אם כי יודעת מה - תני לי לחשוב על זה ואעדכן

ואל דאגה, אני לא מחלקת ציונים 😅

לשעות 16-19..

כי בבוקר אני גם ככה בעבודה ושם תוך כדי עבודה גולשת.

אבל זה כבר קשור לשרשור השני לפי שעות

אלופה על היוזמה

הלוואי ותצליחי!!

מהר לפני שאני מתחרטת.

מקווה שזה אומץ ולא טיפשות אבל ממש מעניין אותי לנסות.

אני לוקחת את זה לכל מה שנמצא בדפדפן לא כולל וואצאפ, טלגרם (אין לי קבוצות, זה רק התכתבויות עם אנשים שאין להם וואצאפ), ספוטיפיי.

כן מחריגה 2 קבוצות וואצאפ סופר משמעותיות שאם כמה שעות אני לא פותחת יכולות לי אלפי הודעות שלא נקראו, אותן אני לא אפתח.

אשרייך!

מקווה שנספור פה המון הצלחות וישועות

מתנתקות ב"ה

וזה לא אל חזור או משו, בסהכ ניסיון שאפשר להפסיק בכל רגע נתון.

כח המדמה עובד עלינו חזקק

האמת, ועצוב לי על זה מאוד אבל לקראת מוצאי שבת מתחיל לדגדג לי באצבעות ואני מרגישה חייבת פלאפון,

אבל זה בדיוק מה שאת אומרת, הרי כל השבת אני בכלל לא חושבת על זה.

ורציתי לצרף שרשור שמאוד חיזק אותי ועזר לי לעשות שינוי משמעותי ב"ה ואז גיליתי שאת הפותחת😅

מצרפת פה בכל זאת-

באתי לשתף קצת רשמים מהתקופה האחרונה - הריון ולידה

במקרה שתרגישו צורך בפלאפון?

או מה תעשו במקום הזמן שבדרכ אתן עליו?

אשמח לקבל קצת השראה

יש לי להספיק בבית וזה עובד

אבל בלי קשר, כשעברתי את הניתוק בשרשור ההוא - יצאתי יותר מהבית, קראתי ספר, נחתי. נהניתי יותר מהילדים, אבל גם הייתי במצב של רוויה מהאינטרנט ממש. גם עכשיו. אז היה לי יותר קל

הטלפון הוא הרבה פעמים בריחה מעצמנו

הוא היסח דעת

הוא מבזבז את הזמן ושואב באצטלה של הנאה אעפ שיש בו גם תועלת

הוא יכול לגרום לתסמינים של קשב וריכוז

לעשות הפסקה ממנו זה לפעמים לפגוש את עצמנו יותר.

ובלילה ממש לפני השינה זאת לגמרי בריחה. וואו.

אז אין את הלחץ שאולי מישהו כתב לך משהו חשוב.

אבל אם זה לא כולל וואטסאפ זה סביר

בדיוק העברתי את הסים שלי לפלאפון פשוט, אבל לא לגמרי התנתקתי כי כלא נשי הקשר שלי והכל נמצאים בסמארטפון...

רעיון מעניין מה שאת אומרת, אחשוב על זה

לא כולל ווטסאפ במחשב. אבל כן כולל את הפורום... בע"ה.

חשבתי שיהיה לי יותר קל, אבל דווקא אתמול הלך יותר טוב מאשר היום...

בעיקרון קניתי פלאפון טיפש ורק בו שמתי את הסים, אז בסמארטפון אני צירכה ווייפיי בשביל להתחבר לווטסאפ ולפורום ולכל האינטרנט.

אבל היום גם היה מסיבה לבת שלי אז לקחתי את הסמארטפון לצלם, וגם נסענו מחוץ לעיר והייתי צריכה ווייז...

אז לא לגמרי התנתקתי, אבל כשיכולתי אז כן הייתי בעיקר עם הפלאפון הטיפש...

ב"ה זה גם התקדמות. מרגישה שזה ממש משפיע על השלווה שלי.

רק מפריע לי שכשאני מגיעה הבייתה אני בלחץ מטורף להספיק לראות כל מה שפספסתי... ואז הילדים נפגעים מזה...

אנסה לתחום את זה בזמן...

בניגוד לפעמים קודמות שעשיתי את זה, גם לי היה יותר קשה הפעם

אני גם העברתי את הסים לטלפון טיפש בלי אינטרנט

אני שוקלת פשוט לנסות להיפטר ממנו איכשהו או שאשתמש בנטספארק ואחסום לפי שעות ודי

בחורף ולפני הקיץ הייתי 'שוכחת' אותו באופן יזום באוטו. עכשיו מדי חם ואני חוששת שיתקלקל

לא יכולה ממש להתנזר כי יש הרבה הודעות חשובות וגם דברים של העבודה. מנסה למצוא את האיזון...

בנטספארק אפ'ר לחסום לפי שעות? לא ידעתי

אבדוק ואגיד לך🙃

ואצלי העבודה נשארת בעבודה

הכי הרבה, מי שצריך אותי שירים טלפון אם זה דחוף.

אני מתלבטת כי מרגישה שיש לי הרבה דברים נצרכים לבדוק באינטרנט. מתכונים, חנויות וכאלה. בימים האחרונים אנחנו גם במעבר דירה וגם עם כל הילדים אז מרגישה כן צורך באינטרנט לכל הסידורים.. אבל יאללה ננסה בע"ה.

(לא כולל ווצאפ ומייל).

ושתדעי שכיף שחזרת לפה

היית חסרה🩷

ממש באלי להצטרף

אם לא הייתי מרגישה שממש צריכה את זה נפשית כרגע (לצערי כמובן) ממש הייתי מנסה

בהצלחה אלופות 

למעט מחשב לצורך לימודים בלבד
בלי נדר

הבעיה היא שאני צריכה ללמוד למבחנים ולהגיש עבודות במחשב....

ראיתי עכשיו, הלוואי ותעשו שוב

כי אם לא ארגיש חלק מקבוצה, זה לא יקרה

האמת שחוץ מפה- הגלישות שלי זה בעיקר פרקי תהילים , וכאלה שאני קוראת מהאינטרנט..

חושבת שאם אפשר לקבל את זה אז אצליח לשרוד יום אחד

התחברתי עכשיו באמת פעם ראשונה

אני עדיין במחשבות של איך היה לי.

בגדול חשבתי שיהיה לי יותר משמעותי והתחושות שלי כרגע די אמביווילנטיות.

אני כן גאה בי שהצלחתי, בלי דפדפן ובלי יוטיוב בכלל!

(כולל מתכון שממש רציתי להכין אבל לא היה לי דפדפן אז אילתרתי ויצא סבבה סהכ).

איך היה לך?

לא כמו פעמים קודמות

מבחינה פסיכולוגית יותר

כאילו אני כבר מבינה שרק לעצור ליום לא מספיק לי ואני רוצה ממש לשנות ולחיות חיים נטולי דפדפן ב90 אחוז מהזמן כדי לא לחכות לרגע שאפתח אותו. כי זה משפיע

הספקתי יותר ממה שחשבתי ואני ממש שמחה מזה, אבל אם להיות כנה - מרגישה שעבורי זה חא מספיק

וכל הכבוד לך! אלופה. זה אתגר לא פשוט, באמת. 

באמת יש משהו שזה כזה צום דיגיטלי, שפשוט צריך לעבור אותו בתחושה ולסיים.

אותי זה פגש במקום קצת אחר.

כי הספקתי המון! מזמן הבית לא היה ככ מצוחצח ונקי, והייתי עם הבייבי, וקילחתי אותו ועשינו תרגילים, והכנתי לי לחם שאני אוהבת וארוחת צהריים מפנקת וארוחת ערב ובערב שוב איפסתי את הבית וכביסות וזה אבל משהו הרגיש לי חסר נשימה, כאילו אני במרדף להספיק כמה שיותר.

כי לשבת על הספה ולהסתכל על התקרה זה פחות.. אז יאללה מה אפשר לעשות. והיה בזה משהו מעייף ולא בטוחה שזה נכון לקצב שלי.

וגם, הייתי עם הוואטסאפ ויש לי שם סטטןסים והרגתשי שמצד אחד אני קצת מרמה שאני צופה בהם😅 מצד שני להוריד גם את זה הרגיש לי מוגזם ומעבר ליכולות שלי.

וגם שמעתי הרבה פודקאסטים, אז הפלאפון כן הלך איתי לכל מקום.

בקיצור, העולם הוא לא שחור לבן וכנראה שגם תהליכים הם לא.

אני חושב שעם הטלפון זה גורר אותנו לעצלנות דיגיטלנית ויושבנות

וצום שחושבים רק איך לצאת ממנו - גורר למישמתיות לא מידתית

ולכן, אני בשאיפה לאיזון. בחודש שלקחתי אז בפסח זה היה ממש זה. והיתה לי הרבה שלוות נפש ולא הייתי במרדף

השאיפה שלי היא לא להיות במרדף. והאינטרנט מכבה אותי לגמרי לפרקים ואז אני חוזרת למרדף כדי להספיק

זה הלך רוח כזה יותר לדעתי. ולכן לדעתי יום אחד זה לא מספיק. ומצד שני להוריד מינונים לא עובד בשביל לספק את האפקט הרצוי עבורי כי את שוב רוצה להשלים פערים ונגררת..

וגם התאכזבתי כי בניתי על זה שאני פתאום אגלה מלא תחביבים שלי למלא את הערב נגיד😂

(האמת שמראש לא ידעתי שאני בונה על זה, רק לאחר מעשה כשניסיתי להבין את התחושות שלי אז זה עלה).

עדיין מאוד מפחיד אותי לעשות ניתוק מוחלט כמו שעשית ועוד לאורך זמן.

ואני כן שמחה שעשיתי את זה עכשיו ויחד איתכן, לגלות שהתחושות שלי בסדר סהכ

אין מה לפחד באמת

זה לא אל חזור

אני נתרמתי מזה מאוד

אבל זה לא רק עניין של שליטה עצמית לדעתי

אם כי מסכימה שיש בזה משהו ודאי.

אבל, הטלפון תוכנת והושקעו מאמצים רבים לגרום לנו להתמכר אליו. לגרום לו להפוך לתחליף של החיים עצמים. מעין עולם מקביל.

זה לא רק עניין של שליטה, כמו ההבנה שצריך פרופורציות ויישומן. כמו בשליטה עצמית באוכל, יש אפקט בומרנג אם זה לא מגיע מהמקום הנכון

הנכון הוא לשים את הדברים בפרופורציות הנכונות. הטלפון הוא רק טלפון. ואנחנו ניזונים דרכו מחיים של אחרים בעיקר.

אני לא צורכת חיים של אנשים אחרים בטלפון, זה לא מעניין אותי, אני צורכת בעיקר מידע עשיר מאד.

הפעולה היחידה שעשיתי בטלפון זה לכבות את כל העדכונים, ככה שהוא אף פעם לא מפעיל אותי אלא רק ניגשת אליו באופן יזום.

גם שאני יושבת עם הטלפון, זה תמיד עם הפסקות, לחשוב מה אני צריכה לעשות, לא לפספס עשייה בגלל הטלפון.

לי אין את האיזון הזה. ולא רק בגלל שאני חסרה. זה גם בגלל שאני חסרה, וגם בגלל שלחסרון שלי יש כר נח וממכר לשבת עליו

הלוואי על כולנו

חיים של אנשין אחרים? מודה.

וגם מתוך זה אני כן רוכשת ידע רב- נירמול (לפעמים בעבודה קשה ולכולן), מתכונים טובים, מוטיבציה, מבצעים, טיפים לניקיון, פיננסים והשקעות.

ועם כל זה ברור לי שזה לא מאוזן אצלי, שזה גורם לי לעצלנות וליושבנות כמו שהמקורית כתבה ככ יפה.

אפילו הפורום שהוא מדהים ואני לומדת פה ככ הרבה ממכר בהחלט.

באמת אני ממש אשמח לשמוע ממך טיפים איך לאזן את זה.

מחפירה שעשיתי

1. מבצעים אני כבר לא צורכת באינטרנט הודות לטלפון עם מסך קטן ממש, ואינטרנט מוגבל בעבודה - אני קונה רק בחנויות פיזיות. אאכ אני צריכה משו נקודתי. זה ממילא גורם לצריכת יתר ומעלה צורך שלא קיים. אם אני צריכה משו, בודקת נקודתית.

2. חיים של אחרים לא באמת מעניינים אותי כמו שחשבתי. זה יותר מציף חוסר. חבל על האנרגיה

3. נשארתי עם פורום שאני באמת מכורה (מתכונים אחת למיליון שנה ופיננסים זה בעלי יותר/ רק) , ומודה שאחת הבעיות אצלי היא חוסר תחושת משמעות בבית לעומת ה'עזרה' שבכתיבה פה/ התועלת שבקריאת משו מעשיר לכאורה במסך. גאוותנות גרידא האמת. זה מאוד חשוף אבל זו המסקנה שלי, בנוסף לתחושה ש'יש עם מי לדבר' פה בכל שעה וזה תרוץ ל- לא לעשות כלום. אבל ברוב שעות הערות שלי ממילא הילדים שלי צריכים אותי נוכחת. ובשעות שלא - יש לי מלא מה לעשות. אז נשארנו גם עם הפקט הממכר של 'את לא לבד בסירה וכולם.פה'

איך אני חושבת לפתור את זה .? חיזוק תחושת המשמעות שלי בבית וחזרה לטיפוח תחביבים.

לגבי מבצעים, לדעתי אני הבנאדם הכי קמצן בעולם😅

בדרכ כשאני יודעת על מבצע עד שאני מתלבטת אם זה באמת שווה את הכסף המבצע נגמר חחח

ללכת פיזית לחנות קשה לי כי קשה לי ללכת למקום בידיעה שאני מוציאה כסף, אז דווקא האונליין עוזר לי (וגם בעלי שלפעמים מכריח אותי לקנות חח)

טוב זה נשמע יותר קיצוני ממה שזה בפועל, אבל מאמינה שאת מבינה מה אני מתכוונת. אני לא מוציאה יותר ממה שתכננתי מראש ימות העולם.

לגבי 2, אז אתמול מחקתי כמה שהרגשתי שאת צודקת ושהן יותר מציפות חוסר מאשר כמה שאני נתרמת מהן, אז תודה על זה!

והנקודה השלישית היא מעניינת ועמוקה ממש. תודה שכתבת על זה.

אני במקום יותר נתרם מאשר תורם בפורום אז לא לגמרי מזדהה עם מה שאת כותבת

מתורמת, זה רק בראש. וזה וודאי מעביר לי את הזמן

1. להקצות מקום לשים את הטלפון כשהוא לא בשימוש (לא לשים בכיס)

רחוק מהעין רחוק מהלב

2. לכבות עדכונים, לשים על שקט, ככה הטלפון לא משמיע צלצולים ולא גורם לגשת אליו.

3. לפני שנגשים לטלפון, לחשוב מה צריך לעשות כרגע, כי אח״כ שוכחים או אין כבר כוח.

4. לעשות הפסקות, לא לשבת ברצף על הטלפון גם אם הוא מאד מעניין, לקום להתמתח, לחשוב על פעולה שצריך לעשות, לבדוק עם הילדים שהכל בסדר, לחפש לעשות משהו אחר כדי לשבור את הרצף, לא בריא לשבת הרבה זמן רצוף, במיוחד לא עם הטלפון.

5. להשתמש ביישום שמשקף את זמן השימוש בטלפון, זה שם מראה כמה זמן בוזבז ועל מה

6. להתאמן על שליטה עצמית (לאו דווקא בענייני טלפון) לעשות באופן יומיומי דברים שנראים יותר קשים או בלתי אפשריים, ככל שעושים ומתגברים, השליטה נעשית קלה יותר.

7. לצאת מהבית ללא טלפון (אני יוצאת כמעט כל יום להליכה חצי שעה או יותר בלי טלפון) להרגיש את השחרור בלעדיו

אני אדפיס ואשים לי במקום שאוכל להיזכר מידי פעם.

רק חייבת להגיד שבגלל שהדעות שלי בדרכ שונות משלך לפעמים אני קוראת הודעות שלך וישר מרגישה מותקפת, כשאני מצליחה לנקות את הרגש הזה אני מקבלת ככ הרבה ממך! שזה לגמרי שווה!

ממש תודה!

זה פוגש אותי בעוד דברים בחיים

אני דחיינית לרגע האחרון

אני לא מפסיקה את המירוץ של היום אף פעם בשביל לשתות תה /קפה

לפעמים לא הולכת לשירותים שעות

מרגישה שחייבת להשתנות ולא יודעת איך.

רצון- להתאמץ כדי לעשות שינוי

התמדה- לא להתייאש מכשלונות ומטעויות

סבלנות- לתהליך ארוך עד להשגת היעד

לא לפחד- להעז לעשות אחרת

ככה אפשר להשיג שליטה עצמית וגם כל שינוי עצמי אחר שרוצים לעשות

שלשום ולא הצלחתי, אז עשיתי אתמול.

סה"כ היה בסדר. כן היו פעמים שכמעט פתחתי מההרגל... אבל די מהר קלטתי וסגרתי.

הייתי יותר עם הילדים, עדיין לא ברמה שאני שואפת.

מה שכן היה לי ספר מעניין במקום ונשאבתי לתוכו במקום לפלאפון... אמנם היה כיף לקרוא אבל לא הצדיק את השעה שהלכתי לישון וכל המטלות שמחכות להיום🤦‍♀️ לא רק הפלאפון שואב...

מה שכן, יש בזה משהו מספק. אין ספק.

מקווה להצליח היום הרבה עשיה.

ומסכימה, ההישאבות נובעת ממקום של בריחה מסוימת אצלי.

אני עובדת ממש על להיות נוכחת במרחב. לא רק פיזית.

וממש נכון על הבריחה. בכל שעות היום.

אתמול ה' זימן לי התנזרות קצת אחרת.

אחרי שהבן שלי הבין מה הסיסמא שלי והתחיל לשלוח הודעות ולהתקשר בלי הבחנה, החלפתי סיסמא. ואז הוא ניסה להיכנס שוב עם הסיסמא הישנה, שוב ושוב ושוב... עד שהפלאפון נחסם, כל פעם למלא זמן! (הכי הרבה- שעתיים).

וואלה היה מגניב. מצד אחד היה קטע מבאס שהייתי צריכה להגיד משהו למישהי ולא היה לי איך, ובסוף זה היה לטובה ב"ה. מצד שני כל שאר הזמן דווקא נהנתי מחוסר הגישה, לדברים שהייתי צריכה השתמשתי במחשב. ושוב גיליתי כמה בקלות אני שולחת יד לפלאפון, מנסה להיכנס... 

ממש אוטומטי

אני מאז שלשוום הצלחתי לנכוח קצת יותר, ב"ה

אני ממש מקווה שיחזיק. זה ממש עושה לי טוב

יש לי סמארטפון בלי סים, רק וויפי

ובלי קשר לפורום החלטתי לקחת טיים אאוט ממנו

אבל יהיה לי כ"כ מוצלח לקבל פידבק

התחלתי היום, השעות הקשות זה בלילה כשהילדים ישנים

אעדכן איך היה

כי ממש גרם לי לביות יותר נוכחת..

לקראת הערב נשברתי

והיום השתמשתי המון. כל פעם קצת, אבל זה יוצא הרבה.באסה

הערב הבת שלי אמרה לי בזמן שהיינו אחד על אחד

שיש לה סוד

וכשהסכימה לספר אמרנ לי

שאני משתמשת הרבה בפלאפון וככה לא מתייחסת אליהם...

שמה לי מראה...

לא נעים אבל צודקת..

אני רוצה לעבור לפלאפון אחר

רק שיש בכיה אני מתשמשת הרבה בספוטייפיי בשביל הילדים

מתלבטת מה לעושת...

איזה כואב

אבל את צודקת, באמת מראה

אתמול פעם ראשונה אחרי הרבה זמן שהוא לא שבת, שישבתי עם הילדים איזה שעה בלי כלום בידיים. עצוב אבל אני מאמינה בכנות הזו כדי להתקדם.

ואני חייבת להגיד שהייתי רגועה יותר ומכילה יותר קודם כל, כי הם לא 'מפריעים' לי לגלוש. וגם נהניתי ממש מהשיחה איתם 

אני גם משתמש בספוטיפיי, אבל את השאר חסמתי. נשארתי עם וואצאפ, מייל, יוטיוב שאני לא מראה להם וזה בעיקר בשבילי בגלל שיעורי תורה שאני שומעת וספוטיפיי

אתמול נגיד גלשתי ממחשב שזה שיא הלא נח כי אין לי ווייפי בבית, זה רק דרך נקודת גישה מהטלפון וחייב לכבות ולהדליק אותו כדי שזה יעבוד  

איזה שיעורי תורה את שומעת?

היום שמעתי לראשונה את הרב שניאור אשכנזי(על פרשת פנחס) ונהניתי מאוד.

אני שומעת הרבה פודקאסטים (הרבה פוליטיקה🙈) והחלטתי שבא לי פלייליסט קצת יותר רוחני חח

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...