באמת צריך להשקיע קודם בברכה שיש, וגם בעצמך ובזוגיות, לפני שמביאים ילדים נוספים.

צריך בכל נקודה לעצור ולשקול

מין חלישות הדעת שנכנסת על העניין הזה של ילודה

עייפות החומר

וגם, אפילו 'רק' 2 ילדים יכולים להוציא מהדעת ולעייף נורא ולריב

במיוחד אחרי יום עבודה חם ועייף

אין לי תובנות ככ. אבל יש ימים שעולה בי רצון לעוד, ויש ימים שאני מרגישה שקשה לי נורא גם עם מה שיש כי כמו שאת אומרת - צריך להשקיע בהם. צריך שאנחנו לא נשקע.

לא מצאתי את הנוסחה האמת.. ואפילו רק ההריון נראה לי כמו הר לא עביר, ולכן אני עומדת במקום

ורוצה להוסיף רגע עוד משהו

אני די בטוחה שבדור הקודם נשים המו פחות עצבניות, ממהרות, ויותר פנויות בככ הרבה מובנים כי הן לא הקדישו חלק נכבד מהזמן לגלישה.. ממליצה לך לנסות להתנתק מהאינטרנט לגמרי כמה ימים ולחזור להשתמש בטלפון למה שהוא מיועד אליו לכתחילה, ותראי ישועות

אני בינתיים דוחה את הקץ כי אני מכורה, אבל זה תכף מגיע. כבר קניצי מכשיר שרק מחכה להיכון שלי

האם יהיה לי כח וסבלנות לילדים נוספים.

זה בסדר שלפעמים קשה ולפעמים מרגישים איך עוברים את היום הזה.. הרי כמו שאת אומרת גם עם שניים אפשר להשתגע לפעמים.

מה שכן, לא לחיות באשליה שלכל אמא יש כח לילדים שלה לא משנה מה וכל אמא תעשה הכל בשביל הילדים שלה ועל סמך זה להמשיך להוליד עוד ועוד

כי זה נכון ברמה מסויימת שה נותן כוחות ואין אהבה כמו אהבה של אמא וכו, אבל גם לאמא הכי מהממת בעולם יש לה כוחות מוגבלים. אז להיות קשובים ליכולות שלנו זה חשוב מאוד

וגם גשמית

משפחה מרובת ילדים שגרה בדירת שני חדרים... הדירה לא תצמיח חדרים כי נולד ילד כל שנה.. ומי שנפגע מתנאי חיים כאלו זה כל המשפחה..

שאת רוצה עוד ויש ימים שאת מרגישה שקשה עם מה שיש

אז אני חושבת שזאת. לא הדרך לחשבן האם מתאים עוד או לא

כי תמיד בכל מצב יהיו ימים מעולים ונהדרים ומלאי נחת

ולעומת זאת ימים מאתגרים קשים נוראים כסוף העולם

ואחכ קראתי מה ש @מתואמת כתבה וזה מאוד מתאים למה שכתבתי

מה שנקרא, מה שרואים מכאן לא רואים משם

לא מצליחה להתחבר למה שכתבת בנוגע אליי, אבל זה בגלל שאני ממש יודעת על מה אני מדברת ולא מפרטת. מניחה שלאחרות זה יכול להועיל ❤️

מצחוקים בשולחן שבת -

לצד מריבות בלתי נגמרות על מקום ישיבה...

מתכנונים לפעילויות שוות בחופש -

לצד קביעת מליון תורים לכל מי שצריך...

מריקודים ביחד בכיף באמצע הסלון עד הלילה -

לצד ויכוחים מי ייכנס כבר הראשון למקלחת...

מיציאה לסיבוב קניות משפחתי משמח -

לצד תלונות של "למה לא קנו לי" ו"מתי כבר חוזרים הביתה"...

משירים בבוקר כדי להעיר את הילדים בכיף -

לצד הקריאות בפעם המאה לילד שפשוט ישן כמו אבן...

מפנינים מתוקים ואמרות שפר של ילדים בשלל גילאים -

לצד עצבנויות וטריקות דלתות והבנה בפעם האלף שהילד הזה כבר זקוק לטיפול...

וכן הלאה...

יש זמנים מתישים יותר בהורות, יש זמנים שבהם רואים יותר את הנחת. זה כמו גלים בים, שלפעמים הם עולים ולפעמים יורדים, לפעמים יש סערות ולפעמים המים רוגעים וחלקים.

ונכון שזה מושפע ממספר הילדים וגם מהמצב המשפחתי הנוכחי (כמו היריון או אחרי לידה...) - אבל לא בהכרח שאם המצב יהיה סטטי מהבחינות האלה, גם המצב של הילדים יהיה סטטי ולא יצוצו קשיים ובעיות.

אז כן, צריך לעשות חושבים מדי פעם, ואולי באמת לעשות הפסקות ארוכות יותר או אפילו להחליט שזהו, כבר לא מתאים שנביא עוד ילדים לעולם כי אנחנו רוצים להתמקד בקיימים. אבל זה בהכרח שהתשובה היא שמשפחה ברוכה שווה הרבה קשיים.

כך נראה לי.

כותבת לך וכותבת גם לעצמי, כן? כי גם אני מדי פעם במחשבות האלה, ומנסה לברר לעצמי, ביחד עם בעלי, את הנקודה הנכונה בחיים, את הכיוון הנכון - כמובן, בעזר ה' ובישועתו...

שיהיו החלטות טובות לכולנו ❤️

אני לא מצליחה להבין כאלו שיולדות הרבה ילדים והבנתי שאני גם לא אבין, ההסתכלות שלי שונה והחוויה שלי מהכרות עם משפחות מרובות ילדים, רובה לא טובה, ככה שקשה לי לחשוב אחרת.

הם באמת נשארים ילדים כל החיים

בדיוק דיברתי עם חברה מהעבודה שאכלה לי תראש מה עם עוד ילד. לא יודעת מה יש להן לאחרונה, הן רודםות אותי על עוד הריון כפשוטו, ואמרתי לה שאני חושבת שככל שהילדים גדלים אני מרגישה שהנוכחות שלי איתם יותר משמעותית ביום יום (השיח היה על שעות עבודה מול הורות בין היתר) ושאנשים דוחפים לך את רעיון ה- עוד היחד כשיש להם מתבגרים ובעצם העולם של לפני 15 ו16 שנה היה אחר לגמרי מעכשיו אז לא יודעת מה היא רוצה ממני

וגם עזבי שהיחס שלי להורות הוא אחר משלהן 

ואצלי לפחות לא מתיישבת המצווה של להוסיף עוד ביחס למורכבות שאני רואה בזה.

כנראה לא כולן בנויות למשפחה גדולה

את כתבת את החלום שליי

והמציאות שתיארת היא הפחד שלי!!!

כרגע עם ילד אחד ובהריון ומאתגר ככ ורואה לאט לאט את החלום מתנפץ לי מול העניים... מפחדת מאד שאצטרך לוותר על משפחה גדולה ומפחדת שלא אהיה האמא והמשפחה שאני חולמת

אין לי דברי חוכמה רק להגיד שליבי איתך ומבינה ככ ככ ככ

דבר אחד יש לי להגיד- תפילות.

זה הכל של ה' יתברך

רצון למשפחה גדולה קשור מאוד לסביבה בה חיים.

אפילו באופן לא מודע.

תמיד כשאני חושבת על זה, קופץ לו שוב ושוב העניין החברתי. גם לכיוון של ילדים צפופים ומשפחה גדולה, וגם לכיוון של מעט ילדים עם רווחים יותר גדולים.

אני מנסה לנטרל את זה כמה שיותר, אבל ברור לי שזה משפיע.

זה לא נעים לחשוב שהבחירה שלנו מושפעת באופן כל כך גדול מהחברה, אבל בעיניי קודם כל נכון להכיר בזה כדי להצליח לנקות את רעשי הרקע האלו כמה שניתן.

אחרי זה בוודאי שנכון וכדאי לשאול את כל השאלות.

למה מביאים ילדים?

האם זה מתאים לנו עכשיו?

מה המחיר של זה?

האם יש לנו כוח לילדים הקיימים?

אלו הורים אנחנו רוצים להיות?

ועוד ועוד.

אבל קודם כל, להיות מודעים לזה שהרבה מהחלום המשפחתי שלנו, קשור לחינוך שקיבלנו, לסביבה שבה גדלנו ובה אנחנו חיים, לחלק זה מתאים, לחלק לא. אחרי שמבינים את זה, אפשר לעבור לשלב בחינת החלום והאם הוא מתאים לנו

אני לא אומרת שלא.

אבל אני חושבת שלעניין החברתי יש משקל מאוד גדול, ברמה שזה גם מעצב את הרצון לפעמים.

בחברות דומות תראי מספר ילדים דומה במשפחות שונות. איך אפשר להסביר את הפער בין חברות שבהם הנורמה היא 2-3 ילדים במשפחה לבין חברות שבהם 5-6 ויותר?

האינסטינקטיים הנשיים הבסיסיים קיימים בכל אישה.

אבל החינוך, הדוגמה שאנחנו רואים סביבנו הנורמה החברתית כל כך משפיעים, שזה לא רק משפיע על השיקול לעוד ילדים כן או לא, אלא גם ממש משפיע על הרצון והחלום

פעם לפני שהתחתנתי ולפני שהייתי בהריון,

חשבתי שתהיה לי משפחה גדולה.

דמיינתי שולחן שבת ארוך כזה.

הספיקו לי הריון אחד ולידה אחת

בשביל להבין שזה לא יקרה

ילדים זה שמחה? לא יודעת

ילדים זה אושר? לא יודעת

ילדים זה ברכה? לא יודעת, איזה ברכה?

עול גדול מידי

גדול מידי

וזה בסדר להפסיק ללדת.

5 ילדים זה מכובד

מקסימום לקראת סוף שנות הפוריות תחשבי אם באלך עוד אחד

מן מנטרה שמאוד עוזרת לי והוא הולך ככה: "אני מתחייבת להנאה עם הילדים" משהו בסגנון.

לפעמים יוצא ולפעמים פחות, אבל לפחות אני יודעת שאני בכיוון. וזה בבדברים הקטנים בלשים מוזיקה שאת אוהבת ולרקוד ביחד, בתחביב משותף..

למדתי אותו מעינת נתן. ממש ממליצה על הספר שלה "חיים שלי" נותן מבט אחר על אמהות. מדברת בגובה עיניים ועם הרבה הזדהות וחמלה עצמית.

אני פעם שמתי לעצמי כמטרה: "לאסוף רגעי נחת מהילדים" - ברגע שזה עומד מול העיניים, המבט משתנה והאווירה משתנה...

צריכה להזכיר לעצמי את ההסתכלות הזו, כי זה מתמוסס... הרעיון שלך של תפילת בוקר יכול בהחלט לעזור!

באמת, זה לא חייב להיות ככה.

לדוג' בקיץ אם יש אטרקציה או בילוי כלשהו שגם אם ילדים יהנו, אבל *אנחנו*ההורים  נסבול,אנחנו נוותר עליה. נבחר במשהו שיהיה לנו קל ונעים וגם נעביר מסר שילדים יהנו.

ובכללי לא לרצות ילדים בכל דבר, לתת להם להרגיש גם רגעי תסכול זה משהו שמקל בסוף בחינוך ילדים.

שינה לי את כל הסתכלות שלי לגבי גידול ילדים.

היא אלופה. קיבלתי אותו במתנה לאחת הלידות שלי

ולא קראתי ממנו המון המון זמן

ואז בשבת אחרת פשוט פתחתי

ועכשיו קראתימכבר 3 פעמים. ועדיין לומדת.

ומתפדחת לכתוב את החרדות שיש לי לגביהם.

אוהבת אןתם עד אינסוף ומגלה כמה אני שתוטניקית בתןך תוכי. אבל החרדה ממש מציקה לי.

ואגב, אני לא הייתי שורדת עם משרה מלאה כמורה.

או עם משרה מלאה כלשהי.

אני חייבת זמן לעצמי וחופש לעצמי קודם כל. זה מחיר יקר מידיי בשבילי להיות כל הזמן בטירוף של בית עבודה.

אני בגישה של - כמה שה' הביא לכם, זה מה שמתאים עבורכם.. וככה לא נכנסת לבאסה או למצבים עצובים.

ופחות משווה ומסתכלת על האחר בעניין הזה.

נכון, גם אני רוצה משפחה גדולה, הרבה ילדים ושיהיו בריאים בעזרת ה' וכוחות וכו' ומה שה' ישלח לנו זה הכי טוב עבורינו.

ובהחלט, התקופה של פעם היא לא כמו של היום, שצריך לעבוד משרה מלאה, מזדהה בעניין חינוך הכיתה😅 ואחכ לחזור למטלות הבית וברוך ה' לעשייה הברוכה עם הילדודס שכל אחד במקומו ובמצבו...

אז מאחלת לכולנו שה' ישלח לנו את ההסתפקות כל אחת במה שבורכה, וכוחות לגדל את הדור הבא 💪

אמרת שבא לך לפתוח דיון אז כותבת גם איפה פגשת אותי

אני הייתי מושלמת עם ילדים, לא היה ילדון שפגשתי שלא נשבה בקסמי, אחיינים, חניכים בשירות לאומי, אחים קטנים, אחים של חברות, ילד שצריך עזרה לחצות את הכביש, ילדה שהלכה לאיבוד...

אז הייתי בטוחה שזה הייעוד שלי, והלכתי ללמוד מקצוע של עבודה עם ילדים והתחתנתי כדי ללדת ילדים (לא כזה קיצוני, כן? אבל זאת אחת הסיבות הראשוניות שגרמו לי לצאת לדייטים וכנראה גם הסיבה שעברו עוד שנתיים עד שבאמת התחתנתי, כי לא מתחתנים בשביל ללדת ילדים...), והייתי בטוחה שאני גם אאמץ ילד או לפחות אקח ילד לאומנה.

והחלום שלי היה ילד כל שנה, כי אני כל כך מושלמת עם ילדים אז בטוח שאני אהיה אמא מושלמת ולמה שלא 15 ילדים יהנו מהקסם שלי?

והשבר הגדול כשזה לא קרה, כי זה שעברו שנתיים עד שנולד הבכור שלי, אני הייתי בתודעה כזאת של להספיק כמה שיותר והעיכוב הזה לא היה בתכנון שלי בכלל... הרגשתי כאילו זה נצח, הנה אני נשואה, אז למה אני לא בהריון, אני כל כך כמהה לילד.

אבל מהרגע שהוא נולד משהו בי נרגע קצת. ובכל זאת לא מנעתי ומאוד מאוד חיכיתי לעוד הריון. ההריון השני הגיע מאוחר ביחס לרצון שלי, אבל אחרי הלידה השניה אמרתי לעצמי "איזה מזל שבורא עולם לא שאל אותי, ויודע יותר טוב ממני מה טוב בשבילי" וגם עכשיו, אני לא מונעת וכשיבוא אז נשמח מאוד. בינתיים ההנקה עוד מונעת לי.

אבל כיום אין חלום של ילד כל שנה, כל שנתיים זה גם אחלה, וכנראה שלא יהיו לי 15 ילדים וגם לא 10 אבל עדיין אני חולמת על משפחה ברוכה מאוד

ובמקביל, כאילו הקסם פג, אני כבר לא הדודה ששובה את האחיינים, אני לא בהכרח האישה שהילדים ברחוב יפנו אליה כשצריך עזרה, אני גם לא תמיד מצליחה להיות בשביל הילדים בעבודה שלי כמו שצריך וזה כבר לא הולך לי כל כך בקלות ליצור את הקשר החם איתם. כאילו שני המתוקים שלי שואבים ממני את כל האנרגיות שהיו לי בשביל ילדים בעולם וכבר לא נשארה לי סבלנות לילדים אחרים.

אני עדיין אמא טובה, בהחלט. משקיעה ומגבשת ועושה חסדים, לצד זה שאני אמא עייפה, קצרת רוח שעושה טעויות חינוכיות על ימין ועל שמאל. ובעיקר אני אמא אוהבת, מסורה, לומדת ומשתפרת. וזה לא קל אבל ממלא.

והלוואי שה' יתן לי עוד הרבה ילדים, אפשר כל שנתיים ושיתן לי כוחות לגדל אותם ושהם יגדלו בחוויה כזאת טובה שגם להם יתחשק להקים משפחה ברוכה משל עצמם...

נראה איך אני אדבר כשיהיו לי חמישה

וואו כמה חשוף כתבתי, ועוד כשיש כאן כאלה שמכירות אותי במציאות... לשלוח? שולחת

איך אני שמחה ששלחת😍

האמת שאני לא אהבתי ילדים בכלל. אף פעם לא עשה לי את זה, לא הייתי עושה בייביסיטר ועד היום כשאני רואה ילדים או תינוקות אני מרגישה שהמחמאות שלי ממש פייק.

אני גם נמצאת בסביבה שלא מקובל בכלל להביא הרבה ילדים, כמעט פדיחה.

לא פעם קיבלתי הערות גם מאנשים קרובים אלי, אמנם חצי בצחוק אבל מה עם קשירת חצוצרות? ואולי תנוחי קצת? והלם על זה שאני בהריון שוב (עכשיו אני לא, אבל בעקרון). ממש תחושה שנכנסים לי לרחם וזה לא מסתדר לאנשים ש-לי, זאת שלא היתה אף פעם עם ילדים יהיו כמה וכמה ילדים.

אבלללל

אני ככ אוהבת את הילדים שלי!!! וואו!

הם האור בחיים שלי

הם מרגשים אותי כל כך

הם עושים אותי מאושרת ברמות הכי קשות שיש

לא ידעתי שאפשר בכלל להגיע לרמות כאלה

עבודת המידות שאני עושה בזכותם, העומק שאני מגיעה אליו, המודעות

באמת אינסוף דברים

אני כותבת ואני עם דמעות בעיניים

אני מרגישה הכרת הטוב אליהם, ברמה הזאת

וכמובן הכרת הטוב לקב"ה שזיכה אותי

כמה לא מובן מאליו.

אז נה נה בננה לכל מי שמעיר לי על קצב הילודה שלי.

מאחלת לכולם, באמת, לזכות להרגיש כמוני.

והאמת שאין לי חלום לגודל משפחה, אני מתפללת תמיד לגדול מתוך הטוב ולהיות קשובה לעצמי וליכולות שלי עד כמה שאפשר.

ואם בעתיד אני אפתח שרשור פריקה, זה עדיין לא אומר שאני לא עומדת מאחורי כל מילה שכתבתי.

טוב גם לי יצא סופר חשוף איכשהו

כל כך אוהבת את הילדים, את האימהות!

בא לי משפחה ענקיתתת

בא לי לשכפל את הילד שלי פי 4 או 5.

הוא כזה נסיךךך אמאלה.

בלי קשר,

לפעמים בא לי רק להעיף אותם לאומנה ושמישהו יקחח אותם כבר ממנייייייי.

אבל מאוד מחזקת את התחושות הטובות האוהבות.

מחפשת לעשות איתם דברים שאני אוהבת, מצלמת ומשוויצה בהם.

הם הילדים שלי, החיים שלי, הם המתנה הכי הכי גדולה שהקב"ה נתן לי (חוץ מבעלי, הוא מקום ראשון)

אשמח ממש לשמוע למי הלכתם להדרכת הורים 🙏

תודה לך שכתבת את זה

יש רגעים כמו שאמרת רק לשכפל

ויש רגעים שוואו תחושת מחנק ושמשהו רק ייקח אותם, רק לרגע שנוכל להסדיר נשימה.

מהממת את על זה,

מכירה את זה אצלי

מאוהבת בבן שלי ברמות

הוא ממלא אותי בכל מכלול הרגשות החיוביים אבל לפעמים לפעמים - וואו קשוח!!

להיות אמא זו לגמרי עבודה. 

יש ימים שאני אומרת לבעלי באלי לשים אותם בפנימיה לתינוקות

חחח

האור בחיים האלה! למרות שהם מאתגרים. תודה לאל. תודההההה. ה7/10 גרם לי להגיד תודה

גם על זה ששפך לי את הכוס קפה

וגם על הקטנה ששברה לי את הביצים

וכם על הבלאגן

והליכלוך..

פשוט תודה!!!!

כבר אמרנו שאנחנו צריכות להיות חברות ❤️

תדעי לך שבדיוק אמרתי לבעלי לא מזמן,

אמהות לילדים קטנים לא מתעניינות בילדים לא שלהן.

פעם הייתי מתלהבת מילדים או פעוטות ממש... איזה מתיקות ממיסה. מהאחיינים בכלל הייתי מתעלפת...

אבל מאז שיש לי כמה משלי, אף אחד לא עושה לי את זה, גם אם אני מתאמצת... ''איזה מתווווק!!" , לא, הוא לא... אז מה אם אני הדודה שלו? אני לא מצליחה להתרגש ממנו... לא נעים. אבל גיליתי שזה אצל כולן ככה! נפגשתי עם חברות, עם ילד שלי, כוכב מהלך על שתיים, ואני באמת אובייקטיבית, תקשיבי, אך אחד לא התעניין בו , חוץ מאחת שהילדים שלה כבר גדולים שממש התלהבה ממנו. אני ממש הבנתי אותן שהן לא התעניינו בו, כי באמת כשיש לך בבית מתיקות בכמות גבוהה, לא מעניין אותך של אחרים! 

איזה נקודה נכונה  

לגבי האחיינים זה קצת יותר מורכב

יש לי אחיין קטן מהבן שלי בחצי שנה. יום אחד כשהוא היה בן שנתיים, הוא היה שפוך כזה, ובדיוק האחיות המתוקות שלי הרווקות לא היו שם, אז במקום שאין דודות תהיי דודה... לקחתי אותו וחיבקתי אותו והוא כזה התרפק עלי ואז נרדם עלי, מתוק ופתאום הרגשתי כאילו זאת הפעם הראשונה שאני דודה של הילד הזה! כאילו לא הייתה בינינו שום אינטראקציה משמעותית לפני כן! וזה לא נכון, אפילו הנקתי אותו פעם... אבל ככה זה היה בתחושה, בגלל שהוא נולד אחרי שכבר הייתי אמא בעצמי.

אני באמת לא מרגישה דודה של האחיינים שלי כמו שאחיי הרווקים מרגישים, כי נהייתי דודה (הרבה) אחרי שנהייתי אמא... (אני יותר כמו הדודה מאמריקה, שמביאה להם מתנות )

אבל היו כמה פעמים שבאמת יצא לי קצת לטפל בהם באופן אישי, ופתאום הרגשתי אחרת כלפי אותו אחיין...❤️

לק"י

ילדים. היום אני מרגישה שהרבה פעמיפ בפלאפון שואב.... ואני גם עסוקה יותר מבעבר.

ועדיין מתלהבת גם מילדים אחרים. ונהנית מהם.

לא כמו פעם, אבל עדיין.

תמיד הרגשתי שאני יודעת לגדל ילדים, כי "גידלתי" את האחים הקטנים שלי. ובאמת כמעט בחרתי במקצוע שקשור בילדים (חלמתי להיות גננת, בסוף שנת השירות בגן הורידה אותי מזה), והתחתנתי מתוך חלום ללדת הרבה ילדים ולגדל אותם בהכי כיף שבעולם - כי אני הרי מנוסה, לא?

אבל לא לקחתי בחשבון שלהיות אמא זה כולל היריונות מתישים, דיכאון אחרי לידה, חינוך ילדים במלוא המובן של זה (ולא רק "היי, חמודי, תרים את זה מההרצפה ואז נלך להכין עיתון משפחתי" כמו שהייתי עושה עם אחיי), תורים אינסופיים ודאגות אמיתיות על מצב הילדים...

אז אני כן מנסה לפעמים לחזור לרעיונות היצירתיים שהיו לי כאחות גדולה, אבל בסופו של דבר זה לא יהיה אותו דבר כמו אז - ואולי טוב שכך, כי עם הילדים אני בונה קשר אחר, עמוק יותר, ממה שעם אחיי הקטנים (שכיום חלקם כבר הורים בעצמם )...

בטח שזה בסדר שקראת! אני כותבת על דעת זה שאת קוראת... אם שלחתי זאת בעיה שלי ❤️

ותודה!

שכמות העול נקבעת מלמעלה

לא משנה כמה ילדים יהיה

יכול להיות 4 ילדים וקשה יותר מ10 ילדים

אבל הפסקות בין הריונות זה בשביל האישה להתחזק לנשום, כל אחת מה שמרגישה

תודה שפתחת

חושבת על הז וקוראת את כולן,  בעיקר מזדהה כרגע עם הרצון שהיה למשפחה גדולה שנמוג כשהבנתי איך יראו הלידות שלי וכמה ילדים יכולים להיות גם מאתגרים ולא רק חמודים.

עדיין מתמודדת עם זה, ובעיקר די מוגבלת בכמות הלידות,  מה שלכאורה נותן לי את האופציה לרווח ולחשב כל הזמן איזה רווח הוא אידיאלי

והרגיש לי חשוף מדי.

אז אתמצת רק את מה שלא קשור אליי...

שמעתי פעם בשם הרב צבי יהודה (אבל לא מצאתי מקור מהימן, אם יש למישהי אשמח), ש-

"צריך ללדת הכי הרבה ילדים, בשמחה".

אז לדעתי התשובות לשאלות שלך הן שיש ערך עצום בהולדת ילדים והבאת נשמות לעולם. ויחד עם זאת,  יש גם ערך עצום בלחנך את הנשמות שהבאנו.

וכל אחת וכל משפחה צריכה למצוא את האיזון שלה בין הכמות לאיכות.

ובסוף לזכור שהכל זה מלמעלה. ואם הקב"ה יחליט שאת צריכה עוד ילדים- הוא יכניס אותך להריון עם שלישייה כשאת בכלל עם התקן.

יש משהו בדור שלנו שמסתכל המון על ה"כאן ועכשיו".

ואני חושבת שהראיה לטווח רחוק שלנו קצת יותר מטושטשת ממה שהיה בדורות קודמים.

(אם אני אקח את זה למקום הכללי זה יכול להתבטא למשל ברצון לסיים את המלחמה כמה שיותר מוקדם בגלל הקושי לשלם כרגע את המחירים שהיא דורשת. ובמקומות פרטיים, כל פעם שאנחנו כאמהות צעירות מוותרות לילדים בשביל לקבל שקט עכשיו במקום לחנך ולהרוויח לטווח הארוך).

ולדעתי זה גם מעצים בעיננו את הקושי העכשווי בגידול הילדים, ומטשטש את הרווחים האדירים שיש בילודה בטווח הארוך (רק לנסות לחשוב כמה צאצאים ב"ה יהיו מכל אחד ואחד מהילדים- זה בלתי נתפס! וכמה אור זה יתן לעמ"י! וכמה שמסתכלים לטווח יותר ארוך- ככה רואים יותר תועלת בהבאת עוד נשמות לעולם). 

וגם אם נלך שוב למקום הפרטי של כל משפחה- הקושי של האחים מזה שאמא בהריון או אחרי לידה, לעומת הרווח שילך שנים רבות-רבות קדימה עם העובדה שיהיו להם אחים נוספים שילוו אותם לאורך כל חייהם. 

וכמובן, כל זה עדיין לא סותר שאם ילדים נוספים יפגעו משמעותית בילדים הקיימים- בהחלט יש מקום לעצור. ואפילו חובה לעצור. 

בס״ד

להתפלל על הרחבת הכלים והכישורים ההוריים שלנו ולהתפלל על לזכות להגשים את החלום מתוך שמחה ונחת אמיתיים.

ולהשקיע הרבה מחשבה, למידה ואם צריך גם שינויים כדי לקרב את החלום האמיתי (= לא עוד ילד, אלא עוד ילד בתנאים אופטימליים).

כמובן עם קבלה שזה לעולם לא יהיה 100% נחת ובקלות ושככל הנראה יהיו ימים ואולי גם תקופות מאתגרות, כי ככה זה בחיים באופן כללי.

זה שילוב של הקשבה עצמית וכנות (כמה אנחנו באמת מסוגלים עכשיו?), סבלנות לתהליך (עד שבע״ה נזכה אולי להרגיש שהתנאים הבשילו), עבודה (עצמית, חינוכית…) - וחזון.

אם, תוך כדי כל התהליך הזה, יתברר שזה באמת גדול עלינו - אז נצטרך להודות בזה ופשוט לעצור ולהשקיע ב ולהוקיר את הקיים (המדהים! והניסי!). אבל אולי גם נזכה ונגדל בדרך, ונצליח להיות האימהות שאנחנו באמת חולמות להיות, או לפחות להתקרב מזה מספיק כדי לנסות להביא עוד ילד/ים לעולם ❤️

לשחרר-

בחלומות הורודים שלך לא לקחת בחשבון את כל העבודה והאחריות מסביב לילדים,

וזה בדיוק תפקידו של חלום- לסמן לנו מטרה גבוהה ,בלי להתחשב בעבודה הנדרשת כדי לממש אותה,

כמו שכתב הרב נריה-רק מי שחולם יגיע רחוק.

איזה כיף לך שחלמת חלומות יפים ומתוקים ואיזה כיף לך שאת זוכה עכשיו להגשים אותם!!!

כדי לזכות ולהנות גם עכשיו- אני אוהבת ליצור לי זמני שחרור,שבהם אני כאילו הופכת לדמות חיצונית ונהנית מהילדים ,

לדוג' - שבוע שעבר היה לי יום מתיש - שדרש הרבה אנרגיה עם הילדים ,באיזשהו שלב לקחתי אותם לגינה להוציא מרץ ולהרגע כי כבר זה היה ממש מאתגר בבית,ואז הסתכלתי עליהם במתקנים והרגשתי צורך להנות המתיקות שלהם,אז החלטתי להתנהג כמו בייביסיטר לילדים מתוקים שאמא שלהם אירגנה ושלחה איתי לגינה😃

נכנסנו למכולת- כל ילד בחר ממתק,וכשהם ישבו בדשא ואכלו ממתקים - והיו מאושרים הסתכלתי עליהם מהצד וראיתי כמה הם מתוקים ,

עוד דרך להנות מזה- זה פשוט להודות לה'

על ראש חודש בהלל זו הזדמנות להרים עיניים למעלה,להתעלם מהבלאגן והמרץ שלמטה,ללטף את הראשים המתוקים לתת להם ידיים וכלי נגינה ולצאת בריקוד תודה לה' על הטוב העצום הזה שהרעיף עלינו.

להעריך את הזכות והכוח שה' נתן לי-

אף פעם לא תפסתי את עצמי כמפעל ,

אני רואה את עצמי ככלי לשליחות של ה', אבל כלי יקר, כלי שזכה,

התחושות שותפות עם הקב"ה בגידול נשמות יהודיות בעולם נותנת לי תחושת סיפוק כזו אדירה,

תחושת יצירה שנותנת לי חדוות יצירה,

ואושר עצום על הזכות הזו,

באמת שמרגיש לי שאני בתקופה כזו מאושרת בחיי-להיות שותפה עם ה' ולפעול עם קל!

שהאושר הזה גם מייצר אצלי רצון לעוד נשמות שותפויות כאלה עם הקב"ה

פעם. אני אישית אמא ל2, והם כל עולמי והם משמחים אותי הכי בעולם, יותר מהצלחה בקריירה שלי או ממשהו אחר, ואני בזמן האחרון מתחילה לחשוב על ילד שלישי. אבל לא באמת מוכנה, ולדעתי אי המוכנות הזאת נובעת מזה שאני עובדת במשרה מלאה, העייפות שאני מגיעה אליה בשעה 16-17 כתוצאה מיום ארוך מול הבוס ומול השיחות והתפוקה, מונעת ממני להיות יותר ״חיה״ עם הילדים. מלא פעמים בתחילת יום אני אומרת וואלה היום אקח אותם לאיזה קניון לאיזה פארק , וכשהם מגיעים אני כבר מעולפת ורק מחכה להעביר איתם את הזמן בציורים ומשחקים בבית כדי שאוכל שנייה לנשום. וזה כואב לי לחשוב על זה, אנחנו הרבה פעמים גם כן יוצאים אבל סתם דוגמא אפילו כשהקטנה שלי מתעוררת בלילה, מעבר לעייפות, זה שאני מתבאסת שהיא מתעוררת נובע מכך שמחר יש יום עבודה שצריך לספק בו את המנהל ולעבוד כמו שצריך, ואולי אם לא הייתי צריכה לעבוד חמישה ימים בשבוע, הייתי גם יכולה להנות מהזמן שבו היא מתעוררת בלילה לשחק סתם פתאום, ולהסתכל על זה אחרת..

לא יודעת אם אני בנויה לגדל ילדים בבית, בסוף כן נהנית מהעבודה שלי, אבל ללא ספק אם הייתי יכולה לעבוד אפילו ארבעה או שלושה ימים בשבוע במקום חמישה, הייתי לדעתי אמא ״טובה״ יותר, ואני אומרת במרכאות כי אני משתדלת להיות הכי טובה שיכולה ועם זאת לקבל את זה שאני עובדת מאוד קשה גם בחוץ ואי אפשר תמיד להיות הכי נעימה או תוססת כתוצאה מכך.

אני אישית חושבת שזה לא הגיוני לעבוד במשרה מלאה וגם לגדל ילדים תוך כדי , תוך שמירה על שיא הכיף בשעות שאיתם. כמובן שהם לא מרגישים את זה ואני משדרת להם אהבה והקשבה אבל בבפנןכו שלי לרוב מתה מעייפות בשעות אחהצ . 

זה מעורר התפעלות עצומה!

ממה שאת מתארת כאן עברתם שנה מאוד מאוד מאתגרת - גם תינוקת מאתגרת, גם מלחמה, גם מפונים מהבית עם כל ההשלכות... הכי הגיוני שבעולם שכרגע לא תהיי מסוגלת להמשיך הלאה עם הילודה! וזה עוד בלי קשר לשגרה השוחקת בפני עצמה של משרה מלאה...

אז קחי את עצמך בנחת בינתיים ❤️

 אני חושבת ששמחה זה עבודה עצמית נטו

ברור שאמא להרבה ילדים זה עבודה אין לכך ספק לא תבאיי משפחה ברוכה ותלכי להשתזף בים 

אבל יחד עם זה זה המון המון רגעים של אושר של סיפוק ובחירה כל יום מחדש לראות רק טוב

זה לא משנה עם יש לך שני ילדים או שיש לך עשר ילדים יש אמהות עם שנים ממורמרות ויש עם עשר שמחות וכן להפך יש אמהות עם ילד אחד מאושרות ועם עשר עצובות 

זה נטו בחירה ועבודה עצמית לראות בכל שלב בחיים את הרגעים הטובים והשמחים 

וגם אם יש כאלה שהם לא להפוך אותם ללימודנה 

אז אל תצפו שהילדים יביאו את האושר הכל בא מתוכך  

המון הצלחות והמון המון שמחות !!

אין לי כוחות שוב. אבל חמישה זה מהמם, בכל מקרה.  והשרשור מרגש. ההחלטות על ילודה צריכות בעיקר בעיני להיבחן מדי פעם בפעם לעומק. כולל כוחות ברגע נתון וכולל מבט על.

זה כל כך משמעותי! הכל עלייך הכי טבעי ומובן שאת נכנעת לו, צריך לשמור את הכוח😉... את מלכה ותודה לכם!👸🏻❤️

פרקטית- ממליצה בחום על הספר של הלוחשת לתינוקות "הלוחשת לפעוטות". ספר ממש מוצלח לי אישית מאד עזר בגיל הזה.

חשבת ללכת איתו לאבחון?

כי אמנם את אומרת שזה בעיקר מולך, אבל את כן מתארת משהו קצת חריג, עם כל זה שהוא ב"גיל שנתיים האיום"...

יכול להיות שיש משהו קונקרטי שמציק לו, כגון רגישות תחושתית, ולכן הוא עצבני כל כך... ואולי הוא עצבני בעיקר מולך, כי בתת-מודע הוא מרגיש שאמא אמורה לפתור לו את כל הקשיים, ולכן הוא מוציא הכול עלייך...

מקווה ממש שתמצאי איך להרגיע אותו!

ובהצלחה גדולה עם ההתמודדות לבד כרגע, כשבעלך במילואים...❤️❤️

שווה לפנות להתפתחות הילד, ולנסות לבקש אבחון

וגם אם זה לא הכיוון- הרבה פעמים יש להם הדרכות הורים ודברים בסגנון שיכולים לעזור לך להתמודד איתו...

אז קודם כל חיבוק ענק 🧡

זה יכול להיות המילואים, ויכול להיות הגיל, אבל מציעה בזהירות אולי שווה לאבחן? זה לא ילד ראשון ולמרות שהסיטואציה קשוחה נשמע שבתחושה שלך  את רואה פה משהו חריג. אם לא אז תדלגי, רק משקפת מה קראתי.

תנסי לקרוא את הספר "לא קשור אלייך", התיאור שלך הזכיר לי אותו קצת (לא אומרת שבהכרח המסקנה זהה)

בכל אופן, מקווה שרופא הילדים של הפותחת הוא אדם קשוב, שלא ינפנף אותה ב"ככה זה גיל שנתיים", ושהיא באמת תגיע כמה שיותר מהר לפחות לאבחון ראשוני שייתן לה כיוון ודרך טיפול התחלתית כדי שיהיה לה אוויר לנשימה...

(גם את בעצם לא כתבת ממש ישירות, אשרייך❤️)

בספר באמת הילד מאובחן בסוף עם בעיית תקשורת, אז כתבתי לא בהכרח המסקנה זהה אני סתם אישה זרה בפורום ולא מכירה את הילד והסיטואציה. אבל שווה כן לנסות לדבר עם הרופא, לתאר מה אתם עוברים וכו.

יכולה לומר לך שאני תיארתי לרופא סיטואציות מסוימות על גיל שנתיים וחצי והוא ממש לא אמר לי זה הגיל ולא שאל על קשיים מסביב ישר אמר תקשיבי יש פה ענין רציני וחבל שתסבלו לכו לאבחון. בסוף אצלנו זה דווקא כן היה ענין סביבתי שהשתפר פלאים בהמשך, אבל זה גם בא אצלנו "בהפתעה" ולא משהו שראינו ממש מלידה

זעם

כשברור שהמטרה בסוף היא למכור את הקורס המלא, אבל אולי שווה להרשם למשהו כזה ולראות אם מתחברים לגישה שלהם ואם זה משהו שמדבר אלייך.

כי הם מדברים ממש על זה שילדים שלא מצליחים להביע את הצורך שלהם זה יוצא בצורה כזו של זעם

יש לי בן שבדיוק ככה, מלידה, הוא אחרי לא מעט ילדים, הקטן שלנו.
מיום היוולדו נהייה לי קשה יותר, בשינה, באוכל, בהכל (עם דגש על שינה), אף אחד לא היה כמוהו.
עקשן בצורה בלתי סבירה, וכמו שאמרת, רוצה את האבטיח הזה דווקא ולא מה שהבאתי לו, זורק, כועס, בוכה.
הוא האחרון, גם כי כבר די הזדקנתי, וגם הוא ממש לא עושה לי חשק לעוד (ומזל...חחח)
ילד מהמם, מתוק, חכם ונבון בצורה מיוחדת, אבל קששששההההה
לא אפרט, מה שאת עוברת, זה הוא.
כעת הוא בן 3, הייתי אומרת שמעט התאזן, נרגע יותר. מוציאה אותו מהמעון מוקדם יותר, כדי שישן בשמונה וחצי בלילה (הוא שונא לישון, ודי לא זקוק לשינה, היפר), בעיות בגמילה...לא מכירה שיש דברים כאלה. אבל בבכי מעט השתפר
יש לך גדולים?
הגדולים שלי לפעמים יוצאים איתו, זה מתנה.
בעלך במילואים- אז בכלל יותר קשה כי את לבד, ואולי זה גם משפיע עליו, לכן אולי כדאי הדרכת הורים?
בכל אופן,
אני הרבה גבולות חציתי עם הילד הזה (באוכל, ברצונות, בסדר יום, דברים שאני נגד למשל באוכל, אצלו היתרתי, אין לי כוח למלחמות)
מה שכן!!
כשיש לי פנאי וזמן- והוא דורש משהו שאני לא מרשה
אני אומרת לא, ויודעת שעכשיו יהיה שעת סיוט, אבל חשוב שישמע גם לא, ואז אני מחבקת, ומנחמת, ומרגיעה, והוא צורח, אבל זה שלב שחשוב לפעמים, כי באמת הוא כבר התרגל לקבל כמעט הכל.
והתקופה הקשה תעבור, ותישאר המתיקות בלבד.
ליבי איתך
 

כמעט בכל מה שכתבת..

בן שנתיים וחצי

כנראה שהעקשנים חווים יותר חזק את גיל שנתיים…

אצלנו כבר חודשיים ככה, אולי יותר

אבל רואים ממש שינוי לטובה! למרות שיש ימים יותר קשוחים

באמת שאני חוצה אתו גבולות בלהרשות דברים שלא הרשיתי לגדולים, משתדלת לזרום עם הרוב ולעמוד על מה שממש חשוב לי.

כשהוא בוכה לפעמים עוזר להסיח את דעתו (לתת לו משהו שהוא אוהב לאכול/משחק אהוב/להחליף נושא)

ביחד עם מילואים זה באמת קשוח ממש…

אבל שוב, אני רואה שיש הטבה עם הזמן

מקווה שגם אצלך תהיה

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!!

לא פשוט בכלל..

מהלידה.

אני מקשרת את זה להריון שבו חוויתי סטרס גדול כשפרצה המלחמה.

יצא לי גם לשמוע מעוד כמה שהשכבה הזאת לא פשוטה.

ואני רואה שזה כן משתפר כשהיא מתפתחת יותר ויותר

אבל זה כל כך קשה

ילדים עם רגישות גבוהה הם ממש ילדים עם צרכים מיוחדים.

החדשות הטובות הן שבהינתן התנאים הספציפיים שהילד צריך, או לפחות רובם - הם פורחים, ויש להם יכולות הרבה מעבר לממוצע.

החדשות הקשות הן ובכן, שיש לך ילד עם צרכים מיוחדים וזה לא פשוט בכלל.

אני רוצה למסגר מחדש רגע - הילד שלך עמוס תסכולים וממוגן, ולכן מתקשה להסתגל. ואת יודעת את זה ובוחרת לצמצם את התסכולים שעומדים בפניו גם המשמעות היא לאפשר לו דברים שהיית מעדה להימנע מהם.

מחזקת את ידייך לפנות להדרכת הורים טובה בגישה היקשרותית התפתחותית, שתתן לך קודם כל תמיכה וגם תעזור לך לדייק את הצרכים הספציים של הילד שלך כדי שתוכלו להתפתח יחד בטוב.

נשמע פרק זמן סביר

תודה!

21 עוד היה נחשב גבוה, ההנחיה הייתה לרדת מץחת ל5

אותי הנחו לעשות פעם בשבוע בדיקת בטא ולמנוע חצי שנה

הופניתי גם למעקב אונקוגניקולוגי

אין לך עם מי להתייעץ ? רופאת נשים שתנחה?

יש לי את הפגישה במרפאת נשים בבית החולים עוד יומיים, ואני כמובן גם יכולה לקבוע תור בקופה לרופאת נשים.
אבל עד לתור ביום חמישי, עניין אותי לשמוע מה בערך ההנחיות כיום...

תודה על השיתוף!
מרגיע, כי אם למולה מליאה היה צריך רק 6 חודשים מניעה, אז מניחה לחלקי יהיה פחות.

אם באמת ההנחיה אצלי גם תהיה של מניעה קצרה של כמה חודשים, באיזה סוג של מניעה כדאי להשתמש, שלא יעשה לי בעיות ודימומים, ומתאים למניעה קצרה?

עד עכשיו המניעות שעשיתי היו עם נרות - שהם לא הרמטיים, ועם התקן - שנראה לי ביזבוז לשים התקן רק עבור כמה חודשים בודדים.

כולל חופשים

אם היא מסיימת כמו בי''ס רגיל ואז י 'חודשיים חופש

בעיני זה פחות הגיוני לקחת על החודשיים

מכירה כאלה שלוקחים על 12 חודשים

חלק על 11

וחלק על 10

ולפעמים הסכום משתנה בהתאמה

הכל יכל להיות בסדר אבל העיקר שמסוכם מראש

יש כלל שאם הצטרפתם באמצע שנה משלמים חלקי

את יכולה להחליט גם לא לגבות באוגוסט אבל לגלם את המחיר של אוגוסט בשאר החודשים- ז"א נניח חשבת לגבות 2000 שח לחודש שזה אומר סהכ 24,000 לשנה של 12 חודשים, אז את יכולה לא לגבות באוגוסט אבל שהמחיר לכל חודש יהיה 2180.

ורק צריך לסובב את העגיל או הנזם בזמן שאת מתחת למים.

אבל אני חושבת שראיתי את זה בתגובה של יועצת הלכה בקבוצה סגורה בפייסבוק.

זה מותר לכתחילה

אומרת את זה בכזאת ודאות?

אמנם ייתכן ויש מקרים שאכן אפשרי

אבל ממה שאני מכירה זה ממש לא לכתחילה, בטח לא לרוב הדעות ( גם אם בדיעבד כן מתירים)

למדתי את הנושא מכל הכיוונים,

זה נקרא מיעוט שאינו מקפיד,יותר מיזה ההקפדה היא שזה כן יהיה עליה,ומאחר שהיא לא מורידה את הנזם כלל,יש כלל בהלכה שיותר מ30 יום זה נחשב לחלק מהגוף,ולכן אין עם זה בעיה.

משום ש:א.נחשב חלק מהגוף

ב.מיעוט שאינו מקפיד

ג.לא רק שתצא כך לרשות הרבים אלא חשוב לה שזה יהיה עליה.

נכון שלפי הרמא לכתחילה מורידים הכל,אבל גם הוא סובר שאם אי אפשר להוריד וזה חלק מין הגוף הטבילה כשרה לכתחילה.

יהיה עלייך.

אם את רוצה רב, את יכולה לשאול בבית ההוראה של הרב זכריה בן שלמה

לשאלות בשיחה:

0528465585

למענה בוואצפ:

0515465585

בהריון שישי ותינוק בן שבעה חודשים בבית!

קשוח ממש! השבוע אני נכנסת לשבוע 14 ולא עשיתי שום בדיקה חוץ מסטיק! בחוסר תפקוד כמעט מוחלט, עכשיו פחתו הבחילות, אבל עדין לא ממש נוגעת במאכלים שגרמו לי בחילות...

אולי תנסי כדור נגד בחילות?

לי הבונגסטה גרם לעייפות קיצונית, אבל אני יודעת שיש עוד שני סוגים זה כבר מקל..

מקווה שתעברי את זה בקלות! זה באמת לא פשוט! ובאמת יש כאלו שנתברכו בכך שהן לא מרגישות כלום בתחילת ההריון ב"ה..

כבר הגעתי לשלב שאני מרגישה שהכל בראש שלי והנה כולם בסדר ועושות את זה ועוברות את זה

אז תודה על הנרמול.

ממש ממש מתלבטת על בונגסטה

אני לא אחת שבעד כדורים ואף פעם לא לקחתי והיה לי הריונות קשים תמיד

אבל הפעם שילוב מקרים שמרגיש לי חסר שליטה.

חוץ מעייפות שזה נראה לי עדיף יש עוד משהו? השפעה אפילו מזערית על העובר?

זה כדור מאה אחוז בטוח לשימוש בהריון

לזה הוא נועד

והוא פשוט מציל נפשות!! את לא מבינה איזה הקלה זה לקום בבוקר ולהרגיש טוב

ממליצה ממש ממש ממש

אין לך מה לחשוש.. אותי זה ממש הציל, אומנם לא היה לי תאבון אבל הצלחתי להרים את הבית ולהכין אוכל מבלי להיגעל..

4 הריונות סבלתי בלי הכדור, לא ידעתי שיש כדור כזה בכלל ובהריון החמישי כששיתפתי את הרופאה שאני לא מתפקדת בכלל היא ישר הציעה וזה עשה לי פלאים בתפקוד חוץ מהעייפות אבל נראה לי שגםצחסר לי ברזל שזה משהו בפני עצמו כי בהריון החמישי לא סבלתי מעייפות כזו...

איך באמת ממשיכים הכל כרגיל?

ולמה תמיד אנחנו מסתכלות מסביב ולא לבפנים?

אני שואלת גם את עצמי,

מה זה מעניין אם כולן עובדות ונראה שמתפקדות כרגיל,

אם אני לא מצליחה.

אני בתחילת הריון ראשון עכשיו וחלשה, בחילות, הקאות.

ואני גם עצמאית וגם שכירה,

וזה קשוח.

ופשוט מורידה את הראש לגל הזה שיעבור, 

ועושה את המינימום מינימום.

אז תרגישי בנח, יש כל כך הרבה נשים שגם להן קשה ולא מצליחות להמשיך לעבוד ולתפקד כרגיל,

ולא צריך להילחם בהרגשה הזו,

כי גם ככה אנחנו מותשות.

תנשמי עמוק,

זה גל, וזה יעבור.

(אומרת הכל גם לעצמי)

ומזל טוב 😊

יאללה בעזרת ה' שימתיק לנו את התקופה הזו מהר לשמחה זוהרת ומאושרת

גם לך השם גדוללל כמובן💓

ותודה נראה לי שאפילו לא הספקתי להתרגש ולאחל לעצמי גיליתי מזה שהרגשתי כל כך נורא

לעזוב את העבודה למשך ימי הקושי של ההתחלה
זה מה שאני עשיתי (אבל עם היפרמאזיס)
העבודה תחכה הכסף יחכה
את תרגישי טוב ותחזרי.

תכלס, אנחנו גם לא יעילות בעבודה עם הבחילות והחולשה הזו. אז בשביל מה?

זה מבאס.
אבל אל תקחי לך עכשיו לקוחות חדשות... לא?

אלא לדבר תדיר

ואני לא בדיוק מבינה למה את מתכוונת אבל לדעתי אתם צריכים טיפול זוגי כי ברור שהאמון ביניכם נפגם לפי המעט שכתבת

שולחת חיבוק❤️

אבל אין לו מה להגיד חוץ מזה שהוא מתנצל

ואני כועסת

כי מה עוזרת לי התנצלות שאני צריכה לשלם מחירים על דברים שהוא עשה בלי לשאול אותי ובלי להתחשב בי

נניח לספר לי במשך תקופה מאוד עמוסה אחרי לידה שהוא חייב לעבוד

ולאז לגלות שהוא לא עבד רוב הזמן הזה

או להשתמש בכספים שלנו בצורה שלא סיכמנו עליה

סליחה לא תעזור לי במיוחד שהסליחה שלו לא נחשבת בשבילי

כי את יודעת שהוא עלול לחזור שוב על הדברים האלה?

אם זה כך, אז הבעיה היא באמת בחוסר האמון שלך בו, שהוא זה שמוביל לכעס, וזו באמת בעיה שורשית יותר...

מצטרפת להמלצה לפנות לטיפול זוגי (בתקווה שיש לכם הכסף לכך...) כדי לפתור את הבעיה מהשורש...

חיבוק!

לא יחזור על זה

וגם מה זה עוזר לי אם משכורות שלמות שלי יצטרכו ללכת על להחזיר שטויות שהוא עשה או דברים שהוא אמר שיטפל בהם ולא טיפל והצטברו

היינו בטיפול ואולי נמשיך אבל פתרונות לבעיות שהוא כבר יצר זה לא יתן לי 

אולי זה משהו נקודתי אצלו?

אני יודעת שיש דבר כזה אנשים שממש יש להם באג עם כסף.

זה יכול להיות כמו התמכרות להימורים, שאתה ממש מכור פיזית ללהוציא כסף על כביכול השקעות שנראות לך שוות,

ואתה כמובן לא תשתף את הבת זוג שלך,

כי היא לא מכורה לזה אז בוודאי לא תסכים,

מצד שני אין לך כל כך שליטה על זה,

כמו כל התמכרות אחרת לסמים או לאלכוהול.

ממש עושים לזה גמילה.

אולי הרחקתי לכת, אבל נשמע שיש לך פה אישיו ממש סביב הכסף, יותר מססביב האמון הבסיסי שנפגע.

וגם הסיטואציה שהוא מבקש סליחה רק, ולא מנסה לשנות מעבר לזה,

והתחושה שלך שהוא מבקש כי הוא מבין שזה לא בסדר,

מצד שני כנראה לא יצליח לא לעשות את זה שוב.

ממש קשוח אם זה זה.

אבל תמיד אפשר לטפל. חיבוק.

באמת סליחה אין סיבה שתספק אותך. אם אין לך אמון שהוא לא יעשה את זה שוב פעם.

אני לרוב צריכה להבין גם מה אתה מבין מיזה שזה לא בסדר ומה תעשה להבא כדי שלא יקרה.

תנסי לחשוב מה כן ירגיע אותך, ותבדקי אם יש לך אפשרות לקבל את זה ממנו.

וכמובן טיפול זוגי.

את לא מעורבת בחשבונות הבנק שלכם?

לא ראית שאין משכורת שנכנסת?

אם את לא מסכימה עם הוצאות כספיות שלו, אתם צריכים לשבת ולהגדיר מה כן

זה מאוד כוללני ותלוי במה מדובר כמובן וצריך להבין את הפרטים אבל בכללי נראה שיש ביניכם דינמיקה לקויה שצריך לתקן ואמון שצריך לבנות מחדש

ואת צודקת. סליחה לא תעזור. נדרש גם לרדת לפסים מעשיים

פשוט בזבז את הזמן שלו במשרד שלו

ולא יום יומיים תקופה

בדקנו התמודדות עם התמכרות או בריחה ממחויבות

וגם אם הוא יטפל בזה זה לא עוזר לי עם הכעס והבעיןת שכבר הוא הכניס לתוכם

כי את מה שהיה את לא יכולה לשנות אבל מכאן והלאה צריך לבנות

לדעתי צריך להתייחס ל- למה הוא במשרד אם הוא לא עובד?

מה הוא עושה שם בשעות שהוא אומר שהוא עובד?

על מה הוא בזבז,כסף? למה זה חשוב לדעתו? למה זה לא חשוב לדעתך? ולנה הוא עושה דברים מאחורי גבך?

את כל זה אני כותבת כאישה של עצמאי בעצמי. בעלי מתוקף עבודתו מנהל קשרים חברתיים רחבים ולכן העבודה היא לא רק במשרד, שזה התכלס הרבה פעמים. יש גם מעבר ויש לו גם חיים אישיים כמובן. אז אני לא מתפלאת למה הוא לא במשרד כל הזמן כשהוא יוצא וגם לא דורשת דין וחשבון על כל יציאה מהבית, ואם הוא עצמאי זה גם לא אומר שכל הזמן יש הכנסה כמובן (בעז"ה כן?) הרבה מדברים שעושה עצמאי זה הכנות ועבודה לקראת הכנסות עתידיות.

אבל את מכירה את בעלך ויודעת מה היה שם. תפנו שוב לטיפול וביז"ה מקווה שתצליחו לצאת מהמשבר

דברים לא טובים

ואני בכלל לא מבקשת דין וחשבון לכן הוא הצליח למשוך את זה תקופה

התגלה בטעות

להתנהל דינמיקה של דין וחשבון בכלל בעיניי,ממקום של דרישה

זה יותר מתאים לאמא מול ילד

בזוגיות זה אמור לעבוד אחרת

את סמכת ונתת אמון והוא הוליך אותך שולל לפי מה שאת אומרת. עד עכשיו התנהלת כמו אישה נורמטיבית בתחום הזה. אל תתני למקרה הזה להפוך אותך לאמא מולו לדעתי ולהתחיל לרדיף אחריו עם בקשות והסברים

ודווקא לכן חשוב ליווי טיפולי טוב כי זה לא פותר את הפצע, לבדוק כל רגע איפה הוא ומה עם העסקה ההיא ולמה לא נכנס כסף ומה עשית בחוץ כל הזמן הזה, זה רק ייצור אחד חדש

נלך לטיפול אני פשוט כועסת יותר מדיי בשביל לתת בכלל הזדמנות

ולא מדובר באיזה קושי כלכלי שיכול להיות בכל עסק וזה חלק מהסיכון

פשוט בריחה אישית שלו נפשית ממחויבות שאני אין לי כוח להכיל

וזה עסק שהוא בחר בו ותמכתי

ולהישאר כועסת קצת. לדעתי

מה שמרגיש לך - תנכיחי

בזוגיות יהיה להגדיר יעדים של ליווי עסקי או של רו"ח שבודק הביצוע מול התכנית

או עבודה כשכיר.

כרגע את כועסת מאוד מאוד ולכן לא רואה מה זה יעזור,

אבל בע"ה אחרי הכעס יגיעו גם דברים אחרים, יש עוד תקווה ויש עוד עתיד.

חיבוק גדול!!!

ותראי איזה נס שהתגלה עכשיו ולא המשיך להידרדר חלילה.

אולי יעזור גם לדבר עם ה', להשליך עליו את הניסיון.

כשעושים טעות יש עניין לקחת אחריות ולעשות חשבון נפש,

אבל פה לא עשית טעות, ולכן מצד ההתמודדות שלך אפשר להסתכל על זה כמו על גזירה ולהתפלל קרע רוע גזר דיננו.

ושיתהפך הכל לטובה ומחושך ואפילה תצאו לאור גדול!

חיבוק 🤗

עצמאי צריך לדעת לנהל את עצמו ולנהל סדר יום, מעבר לעניין המקצועי. ישנם אנשים מאוד מוכשרים ומקצועיים אבל לא מתאים להם להיות עצמאיים

יש תוכנית ברורה לשינוי? וזה לא יקרה שוב?

בעיני הכעס שלך הוא לא הבעיה, הפוך. הכעס אומר שאת עדיין מרגישה משהו ושיש עם מה לעבוד. הבעיה היא האמון שנפגע, וזה הדבר הכי קשה בין בני זוג. אין לי עיצות לצערי איך משקמים אמון אחרי בגידה משמעותית (בעיני הגם שזה בזמן ובכסף, זאת בגידה לכל דבר, אבל זכותך לא להסכים עם ההגדרה כמובן) אבל כן חשוב לדעתי לתמלל לו את הכעס הזה. להגיד את זה כל פעם שאת מרגישה ככה. אני בשונה מתגובות אחרות פה, כן חושבת שהסתרה זה דבר חמור מאוד וחשוב לשקף לו את זה וכמובן לעשות תוכנית מסודרת איך לצאת מהמצב הזה ואיך לוודא שזה לא יקרה שוב 

קו קלוש

❤️

וכבר שנה חיכיתי לזה

ואני שיא המתרגשת מלשמיין שזה אמיתי

ואז יש את הקול הזהיר ש..מה את מדומיינת זה כהז חלש ולא אומר..ואולי לא ימשיך

מצד איחור- הביוץ שלי מאוחר כמעט תמיד אז סביר להניח שאני לפני איחור אז לא מצפה שיהיה פס חזק..וגם יצא לי הריונות שזיהיתי ככה

גם אתמול היה לי חשד שיש שם משהו בבדיקה

וכאילו אני רגע מתרגשת

ורגע מנסה להשתיק את הלב

ובשכל אני כזה- אבל למה את כזה רוצה .. גם ככה עמוס לך בחיים ואין לך כח..ומלא מילואים..והריון שלישי במילואים לש המלחמה האלו איזה הזויייייי!!

ומצד שני יש לי דביליות כזאת שדוקא הריון-לידה-תינוק זה גם נותן לי את הכח והשמחה

וגם באמת הלב רצה

איך מכילים את 2 הצדדים יחד

איך מצפים ולא מצפים

מתרגשים ולא מדי

רוצים ממש וחוששים

אני מרגישה לא נורמלית

כשאני מגלה הריון, גם כזה שחיכיתי לו הרבה זמן

יש תמיד חששות מה ואילו

בתוך תוכי אני יודעת שרציתי ואני שמחה

אבל זה בסדר שיש גם רגשות אחרים ביחד

לאט לאט ההריון נהיה יותר בטוח וודאי וחלק מהקולות מושתקים מאליהם.. ואז יש קולות מחשבות ורגשות אחרים.. אבל חכי

לא נקדים את המאוחר 😉

אולי תצלמי את הפצעים, ותראי לו את התמונה אם זה כבר יעבור.

ואולי יספיק לו גם תיאור בשביל לאבחן.

בצורה שיראו אותם ברור...

אבל אולי אצלם את מה שיש לה ברגל.

(האמת שאני לא בטוחה שהוא רופא מאוד סבלן בשביל תמונות וכדומה בעלי היה אצלו עם ילדים אחרים בעבר והתרשם שהוא לא הכי-הכי. קבענו אצלו תור כי הוא קרוב אלינו יחסית)

אם יש לך תמונות או תיעוד של מה שהיה לפני שבועיים אז אפשר להראות לו את התיעודים, לדווח על השינוי העכשווי בהשפעת הסבון ככה שיהיה לו את הרצף המלא של האירוע

שמעת על קומי עורי? זה עמותה לאטופיק דרמטיטיס בישראל. יש שם מאמרים והרבה מידע.

הם יכולים לתת לך (דרך פנייה למזכירה) רשימת רופאים לפי קופות חולים ומקומות בארץ.

ועכשיו ראיתי שגם הנגעים ברגל נעלמו לה...

מפחדת להגיע לרופא ושהוא יאמר לי שהוא לא מבין על מה אני מדברת