יש הבדל בין דברים שלא גלויים לפניו, לבין לזהות שקר. ברור היה לבלעם שה' יזהה אם הוא ישקר, זו יכולת שישנה גם לאנשים רגילים (אלא שהיא לא מאה אחוז) אלא שלא כל הפרטים גלויים לפניו מראש.

אולי תדע..

כשבלעם מנסח את הבקשה של בלק, הוא מנסח אותה בצורה של שנאה לעם ישראל יותר מבלק

"קבה" במקום "ארה", "וגרשתיו" במקום "ואגרשנו מן הארץ"  כמובן מרש"י ההבדלים..

מילא בלעם מספר לקב"ה כדי לא להיתפס שקרן, אבל למה להמחיש לו כמה הוא שונא אותם?

כאן התשובה די פשוטה, מקווה שתאהב אותה. בלעם לא מנסה להמחיש את שנאתו לעם ישראל, אלא מתוך דבריו שומעים את שנאתו. זה: "משיח לפי תומו", זה לא עיקר תוכן המשפט, אלא כדרך אגב שומעים מהניואנסים ובחירת ניסוחי המשפט מה מחשבת האדם.

אני תמיד הבנתי שזה בכוונה תחילה  

(אגב, כך מפרש האור החיים הקדוש, אבל לשיטתו אדרבא בלעם ניסה להסתיר במילים את השנאה. אני כותב רק מזיכרון כדאי לעיין שם)

לי זה נשמע כמו שאלה רטורית, הרי ברור שהקב"ה יודע

כמו שהוא שואל את האדם הראשון אייכה

התשובה בשביל בלעם לא בשבילו

המדרש כותב (ומובא ברש"י) שהקב"ה שאל את בלעם כדי להטעותו שיחשוב שלא הכל הוא יודע, ובאמת זה מה שהוא הסיק מהשאלה

ואז אמר לעצמו אם כך אוכל לקלל את ישראל והוא לא ירגיש. 

ומה שהוא ענה זה להגיד לקב"ה "בשבילך אני לא חשוב לפרסם אותי בעולם, אז הנה מלכים פונים אלי גם בלעדיך" זה העיקרון

זה מראה שהוא חשב שהקב"ה לא שולט בהכל ממש

(אגב, מעבר לכך, המדרש כותב שאם היה יודע הוא היה צריך לענות "ריבונו של עולם! הכל גלוי לפניך, ואין כל דבר נעלם ממך, ולי אתה שואל?!"   ככה שבכל מקרה הוא יצא חצוף)

לבלעם יש תחושת חוסר ערך עצמי. זה ניכר לדעתי ברש"י בתחילת הפרשה, שכותב ככה:

בלק בן צפור וגו'. אע"פ שאיני חשוב בעיניך, חשוב אני בעיני המלכים (שם):

גם אם זה לא בדיוק ההגדרה המדוייקת של פגם האופי שמתגלה כאן, לדעתי זה כל העניין.

אתה מתכוון שיותר עניין אותו להרים לעצמו מאשר תכלס לקלל?

חשוב לו לקלל, אבל כיוון שהתפיסה שלו היא שהקב"ה לא יודע הכל (ולכן אפשר להטעות אותו) הוא מוצא הזדמנות גם להרים לעצמו.

שמח שהתחברת

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב