1. הנקה- מה איך למה כמה.

לנרמל שהפסקת הנקה כשכבר לא רוצים או לא יכולים זה בסדר גמור ולא כישלון.

יועצת הנקה- להצטייד במספרי פלאפון אם חשוב לה להניק.

2. אמצעי מניעה אם הם מעוניינים זה הזמן לחשוב ולהחליט.

3. להכין אותה לתלות הגדולה של התינוק בה/ם.

בכל דבר.

תקופות הגזים, קפיצת גדילה וכו'..

4. אני רוצה להוסיף משהו שקשור ללידה עצמה -

אני מרגישה שלא ככ מדברים על כמה הלידה היא קשה וזה כאבים בלתי ניתנים לתיאור.

כל מה ששמעתי כל חיי זה כמה לידה היא רוחנית, פלאית, "חוויה".

אבל לא מספיק שמעתי עד כמה זה קשה וכואב.

עכשיו ברור שזה כואב, אבל להרגשתי זה בקושי מדובר בענייני לידה.

חשוב לעשות קורס הכנה, אבל לזכור שברגע האמת לא תמיד הכל הולך לפי הספר ולפי התוכנית.

לי אישית היה חסר להתכונן נפשית לכאבים נורא קשים. מרגישה שהייתי מגיעה מוכנה יותר ולא בהלם ובשוק מהעוצמה. ועוד עשינו קורס הכנה זוגי...

פשוט שמישהו יבוא ויגיד לי- תתכונני לסף כאב שבחיים לא סבלת.

5. לילות בלי שינה.

יכול להיות גם עד גיל שנה ועד גיל שנתיים.

לדעתי חשוב להתכונן גם מבחינה טכנית וגם מבחינה זוגית.

בהצלחה ובשעה טובה

כל הנושא הזה היה קשה בטירוף בהתחלה

אני והתינוק סבלנו

והרגשתי כאילו מתנפץ לי חלום

ושהולך להיות סיוט תמידי.

אם הייתי לומדת על השלבים של ההנקה בהתחלה, הקשיים שיכולים להיות ומה הדרך לנסות לפתור אותם חושבת שהכל היה אחרת.

דמיינתי את זה כחיבור טבעי וכיף וזה היה חלום שהתנפץ. פשוט כך.

לא מדברים על כמה זה קשה וכמה סובלות מהנקה.

בסוף בחסדי ה' הנקתי עד גיל שנה אבל נלחמתי בשיניים.. 

יש מפגשי הכנה להנקה, דרך כללית אני מכירה. לא הייתי בזה ואח"כ הצטערתי שלא הלכתי...

בהתחלה אין זמן לכלום, את רק סביב התינוק. להכין הרבה אוכל בריא במקפיא ואם יש משפחה/חברות שיכולות לסייע בארוחות חמות ממש יעזור.

שעל אף כל השמחה, יכולות להיות תחושות של בדידות, חרדה ודכדוך

וחשוב ממש לשתף בזה מישהו 

ולנרמל את הדכדוך אחרי הלידה. זה באמת מצב רוח שנראה תלוש מהמציאות. כוויכול אין סיבה להיות עצובים, אנחנו קיבלנו מתנה ענקית וכו.. אבל זה הורמונלי וצריך להכין את היולדת והסביבה לעטוף אותה היטב ולקבל את הכל באהבה. לא להשאיר אותה לבד ולדאוג לצרכים הפיזיים שלה (שמישהו אחר יעשה לתינוק גרעפסים וירדים אותו ויהיה לה זמן לישון, ארוחות מזינות, דאגה לכביסות ונקיון) כי הגוף מאוד משפיע על הנפש.

כנל לגבי שמירה על מה מתאים לגוף וליכולות שלי עכשיו.

חלד בטח בהתחלה לא מיועדת למפגשים עם חברות, בתי קפה וקניות. את לא סופרוומן ומי שחושבת שכן לרוב מגלה שההחלמה שלה נגררה הלאה והלאה בגלל המאמצי יתר הללו

הכי שוק מבחינתי זה המצבי רוח שהם כמו רכבת הרים,

מלא בכי,

לפעמים חוסר תאבון,

בהלה, חרדה, דאגה מטורפת, אושר עילאי... הכל מערבולת... אז רק לחבק את עצמך שאת נורמאלית וככה זה כולן, ושזה עובר!! ושזה גם ממש בסדר שבעלך לא מצליח להבין מה נסגר איתך.. אפשר להסביר לו. 

אחרי מספר שנות המתנה והפריות

לידה מהסרטים

הרגשתי מייד אחרי הלידה שפשוט אממ - היה לי קשה.

לא הרגשתי בחדר ניתוח שאני באורות מלראות את הבייבי

רק ראיתי שהוא דומה לי והתבאסתי ממש כי רציתי שיהיה דומה לבעלי

בסוף הילד היום קופי אבא שלו, אין לו שום נתון שמזכיר אותי

הוא כמובן הכי מתוק שיש

אבל החיבור הראשוני, האבה הראשונית - לקח לי זמן.

בהתחלה הרגשתי עם זה מזעזע

אם רק היו מכינים אותי לזה שזה קיים

מעצירות.

אצלי זה ממש סיפור עצוב. בערך שבוע אחרי הלידה המערכת נתקעת..

מוסיפה:

עצירות טחורים פיסורה

אצלי לפחות ככה היה ישבתי שעות בתוך האמבטיה כדי לרכך את האזור

אמאלה כאבים מהגהינום

עם נר מדובר בכמה דקות אחרי.. אבל נר היה לי לא נוח עם הטחורים

לק"י

ממליצה להשתמש בנרות, ולא לחכות.

לפעמים תוך פעם-פעמיים של שימוש בנרות, הפחד מלהתפנות יורד וזה משתחרר. 

מראש לאכול דברים שקל לעכל

אם צריך לבקש חוקן במחלקה לכמה פעמים הראשונות

ממש לנסות למנוע את זה כמה שיותר

בת דודה חכמה שלחה לי כמה מספרים של בודקות הלכתיות בעיר שלי

היא אמרה לי שאחרי הלידה ללכת לחפש ולשאול זה לא תמיד נעים

תכלס באמת נעזרתי בהן בשביל הטהרה של אחרי הלידה

אז כמה דברים

א. לוקח זמן להיטהר

ב. יכול להיות שהדימום זה פצע בצוואר הרחם שקורה להרבה נשים אחרי לידה וע"י בודקת הרב מתיר

ג. להתארגן עם מספרים של בודקות למקרה שתצטרך..

איזה אחות מסורה את!!

גם בלי בודקת. אז קודם להתייעץ עם רב, אם יש שאלות.

אם יהיו לה זו החלמה קשה שאורכת כעד שבועיים בדכ.

ברגע שהיא תדע תוך כמה זמן זה עובר זה ממש מרגיע. לקנות אלופירס לפני הלידה

לקחת משככי כאבים ולא לסבול כי מספיק יש את כל המסביב

בוכים הרבה!! לא להיבהל מעצמך בעיקר..

לעשות משהו בשביל עצמה שיעשה לה טוב ושיהיה המקום המפלט שלה..

לדעת להיעזר ולא להרגיש מולטי וכל יכולה

יש הלם אחרי הלידה ובאמת תחושה של למה לא אמרו לי.

אבל אני חייבת להגיד לך שלא בטוח שזה יעזור שתגידי.

כי כנראה שכן אומרים אבל יש מין תחושה כזאת לפני הלידה ובטח בלידה ראשונה

ש... לי זה לא יקרה. אצלי הכל יהיה בסדר.

פעם שמעתי ממדריכה של קורס הכנה ללידה שתמיד בקורס הכנה ללידה ראשונה יש הכי הרבה נשים שאומרות שרוצות ללדת בלי אפידורל.

ובטוחות שהן יצליחו ולהן זו לא תהיה בעיה.

יש מין מנגנון כזה של הכחשה.

אז תגידי לה ומקווה שזה יעזור לה אבל לדעתי יש מצב שעדיין היא תהיה בשוק אחרי הלידה.

שני דברים שאני חושבת שהכי חשובים:

1. הנקה! הנקה! הנקה!

זה נראה כל כך קל וכ"כ פשוט אצל אחרות

וזה כ"כ מורכב רגע אחרי לידה.

אני חושבת שכדאי שתדע שיכול להיות בעיות, כאבים, תינוק כן יונק לא יונק, יש חלב אין חלב (תמיד יש צריך לשמר כמויות)

וכן הלאה.

2. תפרים אחרי לידה. אמאלה זה כואבבב

ובלידה ראשונה אני חושבת שאצל רוב הנשים יש קרע/חתך וצריך להתמודד עם תפרים.

והשפעות נלוות כמו עצירות וכן הלאה.

שכל יום שעובר המצב משתפר. שבהתחלה זה סיוט ונורא עוד יותר מהלידה עצמה ושזה משתפר

להקפיד לקחת ברזל ומולטיויטמין מיד אחרי הליד- לי זה ממש עזר לחזור לעצמי

לא לפחד לקחת מרככי צואה (אני ממש נמנעתי מזה כי פחדתי להתמכר ותכלס חבל) וגם להבין שאחרי לידה מערכת העיכול בשוק ולדעתי לוקח לה כמה ימים לחזור לתפקד כרגיל

במחלקה עצמה לנדנד ולקרוא ליועצת הנקה גם כל חצי שעה אם צריך, לי זה ממש הציל את ההנקה ובאמת שיגעתי אותם

לקחת משככי כאבים!!

כן היו יועצות הנקה, אבל הן ממש לא היו זמינות. כי היה להן הרב ביקוש, ויכולתי לחכות שעות עד שניגשה אליי מישהי...

הקושי ביועצות הנקה זה שכל אחת אומרת משהו הפוך מהשניה... לכן גם לפעמים ה לא עזר בכלל

אחרי לידה יש חוסר שינה, עומס, אחריות טוטאלית- לא לבזבז זמן על נדודי שינה בגלל כאבים.

ועוד דבר קריטי- ללמוד לומר לא.

אולי זה דבר שלומדים רק על הבשר, אבל לא להתבייש לומר 'אני מבקשת שלא יגיעו מבקרים בחודש הראשון' 'לא נגיע לבר מצווה כי אני זקוקה למנוחה' לצאת להניק בנחת באמצע הברית וכו.

האי נעימויות האלה הם כוויכול 'חסדים' שפוגעים ישירות בעצמך ובתינוק שלך.

כשאת מקבלת אורחים שלא נעים לך לחזלש, את עייפה, את חסרת סבלנות, את מותשת, את מדלגת על ארוחה ולא מיטבה עם עצמך

ולהבהיר לבעל שאישה אחרי לידה רק רק רק מניקה ודואגת לעצמה. כל השאר הסביבה שלה צריכה לתת יד. פיזית ונפשית

(אבל אני לא בטוחה, אז רק מעלה נקודה למחשבה)

שעדיף לנרמל תוך כדי, כלומר אחרי הלידה, ולא להעביר את כל המידע הזה לפני הלידה.

זה מאוד מלחיץ

לא כולן יתמודדו עם אותם הקשיים

ולפני לידה ראשונה יש הרבה חששות בכלל מאיך תראה הלידה, ויכול להיות שלדעת בדיוק גם מה קורה אחר כך רק יעמיס יותר.

אם היא שואלת כמובן לשתף בכנות, ולא להסתיר.

אבל אני לא יודעת כמה לפני הלידה הייתי מעלה את זה באופן יזום מצידי.

אחרי זה הייתי דואגת להסביר שהכל הגיוני וכו'וכו'

מתלבטת

מצד אחד לא להבהיל

מצד שני לא לחיות בסרט...

לכל הדברים החכמים שאמרו-

להרבה מאד זוגות, בפרט בלידה ראשונה זה ממש משבר לזוגיות.

שומעת את זה מהמון נשים! שהיה קשוח מאד זוגית אחרי הלידות.

אז לדעת שזה נורמלי וצולחים את זה.

חושבת באופן כללי שיש הרבה קשיים באמת- כאבים, תפרים, עצירות וטחורים, קשיים בהנקה, ועוד היד נטויה... אבל קצת מפחיד לשמוע על הכל לפני. הייתי מתה מפחד.

לדעתי כן חשוב לומר שהתקופה אחרי הלידה מאד מאתגרת, ולהשאיר מקום להתייעצות על הכל בשביל להבין שזה נורמלי ויעבור, כמובן שיש דברים שניתן ורצוי להתכונן לפני פיזית ונפשית, אבל הצפה של מידע גם עלולה להפחיד ממש אז כדאי לעשות את זה בחוכמה.

ואת נשמעת אחות מהממת! 

1. והתפרים שלי היו קשים ממששש גם הרופאה לא הסתירה את ההלם שלה.

המליצו לי לעשות הרבה שטיפות למקום אבל זה לא נוח כל רגע מקלחת, אז דאגתי שיהיה לי בקבוק מים רגיל ובישיבה בשירותים הייתי משפריצה על התפרים עם הבקבוק. הזרם לא חזק ומאוד מרענן ובהחלט עוזר

2. נורמלקס להכין מראש הצלה

3. לי אישית היו מחשבות מפחידות ולא רצויות ברמה שפחדתי להישאר עם הילדה לבד בבית שמא... הבנתי שזה הגיוני אשמח לנרמול

4. זה לא רק תינוק קטן זה ממש לשכוח מהזוגיות לרגע

5. צריבה במתן שתן - זה היה כואב ושורף ברמות שפחדתי להתפנות, הגברתי שתיה שזה אומנם בהתחלה הגביר את כמות השירותים אבל אחרכך כשיש מספיק נוזלים הצריבה נעלמת לגמרייי

אם יש לאחותך אפשרות לעקוב אחרי זיוה כחלון

היא באנטסגרם, פשוט מהממת,

משתפת בהמון המון מידע, בצורה ברורה, יעילה, קצרה

היא גם מדברת הרבה על לידה טבעית

בכללי באינסטגרם יש המון יועצות הנקה, יועצות שינה, דולות, מיילדות, רופאות וכו' וכו'

עולם שלם של ידע שמוגש בצורה מעניינת (או שלא)

וכל אחד בוחר להרחיב על נושא ועניין אחר כך שבסוף אתה יוצא עם הרבה טיפים.

*כלל ראשון לדעתי הוא שכל אחד חווה לידה באופן אחר. לכן לא כל כך אפשר להסיק מסיפורים. (אבל כן יש סטיסטיקות שאפשר ללמוד מהם)

יש אחת שתחווה כאבי תופת, ויש אחת לקיצון שלא מרגישה את הצירים (סיפור אמיתי) 

יש לידה שהיא שעות ויש לידת בזק. יש כל כך הרבה אפשרויות. חשוב להתכונן לכמה אופציות.

אני באופן אישי אוהבת להתכונן לגרוע מכל, ככה שאם תהיה בסוף חוויה טובה תהיה לי הפתעה נעימה.

*אצלי שאלו אותי המון "תרצי אפידורל או לא" והתשובה שלי תמיד היתה-

אין לי מושג, לא ילדתי. בלידה אראה ואחליט. וכך היה. באמת שלא היה לי מושג.

יש יתרונות וחסרונות לכל בחירה שלך בחדר לידה, וזה הטיפ שלי.

לבוא מוכנות מצד אחד, מצד שני להבין שהכל יכול להיות, לכן להיות פתוחים.

*לפעמים הצוות לחוץ, וזה יכול להשפיע על הבחירות שלנו בחדר לידה.

להם חשוב בריאות האם והתינוק/עובר, האחריות היא שלהם בסופו של דבר,

אבל רק צריך לא להבהל מזה. הם יכולים להציע זירוזים, פיטוצינים למינהם, ושלל "הפתעות"

העיקר שזה יקרה כבר. 

לכן לדעתי כדאי לבוא עם דולה, כי ברגע האמת קשה להחליט לבד מה יהיה הכי נכון.

*לגבי דולה-

אני חשבתי שלא אקח, ובסוף ברגע האחרון לקחתי. וואלה, בדיעבד זה היה חכם.

אבל כמו לכל דבר יש יתרונות וחסרונות. 

לי באופן אישי היה נחמד שהיתה איתי מישהי שהיתה בחויה, הרגשתי לא לבד,

והיא גם תוך כדי יכולה להסביר לך על השלב שלך בלידה, לדבר עם הצוות במקומך,
לעודד, לדרבן, להציע עזרה ועוד.  

* לגבי עוצמת הכאב- אם מתאים לה לדעת את זה. אז צירי לחץ זה עוצמה ורמה אחרת של כאבים.

אבל, הגוף יודע להפריש אדרופינים שזה מאוד מקל על החוויה הכללית, לי באופן אישי זה הרגיש כמו טשטוש.

נשימות, הרפיה, רוגע, מאוד עוזרות אבל שאף אחד לא יעבוד עלייך/ה שהם איזה תרופת קסם לכאבים.

זה עוזר מאוד, זה מקל, אבל כאב הוא כאב והוא נוכח. 

יש לי עוד, אבל כבר אין לי כח לכתוב  

- מס' של יועצת הנקה טובה מאוד ולהבין שזה עולה הרבה כסף וצריך המון השקעה ולא לדחות בעיות בהנקה כי הן מתעצמות ברגע חלילה.

להכיר מראש מה זה חיבור נכון, איך הוא נעשה (אם את מרגישה בנוח להדגים לה עם התינוק שלך איך מחברים נכון, כמובן אם רלוונטי)

להסביר מה עושים עם גודש, אם התינוק לא יונק בהתחלה מיד ואיך סוחטים חלב ומביאים בכפית קטנה (שלא יתרגל לפטמה זרה), איך מטפלים בפצעים ושבהתחלה ההנקה מכאיבה לפטמות אבל אם הכאב מתעצם אחרי החיבור במקום לפחות זה אומר שהחיבור שגוי.

לדעת שדברים משתפרים בע"ה, זה לפעמים נראה שנגמרו החיים

לנסות לתת לה כמה שעות שינה רצופות, זה יכול להציל

תפרים- ממליצה על דבש מעורבב בלבנדר, לי ממש שיפר

לחשוב מראש מה חשוב לה ולפי זה לבחור ביח, לדעת שיש גישות שונות שיכולות להשפיע על הלידה

ממליצה לקרוא על אפס הפרדה להכיר את האפשרות

לעשות הכנה ללידה שמתייחסת גם להתמודדות עם צירים ולדעת שבלידה זה יכול להיראות אחרת, לא להתבאס

גלולות הנקה יכולות לגרום למצבי רוח קיצוניים/ דיכאון. קשה לפעמים לבודד את זה מעייפות/ מצבי רוח רגילים אחרי לידה אבל לדעת שלפעמים זה הגורם

אבל אני מתלבטת אם כדאי לחשוף אותה להכל לפני הלידה.. בכלל לא בטוח שהיא תחווה את הכל. וזה יכול ממש להלחיץ אותה.

במקומך הייתי אומרת לה באופן כללי שכל מה שהיא תרגיש לגיטימי, ושהכל עובר ומסתדר בסוף. ותהיי ערה לתחושות שלה אחרי הלידה, בפועל, ואז תוכלי להרגיע אותה..

גם פודקאסטים וגם קורס הכנה ללידה.

בת חן וייל הוציאה לא מזמן קורס הכנה לאחרי לידה, אפשר לפנות אליה לשמוע על מחיר ומה בדיוק מציעה.

חסרה שלי קנתה ונהנתה )עדיין לא ילדה(

לק"י

אולי באמת להתמקד בנקודות, שאם יהיה לה קושי, היא תדע שזה קורה ותדע לפנות לעזרה.

ולהתמקד בדברים פרקטיים, כמו הנקה למשל.

מרגיש לי שאותי לא היה משמח לקבל רשימה של כל הדברים המפחידים/ לא נעימים שיכולים לקרות אחרי לידה. כמו שלא למדתי לקראת הלידה על כל סיבוך אפשרי שיכול לקרות תוך כדי הלידה.

כן היה משמח אותי לדעת שזאת תקופה של למידה, נולד תינוק חדש ויחד איתו נולדת אמא חדשה, זוגיות חדשה וכ"ו. יש קסם בתקופה הזאת ממש ויש בה גם קשיים- לכולן יש קשיים שונים וחשוב להציף את הקושי ולדבר עליו עם אדם אהוב.

אולי פשוט הייתי אומרת לאחותי שאני ממש כאן בשבילה לכל דבר! ואחרי הלידה הייתי מתעניינת הרבה בשלומה ושואלת במה אפשר לעזור.

אני חושבת שבאופן אישי זה מה שהיה יותר נכון ומדויק לי לשמוע❤️

אני אכתוב לי

ויאמר לה מה שבטוח צריך כמו עצירות וכו

והשאר יישאר אצלי חמקרה שתצטרך

אני גם נכנסתי לשמיני הריון ראשון

תודה לכולן על הטיפים!

ולך על פתיחת השרשור

מזל טוב

איזה מרגש זהההההה וואיי

ואהבת

של מרים אדהן (אני חושבת שככה כותבים את השם)

ספר מהמם על חינוך

ויש שם פרק מפורט על המעבר להורות

שהלוואי שהייתי קוראת אותו בזמן 😌

מבינה אותך מאוד!!!

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי

אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות

אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך

אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..

ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.

וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?

בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

וספציפית לחצבת

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

בעיקר משמועות הבנתי שזה בעיקר בשכונות חרדיות מסוימות אבל לא מצאתי מידע שמאמת אז מעדיפה לא לכתוב פה... אני יודעת שבאיזור שהמשפחה שלי גרים (למרות שהוא נחשב חרדי) אין התפרצות, אז שווה אולי לנסות לברר את זה

אבל חד משמעית אם הם גרים בשכונות חרדיות- לא הייתי הולכת.

יש לי חברה שהיא אחות שמטפלת בילדים שנדבקו בחצבת והיא אמרה לי שכונות כמו מאה שערים, גאולה.. שכונות חרדיות ממש- הן האוכלוסיות שמגיעות.

חצבת זה לא צחוק... והמצב ממש מחריף בחורף. כל כך מבינה את הבאסה- גם אני הייתי בסיטואציה דומה וזה מתסכל!!

אבל מחזק אותי לדעת שאני עושה את מה שהכי נכון לתינוק שלי ולרוגע הנפשי שלי

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.

לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

ואולי זה היה מרגיש אחרת אם הייתי יודעת את זה מראש ומראש מחליטה את ההחלטה שלי ולא ברגע האחרון מגלה את זה..

נראה לי פחות הקטע שלי הזום או הוידאו.. אבל תודה על ההצעות

וברור שאתפנק.. מתלבטת על מה😅😜

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

את הבנות שמחוסנות במנה אחת אני שולחת..

הוא עדיין רק על הנקה אז ממש קשה לי להשאיר אותו בלעדיי.. בפעמים הבודדות שהשארתי זה היה עם בעלי. 

סביר להניח שאם תצאי עם התינוק למסיבה, לא יקרה לו כלום
אבל ממש מבינה את הלחץ שאחרי...גם אני ככה,כל אפצ'י יכניס אותך לחרדה...וזו סיבה טובה שעדיף להישאר מוגנים בבית.
מצד שני, אולי כדאי לברר דרך רופא או אחות, אם התינוק ממש קטן- הוא נחשב מחוסן ממך דרך ההנקה? (אם לא, מאמינה שהיו ממליצים לחסן לחצבת כבר בבית החולים)

אבל קשה לי לסמוך על זה בלב שלם.

והבנתי שמתחת לגיל חצי שנה החיסון לא יעיל ולכן לא נותנים, וגם במקומות שהייתה התפרצות הקדימו מגיל שננ לחצי שנה אבל לא פחות מזה

בסליחה שהוא קצת מכני ומעושה, כשהוא מגיע בצורה של דרישה מילדים.

סליחה זה חשוב

יותר חשוב ללמוד איך מתנהגים

הסליחה היא לא מה שגורמת להם להבין האם מה שהם עשו בסדר או לא (לפי דעתי)

לגבי התנאים - בעיניי לא להכין לו אוכל, זו תגובה חריפה לאי בקשת סליחה. זה אמור להיות מנותק לפי דעתי. מה גם, שרעב (ועייפות גם, ועוד גורמים פיזיים), באמת מקשים על ההתנהלות ולפעמים אחרי זה הרבה יותר רגועים וקל לנהל כל סיטואציה הרבה יותר טוב 

הוא עלה על עץ, והיה צריך סולם לרדת ממנו.

זה באמת לא בסדר שהוא זרק קוביות, וגם לא בסדר שהוא ענה לך כמו שענה.

אבל אני מרגישה שיש כאן קצת פער בין הציפיות שלך, לבין ההבנה והיכולת שלו.

לא תמיד שיח הוא בדיוק מה שמתאים, במיוחד לא בזמן מעשה.

לפעמים משפט קצר וחותך, בטון החלטי, הוא יותר אפקטיבי משיח והסבר, שאולי מתאים שיהיו, אבל בשלב של נחת ואחרי מעשה, ולא תוך כדי.

לדבר איתו, בלי שיפוטיות, לנסות להבין מה הכוונה שהוא לא יכול לבקש סליחה. אפשר לקרוא ביחד את הסיפור המקסים של אמונה אלון "איך מבקשים סליחה", ולדבר על זה.

אבל, לדעתי האישית, מאד מאד חשוב שידע כן לבקש סליחה. לא בשביל המילה, בשביל היכולת שלו להתנצל, להודות בטעות, להכיר בזה שהוא עשה משהו לא בסדר, מול עצמו ומול מי שנפגע ממנו.

אחרי כל השיחה וההבנה וכל זה, הייתי מבהירה שזה הכל טוב ויפה אבל בסופו של דבר - הוא יבקש סליחה. בעל פה, בכתב, איך שהוא רוצה. אבל הייתי דואגת שהוא יעשה את זה. (אצלנו בבית לא רק מתעקשים על הסליחה אלא גם על ההכרה המפורשת בטעות - "סליחה שעשיתי איקס")

לא הייתי מונעת אוכל ושתיה או משהו בסיסי כי זה יכול לקחת גם יומיים, אבל כן הייתי מתעקשת לפני משהו שהוא לא בסיסי לשמוע את הסליחה.

מצד שני, גם לא הייתי הופכת את זה למשהו עם כעס ואישי, או העלבויות ועניינים כי זה רק יהפוך את הסיטואציה למפלצת, פשוט בענייניות - כמו אם הוא לא התקלח, או שכח לשים גרביים - לא ביקשת סליחה, תבקש. 

שמושגי הזמן של ילדים הם קצת שונים משלנו.

זה נכון שהם זוכרים מה קרה, אבל "לגרור" מקרה במשך יומיים, זה לא בהכרח נכון...

ילד מבחינתו כבר עבר והתקדם הלאה, וזה קצת להישאר על מקרה יותר מידי זמן לגיל הזה.

אבל אני ממש ממש מאמינה בקריטיות של היכולת להכיר בטעות שלך מול עצמך ומול אחרים. גדלתי עם אחים שחלקם היו ילדים טובים טובים טובים ומדי פעם כשהתפלק להם משהו לא טוב הם מאד התקשו לבקש סליחה/להודות בטעות ולא רק מול אחרים, בכללי הם היו כל כך רגילים להיות ילדים בסדר גמור שממש לא הצליחו להכיל שעשו משהו לא בסדר, וקצת התנהגו כמו שהפותחת מתארת. בגלל שזה לא קרה כל הזמן, ורוב הזמן הם היו בסדר פשוט העבירו להם את זה, ועם השנים ממש הרגשתי איך הם בונים לעצמם חומה של חוסר מודעות עצמית רק כדי לעולם לא להיות טועים. והיום כמבוגרים - הם אף פעם לא אלה שלא בסדר, תמיד הם לא התכוונו, לא שמעת נכון, בשפה ההלכתית הביטוי הזה לגיטימי, לא הבנת אותם, או אלף ואחת תירוצים אחרים אבל בסופו של דבר הם לעולם לא מצליחים להודות בטעות שלהם, להתנצל גם אם אמרו משהו לא מתקבל על הדעת ולהכיר בזה שלפעמים הם לא בסדר.

נכון, זה תיאור קיצוני, אבל במציאות זה לא כזה קיצוני, כי גם היום הם אנשים בסדר גמור עם חיי חברה עשירים שרק מדי פעם יוצא להם כזה דבר אז כמו פעם - אנשים מרימים גבה ומחליקים להם. מה בגיל 30 תריבי עם אחיך על משפט אחד שהוא אמר?!

אבל ילד בן 6 שבוכה חצי שעה שהוא לא מסוגל לבקש סליחה - בדיוק ככה זה התחיל.. 

לא חולקת על הצורך של להכיר בטעות

לא בטוחה שהדרך היא בלהכריח לבקש סליחה ולהתעכב על זה כל כך הרבה זמן.

יש כל מיני דרכים לחנך, ולפעמים גם נבחר דרכים שונות בסיטואציות מסויימות ולא תמיד נפעל בדיוק אותו הדבר.

בעיניי צריך לסגור סיטואציות עם ילדים בטווח הזמן המיידי, ולא למשוך את זה, גם לא לערב.

לדבר באופן כללי? זה אפשר.

יכול להיות שיקרה משהו בבוקר, ואחליט במודע לדבר אחרי צהריים. אבל זה אז זה לא יהיה כדרישה ותנאי מה לעשות עכשיו, אלא כהסבר ושיח בינינו. 

מנסה לחשוב על עצמי בתור ילדה יותר קטנה מ6 גם, זה נותן לי איזשהי אינדיקציה, איך הרגשתי לגבי דברים או איך חשבתי עליהם. יצא לי בתור ילדה לקבל עונש על מעשים אחרי כמה שעות ואפילו אחרי שבוע (מעשה שנעשה בשבת והמענה היה בשבת אחר כך כשבסיטואציה דומה  לא התאפשר לי הדבר שבגללו התנהגתי לא בסדר) וכל עוד זה נאמר בהקשר של המעשה "עשית x ולכן זה לא מתאים ש-y" גם כשזו ממש לא היתה השלכה של המעשה שלי (נגיד לא קיבלתי ממתק כי התחצפתי), זה משהו שהבנתי וקיבלתי.

אני חושבת שילדים מסוגלים להכיל יותר ממה שמייחסים להם היום.

ברור שבמצב אידיאלי עדיף לסגור את הנושא באופן מיידי, בתוצאה למעשה, וכו וכו וכו.

בפועל דברים מורכבים יותר ובעיניי יותר חשוב שהילד מבין שהדברים נעשים מתוך שיקול דעת ולא מתוך כעס רגעי של ההורה ושיש משמעות למעשים שלו מאשר שהמענה ניתן באופן מיידי למשל.

ובסופו של דבר, האמת, זה גם מאד מאד קשור לאופי של הילד, והורים הרבה פעמים מבינים אינטואיטיבית מה יותר נכון מול הילד הספציפי, לא משנה מה יותר נכון לפי הספר.. 

כותבת באופן אמורפי

אני כותבת מניסיון שלנו

אצלנו ראיתי שאין טעם "לגרור" דברים.

זה לא קשור לשאלה כמה הילד שלי יכול להכיל

זה קשור לבשלות של ילד

אני לא אעשה לילדים שלי הנחות בהתנהגות

אבל אני פשוט אומרת, שהרבה פעמים לנו כהורים משהו נראה מאוד מובן מאליו, והילדים בכלל כבר שוכחים מזה.

זה קשור גם לתפיסה שלרוב יש מניע לילד אם הוא מתנהג בצורה מסויימת, מצד אחד לא תמיד יעיל לדבר באותו רגע, מצד שני, לגרור את התנאים הלאה, זה גם לא נכון.

אני אעדיף בזמן אמת להגיב במשפט קצר וחותך

ואם אראה שיש צורך, אדבר על זה גם בזמן רגוע אחרי זה. הם ייזכרו

אבל כל שפת התנאים, והחובה בהקשר לבקשת סליחה, בעיניי לא מתאימה לאורך זמן ולא יעילה

יש משהו לא הוגן או מלחיץ, להחזיק ילד באוויר בציפייה לעונש.

מאוד קשה בעיניי להתנהל ככה.

ילד שיודע שאם הוא עשה משהו לא בסדר, יכול לחכות עכשיו שבוע בשביל עונש, יוצר תחושת לחץ ממש גדולה.

הרבה יותר הוגן ונכון, לסגור אירועים, ולא להחזיק את הילד בפחד מה יהיה העונש ומתי הוא יהיה.

לצד זה שחשוב לחנך ללקיחת אחריות, בעיניי חשוב לא פחות לדעת להעביר הלאה לפעמים, ולא לנטור.

לגבי העונשים, זה לא ששבוע הילד "מחכה לגזר דין", אלא באותו רגע אומרים לו בזמן איקס יקרה ככה (בקניות הבאות לא תוכל להצטרף, בארוחת הערב לא תקבל את הממתק או כל דבר אחר) ואז גם אם היישום קורה לאחר זמן, פשוט מזכירים לו ברוגע ובשקט ובזה זה נגמר. זה לא הופך לאיזו עננה שמסתובבת לו מעל הראש 

כנראה לא לגמרי מצליחות להבין אחת את השנייה

או שההבדל הוא על הטרמינולוגיה של דרישה.

כי גם אני חושבת ששיחה רגועה מאוחרת יכולה להיות אפקטיבית יותר ונכונה יותר

פשוט להציב תנאי של "תבקש סליחה אחרת לא תוכל לעשות א,ב,ג" זה לא נכון בעיניי

זה מכניס את הילד למלכוד, וזה לא מה שמוביל אותו להבנה על הטעות

שיחות אצלנו יהיו יותר בכיוון של:

- דיבור על מה שהיה

- אתה מבין למה זה לא בסדר? / לא נעים / פוגע?

ואז אם זה באמת נעשה בצורה טובה הילד יבין מעצמו.

ואז השאלה תהיה

אז אני חושבת שצריך לבקש סליחה, מה אתה אומר?

ולרוב זה כבר יהיה כן, אם הוא באמת הבין.

אבל אם הוא לא הבין, גם אם אכריח אותו לבקש סליחה, זה לא מה שיגרום לו להבין.

נראה לי בעצם הבחבוש שלי זה כי סליחה מגיע רק אחרי הבנה בעיניי, ולכן אין טעם להכריח לבקש סליחה סתם ככה

אין מספיק שיקול דעת ושליטה עצמית 

בעיניי הסיטואציה שתוארה תקינה לחלוטין לגיל 6

כשילד אומר שהוא יכול לזרוק גם עלי או מושך בחצאית

אני לא אראה בזה חוצפה אלא מעשה שובבות/ תגובה של ילד קטן

גם ילדים גדולים יותר וגם מבוגרים

לא מגיבים תמיד בצורה אופטימלית  ולפעמים מגיבים בצורה גרועה

ככה שכדאי לקחת תגובות גרועות בחשבון מראש

בסיטואציה כשהילד עושה מעשה בעייתי

אני מבקשת להפסיק בצורה קצרה וברורה

אם יש צורך חוזרת שוב

וגם פעם שלישית

אם הילד מגיב תגובות פחות טובות לרוב אני לא אתייחס

רק אם זה משהו חריג וגם אז אני אגיב בקצרה שזה לא מתאים

בעיניי כבוד מקבלים

לא דורשים

כשהילד גדל הוא לומד לדבר בכבוד

לא בגלל שמישהו דורש אלא בגלל ששיקול הדעת והשליטה העצמית מתפתחים וגם הוא מקבל דוגמא אישית

כי אנחנו ההורים מדברים בכבוד אחד לשני ולילדים

לגבי בקשת סליחה

אני לא דורשת

אולי לפעמים מציעה לילד לבקש סליחה מאחיו (אני לא צריכה לעצמי בקשות סליחה)

לא כדאי להיכנס למאבקים על בקשת סליחה

זה לא יעיל לכלום וגם פוגע בהובלה ההורית

בין האוכל שהוא ביקש לזה שנוא לא ביקש סליחה

בעיניי אסור לקשור בין דברים כאלה וזה לא נכון גם כי זה עלול ליצור יותר אנטי. לילד רעב נותנים לאכול לדעתי בלי קשר לאם ביקש או לא ביקש סליחה, וזה לא כמו ממתק לפינוק נניח

אגב, ילדים רעבים/ עייפים בהחלט יכולים יותר להציק אז הפוך - במקום להתעקש על סליחה, ללכת אחורה ולהבין איזה מנגנון הופעל אצלו שהוא התנהג ככה. זה יכול להיות בהחלט רעב/ עייפות/ הצפה רגשית מכעס או רצון בתשומת לב

לבקש סליחה.

זו מיומנות שתלויה במצב רוח, בסופו של דבר, אפילו אצל מבוגרים... ובטח שאצל ילדים בגיל הזה.

טוב שדיברת אליו בנחת, זה חשוב, אבל נראה לי שנכון יותר היה לומר לו: "אני מבינה שעכשיו קשה לך לבקש סליחה, אבל אני בטוחה שבתוך הלב שלך אתה באמת מצטער על מה שאמרת, ולכן אני אסתכל על זה כאילו ביקשת סליחה." ואז לתת לו לאכול ולשתות, כי זה באמת יכול להרגיע...

זכורים לי מקרים שילדים באו אליי אחרי כמה זמן, כשנרגעו, ואז פתאום ביקשו סליחה... אז גם זה דבר שיכול לקרות.

בהצלחה, יקרה❤️

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

ואז אני תולה על זה

זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

מדפדפת להנאתי

הכי נוח שמצאתי 

מחולק לערימות: מטפחות של שבת, מטפחות צבעוניות, מטפחות חלקות, ומטפחות שאני פחות משתמשת.

לי נח ככה, אבל אולי אם היו לי יותר מטפחות זה כבר לא היה נח.

לא מסודר במיוחד אבל נוח מאוד

אבל האמת לאחרונה מרגישה צריך למצוא פתרון אחר.

זה ממש מבולגן בעין ו'שמן' ומלא פעמים אני לא מוצאת מטפחת על המתלה

לחכות שיגדל.

זה חלק מהתהליך הסתגלות לעולם.

עסויים, נמר על העץ, אופניים עם הרגליים.

אצלי עזר להוריד מוצרי חלב (בעיקר), שוקולד וקפאין (מצליחים אני אוטומטית לא אוכלת מהלידה...).

הרבה "אופניים" עם הרגליים, למעוך ברכיים לבטן.

בלילות קשים שמתי מנשא וראיתי סדרה. הבנתי שלנסות לישון ולא להצליח יותר מתסכל ומעייף מלא לנסות לישון מראש.

מזל טוב ובהצלחה❤️

קודם כל לזכור שזה עובר בע"ה
קטניות- מותר לך לאכול, בתנאי שעברו השרייה טובה, כל עוד עבר השריה זה טוב למערכת העיכול ואין מה לדאוג (כולל קינואה וכל דבר שאפשר להשרות במים...)

אני בזמנו שתיתי הרבה תה שומר וקמומיל, ממש כל שעה, אומרים שזה טוב...
ומרק עם הרבה כורכום- הכורכום מאוד עוזר להם להרגיע את הבטן...
מוצרי חלב אני גם הורדתי לחלוטין, וחזרתי לחלבי כשהיה בן חודשיים...

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

גם אנחנו שמים לב לזה אצל התאומים שלנו

בכל אופן, אם הייתם בהדרכת הורים בשביל הילד השני, אז בהחלט כדאי עכשיו ללכת להדרכת הורים על הילד הנוכחי. וזה בעצם יהיה על שניהם, כי אי אפשר לנתק אחים זה מזה.

ובהדרכת ההורים תוכלו להתייעץ אם כדאי ללכת איתו לאבחון או לטיפול רגשי...

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם

שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').

אפשר קרקרים או פריכיות.

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם