבת עליה כשהוא ערום נשמע לי כמו להכניס סרטים לשניהם.

עדיף לעבוד על זה שקודם מתלבשים ואז יוצרים אינטרקציה.

כמו שלא מסתובבים בבית עם ידיים מלוכלכות אחרי ארוחה.

הם ישנים באותו חדר?

אולי אפשר להפריד בינהם וזה לבד יפתור את עניין הגבולות.

מי מוציא אותו מהמקלחת? אפשר לעטוף אותו עם חלוק, אפשר גם לקנות לו שתי מידות מעל.

הייתי מתייחסת לסדר המצופה ופחות לעניין הצניעות.

כלומר להבהיר לילד שמיד אחרי המקלחת, מתנגבים ומתלבשים ורק אחר כך עושים דברים אחרים.

כדי שזה יתאפשר טכנית, אם את יודעת שיתכן ותהיה עסוקה בזמן שהוא מסיים מקלחת, צריך שמראש הבגדים יהיו במקום שנגיש לו.

זה נורמלי לגמרי לגמרי

אל תלכי רחוק עם החששות

כמובן שצריך להסביר לו מה מותר ומה אסור וכו'

אבל באמת שזה תקין

גם מה שתיארת בשרשור הקודם

לא הגבתי שם 

אבל מכירה כמה וכמה ילדים בערך בגיל הזה

שמתנהגים דומה

והם ילדים נורמלים לגמרי

חכמים בריאים ומתוקים

אני לא חושבת שבכלל הוא מתכוון לעשות את זה ערום

בגיל שש בעיקרון עוד אין לגמרי תפיסה של צניעות עצמית, ואם הוא עשה זאת אחרי מקלחת - זה מכיוון שהוא פשוט עוד לא התלבש... אם הןא היה מתשפט מעצמו במהלך היום זה היה קצת יותר מטריד, אבל גם אז הייתי חושדת יותר ברגישות חושית ולא בחוסר צניעות/פגיעה מינית.

כמו שכתבו פה, פשוט לעבוד איתו על כללים: "כשמסיימים להתקלח מיד מתלבשים." "לא יושבים על ילדים אחרים, כי זה לא נעים להם." וכו'. (אם באמת הוא על הרצף זה אמור לעזור, אבל גם אם לא)

גם לא ביום כיפור

אבל אולי זה תלוי כמה את מאוזנת

צום עם סוכרת הוא מסוכן, וצום עם סוכרת בהיריון הוא מסוכן כפול 2.

בכל ספר הלכה שפתחתי סוכרתיים הם הדוגמה הראשונה לחולה שפטור מצום..

יש סיכון לנפילת סוכר, או התייבשות שתביא לצירים מוקדמים.

בתשעה באב אין שיעורים, אז לפחות תשתי כמו שצריך.

ואוכל יכולה להסתפק במינימום שצריך.

בע"ה בבריאות ובשמחה!

אפילו ביום כיפור אני שותה ואוכלת לשיעורים..

אם תצטרכי תפני למכון פועה, יש להם הנחיות מסודרות.

גם לי הנחו בסוכרת הריון לאכול לשיעורים גם ביום כיפור, זה קצת מוזר אבל ידעתי שזה בשביל העובר.

כולל כיפור שלא צמתי בו.

הרב הנחה אותי איך לאכול לשיעורין.

והיתה לי סכרת מאוזנת.

יותר גרוע לי שהוא מאוחרה ואין לי איך להרגיע אותו תוך כדי הנסיעה, זה ממש יכול להוציא אותי מריכוז וקשה לי נורא לנהוג ככה.

כשהוא לידי אני רגועה ומפוקסת.

הגדולה בת 8

אנחנו קנינו בשלב הזה רכב של 7 מקומות

אבל באמת גם כשהיה לי תקופה של 4 ילדים ורכב קטן, שמתי בוסטר גב מקדימה לילדה הגדולה...

והכסאות המעוגנים (סלקל, כסא בטיחות ועוד בוסטר) שמנו מאחורה... 

אז בקיצור שתי האפשרויות לא טובות....😏

אני אישית לא מחכה לגיל 15 לישיבה מקדימה

כי אני אצטרך שהגדול ישב קדימה.

הוא מעל 13. 

לא הצלחתי למצוא מידע חד משמעי מאיזה גיל כבר לא מבטלים. המידע הכי קרוב שמצאתי היה שילד שזקוק למושב הגבהה על פי הגובה שלו, יכול לשבת במושב הקדמי על מושב הגבהה ולבטל את כרית האוויר. הסקתי מזה שבגיל שלא צריך מושב הגבהה כבר לא מבטלים את כרית האוויר.

רק תחשבו על זה,

כרית האוויר נועדה להגן על המבוגר שיושב בכסא במקרה של תאונה חלילה. לילד צריך לבטל את ההגנה הזו (כי היא מסוכנת לו). כלומר ילד שיושב במושב הקדמי חשוף לסכנה יותר לעומת מבוגר!

המלצה נוספת של בטרם שקל ליישם - להזיז את הכסא אחורה ככל האפשר.

ובשלב כלשהו החלטתי לתעדף את הקיבה שלי לתינוק על פני הבטיחות.

כן הרבה יותר בטוח מאחורה אבל תינוק שהוא נגד כוון הנסיעה זה פחות מסוכן מילד שיושב עם כוון הנסיעה.

פשוט פתאום קראתי באתר של בטרם שמומלץ רק מעל 14 וזה גרם לי לתהות מה זה אומר מבחינת תינוקות...

תכלס אין לי מושג...

ואמן שלכולם יהיה נסיעות בטוחות ובכלל בשורות טובות תמיד❤️

תודה לכולכן שעניתן🩷🩷🩷

אם אני זוכרת נכון, במידה ויש כיסא בטיחות מתאים אפשר גם קודם.

(לא ניסיתי לבקש מילד בן 13 לשבת עם בוסטר 

ממליצה על הסדרה מתבגרת של עידן ניידיץ.

אזהרת צניעות.

אבל היא בת ארבע...

משהו נוראי.

ב"ה התמדה בזמן איכות איתה עשתה פלאים לדיבור הכללי המתלונן מקטר ולטון הבלתי אפשרי

כי דבר מלווה בבכי , טריקת דלתות ושכיבה על הרצפה

🙄

כל תשובה זה

יאללה יאללה

זה פשוט עולם אחר, לחוות את זה כמורה

ןלחוות את זה כאמא.

אמנם זה נתן לי הרבה כלים לקראת השלב האימהי,

אבל כמורה את הרבה פחות מתערבבת ממה שעובר עליהן..

לא קיים בכלל, רק אצלך

אצל כל השאר הילדים מושלמים

(תקראי כמובן בטון ציני)

לכולם יש קשיים עם הילדים, זה תקין, נורמלי תואם גיל.

העיקר לנשום, לדעת שזה תקין חלק מהבנייה של הזהות מצריך התנגדות למבוגרים 

אחרי שאת מתאמצת להקשיב ולא להתרגז על החוצפה של כל הטענות והמענות "את בכלל מקשיבה לי??"

ארררר

"אבל מה עשיתי" ?? בטון כזה

והכי מעצבן שהם מנותקים מהמציאןת לגמרייי 😡

כאילו אתה באמת לא מבין מה עשית ולמה התעצבנתי?? 

כמו: אמא זה ממש מעצבן שלמלפפון יש טעם של מלפפון.(בת 16)

עוד פנינה:עצבנית עצבנית טוענת שאוף צאו לי מהחייםּ הציורים שלי יוצאים זוועה,(ציור ריאליסטי שנראה תמונה ממש רק הגוונים היא לא אהבה,מה לעשות שזה מה שבחרת לצייר?)

עוד אחת: (בת 17)

אין לי כח ללכת לקנות בגדים בחנות ולמדוד זה מוציא את כל החשק לנתלבש בכלל

אני: אין בעיה אל תלכי לקנות

היא:אני אזמין משיין

אחרי שעה :אוף אין שום דבר נורמלי שם

אחרי עוד שעה :אמא מצאתי כמה דברים

אני:איך?

היא: כתבתי בגדים של זקנות🤣

הוא14) זה ממש נורא הבית הזה.

אני: מה עכשיו?

אתם אף פעם לא מסדרים כאן,מאת המבלגן הראשי

ממש עצלנות.

כל דבר הוא:כן ,כן,עוד שתי דקות.

בערב שים דבר לא קרה הוא:כן,כן אמרתי עוד שתי דקות מקודם

הוא(19)אף פעם לא מבינים כאן דברים בססיים

אני: אוקיי תן דוגמה

הוא:אין לי עכשיו(אף פעם אין לו אבל זה משפט שיוצא לו הרבה)

קשה ולא נעים בכלל.

שהשם ישלח לך כח ונחת ושמחה בעז"ה🙏

אין קשר לאנטיביוטיקה

זה עצוב אבל זה פשוט קורה

ממש אל תאשימי את עצמך

שהשם ימלא חסרונך במהרה

שהשם ימלא חסרונך במהרה!!!

אפילו שזה דבר נפוץ

אי אפשר להתרגל לזה

וכל פעם זה קשה

חיבוק ענק!! ואל תלקי את עצמך מה היה אילו.. סביר להניח שזה לא קשור בכלל לאנטיביוטיקה

אני לקחתי המון פעמים אנטיביוטיקה בהריון ובתחילת הריון

זה קשה בטירוףףףף

חיבןק ממני, שגם בטיפולים ויודעת כמה זה עוגמת נפש שא"א לתאר שדמיינת שאמרת בייביי לטיפולים לתקופה הקרובה... 

זה קשה וכואב💕

וזה לא קשור לאנטיביוטיקה

אל תחשבי על הכיוון הזה בכלל

זה קורה הרבה

לא כל הריון מתפתח לצערנו

אמרו שמותר אז מותר

אין קשר

זה רצון השם, מתפללת בשבילך שימלא חסרונם בקרוב! בלי קושי וטלטלות

בשורות טובות

די, נו, איזה באסה!

מקווה בשבילך שפעם הבאה תהיה בקלות ובמהירות ובידיים מלאות!

איזה קשה ומבאס ככ...

ממש ממש ממש

קחי את הזמן להתאבל... זה באמת אובדן..

ובע"ה שבקרוב יהיו בשורות טובות טובות ורק טוב!!!!❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️