1. הנקה- מה איך למה כמה.

לנרמל שהפסקת הנקה כשכבר לא רוצים או לא יכולים זה בסדר גמור ולא כישלון.

יועצת הנקה- להצטייד במספרי פלאפון אם חשוב לה להניק.

2. אמצעי מניעה אם הם מעוניינים זה הזמן לחשוב ולהחליט.

3. להכין אותה לתלות הגדולה של התינוק בה/ם.

בכל דבר.

תקופות הגזים, קפיצת גדילה וכו'..

4. אני רוצה להוסיף משהו שקשור ללידה עצמה -

אני מרגישה שלא ככ מדברים על כמה הלידה היא קשה וזה כאבים בלתי ניתנים לתיאור.

כל מה ששמעתי כל חיי זה כמה לידה היא רוחנית, פלאית, "חוויה".

אבל לא מספיק שמעתי עד כמה זה קשה וכואב.

עכשיו ברור שזה כואב, אבל להרגשתי זה בקושי מדובר בענייני לידה.

חשוב לעשות קורס הכנה, אבל לזכור שברגע האמת לא תמיד הכל הולך לפי הספר ולפי התוכנית.

לי אישית היה חסר להתכונן נפשית לכאבים נורא קשים. מרגישה שהייתי מגיעה מוכנה יותר ולא בהלם ובשוק מהעוצמה. ועוד עשינו קורס הכנה זוגי...

פשוט שמישהו יבוא ויגיד לי- תתכונני לסף כאב שבחיים לא סבלת.

5. לילות בלי שינה.

יכול להיות גם עד גיל שנה ועד גיל שנתיים.

לדעתי חשוב להתכונן גם מבחינה טכנית וגם מבחינה זוגית.

בהצלחה ובשעה טובה

כל הנושא הזה היה קשה בטירוף בהתחלה

אני והתינוק סבלנו

והרגשתי כאילו מתנפץ לי חלום

ושהולך להיות סיוט תמידי.

אם הייתי לומדת על השלבים של ההנקה בהתחלה, הקשיים שיכולים להיות ומה הדרך לנסות לפתור אותם חושבת שהכל היה אחרת.

דמיינתי את זה כחיבור טבעי וכיף וזה היה חלום שהתנפץ. פשוט כך.

לא מדברים על כמה זה קשה וכמה סובלות מהנקה.

בסוף בחסדי ה' הנקתי עד גיל שנה אבל נלחמתי בשיניים.. 

יש מפגשי הכנה להנקה, דרך כללית אני מכירה. לא הייתי בזה ואח"כ הצטערתי שלא הלכתי...

בהתחלה אין זמן לכלום, את רק סביב התינוק. להכין הרבה אוכל בריא במקפיא ואם יש משפחה/חברות שיכולות לסייע בארוחות חמות ממש יעזור.

שעל אף כל השמחה, יכולות להיות תחושות של בדידות, חרדה ודכדוך

וחשוב ממש לשתף בזה מישהו 

ולנרמל את הדכדוך אחרי הלידה. זה באמת מצב רוח שנראה תלוש מהמציאות. כוויכול אין סיבה להיות עצובים, אנחנו קיבלנו מתנה ענקית וכו.. אבל זה הורמונלי וצריך להכין את היולדת והסביבה לעטוף אותה היטב ולקבל את הכל באהבה. לא להשאיר אותה לבד ולדאוג לצרכים הפיזיים שלה (שמישהו אחר יעשה לתינוק גרעפסים וירדים אותו ויהיה לה זמן לישון, ארוחות מזינות, דאגה לכביסות ונקיון) כי הגוף מאוד משפיע על הנפש.

כנל לגבי שמירה על מה מתאים לגוף וליכולות שלי עכשיו.

חלד בטח בהתחלה לא מיועדת למפגשים עם חברות, בתי קפה וקניות. את לא סופרוומן ומי שחושבת שכן לרוב מגלה שההחלמה שלה נגררה הלאה והלאה בגלל המאמצי יתר הללו

הכי שוק מבחינתי זה המצבי רוח שהם כמו רכבת הרים,

מלא בכי,

לפעמים חוסר תאבון,

בהלה, חרדה, דאגה מטורפת, אושר עילאי... הכל מערבולת... אז רק לחבק את עצמך שאת נורמאלית וככה זה כולן, ושזה עובר!! ושזה גם ממש בסדר שבעלך לא מצליח להבין מה נסגר איתך.. אפשר להסביר לו. 

אחרי מספר שנות המתנה והפריות

לידה מהסרטים

הרגשתי מייד אחרי הלידה שפשוט אממ - היה לי קשה.

לא הרגשתי בחדר ניתוח שאני באורות מלראות את הבייבי

רק ראיתי שהוא דומה לי והתבאסתי ממש כי רציתי שיהיה דומה לבעלי

בסוף הילד היום קופי אבא שלו, אין לו שום נתון שמזכיר אותי

הוא כמובן הכי מתוק שיש

אבל החיבור הראשוני, האבה הראשונית - לקח לי זמן.

בהתחלה הרגשתי עם זה מזעזע

אם רק היו מכינים אותי לזה שזה קיים

מעצירות.

אצלי זה ממש סיפור עצוב. בערך שבוע אחרי הלידה המערכת נתקעת..

מוסיפה:

עצירות טחורים פיסורה

אצלי לפחות ככה היה ישבתי שעות בתוך האמבטיה כדי לרכך את האזור

אמאלה כאבים מהגהינום

עם נר מדובר בכמה דקות אחרי.. אבל נר היה לי לא נוח עם הטחורים

לק"י

ממליצה להשתמש בנרות, ולא לחכות.

לפעמים תוך פעם-פעמיים של שימוש בנרות, הפחד מלהתפנות יורד וזה משתחרר. 

מראש לאכול דברים שקל לעכל

אם צריך לבקש חוקן במחלקה לכמה פעמים הראשונות

ממש לנסות למנוע את זה כמה שיותר

בת דודה חכמה שלחה לי כמה מספרים של בודקות הלכתיות בעיר שלי

היא אמרה לי שאחרי הלידה ללכת לחפש ולשאול זה לא תמיד נעים

תכלס באמת נעזרתי בהן בשביל הטהרה של אחרי הלידה

אז כמה דברים

א. לוקח זמן להיטהר

ב. יכול להיות שהדימום זה פצע בצוואר הרחם שקורה להרבה נשים אחרי לידה וע"י בודקת הרב מתיר

ג. להתארגן עם מספרים של בודקות למקרה שתצטרך..

איזה אחות מסורה את!!

גם בלי בודקת. אז קודם להתייעץ עם רב, אם יש שאלות.

אם יהיו לה זו החלמה קשה שאורכת כעד שבועיים בדכ.

ברגע שהיא תדע תוך כמה זמן זה עובר זה ממש מרגיע. לקנות אלופירס לפני הלידה

לקחת משככי כאבים ולא לסבול כי מספיק יש את כל המסביב

בוכים הרבה!! לא להיבהל מעצמך בעיקר..

לעשות משהו בשביל עצמה שיעשה לה טוב ושיהיה המקום המפלט שלה..

לדעת להיעזר ולא להרגיש מולטי וכל יכולה

יש הלם אחרי הלידה ובאמת תחושה של למה לא אמרו לי.

אבל אני חייבת להגיד לך שלא בטוח שזה יעזור שתגידי.

כי כנראה שכן אומרים אבל יש מין תחושה כזאת לפני הלידה ובטח בלידה ראשונה

ש... לי זה לא יקרה. אצלי הכל יהיה בסדר.

פעם שמעתי ממדריכה של קורס הכנה ללידה שתמיד בקורס הכנה ללידה ראשונה יש הכי הרבה נשים שאומרות שרוצות ללדת בלי אפידורל.

ובטוחות שהן יצליחו ולהן זו לא תהיה בעיה.

יש מין מנגנון כזה של הכחשה.

אז תגידי לה ומקווה שזה יעזור לה אבל לדעתי יש מצב שעדיין היא תהיה בשוק אחרי הלידה.

שני דברים שאני חושבת שהכי חשובים:

1. הנקה! הנקה! הנקה!

זה נראה כל כך קל וכ"כ פשוט אצל אחרות

וזה כ"כ מורכב רגע אחרי לידה.

אני חושבת שכדאי שתדע שיכול להיות בעיות, כאבים, תינוק כן יונק לא יונק, יש חלב אין חלב (תמיד יש צריך לשמר כמויות)

וכן הלאה.

2. תפרים אחרי לידה. אמאלה זה כואבבב

ובלידה ראשונה אני חושבת שאצל רוב הנשים יש קרע/חתך וצריך להתמודד עם תפרים.

והשפעות נלוות כמו עצירות וכן הלאה.

שכל יום שעובר המצב משתפר. שבהתחלה זה סיוט ונורא עוד יותר מהלידה עצמה ושזה משתפר

להקפיד לקחת ברזל ומולטיויטמין מיד אחרי הליד- לי זה ממש עזר לחזור לעצמי

לא לפחד לקחת מרככי צואה (אני ממש נמנעתי מזה כי פחדתי להתמכר ותכלס חבל) וגם להבין שאחרי לידה מערכת העיכול בשוק ולדעתי לוקח לה כמה ימים לחזור לתפקד כרגיל

במחלקה עצמה לנדנד ולקרוא ליועצת הנקה גם כל חצי שעה אם צריך, לי זה ממש הציל את ההנקה ובאמת שיגעתי אותם

לקחת משככי כאבים!!

כן היו יועצות הנקה, אבל הן ממש לא היו זמינות. כי היה להן הרב ביקוש, ויכולתי לחכות שעות עד שניגשה אליי מישהי...

הקושי ביועצות הנקה זה שכל אחת אומרת משהו הפוך מהשניה... לכן גם לפעמים ה לא עזר בכלל

אחרי לידה יש חוסר שינה, עומס, אחריות טוטאלית- לא לבזבז זמן על נדודי שינה בגלל כאבים.

ועוד דבר קריטי- ללמוד לומר לא.

אולי זה דבר שלומדים רק על הבשר, אבל לא להתבייש לומר 'אני מבקשת שלא יגיעו מבקרים בחודש הראשון' 'לא נגיע לבר מצווה כי אני זקוקה למנוחה' לצאת להניק בנחת באמצע הברית וכו.

האי נעימויות האלה הם כוויכול 'חסדים' שפוגעים ישירות בעצמך ובתינוק שלך.

כשאת מקבלת אורחים שלא נעים לך לחזלש, את עייפה, את חסרת סבלנות, את מותשת, את מדלגת על ארוחה ולא מיטבה עם עצמך

ולהבהיר לבעל שאישה אחרי לידה רק רק רק מניקה ודואגת לעצמה. כל השאר הסביבה שלה צריכה לתת יד. פיזית ונפשית

(אבל אני לא בטוחה, אז רק מעלה נקודה למחשבה)

שעדיף לנרמל תוך כדי, כלומר אחרי הלידה, ולא להעביר את כל המידע הזה לפני הלידה.

זה מאוד מלחיץ

לא כולן יתמודדו עם אותם הקשיים

ולפני לידה ראשונה יש הרבה חששות בכלל מאיך תראה הלידה, ויכול להיות שלדעת בדיוק גם מה קורה אחר כך רק יעמיס יותר.

אם היא שואלת כמובן לשתף בכנות, ולא להסתיר.

אבל אני לא יודעת כמה לפני הלידה הייתי מעלה את זה באופן יזום מצידי.

אחרי זה הייתי דואגת להסביר שהכל הגיוני וכו'וכו'

מתלבטת

מצד אחד לא להבהיל

מצד שני לא לחיות בסרט...

לכל הדברים החכמים שאמרו-

להרבה מאד זוגות, בפרט בלידה ראשונה זה ממש משבר לזוגיות.

שומעת את זה מהמון נשים! שהיה קשוח מאד זוגית אחרי הלידות.

אז לדעת שזה נורמלי וצולחים את זה.

חושבת באופן כללי שיש הרבה קשיים באמת- כאבים, תפרים, עצירות וטחורים, קשיים בהנקה, ועוד היד נטויה... אבל קצת מפחיד לשמוע על הכל לפני. הייתי מתה מפחד.

לדעתי כן חשוב לומר שהתקופה אחרי הלידה מאד מאתגרת, ולהשאיר מקום להתייעצות על הכל בשביל להבין שזה נורמלי ויעבור, כמובן שיש דברים שניתן ורצוי להתכונן לפני פיזית ונפשית, אבל הצפה של מידע גם עלולה להפחיד ממש אז כדאי לעשות את זה בחוכמה.

ואת נשמעת אחות מהממת! 

1. והתפרים שלי היו קשים ממששש גם הרופאה לא הסתירה את ההלם שלה.

המליצו לי לעשות הרבה שטיפות למקום אבל זה לא נוח כל רגע מקלחת, אז דאגתי שיהיה לי בקבוק מים רגיל ובישיבה בשירותים הייתי משפריצה על התפרים עם הבקבוק. הזרם לא חזק ומאוד מרענן ובהחלט עוזר

2. נורמלקס להכין מראש הצלה

3. לי אישית היו מחשבות מפחידות ולא רצויות ברמה שפחדתי להישאר עם הילדה לבד בבית שמא... הבנתי שזה הגיוני אשמח לנרמול

4. זה לא רק תינוק קטן זה ממש לשכוח מהזוגיות לרגע

5. צריבה במתן שתן - זה היה כואב ושורף ברמות שפחדתי להתפנות, הגברתי שתיה שזה אומנם בהתחלה הגביר את כמות השירותים אבל אחרכך כשיש מספיק נוזלים הצריבה נעלמת לגמרייי

אם יש לאחותך אפשרות לעקוב אחרי זיוה כחלון

היא באנטסגרם, פשוט מהממת,

משתפת בהמון המון מידע, בצורה ברורה, יעילה, קצרה

היא גם מדברת הרבה על לידה טבעית

בכללי באינסטגרם יש המון יועצות הנקה, יועצות שינה, דולות, מיילדות, רופאות וכו' וכו'

עולם שלם של ידע שמוגש בצורה מעניינת (או שלא)

וכל אחד בוחר להרחיב על נושא ועניין אחר כך שבסוף אתה יוצא עם הרבה טיפים.

*כלל ראשון לדעתי הוא שכל אחד חווה לידה באופן אחר. לכן לא כל כך אפשר להסיק מסיפורים. (אבל כן יש סטיסטיקות שאפשר ללמוד מהם)

יש אחת שתחווה כאבי תופת, ויש אחת לקיצון שלא מרגישה את הצירים (סיפור אמיתי) 

יש לידה שהיא שעות ויש לידת בזק. יש כל כך הרבה אפשרויות. חשוב להתכונן לכמה אופציות.

אני באופן אישי אוהבת להתכונן לגרוע מכל, ככה שאם תהיה בסוף חוויה טובה תהיה לי הפתעה נעימה.

*אצלי שאלו אותי המון "תרצי אפידורל או לא" והתשובה שלי תמיד היתה-

אין לי מושג, לא ילדתי. בלידה אראה ואחליט. וכך היה. באמת שלא היה לי מושג.

יש יתרונות וחסרונות לכל בחירה שלך בחדר לידה, וזה הטיפ שלי.

לבוא מוכנות מצד אחד, מצד שני להבין שהכל יכול להיות, לכן להיות פתוחים.

*לפעמים הצוות לחוץ, וזה יכול להשפיע על הבחירות שלנו בחדר לידה.

להם חשוב בריאות האם והתינוק/עובר, האחריות היא שלהם בסופו של דבר,

אבל רק צריך לא להבהל מזה. הם יכולים להציע זירוזים, פיטוצינים למינהם, ושלל "הפתעות"

העיקר שזה יקרה כבר. 

לכן לדעתי כדאי לבוא עם דולה, כי ברגע האמת קשה להחליט לבד מה יהיה הכי נכון.

*לגבי דולה-

אני חשבתי שלא אקח, ובסוף ברגע האחרון לקחתי. וואלה, בדיעבד זה היה חכם.

אבל כמו לכל דבר יש יתרונות וחסרונות. 

לי באופן אישי היה נחמד שהיתה איתי מישהי שהיתה בחויה, הרגשתי לא לבד,

והיא גם תוך כדי יכולה להסביר לך על השלב שלך בלידה, לדבר עם הצוות במקומך,
לעודד, לדרבן, להציע עזרה ועוד.  

* לגבי עוצמת הכאב- אם מתאים לה לדעת את זה. אז צירי לחץ זה עוצמה ורמה אחרת של כאבים.

אבל, הגוף יודע להפריש אדרופינים שזה מאוד מקל על החוויה הכללית, לי באופן אישי זה הרגיש כמו טשטוש.

נשימות, הרפיה, רוגע, מאוד עוזרות אבל שאף אחד לא יעבוד עלייך/ה שהם איזה תרופת קסם לכאבים.

זה עוזר מאוד, זה מקל, אבל כאב הוא כאב והוא נוכח. 

יש לי עוד, אבל כבר אין לי כח לכתוב  

- מס' של יועצת הנקה טובה מאוד ולהבין שזה עולה הרבה כסף וצריך המון השקעה ולא לדחות בעיות בהנקה כי הן מתעצמות ברגע חלילה.

להכיר מראש מה זה חיבור נכון, איך הוא נעשה (אם את מרגישה בנוח להדגים לה עם התינוק שלך איך מחברים נכון, כמובן אם רלוונטי)

להסביר מה עושים עם גודש, אם התינוק לא יונק בהתחלה מיד ואיך סוחטים חלב ומביאים בכפית קטנה (שלא יתרגל לפטמה זרה), איך מטפלים בפצעים ושבהתחלה ההנקה מכאיבה לפטמות אבל אם הכאב מתעצם אחרי החיבור במקום לפחות זה אומר שהחיבור שגוי.

לדעת שדברים משתפרים בע"ה, זה לפעמים נראה שנגמרו החיים

לנסות לתת לה כמה שעות שינה רצופות, זה יכול להציל

תפרים- ממליצה על דבש מעורבב בלבנדר, לי ממש שיפר

לחשוב מראש מה חשוב לה ולפי זה לבחור ביח, לדעת שיש גישות שונות שיכולות להשפיע על הלידה

ממליצה לקרוא על אפס הפרדה להכיר את האפשרות

לעשות הכנה ללידה שמתייחסת גם להתמודדות עם צירים ולדעת שבלידה זה יכול להיראות אחרת, לא להתבאס

גלולות הנקה יכולות לגרום למצבי רוח קיצוניים/ דיכאון. קשה לפעמים לבודד את זה מעייפות/ מצבי רוח רגילים אחרי לידה אבל לדעת שלפעמים זה הגורם

אבל אני מתלבטת אם כדאי לחשוף אותה להכל לפני הלידה.. בכלל לא בטוח שהיא תחווה את הכל. וזה יכול ממש להלחיץ אותה.

במקומך הייתי אומרת לה באופן כללי שכל מה שהיא תרגיש לגיטימי, ושהכל עובר ומסתדר בסוף. ותהיי ערה לתחושות שלה אחרי הלידה, בפועל, ואז תוכלי להרגיע אותה..

גם פודקאסטים וגם קורס הכנה ללידה.

בת חן וייל הוציאה לא מזמן קורס הכנה לאחרי לידה, אפשר לפנות אליה לשמוע על מחיר ומה בדיוק מציעה.

חסרה שלי קנתה ונהנתה )עדיין לא ילדה(

לק"י

אולי באמת להתמקד בנקודות, שאם יהיה לה קושי, היא תדע שזה קורה ותדע לפנות לעזרה.

ולהתמקד בדברים פרקטיים, כמו הנקה למשל.

מרגיש לי שאותי לא היה משמח לקבל רשימה של כל הדברים המפחידים/ לא נעימים שיכולים לקרות אחרי לידה. כמו שלא למדתי לקראת הלידה על כל סיבוך אפשרי שיכול לקרות תוך כדי הלידה.

כן היה משמח אותי לדעת שזאת תקופה של למידה, נולד תינוק חדש ויחד איתו נולדת אמא חדשה, זוגיות חדשה וכ"ו. יש קסם בתקופה הזאת ממש ויש בה גם קשיים- לכולן יש קשיים שונים וחשוב להציף את הקושי ולדבר עליו עם אדם אהוב.

אולי פשוט הייתי אומרת לאחותי שאני ממש כאן בשבילה לכל דבר! ואחרי הלידה הייתי מתעניינת הרבה בשלומה ושואלת במה אפשר לעזור.

אני חושבת שבאופן אישי זה מה שהיה יותר נכון ומדויק לי לשמוע❤️

אני אכתוב לי

ויאמר לה מה שבטוח צריך כמו עצירות וכו

והשאר יישאר אצלי חמקרה שתצטרך

אני גם נכנסתי לשמיני הריון ראשון

תודה לכולן על הטיפים!

ולך על פתיחת השרשור

מזל טוב

איזה מרגש זהההההה וואיי

ואהבת

של מרים אדהן (אני חושבת שככה כותבים את השם)

ספר מהמם על חינוך

ויש שם פרק מפורט על המעבר להורות

שהלוואי שהייתי קוראת אותו בזמן 😌

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

הוא רגוע בהנקה, ובזמנים המעטים הכן רגועים שיש לו- אין לו בעיה לשכב על הגב..

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

הנקתי בשכיבה ילד קודם.. אבל הפעם הוא לא זורם על זה..

להתחיל כל הנקה משכיבה, ואז כשהוא מתעצבן לעבור לישיבה? או חצי שכיבה וחצי ישיבה, או כשאת שוכבת אבל הוא בתנוחה קצת אחרת, נגיד על הצד? אני לא ממש בטוחה, אבל אם תצליחו למצוא סיסטם שעובד לכם כנראה שזה יקל על שניכם...

לחזור בגלל הסיבה עכשיו? הוא יעשה משהו אחר?

שווה להתייעץ עם זה שהייתם אצלו

של החיים, הם למעשה חלק מההריון . התינוק מאוד עוברי עדיין וזקוק להמון מגע וכרבול ... זה לא פינוק, זה ממש צורך שלו כדי לחיות, לגדול ולהתפתח. תנסי לנשום עמוק, זה גיל שעובר כ"כ מהר ונתגעגעים לעוברון הזה שהיה מקופל עלייך כמו כדור חמוד. תנסי להרים רגליים ולעצום עיניים ולנוח.

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

גם לכאלו שלא נראות הנקה יש ריצרצים בצדדים שהופכים אותם למתאימות

איך אמורים להניק מהריצ'רצ'ים האלו בצדדים

ספיציפית של הודולה ארוכים ממש, ואז אפשר להזיז את השמלה מהצד ולהניק. ממליצה לבשוק את זה כשמודדים.

חגיגיות עם רוכסן

ובכללי אני לא קונה "שמלות הנקה" אלא שמלות עם כפתורים/וי/ רוכסן וכו'

לתאירי יש דברים מהממים אבל הסטודיו שלה בקרית מלאכי

וגם נראה לי שיש בחנות שנקראת "לב שמח" (ראיתי אחת באלעד ואחת במודיעין עילית)

אם רחובות קרוב לך אז על כל רחוב הרצל יש כל מיני חנויות

יש גם חנות שנקראת קמי שאו אני לא בטוחה במרכז איפה היא, אבל יש אותה ברחובות, באחת הסמטאות של הרחוב הנ"ל

מורידה את הכתפיה מהכתף ואז ממש נוח לי להניק, ויש סרפנים ממש יפים וחגיגיים (כי כבר נמאס לי שכל השמלות שבת שלי הן מעטפת או כפתורים)

שהפתח מרובע גדול עם גומי כזה

יש לי חולצת בסיס ואני פשוט שולפת את השרוול

יש לך רעיונות למקומות ספציפיים בהם אוכל למצוא?

אני מאוד אוהבת את הסגנון והגזרות

וגם היה לי ממש נוח.

מגוון של שמלות ממש מוצלחות

מבחר גדול של שמלות הנקה חגיגיות

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

לק"י

ולא כי כולם פה הם ילדים טובים ירושלים🤭

כנראה שאמצע הלילה פחות קורץ להם להשתובב בלעדינו.

לק"י

ולזה הגבתי.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)